פלוני נ' זערורה ואח'

התאונה, הצדדים והמחלוקת

1.ביום 22.04.2013 ארעה תאונת דרכים קטלנית במהלכה קיפח חייו מר XXX ז"ל (להלן: "המנוח"). בן 26 היה המנוח במותו.

2.מדובר בתאונה עצמית, שארעה בכביש 79, ממערב למזרח, במחלף מצפה עדי, כאשר רכב מסוג מרצדס (להלן: "הרכב"), שהיה מבוטח אותה עת בביטוח חובה ע"י הנתבעת 2, הוסע במהירות גבוהה, איבד שליטה והתנגש במעקה בטיחות (להלן: "התאונה").

3.התביעה שלפניי הינה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 שהגיש עזבון המנוח, באמצעות גב' XXX, אחותו ויורשתו היחידה של המנוח ע"פי צו ירושה (להלן: "התובעת" או "העיזבון"). בראשית ההליך הוגשה התביעה גם נגד קרנית, שנמחקה בהמשך בהסכמה. כן בתחילה ניתן כנגד הנתבע 1 פסק דין בהעדר הגנה אשר בוטל בהסכמה ביום 18.5.22.

תמצית טענות הצדדים

4.השאלה שבמחלוקת בין הצדדים נוגעת לזהות הנהג ברכב במועד התאונה ועיקר הבירור הראייתי נסב על שאלה זו:

מחד, טוענת התובעת כי הרכב היה נהוג בידי הנתבע 1, מר אדם זערורה (להלן: "אדם"), אשר בדה גרסה שקרית לפיה המנוח נטל ללא רשות את הרכב, נהג בו ללא הסכמתו ועשה תאונה, וזאת במטרה להרחיק מעצמו כל חשד לפלילים, שעה שהתאונה הקטלנית ארעה עקב נסיעה ברכב במהירות מופרזת ומשום שאדם היה שתוי ונהג בשכרות.

מנגד מציגים הנתבעים עמדה אחידה בחזית המשותפת מול התובעת וטוענים, כי אדם נהג ברכב

לפני התאונה, אך כשעצר את הרכב לצד הדרך לעשות את צרכיו, נטל המנוח את ההגה, עזב את

המקום וזמן קצר לאחר מכן התרחשה התאונה שבה מצא המנוח את מותו. לטענתם, אדם לא

היה בתוך הרכב ולא נהג בו בעת התאונה. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") מוסיפה וטוענת, כי

מאחר ובמועד התאונה לא אחז המנוח ברישיון נהיגה, הכיסוי הביטוחי אינו חל ולפיכך אין כל

חבות כלפי הנתבעת. עוד טוען אדם, כי גם אם ייקבע כי הוא זה שנהג ברכב במועד התאונה, הוא

אינו חב בפיצוי התובעת, שכן שאלת האשם של הנהג אינה רלוונטית, ונוכח עקרון ייחוד העילה

הקבוע בחוק הפלת"ד, חובת הפיצוי מוטלת על הנתבעת בלבד, המבטחת של הרכב בזמן התאונה.

ראיות הצדדים

5.במהלך הבאת הראיות העידו התובעת ובני משפחה של המנוח. כן הגישה התובעת חוות דעת של מומחה מטעמה – חוקר תאונות, המהנדס מר יואב קיץ (להלן:"המומחה קיץ" או "מומחה התובעת"). עוד העידו עדים נוספים שבילו עם המנוח ואדם לפני התאונה. כן זומנו לעדות מטעם התביעה אחיו של אדם, אדהם זערורה (להלן: "אדהם"), מר עלאא עבאס אשר היה הראשון שהגיע לזירת התאונה, מר גנאים חמודי, פרמדיק שאף הוא הגיע לזירה לאחר התאונה, ובוחן התנועה המשטרתי, מר גדעון לוי. נוסף על כך, הגישה התובעת חלק מתיק המשטרה.

מטעם הנתבע 1 העיד הוא עצמו. הנתבעת 2 הגישה תיק המשטרה במלואו וכן צירפה חוות דעת של מומחה תאונות דרכים, מר אורי ביטון (להלן: "המומחה ביטון" או "מומחה הנתבעת"). הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, וכעת זמן להכריע במחלוקות.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון בכתובים, שקילת טענות הצדדים ולאחר בחינת הראיות שהונחו לפניי, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה. להלן נימוקיי למסקנה זו.

7.אפתח ואומר, כי מדובר כאמור בתאונת דרכים קטלנית בה מצא את מותו המנוח, כשאין בנמצא ראיות ישירות באשר לזהות הנוהג ברכב במועד התאונה. לאחר התאונה נמצא המנוח לבד ברכב ללא רוח חיים. עם זאת, מיד לאחר התאונה התעורר חשד למעורבותו של אדם בתאונה והוא נחקר לראשונה ע"י המשטרה ביום התאונה, 22.4.13, בשעה 22:51, בין היתר, בחשד לגרימת מוות ברשלנות בכך, שנהג ברכב, איבד שליטה בו, סטה לימין והתנגש במעקה בטיחות וכתוצאה מכך נהרג המנוח. כן הוא נחשד שעזב את מקום התאונה, לא הודיע למשטרה, לא הגיש עזרה ושיבש את החקירה. אדם נעצר ביום 23.4.13 ומעצרו הוארך עד ליום 24.4.13 והוא שוחרר בתנאים מגבילים - מעצר בית מלא למשך 7 ימים - עפ"י החלטת בימ"ש מאותו מועד (מ"י 41419-04-13). אדם נחקר בשנית ביום 24.4.13, בשלישית ביום 1.5.13, ופעם רביעית ביום 27.11.13 (ר' נספח 3 לתצהיר התובעת). החשד בדבר מעורבותו של אדם בתאונה עלה לאחר שנודע, כי זמן קצר לפני התאונה נהג אדם ברכב, כשאין חולק שיש לו רישיון נהיגה. מתיק החקירה עולה, כי אדם לא מסר למשטרה בזירת התאונה, שהוא נהג ברכב לפני התרחשות התאונה. עוד אציין, כי הרכב היה בבעלותו של מר חושאן קאסם וכי בזמנים הרלוונטיים לתאונה היה הרכב בחזקת בנו, מר אחמד חושאן.

8.תיק החקירה נגד אדם נסגר בנימוק "חוסר ראיות" לאחר שהמשטרה הגיעה למסקנה, כי "הנהג בתאונה הוא מ' שנהרג בתאונה". בהחלטת המשטרה מיום 10.12.13, כ- 8 חודשים לאחר התאונה, הומלץ על סגירת התיק עקב מות הנאשם ובה נכתב "מדובר בתאונה קטלנית כאשר מחומר הראיות עולה כי נהג הרכב נהרג כאשר הוא לבד עקב סטיה מנתיב נסיעה. במהלך החקירה עלה חשד כי מי שנהג ברכב הינו אדם אחר חברו של ההרוג בשם אדם זערורה. בוצעו פעולות חקירה לאישוש החשד אולם ללא תוצאות, לאור חומר הראיות ממליץ לסגור את התיק עקב מות הנאשם". זאת ועוד, ביום 2.2.14 החליטה פרקליטות מחוז צפון (פלילי) על סגירת תיק פל"א 172974/13 שנפתח נגד אדם וזאת מחמת "חוסר ראיות מספיקות". ערר שהוגש על החלטת הפרקליטות נדחה, משלא נמצא כי יש ראיות מספיקות לצורך העמדתו של אדם לדין פלילי. (לנימוקי הדחייה ראו החלטה מיום 11.6.15; עו"ד אמיר רבי סגן בפרקליטות המדינה מחלקת עררים – בתיק החקירה של המשטרה).

9.להלן אביא את השתלשלות העניינים העובדתית קודם לתאונה הקטלנית, שעיקרה אינו שנוי במחלוקת, כפי שעלתה מחומר הראיות שהובא לפניי. התאונה ארעה לאחר בילוי במועדון לילה בחיפה בו נכחו המנוח, אדם, אחמד קאסם חושאן. בסיום הבילוי הלילי נסעו אחמד חושאן, אדם והמנוח ברכב ובשלב מסוים התפצלו השלושה, כך שאדם והמנוח נסעו ברכב אחד (מרצדס), בעוד שאחמד חושאן נסע ברכב אחר. אין מחלוקת, כי אחמד חושאן הרשה לאדם לנהוג ברכב וכי בזמן שהשלושה נפרדו כאמור אדם עזב את המקום כשהוא נוהג ברכב והמנוח ישב לידו במושב הנוסע הקדמי. לאחר התאונה הגיעו לזירה חבריהם של אדם והמנוח: אחמד זידאן, ח'אלד זידאן ויוסף זערורה וכן אחיו של אדם – אדהם זערורה. כל הנ"ל נחקרו במשטרה והעידו בבית המשפט, למעט יוסף זערורה שלימים נפטר ולפניי עומדת אך עדותו במשטרה ותמליל של שיחה שערך עמו אחיו של המנוח, מר ס', שאליו אתייחס בהמשך פסק הדין.

10.לפני שנצלול לעומקו של חומר הראיות שהציגו לפניי הצדדים מצאתי לנכון להקדים התייחסות לבחינת הראיות ועוצמתן, שנעשית במישור האזרחי (במובחן מההיבט הפלילי) שבו אנו עוסקים במטרה לכנס את הדיון שלהלן למסגרת המתאימה. כידוע, בהליך פלילי הכלל הבולט הוא כלל הוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר ולפיו "לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר" (סעיף 34כב(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). הגדרה זו מציבה את ההליך הפלילי בנקודה שונה ממקבילו האזרחי. בעוד האחרון עניינו בהערכה הסתברותית בדבר נכונותן של טענות, הרי שההליך הפלילי מציב רף גבוה בהרבה - הוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר - לא יותר, אך ודאי לא פחות. בשל כך, יש לזכור כי בהינתן שתי גרסאות עובדתיות הסותרות אחת את רעותה בהליך הפלילי, אל לו לבית המשפט להסתפק בבחינה הסתברותית בדבר הגרסה הנראית לו אמינה יותר. בל נשכח, כי בדיני נפשות עסקינן, וכי ה"סנקציה" הצפויה למתדיין האזרחי, שונה תכלית השינוי מזו הצפויה לנאשם הפלילי (ע"פ 3676/11 חליל עלי נ' מדינת ישראל (9.10.12)). בעניין זה נאמר, כי "במשפט הפלילי נדרשת מן התביעה מידת הוכחה כדי שכנועו של בית המשפט מעבר לכל ספק סביר [...] על פי תפיסותינו המשפטיות והחברתיות איננו שוקלים הרשעה בדין או זיכוי רק על פי מאזן ההסתברויות לטובת צד אחד. המשמעויות של הרשעה בדין הפלילי הן, בדרך כלל, חמורות יותר מן הזכייה או ההפסד בהתדיינות אזרחית. לכן נקבעו במשפט הפלילי קריטריונים ייחודיים ומחמירים בעניין חובת ההוכחה ומידתה. אין הרשעה בדין אלא אם הוסרו כל הספקות הסבירים. אם קיים ספק סביר, אין מרשיעים ..." (ע"פ 6890/04 מדינת ישראל נ' בלאוסוב (13.9.05); ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4) 221, 644 (1993)).

11.בענייננו, הפרקליטות הגיעה כאמור למסקנה כי אין בראיות הקיימות בתיק החקירה די בכדי להביא להרשעה של אדם, ולכן החליטה שלא להעמידו לדין ולא להגיש נגדו כתב אישום בעניין גרימת מותו של המנוח כתוצאה מתאונת הדרכים. מדובר בשיקול דעת המסור כולו לרשויות התביעה אשר בוחנות את עוצמת הראיות ומורכבותן לצורך הגשת כתב אישום ולביסוס הסיכוי הסביר להרשעה במישור הפלילי. אולם, אין הדבר דומה לבחינת הראיות ולעוצמתן במישור האזרחי, ובוודאי שהחלטת גורמי התביעה האם להגיש כתב אישום אינה מחייבת את בית המשפט אשר דן בתביעה אזרחית ואמור לבחון מכלול של ראיות המוצגות לפניו ולתת להן את המשקל הראוי מבחינתו.

12.לפיכך, במעבר ממבחן הסבירות בשדה הפלילי לשדה האזרחי - נזיקי יש לבחון את מכלול הראיות והעדויות שהובאו לפניי בהקשר האזרחי, כאשר מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות, לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן – וכך אעשה. בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598. נקבע, בכל הנוגע למאזן ההסתברויות, כדלקמן: "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של51%...".

13.כפי שכבר צוין לעיל, במקרה הנוכחי אין עדות ישירה להתרחשות התאונה של עד שראה וקלט את התאונה בעיניו ובחושיו. משכך, שאלת המעורבות של אדם, נוכחותו והיותו נהג של הרכב, נבחנת בהליך אזרחי זה על סמך חומר הראיות שבתיק, לרבות ראיות נסיבתיות, במאזן הסתברות הדרוש בהליך אזרחי (לאבחנה בין ראיה נסיבתית לראיה ישירה ראו: ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל (1.9.03)). בהקשר זה נפסק, כי "שתי צורות ההוכחה הישירה והנסיבתית הינן דרכים קבילות להוכחת עובדות". עוד נקבע כי "אולם כוחן של ראיות נסיבתיות הוא בהצטברותן [...] ככל שתהיינה הראיות מגוונות יותר, חזקות יותר ומשתלבות האחת עם רעותה, יתחברו יחדיו חלקיו של התצרף ('פאזל') עד לקבלת התמונה הכוללת, אשר אף אם אינה שלמה ואין בה מענה לכל שאלה ושאלה, עדיין היא מאפשרת הסקת מסקנה הגיונית [...] בהתבסס על הגיון החיים והשכל הישר, כאשר הצטברותן של כל הראיות הללו באופן שאינו אלא צירוף מקרים איננה מתקבלת על הדעת [...]. ואם במשפט הפלילי אמורים הדברים, במשפט אזרחי על אחת כמה וכמה" (ע"א 9096/18 עזבון המנוח זידאן סלימאן אבו פאסם לשכת הסדר ורישום מקרקעין (26.7.20)).

התמלילים ובדיקת הפוליגרף ראיות קבילות במשפט  

14.טרם הדרשות למסכת הראיות ולהסקת המסקנות המשפטיות הנגזרות ממנה, עליי להסיר מדרכי מחלוקת מקדמית, שהתעוררה בין הצדדים בעניין קבילות והמשקל הראייתי של תמלילים ובדיקת פוליגרף מתיק החקירה במשטרה שהגישה התביעה כראיות מטעמה.

15.מדובר במספר הקלטות שביצע אחיו של המנוח, מר ס' (להלן: "ס'"), זמן קצר לאחר התאונה בתאריכים 27.4.13, 9.5.13, 10.5.13. ס' מסר את ההקלטות למשטרה בתאריך 30.7.13 (ר' סע' 3 לתצהיר משלים של ס'; נספח 1 לתצהיר המשלים) וממנו נגבתה הודעה בהקשר זה ע"י המשטרה (ר' נספח 2 לתצהיר ס'). המשטרה לא הסתפקה בתמליל שמסר ס' לידיה והזמינה בעצמה שירותי תרגום ותמלול, ומשכך מדובר בתמלול של המשטרה (ראו כותרת התמלילים בתיק החקירה ובה כיתוב מפורש לפיו תרגום משטרתי להקלטות וכן בקשה לאישור תמליל המצויה בתיק החקירה).

16.ב"כ הנתבעת הגיש את תיק החקירה של המשטרה במלואו, כראיה מטעמו, ללא טענה או הסתייגות לעניין קבילות התמלילים של ההקלטות (ר' הודעת ב"כ הנתבעת מיום 9.2.22). כן הוא הודיע לא אחת, כי תיק המשטרה מוגש לתיק דנן כתע"צ (ר' הודעה מיום 17.6.21 וכן פרוטוקול דיון מיום 6.7.21 ש' 9-12). זאת ועוד, בהחלטה מיום 9.5.23 (עמוד 17 לפרוטוקול) קבעתי, כי יש לקבל את התמלילים כראיה וכי משקלם הראייתי ייבחן במסגרת פסק הדין. יתרה מכך, עת נחקר עד התביעה, מר עלאא עבאס, שהיה ראשון הנחקרים בעניין תמליל השיחה שהתקיימה בינו לבין ס' (עמ' 20 ואילך לפרוטוקול), לא השמיעו הנתבעים התנגדות לעצם צירוף תמליל שיחה זו. יודגש שוב, כי תיק החקירה במלואו, ובתוכו התמלילים, צורף כאמור ע"י הנתבעת לתיק מוצגים מטעמה, ללא כל הסתייגות מקבילות ומשקל התמלילים, ומשכך אין לקבל טענות הנתבעים בסיכומיהם לפסילת התמלילים כראיה. ככל שחפצו הנתבעים לטעון לעניין התמלילים שהם צירפו בעצמם כחלק מתיק המוצגים שלהם, היה עליהם לעשות זאת בהזדמנות הראשונה - עם הגשתם בפועל, על מנת לאפשר לתובעים, שחפצים להסתמך על תמלילים אלה כראיה מטעמם, לנקוט בהליך מתאים ולבקש את ההקלטות המקוריות מתיק המשטרה.

17.זאת ועוד, כל העדים נחקרו ע"י המשטרה בדבר הקלטות אלה, החקירות שלהם ביחס לדברים שמסרו כעולה מההקלטה אף הן הוגשו כראיות בתיק דנן, ושעה שהוגש מלוא תיק המשטרה כאמור, ללא הסתייגות של הנתבעים לקבילות ומשקל התמלילים, ומשלא חלקו הנתבעים על מהימנות התמלילים ומידת התאמתם להקלטות המקוריות, ואף לא ביקשו לזמן לעדות את עורך התמלול, אין לקבל עתירתם לפסילת התמלילים כראיה, כפי שטענו בסיכומיהם.

18.אשר לטענת הנתבעים, כי התובעת לא צירפה את ההקלטות עצמן, ולכן אין לתת משקל ראייתי לתמלילי השיחות - הלכה פסוקה היא, כי לצורך הוכחת תוכנו של מסמך בבימ"ש, יש להציג בפניו את המסמך המקורי וכלל זה חל באותה מידה על הקלטה של שיחה (ע"פ 175/10 חנוכייב נ' מדינת ישראל , (28.7.11). משכך, לכאורה דורש הכלל האמור הגשת ההקלטות של השיחות עצמן כראיה בבימ"ש. עם זאת, בצדו של הכלל האמור, קיימים חריגים ובכללם העדר התנגדות או ככל שבעל הדין הנוגע בדבר יספק טעם ראוי לאי הצגתו של המסמך המקורי (ע"פ 4481/14 פלוני נ' מדינת ישראל (16.11.16); ע"פ 4178/10 פרג' נ' מדינת ישראל (19.8.13)). כמו כן, בפסיקה השתרש הכלל, כי "בהיעדר חשש לאמינות ה'העתק', לא יהיה באי הבאת המסמך המקורי כשלעצמו כדי לכרסם בתשתית הראייתית של בעל הדין העושה בו שימוש". בעניין חריגים אלה זה נקבע זה מכבר כי "משהסכים סניגור להגשת תמליל של שיחה מוקלטת, הסכים ממילא להגשת סרט ההקלטה עצמו, אלא אם נקבע במפורש, כי חרף ההסכמה להגשת התמליל, אין הסכמה להגשת סרט ההקלטה. טעמו של דבר הוא, כי התמליל אינו אלא השתקפותו בכתב של סרט ההקלטה, ואין לראות בו ראיה שונה מהתמליל. עיון בפרוטוקול הדיון שלפנינו אינו מגלה כל הבחנה בין קבילות התמליל לבין קבילות סרט ההקלטה" (ע"פ 516/79 בר-זיו נ' מדינת ישראל (2.3.1981); ת"א (חי') 10689/03 גור עמית נ' ורדי ברוך (21.9.06)). עוד נפסק בע"פ 4718/10 הנ"ל כי "כפי שנקבע כבר פעמים רבות מספור על ידי בית משפט זה, לאור המגמה הכללית בדיני הראיות של מעבר ממבחני קבילות למבחני משקל, ובמסגרת כך גם בנוגע לכלל הראייה הטובה ביותר, אין כל סיבה במקרה דנן לפסול את התמלולים של השיחה המוקלטת [...] זאת בפרט נוכח מחדלו של המערער שהסכים לניהול הדיון בעניינה בהתבסס על שני התמלולים, והעלה את טענתו האמורה רק במסגרת ההליך הנוכחי [...], ומאחר שהמערער עצמו הגיש את תמלולו לשיחה המוקלטת, ונקבע שאין שוני מהותי בין התמלולים". (פיסקאות 93-104). על יסוד נימוקים אלה היפים גם לענייננו, יש לקבל את התמלילים כראיה קבילה שאין בצידה פגם במשקלה.

19.על האמור אוסיף, כי כלל עדי התביעה אישרו לפניי כי נחקרו בעניין ההקלטות במשטרה. העד אחמד חושאן הודה לפניי כי הדברים שמסר בהקלטה ובעקבותיה בחקירה השנייה שלו במשטרה הינם אמת. עוד הוא אישר, כי השיחה שהוקלטה לא הייתה תוך הפחדה או הפעלת לחץ (עמודים 36, 38 ש' 25-39, 39, 51 לפרוטוקול). גם העד ח'אלד זידאן אישר לפניי דבר קיומה של שיחה עם ס' וכי באותה שיחה השתתפו 3 אנשים – הוא, ס' זערורה ואחמד זידאן (עמודים 57-58 לפרוטוקול). העד עלאא עבאס גם אישר כי הייתה פגישה עם ס' והודה בפה מלא, כי סיפר באותה שיחה אמת (עמוד 20 שורות 1-14). לא נעלם מעיניי, כי אחמד זידאן נתקף בשכחה עת נחקר בעניין ההקלטה של השיחה שלו עם ס', אך הדבר היה דומה לכלל עדותו לפניי, שעה שלא זכר דבר וחצי דבר מיום התאונה וכל פרט הקשור אליה (עמוד 4 לפרוטוקול). משכלל עדי התביעה אישרו, פה אחד, כי נטלו חלק בשיחות המוקלטות ואף הודו בדבר אמיתותן, זולת אחמד זידאן שנתקף כאמור בשכחה מוחלטת ביחס לכל פרטי התאונה, הרי גם מטעם זה אני קובעת כי התמלילים הם ראיה קבילה בהליך שלפניי.

20.אשר לקבילות בדיקת הפוליגרף שאדם עבר לבקשת המשטרה ביום 24.10.13, ואשר במהלכה נשאל אם הוא נהג ברכב בעת התאונה, השיב בשלילה ונמצא על פיה דובר שקר. תוצאות הבדיקה הנ"ל היו חלק מחומר החקירה שצורף לתיק דנן ע"י הנתבעת (נספח 16 לתצהיר התובעת).

21.הפסיקה מבחינה בין קבילות ומשקל של בדיקת פוליגרף בהליך אזרחי לעומת הליך פלילי ועומדת על מאפייניה של בדיקת פוליגרף בהליכים פליליים אשר אינם כפופים לדיני הראיות כגון הליכי מעצר לצורכי חקירה. בהליכים פליליים ההלכה היא, כי בדיקות פוליגרף אינן קבילות כלל כראיה, ואף עצם הסירוב להיבדק בבדיקה כאמור אינה ראיה קבילה (ע"פ 9447/12 פלוני נ' מדינת ישראל (2.2.2014)). לעניין בדיקת פוליגרף משטרתית קובעת הפסיקה, כי היא בעלת תרומה חקירתית והיא ראיה המסייעת לחוקרי המשטרה לחפש "כיוונים שונים" בחקירה, אף אם אינה קבילה במשפט, ומשכך קיימת חשיבות לקבל את ההסכמה לביצועה בכתב, ושופט בהליכי מעצר ימים רשאי להסתמך על תוצאותיה, אף אם היא אינה קבילה בהליך המהותי (ראו: א' זגורי וא' זגורי, "דין הפוליגרף כבדיקה וכראיה" (הוצאת נבו, 2011), עמ' 100-105 ועמ' 254). באשר להליך אזרחי, הפסיקה בנוגע לקבילות בדיקת פוליגרף במשפט האזרחי היא חד משמעית ודורשת הסכמה כתנאי לקבלת תוצאות בדיקת הפוליגרף כראיה במישור האזרחי. בע"א 10235/04 עו"ד וסים זועבי נ' סובחי נאיף (1.3.2005) נקבע כי "במישור הפלילי תוצאות בדיקת הפוליגרף ותגובת הנאשם להצעה להיבדק בפוליגרף פסולות כראיה, וכן אין להביא לידיעת בית המשפט שנאשם או עד סירבו להיבדק בפוליגרף [...]; חריג לכך נקבע באשר להליכי ביניים פליליים, כגון הליכי מעצר ושחרור בערובה [...]. לעומת זאת במישור האזרחי - וחרף הספקות הכרוכים בבדיקה - נתקבלה גישה מקילה יותר; על פי פסיקה מאז ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב (1) 446, רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לקבל כראיה את תוצאות הבדיקה בפוליגרף וזו יכול שתהא ראיה מכרעת בעניינם. על בית המשפט לבדוק קיומה של הסכמה ממשית של הצדדים, הצריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה". (הדגשה לא במקור – ש"נ). הנה כי כן, בהליך אזרחי, ממצאי בדיקת פוליגרף הינם קבילים, בין אם כ"ראיה החלטית" ובין אם כראיה מכלל הראיות, בהוכחת הסכמתם המוקדמת של הצדדים וכן בתוכן הסכמתם (ע"א 678/86 חסן חניפס נ' 'סהר' חברה לביטוח בע"מ, מג(4) 177 (1989)).

22.בענייננו, לא שוכנעתי כי יש לגזור הסכמה לבדיקת הפוליגרף מהליך הביניים של החקירה המשטרתית להליך האזרחי שלפניי, ומכל מקום לא הונחה לפניי תשתית עובדתית ומשפטית לכך, אף אם ההסכמה שניתנה לא סוגיה (ראו מזכר רס"ב גדעון לוי מיום 22.10.13). לאור העקרונות המנחים בפסיקה בדבר קיומה של הסכמה מוקדמת בין הצדדים ומהותה של ההסכמה, סבורה אני שיש להתעלם מתוצאות בדיקת הפוליגרף של אדם ולפסול אותה כראיה קבילה בהליך דכאן. אין חולק, כי במסגרת ההליך שלפניי לא הייתה כל הסכמה של אדם, כי תוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לו לצרכי הליכי החקירה, תשמשנה כראיה בהליך האזרחי דנן, וכתב הסכמה לביצוע בדיקת פוליגרף בחקירת המשטרה, אינו עונה על יסוד ההסכמה הנדרש עפ"י הפסיקה כאמור לעיל לצורך הגשת בדיקת הפוליגרף כראיה קבילה בהליך שלפניי.

23.סיכומה של נקודה זו –בדיקת הפוליגרף אינה מהווה ראיה קבילה בתביעה דכאן.

מי נהג ברכב בעת התאונה

24.לאחר שהסרנו מדרכנו קושיות הנוגעות למארג הראיות שהובא לפנינו, נעבור כעת לדיון בגופן של מחלוקות.

25.כבר עמדנו על כך, שבמוקד המחלוקת בתיק דנן עומדת השאלה העובדתית מי נהג ברכב בזמן התאונה: האם המנוח, כטענת הנתבעים, או אדם שביים את נסיבות התאונה כדי להתחמק מאחריות פלילית ואזרחית, כטענת העיזבון.

26.אקדים מסקנה לדיון ואומר, כי עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברות הנדרש במשפט אזרחי, כי אדם (ולא המנוח) הוא זה שנהג ברכב במועד התאונה.

להלן אנתח את הראיות שהגישו הצדדים בשאלה זו ואשר תומכות במסקנה זו.

עדותו של אדם

27.כזכור, אדם טוען כי לא קמה נגדו עילת תביעה, משום שהרכב היה נהוג ע"י המנוח בעת התאונה, וכי הוא כלל לא היה ברכב, לא בתור נוסע ולא כנהג. אדם והנתבעת סומכים את יתדותיהם על בדיקת חיים שבוצעה לאדם כיומיים לאחר התאונה ע"י שני רופאים פתולוגיים מהמכון לרפואה משפטית ולפיה לא נמצאו על גופו של אדם סימנים (חדשים או ישנים) שיש בהם כדי להעיד על פגיעה כזו או אחרת (ר' תע"צ שהוגשה לתיק ביום 9.5.22). כן הם נתלים בעובדה, כי הוחלט שלא להעמיד את אדם לדין פלילי, לאחר שממצאי החקירה של המשטרה הצביעו כי המנוח נהג ברכב בעת התאונה. לשיטת הנתבעים, כמות ואיכות הראיות שהונחו לפני בימ"ש אינם מטה את כף מאזן ההסתברות הדרוש בהליך אזרחי לכיוון קבלת התביעה.

28.אפתח ואומר, כי בשונה מחלק מהעדים שנחקרו לפניי, וחרף הזמן הרב שחלף מאז התאונה, עת נחקר אדם לפניי על היום בו התרחשה התאונה, הוא זכר הרבה פרטים הקשורים להתרחשויות לפני ואחרי התאונה. חרף האמור, התרשמתי לשלילה מעדותו של אדם בפניי אשר התגלתה כלא מהימנה ואיני נותנת אימון בגרסתו, כי המנוח נהג ברכב במועד התאונה. במהלך עדותו לפניי אדם הרבה לשנות פרטים מתוך גרסתו, כבש את עדותו בנקודות מהותיות והתחמק ממתן תשובות לשאלות שבמחלוקת, בניסיון לחלץ את עצמו מכל אחריות לתאונה הקטלנית. לאחר בחינת כל העדויות בקפידה, והצלבתן אחת עם השנייה, ובחינת מארג הראיות שהונחו לפניי, שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברות הדרוש בהליך אזרחי, כי אדם - ולא המנוח - נהג ברכב בעת התאונה וכי גרסתו של אדם ולפיה המנוח "ברח" ברכב הינה עדות כבושה, ואבהיר.

29.ראשית - גרסתו של אדם כפי שנמסרה בהודעותיו במשטרה, הייתה מתפתחת ומתפתלת. כאמור אדם לא נחקר מידית לאחר התאונה משום שהוא לא גילה לגורמים הרלוונטיים כי לאחר שהוא והמנוח נפרדו מאחמד חושאן, הוא נהג ברכב בהרשאתו של אחמד לפני התאונה ועד לנקודת עצירה נטענת על ידו בתחנת אוטובוס בשפרעם, על מנת להטיל את מימיו מחוץ לרכב, או אז נטל המנוח את הרכב ללא רשותו של אדם (כך נטען), נהג בו במהירות גבוהה ועשה תאונה.

30.בחקירה הראשונה במשטרה מיום 22.4.13, עת נחקר אדם תחת אזהרה בחשד לגרימת מוות ברשלנות, הוא סיפר על ריב שהתפתח במועדון חשפנות אותו פקדו הוא עצמו, המנוח ואחמד חושאן לפני התאונה, "ואז מ' התקשר לחברים שלו מכפר מנדא שיגיעו למועדון וכאשר ידעתי שהוא מתקשר לחברים שלו הצעתי לאחמד ומ' לזוז ובסוף יצאנו ואני נהגתי ונסעתי עד צ.קרית חיים שלושתנו אני נוהג אחמד יושב לידי ומ' בכיסא האחורי" (הדגשה הוספה – ש"נ ; שורות 11-14). לפי גרסה זו, אדם היה זה שנהג ברכב מהמועדון ועד צומת קריית חיים בדרך חזרתם מהמועדון הביתה. בשלב זה, לפי גרסת אדם, היה שינוי בהרכב הנוסעים ברכבים, כך שאחמד חושאן הצטרף לרכב אחר בו נהג יוסף זערורה ז"ל. ברכב זה נסעו חבריו של המנוח שאותם הוא הזעיק כדי לסייע לו בריב שהתפתח במועדון והם : יוסף זערורה ז"ל, ח'אלד זידאן ואחמד זידאן. לפי גרסת אדם במשטרה, "ואז חאלד אמר שאני ינהג ברכב כי אני לא שתוי ואחמד נסע בגיפ עם יוסף ואני נסעתי עם מ' ואני המשכתי לנסוע בדרך הביתה לכיוון הבית של מ' [...] הוא נסע איתי בנסיעה כל הדרך הוא אמר לי בערבית שהוא הזמין את החברים שלו והוא עזב אותם ואני רוצה לחזור" (שם, שורות 14-19). אלא שבשלב זה אירע דבר. לפי גרסת אדם, "יוסף התקשר אלי תוך כדי דיבור עם מ' שהכול נגמר ואין כלום ואז מ' יושב לידי אני כול הדרך נוהג עד אחרי צומת שפרעם הראשונה ואחריה בקצת אני הייתי זקוק להשתין ועצרתי את הרכב בצד וירדתי מהרכב והתחלתי להשתין ולא יודע מה קרה ואז מ' שהיה בתוך הרכב נסע ברכב מבלי שיגיד לי שהוא לוקח את הרכב נתן לי להשתין וברח עם הרכב והתחלתי לא יודע מה לעשות והתחלתי ללכת והתקשר לאחמד להודיע לו שמ' לקח את הרכב וברח ובדרך הליכה" (הדגשה לא במקור – ש"נ ; שורות 19-24). עוד מסר אדם לחוקר באותה עדות, כי העצירה הנטענת הייתה "אחרי צומת שפרעם קצת בדיוק לא זוכר את זה" (שורות 73-76).

31.בחקירה השנייה שלו במשטרה לא ידע אדם למסור פרטים לעניין המרחק בין נקודת העצירה למקום התאונה והשיב, כי הוא יכול להצביע על מקום העצירה (שורה 75). משכך, ערכה המשטרה דו"ח הובלה והצבעה של אדם, וכן חקרה אותו פעם שלישית בתאריך 1.5.13 (ר' עמוד 44 לתיק החקירה). בחקירה השלישית סיפר אדם כי "כאשר מ' לקח את הרכב אני התחלתי לרוץ לכיוון מזרח ובאמצע הריצה שלי שמעתי את הרעש של התאונה והתחלתי במהירות ללכת ובמרחק שרואים את הצומת ראיתי את הפנסים של הרכב מוארים בתוך האי תנועה ורצתי לכיוון הרכב והנהג וראיתי את המצב ואני הגעתי ראשון לא היה אף אחד לפני" (הדגשה הוספה – ש"נ ; שורות 6-9). בהודעה זו אדם ציין, כי הוא הגיע ראשון לזירת התאונה, היינו לפני העד עלאא עבאס. כן בהודעתו זו הוא פסח על השיחה הטלפונית הנטענת שניהל עם אחמד חושאן ובה לכאורה סיפר לו כי המנוח ברח עם הרכב.

32.הנה כי כן, לפי הודעותיו במשטרה, זמן קצר לפני התאונה נהג אדם ברכב והמנוח ישב לידו. הייתה עצירת ביניים אחרי צומת שפרעם, ובשלב זה המנוח נטל את הרכב ללא רשותו של אדם ועשה תאונה. לטענת אדם, הוא התקשר לאחמד חושאן וסיפר לו שהמנוח לקח את הרכב וברח. שיחה טלפונית זו הייתה תוך כדי הליכה של אדם אחרי הרכב שנלקח כאמור ע"י המנוח. לפיכך, לצד ההליכה של אדם אחרי הרכב הייתה שיחה טלפונית שהוא יזם לאחמד חושאן ובה סיפר לו על הבריחה של המנוח ברכב ללא רשותו.

33.אדם המשיך ותיאר לחוקר המשטרה את הדברים הבאים: "ובדרך הליכה בלילה שמעתי רעש והתחלתי לרוץ כל הזמן עד שהגעתי לרכב וראיתי שהאורות של הרכב דלוקים והרכב נמצא בצומת עדי בתוך העצים אחרי המעקה והלכתי מהצד של הנהג והתהלכתי וראיתי והרגליים שלו היכן שההגה והראש לו בתוך הכיסא האחורי לא ידעתי מה לעשות וראיתי בחור שבא לראות מה יש הוא רק חנה את הרכב בצומת וירד והזעיק אמבולנס והתקשרתי ליוסף וצעקתי 'מ' מת מ' מת' ועד כאן באו אנשים והתרגשתי ובא איש האמבולנס ושאל אותי אם אני נסעתי אתו או לא ועניתי לא שלא ושהוא ברח לי עם הרכב" (הדגשה הוספה – ש"נ ; שורות 24-29). על גרסה זו לפיה הוא מסר ליוסף זערורה בשיחה טלפונית ש- "מ' מת מ' מת" חזר אדם בחקירה השנייה (שורה 13). באותה חקירה, עומת אדם עם גרסה שונה שמסרו חבריו במשטרה ולפיה הוא אמר להם "עשינו תאונה מאמן מת", והוא השיב "אני אמרתי רק מ' מת" (שורות 64-65). ואולם, גרסה זו לא הייתה עקבית ואחידה. כך למשל, בחקירתו הרביעית במשטרה סיפר אדם כי הוא אמר לחבריו לאחר התאונה "מ' עשה תאונה ומת" ואח"כ מסר לחוקריו במשטרה, כי הוא אמר "מ' מת" ודחה את הטענה כי אמר לחבריו "עשינו תאונה ומ' מת" (עמודים 41-46).

34.גם בעדותו לפניי, עת נשאל אדם על אשר התרחש מאז שגילה שהמנוח לקח את הרכב עד שהגיע לזירת התאונה, הוא אינו מאזכר כלל את השיחה הטלפונית בה מסר לאחמד חושאן, כי המנוח ברח עם הרכב (עמודים 39-41 לפרוטוקול). גם כשנשאל על כך ישירות, מה הפעולה הראשונה שעשה לאחר שהבחין במנוח בורח עם הרכב והאם הוא התקשר למישהו, הוא השיב "לא זכור לי. לא זכור לי". הוא אף העיד, כי לא זכור לו שהתקשר לאחמד חושאן, תוך שהוא מתרץ זאת בחלוף הזמן. ברם, כאשר הוא נתבקש להעיד לעניין השיחה שקיים מיד כשראה את התאונה, הפעם הוא כן זכר שהוא התקשר טלפונית לאחמד חושאן, אך לא ידע לתת הסבר המניח את הדעת לסתירות שנפלו בנושא זה בחקירותיו במשטרה, ונתקף בשכחה דווקא בנקודה מהותית זו (עמודים 45, 48-49 לפרוטוקול).

35.עינינו הרואות, גרסתו של אדם לפיה סיפר לאחמד חושאן כי המנוח ברח עם הרכב מיד לאחר קרות אירוע הבריחה של המנוח ברכב, הינה נקודה מרכזית בעת בחינת השאלה שבמחלוקת בדבר זהותו של הנוהג ברכב בעת התאונה, משאין חולק כי לפני העצירה של הרכב והבריחה הנטענת של המנוח ברכב, שאירעו זמן קצר לפני התאונה, אדם הוא זה אשר נהג ברכב, ומכאן קיימת חשיבות ראשונה במעלה לעיתוי ופרטי גרסה זו של אדם. כאן המקום לציין, כי הגרסה ולפיה המנוח "גנב" את הרכב לא הועלתה על ידי אדם באופן מידי, לא בפני אנשי המשטרה ומד"א שהגיעו למקום ואף לא בפני חבריו, אשר חלקם סיפר כי אדם לא מסר להם כלל פרטים על האירוע. משום כך, גרסה זו הינה בבחינת גרסה כבושה, משגרסה זו לא עלתה מיד לאחר התאונה אלא בשלב מאוחר של חקירת המשטרה. לפיכך, משקלה של גרסה שכזו הוא מועט בהינתן עיתוי העלאתה כאמור, וכל עוד לא ניתן הסבר המניח את הדעת לכבישתה, ניתן יהיה לראות בכבישת הגרסה חיזוק לראיות התביעה (ראו והשוו: ע"פ 7952/15 מדינת ישראל נ' אילון שץ, פסקה 29 (15.2.16)). "עדות כבושה היא עדות 'שהעד המוסר אותה בבית- המשפט, 'כבש' אותה בלבו על אף שהיא רלוונטית וברת-משקל לעניין, ולא גילה אותה אלא בשלב מאוחר [...]. העלאת גרסה כבושה בשלב מאוחר של החקירה או בהליך המשפטי עשויה להצביע על חוסר אמינותה, ועל רצונו של מוסרה 'ליישר קו' עם תזת ההגנה [...]. הרציונל בבסיס הכלל בדבר עדות כבושה הוא, שכאשר מדובר בפרט רלבנטי שיש בו כדי לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת, הדעת נותנת שבמקרים הרגילים העד יעיד עליו בהזדמנות הראשונה [...]. בהתאם לכך, כאשר לא ניתן הסבר סביר לכבישת העדות, המשקל שניתן לתת לה-מועט". עוד נקבע בעניין זה, כי "ואולם, לא כל שינוי, ולא כל תוספת לגרסה, מהווה 'כבישה' של פרט רלבנטי לסוגיה הנדונה. יהיו נושאים אשר עשויים להיתפס בתחילת ההליך כמהותיים, כאשר בהמשך יתבררו להיות נושאים שאינם רלבנטיים לסוגיה. יהיו אף מקרים הפוכים, בהם פרטים מסוימים יתפסו כשוליים, ואילו בהמשך תתברר חשיבותם לעניין" (ע"פ 2050/21 סלימאן אלהואשלה נ' מדינת ישראל, פסקה 75-76 וההפניות שם (16.5.23)).

36.בחקירתו השנייה במשטרה מיום 22.4.13 שעה 14:15 חזר אדם על הגרסה שמסר בהודעה קודמת, ובתוך כך מסר פרטים יותר מדויקים לעניין מקום העצירה של הרכב, וציין לראשונה כי אחיו אדהם אסף אותו ממקום התאונה, תוך שהוא מדלג על השיחה הטלפונית שלו עם אחמד חושאן שבה סיפר לו כאמור שהמנוח גנב את הרכב וברח (ר' עמוד 2 לחקירה השנייה). גרסתו של אדם בשתי החקירות במשטרה נעדרת כל הגיון ונפלו בה סתירות, ואבהיר. בעת שדילג אדם על השיחה הטלפונית שיזם עם אחמד חושאן ובה סיפר לראשונה כי המנוח 'לקח את הרכב וברח', הוא נשאל ע"י החוקר האם כשעצר את הרכב הוא היה עם הנייד שלו, ועל כך הוא השיב בחיוב. כשנשאל מדוע הוא לא התקשר למנוח והתחיל לרוץ אחריו, אדם ענה "לא בא לי כלום בראש רק התחלתי לרוץ אחריו". לאחר מכן הוא נשאל ע"י החוקר ובצדק "למה לא התקשרת לאחמד או ליוסף ושמ' גנב לך את הרכב", השיב אדם "אני רץ ולא יודע למי התקשרתי". נהיר כי גרסה זו עומדת בסתירה חזיתית לגרסה קודמת שסיפר אדם לחוקר, לפיה הוא התקשר טלפונית לאחמד חושאן וסיפר לו כי המנוח גנב את הרכב. למותר לציין, כי מדובר בסתירה מהותית שביסוד גרסת אדם באשר לנסיבות התאונה, ולפיכך פוגעת במהימנות גרסתו.

37.זאת ועוד, במסגרת החקירה השלישית נשאל אדם כיצד הוא מסביר שכל החברים שלו מסרו, כי הוא אמר בטלפון "עשינו תאונה ומ' מת" ולא סיפר להם שהמנוח גנב את הרכב ומת, הוא השיב "אני אמרתי 'מ' מת מ' מת' אני מההלם לא ידעתי היכן אני". בתשובתו זו סתר אדם למעשה גרסה קודמת שלו, לפיה הוא סיפר לאחמד חושאן כי המנוח 'ברח עם הרכב' (ר' חקירה שלישית שורות 21-23). גם בחקירה הרביעית במשטרה הוא סתר את עצמו פעם נוספת וסיפר כי השיחה עם אחמד חושאן הייתה רק לאחר שכבר קרתה התאונה וראה את גופת המנוח ברכב וכי בשיחה זו הוא סיפר לאחמד "ואז התקשרתי לאחמד איפה אתה איפה אתה תגיע למקום התאונה והם הגיעו כל החברה וזהו" (שם, שורות 6-12). יתרה מזאת, בעוד שבחקירה הראשונה במשטרה מסר אדם כי הוא התקשר לאחמד חשאן בעת הריצה לכיוון הרכב שנגנב ע"י המנוח, הרי בחקירותיו השלישית והרביעית הוא מסר גרסה שונה ואחרת ולפיה השיחה שלו עם אחמד חושאן הייתה אחרי התאונה, ואף נמצאו סתירות מהותיות בתוכן הדברים שמסר לאחמד חושאן, כאשר פעם אמר לו "מ' מת מ' מת" ופעם סיפר לו "מ' עשה תאונה ומת", זאת אף במנותק מהגרסה של החברים שלו לפיה אדם סיפר להם "עשינו תאונה ומ' מת" (ר' חקירה רביעית שורות 41-44, 78).

38.על האמור אוסיף, כי גרסתו זו של אדם לפיה שוחח עם אחמד חושאן וסיפר לו על 'בריחת המנוח עם הרכב', אינה מתיישבת עם הגרסה שמסר אחמד חושאן במשטרה ולפיה שוחח עמו אדם פעם אחת לאחר התאונה והגעת אדם לזירת התאונה, ולא לפני כן (ר' עדות אחמד חושאן בעמודים 30-34 לפרוטוקול). גרסה זו של אדם אף אינה עולה בקנה אחד עם גרסאות יתר חבריו, אשר מסרו במשטרה כי רק לאחר שהגיעו לזירת התאונה, ולא במועד שקדם לכך, שמעו מאדם כי המנוח גנב את הרכב. יודגש, כי הגרסה של אדם בדבר 'בריחת המנוח עם הרכב' לא נמסרה בזמן אמת למשטרה שהגיעה למקום התאונה. אדם אישר בחקירתו השנייה (שורות 46-48), כי הוא לא גילה למשטרה בזמן אמת שהוא נהג ברכב זמן קצר לפני התאונה. הוא גם אישר בפני חוקריו, כי הוא נשאל ע"י איש מד"א במקום התאונה, האם היה עם המנוח אדם נוסף, ועל כך הוא ענה "אף אחד לא שאל אותי, רק איש האמבולנס שאל אותי מי היה עם ההרוג אני מתקן הוא שאל אותי אם היה איתו מישהו וצריך עוד עזרה" (ר' חקירה שנייה של אדם שורות 46-48). לעומת זאת, כשנתבקש אדם בחקירתו השלישית לתאר מה קרה אחרי שאנשי מד"א הגיעו למקום התאונה, הוא השיב "לא זכור לי אני זוכר רק את הבחור ששאל אותי מי היה אתו רכב ואני אמרתי לו שאף אחד שהוא נסע לבד" (הדגשה הוספה – ש"נ ; חקירה שלישית שורות 14-16). ללמדך, כי אדם ניסה תחילה להסתיר עובדת היותו בתוך הרכב זמן קצר לפני התאונה.

39.לא זו אף זו, בחקירתו בפעם הרביעית במשטרה שלל אדם שהפרמדיק או אדם אחר ראה שיש לו דם בראש או במצח (שם, שורות 79-83). עינינו הרואות, אדם אישר בעדותו לפניי כי הוא לא מסר למשטרה כי נהג ברכב זמן קצר לפני התאונה וההסבר שלו כי המשטרה לא שאלה אותו, אינו יכול להתקבל כסביר בנסיבות העניין, במיוחד לאור חשיבותה של הגרסה שהוא נאחז בה ולפיה המנוח "גנב" את הרכב וברח מהמקום (עמוד 51 לפרוטוקול).

40.עוד יצוין, כי בעדותו לפניי העיד אדם כי הוא סיפר לחבריו שהמנוח גנב את הרכב וברח מהמקום לאחר שהגיעו לזירת התאונה (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 2-8). גרסה זו שונה מגרסה קודמת שהוא בעצמו מסר כאמור במשטרה ומגרסאות חבריו בנושא, ויש בכך כדי לפגום במהימנות עדותו.

41.נוסף על הסתירות המהותיות שסקרתי לעיל נמצאה סתירה מהותית נוספת בגרסה של אדם ולפיה הוא התקשר לאחיו אדהם וסיפר לו על בריחת המנוח עם הרכב, בעוד שאדהם מכחיש בתוקף קיומה של שיחה זו והתוכן שלה.

42.למותר לציין, כי הסתירות הרבות והמשמעותיות שנתגלו בגרסת אדם ואשר נמנו לעיל פוגמות באמינות של עדותו, והן בעלות כוח ראייתי רב שעה שהן מצטרפות לעובדת היותו הראשון אשר נצפה בזירת התאונה, כפי שהוא בעצמו טען שהגיע ראשון למקום התאונה (ר' חקירה שנייה של אדם שורות 61-63 וחקירה שלישית שורות 6-13), וכן כפי שאישר העד עלא עבאס הן בהודעותיו במשטרה והן בעדותו לפניי. דא עקא, גם גרסה זו של אדם לא הייתה אחידה, שכן פעם טען שהגיע ראשון לזירה ולאחריו הגיע העד עלאא עבאס "... רצתי לכיוון הרכב והנהג וראיתי את המצב ואני הגעתי ראשון לא היה אף אחד לפני" . ואולם, כשנשאל בחקירה הרביעית שלו במשטרה, האם הוא הגיע ראשון למקום התאונה, אדם השיב "כן ואני ועוד מישהו שהוא התקשר לאמבולנס אין לי פרטים שלו", וכאשר נשאל האם הוא הגיע אחרי הבחור או לפניו, הוא ענה "לדעתי ביחד שרצתי הוא כבר היה חונה את הרכב שלו" (הדגשה לא במקור – ש"נ ; שורות 26-29).

43.שתיית אלכוהול במועדון - אדם טען שהוא נדרש לנהוג ברכב מאחר והוא לא היה שתוי. כבר אומר, כי טיעון זה הופרך. בחקירתו הראשונה במשטרה, אדם הדגיש כי הוא נהג ברכב של אחמד חושאן כי הוא לא היה שתוי (שורות 37-38). עוד הוא טען בחקירה, כי אחמד חושאן והמנוח שתו אלכוהול במועדון, וכי המנוח היה שיכור בזמן שישב לידו ברכב (שורות 53-59), חרף האמור, הוא ציין בפני החוקר שבעת שעצר את הרכב על מנת להטיל מימיו הוא לא כיבה את המנוע ולא לקח את מפתחות הרכב, על אף שהמנוח היה לטענתו שיכור והשתולל ברכב (ר' חקירה ראשונה של אדם שורות 82-86, 104-106). בחקירתו השנייה במשטרה, נשאל אדם האם הוא שתה משקאות חריפים במועדון והוא השיב "לא כי אני ידעתי שאני צריך לחזור נוהג ברכב" (שורות 51-52, 72-73). עוד הוא שלל את גרסת חבריו שהיו עמו במועדון אשר סיפרו, כי מאדם נדף ריח אלכוהול. בעדותו לפניי חזר אדם על גרסה זו ושלל, כי שתה אלכוהול במועדון. עוד הוא מסר בעדותו לפניי כי אחמד חושאן והמנוח שתו אלכוהול במועדון, אך כאשר הוא עומת עם עדותו של אחמד חושאן לפניי לפיה אדם שתה אלכוהול במועדון (עמודים 27, 29 לפרוטוקול), מסר אדם תשובות מתפתלות בהקשר זה (עמוד 36 לפרוטוקול שורות 37-38 ושורות 1-22 ועמוד 39 שורות 3-4).

44.כאמור אחמד חושאן מסר בעדותו לפניי, כי אדם שתה אלכוהול במועדון לפני התאונה (עמוד 51 לפרוטוקול). גם אחמד זידאן, בהודעתו במשטרה מיום 23.4.13, ציין כי עת הגיע לזירת התאונה "שהייתי ליד אדם הרחתי ממנו ריח של אלכוהול". בעדותו לפניי, כשנשאל בנושא שתיית האלכוהול ע"י אדם במועדון לפני התאונה, מסר אחמד זידאן גרסה מתחמקת ולפיה הוא לא זכר את כל הקשור לתאונה הקטלנית, לא זכר הדברים שמסר במשטרה ובכלל זה ריח האלכוהול שנדף מאדם בזירת התאונה. אולם, כשנשאל אחמד זידאן האם שיקר בהודעתו למשטרה, הוא השיב בשלילה (עמוד 10 לפרוטוקול). גם בתמליל ההקלטה (עמוד 22 שורה 16) אחמד זידאן חוזר על דבריו ולפיהם אדם היה שיכור בזמן התאונה. יאמר כבר כאן, כי עדיפה בעיני עליי גרסתם המוקדמת של אחמד זידאן ואחמד חושאן שמסרו במשטרה בסמוך לאחר התאונה, לפיה אדם היה שיכור לפני התאונה, וגרסה זו אף עדיפה על פני גרסתו של אדם ששלל כאמור שתיית אלכוהול במועדון לפני התאונה. תימוכין נוסף למסקנה זו מצאתי בהודעתו של יוסף זערורה ז"ל במשטרה כי "מ' אדם ואחמד היו שתויים" (שורה 32). משכך, בניגוד להכחשה של אדם, שוכנעתי כי גם אדם היה שתוי בזמן שנהג ברכב, בדרך מהמועדון לכפר מנדא, ובמועד התרחשות התאונה. למסקנה זו ניתן למצוא חיזוק בעדויות נוספות עליהן אעמוד בהמשך.

45.כיוון נסיעת הרכבים בצומת קריית חיים - עפ"י עדותו של אדם בחקירה לפניי, הרכב בו נהג ועמו המנוח נסע לכיוון כפר מנדא, בעוד שהרכב בו נסעו חבריו נסע לכיוון חיפה – בחזרה למועדון במטרה לפתור את הסכסוך שהתפתח שם (עמוד 38 לפרוטוקול שורות 1-26). עדות זו נסתרה, שכן כל העדים העידו לפניי כי שני הרכבים נסעו לכיוון הכפר לאחר המפגש שלהם בצומת קריית חיים. בחקירתו במשטרה וגם בעדותו לפניי, סיפר אחמד חושאן כי הרכב הנוסף ובו הוא נסע עם ח'אלד זידאן, אחמד זידאן ויוסף זערורה ז"ל המשיך בנסיעה לכיוון הכפר שלהם - כפר מנדא וכי הרכב שלהם יצא ראשון מהצומת לכיוון הכפר כאמור (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 1-12). זו גם הגרסה שמסרו ח'אלד זידאן ואחמד זידאן (ר' הודעת ח'אלד זידאן במשטרה שורות 1-10; וכן עדות אחמד זידאן במשטרה שורות 4-7). יצוין כי גם בהודעה במשטרה שנגבתה מיוסף זערורה ז"ל, הוא מסר כי שני הרכבים חזרו לכיוון כפר מנדא (שורות 10-11).

46.גרסתו של אדם בנושא כיוון נסיעת הרכבים לאחר המפגש בצומת קריית חיים נתגלתה כמלאה בסתירות, ומשכך אין בידי לקבלה. בניגוד לדברים שמסר אדם בחקירתו במשטרה, כי חאלד היה מי שקיבל את ההחלטה שאדם ינהג ברכב בתחלופת הנהגים שהייתה בצומת קריית חיים (שורות 14-19), בעדותו לפניי העיד אדם כי יוסף זערורה ז"ל הוא שהחליט על חילופי הנהגים ברכבים (עמוד 33 לפרוטוקול שורה 32, עמוד 37 שורות 17-24 ועמוד 38 שורות 1-16). גרסה זו אף סותרת את גרסתו של אחמד חושאן, שמסר כי הוא זה שהחליט על חילופי הנהגים לאחר העצירה בצומת קריית חיים. משכך, גרסאות אדם בעניין כיוון הנסיעה של הרכבים ובעניין זהות המחליט כי אדם הוא שינהג ברכב משום שאינו שתוי, נסתרו ואין מקום לקבלן.

47.חגורת הבטיחות וזהות הנהג - גם בנושאים אלו גרסתו של אדם הייתה מתפתלת ולא אחידה, ומשכך מהימנותה פגומה. כשנשאל אדם במישרין במשטרה והוטח בו שהוא זה אשר "נהג ברכב במועד התאונה וחגר חגורת בטיחות", הוא הכחיש זאת (ר' חקירה הראשונה שורות 97-99). לגבי חגירת חגורת הבטיחות ע"י המנוח עובר לתאונה (לפני הבריחה עם הרכב) נתקף אדם בשכחה מוחלטת (ר' חקירה שניה שורות 84-87). לעומת זאת, בעדותו לפניי, וחרף השנים הרבות שחלפו מאז התאונה, הוא העיד בבטחה, שגם הוא וגם המנוח היו חגורים לפני התאונה (עמודים 42-43 לפרוטוקול). מאחר ולא מצאתי לקבל את גרסתו של אדם בעניין העצירה של הרכב וגניבתו ע"י המנוח, הרי שניתן לקבוע כי אדם נהג ברכב נהיגה רציפה, ודבריו אלה אף מלמדים כי הוא היה חגור בחגורת בטיחות במועד התאונה.

48.נקודה נוספת ובעלת חשיבות היא הפגיעות בגופו של אדם לאחר התאונה, שיש בהן כדי להוות חיזוק למכביר למסקנה בדבר נהיגתו של אדם ברכב בזמן התאונה, זאת נוסף על ראיות אחרות ולרבות ראיות נסיבתיות, שיש בכולן כדי להעיד כי אדם נהג ברכב בעת התאונה ולסתור את גרסתו, כי המנוח נהג ברכב במועד התאונה. במה דברים אמורים?

49.בחקירה הראשונה נתבקש אדם להראות לחוקר את הכתף הפגועה שתועדה בצילומים בזמן אמת ע"י בוחן התנועה, מר גדעון לוי. במענה לכך, טען אדם כי "היו חברים בלוויה שתפסו אותי והחזיקו אותי וזהו" (שורות 100-101). בחקירתו השנייה שהתקיימה באותו יום, נמצאת עדות ישירה של חוקר המשטרה כאמור בדבר קיומם של סימני פגיעה על גופו של אדם באזור הכתף, והוא נחקר על כך במשטרה, ופגיעה זו תועדה כאמור בחקירה, בתמונות ובמזכר שערך הבוחן לוי בהקשר זה (ר' מזכר מיום 23.4.13, נספח 17 לתצהיר התובעת). אדם הסביר "אני לא ראית אותו אתה צילמת אותו ואני לא ראיתי את זה היום היינו באבו כביר והרופא אמר לי שאין לי כלום" (חקירה שנייה שורות 68-70). בעדותו לפניי, הכחיש אדם כי הוא נפצע ביום התאונה ודחה את עדויות עלאא עבאס, איש מד"א חמודי גנאים, אחמד וח'אלד זידאן במשטרה, אשר כולם מסרו פה אחד כי הבחינו בפציעה במצחו של אדם וראו דם מיד לאחר התאונה (עמוד 35 שורות 24-39 ועמודים 46-47 לפרוטוקול). כשהקשו עליו באי-כוח העיזבון בחקירה נגדית, הודה אדם בעדותו בפניי כי היה לו סימן אדום בכתף (עמודים 53-54 לפרוטוקול).

50.ואולם, גרסת אדם לפיה הוא כלל לא נפצע בתאונה נסתרה מניה וביה במספר עדויות ישירות של עדים שהעידו באופן חד משמעי, כי הבחינו בו בזירת התאונה פצוע בראשו, ראו שהיה עליו דם, ואף במועד החקירה שלו במשטרה נראה שטף דם על הכתף השמאלי של אדם, שאף תועד כאמור בצילומים ומזכר. יצוין כבר עתה, כי אין בבדיקת החיים שנערכה לאדם יומיים לאחר התאונה כדי לסייע בהגנתו בנסיבות העניין, שכן המומחים נתנו הסבר מקצועי ומבורר באשר לתוצאותיה והעדר סימני פגיעה בנהג רכב חגור בחגורת בטיחות בתאונת דרכים מהסוג בו עסקינן, כפני שאפרט בהרחבה בהמשך פסק הדין.

51.החלפת החולצה של אדם בזירה ועזיבת מקום התאונה בסיוע אחיו אדהם- כאשר נשאל אדם בחקירתו הראשונה במשטרה ע"י חוקריו באשר לזהות האדם שאסף אותו ממקום התאונה, הוא נתקף לפתע בשכחה (שורות 89-90). רק כאשר הוא נשאל, האם מוכר לו רכב שרשום עליו הכיתוב "ניו קלאס", הוא אישר שהרכב של אחיו והשיב "אני חושב שאני נסעתי איתו לכפר מנדא מהתאונה להורים של מ'" (שורות 95-96). בחקירתו השנייה החל אדם למסור גרסה מפורטת וברורה יותר בעניין מעורבות אחיו, כאשר נשאל האם הוא התקשר לאדהם לאחר התאונה וענה "שהגעתי לתאונה וראיתי את המצב התקשרתי לאדהם לאחר ואמרתי לו אותו דבר מ' מת מ' מת" (שורות 29-30). בהמשך החקירה הוא נשאל על הדברים שסיפר לאחיו אדהם בעניין התאונה והשיב "אני סיפרתי לאחי אך קרתה התאונה שירדתי להשתין ומ' ברח עם הרכב אחי הגיע למקום לאחר שהתקשרתי אליו כ אולי 10 דקות" (שורות 40-43). על גרסה זו, לפיה הוא התקשר לאחיו אדהם וחזר עמו ממקום התאונה לכפר, חזר אדם גם בחקירה הרביעית שלו במשטרה (שורות 15-17). בעדותו לפניי הוא אישר, שהוא התקשר לאחיו אדהם לאחר התאונה שהסיע אותו ממקום התאונה בחזרה לבית המנוח, תוך שהוא שולל טענת ההימלטות ממקום התאונה (עמוד 35 לפרוטוקול). בהמשך עדותו, הודה אדם כי הוא ביקש מאחיו אדהם להגיע לזירת התאונה וזאת לאחר הוא בעצמו היה כבר בזירת התאונה. עת עומת עם דבריו במשטרה בהודעתו הראשונה, בה לא זכר מי אסף אותו ממקום התאונה, טען אדם כי במועד העדות הוא יודע שאחיו אדהם פינה אותו ממקום התאונה (עמוד 49 שורה 15 ואילך ועמוד 50 לפרוטוקול).

52.על האמור אוסיף, כי בעדויות שני האחים - אדהם ואדם – נתגלו סתירות של ממש המטילות דופי במהימנות שניהם, ואבהיר. אדהם נחקר במשטרה בתאריך 23.4.13, תחת אזהרה, בין היתר, בחשד להברחת אדם ממקום התאונה ושיבוש הליכי חקירה. בהודעתו במשטרה (שורות 2-3) סיפר אדהם, כי ידע על אודות התאונה מדיבורים שהגיעו אליו כשהיה בכפר, וכי ידע על הנפשות המעורבות בתאונה, ובכלל זה זהות הפצוע שנפטר, רק כאשר הגיע למקום התאונה. כן מסר אדהם במשטרה (שורות 4-6), כי לקח את אחיו ממקום התאונה רק לאחר שפונתה הגופה של המנוח ע"י האמבולנס, ועת נתבקשו הנוכחים בזירה ע"י אנשי המשטרה להתרחק מהרכב. אדהם הסביר, כי הוא אסף את אחיו אדם מזירת התאונה לאחר ש- "כולם אמרו לי שמ' היה לבד" (שורה 8). במסגרת חקירתו במשטרה אמר אדהם, כי אדם לא סיפר לו מה קרה, וכי אדהם גם לא שאל אותו דבר על התאונה, וכלשונו "אדם לא סיפר לי אני הייתי בכפר מנדא" (שורות 10-21). כאשר נשאל אדהם מה מסרו לו אחמד ויוסף זערורה ז"ל בעניין הנסיעה שקדמה לתאונה, שבמהלכה היו המנוח ואחיו אדם בדרך חזרה מהקריות לכפר, הוא מסר תשובה מתחמקת "כולם אמרו מ' מת ועצובים" (שורות 22-26). אף כאשר נדרש לתאר את מצבו של אדם לאחר התאונה, מסר אדהם באופן יזום אף מבלי שנשאל על כך, כי "לא הרחתי מאחי ריח של אלכוהול". לאחר שעומת במישרין עם טענת חוקריו, כי הוא הבריח את אדם ממקום התאונה משום שהאחרון היה שיכור ונהג ברכב תחת השפעת האלכוהול, הוא השיב בשלילה (שורות 27-34). אף כאשר הוא נשאל לעניין גרסת אדם כי המנוח 'גנב' את הרכב, הוא ענה "אין לי מה להגיד" (שורות 41, 50-52). עת נשאל, האם הוא שאל את אדם איך הגיע לזירת התאונה, הוא מסר תשובה הנסמכת על הסקת מסקנות ולפיה הוא ידע שהם היו ביחד עת ראה את יוסף ואחמד בזירת התאונה.

53.יודגש כי אדהם נחקר במישרין האם אחיו אדם התקשר אליו לאחר התאונה על מנת שיחזיר אותו הביתה, והוא ענה בשלילה "לא אחמד התקשר אלי ואמר לי שמ' מת אחרי שאני יצאתי לראות" (שורות 53-56). נהיר, כי גרסה זו עומדת בסתירה חזיתית עם גרסתו של אדם אשר העיד כי הוא התקשר לאחיו אדהם ואף סיפר לו על הבריחה של המנוח ברכב לפני התאונה. בעדותו לפניי, עת עומת אדהם עם הסתירה הנ"ל, הוא מסר תשובה מתחמקת: "אני לא יודע, לא זכור לי זה היה לפני הרבה שנים, אבל קיבלתי הרבה טלפונים שאמרו לי שמ' נפטר ומת, עשה תאונת דרכים", ושלל כי ידע מאדם ישירות על מעורבותו בתאונה, תוכן השיחה של אדם עמו לאחר התאונה, וכן עיתוי הידיעה על הבריחה הנטענת של המנוח ברכב לפני התאונה (לפי עדותו: בחלוף שבוע וחצי - שבועיים). גם בנושא זה, עדותו זו של אדהם עמדה בסתירה חזיתית עם עדותו של אדם, שמסר במשטרה כי הוא התקשר לאחיו אדהם וסיפר לו על התאונה ועל כך שהמנוח גנב את הרכב וברח, וזאת עשה עוד לפני שהגיע אדהם לזירת התאונה ובאותה שיחת טלפון שאדם יזם לאחיו אדהם, שבמהלכה סיפר לו כיצד התרחשה התאונה, לרבות העצירה ברכב והבריחה של המנוח עם הרכב. אדהם נחקר על כך מספר פעמים והוא חזר על גרסתו, לפיה "הוא [אדם] רק אמר מ' מת. בדרך התקשרו מהכפר ואמרו שמ' מת, חוץ מהמילה 'הפסדנו אותו, מ' מת' אדם לא אמר כלום". כשנתבקש להסביר פשר הסתירה שבין גרסתו לבין גרסת אדם, השיב אדהם בסתמיות "אין לי מושג" (עמודים 35-38 לפרוטוקול).

54.אשר לתוכן השיחה בינו לבין אדם, שסיפר כי המנוח ברח עם הרכב, העיד אדהם כי "לא זכור לי שהתקשר אלי וסיפר לי", "לא שמעתי על השיחה הזאת" ולא ידע על מעורבות אחיו אדם באירוע (עמוד 39 שורות 30-33 ועמוד 40 לפרוטוקול). מדובר בסתירה משמעותית שדבקה בגרסתו של אדהם הן בנוגע לשיחה הטלפונית בינו לבין אדם לאחר התאונה, הן לעניין תוכן הדברים שסיפר לו אדם על אודות בריחת המנוח ברכב עובר לתאונה שהיה נהוג ע"י אדם, והן בקשר לזהות הנפגע בתאונה הקטלנית, שכן עפ"י גרסת אדם הוא סיפר לאחיו אדהם באותה שיחה טלפונית טרם הגעתו למקום התאונה, כי מ' מת בתאונה, בעוד שלפי עדותו של אדהם הוא ידע זהות הרוג בתאונה רק לאחר שהגיע למקום התאונה. סתירות ממשיות אלו בנושאים מהותיים שבליבת המחלוקת מכרסמות במהימנות העדויות של אדם ואדהם ומחזקות את המסקנה ולפיה אדם נהג ברכב בזמן התאונה ואף שוללות מניה וביה את גרסתו של אדם בדבר הבריחה של המנוח עם הרכב.

55.העדויות שהונחו לפניי אף מלמדות כי אדם החליף החולצה שלו בזירת התאונה, ללא שניתן לכך הסבר משכנע ומניח את הדעת, והדבר מצביע על ניסיונו של אדם לטייח את נהיגתו ברכב בעת התאונה וכן פציעתו במהלכה. במה דברים אמורים?

56.בחקירתו הרביעית במשטרה נשאל אדם אם החליף את חולצתו בזירת התאונה, הוא לא הכחיש כי החליף חולצה שאחיו אדהם הביא לו והסביר זאת בכך שהוא התלכלך: "מהמקרה אני ישבתי בריצפה על המדרכה והתעלפות", תוך שהוא שולל כי היה על המצח שלו דם, או כי הוא ראה דם בזירת התאונה על גופת המנוח (שורות 81-87). אלא, שבחקירתו לפניי הוא הכחיש כי החליף חולצה במקום התאונה, "לא החלפתי חולצה, אני נסעתי מהזירה לכפר מנדא, לא החלפתי חולצה ולא כלום" (עמוד 35 שורות 21-23 ועמוד 50 שורות 29-32 לפרוטוקול). כמו כן, בחקירה במשטרה הסביר כי הוא החליף חולצה משום שהתעלף, בעוד שבעדותו לפניי הכחיש כאמור כי החליף חולצה. סתירה מהותית זו מחלישה ממידת האמינות שניתן לייחס לעדותו בפניי.

57.גם אדהם הכחיש בחקירתו לפניי, כי לאדם החליף חולצה במקום התאונה (עמוד 39 לפרוטוקול). כן הוא שלל מכל וכל המיוחס לו, כי הוא הבריח את אחיו מזירת התאונה וטען כי המשטרה פינתה את האנשים מהזירה. אלא, שלנגד עדויותיהם של אדם ואדהם ניצבות עדויות של איש מד"א, חמודי גנאים, והעד עלאא עבאס, אשר נכחו בזירת התאונה ושניהם העידו פה אחד, שראו את אדם פצוע בראשו מעל הגבות ויש עליו דם, הוצע לו טיפול רפואי ופינוי באמבולנס, אך הוא סירב, וכי הוא החליף חולצתו ועזב את מקום התאונה. אדם לא הציג לפניי כל הסבר מבורר להחלפת החולצה בזירת התאונה, והוא אף סתר את גרסתו הקודמת שמסר במשטרה בעניין זה. אף הניסיון של אדם להיתלות במצבו הרגשי למראה המנוח בזירת התאונה שהביאה להתעלפותו (ר' חקירה ראשונה שורה 28, חקירה שניה שורות 14, 17-18 וחקירה שלישית שורה 35), גרסה שאף אם ניתן לקבל בהבנה, הרי שאין בה הסבר המניח את הדעת להחלפת החולצה, זאת בהינתן כל הקשיים שהתעוררו בגרסאות שמסר אדם שסקרתי לעיל.

58.מקום הימצאותו של אדם בזירת התאונה - אדם נחקר במשטרה על אודות מקום הימצאותו לאחר התאונה, והוא ענה כי היה "על המדרכה" ושלל שהוא היה "שוכב" (חקירה שלישית שורות 17-20). בהמשך, הוא עומת עם עדויות אחרות, לפיהן הוא נמצא שוכב על האדמה לאחר התאונה ומסתתר בין השיחים לפני הגעת האמבולנס למקום התאונה, ועל כך הוא השיב "אני לא הסתתרתי מאף אחד לא זכור לי ששכבתי על האדמה זכור לי שאני עברתי מתחת למעקה הבטיחות למדרכה", אך לא ידע לתת הסבר מדוע הוא היה מתחת למעקה הבטיחות (שורות 28-33). יצוין כי גרסה זו נסתרה בעדות שמסר איש מד"א, חמודי גנאים, הן בהודעה שנגבתה ממנו במשטרה והן בחקירתו בפניי, בעת שהעיד באופן עקבי וחד משמעי כי אדם נמצא בין השיחים. כמו כן, עפ"י הודעתו של יוסף זערורה ז"ל במשטרה (שורות 44-48), הוא ראה את אדם שוכב על הרצפה.

59.עוד נשאל אדם במשטרה, אם הוא נכנס לרכב לאחר התאונה, וענה כי "לא אני לא נכנסתי ראיתי את מ' מהדלת של הנהג והתעלפתי לא נכנסתי לרכב כלל" (חקירה שלישית שורות 34-35, 41-42). כן הוא נשאל בחקירה הרביעית אם הוא ראה דם ברכב והשיב "לא זכור לי לא יכולתי לראות" (שורות 39-40). עוד נשאל אדם, אם הוא הכניס את עצמו לתוך הרכב לחלל של תא הנהג את הגוף או הידיים, והשיב "איך שבאתי ליד הרכב מצד של הנהג הסתכלתי מהחלון של הרכב ומיד התקשרתי לאחמד [...] אני לא נגעתי במ' לאחר התאונה כלל לא הכנסתי את הידיים שלי לתוך הרכב וגם את הרגלים שלי לא הכנסתי לתוך הרכב [...] זכור לי אני ראיתי אותו הסתכלתי עליו והתקשרתי לא זוכר הכל" [...] לא נגעתי בו הסתכלתי עליו מבחוץ" (שורות 100-109). עדות זו מעוררת ספקות באשר למהימנותו של אדם, זאת לאור עדויות ישירות של אנשים ניטרליים שנכחו בזירת התאונה והעידו באופן חד משמעי, כי הבחינו בדם על המצח של אדם זמן קצר לאחר התאונה. זאת, נוסף על פגיעה שתיעד כאמור החוקר לוי בכתף שמאל של אדם לאחר התאונה. העדויות בדבר הימצאות דם על גופו של אדם מחלישות מגרסתו, כי לא נכח ברכב בזמן התאונה, והן אף מכרסמות בגרסתו לפיה הוא הסתכל על המנוח מהחלון של הרכב, לא ראה דם של המנוח ולא התקרב אליו (ראו והשוו: הודעת אדם במשטרה בחקירה הראשונה שורות 27-28, חקירה שלישית שורות 36-39 וחקירה רביעית שורות 36-38), בניסיון להתחמק ממתן הסבר בר קיימא לדם שנמצא על גופו של אדם ולהרחיק את עצמו מכל קשר לתאונה הקטלנית, וכל זאת לצד הקביעות שלעיל בעניין החלפת החולצה בזירת התאונה.

60.סיכומו של פרק זה – ניתן לסכם פרק זה ולומר כי הסתירות המהותיות, התמיהות הרבות והספקות הכבדים שנתגלו בגרסתו של אדם מובילים כולם למסקנה אחת ויחידה, כי מדובר בעדות לא מהימנה בעליל, מגמתית ולא עקבית, ומשכך אין לתת בה אימון.

עדי התביעה

61.בטרם נעבור לניתוח גרסאות עדי התביעה - חבריו של אדם אשר הגיעו לזירת התאונה, אקדים ואומר כי כולם כאחד מסרו לפניי עדויות שברובן מתחמקות ומתפתלות, ונדמה כי הם עשו יד אחת בניסיון להרחיק את אדם ואת עצמם מכל מעורבות בתאונה. זאת ועוד, עדותם התאפיינה בשכחה מוחלטת בנושאים מהותיים הנוגעים לליבת המחלוקת, לתאונה בכלל ולזהות הנהג בפרט וחלקם אף מיאנו להגיע למסירת עדות בבימ"ש והובאו באמצעות צווי הבאה שהוצאו נגד חלקם. לאור האמור, ראיתי לייחס משקל ראייתי נכבד לעדויות שמסרו חבריו של אדם במשטרה זמן קצר לאחר התאונה, ולבכר אותן על פני העדויות שהשמיעו לפניי ואשר היו רוויות סתירות ותהיות, זאת בהיתן ההלכה הפסוקה אשר מייחסת חשיבות רבה לגרסה הראשונית (הראשונה בזמן והקרובה לאירוע) שמוסר עד בסמוך לאחר אירוע בצורה חופשית וכשהדברים עדיין טריים וחרוטים בזיכרונו של העד, והעדפתה על פני גרסה מאוחרת.

העד אחמד חושאן

62.מאחמד חושאן (להלן: "אחמד") נגבו שתי הודעות במשטרה מהתאריכים 22.4.13 ו- 22.10.13 והוא נחקר לפניי לאחר שהוצא נגדו צו הבאה. בין גרסאות אחמד לאדם בעניין מיקום הנוסעים עובר התאונה נפלו סתירות של ממש. עפ"י ההודעה הראשונה של אחמד במשטרה (שורה 24) ובעדותו בפניי (עמוד 26 שורות 2-6 ועמוד 27 שורות 9-14 לפרוטוקול), אחמד ישב בכיסא האחורי, אדם נהג ברכב ולידו ישב המנוח. לעומת זאת, עפ"י גרסת אדם במשטרה, הוא נהג ברכב, אחמד ישב לידו והמנוח ישב בכיסא האחורי של הרכב (ר' חקירה ראשונה של אדם שורות 11-14).

63.עפ"י הודעתו הראשונה של אחמד במשטרה, נודע לו על התאונה לראשונה משיחה טלפונית שקיבל מאדם כאשר הוא ואחרים היו בדרכם חזרה לכפר (שורות 35-36), כל זאת מבלי שאחמד מאזכר שאדם סיפר לו באותה שיחה טלפונית כי המנוח "ברח" עם הרכב. כאשר הוא נשאל במשטרה מי נהג ברכב שלו בזמן התאונה, אחמד השיב "אני לא יודע מי נהג מה ששמעתי מאדם בדיבורים שלו עם יוסף היה רק שמ' מת [...] מרגע בצומת של ק.חיים מסרתי לאדם את הרכב ומ' ישב לידו מימין אני לא יודע מה ומי נהג ברכב בזמן התאונה" (שורות 46-51, 55-58, 76-77). גם בעדותו לפניי פסח אחמד על השיחה הקודמת עם אדם לפני התאונה, שבה סיפר לו כי המנוח ברח עם הרכב. לא זו אף זו, אחמד ציין כי השיחה התקיימה לאחר שכבר נודע לאדם, כי המנוח מת בתאונת הדרכים והעיד כי אדם "אמר שמ' מת, מת, מ' מת בתאונת דרכים". כן העיד אחמד, כי הוא רצה לקבל את הרכב שלו בחזרה ולכן התקשר לאדם שסיפר לו שקרתה "תאונת דרכים ומ' מת", כל זאת מבלי לאזכר השיחה עם אדם בה סיפר לו שהמנוח "ברח" עם הרכב (עמודים 26, 30-31 לפרוטוקול).

64.לפי עדותו זו של אחמד, הייתה שיחה טלפונית אחת עם אדם שיזם יוסף זערורה ז"ל לאחר התאונה. אחמד לא ציין בחקירתו לפניי שיחה עם אדם שבה סיפר לו כי המנוח "גנב" את הרכב לפני התאונה, על אף ששיחה זו הינה עניין מהותי למחלוקת שבתיק וההכרעה בה, במיוחד שמדובר בתאונת דרכים שאין לה עדים ישירים. יוטעם, כי גם בהודעתו של חאלד זידאן במשטרה הוא שלל קיומה של שיחה קודמת עם אדם המספרת על בריחת המנוח עם הרכב, וכדבריו: "דיברנו יוסף אמר שיורד גשם והוא רצה להגיד להם שיסעו לאט לאט ובפעם השנייה אדם אמר לנו שמ' מת אני מוסיף הוא אמר עשינו תאונה". עוד נשאל חאלד זידאן באותה הודעה אם אדם התקשר לפני התאונה וסיפר להם שקרה משהו בדרך לפני התאונה, והוא ענה "לא הוא התקשר אלינו ואמר עשינו תאונה ומ' מת מ' מת" (שורות 32-52).

65.בעדותו לפניי אמר אחמד, כי המשפט ששמע מאדם בשיחה עמו לאחר התאונה היה "תאונת דרכים ומ' מת". כאשר עומת עם גרסאות שאר העדים, לפיהן אדם אמר להם "עשינו תאונה ומ' מת", הוא נצמד לעדות שמסר במשטרה (עמודים 30-33 לפרוטוקול ; חקירה שנייה שורות 35-36). לפי הגרסה שמסר אחמד במשטרה, אדם תדרך אותם בטלפון כיצד להגיע למקום התאונה, אך טען כי עת הגעתו למקום התאונה הוא ראה "בן אדם אחד" (שורה 60). רק לאחר שיוחס לו שיבוש חקירה, שכן לא יעלה על הדעת שאדם כוון אותו למקום התאונה ולא ראה אותו שם, טען אחמד כי ראה את הרכב של אדהם, אחיו של אדם, ולאחר שרכב זה נעלם ממקום התאונה הוא הבין שאדהם לקח את אדם מהמקום וחזר ואמר "אבל אני לא ראיתי אותו [אדם] רק את הרכב של אדהם" (שורות 59-68). לעומת זאת, בחקירה השנייה שלו במשטרה, לאחר שעומת עם דבריו בהקלטה עם ס' זערורה, אחיו של המנוח, בה הוא נשמע אומר לו כי הוא ראה את אדם מחוץ לרכב בזירת התאונה, השיב אחמד לחוקר כי הוא גם אמר זאת בחקירתו הראשונה במשטרה - דבר שאינו נכון (חקירה שנייה שורות 22-24).

66.טענת אחמד, כי לא ראה את אדם בזירת התאונה, עומדת אף בסתירה עם עדותו של אדהם במשטרה ולפיה הוא ראה את אחמד בזירת התאונה, דיבר אתו ואף שאל אותו מה קרה והוא אף ישב עם החברה זמן מה לפני שעזב את המקום (שורות 22-26, 34). לא זאת אף זאת, בחקירתו לפניי סתר אחמד הודעתו במשטרה והודה, כי ראה את אדם מחוץ לרכב (עמוד 26 שורות 22-24 לפרוטוקול). השינוי האמור בגרסתו של אחמד לעניין הנוכחות של אדם בזירת התאונה נבע מהקלטת השיחה שלו עם ס' - אחיו של המנוח. אחמד אישר בחקירתו לפניי, כי נחקר אודות הקלטת במשטרה ובחקירתו זו הוא סיפר את האמת, כי אדם נכח בזירת התאונה וכי הוא ראה אותו שם (שורות 22-24).

67.אשר לתוכן השיחה שהקליט ס' (אחיו של המנוח) עם אחמד, נשמע האחרון מתייחס לזהות הנהג ברכב בזמן התאונה, וכדבריו "אמרתי לו שכולם יודעים שהוא נהג ברכב אבל אין הוכחות על כך אני לא ראיתי מי נהג ברכב בזמן התאונה אני הגעתי רק אחרי התאונה" (הדגשה הוספה ש"נ ; שורות 11-17 לתמליל). הוא הוסיף ואמר "כן אדם היה נוהג ואם הם אומרים חוץ מזה (קללה בערבית), מישהו משקר" (עמוד 2 שורה 23 לתמליל). הוא נחקר על כך לפניי ומסר עדות מתפתלת, לפיה הוא אישר כי אמר את הדברים באותה שיחה עם אחיו של המנוח, אך טען "... זה רק ניחושים" (עמודים 38-39 לפרוטוקול). ברם, כאשר הוא עומת עם דבריו באותה שיחה מוקלטת, לפיהם "היינו מתכננים שנסתום את הפה של האנשים" (עמוד 8 לתמליל), עדותו קיבלה תפנית עת ניסה להרחיק את עצמו ואת אדם מהאירוע, מבלי לתת תשובה עניינית לפשר דבריו אלה, אף לאחר שהתאפשר לו לעיין ולקרוא תמליל השיחה שאת תוכנה הוא אישר קודם לכן, וחל להיות עצבני ופתאום נתקף בשכחה שלא אפיינה את מהלך עדותו לפניי. הוא גם עומת בחקירתו לפניי עם דבריו לאחיו של המנוח, כי "אדם בבית. מתכננים שלא ראיתם אותו והוא לא ראה אתכם" (עמוד 10 לתמליל) ונתבקש להסביר מה הם ניסו להסתיר, ועל כך הוא ענה שהוא לא הסתיר דבר על אדם משום שהוא לא ראה את התאונה ובהעדר עדות ישירה שלו להתרחשות התאונה הוא לא יכול להצביע עליו כמי שנהג ברכב (עמודים 40-47 לפרוטוקול).

68.מעבר לאמור אוסיף, כי עדותו של אחמד לעניין הפציעה והדם שנראו על ראשו של אדם בזירת התאונה, אינה אמינה בעיני. על אף שאחמד הכחיש בהודעתו למשטרה ובעדותו בפניי, כי ראה פציעה ודם על אדם, בעת שעומת עם דבריו המופיעים בתמליל השיחה המוקלטת עם אחיו של המנוח (עמוד 16 לתמליל), שם הוא הודה שראה מכה על אדם והוסיף ואמר כי אדם "שם מדבקה על הראש שלו, בכדי שיסתיר, אני ראיתי אותו", לפתע פתאום הוא נתקף בשכחה והשיב בסתמיות "אז הוא שם מדבקה" (עמוד 48 לפרוטוקול).

העד חאלד זידאן

69.אפתח ואומר, כי התרשמתי שהעדויות של אחמד חושאן, אחמד זידאן וח'אלד זידאן בפניי היו בלתי אמינות ומתחמקות ובעניינם עדיפות העדויות שמסרו במשטרה ובתמלילי השיחות שלהם עם אחיו של המנוח, ולא מן הנמנע כי הם תיאמו תוכן עדותם בנסיעה המשותפת שעשו בדרכם לדיון ההוכחות בבימ"ש, שעה שכולם הודו בחקירתם לפניי כי הם שוחחו על התאונה בדרך לבימ"ש (ראו עדות אחמד חושאן בעמודים 21-24 לפרוטוקול; עדות אחמד זידאן בעמודים 4, 7 ; עדות ח'אלד זידאן בעמודים 55-56 לפרוטוקול)

70.בעדותו הראשונה של חאלד זידאן (להלן: "חאלד") במשטרה מיום 23.4.13, הוא סיפר כי אדם התקשר ליוסף זערורה ז"ל וסיפר לו "'עשינו תאונה ומ' מת". הוא הוסיף באותה עדות כי הוא הגיע עם אחרים למקום התאונה וראה את "מ' כבר מת ישן מאחורה ודם מהראש לו ואדם עומד ליד הרכב ונפל על האדמה בבוץ והיה בחור משפרעם שהגיע ראשון אני לא יודע איך קוראים לו אבל אמר לי תזמינו לנהג אמבולנס (מופיד הבוחן תרגם ושאל את הנחקר בערבית מי הנהג - והוא השיב אדם הנהג) ומי שהיה במקום התאונה מ' בתוך הרכב ואדם והבחור משפרעם". באותה עדות חזר חאלד פעמיים על הדברים שהוא שמע מפיו של אדם בשיחה הטלפונית: "מ' מת עשינו תאונה". עוד הוא ציין באותה עדות, כי "הגיע אמבולנס והגיע אח של אדם אדהם ולקח את אדם מהמקום" והאחרים נשארו במקום (שורות 1-23).

71.חאלד אישר במספר הזדמנויות בחקירתו במשטרה, כי במפגש הרכבים בצומת קריית חיים וביציאה משם, אדם הוא זה שנהג ברכב כשלידו המנוח (שורות 25, 31). עוד שלל חאלד בעדות זו, כי התקיימה שיחה טלפונית קודמת עם אדם ובה סיפר כי המנוח 'ברח עם הרכב' לפני שהגיע למקום התאונה (שורות 32-52). בהמשך עדותו של חאלד במשטרה הוא מסר, כי כשהגיע לזירת התאונה יחד עם אחרים שמע מאדם כי "מ' גנב לי את הרכב".

72.בתחילת עדותו במשטרה ציין חאלד, כי "אדם אמר לנו אל תגידו שאני נהגתי אלא מ' גנב לי את הרכב", ובהמשך חזר בו חאלד מאמירה זו, בטענה שהוא טעה וביקש לתקן את עדותו במשטרה, ובתוך כך ציין כי "ככה אדם אמר לי 'מ' גנב לי את הרכב וזה מה שקרה' אני שמעתי את זה לבד". עוד ביקש חאלד לתקן עדות קודמת שמסר ולפיה אמר לחוקר 'שצריך להזמין אמבולנס לאדם הנהג'. חאלד נשאל ע"י החוקר "ש. ששאל אותך הבוחן מופיד בערבית למי צריך להזמין אמבולנס התכוונת לאדם הנהג", הוא השיב "כן התכוונתי לאדם שהוא נפל על הרצפה". לאחר מכן, ניסה חאלד לתאר את דבריו כטעות, וכלשונו "כן אבל אני טעיתי התכוונתי שאדם נפל על האדמה ותזמינו לבחור שנפל על האדמה אמבולנס" (שורות 11-14, 53-75). מפאת חשיבות הדברים שאמר חאלד בעדותו, ערך רס"ב מופיד משלב מזכר ובו נכתבו הדברים הבאים: "היום בסמוך לשעה 14:50 לערך שהייתי במשרד הבוחנים במשרד שלי ביחד עם גדעון היה באמצע חקירה של ח'אלד זידאן וששמעתי אותו אומר תזמינו אמבולנס לנהג אדם ואני שאלתי את הנחקר זידאן שוב מה הוא אמר לגבי האמבולנס למי להזמין אז הוא שוב חזר על דבריו ואמר להזמין אמבולנס לנהג אדם" (מזכר מצוי בתיק החקירה).

73.אשר לעדותו של חאלד בבימ"ש, זו הייתה מתחמקת ומגמתית באופן מובהק ובולט והרושם שהתקבל הוא שהלה אינו מעוניין להעיד, בלשון המעטה, והרבה בתשובות 'איני זוכר', 'אני לא זוכר כלום', 'אני לא זוכר שום דבר', "אני לא יודע', כשהוא נשאל בחקירה נגדית ביחס לכל פרטי התאונה הקטלנית, העדות שלו במשטרה, השיחה המוקלטת עם אח המנוח, הפגיעה והדם שנראו על גופו של אדם, השיחות הטלפוניות של אדם, ובכלל זה אותה שיחה בה הודיע אדם על קרות התאונה והאמרה שלו בעדות במשטרה, כי אדם סיפר "עשינו תאונה ומ' מת", העדות שלו במשטרה לפיה אמר "תזמינו לנהג אמבולנס", כשהכוונה היא לאדם, הנוכחות של אדם בזירת התאונה, הנוכחות של האח אדהם בזירת התאונה ועוד כהנה וכהנה פרטים (ר' עדות חאלד בעמודים 55-72 לפרוטוקול).

74.עם זאת, בחקירתו לפניי אישר חאלד באופן חד משמעי כי "בזמנו במשטרה, דיברתי את האמת [...] אחרי התאונה הלכתי לחקירה ואמרתי את כל מה שראיתי" (עמוד 57 שורה 21, עמוד 61, עמוד 65 שורות 8, 34, עמוד 67 שורה 1 ועמוד 71 לפרוטוקול). לאור זאת, רואה אני לבכר את העדות של חאלד במשטרה אשר למעשה מפריכה את גרסתו של אדם במרבית האלמנטים המהותיים הנוגעים לתאונה, בפרט נהיגתו ברכב בזמן התאונה.

75.מעבר לכך, בתמליל השיחה המוקלטת שבינו לבין ס', אחיו של המנוח, מאשר חאלד שהבחין לאחר התאונה בדם על גופו של אדם (עמוד 9 שורות 29-30). חאלד נחקר על עניין זה, ובדומה לקו החקירה הנגדית שלו שהתאפיין בשכחה מוחלטת, הוא השיב שאינו זוכר, ובהמשך סירב לאשר זאת (עמוד 65 לפרוטוקול). מהתמליל אף עולה, כי חאלד אמר לאח המנוח ש- "אדם אמר לו שתגיד כי מ' גנב את הרכב ומי ששואל אותך, מ' נהג ברכב", אך גם בנושא זה הוא טען שאינו זוכר (עמודים 67-68 לפרוטוקול).

76.הרושם המתקבל הוא, שחאלד נע בעדותו לפניי בין שכחה מוחלטת ביחס לתאונה על כל פרטיה, לבין 'מסירת האמת בפני המשטרה', ובתוך כך התחמקות מופגנת ממענה לשאלות הקשורות לתאונה, על כל היבטיה, ומתן תשובות מתפתלות בכל הקשור לשיחה המוקלטת שלו עם אח המנוח, שכן פעם העיד שהוא מאשר את תוכן השיחה המוקלטת, פעם אינו מאשר אותה ופעם אחרת הוא העיד שהוא לא שיקר למשפחה (עמודים 65-66 לפרוטוקול). גם בנושא החלפת החולצה תשובותיו של חאלד לא היו עקביות: פעם הוא אישר בשיחה המוקלטת, כי אדם החליף חולצה בזירת התאונה, פעם הוא הביע נכונותו להעיד נגד אדם, ככל שיתנהל משפט נגדו, וכאשר עומת על כך שאמר בשיחה המוקלטת שנאמר לו ולחבריו שהם "יישארו מחוץ לעניין", טען שהוא אינו זוכר (עמודים 66-69 לפרוטוקול).

77.התרשמתי, כי השכחה שאפיינה את עדותו של חאלד אינה נעוצה בטבע האנושי, אלא מדובר בהתחמקות של ממש ממתן עדות ביחס לתאונה (ראו והשוו: ע"פ 175/10 ישי חנוכייב נ' מדינת ישראל (28.7.2011)). הסברו של חאלד, כי סיבת השכחה שלו היא חלוף השנים מאז התאונה, בעייתי בלשון המעטה. לטעמי, לא מדובר במצב בו 'חולשת הזיכרון מאפיינת את כולנו', אלא במצב בו העד מתחמק באופן מופגן וגורף ממתן עדות ביחס לתאונה הקטלנית. לפיכך, אני קובעת כי יש לבכר את העדות של חאלד במשטרה, אשר נמצא לה חיזוק בשיחה המוקלטת שלו עם אח המנוח וכן בעדויות שאר עדי התביעה, הסותרים את גרסתו של אדם בשאלה שבמחלוקת.

העד אחמד זידאן

78.כעת נעבור לבחינת גרסת אחמד זידאן (להלן: "אחמד"). בדומה ליתר חבריו, גם אחמד אישר בעדותו למשטרה, כי אדם נהג ברכב ולידו המנוח וזאת כאשר שניהם נצפו יחדיו לאחרונה טרם התאנה בצומת קריית חיים. בהמשך, ציין אחמד כי עם הגעתם הוא וחבריו לצומת המוביל "שמעתי בדיבורית את אדם אומר 'עשינו תאונה ומ' מת' ואז חזרנו לחפש אותו חזרנו לאדם והוא אמר מ' מת מ' מת" (שורות 8-10). על גרסה זו חזר אחמד באותה עדות ואף הוסיף "אני שמעתי את אדם אומר 'עשינו תאונה ומ' מת'" (שורות 19-24). נוסף לכך, אישר אחמד באותה עדות, שאדם נכח מחוץ לרכב בזירת התאונה. עוד הוא ציין, כי אדהם הגיע לזירת התאונה "... ואמר לנו שראה את מ' התחיל להשתולל ואז העלה איתו את אדם ועזבו את המקום והגיע משטרה אמבולנס ואנשים". (עמודים 12-16). כמו כן, אחמד סיפר באותה עדות, כי כשהגיע לזירת התאונה שאל את אדם איך קרתה התאונה והוא סיפר לו "שמ' גנב את הרכב הוא אמר לי שירד להשתין ומ' גנב לו את הרכב" (שורות 7-9, 27-34). עדותו של אחמד במשטרה, לפיה אדם סיפר לו על בריחת המנוח עם הרכב רק אחר הגעתו לזירת התאונה, עומדת בסתירה לעדות אדם, שטען כי הוא סיפר על גניבת הרכב לחבריו בשיחה טלפונית שקדמה לתאונה.

79.בעדותו במשטרה סיפר אחמד, כי אדם ביקש ממנו ומיתר החברים לספר שהמנוח הוא זה שנהג ברכב בזמן התאונה. מפאת חשיבות דבריו אביאם כאן: "ש. אני אומר לך שאדם אמר לכם אל תגידו שאני נהגתי אלא מ' גנב לי את הרכב. ת. אני הגעתי לשם ראיתי את מ' ואדם היה מחוץ לרכב וששאלתי את אדם איך קרתה התאונה אמר שיצאתי להשתין מ' לקח לי את הרכב והוא אמר מי שישאל אותכם בכפר להגיד שמ' היה נהג ואז אני אמרתי לו איך אני יכול להגיד שמ' נהג ברכב ואני לא ראיתי אותו נוהג ברכב אני בזמן האחרון שראיתי אותכם אתה נהגת ברכב ולא מ'. ש. אז אתה אומר לי שאדם ביקש ממך לשקר שהוא לא הנהג אלא מ'. ת. אני לא יכול לדעת אם הוא משקר או לא אבל בפעם האחרונה אדם נהג. ש. האם אדם אמר לכם אל תגידו שאני נהגתי ברכב אלא מ' נהג. ת. כן. אדם אמר לי שמי ששואל אותך מי היה הנהג תגיד מ' וזה בזמן שהגענו לתאונה ושאלתי את אדם מה קרה. [...] ש. האם אדם אמר לכם לשקר מי נהג ברכב בזמן התאונה. ת. אני אמר לך מילה במילה מה שאדם אמר לי. אדם אמר לי שמ' גנב לי את הרכב ואם ישאלו אתכם להגיד שמ' נהג ברכב שהייתי ליד אדם הרחתי ממנו ריח של אלכוהול ואז אני לא יכולתי לעשות כלום. ש. אני במקומך שומע את אדם צועק בפלאפון ואומר עשינו תאונה מ' מת ואחר כך מבקש לא להגיד שאני נהגתי אלא מ' שמת מה אתה מבין. ת. אני מבין שמ' לא גנב את הרכב ולא נהג ברכב זה מה שהבנתי. [...] ש. תחזור בבקשה מה אמר לך אדם להגיד על התאונה. ת. שמ' גנב את הרכב ואם ישאלו אותך איך קרתה התאונה מי הנהג להגיד שמ' גנב את הרכב והוא שנהג אני לא יכול להגיד אמת או שקר". (שורות 35-60). אחמד ניסה להתחמק מלאשר, כי חתימתו מופיעה על עדותו במשטרה, אך לאחר שב"כ התובעת הקשה עליו הוא אישר אותה. בהמשך, אף התחמק מלאשר בפניי כי העדות שנגבתה ממנו ע"י המשטרה היא אמת או לא (עמודים 9-10, 12 לפרוטוקול).

80.בחקירתו לפניי, עדותו של אחמד הייתה מגמתית, רוויה בתשובות של 'לא זוכר' ביחס לכל שאלה שנשאל בעניין התאונה, העדות שמסר במשטרה, נסיבות הגעתו לזירת התאונה וכל פרט אחר הנוגע אליה (עמודים 4-21 לפרוטוקול). לאור זאת, התרשמתי כי אחמד ניסה להרחיק את עצמו מהתאונה וכל הקשור אליה. עוד בעדותו לפניי נתקף אחמד בשכחה גמורה בכל הקשור לתאונה, וחרף ניסיונות ב"כ התובעת לרענן את זכרונו, הוא המשיך לטעון באופן מגמתי שאינו זוכר את מטרת הנסיעה, העדות שלו במשטרה, תוכן השיחה שהתקבלה מאדם בה מסר "עשינו תאונה מ' מת", הדרישה של אדם ממנו שימסור גרסה לפיה המנוח הוא זה שנהג ברכב. (עמודים 5-7, 10-13 לפרוטוקול).

81.כמו יתר חבריו, גם אחמד עומת עם דבריו בהקלטה (עמוד 12 שורה 6 לתמליל) לפיהם "אני לא רוצה לקלל, אבל אני אעיד נגדו, נגד אדם" "הם אמרו לנו שאתם תישארו מחוץ לעניין ואני לא יכולתי" (עמוד 28 שורה 16 לתמליל), ובדומה לכל השאלות שנשאל, גם בשני עניינים מהותיים אלה הוא השיב שאינו זוכר את הפגישה בה התקיימה שיחה זו בכללותה (עמודים 14-16, 18 לפרוטוקול) והמשיך בעדות מגמתית ומתחמקת זו, אף כאשר הוא נחקר ע"י באי-כוח הנתבעים.

82.הנה כי כן, שני עדי תביעה שהגיעו לזירת התאונה מסרו במשטרה מיד לאחר התאונה, כי אדם ביקש מהם למסור לכל מי שישאל שהמנוח הוא זה אשר נהג ברכב - ולא הוא. עוד הם סיפרו במשטרה, כי בשיחה עם אדם שהתקיימה לפני הגעתם למקום התאונה הוא אמר "עשינו תאונה ומ' מת", כל זאת בשלב שכל העדים שהגיעו לזירת התאונה אישרו שאדם היה סוער ושתוי. בהקשר זה יפה לענייננו ההלכה הפסוקה ולפיה התנהגות מפלילה שאין לה הסבר אמין ומניח את הדעת, די בה כראיה נסיבתית, ועל אחת כמה וכמה כשאליה מצטרפות ראיות אחרות, ולא משניות, כדי להוות בסיס להרשעה בפלילים, וכאשר עסקינן במשפט אזרחי, כבענייננו, הרי היא מכרסמת באמינות גרסתו של אדם ומהווה חיזוק למסקנה, כי אדם נהג ברכב במועד התאונה וכי הגרסה שבדה ולפיה המנוח ברח עם הרכב נועדה להרחיק אותו מאחריות פלילית לתאונה הטרגית כנהג (ראו והשוו: ע"פ 3176/03 סאבר ווחידי נ' מדינת ישראל (6.6.07); ת"א (ש'-נצ') 47840-10-10 שמואל שטרית נ' אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (19.5.13)).

גרסת יוסף זערורה ז"ל

83.כעת נבחן את גרסת יוסף זערורה ז"ל (להלן: יוסף"). לאור פטירתו, כל שלפניי הוא עדותו במשטרה מיום 23.4.13, שבה מסר גרסה זהה לעניין נסיבות הנסיעה למועדון, מיקום הישיבה של החברים בדרך חזרה בצומת, ואף אישר כי אדם היה האחרון שנהג ברכב לאחר שנפרדו ממנו ומהמנוח בצומת קריית חיים (שורות 2-9, 54-55). יוסף מסר גרסה מפורטת לעניין תוכן השיחות הטלפוניות עם אדם מאז נקודת המפגש בצומת קריית חיים ועד ההגעה לזירת התאונה, כאשר גם בהודעה של יוסף אין כל אזכור לאמירה של אדם כי המנוח "ברח" עם הרכב, שהשמיע באוזני חבריו עוד לפני שהגיע לזירת התאונה, כטענתו. עוד מסר יוסף באותה עדות, כי "היה בדיבורית [אדם] וכולם שמעו ואמר לי מ' מת, וברגע שאלתי אותו היכן הוא ואמר לי רק מ' מת עשינו תאונה". (שורות 15-18, 40). יוסף גם אישר בעדותו במשטרה, כי כשהגיע לזירת התאונה אדם היה שם והעד משפרעם [הכוונה לעד עלאא עבאס] (שורות 22-25). באותה עדות יוסף הוסיף, כי "מ' אדם ואחמד היו שתויים" (שורה 32). על גרסה זו חזר יוסף בשיחה המוקלטת עם ס', אחיו שלח המנוח, והוסיף ומסר כי על גופו של אדם היה דם וכי הוא החליף חולצה בזירת התאונה (עמוד 3 שורות 16-20, עמוד 4 שורות 4-6 ו- 11-12).

סיכום ביניים - העדויות עד כה

84.עינינו הרואות, כי הסתירות, התמיהות, וחוסר הקוהרנטיות בעדויותיהם של אדם וחבריו ביחס לפרטים מהותיים הנוגעים לתאונה הקטלנית בכללותה ולליבת המחלוקת דכאן, שזורים כחוט השני לאורכו של ההליך, ויש בעדויות שמסרו אחמד זידאן, אחמד קאסם חושאן וח'אלד זידאן במשטרה כדי לחזק את המסקנה במידה הדרושה במשפט אזרחי, כי אדם נהג ברכב בזמן התאונה.

85.כידוע, הכלל הוא כי שקרים מהותיים של נאשם או בעל דין, שלא ניתן להם הסבר מספק, ניתן לראות בהם ראיה עצמאית המהווה חיזוק ואף סיוע לראיות התביעה, כל זאת בהנחה שניתנה הוכחה פיזית ועצמאית לדבר השקר. זאת נוסף על ההנחה, כי שקרי נאשם נובעים מתחושת אשם וניסיון להתנתק ממעשה העבירה. יחד עם זאת, טעם נוסף לשקרי נאשם עלול להיות תחושות של מצוקה ובלבול ומכאן הזהירות שיש לנקוט במתן המשקל הראייתי המתאים לשקריו של נאשם (ע"פ 1645/08 פלוני נ' מדינת ישראל (3.9.09)).

86.על האמור יש להוסיף את דברי אדם שהשמיע בפני חבריו מיד לאחר התאונה "עשינו תאונה ומ' מת", גרסת חבריו כי אדם היה האחרון שנצפה על ידם נוהג ברכב זמן קצר לפני התאונה, עיתוי העלאת הגרסה כי המנוח "גנב" את הרכב, הימצאותו בזירת התאונה כשחלק מהעדים סיפרו שאדם נמצא שוכב ליד הרכב או מתחבא לידי השיחים, סירובו של אדם להתפנות לקבלת טיפול באמבולנס, החלפת החולצה בזירת התאונה, סימני הפגיעה על גופו, בקשתו מחבריו לספר כי המנוח הוא שנהג ברכב בזמן התאונה ובהמשך הוסיף את הגרסה המאוחרת כי ירד מהרכב דקות ספורות לפני התאונה ו"היעלמותו" ממקום התאונה זמן קצר לאחר שהגיע אחיו אדהם. יש במקבץ הראיות המובאות לעיל כדי להוביל למסקנה, כי אדם (ולא המנוח) נהג ברכב בעת התאונה.

87.אשר להתבטאות של אדם בפני חבריו מיד לאחר התאונה כי "עשינו תאונה ומ' מת", בע"פ 70328/04 בן (בן אליהו) דיין נ' מ"י (6.2.05) נקבע כי "באשר לביטוי "עשיתי תאונה", מדובר בביטוי שכיח, שמשמעותו המקובלת אינה יכולה להתפרש לשתי פנים. אין הגיון בטענה שהמערער התנסח כפי שהתנסח, לולא התכוון לכך שהוא באופן אישי אחראי לתאונה. לא ניתן להסביר את השימוש שעשה המערער בגוף ראשון, לשון יחיד, זולת אם אכן נהג בשעת התאונה". בע"פ 5225/03 חבאס נ' מדינת ישראל (30.12.03) נפסק כי "באופן עקרוני, מתקבל על הדעת שאדם יתאר בגוף ראשון את מעשיה של קבוצה עימה הוא נמנה, גם אם הוא באופן אישי לא ביצע אותם. ואולם, אין זה כך בהקשר של חקירה פלילית. המערער ידע בעת שנחקר כי מייחסים לו מעורבות באירוע נשוא האישום, וכי הוא עלול לעמוד לדין בגינו. אין היגיון בטענה שהמערער התנסח כפי שהתנסח, ולו בהיסח הדעת, רק משום שראה עצמו כחלק מקבוצת האנשים שהייתה במקום. הוא בהכרח הבין את משמעות דבריו והניח כי הם קושרים אותו לעבירה, כפי שהם מתפרשים על ידי השומע הסביר".

88.דברים אלה נכונים ויפים גם בענייננו, שכן הגרסה הראשונית שהשמיע אדם באוזני חבריו זמן קצר לאחר התאונה הייתה כאמור "עשינו תאונה ומ' מת", והשימוש שהלה עשה בגוף ראשון, לשון רבים, יכול להתפרש רק בדרך אחת – שהוא נהג ברכב בזמן התאונה, וביטוי זה שולל מניה וביה את גרסתו המאוחרת, לפיה הוא לא היה ברכב בזמן התאונה וכי המנוח גנב את הרכב ונהג בו בעת התאונה. הדברים נכונים שבעתיים מקום שאדם לא יכול היה לתת הסבר אחר למשמעות המילולית של אמרתו זו במהלך עדותו לפניי בבית המשפט, על אף שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן.

89.המסקנה המסתברת הנלמדת מן הפסיפס הראייתי שעמדתי עליו בהרחבה לעיל היא, כי אדם נהג ברכב בזמן התאונה וכי הוא ניסה לטייח זאת עת העלה גרסה מאוחרת ולפיה המנוח גנב את הרכב ועשה תאונה, על מנת להרחיק עצמו מכל אחריות לגרימת מותו של המנוח עקב נהיגה במהירות מופרזת ובלתי זהירה ברכב.

העד הראשון בזירה - עלאא עבאס

90.מחומר הראיות שהובא לפניי עולה, כי הדיווח למשטרה על התאונה נעשה ע"י העד מר עלאא עבאס (להלן : "עלאא"), שהיה הראשון שהגיע לזירת התאונה. עדותו במשטרה נגבתה ביום 29.4.13 ובה מסר, כי הגיע לזירת התאונה זמן קצר לאחר התרחשותה, ראה את המנוח והזמין משטרה ולאחר מכן הגיע מד"א. במענה לשאלה, כמה אנשים ראה מסביב לרכב כשהגיע לזירת התאונה, השיב "כאשר הגעתי לרכב לא היה אף אחד ליד הרכב ורק אני". עוד הוא נשאל כמה אנשים הגיעו אחריו לזירת התאונה, ענה "אחרי כמה דקות הגיע אדם מכיוון עדי". במענה לשאלה, מתי לראשונה הגיעו חברים של ההרוג, השיב "אחרי שהגיע האמבולנס הגיעו האנשים". עוד הוא מסר באתה עדות, שנסע נסיעה איטית עד למקום התאונה ו"לא ראיתי אף אחד שהולך ברגל משפרעם ועד התאונה אני נהגתי לאט וחיפשתי את התאונה". בהמשך לאותה עדות, ציין עלאא כי "לא ראיתי אף אחד מסביב לרכב אני הייתי ראשון אחר כך אמבולנס".

91.עלאא הוסיף וציין באותה עדות: "שאיך שהגיעו החברים של ההרוג [...] שהבחור ששכב על האדמה שלא ראיתי אותו התקשר לחברים שלו להודיע להם אך לא ראיתי אותו הוא התחבא שוב כי הוא היה פצוע מהתאונה. לא חיפשתי בשיחים הייתי רחוק [...] שמעתי את הבחור אומר אין לי כלום [...] ראיתי שהיה לו פגיעה בראש מעל הגבות ראיתי דם [...] אני ראיתי שיש לו סימן מעל הגבות". במהלך החקירה, לאחר שנשאל האם היה בחור אחר שהשתולל כי החבר שלו מת ואמר לו תתקשר למשטרה, נזכר עלאא "נכון נזכרתי משהו היה שם זרוק על האדמה באדמה שוכב ולא זז [...] עכשיו נזכרתי מישהו היה בין השיחים אני רוצה לציין כשאני הגעתי לא ראיתי אותו ולא אנשים ליד הרכב מיד אחרי שהגיע אמבולנס ישר הגיעו אנשים מכפר מנדא [...] אני שמעתי מהם שיש עוד פצוע". על גרסה זו, לפיה הוא היה ראשון בזירה ולבד בעת הגעתו אליה, חזר עלאא בעדות השנייה שנגבתה ממנו במשטרה ביום 22.6.13.

92.ואולם, מתמליל השיחה המוקלטת של עלאא עם ס' אחיו של המנוח עולה, כי בשיחה זו חזר בו עלאא מהעדות שמסר במשטרה וטען פעם אחר פעם, כי כשהוא הגיע לזירת התאונה אדם היה כבר שם והוא אף "ראה אותו יוצא מהרכב". עלאא הוסיף ואישר, כי הוא ראה דם על ראשו של אדם, הוצע לפנות אותו לקבלת טיפול רפואי, אך אדם סירב וכי אנשי המשטרה ראו את הפגיעה בראש של אדם, רצו לתת לו טיפול רפואי והוא סירב. עוד ציין עלאא, כי הוא שמע את החברים של אדם ואחיו אדהם משוחחים ביניהם, שלא לספר שאדם היה ברכב (עמודים 14, 15 שורות 3-6, 19, 21 לתמליל). עלאא הבהיר באותה שיחה, שהוא אינו יכול לשנות מהגרסה הקודמת שמסר במשטרה מחשש שיסתבך עם אחרים. עוד עולה מהתמליל, כי באותה שיחה מוקלטת עלאא אמר כי אדם היה "נוכח בתאונה" וכל טיעון לפיו הוא לא נכח בתאונה אינו אמת בלשון המעטה.

93.עוד סיפר עלאא באותה שיחה מוקלטת, כי ראה את אדם יוצא מהרכב, וכלשונו "ההוא נפטר, והבחור השני יצא מהרכב והיה מתקשר ומתקשר ואפילו מההלם והזה התעלף שם" וכי "אדם היה ברכב" (עמודים 3 שורות 35-36, 4 שורות 27-32, 5 שורות 1-5, 26-28, 8 שורות 7-20 לתמליל). נוסף על כך, עלאא חזר ואמר בשיחה המוקלטת, כי הוא ראה אדם פצוע בראשו וכי הבחין בדם על ראשו ואף הוצע לו להתפנות באמבולנס והוא סירב לכך (עמוד 4 שורה 5-12, עמוד 9 שורות 15-19, עמוד 11 שורה 34, עמוד 16 שורות 17-29 עמודים 18, 21 לתמליל). כן הוא סיפר בשיחה המוקלטת, כי אדם החליף חולצה במקום התאונה (עמודים 21-22 לתמליל). באותה שיחה מוקלטת אף הבהיר עלאא את הסיבה בשלה מסר גרסה שונה בעדותו במשטרה בציינו, כי אדם נהג ברכב והיה צפוי להיכנס לכלא בגין גרימת מותו של המנוח בתאונה וכי הוא לא רצה להיקלע לסכסוך או בעיות עם מאן דהוא, לו היה מספר שאדם נהג ברכב (עמוד 2 שורות 24-29 ועמוד 18 שורות 3-5 לתמליל).

94.לאחר שאחיו של המנוח מסר למשטרה את קלטת השיחה שלו עם עללא, זומן האחרון לחקירה שלישית בתאריך 16.10.13, והפעם נחקר תחת אזהרה בגין מסירת שתי גרסאות, אי מסירת אמת ושיבוש חקירה, בכך שלא סיפר למשטרה שהיו עוד אנשים בתאונה ולא גילה את הדברים ששמע מפי החברים של ההרוג במקום התאונה. באותה עדות שלישית, סיפר עלאא כי מלבדו היה בחור נוסף במקום התאונה, שביקש ממנו להתקשר למשטרה ולמד"א, אותו בחור היה עם פגיעה מעל הגבות וירד לו דם, הוא שמע אותו אומר לחובש שאין לו כלום וסירב לקבל טיפול רפואי. עוד סיפר עלאא בעדותו במשורה, כי הוא הגיע בנסיעה איטית מאותו כיוון שאדם טען שהוא הגיע ממנו ולא הבחין בו הולך בכביש. עלאא הוסיף, כי הוא ראה את אדם מחליף חולצה בזירה ועוזב את מקום התאונה.

95.בחקירתו לפניי העיד עלאא, כי בשיחה המוקלטת עם אח המנוח הוא מסר גרסת אמת וכי ידע על קיומה של קלטת של השיחה הנ"ל עת נחקר ע"י המשטרה בנושא זה. משכך, ולפי שעלאא הסביר המניע מאחורי הגרסה הראשונית שמסר במשטרה, לעומת גרסת האמת שמסר בשיחה המוקלטת עם אחיו של המנוח, ולאור גרסתו המאחרת שמסר במשטרה לאחר שעומת עם דבריו בשיחה המוקלטת, סבורני שיש לתת משקל עודף לנאמר על ידו בתמליל ההקלטה ובעדותו במשטרה, הגם שהוא ניסה להתחמק מדבריו אלה במהלך בעדותו לפניי. על אף שבחקירתו בפניי, מסר עלאא תשובות מתחמקות ומגמתיות כשנשאל על השוני המהותי בין הגרסאות שמסר כאמור בשתי הזדמנויות שונות, הוא חזר ואישר נכונות גרסתו כפי שזו נמסרה במשטרה (עמודים 19-24 לפרוטוקול), וכן הודה בפה מלא כי הדברים שסיפר בשיחה המוקלטת לאחיו של המנוח אף היא גרסת אמת.

דו"ח איש מד"א, חמודי גנאים, ועדותו בבימ"ש

96.אין חולק, כי הפרמדיק, מר חמודי גנאים (להלן: "גנאים") הגיע למקום התאונה לאחר הגעתם של עלאא ואדם לזירה, והיה בין הראשונים שהגיעו לזירת האירוע. בדו"ח חובש רפואת חירום של מד"א, ערוך ע"י גנאים, נכתב כי המנוח היה מחוסר הכרה, לא נושם וללא דופק. עוד נרשם כי "מדובר בת.ד [...] תאונה עצמית הנ"ל נמצא שוכב על כיסא האחורי ברכב עם הרגליים על כיסא הנהג. לא בוצעה החייאה מוות" (מצוי בתיק המשטרה). גנאים מסר עדות במשטרה בתאריך 29.10.13, היינו כחצי שנה לאחר התאונה (נספח 9 לתצהיר התובעת). מפאת חשיבותה של עדות זו במשטרה אביאה כאן במלואה: "בתאריך 22.4.13 בשעה בערך 0400 לערך קיבלתי הודעה מהמוקד כרמל לצאת תאונת דרכים במחלף עדי [...] הגעתי למקום ראיתי רכב מסוג מרצדס שמעוך בחלקו האחורי ובחור בתוך המרצדס שהוא שכב כאשר הראש שלו על הכיסא האחורי בצד הימני והגוף שלו באלכסון לצד שמאל כאשר הרגליים שלו נמצאים על מושב הנהג וזה מה שרשמתי בדוח התאונה שלי שמופיע אצלך ואחרי שראיתי שהנפגע למעשה מת ביקשתי שהנט"ן יגיע למקום ובאותו זמן אמרו לי בחורים במקום שיש עוד פצוע והוא לא היה בתוך הרכב אני ניגשתי אליו והיה שוכב בין השיחים ניגשתי אליו אני לא יודע איך קוראים לו ניגשתי אליו ושאלתי אותו האם הוא נפצע והיה בתוך הרכב הוא אמר לי לא לא והתחיל להשתולל שם ואמר לי שראיתי את החבר שלי נכנסתי להלם ונפצעתי מהרכב ואז אמר לי שוב אני לא הייתי בתוך הרכב". (הדגשה לא במקור – ש"נ). גנאים נשאל לגבי הפצעים שהיו לאותו בחור והשיב "אם אני זוכר היה לו שריטות על הפנים וירד לו דם". עוד נשאל גנאים לגבי המרחק בו מצא את הבחור הנוסף שנטען כי נפצע בתאונה וענה "הבחור היה כ- 10- 15 מטר מהרכב בין השיחים ליד המעקה הבטיחות". גנאים השיב בשלילה לשאלת החוקר, האם בשלב כלשהוא של הטיפול בבחור הנוסף שהיה מחוץ לרכב הוא אמר לו שהוא היה מעורב כפצוע בתוך התאונה.

97.גנאים נחקר לפניי כעד מטעם התביעה. הוא העיד שבזמנים הרלוונטיים לתאונה שימש כחובש בכיר במד"א. בחקירתו הראשית, העיד כי הוא לא ידע על קיומה של מחלוקת בעניין זהות הנהג, והסביר כי "לא. אני כשהגעתי לשם המנוח היה על המושב האחורי ואני לא יודע אם היה נהג שם אבל ראיתי שם מישהו מסתובב, יכול להיות שזה הנהג, לא יודע. המנוח היה במושב האחורי". עוד הוא הסביר באופן עקבי וברור, כי "כשהגעתי ראיתי את המנוח שהוא שכב על הכיסא האחורי, באיזהו שלב שאלתי מי הנהג, יש כאלו שאמרו זה הנהג לא הנהג, ראיתי מישהו שם נסער, הוא היה פצוע גם, יכול להיות שזה, לו לא עבודה שלי שאני אקבע או זה הוא או לא, סביר להניח". גנאים חזר בעדותו לפניי על העדות שמסר במשטרה, לפיה הוא הבחין בדם על פניו של האדם הנוסף שהיה בזירת התאונה, כי זה האחרון שכב בין השיחים והתחיל להשתולל וכי הוא ניגש אליו והציע עזרה רפואית, אך הלה סירב (עמודים 14, 16 לפרוטוקול).

98.עדותו של גנאים באשר לדברים שסיפר לו אדם לאחר התאונה וכן באשר לסימני הפציעה והדם על פניו של אדם, הינה עדות ישירה ממקור ראשון של עד ניטרלי שאין לו אינטרס בתוצאות המשפט, ומכאן המשקל הראייתי הנכבד שמצאתי לנכון לייחס לעדות זו. לא נעלם מעיני כי עדות גנאים נמסרה כחצי שנה לאחר התאונה, אך לא התרשמתי כי היה בחלוף הזמן בין מועד התאונה לבין מסירת העדות במשטרה כדי להחליש מאמינותה של עדות זו, זאת בעיקר משום הרושם המהימן שהותיר עליי גנאים במהלך הדיון לפניי, שעה שהעיד בבהירות ובאופן עקבי וסדור, ומעדות זו ניתן היה להתרשם לחיוב, ומכך שהאירוע נחרט היטב בזיכרונו של גנאים, ובפרט שעדותו לפני עולה בקנה אחד עם העדות הראשונית שמסר במשטרה. מדובר כאמור בעד אובייקטיבי וככזה ראיתי ליתן בעדותו אימון רב, ושהיא מצטרפת לשלל עדויות אחרות שתוארו לעיל בפרוטרוט, ואשר כולן מובילות למסקנה המסתברת ביותר, כי אדם הוא זה שנהג ברכב בזמן התאונה.

עדויות בדבר דם ופגיעה בכתף שמאל של אדם לאחר התאונה לעומת ממצא שלילי בבדיקת חיים

99.כעולה מתיק החקירה, בתאריך 23.4.13 הזמינה המשטרה, באמצעות רס"ב גדעון לוי (להלן: "הבוחן לוי"), בדיקת חיים לאדם. במזכר שערך הבוחן לוי נכתב, בין היתר, "במהלך החקירה נתגלה פס שטף דם בכתף שמאל אבקש בדיקה חיים לחשוד אשר נעצר עד מחר בשעה 13:00 יש לקבוע האם יש סימנים המעידים על נוכחות החשוד ברכב בזמן התאונה והאם ניתן לקבוע עפ"י סימנים אלו באם היה הנהג ברכב". אדם נתן הסכמתו לבדיקה זו. מדובר בבדיקה קלינית חיצונית. תוצאות בדיקה זו היוו שיקול בין מכלול השיקולים לאי העמדת אדם לדין פלילי.

100.זאת ועוד, בתיק משטרה קיים מזכר ערוך ע"י הבוחן לוי מיום 23.4.13 ובו נכתב "במהלך החקירה ראיתי חבלה בכתף שמאל של החשוד. צולם ותועד". התמונה צורפה לתיק דנן כחלק מחומר הראיות של הנתבעת, וניתן להתרשם במישרין מקיומה של חבלה בכתף שמאל של אדם.

101.אשר לחשיבותה של בדיקת חיים בתיקי תאונות דרכים ראו דבריו של ד"ר בצלאל בלוך במאמרו "בדיקת אנשים חיים ברפואה המשפטית המעשית", רפואה משפטית, גליון מס' 8, 1993. על אף חשיבותה, בדיקה זו הינה ראיה אחת מבין ראיות רבות ועדויות שהונחו לפניי בתיק דנן לצורך ההכרעה איזו גרסה עדיפה, והמשקל שלה הוא במקרה שנמצא ממצא חיובי. עפ"י סעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971, בימ"ש רשאי לקבל חוות דעת מומחה ותעודת רופא, כראיה, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין. סעיף 25 לפקודה קובע, כי חוות דעת ותעודה רפואית שהוגשו כראיה לבימ"ש, כמוהן כתצהיר או כעדות, ובהתאם שמורה לבעל הדין שכנגד הזכות לחקירה נגדית של עורך חוות הדעת, כאמור בסעיפים 15 , 17 ו- 26א לפקודה (ע"פ 10736/04 מרדכי כהן נ' מדינת ישראל (26.9.06)). הלכה היא, כי תצהיר המוגש לבימ"ש בהליך שיפוטי, מוחזק בדרך כלל כעדות שמיעה כל עוד לא נחקר עליו המצהיר במקום שנדרש לכך ע"י הדין או בעל הדין שכנגד. שכן, חקירת המצהיר מוציאה את התצהיר מגדר עדות שמיעה והופכת אותו לראיה קבילה. עם זאת, סעיף 17(א) לפקודה איננו מחייב את בימ"ש לפסול את תצהירו של מי שלא התייצב להיחקר, אלא מורה כי הוא רשאי לפסול תצהיר כזה, משמע, נתון לו שיקול דעת בעניין זה, על פי נסיבות העניין (ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (17.10.10).

102.בענייננו, הראיות והעדויות שהוצגו לפניי מלמדות ללא עוררין, כי לאחר התאונה נראו סימני דם על גופו של אדם, וכן נצפתה חבלה בכתף שמאל שלו ע"י הבוחן לוי אשר תיעד אותה בתמונות ובמזכר בכתב, ובעקבותיה הופנה אדם לבדיקת חיים. בעדותו לפניי מסר הבוחן לוי, כי מיד לאחר התאונה הוא הבחין בחבלה על כתף שמאל של אדם, צילם אותה ותיעד אותה כאמור במזכר בכתב ועקב כך התעורר חשד מתחילת החקירה, כי אדם נהג הרכב בעת התאונה. עוד הוא אישר בעדותו לפניי כי חבלה זו נמצאה מתאימה לכאורה לחבלה מחגורת בטיחות בגופו של נהג – שטף דם על כתף שמאל (ר' עדות הבוחן לוי בעמוד 21 שורות 24-33, עמוד 22 שורה 28 לפרוטוקול). בדיקת החיים בוצעה לאחר כיומיים מהמועד בו דווח על התאונה וממצאיה היו כאמור שליליים. עת עומת הבוחן לוי בחקירתו לפניי עם ממצאי בדיקת החיים הוא השיב "למזלי אני צילמתי, יש תמונה עם המטומה" (עמוד 26 שורות 30-35 לפרוטוקול).

103.הלכה היא, כי אין בהיעדרו של ממצא פורנזי חיובי כדי להשליך בהכרח על שאלת הרשעתו של הנאשם, שכן המשקל הראייתי מושם על קיומם של ממצאים חיוביים, ולא על היעדרם (ראו והשוו: בש"פ 4596/17 עלי אלטורי נ' מדינת ישראל, בפסקה 18 (2.7.17); ע"פ 842/14 גבריאל שרעבי נ' מדינת ישראל (7.2.2017); ע"פ 6468/13 צרפתי נ' מדינת ישראל (3.5.2015)). אמנם לא אחת ביטאה הפסיקה עמדה ולפיה ישנם מקרים בהם עשוי להיות להיעדר ממצאים פורנזיים משמעות ראייתית מזכה. ואולם, הדבר תלוי נסיבות והבחינה תיעשה בהתאם למקרה הקונקרטי העומד להכרעה (ע"פ 8962/12 נחמיאס נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (31.8.2016)).

104.על האמור אוסיף, כי בבדיקת החיים לא נמצאו בגופו של אדם סימני חבלה טרייה או ישנה. עוד צוין בפרק הסיכום של חוות הדעת, כי "לא ניתן לשלול או לאשש את גירסתו של החשוד" (קרי אדם). עוד עולה מחוות הדעת, כי אדם נבדק בקרקפת, מצח, פנים, צוואר, שתי הכתפיים, זרוע שמאל, בבית החזה ובגפיים העליונות, אך לא נבדקו אזורים אחרים של הגוף. לדעתי, אין בתוצאות בדיקת החיים הוכחה לכך, שאדם לא היה בתוך הרכב ולא נהג בו בעת התאונה, כפי שעורך חוות הדעת עצמו ציין, שלא ניתן לאשש או לשלול את גרסתו של אדם, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית – קיומן של עדויות רבות המדברות על סמני חבלה בגופו של אדם לאחר התאונה, ובכלל זה שטף דם בכתף שמאל של אדם שתועד כאמור ע"י הבוחן לוי. שנית – מדובר בממצא שלילי כשאין לפנינו ממצא פורנזי חיובי. שלישית - מומחה התובעת נשאל בחקירתו לפניי לגבי תוצאות בדיקת החיים והעיד כי הואיל ונמצאה חבלה על גופו של אדם מיד לאחר התאונה אשר תועדה כדבעי ובזמן אמת ע"י הבוחן לוי הן במזכר בכתב והן בתמונות, הרי שהיא בעיניו עדיפה על ממצאי בדיקת החיים שנערכה לאדם בחלוף יומיים מהאירוע (עמוד 18 לפרוטוקול). רביעית - בדיקה זו לא הועמדה במבחן הביקורת השיפוטית בהליך פלילי, משלא הוגש כתב אישום נגד אדם ועורכי חוות הדעת ומבצעי הבדיקה לא נחקרו אודותיה. וכך הוא המצב במסגרת ההליך שלפניי, בו לא ביקש איש מהצדדים לזמן את עורכי חוות הדעת לחקירה. כבר נקבע בפסיקת ביהמ"ש העליון, כי "לבדיקה פורנזית משקל, אך מקום שנמצא ממצא חיוב" (ע"פ 2957/10 אלאטרש נ' מדינת ישראל (30.5.2012)). אוסיף ואציין, כי הבוחן לוי הטיב להסביר בעדותו לפניי את סיבת סגירת תיק החקירה הנעוצה בטיב ההליך הפלילי בו יש להוכיח שאדם הוא הנהג והאשם בתאונה מעל לכל ספק סביר, בעוד שבמשפט אזרחי רף ההוכחה הנדרש הינו שונה, ומשלא היה בידי המשטרה ראיות מספקות להוכחת האשמה של אדם מעל לספק סביר, התיק נגדו נסגר ללא הגשת כתב אישום (עדות הבוחן לוי בעמוד 22 לפרוטוקול).

עניין הסולחה ותשלום פיצויים

105.מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של אחיו של המנוח, ו', ר' וס', וכן תצהירים של קרובי משפחה של המנוח, ממ"ז, ח"ז, מי"ז ויע"ז, שכולם העידו כי התקיימו מספר פגישות סולחה עם קרובי משפחה ואנשים מטעמו של אדם, כגון אביו של אדם, סאלח זערורה, דודו של אדם, חאלד בדר זערורה, חאתם מחמוד זערורה, ג'מאל זערורה וכמאל זערורה, ואשר במהלכן ניסו הצדדים להגיע להסדר פיצויים בגין מותו של המנוח בתאונה.

106.כל עדי התובעת העידו פה אחד, כי היה ידוע לכולם שאדם נהג ברכב בעת התאונה, חלק מאנשיו של אדם אף הודו בכך במהלך פגישות הסולחה וכי ניסיונות הסולחה נועדו למנוע התלקחות בין שתי המשפחות. עוד הם העידו, כי אחיו של המנוח סירבו להצעת פיצויים מצד משפחתו של אדם בסך של כמיליון ₪.

107.יצוין כי עדויות התביעה הנ"ל לא נסתרו כלל ועיקר. אדם אמנם הכחיש, כי אנשים וקרובי משפחה מטעמו השתתפו בפגישות סולחה עם אחיו של המנוח ואחרים. יחד עם זאת, הוא לא טרח להביא לעדות אנשים כגון אביו ודודו, על מנת להפריך עדויות עדי תביעה בהקשר זה. נפסק לא אחת כי "הימנעותו של בעל דין מהבאת עדים, אשר היו עשויים לתמוך בגרסתו, ללא הסבר המניח את הדעת, יכולה לחזק את הראיות נגדו. זאת, משום ההנחה שההימנעות מזימונו של העד נובעת מהחשש שהלה ימסור גרסה שאינה מתיישבת עם גרסתו של בעל הדין" (ע"פ 4603/17 אדרי נ' מ"י (16.7.2019)). משום האמור, ראיתי ליתן אימון מלא בעדויות התביעה הנ"ל אשר מוסיפות נופך של תמיכה וחיזוק למסד הראייתי שכבר הניחה לפניי התובעת ואשר תומך במסקנה, כי אדם נהג ברכב בזמן התאונה.

עדויות הבוחן לוי והמומחים קיץ וביטון

108.אפתח בממצאים שאסף הבוחן לוי מזירת התאונה בזמן אמת ואשר היוו בסיס למסקנותיו של מומחה התובעת (הבוחן לוי הגיע לזירה 50 דקות לאחר קבלת ההודעה על התאונה). כעולה מהדו"ח הבוחן שנערך ביום 1.12.13 (ת/1), הבוחן לוי בדק, בין היתר, את הזירה וממצאי הרכב, אסף ממצאים, ביצע מדידות וצילם תמונות. עפ"י מסקנות הבוחן לוי, הכביש והדרך לא הוו גורם לתאונה. כן הוא קבע כי מהירות הרכב עובר לתאונה אינה פחותה מ- 183 קמ"ש. עוד ציין הבוחן לוי בדו"ח שלו את עדותו של מפקד כב"א (שייה ישראל) שהגיע למקום התאונה ומצא את ההרוג שוכב כאשר גופו ורגליו בין הכיסאות וחלק גופו העליון לאחור על המושב האחורי, עדות איש מד"א (חמודי גנאים) שהגיע ראשון לזירה ומסר כי ראה את ההרוג שוכב בין הכיסאות באלכסון וכשרגליו נמצאים על מושב הנהג. עוד נכתב בדו"ח, כי לטענת החשוד אדם, ההרוג נהג בתאונה. לטענת העד שהגיע ראשון לתאונה- עלאא עבאס – הוא ראה רק את ההרוג בתוך הרכב. לאחר בחינת כל האמור, הגיע הבוחן לוי למסקנה כי "עפ"י הממצאים וחקירה לא ניתן לסתור את שנהג ברכב בזמן התאונה ההרוג 1 מ'". (הדגשה לא במקור – ש"נ).

109.אשר למהירות הרכב עובר לתאונה, חישב הבוחן את המהירות לפי נתונים שאסף מהשטח - קשת ומיתר - והגיע למסקנה כי מהירות הרכב עובר לתאונה הייתה 183.78 קמ"ש, כאשר מדובר בכביש שאינו עירוני והמהירות המרבית 90 קמ"ש. בהמשך, נתן הבוחן לוי הבהרה ביום 11.5.14 (ת/2) לבקשת הפרקליטות, שבמסגרתה הוא נדרש להשיב לשאלה האם הרכב המעורב בתאונה שהמהירות המרבית בו 222 קמ"ש מסוגל להגיע למהירות של 183 קמ"ש מתחילת נסיעה ממצב של עמידה ממחלף שפרעם ועד תחילת מצפה עדי מרחק 730 מטר, ועל כך השיב הבוחן לוי, כי המהירות שמגיע הרכב למרחק של 730 מטר היא 127.3 קמ"ש. עוד הוסיף וכתב במזכר, כי "מהחישוב ובדיקת מידת הגובה המיתר שנלקחה בשטח אינה מדויקת". (הדגשה לא במקור – ש"נ).

110.בחקירתו הראשית, נשאל הבוחן לוי על השוני במהירות בין הדו"ח (ת/1) לבין מזכר ההבהרה (ת/2) שנתן לאחר 5 חודשים (פער של 56 קמ"ש), והשיב כי "המסמכים הראשונים זה על פי הממצאים בשטח, מזכיר שהם נלקחו בשעת לילה. הדוח השני זה פשוט חישוב התאוצה של הרכב והגעתי לתובנה במסמך פה שהמהירות לפי המרחק יכול להגיע למקסימום 127 קמ"ש. בגלל הפער הזה הבנתי שיש פקשוש במידע. כשלוקחים קשת אם אתה מפספס בכמה ... לא שיניתי נתונים" (הדגשה הוספה - ש"נ ; עמוד 18 שורות 28-31 לפרוטוקול). בהמשך עדותו ציין הלה, כי כנראה מדובר בטעות במדידות מהשטח שנעשו בשעות הלילה (עמוד 21 שורות 20-23 לפרוטוקול). עוד העיד הבוחן לוי, כי מזכר ההבהרה (ת/2) נערך לפי חשובים מתמטיים בהתאם לפרמטרים של הרכב ולא לפי הממצאים בשטח (עמוד 19, שורות 5-12 לפרוטוקול). כמו כן, הוא הבהיר כי בחישוביו הוא הביא בחשבון את התאוצה המרבית לפי הנתונים, כאשר זהו עניין אינדיווידואלי תלוי נהג, וכי חישוביו שנעשו בהסתמך על תאוצה, זמן ומרחק הינם מקסימאליים, לפי כאמור ערכים של הרכב המעורב (עמוד 20 שורות 19-21 לפרוטוקול). כן ביאר הבוחן לוי בחקירתו הראשית, כי לפי חישוב מהירות 187 קמ"ש המרחק הוא 785 מטר, היינו מעבר לנקודה שנטען, כי ממנה התחיל הרכב בנסיעה ועד למקום התאונה (שם, שורות 25-29).

111.שוני זה שנמצא בין חישוב המהירות לפי הדו"ח ת/1 (187 קמ"ש) לעומת חישוב המהירות שבמזכר ההבהרה ת/2 (127 קמ"ש) יכול להעיד לטעמי על דבר אחד והוא, שגרסת אדם בדבר עצירת הרכב במרחק של 730 מטר ממקום התאונה ואשר במהלכה ברח המנוח עם הרכב, אינה גרסת אמת. אין בשוני האמור כדי לפגום במסקנתו הראשונית של הבוחן לוי לעניין מהירות הרכב עובר לתאונה של 187 קמ"ש, כפי שמופיעה בדו"ח ת/1, מכיוון שמסקנתו המאוחרת בדבר מהירות מקסימלית של 127 קמ"ש, הייתה מתוך הנחה, כי הרכב נעצר במרחק של 730 מטר ממקום התאונה, כפי גרסת אדם. משדחיתי גרסה זו כלא אמתית וככזו שאינה מתיישבת עם חומר הראיות והעדויות הקיימות בתיק, הרי אין לשוני במהירות המקסימלית של הרכב עפ"י מזכר ההבהרה של הבוחן לוי כל נפקות לצרכי ההכרעה בענייננו, ואין בו כדי לפגום בדו"ח הבוחן ת/1, מסקנתו הראשונית לעניין מהירות של 187 קמ"ש וכל העולה מעדותו בהקשר זה.

112.הבוחן לוי הדגיש בחקירתו לפניי, כי הנזק שנמצא בחלק האחורי של הרכב היה מסיבי ומעיד על מהירות גבוהה, אך הוא לא יכול היה לנקוב במהירות ספציפית, אם כי סבר שהנתונים תואמים מהירות העולה על 120 קמ"ש (עמודים 25-26 לפרוטוקול).

113.הבוחן לוי נחקר נגדית גם בעניין מנגנון התאונה והעיד, כי מדובר באיבוד שליטה, מהירות גבוהה ופגיעה עם חלק אחורי של הרכב במעקה הבטיחות, אך הלה לא זכר אם הרכב התהפך, והסביר כי הרישום המופיע בסיכום תיק החקירה (ת/3) ולפיו הרכב התהפך אינו מחייב, כי המדובר בסיכום תיק פנימי שנערך ע"י הקצין שניהל יחד אתו את החקירה, וכי רק הממצאים המופיעים בדו"ח ת/1 הם אמיתיים (עמודים 23 ו- 31 לפרוטוקול). יצוין כי השאלות שהופנו לבוחן לוי לעניין התנגשות גולגולתו של המנוח במעקה הבטיחות ואשר מהן ניסה ב"כ הנתבעת להשיג תשובות המאששות את התזה של המומחה מטעמו ולפיה הרכב לא התהפך, אינן אלא שאלות מטעות מכיוון שלא בוצעה נתיחה של הגופה לאחר המוות, כפי שהדבר עולה ברורות מתיק החקירה (עמוד 24 לפרוטוקול). מטעמים אלה, אין בידי לקבל האמור בחוות דעת המומחה ביטון בעמודים 19-20 שם קבע כי הגולגולת של המנוח נפגעה מהקורות האופקיות של מעקה הבטיחות (ולא מזריקתו אחורנית ברכב), או מסקנותיו בעניין מקום הימצאות המנוח ברכב לאחר התאונה, כנהג ולא הנוסע, האופן בו נפגע (מוטה על צדו הימני), ושבירת הגולגולת של המנוח באופן המתאים לפגיעה שנגרמה ע"י הקורות האופקיות של מעקה הבטיחות והשוללים את האפשרות שהמנוח ישב במושב הקדמי ימני, כנוסע ברכב, שעה שלא בוצעה נתיחה של הגופה כאמור.

114.אשר לסוגיית פתיחת כריות האוויר והיתכנות הפגיעה של נוסעים ברכב, הן הבוחן לוי והן מומחה התובעת הגיעו למסקנה זהה בנושאים אלה. הבוחן לוי אישר בחקירתו לפניי, כי אף בתאונת דרכים קשה יתכן מצב בו נהג רכב חגור לא יפגע או יפגע בצורה קלה או מינורית. הוא נתן הסבר מפורט בעדותו לאפשרויות הפגיעה והאופן בו פועלת כרית האוויר וילון כאשר הרכב נפגע מאחור ממעקה בטיחות, כפי שבענייננו, שעה שכוח האינרציה היא מלפנים לאחור והנהג החגור נצמד לכיסא וכתוצאה מכך הפגיעה שלו תהיה מינורית, אם בכלל. זאת, לעומת נוסע היושב בכיסא הקדמי שליד הנהג, כשאינו חגור בחגורת בטיחות, הוא עלול להיזרק אחורנית ברכב משום שבמצב זה אין כוחות צדדיים (עמודים 26-28 לפרוטוקול). עדותו זו של הבוחן לוי יכולה להסביר את הפגיעה הקלה בגופו של אדם לאחר התאונה, וכן סיבת הימצאות גופת המנוח בחלק האחורי של הרכב וההיזרקות שלו מהחלק הקדמי לחלק האחורי של הרכב בתאונה ואשר נעוצים בחגורת הבטיחות, וזאת בהינתן מנגנון התאונה, קרי פגיעה אחורית במעקה בטיחות וכשהכוחות הם מלפנים לאחור.

115.כאן המקום להדגיש, כי לא ניתן היה לחלץ מחקירתו של הבחון לוי בבימ"ש קביעה חד משמעית, כי מנח הגופה של המנוח ברכב לאחר התאונה מוביל באופן חד וחלק למסקנה, כי המנוח היה זה שנהג ברכב בזמן התאונה, וכדבריו: "כל הזמן דיברנו על איפה הגופה יכולה להיזרק, לאן אדם יכול להיזרק חגור או לא חגור. הסבירות – יכול להיות שכן, לפי הערכה שלי, אני לא יכול להגיד ... שאם הזווית היא אלכסונית יכול להיות שהמנוח הוא הנהג. לשאלת בימ"ש באיזה אחוזים אני משיב: זה תיק לא פשוט, זה תיק שנסחב מ- 2013, [...] אני לא יכול לומר היום. יש לנו משהו שנראה טריוויאלי והכל מסתדר לנו ומצד שני היה חשד אחר בתיק. כרגע הסבירות שלי היא שיכול להיות שהמנוח הוא הנהג". (עמוד 29, שורות 3-5 לפרוטוקול). הבוחן אף העריך סבירות זו מעל 51% (עמוד 30 שורה 2).

116.עם זאת, הבוחן לוי הוסיף והתייחס בעדותו ל- "נושא של אדם", כלשונו, "אם לא היה לנו הנושא של אדם בכלל, מקים את רעשי הרקע ... היינו אומרים תאונה עצמית והרוג נזרק לאחור" (שם, שורות 18-19). לשאלת ביהמ"ש מהו "הנושא של אדם", השיב הבוחן "כשחקרתי אותו ובדקתי אם יש לו סימני חגורה, זאת אומרת זה רעש רקע שאני לא יכול להתעלם ממנו היום וגם אז, כי עובדה שלא הצלחנו להגיע לכלל מסקנה בתיק" (הדגשה הוספה – ש"נ ; עמוד 29 שורות 21-23 לפרוטוקול). ובהמשך עדותו מסר הבוחן לוי, כי "הסבירות הגבוהה כפי שאתה טוען יכולה להיות בתיק אולם אני לא יכול לנבא באופן חד משמעי את מהלך ההיזרקות – נכון שמצאנו אותו בתנוחה עם הרגליים על המושב הנהג, אני לא יכול לומר היום בוודאות איך הגיעו או מה הגיעו. אם הסבירות בלי רעשים זה המצב וזאת התאונה" (הדגשה לא במקור- ש"נ ; שם שורות 32-35).

117.מדבריו של הבוחן לוי אני למדה, כי מנח הגופה של המנוח ברכב לאחר התאונה הוא ראיה אחת מיני רבות המצויות בתיק החקירה של המשטרה, וכך גם מצב הדברים בהליך שלפניי. ואולם, ראיה זו אינה עומדת לבדה וכאמור היא אינה מלמדת באופן חד משמעי, כי המנוח נהג ברכב בזמן התאונה, כאשר מנגד קיימות ראיות אחרות למכביר שסקרתי בפרוטרוט לעיל ואשר תומכות במסקנה, כי אדם נהג ברכב בעת התאונה.

118.ועוד: העדויות הקיימות בתיק מצביעות על מנח שונה של גופת המנוח לאחר התאונה. חלק מהעדים כגון גנאים ואדם העידו, כי רגליו של המנוח היו על מושב הנהג וחלק אחר מהעדים מסרו כי המנוח שכב בתוך הרכב כאשר רגליו בין הכיסאות וחלק גופו העליון לאחור על המושב האחורי. רוצה לומר, כי לאור גרסאות שונות באשר למנח הגופה של המנוח לאחר התאונה, לא ראיתי כי ראיה זו בעלת משקל מהותי וסגולי לצורך ההכרעה דכאן.

119.כפי שציינתי לעיל, התובעת הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה בתמיכה לגרסתה, כי אדם נהג ברכב בעת התאונה. בחוות דעתו ציין מומחה התובעת, כי הוא נתבקש לבדוק האם גרסתו של אדם מתיישבת עם הממצאים האובייקטיביים, ומהי רמת ההסתברות של האפשרות שאדם נהג ברכב בעת התאונה. המומחה קיץ הבהיר בחוות דעתו ובעדותו לפניי, כי מסקנותיו שבחוות דעתו התבססו על ממצאיו של הבוחן לוי שאסף מהשטח בזמן אמת וכי חישוביו של זה האחרון לעניין מהירות הרכב עובר לתאונה היו נכונים. מומחה התובעת הגיע למסקנות ולפיהן הרכב איבד שליטה, הסתחרר, פגע במעקה בטיחות, עף מהכביש תוך כדי התגלגלות והתהפכות, חזר על גלגליו ונעצר סופית כעבור 94 מ' בשטח כורכר/דשא ימינה מהכביש; מהירות הרכב בעת התאונה הייתה קרובה ל- 183 קמ"ש וזאת עפ"י הממצאים שנאספו כאמור ע"י הבוחן לוי בזמן אמת; המנוח לא היה חגור בחגורת בטיחות, ומשכך קיים יסוד סביר כי בעת התאונה הוא היה הנוסע ברכב וישב במושב הקדמי הימני. כן קבע מומחה התובעת בחוות דעתו, כי לא הייתה כל עצירה של הרכב במרחק של 730 מטר ממקום התאונה וכי הרכב היה בתנועה רצופה ובמהירות גבוהה. מומחה התובעת סבר, כי גרסתו של אדם לפיה הוא עצר את הרכב במרחק של 730 מטר ממקום התאונה, ואז המנוח מיוזמתו עבר לכיסא הנהג, התחיל בנסיעה וברח ממנו, אינה מתיישבת עם הממצאים האובייקטיביים שאסף הבוחן לוי מהזירה בזמן אמת, וכי קיים יסוד סביר להניח כי אדם נהג ברכב בעת התאונה ויתכן בהסתברות גבוהה כי חגר חגורת בטיחות.

120.כן התייחס מומחה התובעת בחוות דעתו לפער המהירויות כפי שחושבו ע"י הבוחן לוי בדוח המקורי (ת/1) לעומת מזכר ההבהרה (ת/2) (187 קמ"ש לעומת 127 קמ"ש), והגיע למסקנה כי במקום שנמצא במרחק של 730 מטר לפני מקום התאונה, הרכב לא היה בעצירה ולא בתנועה איטית, אלא בנסיעה רצופה במהירות גבוהה מאוד. מסקנה זו מקובלת עלי והיא אף עולה בקנה אחד עם עדות הבוחן לוי, כפי שפורטה לעיל, ואף מתיישבת התשתית הראייתית שהניחה לפניי התובעת בתיק. המומחה קיץ חזר על עמדה זו גם בחקירתו לפניי, וכדבריו: "מהירות שרכב היה יכול להגיע אליו היה עוצר במרחק של 700 מטרים לפני התאונה, אילו היה עוצר שם היה מגיע למהירות של לא יותר מ- 122 קמ"ש [...] כשהרכב בעת תחילת איבוד השליטה, מהירות עוברת לתאונה של הרכב הייתה קרובה ל- 183 קמ"ש, לעומת זאת אילו הרכב היה עוצר במרחק של 700 מטרים ומאיץ משם הוא לא היה מסוגל להגיע למקום התאונה במהירות שעולה על 122 קמ"ש, שזה מביא למסקנה ברורה שהרכב לא עצר בנקודה הזו שנמצאת 700 מטרים לפני מקום איבוד השליטה" (הדגשה הוספה – ש"נ; עמ' 8- 11 לפרוטוקול).

121.אציין עוד כי עדותו זו של המומחה קיץ לא נסתרה כלל ועיקר, ואף נמצא לה חיזוק בעדות הבוחן לוי והמסקנות העובדתיות אליהן הגעתי כאמור לעיל בדבר אי היתכנות התרחשות עצירה של הרכב לפני התאונה, כטענת אדם, והסבירות היא שלא הייתה עצירה כלל של הרכב עובר לתאונה. עוד חשוב להדגיש, כי אמנם הנתבעת הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה ואולם, אין עסקינן בחוות דעת נגדית לזו של המומחה קיץ, במובן זה שמומחה הנתבעת דן בחוות דעתו בנושאים אחרים כגון מנגנון התאונה, אך הוא אינו מפריך בחוות דעתו את קביעתו של המומחה קיץ בדבר אי היתכנות התרחשות עצירה של הרכב לפני התאונה במקום עליו הצביע אדם בפני הבוחן לוי (ראו דו"ח הובלה והצבעה בתיק החקירה).

122.זאת ועוד, בעדותו לפניי התייחס המומחה קיץ לכושר ההאצה של הרכב והסביר, כי הבדיקה לפי נתוני היצרן הינה הבחינה אופטימלית, ויש גם לתת את הדעת לנתוני הרכב הספציפי ולרבות הותק שלו (10 שנים במקרה הנוכחי). דבריו אלה אושרו ע"י הבוחן לוי בחקירתו לפניי, שעה שהעיד כי פרמטר התאוצה של הרכב היה במגמת ירידה והוא תלוי, בין היתר, באופן הנהיגה.

123.המומחה קיץ הוסיף והעיד, כי הואיל ומהירות הרכב בעת איבוד השליטה הייתה 183 קמ"ש, הרי אין רלוונטיות לניסיון מומחה הנתבעת לבחון האם הנזק הספציפי נגרם לרכב במהירות של 123 קמ"ש, כאשר על פניו הרכב לא היה יכול להיות במהירות שכזו במרחק של 730 מטר ממקום התאונה כפי שכבר הוכח לפניי (עמודים 12-13 לפרוטוקול).

124.עוד הבהיר המומחה קיץ פשר המונחים התהפך והתגלגל בהם השתמש בחוות דעתו, והעיד כי כל שניתן לקבוע במקרה הנוכחי הוא שהרכב איבד שליטה, פגע במעקה הבטיחות ונעמד על החלק האחורי שלו, וכדבריו "מכה כזאת במהירות אדירה הרימה את הרכב עם החלק האחורי שלו באוויר, זה לא פגיעה במעקה בגובה הרכב אלא עוצמת המהירות של הרכב גרמה דווקא להתרוממות והתהפכות אחר כך" (עמודים 14-15 לפרוטוקול).

125.כעת נפנה ונבחן את חוות דעת מומחה הנתבעת. אומר כבר עתה, כי לא ראיתי לקבל מסקנותיו של המומחה ביטון, משנחה דעתי כי חוות דעתו פגומה בעניין מהותי, משאין היא מתיימרת להתמודד עם נושא המהירות של הרכב עובר לתאונה, ואף כאשר נחקר לפניי המומחה ביטון בנושא זה הוא לא נתן תשובות ענייניות ומספקות המניחים את הדעת.

126.המומחה ביטון קבע בחוות דעתו, כי אדם לא היה נהג הרכב בעת התאונה, ומסקנתו זו מבוססת על הטעמים הבאים: ככל שהמהירות שיכול היה הרכב לפתח במרחק של 730 מטרים היא 123 קמ"ש, הרי שגם במהירות זו לא ניתן לשלול את התוצאה הסופית בדמות הנזקים ברכב ובמעקה הבטיחות; ממצאי בדיקתו הגופנית של אדם שלא העלו סימני חבלה טרייה או יבשה תומכים בכך, שהוא לא היה בתוך הרכב במועד התאונה; מעיון וניתוח הממצאים בזירת התאונה ובמיוחד הנזקים ברכב ובקורות מעקה הבטיחות עולה, כי הרכב הסתחרר סחרור צידי כאשר הוא נע כל הזמן על גלגליו, המשיך בתנועה מכוח האינרציה בכיוון שבו נסע טרם תחילת הסחרור, באופן שחלקו האחורי פגע במעקה הבטיחות מעוצמת הפגיעה, הקורות האופקיות של מעקה הבטיחות התנתקו מעמודי החיזוק, אך נותרו מחוברות אחת לשנייה, תוך שגרמו לקריסת חלקו האחורי של המרכב. עוד קבע המומחה ביטון, כי לא נמצא כל נזק ברכב המלמד שהוא התהפך או התגלגל. כן הוא קבע, כי האופן בו נמצא המנוח בתוך הרכב, כפי שמצא אותו החובש, כאשר רגליו על כיסא הנהג וגופו בהטיה ימינה בין המושבים הקדמיים, תומך הן בהיותו נהג הרכב בעת התאונה והן בשבירת הגולגולת שלו כתוצאה מפגיעה בקורות מעקה הבטיחות שגרמו כאמור לנזק בחלקו האחורי של הרכב.

127.עינינו הרואות, חוות דעתו של המומחה ביטון יוצאת מנקודת הנחה, כי הייתה עצירה של הרכב טרם התאונה. הוא גם מנתח בחוות דעתו את הנזקים ברכב ובמעקה הבטיחות, כפי שהם משתקפים מהצילומים של הבוחן לוי. ואולם, המומחה ביטון מתעלם לגמרי מנתון המהירות של הרכב עובר לתאונה, הגם שפרמטר זה מהותי להסקת המסקנות הן של הבוחן לוי והן של מומחה התובעת. המומחה ביטון נחקר ארוכות בנושא זה ע"י באי-כוח התובעת, וההסברים שנתן ולפיהם עניין המהירות אינו רלוונטי, מכיוון שאנו לא עוסקים בעבירות מהירות, לאו הסבר הוא. גם טענתו, כי כל שנדרש לבדוק במקרה שלפנינו הוא זהות הנוהג ברכב, הא ותו לא, במנותק מנתון המהירות והמרחק אינה יכולה להתקבל. שכן, סוגיית המהירות הינה כאמור פרמטר רלוונטי כדי לתת מענה לשאלת נסיבות התרחשות התאונה והמעורבים בה, זאת בהינתן טענת ההגנה של אדם ולפיה לפני התאונה הוא עצר את הרכב והמנוח גנב אותו ועשה תאונה במרחק הנטען על ידו (730 מטר), ואשר הופרכה ע"י מומחה התובעת והבוחן לוי. משכך, עדותו של המומחה ביטון בפניי כי אין רלוונטיות למהירות והמרחק בעת קביעת זהות הנהג ברכב בעת התאונה, אינה מקובלת עליי.

128.זאת ועוד, בעדותו לפניי ציין מומחה ביטון לראשונה כי כרית האוויר הקדמית הימנית לא נפתחה וכי עובדה זו מעידה שלא ישב נוסע במושב הקדמי הימני של הרכב בזמן התאונה, באופן המחזק, לשיטתו, את גרסת אדם כי לא נהג ולא היה ברכב בזמן התאונה. ייאמר כבר עתה, כי מצאתי עדות זו בעייתית משום שאין לה כל זכר בחוות הדעת של המומחה ביטון, והיא הועלתה לראשונה אך בעדותו, ללא שניתן למחדל זה הסבר סביר המניח את הדעת. יתרה מכך, בהעדר מפרט טכני של הרכב התקשה המומחה ביטון לתת הסברים למסקנתו זו ולהבהיר על מה היא נסמכת (עמודים 4-5 לפרוטוקול). מה גם, שבסוף החקירה שלו הוא סתר את עצמו, שעה שהעיד כי במקרה שבו פקודת הפתיחה היא הפקודה הראשונה שאירעה מעצם האימפקט של הרכב במעקה הבטיחות, הרי שבשלבי הפגיעה שלאחר מכן אין הכרח שכרית האוויר תיפתח (עמוד 32 לפרוטוקול).

129.יתר-על-כן, משאישר הבוחן לוי בחקירתו לפניי כי הוא לא קבע שהרכב התהפך בזמן התאונה, הרי שאין בהיתלות המומחה ביטון בעובדה שהרכב לא התהפך על מנת לסתור את ממצאיו של הבוחן לוי ובכללם עניין המהירות של הרכב עובר לתאונה (עמודים 8-13 לפרוטוקול). נוסף לכך, התיזה של המומחה ביטון ולפיה הרכב פרץ את מעקה הבטיחות ונכנס מתחתיו אין לה על מה לסמוך, במיוחד שנתונים כגון גובה מעקה הבטיחות, גובה הכביש עליו נסע הרכב וגובה הרכב עצמו כלל לא נבדקו ע"י הבוחן לוי בזמן אמת (עמודים 14-15, 24-28 לפרוטוקול).

130.אף שמומחה ביטון הודה בחשיבות דו"ח הבוחן לוי אשר אסף ממצאים מזירת התאונה בזמן אמת, הוא הודה באותה נשימה כי לא קרא את דו"ח הבוחן ולא בחן את החישובים שערך הבוחן לוי וכי לצורך הכנת חוות דעתו הוא נסמך אך ורק על תמונות הנזק של הרכב ומעקה הבטיחות (עמוד 18 לפרוטוקול). גם מטעם זה, ראיתי שלא לאמץ את חוות דעתו של מומחה הנתבעת.

131.לסיכום: על יסוד כל המקובץ לעיל, עדיפה בעיניי חוות דעת מומחה התובעת, שעה שמסקנותיו מוצאות להן חיזוק אף בממצאיו וקביעותיו של הבוחן לוי. משכך, אני קובעת כי עובר לתאונה הוסע הרכב במהירות גבוהה, איבד שליטה ופגע במעקה הבטיחות בחלקו האחורי. עוד אני קובעת, כי הרכב לא עצר לפני התאונה במרחק של 730 מטר ממקום התאונה, כטענת אדם, אלא נסע בתנועה רצופה במהירות גבוהה. נוסף על כך, המנוח ישב במושב הנוסע הקדמי ולא היה חגור בחגורת בטיחות ומשום כך נזרק לאחור ברכב, זאת לעומת אדם שישב במושב הנהג וחגר חגורת בטיחות, וניתן להניח כי בשל כך הוא נפגע באופן קל בתאונה.

סיכום ומסקנה ראייתית

132.לאחר שבחנתי את היש הראייתי במישור האזרחי הקיים בתיק, שוכנעתי כי התובעת הניחה תשתית ראייתית הולמת ומספקת כדי לקבוע במאזן ההסתברויות האזרחי, כי אדם הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה. צבר הראיות שהונחו לפניי, על הצטברותן זו לזו, מוביל למסקנה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה והרף הראייתי הנדרש במשפט אזרחי והוכיחה, כי אדם נהג ברכב בזמן התאונה, במהירות גבוהה, איבד שליטה והתנגש במעקה בטיחות וכי התאונה הביאה למותו של המנוח. אני דוחה את גרסתו של אדם, כי עת עצר את הרכב על מנת להטיל מימיו, המנוח גנב את הרכב ועשה תאונה, משמצאתי כי גרסה זו אינה מתיישבת עם חומר הראיות הקיים בתיק והיא הופרכה לגמרי. אף אם מדובר בראיות שבחלקן הן נסיבתיות, הרי נפסק זה מכבר כי בהליך פלילי וגם בהליך אזרחי, "כוחן של ראיות נסיבתיות אינו נופל ממשקלן של ראיות ישירות, וכאלו עשויות לבסס כדבעי הרשעה בפלילים. אלא שלהבדיל מראיות רגילות, כוחן של הראיות הנסיבתיות בא להן לא רק על ידי מבחן 'איכותי' בו השופט בודק את הראיה לגופה אלא גם לאור כמותן, צירופן זו לזו ובחינתן כמקשה אחת [...] הסקת מסקנות על יסודה של מערכת ראיות נסיבתיות מושתתת על ההגיון הבריא, נסיון החיים והשכל הישר" (ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל (28.5.07)).

133.בסיכומו של דבר, אני מוצאת שהתביעה צולחת את מאזן ההסתברויות וקובעת כי אדם נהג ברכב בעת התאונה. פועל יוצא מן ההכרעה העובדתית בשאלה מי נהג ברכב במועד התאונה, הוכרעה גם הפלוגתא המשפטית בדבר אחריות הנתבעת לפצות את עיזבון המנוח.

מכאן נפנה לבחינת סוגיית הנזק.

הנזק

134.התובעת טוענת, כי המנוח השתכר עובר לתאונה סך של 6,000 ₪. כן הוא היה שחקן כדורגל מקצועי והייתה לו הכנסה חודשית נוספת בסך של כ- 3,500 ₪ מעיסוק זה, אך הוא לא קיבל את המשכורת באופן עקבי ומסודר. עוד היא טוענת, כי פוטנציאל ההשתכרות של המנוח עולה לאין שיעור על הכנסותיו ערב מותו.

135.התובעת מבקשת לחשב את הפסדיה מעת הפטירה של המנוח למשך 40.5 שנים (ועד גיל 67) על בסיס סכום חודשי בסך של 9,500 ₪ ; הכל בצירוף תנאים סוציאליים ופנסיה. בנוסף, עותרת התובעת לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני כאב וסבל בהתאם לתקנות ולפיצוי בגין עלות קבורה ומצבה, בסך 50,000 ₪.

136.מנגד, לעמדת הנתבעת (אליה הצטרף בנושא זה אדם), התביעה לא דנה בשאלת הנזק במסגרת סיכומיה, ולכן יש לראותה כזונחת כל טענה לפיצוי. לחילופין, התביעה לא הוכיחה את טענותיה בדבר צפי להכנסה גבוהה מזו שהמנוח השתכר עובר לתאונה; לשיטתה, לכל היותר ובהעדר ראיות אחרות, יש לערוך חישובים על בסיס שכר המינימום.

שיעור הפיצוי לעזבון המנוח – הכרעה

137.אדרש תחילה לטענת הנתבעת, לפיה התובעת זנחה כל טענה לפיצוי. ראיתי לדחות טענה זו. אמנם אין במסגרת סיכומיה העיקריים דיון בשאלת הנזק, ואולם התובעת הפנתה שם לטיעונים וחישובים המופיעים בכתב התביעה בפרק סוגיית הנזק. מה גם, שבמסגרת סיכומי התשובה קיימה התובעת דיון תמציתי בשאלת הנזק, שדי בו כדי לקבוע כי היא עודנה עומדת על טענתה לפיצוי.

נזק לא ממוני – כאב וסבל

138.הפיצוי המגיע לעיזבון המנוח שנהרג בתאונה, בהתאם לתקנות, הוא הסך של54,000 ₪ במעוגל ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

הוצאות קבורה ואבל

139.אין חולק, כי מדובר בהוצאות שהן בגדר נזק מיוחד טעון הוכחה. עם זאת, נהוג לפסוק פיצוי בגין הוצאות אלו על דרך האומדנה אף אם שיעורם המדויק לא הוכח (ר' דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף 744 (1998)). בנסיבות המקרה, אני מוצאת לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי בסכום כולל של 15,000 ₪.

פיצוי בגין אובדן הכנסות בשנים האבודות

140.המנוח, שהיה יליד 16.12.1986, נהרג בתאונה ביום 22.4.2013, כשהיה בן 26 ו- 4 חודשים, רווק ללא תלויים.

141. אין חולק כאמור שחישוב הנזק צריך להיעשות על פי העיקרון שנקבע בע"א 10990/05פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סא(1) 325 (2006) (להלן: "הלכת פינץ"), שעסקה באופן חישוב הנזק ב"שנים האבודות" שנגרעו מתוחלת חייו של אדם שנפטר ללא עת, ולפיה יחושב הפסד שכר לעבר בגין השנים האבודות בשיעור של 30% מההכנסה הצפויה של המנוח ממועד פטירתו ועד מועד מתן פסק הדין. השאלה שבמחלוקת הנה מהו בסיס השכר שיש לקבוע לצורך חישוב ראש נזק זה.

142.לאחר בחינת הראיות שהובאו מטעם התובעת, מצאתי שהטענה ולפיה המנוח שיחק כדורגל והשתכר שכר נוסף בסך 3,500 ₪ לחודש, כלל לא הוכחה. מנגד - איני מקבלת את גישת הנתבעת, כפי שצוינה לעיל. אפרט.

143.אין בתצהירי העדות הראשית של התביעה כל אינפורמציה לעניין השכלתו, שנות לימודיו או מסלול חייו התעסוקתי של המנוח עד למועד הפטירה, לא כל שכן באשר לטיב עבודתו של המנוח עובר לתאונה, וכל אשר צורף לכתב התביעה הוא 4 תלושי שכר לחודשים ינואר 2013 ועד חודש אפריל 2013 מהם ניתן ללמוד, כי החל מחודש ינואר 2013 עבד המנוח בחברת מ.א. זערורה בע"מ (לא ברור באיזה תפקיד) וכי ממוצע הכנסתו החודשית ב- 4 החודשים הללו היה סך של 5,592 ₪ נטו, ובשערוך להיום סך של 6,500 ₪ במעוגל.

144.זאת ועוד, הטענה של התביעה ולפיה המנוח שיחק כאמור כדורגל והייתה לו הכנסה נוספת לא קבועה ולא סדירה, נטענה בעלמא וללא תימוכין באסמכתא כלשהיא. הימנעות התובעת מהבאת ראיות זמינות בהקשר זה נזקפת לחובתה.

145.מכל האמור, איני מקבלת את הטענה בדבר הכנסה חודשית בשיעור של 9,500 ₪. עם זאת, אני דוחה את בסיס חישובי הנתבעים לפי שכר מינימום, שכן המנוח היה אדם צעיר, כבן 27 בעת פטירתו, טרם כתב את סיפור חייו התעסוקתיים או האישיים השלם, והיו צפויות לו 40 שנות עבודה ומשכך, ניתן להניח שאלמלא נגדעו חייו של המנוח הוא היה משביח את שכרו עם השני ומרוויח שכר יותר גבוה מהשכר שלו עובר לתאונה.

146.בהתחשב בכל האמור לעיל, אני מעריכה בסיס השכר הראוי שיש לקבוע למנוח ביחס לתקופה שמהיום ועד גיל הפרישה, בסך של 8,500 ₪ נטו, בערכים של היום.

ביחס לעבר ועד היום, החישוב ייעשה על פי הכנסתו של המנוח ערב התאונה, דהיינו - 6,500 ₪ לחודש.

147.הפסד ההשתכרות של המנוח בגין השנים האבודות לעבר, מיום התאונה ועד למועד מתן פסק הדין - הינו (136 ח'X 6,500 ש"חX30% = 265,000 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה, סך של 302,000 ₪.

148.הפיצוי לתקופת העתיד יחושב כדלקמן:

ממועד פסק הדין ועד למועד בו היה אמור המנוח לפרוש לגמלאות (גיל 67), כאשר המנוח היה אמור להיות כיום בן 37 שנה ו- 8 חודשים, ולפניו היו עוד 29 שנה ו- 4 חודשי עבודה עד גיל פרישה מעבודה.

8,500 ₪ X 30% X מקדם היוון 232.2373 = 592,205 ₪.

149.סה"כ פיצוי בראש הנזק של הפסד השתכרות המנוח בגין השנים האבודות הוא 895,000 במעוגל ₪.

150.אשר להפסדי הפנסיה, כפי שנאמר בפסק הדין בעניין פינץ, החישוב לפי 30% מבסיס השכר מביא בחשבון גם את הפסדי הפנסיה.

תוצאה

151.התובעת זכאית לפיצוי בגין הנזקים הבאים:

א. הפסד השתכרות בגין השנים האבודות בסך 895,000 ₪.

ב. הוצאות קבורה ומצבה בסך 15,000 ₪.

ג. נזק לא ממוני בסך 54,000 ₪.

סה"כ סכום הנזק הינו 964,000 ₪.

סוף דבר

152.לפיכך, אני מחייב את הנתבעת 2, המבטחת, לשלם לתובעת פיצוי בסך של964,000 ₪. לסכום זה יתווספו אגרת בית משפט ששולמה משוערכת להיום, הוצאות עדים כפי שנפסקו בדיון, שכ"ט המומחה מטעמה בכפוף להצגת קבלה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ כחוק. 

153.הסכומים שנפסקו לעיל, ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

154.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אב תשפ"ד, 02 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.