קורן נ' משרד העבודה - מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה ואח'

לפנינו ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן ובהתאמה: "המרכז" או "הממונה" ו"החוק") מיום 8.9.24, במסגרתה סרב המרכז להתיר את פיטוריה של המשיבה 2 (להלן ובהתאמה – "המשיבה" ו– "ההחלטה"). במסגרת ההחלטה ציין המרכז, בין היתר, כדלקמן (סעיפים 38-40 להחלטה): "הגם כי שוכנעתי כי הפיטורים אינם קשורים להריון, ועל אף טענת המעסיק כי לא היה שבע רצון מתפקודה, משלא נמצא כי הוער לעובדת בדבר תפקודה (מלבד בהודעות ווטסאפ מיום 15/5/24 ע"י מנהלת המרפאה), לא שוכנעתי כי העובדת הייתה מודעת לאי שביעות הרצון מתפקודה. בנוסף בהתאם לתכלית החוק, עת הודיעה העובדת על הריונה, על המעסיק היה לתת לעובדת הזדמנות כנה ואמיתית לשפר את תפקודה ככל הנדרש. בנסיבות כפי שהובאו לעיל ובהתאם לתכלית החוק, אני מסרב להתיר את הפיטורים".

עיקר טענות הצדדים:

לטענת המערער: א. המערער הינו רופא שיניים ובעל מרפאה פרטית לרפואת שיניים ברמלה. המשיבה עבדה אצל המערער מיום 1.10.23 כסייעת ומזכירה רפואית כשהיא חסרת ידע וניסיון מתוך תקווה שתלמד את אופי העבודה ותבצע את עבודתה באופן יסודי.

ב. המערער הפנה את המשיבה להכשרה מקצועית ולהשתלמות אך המשיבה בעזות מצח ולמרות שידעה על חוסר שביעות הרצון מתפקודה, לא התייצבה כלל להשתלמות.

ג. לאורך כל תקופת ההעסקה המערער הביע חוזר שביעות רצון מתפקודה של המשיבה וזה בא לידי ביטוי בשיחות של המערער ומנהלת המרפאה עם המשיבה.

ד. המשיבה הפגינה חוסר בקיאות במושגי בסיס בעולם הרפואה ונהגה בצורה רשלנית שהעמידה את קהל לקוחות המרפאה בסיכונים חמורים שאילו היו מתממשים היה נגרם נזק עצום.

ה. המשיבה לא התנהלה באופן יעיל גם בעבודתה כמזכירה, הן בקביעת תורים והן בניהול זמנים ויומנים.

ו. המשיבה עברה על הנהלים הפנימיים של המרפאה, לדוגמא כאשר התקשרה לרופא בזמן שהוא בחופש מחלה.

ז. המשיבה הפגינה חוסר אמון במערכת כאשר צילמה מסמכים שאינם שייכים לה ללא אישורו של הגורם המתאים תוך הפרה של חוק הגנת הפרטיות.

ח. ביום 15.5.24 המשיבה עודכנה במסרון בדבר חוסר שביעות הרצון מתפקודה במרפאה.

ט. בתאריך 9.6.24 המשיבה הודיעה למערער על הריונה וזאת לאחר שהתקבלה ההחלטה להפסיק את עבודתה.

י. ביום 17.6.24 הוזמנה המשיבה לשימוע ונטענו כנגדה טענות רבות הקשורות לתפקודה ובכלל זאת אי מוכנות ללמוד, חוסר מקצועיות, תלונות מצד הצוות הרפואי, רשלנות בתפקוד וקשיים כלכליים של המרפאה.

יא. ביום 24.6.24 התייחסה המשיבה להזמנה לשימוע וביום 27.6.24 הוצע למשיבה לעבוד במשרה שונה אולם מאז ולאור משבר אמון קשה בין הצדדים לאחר שהמשיבה צילמה מסמכים מהמרפאה ללא אישור, המערער חזר בו מהצעתו.

יב. בתאריך 10.7.24 נשלח למשיבה מכתב במסגרתו צוין, כי נשקלת הפסקת עבודתה. יג. ביום 10.7.24 נשלחו מכתבים של ד"ר נגנובה וד"ר מולקנדוב לעניין תפקודה של המשיבה.

יד. במועד קבלת ההחלטה על פיטורי המשיבה, המערער לא ידע על הריונה והיא הודיעה על כך רק לאחר שהתקבלה ההחלטה להפסיק את העסקתה.

טו. פיטורי המשיבה לא נבעו מהריונה וכך אף קבע הממונה.

טז. ביום 17.7.24 נשלחה אל הממונה בקשת המערער למתן היתר לפיטורי המשיבה.

יז. החלטת הממונה בלתי סבירה באופן קיצוני. הממונה לא התייחס לעובדות שהועלו בפניו תוך מתן דגש לכך שלא מדובר במרפאה גדולה ולא ניתן להמשיך בניהול המרפאה תוך העסקת עובדת שאינה מיטיבה את מצב המרפאה וקיים חוסר שביעות רצון מוחלט מתפקודה.

יח. הממונה לא שקל את הפררוגטיבה הניהולית של המערער המעסיק.

יט. התוצאה אליה הגיע הממונה הינה קשה וחוש הצדק אינו יכול להשלים עמה הן לאור תפקודה הכושל של המשיבה והן לאור מצבה הכלכלי של המרפאה.

לטענת המשיבה 1 (להלן – "המדינה"): א. דין הערעור להידחות. החלטת המרכז הינה סבירה וראויה ומושתתת על מכלול הראיות והמסמכים אשר הובאו בפניו, תוך מתן זכות טיעון לכל אחד מן הצדדים הנוגעים בדבר.

ב. ככל שהמעסיק פיטר את העובדת בניגוד לחוק ולא החזיר אותה לעבודה לאחר שהעובדת הודיעה שהיא בהריון וגם לא בהמשך, הגם שלא קיבל היתר פיטורים, הרי שמדובר בהפרה בוטה של החוק. המעסיק אינו רשאי היה לעשות דין לעצמו ולפעול בניגוד לחוק.

ג. מדובר בהחלטה מינהלית שלטונית וביקורת ביה"ד מוגבלת להתערבות מכוח עילות המשפט המנהלי.

ד. על המרכז להחליט בהתאם לחומר אשר לפניו ובהתאם לחומר זה תיבחן בבית הדין סבירות החלטת הממונה.

ה. בנסיבות העניין לאחר שהמרכז בחן את החומר שבפניו הוא החליט שלא להתיר את פיטורי המשיבה. המרכז סקר את השתלשלות האירועים כפי שהובאה בפניו, התייחס לעמדות הצדדים ופרט את נימוקי ההחלטה. למערער אין כל טענה לגבי ההליך המנהלי.

ו. המרכז בהחלטתו התבסס על תכלית החוק שהינה הגנה על אשה בהריון מפני פיטורים והדרישה מהמעסיק הנובעת ממנה ליתן למשיבה הזדמנות כנה ואמיתית לשפר את תפקודה ככל הנדרש. במקרה זה ולאחר בחינת טענות הצדדים, המרכז לא השתכנע שניתנה למשיבה הזדמנות כאמור, שכן הוצגה הודעת ווטסאפ אחת בלבד לגביה היו למשיבה השגות ומכתבי עובדים אחרים מתאריך 10.7.24 צורפו לאחר שכבר התגבשה ההחלטה לפטר את המשיבה. מעבר לאמור המערער טען שהמשיבה סיכנה את לקוחות המרפאה ואם כך היו פני הדברים המערער היה מגיב על כך בזמן אמת ולא מותיר את המשיבה לעבוד במשך כ-8 חודשים במהלכם לא הוער לה דבר מלבד אותה הודעה כאמור.

ז. המרכז התייחס לטענותיו של המערער לעניין חוסר השביעות הנטען מתפקודה של המשיבה, ההשפעות שעלולות להיות אילו בקשת המערער לא תתקבל והטענה לקשיים כלכליים.

לטענת המשיבה (העובדת): א. מדובר בהחלטה מנהלית שלטונית מנומקת, מפורטת ומבוססת שהתקבלה לאחר שמיעת מלוא העובדות שהוצגו באריכות ע"י הצדדים.

ב. למשיבה לא שוקפה כל טענה בדבר חוסר שביעות רצון ולפיכך לא ניתנה לה אפשרות סבירה ותקינה לשפר את תפקודה על מנת שלא תימצא בעודה בהיריון ללא עבודה.

ג. בפני הממונה הונחו עשרות רבות של מסמכים לרבות גביית גרסת המערער והמשיבה, השלמות, התייחסויות נוספות מטעם הצדדים והבהרות שהתבקשו.

ד. חלק בלתי מבוטל מטענות המערער נדחו לאחר שהסתבר שלא היו נכונות.

ה. המערער מבקש בערעור זה שביה"ד יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הממונה וזאת בניגוד לפסיקה.

ו. חוסר תום לבו של המערער לא בא לסיומו בתקופת העבודה ובהגשת הבקשה לקבלת היתר לפיטורים שכן גם לאחר קבלת ההחלטה המערער התעלם ממנה ונמנע מלשבץ את המשיבה לעבודה.

ז. המרכז קבע כי טענת המערער בעניין צמצומים אינה נכונה ונקבע כי משקלם הראייתי של מכתבי העובדים נמוך מאחר ונכתבו בדיעבד.

ח. אישור פיטוריה של המשיבה יגרום לפגיעה קשה במשיבה ובמשפחתה במיוחד לאור הנסיבות הבאות: מצב המלחמה, הריון מתקדם, קריסה כלכלית משפחתית, מעבר לבית ההורים, טיפול בילדה קטנה, פגיעה בזכויות סוציאליות והשפעה על בריאות האם והעובר.

ביום 10.10.24 התקיים דיון במעמד הצדדים בו כל צד העלה את טענותיו בנוסף על הגשת כתבי הטענות. בתאריך 6.11.24 פורסם תמליל הדיון.

המסגרת הנורמטיבית:

חוק עבודת נשים קובע הגנה מפני פיטורים לעובדת הרה (סעיף 9 (א) לחוק) ובמסגרת זו הממונה אינו רשאי להתיר את הפיטורים אם שוכנע כי יש קשר בין הפיטורים ובין ההיריון. ואולם, אף אם הפיטורים אינם קשורים להריון, הממונה רשאי לאסור על הפיטורים בהתחשב בשיקולים שונים.

היקף הביקורת של בית הדין לעבודה על החלטות הממונה דומה לביקורת שמפעיל בית המשפט הגבוה לצדק על החלטות של רשויות מנהליות, קרי ביקורת זו נעשית על פי עקרונות המשפט המנהלי. בית הדין אינו מתערב בשיקולי הממונה ואין הוא ממיר את שיקולי הממונה בשיקוליו הוא כל עוד פועל הממונה בהתאם לכללי הצדק הטבעי, באופן ענייני, בתום לב, בסבירות, במידתיות ובמסגרת הסמכויות שהוענקו לו. התערבות תעשה במידה והממונה לא הביא בחשבון את השיקולים הרלוונטיים או שהביא בחשבון שיקולים בלתי רלוונטיים (ראו למשל ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ – זהבה גולדנברג-חייט, [פורסם בנבו] פד"ע לח 170 (להלן: "עניין אופיר טורס"); ע"ע 1423/04 עדנה קסטיליו - יהודית ציטרינבאום ואח', [פורסם בנבו] 7.4.05).

בע"ע (ארצי) 9953-11-13 רויטל אילוז - זמירה גולן [פורסם בנבו] (28.12.15) שב בית הדין הארצי לעבודה על העקרונות כאמור תוך שהבהיר כי גם כאשר עסקינן ב'תקיפה ישירה' של החלטת הממונה מכוח סעיף 13ד' לחוק עבודת נשים היא תיבחן לפי עילות ההתערבות המקובלות במשפט המנהלי. ובתוך כך, וכפי שצוין שם, על הממונה לעמוד בדרישות הפרוצדורה של ההליך המנהלי ובהם איסוף וסיכום הנתונים, בדיקת המשמעויות שלהם וסיכום ההחלטה המנומקת. וכן, על הממונה לבסס את ההחלטה על כל השיקולים הרלבנטיים, בחינת אמינות הנתונים לפי כלל הראיה המנהלית שהוא בעיקרו של דבר מבחן של סבירות, בניית תשתית ראייתית מוצקה דיה לקבלת ההחלטה ולתת לכל עובדה את המשקל הראוי כדי להגיע להחלטה כיצד לפעול.

בבוא בית הדין לבחון את החלטת הממונה, עומדת לנגד עיניו חזקת תקינות ההליך המנהלי לפיה, חזקה היא שהממונה פועל כדין, כל עוד לא הוכח ההיפך. בית הדין לא יתערב בהחלטה אלא אם לא הובאו בחשבון השיקולים הרלוונטיים או שנלקחו בחשבון שיקולים שאינם רלוונטיים, אם ההחלטה נגועה באי סבירות קיצונית או בהפליה פסולה, או אם ניתנה היא בעקבות שיקול זר, או שנפגעו כללי הצדק הטבעי (ראו: עניין אופיר טורס).

מן הכלל אל הפרט:

נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו במסמכים שהוגשו לתיק ובפרוטוקול הדיון מצאנו לקבוע, כי אין כל פגם בהחלטת המרכז, ודאי לא מהותי, שמצדיק התערבות בהליך בפניו או בהחלטה. ונפרט.

ראשית יצוין, כי החלטת המרכז ניתנה לאחר קבלת בקשת המערער ביום 16.7.24 (סעיף 8 לתגובת המדינה), שיחה טלפונית עם המשיבה ומשלוח בקשה למערער להשלמת מסמכים לצורך הוכחת טענותיו בדבר אי שביעות רצון מתפקוד המשיבה וכי הוער לה על כך (נספח 1 לתגובת המדינה), גביית גרסת המשיבה במסגרת שיחה טלפונית מיום 5.8.24 ושיחה פרונטלית עם המערער (נספח 2 לתגובת המדינה), מסירת הפרוטוקולים לעיון הצדדים עם בקשת הבהרות וסיכום השיחות (נספח 3 לתגובת המדינה) וקבלת גרסאות והתייחסות המערער והמשיבה (נספח 4 לתגובת המדינה).

עינינו רואות, כי ניתנה לצדדים זכות טיעון מלאה תוך מתן זכות תגובה של כל צד לאחר, בה עשו הצדדים שימוש. לאחר שהממונה נתן הזדמנות לפרט את טענותיהם בהרחבה, ניתנה ביום 8.9.24 החלטה מנומקת ומפורטת של הממונה. מעיון בהחלטה, וכפי שנפרט, המרכז שקל את השיקולים הרלבנטיים והחלטתו מבוססת על תשתית ראייתית מספקת והיא סבירה ושקולה בנסיבות העניין. המרכז התייחס ונתן דעתו לטיעוניו של כל צד וההחלטה מבוססת היטב.

שנית, לא מצאנו כי טיעוני המערער מצדיקים התערבות בהחלטה.

המערער הציג בפני המרכז כראיה לכך שהוא דרש מהמשיבה להשתפר מסרון אחד בלבד מיום 15.5.24 שנשלח אליה ממנהלת המרפאה ולגבי מסרון זה היו למשיבה הערות והשגות. מסירת מסרון כאמור בסמוך למועד בו הוחלט על פיטורי המשיבה (תחילת חודש 6/24) לא מהווה משום מתן הזדמנות למשיבה לשפר את תפקודה הנטען.

בחירת המרכז ליתן משקל נמוך למכתבי העובדים מיום 10.7.24 (סעיף 11 להחלטה) סבירה וזאת לנוכח כך שמכתבים אלו נערכו לאחר ההחלטה בדבר סיום עבודת המשיבה, המשיבה הכחישה את הנטען בהם והם נכתבו לבקשת המערער ("בהמשך לבקשתך ..." ראו סעיף 10 להחלטה).

הטענה לפיה המשיבה סיכנה את לקוחות המרפאה נראית תמוהה, שכן לו אכן היה בסיס לטענה זו הדבר היה מוצא את ביטויו בפניות קודמות למשיבה ובוודאי שהמערער לא היה בוחר להעסיק את המשיבה במשך כ-8 חודשים עד לבקשתו לפטרה.

הטענה לפיה המשיבה לא הייתה יעילה בעבודתה כמזכירה נטענה בעלמא ולא הוכחה.

טענת המערער לקשיים כלכליים לא הוכחה והמשיבה ציינה, כי במקביל לבקשת המערער לפטרה הוא שכר לעבודה עובדת אחרת (שורות 43-45 לגרסת המערער, נספח 2 לתגובת המדינה).

לעניין הטענה לפיה המרכז קבע בהחלטה כי אין קשר בין החלטת הפיטורים להריון נציין, כי אכן כך נקבע אולם על המרכז היה לשקול את המשך ההעסקה גם על בסיס תכלית החוק שנועד להבטיח שוויון זכויות לנשים ולאפשר להן הזדמנות תעסוקתית תוך מניעת פגיעה בזכותה לעבוד ובכבודה. וכך נעשה.

טענת המערער בדבר משבר אמון נדחית שכן טענה כאמור לא מתיישבת עם הצעת המערער לפתרון חלופי להמשך העסקת המשיבה (סעיף 37 להחלטה).

טענות נוספות אותן העלה המערער ובכלל זאת בדבר תפקוד המשיבה וסירובה לבצע הכשרה מקצועית הוכחשו ע"י המשיבה ולא הוכחו. העובדה שהמרכז לא קיבל את טענות המערער אינה מעידה כי הוא התעלם מהן או לא שקל את עמדתו. מחומר הראיות עלה, כי המרכז פעל על מנת לקבל תמונה מלאה ומפורטת של טענות הצדדים והתנהלותם בכל העניינים הקשורים לקבלת ההחלטה.

כמפורט, החלטת המרכז נשענה על תשתית ראייתית רחבה שהובילה אותו למסקנה, כי למרות שאין קשר בין הפיטורים להריון אין מקום להתיר את הפיטורים מאחר והוא לא שוכנע שהעובדת הייתה מודעת לאי שביעות הרצון מתפקודה ולנוכח תכלית החוק, לפיה כאשר המשיבה הודיעה על הריונה, היה על המערער ליתן למשיבה הזדמנות כנה ואמיתית לשפר את תפקודה ככל שנדרש, דבר שלא נעשה.

לפיכך, לא ניתן לומר או לקבל טענות מהסוג שההחלטה אינה סבירה או אינה מידתית או חסרת ביסוס או נימוק. ההפך הוא הנכון. כעולה מהחלטת המרכז הוא בחן את הראיות שהונחו לפניו, הפעיל שיקול דעת ענייני לגופם של דברים וקיבל החלטה שקולה וסבירה בנסיבות העניין.

למותר לציין כי אף אם ביה"ד היה סבור אחרת מעמדת המרכז בהתבסס על אותה מסכת עובדתית וראייתית (ולא כך הוא), הרי שביה"ד לא אמור להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הממונה.

בנסיבות אלו דין הערעור להידחות.

המערער יישא בהוצאות המדינה בסך של 3,000 ₪ ובהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ו' חשוון תשפ"ה, (07 נובמבר 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.