הממונה על חוק עבודת נשים סירב לפיטורי העובדת הגם ששוכנע כי אינם קשורים להריונה. ערעור הרופא לבית הדין נדחה: "אם באמת סיכנה לקוחות למה העסקת אותה 8 חודשים?"
בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגיש רופא שיניים על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים שלא להתיר את פיטורי הסייעת שלו, אשר נעשו במהלך הריונה. אף שהממונה שוכנע כי הפיטורים אינם קשורים להיריון, לעמדתו לא ניתנה לסייעת הזדמנות אמתית לשפר את תפקודה ומשכך אין מקום לפיטוריה. השופט אלעד שביון קבע שמדובר בהחלטה סבירה ושקולה מצד הממונה, שהוא לא מתכוון להתערב בה.
המערער, בעל מרפאה פרטית לרפואת שיניים ברמלה, העסיק את המשיבה כסייעת וכמזכירה רפואית החל מה-1 באוקטובר אשתקד. לדבריו היא הגיעה לעבודה ללא ידע או ניסיון, מתוך תקווה שתלמד את אופי העבודה ותבצע אותה באופן יסודי. אלא שלטענת הרופא, בפועל הפגינה הסייעת חוסר בקיאות ורשלנות שהעמידו את קהל לקוחותיו בסיכונים חמורים, שרק במזל לא התממשו.
במאי האחרון, כ-8 חודשים לאחר תחילת העסקתה, שלחה מנהלת המרפאה לסייעת מסרון המבשר לה שקיים חוסר שביעות רצון מתפקודה, וכי עליה להשתפר בהקדם. כשלושה שבועות לאחר מכן הודיעה הסייעת לרופא שהיא בהיריון. הרופא, שהיה נחוש לפטר אותה, לא נבהל מהודעתה וזימן אותה לשימוע. במקביל הוא פנה לממונה על חוק עבודת נשים (”הממונה”), במטרה לקבל "תעודת כשרות" לפיטורים.
אלא שבספטמבר האחרון החליט הממונה לסרב לבקשת הרופא. "הגם ששוכנעתי כי הפיטורים אינם קשורים להיריון", כתב הממונה בהחלטתו, "משלא נמצא כי הוער לעובדת בדבר תפקודה (מלבד בהודעות ווטסאפ) - לא שוכנעתי כי העובדת הייתה מודעת לאי שביעות הרצון מתפקודה”.
הממונה הוסיף ש"בהתאם לתכלית החוק, עת הודיעה העובדת על הריונה על המעסיק היה לתת לה הזדמנות כנה ואמיתית לשפר את תפקודה. בנסיבות כפי שהובאו ובהתאם לתכלית החוק, אני מסרב להתיר את הפיטורים".
החלטה השומרת על כבודה כאישה
הרופא לא השלים עם התוצאה והגיש, כאמור, את הערעור לבית הדין, בו טען שהחלטת הממונה בלתי סבירה באופן קיצוני. המדינה והעובדת טענו מנגד שמדובר בהחלטה סבירה שאין להתערב בה.
השופט שביון הסכים לטענתן. הוא כתב שמדובר בהחלטה מנומקת ומפורטת, המבוססת על תשתית ראייתית מספקת והלוקחת בחשבון את מלוא השיקולים הרלוונטיים. לעניין זה הבהיר השופט שבהתאם לדין רשאי הממונה לאסור פיטורי עובדת בהיריון הגם ששוכנע שאין קשר בין השניים, וזאת נוכח שיקולים כאלה ואחרים שעניינם הבטחת שוויון זכויות לנשים, ומניעת פגיעה בכבודן ובזכותן לעבוד.
בתוך כך השופט מצא שאף לגופה של החלטה, הרי שאין הצדקה להתערב בה. לדבריו, קביעת הממונה שלא ניתנה לסייעת הזדמנות אמיתית לשפר את תפקודה היא צודקת, ונתמכת בעובדה שנשלח אליה סמוך לפיטוריה רק מסרון אחד המשקף את חוסר שביעות הרצון הנטען, וזאת בחלוף חודשי העסקה רבים.
בנקודה זו העיר השופט כי טענת הרופא לפיה הסייעת סיכנה את לקוחות המרפאה "נראית תמוהה, שכן לו אכן היה בסיס לטענה זו הדבר היה מוצא את ביטויו בפניות קודמות למשיבה, ובוודאי שהמערער לא היה בוחר להעסיק את המשיבה במשך כ-8 חודשים עד לבקשתו לפטרה".
בסופו של יום הורה השופט על דחיית הערעור תוך חיוב הרופא בהוצאות של 6,000 שקל.
- ב”כ הרופא: עו”ד מיטל אור שלם
- ב”כ המדינה: עו"ד דניאל פסי והמתמחה יפעת וגשל
- ב”כ העובדת: עו”ד סשה בוגטירוב
עו"ד מאיסה חדירי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.