בליל 2.2.23 פרץ גבר לדירתה של הגב' מ' ד' (להלן: "האם") בגדרה - דירה אליה עברה זמן קצר בלבד לפני כן עם שלושה ילדים רכים בשנים - ובאכזריות אנס אותה בעת שהילדים עצמם שהו בדירה וכפי הנראה לכל הפחות חלקם אף היו עדים ולו לחלק מן האירוע.
עובר למעשה האונס האכזרי היו האם והאב – תושב המועצה האזורית A באזור הדרום - במהלכו של הליך בעצימות גבוהה בכל הנוגע לאחריות ההורית לילדיהם. במסגרת אותו ההליך, לאחר שניתנה החלטה שיפוטית מנומקת המתירה את מעבר האם עם הקטינים עד גזרת העיר רחובות ודרומה, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה בין היתר האם תעבור להתגורר עם הקטינים לפרק זמן קצוב באזור גדרה.
לאחר מכן פנתה האם לבית המשפט בבקשה להתיר את העתקת מקום מגורי הקטינים לעיר X שבשרון בקרבת בני משפחתה הגרעינית, לשם פנתה עם שחרורה מבית החולים ושם שהתה אותה העת עם הקטינים. לאור התנגדות האב ולאחר שהוזמן תסקיר, אישרתי בהחלטה מנומקת את מקום מגורי הקטינים בX, לשם עקרו עם האם, זאת עד לתום שנת הלימודים והתרתי את רישומם למסגרות חינוך בX גם לשנה העוקבת.
מאז ועד עתה – אגב אירועי יום השבעה באוקטובר 2023, פרוץ מלחמת חרבות ברזל וחרף התפרצות מחלה קשה אצל האם – מנהלים ההורים הליכים לפניי, שבמוקדם נעוץ רצונו המובהק של האב להשיב את הקטינים להתגורר בסמוך אליו.
תביעה אחת – היא תביעתו של האב לאחריות הורית משותפת (תלה"מ 51498-07-22 ; להלן: "תביעת האב"; כבר עתה אציין, כי הפניות לפרוטוקול תבוצענה תוך התייחסות לעימוד שבתביעת האב). תביעה שניה היא תביעת האם להתיר לה להעתיק את מקום מגורי הקטינים לX, כ- 80 ק"מ ממקום מגורי האב (תלה"מ 26151-08-23 ; להלן: "תביעת האם").
השאלה המרכזית שתידון להלן היא האם ליתן לאם היתר להעתיק את מקום מגורי הקטינים לX, או שמא להורות על השבתם להתגורר בסמיכות לאב.
עתה, לא יהא מנוס מפירוט השתלשלות ההליכים בקצרה.
-
האם גדלה והתגוררה בX. ביום 11.4.16 נישאו הצדדים. במהלך חיי הנישואין התגוררו הצדדים תחילה ברחובות ומאוחר יותר באזור לכיש, בקרבת עסקו של האב. לצדדים נולדו שלושה ילדים – א', ב', וג' - בני כשבע, שש וארבע שנים לערך כיום.
במהלך שנת 2022 פרץ בין הצדדים סכסוך, ובעקבותיו החלו הליכים בבית משפט זה, תחילתם בהליך יישוב סכסוך שהגישה האם בחודש מאי 2022 (י"ס 13964-05-22).
-
ביום 29.6.22 הגישה האם בקשה בבית משפט השלום בקריית גת לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991 ועתרה למתן צו הגנה כנגד האב, במסגרתו אף ציינה כי זה הורחק בהחלטת קצין משטרה למשך שבעה ימים (ה"ט 63580-06-22 ; להלן: "צו ההגנה"). בדיון במעמד הצדדים הסכימו ההורים על קביעת זמני שהות זמניים בין האב ובין הקטינים.
-
ביום 24.7.22 הוגשה תביעת האב. במסגרתה, בין היתר, עתר לקביעת אחריות הורית משותפת וזמני שהות על בסיס חלוקת זמנים שווה של הקטינים אצל ההורים. אותה עת, האב התגורר במושב J ואילו האם התגוררה במושב Y.
-
ביום 31.8.22 הוריתי על הזמנת תסקיר ראשוני מטעם המחלקה לשירותים חברתיים. ואכן, ביום 29.9.22 הוגש תסקיר, אשר תיאר את עוצמת הקונפליקט שבין ההורים, לצד התרשמות מהדומיננטיות של האם בחיי הילדים, ובו המלצה לקביעת אחריות הורית משותפת כאשר ביתה של האם ישמש בית מרכזי לקטינים (להלן: "התסקיר הראשון"). עוד תואר בתסקיר הראשון הסיוע שהאב עצמו מקבל לדבריו מאמו בעת שהות הקטינים אצלו והומלץ להותיר את זמני השהות עם האב שנקבעו בהסכמה בהליך צו ההגנה תוך הוספת לינה אחת ושילוב הדרגתי של הבן ג' בלינה אצל האב.
בהחלטה מיום 8.11.22 נקבעה אחריות הורית משותפת של הצדדים כלפי הקטינים כסעד ארעי וכקבוע בדין; הרחבת הלינה של הקטינים א' וב' אצל האב כך שיחולו בימי ב' ו-ד' בשבוע ובכל סוף שבוע שני והתחלת לינה של הקטין ג' אצל האב בסוף שבוע שני החל מחודש דצמבר 2022. כן ניתנה הוראה לשילוב האב בהדרכה הורית.
-
ביום 16.11.22 הגיש האב בקשה בה עתר לאסור על האם "... להעתיק את מקום מגורי הקטינים מחוץ למושב Y בכלל ולעיר רחובות בפרט..." (שם). באותו היום ניתן צו ארעי על פי צד אחד שלפיו אסרתי על האם להעתיק את מקום מגורי הקטינים ללא הסכמת האב עד החלטה אחרת (להלן: "הצו הארעי").
קיימתי דיון ביום 7.12.22 בו בין היתר נשמעו טענות הצדדים בשאלת מעבר מקום המגורים של האם והקטינים. משהצדדים לא הגיעו לכלל הבנות חרף החלטה שניתנה עם תום הדיון, ביום 19.12.22 צמצמתי בהחלטה מנומקת את תחומי הצו הארעי כך שיחול צפונה מגזרת העיר רחובות בלבד (להלן: "ההחלטה המצמצמת"). כן קבעתי זמני שהות אחידים של האב עם שלושת הקטינים בלינה בימי ב' ו-ד' ובכל סוף שבוע שני.
בעקבות החלטה זו הגיעו הצדדים להסכמות חלקיות לפיהן בין היתר במשך 12 החודשים הקרובים האם לא תעתיק את מקום מגורי הקטינים מעבר למועצה המקומית גדרה או לעיר קריית מלאכי ובאזורן (להלן: "ההסכמות החלקיות"). להסכמות אלה ניתן תוקף של החלטה ביום 5.1.23.
-
ואמנם, בעקבות ההסכמות החלקיות האם העתיקה את מקום מגורי הקטינים עמה לגדרה.
למרבה הצער, כחודש בלבד לאחר מעברה של האם עם הקטינים לגדרה, התרחש אירוע האונס האכזרי. בעקבותיו, ביום 12.2.23 הוגשה בקשה בהולה של האם להעתקת מקום מגורי הקטינים לבית הוריה בX.
-
ביום 15.3.23 הוריתי על הגשת דיווח דחוף של העו"ס לסדרי דין ובין היתר התבקשה התייחסות העו"ס לסוגיית מקום שהותם העיקרי של הקטינים.
ביום 3.4.23 הוגש תסקיר משלים מטעם העו"ס לסדרי דין (להלן: "התסקיר המשלים"). בתסקיר המשלים, אליו אדרש עוד בהרחבה להלן, תיארה העו"ס בין היתר את הערכת גורמי הטיפול באשר למסוכנות שנשקפה מן האב כלפי האם ; זאת גם נוכח הצורך שלו בשליטה באם והתרשמה מרמת מסוכנות בינונית שלו כלפיה, רמה פחותה לעומת הערכה קודמת. בין היתר, המליצה העו"ס לאשר בדחיפות את מעבר האם והקטינים לX ושילובם במסגרת טיפולית ייעודית לטראומה. כן הומלץ, שזמני השהות אצל האב יתקיימו שני סופי שבוע ברציפות ולאחר מכן אצל האם סוף שבוע אחד וכן הלאה, תוך שהאם תביא את הקטינים לאב בימי שישי ואילו האב ישיבם במוצ"ש.
בעוד האם הסכימה להמלצות התסקיר המשלים, התנגד להן האב נחרצות, כמפורט בעמדתו מיום 19.4.24 ואף עתר לקביעת דיון לשם חקירתה.
ביום 1.5.23 ניתנה החלטתי המנומקת במסגרתה אימצתי את המלצות התסקיר כסעד ביניים (להלן: "החלטת המעבר"). התרתי לקטינים להתגורר בX עד תום חופשת הקיץ לרבות ברישומם למוסדות חינוך בעיר וקבעתי כי ככל שהמעבר יצריך שהות ממושכת יותר בידי האם יהא לפנות בהליך נפרד לשם הכרעה בסוגיה. עוד הוסמכה העו"ס לסדרי דין לתאם, לפקח ולהסדיר את זמני השהות של האב עם הקטינים בחגים ובחופשות ונקבע שהאם והקטינים ישתלבו בטיפול ייעודי.
-
ביום 18.5.23 הוגש תסקיר משלים נוסף מטעם העו"ס לסדרי דין בו צוין בין היתר כי הטיפול הועבר למחלקה לשירותים חברתיים בX; תואר כי האם והקטינים החלו בתהליכים טיפוליים לעיבוד הטראומה המשותפת שחוו; והובעה תקווה שעם מתן החלטת המעבר החל תהליך של יצירת איזון מחודש במשפחה בכלל והחלמה לאם ולילדים בפרט (להלן: "התסקיר השלישי").
כפי שאראה, תקווה זו אותגרה לא פעם, ולו מכח עצם ניהולו של ההליך שלפניי כמו גם ניהולם של הליכים אחרים.
כך למשל, התברר כי האב נהג להסריט את מפגשי המעבר בינו ובין המבקשת במהלכם אסף והשיב את הקטינים לאם, באופן שהצריך הגשת בקשה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה מצד האם (ראו החלטה מיום 4.6.23 בה"ט (פ"ת) 65723-05-23 שצורפה לעמדת האם לתסקיר השלישי וכן תגובת האב עצמו בתיק שלפני מיום 6.6.23).
-
ביום 3.7.23 הגיש האב בקשה בהולה להורות על השבת הקטינים להתגורר בתחומים שנקבעו בהחלטתי מיום 19.12.22, קרי גזרת רחובות ודרומה הימנה, ואגב כך לבטל את רישום הקטינים למוסדות החינוך בX. התבקשה עמדת האם, שאכן הוגשה ובהחלטה מיום 10.7.23 דחיתי את בקשתו של האב. בהחלטה הובהר כי לאם ניתן אישור על פי החלטה קודמת מיום 1.5.23 להתגורר בX עד לתום חופשת הקיץ. בגין החלטה זו הגיש האב בקשת רשות ערעור (רמ"ש 31370-07-23) שנדחתה בהחלטת ערכאת הערעור מיום 15.8.23 לצד הבהרה כי ככל שהאם לא תגיש תביעה בעניין מגורי הקבע של הקטינים עד ליום 5.9.23 יהא על הערכאה הדיונית להידרש לסוגיית מקום מגורי הקטינים בגדריה של תביעת האב.
-
ביני לביני, ביום 10.8.23 הוגשה תביעת האם.
כתב הגנה בתביעת האם הוגש ביום 28.9.23 כשלצדו בקשתו למינוי מומחה לבחינת טובת הקטינים בשלל הסוגיות שבמחלוקת.
-
ביום 27.9.23 הוגש בתביעת האב תסקיר משלים מטעם העו"ס לסדרי דין ממינהל הרווחה והבטחון החברתי בX, גב' ל', לה הועבר הטיפול בעניין ההורים והילדים עם מתן החלטת המעבר (להלן: "התסקיר הרביעי"). בתסקיר זה התייחסה העו"ס לסדרי דין לשאלת זמני השהות בין האב ובין הקטינים כמו גם להמלצות טיפוליות שונות. בין היתר פירטה העו"ס לסדרי דין כי האם והילדים כולם עוברים תהליך שיקום רגשי, בתמיכת משפחתה, בכלל זה טיפול מקצועי במרכז לשלום המשפחה בX.
-
בעקבות מתקפת הטרור האכזרית על מדינת ישראל ביום 7.10.23 ופרוץ מלחמת חרבות ברזל ביום 12.10.23 הגישה העו"ס לסדרי דין המלצה למתווה זמני לקיום זמני שהות בתקופת המלחמה בZ שבמחוז תל אביב בדירת אמו של האב. מתווה זה אומץ ביום 24.10.23 ונקבע נטל הסעה של הקטינים.
בהחלטה מיום 12.11.23 קיבלתי את עתירת האב למינוי מומחה לבחינת טובת הקטינים בסוגיות מתחום מקום מגורי הקטינים ; אופן שימור הקשר בין הקטינים להורה האחר ומתווה של זמני שהות ; מנגנוני תקשורת טלפונית ו/או בוידאו וכן המלצות לדרכי טיפול לקטינים ולהורים. בהחלטה מיום 20.11.23 מונה ד"ר דניאל גוטליב ממכון "שינוי" כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").
ביום 15.2.24 ניתנה החלטתי בדבר שינוי מתווה קיום זמני השהות בתקופת המלחמה. קבעתי שבידי האב לשהות עם הקטינים עד החלטה אחרת בכל סוף שבוע שני בביתו J ונדרשתי גם לקביעת מקום איסוף הקטינים בתום שהותם אצל האב.
-
ביום 17.3.24 הוגשה חוות דעת המומחה (להלן: "חוות הדעת"). בחוות הדעת התרשם המומחה ממערכת היחסים הקונפליקטואלית בין ההורים ומהיעדר אמפתיה האחד כלפי השניה, במיוחד של האב כלפי האם ; כמו גם מהיעדר היכולת שלו לראות את השפעת התנהלותו על ילדיהם, בכלל זה גם בדרך של צמצום יזום מצדו של זמני השהות עם הקטינים נוכח המרחק בין מקום מגוריו ובין מקום מגורי האם ; וחוסר נכונותו לבחון כל פתרון אחר שאיננו בבחינת השבת הקטינים למגורים סמוכים. כפי שהובא בחוות הדעת "... דווקא האב הוא זה אשר צמצם את הקשר שלו עם הילדים, לדבריו בשל טורח הדרך..." (עמ' 11 לחוות הדעת). מנגד, התרשם המומחה בחוות הדעת שאין בכוונת האם לפגוע בקשר של הקטינים עם האב או להגבילם בדרך כלשהיא. בפרק המסקנות הביע המומחה דעתו לפיה אין מקום להשיב את הקטינים לאזור שבו גרו לפני פרידת ההורים. אולם מנגד, מצא דווקא להמליץ כי עם תום שנת הלימודים האם תשיב את מקום מגוריה ומגורי הקטינים לאזור השפלה, בהתאם לתחומי ההחלטה המצמצמת. זאת, בין היתר (ואולי בעיקר) "... בשל שילוב של המרחק והסירוב של האב להיות נוכח יותר בחייהם...." ( עמ' 14 לחוות הדעת).
עם הגשת עמדות הצדדים לחוות הדעת (שלהמלצותיה התנגדה האם בתוקף) קבעתי ביום 2.5.24 את שתי התובענות לשמיעת ראיות ובין היתר, ניתנה גם הוראה בדבר הגשת תיקי מוצגים.
ביום 1.7.24 הוגשו לתיק תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שמטעם האם.
-
לתיק המוצגים מטעמה צירפה האם בין היתר תיעוד על אודות הטיפול אותו עוברים היא והילדים, במרכז הילה לטיפול בטראומה מינית מטעם המרכז לשלום המשפחה בX, וכן באופן פרטי במרכז "U", ע"י המטפלת גב' ע' (להלן: "גב' ע'") ואחרים.
בהחלטה מיום 14.7.24 נדחתה בקשת האב להוצאת מסמכים שצורפו על ידי האם לתיק המוצגים מטעמה, שהוגש עוד ביום 16.6.24.
-
דיון לשמיעת ראיות התקיים ביום 15.7.24. במסגרתו העידו בעלי הדין; העו"ס לסדרי דין מן המחלקה לשירותים חברתיים במועצה אזורית B, גב' פ'; העו"ס לסדרי דין ממינהל הרווחה והבטחון החברתי בעיריית X, גב' ל' ; המומחה עצמו ; וכן הגב' ע', שהגישה מסמכים שונים מטעמה לתיק עוד קודם לכן.
כבר עתה אבהיר כי במהלך דיון שמיעת הראיות מצא המומחה לחזור בו מהמלצותיו העיקריות תוך שסבר כי בשלב זה יש להותיר המצב בעיקרו על כנו ולבצע הערכה חוזרת לקראת תום שנת הלימודים הנוכחית; המלצה חדשה שממנה הסתייגו הצדדים שניהם.
דיון לשמיעת סיכומים בעל פה התקיים ביום 26.9.24.
תמצית טיעוני האם
-
האם מדגישה כי עתירתה להעתיק את מקום מגורי הקטינים לX נולדה מתוך אילוצי הטראומה הקשה שעברה בעקבות האונס האלים, עת גם לאחר שביצעה את המעבר בפועל המשיכה להסיע את הקטינים למוסדות החינוך הקודמים ובחזרה לX.
האם מדגישה כי את עיקר הטיפולים עוברים היא והילדים בX ומטעימה כי בנסיבות אלה ניתוקם של הילדים ממוקד הטיפול וממוסדות החינוך, כמו גם מן המעטפת המשפחתית בX אינו עולה בקנה אחד עם טובתם.
לטענת האם, על פי הפסיקה על בית המשפט לקבוע את מקום מגורי הקטינים אולם אין הוא רשאי להורות להורה היכן להתגורר.
-
האם טוענת כי אין לקבל את חוות הדעת הלאקונית, על הפגמים שנפלו בה – לרבות ההיכרות החסרה עם מצבם של הקטינים ובהתאם הסקת מסקנות שגוייה - מה גם שהמומחה חזר בו מהמלצותיה בעדותו.
האם מדגישה את העולה מכלל חומר הראיות לפיו היא ההורה הדומיננטי בחיי הילדים, עת ביתה הוא בפועל ביתם העיקרי, כמו גם את החשיבות בהמשך ההליך הטיפולי המשולב לה ולילדים. האם מדגישה כי במקרה שלפנינו לאור נסיבותיו קיים משנה חשיבות שההורים שניהם יתגוררו במרחק זה מזו, וכי גורמי הרווחה והטיפול ממליצים שלא תתגורר בדרום הארץ, גם נוכח מסוכנות נטענת של האב.
-
האם טוענת כי מצבם של הקטינים כעולה מכלל התיעוד והראיות שהונחו מחייב את המסקנה כי אלה ימשיכו את תהליך השיקום וההחלמה בX, במיוחד עת אלה השתלבו בצורה טובה בעיר.
האם מדגישה את נסיבותיו החריגות של ההליך ואת הטראומה הקשה שעברו היא והילדים ומטעימה כי מצופה היה כי גם האב יתגייס ויישא בנטל.
האם איננה מתנגדת לקביעה לפיה הקטינים ישהו עם האב שניים מתוך שלושה סופי שבוע, כפי המלצות התסקיר המשלים וכפי המלצותיו הזמניות של המומחה בעדותו.
תמצית טיעוני האב
-
האב טוען כי מרכז חיי הצדדים היה באזור השפלה והדרום בעת שחיו בצוותא.
האב מציין, כי שאלת מעטפת התמיכה המשפחתית של האם בעיר X איננה יכולה להיות רלוונטית עתה, גם אם יכול ולדבריו היתה רלוונטית במסגרת החלטת המעבר, לדבריו בסיכומים, "... החלטה יוצאת דופן שכולה או נסמכת על חמלה..." (עמ' 174 לפרוטוקול ; ראו בהקשרים דומים גם בעמ' 178 ו – 180 לפרוטוקול).
לדברי האב שורשיהם של הילדים אינם בX כי אם בשפלה ובאזור הדרום, זהו מרכז חייו ועבודתו.
-
האב מזכיר את הצו הארעי ואת ההחלטה המצמצמת והשיקולים שפורטו במסגרתה, ומבקש להסתמך על המלצות המומחה בחוות הדעת שלשיטתו המומחה כלל לא חזר בו מהן בעדותו, גם אם העדות היתה הססנית יותר לדבריו. לטענת האב האם לא עמדה בנטל הכבד לאשרר את החלטת המעבר הזמנית ולהפכה לקבועה, שמשמעותה לשיטתו הרחקת הילדים ממנו עד בגרותם.
-
האב איננו מקבל את ההצעה להרחיב את זמני השהות בסופי השבוע, שהיא הצעה מצמצמת מדי לשיטתו ואיננה מביאה לידי ביטוי את זכויותיו כהורה.
לשיטתו הילדים יכולים לעבור טיפול בכל מקום, ואין חובה שדווקא יעברו את הטיפול בX.
-
האב עצמו עותר שלא להסתמך על המלצתו של המומחה בעדותו לפיה השאלה תיבחן בעוד שנה, שכן לשיטתו כל יום שעובר אך מגדיל את הפגיעה הנטענת בילדים, כי אם לאמץ את חוות הדעת כלשונה. לשיטתו של האב אין כל תועלת בדחיית ההכרעה בשנה אך לשם בחינה נוספת של המומחה.
האב חוזר ומדגיש את רצונו בהורות דומיננטית שאיננה מתאפשרת במסגרת "שיטוט" בגנים ובקניון, וחוזר על טענותיו בדבר הרחקת הקטינים ממנו על ידי האם, גם בקשר השוטף עימו.
עוד טוען האב כנגד עדותה של המטפלת גב' ע', שכלל לא פגשה בו או בקטינים.
דיון והכרעה
-
כפי שהבהרתי לעיל, דין תביעת האם להתקבל. כפי שהתברר ביתר שאת גם במעמד דיון שמיעת הראיות, לא בכדי חזר בו המומחה מהמלצות חוות הדעת (חרף נסיונו של האב לטעון אחרת בסיכומיו). שכן דומני שבסופו של יום גם הוא הבין שלכל הפחות נתן משקל יתר לאינטרסים המוצהרים של האב עת שקל את צרכי הקטינים בחוות הדעת. זאת, בלשון המעטה.
מנגד, לאחר שמיעת הראיות וניתוחן שוכנעתי כי דווקא תמונת המצב העובדתית והמסקנות ששוקפו על ידי העו"ס הגב' פ' בתסקיר המשלים, מתארות נכוחה הן את מערכת היחסים ההורית ; את הממד הכוחני בהתנהלותו של האב כלפי האם ; את חוסר יכולתו של האב לגלות אמפטיה וחמלה למצבה של האם ; ואת השלכותיה הקשות של התנהלותו על מצבם של הילדים.
ילדים, אשר בגילם הצעיר נאלצו לחוות פגיעה אחר פגיעה; טראומות ישירות ומשניות. זאת, החל מפרידתם הסוערת של הוריהם ; עובר בפריצתו של זר אלים ודורסני לביתם, אליו זה עתה עברו, אשר אנס את אימם וגרם להם לצד זה לפגיעה קשה מנשוא, במיוחד בגילם הצעיר ; בפרוץ האירועים הטראגיים של טבח השבעה באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל, שעודה בעיצומה ודומה שלא ניתן לחלוק על השלכותיה האישיות על כל אחד מאזרחי ישראל ; וכלה גם בהתמודדותה של האם עם מחלה קשה שהתגלתה אצלה במרוצת הזמן. כל אלה, כאשר בתווך הם נאלצים לשמש מוקד למחלוקת משפטית שקיומה, כשלעצמה, בוודאי שאיננו תורם חוסן לנפשם.
-
במצב דברים שכזה, מצופה היה כי האב יתגייס באופן אקטיבי, ולו על מנת להיטיב את מצבם של ילדיו, אם לא גם לנסות ולגלות חמלה – במלל ובמעש – למצבה של האם. להזכירנו - אם ילדיו, שהיתה זוגתו במשך שנים ובמשך תקופה קצרה נאלצה להתמודד עם צבר פגיעות ואתגרים ; תוך שבמקביל נאלצה לשאת באחריות המרכזית לגידול הילדים, להטבת מצבם הרגשי, וככלל לשמש להם משענת של ממש בעת סערות.
לו היה האב מתגייס כאמור, מושיט לאם עלה של זית ומגלה הבנה פעילה לצרכיה ולצרכי הילדים, יש להניח שבית המשפט כלל לא היה צריך להידרש להליכים שבכותרת ואף לא להליכי הביניים שבמסגרתם. יותר מכך, קרוב לוודאי שהיה בכך כדי לסייע לא אך להחלמתם של האם והילדים, כי אם לתרום לגיבוש בסיס יציב יותר של קשר הורי בנסיבות של פירוד; וחשוב לא פחות, לחיזוק והידוק הקשר והאחריות ההורית שלו עצמו כלפי הילדים.
לא בכדי מצאה העו"ס לסדרי דין, גב' פ', לציין בתסקיר השלישי עוד ביום 18.5.23, לפני למעלה משנה, כי "... עם ההחלטה של ביהמ"ש, המאשרת לאם לעבור להתגורר עם הילדים בX (החלטת המעבר - ב.ש), החל להערכתי תהליך של יצירת איזון מחודש במשפחה, בכלל, ותהליך החלמה של האם והילדים בפרט. התהליך יהיה מורכב וקשה אך אני תקוה כי בסופו תצליח המשפחה כולה להגיע למקום מיטיב ומרפא..." (שם).
-
אלא שברכת הדרך של האב לא ניתנה, ולא זו בלבד שדומה כי האם נאלצה להתמודד עם כל אלה לבדה, הרי שבפועל תמונת המצב הראייתית מלמדת שהאב לא נמנע - במעשים ובמחדלים - מהצרת צעדיה. החל בהתנהלות כוחנית מצדו ודגש יתר שהאב נתן ונותן לצרכיו הוא ; עובר בנסיונות להצר צעדיה של האם בזירה המשפטית, שכפי שאראה בהמשך נשענו בעיקר על שיקולים לוגיסטיים ואינטרסים נחזים של האב עצמו, בכסות של דאגה לצרכי הקטינים ; וכלה בצמצום התנהלותו ההורית למול הקטינים, ללא כל הצדקה, אך משום מעברם לX ותוך הכברת תשומות האחריות ההורית העודפת על האם, שעה שהיא עצמה נדרשת לטיפול והחלמה – פיסית ורגשית – אינטנסיביים.
אכן, גם בעת הפרידה וגם עתה – דומה שאף האם איננה מביעה אמפטיה לצרכיו המוצהרים של האב. אלא שבמובחן מן האב, מהלך הדברים העובדתי עד כה משכנע ומצביע על כך שהאם מצליחה בפועל לאפשר – גם באופן אקטיבי ולאחר מעברה לעיר X – קשר של הקטינים עם אביהם. לא זו, אלא שנוכח התנהלותו של האב, כפי שתוארה לעיל ותתואר עוד להלן, קשה לבוא חשבון עם האם - לבטח באופן בלבדי ולכל הפחות בשלב זה של הקונפליקט ההורי – נוכח תחושותיה המופגנות כלפיו.
כל אלה שוקפו וחוזקו בעדותם של ההורים עצמם לפניי. הן בהתרשמות מנקודת המבט המצומצמת והמצמצמת של האב באשר לסכסוך ההורי ומצבו של כל אחד מבני המשפחה, והן בהתרשמות מהדרך המשמעותית בה פוסעת האם בתהליך של שיקום והחלמה – שלה ושל הילדים.
-
האב ביקש להדגיש בסיכומיו כי ההחלטות השיפוטיות שאישרו את מגורי הילדים עד כה בX, נסובו בעיקרן על חמלה, ובמשתמע בראיה צופת פני עתיד אין מקומה של זו בגדריה של הכרעה שיפוטית, לכל הפחות לא כשיקול מרכזי. על משמעותה של חמלה גם בניהול הליך משפטי ועל נפקותה של האחריות ההורית ארחיב עוד להלן. אולם כבר עתה מצאתי להבהיר כי אין ולא היה כל מקום להנחה המובלעת לפיה על היושב בדין – במיוחד בבית המשפט לענייני משפחה – להימנע מלהידרש למידה של חמלה, כחלק מחובתו של בית המשפט לשפוט משפט צדק (השוו: סעיף 6 לחוק יסוד: השפיטה).
מכאן, לדין החל בענייננו, ולניתוח המקרה שלפני לאורו.
המסגרת הנורמטיבית
-
כאשר הורים חלוקים בשאלה היכן יתגוררו ילדיהם ואינם מגיעים לכלל הסכמות בעניין, על בית המשפט מוטלת ההכרעה, כפי שמורנו סעיף 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות"). השיקול המרכזי שעל בית המשפט להידרש לו במקרה שכזה הוא טובתו של הקטין (סעיף 25 לחוק הכשרות).
-
מקובל לראות במונח "טובת הקטין" כאגד של זכויות, צרכים ואינטרסים שונים של ילדים, באופן הנותן ביטוי למעבר ההדרגתי שחל בדין מתפיסה פטרנליסטית – הגנתית בקשר עם ילדים, לתפיסה המציבה את הילד במרכזו של שיח האחריות ההורית [השוו, למשל: סעיף 4(ב) לחוק אומנה לילדים, התשע"ו – 2016 (להלן: "חוק האומנה"); הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה דוח ועדת המשנה בנושא הילד ומשפחתו 37 (2003)].
-
פסיקה ענפה של ערכאות דיוניות ומנחות עסקה בשאלה באלו תנאים יתיר בית המשפט את העתקת מקום מגוריו של קטין (ראו למשל: עמ"ש (ת"א) 34332-08-19 פלונית נ' אלמוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.11.19) והאסמכתאות שם ; להלן: "פרשת פלונית").
הגם שחלק מהכרעותיהן של ערכאות דיוניות ומנחות נסובו גם על אימוץ גישת ה"מעשה העשוי", מקום בו המעבר כבר הושלם, דומה שעיקר הפסיקה בענייננו מאמץ גם במקרים שכאלה את המודל שבמסגרתו על בית המשפט ליצוק תוכן של ממש לשאלה מהי טובתו הספציפית של הילד בשאלה האם יותר המעבר אם לאו.
במסגרת זאת, נדרש בית המשפט להתייחס לטובתו של הילד בשני מישורים עיקריים. האחד, יכולתו של הילד לבצע את המעבר בפועל (במסגרת זאת למשל, פוטנציאל הנזק לילד כתוצאה מהמעבר עצמו) ; השני - השאלה האם עצם המעבר עלול לגרום לניתוק או לפגיעה בקשר עם ההורה השני (בהקשרים אלה השוו, למשל פרשת פלונית דלעיל, והאסמכתאות שם ; כן ראו, למשל בפסק דיני בתלה"מ (ב"ש) 5555-03-19 א.ק. נ' א. (מצוי במאגרים המשפטיים ; 10.5.20) והאסמכתאות שם).
-
שאלת הצידוק למעבר, ככלל, איננה משמשת כעוגן לבחינת הסוגיה, והוא הדבר בכל הנוגע לשיקולים מעין ענישתיים.
אמנם, כאשר נבחנת השאלה האם ליתן היתר להעתקת מקום מגורי קטין, אין בית המשפט מתעלם מן האינטרסים של ההורים, בהם בין היתר זכותו של הורה לקבוע את מקום מגוריו וכן האינטרס של הורה בקשר קרוב פיסית עם ילדיו. בית המשפט איננו מתעלם כאמור מאינטרסים אלה; אלא שהם אינם ניצבים באותו המדרג אל מול טובתו של הילד [השוו, למשל: תמ"ש (קריות) 3461/05 פלונית נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 14.8.08)].
למעשה, האינטרסים של ההורים נבחנים כחלק מהשיקולים שבהם על בית המשפט להכריע בשאלה מהי טובתו של הילד. כך, למשל, על בית המשפט לבחון גם את רווחתו של ההורה שעמו חיים הילדים, תוך שלרווחה זו יש משקל והשפעה על טובתו של הקטין עצמו [השוו: ע"מ (ב"ש) 119/08 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 13.8.08); עמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 10.8.11)].
-
לבסוף, נפנה למספר כללי יסוד בקשר עם הערכת עמדותיהם של מומחים ותסקירי סעד.
כידוע, על פי הפסיקה על בית המשפט ליתן משקל של ממש לעמדותיהם של גורמי המקצוע, אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל שלא לעשות כן (בהקשר זה ראו בפסק דינה של חברתי, כב' השופטת א' שהם דליות בתלה"מ (קרית גת) 62077-02-18 פלונית נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 28.8.18) והאסמכתאות שם). אלא שבכל מקרה ומקרה בית המשפט הוא לעולם הפוסק האחרון, לרבות מקום בו בית המשפט נדרש להכריע בין עמדות מקצועיות סותרות (כבמקרה שלפני, בו למעשה המלצות חוות הדעת, בטרם שונו בחקירתו של המומחה, אינן עולות בקנה אחד עם עמדות גורמי הרווחה, כפי ששוקפו בראש ובראשונה בתסקיר המשלים).
בראי מכלול האמור לעיל, אדרש לניתוחו של המקרה שלפניי. אפנה תחילה להידרש לסוגיות הקשורות באחריות ההורית, לאופן שבו כל אחד מההורים מפעיל אותה, ולמסקנות הנגזרות מכך בכל הנוגע לשאלת ביתם העיקרי של הקטינים.
על אחריות הורית ובית עיקרי, בכלל ובפרט
-
סעיף 15 לחוק הכשרות עוסק ב"תפקידי ההורים" וקובע, כי "...אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם ; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו..." (שם).
ברבות השנים, ובכללם עם התקנת תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א – 2020, הלך והצטמצם השיח על אודות משמורת קטינים והומר בשיח מתחום האחריות ההורית, תוך מתן דגש - בראי טובתם של הקטינים – להצבת טובת ילדים במרכז [בהקשר זה השוו למשל לדברי בתלה"מ (ב"ש) 17811-01-21 מ.כ נ' נ.כ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 20.10.21) וכן תלה"מ (ב"ש) 27204-12-19 ל.ל נ' נ.ל (מצוי במאגרים המשפטיים ; 9.8.21) ; להצדקה הרעיונית למעבר לשיח של אחריות הורית ראו בהרחבה הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה דוח ועדת המשנה בנושא הילד ומשפחתו 66- 69 (2003)].
אלא שגם אם, כמצוות המחוקק, ברירת המחדל שבדין היא שאחריותם של הורים ביחס לילדיהם היא שווה, הרי שאת מצוות המחוקק על ההורים עצמם למלא בתוכן, יום – יום, שעה –שעה. שכן "אחריות הורית" איננה מונח ריק מתוכן, או כלי בידי הורים להנציח את המאבק ביניהם ואת הסכסוך מעולם המבוגרים.
-
כפועל יוצא, ובמיוחד בסוגיות דוגמת הסוגיה שלפניי, לא פעם מוצא עצמו בית המשפט נדרש לקבוע באיזה אופן ממלאים ההורים את אחריותם, ומה היקף האחריות שכל אחד מן ההורים נוטל על עצמו בפועל ; בכלל זה השאלה האם למעשה משמש ביתו של אחד מהם כביתם העיקרי של הילדים.
-
במקרה שלפני דומני שלא ניתן יהא לחלוק על אודות הדומיננטיות הרבה של האם בהפעלת האחריות ההורית כלפי הילדים ומנגד בצורך של האב במשענות שונות לשם מילוי חלקו בגידולם של הילדים, הן לפני האונס האכזרי והן לאחריו. התרשמות זו היתה שזורה כחוט השני בכל הדיווחים של גורמי המקצוע השונים – לרבות בחוות דעת המומחה. לא זו, אלא שכאמור, המומחה עצמו התרשם מפורשות מבחירתו המודעת של האב לצמצם את זמני השהות שלו עם הילדים, לאחר שבית המשפט התיר להם לעבור עם האם לעיר X באופן זמני. דומני שגם האב עצמו לא חלק על כך. לכך נודעת נפקות עת על בית המשפט נדרש לבחון האם נכון לקבוע את ביתם המרכזי של הילדים אצל אחד ההורים.
-
עוד בתסקיר הראשון, שהוגש לפני מעבר האם לגדרה, הדגישה העו"ס לסדרי דין, גב' פ', את הדומיננטיות של האם ואת היותה המטפלת העיקרית בקטינים עוד לפני פרידת הצדדים, תוך שמנגד האב עצמו נזקק אותה העת לסיוע אמו בעת שהות הקטינים אצלו:
"....האב ציין כי בד"כ הוא והילדים יוצאים מהבית לבילוי באשדוד, או במקומות אחרים. כשהוא בבית עם הילדים, מקבל סיוע מאימו. האב ציין כי קיבל הנחיה לביקור הבית שלי. להיות לבד עם הילדים, מחד, התנהלותו של האב עם הילדים הייתה טובה ונראה היה שהוא עושה כל מאמץ להתמודד עימם. מאידך ניכר היה כי הוא אינו מתורגל בכך.... נראה כי לאם ולילדים קשר חם ואוהב. הילדים מתנהלים עימה בביטחון וניכר כי היא הדמות שהיתה ההורה המטפל והדומיננטי בחייהם. האם מצליחה להתנהל בצורה טובה יותר עם העמדת גבולות חינוך לילדים. להערכתי, גם היא מגלה רגישות יתר כלפיהם ומנסה ל"פצות" על המצאות שנכפתה על הילדים... " (סעיף ה' לתסקיר הראשון).
על הערכה זו חזרה העו"ס, גב' פ', גם במהלך עדותה לפניי:
"... עו"ד דורון שיבר: .... את כשבחנת את הדברים ראית את הפער בענין הדומיננטיות של ההורים או הבית המרכזי? עו"ס פ': כן. עו"ד דורון שיבר: אפשר להגיד אפילו היה די ודאי שברור שזו האמא. עו"ס פ': כן עוד פעם, אני גם חושבת ששני ההורים הודו בזה...." (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 24 – 28).
-
גם בתסקיר המשלים מצאה העו"ס לחזור על התרשמותה מן הדומיננטיות של האם בחיי הילדים: "... מדובר באם אשר היתה ועודנה הדמות ההורית המשמעותית בחיי הילדים. בתסקיר שהוגש לביהמ"ש הומלץ כי ביתה יהיה הבית המרכזי. למרות חווית הטראומה הקשה אותה עברה האם מגייסת את כל כוחותיה למען הילדים...." (שם).
בתסקיר הרביעי שיקפה העו"ס לסדרי דין מהעיר X, גב' ל', את דבריו של האב עצמו לפיהם "... במהלך הנישואין היה פחות מעורב בגידול הילדים אך לאחר הפרידה לקח על עצמו להיות מעורב ופעיל..." (עמ' 10 לתסקיר הרביעי).
-
התרשמות דומה מופיעה גם בחוות הדעת (אותה, כזכור, חפץ לאמץ האב במלואה). במפגש שערך המומחה עם הילדים ועם האב, הרושם היה כי האב מתקשה להציב לילדים גבולות ולהפעיל את סמכותו ההורית: "... המפגש התנהל באווירה כאוטית קצת. היה קשה מאוד לאב לארגן את הילדים לפעילות או למשחק. היה לו קשה לתת תשומת לב לשלושתם ביחד. היה לו קשה מאוד להציב לילדים גבולות. אכן א' – וגם ב' במידה מסוימת – עוד בחנו את הגבולות. יש לציין כי גם כאשר ביקשתי מהאב להציב לילדים גבולות – כגון כאשר ג' עמד על כיסא וקפץ מכיסא לכיסא, האב לא היה מסוגל לעשות זאת. .... כאמור, כלל המפגש התקיים באווירה מאוד לא שקטה ומאוד לא רגועה. בסך הכל, לעיתים האב נראה חסר אונים מול הילדים. הוא אומנם הגיב אליהם, על פי רוב, בצורה רגועה, חמה, אוהבת ומעודדת אולם ,כאמור, התקשה בהצבת גבולות ובעיצוב האירוע ובחלוקה של תשומת הלב שלו בין שלושת הילדים בה בעת.... " (עמ' 9 לחוות הדעת).
המומחה התרשם גם, כי בניגוד לטובתם של הילדים, שיקולים שאינם ענייניים הובילו לכך שבחר לפגוש בילדים במתווה מצומצם עת עברו לX, למרות שהאם הציעה מתווים רחבים יותר לשהות שלו עימם: ".... מערך הסדרי השהות של הילדים עם האב עברו כמה שינויים וגלגולים. נכון להיום הוא רואה אותם בצורה מצומצמת וככל שהדבר היה תלוי בגברת ד', מר ד' היה יכול לשהות יותר זמן עם הילדים אולם, בסופו של דבר, הוא מגביל את הזמן שלו עם הילדים וזאת, לדבריו, בשל המעמסה של הנסיבות. אכן היה קשה קצת להבין מהאב למה אין הוא מגיע לראות את הילדים יותר. אומנם באמת מדובר בנסיעה לא קצרה, אולם לדבריו טובת הילדים היא זו אשר מנחה אותו וככל שזה נכון, היה מקום כי ישהה איתם יותר זמן, גם אם הדבר כרוך בקושי מצידו וגם אם הדבר מעלה כעס אצלו..." (עמ' 10 לחוות הדעת).
עוד הוסיף המומחה בהקשר זה: "...האב, במיוחד, שבוי במצוקה האישית שלו וכלל איננו מסוגל לראות איך הבחירות שלו ואופן ההתנהלות שלו פוגעים בילדים. כך, לדוגמה, כאשר ניסיתי להבין מהאב למה אין הוא מגיע לראות את הילדים בתדירות גבוהה יותר – על אף המרחק – נראה כי הוא לא היה מסוגל אפילו להבין את השאלה וגם אחרי שחזרתי עליה מספר פעמים, כל פעם הוא השיב תשובות הקשורות לקושי שלו בנסיעות ולמרחק מבלי להתייחס לקושי העולה לילדים מכך שאין הם רואים אותו מספיק – הדבר עליו הוא למעשה מלין, לכאורה..." (עמ' 11 -12 לחוות הדעת).
-
אכן, גם בעדותו בבית המשפט לא ניתן היה להשתחרר מן הרושם שהאב מבכר ליתן משקל יתר ודגש לא מידתי לתחושותיו וצרכיו שלו, ולא לצרכיהם של הילדים, כאשר תיאר בהזדמנויות מסוימות את מהלך השהות הנוכחי שלו עם הקטינים: "...היום אני לא מרגיש בתור אבא, אני אגיד לך את האמת. אני בא 4 שעות, אני זרוק עם הילדים ברחוב, אני מרגיש כמו הומלס. מקודם היא נתנה פרשנות שהילד היה חולה ולא נתתי לו נורופן. הילד על הידיים שלי בפיצה חולה, בוכה לי בידיים ואני עם 2 ילדים, איפה אני אמצא סופר, היא אומרת לא נתת לו, אני אתן לו נורופן? אני אפילו לא יודע עם הילד עם חום, בלי חום, אין לי מענה. הילדים לא מסתכלים עלי בתור אבא, הם מסתכלים עלי בתור בייבי סיטר, בתור הומלס שבא לטייל איתם בגנים, שאתה בא מטייל איתם בקניונים ולטייל עם 3 ילדים קטנים זאת לא חוויה מאד נעימה לטייל איתם בקניונים. הילדה עושה צרכים בגנים, הילדים שלי עושים צרכים בגנים, אתה לא יכול לתת להם חוויה של אבא. אבא אני ממש לא במקרה הזה, אני רחוק מלהיות אבא, כשאני איתם אני מרגיש הומלס..." (עמ' 160 לפרוטוקול).
אלא שבדומה להתרשמותו של המומחה, כאשר האב נשאל על אודות פתרונות אפשריים למצב שיאפשרו לו הורות מעורבת יותר, שלא בדמות השבתם של הקטינים לסביבתו הקרובה, דומה היה שהאב בעיקר ביקש להתחמק מתשובה קונקרטית ובעיקר לתאר את המצוקה הלוגיסטית הכרוכה בנסיעות (ראו עמ' 160 – 165 לפרוטוקול).
-
כב' השופט ניצן סילמן היטיב להבהיר כיצד באה לידי ביטוי בחיי היום – יום האחריות ההורית: "...כאשר מביאים אנו, כהורים, ילדים לעולם, 'מוותרים' אנו על זכויות רבות – נשללת מאיתנו פרטיות, חופש מסויים, שלווה מסויימת, וזוכים אנו בהנאות רבות ; הויתור הינו מודע, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום, וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין...." (תמ"ש (קריות) 3461/05 פלונית נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 14.8.08) ; הדגשה במקור – ב.ש).
בדומה – ובמיוחד נוכח רצף הפגיעות והטראומות שחוו גם האם וגם הילדים בפרק זמן כה קצר - בחירתו של האב לקיים זמני שהות מצומצמים עם הילדים שעה שהם שוהים בX ולא לנסות כל שביכולתו למצוא פתרונות פרקטיים ופרגמטיים להגדיל את מעורבותו בחיי הילדים, מעוררת סימני שאלה של ממש. זאת, למרות המרחק היחסי שבין ביתו ובין הבית בו מתגוררים הילדים. שכן דווקא עתה מצופה היה שהאב יפנים את הצורך בוויתור על שיקולים מתחום האינטרסים ההוריים הצרים שלו, לטובת נטילת חלק פעיל בתהליך ההחלמה של הקטינים – ויהא מקום שהותם אשר יהא.
אף יש לזכור, כי חרף המרחק ועומסי התנועה שקיימים בשעות מסוימות, אין מדובר במרחק אשר מבטל כל אפשרות לקשר, ורחוק מכך. במקרה שלפני אין במרחק עצמו משום פוטנציאל לנתק בין ילדים ובין הורה החפץ בהפעלה מיטיבה ויציבה של אחריותו ההורית. מדובר במרחק אשר מאפשר גם מאפשר קיומו של קשר סדיר ושוטף עם הילדים, גם אם הוא כרוך בהכבדה על ההורים, וניתן להעלות על הדעת פתרונות רבים – לרבות בתחבורת רכבות זמינה ונוחה כמו גם ברכב פרטי - אשר תאפשר קיומו של קשר שוטף, סדיר והדוק, בין האב ובין הילדים.
-
ניתן כאמור גם היה להעלות על הדעת אפשרויות שונות, אשר לא ראיתי כי נמנעו מהאב, וחלקן אף הוצע לו גם על ידי המומחה, להגברת המעורבות השוטפת של האב בחיי הילדים שגם תאפשר התמודדות עם אילוציו הנטענים. אולם גם בהקשר זה, לא היה נכון האב להצעה לקיים זמני שהות מוגברים בסופי השבוע, למשל שניים מכל שלושה: "... כלל לא הבחנתי בנכונות שלו לבחון פתרונות חלופיים – כגון זה שהילדים ישהו איתו שניים מתוך שלושה סופי שבוע..." (עמ' 12 לחוות הדעת וכן עמ' 163 לפרוטוקול).
כך גם תיארה העו"ס גב' פ' בתסקירה השלישי את תפיסתו של האב ביחס לצמצום הקשר עם הקטינים: "...בפגישה שקיימה הח"מ עם האב ב 7/5/23 הביע האב את רצונו ותפיסתו לגבי זמני השהות שלו עם הילדים. הוא ביקש לא לקבל את המלצת העו"ס הח"מ לזמני שהות נרחבים, אלא לקיימם באופן הבא. הוא הסביר שברצונו להימנע מנסיעות רבות עם הילדים, הטרחתם בפקקים והבאתם בבקרים עייפים, כמו גם קושי מול איבוד ימי עבודה מצידו... "( סעיף 3 לתסקיר השלישי).
-
אנו רואים, אפוא, כי מחד האם היתה ועודנה הדומיננטית בחייהם של הילדים. מנגד, עם מעברה של האם לX, גם אם באופן זמני, בחר האב לצמצם את זמני השהות שלו עם הקטינים משיקולים שחרף "צביעתם" בטרמינולוגיה הקשורה עם טובת הילדים, נעוצה בעיקר בשיקולים מתחום האינטרסים של האב עצמו.
-
כאשר לכל אלה מוסיפים גם את חזקת הגיל הרך החקוקה בסעיף 25 לחוק הכשרות, שלכל הפחות בעניינם של ג' (לחודש הקרוב) ושל ב' עודנה רלוונטית, מגיעים למסקנה אחת ויחידה והיא, שהגם שאחריותם של ההורים לקטינים היא משותפת, ביתם העיקרי של הקטינים היה, עודנו, ויהיה ביתה של האם.
נקודת מוצא זו צריכה להילקח בחשבון, עת נבחן את השיקולים הרלוונטיים לבחינת מקום מגורי הקטינים.
היכולת לביצוע המעבר בפועל
-
במקרה זה, עצם ביצועו של המעבר ושהייתם של הילדים בX מאז חודש פברואר 2023 מלמדים מאליהם כי הילדים הצליחו לבצע את המעבר למעשה. אין לשכוח כי מדובר בילדים שעברו לX בצילה של טראומת האונס האכזרי, ולא ניתן לומר כי הם כשלו מלהשתלב במקום מגוריהם החדש.
אף לא ניתן לומר כי עצם המעבר עצמו לX הוא ששימש כטריגר למצבם של הקטינים, שכן מורכבות במצבם (יתכן שנוכח הקונפליקט ההורי) שוקפה עוד קודם לכן בתסקיר הראשון (השוו שם, סעיף 4 לתסקיר הראשון).
-
אירוע האונס האלים הוביל להידרדרות במצבם הרגשי של הילדים (ראו סעיף 5 לתסקיר המשלים וכן בדבריה של העו"ס לסדרי דין גב' ל' בעמ' 100 לפרוטוקול). כך, למשל, נזקק ב' לשירותי חינוך מיוחדים עקב קשיים שפתיים וגרפומוטוריים, כמו גם קשיים רגשיים משמעותיים "שהביאו לרגרסיה תפקודית", כעולה בין היתר מהחלטת צוות רב מקצועי של משרד החינוך שהתקבלה ביום 1.5.23 (נספח 6 לתיק המוצגים של האם). לא ניתן להתעלם, ולבטח לא לשלול, את זיקת האירוע להרעה במצבו הרגשי של ב'.
-
נדמה כי המעבר לעיר X דווקא סימן נקודת מפנה בתהליך ההחלמה של הקטינים אף הם (ראו סעיף 5 לתסקיר השלישי).
בתסקיר השלישי תואר כי ככלל, השתלבותם הראשונית של הקטינים במסגרות החינוך החדשות בX היתה טובה (סעיף 4 לתסקיר השלישי). כך מלמד, בין היתר, שאלון חינוכי מיום 23.12.23 שערכה הגננת בעניינו של ב' (שכזכור זכה לסיוע חינוכי), ואשר צורף כנספח 11 לתיק מוצגי האם (והשוו גם לדו"ח צהרון בעניינו מחודש מרס 2023, נספח 13 לתיק מוצגי האם). גם א' עברה תהליך של קליטה והשתלבות במסגרת הצהרון שתואר בסך הכל כמוצלח, תוך ציון מעורבותה של האם בתהליך (נספח 14 לתיק מוצגי האם).
השתלבותם של הילדים במסגרות החינוך החדשות בX תוארה גם בתסקיר הרביעי כטובה בסך הכל, זאת לצד הבעת דאגה מסימני מצוקה שהפגינו הילדים במפגש עם העו"ס גב' ל', שעוררו אצלה דאגה נוכח הקונפליקט ההורי הלא פתור (עמ' 14 – 15, 18 וכן עמ' 11- 12 לתסקיר הרביעי). ככלל, לדבריה: "... הדיווחים העדכניים מצביעים על רגיעה אצל הילדים וקיים פער בין התפקוד של הילדים כיום לזה שהיה קשה יותר לאחר האונס. הצוותים החינוכיים אינם מכירים את הילדים זמן רב, ועם זאת, סביר שסימני מצוקה בולטים היו נראים ומקבלים מקום בדו"חות..." (עמ' 18 לתסקיר הרביעי).
-
הגם שמצבם של הילדים – מטבע הדברים ונוכח נסיבותיו הקשות של המעבר – הצריך ועודנו מצריך טיפול, הרי שאלה זוכים למעטפת טיפולית אינטנסיבית הן מטעם המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית X במרכז לשלום המשפחה בX, והן באופן פרטי (ראו למשל מכתבה של ד"ר ב' ממרכז --- שבמרכז לשלום המשפחה בX מיום 14.4.24, נספח 15 לתיק המוצגים מטעם האם).
כבר עתה יצוין כי התזה לפיה ילדים שחוו פגיעות שונות בזו אחר זו, יוכלו על נקלה להמיר את הטיפול הקונקרטי שהם מקבלים בטיפול אחר בשפלה הדרומית או באזור לכיש, לייצר מסגרת יחסי אמון בינם ובין מטפלים עלומים חדשים, ולהמשיך בתהליך החלמה ושיקום מאותה הנקודה שבה עצרו בX – תזה שלה דומה שהיה שותף במידת מה המומחה בטרם חזר בו מהמלצותיו ומחזיק בה עדיין האב – מתעלמת במופגן מהצורך המהותי של ילדים ביציבות ; ובמניעת טלטלות חוזרות ונשנות בדמות שינויים תכופים בסביבתם הטבעית הקרובה.
-
אין לשכוח, כמובן, כי המעבר לX לא נעשה בחלל הריק, ואין מחלוקת כי בעיר X זוכים האם והילדים לתמיכה ולמעטפת מגוננת של בני משפחת הגרעינית (גם אם יכול ולאב השגות על כך).
-
יוצא אפוא, כי במיוחד בחלוף הזמן מאז טראומת האונס, תמונת המצב הראייתית מלמדת על הצלחתם של הילדים לבצע את המעבר בפועל ועל הטבה מסוימת והדרגתית במצבם גלל כך. כאם וכגורמים המטפלים באם ובילדים גם אני סבור כי טלטלות נוספות בדמות השבתם להתגורר באזר השפלה ודרומה, כרצונו של האב, עלולות לגרום לנזק של ממש לא רק לאם, כי אם גם לילדים, אשר כבר החלו בתהליך ההחלמה והשיקום שלהם בחסות ובעטיפת בני משפחתה הגרעינית של האם.
-
ואם תמצי לתהות מדוע זה היה צורך בהתגייסות המשפחה הגרעינית של האם למהלך זה, דומה שכבר הובהר לעיל כי האב עצמו בחר לצמצם את אחריותו ההורית משעברו הילדים לX. חמור מכך, כפי שעוד יפורט להלן, האב בחר לאורך כל הדרך להתנהל בכוחנות של ממש אל מול האם.
הוכח, אפוא, כי הילדים צלחו את המעבר לX, שאף הועיל להם טיפולית ושיקומית והחשש שמא טלטלה שלהם עתה אך נוכח רצונו של האב תגרום להם לנזק (ולו לרגרסיה במצבם) איננו חשש בעלמא. משקבענו האמור, יש מקום לבחון את יכולת שימור הקשר עם האב ככל שיוותרו הילדים בעיר X.
שימור הקשר עם האב
-
איש מהגורמים הטיפוליים, וכך גם אני, לא התרשם כי האם תמנע מהקטינים קשר עם האב ככל שאלה ימשיכו להתגורר בX. אדרבא, במהלך התקופה הראתה האם כי היא חפצה בשימורו של הקשר עם האב חרף תחושותיה הקשות כלפיו, אלא שדווקא האב כאמור לעיל הוא שבחר לצמצם את הקשר עם ילדיו כמפורט לעיל.
-
עם מעברה בפועל של האם לX המשיכה זו להביא את הקטינים למסגרות החינוך הקודמות שלהם (גם אם בתדירות נמוכה יותר), חרף המרחק וההכבדה הניכרת ואגב כך הם המשיכו לשהות אצל האב.
גם לאחר מכן, המשיכה האם ליטול חלק פעיל בשימור הקשר בין הילדים ובין האב לרבות בנטילת חלק במנגנוני האיסוף וההשבה השונים שנקבעו. דומני שגם האב לא טען אחרת, הגם שכפי הנראה בכל הקשור למנגנון שיחות הוידאו השוטף בינו ובין הקטינים, ניכרת השפעת הקונפליקט החריף בין ההורים שניהם.
-
כאמור, גם המומחה כלל לא התרשם שהאם עלולה לפעול לפגוע בקשר של הילדים עם האב.
בין היתר ציין המומחה בחוות הדעת, כי "... נכון להיום הוא (האב – ב.ש) רואה אותם בצורה מצומצמת וככל שהדבר היה תלוי בגברת ד', מר ד' היה יכול לשהות יותר זמן עם הילדים אולם, בסופו של דבר, הוא מגביל את הזמן שלו עם הילדים וזאת, לדבריו, בשל המעמסה של הנסיעות..." (עמ' 10 לחוות הדעת).
עוד ציין המומחה ".. יש לציין כי לא היה בבדיקתי בכדי להצביע על כך שהילדים מוסתים נגד האב או כי האם מנסה להגביל את הקשר שלהם איתו. למעשה, דווקא האב הוא זה אשר צמצם את הקשר שלו עם הילדים, לדבריו של טורח הדרך..." (עמ' 11 לחוות הדעת).
-
גם אם ההורים שניהם עודם זקוקים למעורבות טיפולית, יכול שגם מתחום התיאום ההורי בהמשך הדרך, עת הקונפליקט החריף ביניהם כפי הנראה גם משפיע על מנגנוני התקשורת וקבלת ההחלטות ההוריים, עינינו הרואות כי למעשה, האם לא פעלה להדיר את האב מן הקשר בינו ובין הילדים ואף נטלה חלק פעיל – חרף ההתמודדויות הקשות שלה עצמה – עם שגרת הקטינים לרבות במנגנון האיסוף וההשבה שלהם מבית האב.
-
האם אף היתה מוכנה, כפי שציין המומחה וכפי שהיא עצמה הזכירה בעדותה, להרחיב את זמני השהות עם האב (ראו למשל דבריה בעמ' 136 לפרוטוקול שורות 14 – 18).
באופן מפתיע, דווקא האב הוא שבחר כאמור לצמצם את הקשר עם הקטינים. אלא שהאב אינו יכול לאחוז במקל בשני קצותיו; מחד גיסא לבחור לצמצם מיוזמתו את הקשר עם ילדיו כתגובה להרחקתם הנטענת ממנו, ומאידך גיסא לעשות שימוש בטיעון זה עצמו כנימוק מדוע לא להתיר את המעבר.
זהו למעשה מופע נוסף לקרדום, אשר מפני הסכנה הנשקפת לילדים בשל הנפתו בסכסוכי אחריות הורית, מתריעים בתי המשפט [בהקשרים אלה השוו: רמ"ש (חיפה) 28711-02-22 א' נ. ב' (מצוי במאגרים המשפטיים ; 24.2.22) וכן השוו לדברי בתלה"מ (קריית גת) 53896-07-20 ת.ב נ' י.ב (מצוי במאגרים המשפטיים ; 27.4.21) ; תלה"מ (ב"ש) 42986-12-19 ג.ס נ' א.ס (מצוי במאגרים המשפטיים ; 3.3.22) ; תלה"מ (קריית גת) 61580-05-23 ש.ע נ' י.א (מצוי במאגרים המשפטיים ; 7.6.23) ; תלה"מ (ב"ש) 27204-12-19 ל.ל נ' נ.ל (מצוי במאגרים המשפטיים ; 09-8-21) ; תלה"מ (ב"ש) 17811-01-21 מ.כ נ' נ.כ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 20.10.21) ; ותלה"מ (קריית גת) 28322-07-21 (מצוי במאגרים המשפטיים ; 4.12.22)].
במובן זה דומני שגם המומחה עצמו – חרף ראייה נכוחה של ביטויי האחריות ההורית של כל אחד מן ההורים, בראי המעבר לX - הלך שבי אחר טיעון האוחז בהגיון פנימי רעוע, שלא בטובתם של הקטינים, כפי שעוד אבהיר להלן.
-
אולם כך או אחרת, הראיות שהונחו לפני משכנעות כי האם איננה צפויה לפעול – במישרין או בעקיפין – כדי לחבל בקשר שבין האב ובין הילדים, והלכה למעשה אין כל יסוד להניח שגם אם יוותרו בX, היא תמנע מהילדים המשך ביסוס קשר יציב ומיטיב בינם ובין האב.
במידה רבה, האופן שבו יעוצב הקשר שבין האב ובין הקטינים, יהא תלוי בעיקר מעתה ואילך באב עצמו – בראש ובראשונה האם ובאיזו דרך יבחר להרים את הכפפה, להרחיב ולהיטיב את הקשר שלו עם הקטינים, חרף מקום מגוריהם ודחיית עתירתו. על כך אפרט עוד להלן.
מכאן, להשפעת מצב האם על שאלת מקום מגורי הקטינים.
מצב האם, יסודות הקונפליקט ההורי והשלכתם על טובת הילדים
-
על פי הדין, והגם שאין נדרש להוכיח צידוק למעבר, גם לרווחתו של ההורה שעמו חיים הקטינים נודעת נפקות עת נבחנת שאלת מקום מגורי קטינים [השוו: עמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 10.8.11) ; כן השוו: ע"מ (ב"ש) 119/08 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 13.8.08)].
במקרה שלפני, שאלת מצבה ורווחתה של האם היא בעלת נפקות של ממש – הן ישירה והן עקיפה – על מצבם של הילדים ; וכפועל יוצא, בעלת השלכה משמעותית על השאלה האם להתיר את מעבר הקטינים לX אורח קבע.
-
נבחן, אפוא, את נתוני היסוד שאינם במחלוקת של ממש בין הצדדים, לעניין זה.
לאם אין כל מעגל תמיכה או עורף משפחתי של ממש באזור הדרום או אף בשפלה הדרומית, ולמעשה משפחתה הגרעינית הקרובה, אשר מסייעת לה ותומכת בה ובקטינים – ילדים צעירים כולם – מתגוררת בעיר X.
האם חוותה בפרק זמן קצר מאד פגיעה קשה ואכזרית בדמות האונס האלים, תוך שבסמוך לאחר מכן, נאלצה ונאלצת להתמודד עם השלכת אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, ובד בבד להתמודד עם המחלה הקשה שתקפה אותה.
במקביל לתהליכי החלמה, טיפול ושיקום שהאם עברה ועודנה עוברת, היא נאלצת להתמודד עם הנטל העיקרי בגידולם ושיקומם של הילדים עצמם, עת כמפורט לעיל האב בחר לצמצם את הקשר עימם לאחר המעבר לX.
על מצבה של האם מלמד גם התיעוד הרב שהוגש לתיק – התסקירים השונים ; מכתבי המרכז לשלום המשפחה שצורפו לתיק המוצגים, וגם המומחה לא התעלם מכך בחוות הדעת (ראו למשל: נספח 4 לתיק מוצגי האם ; סעיף 5 – 7 לתסקיר המשלים ; נספח 9 לתיק מוצגי האם ; נספח 12 לתיק מוצגי האם ; נספח 15 לתיק מוצגי האם).
-
דומני שקשה להפריז בתעצומות הנפש שהיו נדרשות מכל אדם אשר היה נדרש להתמודד עם צבר של אירועי פגיעה, טראומה ואתגרים, על מנת לצלחם ולו במידה מזערית של הצלחה.
במובן זה, אין להתפלא כל עיקר שהאם, לאחר שהקרקע נשמטה תחת רגליה עם קרות האונס האכזרי ; עת חוותה עד אותה העת ניתוק מבני משפחתה הגרעינית מקום בו נאלצה לעבור להתגורר גם לאחר הפירוד בשפלה הדרומית, בגדרה ; עת ניטלו ממנה תחושות הביטחון הפיזי והרגשי; לאחר כל אלה, פנתה האם באופן טבעי לקבל מעטפת תמיכה, מוגנות ואמפטיה, במקום היחיד שיכולה היתה לקבלה – בסביבת בני משפחתה הגרעינית בX.
-
בנוסף, למדנו כי חלק בלתי נפרד מתהליך הטיפול וההחלמה של האם – לצד הילדים – הוא שילובם בהליך טיפולי אחיד, כפי שהבהירה העו"ס בתסקיר המשלים:
"...מדובר באם אשר היתה ועודנה הדמות ההורית המשמעותית בחיי הילדים. בתסקיר שהוגש לביהמ"ש הומלץ כי ביתה יהיה הבית המרכזי. למרות חווית הטראומה הקשה אותה עברה האם מגייסת את כל כוחותיה למען הילדים. מתוך ההתערבות בטיפול ממוקד טראומה עבור הילדים והאם, במודל הייחודי של CPP. תהליך ההחלמה של הילדים יהיה יחד עם אימם עימה עברו את הטראומה. החלמתה שלה והתחזקותה יהוו את העוגן לאפשרות החלמתם והתחזקותם של הילדים. התמודדותה של האם עם חווית הטראומה הקשה מעורבת (קשה להפריד) בחוויית הילדים ובמאפייניה האישיותיים/הוריים..." (סעיף 6 לתסקיר המשלים).
-
אם לא די בכך, הרי שהאם עצמה מצויה כל העת בסכסוך בעצימות גבוהה למול האב, שאיננו שוכך, ובהקשרו הביעו גם הגורמים המטפלים ביקורת ברמות שונות על מידת המעורבות של ההורים שניהם בסכסוך.
במסגרת זאת, שיקפו גורמי הטיפול השונים רמות גבוהות של כוחנות וצורך בשליטה של האב, זאת עוד קודם לאירוע האונס, כפי שבין היתר תואר בתסקיר המשלים:
"... במסגרת טיפול האם אצל עו"ס אלמ"ב (שהחל ב- 7/22) עלתה תמונה של צורך האב ברמות שליטה גבוהות באם. האב היה מעוניין ב'שלום בית'. לצורך קידום מטרה זו, פנה לרבנים שונים וניסה להשפיע על משפחת המורחבת של האם (שהינם מסורתיים). האב היה מטריד את האם בשיחות והודעות מרובות מידי יום. בנוסף, היה שולח הודעות (חלקן קשות ביותר) להוריה של האם. האב תיעתע באם סביב אירועים שונים וגרם לה להרגיש משוגעת (דבר שאף אמר לה). האם דיווח כי האב אינו מעביר את תשלום המזונות כסדרו, עד שמתזכרת ומבקשת. האב שלח לאם הודעה בה כתב ש'בסוף ערבי יאנוס אותך' (טענות שהאב עצמו הכחיש, כמפורט גם בתסקיר השלישי – ראו בעמ' 10 הימנו – ב.ש). האם דיווחה כי האב אינו מקבל גבולות ומבקש להיכנס לביתה, כאשר מחזיר את הילדים ולשתות קפה. בהתנהלותו מולה מקלל, משפיל, מקטין ובו בזמן מבקש לפנות לטיפול לטובת 'שלום בית'. יש לציין, הערכת מסוכנות שנעשתה בזמנו ע"י עו"ס אלמ"ב העלתה תוצאה של מסוכנות גבוהה והוצע לאם לצאת למקלט לנשים מוכות. עם מעבר האם והילדים להתגורר בגדרה (להזכירנו, לאחר שהאב פנה לבית המשפט בעתירה למתן צו מניעה – ב.ש), האם דיווחה כי כמעט והצליחו להגיע להסכם לגבי זמני שהות אחת לשבוע וכל סופ"ש שני. יחד עם זאת, עדיין היו אירועים רבים וקשים בהם האב מגיע לרחוב בו מתגוררת האם וצועק לה מהרחוב שתרד ועוד. חשוב להדגיש כי לחלק מהאירועים היו חשופים הילדים. סביב מעורבות עו"ס אלמ"ב עם האם היתה דאגה רבה לשלומה ומצב הסיכון בו היא נמצאת. העו"ס אף הביאה את המקרה להתייעצות בפני קולגות אשר התרשמו מהמסוכנות הגבוהה והגאזלייטינג הקשה אותו חווה האם מהאב..." (סעיף 3 לתסקיר המשלים ; הדגשות במקור – ב.ש).
-
לאחר אירוע האונס, מצאה העו"ס לסדרי דין גב' פ' להבהיר בתסקיר המשלים, שגם אם הערכת מסוכנותו של האב כלפי האב נמוכה מבעבר, נותרה זו ברמה בינונית:
"...כאמור, הערכת מסוכנות שנעשתה ע"י עו"ס אלמ"ב ב 1/23 העלתה תוצאה של מסוכנות גבוהה מאוד של האב כלפי האם, אליה חשופים גם הילדים. מרבית גורמי המקצוע לא ראו את שני ההורים, כי אם אחד מהם. לפי כלי להערכת המסוכנות (המצוי בתהליכי תיקוף מתקדמים) אותו עשתה העו"ס הח"מ (שראתה את שני ההורים), ההערכה הינה כי קיימת רמה בינונית של מסוכנות מצד האב כלפי האם. הערכת המסוכנות הינה נמוכה מבעבר כנראה כיון שההורים אינם חיים יחד/בסמיכות, האם נמצאת בסביבה עוטפת ומגינה. להדגיש, עדיין קיימת רמת מסוכנות אשר לא מאפשרת לאם מרחב בטוח בו תוכל להחלים מהאירוע הקשה אותו עברה. אירוע הפריצה והאונס האכזרי ב 3/2/23 יצר כאוס מוחלט. לאחר החוויה הטראומתית והקשה אותה עברה האם, היא נזקקת למערכת תמיכה, מכילה ובטוחה אותה היא מוצאת בחיק משפחתה..." (סעיף 7 לתסקיר המשלים).
הערכה זו לא השתנתה גם בעדותה של העו"ס הגב' פ' לפני ואף התחדדה בראי הזמן שחלף: "... מה הקשר בין המרחק של האמא מהאבא, ההרחקה של האמא מהאבא לבין הירידה של רמת המסוכנות? עו"ס פ': ברגע שיש קושי לכבד את הגבולות ומבחינה גיאוגרפית המרחבים הם מאד סמוכים, לקושי הזה יש יותר אפשרות לבוא לידי ביטוי. ברגע שיש מרחק גיאוגרפי מאד גדול, בטח ובטח שJ X זה מרחק גיאוגרפי משמעותי, הגבולות הם הרבה יותר ברורים באופן גיאוגרפי, יש יכולת לשלוט יותר בשימת גבולות למרחב של כל אחד. עו"ד דורון שיבר: זאת אומרת כשהאמא נמצאת בX במקום מרוחק, זה אוטומטית משליך לנו על רמת המסוכנות שיורדת. עו"ס פ': במקרה הזה זה מיד השליך..." (עמ' 15 – 16 לפרוטוקול).
-
גם לאחר אירוע האונס האכזרי, במקום לשנס מותניים ולבחון כיצד הוא יכול לסייע ולו לקטינים, אם לא גם לאם, בחר האב להתנהל באופן לעומתי וכוחני למולה. זאת, הן בזירה המשפטית – כפי שתואר עוד לעיל אולם גם בחיי היום-יום. כך, למשל תיארה העו"ס לסדרי דין כי כשבוע וחצי בלבד לאחר האונס – כשהאם והילדים שוהים בX ועד אז כמתואר בתסקיר השתדל האב להתחשב בכל הנוגע להיעדרות הילדים מהמסגרות - "...החלה האם להביא את הילדים למסגרות לסירוגין. האם לא עדכנה את האב בכך והדבר עורר אצלו כעס. כאשר פסיכולוגית הגן ביקשה לערוך תצפית ולשוחח עם הילדים בגן, האב הגיב בכעס על כך שלא ידע שהילדים בגן וסירב להתערבותה. הפסיכולוגית התרשמה כי האב עסוק בסכסוך שבינו לבין האם ולא בצרכי הילדים לאחר האירוע הקשה..." (שם, סעיף 3 לתסקיר המשלים).
לכך יש להוסיף כי האב עצמו כאמור בחר להעצים את הקונפליקט בהסרטתה של האם (ראו גם בעמ' 10 לתסקיר השלישי).
-
יכול ובהמשך, בעזרתו של מטפל אליו פנה וגם עמד בקשר עם העו"ס לסדרי דין, החל האב במלאכת עיבוד לתחושותיו גלל פירוד הצדדים. אולם די בדברים שנמסרו לעו"ס הגב' ל' מן המטפל של האב כדי ללמד על הצורך של האב בשליטה ובכוחנות המופגנת שלו כלפי האם; שלוו גם בנסיון מצידו להשיב את הגלגל – ואת השליטה שלו – לאחור, בדרך של "שלום בית" פעם נוספת:
"... האב מסר כי צילם את האם מחשש שתעליל עליו דברים שאינם נכונים וצו ההגנה שבקשה נדחה. האב מסר כי אחרי האונס הוא ניסה לחתור לשלום בית אולם האם הוסתה לאחר המעבר לX... (עמ' 10 לתסקיר השלישי).
האם לא נכון היה שהאב ישקול כי האם לא הוסתה על ידי מאן דהוא לעבור לX? האם יתכן כי למעשה ביקשה האם לאחר ובעקבות הטראומה המשמעותית שזה אך חוותה – שמשמעותה הישירה היא אבדן תחושת בטחון פיזי ורגשי - להימלט לחיק משפחה מגוננת; זאת במציאות שבה בן זוגה לשעבר מסרב להכיר בכך שהזוגיות ביניהם הסתיימה ומתנהל למולה בפוגענות, גם אם לא באלימות פיסית של ממש? דומני שעד היום לא השכיל האב לראות – לבטח לא באופן מלא – את חלקו בהתנהלות למול האם.
יותר מכל, בדבריו בעדותו לפני, כפי הנראה מבלי משים, חשף האב נדבך להיעדר האמפטיה העמוק שלו למצבה של האם: "... עברו שנה וחצי, אי אפשר כל החיים לחיות את הטראומה של מ' אתה יודע, עם כל הכבוד היא עברה משהו מאד מאד טראומתי אבל לא אני ולא הילדים צריכים להענש בגלל זה, והילדים צריכים אבא בחיים שלהם..." (עמ' 157 לפרוטוקול שורות 14 – 17).
-
לא בכדי מצא דיווח המרכז לשלום המשפחה מיום 15.3.24 להבהיר כי הטיפול במצבה של האם הוא תהליך איטי ומורכב: "... טיפול ב PTSD הינו תהליך איטי ומורכב ומצריך קשר קבוע ויציב שיאפשר ראשית טיפול וייצוב הסימפטומים הפוסט טראומטיים, אח"כ הרחבת יכולות הוויסות וההתמודדות עם הטריגרים, ובהמשך תתאפשר גם עבודה על עיבוד הטראומה וסיגול חיים חדשים לצד הטראומה. כפי שצוין זהו תהליך ארוך ואיטי שמ' נמצאת בראשיתו..." (נספח 12 לתיק מוצגי האם).
סברתו של האב כדבריו בעדותו, כי "תאריך היעד" להחלמתה של האם חלף, במשתמע, מלמדת יותר מכל על ניכורו מהאם והקושי המשמעותי שלו להיות אמפטי למצבה המורכב עד מאד. אלא שלא דבריו של האב לבדם מלמדים כך.
-
בתסקיר השלישי הביאה העו"ס לסדרי דין הגב' ל' מדבריו של מטפל האב עצמו, המלמדים שגם אם יכול והאב עבר כברת דרך מסוימת בתהליך טיפולי פרטני, לפניו כברת דרך של ממש:
"... בשיחה שקיימתי בתאריך 3/9/23 עם מר ת' המטפל באב הוא חזר על התרשמותו שמסר בכתב בתאריך 28/3/23 לבקשת העו"ס לסדרי דין פ'... לדבריו, האב היה זקוק לעזרה בתהליכי וויסות רגשי, שליטה עצמית נטיה אגרסיבית המתבטאת מעת לעת ושליטה בכעסים. כמו כן האב נזקק לליווי בנושאים הקשורים בהדרכה הורית. עם זאת המטפל סבור כי אין כיום להערכתו מסוכנות מצד ס' כלפי האם או הילדים. המטפל מסר כי האב שתף פעולה בתהליך טיפולי בפתיחות ואותנטיות רבה, ובמהלך המפגשים עמו בשלה ההבנה המלאה של האב כי נשואיו הסתיימו ועם הכרה זו חדלו מאמציו לשלום בית..... המטפל מסר כי האב התבטא ושלח הודעות שאינן ראויות אולם להערכתו הן דרך לפורקן רגשי בטרם למד כלים אחרים להתמודדות. לדבריו האב לא תכנן או רצה לממש פגיעה פיזית במ' או באביה..." (עמ' 10 לתסקיר השלישי).
מהו הגבול העובר בין פוגענות מילולית ובין מסוכנות של ממש, וכיצד ניתן לתחמו כדבעי? האם ומדוע יש מקום לְתַקֵּף פוגענות מילולית בתווך המשפחתי כ'פורקן רגשי', מבלי ליתן את הדעת כדבעי להשלכותיו של אותו 'פורקן' נטען על תחושת הבטחון של הנפגע? לשאלות אלה לא מצאתי מענה של ממש.
-
ואם לא די בכך, הרי שגם המומחה לא התעלם ממאפיינים אלה בחוות הדעת: "... אם האם מגלה רמה נמוכה של אמפתיה למצבו של האב, הרי שהאב מגלה רמת אמפתיה עוד יותר נמוכה לכלל מצבה של האם. הוא אף מדבר עליה בעויינות ואף אומר כי כל עוד והיא מתגוררת בX אין הוא מתכוון לקיים איתה כל קשר. מדובר באמירה אשר, לדעתי מעלה בספק את היכולת של האב לראות את טובתם של הילדים מבעד לתהליך הגירושין שהרי אין זה סביר שהילדים יסבלו מחוסר תקשורת בין ההורים רק בגלל שהאם גרה במקום אשר לא מקובל על האב. אכן, כלל אין האב רואה איך מצב כזה יכול לפגוע בילדים... " (עמ' 11 לחוות הדעת ; כן ראו בעמ' 6 לחוות הדעת).
-
אלא שלאור התנהלותו המתוארת של האב וגם היעדר האמפטיה שהוא עצמו גילה (אולי מבלי משים) בעדותו לפני, קשה עד מאד "לבוא חשבון" גם עם האם על היעדר היכולת שלה עתה – ובמצבה, לגלות גם היא מידה של הבנה למצבו של האב. זאת ועוד – בניגוד לאב עצמו, שבמעשה ולא רק במלל בחר להתנהל למול האם בכוחנות של ממש ולהצר צעדיה, מעשיה של האם מלמדים ככלל שהיא עצמה ידעה להפריד ולו במידה המזערית הנדרשת, בין תחושותיה כלפי האב, ובין צרכי הילדים בשימור וייצוב הקשר עמו (כפי שפורט לעיל).
בהקשר דומה קבע כב' השופט א' זגורי דברים היפים בשינויים המחויבים גם לענייננו:
"... מקום שבית המשפט מקבל את טענות האם, כי הייתה נתונה לאלימות רוחנית ורגשית לא פשוטה מצד האב וכאשר האם נתקלת בכל מקום בו היא מחפשת תעסוקה בנסיונות של האב להכפישה, אל לא לאב להתפלא שהאם מבקשת להעתיק מגוריה הרחק ככל האפשר למקום בו תקבל תמיכה ולמקום בו השפעתו אינה קיימת באותה מידה. רוצה לומר, כגודל חלקו של האב בקונפליקט הזוגי, והתנהגותו הנוקשה כלפי האם, גדול המרחק הסביר שראוי לאפשר לאם להעתיק מגוריה עם הקטינה...." (תמ"ש (נצרת) 19190-07-14 מ.ב נ' מ.ו (מצוי במאגרים המשפטיים ; 19.10.14)]. הדברים אומרים דרשני.
-
אנו רואים, אפוא, כי מגוריה של האם בX – במיוחד נוכח התנהלותו הלעומתית (לכל הפחות) של האב – משמשים לה כבסיס ומשענת חיוניים מאין כמותם להחלמתה הרגשית והפיזית. אנו גם רואים, כי שילובם של הילדים עצמם בתהליך ההחלמה – לצד האם ובמקביל אליה – חיוני גם לאם וגם לילדים. האם אמנם טובתם של הילדים לגדול בחיקה של אם שדרכה להחלמה – דרך מורכבת מאין כמותה ממילא – תאותגר גם במכשולים דוגמת בידודה מחדש מסביבתה התומכת והמגוננת? האם ניתוקה של האם מX ומסביבתה התומכת משקפים אמנם את טובתם של הילדים, ולא אולי את האינטרסים של האב ; בין אם אינטרסים לוגיסטיים מתחום נוחות הקשר עם הילדים, ובין אם אינטרסים מתחום הותרת השליטה בידיו? מסופקני. כפי שציינתי ועוד אבהיר, דומני שבהקשר זה נתפס המומחה לכלל טעות בחוות דעתו, טעות שעל אודותיה נוכח ובהגינותו הובילה לחזרתו (ולו הזמנית) מהמלצותיו, בעדותו.
-
כל אלה משמשים נדבך של ממש המגבש את המסקנה כי המשך שהות האם והקטינים בX משרת הן להלכה והן למעשה לא אך את טובת האם, כי אם גם את טובתם הישירה של הילדים.
חוות הדעת, עדות המומחה והמלצות התסקיר המשלים
-
הגם שכעולה מחוות הדעת, כפי הנראה לא נעלמה מעינו של המומחה הדינמיקה המורכבת הנובעת מאופי הקשר והקונפליקט שבין האב ובין האם (בדגש על חלקו של האב בכך), דומני שבחוות הדעת נפלו שני כשלים מרכזיים: הראשון - הערכת חסר של מצב האם והקטינים כמו גם אופי הטיפול הדרוש להטבתם ; השני – מתן משקל יתר לאינטרס המוצהר של האב והבאתו בחשבון כמשתנה המכריע בבחינת טובתם הנחזית של הקטינים.
-
מחוות הדעת לא ניתן ללמוד לאשורו מהו מצבה של האם ; מהו הטיפול הקונקרטי לו היא זוכה עתה ; ומה השלכתו של האונס שעברה, לכל הפחות, על יכולותיה התפקודיות ומצבה עתה (עמ' 4 – 6 לחוות הדעת). בהתאם, התייחס המומחה לכך שהאם עברה "טלטלה רגשית לא פשוטה" (עמ' 11 לחוות הדעת), אולם דומני שהוא עצמו נתן בעדותו דעתו לכך שכפי הנראה תמונת הדברים מורכבת וקשה הרבה יותר מטלטלה גרידא, האופן המצמצם שבו שוקפו הדברים בחוות הדעת (ראו למשל עמ' 24 שורות 8 – 11 לפרוטוקול). לא בכדי הודה המומחה שכפי הנראה השפעתו של האונס האלים שעברה האם לא שוקפה כדבעי בחוות הדעת (עמ' 25 שורות 17 – 22 לפרוטוקול).
-
כך גם נעדרה חוות הדעת דיון מעמיק בשאלת מהות הטיפול לו זוכים האם והילדים בעקבות ולאחר אירוע האונס האכזרי, והשלכתו של הסטאטוס הטיפולי על שאלת מקום מגורי הקטינים. המומחה אף הודה בחקירתו כי איננו מעודכן בכל הנוגע למערך הטיפולי בעניינם של הילדים, וסבר בחקירתו בטעות כי הטיפול היחיד שעוברת האם הוא הטיפול אצל גב' ע' (עמ' 27 – 29 לפרוטוקול ; ראו גם עמ' 31 – 32 לפרוטוקול).
-
הערכת החסר של המומחה את מצבה של האם הובילה גם למסקנתו בתחילת עדותו לפיה האם תוכל לנסוע להמשיך בטיפול אצל אותו הגורם גם אם לא תתגורר בX. אותה הערכת חסר - שכאמור יכול ונבעה גם ממסד נתונים חסר אצל המומחה בתהליך הכנת חוות הדעת בכל הנוגע למצבם של הקטינים ושל האם – אף הובילה את המומחה לסבור בתחילה כי הילדים עצמם יוכלו לעבור הליך טיפולי גם במקום אחר: "...עו"ד דורון שיבר: .... האם אתה מכיר מטפלת בשם נ' איתה נפגשת האמא במרכז בX? ד"ר דניאל גוטליב: לא. עו"ד דורון שיבר: לא יודע. הבנתי, אז חבל לשאול האם אתה יודע על הטיפול, על הליך הטיפול, על זה שזה טראומה מינית, על השלכות של הפסקה של כזה טיפול לאמא. ד"ר דניאל גוטליב: אם האמא עוברת היא לא חייבת להפסיק את הטיפול. עו"ד דורון שיבר: אז איך היא תבצע אותו אם היא עוברת? ד"ר דניאל גוטליב: היא תיסע.. עו"ד דורון שיבר: האמא תיסע? הבנתי. אז האמא תיסע לטיפולים שלה בX? ד"ר דניאל גוטליב: היא יכולה. עו"ד דורון שיבר: בדקת אם זה משתלב עם הסדרי הראיה? ד"ר דניאל גוטליב: לא. עו"ד דורון שיבר: לא בדקת הבנתי. אוקי,. כב' השופט בן שלו: גם הילדים אדוני באותו משקל צריכים לנסוע להליכים טיפוליים? ד"ר דניאל גוטליב: לא. כב' השופט בן שלו: אז זה יקרה אדוני, איך זה משתלב אדוני עם כל המבנה שאדוני בנה? ד"ר דניאל גוטליב: אני חושב שבאפון עקרוני ילדים יכולים לעבור טיפול למקום אחר. אני חושב שהמשקל של קשר סביר ותדיר עם האב הוא בעל משקל משמעותי מאד...." (עמ' 29 – 30 לפרוטוקול).
בדומה, אף עלה כי המומחה לא וידא כיצד ומי נושא בפועל בנטל הגעת הילדים לטיפולים, ומה תהא השלכת האמור על תוחלת ההגעה לטיפולים במידה שהילדים לא יתגוררו בX: "... עו"ד דורון שיבר: בדקת איך הם מגיעים לטיפולים? בבקשה אתה צודק. חברי אומר נכון, אז אני מקשיב, בדקת? לא בדקת. בדקת איזה התכנות תהיה לזה להמשיך ביום שאחרי חוות הדעת? ד"ר דניאל גוטליב: אדוני שואל אותי איך האם תסתדר עם זה כשהיא צריכה להביא שני ילדים לטיפול בו בעת והיא תזדקק לעזרה? עו"ד דורון שיבר: של משפחתה שגרה בX. עו"ד דניאל גוטליב: בסדר, אבל יש אנשים אחרים שיש להם שני ילדים בטיפול שהם מסתדרים. עו"ד דורון שיבר: בדקת? עו"ד דניאל גוטליב: לא, אני אומר יש אנשים אחרים, עו"ד דורון שיבר: כולם מסתדרים, אבל בדקת? עו"ד דניאל גוטליב: אני לא יודע איך הייתי יכול לבדוק את זה...." (עמ' 32 לפרוטוקול).
המומחה אף לא וידא מה חלקו של האב אם בכלל, בנשיאה בנטל הטיפולים (עמ' 34 לפרוטוקול).
דומה שהמומחה גם לא נתן דעתו די הצורך למשמעותה של המעטפת המשפחתית של האם על הליך השיקום וההחלמה שלה, כפי שמגלים דבריו בעדותו לפניי (עמ' 38 לפרוטוקול).
-
אלא שכפי שכבר הצבענו לעיל, מצבה של האם תואר בחסר בחוות הדעת, וככלל מצבם הנחזה של האם ושל הילדים נשען כעולה מדברי המומחה עצמו על מסד נתונים חסר. במיוחד נוכח האמור, הצעת המומחה לפיה האם – המטפלת העיקרית בילדים כה צעירים - תיאלץ לכתת רגליה לעיר X ממקום המושב המוצע באזור הדרום או השפלה הדרומית אך ורק על מנת ליטול חלק בטיפולים, איננו משקף הכרה של ממש בטראומה המשמעותית שחוותה האם עצמה. אם לא די בכך, הרי שהצעת המומחה, כאמור, אף איננה נותנת את הדעת לכך שההליך הטיפולי של הקטינים עצמו שלוב בהליך הטיפולי של האם, באופן שאין אפשרות מעשית עתה לבודדו. רוצה לומר – הליך טיפולי חדש לקטינים משמעו פגיעה בהליך הטיפולי המשולב המתקיים עתה. לא זו בלבד, אלא שהצעה שכזו איננה נותנת את הדעת דיה לצורך של הקטינים ביציבות, אשר בא לידי ביטוי גם בביסוס התקשרות עם מטפליהם הנוכחיים.
-
במאמר שפרסם המומחה עצמו בתחילת המאה הנוכחית פורטו אמות מידה שלאורן סבר כי יש לבחון האם בקשה להגירה (או בהתאם – בקשה להעתקת מקום מגורים) עולה בקנה אחד עם טובת הילד: "... 1. האם הבקשה וההתנגדות כנות או שמא אחד ההורים מנסה לנגח את משנהו? 2. מה הסיבות להגירה המוצעת? האם כוונת ההורה המהגר לנתק את הקשר בין הילדים לבין הורה הלא – משמורן? 3. האם ניתן לקיים סדרי ראיה אשר יאפשרו אמנם להורה להגר אולם במקביל יאפשרו לילד להמשיך ולקיים קשר קבוע ומשמעותי עם ההורה הלא – משמורן? 4. מה יהיו אורח החיים ואיכות החיים של ילד אם בקשת הגירה תאושר? 5. מה תהיה ההשפעה של הגירה על הקשר של הילד עם המשפחה המורחבת? 6. מה טיב מערכת היחסים בין ההורים? 7. איך ישפיע המעבר על הקשר עם ההורה הלא-משמורן? 8. באיזה מידה תגרום ההגירה לשיפור איכות החיים של הילד ושל ההורה המשמורן? 9. מה הסיכויים כי ניתן יהיה לשמר את הקשר בין הילד להורה הלא-משמורן באמצעות ביקורים?.. " [ד"ר דניאל גוטליב העתקת מגורים לאחר גירושין: הגדרת טובת הילד רפואה ומשפט 22, (2000)].
לא מצאתי שחוות הדעת כנוסחה לפני התבססה ולו על המתודולוגיה שהמומחה עצמו מצא להציע במאמרו דאז. תמונת המצב שפורטה עד כה מבהירה כמדומני כיצד מסד הנתונים החסר שעל בסיסו התבססה חוות הדעת הוביל למסקנה שאיננה עולה בקנה אחד לא עם המלצות גורמי הרווחה והטיפול, ולא עם הגיונם של דברים ; זאת מקום שבו למעשה בחוות הדעת לא הובא בחשבון (לבטח לא דיו) מכלול השיקולים שהמומחה עצמו מצא לפרט במאמרו שיש לשקול בעת בחינת בקשות הקשורות עם העתקת מקום מגורים.
-
על משקל היתר שכפי הנראה נתן המומחה לשאלת המרחק שבין ביתו של האב ובין העיר X ניתן ללמוד גם מהאופן שבו המומחה עצמו מצא להתייחס לסוגיית המרחק במאמרו הנ"ל:
".... אין ספק כי ילדים אשר עברו טראומה של התפרקות המסגרת המשפחתית הצרה, הדבר הכי טוב עבורם הוא ששני ההורים ימשיכו לגור בקרבת מקום, ותוך שיתוף פעולה יאפשרו לילדים להמשיך בחייהם יומיומיים, כולל קשר מרבי עם שני ההורים. בו בזמן לא ניתן להתעלם מהמציאות של שחר המיליניום (כך במקור – ב.ש) החדש: החברה הפכה ניידת יותר וישנה מודעות יותר גדולה לזכויות הפרט. במציאות החדשה אנשים מחליפים מקומות מגורים בתדירות גבוהה והמעברים עצמם יכולים להיות למרחקים גדולים יותר. את המציאות הזאת לא ניתן לשנות לכן חייבת המערכת הפסיכו-משפטית לפתוח כלים כדי לתת מענה מערכתי לצרכים ולזכויות של הילדים וההורים כאחד. כל החלטה בענין העתקת מגורים צריכה לקחת בחשבון את הצרכים הנפשיים של הילד הספציפי – גיל, מצב נפשי, קשר קודם עם שני ההורים וכו' – אולם לא לשכוח גם את ההשפעות של המעבר או אי-המעבר על המערכת המשפחתית. נכון שההגיון מכתיב כי טובת הילד מחייבת הישארות בקרבת שני ההורים, אולם אין בתדירות הקשר לקבוע בהכרח את איכות הקשר. לפעמים ניתן לשמור על קשר טוב גם ממרחקים...." (שם).
די בכל אלה – גם לו אניח כי המומחה לא חזר בו מהמלצותיו בעדותו (ואיני קובע כך כל עיקר) – כדי ללמדנו על הקושי המשמעותי שמעוררות המלצות חוות הדעת.
-
מנגד, לא בכדי המליצה העו"ס לסדרי דין בתסקיר המשלים ליתן לאם היתר להעתיק את מקום מגוריה עם הקטינים לX. התסקיר המשלים הקיף וטמן בחובו התייחסות גם למערכת היחסים הקונפליקטואלית של ההורים - על חלקו של כל אחד מהם ; לשבר המשמעותי שחוותה האם וחוו גם הקטינים בעקבות האונס האכזרי ולאחריו ; לצורך המשמעותי במעטפת תומכת ומגוננת של בני משפחת האם הקרובים ולהליך טיפולי משולב לאם ולקטינים ; ותיאר גם את היכולת לשימור קשר בין הקטינים ובין האב ; זאת תוך שילוב הצעה קונקרטית שתאפשר גם לאב לממש הורות דומיננטית לילדים, גם אם פחות במהלך השבוע ויותר בסופו:
"... לאחר החוויה הטראומתית והקשה אותה עברה האם, היא נזקקת למערכת תמיכה מכילה ובטוחה אותה היא מוצאת בחיק משפחתה. פירטתי לעיל את הפגיעה אותה חווים הילדים מכך שהמאבק בין הוריהם נמשך וצרכיהם הרגשיים, התפתחותיים והטיפוליים (לאחר הטראומה) אינם מקבלים מענה. אני ממליצה כי ביהמ"ש יאשר בדחיפות את מעבר האם והילדים לX ושילוב הילדים במסגרות החינוך שם. אני ממליצה כי הילדים ישולבו במסגרת הטיפול המוצע במרכז לשלום המשפחה בX. כפי שציינתי, הסדרת חיי הילדים הפסקת הנסיעות ואי ההגעה הסדירה למסגרות הינה חיונית. כמו גם, ובעיקר ביסוס טיפול מומחה בטראומה לאם ולילדים. אני מבינה את החשש והכאב של האב מכך שהמרחק יפגע בהורות שלו ויצמצם את מקומו בחיי הילדים. אני ממליצה כי זמני השהות של האב עם הילדים יהיו אחת לשבוע, בימי שלישי, האב יאסוף את הילדים ממסגרות החינוך בשעה 13:30 לערך. הם ילונו בביתו והוא יחזירם למחרת למסגרות. כדי למקסם את זמני השהות של האב עם הילדים אני ממליצה כי האב ישהה עם הילדים שני סופ"ש ברציפות ולאחר מכן האם. סופ"ש אחד (וכן הלאה לסירוגין) אני ממליצה כי האם תביא את הילדים בימי שישי לאחר סיום מסגרות החינוך. האב יחזיר את הילדים במוצ"ש. הח"מ מבקשת מבית המשפט להסמיך אותה בהתאם לסעיפים 19 ו-68 לצורך הסדרת זמני השהות בחגים ובחופשות. אני תקווה כי ההורים ישכילו לעבור תקופה קשה זו מתוך התגייסות לצרכי הילדים והבנה כי הם חייבים ללמוד לתקשר זה עם זה בצורה מיטיבה" (סעיף 7 לתסקיר המשלים ; הדגשה במקור – ב.ש).
מכלול המפורט לעיל מבהיר כמדומני במישרין מדוע אני סבור שגם אלמלא חזר בו המומחה מהמלצותיו, היה מקום להעדיף את מסקנות העו"ס לסדרי דין בתסקיר המשלים, בדגש על אישור העתקת מגוריהם של הקטינים לX ככלל, על פני המלצות חוות הדעת.
-
אולם כאמור, במהלך עדותו, וכפי הנראה עת הבין המומחה כי חוות דעתו והמלצותיו נשענו על מסד נתונים חסר תוך הערכת יתר של אינטרס האב המוצהר כבסיס להמלצתו, מצא המומחה לחזור בו מהמלצות אלה ולהציע בעדותו בחינה מחודשת של מצב הדברים בחלוף שנה.
אינני מקבל את טיעון האב לפיו המומחה נותר בעמדתו, שכן פרשנותו של האב לדברים אלה היא לכל הפחות מאולצת, ואיננה עולה בקנה אחד עם עמדתו של המומחה כפי שהוצגה במהלך עדותו ולקראת תומה:
"... ד"ר דניאל גוטליב: אז אני אומר שאני חושב שצריכים לשקול את הדברים מחדש יותר לכיוון הדברים שאמרתי עכשיו. עו"ד אבנר זינגר: שמה? עוד שנה? ד"ר דניאל גוטליב: עוד שנה, על סמך הגברת הסדרי השהות עם האב בסופי שבוע, כך שהילדים יעשו קצת פחות מעברים, יהיה יותר זמן משמעותי עם האב, ואני חושב שזה יתן מענה לצרכים של הילדים. אני מסתכל רק על הילדים...." (עמ' 54 לפרוטוקול).
וכן: "... אני חושב שמה שהמלצתי יכול להיות פתרון אחד. עכשיו כשאני עומד פה אני רוצה לבחון אפשרות של פתרון אחר. לא כמו שאדוני הציג את הדברים אבל אם הילדים נמצאים, אם האב מגיע אחת לשבוע בכל זאת לראות את הילדים, ואם הילדים נמצאים עם האב אפילו 3 מתוך 4 סופי שבוע שאולי אחד מהם זה אפילו חמישי, שישי שבת. אז אולי מספרית זה לא אותו דבר, אבל מבחינה איכותית אני חושב שזה משמעותי..." (עמ' 55 לפרוטוקול).
-
יותר מכך, המומחה ציין מפורשות כי הדברים "... שאני אומר פה היום בניגוד לדברים שאמרתי בחוות דעתי...." וכי "... אני חושב שההמלצה שלי תהיה שונה מההמלצה בחוות הדעת, שהדברים יבחנו שוב בעוד שנה, אמרתי שאני לא חושב שזה פתרון טוב שהאם תגור בX לעולמי עד כשיש את המרחק הזה. אני חושב שעבור ילדים קטנים המרחק בעייתי, אני חושב שעבור ילדים גדולים המרחק יכול להיות עוד יותר בעייתי, לכן אני אומר שאנחנו יכולים לבחון את זה בעוד שנה, שבתוך השנה הזאת אנחנו נתגבר באופן משמעותי את הזמן שהילדים נמצאים עם האב בסופי שבוע, כולל חמשוש. ובזה אנחנו נשמור על המהות של הקשר של הילדים עם האב ונעשה כמה שפחות נזק..." (עמ' 66 – 67 לפרוטוקול).
-
אלא שגם בהמלצותיו החדשות – שכאמור לעיל כלל אינן מקובלות על איזה מן ההורים – דומני שהמומחה נתן משקל יתר לשיקולי המרחק ולרצונו המוצהר של האב, על פני יתר השיקולים והאינטרסים הצריכים בחינה ; זאת לרבות הצורך של הילדים וההורים כאחד בהסרת מעטה אי הוודאות מעל שאלת מקום מגורי הקטינים, והקניית בסיס יציב להמשך שיקום הילדים והאם, לצד איחוי וחיזוק הקשר שבין האב ובין הילדים.
אינני רואה כל תועלת וכל הצדקה להמשיך ולהותיר את הילדים ואת ההורים כאחד במציאות נמשכת של חוסר ודאות; להעמידם בפני בחינה וחקירה מחודשים בצלו של הליך משפטי נמשך ללא גבול ; בנסיבות כה חריגות דוגמת הנסיבות שלפניי ; כאשר הפתרון ההגיוני והסביר ביותר, שהוא בבחינת "הרע במיעוטו" ולו בראי האינטרס של האב, כבר הונח "על השולחן" עוד במסגרת התסקיר המשלים. לא בכדי ההורים שניהם – כל אחד מנקודת ראותו – התנגדו בסיכומיהם להצעת המומחה להאריך שלא לצורך את ההליך שלפני על מנת להמשיך לבחון ולחקור נסיבות עובדתיות שניתן וצריך היה לחקרן קודם לכן, ואשר בפועל כבר נחקרו ונבחנו על ידי העו"ס לסדרי דין.
כלל האמור לעיל מובילני להעדיף בעיקרן את מסקנות העו"ס לסדרי דין בתסקיר המשלים –שאוששו ונבחנו גם למעשה לאחר מעברה של האם לX.
-
לכלל מסקנות אלה הגעתי אף מבלי להידרש לעדותה של הגב' ע', כמו גם למסמכים שהוגשו מטעמה ואולי גם מיוזמתה. נפקות דברי העדה, המטפלת באם מטעם מכון "U" יכולה היתה לכל היותר לשמש ראיה על אודות מהות הטיפול באם והתרשמותה ממצבה. אלא שהעדה בחרה להרחיב גם בכתב וגם בעל פה על אודות מצב כלל המשפחה, מבלי שפגשה בקטינים או באב ; מבלי שמונתה לשמש כמומחית בהליך על ידי בית המשפט ; תוך הישענות על מתודולוגיה אתית ומקצועית לא ברורה דיה ; ומקום בו נדמה שעדותה ככלל לא היתה נטולת פניות (לעדותה של גב' ע' ולתמיהות שעלו הימנה ובמהלכה ראו בעמ' 68 – 98 לפרוטוקול). מטעמים אלה בחרתי שלא לייחס משקל של ממש לעדותה של גב' ע', לא כל שכן למסמכים שהוגשו מטעמה או ביוזמתה. אולם כאמור, לא נזקקתי לעדות זו ולמסמכים אלה בדרך הילוכי.
המתווה
-
כאמור, מכלול הראיות שהונחו לפני משכנע אותי כי דין עתירתה של האם להתיר את העתקת מקום מגוריי הילדים לX להתקבל.
-
אני סבור, כי הצעתה של העו"ס לסדרי דין בתסקיר המשלים בדבר הרחבת זמני השהות בסופי השהות תשרת בנסיבות העניין גם את אינטרס הילדים בהורות דומיננטית של האב וגם את האינטרס של האב עצמו. לא זו, אלא שבמיוחד בהתחשב בדומיננטיות של האם בחיי הילדים עוד בטרם הפירוד ובאתגרי ההורות שדומה שהאב עצמו התמודד ומתמודד עימם במיוחד בגילם הצעיר של הילדים, דומני שדווקא בסופי השבוע יוכל האב להביא לידי ביטוי את יתרונות זמן האיכות שיינתן בידו לשם חיזוק ההתקשרות והקשר בינו ובין הקטינים.
זאת ועוד – דומני שניתן יהיה גם לבחון את האפשרות שלכל הפחות אחד מסופי השבוע יהיה סוף שבוע ארוך, מיום חמישי, בכפוף לצרכיהם הלימודיים של הקטינים, ולבטח ניתן יהא לאפשר גם השבתם של הקטינים ישירות למסגרות ביום א', באופן שימנע את החיכוך הפוטנציאלי בין ההורים במעברים.
-
בהתאם, גם במהלך חופשת הקיץ ניתן יהיה ליתן ביטוי לצורך של האב בזמני שהות נרחבים עם הקטינים, באופן שאלה ישהו עם כל אחד מההורים במשך שבוע ברצף.
גם בחגים ישהו הקטינים אצל אביהם פרק זמן משמעותי, עת יחלקו את זמנם בין הוריהם באופן שוויוני, לרבות בימי חול המועד.
באופן זה, כאמור, יינתן גם ביטוי לאינטרס שבשימור וחיזוק הקשר בין הקטינים ובין האב.
-
בכל הנוגע לסדרי האיסוף וההשבה, אלה ימשיכו ויתקיימו כפי החלטותיי הקודמות לרבות החלטתי מיום 15.2.24, אלא אם יסכימו ההורים מראש ובכתב אחרת.
בכל הנוגע לקיום התקשורת בין ההורים ובין הקטינים, אני מחייב את ההורים לאפשר לכל הפחות תקשורת יומית – טלפונית ו/או בוידאו – בין הקטינים ובין ההורה עימו הם לא שוהים אותו היום. ככל שההורים לא יגיעו לכל הסכמה אחרת, אני קובע כי מועד השיחה יהא בכל יום סביב השעה 19:00.
על החמלה ומקומה בניהול ההליך
-
לפני סיכום ולשם סיכום, לא אוכל לחתום את פסק הדין מבלי להידרש פעם נוספת לחמלה ומשמעותה, לרבות בניהולו של ההליך המשפטי.
מילון אבן שושן מגדיר חמלה כ: "... רחמים, רגש של אהדה ורצון לעזור לזולת בצרתו: 'באהבתו ובחמלתו הוא גאלם' (ישעיה סג ט)..." (שם).
-
בסיכומיו טען כאמור האב לא פעם כי החלטת המעבר (שהיתה זמנית), נסובה בעיקרה על חמלה שיפוטית כלפי האם, נוכח אירוע האונס. במשתמע, אותה ההחלטה, שיכול והאב בסיכומיו מאשר כי היתה "נכונה לשעתה", נשענה על אדנים לבר משפטיים ולפיכך ספק אם לשיטתו היום יכולה היא לעמוד.
-
אלא שההנחה לפיה מקומה של החמלה נפקד – בין אם במלואה ובין אם בחלקה – ממארג השיקולים הצריכים להכרעה השיפוטית, שגויה מיסודה.
שכן "... להיות שופט פירושו להיות סקרן, לפגוש בכל יום סוגיה חדשה ולנסות למצוא לה פתרון ראוי. להיות שופט הוא מצד אחד לשמור על החברה מפני עברייניה ולהשליט סדר בין האזרחים, ומן הצד האחר להיות ער למצוקותיו של בעל דין שנפגע, ובמקרה המתאים להיות ער למצוקותיו של בעל דין שנפגע, ובמקרה המתאים להפעיל מידה של נדיבות וחמלה, שיכולה לסייע בידו להתגבר על צערו. להיות שופט הוא לעסוק בבני אדם ובכל הקשור אליהם..." [שלמה לוין להיות שופט 191 (2009)].
-
באנשים עסקינן ; אנשים גדולים וקטנים כאחד. מקומה של החמלה לא נפקד ממארג החיים האנושי. ככזה, אסור שייפקד ממארג השיקולים הרלוונטי בתוככי הסכסוך המשפחתי, גם בעת ההכרעה השיפוטית ואולי במיוחד כאשר עניינם של קטינים מונח על הכף.
-
לא בכדי בולטת זיקתה של גאולה לאהבה ולחמלה, כפי שמלמדנו האמור בפסוק ט, פרק סג, בספר ישעיהו, שנזכר לעיל. לא בכדי אף נזכרה הזיקה האמורה בפסק דין זה.
שכן לו היה מקומה של החמלה בולט יותר בהשתלשלות העניינים העובדתית שהתרחשה לנגד עיני בית המשפט ממש מאז אינוסה האכזרי והאלים של האם עת הילדים נכחו בבית, ספק גדול אם בית משפט זה היה צריך להידרש כלל לסעדים שהועמדו על המדוכה. יכול וכגודל החמלה שמצופה היה לגלותה כך גודל הפוטנציאל שהיה טמון בה לגאולת הקשר בין האב ובין הילדים ; ואולי גם לגאולה נוספת, בדמות איחוי התקשורת והאמון בין ההורים גם במציאות של פרידתם. יותר מכך – אף ספק גדול אם בית משפט זה היה צריך לשאול ולשקול מהו מקומה של החמלה בהכרעה השיפוטית, אם אותה החמלה היתה באה לידי ביטוי בהתנהלות הפנים – משפחתית, במיוחד מכיוונו של האב.
אולם כאמור, ההנחה שלצד מכלול השיקולים שהדין מורנו לשקול - אשר במקרה שלפנינו כשלעצמם ולבדם מובילים למסקנותיי דלעיל - נפקד מקומה של החמלה בעת ההכרעה השיפוטית, שגויה.
סיכום אופרטיבי
-
אני קובע, כי ביתם העיקרי של הקטינים הוא בית האם, זאת לצד וללא קשר לאחריות ההורית ביחס לילדים, שהיא משותפת.
אני מאשר את מעבר הקטינים להתגורר לצד האם בעיר X.
-
אני קובע כי זמני השהות של האב עם הקטינים יהיו בעיקרם כבהמלצת התסקיר המשלים באשר לסופי השבוע ובעניין זה מורה כדלקמן:
-
זמני השהות במהלך ימי החול בשבוע יוותרו כשהיו עד עתה.
-
זמני השהות בסופי השבוע יתנהלו בסבב של שלושה שבועות, תוך שבשניים הראשונים בכל סבב ישהו הקטינים עם האב ובשלישי עם האם, וחוזר חלילה.
בכל סוף שבוע ראשון מדי סבב יוכלו הקטינים לשהות בבית האב מיום חמישי, ככל שלא יהיו שיקולים חינוכיים דוחקים שישללו זאת, על פי הודעה כתובה של הגורם החינוכי הרלוונטי.
בכל סוף שבוע שבו שוהים הקטינים עם האב יוכל האב להשיב את הקטינים ישירות למסגרות החינוך ביום א' ובלבד שהודיע לאם לא יאוחר מיום ב' בתחילת אותו השבוע על כוונה זו.
-
בכל שנה קלנדרית יוכלו הילדים לשהות במשך שבוע ברצף הן עם האב והן עם האם, הן בחודש יולי והן בחודש אוגוסט. ככל שההורים לא יגיעו ביניהם לכל הסכמה אחרת אזי ישהו הילדים עם האב בשבוע השלישי של חודש יולי וכך גם בחודש אוגוסט ועם האם ישהו בשבוע הרביעי של חודש יולי ושל חודש אוגוסט.
-
הילדים ישהו אצל הוריהם בחגים לסירוגין על פי הטבלה שתפורט להלן, תוך שמדי שנה יתהפך סדר השהיה וחוזר חלילה :
פירוט החג
|
מספר ימים אצל הורה ברציפות
|
ראש השנה
|
3 ימים
|
יום כיפור
|
יומיים
|
סוכות – מחצית ראשונה
|
מערב סוכות ועד ב' חול המועד סוכות – 4 ימים
|
סוכות – מחצית שניה
|
מ-ג' חול המועד סוכות ועד שמחת תורה – 5 ימים
|
חנוכה – מחצית ראשונה
|
מערב חנוכה ועד ד' חנוכה – 5 ימים
|
חנוכה – מחצית שניה
|
מ-ה' חנוכה ועד ח' חנוכה – 4 ימים
|
פורים
|
יומיים
|
פסח – מחצית ראשונה
|
מערב פסח ועד ב' פסח – 4 ימים
|
פסח – מחצית שניה
|
מ-ג' פסח ועד שביעי של פסח – 4 ימים
|
יום הזכרון ויום העצמאות
|
יומיים
|
ל"ג בעומר
|
מערב החג ועד למחרת – 1 יום
|
שבועות
|
3 ימים
|
|
|
-
במקרה של התנגשות בין סדרי השהות בימי חול וסוף השבוע ובין החגים, יגברו סדרי השהות שנקבעו ביחס לחגים.
-
אני מחייב את ההורים לאפשר לכל הפחות תקשורת יומית – טלפונית ו/או בוידאו – בין הקטינים ובין ההורה עמו הם לא שוהים אותו היום. ככל שההורים לא יגיעו לכל הסכמה אחרת, אני קובע כי מועד השיחה יהא בכל יום סביב השעה 19:00.
-
סדרי האיסוף וההשבה של הקטינים יוותרו כפי החלטותיי הקודמות, אלא אם יסכימו ההורים מראש ובכתב אחרת.
-
בהתחשב במכלול המפורט לעיל ; בתוצאה לה הגעתי ; בצורך בניהול הליך לשמיעת ראיות ובהשתלשלות ההליכים שלפני ; כמו גם בדין המורנו שעל פסיקת הוצאות להיות ריאלית ולצד זה מידתית; יישא האב בהוצאותיה של האם בסך כולל של 20,000 ₪ וכן ישלם לה את חלקה בשכר טרחת המומחה.
פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים, הקטינים ובני המשפחה.
בזה הסתיים הטיפול בתובענות שבכותרת.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.
ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ה, 10 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.