פלונית נ' עיריית חיפה

לפני תביעה בגין נפילה ברחוב על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין טענה לרשלנות עיריית חיפה, הנתבעת.

לטענת התובעת 1 , ביום 28.12.2018 יצאה מביתה ברחוב XXX בחיפה ונפלה בשביל הציבורי המוביל מביתה לרחוב עקב מי גשם וסחף אדמה שנגרם עקב העדר ניקוז בגינה העירונית הסמוכה.

לטענת העירייה, התובעת לא הוכיחה כי נפלה עקב מפגע. לחלופין טוענת העירייה כי אם יקבל בית המשפט את טענת התובעת לנפילתה במקום הנטען, יש להשית על התובעת אשם תורם משמעותי שכן התובעת הכירה את השביל המוביל מביתה לכביש והיתה צריכה לנקוט באמצעי זהירות.

לתביעה הצטרף המוסד לביטוח לאומי (התובע 2, להלן: "המוסד לביטוח לאומי") אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובעת גמלאות בסך 417,803 ₪. המוסד לביטוח לאומי תובע את השבת הגמלאות ששולמו לתובעת .

אופן קרות האירוע – האם התובעת נפלה עקב מפגע?

התובעת העידה כי כשיצאה מביתה ביום 28.12.2018 בשעה 06:30 בבוקר בדרכה לעבודה החליקה עקב בוץ וסחף. בתצהירה נרשם כי עם תחילת עונת הגשמים כבר באוקטובר, סחף ומי גשמים הציפו את השביל ואף נכנסו לחצר ביתה בגין העדר גידור של החלקה העירונית הגובלת בשביל המוביל לביתה ובגין העדר ניקוז של מי הגשמים והסחף שזלגו לשביל (עמ' 4 שו' 22-23 וכן ראו עמ' 6 שו' 2 - 6 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 19/11/24, להלן: "הפרוטוקול").

התובעת הייתה בגפה בעת קרות האירוע, ולפיכך, מדובר על עדות יחידה של בעל דין. לטענת העירייה, יש לדחות את התביעה כיוון שהתובעת לא הציגה תמונות של המפגע וכיוון שבחומר הרפואי הראשוני לא נרשם כי התובעת נפלה בגין מפגע. התובעת טוענת כי יש להתייחס לרישום בחומר הרפואי הראשוני ולפניות בעלה לעיריית חיפה הן עובר לתאונה והן לאחריה כתימוכין לגרסתה.

על פי האמור בסעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) כאשר בית משפט פוסק על פי עדות יחידה, עליו לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. על פי סעיף זה, קביעת ממצאים בהתדיינות אזרחית על סמך עדותו היחידה של בעל דין אינה אפשרית, ועדות זו טעונה סיוע ממקור חיצוני ובאין סיוע כאמור, יכול בית המשפט לקבוע ממצאים על סמך עדותו היחידה של בעל דין רק אם יש בידו נימוקים משכנעים התומכים באמינותה, ונימוקים אלה חייב בית המשפט לפרט בפסק דינו (ראו: ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (01.05.2019) וכן יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1433-1430 (2009))."

התובעת העידה כי לאחר הנפילה זחלה מספר מטרים עד ביתה וקראה לבעלה שישן באותה עת ולאחר שהתעורר, הזמין אמבולנס. על פי עדות התובעת, לא היה באפשרותה להתקשר אליו ממקום הנפילה כיוון שהתיק שלה נפל רחוק ממנה בעת שהחליקה. התובעת לא הציגה את דוח הפינוי של מד"א ולא ידעה לומר אם שמרה אותו אם לאו (עמ' 7 שו' 4 -13 וכן שו' 26- 32 לפרוטוקול).

בסיכום האשפוז מביה"ח רמב"ם מיום 31.12.2018 נרשם: "ביום קבלתה בדרך לעבודה החליקה על יד הבית ונחבלה בקרסול ימין".

באשר לרישום הרפואי, אין חולק שלרישום הרפואי הראשוני יש חשיבות רבה בהוכחת אופן קרות האירוע (האמור בע"א (חי') 2018-04 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו, 7.11.2004). עם זאת, הרישום הרפואי הוא לפרקים חסר באשר לסיבת התאונה (ראו האמור בת"א (שלום חי') 40559-03-16א. ו נ' עיריית קריית אתא(נבו 19.09.2017)‏‏, ובמקרים אלה צריך בית המשפט להכריע מהי הגרסה הסבירה יותר, האם נפלה טעות באופן שבו נרשמו הדברים ברשומה הרפואית ולחלופין הרישום חסר, או שהעדויות שנשמעו בפני בית המשפט אינן מהימנות (ת"א (שלום נת') 23-02-19פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ(נבו 10.02.2022).

הרישום הרפואי אמנם חסר בחלקו באשר לסיבת הנפילה – כלומר אין בו אזכור של המפגע, אולם הוא תומך בגרסת התובעת הן באשר למיקום הנפילה, הן באשר למועד הנפילה והן באשר לעובדה שהתובעת היתה בדרכה לעבודה.

על פי האמור בעדות בעלה של התובעת, מר פלוני, ביום התאונה הוא התעורר כשאשתו נכנסה הביתה לאחר שנפצעה (עמ' 11 שו' 12- 25 לפרוטוקול) הוא פנה לעירייה הן לפני התאונה והן אחריה והתריע על הבוץ והסחף בשביל שאף נכנסו לחצר הבית. ואמנם מפניות מר פלוני לעירייה שנשלחו בדוא"ל ניתן לראות כי ההתכתבות עם הנתבעת החלה באוקטובר 2018 וביום 22.11.2018 נענה מר פלוני כי העירייה החליטה להתקין קולטן ניקוז ומשאבה במקום. בפנייתו של מר פלוני מיום 23.11.2018 ניתן לראות כי הוא מודה לעירייה על ההחלטה ומבקש גם להגביה את הקירות התומכים של השטח הציבורי שגובל בשביל. ביום 04.12.2018 שב ופונה מר פלוני לעירייה ומבקש שיעבירו את הטיפול בבעיית הסחף למחלקת הגנים בכדי למצוא פתרון. יצוין כי ממכתב עיריית חיפה מיום 11/04/2019 עולה כי עבודת התקנת קולטן הניקוז תוכננו למאי 2019. תשובות העירייה מהוות הודאה של העירייה בכך שישנו ליקוי שנדרש לתקנו. (פניות מר פלוני לעירייה ואף חלק מתשובות העירייה הן נספח 1 לתצהירי התובעת).

התובעת אמנם לא צילמה את המפגע, אולם אני מאמינה לתובעת כי נפלה בשביל ליד ביתה בגין הסחף והבוץ. התובעת לא שינתה מגרסתה בכתב התביעה והסבירה בפשטות כיצד ארעה הנפילה ומה קרה לאחר מכן. עדותה עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים, עם עדותו של בעלה ועם ההתכתבות עם העירייה- המודה בצורך לתקן את ליקוי הניקוז. גם תשובותיה לחקירה הנגדית היו ענייניות ולא מצאתי סתירות בדבריה.

לאור האמור אני קובעת כי הוכח לי שהתובעת נפלה עקב בוץ וסחף שהיה בשביל המוביל לביתה.

אחריות הנתבעת

לטענת התובעת אחריות העירייה המושגית והקונקרטית נובעת מסעיף 249 לפקודת העיריות [ נוסח חדש] שעניינו סמכויות העיריה הקובע בין היתר כי בסמכותה של עירייה לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור.

על פי החוק, העירייה אחראית לתקינות המדרכות והכבישים באחריותה והוראת חוק זו מטילה אחריות מושגית וקונקרטית ביחס להולכים ברחובותיה. כפועל יוצא מחובה זו היה על העירייה לצפות באופן אובייקטיבי את התרחשות הנזק שנגרם. אין חולק כי רחובות ומדרכות אינן משטח סטרילי נטול סדקים בליטות וגלים ולא כל סטיה מהווה מפגע (ראו: ע"א (י-ם) 4344/97, כהן נ' עיריית רמת גן). באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, יש לבחון האם המדובר בסכנה רגילה או בלתי רגילה לגבי הניזוק. אין חולק כי כאשר מדובר במכשול- הרשות המקומית חבה באיתורו וסילוקו בפרק זמן סביר גם כשהדבר כרוך בעלות (ת"א (שלום חי') 24433-07-17פלוני נ' עיריית חיפה(נבו 11.12.2018).

במקרה שלפני מדובר בבעיית ניקוז שיצרה סיכון בלתי סביר להולכי הרגל בשביל עקב הסחף והבוץ. אף העירייה סברה שמדובר בליקוי, התייחסה לפניותיו של מר פלוני ואף לאחר מספר חודשים תיקנה את הליקוי באופן חלקי. בכך העירייה הודתה למעשה בקיום הליקוי, אלא שלא תיקנה אותו בפרק זמן סביר- שכן כאשר העירייה מודה בקיום של בעיית ניקוז- שגורמת לסחף ובוץ- אין להמתין מאוקטובר ועד מאי לצורך תיקונה כאשר ברור שהחודשים הבעייתיים הם חודשי החורף. לפיכך אני קובעת כי יש להטיל על העירייה אחריות למפגע בגינו נפלה התובעת, שכן ההמתנה מהווה רשלנות.

אשם תורם

לטענת התובעת אין להטיל עליה כל אשם תורם לנפילתה.

לטענת הנתבעת, יש להטיל על התובעת אשם תורם משמעותי ומכריע וזאת כיוון שהתובעת מכירה את המקום הסמוך לביתה וידעה כי יש בעיה של בוץ וסחף במקום ולפיכך היה עליה לנהוג במשנה זהירות.

אדם ההולך ברחוב, עיניו בראשו ועליו לשים לב למדרך רגלו. עם זאת, מדובר על החלקה על בוץ, לפיכך, איני בטוחה כלל שהיה משהו שהתובעת יכולה היתה לעשות כדי למנוע את הנפילה. אין שביל אחר דרכו התובעת יכולה להגיע לרחוב ולא הוכח שהתובעת נעלה נעלי עקב או שהלכה במהירות או בחוסר זהירות ולפיכך איני מטילה על התובעת אשם תורם.

סוגיית הנזק

הנכות הרפואית והתפקודית

התובעת שברה את קרסול ימין בנפילתה. ממקום התאונה פונתה לבית החולים רמב"ם ועברה באותו יום ניתוח לקיבוע השבר. עקב חוסר איחוי בשבר עברה ביום 10.07.2019 ניתוח חוזר לאיחוי השבר עם השתלת עצם מהאגן. בהמשך טופלה בפיזיותרפיה והידרותרפיה. ביום 06.10.2020 עברה ניתוח להסרת הקיבוע הפנימי.

ד"ר מיכאל מרגוליס, מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 15% בהתאם לסעיף 35(1)(ב- ג) בגין השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה של הגפה לאחר שבר בקרסול שהצריך ניתוחים חוזרים וכן נותרה לה נכות בשיעור 10% בהתאם לסעיף 75(1) ב בגין הצלקות הניתוחיות שנותרו.

הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת על פי קביעת מומחה בית המשפט, עומדת אם כן על שיעור של 23.5%.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובעת נכויות כדלקמן:

אי כושר לעבודה מיום 29.12.2018 ועד יום 28.03.2019

נכות זמנית בשיעור 40% מיום 29.03.2019 עד יום 31.08.2019

נכות זמנית בשיעור 50% מיום 01.09.2019 עד יום 31.12.2019

נכות זמנית בשיעור 30% מיום 01.01.2020 עד יום 05.10.2020

נכות זמנית בשיעור 100% מיום 06.10.2020 עד יום 06.11.2020

נכות זמנית בשיעור 50% מיום 07.11.2020 עד יום 07.12.2020

נכות זמנית בשיעור 30% מיום 08.12.2020 עד יום 08.01.2021

נכות זמנית בשיעור 15% מיום 09.01.2021 עד יום 30.04.2021

נכות זמנית בשיעור 25% מיום 01.05.2021 עד יום 31.10.2021

במהלך תקופת הנכויות הזמניות- מיום 29.03.2019 ועד יום 31.10.2021 הוכרה התובעת כנכה נזקק על ידי המוסד לביטוח לאומי.

החל מיום 01.11.2021 נקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 24% - נכות בשיעור 15% בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי לאחר השבר בקרסול ימין לפי סע' 35(1)(ב) ונכות בשיעור 10% בגין צלקות בהתאם לסעיף 75(1)(ב). כמו כן ועדת הערר מיום 15.11.2022 קבעה כי יש להפעיל את תקנה 15 בשליש והעמידה את נכותה של התובעת במוסד לביטוח לאומי על שיעור של 32%.

הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות ולכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ישנן פעמים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או ההיפך (ראו: ע"אאררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986);  ע"א 4919/09 עזאם נ' בר,ת"א (שלום חי') 43803-12-15ס' א' ר' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ(נבו 10.05.2021)). על פי האמור בספרו של אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהד' 5 2020, עמ' 585-586): הן הנכות הרפואית והן הנכות התפקודית משמשות את בית המשפט בבואו לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, כאשר השאלה הצריכה תשובה היא שאלת הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע.

את נכותה התפקודית של התובעת אעמיד על שיעור נכותה הרפואית האורתופדית (15%) וזאת כיוון ש- 10% מתוך נכותה הרפואית של התובעת היא נכות אסתטית. על פי עדותה של התובעת, היא עדיין מתקשה בעמידה ממושכת ובהליכה ועניין זה אף משפיע על עבודתה שחלקה הגדול מבוצע בעמידה כאשר התובעת כיום אינה בטוחה האם תוכל להמשיך ולהתמיד בעבודתה (עמ' 9 שו' 24 עד עמ' 10 שו' 8 לפרוטוקול).

הפסדי השתכרות

התובעת, ילידת X.X.1962 עבדה עובר לתאונה כיועצת מכירות בחברת קוסמטיקה. לאחר התאונה לא שבה התובעת לעבודה במשך מספר שנים ורק במרץ 2024 שבה לעבודה.

הפסדי השתכרות לעבר-

על פי החלטות המוסד לביטוח לאומי- שעולות בקנה אחד גם עם המסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק בית המשפט לפיהם התובעת עברה שלושה ניתוחים וטיפולים רפואיים רבים, נראה שהתובעת היתה באי כושר לעבודה משך זמן ממושך- מיום התאונה ועד יום 01.10.2021 – במשך שנתיים ועשרה וחודשים.

על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, שכרה הרבע שנתי של התובעת עובר לתאונה עמד ע"ס 18,733 ₪, משמע, שכר חודשי בסך של 6,244 ₪.

בצירוף ריבית והצמדה להיום (מאמצע התקופה) שכרה של התובעת עומד ע"ס 7,380 ₪.

7,380 ₪ * 34 חוד' = 250,920 ₪

מיום 01.11.2021 ועד היום חלפו שלוש שנים והחישוב הוא אם כן כדלקמן:

7,380 ₪ * 15% * 36 חוד' = 39,850 ₪

הפסדי העבר של התובעת עומדים על סך של 290,770 ₪

הפסדי השתכרות לעתיד-

לטענת התובעת יש לפסוק לה הפסדי השתכרות לעתיד עד גיל 67 עקב הסכנה שלא תוכל לעבוד עוד אצל המעסיק הנוכחי אליו שבה רק השנה. הנתבעת טוענת כי כיוון ששכרה של התובעת השביח מאז ששבה לעבודה אין לפסוק לה כלל הפסדי שכר.

על פי דוח רציפות הביטוח שהגישה הנתבעת, מאז ששבה התובעת לעבודתה שכרה החודשי הממוצע עומד על 7,152 ₪ - שכר מעט נמוך ביחס לשכרה עובר לתאונה אם מתחשבים בהפרשי ההצמדה.

התובעת שבה למקום עבודתה והיא משתכרת מעט פחות ממה שהשתכרה קודם לכן. בשל עובדה זו ובשל העובדה שהעמדתי את נכותה התפקודית על שיעור של 15% שיעור הזהה לנכותה הרפואית האורתופדית, תוך ניכוי הנכות האסתטית, לא מצאתי שיש מקום לגזור מהחישוב האקטוארי.

החישוב הוא אם כן כדלקמן:

7,380 ₪ * 15% * 51.52 (מ. היוון עד גיל 67) = 57,000 ₪

הפסדי פנסיה-

הפסדי ההשתכרות של התובעת לעבר ולעתיד מסתכמים בסך של 347,770 ₪

בהכפלה ב- 12.5% הסכום המתקבל הוא 43,470 ₪

עזרת צד ג'- התובעת, טוענת כי עובר לתאונה היא הייתה עצמאית לחלוטין בביצוע פעולות היום יום לרבות בהחזקת משק הבית לרבות עריכת קניות וביצוע ניקיון בביתה, בעוד מאז התאונה היא זקוקה לעזרה בביצוע קניות וניקיון הבית ושילמה במשך מספר שנים לעוזרת בית ואילו היום היא אינה מעסיקה עוזרת בית. התובעת לא הגישה קבלות בגין תשלום לעוזרות הבית והעידה כי הן לא הסכימו שהיא תדווח עליהן למוסד לביטוח לאומי (עמ' 10 שו' 14 – 28 לפרוטוקול).

לטענת הנתבעת, יש לדחות את טענות התובעת לעניין הפיצוי בעזרת צד ג', שכן לא הובאו ראיות שהתובעת אמנם העסיקה עוזרת בית ולפיכך אין לפצותה בראש נזק זה.

לאור העובדה שפגיעותיה של התובעת הן אורתופדיות ולמרות שאין ראיה מעבר לעדותה לעניין העסקת עזרה בשכר, הדעת נותנת שעם הגבלה קשה במשך מספר שנים בדריכה על הרגל התובעת התקשתה בביצוע מטלות ניקיון ואף עשויה להמשיך להתקשות בכך בעתיד. עם זאת, בהנחה שעם התבגרותה של התובעת, היא הייתה נזקקת לסיוע בניקיון הבית כך או כך, אני קובעת סך של 20,000 ₪ לעזרת צד ג' לעבר ולעתיד.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה- התובעת מבקשת פיצוי בגין הוצאות נסיעה וכן פיצוי בגין הוצאות רפואיות. מחוות דעת המומחה, לא עלה שהתובעת תיזקק לטיפולים נוספים וודאי שלא לטיפולים שאינם נמצאים בסל הבריאות. התובעת עצמה העידה כי היא שבה לנהוג לאחר מספר שנים בתוך העיר. לפיכך, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 15,000 ₪.

כאב וסבל- אני פוסקת סך של 100,000 ₪ בגין כאב וסבל – לאור תקופת ההחלמה הארוכה והניתוחים המרובים שנאלצה התובעת לעבור.

סך נזקי התובעת עומדים על סך של 526,240 ₪ על פי הפירוט שלהלן:

כאב וסבל100,000 ₪

הפסד השתכרות לעבר290,770 ₪

אבדן כושר השתכרות לעתיד57,000 ₪

פנסיה43,470 ₪

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד20,000 ₪

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה15,000 ₪

המוסד לביטוח לאומי שילם וישלם לתובעת גמלאות בסך של 417,800 ₪. הפחתת נזקי התובעת מסכום גמלאות המוסד לביטוח לאומי מסתכם בסך של 108,440 ₪, אולם כיוון שסכום זה נמוך מרבע מנזקה של התובעת העומד ע"ס 131,560 (526,240 ₪ * 25% ), על העירייה לשלם לתובעת 1 סך של 131,560 ₪. כמו כן על העירייה לשלם לתובעת החזר שכר טרחת המומחה מטעמה, החזר חלקה בשכר טרחת מומחה ביהמ"ש, החזר אגרה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ.

באשר לתובע 2, על העירייה לשלם סך של 313,350 ₪ שהוא 75% מהגמלאות ששולמו וישולמו בסך של 417,800 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 10% בתוספת מע"מ.

ניתן היום, ג' כסלו תשפ"ה, 04 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.