פס"ד בתביעת רכוש בין בני זוג וכן בתביעה כספית שהגישה אמו של האיש כנגד האיש והאישה להשבת הלוואה

בפסק דין זה יש להכריע בשתי תביעות הנוגעות למערכת משפחתית אחת:

האחת, תביעת רכוש שהגיש התובע (להלן: "האיש") כנגד הנתבעת, אשתו לשעבר (להלן: "האישה") במסגרתה עתר למתן פסק דין הצהרתי, לאיזון משאבים ולפירוק שיתוף.

השנייה, תביעה כספית שהגישה אמו של האיש (להלן גם: "התובעת") כנגד האיש והאישה, במסגרתה עתרה להשבת הלוואה שנתנה להם במהלך החיים המשותפים.

רקע עובדתי ודיוני

1. האיש והאישה הם בני זוג לשעבר, שנישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1994, ניהלו חיים משותפים במשך כמעט שלושה עשורים, והם הורים לארבעה ילדים משותפים, כיום שלושה בגירים ואחד קטין.

2. בבעלות הצדדים שטח מקרקעין שאינו בנוי בגודל של חצי דונם בxxx, הידוע כגוש xxx חלקה xxx (להלן: "המגרש"), אותו רכשו הצדדים במשותף על מנת לבנות בו את ביתם בעתיד, לאחר שמכרו את דירתם בxxx. אין מחלוקת כי המגרש הוא נכס משותף.

3. האיש עובד בתחום xxx ולאורך תקופת החיים המשותפים הקים וניהל עסקים שונים, לרבות בתחום זה. האישה עובדת כשכירה בxxx.

4. בתקופת הנישואין, השקיעו הצדדים כספים משותפים בעסקים שונים של האיש, לרבות בתחום xxx, אשר בהמשך כשלו ונוצרו חובות על שם האיש.

5. לאורך השנים, האיש והאישה ניהלו משק בית משותף וחילקו ביניהם את ההוצאות השוטפות, אך כל צד ניהל חשבון בנק נפרד.

6. האיש עותר למתן פסק דין הצהרתי לפיו כל הנכסים שנצברו על ידי מי מהצדדים בתקופת הנישואין הם רכוש משותף שיש לאזנם בחלקים שווים ביניהם, ולהורות על פירוק השיתוף בהם, ובכלל זה: המגרש שבבעלות הצדדים; חשבונות הבנק של הצדדים; זכויות סוציאליות; מיטלטלין ותכולת הדירה המשותפת בה התגוררו בשכירות; שני רכבים- כל אחד רשום על שם הצד שעושה בו שימוש.

7. האישה מסכימה לפירוק השיתוף במגרש שבבעלות הצדדים, אולם מתנגדת לאיזון שוויוני בזכויות הסוציאלית שצברה במהלך החיים המשותפים, מאחר שלטענתה האיש העלים כספים רבים וחיבל בקופת הצדדים. לטענתה זכותו של האיש מסתכמת במחצית משווי המגרש שבבעלות הצדדים. לפיכך האישה מבקשת לאזן את המשאבים באופן לא שוויוני בין הצדדים, באופן שהיא תישאר עם הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שצברה.

8. בתביעה שהוגשה על ידי אמו של האיש כנגדו וכנגד האישה, עותרת היא להשבת הלוואה שהעמידה לטענתה לטובתם בסך כולל של 558,000 ₪. התובעת מבקשת לחייב כל אחד מהם בהשבת מחצית מיתרת כספי ההלוואה בסך 279,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום החיוב ועד ליום התשלום בפועל.

9. האיש מסכים לתביעת אמו, ואילו האישה כופרת בטענה כי מדובר בחוב משותף, ולפיכך לטענתה אין לחייבה במחציתו.

10. בדיון שהתקיים ביום 08.09.22 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בתביעה שהוגשה בעניין בנם הקטין של הצדדים. כמו כן בדיון מיום 23.01.22 הצדדים הסכימו כי נושא ההלוואה הנטענת על ידי אמו של האיש יתברר בתביעתה ויימחק מהתביעה בין בני הזוג.

11. בתאריך 21.09.22 מונתה הגברת אורית ניר כמומחית מטעם בית המשפט לצורך עריכת איזון משאבים בין הצדדים ממועד הנישואין ועד למועד הקרע שנקבע בהסכמה לתאריך 00.00.21. חוות דעת המומחית הוגשה ביום 12.01.24, ממנה עולה כי לאישה זכויות סוציאליות ופנסיוניות שנצברו בתקופת השיתוף ממקום עבודתה, ואילו לאיש אין זכויות פנסיוניות.

12. בכל אחד מההליכים התקיימו שלושה דיונים, מתוכם דיון הוכחות (אחד בכל הליך- בתאריכים 13.07.23, ו-23.01.24). בכל אחד מהדיונים, בית המשפט כהרגלו ניסה להביא את הצדדים להסכמות אשר תייתרנה מתן הכרעה שיפוטית, אולם ניסיונות אלו לא צלחו. לפיכך ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בכתב, הגיעה העת למתן פסק דין.

     

    תלה"מ 17148-08-21 – תביעה רכוש בין האיש והאישה

    תמצית טענות הצדדים

13. לטענת האיש, הצדדים השקיעו כספים בשותפויות לא רשומות במספר עסקים שונים, אשר לא נרשמו על שם שניהם מהסיבה שהאישה עובדת xxx. בהמשך לטענתו נקלעו הצדדים לחובות, אותם הצליחו לכסות בעזרת הלוואות שקיבלו מאמו בשווי כולל של 560,000 ₪ (עניין זה יידון בהמשך במסגרת ההליך שהגישה אמו של האיש).

14. עוד לטענתו, הצדדים נהנו מרמת חיים גבוהה מעל הממוצע, כאשר האישה ניהלה יחד עמו את העסקים ונהנתה מפירותיהם, וכן הכספים שימשו לסיפוק צרכי הילדים והבית. לאחר שיחסי הצדדים נקלעו למשבר, האיש ביקש לסיים את נישואיהם תוך חלוקה הוגנת של הרכוש המשותף, אולם האישה סירבה לשתף פעולה והיא מתנערת מחובותיה.

15. לטענת האישה, במהלך השנים התברר לה שהאיש הוא מהמר כפייתי שעושה שימוש לרעה בכספים עליהם עמלה רבות, בטענה כי הוא משתמש בהם לעסקים אשר פירותיהם מיועדים לרווחת המשפחה. על מנת לסייע לאיש להגשים את חלומותיו העסקיים, הסכימה היא להשקיע מכספה מאות אלפי שקלים, אולם התבדתה לאחר שעסקיו כשלו ולא ברור לאן הכספים "נעלמו".

16. מוסיפה האישה וטוענת, כי עקב עסקיו המפוקפקים של האיש, תוך שהוא מסתבך עם רשויות האכיפה, הוא נטל הלוואות מאמו על דעת עצמו, ללא ידיעה או הסכמה של האישה. בנוסף, האיש פדה את כספי הפנסיה שנצברו לטובתו לפני פרידת הצדדים, מאחורי גבה של האישה.

17. לפיכך לטענתה, בנסיבות של העדר שקיפות בהן האיש העלים רכוש וכספים, חיבל בקופת הצדדים, רוקן את חסכונותיהם, ואף משך את כספי הפנסיה שלו בהסתירו זאת מהאישה, הוא אינו זכאי למחצית מהרכוש אשר נצבר על ידי הצדדים ויש להורות על איזון בלתי שוויוני.

     

     

    השאלה לדיון

     

18. האם הוכח כי התנהלות האיש, כמוה כהתנהלות של איש העוסק בעסקים מפוקפקים, מהמר, בנסיבות של העדר שקיפות, באופן שגרם לריקון הקופה המשותפת, ואם כן- האם בשל התנהלות זו יש להורות על חלוקת רכוש בלתי שוויונית במסגרת איזון המשאבים, ואם כן- כיצד.

     

     

    דיון

     

19. הצדדים נישאו בשנת 1994 ולא ערכו ביניהם הסכם ממון. לפיכך חל בעניינם הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג –התשל"ג -1973 (להלן: "החוק"), אשר קובע בסעיף 5 עקרון של חלוקה שווה לגבי כלל הנכסים שנצברו בתקופת החיים המשותפים, למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5(א)(1)-(3) לחוק.

20. לצד האמור, סעיף 8(2) לחוק מקנה לבית המשפט סמכות במקרים המתאימים לסטות מהכלל שנקבע בסעיף 5 לחוק, ולקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שייקבע, בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

21. באשר להפעלת סעיף 8(2) לחוק, קובעת ההלכה הפסוקה כי זו תעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר, כאשר הכלל הוא חלוקה שוויונית (ראו: בע"מ 638/04 ח.ר. נ' ר.ר. (פורסם בנבו, 23.01.05). בפסיקה תוארו השיקולים העיקריים לצורך הפעלת הוראות סעיף 8(2) לחוק (עמ"ש 56634-06-20 פלוני נ' פלונית (15.02.21).

22. יחסי הצדדים עלו על שרטון לאחר 27 שנות נישואין וארבעה ילדים. במשך כל שנות הנישואין עבדה האישה כשכירה והתפרנסה מעבודה קבועה ויציבה. האיש עבד כעצמאי והשקיע את מרצו בעסקים שונים. הכנסות הצדדים מהמאמץ המשותף שימשו בערבוביה וללא התחשבנות גם לתשלום הוצאות עסקיו וחובותיו של האיש.

23. בין הצדדים אין מחלוקת ביחס לפירוק השיתוף בנכס המקרקעין שבבעלות הצדדים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתביעה דנן נוגעת להפעלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, בדבר חלוקה שאינה שוויונית של הזכויות הסוציאליות שצברה האישה בתקופת השיתוף.

24. כפי שיפורט להלן, מצאתי כי רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור להתנהלותו הכספית של האיש בתקופת השיתוף, וכי נסיבות המקרה הספציפיות מצדיקות שימוש במשורה בסמכות בית המשפט, בנוגע לזכויות הסוציאליות בלבד.

25. התרשמתי כי במהלך החיים המשותפים שני הצדדים רצו לשפר את רמת החיים של המשפחה ולכן השקיעו מכספם בעסקים השונים של האיש.

26. מהתשתית הראייתית שהובאה בפניי, עולה כי ביוזמת האיש הושקעו זכויות, חסכונות וכספים משותפים, בסך של מאות אלפי שקלים לטובת שותפויותיו העסקיות בxxx, xxx, xxx, ועוד.

27. בדרך זו, אמנם היה באפשרות הצדדים להביא לרווחים גדולים לטובת המשפחה, אך הם ידעו כי בהשקעותיהם טמונים סיכונים גבוהים אשר עלולים לגרור להפסדים כבדים, כפי שאירע בסופו של יום.

28. ההשקעות לא הניבו פרי וכספים רבים ירדו לטימיון, אשר היקפם אינו ידוע. כנגד האיש נפתחו תיקי הוצאה לפועל בגין חובות אליהם נקלע, והוא אף הסתבך עם רשויות האכיפה בין היתר בגין חשדות להלבנת הון.

29. התרשמתי כי התנהלות זו נגרמה בשל שיקול דעת לקוי של האיש, אף חוסר אחריות מצדו, אך לא מתוך כוונה לפגוע במשפחתו, ויתכן אף כי כוונתו הייתה להיטיב עם משפחתו.

30. אין חולק כי כספים ששילם האיש מתוך חשבון הבנק של האישה וכן מהכנסות המאמץ המשותף, אינם שונים מהוצאותיהם המשותפות של הצדדים. עם זאת, מחקירות הצדדים עלה כי האיש היה אמון על כל העניינים הכלכליים ועשה עם כספי הצדדים וזכויותיהם כראות עיניו, לעתים מבלי לקבל את הסכמת האישה ואף מבלי לשתפה.

31. כך בדיון שהתקיים ביום 23.01.22 הודה האיש כי הוא נוהג לעסוק בהימורים, אלא שלטענתו עושה זאת "דמה" ללא כסף (עמ' 3 ש' 28-19). בנוסף האיש אישר כי במסגרת עסקיו נקלע לחובות והשתמש בכספי חסכונות של האישה לטובת עסקיו ולטובת כיסוי חובותיו (שם, עמ' 2 ש' 33-26; עמ' 3 ש' 3). עוד אישר האיש בעדותו, כי לטובת השקעותיו נטל כספים מחשבון הבנק של האישה (23.01.24, עמ' 17 ש' 31-26).

32. האיש אישר גם כי בעסקי xxx הוא נכנס כשותף לא רשום, כאשר שילם כסף "מבלי שיש תיעוד לכך", וקיבל את חלקו ברווחים במזומן (23.01.24, עמ' 11 ש' 16-10).

33. אמנם מעדויות הצדדים עלה כי האישה ידעה באופן כללי, על התנהלות האיש לרבות הימוריו הנטענים (23.01.22, עמ' 6 ש' 4-1), עם זאת, האמנתי לאישה שהיא לא הייתה שותפה בזמן אמת לקבלת החלטות בענייני עסקיו של האיש השונים, והוא התנהל על דעת עצמו וכרצונו, תוך שימוש בכספי המאמץ המשותף, מבלי לתת לה מידע בקשר לכך ובקשר לשימוש שנעשה על ידו בכספים אלה, בזמן אמת. בכך חרג האיש מחובת השקיפות שלו כלפיה.

34. החלטת האיש לפדות את כספי הפנסיה שצבר במהלך השנים (בין אם כדי לכסות הפסדים ובין אם כדי לזכות ברווחים) היא אחת מההחלטות הבעייתיות שקיבל, בעיקר כאשר ביחס אליה לא קיבל את הסכמת האישה.

35. כך מעדות האיש ומראיותיו עולה כי בחודש 02/2021 האיש פדה את זכויות הפנסיה שצבר לחשבון הבנק הפרטי שלו, ומיד לאחר מכן משך סכומי כסף במזומן במספר פעימות (ראו תדפיס חשבונות הבנק של האיש- מוצג 11 למוצגי האיש מיום 13.03.22; עדותו מיום 23.01.22, עמ' 3 ש' 11, ומיום 23.01.24, עמ' 23 ש' 17 עד עמ' 24 ש' 3).

36. לעומת זאת, האישה שעובדת באותו מקום עבודה מאז נישואי הצדדים, צברה זכויות סוציאליות, כאשר במהלך החיים המשותפים העבירה לטובת עסקיו וגחמותיו של האיש, חלק מהזכויות שנצברו על שמה בקופות גמל.

37. לעמות זאת, בתקופה בה פדה האיש את זכויותיו הפנסיוניות בחודש 02/21, הצדדים עוד לא נפרדו, אלא מספר חודשים לאחר מכן- בחודש 07/21, עת האיש עזב את הבית. האיש אישר את הדברים בחקירתו לעיל, אלא שלטענתו הכספים שמשך שימשו לצרכי הבית.

38. מאחר שמדובר בכספים שנמשכו במזומן, לא ניתן להתחקות אחר אותם כספים, ועל כן, מלבד עדות האיש, שכאמור העיד בכלליות כי עשה שימוש בכספים אלה לטובת הבית המשותף, אין ממצאים נוספים אשר יכולים לחזק את גרסתו אודות כספים אלה. האיש לא פירט את השימוש שנעשה על ידו עם כספי הפנסיה שפדה או על הכספים שמשך במזומן, ואף לא הביא כל ראיה לצורך הוכחת גרסתו.

39. דחיית גרסתו של האיש, בהכרח מובילה להטלת מלוא האחריות- בגין התנהלותו ביחס לפדיון זכויותיו הפנסיוניות ומשיכת הכספים במזומן מיד לאחר מכן, בסמוך לפרידת הצדדים, מבלי לקבל את הסכמת האישה לכך- עליו.

40. בנסיבות אלו, חלוקה שוויונית של יתרת הזכויות הסוציאליות שצברה האישה במהלך התקופה הקובעת לאיזון משאבי הצדדים, אינה צודקת, ויוצרת נסיבות מיוחדות המצדיקות שימוש בסמכותו המיוחדת של בית המשפט לחלוקה שאינה שוויונית בנוגע ליתרת הזכויות הסוציאליות שנצברו על שמה במהלך תקופת השיתוף, ולהחריגם מהנכסים ששוים יאוזן.

41. במכלול השיקולים לעיל, לא מצאתי לקבל את תביעת האיש בנוגע ליתרת הזכויות הסוציאליות שצברה האישה במהלך החיים המשותפים, ולפיכך על מנת לייצר איזון ראוי וצודק, אני קובעת כי הזכויות הסוציאליות שנותרו לאישה, יוחרגו מתוך הנכסים המשותפים ויוותרו בבעלותה, בהתאם לסעיף 8(1) לחוק יחסי ממון.

     

     

     

    פירוק שיתוף במגרש

42. נקודת המוצא עליה הצדדים מסכימים היא כי יש להורות על פירוק השיתוף במגרש שבבעלותם, בדרך של מכירה, בין בהתמחרות פנימית בין הצדדים ובין במכירה בשוק החופשי לצד ג'. לפיכך בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן צו לפירוק השיתוף במגרש שבבעלות הצדדים.

43. המגרש יוצע למכירה לצד ג', לכל המרבה במחיר, כאשר לכל אחד מהצדדים שמורה הזכות להשתתף בהתמחרות תוך מקסום רווחיו, על בסיס חוות דעת שמאית.

44. שני הצדדים נדרשים לשתף פעולה באופן מלא לשם מכירת המגרש. הצדדים יישאו בחלקים שווים בעלויות מכירת המגרש, לרבות חוות דעת, פרסום, תיווך, אגרות, מסים וכיו"ב.

45. תמורת המכירה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם, לאחר ניכוי עלויות המכירה וההוצאות הנלוות.

46. ככל ולא יעלה בידי הצדדים למכור את המגרש בתוך שישה חודשים ממועד קבלת חוות דעת שמאי מומחה אליו יפנו במשותף, פירוק השיתוף יועבר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

     

    רכבים ומיטלטלין

47. במועד הקרע החזיק כל אחד מהצדדים רכב הרשום על שמו (האחד מסוג xxx והשני מסוג xxx). משאין מחלוקת כי שני הרכבים משותפים לצדדים, ובהעדר הסכמה על הותרת כל רכב בידי מחזיקו, יש לאזנם.

48. שווי הרכבים ייקבע לפי מחירון יצחק לוי לחודש יוני 2021 (חודש הפירוד), והצד הזכאי למחצית מההפרש יקבלה בתוך 60 ימים מיום מתן פסק דין זה.

49. בנוגע למיטלטלין, אף אחד מהצדדים לא פירט את המיטלטלין המשותפים לחלוקה ואת אופן החלוקה המבוקש. בנסיבות בהן אין אפשרות מעשית להעריך את שווי המיטלטלין שנטל כל אחד מהצדדים, בהעדר קבלות המעידות על שווי המיטלטלין שנלקחו; נוכח הזמן הרב שחלף ממועד רכישתם- המיטלטלין בבית שאינם מיטלטלין בשימושם של ילדי הצדדים הגרים בבית עם האישה, יחולקו בין הצדדים באופן שבו האישה תערוך שתי רשימות, המחלקות את כלל המיטלטלין המשותפים שנותרו בדירה במועד הקרע (למעט מיטלטלין וריהוט המשמש את ילדי הצדדים) והאיש יבחר באחת מהרשימות.

     

     

    תמ"ש 33323-12-21 – התביעה הכספית להשבת הלוואה על ידי אמו של האיש

     

    תמצית טענות הצדדים

50. לטענת התובעת, עקב משבר כלכלי אליו נקלעו האיש והאישה, נטלה התובעת משכנתא הפוכה והעמידה עבורם הלוואה בשלוש פעימות שונות: בשנת 2017 סך של כ- 468,000 ₪; בחודש יולי 2020 סך של כ-50,000 ₪; וסך נוסף של 40,000 ₪. סה"כ העבירה להם התובעת סך של כ-560,000 ₪, נומינלית.

51. עוד לטענתה, במשך ארבע שנים נשאו הנתבעים יחד מדי חודש בהחזרי הריבית ודמי הניהול של הלוואת המשכנתא ההפוכה אותה נטלה התובעת עבורם, באמצעות העברות בנקאיות לחשבונה של התובעת בסך של 2,110 לחודש. עם פרוץ הסכסוך בין הנתבעים עצמם, החלה האישה להתכחש להלוואה שנתנה התובעת והפסיקה לשתף פעולה בהחזרי התשלומים.

52. לפיכך מבקשת התובעת להורות על הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לה את כספי ההלוואה שהעמידה לנתבעים במשותף (כל אחד מחצית בסך 279,000 ₪), וכן לחייב את האישה בהוצאות בגין התכחשותה להלוואות שניתנו על ידי התובעת.

53. לטענת האישה, התובעת ובנה-האיש, חברו יחד במטרה לעשוק אותה ולגרוף כספים לכיסו של האיש, כפי שהוא עשה זאת במסגרת הליכים קודמים בין הצדדים. לטענתה, התובעת לא הצליחה להרים את הנטל ולהוכיח כי הכספים שהעניקה לבני הזוג הם כספי הלוואה ולא מתנה, ומכל מקום האישה לא ידעה כי התובעת העבירה כספים לבני הזוג.

54. האיש גם הגיש כתב הגנה מטעמו, בו הסכים לנטען בכתב התביעה, והדגיש את הטענות כנגד האישה. בדיון מיום 10.04.22 הודיע האיש כי הוא מסכים למתן פסק דין לפיו עליו להשיב לאמו את הסכום הנטען יחד עם האישה, אולם האישה מתנגדת לכך. מאחר שהאיש הודה בטענות התובעת הרי שלגביו אין צורך להכריע, ועליו להשיב לאמו מחצית מהסכום הנטען.

     

    ניתוח מארג הראיות

55. נקודת המוצא היא העברת כספים מהתובעת לאיש והאישה, לאחר נטילת משכנתא הפוכה לשם כך, בסך 468,000 ₪. אמנם לא נחתמו חוזי הלוואות ותנאי החזרתן לא הועלו על כתב, אך כפי שיפורט להלן, הוכח כי הן האיש והן האישה ידעו כי מדובר בכספי הלוואה מאת אמו של האיש לטובת בני הזוג גם יחד.

56. בסיכומי האישה נטען לראשונה כי בין הצדדים מחלוקת בנוגע לשאלת סיווג פעולת העברת הכספים, כאשר לטענתה מדובר בכספים שניתנו במתנה לטובת האיש בהתאם ל"חזקת המתנה" המוכרת בפסיקה, ולא בכספי הלוואה כטענת התובעת.

57. ראשית, אין לטענה זו זכר בכתב ההגנה ובתע"ר האישה, ומכאן שמדובר בהרחבת חזית אסורה. מכל מקום, לאחר בחינת מלוא הראיות, העדויות והטענות, מצאתי כי מדובר בחוב משותף ותקף, בו חב בני הזוג יחד כלפי התובעת, והכל כפי שיפורט להלן.

58. בחודש יוני לשנת 2017 נטלה התובעת יחד עם בעלה (אביו של האיש) הלוואה מסוג "משכנתא הפוכה" בסך של 468,000 ₪, כאשר החזר התשלום החודשי של הריבית ודמי הניהול עמד על סך של כ-2,100 ₪ (נספח 1 לתע"ר התובעת).

59. בסמוך לאחר מכן, העבירה התובעת סך של 303,191 ₪ באמצעות המחאה בנקאית שנרשמה לפקודה האישה בתאריך 09.07.17 (נספח 2 לתע"ר התובעת). אין מחלוקת כי הסכום הופקד ישירות לחשבון הבנק של האישה.

60. התובעת הציגה תחשיבים שערכה בזמן אמת בכתב ידה, ביחס לכספים ששילמה ישירות לנושים ולנותני שירותים שונים ששכרו בני הזוג, בסך כולל של 164,809 ₪ (נספח 3 לתע"ר התובעת). לכך מוסיפה התובעת וטוענת כי הלוותה לבני הזוג סך נוסף של 50,000 ₪ לטובת כיסוי חובות של בנם של בני הזוג- י', בטרם גיוסו לצה"ל, וכן לטענתה הלוותה לבני הזוג סך נוסף של 40,000 ₪ עבור כיסוי חוב לבל"ל.

61. הסכומים הנטענים מגיעים לסך כולל של 558,000 ₪. האישה לא הפריכה את הסכומים בכתבי טענותיה, אלא התכחשה באופן גורף לחוב הנטען כלפי התובעת וניסתה להרחיק עצמה מהסכומים ששילמה עבורם התובעת, בטענה כי מדובר בחוב אישי של האיש לאמו.

62. כך בכתב ההגנה, טענה האישה כי הסכומים ניתנו לאיש בלבד על ידי אמו התובעת "מבלי שהנתבעת להסכים לראות בכך הלוואה שעליה לשאת בתשלומיה" (סעיף 17 לכתב ההנגה); "הנתבעת מעולם לא הסכימה לראות בכספים שהעניקה אמו של הנתבע ככספי הלוואה" (סעיף 26 לכתב ההגנה); "הנתבעת לא הייתה שותפה לכל הלוואה מצד התובעת כלפי בנה של הנתבעת. ככל שהתובעת העבירה כספים לנכדה, אין בכך משום הלוואה שעל הנתבעת לשאת בתשלומיה" (סעיף 31 לכתב ההגנה), וכיו"ב.

63. אלא שמהודעת וואטסאפ מיום 14.09.20 שהוצגה לבית המשפט, אשר שלחה האישה עצמה ליזם של המגרש שבבעלות הצדדים (בה האישה מבקשת לדעת אודות התקדמות מצב המגרש), נכתב בין היתר כדלקמן: "בנוסף לחובות שיצר בסך 500,000 שח שהלוואה שחמתי לקחה עבורנו ורק תשלום הרבית שאנו משלמים הינה בסך 2000 שח ללא חישוב הקרן" (נספח 5 לתע"ר התובעת).

64. האישה התבקשה בדיון להתייחס לכך, אך תשובתה הייתה מתחמקת ומתחכמת, בנסיון להרחיק עצמה מההלוואה שנתנה התובעת: "אמנם המילה הלוואה נאמרה פה, אבל זה לא דבר שחתמתי עליו. אבל ידעתי שהיא הביאה כספים על מנת לכסות חובות שהוא עשה, חובות שלא ידעתי ממה הם" (10.04.22, עמ' 3 ש' 35-23).

65. כחלק מאותו נסיון להרחיק את האישה מהחוב כלפי התובעת, טען בא כוחה בדיון (ההדגשות שלי- מ.ר.פ.): "בהודעה שכתבה אפשר לראות שכל מטרתה בשנת 2020 זה להחליף עם היזם ופה היא מספרת את כל הצרות שלה והשתרבבה לשם המילה הלוואה" (10.04.22, עמ' 4 ש' 14-13). האישה בחקירתה הנגדית הוסיפה וטענה כי מדובר בהודעה שנכתבה במסגרת "אסטרטגיה" שלה ושל האיש, על מנת לדעת מה מצב המגרש, ולטענתה "זה לא קשור לעניין ההלוואה" (13.07.23, עמ' 18 ש' 32-30).

66. התרשמתי כי מדובר בטענה שנולדה תוך כדי ניהול ההליך לאחר חשיפת המסמך, וכי אין זה מצב הדברים לאשורו כפי שהאישה ראתה בזמן אמת. בהקשר זה, דברי האישה בסיכומיה כנגד התובעת יפים דווקא להתנהלות האישה עצמה, כי היא "מנסה להעניק פרשנות שתכשיר את כל טענותיה" (סעיף 53 לסיכומי האישה).

67. מכל מקום, מחומר הראיות עולה, כי לא רק שהאישה הכירה בהלוואה שנתנה התובעת כחוב משותף מתוך החובות המשותפים של בני הזוג, היא אף הציעה "לקחת על עצמה" לשלם סך של 200,000 ₪ עבור חוב זה.

68. כך עולה ממכתב מיום 31.08.21 ששלחה לאיש (נספח 6 לתע"ר התובעת): "לאחר מאבקים עם עצמי [...] השלמתי עם עצמי ואקח 200 אלף ש"ח מהחובות, ואשלם אותם, כאשר נקבל את חלקי מהאדמה, ואשמח יותר לשלמם לפני, באם יהיה באפשרותי לשלם".

69. האישה בחקירתה הנגדית לא הכחישה כי היא כתבה את המכתב הנ"ל והיא אף אישרה כי מדובר בחובות לתובעת (ההדגשות שלי- מ.ר.פ.):

    ".. המכתב הזה נכתב בשמי אם תקראי את כל המכתב, זה מציג את כל מה שאני רוצה להגיד. על מנת לא לעמוד מאחורי הדוכן ולא להביא את הילדים לסחרחורת של בית משפט.

    ש. על איזה חובות מדובר? חוב לבנק, חוב שכירות.

    ת. על מנת לא להגיע לכתלי בית המשפט, הסכמתי לקחת חלק מהחובות על עצמי.

    ש. חובות למי?

    ת. חובות של הבית.

    ש. 200 א' ₪ היו חובות של הבית בחודש אחד שעזב?

    ת. אם תקראי את ההיסטוריה של י' תביני למה הגענו לחובות האלה. להחזיר חובות של חמותי. "

    (13.07.23, עמ' 17 ש' 33 עד עמ' 18 ש' 8).

     

70. עוד האישה אישרה, כי במסגרת חלוקה משותפת של בני הזוג בהכנסות והוצאות של הבית, הם שילמו יחד את תשלומי הריבית ודמי הניהול של הלוואת התובעת מדי חודש. אלא שלטענתה הכספים שולמו על ידי התובעת לטובת האיש בלבד, שכן האישה עצמה לא הייתה זקוקה להלוואה (13.07.23, עמ' 19 ש' 29-15).

    הכרעה

71. בחנתי בקפידה את הראיות והעדויות שנשמעו בפניי. אמנם התובעת בעדותה טענה כי אינה זוכרת את הפרטים המדוייקים בנוגע להלוואות שנתנה לבני הזוג וכי לא נקבעו תנאים להחזרתן, אולם התובעת הוכיחה באמצעות עדותה אשר נתמכה בראיות, כי היא נטלה לטובת בני הזוג הלוואת משכנתא הפוכה בסך של 468,000 ₪, מתוכם סך של כ-303,191 ₪ הועבר ישירות לחשבון הבנק של האישה. סכומים אלו ממילא לא נסתרו על ידי האישה.

72. עדותו של האיש חיזקה את גרסת התובעת, כי הוא פנה אל אמו התובעת לקבלת עזרה כספית עקב חובות משותפים של הצדדים (גם אם בשל עסקיו של האיש), וכי התובעת נטלה הלוואת משכנתא הפוכה- בלון, על מנת לסייע להם.

73. גרסתה של האישה לפיה לא ידעה על ההלוואה שקיבל האיש מאמו או כי לא הייתה חלק מקבלת ההלוואה, היא אבסורדית בנסיבות בהן הוכח כי האישה קיבלה ישירות לחשבון הבנק שלה סכום נכבד מאותה הלוואה, היא שילמה יחד עם איש את החזרי תשלומי הריבית ודמי הניהול בסך של כ-2,100 ₪, היא הכירה בזמן אמת בהלוואת התובעת כחוב משותף של בני הזוג, ואף הציעה "לקחת על עצמה" סך של 200,000 ₪ לפרעון החוב, לאחר שיחסי הצדדים עלו על שרטון.

74. למעשה גרסת האישה כי מעולם לא ראתה בכספי התובעת כהלוואה שעליה לשאת בתשלומיה, עומדת בסתירה מהותית להתנהלותה בעת קבלת הכספים בזמן אמת, ואף לאחר מכן, כפי שהוצג לעיל. לפיכך לא מצאתי לקבל גרסה זו של האישה.

75. במצב דברים זה, בו האישה לא הפריכה את סכום ההלוואה שנטלה התובעת לטובת בני הזוג בסך של 468,000 ₪, אלא אף הוכח כי לצורך פרעונו האישה שילמה יחד עם האיש את החזרי הריבית ודמי ניהול בסך של כ-2,100 ₪ בחודש, הרי שיש לקבל את גרסת התובעת באשר להתחייבות בני הזוג יחד להשיב לתובעת את סכום ההלוואה שנטלה עבורם, וכי הסכום ששילמה התובעת הוא חוב משותף של שני בני הזוג.

76. יתר הסכומים הנטענים על ידי התובעת בסך כולל של 90,000 ₪ לא הוכחו. כלל ידוע הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". בענייננו, התובעת לא הוכיחה את הסכומים הנטענים, לא הציגה כל ראיה לכך, ובמהלך עדותה חזרה בעיקר על סכום ההלוואה בסך 468,000 ₪, אשר הוכח לעיל כי נטלה עבור בני הזוג.

77. הראיות כולן מובילות לקבלת גרסת התובעת, על פיה היא העבירה לבני הזוג הלוואה כספית בסך של לפחות 468,000 ₪, באמצעות הלוואת משכנתא הפוכה שנטלה עבורם. לפיכך האישה, שנהנתה מפירות ההלוואה של התובעת במהלך נישואי הצדדים, שותפה היא גם לחוב ההלוואה לתובעת ולכן היא חבה במחציתה.

78. הלכה היא שכשם שזכאי בן זוג להנאות מן הפירות שנוצרו במהלך החיים המשותפים, כך חייב הוא לשאת גם בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים, כפי שקובע החוק ביחס לבני זוג שחל לגביהם הסדר איזון המשאבים.

79. אשר על כן, התביעה להשבת כספי הלוואה שהוכחו בסך של 468,000 ₪ מתקבלת, ועל האישה להשיב לתובעת מחצית מסכום זה.

    סוף דבר

80. על יסוד כל המפורט נקבע כדלקמן:

    • תביעת האיש כנגד האישה מתקבלת חלקית, כמפורט לעיל.

    • תביעת התובעת כנגד האיש והאישה מתקבלת חלקית, כמפורט לעיל.

    • האיש ישלם לאישה שכ"ט והוצאות ההליכים בסך כולל של 25,000 ₪.

    • האישה תשלם לתובעת שכ"ט והוצאות ההליכים בסך כולל של 25,000 ₪.

    • סכומי ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד החיוב ועד מועד התשלום בפועל.

    • משתמו ההליכים, התיקים ייסגרו.

    • פסק הדין מותר בפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

      ניתן היום, כ"ב אייר תשפ"ד, 30 מאי 2024, בהעדר הצדדים.