פס"ד בערעור שלישי בהכרה לפגימה נפשית עקב התנכלות מצד מפקדו

זהו ערעור שלישי שהוגש על ידי המערער, על פסק דינה של ועדת הערעורים (להלן: "הוועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "החוק") שליד בית משפט השלום בחיפה, בראשות כב' השופט אורי גולדקורן מיום 03/01/24 בתיק ע"נ 59934-12-15.

הוועדה בפסק דינה דחתה את בקשת המערער להכרה בפגימה נפשית, וקבעה שלא הוכח קשר סיבתי בין התנכלות מצד מפקדו של המערער לבין מצבו הנפשי.

תמצית התשתית עובדתית וההליכים הרלבנטיים

1.המערער יליד 1961, התגייס לשירות צבאי בחיל השריון בשנת 1978 ולאחר שירות מילואים במלחמת שלום הגליל החליט להתגייס למשטרה.

2.בתחילה בשירותו הוצב המערער בתחנת עכו ולאחר מכן עבר הכשרה לתפקידי בילוש. המערער קודם ומילא מגוון תפקידים ביניהם תפקידי פיקוד, עד שהגיע לדרגת רב סמל בכיר. המערער ביקש לחזור ולעבוד בתחנת נהרייה ולבקשתו הוחזר לתחנת נהריה כרכז מודיעין נוער. תפקיד זה מילא לשביעות רצון מפקדיו למשך למעלה משנה.

3.באפריל 2012 השתנו פני הדברים כשניתנה הטבת רכב צמוד לתפקידי רכז גם אם הנהנה אינו קצין. מאותו שלב הוטרד המערער בבקשות שונות מגורמים שונים לקבל את הרכב שהועמד לרשותו כרכב צמוד, ביניהם מצד הקצין אופיר ברקוביץ'.

4. יום למחרת ויכוח שהסלים בין המערער לבין הקצין אופיר ברקוביץ' על השימוש ברכב התבשר המערער שלאלתר הוא מפסיק להיות רכז מודיעין. מפקד התחנה צידד בוויכוח בקצין והמערער הועבר לעבוד בתפקיד של סיור.

5.בעקבות זאת ובאותו הרגע חש המערער זעם, לחץ איום וכאבים בחזה, אי שקט פסיכומוטורי. המערער חווה חוסר יכולת להירדם בשל מחשבות חודרניות לגבי העתיד ותחושת השפלה על רקע הצבתו בתפקיד סיור לאחר תרומתו ארוכת השנים למשטרה. תחושות אלה הובילו את המערער לפנות לרופאת המשפחה.

6.המערער הופנה לפסיכיאטר ד"ר אפשטיין דרך קופת החולים וטופל באמצעות ציפרקלס ובמשך 5 חודשים היה בחופשת מחלה.

7.תחושת ההשפלה של המערער הגיעה לשיאה כאשר נאלץ לבקשת משרד הפנים להחזיר ולהפקיד את נשקו בתחנה. בעקבות זאת התפתחה אצלו חרדה מהיותו חשוף וללא יכולת להגן על עצמו מפני פושעים שבעבר היו תחת חקירתו ויכלו לנצל את חולשתו.

8.ביום 30/12/13 הגיש המערער למשיב בקשה להכרה בזכות עקב התנכלות של מפקדו בעת שירותו במשטרה בחודש יוני 2013.

9.בעקבות הגשת הבקשה הפנה המשיב את המערער לקבלת חוות דעת מהפסיכיאטרית ד"ר פסטרנק. בחוות דעתה של ד"ר פסטרנק מיום 23/7/15 צוין שהמערער נמצא בטיפול פסיכיאטרי תחת טיפולו של ד"ר אפשטיין בקופ"ח מכבי כשהוא נוטל Lorivan 1 mg/d.. בדיון תיארה ד"ר פסטרנק שבעקבות חיכוך עם מפקדו במשטרה החל לחוש מחושים גופניים עם ביטוי וגטטיבי ניכר ושינויים במצב הרוח עד לכדי התפתחות מסוג Mild depression.

10.לצד זאת, בסיכום חוות דעתה ציינה ד"ר פסטרנק כי בעקבות שיחה שקיימה עם הקצין אופיר ברקוביץ היא סבורה שכל התחושות וההיקשים של המערער לגבי התנהלות לקויה ולא הוגנת כלפיו הינם סובייקטיביות בלבד.

11.ביום 25/11/15 דחתה הוועדה את בקשת המערער להכרה בפגימה נפשית, בעקבות התנכלות של מפקדו בעת שירותו במשטרה בחודש יוני 2013.בהחלטה נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין אירוע זה מחודש יוני 2013 ותנאי שירותו לבין מצבו הנפשי. קביעה שהתבססה על חוות דעתה של המומחית ד"ר פסטרנק מטעם המשיב.

12. ביום 28/12/15 המערער הגיש ערעור על החלטת המשיב מיום 25/11/15.

13. ביום 31/12/15 הורתה הוועדה למערער על הגשת כתב ערעור מתוקן וקבעה שיש לצרף לו חוות דעת של מומחה רפואי מטעם המערער ככל שבדעת המערער לטעון טענות שברפואה.

14.המערער נמנע מלצרף חוות דעת של מומחה לכתב הערעור המתוקן שהגיש ביום 30/5/16, כשבא כוח המערער שב והבהיר פעם אחר פעם כי לשיטתו חוות הדעת הרפואית שנערכה מטעם המשיב משרתת את מטרתו של המערער, מספקת בסיס ראייתי איתן לכל טענותיו ואין בדעת המערער להגיש חוות דעת מטעמו.

15.בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 24/10/19, ובתום חקירתה של ד"ר פסטרנק ביקשה באת כוח המשיב ארכה להגשת מכתבו של ד"ר הירש, פסיכיאטר, שעל בסיסה הוחלט להחזיר למערער את כלי הנשק. המערער בתגובתו הכחיש שמדובר בראייה חדשה, אולם לעמדת הוועדה לא התנגד לעצם הבקשה לאפשר למשיב לשקול את עמדתו מחדש.

16.ביום 17/02/20 שלחה המשיב למערער הזמנה להתייצב לבדיקה אצל הפסיכיאטר ד"ר חיים שם דוד לשם הכנת חוות דעת רפואית חדשה. המערער סירב להתייצב לבדיקה ואולם ד"ר שם דוד קבע בחוות דעתו מיום 09/08/20 כי אין קשר בין מצבו הנפשי של המערער לבין עבודתו במשטרה, וכי הוא אינו סובל מהפרעה נפשית אלא מהפרעת אישיות בעלת מאפיינים נרקיסיסטים. בחוות הדעת צוין כי זו ניתנה בלא בדיקת המערער, לאור חוסר שיתוף פעולה מצידו.

17.על בסיס חוות דעתו של ד"ר שם דוד, וכן בהתבסס על המסמך מיום 03/01/15 של ד"ר הירש שהוגדר על ידי המשיב כראיה חדשה, החליט המשיב ביום 24/08/20 לדחות את בקשת המערער להכרה בנכות נפשית.

18.ביום 17/02/21 הגיש המערער כתב ערעור מתוקן חדש על החלטת המשיב מיום 24/08/20, בו נטען בין היתר כי מכתבו של ד"ר הירש מיום 03/01/15 אינו בגדר ראיה חדשה וכי כל תכלית התנהלות המשיב הינה עדכון נימוקי הדחייה המקורית של בקשת המערער להכרה בנכות.

19.ביום 23/12/21 נתנה הוועדה את פסק דינה הראשון, במסגרתו דחתה את הערעור המתוקן השני שהגיש המערער מן הטעם שהמערער בחר שלא להגיש חוות דעת רפואית מטעמו, שעה שמדובר בטענה רפואית שהיה על המערער לתמוך בחוות דעת, וכן על רקע סירובו להיבדק על ידי מומחה רפואי מטעם המשיב.

20.המערער הגיש ערעור על פסק דינה הראשון של הוועדה ובפסק דין מיום 25/05/22 התקבל הערעור וניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן הדיון יוחזר לוועדה ותוצג בפניה בקשה של המשיב להצגת ראיה חדשה. בנוסף הוסכם כי רק אם הוועדה תכיר במסמך שנערך על ידי הפסיכיאטר קירש כראיה חדשה, יהיה המשיב רשאי לבקש לבדוק את המערער כדי להגיש חוות דעת רפואית נוספת מטעמו.

21.ביום 16/11/22 ניתן פסק דינה השני של הוועדה, במסגרתו דחתה הוועדה את בקשת המשיב לראות במסמך של ד"ר קירש כראיה חדשה לפי סעיף 35 לחוק. עם זאת הוועדה דחתה את ערעור המערער בפעם השנייה בהיעדר חוות דעת רפואית מטעמו.

22.בתאריך 17/02/21 הגיש המערער ערעור שני על פסק דינה השני של הוועדה לבית המשפט המחוזי. במסגרת הדיון בערעור הבהיר המשיב כי הינו בדעה שיש להחזיר את התיק לוועדה על מנת שתיתן את פסק דינה לאחר שיתאפשר לצדדים להגיש סיכומים. עוד ובנוסף נתן המשיב את הסכמתו שעצם העובדה שהמערער לא הגיש חוות דעת רפואית לא מונעת את בירור תביעתו של המערער ואת ערעורו. בעקבות האמור ניתן ביום 25/07/23 פסק הדין בערעור אשר הורה על החזרת התיק לוועדה בפעם השנייה, תוך שצוין כי על הוועדה לאפשר לצדדים לשטוח את מלוא טענותיהם, לרבות טענת המערער כנגד נפקות חוות דעתו של ד"ר שם דוד במסגרת הסיכומים.

23.בעקבות החלטת הוועדה מיום 07/09/23 הודיעו הצדדים כי אין בכוונתם להגיש ראיות וחוות דעת. באת כוח המשיב הציעה כי לאור פרק הזמן הרב שחלף מאז בדיקת המערער על ידי המומחה הרפואית מטעם המשיב, יוחזר התיק לבדיקה נוספת אצל המשיב, ולבחינה נוספת של מומחה מטעם המשיב. לאחר שהמערער התנגד לכך בתוקף וראה בהצעת המשיב הוכחה נוספת לחולשת חוות דעת המומחית מטעם המשיב, נקבע התיק לשמיעת סיכומים בעל פה ליום 21/12/23.

פסק דין של הוועדה

24.בפסק דינה סקרה הוועדה חלקית את ההליכים שהתקיימו בין הצדדים. הוועדה ציינה כי הערעור נסוב על החלטת המשיב לדחות את תביעת המערער מיום 25/11/15 וכי אכן מקובלת על הוועדה עמדת המערער כי חוות הדעת היחידה עליה יש להסתמך בבחינת הערעור הינה חוות הדעת שנתנה על ידי ד"ר פסטרנק מטעם המשיב ולא חוות הדעת הנוספת שנערכה על ידי ד"ר שם דוד, אף היא מטעם המשיב.

25.לאחר האמור פנתה הוועדה לבחינת סוגיית הקשר הסיבתי. בכל הנוגע לסוגיה זו קבעה הועדה כי להוכחת הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי על המבקש להוכיח 3 גורמים במצטבר: (1) התרחשות האירוע או הפגיעה בעת השירות במשטרה או בצבא; (2) קיומה של פגימה רפואית כיום ו- (3) קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין הפגימה הרפואית כיום לבין האירוע שהתרחש אז. הוועדה בהסתמך על פסק הדין בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן: "עניין אביאן"), הבהירה כי בעוד הקשר הסיבתי העובדתי נשען על קביעות של מומחים רפואיים לא כך הקשר הסיבתי המשפטי על שני יסודותיו שנתון להכרעה נורמטיבית משפטית.

26.בהמשך נפנתה הועדה לדון בחוות דעת המומחית מטעם המשיב ד"ר פסטרנק. הוועדה סברה כי על אף שהמומחית ציינה בחוות דעתה כי בעקבות חיכוך עם מפקדו במשטרה החל המערער לחוש מיחושים גופניים עם ביטוי וגטטיבי ניכר ושינויים במצב הרוח עד כדי התפתחות הפרעה מסוג Mild depression, לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי בהסתמך על חוות דעת זו. הוועדה התבססה בפסק דינה על תשובת המומחית בישיבת ההוכחות מיום 24/10/19, ולעמדת הוועדה המומחית הבהירה בעדותה כי פרק הדיון שבחוות דעתה מתייחס למצב הדברים בסמיכות לאירוע בחודש יוני 2013 ואינו משקף את מסקנתה הרפואית בעת שבדקה את המערער ביום 23/07/15. קרי כוונת המומחית הייתה לאשר קיומה של פגימה נפשית בסמיכות לאירוע אך לא אובחנה על ידה פגימה כזו בשלב מאוחר יותר, בעת שהיא בדקה את המערער.

27.לפיכך הוועדה פסקה כי לא הוכח קשר סיבתי עובדתי. לעמדתה, אמנם הוכח אירוע אך לא פגימה נפשית במועד בו דחה המשיב את בקשתו של המערער להכרה בנכות, וכן לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע אז לפגימה כיום. לאור האמור סברה הוועדה כי די באי הוכחת הקשר הסיבתי העובדתי להביא לדחיית הערעור.

28.הוועדה בחנה גם את הקשר הסיבתי המשפטי וקבעה כי לא ניתן לסווג את נסיבות האירוע כאירוע הנמנע על שני סוגי המקרים הראשוניים לפי עניין אביאן, שיכולים להקים קשר סיבתי בין שירות צבאי למחלה קונסטיטוציונית. הוועדה פסקה כי אין מדובר בעובדות דומות בחריפותן לעובדות שתוארו ברע"א 4949/18 פלוני נ' משרד הבטחון – קצין התגמולים (12/05/20) (להלן: "עניין פלוני") שנזכר בטיעוני המערער. לפי הוועדה מדובר באירוע מהסוג השלישי שניתן להידרש למבחן העזר של השוואה לחיים האזרחיים, ומשזה אירוע שעשוי להתרחש בחיים האזרחיים לא מתקיים היסוד האובייקטיבי של הקשר הסיבתי המשפטי.

29.לאור כל האמור הוועדה דחתה איפוא את הערעור וחייבה את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪.

תמצית טיעוני הצדדים

30.המערער מיאן להשלים עם פסק דינה של הוועדה מיום 03/01/24, אשר דחתה את ערעור המערער להכיר במצב הנפשי שנגרם לו בעקבות אירוע חריג שאירע לו במהלך שירותו במשטרה בקובעה שלא התקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי.

31.לטענת המערער חוות הדעת של המומחית ד"ר פסטרנק שהוגשה מטעם המשיב די בה כדי לקבל את התביעה ולא לדחות אותה. בא כוח המערער הפנה לפרק הדיון בחוות דעתה של ד"ר פסטרנק וטען שיש בו כדי לבסס את הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי הנדרש. בנוסף טען המערער כי דברי המומחית בחקירתה הנגדית, לרבות הסכמתה כי לפחות מבחינה סובייקטיבית חווה המערער דיכאון קל גם בהם יש כדי להצדיק את הכרתו של המערער.

32.בא כוח המערער הוסיף וטען כי בנסיבות המקרה דנן, ובהתאם להלכה הפסוקה בעניין פלוני אין מקום להידרש למבחן ההשוואה לחיים האזרחים. לאור האמור ובשים לב למכלול הנתונים לרבות האמור בחוות דעת פסטרנק טען המערער כי יש לקבל את הערעור.

33.בנוסף נטען על ידי בא כוח המערער כי שגתה הוועדה כאשר התייחסה בפסק דינה השלישי בהתייחסה ל"החלטה החדשה" של המשיב, זאת על אף שנקבע כבר כי אין מדובר ב"החלטה חדשה", וסעיף 35 לחוק לא חל בנסיבות המקרה.

34.באת כוח המשיבה סמכה ידיה על פסק דינה של הוועדה, טענה כי דין הערעור להידחות בהתאם להוראת סעיף 34(א) לחוק, שכן הערעור נועד לשנות קביעות עובדתיות, ולעמדתה צדקה הוועדה כשדחתה את הערעור לאחר שנתנה לצדדים אפשרות להגיש ראיות נוספות וחוות דעת נוספות והכריעה כי המערער לא הוכיח קשר סיבתי עובדתי רפואי ומשפטי בין מצב נפשי נטען לבין שירותו במשטרה.

35.לטענת באת כוח המשיבה על המערער היה לתמוך את תביעתו בחוות דעת רפואית מטעמו, ומשהמערער לא עשה כן, אין ולו גורם רפואי אחד שתומך בטענת המערער לקשר הסיבתי הנטען.

36.לטענת המשיב על פי חוות דעת המומחית ד"ר פסטרנק המערער סבל מפגימה נפשית קלה שחלפה ולא הותירה נכות, ועל כן בצדק קבעה הוועדה כי לא הוכח קשר סיבתי עובדתי רפואי בין האירוע הנטען לבין פגימה נפשית הנטענת כיום.

37.לטענת באת כוח המשיב גם לא מתקיים קשר סיבתי משפטי שכן הוויכוח הנטען אינו אירוע חריג בשירות הקבע של המערער ואינו שונה מכל וויכוח אחר במקומות עבודה בהשוואה לחיים האזרחיים.

38.במסגרת הדיון שהתקיים ביום 11/9/24 השלימו הצדדים את טיעוניהם בעל פה. לאחר שהמשיב סירב לשקול את הצעתינו לא נותר לנו אלא ליתן את פסק דיננו.

דיון

39.ככלל ונוכח הוראות סעיף 34 לחוק הנכים, אשר תוחם את גדרי הערעור על החלטת הוועדה להשגה בנקודה משפטית בלבד, תמעט ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה המבררת על יסוד הראויות והעדויות שנשמעו לפניה (רע"א 2071/11 קופרמן נ' קצין התגמולים, פסקה 5 (3/9/13)).

40.עם זאת, הלכה ידועה היא כי בכל הנוגע לסוגיית הקשר הסיבתי בין תנאי השירות והמחלה אין המדובר בשאלה רפואית גרידא אלא בשאלה משפטית המערבת חוק ועובדה כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון עוד בע"א 137/64 גיורא וינשטיין נ' קצין התגמולים, פ"ד יח(2) 510:

"גם בשאלה המסובכת יותר אימתי נחשבת מחלה כמחלה שבאה עקב השירות לא מפי הרופאים אנו חיים. השאלה איננה שאלה רפואית, כי אם שאלה משפטית או שאלה מעורבת של חוק ועובדה, ולאו דוקא המבחנים הרפואיים הנקוטים בידי רופאים לקביעת האפשרות של קשר סיבתי בין השירות והמחלה ה ם הקובעים".

41.עוד נקבע בפסיקה כי ככלל אין להחמיר עם המבקש להוכיח את נכותו, בפרט כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מהראיות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי "מתקבל מאד על הדעת", שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי למחלה (ר"ע 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לז(4) 361, 367 (1983)). ברוח זו נפסק בע"א 460/73 קרויטורו נ' קצין התגמולים, פ"ד כט(1) 288 (1974):

"נטל השכנוע המוטל על תובע-תגמול אינו כה חמור. די לו להוכיח, שחכמי הרפואה מכירים בקשר שבין המאמץ הגופני לבין הנכות, ושדעתם אינה מופרכת מדעיקרא".

42.דהיינו, עדות רפואית המצביעה, לכאורה, ביחד עם יתר הראיות, באופן סביר על קיום הקשר הסיבתי האמור, ואשר לא הופרכה, עונה על הדרישות (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203 (1991) (להלן: "עניין רוט")).

43.עם זאת, לא ניתן להסיק מסקנה בדבר קשר סיבתי משפטי בהיעדרו של קשר סיבתי רפואי, ובלשונו של בית המשפט העליון בעניין רוט:

"קשר סיבתי משפטי איננו יכול להיווצר ללא כל ראיה מדעית על קיום האפשרות של קשר סיבתי רפואי (אלא אם יש הוראה מפורשת אחרת בחוק החרות)" (שם, בעמ' 211).

44.כידוע, ולפי סעיף 1 לחוק הנכים, נכות מוכרת לפי החוק, אשר תקים לחייל זכאות לתמלוגים, היא חבלה, מחלה או החמרת מחלה "שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו". מדובר אפוא בשני תנאים, הראשון הוא שהמחלה תיגרם בזמן שהנפגע מצוי בשירות. התנאי השני, "עקב שירותו", שכונה בפסיקה מבחן הקשר, דהיינו קיומו של קשר סיבתי בין השירות לבין המחלה.

45.כפי שנקבע לא אחת בהלכה הפסוקה, קשר זה מעורר אתגר מיוחד עת עסקינן בהתפרצות של מחלות קונסטיטוציונליות, כבמקרה של המערער. "מעצם טיבה וטבעה של מחלה קונסטיטוציונלית, יש קושי לקבוע קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין התפרצותה, גם כאשר ההתפרצות מתרחשת בזמן השירות. להשלמת התמונה יודגש כי ככל שמתגבש קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין התפרצות המחלה, רואים את המחלה כאילו נגרמה במלואה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על-ידיו. זאת, על-אף שבשל אופייה, היא יכולה הייתה להתפרץ לולא שירת החייל בצבא" (רע"א 4949/18 פלוני נ' משרד הבטחון – קצין התגמולים, פסקה 7 (12/05/20)).

46.פסק הדין המרכזי שהתווה את המסגרת הנורמטיבית לבחינת קיומו של הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לבין התפרצות מחלות קונסטיטוציונליות, הוא פסק הדין בעניין אביאן שבגדרו נקבע כי לשם בחינת קשר זה יש לעבור שני מבחנים: "מבחן ראשון הוא מבחן הקשר הסיבתי-עובדתי; קרי, לענייננו: חוות-דעתם של רופאים מומחים הקושרים מבחינה סיבתית-עובדתית בין אירוע מסוים שאירע בתקופת השירות לבין התפרצות המחלה. מבחן שני הוא המבחן הסיבתי-המשפטי, והוא שיברור עבורנו מתוך הקשר הסיבתי-העובדתי אותו קשר שהמשפט רואה בו קשר סיבתי-משפטי ראוי" (שם, פסקה 19 לפסק דינו של המשנה לנשיא מ' חשין).

47.הדרך לבחינת קיומו של קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין מחלת קונסטיטוציונלית, מתחילה בקשר הסיבתי העובדתי שעניינו בחוות דעתם של רופאים מומחים הקושרים מבחינה עובדתית בין אירוע מסוים לבין פרוץ המחלה.

48.ראשית נציין כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי ההפרעה הנפשית שהתפתחה אצל התובע התפתחה בעקבות הויכוח עם הקצין הממונה על המערער וההתנכלות שחווה המערער כאשר מיד בסמוך לכך החל המערער לסבול ממיחושים גופניים ושינויים במצב הרוח. גם ד"ר פסטרנק בחקירתה הנגדית (עמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/19) אישרה את האמור וציינה כי תיעוד רפואי המאמת טענה זו של המערער מצוי בתיקו הרפואי של המערער, שאין לה סיבה לפקפק אודותיו.

49.מפסק דינה של הוועדה עולה כי הוועדה קבעה כי המערער לא הוכיח את הקשר הסיבתי העובדתי, שכן לא עלה בידו להצביע על כך כי במועד בדיקתו אצל המומחית הפסיכיאטרית מטעם המשיב ד"ר פסטרנק לא סבל עוד מפגימה נפשית ובלשונה של הוועדה: "לסיכום: המערער לא הוכיח את כל שלושת רכיביו של הקשר הסיבתי העובדתי. הוא הוכיח שהתקיים אירוע, אך לא הוכיח שהוא סבל מפגימה נפשית כלשהי במועד בו דחה המשיב את בקשתו להכרה בנכות. ממילא הוא אף לא אף הוכיח קשר סיבתי עובדתי רפואי בין האירוע אז לבין פגימה נפשית כלשהי כיום. לאור אי הוכחת הקשר הסיבתי העובדתי, דין הערעור להידחות."

50.בקביעתה זו, אמצה הוועדה את דברי המומחית בחקירתה מיום 24/10/19. שם ביקשה המומחית להבהיר כי פרק הדיון בחוות דעתה מתייחס למה שקרה בסמיכות לאירוע קרי, בחודש יוני 2013 ואינו משקף את מסקנתה הרפואית בעת שבדקה את המערער ביום 25/7/15.

51.לאחר שעיינו בחוות דעתה של המומחית ובפרוטוקול החקירה הנגדית וכן שקלנו את דברי הוועדה, סבורים אנו כי לא ניתן לאמץ את דבריה של המומחית ד"ר פסטרנק בהקשר זה, וקביעת הוועדה אינה מתיישבת עם האמור בחוות דעתה של ד"ר פסטרנק מיום 03/11/15 ועם מכלול עדותה כעולה מהפרוטוקול כפי שיפורט על ידינו להלן.

52.ראשית מוצאים אנו לנכון להפנות לכתוב בחוות דעתה של ד"ר פסטרנק:

בעמוד 2 לחוות דעתה התייחסה ד"ר פסטרנק לסטטוס המנטלי של המערער ביום הבדיקה וציינה כדלקמן:

"סטטוס מנטלי ביום הבדיקה:

נראה כפי גילו. מסודר בהופעתו החיצונית. מודע צלול.. התמצאות תקינה בכל המובנים. יוצר ושומר על קשר עין. משתף פעולה באופן מלא עם הבודקת. אינו מנסה להסתיר מידע. דיבור קולח ללא כל בעיה בארתיקולציה.

מצב הרוח- כבוי.

אפקט- מתוח בעיקר.

מהלך חשיבה- ללא הפרעה במהלך

תוכן חשיבה- ללא מחשבות שווא. ישנן מחשבות חודרניות לגבי כל האירוע האחרון והיחס שקיבל ממקום העבודה שבו מרגיש כי השקיע את כל כולו ולא כובד כפי שציפה. ולא גובה על ידי המפקד.

אובדנות – שולל אי פעם חשיבה אובדנית.

פרספציה- ללא עדות התנהגותית להפרעה בתפיסה. ואין דיווח על הפרעות שכאלו.

בוחן מציאות- תקין

כושר שיפוט- תקין.

תובנה- מלאה."

53.בהמשך חוות דעתה בעמוד 3 לחוות הדעת מופיע סעיף דיון ובו צוין על ידי המומחית, ד"ר פסטרנק, כדלקמן:

"גבר בן 54. אשר בעקבות חיכוך עם מפקדו במשטרה החל לחוש מחושים עם ביטוי וגטטיבי ניכר ושינויים במצב הרוח עד לכדי התפתחות הפרעה מסוג Mild depression."

54.בפרק הסיכום המופיע בהמשך בעמוד 3 לחוות הדעת לא נזכרו עוד עניינים שברפואה אלא ניתנה הבהרה של המומחית ביחס לאיחור בהשלמת חוות דעתה, צוין בירור עובדתי שערכה המומחית מיוזמתה עם הקצין אופיר ברקוביץ' ובנוסף בחרה המומחית להביע את עמדתה ביחס לקיומו של קשר סיבתי משפטי, עניין הנתון להכרעה נורמטיבית משפטית ולא להכרעה של מומחה רפואי שאף הוועדה בסעיף 21 לפסק דינה סברה כי יש להתעלם ממנו, ובלשונה של המומחית:

"סיכום

לפני שאסכם את הדיון, ברצוני לציין כי פרק הזמן בין הבדיקה ועד סיום כתיבת חוו"הד, נוצר מאחר וביקשתי מקת"ג לברר את טענותיו לגבי השתלשלות המקרה. בתאריך 02/11/15 קיבלתי את תשובתו של מפקדו, אופיר ברקוביץ', לטענת מר ברקוביץ' הרכב נלקח בהוראת מפקד המחוז. וכי זה אירע עקב היותו בחופש והתנהלות זו הינה על פי הנחיות ונהלים. עוד מוסיף מר ברקוביץ' כי הנושא בורר על ידי נציג קבילות השוטרים והתשובה הייתה כי קבילתו אינה קבילה.

מכאן שכל התחושות וההיקשים של מר ... לגבי התנהלות לקויה ולא הוגנת כלפיו הינן סובייקטיביות בלבד. ומאחר וכל ההתנהלות היתה על פי המקובל במשטרת ישראל הרי שאין השרות אחראי למצבו הנפשי כיום ולכן לדחות את תביעתו לנכות."

55.ערים אנו לכך כי באופן מפתיע במסגרת חקירתה הנגדית ציינה המומחית כי פרק הדיון בחוות דעתה מתייחס למצבו של המערער בסמוך לאירוע ואינו משקף את מסקנתה הרפואית בעת שבדקה את המערער ובלשונה:

"דיכאון קל. לא ביום הבדיקה, אלא ביום האירוע, בזמן הסמוך לאירוע. יום הבדיקה כל מה שהיה היה חשיבה חודרנית ללא כל תלונה חוץ מאשר 'אני כבוי', שזה עדיין לא משהו אפקטיבי, כלומר שמתייחס למצב רוח. ביום הבדיקה לא היו סימנים, לא ל- Mild ולא ל-Moderate ולא ל-Severe. הדיון מייחס למה שקרה בסמיכות".

56.סבורים אנו כי הסברה זה של המומחית לא יכול לעמוד. הדברים אינם עולים מלשונה של חוות הדעת, ואינם מתיישבים עם ממצאי הבדיקה כפי שצוינו בחוות הדעת בסעיף סטטוס מנטלי ביום הבדיקה, שם ציינה המומחית מפורשות כי המערער סובל ממצב רוח כבוי, אפקט מתוח בעיקר וכי קיימות אצלו מחשבות חודרניות לגבי האירוע במעמד הבדיקה.

57.ככל שניתן היה, ולעמדתנו הדבר אינו אפשרי, לקבל את עמדת המומחית כי אכן כל פרק הדיון בחוות דעתה של המומחית מתייחס למצבו הנפשי של המערער בסמיכות ממש לאירוע קרי לחודש יוני 2013, ולא למועד בדיקתה של המומחית, הרי שאין בנמצא בחוות הדעת של המומחית כל דיון לגבי מצבו הנפשי של המערער במועד בדיקתה של המומחית, כל זאת שעה שכל תפקידה של המומחית בחוות דעתה היה ליתן דעתה ביחס למצבו הנפשי של המערער במועד בדיקתו. עיון כאמור בפרק הסיכום בחוות הדעת של המומחית, ד"ר פסטרנק, מעלה כי אף במסגרתו לא ניתנה עוד כל התייחסות לעניינים שברפואה ולא כל שכן למצבו הנפשי של המערער במועד הבדיקה.

58.לא רק שאין כאמור כל היגיון בטענת המומחית כי הדיון לא נסוב ביחס למצבו הנפשי של המערער במועד בדיקתו, אלא שגרסה זו של המומחית אף אינה מתיישבת עם יתר דברי עדותה של המומחית כעולה מן הפרוטוקול. בהקשר זה די אם נפנה לדברי עדותה של המומחית בעמוד 3 לפרוטוקול עדותה מיום 24/10/2019 שם ציינה המומחית, ד"ר פסטרנק באופן מפורש כי אבחנה את המערער כסובל מ- Mild depression, ובלשונה:

"ש:האם נכון שבז'רגון המקצועי את אבחנת את המערער שהוא סובל מ- Mild depression נכון?

ת:Mild depression

ש:Mild depression נכון?

ת:כן."

59.לנוכח האמור סבורים אנו כי חוות דעתה של המומחית מטעם המשיב ד"ר פסטרנק מבססת קיומה של פגימה נפשית רפואית, הן בסמיכות לאירוע והן בשלב מאוחר יותר, במועד בו בדקה המומחית את המערער ביום 23/07/15. משכך לא יכולה להיות מחלוקת כי המערער הוכיח שהוא סבל מפגימה נפשית במועד בו דחה המשיב את בקשתו להכרה בנכות וממילא הוא הוכיח באמצעות חוות דעת הפסיכיאטרית מטעם המשיב, קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין האירוע לבין הפגימה הנפשית.

60.במאמר מוסגר נוסיף ונציין כי ניתן להצר על כך שלא ניתנה בידי המערער האפשרות לנהל חקירה ממצה ביחס לאמירה המפתיעה של המומחית כעולה מעמוד 3 לפרוטוקול. יכול והדבר היה מאפשר לוועדה כבר בזמן אמת להיווכח שאין יסוד לאמירתה של המומחית כי פרק הדיון בחוות דעתה מתייחס אך לממצאים הסמוכים לאירוע ולא לממצאי בדיקתה.

61.למעלה מן הצורך נציין כי אף אם היינו מקבלים את דבריה של המומחית בחקירתה אשר אינם עולים בקנה אחד עם חוות דעתה, הרי שאותם ממצאי בדיקה של המומחית אשר נכללים במסגרת סעיף סטטוס מנטלי ביום הבדיקה אף בהם כדי לבסס קיומה של פגימה גם אם אין באלה לבסס קיומה של נכות.

62.משסבורים אנו כי המערער אכן עמד בנטל והוכיח את רכיביו של הקשר הסיבתי העובדתי נתייחס כעת לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי. במסגרת פסק דין אביאן, התווה בית המשפט העליון בין היתר את המסגרת הנורמטיבית לבחינת התקיימותו של הקשר הסיבתי המשפטי במקרים מורכבים של מחלות של קונסטיטוציוניות. נקבע כי ביסוד הדברים מדובר בשאלת מדיניות הנתונה להכרעה והמבוססת על שיקולים נורמטיביים. במבחן הקשר הסיבתי המשפטי ישנם שני יסודות: יסוד סובייקטיבי שבוחן את הפגיעה מנקודת מבטו של החייל הספציפי, על רגישותו וחולשותיו הייחודיות; ויסוד אובייקטיבי שמתמקד בטיב הקשר בין השירות הצבאי לבין התפרצות המחלה, ובהקשר זה נדרשת מידה מסוימת של הדיקות בין הגורם שהביא מבחינה עובדתית לפרוץ המחלה לבין השירות הצבאי ככזה – על תנאיו והאירועים המאפיינים אותו.

63.בפסק דין אביאן הוצגו שלושה סוגי מקרים שיכולים להקים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של חייל לבין התפרצותה של מחלה קונסטיטוציונלית. הסוג הראשון מתייחס למקרים שבהם המחלה פרצה בעקבות אירוע בודד, או רצף אירועים, שהם ייחודיים באופן מובהק לשירות הצבאי – כגון קרב, סדרת אימונים או שירות או פעילות במקום חריג ורווי-מתח. הסוג השני עניינו במקרים שבהם המחלה התפרצה בעקבות אירוע או רצף אירועים שאינם בהכרח ייחודיים לשירות הצבאי. אולם, האירוע הוא חריג ויוצא-דופן, והוא אירע לחייל במהלך שירותו ובקשר עם שירותו. הסוג השלישי של המקרים כולל מקרים שבהם המחלה התפרצה אצל חייל בלא שהיה כרוך בשירותו יסוד צבאי ועל-אף שלא אירע אירוע חריג או יוצא-דופן ביחס לשירותו. ראה גם: רע"א 4949/18 פלוני נ' משרד הבטחון - קצין התגמולים (12/05/20) (להלן: "עניין פלוני").

64.גרסת המערער כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר המערער לא נסתרה בחקירתו הנגדית שהתקיימה ביום 07/03/19. העובדה שהמשיב בחר שלא להגיש תצהירים מטעמו ולא זימן לעדות עדים שיזימו את גרסתו של המערער פועלת כמובן לזכותו של המערער.

65.עיון בתצהיר עדותו של המערער ובפרוטוקול חקירתו הנגדית מיום 07/03/19 מעלה כי המערער תיאר מסכת עובדתית לפיה קצין הבילוש ביקש לעשות שימוש ברכב שהיה מיועד למערער ואשר תמורת השימוש בו נוקתה מתלוש שכרו. כאשר המערער ביקש מהקצין שישיב לו את מפתחות הרכב התפתח ויכוח סוער בין השניים שהיה מלווה בצעקות. גם לאחר שהמערער ויתר על החזרת הרכב, זימן קצין הבילוש ביום 26/6/13 בסמוך לשעה 18:00 את המערער לראיון למחרת היום, ובמקביל מפקד התחנה הודיע לו באמצעות הודעת טקסט: "לא הבנת שמחר יש לך ריאיון. אתה כבר לא במודיעין".

66.כך למעשה הובא לידיעתו של המערער שהוא הועבר מתפקידו עוד בטרם הריאיון, ולמחרת היום הובהר לו שהוא הועבר מתפקידו כרכז מודיעין של התחנה לשרת כסייר וזאת עקב התנהגות מזלזלת.

67.המערער הבהיר בתצהירו כי הן אופן העברתו מן התפקיד והן הויכוח הקשה והקולני שקיים איתו קצין הבילוש במסדרון התחנה, הסבו למערער השפלה ומועקה פגיעה עצומה בכבודו חוסר צדק ועוול, בשים לב לעובדה שלאחר עשרות שנות שירות הועבר לתפקיד שאינו הולם את כישוריו וניסיונו הרב שכולו בתחום הבילוש והמודיעין, וכפי שציין בפרוטוקול החקירה הנגדית הוא מצא את עצמו מועבר מתפקיד רכז מודיעין שהוא התפקיד הכי בכיר למי שאינו קצין לשמש בתפקיד זוטר בתחתית המדרג כשוטר סיור, תפקיד המיועד בעיקרון למי שזה עתה גויסו למשטרה. כל זאת מבלי שיש לו הכשרה מקצועית לכך והוא ייאלץ לצורך מילוי תפקידו לעבור קורס בבית ספר לשוטרים (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 07/03/19).

68.בניגוד לעמדתה של הוועדה סבורים אנו כי אין מקום להקל ראש בנסיבות האירוע שחווה המערער. אכן מדובר באירוע חריג ויוצא דופן, אשר אירע למערער, אשר שרת במשטרת ישראל כ-30 שנה. במסגרת האירוע חווה המערער עימות קשה עם מפקדיו ובסופו הועבר המערער מתפקיד של רכז מודיעין אותו מילא ללא דופי במשך 15 שנים לתפקיד זוטר של שוטר סיור, בלא שהייתה לו הכשרה מקצועית לכך, תפקיד המיועד למתגייסים חדשים.

69.בניגוד לעמדת הוועדה סבורים אנו כי מדובר באירוע חד שבו מאיגרה רמה הועבר המערער לבירא עמיקתא, אירוע חריג זה שארע למערער במהלך שירותו במשטרה ואשר כפי שעולה גם מחקירתה הנגדית של המומחית ד"ר פסטרנק (עמ' 2 פרוטוקול) המערער חווה אותו כאירוע קשה באופן סובייקטיבי ואשר יש לקשור אותו למצב הנפשי שהתפתח אצל המערער כבר בסמיכות אליו. בנסיבות אלה סבורים אנו כי עלה בידי המערער לבסס את קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי הסובייקטיבי כנדרש.

70.בית המשפט העליון בעניין פלוני עמד על אופן ההכרעה בשאלת קיומו של היסוד האובייקטיבי שבקשר הסיבתי במשפטי, בקבעו כדלקמן:

"[...] דרך ההכרעה במקרים מעין אלו נפתחת בקביעת העובדות. זהו השלב הראשון. שלב נוסף הוא הבחינה האם המקרה משתייך להלכת אביאן – קרי, האם המחלה היא קונסטיטוציונלית. אם התשובה בשלילה – הלכת אביאן, על מבחניה, לא חלה. למעשה זוהי שאלה מקדמית. אם התשובה בחיוב, וישנה הסכמה בעניין ״תוך כדי השירות״ ו״עקב השירות״ מבחינה עובדתית וסובייקטיבית כפי שבענייננו – יש לשאול באיזה סוג מקרה מדובר מבין שלושת הסוגים שהותוו לעיל. או אז, ניתן לבחון האם המקרה עומד במבחן היסוד האובייקטיבי כפי שהוגדר בסוג הנידון."

71.בכל הנוגע ליסוד האובייקטיבי שבקשר הסיבתי המשפטי, קבעה הוועדה כי עניינו של המערער נופל לגדר הקטגוריה השלישית שנקבעה בפסק דין אביאן, קרי בגדר מקרים שבהם המחלה התפרצה אצל המערער בלא שהיה קשר ליסוד צבאי ועל-אף שלא אירע אירוע חריג או יוצא-דופן ביחס לשירותו, ובהתאם שללה את קיומו של הקשר האובייקטיבי. בכך סבורים אנו כי שגתה הוועדה. לטעמנו אירוע ההתנכלות שחווה המערער ואשר פורט בתצהירו ובעדותו בפני הוועדה, בא בגדר הסוג השני של המקרים שנקבעו בפסק דין אביאן ואשר עניינו במקרים שבהם המחלה התפרצה בעקבות אירוע או רצף אירועים שאינם בהכרח ייחודיים לשירות הצבאי, אולם, האירוע הינו חריג והוא אירע למערער במהלך שירותו ובקשר עם שירותו.

72.בהקשר זה אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי האירוע אשר הוביל למצבו הנפשי של המערער הינו אירוע חריג שאירע למערער במהלך שירותו במשטרה. בהקשר זה, אין בידינו לקבל את קביעת הוועדה או טענת המשיב כי מדובר באירוע זניח – ויכוח אחד שגרתי מיני רבים בשגרת עבודה ארוכה של המערער, שהמערער יכול היה לחוות בחייו האזרחיים, ללא קשר לשירותו במשטרה. בהינתן האמור מקובלת עלינו עמדת המערער לפיה האירוע שחווה היווה אירוע חריג ויוצא דופן שאירע למערער במהלך שירותו במשטרה ובקשר עמו.

73.ודוק לצורך השוואה בעניין פלוני, קבע בית המשפט העליון כי קיים קשר סיבתי משפטי אובייקטיבי בין מחלה נפשית שהתפרצה אצל חייל לבין עימות שאירע לחייל בשירות הצבאי סביב דרישת מפקדיו שימשיך בתפקיד נהיגה. עניין זה סווג בגדר סוג המקרים השני שפורט בפסק דין אביאן – קרי מקרים שאינם בהכרח ייחודיים לצבא אולם, הם חריגים ויוצאי דופן, והם אירעו במהלך השירות ובקשר עמו.

74.לאור האמור לעיל, סבורים אנו כי עניינו של המערער מקיים אחר היסוד האובייקטיבי שבקשר הסיבתי. בנוסף, סבורים אנו כי בנסיבות שתוארו קיים קשר של גרימה בין שירותו של המערער במשטרה לבין מצבו של הנפשי כפי שאובחן על ידי המומחית מטעם המשיב ד"ר פסטרנק. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא (2) 817, בעמ' 821:

"....כאמור, אם לוקה חייל במחלה בעלת אופי קונסטיטוציונלי שהייתה חבויה ובלתי ידועה עד לאירוע שבו פרצה, הרי פרוץ המחלה עקב אירוע הקשור בשירות יוצר לכאורה את הקשר הסיבתי המשפטי בין השירות לבין המחלה. העובדה כי המחלה יכולה הייתה להתפרץ או להתלקח גם שלא עקב השירות, איננה שוללת את הקשר הסיבתי. "מה שיוצר את הקשר בין השירות למחלה _ דבר שתוצאתו היא הכרה בנכות _ הוא שהמחלה פרצה במקרה נתון, בפועל, עקב השירות, והוא אף אם הייתה לחייל נטייה רדומה ללקות במחלה" (עניין רוט [2], בעמ' 214; ההדגשה שלי – ד' ב').

הנה-כי-כן, שאלת הקשר הסיבתי היא שאלה שבמשפט הנקבעת על-פי נסיבותיו העובדתיות של כל מקרה ומקרה.....

זאת ועוד, מקום בו פרצה המחלה הקונסטיטוציונלית לראשונה בעת השירות, והתובע הראה קשר סיבתי לשירות, קמה חזקה לטובת התובע, כי המחלה נגרמה במלואה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על-ידיו. [...]".

75.לאור כל האמור, סבורים אנו כי המחלה ממנה סובל המערער כיום התפרצה בעקבות האירוע, וכי מתקיים קשר של גרימה בין שירותו הצבאי של המערער לבין התפרצות מחלתו.

סוף דבר

76.סיכומו של דבר, אנו מורים על קבלת הערעור וקובעים כי קיים קשר של גרימה בין שירותו של המערער במשטרת ישראל לבין התפרצות מחלתו.

77.בפסיקת ההוצאות לא נוכל להיוותר אדישים למסכת הארוכה שהייתה מנת חלקו של המערער ואשר אילצה אותו בהגשת שלושה ערעורים בעקבות הטענות שנטענו על ידי המשיב בפני הוועדה. לפיכך, המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור בסך כולל של 15,000 ₪. ככל שהסכום הנ"ל לא ישולם למערער תוך 30 ימים יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

78.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים. 

ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"ה, 25 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.

פסק הדין מותר לפרסום, לאחר מחיקת שם המערער או כל פרט מזהה אחר ובהתאם לנוסח הערוך שישלח לדוברות.