- נגד -
תמ"ש בית משפט לעניני משפחה ירושלים	20411-03-19,25758-01-20 14/11/2023
בפני סגנית הנשיא: אורלי שמאי-כתב
תובעים: 1. י.ג.ג 2. ש.ג 3. א.ג עו"ד אופיר עוזרי ואח'	נתבעים: 1. ע. י 2. ר.י 3. האגודה השיתופית xxx 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. רשות מקרקעי ישראל עו"ד אבשלום סריאל - בשם הנתבעים 1-2
פסק דין

לפניי תביעה לאכיפת הסכם משנת 2004, במסגרתה עתרו התובעים, בין היתר, להצהיר על ביטול מינוי הנתבעים 2-1 [להלן: הנתבעים] כבנים ממשיכים בנחלה מספר xxx במושב xxx ולהצהיר כי התובע 3 הוא הבן הממשיך בהתאם למסמכים עליהם חתמו התובעים 2-1, וזאת בכפוף לאישור הגורמים המיישבים [תמ"ש 20411-03-19].

בנוסף עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לחתום על המסמכים הדרושים לצורך ביצוע האמור לעיל וכן לשלם לרמ"י את עלות הפיצול של המגרש עליו בנוי ביתם.

פירוט הסעדים לעיל הינו בהתאם לכתב התביעה המתוקן לו קדם כתב התביעה המקורי אשר בו עתרו התובעים, כסעד ראשון, לביטול מינויים של הנתבעים כבנים ממשיכים עקב הפרת ההסכם, לפינויים מהנחלה ולמתן סעד הצהרתי כי הנתבעים אינם זכאים לזכויות כלשהן בבית אותו בנו, למעט השבת עלויות הבניה. לחלופין עתרו התובעים לאכיפת ההסכם משנת 2004.

כפועל יוצא מכתב התביעה העיקרי, הגישו הנתבעים אף הם תביעה כנגד התובעים דנן, במסגרתה טענו הנתבעים כי טענות התובעים לרבות הסעדים להם עתרו התובעים בתמ"ש 20411-03-19 מהוות הפרה יסודית מצד התובעים את ההסכם משנת 2004 ולפיכך יש להצהיר על בטלותו וכן לחייב את התובעים בתשלום פיצויים לנתבעים [תמ"ש 25758-01-20].

פסק דין זה הינו פסק דין מאוחד בשתי התביעות יחד.

ראשית, שולח בית המשפט תנחומים לצדדים וליתר בני המשפחה על פטירתו של התובע 1 ומאחל כי לא ידעו צער עוד.

שנית, בית המשפט מבקש לציין כי עשה מאמצים לא מבוטלים והקדיש שעות רבות על מנת לנסות ולהביא את הצדדים להבנות. לאחר שהדבר לא צלח [ואין אלא להצטער על כך], לא נותר אלא להכריע במחלוקות שלפני.

רקע והשתלשלות העניינים:

לשם הנוחות- התובעים בהליך 20411-03-19 ייקראו להלן: התובעים או משפחת ג' והנתבעים 2-1 בהליך 20411-03-19 ייקראו להלן: הנתבעים או משפחת י'.
התובעים 2-1 [להלן ייקראו יחד: ההורים, ובנפרד: האב או האם בהתאמה] הם הוריהם של התובע 3 ושל הנתבעת 1 [להלן: הנתבעת]. להורים בת נוספת [הגברת פלונית] שאינה צד להליכים דנן.

הנתבע 2 [להלן: הנתבע] הוא בעלה של הנתבעת.

הנתבעת 3 היא האגודה השיתופית במושב xxx [להלן: האגודה].

הנתבעת 4 היא הסוכנות היהודית לארץ ישראל [להלן: הסוכנות].

הנתבעת 5 היא רשות מקרקעי ישראל [להלן הרשות].
עפ"י רישומי הרשות, החל משנות ה-60 של המאה הקודמת נחתמו חוזי משבצת תלת צדדיים בין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות והאגודה.

הסוכנות הינה השוכרת של הקרקע ואילו לאגודה ניתנה הזכות להחזיק במקרקעין הכלולים בהסכם כבר רשות.

ההסכמים חודשו מפעם לפעם, כאשר חוזה שכירות [משבצת תלת צדדי] האחרון נחתם ביום 11.07.2006 לתקופה שבין 01.10.2005 ל-30.09.2008. אף שהסכם המשבצת טרם חודש, הוראותיו ממשיכות לחול על היחסים שבין הצדדים עד שייחתם הסכם חדש.
בהתאם להוראות ההסכם המשולש, מקנה הסוכנות, בהמלצת האגודה, זכויות של בר רשות למתיישבים במשקים השונים [ראו סעיף 9 לכתב ההגנה של הסוכנות].
אין חולק כי ההורים רשומים ברישומי הסוכנות והרשות כבעלי זכויות מסוג בר רשות בנחלה מספר xxx אשר מהווה חלק ממשבצת המקרקעין של מושב xxx [להלן: הנחלה או המשק]. כמו כן ההורים הינם חברים באגודה.

כיום, לאחר פטירתו של התובע 1 – התובעת 2 הינה בעלת הזכויות בנחלה, במלואן.
ביום 12.1.1988 חתמו ההורים על מסמך הצהרה והתחייבות למינוי בנים ממשיכים, בו הוצהר כי ההורים קובעים את הנתבעים באופן בלתי חוזר כבנים ממשיכים בנחלה אשר יקבלו את החזקה הבלעדית במשק הנ"ל לאחר מותם של ההורים [נספח א' לכתב ההגנה של הסוכנות].

עוד פורט במסמך כי ההורים מסכימים באופן בלתי חוזר כי הבן הממשיך יבנה בית לגור בו בשטח המשק בתנאים המקובלים לגבי בנית בית נוסף לבן ממשיך וכי ההצהרה וההתחייבות ניתנים בתמיכה לבקשה של הבן הממשיך להתקבל כמועמד להתיישב במשק הנ"ל במעמד של בן ממשיך.

בהמשך המסמך חתמו הנתבעים, באותו מועד, על כך שהם מבקשים ומסכימים בזאת להיות בן ממשיך במשק, כפי שיאשרו האגודה והסוכנות ובכפוף לתנאים המקובלים והנהוגים וכי הם מסכימים לכל האמור בהצהרה ובהתחייבות הבלתי חוזרת הנ"ל של ההורים המתיישבים במשק הנ"ל.
על נספח א' הנ"ל מופיעה המלצת האגודה מיום 12.1.1988 על כך שהיא מבקשת מהסוכנות לאשר את הבן הממשיך הנ"ל על המשק הנ"ל וכן מופיע אישור הסוכנות מיום 14.6.1988 כי הסוכנות מאשרת את הבן הממשיך הנ"ל בכפוף לאמור בהצהרות והתחייבויות המתיישבים והבן הממשיך.
ביום 03.07.1988 התקבלה ברשות הודעה מטעם הסוכנות על קביעת "בן ממשיך" בדבר מינויים של הנתבעים כבנים ממשיכים ולהודעה צורף כתב ההצהרה וההתחייבות – נספח א' הנ"ל.
אין חולק כי הנתבעים בנו בית בנחלה בו הם מתגוררים עד היום וזאת החל משנת 1988 ובמשך כשנתיים. לכתב התביעה המתוקן צורפו העתק תשריט בניה כפי שנחתם על ידי הרשות וכן צורף כתב התחייבויות לרישום משכנתא על ידי הרשות.
לטענת התובעים, חתמו הצדדים במהלך השנים על שלושה הסכמים: הסכם משנת 1987 [אשר לא הוצג], הסכם מיום 30.11.1990 [נספח 5 לכתב התביעה המתוקן] וכן הסכם מיום 11.7.2004 [נספח 12 לכתב התביעה המתוקן].
לטענת התובעים ההסכם משנת 1987 נערך על ידי עו"ד י.ש ובמסגרתו הוסכם בין הצדדים כי הנתבעים ימונו כבנים ממשיכים לצורך בניית הבית בנחלה בלבד וכי מינויים כבנים ממשיכים הינו לצורך כך בלבד וכי בכל עת, מתחייבים הנתבעים לחתום על כל המסמכים שיידרשו לצורך ביטול מינויים כבנים ממשיכים ומינויו של התובע 3 במקומם.

הנתבעים מצידם הכחישו את קיומו של ההסכם הנ"ל.
עם זאת, אין חולק כי בשנת ביום 30.11.1990 חתמו התובעים והנתבעים על הסכם [להלן: הסכם 1990], וביום 11.07.2004 חתמו התובעים והנתבעים על הסכם נוסף [להלן: הסכם 2004]. בשל חשיבות ההסכמים יובאו להלן ההוראות הרלוונטיות מהם.

הסכם 1990:

"... בהסכם זה יהיו למונחים המוגדרים להלן הפירוש הרשום לצידם.

...

בנים ממשיכים – כפי שמוגדר להלן, ואשר הינה ביתם של ההורים ואשר חתמו על מסמכים שונים אצל המושב ו/או הסוכנות היהודית לארץ ישראל המקנה להם זכויות עתידיות ועקב כך בנו את ביתם במשק.

א.ג – כהגדרתו להלן ואשר הינו בנם של ההורים המתגורר כיום בקיבוץ.

...

והואיל וההורים הקנו הזכות לבנים הממשיכים לבנות בניית ביתם בלבד במשק ולצורך כך חתמו על הסכם והתחייבויות שונות שהיקנו להם זכויות לבנות את ביתם במשק.

והואיל וכל הצדדים מעוניינים להסדיר את היחסים ביניהם באופן ובדרך שלא על מנת לפגוע בזכויותיהם של א.ג והבנים הממשיכים וברצון ההורים להקנות לכל הצדדים זכויות במשק במושב וזאת על אף האמור והמוסכם עפ"י הסכמים ו/או התחייבויות קודמות בין ההורים לבין הבנים הממשיכים.

והואיל וההורים חתמו לבנים הממשיכים על מסמכים שונים שבעקבותיהם הוקנתה להם זכות בלעדית לבניית בית למגורים בלבד במשק.

וברצון הצדדים לקבוע את זכויותיהם שלהם עפ"י הסכם זה בלבד.

הוסכם והוצהר בין הצדדים כדלקמן:

...

2. הבנים הממשיכים מצהירים בזאת שכל זמן שההורים או מי מהם יהיו בחיים, הזכויות במשק יהיו שייכות אך ורק להם וכל זכויות הבנים הממשיכים יהיו לגבי הבית שבנו במשק ההורים בלבד וזאת מבלי לפגוע בזכויותיו העתידיות של א.ג.

3. מוסכם על כל הצדדים להסכם שאם חו"ח ילכו שני ההורים לעולמם, אזי ידוע ומוסכם על הבנים הממשיכים שהמשק והזכויות במושב שהיו שייכים יהיו שייכים בלעדית לא.ג וכאשר לבנים הממשיכים הזכות הבלעדית בביתם וההשקעות בפיתוח החצר הצמודה לבית לא כולל ערך הקרקע השייכת למשק.

4.א. ידוע ומוסכם על הבנים הממשיכים שלא.ג הזכות הבלעדית על כל המשק למעט ההשקעות שהשקיעו הבנים הממשיכים בבית שעל המשק יהיו שייכים להם בלעדית.

...

6. הבנים הממשיכים יהיו מנועים מלבצע כל פעולה של העברה ורישום זכויותיהם במשק על שמם וזאת כל זמן שלא קבלו את הסכמתו המוקדמת של א.ג לכך.

...

9. הבנים הממשיכים מתחייבים לנהוג עפ"י הסכם זה ולקבל את הכרעת השמאי המוסמך ו/או הוראות הנאמן ולנהוג על פי הוראותיהם.

...

11.ידוע ומוסכם על הבנים הממשיכים שכל התחייבויותיהם עפ"י הסכם זה הינן התחייבויות בלתי חוזרות ואין בחתימתם על המסמכים בהם אושרו כבנים ממשיכים במשק של המחזיקים לפגוע בזכויות א.ג עפ"י הסכם זה.

...

13. הצדדים מתחייבים לנקוט אחד כלפי האחר בהגינות וביושר ובמיוחד אמורים הדברים כלפי הבנים הממשיכים כאשר רצון ההורים להקנות זכויות שוות לצדדים עפ"י הסכם זה, וכאשר הצדדים נתנו הסכמתם לתנאי הסכם זה."

הסכם 2004:

"1. בהסכם זה יהיו למונחים הבאים הפירושים הרשומים לצידם כלהלן:

...

בן ממשיך – כהגדרתו על-ידי הגורמים המיישבים: מינהל מקרקעי ישראל (להלן – ממ"י), הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (להלן – הסוכנות), והמושב (להלן – הגורמים המיישבים).

בית י' – הבית שנבנה בהסכמת ההורים והגורמים המוסמכים על-ידי ע' ור', ועל חשבונם, למגוריהם ליד בית ההורים במשק, ושהשטח הצמוד אליו, כמפורט בתרשים המצורף בזה וחתום על-ידי כל הצדדים.

...

3. ההורים היו מעוניינים בשעתו שמישהו מילדיהם יגור לידם במושב. ע' ובעלה הסכימו ורצו באותה עת לגור ליד ההורים, בעוד א.ג לא היה יכול לגור במושב, בהיותו חבר קיבוץ.

4. לאור האמור הסכימו ההורים בנובמבר 1987 להכיר בבתם ע' ובבעלה ר' – כ-"בנים ממשיכים" וחתמו על כתב בקשה והצהרה בלתי חוזרת לגורמים המיישבים לאשר את ע' ור' כבנים ממשיכים שלהם במשק; ע' ור' חתמו אף הם על אותה בקשה והתחייבות; והגורמים המיישבים אכן אישרו בינואר 1988 את ע' ור' כבנים ממשיכים של ההורים במשק, וכחברי המושב.

5.א'. מוסכם בין כל הצדדים להסכם זה כי אם יאפשרו הגורמים המיישבים, במועד כלשהו, לחלק או לפצל את המשק או את חלקו, באופן שמבני המגורים והשטחים הצמודים להם יוחכרו על-ידי ממ"י לתושבים – יירשמו זכויות החכירה על בית י' – על שמם של ע' ור', בין אם יהיו או לא יהיו בנים ממשיכים או חברי המושב;

ב'. לעניין זה יובהר כי ע' ור' לא יידרשו לשלם לממ"י בגין רישום זכויות החכירה על בית י' על שמם – סכום העולה על דמי החכירה המהוונים הנמוכים ביותר שיחולו על חברי המושב אשר יחתמו על חוזי חכירה על מבני המגורים שלהם, אם בכלל.

ג'. אם שטח המבנה של בית י' יעלה על השטח שיהיה פטור מתשלום לפי החלטת ממ"י, או כפוף לדמי חכירה מהוונים מינימליים כאמור (כרגע מדובר בשטח של 160 מ"ר, אולם שטח זה עשוי לעלות או לרדת במהלך הדיונים המתקיימים בנושא זה וההחלטות שתתקבלנה על ידי הרשויות המוסמכות) – ישלמו ע' ור' דמי חכירה גבוהים יותר, רק תמורת השטח המבונה העודף על השטח שיהיה פטור מתשלום או כפוף לדמי חכירה מהוונים מינימליים.

...

7. מוסכם בין כל הצדדים להסכם זה, כי אם א.ג יתגרש מאשתו אלמונית, (הוא הביע רצונו לעשות כן), יעזוב את הקיבוץ, ויעבור לגור במושב – יחתמו ע' ור', לפי דרישת א.ג, על כתב וויתור לטובת א.ג על זכויותיהם כבנים ממשיכים במשק ההורים במושב, בתנאי שהגורמים המיישבים יאשרו את העברת הזכויות של ע' ור' כבנים ממשיכים – לא.ג כבן ממשיך, ובתנאי שיישמרו זכויותיהם של ע' ור' בבית י', כאמור בהסכם זה.

8.א'. חתימת ע' ור' על כתב הוויתור תיעשה תוך 90 יום מיום שהגורמים המיישבים יאשרו את העברת זכויות הבן הממשיך לא.ג;

אך אם הגורמים המיישבים ידרשו את חתימת ע' ור' על כתב הוויתור קודם לדיון של הגורמים המיישבים בבקשה להכיר בא.ג כבן ממשיך במקום ע' ור', או קודם אישור הבקשה או דחייתה – יחתמו ע' ור' על כתב הוויתור תוך 90 יום מיום דרישת א.ג, או מיום שיתברר כי הגורמים המיישבים לא מוכנים לדון בבקשה כל עוד לא נחתם כתב הוויתור, לפי המאוחר בין השניים.

ב'. כתב הוויתור יהיה כפוף לכך שאם הגורמים המיישבים לא יאשרו את א.ג כבן ממשיך של ההורים מטעם כלשהו, או לא יאשרו את זכותם של ע' ור' להמשיך ולהיות בעלי הזכויות בבית י' – יתבטל הוויתור, וע' ור' יחזרו להיות בנים ממשיכים, עד למועד שבו הגורמים יהיו נכונים לאשר את א.ג כבן ממשיך, או עד נכונות המוסדות המיישבים לאשר את זכות ע' ור' להמשיך ולהחזיק בזכויותיהם בבית יוסף, לפי העניין.

ג'. כדי לאפשר לגורמים המיישבים לחזור בהם מדחיית הבקשות האמורות – רשאי א.ג לחזור ולפנות לגורמים המיישבים בכל עת לאחר הדחייה, (במיוחד אם השתנו הנסיבות שגרמו לדחיית הבקשות), וע' ור' ישתפו פעולה עם א.ג כדי לאפשר את אישורו של א.ג כבן ממשיך של ההורים במשק במקומם, בכפוף לשמירת זכויותיהם בבית י'.

9. א.ג מצהיר בזה כי אם הוא יאושר כבן ממשיך במקום ע' ור', הוא מכיר בזכויות ע' ור' על בית י', כמצוין בתשריט המצורף בזה וחתום בידי כל הצדדים, או בכל שטח אחר שייקבע על ידי הגורמים המיישבים לעניין זה; וכי יעשה ככל הדרוש, ככל שהדבר תלוי בו, כדי לאפשר חתימת חוזה חכירה על בית י' על שמם מיד כאשר יתאפשר הדבר, כאמור בסעיף 5 לעיל.

...

19. הצדדים מתחייבים לנהוג בהגינות וביושר זה כלפי זה בכל הנוגע לביצוע הסכם זה.

20. הסכם זה בא במקום כל הסכם קודם בין הצדדים..."
ביום 3.8.2015 חתמה הנתבעת על תצהיר אשר בו פרטה את נסיבות מינויים של הנתבעים כבנים ממשיכים, הסבירה את נסיבות חתימתו של הסכם 2004 ואישרה כי היא איננה בת ממשיכה בנחלה [נספח 20 לכתב התביעה המתוקן]. בנוסף צירפה הנתבעת את חתימתה למסמך ביטול מיוניים של הנתבעים עליו חתמו ההורים ביום 22.1.2004 [נספח 11 לכתב התביעה המתוקן].
ביום 2.1.2016 חתמו ההורים על תצהיר בנוגע לנסיבות מינויים של הנתבעים וחתימתו של הסכם 2004 [נספח 21 לכתב התביעה המתוקן].
בשנת 2018 שלחו ההורים מכתב לנתבעים וביקשו מהם למלא אחר התחייבויותיהם ולהעביר את מינוי הבן הממשיך לתובע 3, תוך שמירת זכויות הנתבעים בביתם.
הצדדים לא הגיעו להבנות וכפועל יוצא, הגישו התובעים ביום 10.03.2019 תביעתם דנן כאשר בכתב התביעה המקורי, נטען בין היתר, כפי שפורט לעיל, כי הנתבעים הפרו את הסכם 2004 ובנסיבות אלו רשאים וזכאים ההורים לבטל את מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים. לאור הפרת ההסכם הנטענת, עתרו התובעים להורות על ביטול מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים, על פינויים מהנחלה וכן להצהיר כי אין הנתבעים זכאים לזכויות כלשהן בבית אותו בנו, מעבר להשבת עלויות הבניה שהושקעו על ידם בפועל.

לחילופין, טענו התובעים כי ככל שבית המשפט לא יקבל את טענתם שהנתבעים אינם זכאים לזכות כלשהי בנוגע לבית אותו בנו, נתבקש בית המשפט להצהיר על ביטול מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים, על מנת שניתן יהא למנות את התובע 3 כבן ממשיך בנחלה, וזאת בהתאם להוראות הסכם 2004.
ביום 12.01.2020 הגישו הנתבעים תביעתם בה טענו, בין היתר, כי טענות התובעים אשר קדמו לכתב התביעה וכן אלו המפורטות בכתב התביעה, מהוות הפרה יסודית של התובעים את ההסכם משנת 2004 ולאור זאת עתרו להצהיר על בטלותו של הסכם 2004 ולחיוב התובעים בתשלום פיצוי לנתבעים.
בהחלטה מיום 28.09.2020 נתקבלה בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה. התובעים הבהירו כי הם אינם עומדים על ביטולו של הסכם 2004 בגין הפרתו ע"י הנתבעים או על פינויים של הנתבעים מהנחלה, אלא עומדים על סעד של אכיפת הסכם 2004. כך, בכתב תביעתם המתוקן מיום 28.07.2020 עתרו התובעים, כפי שפורט לעיל, להצהיר על ביטול מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים ולחייבם לחתום על המסמכים הנדרשים לצורך ביטול המינוי. כן עתרו התובעים להצהיר כי התובע 3 הוא הבן הממשיך בהתאם למסמכים עליהם חתמו ההורים, וזאת בכפוף לאישור הגורמים המיישבים. עוד עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לשלם את דמי הפיצול ועלות הפיצול של המגרש עליו בנוי ביתם בהתאם להוראות הרשות.

התובעים הבהירו כי מתנגדים הם לתביעת הנתבעים לביטול הסכם 2004, אולם לחילופין, ככל שבית המשפט יקבל את תביעת הנתבעים ויקבע כי הסכם 2004 מבוטל, עתרו התובעים להצהיר על תקפותו של הסכם 1990 וכי הוא מחייב את הצדדים לכל דבר ועניין.

טענות הצדדים בתמצית

התובעים
לשיטת התובעים, מאז ומתמיד רצו ההורים להעביר את הזכויות במשק לאחר אריכות ימיהם לתובע 3, בדרך של מינוי כבן ממשיך או בדרך של ירושה. לטענת התובעים, העובדה כי התובע 3 יקבל את הזכויות בנחלה הייתה ידועה היטב ובמיוחד לנתבעים.

לדברי התובעים, באותה תקופה היה התובע 3 חבר קיבוץ ובשל כך נמנעו ההורים מלהעביר אליו את הזכויות בנחלה, אך דאגו להבטיח את זכויותיו של התובע 3 והוא היה מעורב בכל הקשור בנחלה במשך כל השנים.
לדברי התובעים, בשנת 1984 התחתנו הנתבעים ופנו להורים בבקשה שיאפשרו להם לבנות בית בנחלה, ההורים הבהירו לנתבעים כי הנחלה מיועדת לתובע 3 ועל הנתבעים לפנות בעניין אליו.

לטענת התובעים, מתוך רצון לסייע לאחותו הסכים התובע 3 כי יבנו את ביתם בקצה הנחלה מתוך מחשבה כי בעתיד יהיה קל יותר לחלק את הנחלה באופן בו לכל צד יהיה את החלק בשימוש שלו. טוענים התובעים, כי ההורים התנו הסכמתם בכך שייחתם הסכם בין כל הצדדים שיעגן ויגן על זכויות התובע 3 להיות בן ממשיך בנחלה וכמי שזכאי לקבל את הזכויות בנחלה לאחר אריכות ימי ההורים.
בנסיבות אלו, לגרסת התובעים, פנו הצדדים לעו"ד י.ש שהכין הסכם שנחתם ע"י הצדדים בשנת 1987 [להלן: הסכם 1987] ולפיו התובע 3 ימונה כבן ממשיך ויקבל את מלוא הזכויות בנחלה לאחר אריכות ימי ההורים. לטענת התובעים, הוסכם בין כל הצדדים כי הנתבעים ימונו ע"י ההורים כבנים ממשיכים לצורך בניית בית במשק בלבד, וכי מינויים הוא לצורך זה בלבד ובכל עת מתחייבים הנתבעים לחתום על כל המסמכים שיידרשו לצורך ביטול מינויים ומינוי התובע 3 במקומם.
לטענת התובעים, בניית בית הנתבעים נמשכה כשנתיים ומומנה באמצעות משכנתאות אותן קיבלו כנגד התחייבויות לרישום משכנתא עליהם חתמה הרשות לטובת הבנק.
לשיטת התובעים, ביום 30.11.1990 חתמו הצדדים על הסכם נוסף [הסכם 1990] המסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים, תוך שהפנו התובעים להוראות הרלוונטיות, לשיטתם, של הסכם זה להליכים דנן. לגרסת התובעים, כבר במסגרת הסכם זה ויתרו הנתבעים על מינויים כבנים ממשיכים דה פקטו, שכן הוסכם מפורשות בין הצדדים, כי למעט זכות הנתבעים בבית אותו בנו במשק, אין ולא יהיו להם כל זכויות נוספות במשק, שיהיו שייכות לתובע 3; וכי הנתבעים ויתרו למעשה על כל הזכויות הנלוות למינויים כבנים ממשיכים, ובכלל זאת הזכות לקבל את זכויות ההורים במשק לאחר פטירתם, וזכויות הנתבעים צומצמו ויוחדו לבית אותו בנו, וכל יתר הזכויות במשק שייכות לתובע 3.

עוד הסכימו הצדדים מפורשות, לדברי התובעים, כי הוראות הסכם 1990 גוברות על מסמכי מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים וכי התחייבויות הצדדים עפ"י הסכם 1990 הן בלתי חוזרות.
לגרסת התובעים, לאחר חתימת הסכם 1990 המשיכו הצדדים לחיות אחד לצד השני ללא כל בעיות.

לטענת התובעים, בשנת 1995 הוחלט במושב על הקמת שכונת הרחבה כשלכל אחד מבעלי הזכויות בנחלות ניתנה הזכות להמליץ מי יקבל זכויות במגרש מסוים בנחלה. לדברי התובעים, לאור העובדה כי התובע 3 היה זכאי לקבל את הזכויות בנחלה והנתבעת קיבלה את הזכות לבנות את ביתה, החליטו ההורים להמליץ על הבת פלונית, ובכך ביקשו לאזן בין כל ילדיהם כך שכל אחד יקבל חלק מסוים מרכושם.
לשיטת התובעים, בשנת 1998 ערכו ההורים צוואה הדדית לפיה, לאחר אריכות ימיהם מלוא הזכויות בנחלה יועברו לתובע 3.
לטענת התובעים, מתוך רצון להקל על ההורים ומתוך ידיעה כי הזכויות בנחלה יהיו שלו בסופו של דבר, בנה התובע 3 במהלך שנת 2002 על חשבונו בית חדש להוריו [לאחר שקיבל היתר לכך] בו יוכלו להתגורר, ולאחר אריכות ימיהם, זה יהיה ביתו.
מוסיפים וטוענים התובעים כי בחודש ספטמבר 2003 פנו ההורים לעו"ד ג' בבקשה כי תערוך להם צוואה ובמסגרת זו שטחו בפניה את השתלשלות האירועים בנוגע לנחלה. לדברי התובעים, עו"ד ג' המליצה כי בנוסף לצוואה תכין הסכם שיסדיר את מערכת היחסים בין כל הצדדים שיהיה בו כדי להבהיר את הסכם 1990, עו"ד ג' הכינה טיוטת הסכם שהועברה לנתבעים להתייחסותם.

לטענת התובעים, ביום 22.01.2004 ערכו ההורים צוואה שערכה עבורם עו"ד ג' ולפיה, הם מצווים את מלוא זכויותיהם בנחלה לתובע 3, עוד חתמו ההורים באותו מעמד על ביטול מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים.

לגרסת התובעים, בעקבות קבלת טיוטת ההסכם משנת 2003 פנו הנתבעים לחברים משותפים וסיפרו כי הם מרגישים לא בטוחים וכי זכויותיהם בבית אותו בנו אינן מובטחות שכן כל הזכויות בנחלה שייכות לתובע 3; החבר המשותף הציע שיפנו לאמו, השופטת בדימוס א', שמכירה את המשפחה על מנת שתבחן את הדברים ותראה אם צריך להכניס שינויים בהסכמות.

לשיטת התובעים, השופטת א' הציעה כי תערוך הסכם שיניח את דעת כל הצדדים, ואכן הכינה הסכם עליו חתמו הצדדים ביום 11.07.2004 [הסכם 2004], תוך שהפנו להוראות הרלוונטיות, לשיטת התובעים.
לדברי התובעים, ביום 28.04.2004 התגרש התובע 3.
לטענת התובעים, לאורך השנים יחסיהם הזוגיים של הנתבעים היו במשבר גדול על רקע ויכוחים ומריבות אין סופיים.
לשיטת התובעים, ביום 27.03.2007 נתקבלה החלטת מועצת הרשות מספר 979 שעניינה "קביעת הזכויות למגורים בחלקת המגורים ביישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שיתופי, קיבוץ או אגודה חקלאית שיתופית", לפיה, יכולים ההורים לרכוש זכות חכירה בחלקת המגורים, תמורת תשלום 33% משווי חלקת המגורים, כשתנאי להיכנס למסלול הוא תשלום 3.75% משווי חלקת המגורים; כמו-כן, לדברי התובעים, מאפשרת ההחלטה פיצול מגרש למגורים בתשלום 33% משוויו. לשיטת התובעים, החלטה זו הוחלפה לאחר מכן בהחלטות מאוחרות ולאחרונה עוגן עיקרון זה במסגרת קובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל שפורסם ביום 04.04.2019, הקבוע בסעיף 8.3.48 שכותרתו "פיצול מגרש מגורים מחלקת המגורים".

בנסיבות אלו, לדברי התובעים, התמלא התנאי הקבוע בסעיף 5 להסכם 2004 המאפשר לנתבעים לקבל זכויות חכירה בביתם, וזאת עוד בשנת 2007, דבר שלדברי התובעים, לא נעשה ע"י הנתבעים משיקולים כלכליים.
לגרסת התובעים, ביום 15.04.2015 נשלח להורים מכתב התראה מטעם הרשות בנוגע לשימוש חורג ובנייה שלא כדין בנחלה. לדברי התובעים, משפחת י' היא זו שהציבה קרוואן בשטח הנחלה ללא הסכמת ההורים ובניגוד לדעתם, וכן הפכה מחסן שהיה בנחלה ליחידת דיור בה מתגורר בנם של הנתבעים, גם זאת ללא הסכמת ההורים או התובע 3 ובניגוד להסכמים בין הצדדים שקבעו כי הנתבעים יהיו זכאים לקבל את הבית שבנו בלבד.

לגרסת התובעים, בעקבות מכתב הרשות, פנו לנתבעים ודרשו את סילוק הקרוואן ופינוי המחסן. פנייה זו, לדברי התובעים, נתקלה בהתנגדות הנתבע תוך הפגנת יחס מזלזל בתובעים ומתגובה זו הבינו התובעים כי עליהם לפעול להסדרת הזכויות בנחלה בהתאם להסכמות בין הצדדים.
טוענים התובעים כי בנסיבות האמורות פנו לנתבעת והסבירו לה כי מעוניינים ליישם את ההסכמות בין הצדדים. לגרסת התובעים, ביום 03.08.2015 לאחר התייעצות ממושכת עם עו"ד ר' ולאחר שהובהר לה והבינה את הדברים לאשורם, חתמה הנתבעת על תצהיר בו פירטה את נסיבות מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים ואת נסיבות חתימת הסכם 2004 ואישרה כי היא אינה בת ממשיכה בנחלה, ובנוסף צירפה את חתימתה למסמך ביטול מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים עליו חתמו ההורים ביום 22.01.2004.
לטענת התובעים, ביום 02.01.2016 חתמו ההורים על תצהיר בנוגע לנסיבות מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים וחתימת הסכם 2004.
לגרסת התובעים, קיבוץ xxx בו היה חבר התובע 3, עבר הפרטה ושינה את הסטטוס שלו לקיבוץ מתחדש ובמסגרת תהליך זה, הדירות בהן התגוררו מי שהיו חברי הקיבוץ שויכו להם, כך שכל חבר יקבל זכויות חכירה ישירות מרמ"י. עוד טענו התובעים כי ביום 8.2.2018 רכש התובע 3 את הזכויות בבית בו התגורר וזה הושכר על ידו לצד שלישי. בנוסף טענו התובעים, כי אופי היישוב השתנה ולמעשה מדובר ביישוב קהילתי ולא קיבוץ במובנו הקלאסי.
טוענים התובעים כי לאור העובדה כי הנסיבות למינוי התובע 3 כבן ממשיך נתקיימו ולאור התבגרות ההורים, פנה התובע 3 לנתבעים וביקש ליישם את ההסכם ביניהם, קרי, ביטול מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים ומינוי התובע 3 במקומם, תוך שזכויות הנתבעים בבית אותו בנו תשמרנה להם בהתאם להוראות הסכם 2004.

כמו-כן, לדברי התובעים, פנו ההורים במכתב מיום 07.11.2018 לנתבעים וביקשו מהם למלא אחר התחייבויותיהם להעביר את מינוי הבן הממשיך לתובע 3, תוך שמירת זכויותיהם בבית בהתאם להסכמות. לטענת התובעים, לצערם גם פניית ההורים לא עזרה והנתבעים התעלמו מכך.

לשיטת התובעים, משהבינו כי אין בכוונת הנתבעים למלא אחר התחייבויותיהם, לא נותרה בידיהם ברירה והם פנו לב"כ על מנת שיתחיל לפעול ליישום הסכם 2004, אך גם פניותיו לנתבעים לא זכו לשיתוף פעולה.
לגרסת התובעים, עשו הם כל שביכולתם על מנת לקיים את הסכם 2004 בשיתוף פעולה ותוך שמירת זכויות כל הצדדים ועל מנת למנוע הצורך בפנייה לבית המשפט, אך כל ניסיונותיהם נתקלו בהתעלמות או בסירוב מצד הנתבעים.
טוענים התובעים כי ביום 29.11.2018 שלח ב"כ מכתב למיישבות ובו הודיע על ביטול מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים ומינויו של התובע 3 כבן ממשיך במקומם; ביום 13.12.2018 שלחה הסוכנות מכתב תשובה לפיו רק לאחר חתימת טופס ביטול בן ממשיך בהסכמה ע"י ההורים והנתבעים, יוכלו להמשיך לטפל בבקשה להחלפת הבן הממשיך, וביום 05.02.2019 שלחה הרשות תשובה לפיה יש להמציא אישור לביטול מינוי הנתבעים ואישור הסוכנות למינוי התובע 3 כבן ממשיך.
לטענת התובעים, רק במסגרת כתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעים לכתב התביעה המקורי, העלו הנתבעים לראשונה טענתם כי התחייבותם לחתום על מסמכי ביטול מינויים כבנים ממשיכים הותנתה בתנאים וכי לשיטתם התנאים לא התמלאו. לדברי התובעים, שלחו הם מספר פניות לנתבעים וביקשו את שיתוף פעולתם ביישום הסכם 2004 אולם הנתבעים התעלמו מפניות אלו ולא העלו ולו פעם אחת את הטענה כי קיימים תנאים מוקדמים לחתימתם על הוויתור או כי תנאים אלו לא התקיימו.
לגרסת התובעים, מאז ומעולם ההורים התכוונו, רצו והוסכם בין הצדדים כי לאחר אריכות ימיהם, הזכויות בנחלה יהיו של התובע 3 וכי לנתבעים תישמר הזכות בביתם, ובנסיבות אלו, התחייבות הנתבעים לחתום על מסמכי ביטול הבן הממשיך לא הותנתה בתנאים הנטענים.

מבלי לפגוע באמור, טוענים התובעים כי כל התנאים הנטענים ע"י הנתבעים מולאו וחרף זאת לא חתמו הנתבעים על מסמכי הביטול בחוסר תום לב ותוך הפרת התחייבותם עפ"י הסכם 2004. כך לשיטת התובעים:
- פנייה לנתבעים לחתום על הוויתור – לדברי התובעים, כאמור, הן ההורים והן התובע 3 פנו וביקשו את שיתוף הפעולה מצד הנתבעים ליישום הסכם 2004 והעברת המינוי מהנתבעים לתובע 3, אך כל הפניות נתקלו בהתעלמות או סירוב.
- לדברי התובעים, התובע 3, התגרש, עזב את הקיבוץ ועבר לגור בנחלה והודעה על כך נשלחה לנתבעים.
- אישור הגורמים המיישבים – כאמור לעיל פנה ב"כ התובעים לגורמים המיישבים ואלו לא אישרו את מינוי התובע 3 אלא אם יחתמו הנתבעים על הסכמתם לביטול מינויים. בנסיבות אלו, לדברי התובעים, בהתאם לסעיף 8 להסכם 2004 היה על הנתבעים לחתום על כתב הוויתור תוך 90 ימים מיום מכתב הסוכנות.
- הכרת הגורמים המיישבים בזכות הנתבעים בביתם – לדברי התובעים, כמפורט לעיל, בהתאם להוראות הרשות, אין כל מניעה לפיצול בית הנתבעים מהנחלה ורישומו ע"ש הנתבעים, דבר אותו התחייבו הנתבעים לעשות, ולמעשה בכך נסללה הדרך להכרת הרשויות בזכויות הנתבעים ע"י פיצול ביתם מהנחלה. אולם, לדברי התובעים, חרף הסכמת הצדדים, נמנעו הנתבעים מלפעול לפיצול הבית מהנחלה.
מוסיפים וטוענים התובעים כי הם מתנגדים לתביעת הנתבעים. עם זאת ועל מנת שלא יהיה צורך בהליכים נוספים בנוגע למערכת ההסכמים בין הצדדים, טוענים התובעים כי אם תתקבל תביעת הנתבעים והסכם 2004 יבוטל אזי יש לקבוע כי הוראות הסכם 1990 מחייבות את הצדדים. שכן, לגרסת התובעים, אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לחתימת הסכם 1990 ע"י כל הצדדים ואין גם מחלוקת כי מחתימתו של הסכם 1990 ועד לחתימת הסכם 2004, הוראות הסכם 1990 חייבו את הצדדים והם נהגו על פיו. לשיטת התובעים, אם יבוטל הסכם 2004 תבוטל עמו ההסכמה לפיה הסכם 2004 בא במקום כל הסכם קודם בין הצדדים, ולכן הוראות הסכם 1990 יחולו ויחייבו את הצדדים.

עוד לטענת התובעים, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, אם יבוטל הסכם 2004 הרי שיש להשיב לתובעים את זכויותיהם מכוח הסכם 1990 שאחרת התוצאה אליה חותרים הנתבעים לפיה הם יקבלו את מלוא הזכויות בנחלה לאחר אריכות ימי ההורים, לרבות הבית שבנה התובע 3, תהווה עשיית עושר ולא במשפט ע"י הנתבעים.

הנתבעים
לטענת הנתבעים, בשנת 1987 מינו אותם ההורים להיות בנים ממשיכים במשק. לדברי הנתבעים, בהצהרה והתחייבות ההורים למינוי בן ממשיך הצהירו ההורים כי התחייבות זו היא בלתי חוזרת שכן זכויות הבן הממשיך תלויות בו. לגרסת הנתבעים, הייתה כוונה מצד ההורים למנות את התובע 3 כבן ממשיך אולם זו נכזבה לאור העובדה שהתובע 3 היה כבר בשנת 1987 ועודנו חבר קיבוץ xxx. לפיכך, לדברי הנתבעים, מינו ההורים אותם כבנים ממשיכים ללא כל תנאי וסייג על מנת שיבנו את ביתם במשק, יתגוררו לידם ויסעדו אותם לעת זקנתם, ובבוא היום אף יירשמו כבעלי הזכויות במשק.

הנתבעים מכחישים כי נחתם בין הצדדים הסכם בשנת 1987 חוץ מההסכם למינוי בן ממשיך; לדבריהם, ההורים מינו אותם כבנים ממשיכים ללא כל סייג בין בכתב ובין בעל-פה.
לשיטת הנתבעים, בשנת 1990 נחתם הסכם פנימי בין התובעים לנתבעים [הסכם 1990] לפיו התובע 3 יקבל זכויות שימוש וחזקה בשטח ובנכסים מסוימים הקיימים במשק, ללא כל ערעור על מעמדם של הנתבעים כבנים ממשיכים הזכאים להיות רשומים כבעלי המשק לאחר אריכות ימי ההורים.

לטענת הנתבעים, הסכם זה נחתם מתוך רצון טוב של הנתבעים ומתוך הבנה והתחשבות ברצון ההורים שגם לתובע 3 תהיינה זכויות מסוימות במשק, ולפיכך נקבע כי התובע 3 יקבל זכויות חזקה ושימוש בלבד בחלק מהנכסים במשק, וזאת ללא קשר לזכותם של הנתבעים להירשם כבעלי הזכויות במשק מכוח מינויים כבנים ממשיכים.

לגרסת הנתבעים, בשנת 2004 נחתם הסכם 2004 בו נקבע, בין היתר, כי הנתבעים יוותרו על זכויותיהם כבנים ממשיכים במשק ככל שתחילה יעמוד התובע בתנאים המוקדמים המצטברים הבאים, כאמור בסעיפים 8-7 להסכם 2004: (א) התובע 3 יתגרש מאשתו; (ב) התובע 3 יפסיק להיות חבר קיבוץ; (ג) התובע 3 יעבור להתגורר במשק יחד עם ההורים; (ד) התובע 3 יקבל את אישורם המוקדם של המוסדות המיישבים להיות "בן ממשיך" במשק; (ה) הגורמים המיישבים יכירו בזכותם של הנתבעים על הבית שבנו במשק. עוד לדברי הנתבעים, הסכם 2004 ביטל באופן מפורש את הסכם 1990.
לטענת הנתבעים, פנו להתייעצות לשופטת א' שערכה את הסכם 2004, על מנת לשים קץ למתח שבינם לבין התובעים סביב הזכויות במשק. לדברי הנתבעים, מתח זה החל כשהתובע 3 נכשל מלקבל מגרש בהרחבת המושב בשנת 2002 ולכן החל הלחץ מצד התובעים על הנתבעים לוותר על המינוי לטובת התובע 3. לגרסת הנתבעים, המשברים הגדולים בחיי הנישואים שלהם נגרמו אך ורק מהלחץ שהפעילו התובעים על הנתבעים, ובמיוחד על הנתבעת, לוותר על המינוי לטובת התובע 3.
טוענים הנתבעים כי במהלך שנת 2018 שלחו התובעים בעצמם ובאמצעות ב"כ מכתבים אל הנתבעים בהם נדרשים הנתבעים ליישם את הסכם 2004 ולוותר על מינויים כבנים ממשיכים לטובת התובע 3, והנתבעים סירבו.

לדברי הנתבעים, לאור סירובם לוותר על המינוי הגישו התובעים תביעתם ביום 10.03.2019 בה טענו כי הסכם 2004 בטל בשל הפרתו היסודית ע"י הנתבעים ולכן עתרו לסעד הצהרתי בדבר ביטול המינוי של הנתבעים וצו עשה לסילוקם מהמשק, וביום 28.07.2020 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן בו תיקנו את סעיף הסעדים המבוקשים על ידם וכפועל יוצא עתירתם לאכיפת הסכם 2004.
לטענת הנתבעים, הן כתב התביעה המקורי והן המתוקן עולים כדי הפרה יסודית של הסכם 2004 ע"י התובעים עצמם. לשיטת הנתבעים, עצם הגשת כתב התביעה המתוקן והסעדים המבוקשים בו עומדים בניגוד להסכם 2004. לטענת הנתבעים, הפסיקה הכירה בהגשת תביעה העומדת בניגוד להסכם כמשלוח הודעה בדבר ביטולו.

לגרסת הנתבעים, באמצעות כתב התביעה המתוקן מבקשים התובעים לאכוף על הנתבעים ויתור על מינויים כבנים ממשיכים בניגוד לתנאי הסכם 2004. לטענת הנתבעים, התובע 3 עודנו חבר קיבוץ xxx וככזה כלל אינו יכול להתמנות כבן ממשיך או להיות רשום אצל הרשות כבעלים של משק חקלאי. העובדה כי בקיבוץ xxx בוצע שיוך דירות לחברים אין לה ולא כלום עם העובדה שהקיבוץ ממשיך להתקיים כקיבוץ ע"י חברי הקיבוץ; כמו כן לדברי הנתבעים, התובע 3 אינו מתגורר במשק [ואף לא יכול להתגורר במשק בשל היותו חבר קיבוץ] ולא קיבל את אישור המוסדות המיישבים להתמנות כבן ממשיך במשק. לדברי הנתבעים, הגורמים המיישבים אינם מכירים בזכותם בבית שבנו בנחלה ומעולם לא הוסכם ולא נקבע בהסכם 2004 כי הנתבעים יחויבו לפצל את המגרש שלהם מהנחלה.

לדברי הנתבעים, בנסיבות האמורות, למעט גירושין של התובע 3, לא התקיימו מלוא התנאים המוקדמים ומכאן שסירובם לחתום על ויתור המינוי בצדק יסודו.

לפיכך, לטענת הנתבעים, כתב התביעה המתוקן לאכיפת הסכם 2004 כמוהו כמשלוח הודעה על ביטולו של הסכם 2004.
טוענים הנתבעים כי הצבת הקרוואן והקמת יחידת הדיור נעשו תוך קבלת רשות מוקדמת מההורים.
לגרסת הנתבעים, הנתבעת חתמה על התצהיר ועל ויתור המינוי בשנת 2015 לאחר שהופעלו עליה לחצים גדולים מצד התובעים במשך שנים רבות, התובעים, במיוחד התובע 3, ניצלו את מצוקתה בהיותה נתונה בדילמה בלתי אפשרית: לחתום על ויתור המינוי ולאבד את זכויותיה כבת ממשיכה או לאבד את הקשר עם הוריה ואחיה לנצח, ברם משנתחוור לה שחתימתה בלבד אינה מספקת שכן דרושה גם חתימת הנתבע, נעתרה בלב כבד לחתום על המסמכים.

עוד לטענת הנתבעים, תצהיר ההורים מיום 02.01.2016 לגבי נסיבות המינוי אינו אמת ואינו משקף את העובדות כהווייתן, ועריכתו בדיעבד לאחר שנים רבות ולאחר שנכזבה תוחלתם של התובעים לכפות על הנתבעים ויתור על המינוי, היא חלק מניסיונם הנואל להתאים את העובדות מהעבר לטענותיהם בהווה בניסיון לנשל את הנתבעים מזכויותיהם כבנים ממשיכים.
לשיטת הנתבעים, ברירת המחדל של כלל ההסכמים שנערכו ונחתמו בין הצדדים היא כי הנתבעים הם בנים ממשיכים והם הזכאים להיות רשומים כבעלי המשק לאחר פטירת ההורים.
מוסיפים וטוענים הנתבעים כי התובעים לא רצו את הסכם 1990 ולכן כפו על הנתבעים את הסכם 2004 שביטל מפורשות את הסכם 1990. לגרסת הנתבעים, טענת התובעים כי ביטולו של הסכם 2004 "מחייה" את הסכם 1990 היא מופרכת, ללא כל תימוכין בחוק או בפסיקה ואינה עולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים. לשיטת הנתבעים, מדובר בטענה המנוגדת לעיקרון חופש החוזים שעניינו החופש של כל אדם להתקשר בחוזה ולעצב את תוכנו ככל שיבחר עם מי שיבחר, ולכן לא ייתכן בשום פנים ואופן כי ביטולו של הסכם מאוחר יגרום לצדדים להיתפס בעל כורחם ושלא ברצונם בגדרו של הסכם מוקדם אותו ביטלו באופן מפורש ושבו אינם חפצים.
לטענת הנתבעים, אין לחייב אותם לחתום על כתב ויתור על המינוי משום שהסכם 2004 בוטל בשל הפרתו היסודית ע"י התובעים. מבלי לפגוע בטענתם האמורה, לטענת הנתבעים, גם אילו היה הסכם 2004 בתוקף, עדיין אין הם חייבים לחתום על ויתור המינוי בשל אי התקיימותם של התנאים המוקדמים.

בנוסף, לשיטת הנתבעים, לא ניתן להצהיר על התובע 3 כבן ממשיך בשל היותו חבר קיבוץxxx , עפ"י הכללים של הגורמים המיישבים, חבר קיבוץ אינו יכול להתמנות כבן ממשיך או להיות רשום כבעל נחלה.

כן דוחים הנתבעים את הטענה לחייב אותם בפיצול המגרש כשלטענתם אין כל חובה כזו המוטלת עליהם עפ"י הסכם 2004 אותו מבקשים התובעים לאכוף ושלשיטת הנתבעים בטל ומבוטל.
לאור האמור, עותרים הנתבעים בתביעה שהגישו, להצהיר כי ההסכם השני בטל עקב הפרתו היסודית ע"י התובעים ולחיוב התובעים ביחד ולחוד בפיצויים על סך 42,705 ₪ בגין הנזקים הכספיים שנגרמו להם כתוצאה מהצורך לשכור שירותיו של עו"ד ולהתגונן בתביעת התובעים וכן לפסוק להם פיצויים על סך 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם מאז שנת 2002 ועד היום.

עמדת הסוכנות
על פי עמדת הסוכנות, כל ההסכמים הפנים משפחתיים שצורפו אינם ידועים לה, ומדובר בסכסוך שהיא אינה צד לו ומרבית הטענות כלל אינן ידועות לה. בנסיבות אלו, משאירה הסוכנות את ההכרעה בתביעה לשקול דעת בית המשפט הנכבד ובלבד שכל העברת זכויות בנחלה תהיה בהתאם לנהלי הסוכנות והרשות, לרבות החוזה המשולש, כך שניתן יהיה לרשום את הזכויות בנחלה ע"ש תא משפחתי אחד ומבלי לפצלה.

עמדת הרשות
עפ"י רישומי הרשות, נכון למועד שלפני פטירתו של התובע - זכויות בר הרשות בנחלה רשומות ע"ש ההורים, והנתבעים מונו כבנים ממשיכים בנחלה, כך שככל שמינויים לא יבוטל לאחר מות ההורים, הזכויות בנחלה יועברו אליהם.
לעמדת הרשות, שני ההסכמים שצורפו אינם מצויים בספרי הרשות, והרשות לא הייתה צד להם, על כן היא אינה מחויבת להם. לדברי הרשות, ההסכמים האמורים אינם עומדים בקנה אחד עם נהלי הרשות ומהווים לכאורה פיצול זכויות בנחלה, בשים לב כי ההסכמים מאפשרים לנתבעים להמשיך ולהתגורר במשק שבנחלה בעוד שבבוא הימים הזכויות בנחלה יועברו לתובע 3 מכוח מינויו כבן ממשיך. לעמדת הרשות, כל הסכם שיש בו פיצול זכויות בנחלה הוא הסכם הנוגד את נהלי הרשות והחלטות המועצה.

לעמדת הרשות, היא תדחה כל הסדר העלול להוביל ולגרום לפיצול היחידה המשקית ושנוגד את מדיניות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי הרשות, וכל הסדר אחר שיוצע ייבחן לגופו בהתאם למדיניות הנוהגת.

לדברי הרשות, קיימת מסגרת נורמטיבית המאפשרת פיצול של המשק, להבדיל מפיצול זכויות בנחלה – היינו הפרדת מגרש המגורים מחלקה א' של הנחלה. מסגרת זו מאפשרת, בתנאים המתאימים, הקצאת מגרשים מבונים למגורים, בשים לב להפרדת מגרש מחלקה א' של נחלה. החלטת מועצת מקרקעי ישראל מאפשרת הפרדת מגרש מבונה למגורים מנחלה במסגרת שני מסלולים: מסלול חקלאי ומסלול חוזים לדורות, כמפורט בכתב ההגנה מטעם הרשות.
עוד הבהירה הרשות כי היא אינה מכירה את הסכסוך הפנים משפחתי שבין הצדדים ואין כל עניין ואין זה מסמכותה להכריע במחלוקת הפנימית שבין הצדדים. הרשות תכבד כל החלטה של בית המשפט ובלבד שזו תעלה בקנה אחד עם החלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי הרשות התקפים באותה עת.

עוד לדברי הרשות, נוכח קיומם של שימושים לא מורשים המתקיימים בנחלה, לא תאפשר הרשות כל דיספוזיציה בנחלה עד להסדרתם או הסרתם, לרבות גביית תשלום דמי היתר/דמי שימוש ראויים בגין התקופה בה נערכו. הרשות שומרת לעצמה את הזכות לנקוט בכל הצעדים העומדים לרשותה עפ"י הדין על מנת לוודא כי נהליה בעניין יכובדו.
במהלך ניהול ההליכים שלפני ולבקשת בית המשפט, הבהירה הרשות את השלבים לרישומו של בן ממשיך לפיהם בשלב הראשון מוגש לרשות טופס התחייבות בלתי חוזרת החתומה על ידי ההורים והבן הממשיך שעליה חותמת האגודה כממליצה והסוכנות כמאשרת את רישום הבן הממשיך ולאחר קבלת המסמכים ובדיקת הנתונים, נרשם ברשימת המתיישבים של המושב כי קיימת התחייבות להעביר את המשק לבן הממשיך.

בשלב השני, הוא שלב המימוש, אשר נעשה לאחר פטירת ההורים, על הבן הממשיך והסוכנות לפנות לרשות בכתב והדבר נבחן לאור החלטות רמ"י ונהלי הרשות.
במסגרת תשובותיה לבית המשפט, פרטה רמ"י כי ככל שרשומות על שם הבן הממשיך זכויות בנחלה נוספת הוא נדרש להעביר את זכויותיו באחת מהן בתוך פרק זמן מוגבל וזאת על מנת לקיים את חובתו להתגורר בנחלה, לנצלה ולעבדה ברציפות ובקביעות, למטרות שלשמן הוקצתה הנחלה [כלשון רמ"י].
הרשות הבהירה כי אין מניעה עקרונית כי חבר קיבוץ יירשם כבן ממשיך אך בשלב המימוש הוא יידרש לעמוד בתנאים הקבועים בנהלי הרשות, על מנת שתינתן הסכמת הרשות לרשום אותו כבן ממשיך.
עוד מפרטת הרשות כי סטטוס של בן ממשיך אינו דורש התקיימותם של תנאים מוקדמים כלשהם כל עוד המינוי אינו ממומש ואילו בשלב המימוש, תחול על הבן הממשיך אשר יבקש את רישום הזכויות בנחלה על שמו, חובת ההתגוררות בנחלה.
הרשות אף מפרטת כי מעמדו של חבר קיבוץ הינו של בר רשות הזכאי לערוך עסקת שיוך בפטור ממכרז ואמנם יכולות הזכויות בנחלה להירשם על שמו, אולם הדבר יהא כפוף לתנאים שייקבעו על ידי הרשות לרבות הפקדת ערבות וכתב התחייבות כי בתוך תקופה מסוימת יהא עליו למכור את הזכויות בנחלה או לוותר על מעמדו כחבר קיבוץ [ראו הבהרה מיום 7.4.22].

דיון והכרעה:
כבר עתה אבהיר כי שוכנעתי כי ההסכמות שבין הצדדים וכן כוונת הצדדים המשותפת, לאורך כל השנים ועד לפרוץ הסכסוך בין הצדדים, היו כדלקמן:
- כי כל הזכויות ששייכות כיום להורים [ובכללן הזכויות המהותיות של בר הרשות והזכות לנהוג מנהג בעלים בנחלה, כפי שנוהגים מי שבבעלותו זכויות בר הרשות בנחלה] – יהיו שייכות, לאחר פטירתם של ההורים, לתובע 3 ולו בלבד;
- כי הנתבעים יבנו בית משלהם בנחלה וימשיכו להתגורר בו;
- כי זכויות הבן הממשיך נמסרו לנתבעים לצורך בניית ביתם בנחלה וכן כנאמנים של התובע 3 ולצורך שמירתן של הזכויות עבור התובע 3 וזאת בלבד והכל לאור כך שהצדדים סברו כי לא ניתן לרשום את התובע 3 כבן ממשיך או כבעל זכויות בר הרשות בנחלה, עקב היותו חבר קיבוץ [כמשמעות מונח זה בתקופה הרלוונטית משנת 1988 ואילך ובכלל זה שנת 2004].
  
  הזכויות [הן זכויות הבן הממשיך והן זכויות ההורים בנחלה לרבות זכויות בר הרשות, לאחר פטירתם של ההורים ] הופקדו בידי הנתבעים כפיקדון ולמשמורת בלבד עבור התובע 3 עד שיוכל לקבלן ואם לא יוכל לקבלן, להמשיך ולהחזיקן בנאמנות, עבורו.
על מנת לממש את ההסכמות והכוונה המשותפת הנ"ל של הצדדים, חתמו הצדדים על שלושה הסכמים אשר אמורים היו להבטיח את קיומן של אותן הסכמות ושל אותה כוונה משותפת. ברי, כי לו היתה כוונת ההורים להעניק את זכויות הבן הממשיך ו/או את זכויות הבר רשות לאחר פטירתם של ההורים, לנתבעים, ללא תנאים או מגבלות– לא היה צורך בהסכמים אלו ואחרים ודי היה לעניין זה בכתב ההצהרה וההתחייבות [נספח א' לכתב ההגנה של הסוכנות].

לאור זאת, מינוי הבן הממשיך של הנתבעים, לרבות האמור בנספח א' הנ"ל, כפוף לכוונה המשותפת הנ"ל ולהוראות ההסכמים שבין הצדדים, אשר נחתמו במטרה לעגן את הכוונה המשותפת הנ"ל ולהבטיח את קיומה.
תחילה, נפנה לעדותם של הנתבעים עצמם, אשר באופן מפורש מעידים ומודים כי ההורים ניסו לרשום תחילה את התובע 3 כבן ממשיך, אולם הדבר לא צלח:

ראו למשל את עדות הנתבע הצהיר בתצהירו כי עדיפות ההורים הייתה למנות את התובע כבן ממשיך אך כיוון שהיה חבר קיבוץ, הרי שעפ"י כללי הרשות לא היה יכול להתמנות כבן ממשיך [סעיף 14 לתצהיר עדותו]. עוד יוער כי על אף שבתחילת עדותו שלל הנתבע את הטענה כי ההורים רצו למנות את התובע 3 כבן ממשיך לפני שמינו את הנתבעים, הרי שמיד בהמשך דבריו, אישר הנתבע כי ידע שההורים רצו לתת הכל לתובע 3, אך הוסיף כי הם לא היו יכולים לעשות זאת ולכן מינו אותם [ראו: עמוד 123 לפרוטוקול, שורות 29-13].

גם הנתבעת הצהירה בתצהירה כאמור לעיל [סעיף 13 לתצהיר עדותה]. כמו-כן, על אף התפתלותה, השיבה כאמור גם בעדותה, וכדבריה:

"ש. תאשרי לי בבקשה שמאז ומתמיד ההורים רצו להעניק את הנחלה לא.ג.

ת. ממש לא.

ש. ממש לא.

ת. אני אגיד לך מה כן.

ש. לא, אני אשאל את השאלה.

ת. אין בעיה.

ש. הם רצו למנות אותו כבן ממשיך?

ת. הם רצו להוריש לו את הנכסים, תמיד, מאז ומתמיד.

ש. אוקיי, עכשיו אני שואל שאלה האם הם רצו למנות אותו כבן ממשיך?

ת. לא, אולי רצו בעבר, אבל לא הצליחו, לפני שנתנו - -

ש. שאלתי לפני שמינו אותכם רצו למנות אותו כבן ממשיך?

ת.יכול להיות, תשאל אותם, אני חושבת שהם לא הצליחו, כן, היה שלב כזה.

ש. לא הבנתי, את עונה לי שאלה, אני לא יודעת תשאל אותם נכון הם רצו.

ת.היה שלב כזה.

ש. היה שלב שהם רצו למנות אותו.

ת.לא הצליחו, כן"

[ראו: עמוד 160 לפרוטוקול, שורות 28-13, ההדגשה הוספה].
הנתבעת אף הודתה כי הזכויות אמורות להיות של התובע 3, ככל שיאשרו אותו הגורמים המתיישבים.

לעניין זה ראו עמוד 164 לפרוטוקול וכן עמוד 165 לפרוטוקול שורה 2:

כבוד השופטת אורלי שמאי כתב: אז אם בסעיף 3 כתוב שהמשק והזכויות במושב יהיו שייכים בלעדית לא.ג, זאת אומרת שלפי הסעיף הזה תקני אותי את, את הגדרת מה זה הזכויות.

ת. אני מוכנה לוותר על הזכות הזאת כשאני אראה שהגורמים המיישבים יכולים לקבל אותו כבן ממשיך".
להשלמת התמונה אפנה לתצהיר עליו חתמה הנתבעת ביום 03.08.2015 ובמסגרתו התייחסה אף היא לנסיבות מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים [צורף כנספח 18 לתצהיר התובע 3].

הנתבעת הבהירה בתצהירה זה כי היא ובעלה [הנתבעים] מונו כבנים ממשיכים שלא במטרה לרשת את המשק אלא במטרה לאפשר להם לבנות את הבית בו הם גרים ולפצלו בעתיד מהנחלה וכי אחיה, התובע 3, יהיה בפועל הבן הממשיך במשק. הנתבעת הפנתה לצוואת ההורים משנת 2004 בה נרשם כאמור. בהמשך שבה וביקשה להבהיר, בתצהיר הנ"ל, למען הסדר הטוב והסר ספק כי היא מאשרת בתצהירה זה כי היא אינה הבת הממשיכה ומסכימה כי התובע 3 יקבל את הנחלה כיורש או כבן ממשיך או בהעברה ללא תמורה. כן הצהירה הנתבעת על הסכמתה לביטול המינוי שלה כבת ממשיכה.

יוער, כי בכתב ההגנה לא הכחישו הנתבעים כי הנתבעת חתמה על התצהיר האמור. עם זאת טענו הנתבעים כי חתמה על תצהיר זה לאחר שהופעלו עליה לחצים גדולים מצד התובעים במשך שנים רבות, תוך ניצל את מצוקתה בהיותה נתונה בדילמה בלתי אפשרית. ברם, לטענת הנתבעים, משנתחוור לנתבעת כי חתימתה בלבד אינה מספיקה לביטול המינוי שכן דרושה גם חתימת הנתבע, נעתרה בלב כבד וכפי שכפאה שד לחתום על המסמכים.

בתצהיר עדותה הוסיפה הנתבעת כי לא הייתה יכולה עוד לשאת את הריבים והמתח הנפשי ולאחר שקיבלה הסבר מעורכי הדין של התובעים, הבינה כי גם היא וגם הנתבע צריכים לחתום על כתב הוויתור כדי שזה יקבל תוקף ולכן הסכימה לחתום על כתב הוויתור ועל התצהיר האמור ובלבד שיעזבו אותה, והיא אף כלל לא זוכרת אם קראה את תוכנו של התצהיר [ראו: סעיפים 37-36 לתצהיר עדות הנתבעת].

אלא, שלא מצאתי כי הנתבעת הרימה את הנטל המונח לפתחה להוכחת הלחצים הנטענים שהופעלו עליה.

עובדה היא כי לא נמצא מסמך, מזמן אמת, אשר מבטל את התצהיר או חלקים הימנו או אשר מסביר את הנסיבות להן טוענת הנתבעת.

יתירה מזאת, האמור בתצהיר רק מחזק ומאשר את האמור בעדויות ובמסמכים האחרים עליהם חתמו הצדדים ותוכנו עולה בקנה אחד והינו קוהרנטי עם יתר העדויות והמסמכים.

אי לכך מהווה התצהיר האמור ראיה לכך שהזכויות שייכות לתובע 3 והן מוחזקות עבורו, על ידי הנתבעים.
גם בתם של הנתבעים אישרה בעדותה שלפניי כי יודעת היא שלפי ההסכמות בין סביה [ההורים] לבין הוריה [הנתבעים] – הבית בו גרים הוריה יהא שלהם וכל שאר הנחלה של התובע 3 [ראו: עמוד 102 לפרוטוקול, שורות 25-22; עמוד 112, שורות 24-17]. עוד הוסיפה כי הוריה נלחמים על הבית שלהם בלבד ולא על הירושה שהתובע 3 מבקש [עמוד 112 לפרוטוקול, שורה 28]. לדברי בת הנתבעים:

"גב' א' י': ההורים שלי נלחמים רק על הבית שלהם.

עו"ד אופיר עוזרי: אבל אף אחד לא לוקח להם את הבית.

גב' א' י': לא על המבנים שהוא מקבל.

עו"ד אופיר עוזרי: אבל אף אחד לא לוקח להם את הבית. להם את הבית.

גב' א' י': לא, כל עוד לא יקחו ולא יוציאו אותם מהנחלה, אז אין לי על מה להלחם, אבל אין לנו על מה להלחם כל עוד לא מוציאים אותם מהבית,

עו"ד אופיר עוזרי: אביה אני שואל אותך שאלה פשוטה. הנחה שבית משפט קובע שהבית של ההורים שייך להורים, בסדר? לא לוקחים להם את זה.

גב' א' י': השטח שלהם נשאר שלהם.

...

עו"ד אופיר עוזרי: אבל את מסכימה שההורים צריכים לבוא ולהגיד רגע, חוץ מהבית שלכם, השאר שייך לא.ג, את מסכימה?

גב' א' י': זה מה שנקבע מראש, הכל שייך לו חוץ מהבית שהם בנו מהכסף שלהם"

[ראו: עמוד 114 לפרוטוקול, שורות 24-10, ההדגשה הוספה].
די לכאורה היה בעדויות אלו שלפני, של הנתבעים ומי מטעמם, כדי לקבל את התביעה.

עם זאת ועל מנת להסיר ספק, אפנה גם אל עדויות התובעים ואל המסמכים שנחתמו בין הצדדים, כפי שיפורט להלן.
ההורים, שלצערו של בית המשפט נאלצו לעמוד בגילם המבוגר במעמד זה, העידו מפורשות על הכוונה המשותפת של הצדדים, בכל הנוגע למינוי הנתבעים כבנים ממשיכים ולמסמכים עליהם חתמו הצדדים:

אבהיר כי אף שברוב עדותה, לא זכרה האם את כל הפרטים, וזאת מטבע הדברים לאור גילה ומצבה, הרי שעדיין בכל הנוגע לכוונה האמורה, עדותה הייתה ברורה ומפורשת.

כך, מסרה האם כי רוצה שההסכם יתממש כמו שהוא, כשנשאלה איזה הסכם, השיבה: "הסכם שא.ג הוא דור המשך נגמר. זהו... אני הולכת לפי ההסכם... אני רוצה שהבן שלנו שהוא מטפל בנו, שהוא יהיה..." [ראו: עמוד 57, שורה 36 עד עמוד 58, שורה 7 לפרוטוקול]. כשנשאלה בהמשך מדוע מינו את הנתבעים ולא מינו את התובע 3 כבן ממשיך, השיבה האם ברורות – "לא, הם רצו לקחת ממנו אותו. זאת אומרת הם רצו לקחת משכנתא ואי אפשר לקחת משכנתא, אז א.ג אמר אני אלווה לכם, תלכו לקחת משכנתא, תבנו את הבית, ואחר כך תחזירו לי את דור המשך שלי. זה מה שזכור לי" [עמוד 59 לפרוטוקול, שורות 18-13].

כמו-כן לקראת סיום עדותה העידה האם כי: "יש הסכם, תלכו לפי ההסכם, איפה האמת שלנו. זה רק נייר, תלכו לפי הלב של ההורים" [עמוד 62 לפרוטוקול, שורות 27-26, ההדגשות אינן במקור, שכ"א].
גם האב העיד לפניי מפורשות אודות כוונתם שלעיל, וכשנתבקש ע"י בית המשפט לומר בדבריו מה רוצה השיב כדלקמן באופן בהיר ופשוט: "אני ביקשתי מבית המשפט לשמור את השטח שאני מסרתי להם את השטח ברוחב לב, אפילו תוספות שלא חשבו עליהם, והתאכזבתי מאוד לשמוע אחרי שקבענו בזמנו שהיורש של הנחלה כאשר יבוא הזמן זה יהיה א.ג, מתברר לי יותר מאוחר שיש עניין של דור המשך. לא הייתי יודע לפני זה, אני אומר עכשיו את האמת, לא הייתי יודע אז שזה כלול בדור המשך, לא הייתי נותן את השטח בכלל... מה שאני מבקש מבית המשפט, שהשטח שהם קיבלו ישאר כמו שהוא, ושיוותרו על דור המשך, ואנחנו נקבל מה שנכתב בצוואה שעשיתי עם א.ג זה הכל, כל אחד יהיה ביחידה שלו עצמאי" [ראו: עמוד 66 לפרוטוקול, שורות 17-12, שורות 32-28].

בהמשך כשנשאל מדוע לא מינו את התובע 3 כבן ממשיך, השיב האב: "בשביל מה הייתי צריך אני למנות את א.ג כדור המשך?... באופן טבעי אני ראיתי בזה שבאופן אוטומטי הוא יהיה דור המשך, כאשר הוא גם יורש כן? חשבתי בזמנו, הרי כתבנו את הטופס של הצוואה, לא אמרו לי אז, תדע לך שיש בעיה אולי, יש בעיה בעתיד בקשר לדור המשך. לו הייתי יודע שיתברר שתהיה בעיה כן? אני הייתי משנה את העניין... אני אומר הכוונה שלי הייתה, הם קיבלו את השטח שלהם, לפי הצוואה א.ג התמנה על ידינו בבוא הזמן כיורש, והם ישארו בשטח שאני נתתי להם... זו זכותי למנות מי שאני רוצה במשק, למנות את מי שאני רוצה בצוואה הוא היורש, הם קיבלו את שלהם" [ראו: עמוד 70, שורה 28 עד עמוד 71, שורה 29 לפרוטוקול]. כנשאל בעקבות דבריו שלעיל, האם הנתבעים הסכימו לכך, השיב האב בחיוב [עמוד 71 לפרוטוקול, שורות 31-30].

האב הוסיף והבהיר בעדותו כי אף פעם לא אמר לנתבעים שהם יהיו דור ההמשך [עמוד 75 לפרוטוקול, שורה 16].

כשנתבקש האב שוב להסביר בדבריו מה רצה שיהיה, שב וחזר באופן קוהרנטי כדלקמן: "אני רציתי שיהיה שהם ישארו עם הבית שהם קיבלו, הצוואה כמו שהחלטנו עליה, א.ג יקבל את כל יתר המשק. יתר הנחלה שייכת לא.ג. הם קיבלו את השטח שלהם שנתנו להם ובזה נגמר" [עמוד 75 לפרוטוקול, שורות 24-22].

כן שב וחזר האב על כוונת הצדדים, במענה לשאלות בית המשפט כדלהלן:

"כב' הש' אורלי שמאי כתב: אני אשאל באופן מפורש, בהסכם 1990 או בכל הסכם אחר, מי רציתם שיהיה בעל הזכויות בנחלה במינהל מקרקעי ישראל, היום רשות מקרקעי ישראל, ובאגודה השיתופית ובסוכנות?

מר ג' ג': מי אנחנו רצינו?

כב' הש' אורלי שמאי כתב:כן.

מר ג' ג': רצינו שבזמן הזה בחיים שלנו כרגע שהבן שלנו (לא נשמע) כל הזמן, הם יהיו אחראים על כל המשק רק השטח שנתנו לבית של ע'.

כב' הש' אורלי שמאי כתב:אחרי 120 שלך ושל אשתך.

מר ג' ג': זאת יחידה נפרדת.

כב' הש' אורלי שמאי כתב:אחרי 120.

מר ג' ג': היתר (לא נשמע) בבוא הזמן לא.ג.

כב' הש' אורלי שמאי כתב:מה זה בבוא הזמן? אחרי 120 של אדוני. עד 120 של אדוני אין מחלוקת שאתה ואשתך הם הבעלים,

מר ג' ג': נכון.

כב' הש' אורלי שמאי כתב:ברי הרשות בנחלה.

מר ג' ג': כל זמן שאנחנו חיים אנחנו הבעלים נכון.

כב' הש' אורלי שמאי כתב:אחרי 120 של אדוני ושל רעיתו.

מר ג' ג': זה עובר לא.ג.

כב' הש' אורלי שמאי כתב:מה עובר לא.ג?

מר ג' ג': כל יתר הנחלה, רק לשטח שהם קיבלו מאיתנו"

[ראו: עמוד 76 לפרוטוקול, שורות 22-3].

ואם לא די בכל המפורט לעיל בהמשך עדותו שב ומבהיר האב שוב את הכוונה האמורה: "... אני כתבתי צוואה כי הבן בבוא הזמן יורש את הנחלה. בינתיים הבת התחתנה ... בינתיים התחתנו, ביקשו שטח קיבלו שטח ובזה חשבתי שאני גמרתי עם כל הבעיה הזאת. אם אתה מתעקש עכשיו שבתאריך כזה או כזה, אני לא חושב שיש לזה ערך משפטי אפילו, לא זה קובע. קובע הכוונה שלי הטובה שהייתה כל הזמן גם עכשיו, שאני עשיתי כמיטב יכולתי להיות בסדר עם כולם וניתן לפתור את הבעיה בצורה פשוטה, פשוטה מאוד. הם קיבלו את השטח שלהם, הם לא צריכים לדרוש דור המשך, כל אחד ישאר בשטח שלו, א.ג יקבל את הנחלה בבוא הזמן ונגמר הסיפור" [עמוד 93 לפרוטוקול, שורות 30-18].

וכן: "אני חוזר ואני אומר, החלקה שהם קיבלו נתתי להם ברצון והם חיים בה וטוב להם עם החלקה הזאת, הצוואה שעשיתי, עשיתי אותה עניין אישי, משפחתי... הצוואה שעשינו בזמנו שא.ג יהיה היורש בבוא הזמן" [עמוד 96 לפרוטוקול, שורות 22-13].

וכן: "... זה עניין משפחתי גרידא, שאני בתור אב של המשפחה החלטנו שבהמשך החיים שלנו בבוא הזמן כאשר יגיע הזמן א.ג יהיה יורש, בינתיים הם התחתנו, נתתי להם חלק שחשבתי שמגיע להם מרצון..." [עמוד 97 לפרוטוקול, שורות 16-13].
הנה כי כן, ברי כי לא ניתן להישאר אדישים נוכח דברי האב בדבר רצונו להיטיב עם ילדיו והמצב אליו נגררו כיום ההורים בגילם המבוגר. עדותו, שלא לשווא הובאה בהרחבה לעיל, היתה קוהרנטית.

למרות גילו ומצבו, דבק האב בגרסתו ועדותו היתה אמינה על בית המשפט.
גם ההסכמים אשר נחתמו בין הצדדים, מעידים על כוונתם המשותפת של הצדדים, כפי שפורטה לעיל.

תחילה, ההסכם משנת 1987, אשר נחתם עוד קודם [או בד בבד] למינויים של הנתבעים כבנים ממשיכים ולבניית ביתם של הנתבעים בנחלה.

אף שההסכם לא צורף ואף שהתובעים לא זימנו למתן עדות את עו"ד י' ש' אשר נטען כי ערך הסכם זה, הרי שקיומו של ההסכם משנת 1987 עולה מתוך הסכם 1990, שכן בהסכם 1990, נרשם במפורש כי "ההורים הקנו את הזכות לבנים הממשיכים לבנות את בניית ביתם בלבד במשק ולצורך כך חתמו על הסכם והתחייבויות שונות שהיקנו להם זכויות לבנות את ביתם במשק [ההואיל השני בהסכם 1990, ההדגשה הוספה].

כך גם ב"הואיל השלישי" להסכם 1990 נאמר כי הצדדים מעוניינים להסדיר את היחסים ביניהם וזאת "על אף האמור והמוסכם ע"פ הסכמים ו/או התחייבויות קודמות בין ההורים לבין הבנים הממשיכים" [ההדגשה הוספה]. וראו גם ההואיל הרביעי להסכם 1990, שם פורט כי ההורים חתמו על מסמכים שונים שבעקבותיהם הוקנתה לנתבעים הזכות הבלעדית לבנית בית למגורים במשק בלבד [ההדגשה הוספה].

ואדגיש - מסמכים ברבים, קרי – לא רק כתב ההתחייבות עליו חתמו ההורים והנתבעים ואשר עליו מופיעים המלצת האגודה ואישור הסוכנות, נספח א' לכתב ההגנה של הסוכנות.
לעניין זה אמינות עלי טענות התובעים כי תוכן ההסכם משנת 1987 היה כי הובהר לנתבעים כי זכויות הבן הממשיך מוקנות להם אך ורק לצורך בניית ביתם במשק.
וכך גם בהסכם 1990.

כבר בחלק הראשון של הסכם 1990 הובהר כי ההורים הקנו לנתבעים את הזכות לבנים ממשיכים לשם בניית ביתם בלבד ולצורך כך חתמו על התחייבויות שונות שהקנו להם זכויות לבניית הבית במשק.

כן הובהר כי הוראות ההסכם גוברות על כתב ההתחייבות עליו חתמו ההורים והנתבעים [ואשר עליו מופיעה המלצת האגודה ואישור הסוכנות – נספח א' לכתב ההגנה של הסוכנות] – ראו ההואיל השלישי להסכם.

הדבר אף הודגש בסעיף 11 להסכם 1990, שם נכתב במפורש כי התחייבויות הנתבעים הינן בלתי חוזרות וכי אין בחתימתם על מסמכים בהם אושרו כבנים ממשיכים של המשק כדי לפגוע בזכויות התובע 3.

ההסכם אף קובע כי מטרתו הינה שלא לפגוע בזכויות התובע 3 והנתבעים בנחלה [ההואיל השלישי להסכם].
ולתוכן ההסכם: סעיף 2 להסכם 1990 מסדיר את הסוגייה שאיננה שנויה במחלוקת כי כל זמן שההורים בחיים הזכויות במשק שייכות רק להם וכי זכויות הבנים הממשיכים [הנתבעים] יהיו לגבי הבית שבנו בלבד, וזאת מבלי לפגוע בזכויותיו העתידיות של התובע 3.

וראו לעניין זה עדותו של הנתבע בעמוד 127 לפרוטוקול, שורות 9 – 29 ועדות הנתבעת בעמוד 162 שורות 23 – 27] וכן סעיף 6 להסכם 2004.
סעיף 3 להסכם 1990 קובע במפורש כי מוסכם על כל הצדדים כי לאחר פטירתם של ההורים, המשק והזכויות במושב יהיו שייכים בלעדית לתובע 3, כשלנתבעים הזכות הבלעדית בבית שבנו וההשקעות בפיתוח החצר הצמודה לבית לא כולל ערך הקרקע השייכת למשק.

לא זו בלבד, אלא שמיד בהמשך שוב הובהר כי ידוע ומוסכם על הנתבעים כי לתובע 3 הזכות הבלעדית על כל המשק, למעט ההשקעות שהשקיעו הנתבעים בבית שיהיו שייכים להם בלעדית [ראו: סעיפים 4-2 להסכם, ההדגשות הוספו].

בהמשכו של ההסכם ישנו אף מנגנון של זכות סירוב ראשון, ככל שמי מהצדדים [התובע 3 או הנתבעים] יבקשו למכור את זכויותיו.

בהסכם אף הודגש כי הנתבעים יהיו מנועים מלבצע כל פעולה של העברה ורישום זכויותיהם במשק על שמם, כל זמן שלא קיבלו את הסכמתו המוקדמת של התובע 3 לכך [ראו סעיף 6 להסכם 1990].
עינינו הרואות כי מהוראות הסכם 1990 עולה באופן מפורש כי מינויים של הנתבעים כבנים ממשיכים היה לצורך בניית ביתם במשק בלבד וכי כל הזכויות עצמן במשק [כל מה שהיה שייך להורים – כך נרשם במפורש בסעיף 3 להסכם 1990 וביניהן זכויות בר הרשות], שייכות לתובע 3 ולו בלבד.
אבהיר, למען הסר ספק, כי לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים לפיה, במסגרת הסכם 1990 הוסכם כי התובע 3 יקבל זכויות שימוש וחזקה בשטח ובנכסים מסוימים הקיימים במשק, וזאת ללא כל ערעור על מעמדם כבנים הממשיכים הזכאים להיות רשומים כבעלי המשק לאחר אריכות ימי ההורים.

ראשית, במסגרת הסכם 1990 כלל לא ננקטה לשון של זכויות שימוש וחזקה בנכסים מסוימים במשק ביחס לזכויות התובע 3.

להיפך, ההתייחסות לנכס ספציפי קשורה אך ורק לנתבעים, אשר לגביהם הוסכם כי כל זכויות הבנים הממשיכים יהיו לגבי הבית שבנו במשק בלבד ומבלי לפגוע בזכויות העתידיות של התובע 3 [סעיף 2 להסכם 1990] וכן כי לאחר פטירתם של ההורים, זכויות הנתבעים יהיו בנוגע להשקעות בבית ובפיתוח החצר לא כולל ערך הקרקע [סעיפים 3 ו- 4 להסכם 1990].

להבדיל, הרי שבכל הנוגע לתובע 3 – ההוראות בהסכם הינן כוללניות: בסעיף 3 להסכם 1990 נכתב כי כל הזכויות שהיו שייכות להורים תהינה שייכות באופן בלעדי לתובע 3 [למעט ההשקעה בבית ובפיתוח החצר, לא כולל מרכיב הקרקע] ואילו בסעיף 4 להסכם 1990 שוב הוסכם כי לתובע 3 הזכות הבלעדית על כל המשק למעט ההשקעות שהשקיעו הנתבעים בבית שעל המשק.
שנית ובניגוד לטענת הנתבעים - הסכם 1990 סותר באופן מפורש את טענת הנתבעים כי אין ערעור על מעמדם כבנים הממשיכים הזכאים להיות רשומים כבעלי המשק לאחר אריכות ימי ההורים.

שכן מכח הסכם 1990 ולאור כך שהוסכם כי הזכויות שהיו שייכות במקור להורים שייכות לתובע 3 [סעיפים 3 ו- 4 להסכם 1990], רשאי היה התובע 3, בכל עת, לדרוש מהנתבעים לקבל את זכויות הבר רשות פורמאלית ולרשמן על שמו.

זאת ועוד – הוסכם כי הנתבעים אינם רשאים לרשום את הזכויות במשק על שמם ללא הסכמתו של התובע 3 [סעיף 6 להסכם 1990], דבר המעיד על כך שלנתבעים אין כל זכות המוקנית להם להיות רשומים כבעלי המשק לאחר פטירתם של ההורים והדבר כפוף להסכמתו של התובע 3.

ונבהיר – אומנם בכתב ההתחייבות [נספח א' לכתב ההגנה של הסוכנות], התחייבו ההורים כי הנתבעים יקבלו את החזקה הבלעדית במשק לאחר פטירתם של ההורים, אולם הוסכם בהסכם 1990 שהוראותיו וזכויותיו של התובע 3 גוברים על מסמך זה.
לסיכומם של דברים: כפי שעולה מהסכם 1990 – ההסכמה שבין הצדדים היתה כי אחזקתם של הנתבעים את זכויות הבר רשות במשק, לאחר פטירתם של ההורים, הינה עבור התובע 3 וזאת בלבד, בנאמנות וכפיקדון עבורו, כאשר הזכויות המהותיות [כל מה שהיה שייך להורים ובכלל זה זכויות בר הרשות] שייכות לתובע 3.
ולהסכם 2004 – בסעיף 7 להסכם 2004 הוסכם על ידי הצדדים כי בהתקיימות התנאים המפורטים [ולכך אתייחס עוד בהמשך] יחתמו הנתבעים על כתב ויתור לטובת התובע 3 על זכויותיהם כבנים הממשיכים, וזאת בתנאי שהגורמים המיישבים יאשרו העברת הזכויות לתובע 3 ובתנאי שיישמרו זכויות הנתבעים בבית שבנו [סעיף 7 להסכם 2004].

עוד הסכימו הצדדים כי כתב ויתור הנתבעים יהא כפוף לכך שאם לא יאשרו הגורמים המיישבים את התובע 3 כבן ממשיך או לא יאשרו את זכות הנתבעים להמשיך ולהיות בעלי הזכויות בבית אותו בנו – יחזרו הנתבעים להיות בנים ממשיכים עד למועד בו הגורמים המיישבים יהיו נכונים לאשר את התובע 3 כבן ממשיך או עד נכונות הגורמים המיישבים לאשר את זכות הנתבעים להמשיך ולהחזיק בזכויותיהם בבית אותו בנו. כן הוסכם כי הנתבעים ישתפו פעולה עם התובע 3 כדי לאפשר אישורו כבן ממשיך בנחלה במקומם בכפוף לשמירת זכויותיהם בבית י' [סעיפים 8ב'-ג' להסכם].

כמו-כן הצהיר התובע 3 במסגרת הסכם 2004 כי אם יאושר כבן ממשיך במקום הנתבעים, הוא מכיר בזכות הנתבעים על הבית שבנו וכי יעשה כל הדרוש, ככל שהדבר תלוי בו, כדי לאפשר חתימת חוזה חכירה על בית הנתבעים ע"ש הנתבעים מיד כשיתאפשר הדבר [סעיף 9 להסכם].
הנה כי כן, הסכם 2004, הלכה למעשה, משלים את הוראות הסכם 1990 ומסדיר באופן מפורש את העברת הזכויות מהנתבעים לתובע 3 ומחזק את המסקנה אליה הגעתי לעיל, בדבר ההסכמה והכוונה המשותפת של הצדדים, כפי שפורטה לעיל ואף מורה כי כל הצדדים אמורים לפעול בשיתוף פעולה לשם הגשמת מטרות אלו.
להשלמת התמונה אפרט כי ההסכמות וכוונת הצדדים המשותפת, כפי שפורטה לעיל עולה גם מצוואה שערכו ההורים בחודש ינואר 2004. יובהר בהקשר זה כי בניגוד לטענת הנתבעים, צירפו התובעים עותק הן מצוואת האם והן מצוואת האב [ראו: נספח 10 לתצהיר התובע 3].

מעיון בצוואות ההורים עולה מפורשות כי כל אחד מההורים מצווה, כי לאחר שהאחר לא יהיה בחיים, התובע 3 שהוא הבן הממשיך לכל דבר לעניין יירש את כל הזכויות בנחלה. כן הובהר והודגש כי מאז ומתמיד רצון ההורים היה כי התובע 3, בנם הבכור, יהא היורש של הנחלה והבן הממשיך לכל דבר ועניין. עוד מובהר, כי תוך שיתוף והסכמה חתמו יחד עם התובע 3 והנתבעים על הסכמה המאפשרת לנתבעים לבנות את ביתם בנחלה ורק לצורך זאת חתמו ההורים יחד עם הנתבעים על המסמכים הרלוונטיים לצורך בניית הבית, והכל בידיעה ברורה שהתובע 3 הוא הבן הממשיך. בהמשך הובהר שוב, כי ההורים מעולם לא התכוונו ולא רצו שהנתבעים יהיו הבן הממשיך, וחתימתם על כך הייתה רק לצורך בניית הבית, תוך שצוין כי אין באמור כדי לפגוע בזכויות הנתבעים לגבי הבית שבנו והשטח הצמוד לו עפ"י המפה המצורפת [סעיפים 6-5 לצוואה].

גם בחלק הסיכום הובהר שוב ע"י כל אחד מההורים כי כל זמן שהצד האחר יהא בחיים כל הרכוש יהא לו ולאחר פטירת הצד האחר, תהא הנחלה לתובע 3, למעט בית הנתבעים [סעיף 11 לצוואה].
אף שהצוואות הינן מסמכים חד צדדים של ההורים, הרי שהן נוסחו עוד בשנת 2004, לפני פרוץ הסכסוך בין הצדדים ותוכנן הינו קוהרנטי ביחס להסכמים עליהם חתמו הצדדים, כך שיש בהן כדי ללמד, לתמוך ולחזק את תוכן ההסכמות של הצדדים, לרבות המניעים והסיבות לאותן הסכמות.

וראו אף תצהיר ההורים מיום 02.01.2016 [צורף כנספח 19 לתצהיר התובע 3], אלא שלעניין זה אציין כי המשקל שיש ליתן לתצהיר זה הינו נמוך לאור כך שהוא נערך במסגרת הסכסוך שבין הצדדים.
הנה כי כן, צירוף כל המקובץ לעיל, מובילני לכדי מסקנה ברורה שלא מותירה מקום לספקות, כי ההסכמות שבין הצדדים והכוונה המשותפת של הצדדים, לאורך כל השנים, היו כי לאחר פטירתם של ההורים, הזכויות שהיו שייכות להורים, תהיינה שייכות לתובע 3 ואילו זכויות הנתבעים מצומצמות לבית אותו בנו בנחלה וזאת בלבד.
ולאור מסקנותיי שלעיל יש לבחון כעת את שאלת התקיימות התנאים שנקבעו בהסכם 2004 אשר ככל שמתקיימים – הרי שחלה חובה על הנתבעים לחתום על כתב ויתור לטובת התובע 3 על הזכויות כבנים ממשיכים.
כנזכר לעיל, טוענים הנתבעים כי לא התקיימו מלוא התנאים המוקדמים שנקבעו בהסכם 2004 ומשכך סירובם לחתום על ויתור מינויים כבנים ממשיכים בצדק יסודו.

כן לשיטת הנתבעים, בשל אי התקיימותם של התנאים המוקדמים, עדיין אין הם חייבים לחתום על ויתור המינוי. לעומתם, טוענים התובעים, כי כל התנאים הנטענים מולאו וחרף זאת הנתבעים בחוסר תום לב ותוך הפרת התחייבותם, לא חתמו על מסמכי הביטול.
אומר כבר עתה, כי מצאתי שנכון להיום התנאים כפי שנקבעו בהסכם 2004 מתקיימים ועל הנתבעים, בהתאם להסכמתם, לוותר על מינויים כבנים ממשיכים, והכל כפי שיפורט להלן.
כזכור הסכימו הצדדים בסעיפים 9-7 להסכם 2004 כדלקמן:

"7. מוסכם בין כל הצדדים להסכם זה, כי אם א.ג יתגרש מאשתו א' ג', (הוא הביע רצונו לעשות כן), יעזוב את הקיבוץ, ויעבור לגור במושב – יחתמו ע' ור', לפי דרישת א.ג, על כתב וויתור לטובת א.ג על זכויותיהם כבנים ממשיכים במשק ההורים במושב, בתנאי שהגורמים המיישבים יאשרו את העברת הזכויות של ע' ור' כבנים ממשיכים – לא.ג כבן ממשיך, ובתנאי שיישמרו זכויותיהם של ע' ור' בבית י', כאמור בהסכם זה.

8.א'. חתימת ע' ור' על כתב הוויתור תיעשה תוך 90 יום מיום שהגורמים המיישבים יאשרו את העברת זכויות הבן הממשיך לא.ג;

אך אם הגורמים המיישבים ידרשו את חתימת ע' ור' על כתב הוויתור קודם לדיון של הגורמים המיישבים בבקשה להכיר בא.ג כבן ממשיך במקום ע' ור', או קודם אישור הבקשה או דחייתה – יחתמו ע' ור' על כתב הוויתור תוך 90 יום מיום דרישת א.ג, או מיום שיתברר כי הגורמים המיישבים לא מוכנים לדון בבקשה כל עוד לא נחתם כתב הוויתור, לפי המאוחר בין השניים.

ב'. כתב הוויתור יהיה כפוף לכך שאם הגורמים המיישבים לא יאשרו את א.ג כבן ממשיך של ההורים מטעם כלשהו, או לא יאשרו את זכותם של ע' ור' להמשיך ולהיות בעלי הזכויות בבית י' – יתבטל הוויתור, וע' ור' יחזרו להיות בנים ממשיכים, עד למועד שבו הגורמים יהיו נכונים לאשר את א.ג כבן ממשיך, או עד נכונות המוסדות המיישבים לאשר את זכות ע' ור' להמשיך ולהחזיק בזכויותיהם בבית י', לפי העניין.

ג'. כדי לאפשר לגורמים המיישבים לחזור בהם מדחיית הבקשות האמורות – רשאי א.ג לחזור ולפנות לגורמים המיישבים בכל עת לאחר הדחייה, (במיוחד אם השתנו הנסיבות שגרמו לדחיית הבקשות), וע' ור' ישתפו פעולה עם א.ג כדי לאפשר את אישורו של א.ג כבן ממשיך של ההורים במשק במקומם, בכפוף לשמירת זכויותיהם בבית י'."
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע 3 התגרש מאשתו דאז, כך שתנאי זה מתקיים.
בכל הנוגע למגורי התובע 3 במושב, הרי שקיימת מחלוקת בין הצדדים: בעוד שלשיטת התובעים, התובע 3 עבר לגור בנחלה והודעה על כך נשלחה לנתבעים; הרי שלגרסת הנתבעים, התובע 3 אינו מתגורר במשק ואף לא יכול להתגורר במשק בשל היותו חבר קיבוץ.
לתמיכה בטענותיהם צירפו התובעים העתק מספח תעודת הזהות של התובע 3 המאשר את העתקת מקום מגוריו לנחלה וכן אישור ועד המושב מיום 16.09.2019 לפיו התובע 3 מתגורר בנחלה [ראו: הנספחים שצורפו להודעת התובעים מיום 25.12.2019].

כן צירף התובע 3, תמונות מחדרו וחפציו בבית הוריו [ראו: נספח 29 לתצהיר עדות התובע 3].

עוד צורף בהמשך אישור מיום 11.04.2022 מטעם הקיבוץ, החתום ע"י מר מ' xxx, מנהל עסקי, לפיו מזה כשנתיים התובע 3 אינו מתגורר בקיבוץ וביתו מושכר [ראו: נספח 1 לתגובה מיום 13.04.2022]. מר xxx, אף אישר בעדותו שלפניי כי ביתו של התובע 3 בקיבוץ מושכר לאחר שניתן לו היתר לכך, כשלדבריו, נדמה לו כי התובע 3 קיבל אישור לשנתיים. כשהופנה לכך שהתובע 3 עבר להתגורר עם הוריו כדי לטפל בהם, ונשאל האם תהיה מניעה מלהאריך את ההיתר כמה שיצטרך, השיב מר xxx כי: "לא. אני לא רוצה להתחייב אבל אין. מסוג הדברים שבשביל זה זה קיים" [ראו: פרוטוקול מיום 16.01.2023, עמוד 127, שורה 29 עד עמוד 128, שורה 5].

התובע 3 אף צירף לתצהירו מיום 22.08.2022 העתק מהסכם שכירות ביתו שבקיבוץ [ראו: נספח 2 לתצהיר שצורף לתגובה מיום 24.08.2022].

בנוסף, צורף אישור מיום 13.04.2022 מטעם מקום עבודתו של התובע 3, ולפיו לתובע 3 אושר לעבוד מרחוק מאז פרוץ מגפת הקורונה וכי ידוע להם כי התובע 3 העביר את מגוריו למושב xxx וכך גם מעודכן בתלוש השכר שלו [ראו: נספח 2 לתגובה מיום 13.04.2022].

לאור האמור, הוכח לפניי כי התובע 3 אינו מתגורר עוד בביתו שבקיבוץ וכי אין לו מקום מגורים קבוע מלבד הבית בנחלה [אף אם ימים מסויימים לן התובע 3 אצל בת זוגו].
בנוסף, לא מצאתי כי הנתבעים הרימו את הנטל להוכחת הטענה כי התובע 3 אינו מתגורר בנחלה.

לתמיכה בטענותיהם הפנו הנתבעים לתמליל שיחה של בת הנתבעים עם האב [סבה, התובע 1] מיום 01.02.2020, בה במענה לשאלה האם התובע 3 מתגורר בנחלה, השיב האב: "היא כל כך, לא, הוא רוצה לגור פה, בינתיים הוא לא, עוד לא גר פה, אבל הוא בא כל שבוע..." [צורף כנספח א' לתצהיר עדות בת הנתבעים, עמוד 14 לתמלול, שורות 17-15].

במעמד הדיון התנגד ב"כ התובעים להגשת תמלול השיחה האמורה, ונקבע כי החלטה בדבר קבילות התמלול אם לאו תהא במסגרת פסק הדין.
אבהיר כי אכן דומה שקיימת בעייתיות בהסתמכות על תמליל זה.

בתצהיר עדותה הצהירה בת הנתבעים כי הקליטה את האב באמצעות מכשיר הטלפון שלה, הורידה את ההקלטה המקורית למחשב של אביה ושלחה לחברת התמלול. לדבריה, ההקלטה נמסרה לחברה בשלמותה מבלי שנערך בה כל שינוי [ראו: סעיפים 9-8 לתצהיר עדותה]. עם זאת, בהצהרת המתמלל שצורפה בפתח התמלול צוין כי הוא נתבקש ע"י הנתבע לתמלל הקלטה שהועברה אליו כהקלטת אודיו באיכות שמע טובה ללא פעולות עריכה.

בנסיבות אלו, דומה כי לא ניתן לדעת האם המתמלל קיבל מאת הנתבע את ההקלטה בשלמותה אם לאו.
מכל מקום ואף מבלי להכריע בשאלת הקבילות, אבהיר כי לא מצאתי שיש לייחס לתמלול זה משקל רב.

ראשית, לדידי, העובדה כי הנכדה בוחרת לנצל את ביקורו של הסב אותה בקרוואן בו היא מתגוררת – [שיודגש מצוי בשטחי הנחלה, ושלדברי בת הנתבעים עצמה, סביה [התובעים 2-1] נתנו לה רשות להתגורר בו] ואת יחסי הקרבה ביניהם, כשלדברי בת הנתבעים בתצהירה, מצויה היא ביחסים טובים עם סביה על אף המשפט המתנהל בינם לבין הוריה – ולבחור להקליט את סבה המבוגר – יש בה טעם לפגם.

זאת ועוד. מעיון בתמלול עולה כי לשיחה שותף גם אחיה [קרי, נכד נוסף של התובעים 2-1] ודומה כי הוטחו האשמות באב, שממילא כל נסיבות ההליכים והקרע במשפחה גורמים לו צער רב. דומה כי הסב היה שרוי תחת לחץ ובמצב התגוננות ותשובותיו היו בהתאם.
בעדותו שלפניי, מסר האב כי התובע 3 גר בנחלה [ראו: עמוד 92 לפרוטוקול, שורות 12-7].

התובע 3 הבהיר בעדותו כי במסגרת עבודתו ישנן נסיעות תכופות לחו"ל וכי לו בת זוג בxxx אותה מבקר מדי פעם, אך הבהיר במענה לשאלת בית המשפט כי מקום מגוריו העיקרי הוא בנחלה [ראו: עמוד 52, שורה 31 עד עמוד 53, שורה 24 לפרוטוקול].
יצוין, כי הנתבעת העידה בהקשר זה כי אינה יודעת אם התובע 3 גר עם ההורים, כשלדבריה, הוא גר פעמיים, שלוש, ארבע בשבוע וחוזר לעיסוקיו בקיבוץ. עם זאת, השיבה בשלילה לשאלה האם יודעת שביתו בקיבוץ מושכר, אך הוסיפה כי יש לו עוד בית בקיבוץ. בהמשך דבריה השיבה הנתבעת כי לפעמים רואה את רכבו של התובע 3 ולפעמים לא וכי בחלק גדול מהסגר בתקופת הקורונה היה התובע 3 בבית ההורים. עם זאת, הבהירה כי התובע 3 לא נמצא בנחלה מדי יום שכן יש הרבה פעמים שלאורך יומיים רכבו לא נמצא [ראו: עמוד 167 לפרוטוקול, שורה 26 עד עמוד 168, שורה 25]

ראשית אבהיר כי טענת הנתבעת אודות בית נוסף בקיבוץ נטענה בעלמא וללא כל ראיה לתמיכה בכך. כמו-כן, אף אם הנתבעת אינה רואה מדי יום את רכבו של התובע 3 בנחלה, אין בכך די להוכחת הטענה כי הוא אינו מתגורר בנחלה. שכן כאמור, הבהיר התובע 3 כי לעיתים תכופות הוא עובד בחו"ל וכן לו בת זוג המתגוררת מחוץ לנחלה אותה מבקר מדי פעם [יצוין, כי הנתבעת אישרה בעדותה כי בת זוגו של התובע 3 מתגוררת ברעננה, עמוד 168 לפרוטוקול, שורות 34-28], כך שאך סביר הוא שהתובע לא ייראה בנחלה מדי יום ביומו.
לאור המקובץ לעיל, מצאתי כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה כי נכון להיום מתגורר התובע 3 בנחלה, כך שאף תנאי זה מתקיים.
גם ביחס לתנאי אודות עזיבת התובע 3 את הקיבוץ קיימת מחלוקת עיקשת בין הצדדים: לשיטת התובעים, עזב התובע 3 את הקיבוץ, כשלדבריהם, הקיבוץ בו היה חבר עבר הפרטה וחברי הקיבוץ קיבלו זכויות חכירה על בתיהם [לגרסתם, התובע 3 רכש ביום 08.02.2018 את הזכויות בבית בו התגורר בקיבוץ] ולמעשה הקיבוץ הפסיק להתקיים כקיבוץ.

במסגרת השלמת סיכומיהם הוסיפו וטענו התובעים כי לא בכדי לא הסכימו הצדדים כי על התובע 3 יהיה להפסיק את חברותו בקיבוץ אלא בחרו במילים "יעזוב את הקיבוץ", שכן כוונת הצדדים הייתה כי התובע 3 יעתיק את מקום מגוריו מהקיבוץ ויעבור להתגורר בנחלה.

מבלי לפגוע בטענתם שלעיל, שבו וטענו התובעים כי כאמור הקיבוץ הופרט ולמעשה, הקיבוץ כפי שהיה קיים במועד בו נחתם הסכם 2004, אינו קיים עוד והתובע 3 עזב את הקיבוץ כפי שהיה במועד בו חתמו הצדדים על הסכם 2004. לגרסת התובעים, הוגש הסכם עזיבתו של התובע 3 את הקיבוץ הישן והוא אף קיבל דמי עזיבה בדרך של העברת הזכויות בדירה מהקיבוץ לבעלותו של התובע 3.

בנוסף לגרסת התובעים, עפ"י עמדת הרשות אין מניעה עקרונית כי חבר קיבוץ יירשם כבן ממשיך.

לעומתם טוענים הנתבעים כי התובע 3 עודנו חבר קיבוץ וככזה אינו יכול להתמנות כבן ממשיך או להיות רשום אצל הרשות כבעלים של משק חקלאי. לגרסתם, העובדה כי בקיבוץ הנדון בוצע שיוך דירות לחברים אין לה ולא כלום עם העובדה שהקיבוץ ממשיך להתקיים כקיבוץ ע"י חברי הקיבוץ.

במסגרת השלמת סיכומיהם הוסיפו וטענו הנתבעים כי הוכח שהתובע 3 הוא חבר קיבוץ ואין זה משנה מהו מעמדו של הקיבוץ. לדברי הנתבעים, מהעדויות עולה כי מגורי התובע 3 בנחלה הם זמניים ועליו לחזור ולהתגורר בקיבוץ. לשיטת הנתבעים, אין שחר לגרסת התובעים בדבר פרשנות המילים "יעזוב את הקיבוץ" וגרסתם שלעיל מהווה הרחבת חזית. לטענת הנתבעים, משמעות ופרשנות המילים "יעזוב את הקיבוץ" היא כי על התובע 3 להפסיק את חברותו בקיבוץ ולא בכדי זה אחד מהתנאים שכן כפי שהצהירו התובעים, חברותו בקיבוץ הייתה מכשול בפני מינויו כבן ממשיך. יתרה מזאת, לדברי הנתבעים, אם הפרשנות היא העתקת מקום המגורים למושב מדוע כפילות הלשון כאשר ניתן היה להסתפק בתנאי "יעבור לגור במושב", מכאן שהמשמעות כאמור היא שהתובע 3 יפסיק את חברותו בקיבוץ.

עוד לטענת הנתבעים, עמדת הרשות אינה מעלה ואינה מורידה בנסיבות דנן, הסכם 2004 קובע מפורשות כי על התובע 3 להפסיק תחילה את חברותו בקיבוץ ורק לאחר מכן יוותרו הנתבעים על המינוי.
בכל הנוגע לפרשנות המילים "יעזוב את הקיבוץ", מצאתי כי הצדק עם הנתבעים. מקריאת מכלול הסכם 2004 ותנאיו, ובשים לב לנסיבות עריכתו וההנחה, שלשיטת התובעים עצמם, עמדה מאחורי אי מינוי של התובע 3 כבן ממשיך – שוכנעתי כי אכן כוונת הצדדים הייתה עזיבה של התובע 3 את הקיבוץ ולא רק עזיבה פיזית של שינוי מקום המגורים למושב.
אלא שההסכם נחתם בשנת 2004 ואת המילה "קיבוץ" יש לפרש כמובנו בשנת 2004. היישוב xxx כיום אינו "הקיבוץ" כמשמעותו וכמובנו בהסכם משנת 2004.
הוכח לפני כי קיבוץ xxx הנדון עבר הפרטה והחל הליך של שיוך דירות [ראו: עדות מר גבאי בעמוד 126 לפרוטוקול מיום 16.01.2023, שורות 28-25].
מר xxx שהינו המנהל העסקי של הקיבוץ, הבהיר במענה לשאלת בית המשפט כי:"... הקיבוץ הוא אגודה חקלאית. מופרט ומתחדש. יש חברים בקיבוץ, תושבים שגרים ואינם חברים ויש תושבים שהם חברים באגודה. אני מתכוון חבר באגודה החקלאית xxx. קיבוצניק..." [ראו: פרוטוקול מיום 16.01.2023, עמוד 125, שורות 36-33], וכן: "... לשאלת בית המשפט חברים בקיבוץ הכוונה לחברים באגודה השיתופית" [שם, עמוד 126, שורה 5].
יובהר כי במסגרת תצהירו מיום 22.08.2022, שנתבקש עפ"י החלטת בית המשפט, הצהיר התובע 3 כי הקיבוץ עבר הפרטה ושינה את הסטטוס שלו לקיבוץ מתחדש וכן כי הוא חבר באגש"ח xxx [ראו: סעיפים 3-2 לתצהיר שהוגש לתיק ביום 24.08.2022 והאסמכתאות שצורפו לו].
לעניין אופי היישוב, הבהיר מר xxx כדלקמן: "לא. לשאלת בית המשפט לעניין הצטרפות למבנה קהילתי, יש תקנונים שמסדירים את היחסים בין החברים בקהילה, עזרה סוציאלית, ביטחון, עניינים ביומיום, זו הגדרה פורמאלית של קיבוץ מתחדש. להבדיל מקיבוץ שיתופי כמו שהיה פעם. קיבוץ מתחדש למשל המשכורת שלי הולכת אליי ואני מחוייב לשלם מיסים לקהילה..." [שם, שורות 33-29, ההדגשה הוספה].
לא נעלם מעיני כי מר xxx הבהיר כי ישנה זיקה בין החברות למגורים, וחבר בקהילה נדרש ומחויב להתגורר בה [שם, עמוד 126, שורות 17-14], וכן: "... חלק מהחברות בקיבוץ משמע מגורים ויש לזה משמעות גם מבחינת הרשויות. הרעיון הוא שחברי האגודה גרים במקום" [שם, שורות 26-25].

ביחס לתובע 3 הבהיר מר xxx כי: "... לשאלת בית המשפט לגבי א.ג, אשר כחלק מהתחייבויות שלו אמור לגור בנחלה לאורך זמן ולא בתקופה מוגדרת – צריך להתייעץ עם עו"ד של הקיבוץ, חברות בקיבוץ משמע המגורים בקיבוץ. זה עניין תקנוני הסכמי. זה עדיין לא נבחן מבחינה משפטית. יכול להיות שאדם יחלק את זמנו. לפעמים יש חבר אחד שכל פעם עובר לג'וב אחר בחו"ל. במצטבר היה לו שנה שהוא היה בקיבוץ אבל במצטבר הוא מעל 10 שנים מחוץ לקיבוץ" [שם, עמוד 126, שורה 35 עד עמוד 127, שורה 3].
אולם וזה החשוב לענייננו – התובע 3 אמור בסופו של התהליך לקבל חוזה חכירה ישירות מול רמ"י ולעניין זה הסביר מר xxx: "יש את הבית ויש את המגרש. יש שיוך חוזי של הבית ויש זכות עתידית לשיוך חוזי של המגרש." עוד הבהיר מר xxx כי הרשות אמורה להנפיק את חוזי החכירה לחברים [עמוד 128 לפרוטוקול, שורה 15].

ראו לעניין זה את הסכם קיבוץ – חבר (הסכם אישי) מיום16.10.2017 עליו חתם התובע 3 [מוצג ת/2] אשר מפרט את תוכנית רישום בתי המגורים ע"ש החברים והקובע את הזכאות ואת התנאים למימוש הזכאות.

והחשוב מכל – מהסכם ת/2 עולה כי הזכויות בבתי המגורים ביישוב הינן סחירות!! וניתנות להעברה או מכירה ובלבד שניתנה לכך הסכמה מפורשת של הקיבוץ מראש ובכתב [סעיף 6.5 להסכם ת/2 וכן המנגנון המוסדר בסעיף 16 להסכם ת/2].

אמנם מר xxx הבהיר כי כעת היישוב מצוי בעיצומו של הליך השיוך של הבתים לקרקע ולכן לא יאפשרו את העברת הזכויות לצד שלישי, שכן זה יסבך את ההליך מול הרשות [עמוד 128 לפרוטוקול], אולם מכשול זה הינו זמני והלכה למעשה, ע"פ הסכם ת/2 ניתן למכור את הזכויות, בתנאים המפורטים בהסכם.
מכל האמור עולה כי ה"קיבוץ" xxx כיום אינו "קיבוץ" במובנו בשנת 2004. אז, כפי שהוסבר על ידי מר מ' xxx – היה הקיבוץ קיבוץ שיתופי. כיום, מדובר ביישוב קהילתי אשר מאוגד כאגודה שיתופית חקלאית, המצוי בתהליך של שיוך בתי המגורים לחברי האגודה, כאשר מדובר בזכויות שהן סחירות, בהתאם למנגנון הקבוע בהסכם ת/2.
עוד אבהיר כי אין מניעה כיום מלרשום את התובע 3 כבן ממשיך, אף בהיותו חבר קיבוץ [והוא כיום חבר האגודה השיתופית ולא חבר קיבוץ כמשמעותו בשנת 2004].

עפ"י עמדת הרשות, אין כל מניעה עקרונית מבחינתה כי חבר קיבוץ יירשם כבן ממשיך, כאשר בשלב המימוש [לאחר פטירת ההורים], יידרש הבן הממשיך לעמוד בתנאים הקבועים בנהלי הרשות לצורך כך ועל מנת שהרשות תיתן הסכמתה לרשום אותו כבעל הזכויות, בהתאם לנסיבות כל מקרה [ראו: תשובת הרשות מיום 16.02.2022]. בהמשך הובהר האמור לעיל שוב ע"י הרשות, תוך שהודגש כי סטטוס חייו של בן ממשיך אינו דורש התקיימותם של תנאים מוקדמים כלשהם כל עוד מינויו אינו ממומש.

לאחר פטירת ההורים, כאשר המינוי יוצא מן הכוח אל הפועל וכאשר יידרש רישום הזכויות בנחלה ע"ש הבן הממשיך תחול על הבן הממשיך חובת ההתגוררות בנחלה, ובנוסף, ככל שהוא יחזיק באותה עת בנחלה נוספת הרי שהוא יצטרך בתוך פרק זמן של שנה למכור אחת מהן [ראו: תגובת הרשות מיום 21.03.2022].

כן הובהר ע"י הרשות כי מעמדו של חבר קיבוץ הוא של בר רשות הזכאי לערוך עסקת שיוך בפטור ממכרז, כך שתחילה יתאפשר לבן ממשיך להירשם כבעל זכויות בנחלה מכוח מינויו, קרי, אין מניעה שיירשמו הזכויות בנחלה ע"ש הבן הממשיך בעודו חבר קיבוץ. עם זאת, בין היתר, נוכח החובה להתגורר בנחלה, רישומו של הבן הממשיך כבעל הזכויות יהא בכפוף לתנאים שייקבעו ע"י הרשות באופן בלעדי כגון הפקדת ערבות וכתב התחייבות כי בתוך תקופה מסוימת יהא עליו למכור את הזכויות בנחלה או לוותר על מעמדו כחבר קיבוץ [ראו: הבהרת הרשות מיום 07.04.2022].
הגברת xxx, מנהלת המחלקה החקלאית במחוז ירושלים ברשות, הבהירה בעדותה שלפניי, כאמור לעיל, וכדבריה:

"ש. האם חבר קיבוץ יכול להתמנות כבן ממשיך?

ת. כן.

ש. על סמך מה? איזה הוראה? אסמכתא.

ת. רישום בן ממשיך מתבצע בסוכנות היהודית ולא ע"י רשות מקרקעי ישראל. רשות מקרקעי ישראל רושמת את דבר הרישום בסוכנות היהודית. המנהל נדרש לסוגיה רק אחרי המוות בעת המימוש.

ש. כלומר על סמך מה אתם רושמים את הבן הממשיך?

ת. על סמך הודעת הסוכנות היהודית.

ש. ומה קורה בשלב המימוש? 60 שנה אותו חבר קיבוץ שמונה כבן ממשיך רוצה להיות בעלים של נחלה.

ת. פועלים בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, בנחלה יש חובת התגוררות, אין אפשרות ברמ"י פעמיים לפטור ממכרז ואם הוא יחזיק 2 נכסים נדרוש למכור אחד מהר.

ש. אחרי 60 שנה אתם מודיעים לו שלא יכול להיות בעלים של נחלה.... בן אדם מונה כבן ממשיך בגיל 18. אחרי 60 שנה הוא רוצה להיות בעלים של נחלה והמנהל אומר לו אתה לא יכול כי אתה חבר קיבוץ.

אני מתקן, מה קורה אז?

ת. נבחן את המקרה באותה עת בהתאם להחלטות תקפות.

ש. מה היה קורה אם זה קורה עכשיו?

ת. ייתכן והוא יצטרך למכור אחד מהנכסים. לשאלת בית המשפט לעניין הרישום אנחנו רושמים בספרים שלנו בהתאם להודעת הסוכנות כפי שנקבע בסוכנות. בעת המימוש אנחנו נתייחס למצב העכשווי באותה העת. אם הוא יחזיק באותה עת עוד נכס יתכן שנדרוש ממנו למכור את הנכס"

[ראו: פרוטוקול מיום 16.01.2023, עמוד 124, שורות 20-2].
במענה לשאלת בית המשפט, הבהיר במעמד הדיון, גם עו"ד י', יועץ משפטי ברשות, כדלקמן: "לשאלת בית המשפט אני מבהיר מבחינתו של הרשות אין מניעה שהוא ירשם בעת המימוש כבן ממשיך למרות שמחזיק ביחידה בקיבוץ ששויכה לו לאחר הפרטה. לאחר שעבר הליך חוזים לדורות. אבל ייתכן, כל קיבוץ עושה הפרטה משלו ויש לו את הכללים משלו אם ייחשב חבר אח"כ או לא, ייתכן שיצטרך למכור את אחת היחידות כדי שיוכל להתגורר בנחלה לצורך השארת הנחלה בסיטואציה הזו. יתכן שכן תוך שנה. בקיבוצים ספציפיים יש הסדרים מסוימים ואנחנו לא יכולים להעיד. בגלל חובת המגורים בנחלה ובגלל שהוא קיבל 2 יחידות בפטור, יקבל הטבה פעמיים. תלוי במתווה של הקיבוץ. לא כל הפרטה בכל קיבוץ זה אותו דבר. אין לנו מושג על xxx. לרשום פתרון לרישום כבן ממשיך אין בעיה והוא יכול להירשם כבן ממשיך. לעניין השלב הבא הכל תלוי ברמת הפרטה, מה הקיבוץ דרש. ראינו שדברים משתנים. החלטת מנהל פתאום מיטיבה או פתאום גורעת. על xxx אני לא יכול לענות" [שם, שורות 31-23].
הנה כי כן, לאור היותן של הזכויות ביישוב xxx סחירות, הרי שאין מניעה כי התובע 3, ככל שיידרש לעשות כן על ידי רמ"י, בעת מימושה של זכות הבן הממשיך ולאחר 120 של האם, יוכל למכור את הזכויות ביישוב ולהמשיך ולהחזיק בנחלה.
אדגיש – קיבוץ xxx כפי שהיה בשנת 2004, אינו עוד. המבנה הארגוני שונה באופן מהותי מהמבנה של הקיבוץ בעבר. אין מדובר עוד בקיבוץ כמשמעותו בשנת 2004. כיום מדובר ביישוב קהילתי, כאשר הזכויות בבתי המגורים משוייכות לחברי האגודה השיתופית והינן סחירות.
לא שוכנעתי כי יש לפרש הסכם משנת 2004 ואת המילה "קיבוץ" המופיעה בו כמתייחסת למבנה הקהילתי הנוכחי של היישוב xxx כפי שהוא החל משנת 2017 [עת חתם התובע 3 על ת/2] ואילך.

את המילה "קיבוץ" בהסכם 2004 יש לפרש כמתייחס לקיבוץ כפי שהובן והיה מקובל במועד בו נחתם ההסכם, קרי – קיבוץ שיתופי.

וראו לעניין זה סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 אשר מורה כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות עניין.

לפיכך, בשנת 2004 הצדדים התכוונו לקיבוץ במבנה האירגוני כפי שהיה בשנים 1987 [עת נחתם ההסכם הראשון] וכן בשנת 1990 ובשנת 2004.
על אחת כמה וכמה כאשר נסיבות העניין [כלשונו של סעיף 25 לחוק החוזים] היו שההורים ביקשו לרשום את התובע 3 כבן ממשיך אולם הדבר לא צלח עקב היותו חבר קיבוץ [כמשמעותו אז]. וראו עדויות הנתבעים כפי שהובאו לעיל.
לאור מועד חתימתו של הסכם 2004 בשנת 2004 ונסיבות העניין, היישוב xxx כיום אינו "קיבוץ" [במובנו של קיבוץ שיתופי כפי שיש לפרש את המילה קיבוץ בהסכם] ועל כן יש לקבוע כי התובע 3 עזב את הקיבוץ וכי התמלא התנאי בסעיף 7 להסכם 2004, על אחת כמה וכמה כאשר כיום ניתן לרשום את התובע 3 כבן ממשיך [כפי שההורים רצו מלכתחילה וביקשו להבטיח בהסכמים השונים את זכויותיו של התובע 3 בנחלה] וראו עמדת רמ"י, כפי שפורטה לעיל.
יוזכר בהקשר זה, כי כפי שהובא לעיל, הנתבעת עצמה העידה לפניי כי מוכנה לוותר על זכותה הנטענת, כשתראה שהגורמים המיישבים מוכנים לקבל את התובע 3 כבן ממשיך [ראו: עמוד 165 לפרוטוקול, שורות 2-1].
בנסיבות המתוארות לעיל, יש לקבל את תביעת התובעים ולקבוע כי התמלאו כל התנאים ע"פ הסכם 2004 לכך שהנתבעים יוותרו על מעמדם ורישומם כבנים ממשיכים.
אוסיף ואבהיר, למעלה מן הצורך ולהסרת ספק, כי חלה על הנתבעים חובת תום הלב להביא להגשמה של כוונת הצדדים המשותפת המקורית לפיה הזכויות יהיו שייכות לתובע 3 לו יתאפשר הדבר מבחינת הגורמים המיישבים ולו תוסר המניעה הכרוכה בכך שהתובע 3 היה חבר קיבוץ כמשמעותו בשנת 2004 [קיבוץ שיתופי].
על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן בחוזה ארוך טווח אשר מבוסס על יחס נמשך בין הצדדים ויש לפרשו על דרך בחינת תכלית החוזה, הרציונל שהנחה את הצדדים בהתקשרות בו, אומד דעת הצדדים בעת כריתת החוזה ויישום אומד הדעת על המצב החדש שקרה [ראו דבריו של המלומד ויתקון כפי שהובאו בתמ"ש (כ"ס) 2140/08 גורביץ נ' גורביץ, סעיף 33 לפסק הדין].

כמו כן מאופיין חוזה מסוג זה, בדרישה לאימון וסולידריות, להגינות חוזית, לגמישות ודינמיות של הקשר החוזי ובנכונות מוגברת לנהוג בתום לב [ראו למשל תמ"ש (ת"א) 18150-05-17 מ.מ. נ' ש.מ. (21.12.2017). לעניין פרשנות חוזה ארוך טווח על רקע ערכים של הגינות, תום לב וסבירות וכן פרשנות ערכית רחבה– ראו למשל ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל (20.11.2019).
ומן הכלל אל הפרט – תכליתו של ההסכם משנת 2004 היתה להבטיח, בין היתר, את התנאים בהם על הנתבעים לוותר על מינויים כבן ממשיך וכן להגן על זכויותיו של התובע 3. הרציונל שהנחה את הצדדים לו היה לחייב את הנתבעים לחתום על כתב וויתור כאשר, בין היתר, יוסרו המניעות הקשורות בתובע 3 מלהירשם בעצמו כבן ממשיך.

כפי שהובהר לעיל, עקב היותו של התובע 3, בזמנו, חבר בקיבוץ שיתופי, לא הצליחו ההורים לרשום את התובע 3 כבן ממשיך. לאור זאת נולדו ההסכמים משנת 1987 ו- 1990 אשר עיגנו את ההסכמות שבין הצדדים כי מינוי הבן הממשיך של הנתבעים הוא עבור בניית ביתם בלבד וכי כל הזכויות אשר היו שייכות להורים, יהיו שייכות לאחר 120, לתובע 3.

הסכם 2004 אינו מנותק מהיסטוריה זו של הצדדים, אלא מהווה חוליה נוספת בה, אשר באה להגשים את רצונם המשותף של הצדדים כי כאשר יבשילו הנסיבות וניתן יהיה לרשום את התובע 3 כבן ממשיך, תחול החובה על הנתבעים לשתף פעולה עם התובעים ולחתום על כתב ויתור.

אי לכך ומתוך ראיה של פרשנות תכליתית של הסכם 2004 שהינו ארוך טווח, וכן לאחר בחינת אומד דעת הצדדים והצורך ביישומו של ההסכם על הנסיבות החדשות [הפרטתו של הקיבוץ והפיכתו ליישוב קהילתו תוך שינוי המבנה הארגוני של היישוב והפיכת הזכויות לסחירות], כמו גם התחשבות בערכים של תום לב מוגבר, האימון שהיה בין הצדדים והפרשנות הערכית הרחבה– כל אלו מובילים למסקנה אחת כי יש לקבוע כי במונח "קיבוץ" הכוונה היתה לקיבוץ שיתופי ומאחר וזה אינו קיים עוד ובהעדר שיתוף פעולה של הנתבעים – יש לבטל את מינויים של הנתבעים כבנים ממשיכים.
למעלה מן הצורך ולחלופין אבהיר כי גם אם יש לפרש את המונח "קיבוץ" כיישוב הקהילתי של xxx כפי שהוא כיום [ואינני קובעת כך שכן לשיטתי, יש לפרש מונח זה כמשמעותו בשנת 2004 – קיבוץ שיתופי], הרי שיש להחיל את עקרון תום הלב תוך סטייה לא גדולה מן החיוב החוזי המקורי, לטובת מתן צו אכיפה 'בקירוב' לנפגע מן ההפרה [כלשון פרופ' שלו] ולקבוע כי יש לאכוף את ההסכם באופן שעל הנתבעים לוותר על מינויים כבנים ממשיכים. [לעניין דוקטרינת הביצוע בקירוב ראו - ע"א 2686/99 אייזמן נ' קדמת עדן בע"מ, פ"ד נה(5) 365; רע"א 8671/16 יהודה דורון נ' עמיר גלעד (פורסם בנבו, 21.02.2017)].

על הקשר בין עיקרון תום הלב לבין דוקטרינה זו – ראו דברי פרופ' ג' שלו בספרה, כפי שהובאו בע"א 874/13 שד-של בילדינג אנד אינביסטמנט בע"מ נ' יצחק מירון עו"ד (פורסם בנבו, 16.06.2015)]: "רוחה והגיונה של תורת הביצוע בקירוב עולים בקנה אחד עם מגמות שיפוטיות מודרניות ועם עקרון תום-הלב: 'נטייתו של בית-המשפט היא, בכל מקרה שהדבר ניתן, להביא למימוש התחייבויות, אף שהדבר כרוך בתוספת או בשינוי שאינם מהווים תנאים חדשים או משנים את אופיו של ההסכם'. אכן, ישומה של תורה זו מהווה דוגמא יפה לאפקט הממתן של עקרון תום-הלב: כאשר החוזה אינו ניתן לאכיפה במדויק, אולם אפשר להגשים את כוונת הצדדים המקורית תוך סטייה לא גדולה מן החיוב החוזי המקורי, יתייצב עקרון תום-הלב לטובת מתן צו אכיפה 'בקירוב' לנפגע מן ההפרה. צו כזה יינתן במסגרת סעיף 4 לחוק התרופות, המסמיך את בית-המשפט להתנות צו אכיפה בתנאים המתחייבים מן החוזה 'לפי נסיבות העניין'" (גבריאלה שלו דיני חוזים 537 (מהדורה שניה, התשנ"ה))." [שם, פסקה 16, ההדגשה הוספה].

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 11965/05 עזבון המנוח מרדכי קליין נ' דוד שרון, פרופסור (פורסם בנבו, 27.08.2009)" "...הרעיון העיקרי שביסוד דוקטרינה זו הוא כי יש לחתור, ככל הניתן, לקיום החוזה ולהגשמת המטרה העומדת ביסודו, גם אם מתברר בהגיע שעת ביצועו כי אין אפשרות לקיימו ככתבו וכלשונו. דוקטרינת הביצוע בקירוב, כמו גם עיקרון תום הלב, מאפשרים לבית המשפט במקרה כזה לערוך שינויים מסוימים בדרכי ביצועו של החוזה על מנת לקיימו ובלבד שבית המשפט יפעל בעניין זה בזהירות המתבקשת על מנת שלא ימצא עצמו עורך חוזה חדש בין הצדדים שתנאיו משנים מן היסוד את אופיו של החוזה המקורי" [פסקה 4 לפסק דינה של כבוד השופטת [כתוארה אז] חיות, ההדגשות הוספו].
בנסיבות שלפנינו, מדובר בהגשמה של ההסכמות המשותפות והכוונה המשותפת של הצדדים כולם, לפיהן הזכויות שייכות לתובע 3 ומשהוסרה המניעה לרישומו כבן ממשיך, יש לפעול למימוש ההסכמות, להגשמת מטרתו של הסכם 2004, לקיום רצונם המשותף של הצדדים [כפי שהיה עובר לפרוץ הסכסוך] ולקבל את תביעת התובעים.
מסקנתי זו מקבלת משנה תוקף נוכח ניצול הנתבעים את ההטבה אותה קיבלו מההורים לצורך בניית בית בלבד, והתעקשותם, חרף רצונם הברור והמפורש של ההורים, כי במצב הדברים כיום, זכאים הם לקבל את זכויות הבן הממשיך לאחר אריכות ימי ההורים. כמצוין לעיל, דוקטרינת הביצוע בקירוב נשענת גם על הרצון למנוע חוסר תום ותוצאה שאינה הוגנת.

מסקנה לפיה אין מקום לאכוף את ההסכם כיום בגין אי קיום התנאי הנדון [על אף שהזכויות כיום ביישוב xxx הינן סחירות ועל אף שאין מניעה מרישומו של התובע 3 כבן ממשיך], תהא בלתי הוגנת ותחטא להגשמת מטרת ההסכם ולכוונה המשותפת של הצדדים.
זאת ועוד- התנגדות הנתבעים וסירובם לוותר על מינויים כבנים ממשיכים, מהווה, לשיטתי, שימוש של הנתבעים שלא בתום לב בזכות בחוזה ולכך אין ליתן יד.
בכל הנוגע לסדר הזמנים בעניין ביטולו של רישום הנתבעים כבנים ממשיכים ורישומו של התובע 3 – אבהיר כי לא מצאתי ממש בטענות הנתבעים בהקשר זה. יוזכר כי לשיטת התובעים, בא כוחם פנה לגורמים המיישבים ואלו לא אישרו את מינוי התובע 3 כבן ממשיך אלא אם יחתמו הנתבעים על הסכמתם לביטול מינויים, ובנסיבות אלו בהתאם לסעיף 8 להסכם היה על הנתבעים לחתום על כתב הוויתור תוך 90 ימים מיום תשובת הגורמים המיישבים.

לעומתם, טוענים הנתבעים בעלמא כי התובע 3 לא קיבל את אישור המוסדות המיישבים להתמנות כבן ממשיך במשק.
אין חולק כי אכן הגורמים המיישבים סירבו לבקשת התובעים לביטול מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים ולרישום התובע 3 כבן ממשיך תחתם, תוך שהובהר כי נדרשת חתימת ההורים והבנים הממשיכים לביטול מינוי הנתבעים [ראו: העתק מפניית התובעים מיום 29.11.2018, העתק מתשובת הסוכנות מיום 13.12.2018 והעתק מתשובת הרשות מיום 05.02.2019, שצורפו כנספחים 26-24 לתצהיר התובע 3].
אלא, שבנסיבות המתוארות, צודקים התובעים כי יש לפנות לסעיף 8 להסכם 2004. שכן, מעיון בסעיף זה עולה מפורשות כי הצדדים צפו את האפשרות שהגורמים המיישבים ידרשו את חתימת הנתבעים על ויתור מינויים קודם לדיון הגורמים המיישבים בבקשה למינוי התובע 3 כבן ממשיך תחתם, ודאגו להסדיר זאת באופן מפורש בהסכם, תוך שהסכימו כי: "... אך אם הגורמים המיישבים ידרשו את חתימת ע' ור' על כתב הוויתור קודם לדיון של הגורמים המיישבים בבקשה להכיר בא.ג כבן ממשיך במקום ע' ור', או קודם אישור הבקשה או דחייתה – יחתמו ע' ור' על כתב הוויתור תוך 90 יום מיום דרישת א.ג, או מיום שיתברר כי הגורמים המיישבים לא מוכנים לדון בבקשה כל עוד לא נחתם כתב הוויתור, לפי המאוחר בין השניים" [ראו: סעיף 8.א', ההדגשות אינן במקור, שכ"א].

לא זו בלבד אלא שהנתבעים אף התחייבו לשתף פעולה עם התובע 3 על מנת לאפשר אישורו כבן ממשיך, בכפוף לשמירת זכויותיהם בביתם [ראו: סעיף 8.ג' להסכם 2004].
ויוזכר, כמובא לעיל, כי הנתבעת עצמה העידה כי מוכנה לוותר על זכותה הנטענת, כשתראה שהגורמים המיישבים מוכנים לקבל את התובע 3 כבן ממשיך [ראו: עמוד 165 לפרוטוקול, שורות 2-1].

אשוב ואזכיר כי עמדת הרשות היא כי אין מניעה עקרונית לרישום התובע 3 כבן ממשיך, וכי לשיטת הנתבעים עצמם, בסיכומיהם, התנאים המוקדמים נועדו, בין היתר, לוודא כי התובע 3 יהיה כשיר מבחינת כללי הגורמים המיישבים להיות בן ממשיך ובעל נחלה [ראו: עמוד 145 לפרוטוקול מיום 20.12.2021, שורות 3-1].
לאור האמר ונוכח תשובת הגורמים המיישבים, הרי שבהתאם למוסכם בין הצדדים, קיומו של תנאי זה תלוי בנתבעים, ועליהם לפעול כנדרש וכמוסכם עפ"י סעיף 8 להסכם 2004.
באשר לתנאי לפיו יישמרו זכויותיהם של הנתבעים בבית אותו בנו – טוענים התובעים כי בהתאם להוראות הרשות אין כל מניעה כי בית הנתבעים יפוצל מהנחלה ויירשם ע"ש הנתבעים, דבר אותו התחייבו הנתבעים לעשות, ולמעשה בכך נסללה הדרך להכרת הרשויות בזכויות הנתבעים ע"י פיצול ביתם מהנחלה. לעומתם, טוענים הנתבעים, כי הגורמים המיישבים אינם מכירים בזכותם בבית שבנו בנחלה ומעולם לא הוסכם ולא נקבע בהסכם 2004 כי הנתבעים יחויבו לפצל את המגרש שלהם מהנחלה.
בכל הנוגע לטענת הנתבעים כי הגורמים המיישבים אינם מכירים בזכותם בבית שבנו, אבהיר כי זו נטענה ע"י הנתבעים בעלמא וללא כל תמיכה בה. הנתבעים לא טענו, ולא כל שכן הוכיחו לפניי, כי פנו לגורמים המיישבים לצורך בחינת סוגיה זו וכי נענו בשלילה.

התובעים, כמובא לעיל, הפנו להוראות הרשות לפיהן, לשיטתם, אין כל מניעה לפיצול כאמור, ולא מצאתי כי הנתבעים טרחו להתייחס לכך או להוכיח ההיפך.

יוער בהקשר זה כי כשנשאל הנתבע האם יודע שכיום ניתן לפצל את המגרש מתוך הנחלה, בחר הנתבע להשיב כי: "לא יודע, יכול להיות שכן" [עמוד 139 לפרוטוקול, שורות 19-16], וכלל לא טען כי לא ניתן לעשות זאת או כי ניסו לעשות זאת.

לעומת זאת, הנתבעת השיבה בחיוב במענה לשאלה, האם יודעת שמשפטית אפשר לפצל [עמוד 165 לפרוטוקול, שורות 35-34].
מכל מקום אעיר כי לא מצאתי ממש בחשש הנתבעים, שעה שבהסכם 2004 הובהר מפורשות כי כתב ויתור הנתבעים יהיה כפוף לכך שאם הגורמים המיישבים לא יאשרו את התובע 3 כבן ממשיך או לא יאשרו את זכות הנתבעים להמשיך ולהיות בעלי הזכויות בבית שבנו – יתבטל הוויתור, והנתבעים יחזרו להיות בנים ממשיכים עד למועד בו הגורמים יהיו נכונים להמשיך ולהחזיק בזכויות בבית אותו בנו [ראו סעיף 8.ב' להסכם 2004, ההדגשות אינן במקור].
כן אבהיר כי לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים לפיה, מעולם לא הוסכם ולא נקבע בהסכם 2004 כי הנתבעים יחויבו לפצל את המגרש שלהם מהנחלה.

כפי שהובא לעיל, במסגרת סעיף 5.א' להסכם כי הצדדים כדלקמן: "מוסכם בין כל הצדדים להסכם זה כי אם יאפשרו הגורמים המיישבים, במועד כלשהו, לחלק או לפצל את המשק או את חלקו, באופן שמבני המגורים והשטחים הצמודים להם יוחכרו על-ידי ממ"י לתושבים – יירשמו זכויות החכירה על בית י' – על שמם של ע' ור', בין אם יהיו או לא יהיו בנים ממשיכים או חברי המושב;..."
הנתבע אישר בעדותו כי מטרת הסכם 2004 מבחינת הנתבעים הייתה לאפשר את המצב שהם יקבלו את הבית שלהם בנפרד מהנחלה וכל שאר הזכויות, כמו שהיה בהסכם 1990 וכמו בהסכם 2004, יהיו שייכות לא.ג, וכדבריו: "יש קונסטלציה כזאת, כן". עם זאת, כשנתבקש לאשר שהצדדים הסכימו שאם וכאשר ניתן יהא לפצל את הבית מהנחלה לא משנה מי יהיה הבן הממשיך, יעשו כן, השיב: "כן. לא, היא כתבה שם שאם אנחנו נרצה לפצל היא עשתה לנו מתווה לפיצול" [ראו: עמוד 138, שורה 31 עד עמוד 139, שורה 1 לפרוטוקול].

ברם, לא מצאתי כי בסעיף 5 האמור נקבע כי סוגיית הפיצול תהא אך ברצון הנתבעים.

כפי שהובהר גם במעמד הדיון מיום 20.12.2021 [בו נשמעו סיכומי הצדדים], מקריאת סעיף 5 האמור עולה כי קיומו אינו קשור כלל לשאלת ביטול מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים ומינוי התובע 3 תחתם. הוראה זו בהסכם עומדת בפני עצמה ונועדה גם לצורך פירוק השיתוף בין הצדדים ועל מנת שלא להנציח את הסכסוך לדורות הבאים.

אמנם, כפי שהפנו הנתבעים בסיכומיהם במעמד הדיון, הסכמה זו לא נוסחה כחיוב, אולם ברי כי מדובר בהוראה הקיימת בהסכם ומשכך, לדידי, מדובר בהתחייבות מכוח ההסכם, וכידוע, כל חיוב בחוזה כלשהו, יש לקיים בזמן סביר ובתום לב.
בכל אופן יש לדחות את סעיף 76 ד' לתביעה, שכן הסעד שפורט שם הוא כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לרשות את עלות הפיצול של המגרש, אולם בהסכם 2004 ישנו מנגנון תשלום אחר שעל הצדדים ליישמו.

תביעת הנתבעים:
דין התביעה להידחות.

אמנם, אכן בכתב התביעה המקורי עתרו תחילה התובעים לביטול מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים ולסילוקם מהמשק, וזאת לאור הטענה כי הנתבעים הפרו את הסכם 2004. אלא, שכפי שהובא לעיל, אף ע"י הנתבעים עצמם, בכתב התביעה המתוקן תיקנו התובעים את תביעתם ועתרו לאכיפת הסכם 2004. התובעים הבהירו כי הם אינם עומדים על ביטולו של הסכם 2004 בגין ההפרה הנטענת ע"י הנתבעים אלא עומדים על אכיפת הסכם 2004.

ויוזכר כי לתובעים הותר בהחלטה לתקן את כתב טענותיהם ולפיכך נתונה להם הזכות לעתור לסעד המבוקש.

יובהר כי אף האב, התובע 1, העיד מפורשות בעדותו כי לא רוצה לסלק את הנתבעים מהנחלה ואף לא הייתה לו כוונה כזו [ראו: עמוד 65 לפרוטוקול, שורות 35-18].

לא מצאתי כי כתב התביעה המתוקן והסעדים המבוקשים בו עולים כדי הפרה של הסכם 2004, קל וחומר שלא הפרה יסודית, כנטען ע"י הנתבעים. להיפך, כאמור, התובעים, כמפורט לעיל, עותרים לאכיפתו של הסכם 2004 ותביעתם התקבלה.
בנסיבות המתוארות לעיל, נדחית בזאת טענת הנתבעים לביטול הסכם 2004 עקב הפרתו ע"י התובעים. וכן נדחית בזאת גם טענת הנתבעים לחיוב התובעים בתשלום פיצויים לנתבעים.

סוף דבר
תביעת הנתבעים [תמ"ש 25758-01-20] – נדחית בזאת.
לאור סירובו של הנתבע לחתום על כתבי הוויתור [כזכור הנתבעת חתמה מצידה על כתב הוויתור], אורה על אכיפתו של הסכם 2004 באופן שמבוטל בזאת רישומם של הנתבעים כבנים ממשיכים.
התובע 3 זכאי להירשם במקומם של הנתבעים כבן ממשיך והכל בכפוף להנחיות והוראות הגורמים המיישבים והסכמתם ומבלי לפגוע בזכויותיהם של הגורמים המיישבים.
אין בפסק דין זה כדי לגרוע מיתר הוראות הסכם 2004 לרבות סעיף 8 ב' לו.
על אף התוצאה אליה הגעתי לעיל ועל מנת שלא להעצים את הסכסוך בין הצדדים – אינני עושה צו להוצאות.
בשולי הדברים אך לא מבחינת חשיבותם- בית המשפט מתנצל בפני הצדדים ובאי כוחם על הזמן הארוך שחלף עד למתן פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת פסק דין זה.

ניתן היום, א' כסלו תשפ"ד, 14 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.

הורד קובץ

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת

הודעה

Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

כתבות קשורות

36 שנה אחרי שמונו כ'בנים ממשיכים': שופטת הורתה על העברת השרביט

שאל את המשפטן

יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך

*	*
	*

צור
קשר

יורם שר ושות' משרד עורכי דין ונוטריון

צור
קשר

אביבה בורנובסקי, עו"ד נוטריון ומגשרת

צור
קשר

משה פריש עו"ד ומגשר

צור
קשר

טלי פלג, י. גבאי ושות' עו"ד ונוטריון

צור
קשר

בנימין הנר עורך דין, מגשר ונוטריון

צור
קשר

אילן גלזר ושות' - עורכי דין

צור
קשר

מיכאל אוסטרובסקי עו"ד מגשר ונוטריון

ראשי

דף בית - פסקדין
חיפוש במאגרים
המגזין
חקיקה
פייסבוק
שרות לקוחות
תנאי שימוש אודות

תחומי משפט במגזין

דיני חוזים ייפוי כוח מתמשך משפט מסחרי ניכור הורי דיני עבודה תביעות ביטוח ונזקי רכוש פלילי מקרקעין ונדל"ן דיני צרכנות ותיירות בנקים קניין רוחני דיני משפחה דיני חברות הוצאה לפועל רשלנות רפואית נזקי גוף ותאונות מיסים תעבורה צבא ומשרד הבטחון ביטוח לאומי תמ"א 38 לשון הרע חדלות פירעון אזרחויות ואשרות ירושות וצוואות

עורכי דין לפי תחום

דיני חוזים ייפוי כוח מתמשך משפט מסחרי גישור עסקי הדין האמריקאי דיני תעופה מטבעות דיגיטליים אשרות עבודה דיני עבודה תביעות ביטוח ונזקי רכוש פלילי מקרקעין ונדל"ן דיני צרכנות ותיירות קניין רוחני דיני משפחה דיני חברות הוצאה לפועל רשלנות רפואית נזקי גוף ותאונות תקשורת ואינטרנט מיסים תעבורה חוקתי ומנהלי גישור ובוררויות צבא ומשרד הבטחון ביטוח לאומי תמ"א 38 פשיטת רגל תביעות ייצוגיות לשון הרע דיני ספורט אזרחויות ואשרות אזרחות זרה ודרכון זר ירושות וצוואות נוטריון

שיתופי פעולה

ערוץ המשפט באתר ynet ערוץ המשפט באתר mako התאחדות בוני בארץ עוקץ ייעוץ seo : שמוליק דורינבאום