פלונית נ' מכבי שירותי בריאות ב"ש ואח'

כללי

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית נטענת בביצוע ניתוח היפרטרופיה והרמה של שדיה של התובעת בקופת חולים מכבי שירותי בריאות (להלן: "הנתבעת 1") שבה התובעת מבוטחת ואשר דרכה אושר לתובעת הניתוח בשל מצבה הבריאותי, ניתוח אשר בוצע ע"י המנתח ד"ר יורם וולף במסגרת הנתבעת 1. (להלן: "הנתבע 2").

    

   רקע עובדתי

    

2. התובעת, ילידת, X.X.98 פנתה ביום 25.8.15 לנתבעת, ולאחר בדיקה הופנתה לוועדה לניתוחי שד במסגרת הנתבעת. התובעת הופיעה בפני הוועדה ביום 17.11.15 אשר החליטה כי התובעת זכאית לביצוע הניתוח וההרמה. ביום 25.2.16 נבדקה התובעת ע"י הנתבע 2 אשר החליט כי חרף פטרת מתחת לשדיה ניתן לנתחה בתוספת מתן דיפלוקאן לאחר הניתוח. התובעת עברה את הניתוח ביום 25.2.16.

    

3. התובעת טוענת להעדר הסכמה מדעת וכי לא הוחתמה על טפסי הסכמה. כן טוענת כי לא הוצגו בפניה כל הסיכונים והסיכויים וכי אם היתה מודעת לכך היתה מסרבת לטיפול.

    

4. לטענת התובעת נותרה עם נזקים גופניים גדולים וצלקות נפשיות אשר החריפו את מצבה הנפשי וכן צלקות היפרטרופיות מרובות ומכאיבות, בליטות בשני צידי השדיים, מיקום גובה פטמות שגוי אשר בולטות מעבר לקו החזיה וכל זאת בשל תכנון לקוי של הניתוח.

    

   5. עוד מוסיפה התובעת כי היא עברה ביקורות בחודשים לאחר הניתוח והתלוננה שוב ושוב על נזקיה על הצלקות ועל גובה הפטמות אך לא זכתה למענה ולמעשה נגרמו לה סיבוכים שגרמו להתרחבות הצלקות מהן סובלת עד היום.

    

   6. ביום 26.12.17 ניתנה לתובעת זריקה ראשונה מסביב לפטמות ובחלק הלטראלי של הצלקת ורק ביום 11.3.18 לאחר תלונות חוזרות ונשנות התייחס הנתבע 2 לטענותיה של התובעת ומציין כי התובעת "לא מרוצה מהניתוח" וכי החזה ירד והפטמות נשארו בגובה רב יחסית לחזה.

    

   7. טענת התובעת בכתב התביעה היא כי לא רק שהניתוח לא הביא לתיקון מצבה אלא גרם לנזק חמור עוד יותר. התובעת פנתה ביום 1.5.18 לוועדה לבקשה לניתוח מתקן אך סורבה לכך ביום 7.5.18 בטענה כי הממצאים הקיימים כיום מעידים על ליקוי אסתטי מסוים ולא על בעיה רפואית תפקודית. לטענתה כאמור נותרה עם נזקים גופניים ונפשיים מה שמסב לה נזק בכל היבטי חייה.

       

   8. התובענה הוגשה כתביעת נזיקין לפיצויים בגין נזקי גוף. עילת התביעה העיקרית, כפי שהופיעה בכתב התביעה ובחוות הדעת הרפואית בתחום כירורגיה פלסטית שצורפה לתביעה, היא עוולת הרשלנות. כן טוענת להפרת חובה חקוקה של הסעיפים 63 לפקודת הנזיקין, סעיף 326 לחוק העונשין תשל"ז 1977, סעיף 338 (9) וסעיף 340 לחוק העונשין.

       

   9. בהתאם לחוות הדעת מאת ד"ר שמואל גולדן, מומחה בכירורגיה פלסטית מטעם התובעת, נטען כי הנתבעים התרשלו בטיפול בתובעת, הניתוח לא צלח נשארו צלקות רחבות כואבות ואדומות, הפטמות ממוקמות במקום גבוה מן המקובל. מה שמכונה HIGH RIDING NIPPLES .

       

   10. בנוסף טוענת התובעת כי עקב כך לא תוכל לייצר אינטימיות, ללבוש בגדי ים, ותישאר עם הבושה והסבל לכל ימי חייה.

        

   11. כמו כן טוענת לנזק נפשי, התובעת מצרפת חוות דעת מומחה בתחום הנפשי ד"ר ודים אהרונוביץ הקובעת כי הנתבעים התרשלו בטיפול בתובעת והותירו בה נזקים נפשיים . בחוות הדעת מעריך המומחה מטעמה עת שיעור נכותה הנפשית בשיעור של 20% על פי סע', 34ב (3) לתקנות הביטוח הלאמי.

        

   12. עוד טענה התובעת במסגרת תביעתה לעילות תביעה נוספות בנוסף לרשלנות, עילות של פגיעה באוטונומיה והיעדר הסכמה מדעת בכך שלא ניתנו לה הסברים מספקים אודות הניתוח וסיכוניו, הפרת חובה חקוקה וכן עוולת התקיפה עת בוצעו בה טיפולים רפואיים מבלי לקבל את הסכמתה לכך.

        

       13. התובעת עוד טוענת כי יש להעביר אל כתפי הנתבעים את נטל הראיה להוכיח שלא התרשלו בטיפולם בתובעת לפי הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

        

       14. בכתב ההגנה של הנתבעים, נטען כי דין התובענה להידחות. ראשית נטען כי לתובעת לא נותר כל נזק, וכי בנסיבות המקרה ננקטו אמצעי הזהירות המקובלים והסבירים באבחון ובטיפול בתובעת, תוך שימוש במיומנות סבירה ובסטנדרט רפואי סביר ללא סטייה מהפרקטיקה הנכונה. כמו כן טוענים להעדר כל קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין המעשים ו/או המחדלים המיוחסים להם.

            

       15. הנתבעים טענו אף כי לכך יש לדחות את הטענות להפרת חובה חקוקה. עוד נטען, כי לאחר קבלת יעוץ והסבר מלא ומקיף אודות הניתוח חתמה התובעת מדעת על טופס הסכמה וכן על טופס הנחיות, ואף מילאה שאלון בריאות. הנתבעים אף כפרו בתחולת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" ובטענות ליקויים ברשומות הרפואיות. הנתבעים טוענים כי היו קשובים לכל תלונות התובעת וכי קיבלה התייחסות לכל תלונותיה.

            

           16. בחוות דעת נגדית מאת ד"ר יעקב גולן נקבע כי התובעת הוכנה כנדרש לניתוח, כולל הסברים מקיפים על הניתוח הצפוי, אפשרויותיו, סיכוניו מגבלותיו וכן סיכונים אפשריים. הניתוח בוצע ע"י מנתח מנוסה בתנאים טובים. כמקובל התובעת חתמה על טופס הסכמה מדעת לניתוח הקטנת שדיים, הניתוח בוצע ללא דופי בהתאם לפרקטיקה המקובלת. מהלך הניתוח וההחלמה היו תקינים. הסיבוכים שהופיעו היו ידועים.

            

           17. המומחה אישר שאכן במשך הזמן הופיעה נדידה הדרגתית של רקמת השד הפנימית כלפי מטה בתוך השד מדובר בסיבוך ידוע ואין בכך להעיד על התרשלות של המנתח. בכל מקרה, אפשרות לדעתו סיכויי הצלחה של ניתוח מתקן הינם טובים מאוד.

            

           18. המומחה מטעם הנתבעים דחה את טענות מומחה התובעת וקבע כי לתובעת נותרה נכות אסתטית זמנית של 10% . לטענתו הצלקות הניתוחיות היו צפויות בכל מקרה לאחר כל ניתוח להקטנת שדיים.

            

           19. כמו כן הנתבעים צרפו חוות דעת בתחום הנפשי של פרופ' משה קוטלר אשר העריך את נכותה הנפשית של התובעת בשיעור 7.5% כאשר יש לשייך 2.5% להחמרה במצבה הנפשי בשל אכזבתה מהניתוח נשוא התובענה. נכות שאינה תפקודית כלל.

            

           20. נוכח הפערים בין הצדדים מונו מומחים מטעם בית המשפט, ד"ר מוריס טופז, בתחום הכירורגיה הפלסטית וד"ר לבקוביץ בתחום הנפשי. ד"ר טופז קבע כי הניתוח בוצע בטכניקה ראויה ואולם, ניתן היה לצמצם את מידת הטיית קפ"ע ("קומפלקס הפיטמה עטרה") כלפי מעלה, ע"י מיקום נמוך יותר בתכנון קודם לניתוח.

           כמו כן המומחה העריך את הפגימה במראה ובמבנה השדיים בנכות אסתטית זמנית של 10% החל משנה לאחר הניתוח מיום 25.2.17 ועד שנה לאחר ביצוע הניתוח המתקן. עלות ניתוח מתקן בעלות של 40,000 ₪. הניתוח עשוי לצמצם או לבטל את הנכות הזמנית.

            

           21. מומחה בית המשפט פרופ' לבקוביץ קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 5% לפי סעיף 34 (ב) 2 הפרעת הסתגלות עם סימנים קליניים שארתיים קלים, אובייקטיבים וסובייקטיביים המגבילים באופן קל את תפקודה, ללא פגיעה בכושר העבודה. כי זקוקה לטיפולים שיחתיים אשר מצויים בסל הבריאות.

            

            

           דיון והכרעה:

           רשלנות רפואית – האמנם?

            

           22."תיקי רשלנות רפואית מציגים דילמה קשה בפני בתי המשפט... במידה רבה בשל הקושי האמיתי לא אחת ולא שתיים לרדת לנבכי המקרה בו מדובר, שעל פי רוב גלום בו כאב אנושי גדול של נכות וסבל, אל מול עבודתם של הרופאים שבסיסה מחויבותם המקצועית ("שבועתם") לטיפול ראוי, והנחת היסוד היא השתדלות ראויה בעבודה הרפואית... לאחר שצלחנו משוכות תיעוד, השאלה הניצבת היא – וכך גם בענייננו – היכן קו הפדות בין גישה מקצועית סבירה כזו או אחרת ... לבין רשלנות. אין בית-משפט שיתיימר כי מצא את המפתח לכך, אך הוא מונחה על-ידי עקרונות שבדין, פסיקה ושכל ישר" (ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' דוד לוביאניקר [פורסם בנבו] ניתן ביום 12.7.11).

            

           23. עוולת הרשלנות מושתתת על שלושה אדנים: קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק, הפרתה של החובה ונזק הנוצר כתוצאה מההפרה.

            

           24. נקודת המוצא העקרונית היא כי ביחסים שבין רופא למטופל קיימת חובת זהירות. יחד עם זאת, חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על-פי מבחן הצפיות במישור הטכני והנורמטיבי. משמע, על בית-המשפט לבחון את הסוגיה האם רופא סביר היה יכול בנסיבות המיוחדות של המקרה לצפות את התרחשותו של הנזק. אם התשובה לשאלה זו הינה בחיוב, אזי יש לבחון את הסוגיה האם רופא סביר צריך אף לצפות את התרחשות אותו נזק, שכן רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית (ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי פ"ד מח ( (3) 45).

            

           25. בהקשר זה יוזכר כי כלל יסודי בביקורת שיפוטית בתביעות שעילתן רשלנות רפואית הוא כי האחריות המוטלת על רופא, אינה אחריות מוחלטת הנבחנת על פי התוצאה. על הרופא מוטלת חובה לנהוג במקצועיות ובמיומנות, תוך שקילה של מכלול השיקולים הרלוונטיים בהתאם לידע הרפואי המקובל בעת הרלוונטית (ת.א (מחוזי מרכז) 52964-02-11 אליק איליאדז'ייב נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו] ניתן ביום 30.12.14).

            

           26. לא כל החלטה אשר בדיעבד מתבררת כהחלטה מוטעית היא החלטה רשלנית. זאת כיוון שהמבחן אשר על פיו בית המשפט בוחן מעשה או מחדל כלשהו של רופא, תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו רשלנות אם לאו אינו מבחן של "חכמים לאחר המעשה" אלא של הרופא הממוצע בשעת המעשה (ע"א 280/60 א. פדרו נ' חפץ פלדמן ואח' פ"ד טו 1975, 1977 ראו גם (ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות פ"ד מה ( (2) 142 (1991)). החובה המוטלת על-פי דיני הרשלנות, איננה לתוצאה כי אם למאמץ, שכן דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על עקרון האחריות המוחלטת (ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרו פ"ד נ 3) 748]. הוכר כי ; רופא בשר ודם עשוי לטעות וברי כי לא כל טעות מהווה רשלנות ..." ( ע"א 632/95 כדר נ' פרופ' יובל הרישנו (28.11.2007) (עוד ראו לעניין זה, ע"א 4975/05 לוי נ' ד"ר זאב מור (20.3.2008).

            

           בהקשר זה יוזכר כי כלל יסודי בביקורת שיפוטית בתביעות שעילתן רשלנות רפואית הוא כי: "המבחן אשר על בית המשפט לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא תוך כדי טיפולו המקצועי, איננו מבחן של חכמים לאחר המעשה אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה;

            

           27.לעניין הרשלנות הרפואית, ראוי אף לציין אמות מידה חיוניות נוספות, והן הכרה בקיומן של כמה שיטות מקובלות וכן בחופש של הרופא לבחור ביניהן כאשר גישה מעשית בהתאם לפרקטיקה הרפואית חייבת להתיר מרווח של שינויים או סטיות מסוימות, בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה (אמנון כרמי בריאות ומשפט 333-332 (2003) והמובאות שם).

            

           28. הבסיס אם כן לקביעה בתיק זה הינו מצבה של התובעת, כפי שרופא סביר צריך היה להתייחס אליו בזמן אמת, תוך התעלמות מההתפתחויות שאירעו לאחר מכן, שיכולות ללמד בדיעבד מה היה מצבה של התובעת במועד בו פנתה לקבלת טיפול רפואי.

            

           נטל הראיה

           29. אשר לנטל הראיה, הרי התובעת באמצעות חוות דעת המומחה מטעמה יודעת להצביע היטב על הגורמים שהביאו לשיטתה לתוצאה עגומה לשיטתה ודי בכך על מנת לקבוע כי אין מקום לתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה, החל רק בנסיבות בהן לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק בריאות ומשפט', מה' 2 כרך א' עמוד 235 ואילך, עמוד 409 ואילך).

            

            

           האם התרשל המנתח באופן עריכת הניתוח

            

           30. ויצוין, כפי שפורט בהרחבה בפסיקה שהובאה לעיל, כי רשלנות רפואית לא יכולה להיגזר בדיעבד מן התוצאה הסופית, ואין חולק כי לא כל תוצאה סופית שאינה אופטימלית מצביעה על רשלנות רפואית. יחד עם זאת במקרה שלפנינו כעולה מחוות דעתו של המומחה ומחקירתו יש מקום להטלת אחריות על הנתבעים ואפרט. בכתב המינוי של ד"ר מוריס טופז נקבע כי המומחה אף יתייחס לשאלה "האם הטיפול היה סביר והאם נפלו בו פגמים".

           ראה כתב המינוי מיום 9.1.22:

           "א)האם הטיפול היה סביר והאם נפלו בו פגמים.

           ב)האם תובעת לוקה כיום בנכות בעקבות הטיפול הרפואי וכתוצאה ממנו, ואם כן, לאיזו תקופה ומהו שיעור הנכות.

           ב)מהן הנכויות הזמניות שיש לקבוע לתובעת ולאילו תקופות.

           ג)האם יש לצפות לשיפור או להחמרה במצבה בעתיד.

           ד)מהן המגבלות התפקודיות של התובעת אם בכלל, ובמיוחד בשים לב לעבודתה ולמקצועה.

           ה)האם תהיה התובע זקוק לטיפולים רפואיים בעתיד, ואם כן, מהם סוגי הטיפולים להם תזקק, מה עלותם, האם הם כלולים בסל הבריאות. ככל שהמומחה ימליץ על טיפול ניתוחי, יתייחס לסיכונים הכרוכים בו וסיכויי הצלחתו."

            

           31. בחוות דעת מומחה בית המשפט נכתב: : " ד"ר גולדן טוען: "אחת הסיבות שהתוצאה של ה high ridding nipples היא כאשר לפניי הניתוח, המנתח מסמן את מיקום הפטמות, יש לקחת בחשבון שבגלל כובד השדיים העור מתוח וכאשר מקטינים את השדיים, המשיכה על העור נפסקת ואז נוצר הצב דלעיל. נראה שהמנתח לא לקח בחשבון את מתיחת העור עקב הכובד ולא סימן את גובה הפטמות במקום הנכון".

           טענתו זו של ד"ר גולדן נכונה בבסיסה. אחת הסיבות למיקום גבוהה מדי של הפטמות על דופן החזה, ופנייה מעלה של קפ"ע star gazing) ) הינה ליקוי בתכנון מוקדם של מתווה הניתוח ."

           ".... ד"ר גולן מייחס את הסיבה למיקום הגבוה של הפטמות והטייתן כלפי מעלה אך ורק לתופעת ה PSEUDOPTOSIS ואולם אין בהסבר זה מענה מלא למיקום הגבוהה הנצפה כיום של קפ"ע ובלט העטרה מעל לשולי החזייה. ניתן להניח כי לו מוקמו הפטמות מעט נמוך יותר, שולי העטרות היו חבויים בתוך החזייה והצורך בניתוח מתקן היה נדרש פחות."

           "...קביעתו של ד"ר גולן את עלות הניתוח המתקן כ- 20,000 ₪ הינה לדעתי הערכה בחסר.

            

           10. הניתוח בוצע בטכניקה ראויה, ואולם, ניתן היה לצמצם את מידת הטיית קפ"ע כלפי מעה, ע"י מיקום נמוך יותר בתכנון קודם לניתוח.

           11. ניתוח מתקן עשוי לשפר את מראה ומבנה השדיים.

                

               13. ניתוח מתקן עלול להיות כרוך בסיבוכים מעבר לאלו שהיו כרוכים בניתוח הראשוני"

                

                

               32. המומחה נחקר על חוות דעתו וציין כי עמד בפניו טופס הסכמה לניתוח הקטנת שדיים (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 7.4.24 ש 23-24). ואישר כי חתימת התובעת מופיעה עליו (עמ' 4 ש' 2-3).

               המומחה התייחס לסירוב התובעת לביצוע ניתוח מתקן ואמר כי לדעתו סירוב לניתוח כזה הינו מוצדק כי כל ניתוח עלול להיות כרוך בסיכונים שגם לא הופיעו בניתוח הראשוני.

               ראה דברי המומחה בעמ' 11 ש' 29-38.

               "עו"ד דרורי: נכון, אז אדוני האם יש איזושהי הצדקה לסירוב של התובעת לבצע ניתוח מתקן?

               העד, ד"ר טופז: בוודאי, כל ניתוח עלול להיות כרוך בסיכונים שגם לא הופיעו בניתוח הראשוני, ובמיוחד בניתוח מתקן כזה שהבעייתיות בו היא שאספקת הדם לפטמה בשלב שלאחר הניתוח מגיעה ע"י מתלה שמוצאו בחלק התחתון של השד, והוא אמור להזין את הפטמה, וזה שונה ממצב רגיל שאספקת הדם אל הפטמה מאזורים נוספים, כך שאם חלה פגיעה בניתוח המתקן, חלה פגיעה בפדיקל, במתלה שמזין את הפטמה ואת העטרה, יכול גם להיווצר מצב של פגיעה בפטמה, נמק, מעבר למה שהיה בניתוח הראשוני וזה ברור,

               עו"ד דרורי: זאת אומרת, שהסיבוכים בניתוח השני הם גדולים יותר מהסיבוכים בניתוח הראשון? כך כתב אדוני בחוות הדעת,

               העד, ד"ר טופז: יכולים להיות,"

                

               33. כאשר נשאל המומחה לעניין גובה הפטמות האופטימלי שהיה צריך להיווצר שאז הפטמות לא היו יוצאות מגובה החזיה ענה כי מקור הבעיה הינה בתכנון. ראה עמ' 13 ש' 28-30, עמ' 14 ש '14-16

               "עו"ד דרורי: גובה הפטמות אצל התובעת כשבדקת אותה היה 21.5 ס"מ, יאמר לנו אדוני מהו הגובה האופטימלי שהיה צריך להיווצר לא הגובה הגבוה, מה הגובה האופטימלי שאז הפטמות לא היו יוצאות מגובה החזייה?

                העד, ד"ר טופז: אז כן, אז אני אומר לך, זה לא אופטימלי באופן כללי, זה אופטימלי מבחינתה, אז אני אומר היום כשאני מסתכל על צילום ה' וצילום ו', אני אומר שאם בתכנון זה היה ס"מ וחצי יותר למטה, אז כל הבעיה הזאת לא הייתה קיימת,".

                

               לגבי הצלקות חזר המומחה על חוות דעתו והסביר בעמ' 16 ש' 34-39, עמ' 17 ש' 1-25.

               "העד, ד"ר טופז: אני אסביר, ראשית, ההתייחסות שלי הייתה לגבי צלקות שהן חורגות ממראה של צלקת, הרי אם היא הייתה עוברת ניתוח הקטנת שדיים מוצלח והכל היה בסדר היו נשארות אותן צלקות, אני מתייחס לדלתא, ואני מתייחס יותר בעניין המיקום של הפטמה כאן, כי אחרת מבחינת הצלקות עצמן אין לי מה להעיר,

               העד, ד"ר טופז: היא מותאמת למיקום הפטמות, כי מבחינת הצלקות אין לי שום דבר לומר,

               עו"ד דרורי: עמוד 7 לחוות הדעת שלך אדוני, שורות 3 עד 4, זה מתחיל אפילו משורה 2, 'קאפה אמור להיות ממוקם קדמית לפסגת השד, אחת הסיבות למיקום גבוה מדי של הפטמות על דופן החזה, ופניה מעלה של הקאפה הינה ליקוי בתכנון מוקדם של מתווה הניתוח', אגב, אדוני הסכים עם המומחה ז"ל שכמובן נפטר ועל כן אני לא יכולה להתייחס, אבל אדוני למעשה בחוות דעתו כותב שהוא מסכים עם הטענה שהתכנון היה לקוי, אם כן, ליקוי בתכנון מוקדם מה ההשפעה שלו למעשה? את התוצאה אנחנו יודעים, האם במקרה הזה, עצם התכנון הראשוני שהיה לקוי בתכנון המוקדם, הוא למעשה מה שהביא את התובעת למצב שהיא נמצאת בו היום?

               העד, ד"ר טופז: אני הסברתי את זה גם קודם, בעיקרון, מבנה השדיים לפני הניתוח היה גדול וצנוח, גדול זה מבחינת המשקל שהוסר, צנוח זה בשרטוט שעמד לעיוני שראיתי, זה היה המרחק בין האזור הזה לבין קצה הפטמה, שהיה 33 באחד ו-32 בשני, זה אומר שהמיקום היה נמוך, בתכנון שאנחנו עושים אנחנו בעצם אמורים למקם או לצפות את מיקום הפטמה במצבה החדש, אתה צריך להביא בחשבון שכאשר אתה מסיר את המשקולת הזאת של 800 גרם רקמת השד תעלה כלפי מעלה, בכמה היא תעלה? זה קשה מאוד להניח, אם השארת את זה טיפה ארוך מדי אז הפטמה מסתכלת כאילו למטה, אתה שם את זה קצר מדי הפטמה מסתכלת למעלה, או היא גבוהה מדי, כך שיש פה את הטווח, כמובן שאם השדיים הם יחסית קטנים ואתה מסיר שם 300 גרם, הצפי לטעות הוא הרבה יותר קטן, כאשר השדיים מאוד צנוחים ובתכנון המוקדם שוב אתה עומד אתה מצייר את המרחק הזה שבו אתה תרצה למקם את הפטמה תמיד יכולים להיות שינויים, כך שאמרתי אם התכנון המקורי היה בס"מ או בס"מ וחצי היה נמוך יותר, לא הייתה כאן שום בעיה, הפטמות היו חבויות בתוך החזייה ולא היו רואים שום דבר"

                

               כאשר נשאל המומחה באופן מפורש אם התכנון היה לקוי ענה בעמ' 18 ש' 15 -16 ש' 30-36:

               כב' השופט גזית: "... האם התכנון היה לקוי כן או לא?

               העד, ד"ר טופז: במבחן התוצאה זה שגוי זה לא, אמרתי ודייקתי, תמקם את זה ס"מ למטה,

               כב' השופט גזית: "...עכשיו אתה להגיד האם התכנון היה לקוי, כן או לא? לא במבחן התוצאה, במבחן עכשיו רופא בא לתכנן ניתוח, במבחן התוצאה כל אחד יכול לומר,

               העד, ד"ר טופז: מכיוון שאתה מכוון אותי לקיר אז אני אומר בצורה יותר נחרצת, הדברים האלה היו צריכים להיות ואני אמרתי אותם, אם אתה בא ואתה רואה זה מיד לאחר הניתוח, והצלקות והפטמות גבוהות חד משמעית או-קיי בסדר זה היה ליקוי בתכנון...,"

               המומחה היה צריך לצפות כי תכנון מוקדם לקוי יביא לתוצאה שנגרמה.

               קיים קשר סיבתי בין בתכנון המוקדם הלקוי לנזק.

                

               34. המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטריה לא נחקר על חוות דעתו.

                

               35. המומחים הרפואיים אשר בדקו את התובעת, מונו ע"י בית המשפט, ולפיכך אין להם כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.

                

               יפים לסוגיה זו דבריו של כב' השופט ש. אלוני ז"ל בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (פורסם בנבו 23.4.1990), בפיסקה 4 של פסק-הדין):

                

               ”משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.

                

               בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט".

                

               לחוות דעתוֹ של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט קיים מעמד מיוחד. לעניין זה ראה דברים שכתב כב' השופט ס. ג'ובראן בע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו ואח' (פורסם בנבו) (מיום 28.11.2007):

                

                ”בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת "אל נא תעזב אותנו... והיית לנו לעיניים" (במדבר, י, לא). המשנה אומרת "אין מודדין אלא מן המומחה" (משנה עירובין, ה). רוצה לומר, כי מדידת התחום נעשית על ידי מומחה הבקי בתחום.“

                

                

                

               36. לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתם של המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט וקובע כי הנתבע התרשל כלפי התובעת בתכנון הניתוח וגרם המיקום השגוי של פטמות ומאמץ את שיעור הנכויות אותה קבעו המומחים מטעם בית המשפט בחוות דעתם.

                

               קבלת הסכמה מדעת

               37. לצורך ביצוע טיפול רפואי וטרם ביצועו על המטפל לקבל מהמטופל הסכמה מדעת. על המטפל להציג לפני המטופל את מכלול המידע שאדם סביר היה נדרש לו כדי לגבש החלטה מושכלת אם להסכים לטיפול המוצע. ביצוע הטיפול הרפואי תוך הפרת חובת הגילוי שחב המטפל למטופל ואי מסירת מלוא המידע הרלוונטי לטיפול מהווה הפרת חובת הזהירות שחב המטפל למטופל.

                

               38. חובה זו מעוגנת לגבי טיפול רפואי בחוק זכויות החולה תשנ"ו- 1966 (להלן: "חוק זכויות החולה") הקובע בסעיף 13 (א) "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת ..."

                

               39. הנתבעים צירפו טופס קבלת הסברים לניתוח וטופס הסכמה לניתוח חתומים ע"י התובעת (נספח 2 לתצהירי הנתבעים עמ' 12-14)

               משקבע מומחה בית המשפט כי התובעת חתמה על טופס הסכמה בחתימתה, ומשקיבלתי את טענת הנתבעים כי התובעת קבלה הסברים על הסיכונים והסיבוכים לא מצאתי כי הניתוח בוצע ללא הסכמה מדעת של התובעת.

               הנתבע טוען כי טופס ההסכמה לא אמור להכיל את כל פרטי התיק הרפואי כי אחרת לא היה צורך בתיק הרפואי (עמ' 46 ש' 15-16). הנתבע חזר על כך שהתובעת קיבלה הסברים מלאים גם שאינם מובאים בטופס ההסכמה (עמ' 46 ש' 22-26).

               המומחה חזר על כך שטופס ההסכמה ניתן לתובעת ביום הייעוץ על מנת שיהיה לה מספיק זמן לעבור עליו (עמ' 45 ש' 6-7).

                

               40. יש לציין כי המוצגים הנ"ל, קרי טופס ההסכמה וטופס קבלת ההסברים, הוגשו גם ע"י התובעת עצמה (נספח 3 לתצהיריה), מה שמעיד על הסכמתה לתוכנם. אמנם התובעת טענה בחקירתה כי לא בטוחה כי החתימות שלה אך יחד עם זאת אמרה במפורש כי אינה טוענת לזיוף.

               (ראה עמ' 33 ש' 17 -27)

               "עו"ד שוייצר: זה חתמת כשקיבלת את התיק?

               העדה, התובעת: נכון,

               עו"ד שוייצר: ולצד זה, זה לא חתימתך?

               העדה, התובעת: לא,

               עו"ד שוייצר: וגם בטופס השני זה לא חתימתך לצד 25/02/2016 אין פה חתימה שלך?

               העדה, התובעת: יכול להיות שכן, אני לא יודעת,

               עו"ד שוייצר: כשקיבלת את התיק זה לפני שהוגשה התביעה, נכון?

               העדה, התובעת: כן,

               עו"ד שוייצר: והמסמכים האלה את אומרת קיבלתי אותם כשקיבלתי את התיק,

               העדה, התובעת: הם היו בתוך התיק, כן,

               עו"ד שוייצר: אמרת לעוה"ד שלך שזייפו את החתימה שלך?

               העדה, התובעת: אמרתי לה שזאת לא החתימה שלי, אני לא אמרתי זייפו אני אמרתי שזאת לא החתימה שלי, אני לא חוקרת חתימות,"

                

               וכן עמ' 34 ש' 20-21:

               " עו"ד שוייצר: אבל אם זה לא שלך, זה מזויף אם זה חתימה,

               העדה, התובעת: אבל אני לא יודעת אם היא מזויפת או לא, אני לא חוקרת חתימות,"

                

                

               41. באשר לטענת התובעת כי החתימה אינה חתימתה ,למען הזהירות אציין כי על הטוען טענת זיוף הלכה היא, כי טענת זיוף, או טענות מרמה אחרות, מחייבות פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל במיוחד (ראה, למשל, ע"א 8393/00 מי גולן בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 728; ע"א 5663/90 הספקה חב' מרכזית בע"מ (בפירוק) נ' גרוס, פ"ד מח(4) 866, 875.

                

               אף על פי כן, עיון בטפסי ההסכמה מצביע כי הסיבוכים מסוג "DOG EAR" ומסוג BOTTOMING OUT " לא מופיעים, סיבוכים שמן הראוי היה לציין.

               כמו כן עסקינן בתובעת קטינה כבת 17 שנים באותם הימים ואין לצפות שתדע לשאול על סיבוכים שלא מוזכרים בטפסי ההסכמה.

               הנתבע הסביר לתובעת על הניתוח ועל עוד כל מיני דברים אבל לא הוכיח שהסביר על הסיבוכים הנ"ל.

                

               פגיעה באוטונומיה

               42. עילת הפגיעה באוטונומיה כרוכה בעילה של היעדר הסכמה מדעת. כאשר לא נמסר למטופל המידע הדרוש טרם ביצוע הטיפול הרפואי, מחדל זה כשלעצמו יכול להוות עילה להכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה, ללא קשר לשאלת הנזק שנגרם מאותו טיפול וללא צורך להוכיח קשר סיבתי בין אי קבלת הסכמת המטופל לטיפול ובין הנזק. במקרה דנן מצאתי כי לא ניתנה הסכמתה מדעת באופן מלא.

                

                

               רישום לקוי

               43. התובעת טוענת כי המנתח לא תיעד כדבעי את ביקוריה אצלו לאחר הניתוח מלבד מסמך כשנתיים לאחר מועד ביצוע הניתוח.

               לעומת זאת טוען הנתבע כי המעקב בוצע במסגרת המרפאה וקופת החולים וכי התובעת דיווחה שהיא חשה בטוב. כן הוסיף כי יש דברים שלא נכתבו והם נובעים משגרת עבודתו (עמ' 44 ש' 26-27).

               כשעומת עם הטענה אם כל מה שנכתב בתצהירו הוא הסקת מסקנות והסתמכות על שגרת עבודתו ענה שבפירוש לא. (עמ' 44 ש' 19-21).

               הנתבע חזר על כך שראה את התובעת כעשר פעמים לאחר הניתוח (עמ' 56 ש' 25-26), לאחר מכן טען כי אינו זוכר אך בדק שהכל היה בסדר. (עמ' 57 ש' 6-7).

               המומחה הודה כי יתכן וחלק מהדברים לא נרשמו עמ' 57 ש' 9-10:

               "עו"ד דרורי: אני אומרת לך שלא ראית

               ד"ר וולף: את אומרת אבל אני לא בטח בכך בכלל, כי רוב הסיכויים שכן ראיתי,

               עו"ד דרורי: אבל זוכר את התיק רק מהרשימות,

               ד"ר וולף: רוב הסיכויים שכן ראיתי, יכול להיות שחטאתי בלא לרשום את זה אבל רוב הסיכויים שראיתי,..."

                

               כמו כן הנתבע טען כי בדק את התובעת לאחר הניתוח אך הרישומים מתייחסים לבדיקה לפני. (עמ' 28-35).

                

               הנתבע חזר על דבריו כי ההסכמה מכילה את מה שההסכמה צריכה להכיל ואילו התיק הרפואי מרחיב על כך עשרות מונים . (עמ' 63 ש' 25-27).

                

               44. בכל מקרה גם אם אקבל שנפלו פגמים אילו ואחרים בעריכת התיעוד הרפואי הרי שמשמעות מחדל זו הוא שבמקרה כזה עובר נטל השכנוע לגבי אותן עובדות, שלו היו רשומות רפואיות כנדרש קל היה לבררן, אל הרופא או המוסד הרפואי. ע"א 6330/96 אורנה בנגר קטינה נ' בית החולים הכללי ע"ש ד"ר הלל יפה חדרה, נב(1) 145 (פורסם בנבו 26.1.98)

               כפי שקבעתי לעיל סבורני כי הייתה התרשלות של הנתבע 2.

                

                

               נכותה הנפשית של התובעת

                

               45. כפי שפורט לעיל אני מעמיד את נכותה הנפשית של התובעת בגין אירועי מושא תביעה זו על 5% כקביעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.

                

               סוגיית הנזק

                

               נכות תפקודית

                

               46. על מנת לזהות ולקבוע את שיעור הנזק שנגרם לתובעת, עלינו לבחון את השלכות המקרה הן על נכותה התפקודית הן על השתכרותה של התובעת לעומת מצבה לפני הניתוח. בנקודה זו נזכיר כי אחת המטרות העיקריות, תכלית התכליות של דיני הנזיקין, היא "השבת המצב לקדמותו" (אהרן ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" עיוני משפט ט (1983) 243, 251-249 (1983).

                

               47. ממכלול הראיות שהובאו לפני עולה כי לאירועים מושא תיק הייתה השפעה תפקודית על חיי היום יום של התובעת.

                

               48. אכן התובעת סובלת מנכות צמיתה בתחום הנפשי והן בתחום האסתטי. לטענתה רק בעתיד תוכל לדעת כיצד ישפיע על מהלך חייה, מציאת זוגיות והחיים האינטימיים שלה והיא עותרת לנכות תפקודית בשיעור 100%.

                

               49. לעומת זאת הנתבעים טוענים כי עוד לפני הניתוח בילדותה סבלה התובעת מדימוי גוף נמוך וכן מעקמת אשר גרמו לה לא ללכת לבריכות להתבייש בגופה ולא להשתתף בפעילויות חברתיות. כמו כן טוענים הנתבעים כי התובעת עובדת במשרה חלקית במקום עבודה אשר מרוצים ממנה והיא מרוצה ולפיכך לא נגרמה לה כל נכות תפקודית או פגיעה בכושר עבודתה.

                

               50. אכן נכויותיה של התובעת הינן אסתטית בשיעור 10% ונכות נפשית בשיעור 5%.

               יובהר כי הנכות בתחום הכירורגי נקבעה כזמנית אך מאחר ואין בדעת התובעת לעבור ניתוח מתקן הנכות הפכה לקבועה.

               לגבי קטינים וצעירים קיימת זהות בין הנכות הרפואית לזו התפקודית ובין שתי אלה לגריעה מכושר ההשתכרות (לסקירת הפסיקה ראו: ע"א 9873/06 כלל נ' פפו [פורסם בנבו] (22.3.09)); חריגה מכלל זה שמורה למצבים שבהם ברור שהנכות אינה תפקודית (ראו לדוגמא: ע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר [פורסם בנבו].

                

               51. בענייננו כאמור, יש מקום לסטייה משיעור הנכות הרפואית המשוקללת, שכן אין לטעמי ליתן לנכות האסתטית משמעות תפקודית מלאה. כמו כן ממילא היו נותרות צלקות אך הצלקות במקום אינטימי. לעניין זה נקבע בעניין גירוגיסיאן, כי במקרה של צלקות נרחבות בגוף "הנכות הרפואית לפי התוספת לתקנות הנ"ל היא בשיעור של 20%, על אף שיתכן שלא יהיה בהן הפרעה תיפקודית כלשהי, או שזו תהיה בשיעור הנמוך מ-20%" (ראו גם ע"א 7991/96 אלקבהא נ' קוטייבה כנעאן [פורסם בנבו] (ניתן ביום 12.1.00); ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור [פורסם בנבו] (1.2.09), כן ראו: תא (מחוזי, י-ם) 7173-05 אדם אשר לוי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול [פורסם בנבו] (14/2/12).

               עוד יצויין כי המומחה הרפואי בתחום הנפשי קבע שהנכות אינה תפקודית. פרופ' לבקוביץ קבע בחוות דעתו "לסיכום מדובר באשה צעירה בת 24 שחוותה אכזבה בשל תוצאות ניתוח הקטנה והרמת שדיים וחווה קשיי הסתגלות. מחוות הדעת של עמיתי, מהחומר הרפואי שהוצג בפניי ומהבדיקה שערכתי, התרשמתי שלהפרעת ההסתגלות סימנים קליניים שארתיים קלים, אובייקטיבים וסובייקטיביים המגבילים באופן קל את תפקודה ואת התאמתה של גב' __, ללא פגיעה בכושר העבודה.

                

               52. לפיכך מצאתי לנכון להעריך את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור 5% בלבד.

                

               חובת הקטנת הנזק.

                

               53. לטענת הנתבעים יש להטיל על התובעת אשם תורם בהתאם לעקרון אי הקטנת הנזק בכך שלא מבצעת ניתוח מתקן.

                

               54. לטענת התובעת הרי עפ"י חוות דעת מומחה בית המשפט ועפ"י עדותו ניתוח מתקן אינו חף מסיכונים ולפיכך סרובה לבצעו מוצדק.

                

               55. בחוות דעת מומחה בית המשפט, ד"ר טופז, נכתב:

               " 11. ניתוח מתקן עשוי לשפר את מראה ומבנה השדיים.

           12. קודם לביצוע ניתוח מתקן נדרשת ירידה משמעותית במשקל בקביעת מועד ביצוע ניתוח מתקן יש להביא בחשבון שינוים משמעותיים במבנה ומראה השד בעקבות הריונות והנקות ושינוי משמעותי במשקל הגוף לאחר הניתוח המתקן.

           13.  ניתוח מתקן עלול להיות כרוך בסיבוכים מעבר לאלו שהיו כרוכים בניתוח הראשוני.

           14. ...

           15. ...

                16. ניתוח מוצלח לתיקון הפגימה צפוי לצמצם או לבטל את הנכות הזמנית.

                

               56. כאשר נחקר המומחה על חוות דעתו ונשאל לגבי הנכות והאם סירובה של התובעת לעבור ניתוח כזה מוצדק ענה בעמ' 11 ש' 22-38 :

               עו"ד דרורי: אתה כותב כי בשלב זה התובעת אינה מעוניינת לאחר חוות הדעת שקיבלה בדבר המורכבות לבצע את התיקון, ובהמשך בעמוד 10 לחוות דעתך, סעיף 13, אורך הצלקת התחתונה, זה עמוד 10, אתה למעשה כותב,

               כב' הש' גזית: 'ניתוח מתקן עלול להיות כרוך בסיבוכים מעבר לאלה שהיו כרוכים בניתוח הראשוני', כן, מה השאלה?

               עו"ד דרורי: נכון, אז אדוני האם יש איזושהי הצדקה לסירוב של התובעת לבצע ניתוח מתקן?

               העד, ד"ר טופז: בוודאי, כל ניתוח עלול להיות כרוך בסיכונים שגם לא הופיעו בניתוח הראשוני, ובמיוחד בניתוח מתקן כזה שהבעייתיות בו היא שאספקת הדם לפטמה בשלב שלאחר הניתוח מגיעה ע"י מתלה שמוצאו בחלק התחתון של השד, והוא אמור להזין את הפטמה, וזה שונה ממצב רגיל שאספקת הדם אל הפטמה מאזורים נוספים, כך שאם חלה פגיעה בניתוח המתקן, חלה פגיעה בפדיקל, במתלה שמזין את הפטמה ואת העטרה, יכול גם להיווצר מצב של פגיעה בפטמה, נמק, מעבר למה שהיה בניתוח הראשוני וזה ברור,

                עו"ד דרורי: זאת אומרת, שהסיבוכים בניתוח השני הם גדולים יותר מהסיבוכים בניתוח הראשון? כך כתב אדוני בחוות הדעת,

                העד, ד"ר טופז: יכולים להיות,"

                

               57. נוכח דברי המומחה הן בחוות דעתו והן בחקירתו ונוכח גילה ומצבה של התובעת מצאתי כי סירובה של התובעת לעבור ניתוח מתקן מוצדק ולפיכך אין להטיל עליה אשם תורם ו/או להפחית מגובה הפיצוי בגין עקרון אי הקטנת הנזק.

                

                

               הפסדי שכר לעבר

               58. לגבי העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

               וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע:

               "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדוייקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

                

               59. התובעת לא טענה בכתב התביעה להפסד שכר לעבר, אולם מסיכומיה ניתן להבין כי מבקשת פיצוי בגין רכיב זה נוסף להפסד לעתיד אך לא נקבה בסכום.

                

               60. משלא נטענה הטענה בכתב התביעה הרי עסקינן בהרחבת חזית אסורה.

                

               61. למען הזהירות אציין כי ממילא התובעת היתה כבת 17.5 שנים במועד הניתוח, לא עבדה במועד האירועים. במצב זה לא הוכח כי התובעת ספגה הפסדים כלשהם לעבר או כי היה בכוונתה לעבוד בעבר בתקופה בה לא עבדה.

                

               62. התובעת לא צרפה אסמכתאות כלשהן לפגיעה בשכרה ולפיכך לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

                

               הפסד השתכרות לעתיד:

                

                

               63. "אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהייה ועתיד שלא יהייה – ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" ע"א 2061/90 מרצלו נ' מד"י (ח) 802, 822 01/03/93).

                

               64. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

                

               65. התובעת מציעה לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס נכות בשיעור 15% ושכר של 3500 ₪.

                    

               66. לעומתה טוענים הנתבעים כי לתובעת לא נגרמו או יגרמו כל הפסדי שכר.

                    

                   67. לא נסתרה העובדה כי התובעת נותרה עם נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה.

                    

                   יש אף לזכור כי עפ"י הפסיקה, יש לפסוק פיצוי לעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה. ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' בורבה פד"י מט ((2) 257 23.11.94). ובהתאם לפסיקת ביהמ"ש ברע"א 7798/18, פלונית נגד עדי שושנה (פורסם ב"נבו" 22.11.18), הרי שייפסקו 70% מהחישוב האקטוארי

                    

                   68. לפיכך אני מוצא לנכון לפסוק לתובעת פיצוי על בסיס שכרה הנטען של 3,500 ש"ח ו-5% נכות תפקודית = 49,000 ₪.

                        

                       69. התובעת לא טענה להפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות ולפיכך לא אדרש לראש נזק זה.

                        

                       הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה:

                       70.לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע:

                        

                       "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

                        

                       71. התובעת טוענת כי נגרמו וייגרמו לה הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה כתוצאה מן האירועים מושא תביעה זו עבור רופאים מומחים, בדיקות ומעקבים להם תידרש עד סוף ימי חייה. התובעת לא נוקבת בסכום בסיכומיה ואילו בתחשיב הנזק מטעמה נקבה בסך של 60,000 ₪.

                        

                       72. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובעת בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשטענה כי אין בכוונתה לעבור ניתוח מתקן ואף לא צירפה ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לה, הרי מצאתי לנכון לפסוק סך גלובאלי.

                        

                       73. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי התובעת נשאה בדמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וסביר כי תזדקק בעתיד לטיפולים נוספים ותיאלץ לשאת למצער בחלק מעלותם, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 8,000 ₪.

                        

                       עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

                        

                       74. התובעת טוענת כי בעקבות הניתוח נזקקה במשך ארבעה חודשים לעזרת צד ג' אינטנסיבית ביותר, וכי העזרה חרגה בהיקפה וטיבה מהעזרה המצופה בין בני משפחה.

                        

                       הנתבעים לעומת זאת טוענים כי התובעת לא הצהירה דבר בנדון ואף אמה לא הצהירה על נתינת עזרה וכן לא הציגה כל תיעוד בראיותיה ולפיכך אין לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה.

                        

                       "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ' אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29.10.90).

                        

                       75. אדגיש כי היה מצופה כי התובעת תביא לעדות מי אשר סייעו או בני משפחתה אשר תמכו בה לאחר האירוע ויתארו את קשייה, ואי הבאתם פועלת לרעתה. כמו כן יש לזכור שאף אם הניתוח היה עונה על הציפיות הרי היתה נזקקת ךעזרה לאחר הניתוח בלאו הכי ממילא.

                        

                       76. עם זאת, אין ספק כי סביר כי בתקופה הסמוכה לאירועים נזקקה התובעת לסיוע מוגבר מסוים.

                       בל נשכח כי גם לאחר ניתוח מוצלח היתה נזקקת התובעת, כביכול לסיוע מסוים.

                        

                       עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97), הנזכר שם בעמ' 829.

                        

                       ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05, ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05)

                        

                       77. אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר ולעתיד בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 8000 ₪

                        

                       כאב וסבל

                        

                       78. בענייננו מדובר בתובעת ילידת 1998 אשר נפגעה באירוע שהסב לה נכות נפשית ואסתטית. בהתחשב בסבל שנגרם לתובעת, לרבות העובדה כי נפגעה הנאתה ושמחת החיים נוכח צלקותיה ובהתחשב בגילה הצעיר, וכן בהביאי בחשבון את הפגיעה החלקית באוטונומיה (ר' ע"א 2278/16 פלונית נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו 12.3.18) אני פוסק סך של 110,000 ₪.

                            

                           79. סיכום ראשי נזק:

                           הפסד שכר לעתיד: 49,000 ₪

                           הוצאוןת רפואיות ונסיעה: 8000 ₪

                           עזרת צד ג': 8000 ₪

                           כאב וסבל: 110,000 ₪

                            

                            

                           סוף דבר

                           80. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 175,000 ₪

                            

                           81. הנתבעים יישאו בתשלום האגרה ובשכ"ט המומחים הרפואיים, בנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 41,000 ₪.

                            

                           82. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעים יקבלו את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

                            

                            

                           ניתן להגיש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין.

                           המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים.

                            

                            

                            

                           5129371

                            

                            

                            

                            

                            

                            

                            

                           ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ה, 03 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.