פס"ד בתובענה לקיום צואת מנוח והתנגדות לה מהטעם של השפעה בלתי הוגנת

בפני תובענה לקיום צוואת המנוח *** *** ז"ל והתנגדות לה.

רקע כללי:

1. המנוח *** *** ז"ל, הלך לבית עולמו בעקבות דום לב ביום 00.00.21 כשהוא בן 58.

2. בעת מותו היה המנוח בזוגיות עם הנתבעת 4, גב' ***, השניים חיו יחד 33 שנה. המנוח וגב' *** לא היו נשואים, והיא היתה רשומה כנשואה לאחר, ממנו לא התגרשה, אף שהזוגיות עם בן הזוג הרשום הסתיימה לפני עשרות שנים.

3. לבני הזוג לא היו ילדים משותפים. לגב' *** היתה בעת ההיכרות עם המנוח בת קטינה מקשר קודם.

4. במשך מספר שנים טרם מות המנוח, ניהל המנוח, במקביל לחייו תחת קורת גג אחת עם בת זוגו, קשרים עם התובע, שהיה בעת ההיכרות ביניהם בתחילת שנות העשרים לחייו והמנוח בתחילת שנות החמישים לחייו. השניים הכירו באתר היכרויות בשם "אטרף", המיועד לגברים הומוסקסואלים.

5. הנתבעת 1 היא אמו של המנוח, הנתבעים 2 ו 3 אחיו של המנוח. יש לציין כי הנתבעים 1 ו 2 לא הגיעו לדיונים בבית המשפט, אמו של המנוח מפאת היותה אישה קשישה המתקשה להגיע לבית המשפט והנתבע 2 מפאת קשיים נפשיים, בהתאם למידע שמסרה באת כוחו.

6. המנוח הותיר צוואה מיום 14.5.20, דהיינו, צוואה שנחתמה כ** חודשים טרם פטירתו הפתאומית. הצוואה נערכה בפני שני עדים, עו"ד עודד בר ועו"ד אוהד שוהם, במשרדו של עו"ד שוהם.

7. ואלו הוראות הצוואה הרלוונטיות לדיון:

"2. את נכסי עזבוני אני מצווה בשלמות רק למר *** *** ת.ז ***. (להלן: "***"). *** קרוב אלי מאוד, הוא כמו בן בשבילי ועזר לי בהמון דברים. אציין, כי זוגתי המצוינת בס' 3 להלן אינה מכירה את ***.

3. לגב' *** *** (להלן: "***"), בת זוגתי, אני לא מוריש מאומה מנכסי עזבוני. אמנם הקשר הזוגי ביננו הוא ארוך שנים, ואולם יחסינו אינם טובים זה מספר שנים, זאת בלשון המעטה לכן אינני מוריש לה.

4. מאחר ו*** הינה בת זוגתי כ – 33 שנים ואנו מנהלים משק בית משותף, עפ"י יעוץ שניתן לי, הרי אם בעת פטירתי היא עדיין תהיה בת זוגתי, היא צפויה לתבוע ולקבל מחצית מכל הרכוש אשר רשום ו/או שייך לשנינו במשותף ו/או אשר רשום רק על שמי. משכך, והיות ואני מודע לכך ש*** צפויה עם פטירתי לתבוע ולקבל זכויות רכושיות (לא כיורשת) מעזבוני (או מחלקו) מכח מעמדה כבת זוגתי (להלן: "זכויות רכושיות מכח מעמד של בת זוג") הרי החלטתי שאינני מצווה לה מאומה כיורשת בעזבוני, אלא רק ל*** ובשלמות.

5. יחד עם זאת, מאחר ואינני רוצה ש*** תיוותר חסרת כל עם פטירתי, הרי אני מורה שאם אחרי פטירתי יתברר ו/או יקבע ע"י ערכאות ש*** אינה זכאית לתבוע ו/או לקבל זכויות רכושיות מכוח מעמד של בת זוג, כי אז, חרף האמור בסע' 2-4 לעיל ובמקום ההוראות שם, אני מצווה בזאת כדלקמן:

• *** ירש מחצית (1/2) מעזבוני.
• *** תרש מחצית (1/2) מעזבוני.

למען הסר ספק, האמור בסעיף 5 לעיל יחול רק אם לאחר פטירתי *** תגיש תביעה לקבלת זכויות רכושיות מכח מעמד של בת זוג ורק אם תביעתה זו תידחה ע"י ערכאות מתאימות.

6. אבקש לציין, כי קודם לעריכתי וחתימתי על צוואתי זו הקדשתי ל"סוגיה" מחשבה רבה וזאת על פני פרק זמן ממושך, כך שצוואתי זו משקפת לגמרי את רצוני האחרון, הסופי וההחלטי לגבי אופן הורשת נכסי עזבוני עם פטירתי.

...

8. אני שומר לעצמי על זכותי בכל עת לשנות את צוואתי זו ו/או לבטלה כליל, זאת כאוות נפשי ואולם, אם לא אעשה כן, כי אז צוואתי זו תקוים ובשלמות.

9. אני מצהיר כי זו צוואתי שנעשתה ונחתמה על ידי בפני שני עדים וכי האמור בה הינו רצוני החופשי, המלא והגמור, בהיותי בדעה צלולה, ללא כל אונס, כפייה או השפעה בלתי הוגנת מצד כל גורם שהוא."

טענות הצדדים בקצרה:

טענות התובע – הזוכה על פי הצוואה:

8. התובע טוען כי הוא היה האדם הקרוב ביותר למנוח, לאחר שהשניים הכירו באתר הכרויות לקהילה ההומוסקסואלית כשמונה שנים לפני פטירת המנוח. הקשר בין השניים התחזק במשך השנים והם ראו עצמם כבני זוג.
9. התובע טוען כי הוא והמנוח היו בקשר יום יומי אוהב ותומך, שוחחו בטלפון, התכתבו באמצעות תכנת המסרונים של פייסבוק ואתר ההיכרויות בו הכירו, היה ביניהם קשר אינטימי עמוק של בני זוג והם התייעצו ושיתפו האחד את השני בחוויותיהם ביום יום. השניים נפגשו לפחות פעם בשבוע ולעיתים יותר מכך. בנוסף נסעו יחד לחו"ל פעם אחת, ביחד עם חבר ושותף לדירה של התובע, ותכננו טיולים נוספים.

10. התובע טוען כי הוא והמנוח תכננו לגור יחד לאחר שהמנוח יצליח להתנתק מזוגתו ***. התובע טוען כי המנוח לא אהב את זוגתו, היא התעללה בו, הוא סבל ממגוריו עמה. המנוח ברח מספר פעמים מהדירה בה התגורר עם זוגתו, ולעיתים בא להתגורר עם התובע. לאחר מספר ימים היה חוזר לביתו, בשל לחצים שהפעילה עליו ***.

11. המנוח במשך שנות ההיכרות עם התובע אהב בחור בשם נ. אשר הוציא מהמנוח כספים רבים ביניהם עבור רכב אאודי וכספים נוספים. לאחר רכישת הרכב המנוח חווה התמוטטות.

12. המנוח אמר פעמים רבות לתובע שהוא מבקש לערוך עבורו צוואה על מנת לדאוג לו וכך עשה.

13. המנוח עבד בעבודה מסודרת, ניהל צוות עובדים, היה כשיר, צלול, הבין את המציאות, ולא היה נתון להשפעה בלתי הוגנת.

טענות הנתבעים – המתנגדים לקיום הצוואה:

14. ראשית – יש לציין כי בית המשפט מחק את התנגדותה של גב' ***, זאת אחר שאישרה שאיננה יורשת על פי דין (בשל היותה בסטטוס נשואה לאחר, דבר שאינו מאפשר לה לרשת על פי הוראות סעיף 55 לחוק הירושה) ומאחר ואין צוואה אחרת לטובתה. יחד עם זאת נקבע שהיא רשאית להתייצב לדיונים בשל היותה מוזכרת בצוואה (ראה החלטה מיום 1.2.22 שניתנה בדיון). גב' *** אכן התייצבה לדיונים והציגה עמדה אחידה יחד עם בני משפחת המנוח. בתום הדיונים במועד הסיכומים, הודיעו באות כח הנתבעים 1-3 והנתבעת 4, שיש ביניהן הסכמות שיוגשו לאישור, אם לא תקוים הצוואה, באשר לאופן חלוקת העיזבון ומתן צו ירושה.

15. הנתבעים טענו שהמנוח היה אדם שכל חייו נשלט ונוצל על ידי אחרים.

16. המנוח סבל בילדותו מהתעללות פיזית, נפשית ורגשית (מאחיו הנתבע 2) ופיתח עם התבגרותו נטייה לא מודעת של חזרה כפייתית – שחזור פתולוגיה מהילדות והנצחת עמדת הקורבן.

17. המנוח היה מוכר למערכת בריאות הנפש במשך עשרות שנים על רקע הפרעת אישיות ממנה סבל – הפרעת אישיות ילדותית, תלותית ובלתי בשלה המאופיינת בכניעה פסיבית לרצון הזולת.

18. המנוח הסתיר מבת זוגו ומסביבתו את הקשרים המיניים שניהל עם צעירים הומוסקסואלים ואת העובדה שנשלט לחלוטין על ידי חלקם. המנוח נפל קורבן לניצול וסחיטה של צעירים הומוסקסואלים, אותם הכיר למפגשים מיניים מזדמנים.

19. למנוח אשר היה ידוע כאדם נשלט ותלותי לא היתה היכולת ליזום עריכת צוואה. הזוכה ניצל את המנוח כ - "בובה על חוטים", הצוואה נערכה תחת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית של הזוכה, אשר זיהה את חולשותיו של המנוח והאמין כי יצליח להשתלט על רכושו.

20. כאשר הצוואה מזכה את התובע בלבד והמנוח נשלט כל חייו על ידי אחרים, יש להעביר את הנטל לזוכה על פי הצוואה.

21. המנוח למעשה נישל את בת הזוג, בהינתן שאין כל סיכוי שהיא לא תקבל מחצית מרכוש בני הזוג מכח היותם ידועים בציבור, ולא דאג למגוריה בהיותה בעלת 100% נכות, כאשר דירת המגורים מותאמת לצרכיה.

22. המנוח היה מטופל נפשית פסיכיאטרית עם בעיה ידועה. המנוח עבר ניצול וסחיטה כספית על ידי אחד בשם נ., גם הוא בחור שהכיר באתר הכרויות, לו רכש רכב אאודי מפואר בסך של 260,000 ₪ באמצעות כספים שלקח מדודתו ובנוסף העביר לו כספים רבים מהסכומים המשותפים של בני הזוג. לאחר שנוצל על ידי אותו אדם ניסה המנוח להתאבד ולאחר מכן היה שרוי בדיכאון עמוק ובת הזוג טיפלה בו.

23. המנוח לא סיים לימודים אקדמאים בהם החל, עבד כל השנים כ **** ולאחר מכן בחברה ל ***, והשתכר בממוצע 7,500 ₪ לחודש.

דיון והכרעה:

24. לאחר שמיעת מכלול הראיות בתיק זה, בית המשפט מצא שרבו הספקות לעניין השאלה אם הצוואה משקפת את רצונו העצמאי של המנוח, ומאזן ההסתברויות נוטה למסקנה כי הצוואה הינה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת שהשפיע הזוכה על המנוח.

25. כפי שיפורט בהמשך פסק הדין בהרחבה, מסקנת בית המשפט נתמכת במצבו הנפשי של המנוח כעולה מחוו"ד מומחה (אף שהמומחה קבע שהמנוח היה כשיר), תלותו בזוכה בכל הנוגע לסיפוק הצורך בקשרים הומוסקסואלים ורצונו לפיכך להיענות לדרישותיו הכספיות, בדידותו של המנוח שלא חלק עם איש את נטיותיו המיניות וקשריו עם התובע ו/או גברים אחרים, מעורבות של הזוכה בתהליך יצירת הקשר עם עורך הדין, הבאת המנוח לעורך הדין ואיסופו משם, העובדה שהמנוח נוצל בעבר על ידי מי שעמו ניהל קשרים דומים ומכלול הנסיבות שיפורטו.

26. יש לציין כבר עתה כי לא בכדי מתייחס בית המשפט למאזן ההסתברויות, הנוטה לטובת קבלת ההתנגדות. יש ובית המשפט קובע קביעות נחרצות, שאינן נשענות על מאזן הסתברויות, בשל כך שטענה זו או אחרת מוכחת לו באופן שאינו משאיר כלל מקום לספק. המקרה בפני שונה. בהליך זה, בשל כל שיפורט להלן, רבו מאוד הספקות וסימני השאלה, באופן שמותיר את בית המשפט עם המסקנה שסביר יותר שהצוואה הינה תוצאה של לחץ שהופעל על המנוח ולא תוצאה של החלטה חופשית של המנוח לצוות את רכושו לזוכה.

ראה בדנ"א 1516/95 מרום נגד היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813, 847:

"כאשר מדובר בצוואה אשר אין בה פגם צורני, על המתנגד לקיום הצוואה רובץ נטל השכנוע להוכיח כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת. אמת המידה הנוהגת בכגון דא היא מאזן ההסתברויות. במילים אחרות, על המתנגד לקיום הצוואה להוכיח, כי מחומר הראיות עולה מסקנה מסתברת שלפיה הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, וכי מסקנה זו סבירה יותר מהיפותזה אפשרית אחרת שלפיה הצוואה לא נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת...

אשר לתוכנן של הראיות בדבר השפעה בלתי הוגנת, עלינו לזכור כי במסגרת הטענה של השפעה בלתי הוגנת, אנו דנים בשאלת הגורמים והמניע לעריכת צוואה לאחר שהמצווה הלך לעולמו. בשלב האמור קיים קושי בסיסי בגביית עדויות ישירות בדבר נסיבות עריכת הצוואה והטעמים לעשייתה. המצווה אינו יכול להעיד. הנהנה הוא נוגע בדבר, אשר הערכת עדותו מחייבת מטבע הדברים זהירות רבה. פעמים רבות גם מי שערכו את הצוואה או היו עדים לעריכתה הם נוגעים בדבר, אף כי אינם זוכים על פיה, או שאין בידם מידע רב בעל ערך. בשל כך, בדרך כלל לא ניתן להגיע למסקנה ישירה בדבר המניעים והגורמים שהביאוהו לעשות את הצוואה אשר עשה ולהורות בה את אשר הורה.

        התוצאה היא, ועל כך עמדה הפסיקה פעמים רבות, כי הראיות לעניין קיומה של השפעה בלתי הוגנת הן, בדרך כלל, ראיות נסיבתיות...

       ...אין אפוא הכרח להביא ראיות ישירות לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. מבחינה זו, ראיות נסיבתיות שמהן עולה מסקנה מבוססת וממשית להשפעה בלתי הוגנת, עשויות להספיק לצורך הרמת הנטל הרובץ על המתנגד לקיום הצוואה."

27. למעלה מן הצורך יצוין בטרם ניתוח הראיות שהובאו, כי הוצעו לתובע מספר הצעות פשרה תוך כדי ניהול ההליך על ידי הנתבעים וגם בסופו על ידי בית המשפט, והוא סירב לכולן.

28. יש עוד לציין כי לתחושת בית המשפט, התובע נהג בהליך כ"פיל בחנות חרסינה", תוך שאיננו מגלה כל רגישות כלפי בת הזוג שעם פטירת בן זוגה מזה עשרות שנים ובמקביל לאבל על מותו, גילתה על ניהול חייו המקבילים וכעת עלולה גם לאבד את קורת הגג המותאמת לצרכיה המיוחדים. התובע הכפיש ללא הרף את בת הזוג ואת הקשר בינה לבין המנוח, וטען כלפיה טענות קשות. התובע סירב להכיר בזכותה של בת הזוג למחצית הדירה (המהווה את עיקר העזבון) ללא הגשת תביעת איזון משאבים מצידה (דיון מיום 1/2/22 עמ' 3 לפרוטוקול). בדיון שהתקיים ביום 4.5.23 אף טען שבת הזוג חייבת לשלם לו דמי שכירות בגין השימוש בדירת המגורים "לפחות שנתיים" – עמ' 10 לפר' שורות 28-29.

29. להלן יפורטו בהרחבה הראיות שהביאו את בית המשפט למסקנה, שמאזן ההסתברויות נוטה לתוצאה ולפיה הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת.

מצבו הנפשי של המנוח ומורכבות אישיותו:

חוו"ד מומחה:

30. לתיק בית המשפט הוגשו מסמכים רפואיים של המנוח והוזמנה חוו"ד מומחה מטעם בית המשפט – פרופ' מרק וייזר.

31. התיעוד הרפואי – פסיכיאטרי של המנוח מתחיל בשנת 1996, עם הפוגות לאורך השנים. המנוח היה מטופל באופן פרטי על ידי הפסיכיאטר ד"ר בר אילן דניאל. יש לציין שד"ר בר אילן הוזמן על ידי המתנגדים לעדות, אך נמסר שעבר אירוע רפואי ומשכך לא התייצב.

32. כמו כן, המנוח היה מטופל על ידי רופאים נוספים ובקופת החולים.

33. כמפורט בחוו"ד המומחה, החומר הרפואי מציג תמונה מורכבת של מצבו הנפשי והאישיותי של המנוח וכן של הקשר עם בת הזוג ***.

כך צויין לגבי הקשר עם *** בשנת 96, כי יש למנוח מחשבות של קנאה חזקה ומחשבות אובדניות אופרטיביות, בשנת 97 צויין כי סובל מדיכאון וחרדה על רקע הפרעת אישיות תלותית וקשר בעייתי עם בת הזוג, והחלו לאחרונה התקפי פאניקה ומצבים דיסוציאטיביים עם פוגות אמנסטיות. צויין כי סובל מחרדות ודכאונות, חברתו כיום נכה על כיסא גלגלים ויש לו איתה קשר עמוק. עוד צויין כי היו למנוח עלפונות, התקפי פאניקה, היו מקרים שיוצא לסידורים והגיע למקומות שלא ידע איך הגיע אליהם.

עוד צויין בשנת 97 כי המנוח חשדן, קנאי, רכושני כלפי בת הזוג ודורש את תשומת ליבה. "לבת הזוג נמאס להיות אמא של ***".

בהמשך צויין כי היחסים עם בת הזוג גרועים וישנם ימים שאינם משוחחים ביניהם.

בשנת 98 נרשם כי למנוח פרופיל נפשי 45 מזה כשנה. לפני שלוש שנים הופיעה תגובה דיכאונית חרדתית קשה, עקב איום מצד בת הזוג לפרק את הקשר הסימביוטי ביניהם.

בשנת 2000 צויין דכאון מתמשך שהחמיר עקב גסיסת אביו, במצבו הנפשי הנוכחי לא כשיר לשירות מילואים.

בשנת 2001 מציין הפסיכיאטר כי המנוח פנה בבקשה לעזרה כדי להשתחרר מבת הזוג וכי בת הזוג רוצה להמשיך את הקשר אך הוא אינו מעוניין בקרבתה. היא מבזבזת כספים ואמו מזרימה כסף לחשבונו.

בשנת 2015 כותב ד"ר בר אילן:

"נמצא בטיפולי מאוקטובר 97 עם הפסקות גדולות. בילדותו סבל מהתעללות פיזית, נפשית ורגשית מאחיו הבכור. הוריו לא הצליחו לעצור את ההתעללות, שהופנתה גם כלפיהם. דפוס חיים זה נשמר גם בחייו הבוגרים של ***. תמיד היה גורם כלשהו או מספר גורמים שיחדיו היו מתעללים בו, שולטים בו ומנצלים אותו. החזרה הכפייתית הזו על פתולוגיה מהילדות לא אפשרה לו לסיים את לימודיו, לדרוש משכורת נאותה. המשיך תמיד להיות נשלט על ידי אחרים, סוחטים אותו ומנצלים אותו רגשית וכלכלית. החזרה הכפייתית גורמת ל*** לשנים של דיכאון, חרדה ודימוי עצמי נמוך ביותר. עוד לפני שטופל אצלי היה במעקב פסיכיאטר בקופת חולים מכבי וכן מטופל שיחתית אצל פסיכולוגית. בעקבות החמרה במצבו הפסיק את הטיפול אצלם ופנה אלי. מקבל אצלי טיפול בשיחות ותרופות..."

              ההדגשה בקו תחתון של הח"מ.    

בדצמבר 15, בעקבות התפרצות מחלת ה*** ממנה סבל המנוח, מתועדת תגובה נפשית חמורה שגרמה לדכאון וחרדה, "במצב הנוכחי אינו מסוגל לחזור לעבודתו". בינואר 16 בעקבות המשך התסמינים הנפשיים התבקשה חופשת מחלה לכל חודש ינואר.

34. מסקנות המומחה פרופ' וייזר בחוות הדעת:

       "על פי הבנתי מדובר באדם בעל אישיות תלותית שסבל במשך השנים מדכאון וחרדה אך לא סבל ממחלה פסיכוטית. אומנם הוא מתואר כמאוד תלותי בבת זוגתו, והיחסים ביניהם היו מאוד קונפליקטואלים, אך ככל שאני מבין מהתיעוד הוא היה כשיר לקבל החלטות ולחתום על צוואה. לסיכום: לדעתי המנוח היה כשיר לחתום על הצוואה ביום 14.5.20."

35. המומחה נחקר על חוות דעתו ביום 7.10.24:

עמוד 15 לפר':

     "ש. לעניין הפרעת אישיות תלותית, ממה שבדקתי, אישיות תלותית מתאפיינת בפחד לא להסכים עם אחרים. אמת?

     ת. כן.

     ש. וצורך מוגזם להשיג תמיכה מאחרים, גם במחיר של גרימת נזק לעצמך?

      ת. כן.

      ש. אני רוצה להבהיר את המסקנה שלך, המסקנה של חוות הדעת שלך הייתה שחרף כל התיאור שתואר לעיל, לא ראית בקשה למינוי אפוטרופוס, ואתה קובע שהמנוח כשיר לצוות?

      ת. נכון.

      ש. אני משאירה את הקביעה שלך כפי שהיא, אני שואלת משהו אחר, האדם הזה שנמצא במצב התלותי שתואר בהרחבה בחוות הדעת מטעמך, שזקוק לאישור של הסביבה בצורה נואשת, הוא יעשה גם דברים שלא טובים לו ופוגעים בו רק כדי לרצות את הסביבה?

     ת. יתכן."

36. בהמשך אותו עמוד באשר להפרעה הנפשית של המנוח העיד המומחה:

    "החזרה הכפייתית מתארת את הנטייה הלא מודעת של המטופל, לשחזר שוב ושוב טראומת ילדות ולהישאר תמיד קורבן לאחרים. לשאלת בית המשפט האם הוא נטול (צ"ל נתון) יותר לניצול, אני משיב בהחלט."

   "ש. בעצם אדם כזה כמו *** חוזר פעם אחר פעם לסיטואציות שבהן הוא מנוצל כדי לספק משהו באישיות שלו?

     ת. נכון."

ובעמוד 16 שורות 7-8:

"כנראה שהמנוח היה איש חלש ותלותי והתקשה לעמוד על שלו ולקבל      החלטות."

שורות 12-14:

      "אותו דפוס יחסים שהוא מפתח כלפי בת הזוג, הוא יכול בנסיבות אחרות, ובזמנים אחרים הוא יכול לפתח כלפי קולגה בעבודה. כי זו האישיות שלו."

בעמודים 19-20 לפרוטוקול החל משורה 27 בעמוד 19:

"התשובה היא חד משמעית, כן. הוא היה כשיר לצוות. המידע החדש שכעת מובא בפני בדיוק מצדיק את מה שאמרתי לפני רבע שעה שבנסיבות שונות הוא יכול להיות תלותי באנשים שונים כנראה תקופות שונות היה תלותי ב*** ותקופות אחרות היה תלותי כלפי אותו גבר או גברים איתם קיים יחסי מין והוציאו ממנו כספים, זו האישיות של הבן אדם.

לשאלת בית המשפט האם יש את המרכיב של הרצון החופשי, אני משיב, כן. הרצון החופשי שלו הוא לתת כסף לאותו בחור איתו הוא קיים יחסי מין. זו זכותו. זה הכסף שלו והוא יכול לבחור.... ביום איקס כאשר הוא חתם על צוואה Y, האיש היה כשיר. הוא ידע מה הוא עושה, יודע איזה רכוש יש לו, יודע למה הוא נותן לאיקס ולמה הוא נותן לזה ולא לזה...."

37. מסקנתי מחוות דעת המומחה, המסמכים הרפואיים שהוצגו וחקירת המומחה:

המנוח היה כשיר לצוות, במובן שידע להבחין בטיבה של צוואה. דהיינו, אין מדובר בצוואה פסולה על פי הוראות סעיף 26 לחוק הירושה.

יחד עם זאת – המנוח היה אדם תלותי, נתון לניצול חוזר, בעל אישיות הנוטה לעשות כרצונם של אחרים תוך ביטול רצונו, ובמיוחד אלו שעמם הוא מנהל מערכת יחסים בעלת מרכיבי תלות. המנוח היה בעל נטייה להישאר תמיד קורבן של אחרים, וחזר שוב ושוב לסיטואציות בהן היה מנוצל, כתוצאה מההפרעה הנפשית ממנה סבל.

עדויות נוספות וניצול קודם של המנוח:

38. נטיית המנוח לביטול רצונו ונטייתו לפעול כרצונם של אחרים, עולה גם מהעדויות השונות שנשמעו בתיק. בין היתר – גרסת התובע עצמו (המוכחשת על ידי הנתבעים) כי המנוח רצה מאוד להיפרד מזוגתו *** אך לא עשה כן מאחר והיא התנגדה והפעילה עליו לחץ, כך לטענת התובע, במשך עשרות שנים.

39. בנוסף, הוסכם על כל הצדדים כי המנוח ניהל קשרים מיניים עם בחור אחר, נ., גם אותו הכיר באותו אתר אינטרנט בו הכיר את התובע. המנוח נסחט על ידי נ., העביר אליו כספים רבים, וכן רכש עבורו לדרישתו רכב מסוג אאודי בעלות של 260,000 ₪, באמצעות כספים שהוציא מדודתו במרמה. נפילת המנוח קורבן לניצול על ידי אותו נ., הובילה בהמשך להתמוטטותו הנפשית, לחובות כספיים ולהגשת תלונות במשטרה.

40. ודוק – המנוח לא היה אדם אמיד במיוחד, רכושו במותו כלל לפי המידע שנמסר מבאי כח, את דירת מגוריו עם *** וסכום כספי של כמה מאות אלפים שקיבל ממימוש נכס ירושה משותפת לו ולאחרים. שכרו החודשי בחייו עמד על כ -7,500 ₪ לחודש.

גם במקרה זה יש בכדי ללמד על נטיית המנוח להיות קורבן לניצול על ידי אחרים, בפרט דמויות כלפיהם פיתח יחסי תלות, גם במחיר של רמיסת רצונו האישי ואף ביצוע פעולות הנוגדות את יכולותיו הכלכליות.

41. אחת מהעדות שהוזמנה על ידי ***, שלטענתה היתה פוגשת את המנוח ו*** במפגשים חברתיים, העידה על אופיו של המנוח: "הוא היה נזיל כזה, מישהו אמר ככה, הוא היה ככה. מישהו אמר אחרת, הוא הסכים גם. לא היתה לו דעה משלו." (פר' מיום 7.10.24 עמ' 33 שורות 34-35). עדה נוספת, חברתה של *** שהיתה גם היא נפגשת עם המנוח נוכח היותו בן הזוג של חברתה, אמרה: "אם היינו מדברים על משהו, לא משנה מה, הוא היה מסכים. לא זכור לי שהוא הביע דעה שהוא עמד עליה." (פר' עמוד 36 שורות 14-15).

42. מכל האמור מעלה, עולה מסקנה של אדם בעל הפרעת אישיות, קל להשפעה, קל לניצול, שלעיתים קרובות העמיד עצמו ככלי לביצוע רצונם של אחרים.

43. לעניין האפשרות להתייחס למצבו הנפשי של המצווה גם מקום בו הבין טיבה של צוואה, והיה לפיכך כשיר לצוות, ראה בדנ"א 1516/95 מרום נגד היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813, 849:

"בבחינת הטענה של השפעה בלתי הוגנת, יש חשיבות רבה לראיות בדבר מצבו הבריאותי והנפשי של המצווה.... ודוק: אין מדובר בבחינת כשירותו של המצווה לעשות צוואה. למצבו הבריאותי והנפשי של המצווה חשיבות רבה אפילו היה המצווה כשיר, מבחינה זו, לעשות צוואה. אכן, מצבו הבריאותי והנפשי של המצווה עשוי להיות חשוב לצורך הכרעה אם היה המצווה מועד לפעול תחת השפעה, אשר תביאו להקנות את רכושו שלא בהתאם לרצונו האמיתי."

ובעמוד 853 לפסק הדין:

"ניתן לסכם את הדברים. כמו במקרים רבים אחרים, אין בפנינו ראיה ישירה לכך שהצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת. עם זאת, לדעתי עולה מן הראיות הנסיבתיות אפשרות, ברמת הסתברות גבוהה, כי המנוח ערך את הצוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת. המדובר באחד מאותם מקרים שבהם "...חולשתו של המנוח והיותו נתון להשפעה בקלות מהווים אלמנט מכריע" (דברי חברתי השופטת שטרסברג כהן בפרשת גודמן)."

יחסי התובע והמנוח:

44. אין כל חולק, כי תיאור המנוח את הזוכה בצוואה: "כמו בן בשבילי", אינו בהלימה למציאות. הזוכה לא היה "כמו בן", מדובר בשניים שהכירו באתר הכרויות וקיימו ביניהם יחסי מין במסגרת מפגשים בדירות/חדרי מלון, שנהגו לשכור לשימוש חד יומי/שעתי. לטענת התובע, השניים נהגו להיפגש גם במסגרת שעות העבודה של המנוח, שכן ביתר הזמן זוגתו *** הגבילה אותו והמנוח "לא היה יכול לצאת" (פר' מיום 8.10.24 עמוד 62 שורה 29).

45. באשר לרשום בצוואה כי הזוכה "עזר לי בהמון דברים", גם כאן, לא ברור הקשר בין אמירה זו למציאות. ניסיון לקבל תשובה ברורה מהתובע בחקירתו נתקל בתשובות מתחמקות: "עזרתי לו בזה שהייתי איתו, לא ביקשתי ממנו כסף" (עמ' 65 שורה 6), "כשהייתי איתו שתמכתי בו שילך לעבוד. שיהיה שמח, הכל. אני לא ביקשתי מ***, *** תמיד עזר לי כשהוא רצה."

46. בהמשך החקירה, ובהתייחס לעובדה שהתובע הוא שיצר את הקשר הטלפוני עם עורך הצוואה (כפי שיפורט בהמשך), אומר התובע: "*** היה מבקש ממני לעשות כל דבר בשבילו. סתם לדוגמא, כל דבר הוא היה בא ומבקש ממני לעשות בשבילו. לדוגמא, כל דבר. היינו הולכים לסופר ביחד כל יום שישי. בגדים הלכנו לקנות בשבילו. לא בשבילי כי אני לא הייתי קונה בשבילי. קסטרו זה למבוגרים ולא לצעירים. כל דבר שהיינו עושים *** היה מבקש ממני לעשות בשבילו. ללכת לבדיקות פעם בשנה. היה לו בדיקות בכללית כל שנה הייתי הולך איתו לבדיקות האלה."

47. כאשר נשאל התובע היכן התקיימו הבדיקות שערך המנוח הוא השיב "אני לא זוכר, זה היה לפני חמש שנים. אני אפילו לא זוכר איזה קופ"ח זה היה". ולשאלה איפה הסניף: "לא תל אביב. זה היה ראשל"צ או פתח תקווה". (פר' עמוד74 שורות 16-18).

48. באשר לעומק ההיכרות בין המנוח לתובע, התובע לא ידע להשיב על שאלות, שיש שיחשיבו אותן בסיסיות בקשר עמוק בין אנשים: באיזה בית ספר למד המנוח? מה הוא למד? מה הוא עשה בצבא? איך קראו לחבר הילדות שלו שהיה חבר שלו עד פטירתו? איך קראו לאביו? במה עבד אביו? על כל אלו השיב התובע שאינו ידוע את התשובה. (פר' עמודים 69-70, החל משורה 31 בעמוד 69).

49. גם התכתובת שצירף התובע לתצהירו ושצרפו הנתבעים לתצהירם, אינה מסירה את הספק באשר לעומק הקשר. עיקר התכתובת היא קצרה, לקונית, מתייחסת ליחסי המין בין השניים וחרף פעמים בודדות שהמנוח כתב לתובע שהוא אוהב אותו, רוצה לגור איתו, ואף הזכיר בתכתובת אחת שאחרי מותו יקבל התובע כסף, קשה להשתחרר מהרושם שהתכתובת איננה מגלה קשר רגשי עמוק. יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת ב"כ התובע, כי יש לקחת בחשבון שיתכן והתכתובת שנגלית בפני בית המשפט איננה כוללת את מלוא השיחות, שחלקן מן הסתם, היו גם במפגשים פנים אל פנים. עוד יש לקחת בחשבון שונות בין אנשים בכל הנוגע לעומק הקשרים הרגשיים שהם מייצרים.

50. מעת לעת מעלה התכתובת בקשות לתמיכה כספית של התובע מהמנוח, ובאחת הפעמים המנוח מבטיח לתובע לתת לו 100,000 ₪ מכספי דודתו לכשיקבלם. התובע משיב: "אני יצליח (כך במקור) לקנות עם זה דירה להתחלה?... אני רוצה התחלה של דירה". המנוח משיב: "אתה תיקח משכנתא" והתובע עונה לו "בשביל משכנתא צריך 400,000 בצד". המנוח משיב לו "אני אמות עוד שנתיים ואז יהיה לך כסף לדירה" והתובע עונה: "אני מעדיף שתחייה עד 120 יש לי דירה רכב ואופנוע." והמנוח: "זה לא יקרה. דירה לא שלך, רכב על הפנים ואופנוע בלי שמן, כשאני אמות יהיה לך הכל, דירה ורכב חדשים." (עמ' 89 לנספחי תצהירי הנתבעים שנסרקו ביום 15.5.23 ועמוד נוסף שנמסר בדיון מב"כ התובע).

51. ניתן לראות אם כן את ניסיונות המנוח, שכאמור לא היה משופע בכספים, לרצות את התובע ולהבטיח לו, בהמשך ישיר לדרישתו/בקשתו לקבלת כספים מיידית, כי יקבל את כספו בעתיד, באמצעות צוואה. טענות התובע ביחס לתכתובת זו בחקירה כי מדובר "בקטע של צחוקים" וכי לא ביקש מהמנוח סכומים כאמור, וכן כי היה זקוק לכסף על מנת לקנות דירה משותפת לו ולמנוח (עמ' 75 לפר' שורה 23 ואילך), לא היו משכנעות.

52. בנוסף לתובע עצמו שהעיד על טיב הקשר, מטעם התובע הגיע עד נוסף, מר ב., שהיה שותף בדירת מגורי התובע בחלק מימי השבוע וחברו, ובתכתובות בין המנוח והתובע מוזכר בשמו הקודם – ק.. מר ב. העיד כי המנוח והתובע "היו מדברים בכל הזדמנות, בטלפון, בהתכתבויות" (פר' מיום 8.10.24 שורה 4). בהמשך מספר ב., שעל אף שלא היתה לו כל מערכת יחסים עם המנוח למעט היותו בקשר עם חברו, קיבל מהמנוח, באמצעות התובע, אלפי שקלים לרכישת מצלמה ולבסוף רכש עם הכסף טלפון. על המנוח אמר ב.: "הוא היה כמו דוד כזה...אני הייתי ילד בלי כלום בחיים והוא היה כמו הדוד מאמריקה, כל הזמן הוא אמר לי – אני אעזור לך, אני אעזור לך, הוא אהב את ***..."

מעורבות התובע בעריכת הצוואה ונסיבות עריכתה:

53. יש ראשית לומר שלא התרשמתי שמדובר במעורבות העולה כדי פסילת הצוואה בהתאם לסעיף 35 לחוק הירושה. זאת מקום בו הצוואה נחתמה במשרד עורך הדין ללא נוכחות התובע, ועורך הדין העיד שהתובע לא היה באותו המעמד והשיחה היחידה שהיתה לו עם התובע הינה טרם עריכת הצוואה כאשר התובע הוא שיצר איתו קשר ראשוני.

54. יחד עם זאת, מעורבות התובע כפי שתפורט להלן, מחזקת את המסקנה של השפעת התובע על המנוח, שביחד עם התלות הייחודית של המנוח בתובע, ומורכבותו הנפשית של המנוח, מצדיקה מסקנה של השפעה בלתי הוגנת.

בהקשר זה ראה בדנ"א 1516/95 מרום נגד היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב (2) 813, 829:

      "מבחן נסיבות עריכת הצוואה: סעיף 35 לחוק הירושה קובע, כי מי שלקח חלק בעריכת צוואה – הוראת הצוואה המזכה אותו, או את בן זוגו, בטלה. ואולם אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו."

55. מחקירת התובע, עולה כי המנוח ביקש ממנו לאתר עבורו עורך דין וכך אכן עשה: "חייגנו להרבה עורכי דין ביחד" (פר' מיום 8.10.24 שורה 16). לשאלת בית המשפט מדוע ביקש ממנו המנוח להתקשר ולא התקשר ישירות הוא עונה "*** היה מבקש ממני לעשות כל דבר בשבילו".

56. בהמשך מעיד התובע כדלקמן:

       " ש. אתה ליווית אותו לעו"ד שעשה אצלו את הצוואה?

        ת. כן. נסענו ביחד. אין לי מה לשקר. *** ביקש שאסיע אותו. הסעתי אותו באופנוע. אני לא נכנסתי לבניין, היה שם שלוש שעות, לא יודע מה הוא עשה שם. אני הלכתי להסתפר, הלכתי לסידורים שלי חדר כושר, וש*** התקשר אלי חזרה הלכתי לאסוף אותו והחזרתי אותו הביתה." (פר' עמוד 67 שורות 29-32).

57. בהתאם לעדות עו"ד שוהם שערך את הצוואה, התובע יצר איתו קשר טלפוני, ועו"ד שוהם ביקש ממנו לבקש מהמצווה להתקשר ישירות. בטווח זמן של כשעה התקשר אליו המנוח ועוד באותו היום נפגשו עורך הדין והמנוח. (עמוד 57 לפר' שורה 31). באשר לזמן שלקחה הפגישה, העיד עורך הדין כי הפגישה לקחה כשעה "אפילו פחות" (עמוד 58 שורה 22). בפרק זמן זה, במהלכו פגש עורך הדין את המצווה לראשונה, הסביר המנוח את רצונו, נערכה הצוואה ונחתמה על ידי המנוח והעדים, עו"ד שוהם ועו"ד בר שהגיע לפגישה עם עו"ד שוהם במשרדו.

58. וכך העיד עו"ד שוהם בעניין האופן המהיר בו נערכה ונחתמה הצוואה:

פר' עמוד 56 שורות 4 ואילך:

        "... איפה שאני נדרש לייעץ אני מייעץ, כשמשלמים לי. במקרה הזה לא נדרשתי, אבל אני בטוח... צריך להבין את התמונה – מדובר על פגישה של שעה, בה אני פוגש את הבן אדם, מכיר לראשונה, מתשאל אותו, עורך אתו צוואה, הוא קורא את הצוואה, אני מסביר לו את הצוואה, זה ללא ספק הייתי אומר לא מצב אידיאלי, לראייתי שלי ספציפית, לחתום על צוואה. אבל הוא רצה לחתום. שלא יהיה שום ספק, הוא היה מגובש ברצון שלו, החלטי ורצה לסיים. זה היה רצונו.....

ומשורה 16 ואילך:

"אין לי שום ספק, מאחר ואני מגדיל ראש ומסביר ומנסה תמיד לחשוב מחוץ לקופסא, שהסברתי לו שרצוי שיקח את הצוואה, שיחשוב שיבדוק יתייעץ ויחזור אלי, שמא יהיה לו רעיון נוסף או מחשבה נוספת, אולי גם אני אחשוב רעיון נוסף. אני בטוח שאמרתי לו שבגלל שהוא מנשל יורשים פוטנציאליים הצוואה עשויה להזמין התנגדויות או דיונים משפטיים, אולי דיונים בפרשנות. הלקוח רצה לגמור את הצוואה כמו שהיא, אני לא יודע מה עבר במחשבתו, אני לא יודע מה עבר במחשבתו, אני בטוח שהוא האמין באמיתות הוראותיו, ששיקפו רצונותיו, אבל יכול מאוד להיות שיצא ממני וחשב שהוא ישנה את הצוואה ביום מן הימים."

59. עולה אם כן, שחרף המלצת עורך הדין, חרף הפניית תשומת הלב לקשיים שעלולים להתעורר שיש להקדיש להם מחשבה נוספת, התעקש המנוח לחתום על הצוואה עוד באותו הרגע, בפגישה שנערכה מתחילתה ועד סופה כשעה.

60. ההיגיון הוא שאדם שמגיע לעורך דין ומשלם לו שכרו, נוטה להקשיב לעצותיו, אך המנוח התעלם מעצות עורך הדין לקביעת פגישה נוספת ודרש לחתום על הצוואה מידית. מה היתה הדחיפות? הרי המנוח היה אדם בריא יחסית וצעיר יחסית, בשנות החמישים לחייו שנפטר באופן פתאומי ולא צפוי. מדוע מיהר?

61. לא ניתן להימנע מהתחושה שהמנוח מיאן לפעול כעצת עורך דינו, מאחר וידע שעם צאתו יגיע התובע לאסוף אותו, והוא מצפה לקבל ממנו עותק מהצוואה ולפיה הוא נרשם כזוכה. ואכן, כשהגיע התובע לאסוף את המנוח ממשרד עורך הדין, מסר המנוח עותק מהצוואה לתובע (פר' מיום 8.10.24, עמוד 67 שורה 35 ועמוד 68 שורה 1).

62. עוד העיד עורך הדין כי להתרשמותו המנוח קיבל יעוץ משפטי טרם הגיע למשרדו (עמוד 55 שורות 31-32). העובדה שהמנוח קיבל יעוץ נוסף גם רשומה בסעיף 4 לצוואה – "על פי יעוץ שניתן לי, הרי אם בעת פטירתי היא עדיין תהיה בת זוגתי, היא צפויה לתבוע ולקבל מחצית מכל רכוש...". (ההדגשה בקו תחתון של הח"מ). עו"ד שוהם העיד, כפי שצוטט מעלה, שהמנוח לא קיבל ממנו יעוץ משפטי.

63. באשר ליעוץ המשפטי הקודם שקיבל המנוח, עורך הדין לא ידע לתת פרטים ואף אחד מהעדים לא מסר מידע בעניין זה. עולה כמובן תהייה, מדוע קיבל המנוח יעוץ משפטי מוקדם, ואותו עורך דין עמו התייעץ, לא ערך עבורו את הצוואה. בכל אופן, תהיה זו נותרה גם היא ללא מענה. יחד עם זאת, ניתן לשער מעורבות התובע גם ביעוץ הנוסף, שכן הוא עצמו העיד שהמנוח ביקש ממנו ליצור קשר עם עו"ד לצורך עריכת צוואה, שהתקשר למספר עורכי דין ושהמנוח ביקש ממנו לעשות עבורו הכל. אין סיבה אם כן לחשוב, שההתייעצות המוקדמת, נעשתה ללא מעורבות הזוכה.

תלות המנוח בזוכה:

64. יש לזכור את נסיבותיו החריגות של מקרה זה. המנוח ניהל עם התובע מערכת יחסים הומוסקסואלית, כאשר הוא חי עם זוגתו מזה עשרות שנים ***, וכאשר הוא מסתיר את מערכת היחסים הנוספת מבת הזוג ומיתר בני המשפחה ומכריו. אחיו העיד: "כמובן שהוא לא סיפר לי על חיי האישות שלו, זה הוא לא סיפר לאף אחד" (פר' עמוד 38 שורות 4-5).

65. ההסתרה שחי בה המנוח, מייצרת ללא ספק בדידות. גם אם לגבי כל היבט אחר בחייו היה לו עם מי להיוועץ ולחלוק, מערכת היחסים עם התובע נותרה תחת מעטה של חסיון.

66. בנוסף, מרגע שהמנוח הצליח לפתח קשר הומוסקסואלי תוך הסתרתו מזוגתו, ברורה התלות שפיתח באדם איתו ניהל את הקשר הנוסף.

67. התובע עצמו העיד כי הוא והמנוח היו ב"מערכת יחסים פתוחה" (פר' עמ' 72 שורות 7-8). ואולם, גם כאשר רצה המנוח התנסות מינית עם אחר, פנה אל התובע על מנת שיארגן זאת (עמ' 72 שורות 10-11).

68. התלות המתוארת, בנסיבות המיוחדות, הביאה את המנוח להתרשמות בית המשפט, יחד עם מאפייני אישיותו, לחוש שעליו לספק את דרישות/רצונות התובע בתמיכה כלכלית. כך היה גם בקשר הומוסקסואלי קודם, שהצדדים כולם הסכימו שהמנוח נוצל בו כספית.

מכלול הנתונים מובילים למסקנה שיש לפסול את הצוואה מפאת השפעה בלתי הוגנת:

69. נפרש בפני בית המשפט סיפורו של המנוח, אדם חלש אופי ותלותי, בעל הפרעת אישיות שגורמת לו לשחזר פעם אחר פעם מצב קורבני וליפול קורבן לניצולו ע"י אחרים, או לפעול כפי רצונם תוך ביטול רצונו, כפי שקרה מספר פעמים במהלך חייו.

70. נפרש סיפורו של אדם שחי את חייו עם אישה משך 33 שנה, וזאת חרף נטייה מינית הומוסקסואלית, אותה הסתיר מכל חוג מכריו.

71. התנהלות המנוח ומצבו הנפשי המיוחד הביאו אותו למצב של תלות לסיפוק צרכיו, בגברים איתם ניהל מערכות יחסים בהיחבא. במקרה קודם של בחור בשם נ., נוצל המנוח ניצול כלכלי משמעותי. במקרה שבפני, נראה שהמנוח נזהר יותר בהוצאת כספים רבים מעבר ליכולתו לאחר קריסה קודמת (אף שלא נמנע מכך לחלוטין) ולפיכך בחר בדרך של עשיית צוואה, תוך שהוא מבטיח בהתכתבויות לתובע ש "אני אמות עוד שנתיים" (חרף גילו הצעיר יחסית והעדר מחלה מסכנת חיים).

72. התובע היה מעורב בעריכת הצוואה, מעורבות שאינה עולה כדי פסילת הצוואה על פי הוראות סעיף 35 לחוק, אך מספקת על מנת להשליך על המסקנה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

73. הפרעתו הנפשית של המנוח, היותו קורבן קל לניצול, יחד עם מעורבות הזוכה, העדר תשומת לב לעצות עורך הדין ומכלול הנסיבות שנפרשו בפני, מביאה למסקנה שסביר יותר שהצוואה היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת שהפעיל הזוכה על המנוח.

74. בסופו של יום, מידת ההשפעה הנדרשת על מנת להיחשב כבלתי הוגנת שונה מאדם לאדם. עמידות האחד להשפעות ולחצי סביבתו שונה מעמידותו של האחר. המנוח שעניינו נדון בפני, היה בעל "גולגולת דקה", כמעט חסר עמידות ללחצי הסביבה, ואין ספק מהתכתובת שהתובע הבהיר למנוח שהוא מצפה לסיוע כלכלי.

75. אני מוצאת להורות על פסילת הצוואה ומתן צו ירושה.

76. הנתבעים הודיעו שיש ביניהם הסכמות על נוסח צו הירושה וזכויות בת הזוג, ולפיכך יגישו אותן לאישור.

77. הוצאות ההליך – נסרקו חשבוניות מטעם עורכות הדין ואסמכתאות להוצאות ההליך בסכום כולל של כ 180,000 ש"ח.

78. לאחר ששקלתי היקף ההליך שנוהל אני מוצאת לחייב את התובע לשלם לנתבעים 1-3 יחד ולנתבעת 4, (שהיו מיוצגים בייצוג נפרד) סך של 30,000 ₪ לכל אחד, וסך הכל 60,000 ₪ בגין הוצאות ההליך לרבות שכ"ט עו"ד.

79. התיקים יסגרו.

80. מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  י"ג תשרי תשפ"ה, 15 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.