הצדדים שלישיים:
1. פלונית
ע״י ב״כ עו"ד סגל-גבסי
2.המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות
3. פקיד שומה גוש דן
שניהם ע״כ פמת"א - עו״ד מססה
פסק דין
- פסק דין זה הינו הכרעה בתובענה שהגישה התובעת לנקיטת הליכי ביצוע או אכיפת הסכם גירושין בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין ביום 23.10.2013 ביחס לשני נכסים: בית מגורים של התובעת והנתבע, ואולם שנקבע כי ישמש כבטוחה להעברת זכויות הנתבע לתובעת בבית המגורים.
- במסגרת התובענה ביקשה התובעת כי בימ"ש יורה על בטלות רישום כל צו שנרשם לאחר אישור ההסכם ולאחר רישום הערות אזהרה לטובתה (על עניין זה יורחב בהמשך). כמו כן ביקשה למנות את ב"כ ככונס נכסים למימוש האולם, וככונס נכסים לביצוע ירשום זכויות התובעת בבית המגורים.
- על זכויות המשיב בבית המגורים ובאולם נרשמו עיקולים של הצדדים השלישים. בהסכמת הצדדים ובהעדר מחלוקת עובדתית נקבע כי פסק הדין יכריע בשאלה המשפטית זכותו של מי מהצדדים גוברת בנכסים בהתבסס על כתבי הטענות שהוגשו.
- הצדדים להליך:
התובעת והנתבע – בני זוג לשעבר אשר היו נשואים למעלה מ-30 שנה.
הנתבע 2 - שותף עם הנתבע באחד מהנכסים שבמחלוקת בהליך זה, האולם.
הצדדים השלישיים – אשר צורפו להליך בהסכמתם – הינם נושים של הנתבע שרשמו עיקולים על נכסי הצדדים שבמחלוקת (על מעמדם ועמדתם יורחב בהמשך).
- הצדדים בני זוג לשעבר. הם נישאו בשנת 1982 והתגרשו בשנת 2013, והיו נשואים למעלה מ-30 שנה.
לצדדים 4 ילדים, כולם בגירים.
- ביום 23.10.13 חתמו הצדדים על הסכם גירושין ויחסי ממון וניתן לו תוקף של פסק דין באותו היום (להלן: "ההסכם" ו/או "הסכם הגירושין"). הסכם הגירושין קבע שורה של הוראות השלובות זו בזו ביחס להסכמות רכושיות וכספיות בין הצדדים.
- הצדדים בעלי זכויות בעלות בחלקים שווים בבית מגורים ברחוב ---- ב--- (להלן: "בית המגורים"). הצדדים קבעו בסעיף 4.1.2 כי מלוא זכויות הנתבע בבית המגורים יעברו בלא תמורה ע"ש התובעת בהעברה אגב גירושין ויהיו קניינה הבלעדי של האישה. במסגרת הסכם הגירושין התחייב הנתבע לסלק את המשכנתא הרשומה על בית המגורים או לגרור או להסב אותה על שמו (סעיף 4.1.3). נסח טאבו של בית המגורים צורף כנספח ב' לכתב התביעה.
- בהמשך הסכם הגירושין נקבע בסעיף 4.1.7 כי הנתבע יחתום על יפוי כוח בלתי חוזר המייפה את כוחם של ב"כ הצדדים להעביר את הזכויות על שמה של התובעת בבית המגורים. יפוי הכוח שנחתם בעקבות כך מיום 9.12.2013 צורף בנספח ג' לכתב התביעה. סעיף 9 ליפוי הכוח הבלתי חוזר קובע כי מאחר והנתבע קיבל את התמורה המלאה עבור בית המגורים לא תהיה לו רשות לבטל או לשנות את יפוי הכוח.
- בסעיף 4.1.10 להסכם הגירושין נקבע כי להבטחת התחייבות הנתבע על פי ההסכם הוא יעמיד כבטוחה את זכויותיו באולם (להלן: "האולם"). נסח טאבו של האולם צורף כנספח ד' לכתב התביעה.
- סעיף 4.1.11 קובע כי אם הנתבע יפר את התחייבויותיו על פי ההסכם האישה תהיה זכאית לממש את הבטוחות וכן תהיה זכאית לפנות לבימ"ש לפי סעיף 7 לחוק בתי המשפט בבקשה מתאימה על אמצעי פיקוח או מימוש או להורות על ביצוע המימוש בלשכת ההוצאה לפועל. מכוח סעיף זה הוגשה התביעה הנוכחית.
- סעיף 4.1.12 להסכם הגירושין קובע כי הצדדים מסכימים כי תרשמנה הערות מתאימות בלשכת רישום המקרקעין לגבי זכויות התובעת בבית המגורים ובאולם. אין מחלוקת כי לגבי בית המגורים נרשמה הערת אזהרה ביום 20.11.13 שנמחקה בהסכמת הצדדים ביום 30.10.19 (על כך עוד בהמשך). לגבי האולם נרשמה הערת אזהרה ביום 27.11.13.
- להשלמת התמונה יצויין כי לגבי מכלול ההסכמות בהסכם הגירושין כי מעבר לזכויות האישה בבית המגורים של הצדדים (והאולם כבטוחה לו), נקבע כי האישה תקבל תשלום איזון מהנתבע בסך של מיליון ₪; נקבע שהנתבע ישאר עם חברות ועסקים שעל שמו לרבות חברת XXX; כי כל צד יישאר עם הזכויות הסוציאליות שצבר בתקופת הנישואין.
- בסעיף 4.1.11 נקבע כי אם הפר הנתבע את התחייבויותיו לפי ההסכם, תהיה התובעת זכאית לממש את הבטוחות, כולן או מקצתן, ולפנות לבית המשפט לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה בבקשה מתאימה להורות על אמצעי פיקוח או מימוש או ביצוע במימוש בלשכת ההוצאה לפועל.
- בסעיף 4.1.12 נקבע כי הצדדים מסכימים שתרשמנה הערות מתאימות אצל רשם המקרקעין להבטחת זכויות האישה.
- אין מחלוקת כי הנתבע לא ביצע את העברת הזכויות בבית המגורים על שם האישה. הערת האזהרה להבטחת זכויות האישה באולם נותרה על כנה.
- רישום עיקולים/ הערות על ידי הצדדים השלישיים על בית המגורים והאולם:
הצד השלישי – הגב' XXX – הינה נושה מכוח דיני שטרות לחוב שנוצר בשנת 2016. לטובת הגב' XXX נרשם צו עיקול על זכויות הנתבע בבית המגורים בחודש 2/2022.
הצד השלישי – המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות - רשם הערה לפי סעיף 11א(2) לפקודת המיסים גביה ביום 7.2.22 וביום 15.5.22 על בית המגורים ועל האולם בגין חובות מיסים וקנסות לטובת אוצר המדינה.
הצד השלישי - פקיד שומה גוש דן - רשם הערה לפי סעיף 11א(2) לפקודת המיסים גביה ביום 8.6.23 על בית המגורים בגין חובות מיסים.
כל העיקולים/ הערות שנרשמו אינם בגין חובות הקשורים לתובעת. החובות נוצרו כולם לאחר חיי נישואין של הצדדים ולאחר אישור הסכם הגירושין. אין טענה על ידי הצדדים השלישיים להענקה אסורה או כי החובות נוצרו ביחס לתקופה הקודמת להסכם הגירושין או לחובתה של התובעת לשאת בחובות אלה.
- ביום 18.12.22 הוגשה התביעה הנוכחית בעקבות העיקולים/ ההערות שנרשמו.
- הנתבע 2, השותף באולם, לא הגיש כתב הגנה. הוא הודיע לבימ"ש כי הוא מסכים ויכבד כל החלטה של בית המשפט בהליך.
- הנתבע לא הגיש כתב הגנה. הנתבע התייצב ל-2 דיוני הקד"מ שהתקיימו בהליך (ביום 2.4.23 וביום 26.11.23) ובהם הביע עמדה חד משמעית לקבלת התביעה וכי התובעת תזכה לממש את זכויותיה על פי הסכם הגירושין. הנתבע השיב לשאלות בית המשפט והדגיש כי החובות שנוצרו היו לאחר חתימת הצדדים על הסכם הגירושין, וכי הוא עומד מאחורי התחייבויותיו בהסכם:
ראו: פרוט' מיום 2.4.23 עמ' 2 שורות 7-19.
- ביום 30.6.23 הוריתי על צירופה של הגב' XXX כצד לתיק לאור הסכמתה. עם זאת ולמרות ההחלטה לא הוגש כתב הגנה על ידה.
- ביום 26.11.23 התקיים קד"מ בנוכחות הצדדים וב"כ הצדדים השלישים. ב"כ פמת"א הסכימה לצירוף המרכז לגביית קנסות ואגרות, ופקיד שומה כצד להליך. בתום הדיון התבקשה עמדת הצדדים להגשת סיכומים בכתב לגבי זכותו של מי מהצדדים בנכסים גוברת.
- בהתאם להסכמות הצדדים ניתן צו לסיכומים בכתב ביום 17.12.23. התובעת הגישה סיכומיה כנדרש. ב"כ פמת"א המייצגת את המרכז לגביית קנסות ואגרות ואת פקיד השומה הגישה סיכומיה כנדרש.
- בכל הנוגע לסיכומי הצד השלישי – הגב' XXX – סיכומיה היו אמורים להיות מוגשים עד ליום 25.2.24. סיכומיה לא הוגשו במועד.
ביום 3.3.24 ניתנה אורכה לבקשת הגב' XXX להגשת הסיכומים עד ליום 3.3.24. סיכומיה לא הוגשו במועד.
בחלוף המועד להגשת סיכומי הגב' XXX הגיש ב"כ התובעת בקשה ליתן לה אורכה נוספת להגשת סיכומיה. הבקשה הועברה לתגובת ב"כ הגב' XXX. ביום 14.4.24 ניתנה אורכה מוסכמת להגשת סיכומי הגב' XXX עד ליום 17.4.24. סיכומיה שוב לא הוגשו במועד (פעם שלישית).
ביום 20.5.24 (בקשה 19) פנה ב"כ התובעת פעם נוספת בבקשה הנוגעת להגשת סיכומי הגב' XXX וציין כי למרות התכתבויות בין הצדדים והבטחה כי הסיכומים יוגשו, הסיכומים לא הוגשו עד עתה וביקש כי יינתנו הוראות מתאימות. ביום 21.5.24 הועברה הבקשה לתגובת ב"כ הגב' XXX וצוין מפורשות: "לא תוגש תגובה – לא תנתן זכות להגשת סיכומי המשיבה 1".
ביום 29.5.24 הגישה ב"כ הגב' XXX בקשה נוספת לאורכה (בקשה 20) להגשת סיכומיה עד ליום 30.5.24. גם בחלוף מועד זה שהתבקשה בו אורכה לא הוגשו סיכומיה של הגב' XXX.
ביום 3.6.24 ניתנה ההחלטה הבאה: "משיבה 1 לא הגישה סיכומים במועד שנקצב ואף לא במועדים הנדחים שהתבקשו על ידה. אין מקום למתן אורכה נוספת ופרט ללא הסכמה ועל כן אין מנוס אלא מלקבוע כי הגב' XXX מנועה מהגשת סיכומיה".
החלטה זו הומצאה בו ביום לב"כ הצדדים. לאחר החלטה זו לא הוגשה כל בקשה על ידי ב"כ הגב' XXX וגם בר"ע לא הוגשה על ידה.
- לבקשת ב"כ התובעת התרתי הגשת סיכומי תשובה לסיכומי המרכז לגביית קנסות ופקיד שומה גוש דן.
- אשר על כן ולאחר כל זאת ולאחר שהוגשו סיכומי התובעת וסיכומי הצד השלישי – המרכז לגביית קנסות ופקיד שומה (אשר יכונה לצורכי נוחות: "המרכז" או "פקיד שומה" או "הצד השלישי") – ניתן כעת פסק הדין.
- השאלה בה יש להכריע בהתאם לטיעוני הצדדים וסיכומיהם הינה האם זכויותיה של התובעת בבית המגורים ובאולם שניתן לה כבטוחה - גוברות על זכויות הצד השלישי?
- בכל הנוגע למעמדה של הצד השלישי הגב' XXX – הגב' XXX צורפה להליך כאמור לעיל ביום 30.6.23. עם זאת לא הגישה כתב הגנה ולא הגישה למרות אורכות חוזרות ונשנות את סיכומיה. בנסיבות הללו, יש לראות בה כחוזרת מכל התנגדות להליך זה וטענותיה בהתאם לכך נדחות.
- להלן ידונו טענות הצדדים לגבי הזכויות לגבי בית המגורים ולגבי האולם.
בית המגורים
- הצדדים בעלי זכויות בחלקים שווים בבית המגורים. הצדדים קבעו בסעיף 4.1.2 להסכם הגירושין כי מלוא זכויות הנתבע בבית המגורים יעברו בלא תמורה ע"ש התובעת בהעברה אגב גירושין ויהיו קניינה הבלעדי של האישה. במסגרת הסכם הגירושין התחייב הנתבע לסלק את המשכנתא הרשומה על בית המגורים או לגרור או להסב אותה על שמו (סעיף 4.1.3). נסח טאבו של בית המגורים צורף כנספח ב' לכתב התביעה.
- בהמשך הסכם הגירושין נקבע בסעיף 4.1.7 כי הנתבע יחתום על יפוי כוח בלתי חוזר המייפה את כוחם של ב"כ הצדדים להעביר את הזכויות על שמה של התובעת בבית המגורים. יפוי הכוח מיום 9.12.2013 צורף בנספח ג' לכתב התביעה. סעיף 9 ליפוי הכוח הבלתי חוזר קובע כי מאחר והנתבע קיבל את התמורה המלאה עבור בית המגורים לא תהיה לו רשות לבטל או לשנות את יפוי הכוח.
- סעיף 4.1.11 קובע כי אם הנתבע יפר את התחייבויותיו על פי ההסכם האישה תהיה זכאית לממש את הבטוחות וכן תהיה זכאית לפנות לבימ"ש לפי סעיף 7 לחוק בתי המשפט בבקשה מתאימה על אמצעי פיקוח או מימוש או להורות על ביצוע המימוש בלשכת ההוצאה לפועל. מכוח סעיף זה הוגשה התביעה הנוכחית.
- סעיף 4.1.12 להסכם הגירושין קובע כי הצדדים מסכימים כי תרשמנה הערות מתאימות בלשכת רישום המקרקעין לגבי זכויות התובעת בבית המגורים. אין מחלוקת כי לגבי בית המגורים נרשמה הערת אזהרה ביום 20.11.13 שנמחקה בהסכמת הצדדים ביום 30.10.19.
- אין מחלוקת כי הנתבע לא ביצע את העברת הזכויות בבית המגורים על שם האישה.
- רישום עיקולים/ הערות על ידי הצדדים השלישיים על בית המגורים והאולם:
הצד השלישי – המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות - רשם הערה לפי סעיף 11א(2) לפקודת המיסים גביה ביום 7.2.22 וביום 15.5.22 על בית המגורים בגין חובות מיסים וקנסות לטובת אוצר המדינה.
הצד השלישי - פקיד שומה גוש דן - רשם הערה לפי סעיף 11א(2) לפקודת המיסים גביה ביום 8.6.23 על בית המגורים בגין חובות מיסים.
- הנתבע מסכים לתביעה, ועותר כי התובעת תוכל לממש את זכויותיה על פי הסכמות הצדדים.
- טיב זכויותיה של התובעת - זכויות התובעת נקבעו בהסכם הגירושין בין הצדדים. ההסכמות בהסכם הגירושין שלובות כאשר התובעת קיבלה את הזכויות בבית המגורים וסכום כספי של מיליון ₪ ומנגד ויתרה על זכויות הנתבע בעסקיו לרבות בעסק XXX ובאיזון הזכויות הסוציאליות. הדברים מקבלים משנה תוקף כי הצדדים היו נשואים מעל ל-30 שנה. בית המגורים הוא הנכס המרכזי ועבור האישה למעשה גולת הכותרת שנותרה ממערכת היחסים הרכושית בין הצדדים.
- יודגש כבר עתה – החובות בעטיים נרשמו הערות הצד השלישי אינן קשורות לבית המגורים. כמו כן החובות נוצרו לאחר חתימת הסכם הגירושין ואין כל טענה להעברה/ הענקה אסורה בין הנתבע לתובעת.
- נפקותו של יפוי הכוח הבלתי חוזר – למרות שהצדדים לא הרחיבו לגבי סוגיה זו, בפרט ב"כ פמת"א, אציין כי לא ניתן לבטל בהינף קולמוס את המשמעות המשפטית של חתימת הנתבע על יפוי כוח בלתי חוזר. יפוי הכוח הבלתי חוזר נחתם בסמוך לאישור ההסכם ובו ייפה הנתבע את ב"כ הצדדים להעביר את הזכויות הרשומות על שמו בבית המגורים על שמה של התובעת. יתרה מכך, סעיף 9 ליפוי הכוח הבלתי חוזר וקובע כי לנתבע לא תהיה רשות לבטל או לשנות את יפוי הכוח. יפוי הכוח הוא בעל משמעות עובדתית ומשפטית. לא ניתן להתעלם ממנו.
- בע"א 7323/18 בשר נ' בשר מדגיש כב' השופט עמית כי אם ויתר נותן המתנה בכתב על זכות החזרה, הופכת ההתחייבות לתת מתנה לבלתי הדירה ובהמשך מציין מפורשות: "הנה כי כן, התחייבות ושוברה בצידה. הלכה פסוקה עמנו, כי יפוי כוח בלתי חוזר כמוהו כוויתור בכתב על הזכות לחזור מההתחייבות ליתן מתנה". הדברים כמובן יפים גם למצב שבו הוענקו הזכויות כחלק מהסכם גירושין ובו הסכמות רכושיות כוללות ושלובות.
ראו: ע"א 7323/18 בשר נ' בשר (6.8.2020) סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט עמית.
- בפסיקה אחרת שדנה ביפוי כוח בלתי חוזר שניתן גם הוא בין בני משפחה צויין מפורשות מעמדו הרם של יפוי הכוח הבלתי חוזר שאינו מאפשר לחזור ממתן המתנה ויוצר התחייבות שרק במקרים חריגים וקיצוניים ניתן יהיה לחרוג ממנה.
ראו: בע"מ 4778/17 פלוני נ' פלוני (2.8.2017) סעיף 14 לפסק דינו של כב' השופט מזוז.
- פירוט זה על מעמדו של יפוי הכוח מובא ללמדנו על מעמדה של התובעת שאינה "עוד נושה", שזכותה אין רק "עוד זכות חוזית" ואין עילה לניסיון להמעיט ולבטל את זכויותיה אל מול זכויות הצד השלישי.
- לתובעת הוענקו זכויות בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. ההוראות הרכושיות בהסכם שלובות זו בזו ולא ניתן להתעלם לא מכך, ולא מכך שהתובעת קיבלה לזכותה גם יפוי כוח בלתי חוזר.
- לטענת התובעת זכויותיה הן זכויות מעין קנייניות, זכות שביושר שנוצרה מכוח זכות אובליגטורית. לטענתה זכות זו גוברת על זכות הנשייה של הצד השלישי.
- לטענת הצד השלישי מאחר והתובעת מחקה את הערת האזהרה שנרשמה מכוחו של ההסכם יש לראותה כחסרת זכויות בבית המגורים. יתרה מכך, לטענת הצד השלישי יש לראות את זכויות המרכז ופקיד השומה כזכויות קנייניות הגוברות על זכויותיה של התובעת בכל מקרה.
- לתובעת הוקנו זכויות רכושיות בדירה כחלק ממכלול הסכמות רכושיות בדירה. מדובר בדירת המגורים של הצדדים. זכותה של התובעת הוקנתה בהסכם בכתב שקיבל תוקף של פסק דין. להסכם זה נלווה יפוי כוח בלתי חוזר וכן זכות לרישום הערת אזהרה. התובעת רשמה הערת אזהרה ומספר שנים לאחר מכן בהסכמה שהייתה בין הצדדים מחקה אותה. זכותה של התובעת הינה לכל הפחות זכות אובליגטורית.
- טענת הצד השלישי כי מחיקת הערת האזהרה מהווה ויתור על זכויות התובעת ומהווה ויתור על זכויותיה על פי ההסכם – לטענת הצד השלישי מחיקת האזהרה על ידי התובעת מהווה שינוי של ההסכם ומהווה ויתור על זכויות התובעת על פי ההסכם. אין בידי לקבל טענה זו. הצד השלישי לא הביא כל פסיקה התומכת בעמדה זו. לא ניתן להורות על ביטול ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין או שינויו כלאחר יד. בפרט כאשר הצדדים פעלו על פיו ובפרט כאשר התובעת עומדת על קיומו. יש משמעות להעדרה של הערת האזהרה כפי שאדון להלן אך העדרה אינו שולל את זכותה של התובעת מן היסוד כנטען.
- בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב (להלן: "הלכת אהרונוב") מציינת כב' השופטת שטרסברג כהן במעין 'מבט על' סיווג זכותה של האישה כי: "סיווג הזכות – כזכות אובליגטורית, קניינית, "מעין-קניינית" או "קניין שביושר (ישראלי)" – איננו מטרה בפני עצמה והדברים צריכים להיבחן תוך התייחסות לשאלה הספציפית העומדת לדיון ומתוך עימות עם הזכויות המתחרות."
ראו: בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב פ"ד נג(4)199, 233.
- הזכויות המתחרות בענייננו – אין מחלוקת כי הצד השלישי רשם מכוח זכותו החוקית הערה/ שיעבוד על בית המגורים בשל חובות למרכז ולפקיד השומה. זכויותיה של התובעת בבית המגורים נקבעו בהסכם. זכויות התובעת בבית המגורים הוקנו לה כחלק מאיזון משאבים כולל בין הצדדים ולאחר למעלה מ-30 שנות נישואין. ההסכמות היו חלק מחלוקה הכוללת ויתורים שונים מצידה של התובעת וחלוקת נכסים באופן כולל ושלוב על ידי הצדדים.
- בהלכת אהרונוב מתייחס כב' הנשיא ברק למצב הזכויות כמו של התובעת וקובע כי יש לראות בזכות זו, זכות שביושר, זכות מעין קניינית:
"כאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות במקרקעין או במיטלטלין לקונה, משתכללת אצל הקונה זכות שביושר. זוהי זכות "מעין-קניינית". היא פועלת כלפי צדדים שלישיים. מכוחה של זכות זו ניתן לומר כי יש לקונה "זכויות מהותיות בנכס מסוים"."
ראו: ראו: הלכת אהרונוב, 240, 247.
- העולה מכך כי זכותה של התובעת הינה לכל הפחות זכות אובליגטורית על פי ההסכם, ובענייננו בהתחשב בכך שמדובר בדירת מגורים ובהסדר הכללי בין הצדדים ובמתן יפוי הכוח הבלתי חוזר יחד עם הבטוחה להבטחת זכויותיה אני סבורה שיש לראות בה זכות מן היושר, זכות מעין קניינית בהתאם לכללי הלכת אהרונוב. אל מול זכותה של התובעת קיימת זכות הצד השלישי המגולמת ברישום השיעבוד/ ההערה שרשם הצד השלישי. כאשר יודגש שהשיעבוד אינו קשור בכל צורה שהיא למקרקעין לגביהם נרשם והחוב אינו קשור אליהם. אין גם כל טענה כי לתובעת יש חלק בחוב זה. אין גם כל טענה כי מדובר בהענקה אסורה או פסולה על פי דין. אין מחלוקת כי החובות נוצרו לאחר אישור ההסכם ואינם קשורים לתובעת.
- בהמשך הלכת אהרונוב מדגישה כב' השופטת שטרסברג כהן את תחרות הזכויות בין המעקל – בענייננו הצד השלישי – לבין זכות במקרקעין שהוקנתה בהסכם אך טרם הושלם רישומה:
"30. על כף המאזניים האחרת, אל מול בעל הזכות האובליגטורית, מצויה זכות המעקל. עיקול הוא במהותו זכות חלשה במידרג הזכויות. העיקול איננו יוצר את הזכות המהותית. הוא משמש כלי למימוש הזכות המהותית שהיא חובו של החייב-בעל הנכס, לנושהו. העיקול הוא שימת הנושה יד על רכוש החייב כדי להבטיח אפשרות מימוש החוב על-ידי הנושה.
"...הטלת העיקול, כשלעצמה, איננה מקנה זכות מהותית בנכס המעוקל לזוכה שביקש הטלת עיקול... על ידי עיקול אין הזוכה רוכש כל זכויות בנכס המעוקל, והעיקול מהווה רק 'שימת יד' של בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל על נכס מסויים. ומי שזכאי לממש נכס זה ולגבות ממנו את חובו, איננו רק המעקל אלא גם כל אלה שהצטרפו לעיקול מאוחר יותר"
(ד' בר-אופיר הוצאה לפועל – הליכים והלכות [61], בעמ' 301).
הזכות המעוקלת, שהיא הבעלות הרשומה במקרקעין, היא זכות שבעליה התחייב בגינה התחייבות קודמת והעביר זכויותיו בה, בחוזה עם רוכש. שימת ידו של המעקל על הנכס המסוים צריכה להיות כפופה להתחייבות שקיבל על עצמו מוכר הנכס כלפי הרוכש. כאשר בא המעקל ומטיל עיקול על המקרקעין, אין הוא יכול "לתפוס" יותר ממה שיש לחייב בנכס. זכותו הרשומה של החייב בנכס כפופה להתחייבות שקיבל על עצמו המוכר כלפי הרוכש. אף שזו לא נרשמה, היא קיימת ולא ניתן להתעלם ממנה. אין בכוחו של עיקול למרק את זכויותיו של החייב בנכס המעוקל ואם קודם לעיקול נעשתה עיסקה תקפה בנכס, העיקול אינו יכול לבטל את תוצאותיה של העיסקה. העיקול מתגבש על זכויותיו של החייב כפי שהן (ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [26], בעמ' 680)." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: הלכת אהרונוב, 233-234.
- העולה מכך כי אין המעקל/ רושם ההערה יכול לתפוס יותר ממה שיש לחייב בנכס. זכותו של החייב בנכס – בענייננו הנתבע – כפופה להתחייבות שקיבל על עצמו מול התובעת. הלכת אהרונוב מדגישה כי גם אי רישום הזכות לא גורם לכך שיש להתעלם מן הזכות או מאיין אותה וכי אין בכוחו של העיקול לבטל את תוצאות ומשמעות העיסקה הקודמת.
- גם כב' הנשיא ברק מחדד וקובע בהלכת אהרונוב כי זכויות הקונה – בענייננו התובעת, לה נתונה הזכות המעין קניינית היוצרת לה זכויות מהותיות בנכס - גוברות על זכויות הנושה שנשייתו אינה קשורה לנכס:
"כאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות במקרקעין או במיטלטלין לקונה, משתכללת אצל הקונה זכות שביושר. זוהי זכות "מעין-קניינית". היא פועלת כלפי צדדים שלישיים. מכוחה של זכות זו ניתן לומר כי יש לקונה "זכויות מהותיות בנכס מסוים". כתוצאה מכך נשלל מנושה – בין נושה מכוח עיסקה נוגדת ובין נושה מכוח נשייה שאינה קשורה כלל לנכס – הכוח לממש את זכותו כלפי החייב-המוכר באמצעות הנכס הנמכר. על-כן, מתגבר הקונה על נושה של המוכר, המטיל עיקול על הנכס." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: הלכת אהרונוב, 240.
ובהמשך:
"האם נושה של מוכר זכאי לעקל את הנכס שהמוכר התחייב למכור לקונה? תשובתי לשאלה זו הינה, כי בהתחייבות למכירת נכס (מקרקעין או מיטלטלין) רוכש הקונה זכות שביושר המעניקה לו "זכות מהותית בנכס מסוים". המאפיין זכות זו הוא כי היא אינה אך כלפי המוכר. היא פועלת כלפי "כולי עלמא" ("זכות חפצא"; זכות in rem), למעט קונה בשוק הפתוח או רוכש הזכות בתמורה ובתום-לב (ובמקרקעין מוסדרים – ברישום שנעשה בעוד הקונה פועל בתום-לב). זכות שביושר זו של הקונה פועלת כלפי כל נושה של המוכר. הנושה אינו יכול "לרדת" לזכות שביושר של הקונה. ממילא הוא אינו יכול לעקל אותה." (ההדגשה בקו – הוספה).
ראו: הלכת אהרונוב, 241-242.
- במקרה דנן, עניין לנו בלכל הפחות התחייבות לעשות עסקה במקרקעין ע"י העברת זכויותיו של הנתבע בדירת המגורים לידי התובעת בהתאם להסכם הגירושין בין בני הזוג, והשנייה שעבוד המס שנרשם מכוח סעיף 11א (2) לפקודת המסים, כאשר השעבוד מאוחר להתחייבות ואינו קשור למקרקעין.
- כב' הנשיא ברק מחדד ומדגיש כי כאשר מביטים על המצב המשפטי שנוצר בהיבט עסקאות נוגדות אין להשלים עם מצב שבו נושה שנשייתו לא קשורה כלל לנכס 'יזכה' יותר מקונה שני תם לב שהיה רוכש את הנכס וכי הזכות שביושר של הקונה- התובעת- מוגנת וגוברת עליה:
"אם נושה זה אינו יכול לעקל הנכס, כיצד יוכל נושה שנשייתו אינה קשורה כלל בנכס לעקלו? לעניין זה אין כל חשיבות לכך שהעיקול נרשם במרשם המקרקעין. רישום זה אינו משנה את אופי זכותו של הנושה. היא הייתה ונשארה זכות אובליגטורית, שאינה מאפשרת – בהיעדר הוראה בעניין זה – לפגוע בקניין שביושר של הקונה."
ראו: הלכת אהרונוב, 246-247.
- שוכנעתי כי כל הנימוקים הללו כוחם יפה גם לרישום השיעבוד ושבתחרות בין השעבוד לזכויות המענין קנייניות של התובעת, ידה של התובעת צריכה להיות על העליונה.
- בכל הנוגע למחיקת הערת האזהרה על ידי התובעת – כאמור לעיל נדחתה טענת הצד השלישי כי במחיקה יש לראות ויתור על זכויותיה או גריעה מהן. יתרה מכך הלכת אהרונוב קובעת כי בתחרות בין הזכויות, העדר רישום הערת אזהרה אינו משנה, והקונה הראשון – בענייננו התובעת – חסינה מפני עיקול הנושה – בענייננו הצד השלישי:
"התיקון שהוכנס בסעיף 127(ב) לחוק המקרקעין הוא בעל היקף מוגבל. הוא דן במצב דברים שבו הקונה הראשון רשם הערת אזהרה. בכך הוא חיסן עצמו, על-פי האמור בסעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, מפני עיקול על-ידי נושה. הוראה זו מיותרת עתה. גם בלא הערת אזהרה, חסין הקונה הראשון מפני עיקול של הנושה. על-כל-פנים, אין בהוראה זו כדי לשנות מהדין מקום שהקונה הראשון לא רשם הערת אזהרה." (ההדגשה בקו – הוספה).
ראו: הלכת אהרונוב, 251.
- גם בע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אברהם פ"די נט(3) 697 (להלן: "הלכת אברהם") נקבע מפורשות כי בתחרות על זכויות בנכס בין רוכש הנכס, שנמנע מרישום הערת אזהרה, לבין נושה של מוכר הנכס, שהטיל עיקול על הנכס כדי לממש את נשייתו – גוברת זכויות רוכש הנכס. בהלכת אברהם נקבע מפורשות גם בהתייחס להלכת אהרונוב כי אין מקום לדרוש רישום הערת אזהרה במצב של הסכם בין בני זוג וכן כי אין לראות באי רישום הערת אזהרה הפרה של חובת תום הלב:
"השאלה שיש לבחון היא מה היקף השפעתו של עקרון תום-הלב על הפעלת זכותו של הקונה בתחרות מול הנושה-המעקל. וביתר דיוק, יש לבחון את השאלה אם חובת תום-הלב של קונה בעל קניין שביושר כלפי מעקל מופרת אם נמנע הקונה מלרשום הערת אזהרה על הנכס במרשם המקרקעין מקום שרישום כזה הוא אפשרי ומתבקש.
- 12. פרשת אהרונוב [2] לא נדרשה לשאלה זו. בנסיבות אותה פרשה לא היה מקום לצפות לרישום הערת אזהרה, שכן הזכות מן היושר נבעה מהסכם יחסי ממון בין בני-זוג, שלגביו אין ככלל מקום לדרוש הערת אזהרה משיקולי מדיניות כלליים. מה הדין אפוא במקום שניתן לצפות לרישומה של הערת אזהרה על-ידי הקונה? הילכת גנז [3] מורה אותנו כי "עקרונית" תום-הלב דורש מבעל עיסקה לעשות ככל יכולתו לרשום הערת אזהרה לאחר כריתת העיסקה. האם במחדלו של בעל עיסקה מלעשות כן יש משום חוסר תום-לב כלפי הנושה-המעקל? התשובה לשאלה זו תיבחן על-פי מהותו של היחס בין בעל העיסקה (הקונה) לבין המעקל. היקפה ותוכנה של חובת תום-הלב יילמדו מאופייה של זכות הקניין ומאופי האינטרסים הנוגעים לסכסוך. אין די בעצם אי-הרישום כדי לקבוע כי הופרה חובת תום-הלב של בעל העיסקה הראשונה." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: הלכת אברהם, 705.
- בהמשך הלכת אברהם מחדד כב' הנשיא ברק כי העדר רישום הערת אזהרה אינו מהווה בהכרח הפרה של חובת תום הלב של הקונה:
"במצב הדברים הטיפוסי אין הקונה מפר, באי-רישומה של הערת אזהרה, את חובת תום-הלב כלפי מעקל שהטיל עיקול לאחר היווצרות זכויות הקונה. אי-רישום הערת אזהרה אינו שולל את עדיפותו הקניינית בנכס. קביעה זו מבוססת על שורה של שיקולים, ובהם מאפייני מוסד העיקול וההתנגשות עם הקונה; טיב הסתמכותו על מרשם המקרקעין ותרומתו של אי-רישום הערת אזהרה להיווצרות העימות; עוצמת הזכויות של המעקל ומידת זיקתו לנכס."
ראו: הלכת אברהם, 705-706.
- בענייננו לא שוכנעתי כי הייתה הפרה של חובת תום הלב על ידי התובעת. הצד השלישי לא העלה טענה כזו אלא רק טענה כללית אמורפית כי מחיקת ההערה מהווה חוסר תום לב וכי יש דברים נסתרים שלא ניתן לדעת מה היה בין הצדדים. אין לקבל טענה כללית זו. משמעותה כי בכל מצב ומצב העלאת טענה בעלמא של העדר תום לב – אמורה להתקבל.
הצד השלישי לא הצביע ולו על צל צילו של חוסר תום לב של התובעת הקשורים לחובות הנתבע, להענקה אסורה או פסולה או לקשר אחר של התובעת ליצירת החוב. הצד השלישי בחר וטעמיו עימו להתעלם לחלוטין ממשמעות זכותה של התובעת על פי ההסכם.
- משמעות העתרות לטענות הצד השלישי כי התובעת לאחר 30 שנות נישואין תיוותר ללא זכויות כלל בבית המגורים של הצדדים, בניגוד להסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ובהתעלם מההסכמות השלובות של הצדדים ומכך שההסכם בעיקרו בוצע על ידי הצדדים וכי בית המגורים הוא לב ליבה של ההסכמה והנכס העיקרי והמהותי שלה. אל מול ההתחייבות לקבלת זכויות הנתבע בית המגורים ויתרה התובעת על זכויות אחרות. הסכמות הצדדים היו שלובות וכוללות ולא ניתן להפריד את הזכויות בבית המגורים מהתמונה הכוללת.
- הצד השלישי גם בחר להתעלם מפערי הכוחות המובנים בין התובעת לבין המרכז ופקיד השומה. יכולתם של הצד השלישי לנשייה ולגביית חובו של הנתבע גבוהות פי כמה וכמה מיכולותיה של התובעת. הנזק שייגרם לתובעת מקבלת טענות הצד השלישי אל מול הנזק שייגרם לצד השלישי מקבלת טענות התובעת נוטה באופן מובהק לטובת התובעת.
- כמו כן מציין כב' הנשיא ברק בהלכת אברהם כי המחדל מהעדר רישום הערת אזהרה אינו גורם לתאונה משפטית במובן של עיסקאות נוגדות אלא: "בעימות בין בעל קניין שביושר לבין נושה כספי נוצרת "התנגשות כלכלית" בלבד [..].אין לגזור גזרה שווה לשני סוגי העימותים. חובת תום-הלב אין פירושה אחריות מוחלטת לכל התנגשות כלכלית. " ראו: הלכת אברהם, 706. עוד הוא מציין כי עיסקת הנשיה אינה עיסקה שיש לה נגיעה הכרחית למקרקעין. הכרה בעדיפות הנושה משמעותה הגדלה מלאכותית של נכסי המוכר-החייב. במיוחד בולט הדבר, אם שילם הקונה כבר מלוא המחיר עבור הדירה (707). בענייננו בבחינת הסכם הגירושין יש לראות בתובעת ככזו ששילמה כבר את מלוא המחיר עבור בית המגורים בשל ההסדרים הרכושיים השלובים.
- גם כאשר בוחנים את הציפיות/ ההסתמכות של התובעת מול ציפיות/ הסתכמות הצד השלישי יש לקבוע כי ידה של התובעת על העליונה. ראו: הלכת אברהם, 709-710. לצד השלישי יכולה להיות ציפיה בזמן נתון להיפרע מבית המגורים. יודגש כי התובעת פעלה תוך מספר חודשים מעת רישומי העיקולים/ ההערות בהגשת התביעה וממילא המחצית השניה של בית המגורים רשומה על שמה. אל מול ציפיה זו של הצד השלישי, לתובעת יש אינטרס משפטי של זכות מעין קניינית הקשורה ישירות לבית המגורים. בהלכת אברהם נקבע ברורות כי אין למעקל זכות הסתמכות לגיטימית המולידה זכות ראויה להגנה ושעוד גוברת על זכותה של התובעת.
- בהמשך נקבע מפורשות בהלכת אברהם גם בבחינה אל מול הלכת אהרונוב כי אי רישומה של הערת אזהרה אינו פוגע בעדיפות של התובעת מול נושה המעקל את הנכס, ויש להעדיף את האינטרס הכלכלי הקונקרטי של התובעת בנכס אל מול הציפיה של הנושא שהינה מוחלשת ולא קשורה לנכס הנתון:
[...] אי-רישום הערה אינו פוגע בעדיפות הרוכש מול נושה כספי המעקל את הנכס. ההנחה של בית-המשפט בעניין בנק אוצר החייל היא כי אינטרס ההסתמכות של הנושה הכספי הבלתי-מובטח על מצב המירשם הוא מוחלש, ועל-כן אין להקנות משקל ממשי למצב הזכויות הפורמלי, אלא יש להעדיף את האינטרס הכלכלי הקונקרטי של הרוכש בנכס, על-פני ציפיותיו של הנושה להיפרע, אשר הן מוחלשות, כוללניות ובלתי-קשורות לנכס נתון. הטלת נטל עקרוני לרישום הערה, כאשר הרישום אפשרי, תצמצם בצורה דרמטית את עדיפות הרוכש מול נושה כספי, ותפגע באופן חריף במדיניות שבבסיס הלכה זו". ראו: הלכת אברהם, 710. (ההדגשות בקו – הוספו).
- בפערי הכוחות שבין הצד השלישי – המרכז ופקיד השומה – נקבע בהלכת אברהם (711-712) כי דרישת הצד השלישי לשלול את זכויות הרוכש-התובעת בשל אי רישום הערת אזהרה אינה לגיטימית וכי יש לראות זאת גם בהיבט של בדיקת הזכויות בנכס במלואה לרבות החזקתו במיוחד כאשר מדובר בנושה מקצועי שהוא בעל ידע וכלים לערוך בדיקות ראויות. בענייננו מדובר בבית המגורים של התובעת והנתבע, מחציתו רשומה של שם התובעת ממילא ובהיבט הכולל בדיקה פשוטה, נדרשת וחיונית יכולה הייתה לתת תמונת מצב מלאה נכונה וצודקת יותר. ההתרשמות בהליך שהצד השלישי עוצם עיניו לזכויותיה של התובעת ואינו קשוב לכל טענה שהעלתה. מבחינתו זכויותיו הן הגוברות בהתעלם מהמצב העובדתי והמשפטי שנומק ופורט לעומקו.
- הצד השלישי טוען כי לאור אופי החובות שנוצרו יש להחיל את פקודת המיסים גביה ולקבוע שזכויותיו גוברות על זכויות התובעת. כפי שפירטתי לעיל אני סבורה כי אין לכך הצדקה משפטית ועובדתית במקרה זה. גם בחינת הפסיקה אליה הפנתה ב"כ הצד השלישי מעלה כי היא אינה מתאימה לענייננו. פסק הדין ת"א (מרכז) 13926-12-21 תמיר נ' כהן (16.12.2022) עליו מסתמכת המדינה עניינו תחרות זכויות - בין זכותו של נושה שרשם עיקול על זכויות התובע במקרקעין, לבין רשות המיסים שרשמה על אותן זכויות שעבוד מאוחר בזמן, מכוח פקודת המיסים (גביה). זה אינו המקרה שלפני ולו בקירוב. התובעת אינה עוד נושה ואין מדובר בתחרות בין נושים.
- ב"כ פמת"א מפנה להבחנה בין עיקול לבין שיעבוד בהתאם לפקודת המיסים: "שיעבוד הוגדר במסגרת בר"ע (מחוזי-ת"א) 2173/06 עיריית ראשון לציון נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (נבו 5.10.2008) כ"זכות חפצית של הנושה בעל השעבוד בנכס המשועבד, הנותנת לו עדיפות על פני נושים "רגילים" שאין להם שעבוד על הנכס להבטחת חוב החייב כלפיהם". לו היה מדובר בתחרות בין שיעבוד לעיקול רגיל – קרי לתחרות בין סוגי נושים שונים – ידו של הצד השלישי הייתה על העליונה. אולם בענייננו לאור סיווג זכויותיה של התובעת כאמור בהרחבה לעיל, אין לראותה כנושה נוסף רגיל של הנתבע וזכויותיה על כן חזקות יותר וגוברות על זכויות של נושה רגיל מעקל וגם על זכויות משעבד. ב"כ פמת"א לא התייחסה לדקויות אלה וההתייחסות הייתה לתחרות בין נושים ולא לתחרות הזכויות כפי שפורטה לעיל.
- אשר על כן ולאור כל האמור, תביעת התובעת לגבי בית המגורים מתקבלת. זכותה של התובעת גוברת על זכותו של הצד השלישי בדירת המגורים. בהתאם לכך אני נעתרת לבקשת התובעת וממנה את ב"כ התובעת ככונס נכסים לצורך רישום זכויותיה של התובעת בבית המגורים. ייאמר שוב להשלמת התמונה כי ניתן לב"כ התובעת גם יפוי כוח בלתי חוזר המאפשר לו לפעול מכוחו לצורך מימוש זכות זו של התובעת.
האולם
- כאמור לעיל בסעיף 4.1.10 להסכם הגירושין נקבע כי להבטחת התחייבות הנתבע על פי ההסכם הוא יעמיד כבטוחה את זכויותיו באולם.
- סעיף 4.1.11 קובע כי אם הנתבע יפר את התחייבויותיו על פי ההסכם האישה תהיה זכאית לממש את הבטוחות וכן תהיה זכאית לפנות לבימ"ש לפי סעיף 7 לחוק בתי המשפט בבקשה מתאימה על אמצעי פיקוח או מימוש או להורות על ביצוע המימוש בלשכת ההוצאה לפועל.
- סעיף 4.1.12 להסכם הגירושין קובע כי הצדדים מסכימים כי תרשמנה הערות מתאימות בלשכת רישום המקרקעין לגבי זכויות התובעת בבית המגורים ובאולם. לגבי האולם נרשמה הערת אזהרה ביום 27.11.13 להבטחת זכויות האישה. הערה זו עודנה רשומה.
- הצד השלישי לא התייחס בסיכומיו לזכויות לגבי האולם. על כן ניתן היה לסיים את ההכרעה כבר עתה בקביעה כי הוא חוזר בו מכל התנגדות הקשורה לזכויות התובעת באולם ולסיים את פסק הדין לגבי האולם בנקודה זו תוך קבלת תביעת התובעת. עם זאת ומאחר וגם מעמדה וזכויותיה של התובעת בבית המגורים הוכרע ומאחר והדברים משיקים וקשורים יש מקום להכריע גם לגופו של עניין לגבי מעמדה של התובעת בכל הנוגע לאולם.
- לאחר בחינת טענות הצדדים תביעת התובעת לגבי האולם דינה להתקבל גם היא במלואה.
- זכויותיה של התובעת לגבי האולם, המשמש כבטוחה להבטחת העברת הזכויות בבית המגורים, הוסדרו בהסכם הגירושין. בהתאם להסכם רשמה התובעת הערת אזהרה על זכויותיה באולם ביום 27.11.2013, בסמוך לאישור הסכם הגירושין.
- הנתבע מסכים לקבלת התביעה לגבי האולם.
- הנתבע 2 - שהינו בעל הזכויות במשותף עם הנתבע באולם - לא הגיש כתב הגנה. הוא הודיע לבימ"ש כי הוא מסכים ויכבד כל החלטה של בית המשפט בהליך.
- הצד השלישי – המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות - רשם הערה לפי סעיף 11א(2) לפקודת המיסים גביה ביום 7.2.22 וביום 15.5.22 על בית המגורים ועל האולם בגין חובות מיסים וקנסות לטובת אוצר המדינה.
- רישום ההערה על ידי הצד השלישי על זכויות הנתבע באולם אינו קשור לזכויות הנתבע באולם אלא לחובות הנובעים מנושאים אחרים.
- חובות הנתבע לצד השלישי לא נוצרו בתקופת הנישואין ואין טענה כי התובעת חבה בהם. אין גם טענה להעברה/ הענקה אסורה או כי הסכם הגירושין אינו אותנטי.
- הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו לתובעת לגבי בית המגורים ועל כן זכאית התובעת בהתאם להסכם הגירושין לממש את הבטוחה – זכויות הנתבע באולם – להבטחת זכויותיה בבית המגורים.
- הצד השלישי לא התייחס לגבי האולם למשמעות רישומה של הערת האזהרה לטובת התובעת קודם לרישום ההערה לטובתו. הוא גם לא התייחס למשמעות זכויותיה של התובעת באולם למעט הסתפקות בטענה כללית, רובה ככולה לגבי בית המגורים בלבד, כי זכויותיו גוברות על שלה. ולכך יש להוסיף כי אם לטענת הצד השלישי זכותו גוברת בכל מצב גם אם נרשמה הערת אזהרה וגם אם לא - מדוע לא התנגד לזכויות התובעת לגבי האולם? הדבר מחליש את הטענה לטעמי גם לגבי האולם אך גם לגבי בית המגורים. הצד השלישי לא נימק זאת כלל.
- החובות בעטיים נרשמה ההערה מכוח סעיף 11א(2) לפקודת המיסים (גביה) אינן ביחס לאולם. החובות לא קשורים לאולם ולא נטען גם אחרת על ידי הצד השלישי.
- סעיף 127 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע כי:
"(א) נרשמה הערת אזהרה וכל עוד לא נמחקה, לא תירשם עסקה הסותרת את תוכן ההערה, אלא בהסכמת הזכאי או לפי צו בית המשפט.
(ב) נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן הוטל עיקול על המקרקעין או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה, או שניתן צו לקבלת נכסים בפשיטת רגל או צו פירוק נגד בעל המקרקעין או בעל הזכות במקרקעין, או שנתמנה כונס נכסים על רכושו, הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה, ובלבד שטענה לביטול העסקה מחמת פשיטת הרגל או הפירוק שהיתה עומדת אילו בוצעה העסקה במועדה, תעמוד גם נגד ההתחייבות האמורה." (ההדגשות בקו - הוספו).
הצד השלישי לא התייחס כלל למעמדה של הערת האזהרה לטובת התובעת.
- כאמור לעיל בהרחבה בפרק על בית המגורים גם העדר רישום הערת אזהרה אינו שולל את זכויות התובעת. לגבי האולם – נרשמה הערת אזהרה בסמוך לאישור ההסכם, כך שממילא טענה זו של הצד השלישי לגבי בית המגורים אינה תקפה לגבי האולם.
- אשר על כן תביעת התובעת לגבי האולם מתקבלת. זכויותיה של התובעת באולם גוברות על השיעבוד/ ההערה שנרשמו על ידי הצד השלישי. בהתאם לכך אני נעתרת לבקשת התובעת וממנה את ב"כ התובעת ככונס נכסים לצורך מימוש זכויות הנתבע באולם ולפרוע כל חוב המונע את מימוש זכויות התובעת בבית המגורים (לו משמש האולם כבטוחה).
- אשר על כן מכל הנימוקים שפורטו לעיל דין התביעה להתקבל הן לגבי בית המגורים והן לגבי האולם. הוראות ניתנו בהתאם לסעיפים 69 (בית המגורים) ו-86 (האולם).
- כונס הנכסים, ב"כ התובעת, יגיש כתב ערובה ופסיקתאות לחתימה. ככל שידרשו הליכים נוספים הם יוגשו במסגרת המתאימה (הליך נוסף בבימ"ש לענייני משפחה או הליכים בהוצאה לפועל במידת הצורך).
- הוצאות ההליך- לאור הסוגיה שהייתה בפניי ולאור הסכמת הצדדים לייתר חלק ניכר מההליכים אין צו להוצאות.
- פסק הדין מותר לפרסום ללא כל פרטים מזהים.
- המזכירות תסגור את תה"ס 38018-12-22.
ניתן היום, כ"ח אב תשפ"ד, 01 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.