-
התובע הינו מתווך במקרקעין.
-
ביום 18.11.20 חתם הנתבע על הסכם לקבלת שירותי תיווך מהתובע לשם מכירת נכס ברח' שפינוזה 3 בהרצליה, בבלעדיות, לתקופה בת 6 חודשים החל מיום 20.11.20 ועד ליום 20.4.21 (להלן – ההסכם; נספח 3 לכתב התביעה). הנכס היה בבעלות מר ליאור אביב, בנו של הנתבע 1 ומי שהיה הנתבע 2, ונמחק מהתביעה בהסכמה (להלן – ליאור; החלטה מיום 27.3.23).
-
בסעיף 3 להסכם התחייב הנתבע לשלם לתובע, עם חתימה על הסכם מחייב למכירת הנכס, דמי תיווך בשיעור 1.5% מהמחיר הכולל של הנכס, בתוספת מע"מ.
-
בסעיף 4 להסכם נקבע כי הנתבע ישלם דמי תיווך מלאים גם בתום תקופת הבלעדיות עבור לקוחות אשר נחשפו לנכס באמצעות המתווך באופן ישיר או עקיף.
-
התובע טוען כי פעל והשקיע מאמצים לתיווך הנכס. התובע הראה את הנכס לקונים הפוטנציאלים ה"ה רוזנשטיין אשר חתמו גם הם בפניו על הסכם תיווך (להלן - רוזנשטיין).
-
במהלך החודשים אפריל – מאי 2020 התנהל מו"מ רציני בין רוזנשטיין לבין הנתבע ובנו ליאור, אשר היו מיוצגים ע"י עו"ד יוסי אלמוג (להלן – עו"ד אלמוג). הצדדים הגיעו להסכמות ונקבע מועד לחתימה על הסכם מחייב.
-
בסמוך למועד החתימה התברר כי יש צורך בהסכם שיתוף בין בעלי המקרקעין (בעלות במושע), על מנת שהבנק יסכים לתת הלוואה מובטחת במשכנתא לרוזנשטיין. עו"ד אלמוג הודיע כי אין ביכולת הנתבע ובנו לחתום על הסכם שיתוף מול בעלת הזכויות הנוספת במקרקעין. רוזנשטיין פעלו מול השכנה על מנת להגיע להסכמות ומצאו פתרון לשביעות רצון הבנק.
-
הופעל לחץ על רוזנשטיין לחתום על הסכם מכר באופן מיידי, נכון ליום 13.5.21, וזאת טרם קבלת אישור סופי של הבנק. רוזנשטיין הודיעו כי הדבר יתאפשר בתוך ימים ספורים.
-
ביום 16.5.21 התברר לרוזנשטיין כי כבר ביום 14.5.21 הנכס נמכר לידי צד שלישי מר סמי תמן, אשר נחשף לנכס בתקופת הבלעדיות, על ידי פעולות של התובע וסרטון מטעמו (להלן – תמן).
-
מדובר בתנאי עסקה זהים והתובע דרש את עמלת התיווך ממחיר הנכס בסך 9,000,000 ₪. נטען כי הנתבע ובנו ניהלו מו"מ עם רוזנשטיין שלא בתום לב והכשילו את העסקה. פנייה ישירה למר תמן, שנחשף לנכס באמצעות התובע ופעולותיו, מחייבות את הנתבע בתשלום דמי תיווך.
-
עוד נטען, בין היתר, כי הנתבעים התרשלו וגרמו להפרת חוזה עם התובע שלא כדין. התובע היה גורם יעיל בעסקה, הכול ע"פ סעיף 14(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 (להלן - חוק המתווכים). כן טען התובע להפרות דין נוספות שונות.
תמצית טענות הנתבע
-
התובע לא הוכיח את התנאים הקבועים בחוק המתווכים להוכחת זכות בלעדיות. לא התקיימו התנאים המצטברים בסעיף 9(ב) לחוק.
-
ביחס למו"מ מול רוזנשטיין הרי שזה נכשל מאחר ורוזנשטיין נמנעו מלחתום על הסכם מכר מחייב.
-
כבר בראשית המו"מ, בחודש אפריל 2021, הודיע עו"ד אלמוג לרוזנשטיין כי העסקה מותנת בהשגת ההון הנדרש, והמוכרים רשאים לנהל מו"מ עם אחרים עד לחתימת הסכם מכר מחייב בין הצדדים.
-
לאחר מו"מ בתקופה מסוימת הודיעו רוזנשטיין כי הבנק דורש כתנאי לקבלת משכנתא שייחתם הסכם שיתוף בין בעלי המקרקעין. עו"ד אלמוג השיב כי הדרישה אינה מקובלת.
-
עו"ד אלמוג הודיע לרוזנשטיין ביום 13.5.21 כי אם עד השעה 20:15 לא יועבר הסכם חתום, ויתואם מועד לחתימה יום למחרת על השאר המסמכים, אזי יראה המוכר את המו"מ כבטל.
-
הסכם מכר עם מר תמן נחתם ביום 14.5.21. הנכס נמכר לאחר תקופת הבלעדיות (המוכחשת מצד עצמה) למר תמן ללא כל מעורבות מצד התובע.
-
נטען כי מר תמן הגיע לנכס בין היתר על ידי מתווך אחר בשם אלי קוריאל (להלן – קוריאל). התובע לא היה גורם יעיל בעסקה מול תמן.
-
הצדדים הגישו ראיות.
התובע הגיש תצהיר מטעמו ותצהיר של מר עדי רוזנשטיין.
הנתבע הגיש תצהיר מטעמו ותצהירים של עו"ד אלמוג, מר קוריאל ומר תמן.
ביום 9.7.24 התקיים דיון ההוכחות בו נחקרו העדים על תצהיריהם.
הצדדים הגישו סיכומים. מכאן לפסק הדין.
ההסכמה הדיונית בין הצדדים
-
בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 27.3.23 הגיעו הצדדים להסכמה:
-
מוסכם כי התביעה כנגד הנתבע 2, מר ליאור אביב, תידחה ללא צו להוצאות.
-
כמו כן, מוסכם כי השאלה הטעונה הכרעה היא האם התובע היה הגורם היעיל בעסקה וכפועל יוצא מכך זכאי לדמי תיווך. התובע מוותר על הטענה בעניין הסכם הבלעדיות, להבדיל מהטענה המובנת מאליה כי נחתמה הזמנה לשירותי תיווך. כלומר כי התובע מוותר על החזקה הקבועה בדין כי די בביצוע פעולות שיווק שייחשב כגורם יעיל בעסקה".
ניתן תוקף של החלטה להסדר (עמ' 3 ש' 28).
משמעות הדבר היא כי התובע ויתר על טענת הבלעדיות בהסכם. התובע הגיש בקשה לתיקון פרוטוקול בעניין הסכמה זו, שנדחתה בהחלטה מיום 2.4.24. עם זאת, התובע חזר על הטיעון לבלעדיות גם בסיכומיו. יובהר כי הטענה נדחית נוכח ההסדר שקיבל תוקף של החלטה.
-
השאלות העומדות להכרעה הינן:
-
האם התובע היה הגורם היעיל בעסקת המכר עם מר תמן.
-
האם העובדה כי לא נחתם בסופו של יום הסכם מכר עם רוזנשטיין מחייבת את הנתבע בפיצוי בגין אובדן דמי התיווך, שאמורים היו להשתלם לתובע על ידי רוזנטשיין.
האם התובע היה הגורם היעיל בעסקה בין מר תמן למוכר מר ליאור אביב
-
כאמור בהסדר הדיוני, לעיל, השאלה העיקרית הינה האם התובע היה הגורם יעיל בעסקה. משטענת הבלעדיות ירדה מעל הפרק, על התובע להוכיח את עניין היותו הגורם היעיל בעסקה עם מר תמן (ראו רע"א 4036/16 קבוצת בראל נכסים בע"מ נ' בנימין (20.7.2016)).
כבר עתה ייאמר, על אף שטענת "הגורם היעיל" היא העילה העיקרית בתביעה, הרי שהתובע לא התייחס כלל לטענה זו במסגרת הסיכומים, עד שיש לראותו כמי שזנח את הטענה, על כל המשתמע מכך, וההלכה בעניין ידועה. חרף זאת, אדרש להלן לעניין.
-
ראשית, לא הוכח כי מר תמן נחשף לנכס ע"י הסרטון אותו הציג התובע (סעיף 22 לתצהירו) או עקב פעולה כלשהי של התובע. התובע צירף תמליל שיחות בינו לבין מר תמר אשר לשיטתו מהוות ראיה לכך כי מר תמן נחשף לנכס בזכותו (נספח 8 לתצהיר התובע). אין בתמליל שהוצג כל הודאה מפורשת בטענה אף לא במשתמע. בסעיף 20 לתצהיר מצטט התובע מהשיחה עם מר תמן, אך דווקא באמור שם מציין תמן כי הוא מכיר את הנתבע דרך הוריו שהיו חברים וכן את עו"ד אלמוג, אך לא דרך פעולות התובע.
בסעיף 22 לתצהיר מציין התובע כי מר תמן אמר לו בשיחה כי הוא ראה שהתובע עשה עבודה טובה ביחס לנכס. איני סבור כי יש בכך כדי להוכיח כי התובע היה הגורם היעיל, שכן, לא ניתן להסיק מהדברים הללו כי מדובר בעבודה טובה עבור מר תמן דווקא אלא באופן כללי ממה ששמע על העבר. מר תמן לא מציין כי הוא הכיר את הנכס בזכות התובע.
מר תמן העיד כי לא הכיר את התובע ושוחח עמו רק לאחר רכישת הנכס על ידו (סעיף 5 לתצהירו). בסעיף 6 לתצהיר ציין מר תמן: "הקשר הראשון שלי עם חן נוצר בסוף יוני 2021 לאחר שקניתי את הבית. דברתי איתו גם על אפשרות של מכירת הבית מחדש וביום 1.7.21 הוא שלח לי סרטון של הבית שלדבריו הוא צילם בעבר". תמן לא חזר בו מגרסתו גם בעדותו בעמ' 27-31 לפרוטוקול.
-
מדובר בעניין מהותי, שכן הטענה כי התובע היה גורם יעיל בעסקה נסתרת מעצם העובדה כי מר תמן לא הכיר את התובע טרם חתימת הסכם המכר ולא נחשף לחומרים שהוצגו על ידי התובע בראיותיו. חיזוק למסקנה זו יש כבר בפתח השיחה בין התובע לבין תמן, שם אומר התובע למר תמן "נעים לפגוש אותך. תודה מה שלומך". התבטאות זו מלמדת כי ההיכרות הראשונה בין התובע לבין מר תמן היתה רק בשיחת הטלפון שנערכה לאחר השלמת העיסקה בין ליאור לבין מר תמן, כלומר שהם לא הכירו זה את זה לפני כן, אחרת, לא היה מקום להתנסחות שכזו מצד התובע.
-
התובע הפנה בסיכומים לדברי תמן שאמר לו בשיחה "...אני חושב שאתה עבדת זמן ארוך על הבית הזה, והשגת אפס אז מגיע לך לפחות משהו". אך כאשר קוראים את כל תמלול השיחה מסתבר כי מדובר על עסקה עתידית, שכן מר תמן פנה לתובע שיסייע לו למכור את הנכס שאך זה רכש (ואולי עוד נכסים); כלומר מדובר בתמורה עתידית ולא בהכרה או בהודאה של מר תמן כי התובע היה הגורם היעיל בעסקה נשוא התביעה. חיזוק למסקנה יש בעובדה כי רק בשיחה נוצרה, לראשונה, היכרות בין התובע לבין מר תמן, ושיחה זו, כאמור, היתה לאחר שנחתם הסכם המכר בין תמן לבין ליאור.
-
מר תמן העיד כי מי שקישר בינו לבין המוכר הנו המתווך מר קוריאל. כן העיד כי יש לו הכרות מוקדמות עם המשפחה של הנתבע מזה שנים קודם לכן (להלן). מר תמן העיד נאמנה ולא מצאתי בעדותו דופי. דבריו משתלבים עם כלל הראיות שהוצגו בתיק. מדובר בעד שאין לו כל אינטרס להעיד כנגד התובע, שכן הוא אינו חתום מולו על הסכם תיווך, ואף עניין זה מחזק את עדותו.
-
שנית, אף בעדות התובע נתגלו קשיים. בהקשר לכך נשאל והעיד:
"ש. איזה פעולות עשית שבזכותם טמן קנה את הנכס?
ת. אז אני אסביר לך או-קיי אז אני אסביר לך כלל הפעולות שאתה כל כך מכיר ומבין והשקעתי המון הדברים האלה גרם לתודעה של הנכס למכירה או-קיי אתה מסכים איתי תודעה כן יש דבר שנקרא תודעה אף אחד לא בא את הנכס ואז יש לך 50 אנשים שרואים את הנכס זה הכרה בגללי או-קיי בגללי היינו פה בהסכם נכון זאת אומרת אני גרמתי פה לאיזה משהו נכון עשיתי עבודה זה מה שאתה גם תמן אומר שעשיתי עבודה טובה גם אביב אמר שעשיתי עבודה טובה אתה טוען שאני לא עשיתי עבודה טובה" (עמ' 16 ש' 2-9 לפרוטוקול).
-
התובע מעיד כי עשה פעולות רבות אשר העלו את המודעות לגבי הנכס. ייתכן בהחלט כי הדבר נכון מצד עצמו, אך אין בכך כדי לבסס את טענתו כי הוא היה הגורם היעיל בעסקה שנחתמה עם מר תמן. טענת "מודעות" אינה יכולה לבסס קשר סיבתי בין פעולות התובע לבין עסקת המכר בין תמן לליאור. התובע לא הביא כל ראייה ביחס לפעולות שנעשו ישירות מול מר תמן או כי מר תמן הגיע לנכס בזכות או בגלל פעולות התובע. כל אלו לא הוכחו. בהיעדר בלעדיות אין לקבל כחזקה את הפעולות שביצע התובע כמי שהיה הגורם היעיל בעסקה, אלא הדבר דרוש הוכחה ברמה העובדתית (עניין בראל לעיל) .
-
שלישית, הנתבע הציג חשבונית כי שולמו דמי תיווך למר קוריאל בעיסקה עם תמן (כאמור לעיל). אף זאת ראיה לכך כי התיווך לא נעשה ע"י התובע (חשבונית ע"ס 113,490 ₪; ראו גם תצהיר מר קוריאל, וכן טופס הזמנת שירותי תיווך בנספחים א –ב). טענת התובע בסיכומים כי מדובר בחשבונית פיקטיבית נטענה בעלמא ללא כל תימוכין, ומהווה הרחבת חזית. בסעיף 3 לתצהיר מציין עו"ד אלמוג כי דמי התיווך שולמו ע"י המוכר ובהתאם לכך הוא ערך את השומה למס שבח. מכך משתמע כי דמי התיווך נכללו בשומה, ויש בכך כדי להקהות במידה רבה את הטענה כאילו מדובר בקבלה פיקטיבית של קוריאל.
-
רביעית, עו"ד אלמוג שאינו בעל אינטרס ישיר לתוצאת תשלום דמי תיווך לתובע, העיד כי התובע כלל לא היה מעורב או קשור לעסקת המכר מול מר תמן, וכי ההתנהלות הייתה מול המתווך קוריאל ובא כוחו של מר תמן עו"ד אפרתי (סעיף 19 לתצהירו). אין להקל ראש בכך שכן עורך דין מקבל לפעמים פרטים על הנכס דווקא מהמתווך או בא כוח של הצד שכנגד, ולא רק מהלקוח שלו (מוכר/קונה). עו"ד אלמוג עמד בקשר מכתבים מול מר רוזנשטיין, ואין בנמצא כל היגיון כי יעיד לא אמת בעניין, שכן עו"ד אלמוג טרח בעסקה מול רוזנשטיין, שלא יצאה לפועל, מסיבות שאינן תלויות בו.
-
התובע טען בסעיף 21 לתצהיר כי הנתבע קשר עם עו"ד אלמוג לביצוע עסקה עם מר תמן, אולם לא שיכנע בראיות לביסוס הטענה. בסעיף 14 לסיכומים טען כי עו"ד אלמוג הוא שותף עסקי של מר תמן והוא שחשף את מר תמן לעיסקה ולא המתווך קוריאל ולכן הכשיל את המכירה לרוזנשטיין כדי לגזור קופון מהעסקה. אין בידי לקבל טענה זו, שכן, עו"ד אלמוג העיד כי לא הכיר את מר תמן לפני העסקה עם ליאור (פרוטוקול עמ' 31 ש' 31 ואילך; עמ' 48 ש' 9 ואילך).
-
ביחס לטענות התובע בסיכומיו, כי היה על הנתבע להביא עדים נוספים, כגון המתווכת אורית בצלאל, לשם הוכחת הקשר בינה לבין מר תמן, הרי שאין לקבל הטענה. הנתבע הביא את העד הישיר לעסקה, הרוכש מר תמן שהכחיש את הקשר עם התובע, עובר לחתימה על הסכם המכר. ככל שהתובע טוען כי עדים אלו היו תומכים או מחזקים את גרסתו, היה עליו לזמנם למתן עדות, שכן נטל השכנוע הוא עליו. בנוסף, לא הוכח, כי עדים אלו היו יכולים לתמוך בגרסתו, שעה שמר תמן, סתר כל קשר מוקדם בינו לבין התובע.
-
התובע טען למהימנות גרסאות הנתבע ועדיו וכי אין זה סביר כי מר תמן חתם על עסקה עם ליאור בתוך פרק זמן כה קצר. למרות הטיעון הנרחב בעניין זה בסיכומים, הרי שאין בכך כדי להוות תחליף לחובה להוכיח באופן פוזיטיבי כי הוא היה הגורם היעיל בעסקה עם מר תמן, חובה שבה התובע לא עמד. עוד אציין כי התרשמתי מעדות מר תמן כי הינו אדם אמיד בעל נכסים שסוגר עסקאות מהר ובמזומן (ראו תמליל, עמ' 64 לתצהיר התובע ש' 148-150; עמ' 68 ש' 31-34).
-
התובע טען כי העסקה בין מר תמן לליאור מחייבת את הנתבע, שכן הנכס היה בבלעדיות התובע, כך שכל עסקה שנחתמה בתקופת הבלעדיות או לאחר מכן, על ידי מי שנחשף לעסקה בשל פעולות התיווך, מחייבת את הנתבע בתשלום דמי תיווך. דין הטענה להידחות משום התובע ויתר על טענת הבלעדיות, ולא היה מקום לשוב ולעורר טענה זו.
-
לסיכום פרק זה, לא הוכח כי התובע היה הגורם היעיל בעסקה בין מר תמן לבין ליאור. לא עלה בידי התובע להוכיח כי מר תמן הגיע לנכס בעקבות פעולות שנעשו מצדו. התובע אמנם פעל לתיווך הנכס בין ה"ה רוזנשטיין למוכר, ליאור, אך לא בין מר תמן לליאור (ראו סעיף 10 לתצהירו), והוא לא הוכיח כי מר תמן הגיע לנכס בזכות פעולותיו.
האם התובע זכאי לפיצוי מהנתבע בגין אובדן דמי תיווך מרוזנשטיין ?
-
לא הוכח כי ההסכם בין ה"ה רוזנשטיין למוכר סוכל ע"י הנתבע או שפעל בניגוד להסכם התיווך או בחוסר תום לב העולה כדי הכשלת העסקה במזיד. ביחס לטענה כי העסקה הוכשלה על ידי הנתבע במטרה לפגוע בזכות התובע לדמי תיווך הרי שזו לא הוכחה.
-
אין חולק כי הסכם מכר לא נחתם בסופו של יום עם רוזנשטיין, ועל כן התנאי המופיע בהסכם שירותי התיווך, בסעיף 3, לא התקיים.
-
ראשית, הסכם התיווך נחתם מול הנתבע, אביו של המוכר, ולא הוצגה כל ראיה כי הנתבע בעצמו פעל להכשלת העסקה, אלא לכל היותר נטען כי עו"ד אלמוג והמוכר גרמו להכשלת העסקה.
-
כך לגרסת התובע, בנו של הנתבע (ליאור) חתם על הסכם המכר עם מר תמן, ולא נמסרה כל גרסה מבוררת כי הנתבע בעצמו הכשיל את העסקה (סעיף 16 לתצהירו). כן הצהיר עו"ד אלמוג כי ביום 13.5.21 ליאור עדכן אותו כי הראה את הנכס למר תמן (סעיף 17 לתצהירו).
-
הטענה כי הנתבע גרם לכך שנתקפחה זכותו של התובע לקבל דמי תיווך גם מרוזנשטיין, מוקשית ובעייתית. יש להפריד בין הטענה כי הנתבע הכשיל את ההסכם בין בנו לבין רוזנשטיין לבין הטענה כי עקב הכשלה זו הפסיד התובע דמי תיווך. התנאי לקבלת דמי תיווך הוא חתימת הסכם מחייב, וככל הסכם כזה לא נחתם אין זכאות לדמי תיווך (סעיף 2 להסכם נספח 4 לתצהיר התובע). מו"מ יכול "להתפוצץ" בשל אשמו של המוכר או של הקונה, או פרישה ממשא ומתן בחוסר תום לב, וכיוצא באלו מקרים שבהם בסופו של דבר לא משתכללת עסקה במקרקעין. בכל עיסקה של הזמנת שירותי תיווך נוטל כל מתווך סיכון כי לא תחתם עסקה, מכל סיבה שהיא, ועל כן לא יהא זכאי לדמי תיווך. כך גם כאן: כישלון העסקה בין ליאור לבין רוזנשטיין היא במישור היחסים בין שניים אלו. אך, כאמור, בכל עסקת מקרקעין טמון פוטנציאל לכישלון המו"מ ואי – השתכללות העיסקה. פוטנציאל זה טומן בחובו את הסיכון שהמתווך לא היא זכאי בסופו של דבר לדמי תיווך.
כמובן, שאין כל מניעה כי הסכם תיווך למכירת נכס יערך על ידי שלוחו של בעל הנכס, במקרה דנן הנתבע, אביו של בעל הנכס ((רע"א 305/24 חיים גביש נ' "גלי תכלת נכסים" אורן פרנס (17.4.24)). אך אין פירוש הדבר כי כל עילה פוטנציאלית העומדת לתובע כנגד בעל הנכס קיימת מול מי שחתום על הסכם להזמנת שירותי תיווך. הדבר תלוי בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה וזקוק לראיות.
-
שנית, אין היגיון עסקי בטענה כי המוכר רצה להימנע מתשלום דמי תיווך לתובע, שכן המוכר שילם בסופו של דבר דמי תיווך למתווך אחר, מר קוריאל, ע"פ חשבונית מס שהוצגה (נספח 3 לתצהיר הנתבע).
-
שלישית, עו"ד אלמוג הצביע בעדותו על הסבר מתקבל על הדעת לכך שהסכם מכר לא נחתם עם רוזנשטיין, שכן במהלך המו"מ, ציין עו"ד אלמוג בפירוש למר רוזנשטיין, כי המוכר שומר לעצמו הזכות לנהל מו"מ כל עוד לא ייחתם הסכם כדין, וזאת נוכח הקשיים במימון מצד רוזנשטיין באותה העת (נספח 1 לתצהיר אלמוג – הודעה מיום 19.4.21).
נחזה מחילופי המכתבים בין עו"ד אלמוג לרוזנשטיין, כי לאורך פרק זמן לא מבוטל לא נחתם הסכם מול רוזנשטיין בשל הקושי מצדם לקבל משכנתא (ראו נספחים 1-6 לתצהירו).
עוד העיד כי טיוטת הסכם המכר הועברה לראשונה למר תמן וזאת לאחר שהודיע לרוזנשטיין על סיום המו"מ (עמ' 46 ש' 2 וכן ש' 29-39).
התובע לא הציג כל ראיה לסתור עדות זאת. בנוסף, על אף חלוף הזמן הרב מאז העסקה (מאי 21), לא הוגשה תביעה מצד רוזנשטיין כנגד ליאור, המוכר, בטענה לפרישה מהמו"מ שלא בתום לב, חרף הטענות שנשמעו ע"י התובע. אם הדבר לא נעשה מצד מי שטוען כי נפגע, ספק אם ניתן לקבל את טענת התובע בהקשר לכך (ראה עדות מר רוזנשטיין בעמ' 10 ש' 31).
-
מכל האמור עולה כי לא הוכח כי הנתבע הכשיל את העסקה עם רוזנשטיין, אלא שהמו"מ שם הסתיים לאור התמשכות המגעים בין הצדדים שלא הבשילו בסופו של דבר. לא שוכנעתי כי לנתבע היה מניע להכשיל את העסקה עם רוזשטיין, שכן בסופו של דבר הנכס נמכר לתמן באותו מחיר, כך שלא היה תמריץ להכשלת העסקה, כגון שתמן הציע מחיר גבוה יותר מרוזנשטיין. הנתבע בכל מקרה היה משלם דמי תיווך, בין אם לתובע ובין אם לקוריאל, כך שלא היה מדובר במצב בו נחסך ממנו תשלום דמי התיווך, שאז אולי ניתן היה לטעון כי היה לו עניין להכשיל את המו"מ עם רוזנשטיין כדי לחמוק מהתשלום.
סיכום
-
לא הוכח כי התובע היה הגורם היעיל בעסקה בין ליאור לבין תמן. לא הוכח כי הנתבע הכשיל את העיסקה בין רוזנשטיין לבין ליאור.
משכך, אין התובע זכאי לסעדים שנדרשו בתביעה, לא לדמי תיווך ולא לאובדן דמי תיווך, ודין התביעה להידחות.
הוצאות משפט
-
הנתבע צירף לסיכומים אסמכתאות להוצאותיו בהליך בסך 73,419 ₪ כולל מע"מ. הסכום מורכב מתשלום שכ"ט עו"ד ותשלום עבור עריכת תצהיר נוטריוני מתורגם עבור מר תמן ועלויות מתרגם עדותו של מר תמן בדיון.
תקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין קובעת: "בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש".
בהתחשב בפרמטרים הקבועים בתקנה הנ"ל, ראיתי לחייב את התובע בתשלום שכ"ט עו"ד הנתבע בסך 35,000 ₪ ובנוסף החזר הוצאות בגין עריכת תצהיר נוטריוני ושירותי תרגום בסך 3218 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י"ט אלול תשפ"ד, 22 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.