פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד X.X.90, בתאונה שהתרחשה ביום 28.12.19. לטענת התובע, מדובר בתאונת דרכים, ומכאן זכאותו לפיצוי מהנתבעת.

הצדדים חלוקים ביניהם הן לגבי החבות והן לגבי הנזק.

חבותה של הנתבעת

התובע מסר בתצהירו, כי במועד התאונה התכוון לנסוע במשאית פול טריילר מסוג "וולבו", שהייתה מורכבת משתי יחידות: המשאית – יחידה קדמית הכוללת את המנוע, את תא הנהג וארגז מטען קדמי; והעגלה – יחידה אחורית הכוללת את ארגז המשאית האחורי (להלן: "המשאית" ו"העגלה" בהתאמה). החיבור בין שני החלקים נעשה באמצעות יצול שמותקן בחלק הקדמי של העגלה, ומחבר אותה למשאית.

ארגז המטען של המשאית והעגלה היו מוצפים במי גשם, והיה צורך לרוקן אותם מהמים לפני תחילת הנסיעה. את פעולותיו בשלב זה, מתאר התובע בתצהירו כדלקמן:

"אני עליתי לתא הנהג של המשאית, הנעתי את המשאית והרמתי את הארגז והעגלה באמצעות לחצן בתוך המשאית (מתקן ההרמה ההידראולי של המשאית והעגלה מופעלים ע"י לחץ שמן המופק מפעולת המנוע של המשאית). לאחר שארגז המשאית וארגז העגלה הורמו, היה צורך בפתיחת הדלתות האחוריות שלהם על מנת לאפשר למים לזרום החוצה מתוכם וכך לרוקן אותם. הדלת של ארגז המשאית נפתחת באמצעות לחצן בתוך תא הנהג של המשאית ואילו הדלת של העגלה נפתחת באמצעות ידית מכנית (ג'ויסטיק) המותקנת בחלק הקדמי של העגלה באזור היצול.

אני השארתי את המשאית מונעת, ירדתי מתא הנהג וניגשתי ליצול, שם מותקנת אותה ידית מכנית אשר באמצעותה ניתן לפתוח ולסגור את הדלת של ארגז העגלה. אני הזזתי את הידית מתוך מחשבה שכך הוא גורם לפתיחת דלת הארגז של העגלה, ששואבת את כוחה המכני ממדחס אויר (קומפרסור) המובנה בתוך המשאית.

בשלב זה, הבחנתי כי הדלת האחורית של הארגז של העגלה "תקועה" ולא נפתחת עד הסוף, ניגשתי לדלת וניסיתי לבדוק אם קיים בדלת מעצור אשר מונע פתיחתה, לפתע הדלת נסגרה ונטרקה בחוזקה רבה, לפני שהספקתי להרחיק את ידי וכף ידי הימנית נתפסה בין הדלת לדופן העגלה ונמחצה ועקב כך נחבלתי בידי הימנית.

כאמור, פעולת פתיחת וסגירת דלת העגלה שואבת את כוחה ממנוע המשאית. בזמן התאונה מנוע המשאית פעל והפעיל את מדחס "קומפרסור" אשר מפעיל את מנגנון פתיחת דלת העגלה. ככל הנראה, שלא במודע, אני ביצעתי פעולה הפוכה כאשר הזזתי את הידית שמפעילה את דלת הארגז של העגלה והיא סגירת הדלת ולא פתיחתה, ובזמן שהקומפרסור "המדחס" צבר מספיק אוויר כדי להפעיל את מנגנון הדלת, המנגנון פעל וגרם לסגירת הדלת על ידי.

האירוע המתואר לעיל ייקרא להלן "התאונה".

יש לציין כי ידי נמחצה ונשארה תקועה בין הדלת לדופן העגלה משך כ-3-4 דקות, בזמן שהתפתלתי מכאבים וצעקתי לעזרה, עד שהגיע אחי – מ' מ' – וחילץ אותי (ההדגשות במקור – מ.צ.)".

עדות התובע מהימנה עלי. לא מצאתי כי קיימות סתירות בינה לבין דבריו של התובע בפני הגורמים הרפואיים שטיפלו בו. היא נתמכת בעדותו של אחיו, מ' מ', שמסר כי הגיע למקום התאונה למשמע צעקותיו של התובע, מצא אותו כשכף ידו הימנית תקועה בין דלת לדופן העגלה, ועזר לו לשחרר את היד (ראה: סעיפים 5-6 לתצהירו). אציין כי התרשמתי שהתובע מתאר דברים בהווייתם, הן בנושא אופן התרחשות התאונה והן בנושא נזקיו, ואין הוא מנסה להעצים או להאדיר אותם.

התובע טוען כי התאונה הינה תאונת דרכים, כאמור כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), שכן מדובר במאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובעת השימוש לא שינה הרכב את ייעודו המקורי.

ואילו הנתבעת טוענת שאין מדובר בתאונת דרכים, שכן מדובר בפעולה של פריקה, המוחרגת מההגדרה של "שימוש ברכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד.

פעולות הטעינה והפריקה של מטען כשהרכב עומד, מוחרגות מהגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד – "... ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד (ההדגשה שלי – מ.צ.)".

מי גשם אינם "מטען". ההגדרה של "מטען" בשפה העברית היא, משא הנטען על כלי רכב לשם העברתו ממקום למקום. מי גשם אינם עונים להגדרה זו. הם אינם מהווים משא או כבודה, אין כוונה להעבירם ממקום למקום, והם אף לא הוטענו על ידי אדם על ארגז המשאית או על העגלה.

לפיכך יש לדחות את טענת הנתבעת, כי ריקון ארגז המשאית והעגלה ממי גשם שהצטברו בהם, מוחרג מהגדרת ה"שימוש", ולכן אין מדובר בתאונת דרכים.

במועד התאונה ביטחה הנתבעת בביטוח חובה את המשאית בלבד, ולא את העגלה.

לטענת הנתבעת, הואיל והעגלה הינה חלק עצמאי שחובר למשאית, ולא בוטח על ידיה, אין היא חבה לפצות את התובע.

אני דוחה גם טענה זו של הנתבעת.

המונח "רכב מנועי" או "רכב" מוגדר בסעיף 1 לחוק הפלת"ד:

"רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ... (ההדגשה שלי – מ.צ.)".

העגלה היא רכב נגרר או נתמך על ידי המשאית שאליה הייתה מחוברת בעת התאונה. הואיל והתאונה נגרמה עקב ניצול הכוח המיכני של המשאית, חבה מבטחת המשאית בפיצוי.

נזקיו של התובע

בעקבות התאונה סבל התובע מחבלת מעיכה בקצות אצבעות 2-3-4 בכף ידו הימנית, שהינה ידו השולטנית, עם שברים פתוחים. הוא עבר ניתוח לצורך הטריית הפצעים, קיבוע השברים ותפירת גיד מיישר באצבע 3.

ד"ר שאול גולדשטיין, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% עקב קשיון לא נוח באצבע 3.

הפסד שכר בעבר

התובע הוא מהנדס חשמל במקצועו. לפני התאונה עבד כשכיר בחברה. שכרו היה כ-16,100 ₪ ברוטו, ובניכוי מס הכנסה – כ-13,800 ₪.

לאחר התאונה נעדר התובע מעבודתו, עד שביום 30.4.20 הודיעה לו החברה על פיטוריו ביום 1.6.20.

לתובע אושרה חופשת מחלה ממועד התאונה עד יום 30.4.20, דהיינו במשך כארבעה חודשים.

התובע זכאי, איפוא, לפיצוי בגין הפסד השכר בתקופה זו. 13,800*4=55,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה – 68,370 ₪.

החל מיום 1.6.20 פתח התובע עסק עצמאי. מן הדו"חות הכספיים של העסק עולה, כי מאז פתיחתו הכנסותיו עולות מידי שנה. לפיכך לא הוכח הפסד שכר נוסף.

הפסד שכר לעתיד

התובע הינו בעל עסק עצמאי, שהכנסותיו עלו מידי שנה מאז פתיחתו. על מנת לאמוד את הפסדיו הצפויים של התובע בשל נכותו, יש לבחון את השפעתה של הנכות על הכנסות העסק.

התובע מסר בעדותו, כי בעסקו הפרטי הוא עושה את אותה עבודה שעשה כשכיר, אך בגלל נכותו הוא נאלץ להעסיק אנשים לצורך ביצוע פעולות פיזיות שדורשות מוטוריקה עדינה, הואיל ואין ביכולתו לבצען (ראה עדותו בעמ' 8 ש' 28, ובעמ' 9 ש' 8-24).

כאמור לעיל, עדות התובע אמינה עלי, ניכר כי הוא מתאר דברים כהווייתם, ללא העצמה.

בהיעדר יכולת לקבוע באופן מדויק את היקף ההוצאה של העסק בגין העסקת עובדים עקב הפגיעה בידו של התובע ועקב חוסר יכולתו לבצע פעולות הכרוכות במוטוריקה עדינה, יש מקום לפסוק פיצוי על דרך האומדנה. בעניין זה אביא בחשבון את גילו של התובע, ואת העובדה שכיום הוא עצמאי, וגיל הפרישה הצפוי לו כעצמאי הוא 70. לפיכך אני קובעת פיצוי בסך 180,000 ₪.

כאב וסבל

אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה בסכום גבוה מן הסכום המתקבל בגין 5% נכות, הואיל והתובע נפגע בשתי אצבעות נוספות מעבר לזו שבגינה נקבעה נכות, סבל משברים ונותח, ויש לשקף את הדברים בפיצוי בגין ראש נזק זה, על אף שלא נותרה נכות צמיתה באצבעות אלה.

לפיכך אני קובעת פיצוי בסך 18,000 ₪.

הוצאות ונסיעות 

בעבר: מדובר בראש נזק מיוחד, שיש להוכיחו בראיות. לא הוגשו קבלות. עם זאת, יש להניח כי התובע הוציא הוצאות שונות לצרכים רפואיים ולצורך נסיעות לטיפולים. על כן אני קובעת פיצוי על דרך האומדנה בסכום של 3,000 ₪.

בעתיד: מחוות דעת המומחה לא עולה צורך בהוצאות רפואיות בעתיד, ולכן אין מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.

עזרת צד ג'

התובע נזקק לעזרת בני משפחתו בתקופת ההחלמה מהפגיעה. הדבר נתמך גם בעדות אחיו, ונלמד מאופי הפגיעה ומן המסמכים הרפואיים. אני פוסקת פיצוי בגין עזרה זו בסך 5,000 ₪.

סיכום

נזקי התובע מסתכמים בסכום של 274,370 ₪.

סוף דבר

לפיכך תשלם הנתבעת לתובע סך של 274,370 ₪, ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ותשיב לו את האגרה ששילם.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ה, 25 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.