פס"ד בבקשת הורים למינוי אופוטרופס לבנם הבגיר אשר לטענתם מתכוון לטוב להתגייס לצבא הרוסי

(מפרוטוקול)

לפני בקשה למינוי אפוטרופוס שהגישו ההורים כנגד בנם הבגיר. לטענת ההורים המשיב מתכוון לטוס לרוסיה במטרה להתגייס לצבא הרוסי, וכי דבר העלול להעמיד את חייו בסכנה.

עמדת עורכת התסקיר, ב"כ היועמ"ש והאפוט' לדין הינה כי אין עילה למינוי אפוטרופוס, וביקשו לדחות את הבקשה ולבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ, שניתן בהליך זה בהחלטה מיום 31.7.24 ותוקפו הוארך בהחלטה מיום 04.08.24.

סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובע כי "בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס ... לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו".

המבחן הראשון אם כן, הינו שאלת היכולת של המשיב לנהל את ענייניו.

באופן כללי התרשמתי כפי שהתרשמה העו"ס, שאכן המשיב מדבר בצורה קוהירנטית וגלויה ומשתף בחששותיו ובתחושותיו. סיפר על החרדה החברתית ממנה סבל (ואולי אף סובל) ובכל הנוגע לענייני היומיום – חרף קשיי הסתגלות וקשיים נפשיים ואישפוזים פסיכיאטריים בעבר (ר' תיאור בתסקיר) לא התרשמתי כי למשיב אין יכולת לנהל את ענייניו ולכן לכאורה לא קמה עילה למינוי אפוטרופוס. אף אם היתה עילה, בוודאי שניתן היה לחשוב על דרכים להשגת המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו של המשיב בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו, לאחר בחינת החלופות הכל כמצוות סעיף 33 א לחוק הכשרות.

אלא מאי? בכל הנוגע לשאלה הספציפית של נסיעה לחו"ל, לא התרשמתי כי למשיב יש יכולת לנהל את ענייניו.

עיקר החשש של ההורים הינו רצונו של המשיב להתגייס לצבא רוסיה, להרוג ולהיהרג. לטענת ההורים שמעו את המשיב, המתגורר עימם בביתם, כשהוא מדבר על כך מספר פעמים.

עוד טענו כי התקשר מספר פעמים ללשכת גיוס מיוחדת במוסקבה שמאפשרת לאזרחים זרים להתגייס לצבא רוסי.

תמיכה לכך ניתן לראות בתדפיס שיחות המעיד על מספר שיחות ללשכת גיוס.

המשיב לא הכחיש כי אכן מתכוון לנסוע לרוסיה אולם לטענתו לשם טיול קצר, לכל היותר שבועיים על מנת להתחקות אחר שורשיו, והצהיר כי "אני מבין את הדאגה של ההורים שלי לגבי הגיוס, אני לא מתכוון להתגייס לשום מקום, ב-2018 רציתי לטוס כבר אז לרוסיה עם אחותי ואמא לשי ובסוף בגלל החרדות לא הלכתי, רציתי עדיין לטוס. עכשיו כשהמצב השתפר רציתי לטוס כדי לראות את השורשים של המשפחה שלי ובכלל אני מאוד מתעניין במדינה הזאת ובהיסטוריה שלה ובתרבות".

המשיב אישר כי אינו מקיים כלל קשרים עם אחרים "אין לי קשרים עם אנשים כי אני בוחר לא ליצור קשרים" וכאשר נשאל לשיחות שקיים עם לשכת הגיוס, לא הכחיש והשיב "לשאלת בית המשפט לפי טענותיו של אבא שלי שניסיתי ליצור קשר עם לשכת הגיוס אני אומר כי לא ידעתי שזה לשכת גיוס, כשהחלטתי לטוס למוסקבה ניסיתי ליצור קשר עם משרד הפנים, תיירות, פעם ראשונה שאני טס, אבא שלי אמר שהוא לא יודע טלפונים וההורים שלו לא יכולים לעזור לי. האתרים הרשמיים ב**** לא מתעניינים בישראל. אז נכנסתי לפייסבוק למקומות לא רשמיים אם רואים את הרשימה המלאה זה עשרות טלפונים וחלק ענו וחלק לא ענו.

אני רוצה לטייל שם, אין לי מקום ספציפי, אני רוצה לראות את המרחב האדום, הכנסיות המפורסמות, המוזיאונים".

לטענת המשיב התקשר למשרד הפנים ברוסיה כי "בחיים לא טסתי רציתי שמישהו יעזור לי על מלונות, מוניות, רציתי שמישהו יעזור לי. שאלתי על המצב הביטחוני..." תמוה הדבר בעיני, כי אדם המבקש לטוס למדינה זרה לטיול קצר לצורכי תיירות, מנסה ליצור קשר טלפוני עם גורמים רשמיים שונים של אותה המדינה, תחת התייעצות, למשל, עם סוכן נסיעות או בקבוצות ייעודיות במרשתת.

לציין כי בפני עורכת התסקיר טען כי התקשר למוסקבה למקום רשמי כדי לקבל פרטים על העיר "חזרו אליו והציעו לו חוזה צבאי" והוא לא שיתף פעולה.

עוד לציין כי המשיב לא רכש כרטיס חזור לישראל, דבר המעמיד בסימן שאלה את רצונו לשוב לישראל, ומחזק את טענת ההורים כי רצונו להתגייס לצבא רוסיה להרוג ולהיהרג. גירסתו בעניין זה היתה מבולבלת והוא טען מחד גיסא "לא מצאתי כרטיס הלוך וחזור, מצאתי רק אחד" ובאותה נשימה טען "רציתי לראות כמה כסף נשאר לי ורציתי להיות שם כמה שיותר זמן".

אף הטענה כי הוא מעוניין לטוס לראות את השורשים של המשפחה שלו תמוהה על קרע נתק מוחלט בין המשיב לביו הוריו ושאר בני המשפחה. המשיב טען כי כלל לא ידע שיש לו שם דודים כאשר האב טוען שיש לו שם בני משפחה רבים והוא יכול היה לסדר לבנו ללון בבית מי מבני המשפחה.

לצערי, לא ניתן לשלול את האפשרות כי המשיב "משחק" בפני בית המשפט משחק, כפי שהודה בעצמו ששיחק בעבר משחק בפני פסיכיאטר כדי לקבל קצבת נכות אולם בהמשך, התחרט – הכל כדי לאפשר להגשים את רצונו להתגייס לצבא רוסיה ולבטל כל הגבלה על יציאתו מישראל.

יותר מכך, אציין כי לדברי ההורים הרצון להתגייס מטרתו "להרוג ולהיהרג", בנסיבות אלה מוטלת על כתפי בית המשפט אחריות רבה בכל הנוגע לבחינת יכולת ניהול העניינים בנקודה הספציפית של נסיעה לחו"ל, שאם מטרת הנסיעה למצוא שם את מותו – קדושת החיים מעל לכל.

בעניין זה יצויין כי התבקשה עמדת המדינה, וזו הודיעה כי היכולת של מדינת ישראל לסייע לאזרח הנמצא מחוץ לגבולות המדינה, תלויה בדין המקומי באותה המדינה, ובנקודת זמן זו אין באפשרות המדינה לצפות את יכולתה לסייע למשיב אם יזדקק לעזרה.

מאחר שהמשיב מצהיר על עצמו כמי שאינו יוצר קשר עם אנשים, מהתסקיר עולה כי המשיב אינו מכין לעצמו אוכל (אימו מכינה לו), הוא גר בבית הוריו, אינו עובד, יוצא מהבית, לצורך עשיית כושר גופני בלבד, ועבד במשך חודש וחצי בלבד (על מנת לחסוך כסף לנסיעה לרוסיה), ואין לו יכולתו לנהל את ענייניו בכל הנוגע לנסיעה לחו"ל, כאשר להבנתו פניות טלפוניות לגורמים ממשלתיים של מדינת היעד יכולות לסייע לו ולהדריך אותו כאשר הוא נוסע עם כרטיס לכיוון אחד למדינה הנמצאת במצב מלחמה וכאשר הוא מסתמך על סכום של 3700 ₪ בלבד (שאמור להספיק לטיול, כניסה לאתרים, לינה כלכלה וכרטיס חזור לישראל), שוכנעתי כי במעבר החד מאדם המנהל את כל חייו בבית הוריו, לאדם הנוסע לבדו למדינה הנמצאת במלחמה, ללא מיומנות בסיסית של תקשורת עם אנשים, בשלב זה אף אם באופן כללי אין עילה למינוי אפוטרופוס, יש עילה למינוי אפוטרופוס לצורך מתן הסכמה לנסיעה לחו"ל.

כמצוות סעיף 33 א לחוק הכשרות המשפטית, יש להסתפק בדך "המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו" של המשיב, במקרה זה – החלופה הינה בדמות הותרת צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו.

אינני מקלה ראש כלל בזכות התנועה שהינה זכות חוקתית, יחד עם זאת סבורה כי זו נסוגה מפני עיקרון קדושת החיים. עוד לציין כי ערה אני לכך שצו עיכוב היציאה מן הארץ לא יכול לעמוד זמן רב, ועליו להיות מוגבל בזמן, ואת הזמן יש לנצל על מנת להקנות למשיב כלים להתמודדות.

לפיכך אני מורה כי תוקף צו עיכוב היציאה מן הארץ יהא למשך שנה מהיום, קרי עד ליום 16.09.25, כאשר במשך השנה על לשכת הרווחה והאפוט' לדין להפנות את המשיב לגורמי טיפול מתאימים, לשם קבלת כלים שיאפשרו לו להתמודד עם הסביבה, ליצור קשר מינימאלי עם אנשים, ולהתארגן בצורה שקולה לנסיעה לחו"ל. בנוסף יש לסייע למשיב למצות את זכויותיו במל"ל. אני מחייבת את המשיב להיות בקשר עם לשכת הרווחה ולשתף עימה פעולה.

כן מבוקש מלשכת הרווחה להעניק להורים הדרכה כיצד לסייע לבנם, ולטייב את התקשורת עימו.

לאחר מועד זה ככל שבדעת ההורים לחדש את הצו – עליהם להגיש בקשה חדשה.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיק.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ג אלול תשפ"ד, 16/09/2024 בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי נופר לוי