הכרעה בתביעה לביטול מזונות ילדה בשל העברת המשמורת הפיזית מהאם לאביה של הילדה

רקע עובדתי בקליפת אגוז:

1. התובע והנתבעת (להלן: "הצדדים"), יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 25/10/2001 ומנישואים אלו נולדו להם 4 ילדים, 3 בנות וילד שכיום בגיר. הילדה מ. ש. שנת לידה 2007 (להלן: "הקטינה ו/או "הילדה") היא הילדה נשוא התביעה.

    

2. ביום 3/8/16 חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר ניתן לו תוקף של פס"ד בבית הדין הרבני בחיפה (להלן: "הסכם הגירושין"). בהתאם להסכם הגירושין הוסכם בין הצדדים כי הילד יהיה במשמורת הפיזית של התובע ושלושת הבנות יהיו במשמורת הפיזית של הנתבעת. בהתאם להוראות הסכם הגירושין נקבעו זמני שהות בין התובע לבין שלושת הילדות. עוד נקבע, כי התובע ישלם לידי האם עבור מזונות שלושת הילדות סכום כולל של 4,500 ש"ח, קרי, סך של 1500 ₪ עבור כל ילדה.

    

3. הצדדים התגרשו וכיום התובע מתגורר ב-***, לאחר שעבר מ- *** והנתבעת גם כן מתגוררת בעיר ***. הילדה מתגוררת כיום עם אביה, מתחנכת בבית ספר ב- *** ומתקיימים זמני שהות בינה לבין אמה הנתבעת.

    

4. המחלוקת בתיק זה הינה באשר לילדה מ., כאשר התובע במסגרת תביעתו עותר להורת על ביטול מזונותיה של הילדה בעקבות העברת המשמורת הפיזית של הילדה אליו. התובע טוען, כי בפועל הילדה כבר עברה אליו ומסרבת להיפגש עם הנתבעת. הנתבעת מנגד, מתנגדת לסעד המבוקש וטוענת, כי הילדה כן נפגשת איתה ומתקיימים זמני שהות בינה לבין הילדה.

    

5. ביהמ"ש במסגרת התביעה מינה לילדה ביום 30/12/19 אפוטרופוס לדין. האפוטרופס לדין נפגשה עם הילדה. בדיווח הראשון שהוגש מטעם האפוטרופס לדין נמסר, כי לא ניתן לקבל החלטות בעניינה של הילדה בטרם יובררו עובדות נוספות חיוניות להבנת התמונה הגדולה. האפוטרופוס לדין מסרה, כי המשבר הקשור לילדה מהווה רק קצה קצהו של סיפור עובדתי שאינו מבורר עם תום.

    

6. ביום 26/2/20, הוגשה בקשה ע"י התובע להקפאת תשלומי המזונות וזאת לאור מעברה של הילדה למשמורת התובע ומגוריה בעיר *** יחד עם התובע. בהחלטת ביהמ"ש מיום 15/3/20, הורה ביהמ"ש על הקפאת תשלומי המזונות עבור הילדה, לאחר שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הילדה שוהה מרבית הזמן אצל אביה התובע. בנוסף ביום 9/8/20 הורה ביהמ"ש על העברת קצבת הילדה לידי התובע.

    

7. במטרה להידרש ולבחון את טובת הילדה, ובהתאם לאמור בדיווח האפוטרופוס לדין, ניתנה החלטה המורה על הגשת תסקיר. ביום 6/6/21 התקבל תסקיר (להלן: "התסקיר"). כפי שעולה מן התסקיר, משמורת וזמני השהות מתקיימים ללא החלטה שיפוטית, הילדה מ. שוהה בבית האב במהלך השבוע, מגיעה לבית האם בימים שני ורביעי, לאחר בית הספר, כולל לינה. סופ"ש מתקיים לסירוגין בבית האב והאם. על פי התסקיר, הילדה מגיעה לבית האם ביום שישי לאחר בית הספר וחוזרת לבית האב ביום ראשון אחרי הלימודים.

    

8. עפ"י התסקיר, בחודש 12/20 החליטה הילדה, על דעת עצמה, כי היא עוברת להתגורר בבית האב ב- ***. לאחר המעבר של הילדה לבית התובע התגלעו ויכוחים רבים בין הצדדים והקשר בין הילדה לבין אמה אופיין בקשיי תקשורת ואף לסרבנות קשר עם האם. עוד נמסר בתסקיר כי מצב זה נרגע לאחר מכן.

    

9. בהתאם למידע שנמסר על ידי ההורים באשר לזמני השהות שמתקיימים בין הילדה לבין אמה, מסרו הצדדים, כי הילדה מגיעה לבית האם בימי שני כולל לינה ולעיתים גם בימים אחרים באמצע השבוע ללא לינה. לדברי הצדדים הילדה שוהה בסופי שבוע אצל הצדדים לסירוגין.

    

10. בתסקיר התייחסות לדבריה ולרצונה של הילדה. הילדה הביעה רצון וסיפוק מהקשר עם ההורים. לדבריה מתקיימים זמני שהות והם אף גמישים משבעבר. היא מסרה לעו"ס, כי היא מגיעה לבית האם גם בימים בהם לא נקבעו זמני שהות. הילדה גם מסרה, כי קיים שיפור בקשר שלה עם אמה. הילדה הביעה רצון לשינוי זמני השהות וביקשה לא לישון בבית האם בימי שני מאחר והדבר מכביד עליה וגורם לה לקושי בהתארגנות שלה לבית הספר.

     

11. העו"ס במסגרת תסקירה, ולאחר שבחנה מספר חלופות המליצה, כי האחריות ההורית על הילדה תהיה משותפת תוך חלוקת זמני שהות שווים באמצע השבוע בין ההורים ובסופי שבוע הילדה תשהה בבית האב והאם לסירוגין יחד עם אחיותיה, מיום שישי עד ליום ראשון.

     

12. יש לציין כי המלצות תסקיר לשכת הרווחה מיום 6/6/21 קיבלו תוקף של פס"ד בדיון שנערך בתביעה המשמורת שמספרה 39180-01-20. פסה"ד ניתן בהעדר התייצבות מטעם הנתבעת.

     

13. ביום 10/10/21 התקיים ראיון עם הילדה בלשכתי. כידוע דברי הילדה הינם חסויים, אולם יש לציין, כבר בשלב זה, כי חלק גדול מהדברים שמסרה הילדה בריאיון שנערך נמסרו לעו"ס המטפלת ודבריה של הילדה אף נרשמו בתסקיר שהוגש לתיק ביהמ"ש מיום 6/6/21.

     

14. הילדה מסרה בריאיון שנערך עם המותב , כי היא נמצאת אצל אביה רוב הזמן וכל השבוע, חוץ מימי שני ורביעי ושבת שנייה שבהן היא שוהה אצל האם. הילדה בעצם אישרה זמני השהות במתכונתם הנוכחית וציינה, כפי שמסרה לעו"ס, כי היא מרוצה ושלמה עם חלוקת זמני השהות, יחד עם זאת, ושוב וכפי שמסרה לעו"ס, היא מעוניית בצמצום זמני השהות אצל האם וכי לא כיף לה להיות המון זמן בעיר *** וביקשה אף להוריד ימים בזמני השהות שמתקיימים עם אמה. הילדה ביקשה שיהיה לה יום אחד עם לינה באמצע השבוע בלבד אצל אמה וסופי השבוע לסירוגין.

     

15. בתיק התקיימו מספר דיונים, 3 קדמי משפט ודיון הוכחות, כאשר בדיון הראשון קבע ביהמ"ש, כי זמני השהות בין הילדה לבין אמה יתקיימו בימי ב' מסיום המסגרת החינוכית, כולל לינה ובכל סוף שבוע שני מיום שישי עד יום ראשון למסגרת החינוכית.

     

16. הצדדים, יחד עם שני עדים מטעמה של הנתבעת, נחקרו בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 11/9/23, בסיום דיון ההוכחות ניתנה לצדדים הוראה להגשת סיכומים. הצדדים הגישו סיכומים בכתב ועתה יש ליתן פסק דין.

     

    טענות התובע:

     

17. התובע טוען, כי במשך תקופה ארוכה מסרה לו הילדה, כי היא סובלת מאלימות קשה, גם נפשית וגם פיזית, מצדה של הנתבעת ואף מסרה לו כי היא רוצה לברוח מבית אמה. לטענתו הילדה עברה אליו, בחודש נובמבר 2019, לאחר שבאחד מסופי השבוע בו הילדה שהתה אצלו, לא הסכימה שיחזירה לידי אמה ואף סירבה לעלות איתו על הרכב ולנסוע יחד עם שאר אחיותיה חזרה לבית האם. לטענתו הילדה התעקשה להישאר אצלו ואף אמרה לו או שהיא נשארת אצלו או שהיא הולכת לישון ברחוב. האב מוסר, כי דאג לילדה ורצה לשמור עליה ועל כן החליט להשאירה אצלו.

     

18. התובע טוען, כי מספר ימים אחרי האירוע, הילדה סירבה ללכת לבית הספר, ולאחר מס' ימים בהן שהתה ללא מסגרת, החליט להחזירה לבית הספר ואף לקח אותה בעל כורחה. התובע תיאר, כי הילדה הייתה במצב לא טוב ואף אמרה לו, כי הרגליים שלה רועדות לה מפחד. לטענתו הילדה התחננה לחזור אליו ולא רצתה ללכת לבית אמה.

     

19. התובע טוען, כי בשינוי נסיבות זה, כאשר הילדה עברה להתגורר איתו בעיר ***, כאשר יש לו הוצאות רבות בגינה, יש להורות על הפסקת תשלומי המזונות עבורה. התובע טוען, כי הוא משלם את כל הוצואת הילדה, וכי כל צרכיה לרבות דמי כיס, בילויים, בגדים והנאות הינם מכיסו בלבד. התובע עותר לחייב את שני הצדדים בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות וכן בהוצאות חינוך.

     

    טענות הנתבעת:

     

20. הנתבעת מכחישה את טענות התובע וטוענת, כי במהלך חיי הנישואין נהג התובע באלימות פיזית, מילולית, נפשית וכלכלית כלפיה. לטענתה הבן הגדול שנמצא במשמורתו הידרדר לסמים, נשר מבית הספר, הסתבך בפלילים ואף עבר גמילה מסמים.

     

21. הנתבעת טוענת, כי באירוע הנטען בו התובע השאיר את הילדה אצלו ולא החזירה לידי האם, התובע הוא זה שסירב להחזירה והנתבעת הגישה תלונה במשטרה לרבות בקשה למתן צו הגנה לביהמ"ש. לטענתה, התובע החל להסית את הילדה כנגדה עד כדי ניתוק הקשר ביניהם. הנתבעת טוענת, כי היא גידלה את כל הבנות, לרבות הילדה מ., על ערכים ועקרונות, טיפלה בהן במסירות ואף הציבה לילדה גבולות, דבר אשר לא היה לרוחה של הילדה.

     

22. הנתבעת טוענת, כי בינה לבין הילדה מתקיימת מערכת יחסים למופת הכוללת פעילות משותפת, צרכיה מסופקים על ידה, דואגת לכל מחסוריה, כולל אוכל, בגדים, היגיינה, מנוי שיזוף, ציפורניים ומספקת את כל צריכה.

     

23. הנתבעת טוענת, כי מרכז חייה של הילדה הוא ב-***, בתי הספר שלה הוא ב-***, תנועת בני עקיבא, שהילדה שותפה בה, נמצאת ב-*** וכן מרבית חברותיה נמצאות בעיר ***. לטענתה, הילדה אף בוחרת ללון אצלה בימים שהן לא בהתאם לזמני השהות וכי במרבית ימי בתי הספר היא חוזרת אליה הביתה, אוכלת אצלה ורק בערב היא חוזרת לבית אביה ב- ***.

     

24. הנתבעת מתנגדת לכל שינוי במזונות הילדה, שעה, שלטענתה, התובע בעצמו לא שילם את סכומי המזונות שנפסקו והפחית על דעת עצמו את הסכום ומשלם לה, עבור מזונות הילדות, רק את הסך של 3,500 ₪ תחת הסך של 4,500 ₪. הנתבעת הכחישה את טענות התובע, כי הוא זה שנושא בכל הוצאות הילדה.

     

    דיון והכרעה:

     

25. פסק דין למזונות הוא פסק דין שביצועו הולך ונמשך בעתיד וככזה, הוא מסווג כעילה הולכת ונמשכת (נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, 284 (1991)). משכך, פסק הדין למזונות אינו יוצר מחסום מפני חידוש התדיינויות וניתן לחזור ולפנות מעת לעת לבית המשפט לשנותו או לשנות את החיובים הקבועים בו, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי הקביעה המקורית (ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1982); ע"א 5478/93 כרמי נ' כרמי (פורסם בנבו, מיום 12.12.1994; תמ"ש (ת"א) 107782/00 ח.א. נ' מ.ח (פורסם בנבו, מיום 17.5.2006) וע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (פורסם בנבו, מיום 13.6.1994)).

     

26. המצב שהיה קיים בעבר בעת מתן פסק הדין למזונות, הוא נקודת המוצא המחייבת ויש לבחון האם מאז חל שינוי מהותי המצדיק את שינוי פסק הדין (ראו: ע"א 315/78 לוי נ' לוי, פ"ד לג(1) 22 (1978)).

     

27. על הטוען לשינוי נסיבות, להוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא נצפה ולא ניתן היה לצפות מראש בעת מתן פסק הדין הקודם. על כן, על העותר מוטל נטל ההוכחה להציג את השוני בין המצב ששרר עת אושר ההסכם לבין המצב השורר במועד הגשת התובענה ובירורה ולהצביע על השוני שבעל הדין לא יכול היה לצפות מראש (ראו לעניין זה: בר"ע (ירושלים) 305/08 פלוני נ' אלמוני (פורסם בנבו, מיום 12.6.2009); תמ"ש (נצרת) 52645-02-15 ר.ק נ' י.ק (פורסם בנבו, מיום 11.1.2016); ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד לג(1) 449 (1979); ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1) 215 (1995)).

     

28. נקבע, כי על הנסיבות החדשות המצביעות על שינוי מהותי לרדת לשורשו של פסק הדין הקודם, דהיינו היכולות להשפיע ממש על עצם החבות של החייב במזונות או כאלו הפוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או לשורשו של סכום החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה- יהוו את השינוי המהותי הדרוש בדין לבחון ולשקול מחדש את עניין שיעור המזונות על ידי בית המשפט (ראו: תמ"ש 957/93 פלונית ואח' נ' אלמוני, [פורסם בנבו] פ"מ תשנ"ד (3) 133, 137 1994)).

     

29. בע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח (1) 767 (1984) נפסק, כי שינוי מסוג זה ייעשה רק במקרים נדירים, וזאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:

    א.לא יהיה צודק להשאיר את פסק הדין על כנו בעקבות שינוי הנסיבות המהותי.

    ב.הצדדים הותירו מראש פתח לשינוי נסיבות, במפורש או מכללא.

    ג.מבקש השינוי פעל בתום לב.

30. בתביעה להפחתת מזונות / הגדלת מזונות, אין בודקים את צרכי הקטינים או יכולותיהם של הצדדים מהתחלה, אלא רק את שינוי הנסיבות בין המועדים. על הצד המבקש להוכיח שינוי נסיבות מהותי אם בנסיבות, אם בצרכים, או בשניהם גם יחד, מחויב בהוכחתו של המצב שהיה בעבר עת ניתן פסק הדין, ובהוכחת השינויים שחלו מאז וכן, כי המדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפות אותו (ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה האמור לעיל).

     

31. כאשר המזונות בפסק הדין המקורי נפסקו על יסוד הסכם גירושין כולל בין הצדדים, הרתיעה מפתיחת הסוגיה להתדיינות מחודשת חזקה במיוחד ונדרשת מידה רבה של זהירות לפני שיתערב בית המשפט בשיעור המזונות המוסכם (ראו: ע"א 442/83 משה קם נ' דבורה קם, פ"ד לח(1) 767 (1984)). הטעמים לכך הוסברו על ידי כב' הנשיא שמגר בע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (פורסם בנבו, מיום 13.6.1994):

     

    "בתחום המזונות רשאי בית המשפט אמנם לבחון בנסיבות ראויות את קיומו של שינוי נסיבות; אולם, כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט".

     

32. הסכם גירושין הוא הסכם מורכב הכולל הסכמות שונות, אשר אחת תלויה בשנייה, ולא ניתן לבודד במרחק הזמן כל הסכמה והסכמה. במסגרת ההסכם, עשויים להיות בין הצדדים ויתורים שונים, אשר שקלולם הביא את הצדדים להסכמה בכל הנוגע לשיעור המזונות. הסכם גירושין הוא חוזה ארוך שנים, אשר אמור לכסות מצבים דינמיים. על כן, דרוש שכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות, שינוי שכזה שאם יישאר פסק הדין המוסכם על כנו, תהא אכיפתו בלתי צודקת (ראו: עמש (ב"ש) 43749-05-18 ע.ב.ס נ' ס.ב.ס (פורסם בנבו, מיום 3.1.2019)).

     

    האם חל שינוי נסיבות אשר יש בו להביא לשינוי דמי המזונות שנקבעו:

     

33. תחילה יש לציין ולהדגיש, כי כאשר מדובר בשינוי סכום המזונות שנקבע בהסכם גירושין כולל, יש לעשות זאת במסורה, וזאת בשל ציפייתם של הצדדים כי כלל ענייניהם של הצדדים הוסדרו כמכלול. הסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים ואשר אושר על ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה, הינו הסכם כולל ויש לראות בהסכם זה כמקשה אחת. ההנחה היא כי סכום המזונות שנקבע בהסכם שיקלל בתוכו את מכלול הנתונים והחישובים, אשר הביא בחשבון את הוצאות הילדה וצרכיה.

     

34. בענייננו, יש לציין ולהדגיש, כי התובע מצביע על שינוי נסיבות אחד ויחיד לפיו הילדה עברה להיות במשמורת הפיזית שלו ובשל שינוי בזמני השהות, כאשר לטענתו הילדה שוהה אצלו מרבית הזמן, מבקש הוא להורות על ביטול המזונות בהן חוייב לשלם עבור הילדה בסך של 1,500 ₪.

     

35. משמיעת הצדדים והעדים שהביאה הנתבעת לדיון ההוכחות עלה, כי הילדה שוהה יותר זמן אצל אביה. אכן מתקיימים זמני שהות בין הנתבעת לבין הילדה, וזאת בניגוד לנטען ע"י התובע. הילדה מקיימת זמני שהות עם אמה וזמני השהות מתקיימים כיום בהתאם להחלטת ביהמ"ש. יצוין ויודגש, כי התובע בעצמו הודה כי כן מתקיימים זמני שהות בין הילדה לבין אמה, כך גם אישרה הנתבעת בחקירתה וכך גם מסרה הילדה לעו"ס המטפלת שהגישה תסקיר מטעמה.

     

36. ניתן לקבוע, כי אין נתק מוחלט בין הילדה לבין אמה, ונתק זה אכן היה למספר חודשים, אולם ביהמ"ש פעל ודאג שזמני השהות יחודשו, ואכן ובהתאם להמלצות התסקיר שהוגש מטעם לשכת הרווחה המטפלת פנו הצדדים לטיפול מעמיק על מנת לחדש את הקשר בין הילדה לבין אמה הנתבעת ואכן הילדה חזרה לקיים זמני שהות עם האם.

     

37. ביהמ"ש כאמור ערך ריאיון עם הילדה, כאשר מרבית הדברים שמסרה הילדה לא הועברו לצדדים ולב"כ למעט הדברים שנמסרו גם כן על ידי הילדה לעו"ס המטפלת. יש לציין כי עפ"י תקנות 53 , 55 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה )סדרי דין( התשפ"א 2020 , התרשומת שעורך בית המשפט לענייני משפחה ביחס לפגישה עם הקטין/קטינה אמורה להישמר בכספת בית המשפט או באופן מאובטח אחר והיא תהיה חסויה מכל אדם אחר, למעט בית המשפט לערעור .

     

38. מאחר וחלק מדבריה של הילדה נחשפו גם בפני העו"ס, ביהמ"ש חשף לצדדים חלק מדבריה של הילדה, ואין עסקינן במידע חסוי. הילדה אישרה, כי אכן מתקיימים זמני שהות בינה לבין אמה וכי היא נמצאת אצל אביה יותר זמן וכמעט כל השבוע, חוץ מימי שני ורביעי ושבת שנייה שבהן היא שוהה אצל האם. יש לציין ולהדגיש, כי התובע בעצמו הודה בחקירתו כי הילדה שוהה אצל הנתבעת בימי שני ורביעי ובסופי שבוע. ראה עדותו במעוד 12 לפרוטוקול שורות 27 – 32.

     

39. אכן הנתבעת הביאה עדים מטעמה להעיד על זמני השהות של הילדה, אולם לא היה בעדותם להוכיח, כי אכן הילדה שוהה יותר זמן אצל הנתבעת מאשר אצל התובע. כמו כן עדויות הנתבעת ועדיה יש בהן סתירה למה שהילדה מסרה, הן לעו"ס המטפלת והן למותב ששמע אותה בריאיון.

     

40. משמיעת הצדדים והעדים, דיווחי לשכת הרווחה, וכן משמיעת הילדה עולה, כי אכן הילדה שוהה יותר זמן אצל התובע והייתה אף תקופה בה שהתה כל הזמן עם התובע ולא היה כל קשר עם הנתבעת. יחד עם זאת עסקינן בנתק ארעי בלבד ולא לתקופה ארוכה. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מאז חודש 6/20 ועד היום מתקיימים זמני שהות בין הילדה לבין הנתבעת, הן באמצע השבוע והן בסופי השבוע לסירוגין.

     

41. עסקינן במקרה בו אכן הוכח שינוי נסיבות מהותי בעניין מעברה של הילדה ממשמורת אמה הנתבעת למשמורת הפיזית של אביה התובע תוך שמתקיימים זמני שהות בין הנתבעת לבין הילדה. אין מדובר במקרה שבו הנתבעת לא נפגשת עם הילדה כלל וכלל. גם אם נקבל את גרסת התובע לפיה, מאז מעברו לעיר ***, מתקיימים זמני שהות מאוד מצומצמים בין הנתבעת לבין הילדה והמפגשים מתקיימים רק בסופי שבוע לסירוגין, עדיין אין מדובר בנתק והעדר כל קשר בין הנתבעת לבין הילדה ועל כן לא ניתן להיעתר למלוא הסעד המבוקש בתביעה, קרי ביטול מזונות הילדה.

     

42. בנסיבות הקיימות בתיק זה ניתן לקבוע, כי לא מתקיימים התנאים לביטול מזונות הילדה, שעה שבין הילדה לנתבעת כן מתקיימים זמני שהות וקיימת אף הורות משותפת בין התובע לבין הנתבעת. יחד עם זאת ניתן לקבוע, כי אכן קיים שינוי נסיבות באשר למשמורת הפיזית של הילדה וכן בזמני השהות מיום שאושר הסכם הגירושין בין התובע לנתבעת ולכן לא יהיה צודק להשאיר את פסה"ד בכל הקשור למזונות הילדה על כנו בעקבות שינוי הנסיבות המהותי, אשר כאמור מצדיק לפחות הפחתת מזונות הילדה ולא ביטולן.

     

43. אין ספק, כי העברת המשמורת לידי התובע משליכה על חבותו במזונות, שהרי, לטענתו, הוא נושא באופן ישיר בהוצאות בתו. לפיכך, נקבע בפסיקה, כי ככלל, נדיר עד מאוד, כי הורה משמורן יחויב במזונות הקטין שבמשמורתו. יחד עם זאת ולאור קביעת ביהמ"ש, כי אכן מתקיימים זמני שהות בין הילדה לבין אמה הנתבעת, יש מקום ואף הצדקה להורות על הפחתת סכום המזונות בו חויב התובע לשלם לנתבעת עבור מזונות הילדה.

     

44. יש לזכור כי העילה היחידה שבגינה התובע עתר להפחתת סכום המזונות הינה בשל טענתו, כי הילדה עברה אליו וכי לא מתקיימים בינה לבין הנתבעת כל זמני שהות. כאמור ובהתאם להיקף זמני השהות שמתקיימים כיום בין הילדה לבין אמה הנתבעת, ומאחר והילדה שוהה יותר זמן אצל אביה התובע, ובהתאם להוראות ההלכה הפסוקה, לפיה יש להתחשב בזמני השהות של הילדים עת פוסקים מזונות, ניתן להורות על הפחתת סכום המזונות בו חויב התובע עבור הילדה.

     

45. סבורני, כי בנסיבות מקרה, ולאור העובדה, כי הילדה שוהה יותר זמן אצל אביה התובע, כאשר מצב זה הינו בבחינת שינוי מהותי מאז נחתם הסכם הגירושין וקיבל תוקף של פס"ד, יש להורת על הפחתת סכום המזונות בו חויב.

     

46. מאחר וניתנה החלטה על הקפאת תשלומי המזונות ביום 15/3/20, אני קובע כי סכום מזונות הילדה יעמוד על סך של 1,000 ₪ וזאת החל מחודש 6/20, המועד בו הוגש תסקיר של ביהמ"ש ובו נמסר, כי מתקיימים זמני שהות בין הילדה לבין הנתבעת ואף ניתנה המלצה על הורות משותפת, המלצה שקיבלה תוקף של פס"ד.

     

47. תשלומי העבר, שלא שולמו בשל החלטת ביהמ"ש על הקפאת תשלומי המזונות של הילדה, מחודש 7/20 ועד לחודש 12/24, ובסה"כ 54 חודשים בסכום כולל של 54,000 ₪ ישולמו ב- 60 תשלומים שווים ורצופים יחד עם תשלום המזונות השוטף החל מחודש ינואר 2025. מסכום זה יש לקזז את מזונות חודש 12 לשנת 2019 וכן חודשים 1/20 עד 6/20, ככל ששולמו ע"י התובע, שכן בחודשים אלו הילדה עברה להתגורר אצל אביה ולא היה כל קשר בין הילדה לבין הנתבעת וביהמ"ש הורה על הקפאת תשלומי המזונות.

     

    סוף דבר:

     

48. התביעה לביטול מזונות הילדה מתקבלת באופן חלקי בלבד.

     

49. בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, כאשר תביעת התובע נתקבלה באופן חלקי בלבד, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

     

50. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

     

    מותר לפרסום ללא שמות ופרטים מזהים

     

    ניתן היום, א' כסלו תשפ"ה, 02 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.