- נגד -
ת"ע בית משפט לעניני משפחה קריות	49171-01-21,31161-07-21,30448-07-21,30711-07-21,30391-07-21,49193-01-21,49209-01-21,49243-01-21 30/10/2024
בפני השופטת: שירי היימן
התובעים בעניין עזבון המנוח פ.י.: 1. פ.מ. 2. א.ה. 3. א.א. 4. פ.ג. עו"ד עמוס צדיקה	הנתבעים בעניין עזבון המנוח פ.י. : 1. י.ש.פ. 2. ד.פ. עו"ד בכר אביב ואח'

התובעים בעניין עזבון המנוחה פ.ג.: 1. פ.מ.

2. א.ה.

3. פ.ג.

עו"ד אורי א. בן שושן

הנתבעים בעניין עזבון המנוחה פ.ג.: 1. י.ש.פ.

2. ד.פ.

עו"ד בכר אביב ואח'

פסק דין

עניין לנו במספר הליכים בעניין עיזבון המנוח י.פ. (להלן: "י" או "המנוח") והמנוחה ג.פ. (להלן: "ג" או "המנוחה"). תחילה החלו להתנהל הליכים בעניין עיזבון המנוח י', וטרם החלו ההוכחות להישמע, נפטרה המנוחה ג' ונפתחו הליכים בעניינה. בהחלטה מיום 11.1.22 נקבע, בהסכמת הצדדים, שההליכים בעניין שני המנוחים יישמעו ביחד.
המנוח והמנוחה היו נשואים. המנוח י (יליד 1929) הלך לעולמו ביום 4.12.20, עת היה בן 91, המנוחה ג' (ילידת 1931), הלכה לעולמה ביום 21.5.21, עת הייתה בת 90. למנוחים היו שלושה ילדים: ע' ז"ל (להלן: "ע"), י' ו-ד' (להלן: "י", "ד" "הילדים"). לע' ז"ל שלושה ילדים: מ'.ג'.ה' (להלן: "מ", "ג", "ה", "הנכדים").
בעניינו של המנוח המחלוקת היא האם יש לקיים את צוואתו מיום 21.7.20 שהיא לטובת הנכדה ה' ובעלה א', או את הצוואה מיום 19.9.20 שהיא לטובת המנוחה.
בעניינה של המנוחה המחלוקת היא האם יש לקיים את צוואת המנוחה מיום 24.6.20, כבקשת ילדיה או ליתן צו ירושה כבקשת הנכדים.
ביום 21.7.20 חתם המנוח על צוואה בפני עו"ד אורי בן שושן במסגרתה ציווה את רכושו לנכדתו ה'- בתו של ע' – ובעלה א בחלקים שווים. לצוואה זו צורפה חוות דעת ד"ר דני קירשנר שקבע שהמנוח כשיר.
המנוח הותיר אחריו צוואה בכתב יד מיום 19.9.20 – במסגרתה ציווה את כל רכושו וזכויותיו לאשתו המנוחה ג' ובסעיף 3 צוין שצוואה זו מבטלת כל צוואה קודמת.
ביום 23.12.20 ה', נכדתו של המנוח ובעלה א', הגישו בקשה לקיום צוואתו מיום 21.7.20.
ביום 10.1.21 הוגשה התנגדות מטעם המנוחה ג' – באמצעות בנה ד' – שפעל באמצעות ייפוי כוח מתמשך שהופעל ביום 13.12.20 (מוצג א'). בנוסף, הגישה המנוחה ג' בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 19.9.20 וטענה שהיא אמורה לרשת את כל עיזבונו של המנוח.
יוער, כי המנוח חתם על שתי צוואות קודמות. ביום 19.6.17 חתם המנוח על צוואה במסגרתה הוריש את רכושו לאשתו המנוחה ולנכד ש' הוריש ארון על כל תכולתו ובאוקטובר 2000 חתם על צוואה במסגרתה הוריש את כל רכושו לאשתו. (נספח ו' למוצגי הילדים).
ביום 16.6.21 הגישו ילדי המנוחה בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 24.6.20. בצוואה ציוותה שהסך של 300,000 ₪ כספי פיצויים יחולק בין ד' וי' פ' – ילדי המנוחה.
עוד קבעה שמ' וג' יקבלו 5,000 ₪, ה' לא תקבל מאומה הואיל וקיבלה כסף בחיי המנוחה, והיתרה בחשבונות הבנק מעבר לסך של 10,000 ₪ תחולק בין ילדי המנוחה – י' וד'.
יוער כי ביום 9.9.2014 חתמה המנוחה על צוואה בכתב יד בה הורישה את זכויותיה בבית לילדיה, י' וד'. חילקה את תכשיטיה וחפציה בין הילדים י' וד' והורישה סכומי כסף לנכדים. (צורפה לסיכומי הילדים).

ההליכים בעניין המנוח

ת"ע 49193-01-21 – בקשה לצו קיום צוואת המנוח מיום 21.7.20 שהוגשה ע"י הנכדים.

ת"ע 49171-01-21 – התנגדות לקיום צוואת המנוח מיום 21.7.20 שהגישה המנוחה.

ת"ע 4909-01-21 – בקשת המנוחה למתן צו קיום לצוואת המנוח מיום 19.9.20.

ת"ע 49243-01-21 – התנגדות לצוואת המנוח מיום 19.9.20 שהגישו הנכדים.

ההליכים בעניין המנוחה

ת"ע 30391-07-21 – בקשה לצו ירושה אחר המנוחה שהגישו הנכדים.

ת"ע 30448-07-21 – התנגדות למתן צו ירושה אחר המנוחה שהגישו הילדים.

ת"ע 30711-07-21 – בקשה לצו קיום לצוואת המנוחה מיום 24.6.20 שהגישו הילדים.

ת"ע 31161-07-21 – התנגדות לקיום צוואת המנוחה מיום 24.6.20 שהגישו הנכדים.

טענות הצדדים בעניין צוואות המנוח י'

טענות הנכדים

הצוואה מיום 21.7.20
הצוואה מיום 21.7.20 נערכה מרצונו החופשי של המנוח, נערכה בפני נוטריון וצורפה לה חוות דעת של ד"ר קירשנר רופא גריאטרי שקבע שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה.
ד"ר קירשנר נחקר ועדותו לא נסתרה.
המנוח העריך את הנכדים, שנותרו יתומים מאביהם – ע' ז"ל וביקש להבטיח את חלקם בעיזבונו.
המנוח אושפז ביום 19.7.20 בבית החולים לאחר מסכת השפלות מצד הילדים, שיתף את א' בכוונתו לערוך צוואה וביקש ממנו להגיע לבית החולים באותו מועד.
מעדות ד"ר קירשנר ומעדות א' עולה שא' היה כמו בן עבור המנוח.
לא הוטל דופי בעריכת הצוואה, לא נפל פגם בעריכתה ועדות עורך הצוואה הייתה אמינה ולא נסתרה ועל כן יש לקיימה.
לעומת זאת, הצוואה מיום 19.9.20 כתובה בכתב ידו של המנוח ונערכה תחת הטעייה והשפעה בלתי הוגנת של הילדים על המנוח.

הצוואה מיום 19.9.20
בתאריך 10.9.20 המנוח הודיע ביוזמתו לא' כי הוא מבטל את הצוואה מיום 21.7.20, כי מעביר את כל רכושו לאשתו וכך תעשה גם אשתו ובכך הוטעה לחשוב שהמדובר בצוואה הדדית.
הצוואה אינה משקפת את יחסי המנוח והמנוחה שהיו יחסים לא תקינים, המנוח ביקש להתגרש מהמנוחה ולכן לא ערכו המנוחים צוואות זה לטובת האחר.
ביום 19.9.20 ערך המנוח צוואה בכתב יד ללא נוכחות עו"ד.
המנוח ערך את הצוואה נוכח השפעה בלתי הוגנת של הילדים עליו, שבודדו אותו מהנכדים, התעמרו בו, הגבירו את תלותם בו וכלאו אותו בחדרו.
לא חל כל שינוי בהתנהגות ה' וא' והערכתו של המנוח אליהם בפרק הזמן שבין שתי הצוואות באופן שיסביר את השינוי בצוואה.
ההשפעה הבלתי הוגנת של י' וד' על המנוח התבטאה בניצול חולשת המנוח, הסתה, פירוד ומחנאות שהרחיקה בין הנכדים למנוח.
הילדים הפכו את בית המנוחים להר געש של צעקות, קללות ומריבות ושלטו במנוחה ובכל שהתרחש בבית.
הצוואה נעשתה לאחר שי' החתימה את המנוח על תצהיר ביום 20.8.20 לביטול ייפוי כוח מתמשך בדרך הבהלה והפחדה, כשבנה ש' מצלם את המנוח ללא ידיעתו.
ילדי המנוחים ד' וי' מנסים לנשל אותם מהעיזבון.

טענות ילדי המנוח
הילדים טוענים כי יש לתת צו קיום לצוואת המנוח מיום 19.9.20 ולהורות על ביטול הצוואה מיום 21.7.2020.
לטענתם הצוואה מיום 19.9.20 שנערכה בכתב ידו של המנוח היא צוואה מאוחרת המבטלת צוואות הקודמות לה.
המנוח נהג לערוך צוואות בכתב יד ולראיה הצוואות מיום 19.6.17 והצוואה מ- 10/2001.
יש לדחות את טענת הנכדים שהצוואה מיום 19.9.2020 נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת. המנוח לא בודד מאחרים ולא נכלא. בבית המנוח היו שתי מטפלות 24/7. היחסים בבית היו טובים ויחסיו של המנוח עם המנוחה היו טובים ורק כאשר החלה הנכדה מ' לבקר החלו היחסים להידרדר.
הצוואה מיום 19.9.20 לא מנוסחת כהדדית ולכן אין מקום לטענה בעניין צוואה הדדית.
מעבר לכך יש להורות על ביטול הצוואה מיום 21.7.2020 נוכח פגמים שנפלו בעריכתה.
הזוכים על פי הצוואה, ה' וא', היו מעורבים בעריכתה של הצוואה, שילמו עבור עריכת הצוואה וחוות דעת המומחה וניצלו את מצוקת המנוח עת היה מאושפז בבית החולים.
ה' וא' גם החתימו את המנוח על ייפוי כוח בלתי חוזר שבוטל בחודש 8/2020 על ידי המנוח ומאז נעלמו עקבותיהם.

טענות הצדדים בעניין צוואות המנוחה ג'

טענות הנכדים
יש להורות על ביטול צוואת המנוחה מיום 24.6.2020 שכן נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של ד' וי'. ד' וי' שלטו במנוחה, הפעילו עליה לחצים נפשיים והסתה מתמשכת ובודדו אותה.
בעת עריכת הצוואה המנוחה הייתה בת 89, מצבה הבריאותי היה מעורער, הייתה מרותקת לכיסא גלגלים עם טיטולים ומטפלת צמודה, תלויה לחלוטין בי' וד'.
לצוואה לא צורפה חוות דעת רפואית המעידה על כשירותה לערוך את הצוואה. המנוחה הייתה מרותקת למיטה, מחמת גילה או חוליה היה קשה לה לצאת מביתה ובמקרים אלו יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת הצוואה.
לא סביר שהמנוחה ערכה צוואה ביום 24.6.20 בה נישלה את בעלה ובניגוד לטענה שיחסיה עם בעלה המנוח היו טובים.
אין סיבה שהמנוחה תקפח את נכדיה אותם אהבה ודאגה להם, אלא נוכח ההשפעה הבלתי הוגנת מצדם של י' וד'.
י' וד' ניצלו את חולשת המנוחים ועשו כרצונם, הזמינו בשמם משטרה כדי למנוע מהנכדים לבקר.

טענות ילדי המנוחה
יש לכבד את רצון המנוחה שערכה צוואה נוטריונית כשהיא צלולה ומבינה טיבה של צוואה.
הצוואה נערכה על ידי עו"ד נוימרק במשרדו כשהמנוחה ביקרה שם בחודש 2/2020. המנוחה השלימה את הפרטים החסרים טלפונית וביום 24.6.2020 חתמה המנוחה על הצוואה בביתה, רק בשל הקורונה וניתוח שעברה המנוחה בכתף. אין חובה לצרף חוות דעת רפואית.
הילדים לא השפיעו על המנוחה, לא בודדו אותה ולא התעמרו לה אלא דאגו לכל צרכיה.
המנוחים היו מטופלים היטב בביתם אשר בו הועסקו 3 מטפלות שונות 24/7.
יש לדחות את טענת הנכדים להשפעה בלתי הוגנת והתעללות הילדים במנוחים, נטל ההוכחה מוטל על הנכדים.
המנוחה חתמה על צוואה בכתב יד ביום 9.9.2014 בה הורישה את זכויותיה בבית לי' וד' וסכומי כסף לנכדים.

הדין החל
בת"ע 69100-12-19 ק' נ. א.ח. ואח' (ניתן ביום 23.8.23 – פורסם במאגרים) סיכמה כב' השופטת ג' את ההלכה כדלקמן:
1. "על החופש לצוות ניתן ללמוד מסעיפים 2 ו-27 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") ומחופש זה נגזרת החובה למלא אחר הציווי.
  
  יפים לעניין זה דברי כב' השופט חיים כהן בע"א 869/75 בריל נ' היועמ"ש, פ"ד לב(1) 98, 102, כדלקמן: " 'קו היסוד' של המחוקק בדיני צוואות אינו אלא מצווה לקיים דברי המת".
  
  קו יסוד זה מעוגן כיום בסעיפים 1, 2 ו-3 חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כחלק מזכות הקניין של האדם וכזכותו לכבוד בחייו ובמותו.
  
  היטיב לבטא עניין זה כב' השופט י' מלץ, בע"א 724/87 כלפה (גולד) נ' גולד, פ"ד מח (1) 22, 28-29 כדלקמן:
  
  "כל מאבק סביב צוואתו של אדם מעלה בצידו את שאלת 'כבוד המת', השלוב בעיקרון הכללי של 'כבוד האדם', אשר היה לעקרון-על במשפטנו עם קבלת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בפסיקת בית המשפט זה לכל אורכה, לפני קבלת חוק היסוד ולאחריה, שזורה כחוט השני העמדה, שלפיה בכל הנוגע לצוואות מוענקת חשיבות מיוחדת לרצונו של הנפטר. זאת על פי הכלל הגדול הנקוט בידינו כי 'מצווה לקיים דברי המת' ".
2. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי על היושב בדין להימנע ככל האפשר מלפגוע בחופש הציווי תוך שמירה על האיזון העדין שבין כבוד המת לבין כבודתם של החיים. על האיזון האמור יש לשמור מקום בו מתקיים מאבק בין המבקשים לקיים את דברי המת כפי שבוטאו בצוואתו, לבין אלה המתנגדים לקיומה של הצוואה בנימוק כי איננה משקפת את רצונו האמיתי של המת (דברי כב' השופט מלץ, שם בעמ' 28-29)."
בענייננו יש לבחון מה היה רצונם האמיתי של המנוחים עת ערכו את שלוש הצוואות נשוא הליכים אלו.
בעניין צוואתה הנוטריונית של המנוחה מיום 24.6.2020 יש להכריע בטענת הנכדים כי דין הצוואה להיפסל מאחר ולא צורפה תעודה רפואית מיום עריכת הצוואה המעידה על כשרותה של המנוחה לערוך את הצוואה.
אקדים ואומר כבר עכשיו כי לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפני, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי והאזנתי להקלטות הגעתי למסקנה שכל שלוש הצוואות משקפות את רצונם של המנוחים בעת עריכת הצוואות, כל שלוש הצוואות נערכו מתוך גמירות דעתם של המנוחים.
מצאתי לדחות את הטענה כי המנוחים ערכו את הצוואות מתוך השפעה בלתי הוגנת שפגעה בגמירות דעתם ורצונם. לא התקיימו המבחנים המקיימים את עילת ההשפעה הבלתי הוגנת.
כפועל יוצא מהחלטתי זו יינתן צו קיום לצוואתו האחרונה של המנוח מיום 19.9.2020 וצו קיום לצוואת המנוחה מיום 24.6.2020.

להלן יפורטו נימוקי.

צוואתה הנוטריונית של המנוחה מיום 24.6.2020
תחילה אדון בשאלה על מי מוטל הנטל להוכיח כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה שעה שלא צורפה תעודה רפואית מיום עריכת הצוואה.
המנוחה חתמה על הצוואה הנוטריונית ביום 24.6.2020 בביתה ברח' **** ב*****, בפני עו"ד ונוטריון קורן נוימרק. עו"ד קורן מציין על גבי אישור הצוואה כי קרא בפני המצווה את דברי הצוואה, ידוע לו שהמצווה יודעת ומבינה היטב את הכתוב, הצהירה מרצונה החופשי שזו אכן צוואתה וחתמה בפניו ביד שמאל בשל ניתוח שעברה ביד ימין לאחרונה.
תקנה 4 לתקנות הנוטריונים תשל"ז – 1977 קובעת כך:

4.(א)נתבקש נוטריון לערוך אישור על עשיית פעולה בפניו, יברר תחילה אם הניצב בפניו כשיר לעשייתה של הפעולה בבחינת גילו.

(ב)האמור בתעודת הזהות או בדרכון של הניצב בפניו או בתעודה ציבורית אחרת ישמש ראיה לדבר אם הניצב קטין או בגיר.

......

(ד)נוטריון לא יתן אישור על עשיית פעולה בפניו אם בכל נסיבות הענין לא שוכנע שהניצב בפניו פועל מרצונו החפשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה.

(ה)לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון.
בע"א 36/88 זלוף נ. זלוף (פ"מ מ"ו (3) 184, 188 נקבע:

"הלכה פסוקה בידינו, כי צוואה שאין בה פגם מבחינת הצורה, חזקה עליה שצוואת אמת היא, והטוען שאין לה תוקף - עליו הראיה.... והוא הדין ולהיפך: צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה, אינה בחזקת עומדת, והטוען שיש לקיימה - עליו הראיה תחילה שצוואת אמת היא (ע"א 869/75 הנ"ל, בעמ' 102; ע"א 464/77 בעמ' 20). נטל ההוכחה המוטל על המבקש אינו רק לעניין אמיתותה של הצוואה אלא גם לעניין גמירות דעתו של המצווה, שהמסמך ישמש כצוואה בדבר חלוקת רכושו לאחר מותו".

7. ברור הוא, כי בעת עשיית הצוואה לא נתקיימו הוראות תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, שהחשובה שבהן נוגעת לקיומה של תעודה רפואית שהוצאה ביום עשיית הפעולה. על חשיבותה של תעודת רופא, המשקפת את מצבו הרפואי של חולה המאושפז בבית חולים, ביום עשיית הפעולה, אין צריך להרבות במלים, ולא בכדי הותקנה התקנה הנ"ל. תעודה אשר כזאת לא הייתה לפני הנוטריון, ובכך הפגם העיקרי שבאישור הנוטריון; פגם זה העביר את הנטל על המשיב להוכיח את גמירות דעתו של המנוח בעת שחתם על הצוואה. והשאלה היא, על כן, האם הרים המשיב נטל זה?"
בעניינו הנוטריון אישר את הצוואה למרות שלא הייתה בפניו תעודה רפואית ביום עריכת הצוואה. הצדדים חלוקים בשאלה האם המנוחה הייתה מרותקת למיטתה באופן שחייב הצגת תעודה רפואית.
בת"ע 41494-06-16 ט.ח.א. נ' ז.א. (ניתן ביום 11.2.2018 פורסם במאגרים) קבעה כב' השופטת גליק:

16.2כידוע, הפסיקה הרחיבה את משמעות הביטוי "מרותק למיטתו" שבתקנה 4 לתקנות הנוטריונים, ולהלן אצטט מתוך ספרו של כבוד השופט שוחט "פגמים בצוואות" (הוצאת "סדן") בעמוד 106:

"... יש חשיבות לצירוף תעודת רופא, המשקפת את מצבו הרפואי של המצווה ביום עשיית הצוואה. התעודה הרפואית יכולה לסייע בהסרת כל ספק, בדבר גמירת דעתו של המצווה, שהמסמך ישמש כצוואה. מאחר שמטרת התקנה היא לברר את גמירת הדעת של המצווה ולהבטיח את חופש רצונו, יש ליתן פרשנות מרחיבה למונח "מאושפז בבית חולים" בתקנה.

זאת ועוד: אין לתת להיגד "מרותק למיטתו" את מובנו המילולי המצומצם, אין הכוונה שרק מצבו של אדם "המרותק" לחלוטין למיטתו ואינו יכול לשבת, לקום ולהתהלך ולו מעט, יחייב צירוף תעודה רפואית. כאמור, יש להרחיב את פירוש המונח ולהחיל התקנה גם על אדם הסובל מקשיי ניידות, נזקק לעזרת הזולת, ומחמת גילו, או מצבו הרפואי או שניהם גם יחד, קשה לו לצאת מביתו"

(הקו המדגיש אינו במקור ש.ג.)

ראה בעניין זה ת"ע (ב"ש) 1390/04 פלונית נ' פלוני (10.09.07) (פורסם במאגר "נבו"); ת"ע (ת"א) 55650-05-13 כ' נ' י' (24.7.14) (פורסם במאגר "נבו") כן ראה פסק דיני ת"ע (ת"א) 31731-08-15 א.ב. נ' י.ב. (6.9.17) (פורסם במאגר "נבו").
בעניינו, בהתאם למבחנים שפורטו בפסיקה, בעת עריכת הצוואה המנוחה הייתה "מרותקת למיטתה" כפי שיפורט להלן:
המנוחה הייתה כבת 89 בעת עריכת הצוואה וסבלה מבעיות רפואיות ומגבלות פיזיות.
המנוחה אושפזה במרץ 2020, ממכתב השחרור מיום 24.3.2020 (נספח י"ז לתיק המוצגים של הילדים) עולה כי אושפזה בגין זיהום בכתף ימין וטופלה בגין זאת בחדר ניתוח, שוחררה לביתה עם הערה כי זקוקה לעזרה רבה בתפקוד האישי.
בתסקיר מיום 11.5.2020 מציינת עו"ס לס"ד כי המנוחה, בת 89, מוגבלת פיזית, עברה ניתוח בכתף בשל דלקת חמורה ומאז לרוב מרותקת למיטה, מתקשה בניידות ונעזרת בעובדת זרה שהחל בעבודתה כחודש טרם עריכת התסקיר. בשיחה טלפונית, עונה לעניין, מודעת למצבה ומציינת שלאחר הניתוח סובלת מירידה בזיכרון וקושי להתרכז. המנוחה סיפרה לעו"ס שהיא נעזרת רבות בשני ילדיה, המהווים מקור תמיכה עבורה, והבן ד' מנהל את חשבונה לבקשתה. ד' אף אישר בפני העו"ס כי הוא מנהל את חשבונה של המנוחה, לבקשתה.
ד' העיד כי המנוחה עברה ניתוח בכתף, סבלה מבעיות בברכיים כ – 15 שנים ובקושי הלכה וכי בשלוש, ארבע השנים האחרונות לא יכלה להתנייד. לפני כעשר שנים הותקן בבית מעלון ודרך כלל הייתה מתניידת בבית עם הליכון ולעיתים: "כשלא יכלה ללכת לגמרי היינו מעבירים אותה למעלון ואז היתה עוברת לכיסא גלגלים. זה כשחזרה מהניתוח, סוף מרץ 2020." (עמ' 158 לפרוטוקול שורה 26 ואילך).
מהמסמכים הרפואיים בעניין המנוחה עולה כי לפי בדיקת רופא המשפחה ד"ר חג'אזי ביום 6.2.2020 וביום 30.6.2020 הייתה המנוחה "צלולה ללא פגיעה בזכרון ולא מבחינת קוגניטיבית." (נספח י"ד לתיק המוצגים של הילדים).
בבדיקה ד"ר חיג'אזי מיום 13.8.2020 עולה מדבריה כי בתקופה האחרונה שוכחת הרבה, מתעוררת בלילות צורחת ועצבנית ויש ירידה במצבה הכללי. בבדיקה מצא הרופא כי היא מתמצאת בזמן ובמקום.
בהתאם למכתב מטעם ד"ר חג'אזי מיום 27.11.20 ציין הרופא כי בדק את ג' ביום 9.10.2020 וביצע הערכת גריאטרית. הרופא ציין כי בשבועיים האחרונים ג' סובלת מהזיות ראייה, מתבלבלת בזהות קרובי משפחה גם מדרגה ראשונה, חלה החמרה תפקודית ניכרת במצבה, מרותקת למיטה ונעזרת במטפלת 24/7. בבדיקה שערך עולה שג' בהכרה מלאה, שוכבת במיטה, ניתן לנהל איתה שיחה, מתמצאת חלקית בזמן, ידעה רק יום בשבוע, מתמצאת חלקית במקום, עדיין יש היגיון במחשבה. "מבחינה קוגניטיבית: סובלת מדמנציה בשלב מתקדם עם הזיות מרובות לאחרונה כפי שמתואר, אינה מסוגלת לנהל חשבון בנק או לנהל כל דבר אחר, לכן זקוקה למינוי אפוטרופוס. במקום זה אפשר להשתמש בייפוי כוח המתמשך אשר נתנה בעבר בזמן שהייתה שמורה קוגניטיבית." (צורף לתסקיר עו"ס לס"ד מיום 10.12.2020 – נספח י' לתיק המוצגים של הילדים).
מהמסמכים עולה כי במהלך שנת 2020 התדרדר מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של המנוחה. תחילה בחודש 3/2020 סבלה ממגבלה פיזית בכתף שריתקה אותה לביתה ובהמשך החל מ-8/2020 התדרדר מצבה הקוגניטיבי. המנוחה נפטרה ביום 21.5.2021.
מכאן כי בעת עריכת הצוואה ביום 24.6.2020 הייתה המנוחה בגדר "מרותקת למיטתה" וחובה היה על הנוטריון שערך את הצוואה לדאוג לכך שתוצג בפניו תעודה רפואית ביום עריכת הצוואה בהתאם להוראות תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים ונוכח פגם זה הנטל להוכיח כי הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה מוטל על המבקשים את קיומה – הילדים.

כשירותה של המנוחה לחתום על הצוואה
הנכדים לא טענו כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה והתמקדו בטענה להשפעה בלתי הוגנת מצידם של הילדים.
למרות שלא צורפה תעודה רפואית ליום עריכת הצוואה – מבדיקת רופא המשפחה ד"ר חג'אזי מיום 6.2.2020 - ארבעה חודשים טרם עריכת הצוואה ומיום 30.6.202- 6 ימים לאחר עריכת הצוואה עולה כי המנוחה צלולה מבחינת קוגניטיבית. (נספח י"ד לתיק המוצגים של הילדים).
מכאן כי אין מחלוקת שהמנוחה הייתה כשירה לחתום על הצוואה ויש לבחון את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת, כאשר הן הילדים והן הנכדים טוענים שהצד האחר השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוחים. הילדים טוענים שכתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של הנכדים חתם המנוח על הצוואה מיום 21.7.2020 והנכדים טוענים שכתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של הילדים חתם על הצוואה מיום 19.9.20. הנכדים טוענים שהמנוחה חתמה על הצוואה מיום 24.6.2020 תחת השפעה בלתי הוגנת של הילדים, כאמור בכל הנוגע לצוואת המנוחה – נטל ההוכחה מוטל על הילדים.

השפעה בלתי הוגנת
סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת – בטלה.
בדנ"א 1516/95 מרום נ. היועמ"ש פ"ד נ"ב (2) 813 (להלן: "דנ"א מרום") קבע השופט מצא בעמ' 826:

"הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה. הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום..."

בספרם פירשו שוחט, גולדברג ופלומין את משמעותה של השפעה בלתי הוגנת:

"עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).

קיומה של השפעה בלתי הוגנת או היעדרה צריכים להיקבע על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה.

בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נב(2) 813 קבע השופט מצא ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת".

ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית) התשע"ד-2014, עמ' 124 ובעמ' 271..

המבחנים האמורים הם: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה.

"כיצד ועל יסוד מה עשוי בית-המשפט לקבוע, שהמצווה היה תלוי בנהנה, וכי תלותו הייתה בעוצמה מספיקה להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת? בפסיקה נעשה שימוש בביטוייה המוכרים של התלות כבאבני-בוחן, שבית-המשפט עשוי להסתייע בהן בבואו להכריע בשאלה זו. ארבעת המבחנים העיקריים הם: מבחן העצמאות; מבחן הסיוע; מבחן הקשר עם בני-אדם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה." דנ"א מרום עמ' 827.

וכך תוארו המבחנים על יד השופט מצא בדנ"א מרום:

"תלות ועצמאות: המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הפכיים. השאלה שבית-המשפט מציג לעצמו היא, כלום בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" – מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית – ועד כמה."

"תלות וסיוע: מקום שבו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו .....ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה .....חשיבות מיוחדת נודעת, בעניין זה, לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים."

"קשרי המצווה עם אחרים: ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה..."

"נסיבות עריכת הצוואה - במסגרת זו נבחנת גם מידת המעורבות של הנהנה בעריכתה. יכול שמעורבות הנהנה בעריכת הצוואה אינה מגעת כדי פסילת הצוואה מכוח סעיף 35 לחוק הירושה, אולם היא תהווה ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה או למצער שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזו עליו. "

"מבחן הנישול - במסגרתו בודק בית המשפט האם הייתה סיבה לנישולם של יורשיו החוקיים של המנוח. ככל והמצווה בחר לצוות את מלוא רכושו לנהנה אחד הדבר עלול לחזק את החלת החזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת."
המבחן הרביעי :נסיבות עריכת הצוואה– ככל שמעורבות הנהנה בעריכת הצוואה גבוהה יותר כך יש יותר סיכוי לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה.
בעמ"ש (חי') 34987-10-16 ש' ט' נ' ה' ט' ר' מיום 31.12.19 פירט כב' השופט ג'יוסי מהי מעורבות בעריכת הצוואה שמובילה לפסלות צוואה:

"78. הטעם האחרון לפסילת הצוואה משנת 1995 על ידי בית משפט קמא, היה מעורבותו של שרון בעריכת הצוואה בהתאם לסעיף 35 לחוק הירושה. סעיף זה קובע:

"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".

בהתקיים הנסיבות המתוארות בסעיף 35 לחוק הירושה קמה חזקה חלוטה כי ננקטה פעולה אסורה כלפי המצווה וכי פעולה זו פגמה ברצונו החופשי. מדובר ב"חזקה שבדין שאין בלתה" (ע"א 234/86 אמונה – תנועת האשה הדתית לאומית נ' בלר פ"ד מב(4) 148 (1988)).

79. הוראת סעיף 35 לחוק הירושה מונה שלושה סוגים של זוכים על פי צוואה, שהוראת הצוואה המזכה אותם, או את בני זוגם – בטלה, ואלה הם: מי שהיה עד לעשייתה של הצוואה, מי שערך אותה, או מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה. גדריהן של שתי עילות הבטלות הראשונות זכו לפרשנות דווקנית, בעוד שגדריה של העילה השלישית נותרו גמישים (ע"א 433/77 הררי נ' הררי, לד(1) 776 (1979); ש' שוחט, פגמים בצוואות הנ"ל, בעמ' 311). בית המשפט העליון קבע בשורה של פסקי דין, כי נוכח התוצאה הקשה הנובעת מהוראת סעיף 35 לחוק הירושה, יש לפרשה על דרך הצמצום ובאורח דווקני (ראו למשל, ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, לה(3) 101 (1981); בע"מ 6349/08 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (02.02.2009); ש' שוחט, פגמים בצוואות הנ"ל, בעמ' 299). בצד הבחירה בפרשנות המצמצמת, ניכרת בפסיקת בית המשפט העליון גם מגמה שונה, לכאורה, המבקשת להרחיב במעט את המסגרת הפרשנית ולא לקבוע מסמרות (ע"א 433/77 הנ"ל; ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד(1) 19, בפס' 9 (2000); ש' שוחט, פגמים בצוואות הנ"ל, בעמ' 315-318).

ויודגש: הפרשנות המצמצמת והדווקנית מאפיינת את ההתייחסות לשתי עילות הבטלות הראשונות שבסעיף 35, הנוגעות למי שערך את הצוואה ולמי שהיה עד לעשייתה, ואילו הפרשנות הגמישה, מאפיינת את עילת הפסילה השלישית הנוגעת למי שנטל חלק בעריכת הצוואה "באופן אחר" (לפירוט בעניין הפרשנויות השונות בפסיקה ראו פסק דיני בת"ע (נצ') 163/01 ז’א נ' מ.ס’ [פורסם בנבו] (2009)).

אם כן, פירוש המינוח "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" שבסעיף 35 לחוק הירושה, המהווה את עילת הפסילה השלישית, נעשה באופן גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, כאשר המבחן הוא בסופו של דבר מבחן השכל הישר (ראו ע"א 851/79 הנ"ל; ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, נט (3) 1 (2004)). וכך קבע כב' השופט ריבלין (בתוארו אז) בע"א 6496/98 הנ"ל, בפס' 9:

"מעורבותו של הנהנה נבחנת על-פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. ברוח זו נפסק כי העובדה שהנהנה הזמין את עורך-הדין שערך את הצוואה ושילם את שכר-טרחתו והעובדה שתוכנה של הצוואה נמסר לעורך-הדין על-ידי המערער אין בה משום נטילת חלק פסול בעריכת הצוואה (השופט קדמי בע"א 760/86 רוזן נ' שולמן [פורסם בנבו] [15], בעמ' 590). ביצוע שליחות מטעם המצווה, אשר ביקש כי עורך-הדין יסור אליו לשם עשיית הצוואה – אינה חלק מעריכת הצוואה (הנשיא שמגר בע"א 510/90 הנ"ל [9]); העובדה שהנהנית מן הצוואה הביאה את המצווה לעורך-הדין שטיפל בעבר בענייניה שלה ואף סייעה לו בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך הצוואה אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה (השופטת ביניש בע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה [פורסם בנבו] [16]). לא כן כאשר המצווה לא נפגש כלל עם עורך-הדין, והנהנה עצמו, והוא בלבד, מהווה את החוליה המקשרת בין המצווה לבין עורך-הדין (השופט ברק בע"א 851/79 הנ"ל [5]). פעולת השלוח אינה נחשבת בהכרח לנטילת חלק בעריכת הצוואה, אלא אם השלוח מגלה פעילות רבה מדי (הנשיא שמגר בע"א 99/86 הנ"ל [7]). כאשר פעילותו אינה מצטמצמת לפעולה מכאנית של העברת רצון המנוח כאשר "הוא המוציא והמביא, הוא המלבן והמסביר" והוא "מקיים מעורבות מתמדת ורצופה מרגע ההתקשרות עם עורך הדין ועד לחתימת המנוח" (השופט ברק בע"א 526/85 הנ"ל [8], בעמ' 837) הרי זו פעילות יתרה החורגת מגבולות המותר. "...בכל מקרה אין לנתק את מידת מעורבותו ופעילותו של הנהנה ממכלול הנסיבות" (השופטת ביניש בע"א 2500/93 הנ"ל [16], בעמ' 350). "המבחן הינו, בסופו של דבר, מבחן השכל הישר" (השופט ברק בע"א 851/79 הנ"ל [5], בעמ' 109)"."
על מנת לבחון האם צוואות המנוח מיום 21.7.20 ומיום 19.9.20 וצוואת המנוחה מיום 24.6.20 נערכו תחת השפעה בלתי הוגנת, אבחן תחילה את נסיבות חיי המנוחים ומערכת היחסים במשפחה ובמיוחד בשנה האחרונה טרם פטירת המנוחים.
ההליכים בבית המשפט החלו ביום 11.5.2020 עת הנכדים הגישו בקשה לצו הגנה בשמו של המנוח כלפי הבן ד'. בבקשה טענו הנכדים שהבקשה מוגשת לבקשת המנוח, שכן מדי יום ביומו החל מיום 5.1.2020 הבן מגיע לבית הוריו, צועק, מקלל ומרחיק את הנכדים מבית המנוח. עוד טענו שהנכדה מ' מטפלת במנוחים מזה מספר חודשים, שכן שניהם סיעודיים והבן ד' מסכל את הטיפול ואף פיטר את המטפלת שעבדה בבית המנוחים 6 שנים.
במסגרת הליך זה הוגש ביום 11.5.20 תסקיר עו"ס מ***** . ברקע מצוין: "מדובר בזוג, י' בן 91 וג' בת 89 ולהם 3 ילדים. הבן האמצעי, ע' (ז"ל) נפטר לפני כ- 23 שנה, אחרי ששם קץ לחייו. ההורים. י' וג' ניצולי שואה, מתגוררים ב**** בדירה שלדבריהם בבעלותם ומתקיימים מקצבאות ביטוח לאומי ורנטה חודשית של ג'."
בשיחה עם עו"ס לס"ד ציין המנוח שגילה שמושתלות בבית מצלמות וביקש מהנכד ג' להסירן, לאחר שהבן ד' גילה זאת דרש להתקינה והתפתח ריב שכלל צעקות ואיומים של הבן כלפי י'. כן טען שהבן מושך כספים מחשבון בני הזוג, ריסס עליו חומר חיטוי והוא מבקש להרחיק את שני ילדיו מביתו ולא למנוע את כניסת הנכדים.
המנוחה, ג', סיפרה שהמנוח י' אדם צעקן ונוקשה אך שללה אלימות פיזית כלפיה, אישרה שנעזרת רבות בשני ילדיה והבן ד' מנהל את חשבונה לבקשתה. לא מעוניינת בצו הגנה שעלול לפגוע בקשר בינה לבין ילדיה שהם מקור התמיכה שלה.
הבן ד' סיפר על מערכת יחסים מורכבת וטעונה בינו לבין אביו במשך שנים רבות. טען שאביו גבר אלים שנהג באלימות קשה כלפי ילדיו והוא מאשים אותו במות אחיו ע'. עוד סיפר שאינו מתקשר עם אביו מזה שנים רבות ומגיע כדי לדאוג לאמו. המצלמות הותקנו בהסכמת האם כדי להבטיח את שלומה, הוא מנהל את חשבונה לבקשתה. אין צורך בצו הגנה, שכן אין בכוונתו להתקרב לאביו וממילא מבקר רק את האם.
הבת י' טענה שאביה אדם נוקשה ואלים ובמשך השנים ספגו יחס פוגעני ומשפיל מצדו. גם היום האב י' נוהג באלימות כלפי ילדיו, ומונע טיפול טוב וראוי באם. טענה שהטענות כלפי הבן ד' אינן נכונות.
הנכדה מ' סיפרה שבמשך 23 שנים לא הייתה בקשר עם הסב, לפני כשנתיים הקשר חודש והתחזק בחודשים האחרונים. לטענתה היא מטפלת הן בסב והן בסבתא, מלווה אותם לבדיקות וטיפולים. טוענת ששני הילדים מונעים מאינטרסים כלכליים ומתנהגים אליהם שלא כראוי.
עו"ס לס"ד המליצה כי לא יינתן צו הרחקה, אך על הילדים לנהוג בכבוד כלפי י' ולהימנע מאלימות פיזית או מילולית. כן המליצה להפנות את בני הזוג ליחידה למניעת התעללות כלפי אזרחים ותיקים על מנת לבחון מתן כלים להתמודדות עם כעסים ועיבוד משברי העבר המשפחתיים.
בהליך זה לא ניתן צו הגנה ובית המשפט ציווה על כל הצדדים לנהוג בכבוד ובאיפוק כלפי המנוחים, כן ציווה על הילדים ולהימנע מאלימות פיזית ומילולית כלפי י', לשמור ממנו מרחק בעת שהם מבקרים את ג' ולא למנוע את כניסת הנכדים לבית ההורים.
ביום 17.8.2020 הגישה הבת י' והמנוחה בקשה לצו הרחקה כלפי א' א', בעלה של הנכדה ה' ה"ט (******-08-20). בבקשה נטען כי לאחר שנים בהן לא התקיים קשר החל א' במרץ 2020 לבקר בביתם של י' וג' ללא הזמנה, מתנהג בצורה מאיימת ומשתלט על הבית, מצלם, מסרב לעזוב, מאיים ומטיל אימה וכן נעלמו כסף ותכשיטים מהחדר הנעול על י' וג' וכן על הילדים ד' וי'.
בכתב התשובה טען א' שלפני כשמונה שנים, בסביבות שנת 2012 הסב סייע לו ולאשתו, ה', בסך של 30,000 ₪ לצורך רכישת דירה ומאז ניתקה הבת י' את הקשר עם הנכדה ה'.
כן סיפר שבחודש 12/2019 נפל המנוח י' ושבר את רגלו ומאז נפילתו ואשפוזו נזקק לעזרה והבת י' מונעת מהנכדות לטפל בי' והחל מחודש 1/2020 הילדים מונעים מהנכדים לבקר את המנוחים, תוך הזמנת משטרה והם מסיתים את המנוחים כנגד הנכדים.
לאחר דיון שהתקיים הבקשה לצו הגנה נדחתה.
ביום 8.12.2020, ארבעה ימים לאחר שי' המנוח נפטר, הגישו הנכדים תביעה לצו עשה קבוע בו הם מבקשים כי יותר להם להיכנס לביתה של הסבתא, ששוכבת על ערש דווי על מנת להיפרד ממנה. לטענתם הילדים לא הודיעו להם על פטירתו של המנוח י', וכעת מונעים מהם קשר עם הסבתא ג'.
בתסקיר שהוגש ביום 9.12.2020 ציינה עו"ס לס"ד כי המנוחה ג' מתמודדת עם ירידה קוגניטיבית ותפקודית, סיעודית, מרותקת לכיסא גלגלים, בחודשים האחרונים מאובחנת כמתמודדת עם מחלת דמנציה בשלבים מתקדמים עם הזיות מרובות, פגיעה בזיכרון לטווח קצר, הזיכרון המידי שמור. ישנה התמצאות חלקית בזמן ובמקום, מזהה את בני משפחתה, עדיין נשמרת תובנה, פגיעה חלקית בשיפוט.
העו"ס שוחחה עם המנוחה בטלפון ואף ביקרה בביתה, המנוחה תיארה שהקשר עם הנכדים חשוב לה מאוד, אך לאור התנהלותה בשנה האחרונה היא חשה פגועה מאוד ואינה מוכנה לחידוש הקשר עד אשר יתפייסו עם הילדים ויחזירו כספים ותכשיטים, שלדבריה גנבו. עוד תיארה שהיא מבקשת לעבד את האבל על מות בעלה ואינה יכולה להתמודד עם המשבר במשפחה.
ד' וי' התנגדו בכל תוקף לקשר בין הנכדים למנוחה, לטענתם הנכדים ניצלו את י', החתימו אותו על ייפוי כוח מתמשך מבלי שהבין את משמעותו, בקשתם לחידוש קשר היא על מנת לזכות בירושת המנוחה. כן תיארו שמ' הגיעה באמצע השבעה ויצרה פרובוקציה.
מ' סיפרה לעו"ס כי הילדים מבודדים את המנוחה כפי שעשו למנוח, מנתקים אותם מכל הסובבים אותם ואף לא עדכנו אותם על מותו של המנוח ומנעו מהנכדים לנחם את המנוחה וכל זאת על מנת להשתלט על ירושתה.
בפרק הסיכום ציינה העו"ס כי המנוחה נתונה ללחצים נפשיים והסתה מתמשכת מצד בני משפחה ונאלצת לבחור בין הילדים שחשובים לה מאוד לבין הנכדים שהם החוט המקשר לבנה המנוח. העו"ס המליצה לכבד את בקשתה של המנוחה לפרטיות בזמן השבעה, אך לאחר השבעה יש להסדיר את הביקורים בין הנכדים לסבתא.
בעדכון שהגישה העו"ס ביום 28.1.2021 ציינה שהמנוחה מתנגדת לחידוש הקשר עם הנכדים לאחר שנודע לה שהנכדים החתימו את י' על צוואה לטובתם, דבר הנתפס בעיניה כרמאות ורצון לפגוע בזכויותיה. בדיווח נוסף שהוגש ביום 26.4.21 תיארה העו"ס כי המנוחה סירבה להיפגש איתה, מדברת בקול חלש, לעיתים לא ברור. סיפרה כי חשה לא טוב ורוב הזמן היא עייפה וישנה, אין לה סבלנות לאף אחד ואין לה כוחות למאבקים משפטיים. אינה מעוניינת בקשר עם הנכדים שכן פגועה מהתנהלותם בתקופה האחרונה. העו"ס ציינה שיש חשיבות רבה לחידוש הקשר עם הנכדים, אך יש לכבד את רצונה של המנוחה ולכן לא ניתן לעשות זאת. עוד ציינה שהמפתח לחידוש הקשר הוא יישוב הסכסוך בין הילדים והנכדים.
בדיון שהתקיים ביום 27.4.21 הסכימו מ' וי' לפנות להליך גישור ברווחה.
ביום 18.5.2021 הלכה המנוחה לעולמה לפני שהתהליך הסתיים ובטרם חודש הקשר בינה לבין הנכדים.

על נסיבות חיי המנוחים וקשריהם עם ילדיהם ונכדיהם ניתן ללמוד גם מהמסמכים שהציגו הצדדים:
הוצגו שתי צוואות עליהן חתם המנוח ושאינן חלק מהליך זה.
ביום 19.6.2017 חתם המנוח על צוואה בכתב יד בביתו ברחוב *** ב*****. בצוואה זו הוריש את כל רכושו, כולל זכויותיו במחצית הבית, ואת כל הכספים הנמצאים ברשותו לאשתו. לנכד ש' הוריש את הארון התלוי על הקיר על תכולתו. הצוואה נכתבה בכתב יד ונחתמה ועל גביה מצוינים שני עדים שנכחו בעת עריכתה: י.ל. מ*****, ע.א. מ*****. (נספח ו' לתיק המוצגים של הילדים).
בחודש 10/2001 ערך המנוח צוואה בפני שני עדים: הבת י' ובעלה ס. בצוואה זו ציווה את כל רכושו הכולל 3/8 מערך הבית ברח' *** ב***** לאשתו. (בצוואה מצוין ש- 3/8 מהבית רשומים על שם י', 3/8 על שם גרשה ו- 2/8 על שם הבן ד'). כן קבע כי הוא מוריש את המכונית, חפציו האישיים, תכשיטים וכספים וכל הריהוט לאשתו. (נספח ו' לתיק המוצגים של הילדים).
ביום 21.7.2020 חתם המנוח על ייפוי כוח מתמשך בו ייפה את כוחם של ה' ובעלה א' לבצע פעולות ולייצג אותו בכל העניינים הרכושיים, האישיים והרפואיים. (נספח י"ט לתיק המוצגים של הנכדים)
באותו היום, 21.7.2020 חתם המנוח על צוואה נוטריונית נשוא הליך זה. בה ציווה את כל רכושו מכל מין וסוג שהוא כולל זכויותיו בדירה ברח' *** ב***** לנכדתו ה' ולבעלה א' בחלקים שווים. הצוואה נחתמה במרכז הרפואי *** במחלקה פנימית ד' חדר מס' 1. (צוואה זו היא אחת משתי הצוואה נשוא הליך זה צורפה גם כנספח מ' לתיק המוצגים של הנכדים).
ביום 26.8.2020 שלח המנוח מכתב לאפוטרופוס הכללי ובו ביקשה לבטל את ייפוי הכוח המתמשך שנחתם ביום 21.7.2020 והופקד ביום 10.8.2020. למכתב צורפו מכתבי ביטול שנשלחו לה' ולא'. תצהיר מטעמו שמאשר את ביטול ייפוי הכוח, חתום בפני עו"ד, כולל הקלטת וידאו של הביטול וכן הודעת ביטול לה' ולא' מטעם עו"ד (נספח ז' לתיק המוצגים של הילדים).
ביום 19.9.2020 חתם המנוח על צוואה בכתב יד נשוא הליך זה.
הוצגה צוואה בכתב יד שעליה חתמה המנוחה ביום 9.9.2014 בנוכחות אחיה, ח.ו, כעד. בצוואה זו ציוותה את זכויותיה בבית לי' וד' בחלקים שווים וציוותה סכומי כסף לכל אחד מהנכדים.
ביום 24.6.2020 חתמה המנוחה על צוואה נוטריונית נשוא הליך זה.
ביום 4.8.2020 חתמה ג' על ייפוי כוח מתמשך בו מינתה את שני ילדיה, ד' וי' כמיופים כוחה לכלל העניינים הרכושיים, אישיים ורפואיים. ייפוי הכוח המתמשך הופקד אצל האפוטרופוס הכללי ביום 10.9.2020 ונכנס לתוקף ביום 13.12.2020. (נספח א' לתיק המוצגים של הילדים).

מערכת היחסים בין המנוחים לבין ילדיהם י' וד'
לאורך כל הדרך טענו הנכדים כי י' וד' התעללו במנוחים, שלטו בהם וגרמו להם לעשות כרצונם. בשלב ראשון אבחן טענה זו וכבר כעת אגיד שמצאתי לנכון לדחותה.
מהעדויות והקלטות שהושמעו בפני עולה תמונת יחסים מורכבת בין י' וד' לבין הוריהם, אולם לא כזו העולה לכדי התעללות לא נפשית ובוודאי שלא פיזית או כזו המתבטאת במניעת טיפול ואוכל.
העדה ס.ת העידה כי היא מטפלת בקשישים במשך 15 שנים וטיפלה במנוחה בעיקר וגם במנוח החל משנת 2016-2017. עבדה כמטפלת בתחילה מספר חודשים ולאחר מכן במשך שנה. העדה תיארה את מערכת היחסים בין המנוחים לבין הילדים, העדה העידה לאחר שהושמעה לה שיחה בינה לבין א' מיום 14.8.2020, נספח א' לתצהירי עו"ד צדיקה בשם הנכדים, וכן הקלטה מיום 18.8.2020 –( נספח כ"ח לנספחי עו"ד צדיקה):

"ת.מאז שהתחלתי אצלה אפילו שהייתי מחליפה היה בלגן אצלם בבית. מהשעה הראשונה יש בלגן בבית הזה. צעקות, קללות, ריב. הכל.

ש.מכות?

ת.לא. פיסית לא. אף פעם לא ראיתי פיסית. אלימות מילולית כן היה. המון." (עמ' 32 לפרוטוקול שורה 21 ואילך).
לעומת זאת אישרה שחודש וחצי לפני פטירת המנוח ד' תיקן את הטלוויזיה, כשהיה ביחסים טובים עם אמא ערך עבורה קניות, היה מגיע לבית הורים ושותה עמה קפה. (עמ' 33 לפרוטוקול שורה 7 ואילך).
כן העידה שד' וי' התעללו התעללות מילולית במנוחים (עמ' 30 שורה 13 ואילך) וכשעומתה עם תמליל השיחה בינה לבין ד' מיום 21.7.2021 (נספח כ"ו למוצגי הילדים). בו לשאלתו ענתה כי המנוח מעולם לא התלונן על התעללות מצד אדם כלשהו, השיבה שגם א' וגם ד' הקליטו אותה ורצו לעשות בלגן בחייה ולכן לא הסכימה לשתף פעולה ולתת מכתב לגבי אופן הטיפול של הילדים במנוח והוסיפה: "האמת שי' וד' התעללו בג' וי'." (עמ' 31 לפרוטוקול שורה 17).
המטפלת א' ס' העידה כי האווירה בבית הייתה רווית סכסוכים וכי הילדים נהגו באלימות מילולית כלפי המנוחים. להתרשמותה ומשיחות עם המנוח הבינה שהסכסוכים סבבו סביב עניין הירושה וחיזוק הקשר בין הנכדים למנוחים: "הם רבו על הבית. י' וג' סיפרו שכל מה שקורה זה בגלל הבית." (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 2.11.22 שורה 5).

וכן:

"ש.עם מי היית שותה קפה?

ת.עם המשפחה, ד', ג', י'.

ש.נסכם שעד 2020 המערכת יחסים בבית עם כולם היתה טובה, נכון?

ת.נכון.

ש.לא היו מריבות, לא היו צעקות, נכון?

ת.נכון. אמרתי מרגע שמ' התחילה להיכנס לבית, היתה גרה רחוק ולא היתה יכולה, היתה לא באה הרבה. מהיום שעברה התחילה לבקר את סבא וסבתא כל יום ואז התחילו סכסוכים. (עמ' 33 לפרוטוקול שורה 20 ואילך).

ותיארה:

"ש.את יודעת לספר אם היה שם מכות חס ושלום? צרחות? בין י', ד', י'?

ת.לא היו.

ש.לא היתה התעללות, נכון?

ת.במילים כן אבל לא היתה התעללות. היתה התעללות במילים שלא דיברו יפה, צעקו על אמא. י' פעם שאמא שלה חזרה מבית חולים, היא הכניסה אותה לחדר, סגרה אותה בחדר ואמא צעקה. לא ראיתי שהיא נתנה לה מכות." (עמ' 36 שורה 8 ואילך).
כן העידה שתמיד היה אוכל בבית ורופאים ביקרו את המנוחים, הבן ד' לקח את המנוחה לרופא וי' לקחה אותה להוציא כסף ולהביא תרופות (עמ' 34-35 לפרוטוקול). במהלך עדותה של העדה ס' הושמעה לה הקלטת שיחה מיום 23.4.20 בה היא משוחחת עם מ' (נספח כ"ז למוצגי עו"ד צדיקה בשם הנכדים).
המטפלת מ', שעבדה בבית המנוחים 24 שעות ביממה (עמ' 46 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.22 שורה 13 ואילך) העידה:

"ש.מספרים פה כולם, א', ג', מ', שהיתה התעללות בבית של ג'.

לשאלת בית המשפט, האם היה משהו לא תקין בבית של ג' מצד מישהו שבא לבית?

ת.לא.

ש.לשאלת בית המשפט אם ראיתי התנהגות של מישהו שבא לבקר שלא בסדר כלפיהם, אני משיבה שלא, הייתי מכינה קפה, עוגה. לשאלת בית המשפט מי היה בא לבקר אותם, אני משיבה משפחה, חברה טובה. לשאלת בית המשפט מי מהמשפחה היה בא, אני משיבה שלא זוכרת. לשאלת בית המשפט אם ד' היה בא, אני משיבה שכן, לשאלת בית המשפט אם י' היתה באה, אני משיבה שכן, כל יום. לשאלת בית המשפט האם הילדים של ד' היו באים, אני משיבה שכן. לשאלת בית ה משפט האם ג' וה' היו באים, אני משיבה שג' היה אולי פעמיים, מ' 4-5 פעמים, ה' גם ככה, א' גם 4-5 פעמים.

לשאלת בית המשפט איך היו הפגישות, אני משיבה שהיה ריב, בלגאן. לשאלת בית המשפט מי היה שהיו ריבים, אני משיבה שמ' וה'. לשאלת בית המשפט אם היה משהו דומה כשד' היה שם, אני משיבה שלא.

לשאלת בית המשפט אם ג' התלונה בפני על יחס לא תקין או האם משהו הפריע להם, אני משיבה שלא.

ש.אם היה צריך קניות?

ת.אני עשיתי קניות. 20 ימים א' עשתה, אח"כ אני, אם אני לא יכולה ד' קונה. י' שאלה כל הזמן אם אני צריכה משהו בשבילי והיתה קונה.

ש.אם היה צריך רופא, מי היה דואג לרופא?

ת.י' הזמינה.

ש.האם הגיעה משטרה לבית?

ת.לא.

ש.מי היה דואג לאוכל עבור י' וג'?

ת.הרבה פעמים אני הייתי מכינה.

ש.י' היה דורש ארוחות בשעות רגילות / לא רגילות?

ת.מה שהייתי מבשלת היה אוכל טוב.

ש.פעם התלונן שחסר לו אוכל?

ת.לא. פעם היתה קורונה, ס' (בעל של י') הביא אוכל.

ש.האם שמעת פעם צעקות בין י' ג' וי'?

ת.לא.

ש.שמעת פעם צעקות בין י' גרד לבין א' מ' ה' וג' ?

ת.כן. כשהם באו כל הזמן היה ככה." (עמ' 39 לפרוטוקול מיום 2.11.22 שורה 15 ואילך).
בחקירה הנגדית, לאחר שסרטון הריב הוצג בפניה, הודתה שנכחה בעת הריב על כיסא הגלגלים במהלכו הגיעה משטרה, אך לטענתה נכנסה לתוך הבית ולא ראתה את המשטרה. (עמ' 43 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.22 שורה 5 ואילך).
המטפלת מ' העידה שד' היה המעסיק שלה ושילם את שכרה. (עמ' 44 לפרוטוקול מיום 2.11.22 שורה 4 ואילך).
התרשמותי היא שכל אחת משלוש המטפלות העידה את עדותה בהתאם לצד אליו הייתה נאמנה או מחויבת. כל אחת מהמטפלות הייתה בקשר עם אחד מבני המשפחה, בשיחות טלפון ביניהם, כפי שפורט. אין אני קובעת כי מי מהמטפלות שיקרה בעדותה, אך כל אחת מהן שמה דגש על נושאים מסוימים ששירתו את הצד לו הרגישה מחויבת. עדותן מחזקת את מסקנתי שהסכסוך בין הילדים ולנכדים הוביל לאווירה קשה ורווית מתחים.
העדה ר' ב' העידה כי הילדים שלטו בג' במה שלהתנהל ואיך להתנהל, שהיא חוששת מפניהם, שהבן ד' נהג באלימות מילולית כלפי המנוח י' ושהאווירה בבית הייתה קשה. (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 1 ואילך לאורך עדותה). העדה העידה כי הקשר עם המנוחים היה קרוב ובעשר השנים האחרונות הגיעו היא ובעלה, שהוא אחיין של המנוח, לביקור לפחות פעמיים בחודש. (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 13 ואילך) אך למרות זאת העידה כי ראתה את הילדים י' וד' אולי פעם פעמיים, את שמו של ד' לא זכרה כלל ומנגד הכירה את הנכדים.
י' גם היא העידה שפגשה את ר'' ובעלה פעמיים בחייה בלבד והקשר בינה לבין המנוח היה מצומצם. (עמ' 166 לפרוטוקול שורה 27 ואילך). אני מקבלת את עדותה של י' בעניין זה, ככל ואכן היו ר' ובעלה מבקרים את המנוחים פעמיים בחודש מן הסתם היו פוגשים את י' וד' מספר רב של פעמים, שכן השתכנעתי שהילדים נהגו לבקר את הוריהם לעיתים קרובות. (הנכדים אף התלוננו על כך שבכל פעם שהיו מגיעים לבית המנוחים, ד' וי' כבר היו שם או מופיעים במהלך הביקור (עדות מ' – עמ' 64 לפרוטוקול שורה 17 ואילך)).
מכאן שעדותה של ר' כי נהגה לבקר את המנוחים פעמיים בחודש אינה אמינה עלי, לא שוכנעתי כי הקשר בינה ובין בעלה לבין המנוחים היה אינטנסיבי ומשמעותי ומכאן שאין היא יכולה להעיד על טיב היחסים בין הילדים, שכמעט ולא פגשה, לבין המנוחים.
העד י' א' אחיינו של י' העיד:

ש.תספר אם באחת השיחות היתה תחושה שלך של מצוקה? קשיים? משהו שהעיד על מצוקה של אחד מהם?

ת.דיברתי יותר עם י' ולא. דיברנו הרבה. הוא היה מתקשר ואני מתקשר. בד"כ הייתי שומע סיפורים על משפחת פ'. מצוקה לא שמעתי. לא התלונן על מצוקה. התלונן על בריאות כי כבר לא היה ילד.

ש.סיפר על זה שי' וד' מתעללים בו?

ת.חס וחלילה. מה זה? היחסים שלו עם י' היו משהו. בשבילו היא היתה כל החיים. בגלל שראיתי את היחס שלו לי' קראתי גם לבתי י'. עד כדי כך. מאוד אהב אותה.

וכן:

ש.במהלך העדויות בתיק שמענו את י' אומר שד' מונע ממנו לאכול, י' מונעת ממנו טיפולים, סוג של הזנחה מהילדים האלה. מכיר את זה?

ת.להפך. י' היתה גרה קרוב אליהם וטיפלה בהם כל החיים מ*** ועד *****. כל הזמן. (עמ' 130 לפרוטוקול שורה 13 ואילך).
אמנם, העד הופתע מאוד לשמוע את קלטות הריב והצעקות שהושמעו לו במהלך החקירה הנגדית, אך התרשמתי שעדותו הייתה אמינה בעניין התרשמותו שלו ממערכת היחסים בין המנוחים לילדיהם. כן השתכנעתי שהקשר בינו לבין המנוחים היה קרוב ומשמעותי.
היחסים בין ד' למנוח היו יחסים קשים. ד' העיד על כך והמנוח נשמע אומר בהקלטה מיום 5.1.2020 (נספח כ"ה למוצגי עו"ד צדיקה) כי ד' "בן רע".
ד' העיד במסגרת ה"ט ****-05-20 בדיון שהתקיים ביום 11.5.2020:

"אני לא בקשר עם אבא שלי כבר בשנים, לא מדבר איתו ולא פונה אליו ולא עושה בשבילו שום דבר, ולמרות זאת שהוא היה מאושפז בבי"ח באתי לבקר אותו וקניתי לו דברים והייתי אותו בחדר מיון וגם ש'רתי אותו מבי"ח. לשאלת ביהמ"ש איך אני בקשר עם אמא שלי שחיה באותו בית עם אבי, אני אומר שאני מגיע לשם ולא פונה אליו."
וכן העיד:

"ש.ספר לי מה היו היחסים שלך עם ההורים שלך במשך כל השנים?

ת.יחסים שלי עם ההורים היו מצויינים כל השנים. עם אמא שלי תמיד ועם אבא שלי היו התנגחויות. כאשר צעקתי על אמא שלי זה היה כדי לשמור עליה מהקורונה. (עמ' 146 שורה 2 ואילך).

ש.שמענו שמערכת היחסים עם אביך לא היתה מערכת יחסים טובה. מתי התקלל מערכת היחסים?

ת.תמיד התקלקל כאשר אני ידעתי יותר והיה חיכוך בינינו ונתק." (עמ' 146 לפרוטוקול שורה 17 ואילך)
ד' העיד כי הוא ואחותו דאגו להורים, למטפלים, אוכל, שמרו עליהם מהקורונה, טיטולים תיקונים בבית (עמ' 147 לפרוטוקול שורה 17 ואילך) והסביר את גרסתו לגבי האירועים הקשים בבית:

"ש.איך אתה מסביר את כל האירועים מפברואר 2020?

ת.יש מספר וויכוחים שלנו איתם וכל השאר זה סיפורים בין אבא שלי לל' וה'. הוא מספר שמתעללים בו. אבל הוא לא מספר למטפלים ולחברה של המטפלים ולא למשטרה ולא לעובדת סוציאלית. הכל הצגה." (עמ' 151 לפרוטוקול שורה 14 ואילך).
עדותו של ד' שהכחיש כי התעלל באביו מקובלת עלי:

ש.אני אומר לך שהתעללת באביך במשך כל התקופה הזאת כיוון שהתייחס אליך בצורה לא טובה במשך כל השנים והכל התפרץ למועד שבו הגיע כשלא יכול היה לתפקד יותר?

ת.לא אמת מה שאתה אומר. (עמ' 160 לפרוטוקול שורה 3 ואילך).
בהקלטות שהושמעו אכן נשמעות צעקות של ד' כלפי הוריו והוא אף העיד בעניין זה:

"ש.היו טענות שיש אווירה של צעקות בבית, אווירה של מתח, היה דבר כזה?

ת.היו צעקות כשהם הופיעו. הנכדים, א', ה'. מ' הפסיקה לבוא כי אבא שלי גרש אותה מהבית. צעקות כרגיל לא היו בבית. נכון שצעקתי על אמא שלי כי היא התעקשה להביא אנשים בזמן הקורונה והיה צריך לשמור עליה, עלי, על אחותי ועל המטפלים. היתה הוראה מפורשת לא לבקר סבים וסבתות." (עמ' 150 שורה 2 ואילך).

ד' אכן דרש מהמטפלת א' שלא להגיע עוד. שכן, הגיעה מכפר בו היה סגר בגל הקורונה. (עמ' 150 שורה 14 ואילך).
יש לזכור שהאירועים המתוארים והקלטות שהושמעו התרחשו בתחילת מגיפת הקורונה, בעת שהוטלו סגרים, נאסר לבקר אנשים מבוגרים, הפחד והחרדה מפני המחלה, תוצאותיה ודרכי ההידבקות היו גבוהים ויש לפרש את צעקותיו של ד' על כך שאסור לבקר אנשים זקנים, ריסוס המשטחים בחומר ניקוי, הבקשה שהנכדים לא יגיעו יחדיו וההוראה למטפלת שלא להגיע, על רקע מצב החירום ששרר בתקופה זו.
כן מקובלת עלי עדותה של י' בעניין זה:

"מעולם לא פגעתי בהורים שלי, לא התעללתי בהם, לא מנעתי מהם אוכל, טיפול ולא השתתפתי בשום מהלך שעלול היה לפגוע בהם. ההקלטה היא מ- 1.1.20, באותה תקופה למ' ולי היו מס' שיחות טלפון. בשיחות סיפרה על שלושת הילדים שלה שבכלא, שצריכים להעביר אותם לכלא אחר, שהגדול צריך אישפוז פסיכיאטרי, סיפרה שהקטן במוסד טיפולי. דיברנו על אבא שלה, כל מיני זכרונות שהיו יחד. היו תקופות טובות. אמרתי לה שלא נאה שהיא תחליף לסבא טיטולים, במיוחד כשיש מטפלות. באחת השיחות ולא שמענו את השיחה הזאת, באחת השיחות מ' התקשרה אליה בוכה ואמרה שאבא אמר לה בנוכחות אמא שלי שבגללה אבא שלה מת. זה לא בסדר שאבא אמר את זה. אני יודעת שמ' אהבה מאוד את אבא שלה ואיך הוא מעז להגיד לה את זה, משם התפתחה השיחה ומכאן אמרתי מה שאמרתי. אמרתי שאבא מרשה לה להיכנס הביתה אליו אחרי ש- 20 שנה לא הסכים ושתלך כמו נכדה. את לא מטפלת ולא צריכה להחליף טיטולים. היא שמרה את השיחה הזאת אצלה. השיחה הזאת עלתה ב- 8/2020 כשהוצאנו נגד א' צו הגנה. אם היא סברה באותה שיחה שאני מתכננת לפגוע בהורים, אז יכלה לדווח. לא היתה בעיה במאי להגיש צו הרחקה אבל היא לא עשתה את זה. אני אומרת שכל מי שיש לו הקלטה, הוכחה שפגעתי בהורים שלי, מנעתי אוכל או טיפול רפואי שייגש היום למשטרה ויגיש תלונה. אמרתי את זה באוגוסט 2020 ובינואר 2022 ואני חוזרת על זה עכשיו. אני אתן כל מה שאני צריכה לתת בעניין הזה." (עמ' 165 שורה 23 ואילך).

וכן:

"ש.מישהו העיר שזה היה כמו הר געש בבית?

ת.כל פעם שהיו מגיעים היה בלגן, אחרי שהיו הולכים אבא היה עצבני ושום דבר לא השביע את רצונו." (עמ' 169 שורה 21 ואילך).
מהקלטות של שיחות בין י' לבין המנוחים עולה כי השיחות מתנהלות על מי מנוחות, למרות שהסכסוך בין הילדים ונכדים טורד את מנוחתם של המנוחים.
נספח כ"ט לנספחי הילדים הוא שיחת טלפון בין י' לבין שני המנוחים מיום 2.5.20, השיחה רגועה, מתמקדת בענייני הקורונה, לימודים בבית הספר בזמן הקורונה, ענייני הזמנת אוכל ומשלוחים מהמכולת, פיזיותרפיה עבור המנוחה. המנוחים מדברים ביניהם בשלווה ועם י' בשלווה.
בשיחה בין המנוחה לבין י' מיום 9.8.20 (נספח כ"ח לנספחי הילדים) מספרת המנוחה שהנכדים "רוצים לדעת איפה המעמד שלהם" "ואני אין לי מה להגיד ואין לי מה לתת ואין לי מה לדבר על זה בכלל. ואני כל פעם שמתחילים איתי על הנושא הזה אני קוטעת אותם.......אני תמיד אומרת, אל תדאגו, כל אחד יקבל את שלו.....אבל הם, אבל הם רוצים לדעת בדיוק אני אין לי אין לי בדיוק אז הם מנדנדים לי.....אני, שואלים אותי אלף פעם, לא אבל מאז אני אמר, אני שלחתי למ' הודעה שלא תעיז תבוא לבקר אותי. אני לא רוצה. אני רוצה שקט. אני לא רוצה בלבול מוח בתוך הבית.....עשית, עשיתם לי מספיק בלבול מוח עם כל העניין הזה."
לאחר ששמעתי את העדויות, ההקלטות והתרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי אני דוחה את הטענה כי י' וד' התעללו במנוחים, לא התעללות פיזית, לא התעללות נפשית ולא מניעת אוכל וטיפול.
במהלך שנת 2020, שנת הקורונה, התחוללו בבית המנוחים ריבים משמעותיים בין הנכדים לילדים, נוצרו מחנות, הוגשו בקשות לצווי הגנה, הכול כפי שתואר לעיל והאווירה אכן הייתה קשה. אולם מקורה של האווירה הקשה היה במערכת היחסים שבין הנכדים והילדים ואין להסיק מכך שהילדים פגעו או התעללו במנוחים.
אני ערה לפסק הדין של השופטת זערורה מיום 30.8.2020 במסגרת ה"ט 08-20---, בו התרשמה שהמנוחים נתונים להשפעות בלתי ראויות מצד ילדיהם, לא שללה השפעה מצד נכדיהם וציינה חשש להתנהלות לקויה מצד י'. אך פסק דין זה אינו מהווה השתק פלוגתא או עילה בהליך שבפני. ראשית, כב' השופטת לא קבעה ממצאים חד משמעיים אלא ציינה כי מערכת היחסים בין הצדדים רגישה ומכילה מספר רבדים שאין בידה לדון בהם במסגרת ההליך המצומצם שהתנהל בפניה, שנית, הסוגיה שעמדה להכרעה במסגרת הליך ה"ט הנ"ל הייתה השאלה האם א' נהג בהטרדה מאיימת כלפי המנוחה וכלפי י' ויש להרחיקו מביתה. במסגרת הליך זה לא עמדו לדיון השאלות בעניין השפעה בלתי הוגנת והתנהלות הילדים כלפי הוריהם.

כעת אבחן לאור המסמכים שהוצגו והעדויות שנשמעו ובהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה את טענות הצדדים בעניין השפעה בלתי הוגנת.

תלות ועצמאות
כל שלוש הצוואות נשוא ההליכים נחתמו במהלך שנת 2020. המנוחה חתמה על צוואתה ביום 24.6.2020 והמנוח ביום 27.7.2020 וביום 19.9.2020.
המנוחה הייתה כבת 89 בעת עריכת הצוואה והמנוח כבן 90. שניהם סבלו מבעיות רפואיות ומגבלות פיזיות.
כפי שפורט לעיל המנוחה אושפזה במרץ 2020 ושוחררה לביתה עם הערה כי זקוקה לעזרה רבה בתפקוד האישי.
בתסקיר מיום 11.5.2020 מציינת עו"ס לס"ד כי המנוחה, בת 89, מוגבלת פיזית, מתקשה בניידות ונעזרת בעובדת זרה וכן עזרת רבות בשני ילדיה, המהווים מקור תמיכה עבורה, והבן ד' מנהל את חשבונה לבקשתה. ד' אף אישר בפני העו"ס כי הוא מנהל את חשבונה של המנוחה, לבקשתה.
מהמסמכים שפורטו לעיל עולה כי במהלך שנת 2020 התדרדר מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של המנוחה. תחילה בחודש 3/2020 סבלה ממגבלה פיזית בכתף שריתקה אותה לביתה ובהמשך החל מ-8/2020 התדרדר מצבה הקוגניטיבי. המנוחה נפטרה ביום 21.5.2021.
י' היה זכאי ל- 29.25 שעות טיפול אישי בבית בהתאם למכתב מיום 25.12.2019 של הביטוח הלאומי (נספח ג' לתיק המוצגים של הילדים).
בתסקיר מיום 11.5.2020 מצינת העו"ס כי המנוח י', בן 91, מוגבל בתפקוד פיסי, מתקשה בניידות ונעזר בהליכון וכיסא גלגלים, לאחר שמספר חודשים טרם עריכת התסקיר נפל ברחוב. כן היא מציינת שבשיחה טלפונית עולה שלרוב מדבר לעניין, זוכר פרטים מהעבר הקצר, מתמצא בזמן ובמקום ומזהה את בני המשפחה שאיתם נמצא במגע יומיומי.
מסיכום אשפוז מיום 22.7.2020 עולה כי י' התקבל למחלקה בגין כאבים במותניים ועליית חום, החמרה בתפקוד הכלייתי ואירועי היפוגלצמיה. כן צוין שהתלונן על מצב בלבולים ובגין תלונה זו בוצע CT מוח שבו נראתה אטרופיה מוחית ללא דימום או אוטם חריף.
ביום 15.9.2020 נבדק המנוח בביתו בעת ביקור בית של היחידה הגריאטרית. בעת הביקור נכחו אחות היחידה והבת י'. בבדיקה צוין שמבחינת תפקודית מתנייד בבית עם הליכון, עצמאי במעברים, זקוק להשגחה ברחצה, שליטה מלאה על סוגרים, עצמאי באכילה, תלות רבה בתפקודיו האינסטרומנטליים. בבדיקה קוגניטיבית נמצא שי' בהכרה מלאה, ערני, משתף פעולה באופן מלא, התמצא היטב במצבו הרפואי, בזמן, הבנה שמורה, מאורגנת, מעודכן באקטואליה, חשיבה מופשטת תקינה, תובנה ושיפוט תקינים. על סיכום הביקור חתום ד"ר קירשנר (נספח ב' לתיק המוצגים של הילדים).
מכל האמור עולה כי הן המנוח והן המנוחה היו מוגבלים מבחינה פיזית, מתהלכים עם הליכון וכיסא גלגלים, זקוקים לעזרה יומיומית כמעט בכל הפעולות ואכן בבית המנוחים עבדו מטפלות במשך כל שעות היממה.
תלותם של המנוחים בתקופה בה נחתמו הצוואות הייתה בעיקרה תלות פיזית וכן נזקקו לעזרת הזולת לצורך טיפול בעניינים בירוקרטיים כמו קניות, תיקונים בבית, התנהלות מול הרשויות, הבנקים, חברת הסיעוד וכד'. מהמסמכים הרפואיים עולה שמהבחינה הקוגניטיבית המנוח היה כשיר עד ליום פטירתו ומצבה הקוגניטיבי של המנוחה היה תקין ביום 30.6.2020 והחל להידרדר בחודש 8/2020.
אין די בכך שהמנוחים נזקקו לעזרת הזולת בתפקוד היומיומי. על מנת לבסס טענה להשפעה בלתי הוגנת יש לבחון האם המצווה היה תלוי בנהנים על פי הצוואה, האם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה.
אין ספק שהמנוחים היו תלויים בשני ילדיהם, ד' וי', שטיפלו בהם במשך שנים וביתר שאת בתקופת עריכת הצוואות, שהייתה גם תקופת מגפת הקורונה.
י' העידה כי: "כל יום הייתי אצל ההורים שלי. יום יום הייתי אצל ההורים שלי כל החיים. בתקופת הקורונה וכשהפכו לסיעודיים הייתי באה פעמיים, שלוש ואם צריך גם בלילה" (עמ' 169 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).
ד' העיד שיחסיו עם אמו במהלך השנים היו מצוינים ועם אביו היו התנגחויות שהגיעו עד כדי נתק ביניהם (עמ' 146 לפרוטוקול שורה 2 ואילך). למרות זאת הוא וי' הם אלו שדאגו לכל צרכיהם למטפלים, אוכל, טיטולים, תיקונים בבית ואף שמרו עליהם מפני הקורונה (עמ' 147 לפרוטוקול שורה 17 ואילך). בעניין המטפלים העיד:

"ש.מי דאג למטפלים בבית של ההורים?

ת.אני ואחותי. היינו בקשר עם חברת עמל שיש שם מנהלת בשם זויה שהיתה מספקת לנו את העובדות. כשאבא שלי חזר מבית חולים התייעצתי עם זויה מה לעשות והיא נתנה לי שמות של כמה מטפלים ששכרנו אותם באופן פרטי שהם טיפלו באבא שלי בכסף.

ש.כמה מטפלים?

ת.4 מטפלים היו לאבא שלי. מ', א', ס' והיה ס', שהוא אח בכיר בבית אבות ליד ההורים שלי. הוא היה עושה ביקורות. הם היו באים כל יום, זה עלה הרבה כסף. טיפלו בו והחליפו לו. בתקופה הזו היתה א' שעזרה לאמא שלי. היו בבית 5 מטפלים ומטפלות. כשנכנסו את 4 המטפלים לאבא שלי אמא שלי ביקשה להתקין מצלמה בסלון.

ש.המטפלים נמצאים שם 24/7?

ת.הם באים כל פעם, בבוקר, בצהריים, בערב, בלילה." (עמ' 146 לפרוטוקול שורה 19 ואילך)
ד' העיד בעניין מצבו של אביו לאחר ששוחרר מבית החולים לאחר הנפילה ברחוב:

"ש.מפנה לנספח לב – דקה 43 – אביך אומר שאתה בן רע מהתחלה. למה שאביך יגיד דברים כאלו קשים?

ת.ב- 5.1.20 הבן אדם חזר מבית חולים, איבד שליטה, מי שניהל דברים בבית זה אני ואחותי ואנחנו דאגנו למטפלים ודברים. כל השנים היו בינינו חיכוכים." (עמ' 160 לפרוטוקול שורה 15 ואילך).
אין מחלוקת אם כן שהמנוחים היו תלויים בי' וד'. אך מנגד הנכדים טוענים שהם אלו שטיפלו במסירות במנוחים.
מ' העידה שנהגה לבוא, לבלות זמן עם המנוחים: "הייתי קונה לסבא מה שרוצה, יושבת איתו. יושבת עם סבתא. טיפלתי בסבא מה שהיה צריך." (עמ' 62 שורה 9 ואילך).
כן העידה מ' כי היא זו שטיפלה במנוחה עת אושפזה בבית החולים, היא ואחיה וילדיהם ביקרו את המנוחה בבית החולים בעוד ד' וי' כלל לא הגיעו לבקר. כן העידה שד', שהגיע רק לקראת השחרור, כעס על נוכחותה בבית החולים. (עמ' 66 לפרוטוקול שורה 15 ואילך).
כן העידה מ' שסייעה רבות בטיפול במנוח, לאחר שנפל בקניון ושוחרר מבית החולים ובטרם הייתה למנוח מטפלת קבועה: "סבא היה סיעודי אחרי שהשתחרר מבית חולים. לא יכול היה ללכת לשירותים, עדיין לא היתה לו מטפלת קבועה. החלפתי לו טיטולים, כרגיל כמו כל פעם. יום אחד באתי בשעות אחה"צ, ראיתי אותה יושבת ושאלתי למה יושבת עצובה. אמרה שהיא מאוד מתוסכלת וסבא עם צרכים עד הגב ואין מטפלת להחליף טיטול. שאלתי איפה המטפלת ואמרה שלא יכולה לבוא. באתי לחדר, סגרתי את הדלת ואמרתי לו שהוא לא מדבר ועשיתי ניתוק שזה סבא שלי. החלפתי לו והוא עזר לי וסבתא לא האמינה. סבא הרגיש מבויש ואמרתי לו שזה בסדר ושצריך להרגיש נוח." (עמ' 59 לפרוטוקול שורה 5 ואילך).
א' העיד כי המנוחה אהבה אותו "כמו בן שלה": "כל הזמן שדיברנו הרעיפה עלי אהבה. העריכה אותי מאוד, מודה לי על דברים שאני עושה בשבילה ובשביל י'. מערכת היחסים בינו לבין המנוח הייתה: "אהבה ממבט ראשון. מהיום הראשון שראה אותי הוא אהב אותי. שיבח אותי על דברים שאני יודע לעשות, שאני אדם חרוץ." וכי עשה עבור המנוח "כל מה שביקש": "לספר אותו, בתקופה האחרונה לקלח אותו, לקחת אותו לבית חולים כשהילדים שלו אפילו לא היו לוקחים אותו אני הייתי לוקח אותו. כל מה שביקש ממני." (עמ' 103 לפרוטוקול שורה 18 ואילך).
ג' אף הוא העיד כי נהג להגיע לבית המנוחים אחת לשבועיים שלושה במשך כחמש שנים ובשנים 2019- 2020 הגיע לעיתים פעם בשלושה שבועות ולעיתים בכל שבוע (עמ' 82 לפרוטוקול שורה 2 ואילך). כשהגיע לבקר נהג לערוך עבורם קניות ולעזור בכל דבר "אפילו להחליף נורה הייתי מגיע." (עמ' 78 לפרוטוקול שורה 17 ואילך).
מכאן עולה כי אמנם המנוחים היו תלויים בילדיהם, ד' וי', אך הנכדים, מ', ג' וא' לקחו חלק בנטל הטיפול בהם ולדבריהם עמדו לשירות המנוחים באותם מקרים בהם י' וד' לא טיפלו בהם כראוי. כך שלמנוחים היו מספר מקורות תמיכה וסיוע, הן ילדיהם והן נכדיהם.
בנוסף לכך שמנוחים היו מטופלים על ידי מטפלים ששהו בבית 24 שעות ביממה, כך שהתלות הפיזית בילדים ובנכדים לא הייתה מוחלטת.
מצב זה נמשך עד חודש 8/2020, לאחר שהמנוח חתם על הצוואה וייפוי הכוח המתמשך לטובתם של ה' וא' ביום 27.7.2020. החל מאוגוסט 2020 צומצמו הקשרים בין הנכדים למנוחים וההשלכות יידונו בפרק שיידון בנסיבות חתימת הצוואות.
בפני שלוש צוואות, צוואת המנוחה בה הנהנים הם י' וד', צוואת המנוח מיולי 2020 בה הנהנים הם ה' וא' וצוואת המנוח מספטמבר 2020 בה הנהנית היא המנוחה.
אמנם לכאורה המנוחה היא הנהנית על פי צוואת המנוח מספטמבר 2020, אך עת חתם המנוח על הצוואה בספטמבר 2020, כבר חתמה המנוחה על צוואה בה הורישה את מלוא זכויותיה בדירה לד' וי' בלבד, כך שצוואה זו של המנוח משרתת את טובתם של ד' וי' ועל כן אתייחס אליהם כנהנים גם לגבי צוואת המנוח מספטמבר 2020.
לסיכום, המנוחים, שלא היו עצמאים ונזקקו לסיוע הזולת, היו תלויים במיוחד בילדיהם ד' וי', אך גם הנכדים היוו מקור תמיכה בעבורם וכן המטפלות שטיפלו בהם 24 שעות ביממה. מצב זה חל עד 8/2020 ומאז הילדים היו מקור התמיכה העיקרי במנוחים כשהקשרים עם הנכדים צומצמו.
עת חתמה המנוחה על צוואתה ביום 24.6.2020 ועת חתם המנוח על צוואתו ביום 27.7.2020 לא התקיים התנאי של "תלות וסיוע", שכן המצווים לא היו תלויים בלעדית בנהנים על פי צוואתם. בעת שחתם המנוח על הצוואה ביום 19.9.2020 היה תלוי בעיקר בילדיו ובמטפלות בביתו. כאמור, לאור צוואת המנוחה, ד' וי' נהנים בעקיפין מצוואה זו.

קשרי המצווים עם אחרים
מהעדויות שנשמעו בפני עולה כי המנוחים ניהלו קשרים הן עם ילדיהם, הן עם נכדיהם והן עם קרובי משפחה נוספים. למרות המתחים בין הילדים והנכדים ולמרות מספר אירועים קשים במהלכם אף הוזמנה משטרה.
הקשרים בין המנוחים לנכדים התנהלו באופן רציף עד לאוגוסט 2020. לאחר מועד זה צומצמו הקשרים בין המנוחים לנכדים וההשלכות יידונו בהמשך.
אחד מאירועים אלו חל בתחילת ינואר 2020 לאחר שהמנוח שוחרר מבית חולים לביתו.
מ' העידה כי כל הנכדים הגיעו לבקר את המנוחים בביתם, כאשר במהלך הביקור נכנס ד' לבית, דרש שיסתלקו ואף הזמין משטרה. היא מתארת כי האירוע היה טראומטי עבורה, עבור שאר הנכדים, עבור ילדיה ובמיוחד עבור המנוחים. (עמ' 61 לפרוטוקול שורה 8 ואילך). ג' תמך בעדותה זו (עמ' 75 לפרוטוקול שורה 10 ואילך).
ד' מתאר את שקרה באותו יום באופן שונה:

"ש.ג', מ', ה' וא' העידו שהתפרצת?

ת.לא נכון.

ש.נכון שהתייחסת אליהם לא יפה?

ת.לא נכון.

ש.הזמנת להם משטרה?

ת.לא.

ש.נכון שאמרת להם לצאת מהבית.

ת.אמרתי שיצאו ויבואו אחד אחד כמו שאמא שלי ביקשה. אמא היתה בת 87 ולא יכלה עומס של מבקרים והיתה מבקשת שלא יבואו כולם יחד וגם לא היה לה כוח להכין אוכל." (עמ' 156 לפרוטוקול שורה 19 ואילך).
היחסים בין ד' וי' לבין הנכדים היו עכורים והעיבו על האווירה בבית המנוחים. שני הצדדים מעידים על כך.
מ' העידה:

"ש.תארי לביהמ"ש את האווירה בבית של הסבא וסבתא בשנת 2020?

ת.קטסטרופה. לא יכולה להיכנס, לא יכולה לשבת בשקט. רוצה להיכנס לסבא וסבתא ואי אפשר. האחיינים רצו להיכנס ולא יכולים, צעקות וקללות. עד היום האחיין שלי בטראומה ומרטיב במיטה בגלל זה." (עמ' 66 לפרוטוקול שורה 11 ואילך).
כן העידה שי' וד' לא עדכנו אותם על פטירתו של המנוח ולא על פטירתה של המנוחה ובכך מנעו מהם להשתתף בהלוויה. (עמ' 67 לפרוטוקול). כך גם העיד ג' (עמ' 79 לפרוטוקול שורה 16 ואילך).
היחסים בין ה' וי' הידרדרו עוד שנים קודם לכן סביב סכום של 30,000 ₪ שהעניק המנוח לה' במתנה.
ה' העידה כי מאז ומתמיד הייתה בקשר חם, אוהב ורצוף עם המנוחים וכך גם בעלה א' (עמ' 87 לפרוטוקול שורה 17 ואילך ועמ' 89 שורה 3 ואילך) העידה כי הקשר עם י' וד' היה דל ולא רציף (עמ' 87 לפרוטוקול שורה 21 ואילך) וכי י' כעסה על שהמנוחה נתנה לה' 30,000 ₪ במתנה לרכישת ביתה והדבר הוביל לניתוק הקשר בינה לבין י' (עמ' 88 לפרוטוקול שורה 10 ואילך).
י' העידה כי המתנה בסך 30,000 ₪ לה' עוררה מתחים, שכן ההורים סברו שהם אינם יכולים להעניק מתנה רק לאחד מהנכדים והעידה: "אמרתי שיגידו להם ואבא אמר לי להגיד לה אני. אמא אמרה שסבתא אומרת שאי אפשר לתת את הכסף. התקשרתי למ' והיא דיברה לא יפה ואמרתי שאיתה לא אדבר לעולם בגלל שמדברת לא יפה על ההורים. אמרתי למחרת לאבא, אבא אמר שהוא חייב לתת להם כי אם לא ייתן לא' 30 אלף ₪ הוא מתגרש מה' כי יש לה 2 ילדים קטנים והיא תלך לרחוב." (עמ' 169 שורה 12 ואילך)
אין ספק שהילדים והנכדים לא סמכו האחד על השני וחשדו כי האחר מנסה להשתלט על ירושת המנוחים ולנשלם ממנה. המנוחים היו מעורבים בסכסוך ונתונים ללחצים הן מצד הילדים והן מצד הנכדים. בתסקיר מיום 9.12.2020, שנערך לאחר פטירת המנוח, ציינה העו"ס כי הסבתא נתונה ללחצים נפשיים והסתה מתמשכת מצד בני משפחה ונאלצת לבחור בין הילדים שחשובים לה מאוד לבין הנכדים שהם החוט המקשר לבנה המנוח.
הנכדים טוענים שהילדים ניסו לנשל אותם מירושת הסבים ומפנים להקלטות המנוחה מיום 6.1.20 בו היא אומרת לה': "ירושה ירושה את לא שמעת את המילה ירושה" ולהקלטה של המנוח מיום 10.5.2020 בו אמר לה' כי "הם רוצים את הבית...כן כן אבל הם לא רוצים שאתם תשתתפו, אתם עדיין לא הבנתם..." (סעיף 5 לסיכומי עו"ד בן שושן).
בהמשך השיחה בין ה' למנוחה מיום 6.1.20 אומרת המנוחה: "עכשיו סבא חולה אתם גיבורים? את מבינה מה שהם עשו? כל עוד שסבא תפקד לא העזו, ברגע שסבא עכשיו חולה הם תופסים אותי כאן איך אומרים? שיעשו איתי מה שהם רוצים, אבל אני צעקתי פה אני לא יודעת אם שמעת, שאפילו אם אחד משנינו ימות סבא או אני ראשון, השני ישאר בבית הזה עד שהוא יסגור את העיניים תחכו עוד שנים!"
מנגד, י' מציינת במפורש: "הרי לא מדובר בצדיקים. כל ההתנהלות שלהם מול ההורים שלי, במיוחד מול אבא שלי, היתה למען כסף ורכוש בכל הפעולות שלהם. בדיון האחרון שהיה כאן, ממה שהבנתי מעו"ד שני, שביפוי כוח מתמשך הדבר המרכזי שנכנס לתוקף במיידי זה העניין הרכושי. איך זה אמור לטפל באבא שלי? לא מטפל. אבל זה מעביר כסף ורכוש. באותו לילה, אחרי החתימה א' בא לבית ההורים שלי, נכנס בגניבה ולקח את הכסף ותוכן הכסף אליו." (עמ' 170 לפרוטוקול שורה 27 ואילך).
אך למרות המתחים והסכסוכים הנכדים המשיכו וביקרו את המנוחים ושמרו עמם על קשרים הדוקים.
מ' העידה כי גם לאחר האירוע בינואר 2020 המשיכה וביקרה את המנוחים: "הייתי ממשיכה לבוא כרגיל. סבא היה מתקשר אלי, היינו קובעים שעה, הייתי באה, הייתי עובדת. הייתי קונה לסבא מה שרוצה, יושבת איתו. יושבת עם סבתא. טיפלתי בסבא מה שהיה צריך." (עמ' 62 שורה 9 ואילך).
ג' אף הוא מתאר כי גם לאחר אירוע זה המשיך בקשר עם המנוחים והמשיך לבקרם (עמ' 82 לפרוטוקול שורה 2 ואילך), סיפר למנוחה כי הציע נישואין לאשתו והיא נתנה לו 500 ₪ לקניית הטבעת (עמ' 76 לפרוטוקול שורה 8 ואילך)
אמנם הנכדים מתארים כי מאז אותו מקרה בינואר 2020, י' וד' ניסו למנוע את ביקורי הנכדים וכך העידה ה' כי מאז אותו מקרה: "אי אפשר היה לבקר כמו שצריך. כל הזמן י' וד' היו מפריעים בביקורים. היינו מגיעים, פתאום אחרי 10 דקות י' מגיעה. היינו מגיעים וסבא היה אומר עוד 10 דקות י' הולכת ואפשר להגיע. אי אפשר היה להגיע בכיף, זה היה מלווה מקללים וצועקים. גם ליד הילדים שלי. היום הגדול שלי בן 13, אמצעי 11, קטנה 3." (עמ' 90 שורה 6 ואילך).
אך למרות זאת מ' מתארת קשר חופשי ועמוק בינה לבין המנוח, בשיחה מיום 5.5.2020 התלוננה בפני המנוח כי ד' מסלק אותם מהבית ומונע מהם קשר ואילו הסבא הגיב בצער וביקש שיבואו לבקרו (נספח כ' לנספחי עו"ד צדיקה בשם הנכדים). הקשר היה כה משמעותי עד כי מ' וג' הגישו בשם המנוח בקשה לצו הרחקה של ד' מבית הסבא (עמ' 64 לפרוטוקול שורה 15 ואילך). ג' אף הוא העיד כי הגיש לבקשת המנוח בקשה לצו הרחקה כנגד ד' (עמ' 76 לפרוטוקול שורה 12 ואילך).
י' התייחסה בעדותה לטענות כי ביקשה "לבודד את המנוח מהאנושות" – ביטוי שעלה שוב ושוב בעדויות, בחקירות ובהקלטות, ושעליו מבססים הנכדים, בין היתר, את טענתם כי הילדים מנעו מהמנוחים קשרים עם הזולת:

"ש.יש עוד הקלטה אחת ששמענו שבה את אומרת שצריך לבודד אותו מהאנושות. מי נוכח בשיחה?

ת.ההקלטה ממאי 2020. זו לא שיחת טלפון, זה אירוע בבית של ההורים שלי. יום שבת, שלושה ימים לפני שהיה לד' דיון על צו ההרחקה. הגעתי להורים שלי, אבא שלי ישב בסלון, א' מ' ה' וג' יושבים מסביב לאבא ומדברים ומקליטים אותו. עליתי לאמא וישבתי איתה בחדר. בהתחלה השיחה היתה עלי, שמענו מה מדברים ואמרתי שלא מעניין אותי, אחרי כמה דקות השיחה עברה לד', הם יושבים מול אבא שלי ומדובבים אותו להגיד דברים שליליים על ד'. אני יושבת עם אמא בחדר, שומעות את השיחה, אמא שלי נצולת שואה ואיבדה בן ויודעת שעוד 3 ימים יתקיים דיון להרחיק את ד' מהבית שלהם. המחשבה שהם מנסים להרחיק את ד' הקשתה עליה וכל הזמן בכתה. אמרתי לה לא לדאוג כי אני אלך עם ד' ולא אתן לזה לקרות. כשאמא שלי שמעה שהם מדברים על ד' ומנסים לדובב את אבא שלי להגיד דברים רעים על ד' זה כאב לי. הם עושים מהלך ובמי שהם פוגעים זה באמא שלי. ירדתי ואמרתי לאבא שלי בנוכחותם שצריך להרחיק אותו מהאנושות. אמרתי למ' שתשאל את סבא למה אבא שלהם מת. כאן התחילה מהומה והתחילו צעקות. אמא שלחה את מ' המטפלת להחזיר אותי למעלה והם כולם רצו לחדר של אמא. בחדר ג' צועק על אמא, מ' צורח, שם גם מ' נתנה סטירה לה'. אמא שלי אמרה להם שאמרו וכתבו דברים בבית משפט והכל שקרים ושילכו למחוק. אמא אמרה שאמרו שקרים אז שלא יבואו אליה יותר. אני אומרת שוב שאם חושבים שהתעללתי אז שילכו למשטרה ויתלוננו." (עמ' 166 לפרוטוקול שורה 8 ואילך).
לאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים בעניין זה והאזנתי להקלטות אני קובעת כי יש להתייחס לאמירה זו של י' כחלק מהסכסוך שהתפתח בין שני המחנות הילדים מול הנכדים ושגרר לתוכו, למרבה הצער את המנוחים. לא ניתן ללמוד מכך שהילדים בודדו את המנוחים ומנעו מהם קשרים עם אחרים.
למרות טענות הנכדים לגבי התנהגות הילדים, הקשר בין המנוחים לנכדים נמשך מאחר והמנוחים עמדו על דעתם ורצונם בהמשך הקשר. בשיחת טלפון בין המנוחה לה' מיום 6.1.2020 עולה שהמנוחה התנגדה לבקשתה של י' כי הנכדים לא יגיעו עוד לבקר ויבואו בנפרד ולא יחדיו ועמדה על שלה כי הנכדים ימשיכו לבוא לבקר ויוכלו להגיע כולם יחד (נספח כ"ה במוצגי עו"ד צדיקה). מכאן, כי השפעתם של הילדים הייתה מוגבלת, המנוחים ידעו לעמוד על דעתם ועל רצונם גם כנגד רצונם של י' וד'.
המטפלות אף הן העידו כי הנכדים הגיעו באופן רצוף לבקר את המנוחים. העדה ס' ת' העידה כי לפני הקורונה ב – 2018 ,2019 א' הגיע לבקר מספר פעמים ובשיא הקורונה – 2020 ביקר פעמים רבות (עמ' 34 לפרוטוקול שורה 2 ואילך).
המטפלת א' ס' העידה: "בהתחלה הילדים שלהם היו באים לבקר. אח"כ מ' היתה באה כל הזמן. כשהתחלתי לעבוד ה' כל הזמן היתה מתקשרת לג' ומדברת איתה. הכרתי את ה' דרך הטלפון עוד לפני שראיתי אותה. אח"כ היו באים לבקר אותה. ג' ג'. א' היה מאוד עוזר לי'." (עמ' 29 לפרוטוקול שורה 17 ואילך).
מלבד הילדים והנכדים זכו המנוחים לביקורים של קרובי משפחה. העד י' א', אחיין של י', היה בקשר רצוף עם המנוחים, ביקורים אחת לכמה חודשים ושיחות אחת לשבוע שבועיים. בזמן קורונה העיד כי היו: "הרבה שיחות טלפון. מאוד דאגתי להם להיות סגור על הזמן בגלל הקורונה, מצב רוח של כולם על הפנים...." (עמ' 130 שורה 1 ואילך(.
העדה ר' ב', שבעלה הוא אחיין של המנוח, העידה כי החל מעשר שנים לפני פטירת המנוח, בסביבות שנת 2010 חידשו הוא ובעלה את הקשר עם המנוח וביקרו בביתם מדי שבוע. (עמ' 15 לפרוטוקול שורה 11 ואילך). אמנם העדה ר' העידה כי מאז 5/2020 עד יום מותו לא ביקרה את המנוח לדבריה "לא ביררתי כי לא נתנו לי אפשרות לדבר איתו גם. ....אמרו לי שכל הזמן יישן ולכן לא הלכתי אליו. זה הפריע לי שלא נתנו לי אפשרות." (עמ' 16 לפרוטוקול שורה 5 ואילך). אך העדה לא הבהירה מי זה שמנע ממנה ביקורים, יש לזכור כי מדובר בתחילת מגיפת הקורונה, בה הוטלו סגרים ונמנעו ביקורים בעיקר אצל אנשים מבוגרים, כך שאין בעדותה בכדי לשנות את מסקנתי כי המנוחים קיימו קשרים הן עם ילדיהם והן עם נכדיהם.
המטפלת א' טענה שהבן ד' גרש אותה מהבית והפסיק את עבודתה למרות ש"דווקא היינו בסדר גמור" (עמ' 28 לפרוטוקול שורה 13) אך בחקירה הנגדית הודתה: "לשאלת בית המשפט האם היה מקרה לפני זה שהגעתי לבית בלי לעשות קודם בדיקת קורונה, אני משיבה שכן היתה תקופה קצרה שלא עשיתי, אח"כ ביקשו מהעבודה שאעשה ועשיתי והכל היה בסדר." (עמ' 33 לפרוטוקול שורה 4 ואילך). כך שאין בעדותה בכדי לבסס טענה על בידוד המנוחים מקשרים עם אחרים.
כפי שכבר ציינתי מצב הדברים השתנה במהלך חודש אוגוסט 2020, אז צומצמו הביקורים בין הנכדים למנוחים, אם כי נמשכו שיחות הטלפון. הצדדים חלוקים בשאלה מדוע צומצמו הביקורים במועד זה.
למעשה ה' הכחישה כי הביקורים הצטמצמו. כשנשאלה בחקירה הנגדית מדוע חדלה לבקר את המנוח לאחר שחתם על הצוואה ביולי 2020, טענה שהביקורים לא צומצמו אלא שהמשיכה לבוא עם א' בהתאם ליכולתה. (עמ' 101 לפרוטוקול שורה 19 ואילך).
ביום 17.8.2020 הוגש בשמם של המנוחים ה"ט 08-20-*** בו התבקש צו הרחקה כלפי א', כפי שפורט לעיל לאחר שהתקיים דיון בבקשה היא נדחתה. א' מתאר:

"ש.מה קרה ביום 17.8.20 אחה"צ?

ת.קבעתי עם השוטר להגיע למשטרה. ביקשתי מאמא שלי שתכין אוכל לי', אמרתי שאחרי המשטרה אקפוץ להביא לו אוכל. התקשרתי לשוטר ואמר שהוא יצא לאירוע ושאגיע עוד שעה. אמרתי בסדר, שאני אלך בינתיים לי'. הלכתי לי' לתת לו את האוכל, אני נתקל בי', ד', ס' והסבתא. הם אמרו לי ללכת כי יש לי צו הרחקה. אמרתי שלא קיבלתי צו הרחקה. הסבא מבקש ממני שאכנס ושאתן לו לאכול ואת התרופות. לא נתנו לי להיכנס. פתאום הגיע השוטר, אומר לי לבוא ושאחתום והביא לי מסמכים. רשום שיש לי הרחקה מהבית ויש לי דיון ב- 23 בבימ"ש. התקשרתי לסבא ואמרתי שאני לא יכול להיכנס ואני מפחד, כבר לא ידעתי מה לעשות. התחננתי לשוטר ולא נתנו לו אפילו לאכול את האוכל. לא נתנו לי להיכנס. שלחתי את ה', היא היתה איתו קצת אחרי זה והלכנו למשטרה כשהשוטר התפנה. סיפרתי לו, כמה פעמים תלונות והיו מנפנפים אותי שם. רק היום אני מבין את זה. היו מדברים איתי ולא פותחים אפילו תלונה. הייתי קרוב ל- 18 פעמים במשטרה ואצל העו"ס." (עמ' 110 לפרוטוקול שורה 2 ואילך).
א' העיד:

"ת.בזמן עם ג' הם השתלטו עליה ולא יכלה אפילו לצייץ. לא היה לי זמן אפילו לדבר איתה. אתה יודע שג' ב- 12.8 התקשרה אלי והאשימה אותי האשמות חמורות על גניבה. ב- 18.8 הגעתי אליה הביתה ומי יושב בסלון? י', הבן שלה ש' וג'. אני בא לג' להסביר את העניין של המזוודה ולא נתנו לי אפילו לדבר. יש לי גם הקלטה של זה. גם ב- 13.8 אני התחננתי לג' לדבר איתה אבל י' לא נתנה לה לדבר איתי. אז איך אתה רוצה שאגיד לה על הצוואה?

ש.ב- 28.7?

ת.לא יכולתי. תמיד הם היו נוכחים.

ש.נכון שידעת את מס' הטלפון שלה?

ת.לא יכולת להתקשר, יש קוד. הם נעלו אותו. אתה בא להתקשר וזה כאילו אתה מתקשר לחו"ל. אתה מתקשר לג' ואתה נתקל בהודעה שאם רוצה לדבר אז צריך ללחוץ על קוד. יש לי הקלטה של זה. " (עמ' 114 לפרוטוקול שורה 1 ואילך).
הילדים צרפו לתיק המוצגים (נספח י"ז) תרשומת שיחות של הטלפון הפרטי של המנוח מיום 15.1.2020 ועד ליום 6.12.2020. ממנו עולה כי ניהל שיחות רבות עם הנכדים, מ', ה', ג', עם הבת י', עם המנוחה, ועם א'. בתקופה שלאחר חתימת הצוואה מיום 21.7.20 ועד לחתימת הצוואה ביום 19.9.2020 ניהל המנוח שיחות רבות עם המנוחה, הבת י', ה' וא'. השיחות עם א' וה' הולכות ומתמעטות. השיחה האחרונה עם א' התנהלה ביום 18.9.202 ועם ה' ביום 25.9.2020 ומאז, בהתאם לתדפיס השיחות עד ליום 6.12.2020, לא התנהלו עוד שיחות עם מי מהנכדים.
לסיכום, עת נחתמה צוואת המנוחה ביום 24.6.2020 וצוואת המנוח ביום 27.7.2020 ניהלו המנוחים קשרים שוטפים והדוקים, הן עם ילדיהם והן עם נכדיהם. החל מאוגוסט 2020 צומצמו ביקורי הנכדים אצל המנוחים, אם כי נמשכו שיחות הטלפון. ההשלכות על צוואת המנוח שנחתמה ביום 19.9.2020 ייבחנו בהמשך.

נסיבות עריכת הצוואות

צוואת המנוחה מיום 24.6.2020
הנכדים טוענים כי אין ליתן צו לקיום הצוואה, שכן זו נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של הילדים, לקראת הדיון בבקשה לצו הרחקה כנגד ד' שהתקיים בחודש 5/2020.
לאחר שעיינתי בחומר שהוצג בפני, האזנתי להקלטות והתרשמתי מהעדויות באופן בלתי אמצעי מסקנתי היא כי יש לדחות את הטענה להשפעה בלתי הוגנת.
מערכת היחסים בין המנוחים לבין הילדים והנכדים תוארה בהרחבה והיא הייתה אכן רווית מתחים וקונפליקטים. במועד זה הגישו הנכדים בשם המנוח בקשה להרחקת ד' מבית המנוחים והסוגיה הטרידה מאוד את מנוחתה של המנוחה, שכן ד' מהווה גורם תמיכה משמעותי עבורה. המנוחה הביעה חשש זה בפני עו"ס לס"ד כפי שתואר בתסקיר. באותה התקופה נוצרו שני מחנות, הנכדים והמנוח כנגד ד' וי'.
למרות המתחים הנכדים העידו כי המשיכו לקיים קשר רצוף ומשמעותי עם המנוחה, המשיכו לבקרה ולקיים שיחות טלפון. כפי שכבר קבעתי המנוחה לא הייתה תלויה באופן בלעדי בילדים וקיימה קשרים עם הזולת.
ה' העידה כי ההסבר היחיד לצוואת המנוחה בה הורישה את כל רכושה לד' וי' הוא בהסתה מצידם של הילדים:

"ש.איך תסבירי שהסבתא מציינת בהקלטה הזאת שאתם ביחסים כל כך קרובים. ב- 5.1 היא קוראת לך ה'י. יש חמימות בשיחת הטלפון והינה 24.7.20 והסבתא עורכת צוואה והיא בכלל שוכחת ממכם? אתם לא מקבלים שליש כמו הדוד והדודה?

ת.זה מובן לי שהסיתו אותה נגדנו. כשראיתי את הצוואה הייתי מאוד מופתעת כי היא התקשרה אלי וביקשה ממני תעודת זהות, מסרתי לה את תעודת הזהות ובצוואה תעודת הזהות שלי לא נמצאת בכלל. מתחשבנים איתי על 30 אלף ₪ שנתנו לי לרכוש בית והיחידה שהתנגדה לזה זו י'. אני מבינה שי' עומדת מאחורי זה." (עמ' 94 שורה 10 ואילך).
גם מ' העידה כי י' וד' השתלטו על המנוחה שלא פעלה מתוך רצון חופשי:

"ש.משמיע שיחה מ- 25.3.20 – נספח ה' אצל ג' – מי בשיחה?

ת.אני וסבתא.

ש.הסבתא אומרת בשלב הזה – אנחנו בשביל שלושת הנכדים. ב- 24.6 הסבתא מכינה צוואה ואת מקבלת על פי הצוואה הזאת 5,000 ₪. מה קרה לדעתך שהסבתא הכינה צוואה?

ת.השתלטו עליה הילדים שלה. לקחו לה את חופש הביטוי, את הזכויות שלה לדבר, להחליט. זה לא הגיוני שזה יהיה ככה. הם לא נתנו לה אפילו לדבר, אפילו להגיד מילה אחת שהיא מרגישה. כל הזמן סתמו לה את הפה. (עמ' 66 שורה 4 ואילך).
כך העיד גם ג':

"ש.על פי הצוואה של הסבתא שנערכה ב- 6/2020, ציינת שהיית אהוב ליבה אבל אנחנו רואים בצוואה שבעצם היא מורישה את כל הירושה לשני ילדיה. לא לסבא ולא לנכדים כלומר הילדים של ע'. מה יש לך להגיד על כך?

ת.הם השתלטו עליה, לא היתה לה דיעה משלה. הם הפחידו אותה, איימו עליה. זה לא יכול להיות דבר כזה שסבתא לא תדאג לילדים של ע' שהיה אהוב ליבה. היא תמיד אמרה שתהיה איתנו והגב שלנו. למה פתאום לא? (עמ' 81 שורה 14 ואילך).
אולם, מנגד ניתן ללמוד על כוונת המנוחה משיחה שהתנהלה ביום 7.5.20 בין י' למנוחה (נספח י"ד למוצגי הילדים) בה נשמעת המנוחה כך:

"ג':.......הם התחילו לבוא בצורה בולטת, לאיזו מטרה? מה המטרה שלהם?

י': אני לא יודעת מה המטרה שלהם.

ג': כסף

י': את חושבת?

ג': בטח. תראי, הם באים גם לבקר, אולי קצת אוהבים את סבא וסבתא אני לא אומרת. אבל המטרה שלהם שהתחילו לבוא בתדירות זה רק כסף. זאת אומרת להבטיח את העתיד. רק שלא ייתן להם את החצי של הבית. הוא אמר לי ככה, לא מזמן, שאם קורה לו משהו הכול עובר אליי וזה כתוב באיזו מקום, אולי וזה הכול עובר אליי. ואם ההפך, זה עובר אליו. אז זה בשום פנים ואופן אני לא מסכימה שיעבור אליו. אז כתבתי מה, כתבנו מה, נהיה לי בעל הבית.

י': את תדאגי, הכול יהיה בסדר אמא, אל תדאגי.

ג': תראי, זה יהיה בסדר אבל בשביל מה כל הטרטור הזה? בואו אני אעשה צוואה וגמרנו. אז כל, אז אנחנו, הוא ואני נדע מה כל ילד מקבל, זהו....."
המנוחה חששה מאוד מכך שהמנוח יעביר את חלקו בבית לנכדים, ועל מנת להבטיח את חלקם של ילדיה בבית, גמרה אומר שלא להוריש למנוח את חלקה אלא להורישו ישירות לילדיה.
רצונה לדאוג לכך שילדיה יקבלו את זכויותיה בבית בא לידי ביטוי כבר בצוואה שערכה בכתב יד ביום 9.9.2014 בה הורישה את זכויותיה בבית לשני ילדיה, י' וד'.
המנוחה אומרת כי בהתאם להסכם בינה לבין המנוח הוסכם כי יורישו זה לזו את רכושם, אך כעת משחששה שהמנוח עומד להוריש את זכויותיו לנכדים חשה צורך לערוך צוואה ובה להוריש את חלקה לשני ילדיה.

מעורבות הנהנים בעריכת הצוואה
לא נטען כי הילדים היו מעורבים בעריכת הצוואה באופן שיוביל לפסילתה וממילא לא הוכחה טענה כזו.

מבחן הנישול
בצוואתה נישלה המנוחה את בעלה. לנכדיה, ילדיו של ע' בנה שנפטר, הורישה סכומי כסף לא גבוהים. אולם, כפי שעולה מהקלטת השיחה מיום 7.5.20, למנוחה הייתה סיבה טובה לעשות כן. היא חששה שהמנוח יוריש את כל זכויותיו לנכדים (כפי שאכן קרה בצוואתו בחודש 7/2020) וחשה שהנכדים פוגעים בה בכך שהיו מעורבים ואף יוזמים של הבקשה לצו הגנה כנגד בנה ד', שהיווה משענת עבורה.
מכאן מסקנתי היא שעלה בידי הילדים להוכיח כי הצוואה מיום 24.6.2020 משקפת את רצונה של המנוחה ונעשתה מתוך רצון חופשי וגמירות דעת. למסקנתי זו הגעתי למרות שנבצר מעורך הצוואה להעיד עקב מצב רפואי (עמ' 177 לפרוטוקול שורה 14) וזאת לאחר שעיינתי במסמכים והתרשמתי מהעדים והקלטות באופן בלתי אמצעי.

צוואת המנוח מיום 27.7.2020
צוואה זו היא צוואה נוטריונית שנחתמה בפני עו"ד בן שושן.
א' העיד כי הוא זה שיצר קשר עם עו"ד בן שושן ותאם אתו את הפגישה בבית החולים:

"אחרי כל הבלגן עם הכיסא ורואים את ההתנגדות על הכיסא. הגעתי לבית החולים והסבא שאל למה הגעתי בשעה כזאת, אמרתי שיצאתי מוקדם אבל הילדים התנגדו שאקח את הכיסא, הזמנתי משטרות ובלגן. התחיל לבכות ואמר תראה מה אפשר לעשות. אמרתי שאין לי מה לעשות והוא אמר לי שהוא רצה להביא עורך דין ושנקדים אותו ושרוצה לעשות אותי אפוטרופוס. אמר לי לדבר עם עורך דין, אמרתי שלא מכיר. התקשרתי לאחותי ונתנה לי טלפון של עו"ד ס.מ. מ***, הסברתי לה את המצב ואמרה לי שאני לא יכול להיות אפוט' שלו ואמרה לי שצריך ללכת לנוטריון באיזור ושאדבר איתה אח"כ. לא מכיר וב- 144 נתנו לי את הטלפון של עו"ד בן שושן. השארתי למזכירה הודעה, חזר אלי עורך הדין וקבענו לאותו יום. הגעתי למשרד של עורך הדין והראיתי את הסרטונים שהסבא רוצה לעשות יפוי כוח מתמשך, מה שס' הסבירה לי, הוא התקשר לסבא ודיבר איתו ואז קבענו פגישה. הוא התקשר לגריאטר, ראה שיכול להגיע למחרת וקבע פגישה." (עמ' 109 פרוטוקול שורה 5 ואילך).
עו"ד בן שושן העיד כי א' הוא זה שהתקשר אליו וביקש ממנו לערוך ייפויי כוח מתמשך וצוואה עבור י'. כן העיד כי הגיע לבית החולים שם היה י' מאושפז יחד עם ד"ר קירשנר אותו הזמין על מנת שיבדוק אם המנוח כשיר לערוך ייפוי כוח מתמשך וצוואה. כן העיד שי' הוא זה ששילם במזומן מתוך כספים שהיו עמו בבית חולים את העלות 2,000 ₪ שכ"ט לרופא ו – 12,000 ₪ עבור עריכת הצוואה וייפויי כוח מתמשך. לדבריו, שמע מי' את רצונו ובהתאם לכך ערך את הצוואה. את הצוואה הנוטריונית, לאחר שעובדה במשרד, מסר לידיו של א' על מנת שימסור אותה לי'. (עמ' 140 לפרוטוקול שורה 22 ואילך). כן העיד כי ה' וא' נכחו בחלק מהתהליך:

"ת.בחלק מהחלקים לא היו, בחלק הרגיש ד"ר קירשנר ביקש לצאת, כשערכתי את הצוואה אחרי שדיברתי איתו הם לא היו בחדר.

ש.כשאתה מקריא את הצוואה לי' א' וה' לא נוכחים?

ת.חד משמעית לא. " (עמ' 143 לפרוטוקול שורה 19 ואילך).
לצוואה צורפה חוות דעת רפואית מטעם ד"ר קירשנר, מומחה בגריאטריה. ד"ר קירשנר בדק את המנוח בבית החולים וקבע כי בעת הבדיקה היה רגוע ונינוח, ערני, שיתף פעולה באופן מלא, הפגין התמצאות מלאה במחלות הרקע שלו, במצבו הרפואי הנוכחי, התמצא היטב במקום ובסובבים אותו, התמצא בזמן, מסר פרטים אישיים באופן קוהרנטי ומדויק, שפתו הייתה רהוטה וברורה, מאורגנת עם עושר שפתי תואם היה מעודכן היטב בנושאי אקטואליה. המנוח תאר את מערכת היחסים המורכבת שלו עם שני ילדיו. ציין כי יחסם כלפיו הוא מזלזל וציין שבבית קיימת כספת נעולה שאין הוא מאפשר לילדיו גישה אליה אלא לא' בלבד. המנוח הסביר לרופא את משמעות המסמכים עליהם הוא מבקש לחתום, ייפוי כוח מתמשך וצוואה, הבין את טיבם ומשמעותם, ציין שהוא חותם עליהם מתוך רצון חופשי, ללא לחץ. לסיכום כתב הרופא: "מבדיקתי עולה כי למר פ' י' הבנה ותובנה מלאות, יכולת הסכמה מדעת וכשירות מלאה באשר לחתימתו על מסמכי ייפוי כוח מתמשך (לעניינים הרכושיים, האישיים והרפואיים) כמו גם על צוואה." (נספח מ' לתיק המוצגים של הנכדים).
ד"ר קירשנר העיד על הנסיבות בהם בדק את המנוח ביום עריכת הצוואה. הוא העיד כי ערך את הבדיקה לבקשת עו"ד בן שושן, הבדיקה נערכה בבית החולים *** כשהמנוח היה מאושפז שם והוא התבקש לבחון האם המנוח כשיר לחתום על ייפוי כוח מתמשך וצוואה. (עמ' 17 לפרוטוקול שורה 18 ואילך). הרופא העיד בעניין התרשמותו:

"ש.כיצד התרשמת ממר פ' באספקט הקוגניטיבי, על מה דיברת איתו, איזה בחינות עשית לו?

ת.הדברים מפורטים בחוות הדעת. מדובר בהערכה רחבה ויש מגוון רחב. מפרטים את זה לפעמים. ספציפית לאדון מצאתי שהוא מתמצא היטב במצבו, מצב הזמן, מצב הזמן והמקום, מקום האישפוז. בתחום השפתי, השפה שלו היתה תקינה, ענה לעניין, שטף הדיבור תקין, מהלך החשיבה תקין, מסר פרטים באופן קוהרנטי. כשמדברים על הערכה קוגניטיבית פורטים את זה לתתי סעיפים. ספציפית הבדיקה נועדה לבדיקת כשרות ונשאל ספציפית לגבי הכשרות אם מסוגל לחתום על אותם מסמכים.

ש.זוכר מה תאר בפנייך המנוח ביחס לשני הילדים שלו?

ת.הנושא עלה במהלך הבדיקה. ציינתי גם בחוות הדעת שדיווח על יחס פוגעני ומזלזל. ציטטתי את דבריו ולא היתה לי דרך לאמת אותם. זה ניכר בדבריו. חזר על זה מס' פעמים. גם אפקט – מבע פנים, ההתנהגות שלו, תאמה את התוכן. הוא היה מאוד נסער כשדיבר על זה. למיטב זכרוני הוא גם בכה." (עמ' 18 לפרוטוקול שורה 4 ואילך).
כן העיד כי לאורך כל הבדיקה עו"ד בן שושן נכח בחדר ובחלק הראשון נכחו הנכדה ה' ובעלה א': "בבדיקות כשרות בנושא צוואה ויפוי כוח מתמשך או במקרים כשיש חשד לאלימות אני מקפיד שהפורום הוא פורום שיאפשר לנבדק לומר את דבריו. גם כאן, חלקה הראשון של השיחה ששאלתי שאלות בנוגע למצבו הרפואי והרקע נכחנו ארבעתנו. בחלק האחרון של הבדיקה, כשרציתי לוודא בפורום המתאים שאלות אישיות ולאפשר למר פ' לומר את דבריו בצורה פתוחה וגלויה, ביקשתי מהנכדה ובעלה לצאת מהחדר. נכחנו עו"ד בן שושן, פ' ואני והשאלות נשאלו והכל בחוות הדעת." (עמ' 18 לפרוטוקול שורה 21 ואילך). כן העיד כי לא התרשם שבאיזה חלק של הבדיקה המנוח השיב תשובה לא אמיתית בגלל נוכחות בחדר (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 6).

מעורבות הנהנים בעריכת הצוואה
אמנם א' הוא זה שיצר קשר עם עו"ד בן שושן והזמין אותו לבית החולים, אך כבר נפסק כי אין במעורבות מסוג זה בכדי להוביל לפסילת הצוואה.
א' וה' לא נכחו בחדר בעת עריכת הצוואה, אז נכחו עו"ד בן שושן וד"ר קירשנר בלבד. פרטי הצוואה נמסרו לעו"ד בן שושן ע"י המנוח בעצמו וד"ר קירשנר שבדק את המנוח בעת עריכת הצוואה התרשם כי המנוח היה כשיר לערוך צוואה וייפוי כוח מתמשך, הבין את תוכן הצוואה, מהותה והשלכותיה.
אני דוחה את טענת הילדים כי א' הוא זה ששילם עבור עריכת הצוואה, הטענה לא הוכחה וסותרת את עדות עו"ד בן שושן כי המנוח הוא זה ששילם. נוכח הטענה כי במזוודה שהייתה בבית היה סך של 300,000 ₪ שנעלם (יפורט בהמשך) סביר כי למנוח היה סכום מזומן של 20,000 ₪.

מבחן הנישול
בצוואתו הוריש המנוח את מלוא רכושו לה', נכדתו, ובעלה א' בלבד. בכך נישל מרכושו את אשתו, ילדיו, י' וד', ושני נכדיו האחרים, ג' ומ'. יש לבחון האם הייתה סיבה לבחירתו זו.
ה' העידה בעניין נסיבות עריכת הצוואה ובחירת המנוח להוריש לה ולבעלה בלבד:

"ש.מי הכיר את עו"ד בן שושן לסבא?

ת.א'.

ש.תתארי את הביקור בבית החולים?

ת.הגענו בשעות הבוקר לבית החולים אני וא', היינו עם סבא. בשעות הצהריים הגיע עו"ד בן שושן ורופא גריאטר שהעיד פה. נכנסנו לחדר והוא התחיל לשאול את סבא כל מיני שאלות. בשלב מסוים ביקש ממני וא' לצאת החוצה. המתנו בחוץ. אח"כ הוא יצא והלך. חזרנו לחדר ואורי היה בטלפון עם עו"ד ד' ש' כדי לעשות יפוי כוח מתמשך. היא תוך כדי מדפיסה, הוא שואל את סבא שאלות ואז היה שלב שסבא רצה לעשות צוואה. התבקשנו שוב לצאת, יצאנו. בשלב מסוים אורי ביקש מא' שהפקידה שלו היתה גרה קרוב לבית חולים ושיילך להביא טופס, א' הביא את הטופס לא'. אחרי זה א' סיים עם סבא ואמר לנו להמתין שעו"ד ש' תגיע. חיכינו שתגיע עם הטפסים של יפוי הכוח, הסבירה לסבא הכל והחתימה את סבא. נשארנו אח"כ עוד קצת עם סבא וזהו. (עמ' 96 לפרוטוקול שורה 6 ואילך).

ובחקירה הנגדית:

"ש.שמענו את ג' ואת מ' שהם גם עזרו מאוד לסבא וסבתא כפי שאת מתארת שאת וא' עזרתם, אבל בסופו של יום סבא מעניק בצוואה שלו לך ולא' החתן, לא לנכדים שלו. זה הגיוני?

ת.זה לא נראה הגיוני אבל א' עזר לו יותר מהבן שלו. הוא היה בטוח שאני זה האחים שלי.

ש.הוא היה בטוח שאם ייתן לך את תתני לאחים שלך, הוא העדיף לתת לך מאשר לאחים?

ת.כן. אני הייתי שם.

ש.כמה כסף שילמתם לעו"ד בן שושן?

ת.לא שילמנו." (עמ' 100 לפרוטוקול שורה 1 ואילך).
ג' העיד כי לא חש כל תרעומת על כך שהמנוח הוריש את כל רכושו לה' וא' ולא דאג לשאר נכדיו: "זו החלטה של סבא. אני וה' מה שמניע אותנו בחיים האלה זה אהבה חינם. אנחנו תמיד אחד לשני ולכן אני מפרגן." (עמ' 81 שורה 22 ואילך).
א' העיד כי לדעתו נכדיו היו זכאים לרשת את המנוח והסביר מדוע המנוח בחר שלא להוריש את חלקו לאשתו:

"ש.ליווית את י' באשפוז 3 ימים. בליווי הזה יצאת עם ייפוי כוח מתמשך, עם צוואה חצי שלך, עם מזוודה 300,000 ₪, ועם תכשיטים.

ת.לא יצאתי עם 300,000 ₪. חרה לי שהוא עשה את הצוואה על שמי ולא על הילדים האלה, הנכדים שלו, הם אלה שהיו צריכים לקבל.

ש.לא חרה לך שהוא לא נותן לאישתו?

ת.אישתו באותה תקופה היתה נשלטת. לא חרה לי כי היא היתה נשלטת. אם אתה מדבר איתי מחודש רביעי ומטה, חרה לי שלא היה נותן לאישתו, אבל ברגע שכבר לא היתה היא, אתה רואה את השליטה שלהם, אפילו בשיחה ב 5/1 היא אומרת שי' רוצה שהם לא יבואו לבית, שיבואו אחד אחד, אחרי זה אתה רואה את זה אצל העו"ס. איפה המדינה, המשטרה? כשאני הולך להתלונן? בוכה? הבריאות שלי הלכה לי. בקורונה אני הלכתי וטיפלתי בו." (עמ' 127 שורה 7 ואילך).
מעדותו של ד"ר קירשנר עלה כי המנוח התייחס לכך בדבריו, המנוח תאר את מערכת היחסים המורכבת שלו עם שני ילדיו. ציין כי יחסם כלפיו הוא מזלזל וציין שבבית קיימת כספת נעולה שאין הוא מאפשר לילדיו גישה אליה אלא לא' בלבד.
מערכת היחסים של המנוח עם ד' הייתה טעונה במשך שנים וד' העיד כי חל נתק בינו לבין אביו. ד' העיד כי: "ב- 5.1.20 הבן אדם חזר מבית חולים, איבד שליטה, מי שניהל דברים בבית זה אני ואחותי ואנחנו דאגנו למטפלים ודברים. כל השנים היו בינינו חיכוכים." (עמ' 160 לפרוטוקול שורה 15 ואילך). מאז אותו מועד החמירו היחסים בין הילדים והנכדים, כפי שתואר לעיל, נוצרו מחנות במשפחה, עד כדי כך שהנכדים הגישו בחודש 5/2020 בשם המנוח בקשה לצו הגנה מפני ד' והרחקתו מבית המנוח.
כחלק מכעסו של המנוח כלפי ילדיו ואשתו והרגשתו שנכדיו הם אלו שמסייעים לו, גמר אומר להוריש את כל רכושו לה' וא', שבאותה התקופה סמך עליו וראה בו בן ברית.
אשר על כן אני קובעת כי לאחר שעיינתי במסמכים, שמעתי את הקלטות השיחות, עיינתי בתמלילים, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי הגעתי למסקנה שהצוואה עליה חתם המנוח ביום 27.7.2020 שיקפה את רצונו של המנוח במועד חתימתה.
טענות הילדים כי יש לפסול את הצוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת על המנוח נדחית.

צוואת המנוח מיום 19.9.2020
ביום 19.9.2020 ערך המנוח צוואה בכתב יד בה הוריש את כל רכושו לאשתו, המנוחה. צוואה זו היא צוואתו האחרונה של המנוח ומבטלת כל צוואה שנערכה קודם לה.
ביום 15.9.2020, 4 ימים טרם עריכת הצוואה, ד"ר קירשנר ביקר בביתו של המנוח ובדק אותו, בנוכחות אחות היחידה הגריאטרית של קופת חולים ובנוכחות י'. בבדיקה צוין כי למנוח תלות רבה בתפקודיו האינסטרומנטליים, ומבחינה קוגניטיבית: "בהכרה מלאה, עירני, שיתף פעולה באופן מלא. מסר פרטים אישיים באופן קוהרנטי, התמצא היטב במצבו הרפואי ובטיפול התרופתי הנוכחי. התמצא היטב בזמן (למעט היום בחודש)...הבנה שמורה, שפה תקינה, מאורגנת עם נפח תקין, שטף מעט איטי....חשיבה מופשטת תקינה. תובנה ושיפוט תקינים." (נספח ב' למוצגי הילדים).
ד"ר קירשנר העיד לגבי בדיקה זו:

"ש.על סמך מה הגעת לביקור בבית של י' ב- 15.9.20.? נספח ב' בתיק המוצגים של הנתבעים.

ת.את חוות הדעת שנערכה בבית חולים הגעתי בתור מומחה באופן עצמאי. הוא נבדק על ידי גם בספטמבר בביתו בהיותי גריאטר בקופ"ח. הבדיקה נעשתה במסגרת קופת החולים, היתה הפניה של רופא המשפחה שביקש בדיקה של גריאטר דרך קופ"ח ובהיותי גריאטר שעובד בקופ"ח כללית בדקתי אותו בביתו.

ש.מציג לך את סיכום הביקור שלך – מה היו הממצאים של ביקור קופ"ח שלך מיום 15.9.20?

ת.הוא היה בהכרה מלאה, שיתף פעולה. מפנה לסיכום שכתבתי.

ש.אין ליקויים משמעותיים?

ת.חוות הדעת מדברת בעד עצמה. סיכמתי את הרושם שלי שהבדיקה היתה תקינה.

ש.היו נוכחים יחד איתך בבדיקה י' וגב' ב' ה'?

ת.ב' ה' היא אחות שלוותה אותי בביקורי בית. גם י' היתה נוכחת." (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 23 ואילך).
כן הסביר על ההבדל בין הבדיקות:

"מהות הביקורים שונה. בחודש יולי נקראתי לבדיקה ספציפית לקביעת כשרות. ביקור מטעם קופ"ח נערך בהתאם לפנייה מרופא משפחה שבו אני מתבקש לבדוק דבר מה באופן ספציפי אצל המטופל. נושא כשרות לעולם הוא לא סיבה לבדיקה בתור גריאטר של קופ"ח בהיבטים כספיים כי אסור לנו לעשות את זה. הבדיקה בספטמבר נערכה בהמשך להפנייה של ד"ר חיגאזי רופא המשפחה. מסמך ההפניה נמצא אצלי ולדעתי ביהמ"ש ימצא בו עניין. מגיש לביהמ"ש את המסמך של רופא המשפחה. מהות הבדיקה שונה ולכן הסיכום שונה בהיקפו ובנושאים שעולים בו. לצורך העניין כשאני בודק כשרות לצוואה חשוב לי להבין מה הרציונל של מורה הצוואה ולבחון אותו בעיניים שלי, האם הרציונל הגיוני והאם קיים רציונל. לכן במקרים כאלו יש משמעות להיכנס לתוך מערכת היחסים של המשפחה. כשאני מתבקש להתייחס לנושא של ירידה קוגניטיבית, לא בהכרח נכנסים לעניינים האלה אם כן יש חשש שלי כרופא להתעללות. הנושא הזה לא עלה.

המסמך מרופא המשפחה מוגש ומסומן ת/1.

ש.האם על פי ניסיונך ועל פי סיכום הביקור הזה, המנוח היה כשיר, צלול מבחינת חתימה על צוואות וייפוי כוח?

ת.סיכום ביקור מ- ספטמבר לא מתייחס לכשרות. מצב קוגניטיבי של נבדק לא בהכרח מעיד על כשרותו." (עמ' 24 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).
ת/1 הוא מסמך מטעם רופא המשפחה ד"ר חיג'אזי מיום 16.8.2020 בו כותב הרופא: "לדברי המשפחה בתקופה האחרונה מדבר לא לעניין ממצאי דברים. בשיחה איתו: לדבריו הוא לא ביחסים טובים עם הילדים. לדברי האישה בימים האחרונים מדבר שטויות וצריכים שייבדק על ידי פסיכוגריאטר."
למרות הממצאים שציין ד"ר חיג'אזי בהפנייה, בבדיקתו של ד"ר קירשנר נקבע כי התובנה והשיפוט של המנוח היו תקינים 4 ימים טרם ערך את צוואתו המאוחרת וממילא לא נטען כי לא היה כשיר לערוך צוואה במועד זה.
העדה ס' ת', שהייתה אחת המטפלות במנוחים, העידה שהמנוח התחיל להתבלבל בחודשיים האחרונים ולא היה כל כך צלול להתרשמותה. (עמ' 35 שורה 4 ואילך). עדותה זו אינה עולה בקנה אחד עם הבדיקה שערך ד"ר קירשנר, ממילא אין היא אשת מקצוע ועדותה בעניין זה אינה מהימנה עלי.
על מנת לבחון את נסיבות עריכת הצוואה האחרונה ולהבין האם היא משקפת את רצונו של המנוח, יש להתייחס תחילה לרצף האירועים שקרו מאז חתם המנוח על הצוואה ביום 27.7.20 ועד לעריכת הצוואה ביום 19.9.2020.
ביום 22.7.2020, יום לאחר שחתם המנוח על הצוואה לטובת ה' וא' שוחרר המנוח לביתו. בטרם שוחרר ושב לביתו א' הגיע לבית המנוחים ולקח ממנו ללא ידיעת המנוחה והילדים מזוודה וכך העיד:

"ש.מה היה במזוודה?

ת.אני הייתי איתו בבית חולים אחרי שהיה כל הסיפור של יפוי הכוח, הוא ביקש ממני ללכת הביתה ושיש מזוודה בארון ושאשמור עליה בבית שלי. אמרתי לו שאני מפחד והוא אמר שהוא רוצה שאקח אותה. הלכתי לדירה, ראיתי את המזוודה, לקחתי אותה ושמתי אותה בין כריות ויצאתי מחוץ לבית. סגרתי את הבית. החדר היה נעול וסגרתי את החדר והלכתי עם המזוודה אלי הביתה. שמתי אותה אצלי, היתה במשך שבועיים בערך, היינו צריכים להגיע אליו ביום שישי וביקש ממני לקנות לו כל מיני דברים מהסופר, הגעתי קצת מאוחר והתעצבן עלי למה הגעתי מאוחר, אמרתי לו שביקש ממני לקנות לו דברים. ישבתי ונתנו לו לאכול אני וה', הוא עדיין עשה פרצופים. הלכנו הביתה. אחרי כמה זמן הוא התקשר לה' וביקש שנחזיר לו את המזוודה, אמרתי שלמחרת אחזיר לו. למחרת החזרתי את המזוודה. הוא ישב על המיטה שלו, שם את המזוודה על הרגליים שלו, הסתכל במזוודה וסגר אותה ואמר לי להחזיר אותה לארון. החזרתי לארון.

ש.י' העלילה עליך יחד עם ד' שגנבת מתוך המזוודה כסף ותכשיטים?

ת.יעשו הכל כדי להרחיק אותי מסבא וסבתא.יש להם הרבה סרטונים שצילמו אותי ואפילו אחד לא הראו. היו מנסים לתפוס אותי בקטנות ולא הצליחו כי הייתי ישר עם הלב." (עמ' 112 לפרוטוקול שורה 18 ואילך).

ובהמשך:

"ש.מה היה עם התלונה שהגישו נגדך על גניבה?

ת.כלום. התקשר אלי שוטר ורצה לראות את היפוי כוח. הראיתי לו ולא היתה חקירה ושום דבר. נגנב 300 אלף ₪ מהבית ואפילו חקירה לא היתה." (עמ' 112 לפרוטוקול שורה 14 ואילך).
אין מחלוקת שא' נטל מבית המנוחים את המזוודה, בשעה שהמנוח היה עדיין מאושפז בבית החולים ועשה זאת ללא ידיעת המנוחה. א' ידע שהמנוחה לא תאשר את נטילת המזוודה ולכן דאג להחביאה בין שתי כריות.
אין מחלוקת שא' החזיר את המזוודה וככל הנראה נעלמו תכשיטים וסכום כסף שהיו במזוודה. מאותו המועד חשדו המנוחה והילדים כי א' הוא זה שנטל את הכסף. המנוח סיפר לנכדים כי הוא חושד שד' נטל את הכסף וד' אף נחקר במשטרה, אך חזר והפציר בא' לעבור בדיקת פוליגרף על מנת להוכיח את חפותו.
ד' העיד בעניין המזוודה:

"ש.אתה וי' חזרתם והדגשתם שמי שלקח את התכשיטים והכסף זה א'. אבא שלך אומר בנספח טו' מיום 22.9.20 לא' שהוא יודע שלא לקח ושד' לקח את הכל. אבא שלך לא רק שלא רוצה אותך בבית, הוא גם מאשים אותך שגנבת לו את התכשיטים?

ת.נו אז?

ש.אז גנבת או לא?

ת.לא גנבתי. מי שגנב זה א' בלילה. לקח את התיק והחזיר אחרי שבועיים.

ש.נכון שנחקרת על ידי המשטרה?

ת.כן, זו לא היתה ממש חקירה." (עמ' 162 שורה 29 ואילך).
י' העידה בעניין המזוודה:

ש.מפנה לנספח כ' , היה חשוב לאביך לעדכן אותו לגבי הפוליגרף של א', למה?

ת.הרעיון של הפוליגרף לא' היה של אבא שלי ולא שלי. לי היה ברור שא' לקח את המזוודה והחזיר ריקה, אבל אבא שלי כל כך התאכזב מא' שרימה אותו ועדיין רצה להוכיח לעצמו שאולי בכל זאת טעה וזה לא א'. ניסה לשכנע אותו לערוך פוליגרף אבל הבנתי שעו"ד שלו ייעץ לו לא לעשות את זה. (עמ' 171 לפרוטוקול שורה 27 ואילך).

וכן:

"ש.את אומרת שא' לקח את הכסף, ראית אותו לוקח את הכסף?

ת.אבא אמר.

ש.אבל שמענו שאבא אמר שד' לקח את הכסף?

ת.אתם נשמעתם אבל מי שנשלח לבדיקה פוליגרף על ידי אבא זה א'." (עמ' 174 לפרוטוקול שורה 7 ואילך).
ביום 17.8.20 בשיחת טלפון בין המנוח לא' מבקש המנוח כי א' ילך למשטרה ומפציר בו כי יבקש מכונת אמת, א' מבטיח למנוח כי כך יעשה. (נספח ו לנספחי הנכדים).
ביום 17.8.20 הגישו י' וג' בקשה לצו הרחקה כנגד א', ניתן צו במעמד צד אחד שבוטל ביום 30.8.20.
באותו היום בו ניתן צו ההגנה הגיע א' לבית המנוחים והוא מתאר:

"קבעתי עם השוטר להגיע למשטרה. ביקשתי מאמא שלי שתכין אוכל לי', אמרתי שאחרי המשטרה אקפוץ להביא לו אוכל. התקשרתי לשוטר ואמר שהוא יצא לאירוע ושאגיע עוד שעה. אמרתי בסדר, שאני אלך בינתיים לי'. הלכתי לי' לתת לו את האוכל, אני נתקל בי', ד', סמי והסבתא. הם אמרו לי ללכת כי יש לי צו הרחקה. אמרתי שלא קיבלתי צו הרחקה. הסבא מבקש ממני שאכנס ושאתן לו לאכול ואת התרופות. לא נתנו לי להיכנס. פתאום הגיע השוטר, אומר לי לבוא ושאחתום והביא לי מסמכים. רשום שיש לי הרחקה מהבית ויש לי דיון ב- 23 בבימ"ש. התקשרתי לסבא ואמרתי שאני לא יכול להיכנס ואני מפחד, כבר לא ידעתי מה לעשות. התחננתי לשוטר ולא נתנו לו אפילו לאכול את האוכל. לא נתנו לי להיכנס. שלחתי את ה', היא היתה איתו קצת אחרי זה והלכנו למשטרה כשהשוטר התפנה. סיפרתי לו, כמה פעמים תלונות והיו מנפנפים אותי שם. רק היום אני מבין את זה. היו מדברים איתי ולא פותחים אפילו תלונה. הייתי קרוב ל- 18 פעמים במשטרה ואצל העו"ס.

ש.הקלטה מיום 14.8.20 נספח ט' – מה סיפר לך י'?

ת.שד' היה אצלו בחדר, צעק עליו. ביקש מהמטפלת לא לטפל בו. פה בדיוק הסתיימה לי ההרחקה אבל עדיין פחדתי מהם שלא יקחו לי את הייפוי כוח, לא ידעתי מה לעשות. הוא התקשר אלי אחרי שלא הייתי איתו בקשר של מפגשים." (עמ' 110 לפרוטוקול שורה 3 ואילך).
בשיחה בין המנוח לה' מיום 18.8.2020 נשמע המנוח אומר לה' כי אמר למשטרה שד' הוא זה שנטל את הכסף והתכשיטים (נספח ח' לנספחי הנכדים) כי הוא מעוניין להתגרש מאשתו ואין לו ברירה שכן: "י' וד' תופסים אותה בגרון והיא עושה מה שהם אומרים, היא כבר לא מאמינה לי לשום דבר, אתה גנב, אתה ככה...." (נספח ל"ד למוצגי עו"ד צדיקה).
ביום 20.8.20 ביטל המנוח את ייפוי הכוח הבלתי חוזר שערך לטובת ה' וא'.
בשיחה בין המנוח לבין י' מאותו היום מדבר המנוח על הסכסוך בין מ' לבין ילדיו (נספח כ"ב לנספחי הילדים) ומספר לי' על כך שהתקשר למ' וביקש ממנה שלא תבוא עוד אליו מפני שי', בתו, חשובה לו יותר מנכדתו.
בשיחה בין המנוח לי' מיום 23.8.20 המנוח מעדכן את י' על כך שדיבר עם א' וסיפר לו שביטל את ייפוי הכוח שחתם לטובתו (נספח כ"א לנספחי הילדים) המנוח נשמע רגוע והסביר שחתם על המסמך כשהיה בבית החולים והסביר לא' שביטל את המסמך מאחר ו"זה לא מקובל".
ביום 31.8.20 התנהלה שיחה בין א' לי' בה א' מעדכן את י' שצו ההרחקה בוטל וי', לאחר שהתלונן שהוא נותר לבדו מאחר שד' אסר על המטפלת מ' לטפל בו ואין מי שיעזור לו, מבקש שא' יבוא לבקרו (נספח ט למוצגי עו"ד צדיקה).
בשיחת טלפון ביום 1.9.2020 ביקש י' מא' כי יבוא לבקרו ויסייע לו למשוך כספים מחשבון הבנק. (נספח י לנספחי עו"ד צדיקה).
ביום 2.9.20 שוחח המנוח עם א' וביקש ממנו שלא יגיע אליו וכן סיפר כי הוא חושש שיש האזנה על קו הטלפון שלו, מצלמה בחדרו, וכל דבר מגיע למנוחה דרך ד'. (נספח י"א לנספחי עו"ד צדיקה).
בשיחת טלפון מיום 6.9.2020 בין המנוח לא', המנוח מציין כי לא שמע דבר מא' במשך מספר ימים ומבקש שוב כי יעדכן אותו בעניין בדיקת הפוליגרף. א' משיב כי נמנע ממנו לבקר מאחר ואינו חש בטוב. (נספח י"ב לנספחי עו"ד צדיקה).
בשיחת טלפון מיום 8.9.2020 (נספח י"ג לנספחי עו"ד צדיקה) מבקש המנוח מא' כי עורך הדין לא יגיע מאחר ויש עליו שמירה והוא אינו יוצא מהבית.
ביום 10.9.20 התקשר המנוח לא' ועדכן אותו כי הוא מתכוון לערוך צוואה חדשה בה יוריש הכול לאשתו ואשתו תוריש הכול לו. (נספח י"ד למוצגי עו"ד צדיקה).
ביום 22.9.2020 נשמע המנוח אומר בשיחת טלפון עם א' כי "אני כתבתי להם שיעזבו אותי" (נספח ט"ו למוצגי עו"ד צדיקה) בשיחה זו י' שוב מבקש מא' שיעשה בדיקת פוליגרף על מנת להוכיח שהוא לא זה שנטל מביתו את המזוודה ובה המזומנים, שכן הם, אשתו וילדיו בטוחים שא' גנב את המזוודה ואילו המנוח חושב שד' עשה זאת.
א' העיד בעניין ביטול הצוואה לטובתו:

"ש.מפנה לנספח יד – מה הבנת מהשיחה הזאת? מודיע לך על ביטול הצוואה ומה אתה מבין?

ת.כשהתקשר אלי הרגשתי שאני על ספיקר. זרמתי עם השיחה והבנתי שהוא מכין אותי תתחיל לעבוד, פה עובדים עלי חזק. זה מה שהבנתי חד משמעית.

ש.ב- 22.9.20 נספח טו, מבקש ממך י' לעשות פוליגרף והסכמת, למה היה חשוב לך?

ת.י' ידע מי אני. ידע על הלב שלי הנקי. נכנסתי לבית שלהם והמקרר שלהם היה ריק. הייתי חייל ופוצצתי להם את המקרר. איפה הדודים שלהם? הילדים היו זרוקים. הסבא והסבתא היו מפחדים לטפל בהם. היו עוזרים לה בפחד כי כל הזמן פחדו שיהיו מריבות. הילדים היו צריכים אותם. שני הדודים זה הזיכרון היחידי שלהם מהאבא שלהם.

ש.אני משמיע הקלטה מיום 22.9.20 עמ' 42, דקה 5.20 – מה זאת אומרת יעזבו אותי?

ת.בן אדם בגיל 92 עשה יפוי כוח בשבילי שאהיה הגב שלו, שאעזור לו. שני אלה שמנעו ממנו טיפול ביטלו לי את היפוי כוח בכוח. הוא רצה שקט אז ביטל לי את היפוי כוח. זה היה ב- 22.9.20." (עמ' 111 שורה 6 ואילך).
העדה ס' ת', שהייתה אחת המטפלות במנוחים, העידה כי נדמה לה שהמנוח כתב צוואה חדשה בכתב ידו: "אני פעם הלכתי אליהם בבוקר בשמונה, היה יושב במטבח, הוא מבחוץ והבת שלו בפנים והיה לו עט ונייר והיה כותב. זה לא ענייני אבל כשהייתי שם היא היתה אומרת לו מה לכתוב ונדמה לי שהם החליפו צוואה." (עמ' 35 לפרוטוקול שורה 5 ואילך).
כן העידה כי המנוח סיפר לה שהצוואה שערך הובילה לריב במשפחה:

"ת.לפני שהוא נפטר כמה חודשים הוא סיפר לי שעשה צוואה.

ש.למה צריך לספר לך שעשה צוואה?

ת.בגלל שכשהתחיל הבלגן אצלו הרבה בבית הוא אמר שיש ריב בין הנכדים לבין ד' וי' בגלל שהם ידעו שהוא עשה צוואה." (עמ' 35 לפרוטוקול שורה 16 ואילך).
העדה מ', שגם היא הייתה אחת המטפלות במנוחים, העידה בעניין עריכת הצוואה מ- 9/2020:

"ש.אמרת שאת יודעת שי' נתן צוואה הכל לג'?

ת.את זה אני יודעת.

ש.ידעת שהיו לו שתי צוואות?

ת.לא.

ש.ידעת רק על צוואה אחת?

ת.כן.

ש.כתבת שאת יודעת שהיתה התנגדות מי' לצוואה הראשונה של י' וביקשו לתמוך בצוואה השנייה. ידעת את זה?

ת.י' דיבר דיבר. בגלל זה דיבר ביחד וי' חתם שנותן לג'. הוא חתם למעלה. ג' היתה, אני וי' ואז חתם שנותן הכל לג'.

ש.ידעת שהיתה צוואה נוספת?

ת.י' הלך לחדר ואחר כך ג' אמרה שי' חתם הכל על השם שלה.

ש.ידעת שהיתה צוואה קודמת?

ת.לא.

ש.ראית את י' חותם על המכתב?

ת.זה אני לא זוכרת. אני הייתי שם. דיברנו. זה היה שבוע שלם שדיברו אחד עם השני ואחרי זה חתמו. כל יום דיברו. ג' רצתה לסדר משהו כי כשמ' היו מגיעים היה ריב.

ש.בין ג' לי' היה ריב כשדיברו באותו שבוע?

ת.כל הזמן מדברים, צוחקים.

ש.שמעת מה אמרו?

ת.שמעתי אבל לא מבינה הכל.

ש.איך את יודעת שנתן הכל לג'.

ת.גם י' אמר לי שחתם הכל על שם ג'. לא שאלתי למה.

ש.למה סיפרו לך?

ת.מה שיש ג' סיפרה.

ש.היא אמרה לך למה עשה את הצוואה הזאת?

ת.לא.

המשך חקירה:

ש.ג' אמרה לך שהיא גם עשתה צוואה?

ת.כן.

ש.אמרה לך למי נתנה?

ת.לא.

ש.היא עשתה צוואה באותו יום שי' עשה צוואה?

ת.כן. מישהו הגיע אני חושבת.

ש.באותו יום?

ת.לא זוכרת.

ש.מי הגיע?

ת.יש לו אח לג'. היא אמרה לאח שלה שי' נתן לה הכל.

ש.כשהיית בחדר למעלה איתם, שלושתם היו בחדר. באיזה יום זה היה?

ת.לא יודעת. לא זוכרת.

ש.שבת אולי?

ת.לא יודעת. לא זוכרת.

ש.הוא חתם בחדר על הצוואה?

ת.כן. כל כך אני לא זוכרת.

ש.זוכרת אם כתב את הצוואה גם בחדר?

ת.לא. רק הם אמרו לי דיברנו ושהוא חתם אבל לא יודעת על מה.

ש.ראית על מה הוא חתם שם?

ת.כן. ראיתי את הדף שחתם עליו אבל לא יודעת מה כתוב שם, זה בעברית.

ש.זה בלילה? יום?

ת.קודם דיברו שבוע ואפילו יותר. למעלה, למטה, למעלה למטה.

ש.בין מי למי היו הדיבורים? י'? ד'? הסבא? הסבתא? בינך?

ת.לא זוכרת. הם מדברים ואני לא כל הזמן שומעת.

ש.בשבוע שאת אומרת שהיו דיבורים, מי דיבר?

ת.י' כל הזמן אמר לג' שצריך לסדר צוואה.

ש.י' וד' היו?

ת.היו באים י' וד' ואחרי זה י' וג' מדברים. (עמ' 47 לפרוטוקול שורה 13 ואילך).
לאחר ששמעתי את העדויות, ההקלטות ועייני במסמכים הגעתי למסקנה שהצוואה שערך המנוח ביום 19.9.2020 משקפת את רצונו וכוונתו של המנוח ויש לדחות את הטענה כי נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת.
אמנם כבר קבעתי כי החל מאוגוסט 2020, לאחר שהמנוח שב מבית החולים בו חתם על הצוואה ביום 27.7.2020 צומצמו הקשרים בינו לבין הנכדים, אולם הסיבה לצמצום הקשר הייתה מורכבת.
המשבר בין א' לבין המנוח חל סביב עניין המזוודה. לאחר שא' החזיר את המזוודה אותה נטל בהיחבא מבית המנוח, ללא ידיעת המנוחה, חשדו המנוחים והילדים שסכום כסף נכבד ותכשיטים נעלמו מהמזוודה. אירוע זה הוביל לקרע הסופי בין הילדים לנכדים והוביל למשבר באימון שרכש המנוח לא'. אמנם המנוח אמר לא' ולמ' כי הוא סבור שד' נטל את הכסף והתכשיטים, אבל הפציר בא' בכל הזדמנות שיערוך בדיקת פוליגרף על מנת שיסיר מעצמו כל חשד. למרות הבקשות החוזרות והנשנות של המנוח, א' לא ביצע את הבדיקה והדבר הטיל צל כבד על היחסים בינו לבין המנוח.
צו ההרחקה שהגישו הילדים כנגד א', צו שניתן ביום 17.8.2020 במעמד צד אחד ובוטל רק ביום 30.8.2020, תרם כמובן להרחקתו של א' מהמנוח, אולם גם לאחר שבוטל הצו א' לא חזר לבקר את המנוח, למרות שיחות טלפון בהן המנוח חוזר ומבקש מא' שיבוא לבקרו ושיערוך בדיקת פוליגרף.
בד בבד, נודע למנוחה ולילדים אודות ייפוי הכוח המתמשך שחתם המנוח לטובת א' וה' ועל הצוואה בה הוריש להם את כל רכושו. אני מקבלת את הטענה כי במהלך תקופה זו, בין חזרתו הביתה לאחר האשפוז באוגוסט 2020 ועד המועד בו חתם על הצוואה ביום 19.9.2020 היו עסוקים המנוח, המנוחה והילדים בשיחות אודות משמעות הצוואה, ייפוי הכוח המתמשך, המזוודה, הכסף והתכשיטים שנעלמו. אני גם מקבלת את הטענה שהמנוחה וגם י' (ד' לא היה בקשר עם המנוח) שוחחו עם המנוח במטרה לשכנעו לשנות את צוואתו ולבטל את ייפוי הכוח המתמשך, אך אני דוחה את הטענה שהשכנוע עלה עד כדי השפעה בלתי הוגנת שמשמעותה הוא שלילת רצונו וגמירות דעתו של המנוח.
אני סבורה שהמנוח הבין שהצוואה שערך עשויה לפגוע במנוחה, שכן עיקר רכושו של המנוח היה בית המגורים של המנוחים, שמחצית ממנו רשומה על שם המנוחה וזהו מקום מגוריה. הוא הבין שהיחסים בין המנוחה לבין א' ומ' עלו על שרטון בעיקר לאור סיפור המזוודה, הוא התאכזב מכך שא' לא ביצע את בדיקת הפוליגרף והפסיק לבקר אותו ולכן לאחר שיחות טלפוניות רבות בינו לבין א' הודיע לו כבר ביום 10.9.20 כי הוא מתכוון לשנות את הצוואה וביום 22.9.12020 עדכן אותו שערך צוואה חדשה.
השיחות השוטפות והעובדה שעדכן את א' בכוונתו ובמעשיו מחזקת את המסקנה כי פעל מתוך רצון וגמירות דעת ולא מתוך השפעה העולה לכדי "השפעה בלתי הוגנת".
לפני הצוואה מיום 27.7.2020 חתם המנוח על שתי צוואות קודמות, האחת ביום 19.6.2017 והשנייה בחודש 10/2001, בשתיהן הוריש את כל רכושו לאשתו, המנוחה. כך שהצוואה האחרונה בה שב והוריש את כל רכושו לאשתו עולה בקנה אחד עם רצונו במהלך השנים.

מערכת היחסים בין המנוח והמנוחה
הנכדים טוענים שהיחסים בין המנוח למנוחה היו כה גרועים ועל כן לא ייתכן שהמנוח יערוך צוואה לטובת המנוחה. בעניין היחסים בין המנוחים נשמעו עדויות לכאן ולכאן.
במסגרת הליך ה"ט ****-05-20 העיד ד': "לשאלת ביהמ"ש אם היחסים בין הוריי תקינים אני משיב שממש לא, זה יחסים של שולט – נשלט, יש אחד שמתעמר ואחת ששותקת, הוא מתעמר באמא שלי." (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון בה"ט 05-20-***).
ג' העיד שבתקופה האחרונה היה הרבה מתח ביחסים שבין המנוחים: "זה כבר לא היה אותם יחסים. הרבה ריבים ומתח. לרוב רבו על כסף." (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 4).
מ' העידה כי מערכת היחסים בין המנוח למנוחה לוותה ב"המון וויכוחים, מריבות, אחד ישן למטה אחד למעלה. לא היתה תקשורת אחד עם השני." (עמ' 63 לפרוטוקול שורה 17 ואילך).
אולם כשתיארה את חידוש הקשר בינה לבין המנוח לאחר נתק של כמעט 23 שנים, עולה שהמנוחה נטלה חלק פעיל בחידוש הקשר בדצמבר 2018. מעדותה של מ' אני מסיקה שהמנוחים ניהלו ביניהם גם תקשורת בונה, המנוחה נטלה חלק פעיל בתהליך חידוש הקשר, שכנוע המנוח ושמחה בשמחת המנוח והנכדה על הקשר המתחדש: "הסבתא מצד אמא שלי נפטרה. הייתי אצל אמא שלי ב*******, באותה תקופה גרתי ב******. היינו אצל אמא שלי. סבתא שלי ג' התקשרה להשתתף בצערי ודיברנו ואז ביקשה ממני לבוא אליה. עליתי אליה הביתה. רוב המפגשים שלי עם סבתא הייתי עושה בחוץ במרפסת או בגן שעשועים. אז היא אמרה לי למה לשבת בחוץ בגשם ושניכנס הביתה. נכנסנו, היינו במטבח, סבא יצא ראה אותי ושאל מי זאת. היא אמרה מ' אז הוא הסתובב ויצא מהחדר. אחרי כמה ימים סבתא שלי מתקשרת אלי בשעה שש בבוקר, שזה לא רגיל אצלה, אני עונה והיא אמרה לי שהיא מאוד מתרגשת ושיש מישהו שרוצה לדבר איתי. סבא היה על הקו ואמר שהוא מצטער שכל השנים לא דיבר איתי ושנפסיק לעשות ברוגז וכשאוכל אבוא. אחרי כמה ימים הייתי אצל אמא לשבת, הלכתי עם אמא שלי לסבא וסבתא והיה מפגש מרגש. אני וסבא בכינו." (עמ' 58 שורה 11 ואילך).
כן תיארה מ' שסבתא ביקשה ממנה שתסעד את סבא תמורת תשלום, אך היא סירבה וסוכם כי: " סבתא אמרה לי שכל כמה זמן תתן לי כסף ושאני אעשה טיפול שיניים." (עמ' 59 שורה 15 ואילך). שוב מצטיירת תמונה לפיה המנוחה דאגה למנוח ולטיפול בו.
העד י' א' אחיינו של י' העיד ששמר על קשר רצוף עם המנוחים במהלך השנים, שוחח בטלפון בתדירות של פעם בשבוע, שבועיים, ביקורים אחת למספר חודשים ובמהלך הקורונה התקשר לעיתים קרובות יותר מאחר ודאג לבריאותם (עמ' 130 לפרוטוקול שורה 6 ואילך) וכך העיד:

ש.תספר על מערכת היחסים בין י' לג'?

ת.אגדה. 70 שנה יחד. הייתי בחתונת 60 שנה שלהם בעכו. הלכנו למסעדה וישבנו. זוג נדיר. (עמ' 130 לפרוטוקול שורה 21 ואילך).
כשבחקירה הנגדית הושמעו לו הקלטות של שיחות ומריבות בתקופה שבין 2/2020 – 9/2020 ונשאל האם הוא מופתע לשמוע על השיחות האלו העיד: אחרי ששמעתי את הדברים האלה, החיים של הדודה שלי והדוד שלי היו בעיני כלילי השלמות. פתאום אני שומע דברים שהכל הפוך וברדק שלא מבין אותו בכלל, נראה לי לא הגיוני. מהכרותי איתם כל כך הרבה שנים הם היו זוג פנטסטי. אולי יש ריבים בכל משפחה. ריכוז של משהו שקשה לי לתפוס אותו. לא ידעתי שיש כזה כבר במשפחה הזאת. (עמ' 134 לפרוטוקול שורה 19 ואילך).
המטפלת ס.ת. העידה:

"ש.למול התיאור הזה שהוא תיאור קשה ולא נעים, תארי את מערכת היחסים בין ג' י' לבין הנכדים ?

ת.ג' הייתה אוהבת את י' והיא אמרה שהיא אוהבת אותו. היה להם לפעמים קצת בלאגן. ועם הנכדים סיפרה שאבא שלהם נפטר והיא אוהבת אותם. בזמן האחרון היא רבה עם א'. היה סיפור של גניבה לא גניבה. גם הבנים של י' לא נתנו להם להיכנס." (עמ' 28 לפרוטוקול שורה 11 ואילך).
לאחר ששמעתי את העדים וההקלטות התרשמתי שמערכת היחסים בין המנוחים אמנם הייתה מורכבת. ידעה עליות ומורדות, ריבים וויכוחים, אך בסופו של דבר המנוחים היו נשואים עשרות שנים, מחויבים אחד כלפי השני ואין להתפלא שהמנוח החליט להוריש את רכושו למנוחה, כפי שעשה בשלוש מתוך 4 הצוואות שהוצגו בפני.
לבסוף, אני דוחה את הטענה שהמנוח סבר שהוא עורך צוואה הדדית וכי המנוחה תערוך צוואה טובתו. הצוואה שערך המנוח אינה מנוסחת כצוואה הדדית.

לסיכום אני קובעת
אני דוחה את הטענה כי הצוואה שערכה המנוחה ביום 24.6.2020 נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת וקובעת כי המנוחה ערכה את הצוואה כשהיא כשירה ומתוך רצון חופשי וגמירות דעת ועל כן ניתן צו קיום צוואה לצוואת המנוחה מיום 24.6.2020.
אני דוחה את הטענה כי המנוח ערך את הצוואה מיום 21.7.2020 תחת השפעה בלתי הוגנת וקובעת כי המנוח ערך את הצוואה כשהוא כשיר ומתוך רצון חופשי וגמירות דעת.
אני דוחה את הטענה כי המנוח ערך את הצוואה מיום 19.9.2020 תחת השפעה בלתי הוגנת וקובעת כי המנוח ערך את הצוואה כשהוא כשיר ומתוך רצון חופשי וגמירות דעת.
מאחר והצוואה מיום 19.9.2020 היא צוואתו האחרונה של המנוח ניתן צו קיום צוואה לצוואת המנוח מיום 19.9.2020.

מאחר וקיבלתי חלק מטענות שני הצדדים אין צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את כל התיקים.

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ה, 30 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.

הורד קובץ

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת

הודעה

Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

כתבות קשורות

ביקשה לרשת את סבה: "ילדיו כלאו אותו בחדר"

שאל את המשפטן

יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך

*	*
	*

צור
קשר

דורית בן אברהם - משרד עורכי דין וגישור

צור
קשר

סימה אלטמן עו"ד

צור
קשר

מרים שליו עו"ד

צור
קשר

יורם ביתן - עורך דין, כלכלן, מגשר מוסמך ונוטריון

צור
קשר

רפאל מאיר משרד עו"ד

צור
קשר

סיגלית קופלר - משרד עורכי דין

צור
קשר

שירן אטיאס משרד עו"ד

ראשי

דף בית - פסקדין
חיפוש במאגרים
המגזין
חקיקה
פייסבוק
שרות לקוחות
תנאי שימוש אודות

תחומי משפט במגזין

דיני חוזים מומחים לדין הזר ייפוי כוח מתמשך משפט מסחרי ניכור הורי דיני עבודה תביעות ביטוח ונזקי רכוש פלילי מקרקעין ונדל"ן דיני צרכנות ותיירות בנקים קניין רוחני דיני משפחה דיני חברות הוצאה לפועל רשלנות רפואית נזקי גוף ותאונות מיסים תעבורה צבא ומשרד הבטחון ביטוח לאומי תמ"א 38 לשון הרע חדלות פירעון אזרחויות ואשרות ירושות וצוואות

עורכי דין לפי תחום

דיני חוזים מומחים לדין הזר ייפוי כוח מתמשך משפט מסחרי גישור עסקי הדין האמריקאי דיני תעופה מטבעות דיגיטליים אשרות עבודה דיני עבודה תביעות ביטוח ונזקי רכוש פלילי מקרקעין ונדל"ן דיני צרכנות ותיירות קניין רוחני דיני משפחה דיני חברות הוצאה לפועל רשלנות רפואית נזקי גוף ותאונות תקשורת ואינטרנט מיסים תעבורה חוקתי ומנהלי גישור ובוררויות צבא ומשרד הבטחון ביטוח לאומי תמ"א 38 פשיטת רגל תביעות ייצוגיות לשון הרע דיני ספורט אזרחויות ואשרות אזרחות זרה ודרכון זר ירושות וצוואות נוטריון

שיתופי פעולה

ערוץ המשפט באתר ynet ערוץ המשפט באתר mako התאחדות בוני בארץ עוקץ ייעוץ seo : שמוליק דורינבאום