שוטר נכנס לדיכאון אחרי ויכוח עם קצין – ביהמ"ש הכיר בקשר הסיבתי

קצין התגמולים סירב להכיר בשוטר וטען שהאירוע לא גרם לפגיעה הנפשית. בית המשפט המחוזי חשב אחרת

בבית המשפט המחוזי בחיפה התקבל לאחרונה ערעור שהגיש שוטר על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר בקשר בין אירוע שחווה בשירות לבין פגיעה נפשית שממנה הוא סובל. בשנת 2013, קצין שממונה על השוטר דרש ממנו את הרכב שקיבל במסגרת שירותו והתפתח ביניהם ויכוח סוער שבעקבותיו הועבר השוטר מיידית מתפקיד בכיר לתפקיד זוטר. השופטים התרשמו שזה היה אירוע מטלטל עבור השוטר, שגרם להתפרצות המחלה הנפשית.

המערער, יליד 1961, התגייס לצבא ב-1978 ולאחר שירות מילואים במלחמת שלום הגליל החליט להתגייס למשטרה. תחילה הוא הוצב בתחנת עכו ולאחר מכן עבר הכשרה לתפקידי בילוש. בהמשך הוא קודם למגוון תפקידי פיקוד, עד שהגיע לדרגת רב סמל בכיר.

בשלב מסוים, לבקשתו, הוא הוצב בתחנת נהריה כרכז מודיעין נוער ושימש בתפקיד במשך למעלה משנה, לשביעות רצון מפקדיו. באפריל 2012 ניתנה הטבת רכב צמוד לתפקידי רכז, גם למי שאינו קצין. מאותו שלב המערער הוטרד בבקשות שונות מכל מיני גורמים שרצו לעצמם את הרכב שקיבל כרכב צמוד, ביניהם קצין בילוש שהיה ממונה עליו.

ביוני 2013, יום למחרת ויכוח שהסלים בין המערער לבין אותו קצין בעניין השימוש ברכב, התבשר המערער שהוא מפסיק לאלתר להיות רכז מודיעין. מפקד התחנה צידד בוויכוח בקצין, והמערער הועבר לעבוד כשוטר סיור.

המערער סיפר שבעקבות המקרה הוא חש זעם, לחץ איום וכאבים בחזה לצד אי שקט. הוא חווה מחשבות חודרניות לגבי העתיד ותחושת השפלה ולאחר שמצבו לא השתפר פנה לרופאת משפחה והופנה לפסיכיאטר.

בדצמבר 2013 הוא הגיש בקשת הכרה לקצין התגמולים. הוא הופנה לפסיכיאטרית שכתבה כי לדעתה תחושת המערער לגבי התנהלות לקויה ולא הוגנת כלפיו היא סובייקטיבית. בהמשך לכך דחתה הוועדה את בקשתו להכיר בקשר בין מצבו הנפשי לבין התנכלות המפקד. ועדת ערר דחתה את ערעור השוטר בנימוק שאין קשר סיבתי. 

בערעור לבית המשפט טען השוטר כי די בחוות הדעת של המומחית מטעם קצין התגמולים, שמבססת קשר סיבתי, כדי לקבל את התביעה.

קצין התגמולים טען כי היה על המערער לבסס את התביעה על חוות דעת רפואית מטעמו ומשלא עשה כן, אין ולו גורם רפואי אחד שתומך בטענתו לקשר סיבתי. הוא הוסיף שהמומחית מטעמו קבעה שהמערער סבל מפגיעה נפשית קלה שחלפה ולא הותירה נכות.

אירוע חריג

השופטים בטינה טאובר, סארי ג'יוסי ומאזן דאוד קיבלו את הערעור. הם הגיעו למסקנה שלא יכולה להיות מחלוקת שההפרעה הנפשית התפתחה אצל התובע בעקבות הוויכוח עם הקצין הממונה עליו, וההתנכלות שחווה. לדבריהם, גם המומחית מטעם קצין התגמולים אישרה זאת בחקירתה הנגדית והפנתה לתיעוד רפואי מתאים.  

בהמשך לכך קבעו השופטים כי טענת הוועדה שהמערער לא הוכיח את הקשר הסיבתי וכי הוא נותר ללא פגיעה, לא מתיישבת עם חוות הדעת של המומחית, ועם מכלול עדותה, לפיה לא מדובר בפגיעה חולפת. המומחית ציינה במפורש כי במועד הבדיקה (יולי 2015) היא מצאה את המערער סובל ממצב רוח כבוי, אפקט מתוח ובעיקר, כי קיימות אצלו מחשבות חודרניות לגבי האירוע. בנסיבות אלה, חוות הדעת מבססת פגיעה נפשית רפואית בסמוך לאירוע וגם בשלב מאוחר יותר.

השופטים קיבלו את גרסת המערער כי אופן העברתו מתפקידו והוויכוח הקשר והקולני עם הקצין במסדרון התחנה הסבו לו השפלה ומועקה, פגיעה עצומה בכבודו ותחושת חוסר צדק ועוול. הם כתבו בהקשר זה שהמערער הועבר מהתפקיד הבכיר ביותר האפשרי למי שאינו קצין, לתפקיד זוטר המתאים לאלה שרק גויסו למשטרה. הם הבהירו כי מדובר באירוע חד וחריג שבו ״הועבר המערער מאיגרה רמה לבירא עמיקתא״.

הם סיכמו כי המחלה ממנה סובל המערער כיום התפרצה בעקבות השירות. קצין התגמולים חויב בהוצאות בסך 15,000 שקל.

• ב״כ המערער: עו"ד ערן בקר
• ב״כ המשיב: פרקליטות אזרחית מחוז חיפה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.