פלונית נ' אגודת אלמקאסד האיסלאמית לצדקה בירושלים

בפניי תביעה, שהוגשה לאחר שתביעה קודמת באותו ענין שהוגשה בתיק 2706-05-16, נמחקה מחוסר מעש בשל אי הגשת חוות דעת, בגין רשלנות רפואית נטענת של הנתבעת שכתוצאה ממנה נותרה התובעת נכה 100% ומשותקת.

התובעת תושבת כפר יאטה שבשטחי הרשות, סבלה מכאבי גב ופנתה ביום 3.7.11 לבית חולים מוקסד המופעל על ידי הנתבעת (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת סברה כי לא ניתן לבצע לתובעת בדיקת MRI וזאת בשל כך שהיא עברה בשנת 1996 ניתוח להחלפת מסתם מיטרלי. בשל כך הוחלט על ביצוע בדיקת מיאלוגרפיה במסגרתה בוצעו הזרקות של חומר ניגוד לגב התובעת שכתוצאה מהם הפנה התובעת לפראפלגית מלאה. התובעת פיתחה המטומה פאראספינטית וטופלה בויטמין K וכן ב-FFP (לתיקון תפקודי קרישה) יום לאחר מכן.

יש לציין כי כתוצאה מהניתוח להחלפת המסתם בשנת 1995 טופלה התובעת באופן קבוע בקומנדין עם מעקב בדיקות קרישה קבועות.

התובעת טוענת כי ההחלטה שלא לבצע בדיקת MRI היתה שגויה. ניתן היה לבצע את הבדיקה למרות הניתוח שעברה להחלפת המסתם. עובדה היא שבסופו של דבר בוצעה בדיקת MRI. הבחירה לבצע בדיקת מיאלוגררפיה שהיא בדיקת הדמיה של חוט השדרה, דיסקים ושורשי עצבים הכרוכה בהזרקת חומר ניגוד היתה, לטענת התובעת, רשלנית וההזרקה הכרוכה בבדיקה זו היא שגרמה למצבה של התובעת.

התובעת טוענת עוד כי לאחר שכבר הוחלט על ביצוע מיאלוגרפיה ולאחר שכתוצאה מהזריקה החלה התובעת להרגיש חולשה ושיתוק היה צורך לבצע מיידית בדיקת MRI. משלא בוצעה בדיקה כזו באופן מיידי וכעת שהשיתוק התקבע, לא ניתן לנתח. לטענת התובעת, יש לראות בפעולות שבוצעו ושלא בוצעו על ידי הנתבעת כרשלנות שתוצאותיה הפיכת התובעת לפראפלגית ונכה 100% ולפיכך יש לחייב את הנתבעת בנזקים שנגרמו לתובעת. התובעת טוענת עוד כי קודם להזרקות לא בוצעה בדיקת קרישה למרות שהיה ידוע שהתובעת מטופלת בקומדין (תרופה לדילול דם). גם בכך יש רשלנות שבגינה יש לחייב את הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי בדיקת מיאלוגרפיה הינה בדיקת הדמיה בטוחה בדרך כלל עם אחוז סיבוכים נמוך מאוד. אמנם בדיקה זו מבוצעת היום פחות מבעבר כאשר לרוב האבחנה נעשית על ידי בדיקת CT או MRI, אך במקרים מסוימים עדיין יש אינדיקציות לשימוש במיאלוגפריה בין היתר כאשר בגוף הנבדק יש גוף זר מתכתי כגון מישתלים שהוכנסו בניתוח.

השאלה היא איפוא האם הטיפול וההחלטה לבצע בדיקת מיאלוגפריה ואופן ביצועה מהווים רשלנות שבגינה יש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת , ככל שיקבע שהטיפול היה רשלני, מהו גובה הפיצוי.

למעשה שאלת האחריות נובעת מ-2 שאלות משנה. האחת, האם נכון היה לבצע את הבדיקה שבוצעה או שנכון היה לבצע בדיקה אחרת שסיכוי הפגיעה בה נמוכים יותר?

השניה, האם השיתוק שנגרם כתוצאה מביצוע הבדיקה מקורו בשטף דם פנימי שנוצר כתוצאה מההזרקה? האם נעשו הבדיקות המקדימות למניעת שטף דם כזה? והאם הטיפול שניתן לאחר שהתברר שהתובעת מתחילה לסבול משיתוק היה מתאים? או שמא השיתוק נוצר כתוצאה מאלרגיה לחומר הניגוד, אלרגיה שלא ניתן לדעת עליה אלא לאחר שהחומר מוזרק ולפי המחקר ידוע שהיא מופיעה אצל כ0.5% מהנבדקים להם הוזרק חומר הניגוד.

נחקרו בפני התובעת (לציין שהיא נחקרה רק כתוצאה מבקשת הנתבעת לחקור אותה ולא נתנה תצהיר עדות ראשית). כן נחקר בנה של התובעת וכלתה וכן המומחה מטעמה שנתן את חוות הדעת. מטעם הנתבעת נחקרו (מלבד התובעת כאמור לעיל) המומחה אשר נתן חוות דעת מטעמה וכן הרופא שביצע את הבדיקה.

לאחר עיון בחקירות המומחים והרופא המטפל באתי למסקנה כי ניתן לקבוע שהטיפול שניתן לתובעת ניתן ברשלנות, הן ההחלטה לבצע בדיקת מיאלוגרפיה ולא MRI והן אופן ביצוע הבדיקה, מבלי שנעשו קודם לכן בדיקות קרישה כראוי. בנוסף, גם הטיפול שניתן לאחר תלונות התובעת, בעקבות הבדיקה והזרת חומר הניגוד, היה רשלני, לא בוצעה בדיקת MRI מיידית לבדיקת סיבת התלונות וכן לא ביצע טיפול מיידי להסרת ההמטומה. למצער יש לקבוע כי חוסר בתיעוד רפואי רב, שהמומחה והרופא מטעם הנתבעת העידו על קיומו, אך לא היו יכולים להפנות אליו, מהווה רשלנות של הנתבעת ולפחות מהווה פגיעה ביכולת התובעת להוכיח את תביעתה באופן המעביר את הנטל לנתבעת . אציין גם כי בנדון דנן, בשל הנסיבות המתוארות על ידי 2 המומחים, הן המומחה מטעם התובעת והן המומחה מטעם הנתבעת, נכון היה לקבוע כי חלים כללי "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל הנתבעת היה להוכיח את אי רשלנותה ובזאת לא עמדה.

רשלנותה של הנתבעת נובעת מכל אחד מהממצאים הבאים:

1. כאמור לעיל, מתוך החומר הרפואי עולה שההחלטה לבצע את הטיפול שבוצע, ולא MRI נעשתה ברשלנות אין בחומר הרפואי מסמך כלשהו המלמד על התייעצות עם מומחה לרנטגן שקבע שלא ניתן לבצע MRI. אמנם הרופא מטעם הנתבעת טען שהיה מסמך כזה אך גם הוא לא יכול היה להפנות אליו. לא זו בלבד אלא שבסופו של דבר בחלוף כחודש ממועד הטיפול בוצע MRI. היינו, ברור שניתן היה לבצע בדיקה זו במקום הבדיקה שנעשתה. מכל החומר שהונח בפני, בדיקת MRI עדיפה כבדיקה ראשונה.

2. היה ידוע לרופאים המטפלים שהתובעת נוטלת תרופות לדילול דם עקב החלפת המסתם שעברה שנים קודם לאירוע. ידיעה זו היתה מחייבת מתן הנחיות להפסקת נטילת התרופות לדילול דם קודם לעריכת הבדיקה וההזרקה של חומר הניגוד וכן היתה מחייבת עריכת בדיקת קרישה ומתן טיפול מתאים, אם היה מתגלה שרמת הקרישה נמוכה. לא נמצא בחומר הרפואי שנעשתה בדיקה כזו קודם לטיפול. גם העובדה שבסמוך לאחר הבדיקה (ביום 5.7) ניתנו תרופות שמטרתן הגברת הקרישה יכולות ללמד על העדר בדיקה קודם לכן. מכל מקום, כאמור, לא הובאו ראיות שבוצעו בדיקות כאלה. קודם להזרקת חומר ניגוד כפי שהוזרק, כאשר ידוע שמדובר במטופלת שנוטלת תרופות לדילול דם, היתה חובה לבצע בדיקת קרישה.

3. אמנם לא ניתן לקבוע בבירור שהשיתוק הינו תוצאה של שטף דם ואולם לא בוצעו מיד לאחר תלונות התובעת על חוסר רגישות ברגליים, בדיקות שהיה בהן כדי לאמת או לשלול את שטף הדם. אמנם הנתבעת והעדות מטעמה טענו שבוצעו בדיקות כאלה אך הם לא יכולים היו להציגם לבית משפט. בנסיבות האמורות יש לקבוע העדר ראיות בתיק הרפואי לכך שנבדקה האפשרות של שטף דם, יש בהן כדי ללמד שהדבר לא נבדק ואף בכך יש כדי לקבוע רשלנות של הנתבעת.

    

   אני קובע, איפוא, כי עצם עריכת הבדיקה שנעשתה חלף עריכת בדיקת MRI, העדר בדיקות מקיפות קודם לעריכת הבדיקה והעדר טיפול מתאים אחריה מהווים רשלנות. כאמור לעיל, יש מקום גם לקבוע כי מתקיימים התנאים להפיכת הנטל על הנתבעת להוכיח שלא התרשלה (הדבר מדבר בעד עצמו), והיא לא עמדה בנטל זה.

    

    

   לגבי הנזק:

   מדובר בתובעת ילידת X.X.61 שהיתה עקרת בית קודם לאירוע נשוא ההליך. לא הומצאה ראיה כלשהי על הכנסות שלה קודם לכן.

    

   לא הומצאו מסמכים כלשהם שיש בהם כדי ללמד על הוצאות בפועל לא על עזרה, לא על טיפולים רפואיים ולא על כל הוצאה אחרת.

    

   אמנם כלתה של הנתבעת העידה שהיא מסייעת לתובעת ברוב שעות היום אך לא הומצאה כל ראיה שהיא מקבלת תשלום ואם כן, מהו גובה התשלום.

    

   לא הומצאו כל ראיות התומכות בדרישת התובעת לתשלום פיצוי בגין הוצאות להתאמת הדירה למצבה או לעצם הצורך בביצוע התאמות. מאידך, אין להתעלם מכך שהתובעת נותרה עם 100% כתוצאה מהטיפול.

    

   בנסיבות אלו לא ניתן לערוך חישוב אקטוארי של הנזקים ויש לאמוד אותם בהתחשב בגילה של התובעת, בהעדר תעסוקה קודמת, העדר מסמכים או קבלות על הוצאות.

    

   בשל כל האמור יש לקבוע סכום גלובלי שיש בו כדי לשקף את הפיצוי בגין עזרה, הוצאות, כאב וסבל וניידות, ולפיכך אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 750,000 ₪ וכן הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מסכום הפיצוי.

    

    

   ניתן היום, ו' אלול תשפ"ד, 09 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.