השלמת רישום בן ממשיך להוריו לאחר פטירתם בחלוף עשור ממועד חתימת כתבי ההתחייבות

האם יש מקום להורות על השלמת רישום התובע כבן ממשיך להוריו לאחר פטירתם, בחלוף למעלה מעשור ממועד חתימת כתבי התחייבות על ידם?

האם העובדה שרישום הבן הממשיך לא הושלם והשינוי שחל בעמדת המנוחה לכאורה, בין היתר לאור הציווי בצוואתה האחרונה על היות הנתבעת זוכה בנחלה, יש בו כדי להצביע על היעדר גמירות הדעת מצידה למינוי וחזרתה בה מההתחייבות?

האם הצוואה האחרונה של האם המנוחה תקפה לאור הוראות חוק הירושה? 

מה המשמעות שיש ליחס להסכם "חלוקת העיזבון" שנחתם בין האחים ושהוגש לבית משפט, בו נרשם כי התובע יהיה בעל זכות בנחלה ובמכסת הביצים ואילו הנתבעת תקבל את הכספים בחשבון הבנק של המנוחה, שלאחר מכן בוטל על ידה באופן חד צדדי.

על כל אלה, ועוד שאלות צדדיות, נדרשתי לדון ולפסוק במסגרת הכרעתי.

א. רקע עובדתי

1. התובע והנתבעים 1-7 הינם אחים, ילדיהם של המנוחים מר XXX והגב' XXX ז"ל (להלן יחדיו: "ההורים המנוחים" וכל אחד לחוד "האב המנוח" ו"האם המנוחה").הנתבעים 1-7 אשר לטענת הנתבעת עשו יד אחת עמה עוד בשלב בקשתה לקבלת צו קיום צוואה, לא הגישו כתבי הגנה, ובסופו של דבר, ההליכים התנהלו רק בין התובע לנתבעת.

2. הנתבעות 8-10 הינם גופים בעלי זכויות שכירות או חכירה בנחלה, מעצם היותם צד להסכם תלת צדדי על משבצת מקרקעין עליה הוקם המושב.

3. הנתבעת 11 אמונה על רישיון מכסות הביצים וצירופה נדרש לאור טענת התובע כי יש להורות על רישום מכסת הביצים על שמו.

4. האב המנוח הלך לעולמו בשנת 2012 ולאחר כ-6 שנים הלכה לעולמה האם המנוחה ביום 21.3.2018.

5. ההורים המנוחים היו הבעלים של נחלה מספר 40 במושב XXX (להלן: "הנחלה"). 

6. הזכויות בנחלה רשומות בספרי רמ"י על שם ההורים המנוחים כברי רשות.

7. הזכויות הקנייניות והחוזיות החלות על משבצת המקרקעין של המושב, מעוגנות בחוזה שכירות משבצת תלת – צדדי בין רמ"י כבעלים ומשכירי המקרקעין לבין הסוכנות כחוכרת ומיישבת, לבין האגודה הוא המושב כבר רשות.

8. בשנת 1984 מינו ההורים המנוחים את הנתבע 4, כבן ממשיך במשק, מינוי שבוטל על ידם

   ביום 26.11.2008, עת הגיעו למשרדי הסוכנות וביקשו לבטל את מינויו של הנתבע 4 כבן ממשיך ורישומו של התובע תחתיו.

9. התובע עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו, הינו זכאי להירשם כבעל הזכויות הבלעדי בנחלה מכוח היותו בן ממשיך וכן להעברת בעלות מכסת הביצים לידיו במרשמים הרלוונטיים.

10. התובע נסמך בתביעתו על כתבי ההתחייבות שעליהם חתמו הוריו המנוחים ביום 2.12.2010 שכותרתם: "כתב הצהרה והתחייבות המתיישבים למינוי בן ממשיך", על "הצהרה של בן ממשיך לעניין מועמדות לקבלת זכויות שימוש וחזקה בעתיד בנחלה מס' XXX במושב XXX" חתום על ידי התובע, על "מכתב המופנה לסוכנות היהודית לארץ ישראל אשר הנדון הוא מינוי בן ממשיך" חתום על ידי ההורים המנוחים ועל "הצהרה והתחייבות הבן הממשיך" חתום על ידי התובע (להלן כל המסמכים יחדיו: "כתבי התחייבות"). כתבי ההתחייבות אומתו על ידי עו"ד יעקב סופר. לכתב "ההצהרה והתחייבות הבן הממשיך" התווספה גם המלצת האגודה שאושרה בידי מר XXX ששימש יו"ר ועד מושב XXX.

11. רמ"י ציינה בכתב ההגנה כי לא נמצאת בתיק בקשה להעברת זכויות בנחלה או כל מסמך המעיד על היות התובע בן ממשיך.

12. הסוכנות היהודית גוללה בכתב ההגנה את המסכת העובדתית בדבר תחילת הליכי מינוי התובע כבן ממשיך, הליכים אשר לא הסתיימו ברישום, וכן תחילת הליכי העברת הזכויות בנחלה על שם התובע, אשר לא הסתיימו ברישום.

    עוד צירפה לכתב ההגנה מכתב מיום 30.12.15 (נספח טז') של עו"ד סופר שהתקבל אצלה, אך מופנה לאם המנוחה ולתובע עם העתקים אליה ולוועד המושב, על הפסקת טיפולו בנושא העברת הזכויות במשק ע"ש המנוחה לאחר מות בעלה, לאור בקשתה עם הגיעה למשרדו בליווי הנתבעת וכך נרשם: "ביום 14.12.15 הגב' XXX הגיעה למשרדי ביחד עם הבת שלה XXX ובקשה להפסיק כל טפול וכך אני עושה".

13. עובר לתביעה, הגישה הנתבעת בקשה למתן צו קיום לצוואתה האחרונה של האם המנוחה מיום 17.1.18 (השלישית במספר) בה ציוותה את כל רכושה לנתבעת.

14. הנתבע הגיש התנגדות לצוואה מחמת העדר כשרות משפטית והשפעה בלתי הוגנת שהפעילה הנתבעת על האם המנוחה.

15. עוד הגישה הנתבעת ביחד עם נתבעת 2 בקשה למינוי מנהל עזבון כדי לעשות סדר בנחלה ובלול, אשר לא נענתה, הואיל והתברר בדיון כי אין מה לנהל זולת קבלת כספים עבור מכסת הביצים וגובש מתווה לעניין זה.

16. מתצהירי הצדדים התברר כי קדמו לצוואה האחרונה שתי צוואות.

    האחת, מיום 19.6.13 נוטריונית בה ציוותה את דירת המגורים לנתבעת, והלול ויתרת הכספים בחלקים שווים בין כל שמונת ילדיה.

    השנייה, מיום 15.11.15 בפני שני עדים במסגרתה, ציוותה האם המנוחה את כל זכויותיה בנחלה והמיטלטלין שלה לתובע: "צוואתי זו נעשית על מנת להסיר ספק ולמנוע ויכוחים בין ילדיי וכמו"כ אני קובעת כי בני XXX הוא "הבן הממשיך" וכי צוואה זו באה לתת תוקף לאמור וכן ע"מ להוסיף את כל שאר העיזבון..".

17. אלא שביום 10.12.2015 חתמה המנוחה על מסמך שנכתב בכתב יד ובפני שני עדים, הרב XXX והרב XXX, לפיו היא חוזרת בה ומבקשת לבטל את צוואתה השנייה.

18. בהליך נדרשתי למינוי שני מומחים לדרישת כל אחד מהצדדים.

19. לטענת הנתבעת כי החתימות המתנוססות על גבי "כתב הצהרה והתחייבות המתיישבים למינוי בן ממשיך" מיום 2.12.2010, אינן חתימתם של ההורים המנוחים, הוריתי על מינוי גרפולוג להשוואת כתבי יד לצורך בחינת אמיתות חתימתם.

20. לטענת התובע על העדר כשרות משפטית של האם המנוחה, הוריתי על מינוי מומחה פסיכוגריאטר לבחינת כשרות האם המנוחה לחתום על הצוואה האחרונה.

     

    ב. טענות הצדדים

    טענות התובע

21. לטענת התובע, זכות בר רשות במשק אינה ניתנת להורשה, שכן הסכם המשבצת שמכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת. על כן, הנחלה אינה חלק מהעיזבון. בהתאם לתנאי הרישיון, להורים קיימת הזכות לקבוע בן ממשיך בתנאי שיאושר ע"י הסוכנות והאגודה.

22. לגרסתו, ההורים המנוחים חתמו על מסמכים בהם מינו אותו כבן ממשיך בנחלה. התובע מפנה לטופס ההצהרה למינויו כבן ממשיך מיום 2.12.2010, אשר בו ניתנה לו הנחלה במתנה ללא כל תנאי וכהתחייבות בלתי חוזרת והאגודה קיבלה אותו כחבר על בסיס הצהרותיהם. בנוסף, בשנת 2015 עוד בחייה פנתה האם המנוחה לסוכנות היהודית על מנת להעביר את הנחלה על שמו ללא תמורה.

23. התובע מפנה לחוות דעת המומחית להשוואת כתבי יד שמונתה על ידי בית משפט אשר ציינה כי סביר מאוד שהחתימות של מסמכי מינוי הבן הממשיך נכתבו על ידי המנוחה בעוד שלגבי המנוח לא יכלה לקבוע ממצאים.

24. לגרסתו, כל השנים הללו, בעוד הוריו בחיים, הנתבעת לא התנגדה למינויו כבן ממשיך על אף שידעה כי ניתנו לו הזכויות על ידי ההורים. לפיכך, העלאת טענותיה לאחר פטירתם נגועה בשיהוי ניכר והתיישנות. שתיקתה במהלך השנים אף היא מוכיחה כי ידעה שזהו רצון ההורים.

25. עוד טוען כי במשך כל השנים נהג בנחלה כבן ממשיך מתוך הסתמכות על הצהרת ההורים למינויו כבן ממשיך. בהתאם לכך, שינה את מצבו לרעה, והשקיע כספים רבים במשק, נטל משכנתא לצורך הקמת בית מגוריו בנחלה, ואף שילם את חובות המשק שהצטברו במשך השנים לרבות מיסים והיטלים לאגודה ולרשויות המוניציפליות.

26. לאור האמור, עותר להורות על השלמת רישומו כבן ממשיך.

27. אשר לצוואה של האם המנוחה משנת 2018, לפיה ביקשה להוריש את כל נכסיה לנתבעת טוען כי דינה פסלות ,באשר נערכה בשעה שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה כפי שעולה מחוו"ד הפסיכוגריאטר ותחת השפעה בלתי הוגנת של הנתבעת בהיותה תלויה בה בשל מצבה ואינה משקפת כלל את רצונה החופשי.

28. לטענתו הצוואה מיום 15.11.15 בה העניקה המנוחה את כל זכויותיה בנחלה לו לרבות המיטלטלין, נעשתה מתוך גמירות דעת, חרף טעות הסופר שנפלה בזיהוי הנחלה, ואין כל מניעה למימושה.

29. ולבסוף, חתימת הנתבעת על הסכם "חלוקת העיזבון" מיום 17.7.18 במסגרתו הסכימו ביניהם כי על אף הבקשה לקיום צוואה שהוגשה על ידי התבעת והתנגדות התובע, חלקות עזבון המנוחה תהיה באופן שבו התובע יהיה הבן הממשיך של הנחלה לרבות במכסת הביצים ואילו הנתבעת תקבל לידיה את הכספים בבנק - מחייבת אותה. חרף העובדה כי טענה בעדותה כי הסכמתה הייתה על דף אחר, וחתימתה הייתה ללא תאריך בכותרת, לא הציגה את אותו מסמך, והחזקה כי חתמה עליו מלמדת על הסכמתה לתוכנו.

     

    טענות הנתבעת

30. הנתבעת טוענת כי אם המנוחה הייתה במעמד של בר רשות, שניתן לה ע"י האגודה השיתופית באמצעות הסוכנות היהודית לא"י.

31. לטענתה, זכות זו, אכן יכול שתועבר בצוואה ככל ולא מונה בן ממשיך ע"י ברי הרשות בחייהם.

32. עוד טוענת כי התובע לא התמנה לבן ממשיך, חרף המסמכים שלכאורה מעידים על כך בבחינת ראשית ראייה, וזאת כי לא הושלם ההליך מול הרשויות המוסמכות לכך, נוכח הזמן הרב שעמד לרשותו כ- 13 שנים.

33. כך במשך כ-13 שנים לא השלים התובע את רישומו כבן ממשיך, ולטענתו קשיים בירוקרטיים מנעו ממנו לעשות כן, בעוד שמטעם הסוכנות נאמר כי ב"כ האם המנוחה שיגר אליהם מכתב בו ביקש לעצור הליך הרישום של התובע לפי דרישתה של המנוחה.

34. לטענתה, אף אם נניח כי ניתנה התחייבות ליתן מתנה כפי שטוען התובע, הרי שמדובר בעסקה שלא הושלמה ברישום במשך למעלה מעשור.

35. הנתבעת טוענת כי הטופס שנחתם ע"י ההורים בשנת 2010, הינו טופס הצהרה אשר חתימות ההורים המנוחים בו הינן מזויפות ואינן זהות לחתימותיהן המקוריות. לשיטתה ההורים המנוחים אשר לא ידעו קרוא וכתוב, ולא הבינו את תכנם ומהותם של המסמכים, הוחתמו על ידי התובע אשר הוליכם שולל ואין בהם כדי לשקף את רצונם החופשי והאמיתי למנותו כבן ממשיך.

36. עוד טוענת כי גם מעמדו של התובע כחבר באגודה, הינו ללא כל מעמד משפטי חוקי באשר נעשה תוך שיתוף פעולה בינו לבין גורמים באגודה שסייעו לו בהליך רישומו ובהכנת הצוואה שנערכה בשנת 2015 המעניקה לו את כלל הזכויות.

37. לטענת הנתבעת, המנוחים הם אלה שנשאו בפירעון תשלומי המשכנתא החודשיים, עבור בניית הבית המצוי בנחלה וכן בהוצאות הבית ואחזקתו. גם היתרי הבניה רשומים על שם המנוחים מיום 15.12.1991. בניגוד לטענות התובע כי נטל הלוואות לצורך מימון בניית הבית, הרי שהלוואות אלה ניטלו על ידו ללא כל קשר להסתמכותו על מינויו כבן ממשיך.

38. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי מי שסעד את האם המנוחה במשך כל השנים היו היא והנתבע 5, שגם טיפל בלול העופות עד שבמהלך שנות ה-90 ביקש התובע מההורים לבנות בית במגרש שבנחלה ובשנת 2003 החל גם לדרוש את הכנסות המשק.

39. הנתבעת הוסיפה כי התובע אינו מסוגל לרשת את הנחלה היות ומוכר כנכה ומצוי בקשיים כלכליים. כמו כן, מדובר במשק שכלל אינו פעיל חקלאית הואיל והשטחים, המטעים ומכסת העופות מושכרים לצדדי ג' והזכויות הקיימות בו הן רעיוניות בלבד.

40. אשר לצוואה שנערכה בשנת 2018, לטענתה זו נערכה מרצונה החופשי של האם המנוחה ובהבנה מלאה ללא השפעה כלשהי.

    ובעוד התובע ניתק קשר עם האם המנוחה, היא התגוררה בסמוך אליה וטיפלה בה.

    לפיכך, פעלה המנוחה להטיב עמה וערכה את הצוואה מ-2018 המייחסת לה את כלל הזכויות בנחלה.

     

    ג. השאלות הטעונות הכרעה

41. השאלות העיקריות הטעונות הכרעה הינן:

    האם יש מקום להורות על השלמת רישום התובע כבן ממשיך להוריו לאחר פטירתם, בחלוף למעלה מעשור ממועד חתימת כתבי התחייבות על ידם.

    והאם השינויים בעמדת המנוחה, הבאים לידי ביטוי במכתב מיום 30.12.15 ששלח עו"ד סופר והתקבל בסוכנות, בדבר הפסקת הטיפול בהעברת הזכויות בנחלה ע"ש המנוחה לאחר מות בעלה לאור בקשתה, בהגיעה למשרדו בליווי הנתבעת וכן בציווי המנוחה בצוואתה האחרונה על היות הנתבעת כזוכה בנחלה, יש בהם כדי להצביע על היעדר גמירות הדעת מצידה למינוי. ובאשר לצוואה האחרונה, יש לבחון את תקפותה לאור טענות העדר כשרות משפטית והשפעה בלתי הוגנת.

     

    ד.בחינת מעמד התובע "כבן ממשיך"

42. מוסד הבן הממשיך נולד כרעיון לפתרון יזום מראש למחלוקות משפחתיות עתידיות בנושא מיהות הצאצא שיקבל זכויות ההורים במשק לאחר פטירתם בייחוד כאשר ישנם מספר צאצאים ולאור כך שלפי הפסיקה זכויות בנחלה אינן ניתנות להורשה באשר הן אינן חלק מעיזבון (ע"א 566/89 דב שטיין נ' דבורה סופר, פ"ד מז(4) 167 ותמ"ש (טב') 34371-08-11 א.א נ' ש.א (27/8/12) [פורסם בנבו])

43. בסכסוכי משפחה בענייני "מינוי בן ממשיך", נערך הבירור בשני מעגלים: מעגל מערכת היחסים החיצונית (הורים ו"בן ממשיך" מול רמ"י, סוכנות יהודית ואגודה שיתופית) ומסלול היחסים הפנים משפחתית (הורים ואחים מול ה"בן הממשיך") (רע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 215, (27/8/2002) [פורסם בנבו] (להלן: "פרשת חיים", עמ"ש (מחוזי-חיפה) 52148-10-19 פלוני נ' אלמוני, (4/2/2020) [פורסם בנבו].

44. יצוין כי הגם שלכאורה כל מעגל עומד בפני עצמו, הרי שהרישום אינו מהווה עניין של מה בכך, והוא קשור בקשר הדוק למסלול הפנים משפחתי. כך למשל, השלמת הרישום בסוכנות וברמ"י עשויה להעיד על כוונה ברורה מצד הממנים (ההורים), וכך להפך, משלא מושלם רישום כאמור בחיי הממנים עלול הדבר להעיד על היעדר גמירות דעת של הצדדים בדבר המינוי (תמש (נצ') 44289-09-19 פורסם בנבו מיום 8.8.21).

     

    ה.במעגל מערכת היחסים החיצונית

45. התובע צירף את המסמכים הבאים לכתב תביעתו ותצהירו:

    • הצהרה והתחייבות המתיישבים (המנוחים) למינויו של התובע כבן ממשיך מיום 2.12.2010 חתומה בפני עו"ד יעקב סופר ולפיה: "שנינו יחד וכל אחד מאתנו לחוד הרשומים כמתיישבים במשק מס' XXX במושב XXX (להלן: "המשק") ובעלי רשות שימוש וחזקה בלעדית במשק מאת הסוכנות היהודית לא"י, מצהירים בזאת כי בהתאם להסכם עם בננו XXX ...קבענו אותם באופן בלתי חוזר כבנים ממשיכים במשק הנ"ל אשר יקבלו את החזקה הבלעדית במשק הנ"ל לאחר פטירת שנינו... אנו מסכימים באופן בלתי חוזר כי הבן הממשיך הנ"ל יבנה בית לגור בו בשטח המשק הנ"ל בתנאים המקובלים ו/או יהיו מקובלים אצלכם ו/או במנהל מקרקעי ישראל לגבי בניית בית נוסף לבן ממשיך... הצהרה והתחייבות זו ניתנים על ידינו בתמיכה לבקשה של הבן הממשיך הנ"ל להתקבל כמועמד להתיישב במשק הנ"ל במעמד של בן ממשיך....

      הצהרה והתחייבות זו הנם בלתי חוזרים בהיות זכויות הבן הממשיך הנ"ל תלוית בו. וידוע לנו כי לא ניתן יהיה לבטל את מינוי הבן הממשיך אלא בהסכמתו ו/או בהחלטה שיפוטית".

      בעמוד השני, ישנה הצהרה התחייבות והסכמה של הבן הממשיך חתומה על ידו ומאושרת על ידי עו"ד יעקב סופר.

      בתחתית העמוד, ישנה המלצת האגודה, לאשר את הבן הממשיך במשק חתומה על ידי מורשה האגודה היו"ר מר XXX.

    • מכתב נלווה להתחייבויות מיום 2.12.20 המופנה לסוכנות היהודית לא"י, שכותרתו "מינוי בן ממשיך", עליו חתימת עו"ד יעקב סופר, ובו מודיעים ההורים המנוחים כי הם מבקשים למנות בן ממשיך, וידוע להם כי מדובר בהתחייבות בלתי חוזרת, ולאחר שקיבלו ייעוץ משפטי מעורך דין בעניין המינוי ומשמעותו. בקשתם מהסוכנות לטפל באישור המינוי בהתאם להתחייבויות שלעיל.

    • אישור האגודה מיום 7.6.10 שנשלח לסוכנות היהודית כי בישיבת ועד ביום 26.5.10 הוחלט להמליץ על קבלת התובע כבן ממשיך במשק הוריו. לאישור צורף פרוטוקול.

    • פרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה מ' 12 מיום 28.7.13 בו משתתפים בין היתר מר XXX ומר XXX שזומנו לעדות, ורשומה החלטת הועד על קבלתם של התובע ורעייתו לחברות באגודה במקום האם המנוחה.

46. כידוע זכותו של בעל נחלה במקרקעין ניתנת להעברה לאחר, בכפוף לתנאי הרישיון (בענייננו הסכם משבצת תלת צדדי אשר נכרת בין הסוכנות היהודית, רמ"י והאגודה השיתופית). מדובר בזכות אישית שאינה קניינית המקבלת את תוכנה מהסכמת הצדדים ותנאי הרישיון, ולכן יש לבדוק כל מקרה לגופו (ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה(1) 477, 481 (1991).

47. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר נדרש אישור המינהל על-פי הסכמי המשבצת הרלבנטיים, הרי שבהעדרו לא יכולה להשתכלל העברת הזכות ל"בן ממשיך", והדבר נותר בגדר התחייבות ליתן מתנה, שדיני המתנה חלים עליה (בע"מ 3607/17 פלוני נ' פלוני (23/10/17) [פורסם בנבו].

48. בענייננו מינוי התובע כבן ממשיך לא נרשם בסוכנות ובמנהל.

49. חוזה המשבצת מיום 15.9.97 מפרט ומתווה את אופן עבירותן של זכויות החכירה בנחלה הן במהלך חייו של החוכר והן אחר פטירתו. כך בסעיף 20(ד) לחוזה, מובהר : "אסור לחבר האגודה להעביר ו/או למסור לאחר את זכויות השימוש שלו במשקו, לרבות בבית המגורים, אלא אם קיבל לכך הסכמת המשכיר בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם הסכמת המיישבת שתינתן...". בהמשך, בסעיף 20(ה) מובהר: "במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב ביישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת. באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965".

50. בהתאם לסעיף 20 ה (1) לחוזה המשבצת מיום 15.9.97, כדי שיהיה תוקף למינוי בן ממשיך שנקבע ע"י ההורים, יש צורך באישור הסוכנות, בעודם בחיים (כאן היה יידוע ) ועד אשר ההתחייבות לא הושלמה ברישום, הרי מדובר בלא יותר מהתחייבות ליתן מתנה ולא בחוזה מתנה שהושלם. שכן, אין באישור האגודה כדי לייתר את הצורך במתן אישור הסוכנות על פי הסכם המשבצת.

51. הסוכנות בכתב ההגנה ציינה כי לכאורה הורי התובע המנוחים החלו לפעול לצורך רישומו כבן ממשיך בנחלה ומסמכי המינוי הוגשו בשנת 2012, אולם רישום זה לא הושלם, ובמהלך שנת 2013 החלה אמו המנוחה לפעול להעברת הזכויות בנחלה על שמו עוד בחייה, העברה אשר גם היא לא הושלמה ברישום.

52. ביום 10.1.16 התקבל בסוכנות מכתב מעו"ד סופר המופנה לאם המנוחה ולתובע עם העתקים לוועד המושב והסוכנות בדבר הפסקת טיפולו בנושא עקב בקשת האם המנוחה אשר באה אליו בלוויית ביתה הנתבעת.

    על משמעות מסמך זה ארחיב בהמשך.

53. ויחד עם כל זאת, והגם שהרישום לא הושלם, עדיין יתכן כי במערכת היחסים הפנים משפחתית תוכח הכוונה למינוי בן ממשיך, באופן שניתן יהיה לראות בהתחייבות, כהתחייבות שהושלמה, וזאת מבחינת אומד דעת ההורים המנוחים והתחייבותם במתן המתנה.

54. אלא שבשולי פרק זה, ובטרם בחינת מעגל מערכת היחסים הפנים משפחתית, יש להסיר את הטענה של הנתבעת כי חתימות ההורים המנוחים על שני המסמכים "הצהרה והתחייבות המתיישבים למינוי בן ממשיך" ו- "מינוי בן ממשיך" אשר נחתמו ביום 2.12.10 זויפו.

55. המומחית להשוואת כתבי יד, הגב' אנקונה בחוות דעתה מיום 9.5.21 ניתחה את מסמכי המינוי של הבן הממשיך וכן את דוגמאות החתימה והמסמכים שהונחו בפניה ע"י הצדדים, וקבעה תחת ממצאים ומסקנות, כי היא מצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימות נשוא המחלוקת על שם המנוחה, לבין דוגמאות חתימה בשמה, הן במיקום, ברווחים, בקווי איפיון, בעיצוב ובווריאציות טבעיות. בנסיבות, מסקנתה כי סביר מאוד שהחתימות הנ"ל נכתבו על ידי המנוחה.

56. במענה לשאלות ההבהרה בחוו"ד משלימה מיום 15.7.21 הבהירה כי: "הסבירות שהחתימות נכתבו ע"י כותב אחר הינה קלוש". והוסיפה כי הכותבת המנוחה בעלת קושי כתיבה וחתימותיה ללא סימנים רלוונטיים לכתב רגיל, שזו כשלעצמה תכונה ייחודית. יש להדגיש כי הסימנים הנ"ל נמצאו גם בדוגמאות.

57. לגבי המנוח, רשמה כי בהיעדר דוגמאות חתימה הסמוכות לאלה שבמחלוקת, לא תוכל לקבוע האם מדובר בכתב ידו של המנוח או של כותב אחר.

58. הנתבעת בקשה לזמן את המומחית לחקירה, ובמועד הדיון בו אמורה הייתה להיחקר הודיעה כי ויתרה על חקירתה של מומחית זו.

59. על פי הפסיקה, לאי חקירת מומחה יש משמעות ראייתית, ונטיית בית המשפט לקבל את ממצאי המומחה גוברת כאשר הצדדים נמנעו מלחקור אותו על ממצאיו וקביעותיו בחוות דעתו (עמ"ש (חיפה) 18465-11-20 ש' נ' ש' (פורסם בנבו, 8.3.21); ת"א (מחוזי ת"א) 1727/02 דיויד ל. מאסי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 2.10.05).

60. ומכאן, ולאור ההלכה כי ככלל על בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחה, למעט במקרים חריגים שבהם קיימים טעמים כבדי משקל שמצדיקים את דחייתה, הרי שניתן לקבוע לאור חוות דעת המומחית כי החתימות של המנוחה על מסמכי המינוי של הבן הממשיך עבור התובע היו בחתימתה של המנוחה.

61. ולגבי חתימת המנוח, אני קובעת כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש לטענת הזיוף בפרט שחתימתו אומתה ע"י עו"ד סופר ועניין זה לא נסתר בעדותו.

     

    ו.במעגל מערכת היחסים הפנימית

    עד שנת 2015

62. ישנם מקרים שאף בהעדר רישום בסוכנות ובמנהל, ההתחייבות של ההורים כלפי בנם תעמוד בתוקפה והיא אינה בטלה .

    בפרשת חיים לעיל בעמ' 352-353 נקבע:

    "בהיעדר טעמים מיוחדים, ראוי הוא להעניק תוקף חוזי למערכת היחסים שבין המעביר והנעבר של הזכות, גם אם היא עומדת בניגוד לאמור בהסכם בין המעביר ובעל הזכות. העובדה כי זכות מסויימת אינה ניתנת להעברה אינה צריכה לגרוע מתוקפם של היחסים החוזיים בין הצדדים להסכם ההעברה של זכות זו".

63. השאלה אם הייתה הסכמה פנים משפחתית היא שאלה של עובדות, כאשר נטל ההוכחה הוא על התובע, ונטל זה הופך מוגבר כאשר הממנים המנוחים אינם בין החיים כאשר מידת ההוכחה הנדרשת גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל (ראו ע"א 5997/92 מלק נ' דויטש, פ"ד נא(5) 1, 10-11 (1997) וע"א 2556/05 זלוטי נ' אינדיבי (8/2/2009) [פורסם בנבו]).

64. לצורך בחינת מערכת היחסים הפנים משפחתית יש לבחון בין היתר את טיב המסמך שבאמצעותו נערכה ההתחייבות של ההורים המנוחים למינוי "בן ממשיך", כאשר בדרך כלל ניתן מעמד מוצק יותר להתחייבות "בלתי חוזרת" ולהצהרות בפני עורך דין או נציגי סוכנות ואגודה, לאור ההנחה שחזקה על אדם החותם על כתבי התחייבויות כאמור שיהא מודע לנוסחם ואף יוזהר לפני החתימה עליהם על ידי עו"ד או נציגי המוסדות המיישבים בדבר משמעות החתימה ((תמש (נצ') 44289-09-19 פורסם בנבו מיום 8.8.21).

65. כתבי המינוי וקבלת התובע לחברות באגודה

66. בענייננו הצהרת והתחייבות המתיישבים ההורים המנוחים, חתימת המנוחים על מינוי בן ממשיך, חתימת התובע על הצהרה של בן ממשיך וכן התחייבות והצהרת התובע כבן ממשיך, כולם מיום 2.12.10, נחתמו בפני עו"ד יעקב סופר והוא אישר את חתימתם (עמ' 62 ש' 31-34 ועמ' 63 ש' 1-5 ועמ' 67 ש' 10-12).

67. עו"ד יעקב סופר אף אישר כי פנייתו במכתב לסוכנות היהודית מיום 7.5.14 נעשתה לבקשת האם המנוחה, בו אישר כי הבן האחר XXXחתם ביום 1.1.09 על כתב ביטול מינוי בן ממשיך במשק ההורים (עמ' 63 ש' 6-11) ועל תצהיר ביטול מינוי בן ממשיך שאומתו בחתימתו (ש' 22-26).

    לעניין זה הסביר בחקירתו הנגדית, כשנשאל מניין ניתן ללמוד מכתב ביטול מינוי הבן אחר כבן ממשיך כי תחתיו מונה התובע לבן הממשיך, שהמסמכים אודות המינוי מועברים לסוכנות כאסופה, כאשר מסמך אחד תומך ברעהו, למינוי התובע כבן ממשיך תוך ביטול מינוי האחר (עמ' 71 ש' 9-13).

68. עו"ד יעקב סופר נשאל אודות גמירות דעת ההורים בכוונתם להעניק את זכות הבן הממשיך לתובע, וענה בצורה מפורשת כי זה היה רצונם, הם רצו לתת לתובע את המשק ושהתובע יהיה הבן הממשיך (עמ' 67 ש' 27-30).

69. עוד אישר את צלילותה של המנוחה במועד החתימה (עמ' 67 ש' 31-32).

70. עו"ד יעקב סופר הופנה למסמכי מינוי התובע כבן הממשיך, ונשאל מדוע לא צורפה רעייתו, ועל כך השיב כי ההורים המנוחים הם אלה שקובעים (עמ' 68 ש' 11-14).

71. עו"ד יעקב סופר נשאל מדוע לדעתו לא הושלם הרישום של מינוי הבן הממשיך, והשיב כי מדובר בתהליך שהתנהל בעצלתיים. בתחילה היה צורך בביטול בן ממשיך קודם שנדרשו לו חתימות הבן האחר וההורים, ולאחר מכן מינוי התובע, פרוצדורה ארוכה (עמ' 72 ש' 18-24). ולכן, גם ביקש להפסיק את הייצוג.

72. מעדותו של עו"ד יעקב סופר עולה כי ההורים המנוחים עוד בחייהם חתמו מרצונם החופשי על מינוי התובע כבן ממשיך על גבי מסמכים שקיבל מהסוכנות היהודית ושאימת את חתימתם לאחר שלהבנתו רצו במינוי התובע, תחת ביטול מינוי האח האחר, וזאת מתוך גמירות דעת.

73. מר XXX יו"ר ועד ההנהלה של האגודה הגיש תעודת עובד ציבור בשל היותו במועדים הרלוונטיים יו"ר וועד ההנהלה של האגודה, בה מסר כי המנוחים בקשו כי התובע הוא זה שימונה כבן ממשיך בנחלה (במקום ביטול אחיו כבן ממשיך), ולשם כך פעלו למינויו, והאגודה אישרה את המינוי (כאשר הוא חתם בשם האגודה על ההמלצה לאשר את המינוי של התובע כבן ממשיך. כמו כן נרשם כי התובע הקים בית נוסף בנחלה, והוא ואשתו התקבלו כחברים באגודה (פרוטוקול ישיבת הוועד מיום 28.7.13 עליו הוא חתום ועוד 3 משתתפים). בנוסף, ציין כי זכור לו שהתובע טיפל ודאג למנוחים וגם טיפל במשק החקלאי, ואף שילם בגין חובות במסגרת הסדר משקם. עוד נרשם כי האגודה ראתה בחתימה על מסמכי התחייבות בלתי חוזרים לקבלתו לחברות כמי שאמור להיות בעל הזכויות בנחלה.

74. העד העיד כי חברי וועד נוהגים כחלק מתפקידם הציבורי להגיע לבתים של ההורים המבוגרים לבקשתם ולסייע בידם (עמ' 38 ש' 12-13) מסבירים להם אודות המינוי (ש' 21-23) כאשר בעניינו של התובע ההורים פנו אליהם ובקשו למנותו כבן ממשיך (ש' 13-19).

75. ומשהחל המינוי של התובע, הובא לידיעתם ע"י הסוכנות היהודית כי לא ניתן לבצע כי נדרש ויתור של האח XXX (עמ' 40 ש' 23-27), והסביר כי לא ידע אודות מינוי האח XXX, כי הוא לא חי במושב כמו התובע ואחיו XXX שאותם רואים כל יום מול העיניים ולכן לא זכר (עמ' 40 ש' 26-31). על כן, לאחר שהתברר כי לא ניתן להמשיך במינוי התובע, פנו ההורים ובקשו לוותר על מינוי XXX ולמנות את התובע תחתיו (עמ' 40 ש' 32-34 עמ' 41 ש' 1-2).

76. עוד העיד כי התובע הגיש לאגודה תכניות לבנייה והאגודה חתמה לבקשתו עליהם (עמ' 41 ש' 18-19) וכי האגודה המליצה לקבל את התובע כבן ממשיך (עמ' 24 ש' 9-10).

77. כך גם העיד כי התובע השתתף באספות הכלליות, היה רשאי להצביע, הינו חבר אגודה (עמ' 43 ש' 18, 25 ו- 30), מעורב בקהילה (עמ' 44 ש' 3) ואם רצה להצביע היינו מאפשרים לו להצביע (ש' 9).

78. גם העד מר XXX, שהשתתף בישיבת וועד ההנהלה שאישרה את קבלתם של התובע ורעייתו לחברות באגודה במקום ההורים המנוחים, העיד כי התובע הומלץ כבן ממשיך ולכן התקבל לאגודה ובישיבה שבה קבלו את התובע לחברות היה נוכח כחבר בוועד ההנהלה (עמ' 58 ש' 3-20).

79. הנתבעת טענה כי סביב חתימתם של מסמכי ההצהרה על מינוי התובע כבן ממשיך והצוואה משנת 2015, היו מעורבים חברי האגודה מהמושב אשר סייעו לתובע באופן שאינו הוגן והדבר מעלה תמונה של מעורבות בעלת אינטרסים זרים ובמטרה לעגן את זכויותיו של התובע במשק, ולטובת קידום האינטרסים של המושב.

80. אני דוחה את טענתה זו של הנתבעת.

    התרשמתי מאמינות עדותם של חברי וועד האגודה ונתתי אמון בגרסתם כי כחלק מתפקידם הציבורי סייעו למנוחים, באופן מקצועי וללא משוא פנים, כפי שנתנו יד לכל תושב במושב שנדרש למנות בן ממשיך בנחלה.

81. עדותם של עו"ד סופר ויו"ר חבר וועד ההנהלה הייתה אמינה עליי, ולאורה עולה כי ההורים המנוחים מינוי את התובע כבן ממשיך עוד בחייהם מתוך גמירות דעת והבנת משמעות ההתחייבות "הבלתי חוזרת", שהוצהרה ונחתמה בפני עורך דין וגם נאמרה על ידם בפני נציגי האגודה וכי מסמכי המינוי הועברו לסוכנות.

82. מדברי יו"ר וועד ההנהלה אף עולה כי התובע הוא היחיד שגר בצמידות להורים, טיפל במשק, בלול ובנה את ביתו בחצר הוריו ללא כל התנגדות מצד אחיו.

83. כפי שעולה מהודעות האגודה, מהעדויות והמסמכים שהוצגו בפניי, האגודה הכירה דה פקטו ללא העברת זכויות מסודרת וללא סיום הליכי הרישום בתובע כמחזיק בנחלה. וזאת על אף שבהתאם לרישום ברמ"י הנחלה עודנה רשומה ע"ש ההורים המנוחים שהיו במעמד חברי אגודה ועל אף שהליכי הרישום ברמ"י לא הסתיימו.

84. אך בבחינת מסמכי כתב המינוי לא סגי.

85. יש לבחון התנהלות הצדדים (הורים ובן ממשיך) במועד המינוי, לאחריו עד לפטירה של ההורים. בנוסף, נסיבות חיצוניות התומכות או מפריכות מינוי של בן ממשיך כגון עדויות בעלי הדין, טיפול ודאגה של בן ממשיך בהוריו וכן קיומם של הסכמים אחרים בינו לבין ההורים ככל שיש. כן יש לשקול את הטעמים לאי השלמת הרישום. עוד יש להביא בחשבון כאשר בוחנים ניהול ההליך הדיוני והראייתי גם את שיקולי צדק, יושר והגינות אשר עומדים בסופו של יום בבסיס כל הכרעה שיפוטית (תמש (נצ') 44289-09-19 פורסם בנבו מיום 8.8.21).

    ז.לעניין מערכת היחסים בין התובע להוריו אל מול אחיו

86. לעניין מערכת היחסים, העיד מר XXX כדלקמן:

    "האח XXX שמינויו כבן ממשיך בוטל, כלל לא התגורר במושב אלא בקריות, וממילא לא יכול היה להיות בן ממשיך לנוכח החיוב במגורים במושב, התובע היה היחיד שגר במושב צמוד להורים, כולם התחתנו עזבו לXXX, לXXX חוץ מהאח XXX ששירת כשוטר במשטרה ויש לו מגרש במושב והוא גר בו" (עמ' 41 ש' 24-34).

87. העד נשאל מי טיפל במשק של ההורים, ועל כך השיב כי רק התובע (עמ' 45 ש' 11), בלול ובמטעים (ש' 18-24) ויש לו בנוסף את השטחים במושבים והפרדס באזור XXX (עמ' 46 ש' 10-11). הוא גם טיפל בחובות של המשק למשקם (ש' 12-13).

88. עוד העיד כי בזמן שהתובע בנה את ביתו בנחלה, אף לא אחד מהאחים התנגד, כאשר האח XXX גר מטר מהם במושב (עמ' 52 ש' 23-26).

    "תראה, בתוכניות של הבנייה, לא כל אבא נותן לבן שלו לגור בחצר שלו. אם אין לו תכניות שהוא יהיה הבן ממשיך.

    "...הרי זה מפורסם בוועדת תכנון ובנייה פרסום והכל. אין התנגדויות אין כלום אף אחד לא בא ואמר למה חתמתם תכניות והוא גר מטר מהם XXX".

    עדויות התובע, הנתבעת ואח נוסף עד מטעמה

89. התובע 

90. התובע העיד כי בנה את ביתו בנחלה בשנת 1994 לבקשת אביו, שהיה צריך את עזרתו במשק (עמ' 74 ש' 15-16):

    "אבא רצה שיהיה לי בית, והוא רצה שאני אהיה בן ממשיך ואני...עוזר לו כי הייתה לו בעיה לבבית" (עמ' 74 ש' 31-32) "והוא ביקש שאני אעזוב הכל ואתחיל לעבוד ולעזור לו במשק להתפרנס" (עמ' 75 ש' 1) "והם החליטו שאני עובד במשק, עוזר להם ומפרנס אותם" (עמ' 76 ש' 29). "במשק היו עופות, היו מטילות, היו לנו פרדסים היו לנו אפרסקים היו לנו זיתים" (עמ' 77 ש' 2). עוד העיד כי הוא שיפץ את בית המנוחים לנוחיותם (עמ' 96 ש' 19).

91. מסתבר כי במועד שהתובע בנה את ביתו, בית שני בנחלה, באישור הסוכנות, אחיו XXX היה עודנו רשום כבן ממשיך.

92. העיד כי הוא והוריו שלמו את החובות למשקם (עמ' 83 ש' 1).

93. סיפר כי אחיו בנתק ממנו מאז שנודע להם שהוריו מינו אותו לבן ממשיך (עמ' 97 ש' 2-7).

94. האח XXX

95. עד זה הוא היחיד מבין ששת האחים (פרט לצדדים) שבה להעיד לטובת הנתבעת. שאר האחים זנחו את ההליך.

96. העד העיד כי התובע נולד במושב, ההורים נתנו לו אפשרות לבנות, הוא התחתן וגר עם בת זוגו בנחלה, הביא ילדים עמה ומגדלם בנחלה (עמ' 121 ש' 30-34, עמ' 122 ש' 1-4).

97. לגבי הנתבעת הרי שזו מתגוררת במושב אחר בXXX (עמ' 125 ש' 23-25).

98. העיד כי ידע שהתובע חבר באגודה רק בשנת 2015 לאחר שנודע לו שהאם המנוחה ערכה צוואה (עמ' 122 ש' 23-30).

99. העד נשאל מדוע חיכו עם התביעה, ולא הגישו שעוד האם הייתה בחיים אלא רק בשנת 2018, ותשובתו הייתה מבולבלת, התייחס לצוואה משנת 2015 ולא למינוי בן ממשיך (עמ' 124 ש' 22-28).

100. העד נשאל למה העדיפה אמו המנוחה את התובע על פניו ועל פני אחיו, והשיב "אני לא יודע מה הלך שמה. זה דברים הזויים" (עמ' 125 ש' 33-34).

     "עכשיו תסביר לי, למה שהיא תיתן XXX את הנחלה, שלמעשה XXX גר שמה? אליה בנה שמה, XXX השקיע שמה, XXX למעשה הוא בן ממשיך. הוא מונה, הוא התחיל את התהליך, האגודה קיבלה אותו. מה קשורה XXX?

     ת: היא תמיד סמכה על XXX.

     ש: סמכה על XXX מתי? באיזה שנה?

     ת: תמיד. כל הזמן. כל החיים שלה.

     ש: אז למה צוואות היא עשתה לXXX? למה היא מינתה אותו?

     ת: אני לא יודע מה הלך שמה. זה דברים הזויים".

101. הנתבעת 

102. אשרה כי את מסמכי מינוי בן ממשיך שהוריהם חתמו לתובע הכירה לפני שנים רבות (עמ' 130 ש' 30-34) שעוד היו בחיים (עמ' 131 ש' 1-3, 11-15, 30-33 ועמ' 132 ש' 1-4) ובחרה שלא להתעמת עימם על בחירתם בתובע ולא התנגדה לכך מחמת כבוד שרחשה כלפיהם (עמ' 132 ש' 5-7).

103. עוד אישרה כי לאורך שנים ובזמן שביקרה את הוריה בנחלה, ראתה את התובע בונה את ביתו ומתגורר שם (עמ' 132 ש' 16-22), מתחתן ומביא ילדים (ש' 17-28), ומתקבל לחברות באגודה (עמ' 133 ש' 26-29) בזמן שהיא התחתנה ועברה למושב אחר (עמ' 132 ש' 34 ועמ' 133 ש' 20-21).

104. כך גם אישרה כי כשמקבלים אדם לחברות באגודה הוא מקבל הכל לרבות מכסה, והוא זה שיקבל את המשק (עמ' 134 ש' 8-10 ש' 17-18).

105. למעשה, הנתבעת אישרה כי בחרה להתעלם מהמצב שהתובע נוטע שורשיו בנחלה :

     "ש. את ראית אותו בונה. וראית אותו גר, וראית אותו זה, ואז התחתנת ועברת לXXX. וההורים חתמו לו. ואני שואל שאלה פשוטה: האגודה מקבלת אותו לחברות, את לא מבינה שיש פה מעשה, מעשה של בן ממשיך? מינוי בן ממשיך? את לא מבינה את זה?

     ת: לא. לא מבינה.

     ש: לא מבינה. שאלת את ההורים?

     ת: שאלתי. אין השלמה.

     ש: מה ההורים אמרו?

     ת: אמרתי לך. אני עונה לך.

     ש: וההורים לא ענו לך? ששאלת אותם?

     ת: לא ענו לי. לא זוכרת".

     (עמ' 134 ש' 24-34).

106. הנתבעת הופנתה בחקירתה לתצהיר התובע ונספחיו, המלמדים כי נטל משכנתא לטובת עלויות הבנייה, ועלויות נוספות לבניית ביתו, והיו לו פיגורים בתשלומים עד כדי הליכי הוצל"פ, ונשאלה הכיצד טענה בכתב ההגנה שלה כי בתשלומים אלה נשאו ההורים, ועל כך השיבה : "לא ראיתי. לא זכור לי" (עמ' 150 ש' 7-12).

107. ובהמשך נשאלה, הכיצד יתכן כי ההורים ינשלו אותו מזכויותיו כבן ממשיך כטענתך, שהרי הוא השקיע את כל חייו בנחלה, והשיבה: "אין לי מושג. תשאל אותי על שתים עשרה אני אענה לך ואז נבין את התמונה" (עמ' 150 ש' 13-17).

108. ניתן לסכם כי במעגל מערכת היחסים הפנימית, ההורים ראו בתובע "כבן ממשיך" והנתבעת הייתה מודעת להליך מינויו ולכך שתקע יתד בנחלה.

109. ה"בן הממשיך" הינו מושג אשר התפתח במשקים חקלאיים נוכח מדיניות מנהל מקרקעי ישראל למנוע פיצולה של נחלה והעברת הזכויות במשק ליותר מאדם אחד, והוא מתייחס בעיקרו "לבן שבונה את ביתו בחלקה או ליד בית ההורים, מעבד עימם את המשק ומצפה לכך שעם מותם, בבוא היום, יהיה בעל המשק במקומם" (ראו לעניין זה ס' אוטולונגי, ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק עובדים, עיוני משפט ט' התשמ"ד 469).

110. בעניינינו נמצאנו למדים מהעדויות כי התובע חיי מאז ומתמיד בנחלה, השקיע בה, בנה בה את ביתו, סייע לאביו המנוח בניהול המשק, התקבל כחבר באגודה, להבדיל מהנתבעת שגרה ביישוב אחר. למעשה בניית הבית ונטילת הלוואת משכנתא על ידי התובע נעשתה ללא קשר למינויו "כבן ממשיך" ועוד קודם לכן. כתבי המינוי של בן ממשיך, והמסמכים הנוספים שיוצגו להלן, רק ניסו לעגן בצורה חוקית את מעמדו ככזה והם משקפים את רצון המנוחים.

     מסמכים נוספים

     העברת זכויות בנחלה במתנה לתובע עוד בחייה של המנוחה שלא הושלמה ברישום

111. חיזוק לרצון האם המנוחה להעביר את זכויותיה בנחלה לתובע, ניתן גם במסמך עליו חותמת ביום 16.6.13 ונשלח לסוכנות (צורף לכתב הגנתה) בו נרשם: "אני מבקשת להעביר את המשק שלי ללא תמורה לבני...ואשתו...", שמשמעותו העברה של הזכויות בנחלה במתנה עוד בחייה לתובע ורעייתו, אשר גם היא לא הושלמה ברישום.

112. העד XXX אישר בחקירתו כי ידע על בקשתה זו של האם המנוחה להעביר עוד בחייה את זכויותיה בנחלה לתובע (עמ' 52 ש' 12-17).

     צוואה מיום 15.11.15 בה העניקה המנוחה לתובע זכויות בנחלה

113. חיזוק נוסף, בצוואה שעורכת האם המנוחה ביום 15.11.15 שבה העניקה זכויות לתובע בנחלה.

     בצוואה נרשם בסעיף 2 כי : "הנני מצווה מרצוני הטוב וחופשי ...את כל רכושי ונכסי דניידי ודלא ניידי וכל המיטלטלין...לרבות הזכויות במשק מס' XXX במושב XXX, הדירה הצמודה לו על כל תכולתה, כל הציוד החקלאי, טרקטורים, מכונות, מכסות ביצים...לבני (התובע – ר.ג.) בלבד ובשלמות"

     ובסעיף 3 : "צוואתי זו נעשית על מנת להסיר ספק ולמנוע ויכוחים בין ילדיי וכמו"כ אני קובעת כי בני ...(התובע – ר.ג.) הוא "הבן הממשיך" וכי צוואה זו באה לתת תוקף לאמור לעיל...".

114. לעניין צוואה זו, יצוין כי לא נתבקש כלל לקיימה, והיא הובאה כראייה בלבד לחיזוק גרסתו של התובע כי הוריו המנוחים רצו להבטיח את מעמדו כבן ממשיך של הנחלה.

115. צוואה זו אושרה על ידי עו"ד יעקב סופר כאחת שמנוסחת על ידו, לא זכר ממי קיבל את הפרטים הרשומים בה ולא ידע להסביר את הטעות בשם המושב ומספר המשק, ואולם היא לא נחתמה במשרדו מהסיבה כשהיא נחתמת במשרדו הינו משמש כעד לחתימה (עמ' 65 ש' 12-24 ועמ' 66 ש' 7-11 ).

116. עדי הקיום לצוואה נחקרו.

117. אחד מהם מר XXX אישר את חתימתו כעד לצוואת המנוחה (עמ' 47 ש' 12-18), כי היא נחתמה על ידי המנוחה (עמ' 48 ש' 3-4) כי הקריא למנוחה את צוואתה טרם החתימה שכן היא לא ידעה קרוא וכתוב (ש' 5-14), כי ככל הנראה נפלה טעות סופר במספר המשק ובשם המושב, אישר שיכול להיות שלא עלו על הטעות הזו (ש' 15-16) וכי היא הבינה על מה חותמת (ש' 26-31). עוד העיד כי כעד נוסף לצוואה, נכח גם מר XXX וכי התובע לא נכח שם (עמ' 50 ש' 11, 1-5) וכי הוא לא זוכר היכן נחתמה הצוואה (עמ' 48 ש' 7-8). עוד השיב כי הוא וחבר וועד ההנהלה הנוסף, מר XXXנוהגים להיות עדים לצוואות חברים (עמ' 51 ש' 11-12).

118. השני מר XXX, היה עד לצוואה זו, זיהה את חתימתו על הצוואה.

     העיד כי הצוואה נערכה ונחתמה במשרדו של עו"ד יעקב סופר מכרמיאל (עמ' 54 ש' 14, 17-18 25-26) מזיכרונו עו"ד סופר הקריא את הצוואה, המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב, הסביר למנוחה את תוכנה, ולאחר חתימתה חתמו הם כעדים (עמ' 55 ש' 13-30 עמ' 56 ש' 8). גם הוא לא ידע להסביר את הטעות במספר המשק ובשם המושב, לדבריו : "פעם ראשונה אני רואה את זה". עוד ציין כי התובע היה בחדר (עמ' 55 ש' 31-32 וש' 3-7) והוא גם הביא את המנוחה למשרד העו"ד והחזיר אותה (עמ' 56 ש' 30-34).

119. גם התובע העיד כי הוא זה שלקח את אמו לבקשתה, לעו"ד סופר לערוך צוואה זו מהסיבה:

     "היא הבינה שהעניין שלי תקוע של הבן הממשיך, מכל מיני סיבות של האחים, שניסו לעצור את זה ...היא אמרה לי שהיא חותמת על צוואה לגמור את התהליך של הבן הממשיך, היא ראתה שזה מתארך היא לא הבינה למה זה מתארך, היא שאלה אותי כל הזמן מה קורה...." (עמ' 90 ש' 14-15 עמ' 91 ש' 17-19).

     העיד כי אמו הייתה עם שני העדים במשרד של עו"ד סופר והוא חיכה בחוץ (עמ' 90 ש' 29-34).

120. החשיבות בעדותם של העדים היא באישורם כי רצון המנוחה היה להעביר לתובע את זכויותיה בנחלה. גם התובע בעדותו העיד כי רצונה של האם המנוחה היה לסיים את התהליך של הבן הממשיך שהתארך יתר על המידה.

121. הואיל ולא נתבקש מתן תוקף של צו קיום לצוואה זו, אינני נדרשת לסתירות ולטעות הסופר המהותית בעיני במספר המשק ובשם המושב, שאותו מורישה האם המנוחה לתובע. למעלה מן הנדרש, אציין כי פגם זה לכאורה אינו בר תיקון הואיל והינו פגם היורד לשורש העניין. לא ניתן לטעון שהמנוחה הייתה מודעת לתוכנה של צוואה בה נרשם על ציוויי נכס מקרקעין שאין היא בעליו. ואולם, ניתן לעמוד על כוונתה לצוות לתובע את הנחלה גם ללא קיום הצוואה.

      

     השינוי שהחל מסוף דצמבר לשנת 2015

122. תחילתו במכתב מיום 30.12.15 מעו"ד סופר המופנה לאם המנוחה ולתובע עם העתקים לוועד המושב והסוכנות בדבר הפסקת טיפולו בנושא עקב בקשת האם המנוחה אשר באה אליו בלוויית ביתה הנתבעת.

123. מר סופר טען בסיום עדותו כי בחר לסיים את הטיפול בייצוג התובע משום "שהוא שיגע אותי...וכל זה היה פרו בונו...עד היום הוא יודע טוב מאוד שהוא חייב לי שכר טרחה" (עמ' 65 ש' 2). וכשנשאל ספציפית על התוכן של המכתב הנ"ל של הפסקת הייצוג השיב: "ראיתי מלחמות רבות במשפחה הזו, ולכן הרמתי ידיים מכל העסק הזה" (עמ' 71 ש' 24).

124. העד XXX העיד כי לא ראה מכתב כזה מעו"ד סופר, אבל שמע עליו מהתובע (עמ' 59 ש' 16-17) וגם לא ידוע לו כי המנוחה שינתה את דעתה לגבי רישום התובע עוד בחייה כבן ממשיך בהעברה ללא תמורה (ש' 25-27).

125. בנוסף, צורף מסמך מיום 10.12.15 על ביטול הצוואה מיום 15.11.15, בה ציוותה את הנחלה וכל רכושה לתובע, וזאת בפני העדים הרב XXX והרב XXX. מסמך זה צורף לראשונה לתצהיר הנתבעת.

126. וסיומו של השינוי בצוואתה האחרונה של האם המנוחה מיום 17.1.18 בה ציוותה את הנחלה וכל רכושה לנתבעת.

127. חודשיים לאחר מכן נפטרה האם המנוחה.

     ח.השאלה שעולה האם העובדה שרישום הבן הממשיך לא הושלם בשל קשיים שונים, ובהמשך השינוי שכביכול חל בעמדת המנוחה לגבי מינוי התובע כבן ממשיך, כפי שעולה ממסמך ביטול הצוואה משנת 2015 ובציווי המנוחה בצוואתה האחרונה משנת 2018 על הנתבעת כזוכה בנחלה, יש בהם כדי להצביע על חזרתה בה מרצונה למנות את התובע כבן ממשיך בהינתן כי מדובר בהתחייבות למתנה על תנאי.

128. יש לבחון שאלה זו בשני מישורים:

     • האם התובע שינה את מצבו לרעה בהתבסס על ההתחייבות בכתב המינוי והאם התנהגותו עומדת בסטנדרט המצופה מבן ממשיך.

       מהי הסיבה לעיכוב ברישום מינוי הבן הממשיך.

     • מה הייתה מידת עצמאותה של המנוחה לקבל החלטות החל משנת 2016 והאם הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעת.

       ובהתאמה מה דינה של הצוואה משנת 2018.

       ט.האם התובע שינה את מצבו לרעה בהתבסס על ההתחייבות בכתב המינוי 

129. התובע טען כי שינה מצבו לרעה בשל השקעתו בבניית בית בנחלה אשר הביאה אותו לגרעון כלכלי.

130. התובע צירף מסמכים הקשורים לבניית ביתו הכוללים הצעות מחיר שהוצאו על שמו, קבלות, חשבוניות מסמכי משכנתא שנטל לצורך מימון הבנייה ומסמכי סילוק משכנתא.

131. בנוסף, הוא היחיד מכל ילדיהם של המנוחים, שהתגורר במשק כבר במשך שנים, עסק בחקלאות, טיפל במשק, דאג להסדיר את החובות שרבצו עליו במשך השנים והמשיך את דרכם של הוריו המנוחים (עמ' 82 ש' 33, עמ' 83 ש' 1).

132. מעשים אלו מלמדים כי נוצרה לו ציפייה לפיה כנגד מתן זכויות בר הרשות בנחלה, הוא יבנה את חייו שם ויוכל להמשיך את הטיפול בלולים ובחקלאות שהחל האב המנוח.

133. הנתבעת התחמקה בעדותה ממתן מענה לשאלה הכיצד ההורים המנוחים ירצו לנשל בן מזכויות בן ממשיך לאחר שבנה את ביתו בנחלה.

     "ש. לא זכור לך. אם XXX שילם ומימן ובנה והשקיע, ועשה את הכל בנוכחות ההורים, לדעתך ההורים רצו לנשל אותו מהזכויות של בן ממשיך בנחלה?

     ת. אין לי מושג. תשאל אותי על שתים עשרה אני אענה לך ואז נבין את התמונה".

     (עמ' 150, ש' 13-16).

134. מהעדויות שהובאו למדנו כי במעגל מערכת היחסים הפנימית, ההורים ראו בתובע "כבן ממשיך" והנתבעת הייתה מודעת להליך מינויו ולכך שתקע יתד בנחלה.

     גם האגודה ראתה בו כמי שאמור להיות בעל הזכויות בנחלה, וקיבלה אותו לחברות באגודה במקום המנוחים.

135. מעדותו של עו"ד יעקב סופר עולה כי הרישום של מינוי הבן הממשיך, לא הושלם וההליך התנהל בעצלתיים. בתחילה היה צורך בביטול בן ממשיך קודם שנדרשו לו חתימות הבן האחר וההורים, ולאחר מכן מינוי התובע, פרוצדורה ארוכה (עמ' 72 ש' 18-24).

     כמו כן, מכתב ההגנה של הסוכנות היהודית עולה כי היה עיכוב ברישום עקב דרישותיה לאחר פטירת המנוח, להעברת הזכויות תחילה מהאב לאם, ורק לאחר מכן רישום התובע כבן ממשיך.

     י.מה הייתה מידת עצמאותה של המנוחה לקבל החלטות החל משנת 2016 והאם הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעת.

     ובהתאמה מה דינה של הצוואה משנת 2018.

136. השינוי ביחסים בין התובע למנוחה, שנכפה עליו, החל בשנת 2016 שנתיים לפני פטירתה.

137. התובע העיד כי החל משנת 2016 הנתבעת ואחיו XXX נתקו את הקשר בינו לבין האם המנוחה שהייתה "בחזקה" שלהם "תחת השפעה של כדורים" (עמ' 89 ש' 1, ש' 15-18).

138. האח XXX העיד שסמוך למועד עריכת הצוואה בשנת 2018 הנתבעת הייתה צמודה לאם המנוחה רוב הזמן, והוא היה מסיע אותן לביטוח לאומי, לקופת חולים ועוד, והנתבעת גם ישנה אצלה (עמ' 127 ש' 17-22).אישר שבעקבות נפילתה ופציעתה של המנוחה, הם בקשו הגדלת הקצבה ועוד עזרה וכי מצבה הגופני לא היה טוב (עמ' 128 ש' 23-28). טיפלה בה עובדת זרה, שגם בישלה עבורה (עמ' 129 ש' 8-17).

139. הנתבעת העידה כי בערוב ימיה של האם, היא זאת שדאגה לה להכל: היא הייתה הולכת עמה לבדיקות רפואיות, לקניות, לביטוח לאומי, "כשביטוח לאומי היה צריך לבוא לביקורת היו מתקשרים אליי", האם המנוחה סמכה עליה, והייתה תלויה בה. כך גם אם המנוחה הייתה צריכה כסף היא נדרשה לעזרתה (עמ' 151). הנתבעת אישרה כי האם המנוחה לא הייתה מחליטה שום דבר בלעדיה (עמ' 152 ש' 14-15).

140. מעדותה של הנתבעת עולה כי השפעתה על המנוחה הייתה רבה בפרט בשנתיים האחרונות לחייה.

141. הנתבעת נשאלה על ידי המותב מדוע המנוחה לא התעמתה עם התובע וסיפרה לו כי היא עושה צוואה לטובתה בניגוד לכתבי מינוי "בן ממשיך". במענה לשאלה זו, הציגה הנתבעת גרסה חדשה בחקירתה הנגדית, אשר לא מצאה את ביטוייה בתצהירה לגבי הצוואה מיום 15.11.15 שנערכה לטובת התובע, לפיה המנוחה סיפרה לה שכביכול צוואה זו נערכה "בתרמית", שכן התובע אמר לה שהוא לוקח אותה לרופא, כשלמעשה לקח אותה למשרדו של עו"ד סופר, שם היו שני העדים XXX וXXX. העו"ד הציג את עצמו כראש המועצה, וביקש כי תחתום כדי לעזור לתובע (עמ' 140 ש' 10-29).

142. אז פנו לגרסתה שתיהן, לעו"ד סופר ובקשו כי יערוך צוואה חדשה, והוא ביקש כי יביאו שני עדים. מכאן נערכה פנייתה דרך מעבידה לרב XXX שהסכים לערוך ביום 10.12.15 כתב ביטול לצוואה מיום 15.11.15 בנוכחות העוזר שלו מר XXX. לאחר מכן, שתיהן חזרו לעו"ד סופר והציגו לו את כתב הביטול, והוא אמר להן: "קחי את זה, לא רוצה לא לראות אותך, לא את אמא שלך, ולא מתעסק עם משפחת XXX" (עמ' 141).

143. הנתבעת נשאלה מדוע גרסה חדשה זו לא הובאה בתצהירה, ומדוע לא הוטחה בעו"ד סופר שהעיד לפניה, וב"כ התנגד למתן מענה מצידה (עמ' 143).

144. לגבי המסמך שכותרתו "ביטול צוואה" מיום 10.12.15, בו הורתה המנוחה על ביטול הצוואה מיום 15.11.15 לטובת התובע, שנערך בפני שני העדים הרב XXX והרב XXX שלמדו בכולל בו עבדה כמנקה.

145. ראשית, המסמך המקורי לא הוצג, והעתק צורף לראשונה לתצהיר הנתבעת (ראה דברי בא כוחה עמ' 101 ש' 11-12).

     שנית, ספק אם ביטול צוואה על ידי המצווה המוסדר בסעיף 36 לחוק הירושה כאשר דרך המלך היא באחת הצורות לעשיית צוואה, נעשה כדין בפני שני העדים ואף ספק אם המנוחה ידעה להבחין בטיבו של המסמך, שהרי אף לא אחד מעדים ידע לומר כי הסביר לה את משמעות הביטול ותוכנו. מכל מקום, אין במסמך זה כדי להעלות או להוריד לעניין תוקפה של צוואת 2015, מהטעם שגם את צוואה זו לא ניתן לקיים.

146. חשיבותו של מסמך ביטול הצוואה, הוא בכדי להצביע על ההשפעה של הנתבעת על המנוחה שהיא זו שהסדירה את עריכתו בחתימת שני העדים. למעשה, עדותם של אותם העדים שחתמו על מסמך הביטול, רק הוכיחה כי הינו חסר כל ערך.

     הרב XXX אישר כי המסמך שכותרתו "ביטול הצוואה" נערך בכתב ידו, אבל לא זכר שפגש את המנוחה, לא זכר שהיה בביתה, לא זכר שבאה לבית המדרש, לא זכר שהסביר לה את משמעותו ותוכנו של המסמך (עמ' 105-106). לכשנשאל האם היה חותם על מסמך עליו המנוחה לא חתמה בכלל, השיב כי אינו יכול לענות על השאלה כי הוא לא זוכר את כל האירוע (עמ' 106 ש' 14-20). גם הרב XXX לא זכר דבר מהאירוע, הוא אישר כי החתימה על ביטול הצוואה היא שלו אך אינו זוכר דבר, אינו זוכר כי פגש את המנוחה, אינו זוכר היכן, אינו יודע להסביר אם יודעת קרוא וכתוב, אולם ידע לומר שלא הסביר לה דבר אודות המסמך, ולשאלת בית משפט אם יכול להיות שחתם על המסמך כשהיא לא בפניו השיב "...הכול יכול להיות אני לא זוכר" (עמ' 102 ש' 12-14 ועמ' 103).

147. הנתבעת טענה כי המנוחה כמענה לצוואה שנערכה על ידה לטובת התובע בשנת 2015 ערכה צוואה לטובתה, בגלל ש"התובע לקח אותה ליעקב סופר במרמה", ואולם לא ידעה להסביר מדוע הצוואה לטובתה נערכה רק בשנת 2018, דהיינו מהי הסיבה לפער השנים ביניהן (עמ' 152 ש' 29-34).

148. הנתבעת נשאלה אפוא מדוע לא פנתה למנוחה מיד שידעה על הצוואה לטובת התובע משנת 2015, ולמה המתינה שלוש שנים, ועל כך השיבה "לא זוכרת" (ש' 1-3).

149. עוד נשאלה, כי אם נכונה גרסתה שהמנוחה בקשה לבטל את מינוי התובע כבן ממשיך, מדוע לא פנתה לאגודה לעצור את ההליך, ועל כך השיבה כי מינויו של התובע לאגודה היה לאחר מותה, "הוא לא יכול להיות רשום באגודה בזמן שאמא בחיים" (עמ' 153 ש' 1-14).

150. מהאמור עולה כי למרות שהנתבעת ידעה כל השנים על כך שהמנוחים פעלו למינויו של התובע כבן ממשיך, ובהמשך על הצוואה לטובתו משנת 2015, גם הניחה כי לא הושלם רישומו כבן ממשיך בחייה של המנוחה, ובחלוף שנתיים אלה, ניצלה את קרבתה אליה, וההידרדרות שחלה במצבה כדי שהמנוחה תערוך צוואה לטובתה, ובלשונה "המנוחה לא הייתה מחליטה כלום בלעדיה". ועל כך ארחיב בהמשך.

     יא.הצוואה האחרונה משנת 2018

151. הצוואה מיום 17.1.18 נערכה ע"י עו"ד משה חנייא שחתום גם כעד קיום ואליה צורף אישור מיום 17.1.18 שבו אותו עו"ד מאמת את חתימתה.

152. בצוואה נרשם כי:

     "אני מצווה ומורישה את כל מה שיהיה בעזבון השייך וניתן לחלוקה מכל סוג ומין שהוא, כספים, מזומנים, חשבונות בנק, תכניות חסכון, מטבע זר וכל רכוש אחר הן בארץ והן בחו"ל, יוענקו לXXX...".

153. בתרשומת מיום 17.1.18 נרשם כי :

     "...מודיעה בזאת כי רצוני האחד והיחיד הוא כי כל ענייני הכספים, המיכסת לול, ענייני הנחלה במשק XXX במושב XXX, הבנקים, וכל מה שמחויב במציאות לנהלו, ינוהל ויטופל בלעדית ע"י הבת שלי XXX...הגרה כיום במושב XXX.

     וכדבריה בעברית צלולה: "אני נותנת הכל בXXX" "תעשה הכל בXXX".

154. כפי שעולה מעדותם של הנתבעת ואחיה ומחוו"ד המומחה הפסיכוגריאטר, במועד עריכת הצוואה בשנת 2018, המנוחה לא הייתה עצמאית, לא מבחינה פיזית ולא מבחינה שכלית, היא הייתה תלויה בנתבעת והסתייעה בה, ולא נטען כי היו לה קשרים עם אחרים, אדרבא הודגש בעדותה של הנתבעת כי היא לבדה החליטה בכל ענייניה (עמ' 152 ש' 14-15). כך גם מתברר כי מידת מעורבותה של הנתבעת בגיוס המנוחה לעריכת צוואה לטובתה מלמדת על השפעה בלתי הוגנת: בבחירת העו"ד ויצירת קשר עמו ( מעדותו עולה כי הנתבעת היא זו שיצרה עמו קשר לאור המלצת הרב XXXעליו ובקשה לערוך צוואה למנוחה (עמ' 108 ש' 7-9), הסעת המנוחה למשרדו בעזרת אחיה, היותה של המנוחה מסתייעת עם הליכון ותלותה בה (עמ' 137 ש' 25-26 גם האח אישר זאת עמ' 119 ש' 33-34), וגרסתה לגבי אופן ביצוע התשלום לעו"ד בעבור הצוואה שלא הייתה עקבית (עמ' 144 ש' 12-20 אל מול ש' 20-32).

155. עובדות אלה הכשירו קרקע פורייה להפעלת השפעה בלתי הוגנת על המנוחה שתקבע את הנתבעת כיורשת יחידה של נכסיה.

     (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813, בו נקבעו אבני הבוחן לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת).

156. גם עדותו של עוה"ד עורך הצוואה העלתה תמיהות.

157. לטענתו, על מנת שלא לטרטר את המנוחה הכין מסמך שאותו כינה "תרשומת" (עמ' 108 ש' 15-22) וכתב בדבריה בעברית צלולה :"אני נותנת הכל בXXX תעשה הכל בXXX" שהוחתם גם בטביעת אצבע וגם בחתימתה או במילותיו "עשתה קשקוש כזה". העו"ד נשאל ע"י בימ"ש מדוע בכלל יש צורך במסמך הנוסף הזה, והשיב: "בהתחלה לא חשבתי לסיים את הצוואה...ולא היה בדעתי לסיים את הצוואה, וכשראיתי שהיא אישה מבוגרת ויהיה קשה להביא אותה אליי עוד פעם...אני בדרך כלל לא עושה טיוטה..." (עמ' 113 ש' 21-24).

158. ואלו על הצוואה עצמה החליט העו"ד להחתימה בהטבעת אצבע בלבד.

     הנתבעת נשאלה האם המנוחה ידעה לחתום בחתימת ידה, והעידה כי המנוחה ידעה לחתום. משנשאלה מדוע לדעתה, הוחתמה המנוחה על הצוואה בהטבעת אצבע, השיבה תשאל את העו"ד שבחר לעשות זאת משיקוליו (עמ' 145 ש' 9-10).

     העו"ד אישר כי המנוחה לא בקשה לדעת מדוע היא חותמת על הצוואה בהטבעת אצבע (ש' 33 ועמ' 114 ש' 1-6).

159. העובדה כי המנוחה ידעה לחתום בכתב יד, ובכל זאת הטביעה חותמת אצבע, תמוהה ומעוררת שאלה לגבי מידת הבנתה או ידיעתה אודות טיבו של המסמך.

160. בצוואה נעשה שימוש בתיבות המילים "מטבע זר", "בהשקעות בחו"ל" כחלק מרכושה אותו היא מצווה.

     הנתבעת העידה כי אלו מעולם לא היו למנוחה (עמ' 139 ש' 3-7) והמשיכה : "זה שהוא רשם אין לי שום מושג" (עמ' 139 ש' 13). גם האח נשאל האם למנוחה כסף בחו"ל או מטבע זר והשיב "לא דובר על זה", ו"זה מפתיע אותי" (עמ' 120 ש' 14-24).

161. העו"ד נשאל כיצד הצוואה שערך כללה היקף רכוש לא ידוע, שמעולם לא היה בבעלותה של המנוחה גם לטענת ילדיה, והשיב על כך שרשם זאת כמנסח הצוואה ללא שבירר עמה מהו היקף רכושה וזכויותיה: "ברגע שהיא אמרה הכל לXXX...זכותי כמנסח לבוא ולכתוב הכל מכל" (עמ' 109 ש' 27-34), וזה היה גם הסברו להעדר אזכור הורשת נחלה XXX במושב לנתבעת בצוואה, הגם שזהו הנכס העיקרי של המנוחה (עמ' 116 ש' 12-25). באותו האופן, סיפר כי הסעיף בצוואה בו נרשם כי יופרש סכום של 40,000 ₪ שישמש לאזכרות, נכתב לפי המלצתו למנוחה, כדי להימנע מוויכוחים עם אחים על הוצאות שישולמו לאחר הפטירה (עמ' 110 ש' 19-21).

162. אמנם העו"ד טען בחקירתו הנגדית כי הקריא למנוחה את הצוואה מילה במילה (עמ' 110 ש' 31) ואישר כי הבינה עברית על בוריה (עמ' 111 ש' 1), אלא שכאמור מהמסמכים הרפואיים ועדות ילדיה עולה כי שליטתה בשפה עברית הייתה חלקית, ונוכח השימוש בתיבות מילים שאינם שגורים בעולמה של המנוחה והשפה הגבוהה בה נעשה שימוש, ספק בעיני אם הבינה את תוכנה ומשמעותה של הצוואה.

163. לאור מצבה של המנוחה, גילה המבוגר, המגבלה הפיזית ותחלואות אחרות, וחוסר הבנתה, כמו גם שליטתה החלקית בשפה העברית, אני מתקשה להסתמך על עדותו של העו"ד שערך את הצוואה, ולראות בה ככזו שמגלמת את רצונה של המנוחה.

164. והאמור מקבל משנה תוקף, נוכח עדותו מיוזמתו כי היא "הייתה הכי צלולה עלי אדמות...לא הוספתי למה שהיא אמרה" (עמ' 11 ש' 26-27) וגם התניידה ללא קושי פיזי : "הולכת בלי מגבלה" (עמ' 116 ש' 8-10) אשר כלל לא עולה בקנה אחד עם ההתנהלות המשפטית החריגה בעניינה, קרי הכנת מסמך תרשומת תחילה לאור ההנחה כי לא תוכל להגיע אליו פעם נוספת, וצוואה שנחתמה בהוראתו בטביעת אצבע. אלו מצביעים כי היה ער למצבה הרעוע עד כי לא היה בטוח כי יסיים את הליך הצוואה עמה.

165. בנסיבות אלה, אינני מוצאת לנכון להישען על התרשמותו של העו"ד בדבר צלילותה של המנוחה וממידת הבנתה את תוכנה של הצוואה.

     וכבר נקבע כי מקום שבו קיימת סתירה בין עדות מומחה רפואי מטעם בית משפט לבין עדות עו"ד שהינו נוטריון בשאלת כשרות מנוחה לצוות, יש ליתן עדיפות למומחה הרפואי שכן הינה מפורטת, מנומקת ומבוססת ושאינו בעל עניין להבדיל מעו"ד שבמקרה הקלוש מבקש להגן על אינטרס פעולה משפטית שביצע וכן מאחר ובסופו של יום הנוטריון הינו משפטן ולא מומחה רפואי (ת"ע (ב"ש) 52921-12-11 פורסם בנבו מיום 11.3.15).

166. על כן, לצורך בחינת מצבה של המנוחה ומידת יכולתה וכשירותה לחתום על הצוואה מיום 17.1.18 בעת היותה בת 84 שנים, מונה על ידי מומחה פסיכוגריאטר.

167. המומחה בחוות דעתו סקר את עברה הרפואי של המנוחה והסתמך על סיכומי ביקור ואשפוזים, בדיקות וטיפולים, בין היתר: בשנת 2016 (ביקור בית של פיזיותרפיסט ב- 9.2.16) בבדיקת התמצאות נכתב דמנטית "עושה רושם שלא צלולה לגמרי תמיד, כי מדברת על נושאים שלא קשורים". כך גם נרשם בבדיקה בחדר מיון מיום 15.1.16 בבדיקות וטיפולי פיזיותרפיה. בבדיקת חדר מיון מיום 3.5.17 בוצעה בדיקתCT ממנה עלה שממצאי רקמת המוח מוכרים אצל לוקים בדמנציה. המסמך המשמעותי ביותר למצבה הנפשי של המנוחה נערך בבדיקת מומחה לגריאטריה מיום 18.5.17 בה נלקחה אמנזיה גריאטרית ומצוין "מצב קוגניטיבי ירידה בזיכרון", ובהמשך כתוב : MMSE" לא ניתן להעביר את הטסט לא משתפת פעולה ולא עונה לעניין על השאלות". המומחה מתאר תמונה של ירידה קוגניטיבית והמלצותיו מתאימות להמלצות תשושי נפש (דמנציה). זוהי בדיקה יחידה של מומחה המוסמך לקבוע כי מדובר בדמנציה. ביום 13.12.17 אושפזה במחלקה הגריאטרית במרכז רפואי זיו (כחודש טרם כתיבת הצוואה) בקבלתה מצוין "עם שיטיון", ובתצפית והערכה מצוין "..דיבור מבולבל, מתמצאת באנשים ומקום לא בזמן, כושר שיפוט לקוי..". מבדיקת רופא משפחה מיום 18.5.2017 : "לא משתפת פעולה ועונה לא לעניין על שאלות. התמצאות בזמן ובמקום לקויה".

168. בסיכום חוות הדעת ציין המומחה כי : "כבר בשנת 2016 הייתה התרשמות של אנשי צוות רפואי כי מדובר בתמונה של קיהיון. ב2017 (כ-8 חודשים טרם החתימה על הצוואה) נצפתה עדות רדיולוגית לקיומה של תמונה שיכולה להתאים לדמנציה. בדיקה שנערכה מס' ימים לאחר מכן ע"י גריאטר מומחה מתארת תמונה דמנטית ובהמשך בחודש דצמבר של אותה שנה (כחודש טרם החתימה על הצוואה) יש הערכה מקצועית של תמונה דמנטית".

169. מסקנתו של המומחה הייתה: "מכל אלה אוכל להסיק כי האבחנה של קיהיון (דמנציה) הייתה קיימת אצל גב' XXX בעת החתימה על מסמך הצוואה... עובדות אלה מכוונות לקביעה כי ברמת סבירות גבוהה לא יכלה גב' XXX להבין את טיבו של המסמך עליו היא חותמת ולדעתי לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה...מסקנתי היא כי גב' XXX סבלה ממחלת דמנציה מתקדמת בזמן שהוחתמה על מסמך הצוואה. במצב זה לא יכלה להבין את טיב המסמך עליו היא חותמת ולא עמדה במבחן הכשירות לחתום על צוואה".

170. הנתבעת ביקשה לזמן את המומחה לעדות.

171. בחקירתו אישר המומחה כי לצורך חוו"ד הונחו לפניו לא פחות מ-250 מסמכים (עמ' 4 ש' 32-33).

172. עמד על כך שבבדיקת כשירות לצוואה פסיכיאטר לא צריך לראות את הצוואה (עמ' 10 ש' 22). ובמענה לשאלות הבהרה הסביר כי : "יש לקחת בחשבון כי האדם הדמנטי מבין כי הוא מצווה את רכושו, מה היקף רכושו למי הוא מצווה ואת מי מקפח..". ועל כן, ההנחה של ב"כ הנתבעת בשאלות ההבהרה כי: "האם נכון יהיה לטעון כי ככל ומסמך הצוואה עליו חתמה המנוחה פשוט, קצר וברור, קיימת סבירות שהמנוחה הבינה את טיב וסוג המסמך? " נדחתה על ידי המומחה בהשיבו כי : "..בעולם הקליני הבנה של הוראות פשוטות מתייחסת עפ"י רוב לאמירות כגון "קומי.. לכי.. בואי.. תאכלי" ובוודאי לא להבנת מסמך משפטי. לכן אם מסתכלים על כל הקונטקסט של המשפט לא ניתן להסכים עם שאלתך כי המטופלת מבינה הוראות פשוטות".

173. המומחה הופנה ע"י ב"כ הנתבעת למסמכים שלשיטתו מצביעים על כך שהמנוחה הבינה את המציאות ומשמעות הדברים בניגוד לחוו"ד, כמו הערכת תלות של המל"ל מיום 24.5.17 בה נרשם מתמצאת בזמן ובמקום, לסיכום אשפוז מיום 13.12.17 בו צוין ע"י מרפאת ריפוי ועיסוק כי דוברת עברית ברמה בינונית שלא מאפשרת אבחון MMSE ומתמצאת במקום חלקית בזמן ומבינה הוראות פשוטות, ולבדיקת רופאי הריאות מיום 17.12.17 רושם לשיפוט תקין למרות ירידה קוגניטיבית קלה.

174. המומחה דחה טענה זאת והפנה לבדיקה מיום 18.5.17 שערך גריאטר שבדק את המנוחה בבדיקת MMSE וקבע שלא ניתן להעביר – לא משתפת פעולה (עמ' 14 ש' 14-19). באותה אמנזיה גריאטרית צוין מצב קוגניטיבי ירוד, התמצאות במקום לקויה, קשיי ריכוז וזיכרון ירודים, לא ידעה לחזור על משפט, לא ידעה לקרוא ולכתוב. ובחקירתו הסביר כי המנוחה לא ידעה להשיב על שאלות בסיסיות ביותר (עמ' 14 שורות 27-24). וההנחה היא : "שככל שהשכלתו של אדם היא נמוכה יותר, ככה הסיכוי שלו נאמר לפתח את הדמנציה הולך וגובר" (עמ' 15 שורות 17-12). ובאשר למסמך מביטוח לאומי בהערכת תלות בזולת, אישר כי אין היא באה לקבוע דמנציה שהרי לאח אין שום סמכות (עמ' 18 ש' 4-11). ובאשר לסיכום אשפוז מיום 13.12.17 בו לא נכתבה המילה דמנציה, הסביר שנכתבו כל הממצאים התומכים במחלה זו. ובלשונו: "אצל אישה בת שמונים פלוס שלא מסוגלת לענות על שאלות מאוד בסיסיות של מיני מנטל, אני קודם אלך לכיוון הדמנציה ופחות אחפש את המחלה הטפילית מהודו" (עמ' 14 ש' 24-27). ובאשר לבדיקת רופאי הריאות מחודש 12/17 הסביר כי לבדיקת פיינל רספשיין לא שואלים שאלות למצב קוגניטיבי (עמ' 22 ש' 27-30) וכי כל רופא בתחום מומחיותו (עמ' 16 ש' 1-16). הם אינם פסיכיאטרים ולכן בדיקתם ממוקדת בנקודה של כשירות לביצוע פעולה רפואית ולא יותר (תשובה 10 לשאלות הבהרה).

175. למרות ניסיונות להתעמת עם קביעות חוו"ד המומחה, סיכם המומחה כי: "המסמכים משנת 2017 לא מראים בשום צורה וצבע כי המנוחה הייתה במצב תקין אני מצטער" (עמ' 20 ש' 21).

176. המומחה סיכם בסוף חקירתו הנגדית את אופן עריכת חוו"ד על ידו: "בגלל שאני נאלץ מכוח הנסיבות לעשות את זה בצורה של הסקת מסקנות, אני הולך קודם כל מהדברים האובייקטיבים ביותר שיש לי, שזה בעצם בדיקות הדמיה. זה לא תלוי בדעתו של אדם. זה בדיקה מפוענחת על ידי רדיולוג, וזה נותן לי איזה שהיא תמונה. במקרה שלפנינו התמונה הייתה מתאימה למצב של דמנציה. אחר כך אני הולך ... לבדיקות הרופאים, בוא נאמר הקרובים ביותר לתחום ההתמחות הרלוונטי שלי... כאן אני מבסס את זה כבר על בדיקת מומחה, כשאני מבין שיש השקה בין נושאי ההתמחות שלנו, לכן ... בדיקתו של ד"ר ספיע. מכאן ...אני מנסה גם לקרב את זה עד כמה שניתן על ציר הזמן לנקודה הרלוונטית עבורי... לשמחתי בדיקת ה CT והבדיקה של ד"ר ספיע הם פחות או יותר מאותו זמן, ... ולראות מה קרה בין הנקודה שבה נעשתה הבדיקה הקרובה ביותר, לנקודה שבה אני נשאל. במקרה שלנו סדר גודל של שמונה חודשים. ואז אני רואה שיש כל מיני משתנים שנכנסו, כמו האשפוז בדצמבר 2017. ... מלכתחילה הבדיקות מעידות שיש כאן תמונה של דמנציה... זאת נקודת הפתיחה שלי לפי המידע הרשום... היות ואני רואה שכבר בנקודה הזאת הייתה בעייתיות, אני צופה שבהמשך זה בטח לא ישתפר .הגלגל מתגלגל קדימה. לא אחורה" (עמ' 34 ש' 1-23).

177. הגם שהמומחה בחקירתו נשאל שאלות צולבות ועומת עם מסמכים שונים שבהם אמירות ע"י גורמי רפואה שאינם מוסמכים בתחום הגריאטריה, הוא נשאר איתן בעמדתו ולא חזר בו ממסקנתו החד משמעית כי ברמת סבירות גבוהה לא יכלה המנוחה להבין את טיבו של המסמך עליו היא חתמה ולא הייתה כשירה לחתום על הצוואה.

178. בנוסף, הנתבעת לא בקשה לזמן למתן עדות גורמי רפואה אשר טפלו המנוחה וחתומים על מסמכים שעליהם היא נסמכת, והימנעותה מלעשות כן פועלת כנגדה ומחזקת את טענתו של התובע בדבר חוסר כשירות המנוחה לצוות (ת"ע (ב"ש) 52921-12-11 פורסם בנבו מיום 11.3.15).

179. בפסיקה נקבע שחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט היא בעלת מעמד מיוחד ובית המשפט לא יסטה ממנה ...בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי [פורסם בנבו] (31/12/1988).

180. בין היתר נקבע שאמינותה של חוות הדעת, "...תיקבע על פי מידת שכנוע שהשתכנע בית המשפט מנכונותה ומאמינותה של הדרך שבה הלך העד עד שהגיע למסקנתו, ומהגיונה של המסקנה כשהיא משתזרת במכלול הראיות" (ע"פ 347/88 איוון (ג'והן) דמיאניוק נ' מדינת ישראל פ"ד מז(4) 221 (29/7/1993) עמ' 324).

181. בענייננו שוכנעתי כי מסקנתו של המומחה שהמנוחה לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה מבוססת כדבעי על חומר הראיות, ועל כן אני רואה לנכון לאמץ את ממצאיו, ולאורה אני קובעת כי המנוחה לא יכלה להבחין בטיבה של הצוואה מיום 17.1.18, ועל כן היא חסרת כל תוקף.

     יא.הסכם "חלוקת עזבון" לפיו הנתבעת הסכימה כי התובע יהיה בן ממשיך בנחלה לרבות במכסת הביצים

182. גולת הכותרת היא מסמך הסכם "חלוקת עזבון" מיום 17.7.18 שצורף להתנגדות שהוגשה ע"י התובע ביום 7.8.18 לבקשה למינוי הנתבעת ואחותה כמנהלות עזבון המנוחה, ובו הסכימו הצדדים כי על אף הבקשה לקיום צוואה שהוגשה ע"י הנתבעת והתנגדות התובע, יחולק עיזבון המנוחה באופן שבו "התובע יהיה בן ממשיך למשק XXX ולמכסת הביצים" בעוד הנתבעת "תקבל את הכספים בבנק ותעשה בהם כרצונה".

183. לאותה התנגדות צורף מכתב מיום 29.7.18 שנערך ע"י עו"ד חנייא המופנה לתובע שכותרתו "ביטול הסכם חלוקת עזבון", ובו נרשם כי הנתבעת לא הסכימה לתוכנו של ההסכם שמנוגד למה שנאמר לה בעל פה, ובסעיף 5 לו נרשם: "אשר על כן, פרט לזכויות המוענקות לך כבן ממשיך הרי שמכסת הביצים הכספים בבנק והריהוט ושאר הרכוש שייך לנתבעת".

184. למעשה במכתב הביטול שנשלח, לא התנגדה הנתבעת להיותו של התובע בן ממשיך.

185. בחקירתה הנגדית של הנתבעת היא אישרה כי הינה יודעת לקרוא ובוודאי שמבינה עברית (עמ' 145 ש' 23-29 ועמ' 148 ש' 7). וכי זאת חתימתה על ההסכם (עמ' 146 ש' 3 עמ' 148 ש' 1).

186. בחקירתה הנגדית הסבירה הנתבעת כי התובע החתים אותה על דף ללא תאריך : "אמרתי לו XXX אין לי משקפיים אני לא רואה טוב.. אין פה תאריך אין כלום. מזל מבורא עולם שזה לא היה עם עורך דין. הייתי אוכלת אותה...חתמתי לו כי ...האמנתי בו...אחרי זה הלכתי לחנייא וביטלתי את זה " (עמ' 146 ש' 27-33 ועמ' 147 ש' 1-2). ובהמשך טענה "זה החתימה שלי אבל לא על הדף הזה" (עמ' 148 ש' 1). אך לא היה לה כל מסמך אחר להציג "אין לי אותו פה" (עמ' 149 ש' 10).

187. כאמור, ההלכה היא כי חזקה שחתימת אדם על מסמך מהווה אישור לכך שהבין , ונתן את הסכמתו לאמור בו.

     " בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117) הכלל חל גם במקום בו מדובר בחתימה על מסמך כה מהותי כגון שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן, פ"ד נו(5) 365).

188. סבורני כי הכרת הנתבעת בתובע כבן ממשיך בנחלה הן בהסכם "חלוקת העיזבון" והן במכתב ביטול הסכם "חלוקת העיזבון", היא בבחינת "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי". והיא משפיעה על נטל הראייה ועל נטל השכנוע המוטלים על התובע.

     יב.אחרית דבר

189. מהתשתית הראייתית המונחת לפניי עולה כי התובע נבחר כבן ממשיך בנחלה (הגם שלא הסתיים הרישום דה פקטו). הדבר נלמד מתוך כתבי ההתחייבויות הבלתי חוזרות שנחתמו ע"י ההורים המנוחים והתובע, קבלתו לחברות באגודה, בניית ביתו בנחלה והסתמכותו על כך, ועבודתו וטיפולו במשק לאורך השנים. גם אחיו ואחיותיו, כמו שאר חברי האגודה, ידעו כי רצון ההורים המנוחים היה כי התובע ימונה כבן ממשיך. מעבר לאמור, ביקשה המנוחה במסמך בכתב יד החתום על ידה שנשלח לסוכנות, לפעול להעברת הזכויות בנחלה במתנה אליו עוד בחייה.

     כך גם ציוותה לו בצוואתה משנת 2015 את זכויותיה בנחלה.

     החל משנת 2016 חלה ירידה קוגניטיבית אצל המנוחה והיא הייתה תלויה בנתבעת בכל תחומי חייה. על פי חוו"ד המומחה ועדותו לא הייתה המנוחה כשירה לחתום על מסמכים כבר בשנת 2017. כפועל יוצא הצוואה משנת 2018 בה ציוותה את הנחלה לנתבעת אינה תקפה בהעדר כשרות משפטית או יכולת להבחין בטיבה של צוואה, וזאת בנוסף לכל הפגמים שנפלו בה שאינם ברי ריפוי. ובסופו של דבר, הנתבעת בהסכם "חלוקת העיזבון" עם התובע משנת 2018 וגם במסמך הביטול של הסכם זה שנשלח ע"י בא כוחה, הכירה בזכויותיו כבן ממשיך.

190. לפיכך, אני נעתרת לתביעת התובע ומורה על רישומו כבן ממשיך במשק מספר XXX במושב XXX לרבות במכסת הביצים (תמ"ש 35120-12-18).

191. בהלימה לאמור, ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה מיום 17.1.18 מתקבלת (ת"ע 55597-07-18) ועל כן הצוואה מיום 17.1.18 מבוטלת והבקשה לקיומה נדחית (ת"ע 55532-07-18) וכך גם הבקשה למינוי מנהל עיזבון מכוחה נדחית (ת"ע 33978-08-18).

192. משיתה על הנתבעת מחצית מעלויות המומחים שמונו על ידי בית משפט ואשר שכרם שולם במלואו על ידי התובע וזאת על פי קבלות וכן שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ בסך של 30,000 ₪. הוצאות אלה כמכלול יוסדרו תוך 60 יום ממתן פסק הדין ולא יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למלוא פירעונן.

193. להמציא לצדדים ולסגור את כל התביעות שבכותרת.

194. מותר לפרסום ללא פרטיים מזהים.

      

     ניתן היום, א' סיוון תשפ"ד, 07 יוני 2024, בהעדר הצדדים.