פס"ד בבקשה לצו קיום צוואה והתנגדות לבקשה

ההליך:

1. מונחות בפני 2 תובענות בעניין עזבון המנוחה, אמם של התובעת והנתבעים.

ת"ע 64800-10-20-  בקשה לצו קיום צוואת המנוחה שהוגשה על ידי בתה של המנוחה גב' ג. ס. (להלן: "התובעת ו/או ג.").

ת"ע 64801-10-20- התנגדות לבקשה לצו קיום צוואת המנוח שהוגשה על ידי שאר ילדיה של המנוחה (להלן: "הנתבעים" ו/או "המתנגדים"). 

2. התיק הועבר ע"י הרשם לענייני ירושה בהתאם להוראות סעיף 67 א (א) (1) לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965.

רקע עובדתי:

3. הצדדים הינם אחים ואחיות וילדיה של המנוחה.

4. המנוחה נולדה בשנת 1931 והלכה לעולמה ביום 26/1/2020. המנוחה הייתה אלמנה בעת פטירתה והשאירה אחריה 11 ילדים.

5. ביום 6/10/11 ערכה המנוחה צוואה בפני עדים, צוואה שנערכה על ידי עו"ד י. פ. (להלן: "עו"ד פ."), במסגרתה ציוותה המנוחה לתובעת את כל הזכויות שיש לה בדירה הנמצאת ברח' *** ב- *** והידועה כחלקה *** גוש *** (להלן: "הדירה"). עוד ציוותה המנוחה בצוואתה, כי כל הכספים שיישארו אחרי מותה וכל שאר עיזבונה, נכסיה וזכויותיה מכל מין וסוג יועברו לתובעת (להלן: "צוואת המנוחה").

6. התובעת הגישה לרשם לענייני ירושה בקשה למתן צו קיום צוואה לצוואת המנוחה והמתנגדים הגישו התנגדות לבקשה. התובענות הועברו לבית המשפט לענייני משפחה לאור הוראות סעיף 67 א (א)(1) לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה").

7. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית וכן תצהירים של שני עדים. המתנגדים הגישו גם כן תצהירי עדות ראשית למעט המתנגדים 2 ו- 3, ת. מ. ו-א. י.. המתנגדים לא הביאו אף עד לחקירה מטעמם. יש לציין, כי המתנגד מר מ. י. חזר בו מהתנגדותו לבקשה.    

8. התקיימו 3 ישיבות הוכחות. בדיון שנערך ביום 4/10/21 נחקר עו"ד פ. וחלק מהמתנגדים. בדיון שנערך ביום 9/2/23 נחקרה גב' ר. צ. מזכירתו של עו"ד פ. (להלן: "המזכירה") ואשר שימשה כעדה לצוואה. בדיון האחרון מיום 9/5/23 נחקרו שאר המתנגדים, התובעת ועדיה. הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים, ועתה הגיעה העת להכריע בבקשת התובעת למתן צו קיום צוואה לצוואת המנוחה והתנגדות הנתבעים לקיומה.

תמצית טענות הצדדים:

טענות הנתבעים: 

9. הטענות שהעלו הנתבעים בהתנגדותם לקיום צוואת המנוחה הן: המנוחה לאחר מות בעלה פיתחה תלות מוחלטת בתובעת אשר התבטאה בכך שהתובעת השתלטה עליה באופן טוטאלי בכל סדר יומה לנגד עיניהם המשתאות וחסרות האונים של ילידי המנוחה, לראיה צירפו המתנגדים סרטון וידאו בו מתבטאת המנוחה בשפה הערבית העירקית. לטענת המתנגדים התובעת תמיד צרחה על המנוחה וכעסה בלי סוף על המנוחה ולהם היה ברור, כי אמם המנוחה פוחדת מהתובעת.

10. המתנגדים טוענים, כי המנוחה נהגה לספר להם, בפעמים שביטאה את עצמה, את תסכולה מהתובעת וסיפרה, כי התובעת החזיקה בכרטיס האשראי של המנוחה, הוציאה כספים מחשבונה, משכה את כל כספי הפנסיה ועשתה בהם שימוש לצרכיה האישיים וכי התובעת לא דאגה לה ולא סיפקה לה את הצרכים המינימאליים, בעיקר מזון והמקרר היה תמיד ריק.

11. המתנגדים טוענים, כי התובעת לא שילמה חשבונות שוטפים של הדירה ונותרו חובות והם היו מקבלים פניות מגורמים שונים ואף קיבלו דיווחם, כי המנוחה הייתה מסתובבת לבד ללא כל פיקוח.

12. אחד מילדיה של המנוחה מר א. י. טוען, כי באחד המקרים ראה את המנוחה על כיסא גלגלים ואז הוא שאל את התובעת מדוע המנוחה נמצאת במרפסת בחום ואז התובעת אמרה לו שהיא לא מוכנה לטפל בה וביקשה שייקחו אותה לבית אבות ואז הוא פנה לשאר האחים והודיע להם מה שהתובעת מסרה לו.

13. המתנגדים טוענים, כי ליוו את אמם לבית עולמה ונושא הצוואה לא עלה כלל במהלך תקופת האבל וכל פעם שנשאלה התובעת על עניין זה בחרה למלא את פיה מים ולא ענתה באם קיימת צוואה לאמה המנוחה. לטענתם, התובעת הסתירה את דבר קיומה של הצוואה וכי נודע להם עליה רק בסמוך להגשתה לרשם. המתנגדים טוענים, כי התובעת ביצעה זממה רק לאחר מות אביהם.

14. המתנגדים טוענים, כי על המנוחה הופעלה השפעה בלתי הוגנת ועל כן דינה של הצוואה להיות מבוטלת וזאת בהתאם להוראות סעיף 30(א) לחוק הירושה. המתנגדים טוענים, כי המנוחה הייתה תלויה תלות מוחלטת בתובעת, אשר דאגה לבודד אותה. לטענתם, התובעת סעדה אותה באופן כושל והפעילה עליה לחץ לערוך את הצוואה וכי לתובעת היה חלק ומעורבות בעשיית הצוואה. עוד טוענים הנתבעים, כי יש להורות על פסילת הצוואה מחמת טעות שכן כוונת המנוחה הייתה לחלק את כל רכושה בחלקים שווים בין כל בניה.

15. כמו כן טענתם המרכזית של המתנגדים הינה, כי שליטת המנוחה בשפה העברית הייתה מזערית מאוד והיא לא ידעה עברית ברמת הבנה של אדם המבין את מהות הצוואה ולכן היא לא יכלה להבין את תוכן הצוואה. המתנגדים טוענים, כי המנוחה לא ידעה את השפה העברית למעט מילים בסיסיות ובגלל קשיי השפה היא אף נאלצה לעבוד כשוטפת כלים בבית חולים על מנת לא להיפגש פרונטאלית עם אנשים.

טענות התובעת: 

16. ביסוד טענותיה של התובעת מציינת, כי הצוואה של המנוחה ביטאה בצורה מלאה וחד משמעית את רצונה של המנוחה וכי אין לסטות ממנה. לטענתה, המתנגדים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם לגבי טענת אי הבנת המנוחה לשפה העברית וכי לא הבינה על מה היא חותמת. התובעת טוענת, כי המנוחה הבינה את תוכן הצוואה וחתמה עליה מרצונה הטוב והחופשי ללא כל השפעה.

17. התובעת מסתמכת על עדותו של עו"ד פ. אשר לטענתה מסר פרטים ספציפיים אודות מעמד חתימת הצוואה וכן ביחס למנוחה ולנסיבות עריכתה, מהמועד בו תואמה הפגישה עם המנוחה ועד לחתימתה עליה. התובעת מסתמכת גם כן על עדותה של המזכירה, שהייתה עדה לחתימה על הצוואה.

18. התובעת טוענת, כי עדותו של עו"ד פ. והמזכירה מחזקות את טענתה, כי המנוחה אכן דיברה עברית והבינה את תוכן הצוואה, לאחר שהוקראה לה ע"י עו"ד פ.. התובעת טוענת, כי הקראת הצוואה לא מצריכה ידיעה של קרוא וכתוב של השפה העברית, אלא רק הבנה של השפה.

19. לעניין ההשפעה הבלתי הוגנת על המנוחה, טוענת התובעת, כי לא הייתה כל תלות של המנוחה בה. לטענתה המנוחה הייתה בעלת חשיבה עצמאית, ניהלה את ענייניה בכוחות עצמה ולא הייתה תלויה באף אחד. לטענתה, במועד עריכת הצוואה המנוחה הייתה כשירה, נכחה אצל עו"ד פ. בעצמה והיא זו שביקשה לערוך את צוואתה.

20. לטענתה, נטל ההוכחה כולו, השכנוע והבאת הראיות, מוטל על המתנגדים לקיום הצוואה- הנתבעים כאן. לטענת התובעת, מדובר בצוואה שאינה לוקה בפגם בצורתה והיא עומדת בחזקת כשרות והמתנגדים לקיומה עליהם הראיה ואין גם שום מקום ועילה להורות על היפוך נטל הראייה כפי שהמתנגדים ניסו לטעון.

21. התובעת טוענת, כי אין כל יסוד לטענות כנגד הצוואה. באשר לטענת בעניין אי שליטת המנוחה בשפה העברית, הרי מדובר בטענה מגוחכת שנועדה אך להטעות את בית המשפט. לטענת התובעת, המנוחה שלטה בשפה העברית, גם אם המנוחה התקשתה להתבטא במילים מסוימות בשפה העברית. באשר לטענת המתנגדים כי חוסר יכולתה של המנוחה לקרוא צוואה בעברית, מהווה פגם מהותי הרי בפועל הצוואה הוקראה והוסברה למנוחה.

מתווה הכרעה:

22. נקודת המוצא בתביעות כגון דא היא עיקרון כיבוד רצון המת. ההנחה היא, כי צוואה מבטאת את רצונו האמתי והמלא של המת לאשר ייעשה בנכסיו לאחר מותו, והאופן בו יחולק עזבונו לאחר לכתו מן העולם. הצוואה משקפת את האוטונומיה שלו כפרט ואת זכותו החוקתית בקניינו. כיבוד רצונו של המת להורות מה ייעשה ברכושו הינו חלק מכבוד האדם שלו (ראו: דנ"א 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני, נט(6) 653 (2005) ובע"מ 4990/12 מ.ז. נ' ח.ז. (פורסם בנבו, מיום 13.12.2012)).

23. כפועל יוצא, בבוא בית המשפט לבחון צוואה עליו לכבד את רצון המת ולהימנע ככל האפשר מפגיעה בחופש הציווי. בית המשפט ככלל, ימעט לבטל או לשנות צוואה ועל המבקש לעשות כן להרים נטל כבד ביותר לצורך הוכחת טיעוניו (ראו: ע"א 724/87 ורדה כלפה (גולד( נ' תמר גולד, מח(1) 22 (1993) ובע"מ 11116/08 פלוני נ' אלמוני (פורסם בנבו, מיום 5.7.2012)).

24. כאמור, מצווים אנחנו לכבד את רצון המת, אך כלל לא פחות חשוב הוא גם לבטל צוואה כאשר ישנו פגם מהותי בכושר השיפוט של המצווה, או כאשר מוכח שהצוואה לא נערכה מתוך רצון חופשי ואמתי (ראו: ע"א 5185/96 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, מט(1) 318 (1995) (להלן: "פרשת מרום").

פגמים בצוואה וסוגיית נטל ההוכחה:

סעיף 20 לחוק הירושה התשכ"ה 1965 קובע "צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".

26. לגבי צוואה בעדים קובע סעיף 25(ב)(2) לחוק הירושה, שלושה מרכיבי יסוד: קיומו של מצווה, כתב ושני עדים.

27. ככלל, נטל השכנוע מוטל על בעל הדין המתנגד לקיום הצוואה, ככל שלא נפלו בגדרה פגמים צורניים (ראו: ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה ואח', נה(3) 837 (2001) וע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346 (1979)).

28. בהעדר פגם צורני בצוואה, הנטל נשאר ומוטל על המתנגד גם במקום שמערכת הנסיבות מלמדת על קיומה של תלות יסודית ומקיפה של המצווה בנהנה. מערכת הנסיבות, יש בה כאמור כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכמו של מבקש הקיום, אך לא את נטל השכנוע (ראו: פרשת מרום ות"ע (ת"א) 2820/00 עזבון המנוח רייזר ז"ל נ' רייזר (פורסם בנבו, מיום 18.9.2003)).

מעורבות בעריכת הצוואה, השפעה בלתי הוגנת:

29. על המתנגד לקיום הצוואה הטוען להשפעה בלתי הוגנת, מוטל הנטל להוכיח, כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמתי של המצווה ושהצוואה נעשתה מתוך אותה השפעה אסורה.

30. הוראות סעיף 30(א) לחוק הירושה קובעות:

"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה"

31. סעיף 35 לחוק הירושה קובע, כדלקמן:

"הוראות צוואה, פרט לצוואה בעל- פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראות הצוואה המזכה בן- זוגו של אחד מאלה- בטלה".

32. הוראות סעיף 35 לחוק הירושה, מכוונות לשלוש חלופות, בהתקיים אחת מהן ניתן יהיה לקבוע כי קיימת מעורבות בעריכת הצוואה: מי שערך אותה, מי שהיה עד לעשייתה ומי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה.

33. הביטוי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" של הצוואה, הינו ביטוי גמיש ומתמלא תוכן בהתאם לנסיבות המקרה. המבחן האם פלוני לקח חלק בעריכת צוואה אם לאו, הינו בסופו של דבר, מבחן השכל הישר ויש לבחון את מידת המעורבות וחומרתה. ככל שהמעורבות הינה גדולה יותר, כך ייטה בית המשפט לראות בה כמעורבות הפוסלת את הצוואה. לא כך הדבר, כאשר מדובר בעזרה ותמיכה במנוח, לצורך הגשת רצונו בכתיבת צוואתו (ראו: ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, נט(3) 1 (2004)).

34. נקבע, כי אין לראות השפעה בלתי הוגנת בשיחות מקדימות או בשליחות מטעם המצווה לצורך עריכת צוואה (ראו: ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, נד 19 (1) (2000)), אף לא כאשר הנהנה הביא את המנוח למשרד עורך הדין ואף שוחח עם עורך הדין (ראו: ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, נה(3) 837 (2001)), וגם מקום שהנהנה שילם את שכר טרחתו, אין בכך משום נטילת חלק פסול בעריכת הצוואה (ראו: ע"א 760/86 רוזן נ' שולמן, פ"ד מג(3) 586 (1989)).

35. כאשר המצווה היה כשיר וידע טיבה של צוואה מהי, הפסיקה לא מצאה בפרמטרים אלו עדות למעורבות נהנה מצוואה בעריכתה. המבחן הוא מבחן השכל הישר וכל מקרה ייבדק על פי נסיבותיו (ראו: ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, פ"ד נט(3) 1 (2004)).

36. לא כל השפעה נחשבת להשפעה בלתי הוגנת. השפעה בלתי הוגנת נתפסת כהתנהלות מצד הנהנה בעלת גוון פסול, אשר יש בה כדי לשנות או להסיט את רצונו החופשי של המצווה. נקבע, כי הכוונה להשפעה שאינה שגרתית, שיש בה מרכיב של אי- הגינות במושגים של מוסר אישי או חברתי (ראו: ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, פ"ד מט(2) 441, 447 (1995); ע"א 5185/93 היועץ המשפטי נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 331 (1995)).

37. בהתאם לפסיקה, נטל ההוכחה לעניין השפעה בלתי הוגנת, מוטל על הטוען לקיומה של השפעה כזו, ואין די ב"חשש להשפעה" בלבד, אלא נדרשות ראיות משמעותיות המקיימות תשתית ברורה (ראו: ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינבורט, כב (2) 138 (1968)).

38. השפעה בלתי הוגנת שוללת את רצונו החופשי והאמתי של המנוח, באופן שתוכנה של צוואתו אינו מהווה ביטוי לרצונו, אלא לרצונם של המשפיעים עליו.

39. הפסיקה הציעה ארבעה מבחנים לבחינת סוגיית השפעה בלתי הוגנת. המבחנים שנקבעו הינם מצטברים. השופט מצא בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, נב (2) 813 (1998) (להלן: "עניין מרום") מסכם את ארבע אבני הבוחן אשר יסייעו לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת: עצמאות, תלות, קשרי המנוח עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה.

מבחן הראשון- מבחן עצמאותו הגופנית והשכלית של המנוח:

40. מבחן העזר הראשון, מחייב את בית המשפט לבחון האם המנוח היה עצמאי, הן מהבחינה השכלית הכרתית והן מהבחינה הפיזית, במועד עריכת הצוואה. הדגש צריך להיות על העצמאות השכלית- הכרתית, כאשר ייתכן שעצמאות זו תחפה על קיומה של תלות פיזית לצורך בחינת כושרו של המצווה (ראו: ת"ע (ת"א) א' ל' נ' ש' א' (פורסם בנבו, מיום 17.1.2016)).

41. לשם כך, על בית המשפט לבחון גם את כשרותו של המנוח ולבחון את מצבו הנפשי, המנטלי והגופני, ולהעריך האם המצב בו היה נתון עלול היה להשפיע על יכולתו "להבחין בטיבה של צוואה" (ראו: ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, מח(3) 705 (1994) (להלן: "עניין קרן לב"י") ורע"א 7019/94 גדעון ליפבסקי נ' עמליה דן (פורסם בנבו, מיום 6.1.1997)). לצורך כך, התוותה הפסיקה שלושה פרמטרים עיקריים:

א.             מודעותו של המצווה לעצם עריכת הצוואה.

ב.              מודעותו של המצווה להיקף רכושו.

ג.              מודעותו של המצווה לתוצאות עשיית הצוואה ביחס ליורשיו.

(ראו: ע"א 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל, לה(3) 101, 105 (1981) ותע (ת"א) 40917-10-17 ש' א' נ' ד' ג' ש' (פורסם בנבו, מיום 21.9.2020)).

נטל השכנוע בדבר היעדר הכשרות לצוות מוטל על המתנגדים. מדובר בנטל הוכחה כבד המחייב הבאת "ראיות ממשיות וברורות" (ראו: בע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, מיום 11.6.2017) ועמ"ש (חיפה) 27565-09-16 ל.נ נ' ע.ד (פורסם בנבו, מיום 2.4.2017 ופסק הדין בעניין קרן ליב"י, בעמ' 734).

מבחן העזר השני- מבחן התלות והסיוע בין הזוכה לבין המצווה:

42. מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנים, והאם קשר זה התבסס על מתן סיוע שהמצווה נזקק לו. נפסק, כי סיוע של אדם אחר עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם המסייע לו.

מבחן העזר השלישי- מבחן קשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על- פי הצוואה:

43. הכרעה בשאלה אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנים, יכולה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנים. במידה ויתברר, כי המצווה בתקופה הרלבנטית היה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שאכן היה המצווה תלוי בנהנית מהצוואה.

מבחן העזר הרביעי- מבחן נסיבות עריכת הצוואה, לרבות מידת מעורבותו של הזוכה בעריכתה.

44. המבחן זה בודקים את נסיבות עריכת הצוואה ועד כמה הנהנה בצוואה היה מעורה בעריכת הצוואה ואיזה חלק הוא נטל בעריכתה. במבחן זה יש לבדוק את מידת מעורבותו של הנהנה וככל ויוכח כי מעורבותו הייתה משמעותית וגדולה ניתן יהיה להורות על פסלות הצוואה.

45. יש לציין כי עפ"י ההלכה הפסוקה אין חובה שיתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל ולמעשה די בקיומו של אחד המבחנים האמורים בכדי להורת על פסלות הצוואה.

מן הכלל אל הפרט:

46. במסגרת התובענות על ביהמ"ש להכריע ב- שלוש טענות שהעלו הנתבעים והם:

• האם הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצידה של התובעת ויש להורות על ביטולה בהתאם להוראת סעיף 30(א) לחוק הירושה.

• האם יש בפעולות של התובעת בקשר לצוואה, כדי להביא לבטלותה, מחמת הוראותיו של סעיף 35 לחוק הירושה.

• האם אכן המנוחה חתמה על הצוואה מחמת טעות ו/או הטעיה ואו חוסר הבנה, והאם אכן המנוחה לא הבינה את השפה העברית במידה מספקת כדי להביע את רצונה בפני עורך הצוואה ביחס לתוכן הצוואה שהיא מבקשת לערוך והאם הבינה את אשר נכתב בצוואה?

47. לאחר שמיעת ראיות ועדויות הצדדים, ולאחר בחינה ושקילה מעמיקה, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעים לא עמדו בנטל שמוטל עליהם ולא הוכיחו, כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת. לא הוכח כלל וכלל, כי התובעת נטלה חלק בעריכת הצוואה וגם לא הובאה שום ראייה לכך כי התובעת הייתה מעורבת באופן ישיר ומרכזי בעריכתה וסייעה למנוחה לערוך את הצוואה, וגם אם הייתה כל התערבות, אין בה כדי ליצור התערבות כלשהי של התובעת שאינה לגיטימית. כמו כן לא עלה בידי המתנגדים להוכיח, כי המנוחה לא הבינה ולא דיברה את השפה העברית.

48. תחילה מצאתי לסלק מדרכי את טענת הנתבעים, כי יש להורות על היפוך נטל הראייה. מעיון בצוואה עצמה עולה על פניו, כי קיימים כל יסודות הצוואה בעדים לפי סעיף 20 לחוק הירושה, קיים גם סדר כרונולוגי בתהליך עריכת הצוואה כאשר בגוף הצוואה נרשם מפורשות דבר הצהרת המנוחה-המצווה, כי "זו צוואתי", ולאחר שהצהירה כי זה הוא רצונה חתמה בפניהם על הצוואה, ושני העדים חתמו כעדים על הצוואה באותו מעמד. משכך, לא מצאתי כי במקרה זה מתקיימים התנאים להיפוך נטל הראייה.

מבחן עצמאותו הגופנית והשכלית של המנוחה:

49. מחומר הראיות, ואף מעדויות הנתבעים עצמם והתובעת עולה, כי התובעת הייתה, בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, אישה עצמאית מבחינה פיזית, שכלית והכרתית והתגוררה בדירתה. המנוחה הייתה אישה צלולה בדעתה. מעדויות התובעת והמתנגדים, עולה כי המנוחה, וחרף גילה, עבדה בבית חולים *** ב- *** למשך 10 שנים. המנוחה הייתה עצמאית ונסעה לעבודתה בכוחות עצמה וללא כל עזרה של מי מבני משפחתה.

50. המתנגדים טענו, כי אמם המנוחה נסעה לעבודה בהסעה מסודרת על מנת להראות כי המנוחה לא יכלה לנסוע לבד, אולם לא מצאתי לקבל טענה זו, אשר אין בה להעיד כי המנוחה לא יכלה לנסוע לבד וגם טענה זו נטענה ללא שום ראיות ו/או אסמכתאות. ולמעלה מן הצורך בנה של המנוחה מר י. י. העיד, כי אמו הייתה נוסעת באוטובוס לעבודה. וכך העיד מר י. י. בעניין זה:

ש. באיזה אמצעי תחבורה היא הגיעה לעבודה, היא הייתה נוהגת לשם?

ת. היא הייתה נוסעת באוטובוס.

ש. איזה קו אוטובוס?

ת. זה היה לפני 40 שנה.

ש. בחזור גם כן הייתה נוסעת באוטובוס?

ת. כן.

ראה עדותו בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 13 – 18.   

51. ולשאלת ביהמ"ש באותו עניין של הנסיעה לעבודה מר י. י. ענה:

לשאלת בית המשפט:

ש. באיזה אוטובוס אמא שלך נסעה?

ת. בקו הרגיל. אמא שלי הייתה בריאה

ראה עדותו בעמוד 19 לפרוטוקול שורות 4 – 6.

52. יש לציין ולהדגיש, כי מבחן העצמאות הגופנית והשכלית נבחן בתקופת הזמן שקדמה לעריכת הצוואה ולא לאחר עריכתה. מצבה הגופני והבריאותי של המנוחה התדרדר רק בשנת 2016 עת קיבלה אירוע מוחי ורק ממועד זה הפכה להיות תלותית, מבולבלת ונפגע כושרה הגופני והשכלי. עוד יש לציין ולהדגיש, כי אף בחומר הרפואי נכתב מפורשות, כי עד לאירוע המוחי, המנוחה הייתה עצמאית בתפקודה וערכה קניות לבד, וזאת בניגוד מוחלט לניסיון המתנגדים לטעון אחרת.

53. תימוכין לנאמר לעיל אף מקבל חיזוק מעדות הבת צ. ב. שהיא אחת המתנגדות. גב' צ. ב. העידה, כי מצבה של אמה המנוחה הורע והתדרדר רק לאחר האירוע המוחי שהיא קיבלה וכי עד לאירוע היא הייתה עצמאית בתפקודה וכך הייתה עדותה בעניין זה בפני ביהמ"ש:

ש. עד שאמך קיבלה אירוע מוחי ראשון היא הייתה עצמאית, מבשלת ועושה קניות בעצמה וניהלה את משק הבית שלה ביד רמה.

ת. נכון.

ראה עמוד 30 לפרוטוקול  שורות 32 – 33.  

54. תימוכין לגרסה זו נמצא גם בעדותו של עו"ד פ. שהעיד כי המנוחה נראתה בסדר גמור, דעתנית, אסרטיבית והיא התבטאה בצורה ברורה לגמרי. עו"ד פ. העיד, כי לא הייתה לו כל סיבה לפקפק במצבה הבריאותי ולא הייתה גם כל סיבה לבקש אישור רפואי. עוד העיד עו"ד פ., כי התרשם מהמנוחה, מתפקודה חרף גילה וכך הייתה עדותו בעניין זה:

ש. יש עוד משהו שהחסרת בפרטים, לברר את מצבה, אם היא הייתה מצויה בתאריך הנוכחי של עשיית הצוואה, איפה היא גרה, כתובת מלאה, אם היא ידעה את תעודת הזהות שלה, שהיא מתמצאת מבחינה קוגניטיבית, בריאותית.

ת. גם בעת שהיא באה אליי לעשות את צו הירושה אחרי בעלה וגם בעת עריכת הצוואה לא הייתה לי שום סיבה לפקפק במצבה הבריאותי, לא הייתה לי שום סיבה לבקש אישור רפואי, היא הייתה נראית בסדר גמור, דעתנית, אסרטיבית והיא התבטאה בצורה ברורה לגמרי.

ראה עמוד 7 לפרוטוקול  שורות 10 – 15.  

כמו כן העיד עו"ד פ.:

ש. אתה יכול לספר לי על יכולת התקשור איתה?

ת. היא הייתה מאוד דעתנית, היה לה מבטא עירקי אני חושב, היה לה קול חזק והיא הייתה מאוד אסרטיבית וחד משמעית. אני מדבר מזיכרוני

ראה עמוד 3 לפרוטוקול  שורות 16 – 18.  

מבחן התלות והסיוע בין הזוכה לבין המצווה:

55. כפי שעולה מחומר הראיות ומעדויות הצדדים המנוחה נזקקה אכן לעזרת התובעת בעיקר בתקופה שלאחר האירוע המוחי ולא לפני זה. מחומר הראיות מעדויות כל בעלי הדין, כי בטרם האירוע תפקדה המנוחה בצורה טובה ולא הייתה לה תלות מוחלטת בתובעת. הבן י. י. העיד שהוא היה מבקר אצל אמו וכך מסר בעדות:

"אני לא מדבר על התקופה ההיא. היינו מבקרים שם כל המשפחה בשבתות כשאמא שלי הייתה בסדר לפני האירוע".

ראה עדותו בעמוד 19 לפרוטוקול שורות 1 – 2.

56. כך גם העיד הבן ע. י. שאמר, כי הוא היה מבקר את אמו ומגיע לאכול אצלה באופן קבוע גם באמצע השבוע וגם בסופי שבוע (ראה עדותו בעמוד 72 שורות 8 – 9). גם הבן א. י. העיד, כי הוא היה מגיע בסופי שבוע וגם בחגים לבקר את אמו. כך גם הבן א. י. אשר העיד, כי הוא היה כל הזמן עם המנוחה "לא, לא, לא. הייתי איתה כל הזמן. כל הזמן. לא עזבתי את אמא לרגע" (ראה עמוד 83 לפרוטוקול שורות 12 – 14).

57. כאמור המתנגדים בעצמם העידו, כי הם ביקרו את אמם המנוחה באפון סדיר וקבוע והם לא העידו כלל וכלל כי הביקורים נערכו תחת השגחתה או פיקוחה או בליוויה או בשליטתה של התובעת. מהעדויות אף עולה, כי כל אחד היה מגיע לבקר את אמו המנוחה לבד וללא נוכחותם של ילדים נוספים. אי לכך לא ניתן לקבוע, כי המנוחה הייתה תלויה אך ורק בתובעת.

58. מהעדויות והראיות שהובאו בפני עולה, כי מערכת היחסים בין המנוחה לבין התובעת הייתה מערכת יחסים רגילה ולא הדוקה וקרובה. לא הוכח ע"י הנתבעים, כי התובעת שלטה במנוחה, כפי שטענו בהתנגדותם, וכי התובעת היא זה שניהלה את כל ענייניה בתקופה הרלוונטית ליום עריכת הצוואה, נהפוך הוא, מהראיות עולה, כי כמעט רוב המתנגדים ביקרו את המנוחה והיו בקשר אתה. לא הוכח כלל וכלל ע"י המתנגדים, כי התובעת הייתה מעורבת בלעדית בחיי המנוחה, וכן לא הוכח כלל וכלל, כי המנוחה הייתה תלויה פיזית בבתה התובעת עד שניתן להניח כי נשלל רצונה החופשי והבלתי תלוי.

59. מהראיות והעדויות שנשמעו לא עלה, והנתבעים לא הצליחו להוכיח, כי המנוחה הייתה תלוי במידה רבה בתובעת. הנתבעים לא הכחישו, כי המנוחה הייתה עצמאית, התניידה לבד ועשתה פעולות רבות בעצמה, וללא כל עזרה, בתקופה הרלוונטית למועד עריכת הצוואה.

60. ולמעלה מן הצורך, ומבלי להמעיט בקביעות שלעיל, טבעי הוא כי המנוחה בהיותה אישה מבוגרת, הזקוקה לסיוע ועזרה בערוב ימיה, תיזקק לסיועם ועזרתם של ילדיה האהובים עליה או הגרים בקרבתה והתובעת הייתה שם כמו כל בת טובה שדואגת ועזרה לה. בכל מקרה, וכפי שקבעתי לעיל, לא הוכח, כי המנוחה נזקקה לסיוע ועזרת התובעת באופן יסודי ובלעדי וכי היא הייתה תלויה תלות מוחלטת בה.

מבחן קשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על- פי הצוואה:

61. במקרה שלנו וכפי שעולה מחומר הראיות, המנוחה הייתה בקשר גם עם הנתבעים הגם שלא מדובר בקשר יומיומי אך לא היה ניתוק ביניהם. מעדויות הצדדים עולה, כי המנוחה הייתה בקשר עם כל בני המשפחה.

62. מחומר הראיות עולה, כי המנוחה הייתה בקשר גם עם אנשים אחרים חוץ מבני משפחתה, המנוחה עבדה בבית חולים וסביר גם כן להניח, כי היא הייתה בקשר ומגע עם אנשים בעבודה שלה. לא ניתן לומר במצב דברים המתואר לעיל, כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, המנוחה הייתה מנותקת לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריה עם אחרים היו מועטים ונדירים.

63. בכל מקרה, לא הובאו ראיות, ולו הקל שבהן, על ידי המתנגדים המוכיחות, כי המנוחה הייתה תלויה פיזית בתובעת או מי מטעמה עד שניתן להניח כי נשלל רצונה החופשי והבלתי תלוי כדרישת הפסיקה.

מבחן נסיבות עריכת הצוואה, לרבות מידת מעורבותו של הזוכה בעריכתה:

64. טענת המתנגדים, כי התובעת היא זו שניהלה את כל ענייניה של המנוחה ואף ניצלה אותה ועשתה שימוש בכספיה וזנחה אותה, לא היה לה כל תימוכין. טענות הנתבעים בעניין זה נטענו בעלמא וללא כל ראיות ואסמכתאות. מעדויות הצדדים, ללא יוצא מן הכלל, עולה כי כל המתנגדים הסכימו והשלימו עם העובדה, כי התובעת הייתה האחראית על המנוחה, לקחה אותה לביתה לשנתיים וטיפלה בה, כאשר לשאר המתנגדים לא היה חלק ניכר ומשמעותי בעניין זה, למעט ביקורים, כפי שהם בעצמם העידו.

65. על נסיבות עריכת הצוואה נלמד מפיו של עו"ד פ. שזומן למתו עדות ונחקר ע"י ב"כ בעלי הדין. אציין כבר בשלב זה, כי עדותו של עו"ד פ. הותירה בי רושם חיובי, לא מצאתי טעם לפקפק בה, ועדותו מקובלת עלי באופן מלא. עו"ד פ. אישר בעדותו, כי הוא ערך את הצוואה של המנוחה נשוא התיק דנן ותיאר בצורה כרונולוגית ומפורטת את השתלשלות ונסיבות עריכת הצוואה.

66. גם טענת המתנגדים, כי התובעת היא זו שעומדת אחר הצוואה שערכה המנוחה לא גובתה באסמכתאות או בראיות ונטענו בעלמא. אכן התובעת אישרה, כי היא זו שקבעה את הפגישה של המנוחה עם עו"ד פ., אולם הדבר נעשה ללא ידיעתו של עו"ד פ.. עו"ד פ. אישר בעדותו בפני ביהמ"ש, כי הפגישה תואמה עם מזכירתו והוא לא ידע כלל על תיאום הפגישה ומי עשה אותה, כך שלא הייתה לתובעת כל מעורבות למעט קביעת מועד. גם עו"ד פ. וגם מזכירותו, שהעידה גם היא בפני ביהמ"ש, אישרו כי התובעת לא נכחה במשרד עו"ד פ. עת נערכה צוואת המנוחה.

67. עו"ד פ. ומזכירתו, שקיבלה את פניה של המנוחה, העידו על מהלך הפגישה שהתקיימה עת הגיעה המנוחה למשרד לצורך חתימה על הצוואה. המזכירה העידה שזו הייתה הצוואה הראשונה שהיא שימשה בה כעדה ולכן היא זכרה את האירוע והמפגש שהיה בינה לבין המנוחה. המזכירה אישרה, כי המנוחה הגיעה למשרד לבדה וכי איש לא המתין לה בהמשך גם בחדר ההמתנה. המזכירה אישרה שהמנוחה מסרה לה, כי היא הגיעה לעניין הצוואה וגם אישרה שהמנוחה דיברה אתה בשפה העברית בטרם כניסתה לחדרו של עו"ד פ.. וכך הייתה עדותה בעניין:

ש:            מה קרה? מי ישב בזמן שדיברו איתה על צוואה?

ת:             היא נכנסה לעו"ד י. פ. ביחידות וישבה מולו וכתבה איתו את הצוואה.

ש:            מה זאת אומרת כתבתה? היא כתבתה?

ת:             לא. הוא כתב בכתב יד והיא אמרה לו מה לרשום, ולמי להוריש.

ש:            איך את יודעת? את לא היית בחדר?

ת:             עבדנו 2 מזכירות, עבדתי בתור משרת סטודנט בשעות הערב ו-3 ימים בשבוע במשך 3 שעות, את הפגישות תיאמה המזכירה השניה, עו"ד י. פ. שהיינו מתחילים לעבוד היה עובר איתי על היומן לראות..

ב"כ התובעת: כאשר התשובה לא מוצאת חן בעיני חברתי לא ניתן לקטוע את התשובה של העד, ברגע שבוחרים לשאול את העד שאלה יש זכות לתשובה. 

ממשיכה בחקירה נגדית לעו"ד רובין:

ש:         הגיעה המנוחה נכנסה לחדר של עו"ד פ.?

ת:          נכון.

ש:         היית נוכחת?

ת:          הייתי נוכחת אחרי כמה דק'.

ש:         כמה דק' לקח לעשות את הצוואה?

ת:          משהו כמו 15-20 דק'.

ש:         הוא כתב בכתב יד ומה הלאה?

ת:          אחר כך קרא לי להיכנס ולהקליד את הצוואה, אחרי הגעת הנתונים ביקש ממני להיכנס לשמש עדת צוואה, הוא הציג בפני את המנוחה לפי ת.ז ואז הקריא בפנינו את הצוואה, הסעיפים ושאל א ותה מס' פעמים אם היא בטוחה שהיא רוצה להמשיך

ש:         מה לגבי השפה?

ת:          דיברה עברית.

ראה עדותה בעמוד 41 לפרוטוקול שורות 12 - 34.

68. המזכירה גם תיארה בעדותה את מעמד החתימה בו הוכנסה המנוחה לחדרו של עו"ד פ. על מנת שתשמש כעדה על הצוואה. העדה אישרה את הקראת תוכן הצוואה לעדה בשפה העברית על ידי עו"ד פ.. העדה גם אישרה כי עו"ד פ. שאל את המנוחה לעניין רצונה להוריש את כל רכושה לבתה התובעת וכך העידה:

              ש:למה את היית עדה?

   ת:אני נכנסתי, עו"ד י. פ. הציג את המנוחה בפני זיהינו אותה לפי הת.ז שצילמתי, לאחר מכן הוא הקריא לי ולה את הצוואה בשפה העברית ואחרי שהוא סיים להקריא הוא שאל אותה אם היא בטוחה שהיא רוצה להוריש ל-ג. ס. את כל הרכוש שלה, שאל כמה פעמים אם היא בטוחה כי יש לך עוד ילדים, והיא בשלב מסוים כעסה ואמרה זה הרכוש שלי ואני יעשה בו מה שאני רוצה.

ראה עמוד 43 לפרוטוקול שורות 12 – 17.    

69. גם עו"ד פ. בעדותו מסר, כי הוא שאל את המנוחה כמה פעמים באם היא בטוחה שהיא רוצה להוריש את כל רכושה לבתה התובעת והמנוחה ענתה לו בכן. עו"ד פ. גם העיד, כי הוא שאל אותה באם היא רוצה לתת לשאר הילדים. עו"ד פ. אף העיד, כי בשלב מסוים ולאחר חזרה על שאלות אלו התעצבנה המנוחה. בשל חשיבות הדברים אני רואה לנכון לצטט חלק גדול מעדותו של עו"ד פ.:

ש. אני שואלת על עריכת הצוואה. הגיעה אליך המנוחה, תתאר לנו מה היה.

ת. היא נכנסה אליי, התיישבה, שאלתי אותה מה היא רוצה לעשות ומה היא רוצה לכתוב בצוואה והיא אמרה לי "אני רוצה לתת את כל מה שיש לי, את כל החלק שלי בדירה, את הכספים ואת כל מה שיש לי לבת שלי ג.".

ש. היא אמרה את המילה צוואה?

ת. כן.

ש. היא אמרה "זכויות שלי"?

ת. היא אמרה "החלק שלי". אמרתי לה מתוך ידיעה אישית שיש לה 10 ילדים ולמה היא רוצה לתת רק ל-ג. והיא אמרה לי באופן חד משמעי "אני רוצה לתת כל מה שיש לי בעולם הזה ל-ג.". ניסיתי לברר למה וכשחזרתי על זה אם הבנתי אותה נכון, אמרתי לה שז"א שאף ילד שלה לא יורש אותך רק ג..

ש. האם אמרת יורש?

ת. כן. ואז היא אמרה לי שוב "אני עושה מה שאני רוצה", היא אמרה את זה בצורה חד משמעית, אפילו קצת בכעס "אני קובעת למי לתת ואני יודעת בדיוק מה אני רוצה".

ש. מי היה נוכח איתך בחדר בזמן הזה?

ת. רק אני. שאלתי יותר מפעם ויותר מפעמיים אם היא בטוחה בזה והיא אמרה "אני בטוחה ואעשה מה שאני מרגישה ומה שאני רוצה". קשה לי להיזכר במקרה אחר שמישהו היה כל כך ממוקד וכל כך חד משמעי כמו בתיק הזה, בגלל זה אני זוכר את המפגש, היא ממש גם כעסה עליי.

ש. מה עוד דיברתם? היא מסרה לך את הפרטים של גוש, חלקה וכו'?

ת. לא. אני חושב שהיה לי מצו הירושה הקודם שעשיתי. גם שאלתי אותה אם מישהו משפיע עליה והיא אמרה לי "לא, אני מחליטה" ונתנה לי להבין שאין לי מה לשאול אותה יותר. היא הייתה מאוד חדה וחד משמעית.

ראה עמוד 6 לפרוטוקול שורות 3 – 24.

70. ובהמשך חקירתו העיד:

ש. איך אתה עושה את הצוואה, יש לך רישומים, אתה עושה בכתב יד, מדפיס ישר?

ת. יש לי מסכים של צוואה, שלד, ואז אני מוסיף את הדברים הספציפיים, סעיפים אם צריך.

ש. אתה מקליד פיזית?

ת. לא. אני כותב, מעביר את זה לפקידה, היא מקלידה את זה, אני עושה הגהה ואם צריך לתקן שוב פעם אני מתקן.

ש. האם היא קראה את הצוואה?

ת. אני הקראתי לה.

ש. והיא הבינה כל מילה?

ת. כן וגם שאלתי אותה אם היא מבינה והיא אמרה לי שכן. לקראת סוף הפגישה היא קצת התרעמה עליי שאני שואל אותה כל כך הרבה פעמים.

ש. וכל זה בעברית?

ת. כן.

ראה עמוד 7 לפרוטוקול שורות 18 – 30.

71. עו"ד פ. גם העיד שהוא הכיר את המנוחה קודם לעריכת הצוואה מטיפול קודם בתיק של בעלה של המנוחה, כאשר ערך צו ירושה. עו"ד פ. אף מסר, כי הפרטים לעניין זהות הדירה היה לו מהתיק הקודם שטיפל בו. גם לעניין התשלום עו"ד פ. העיד, כי אצלו משלם רק מי שעורך את הצוואה, כך שגם בעניין תשלום שכ"ט התובעת לא הייתה מעורבת כלל וכלל.  

72. גרסת עו"ד פ. לעניין נסיבות עריכת וחתימת הצוואה לרבות הסבריו למנוחה, זכתה לאמוני ואני מקבל אותה. לא מצאתי כל טעם לפקפק בעדותו, ולא הובאו ראיות מטעם המתנגדים להפריכה. מעדות זו של עו"ד פ. ומזכירתו, עולה במפורש, כי עו"ד פ. פעל כראוי בעריכת צוואה, הוא נפגש לבד עם המנוחה, הכין את הצוואה בהתאם לרצונה המפורש של המנוחה, הקריא והסביר למנוחה את תוכן הצוואה, וזו חתמה לאחר שהבינה על מה חותמת.

73. עדות עו"ד פ., שאותה אני מקבל, הינה עדות מהימנה ומשקפת את אשר התרחש בעת עריכת הצוואה וחתימת המנוחה על הצוואה מוכיחה, כי לתובעת לא הייתה כל מעורבות בעריכת הצוואה. עו"ד פ. העיד, כי התובעת לא פנתה אליו כלל וכלל, המנוחה היא זו שהגיעה אליו למשרד וביקשה לערוך צוואה עבורה ועדות זו מחזקת את גרסת התובעת וכן את מסקנת ביהמ"ש, לפיה התובעת לא הייתה מעורבת בעריכת הצוואה ולא מתקיימים הוראות סעיף 35 לחוק הירושה.

74. גם אם נניח כי אכן הייתה היכרות קודמת בין התובעת ומאחר והיא זו שקבעה את מועד הפגישה ואולי גם הביאה את המנוחה למשרדו של עו"ד פ. לצורך עריכת הצוואה, אין כלום בהיכרות מוקדמת בין התובעת לבין עו"ד פ., ולא ניתן ללמוד מכך על מעורבות כלשהי בעריכת הצוואה; יתרה מכך, גם אם נניח שהתובעת היא זו שיצרה קשר עם עוה"ד פ. לשם עריכת הצוואה, אין בכך כשלעצמו משום נטילת חלק בעריכתה, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה.

75. אני מקבל את גרסת התובעת כגרסה עקבית, מהימנה ומשכנעת. התובעת לא הייתה מעורבת כלל בעריכת הצוואה, היא לא הציעה למנוחה לערוך צוואה ולא נכחה בשום שלב בעריכת הצוואה. חיזוק לך נמצא בעדותו של עו"ד פ., כאשר מעדותו עולה בבירור, כי המנוחה עצמה פנתה אליו לצורך עריכת צוואה, ולשם כך נפגשה אתו, וזאת בנוכחות המזכירה שגם היא פגשה, ראתה ודיברה על המנוחה.

76. משמיעת בעלי הדין, ובפרט שמיעת עדותיהם של עו"ד פ. והמזכירה, שהם עדי הצוואה, עדים שהינם ניטראליים ועדותם בלתי תלויות, וכאשר עסקינן בעדויות עקביות ומהימנות המשקפות את השתלשלות נסיבות עריכת הצוואה וכן את מצבה של המנוחה בעת עריכת הצוואה, מצאתי לתן לעדויות אלו משקל מכריע בכל הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה ולהעדר מעורבותה של התובעת בעריכת הצוואה.

77. שוכנעתי, כי בהליך עריכת הצוואה עצמו לא דבק כל פגם או פסול, בעיקר בכל הקשור למעורבותה של התובעת בעריכתה. עו"ד פ. ערך את הצוואה בהתאם להוראות המנוחה ולאחר כתיבתה, ובטרם חתימה עליה, הקריא והסביר לה תוכנה. סבורני, כי שיקול הדעת העצמאי של עוה"ד פ., הקשר הישיר שנוצר בינו לבין המנוחה, יש בהם כדי לנתק כל קשר בין מעורבותם של התובעת או מי מטעמה, אם בכלל, בהליכים שקדמו לחתימת הצוואה לבין שלב עריכת הצוואה וחתימתה ע"י המנוחה. הנתבעים לא הצליחו להוכיח מעורבות מצד התובעת או מי מטעמה שיש בה כדי להביא לפסילתה של הצוואה מכוח הוראת סעיף 35 לחוק הירושה.

78. לא עלה מהראיות שהוצגו בפני, כי התובעת נטלה חלק בעריכת הצוואה או שפעולותיה הגיעו לידי מעורבות פסולה, וכן פגעו ברצונה החופשי של המנוחה. מכל המקובץ עולה, כי לא עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל המוטל עליהם לצורך הוכחה, כי נפל פגם בעשיית הצוואה ו/או בהליך אישורה, אשר יש בהם כדי להביא לפסילתה. שוכנעתי, כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה וכי התובעת לא נטלה חלק בעריכתה, ועל כן אני מורה על דחיית טענת הנתבעים בדבר השפעה בלתי הוגנת.

עתה אבחן את טענת המתנגדים לעניין ידיעתה של המנוחה לשפה העברית:

79. בהתחשב בעדויות הנתבעים, עדות התובעת, ובפרט עדויותיהם של עו"ד פ. והמזכירה, אני קובע, כי הנתבעים לא הוכיחו את גרסתם בעניין חוסר שליטת המנוחה בשפה העברית. כאמור טענת העדר הבנת המנוחה את השפה העברית העלו המתנגדים ולכן מוטל עליהם נטל הראיה להוכיח, כי אכן המנוחה לא דיברה ולא הבינה את השפה העברית, אולם בנטל זה הם לא עמדו.

80. ראשית, וללא שום קשר לטענות בעלי הדין, ומאחר וקבעתי, כי עדותיהם של עו"ד פ. ומזכירות מהימנות, עקביות ומשקפות את התמונה האמתית, גם בעניין עדותם באשר לידיעת המנוחה לשפה העברית, מצאתי לקבל את עמדתם ולקבוע, כי המנוחה אכן דיברה והבינה את השפה העברית, הבנה שהייתה מספיקה לשם עריכת הצוואה, הבנתה וחתימה עליה.

81. שנית, המזכירה העידה בפני ביהמ"ש באשר לנסיבות עריכת הצוואה לרבות השיחה שניהלה עם המנוחה בעת הגעתה למשרד, שכן היא הייתה הראשונה לקבל אותה. המזכירה העידה, כי השפה בה התנהלה המנוחה במשרד בעת הגעתה הייתה השפה העברית. המזכירה אף העידה, כי המנוחה דיברה עברית שוטפת (ראה עמוד 42 לפרוטוקול שורות 1 - 3). המזכירה העידה ואישרה, כי במעמד החתימה על הצוואה, עת נכחה בחדרו של עו"ד פ., השיחה עם המנוחה התנהלה בשפה העברית. מעדותה של העדה עולה, כי המנוחה דיברה עברית בלבד ולא שפה אחרת כאשר בינה לבין המנוחה התנהל שיח והיא אף העידה, כי המנוחה דיברה עברית רהוטה וכך הייתה עדותה:

"היא דיברה עברית רהוטה, עו"ד פ. שאל אותה כמה פעמים לגבי הצוואה אם היא בטוחה שהיא רוצה להוריש הכל לבת שלה והיא אמרה לו שכן ובשלב מסוים היא התעצבה ואמרה מה ששלי שלי ואני מחליטה".

ראה עמוד 43 לפרוטוקול שורות 1 – 3.  

82. שלישית, צוואת המנוחה כתובה בשפה העברית, כאשר עסקינן בצוואה מאוד פשוטה שאין בה מידע רב או הוראות מורכבות, אלא רק ציווי שכל רכושה של המנוחה יועבר לתובעת. גם באשר למסירת מידע המנוחה לא הייתה צריכה להמציא פרטים שכן עו"ד פ. העיד, כי את הפרטים של הדירה שמורישה המנוחה לתובעת לקח מהתיק הקודם של בעלה של המנוח שהיה בטיפולו. עוד יש לציין ולהדגיש, כי המנוחה חתמה על הצוואה בשפה העברית בשמה ח. ואילו אכן המנוחה לא ידעה כלל וכלל עברית ורק ערבית עירקית, סביר להניח שהיא לא הייתה חותמת בשפה העברית.

83. רביעית, המנוחה עבדה גם כן במקום עבודה מסודר בבית חולים *** ב-***, עבודה שללא כל ספק מצריכה חתימה על מסמכים ומתן הסברים והוראות וככל שטענת המתנגדים אכן נכונה, לא הוברר כיצד המנוחה עבדה בבית החולים, חתמה על מסמכים והתנהלה בעבודתה בשפה הערבית עירקית. טענת הנתבעים, כי המנוחה עבדה בחדר אוכל, שטיפת כלים, ולא ראתה אנשים, אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר.

84. חמישית, המתנגדים טענו, כי המנוחה לא דיברה כלל עברית וכי הם תיקשרו אותה בשפה העירקית. חרף האמור לעיל התברר, כי הבת צ. ב., שהינה אחת המתנגדות, אינה דוברת ערבית עירקית ולכן לא ברור כיצד היא תקשרה עם אמה המנוחה. הבן י. י. העיד כי צ. רק מגמגמת בערבית ולא יודעת כמוהו את השפה. צ. ב. בחקירתה אף ציינה כי היא לא דוברת ערבית וכי היא יודעת רק מילים פשוטות. גב' צ. ב. גם לא הצליחה לתרגם שורה אחת מעברית לערבית בתצהיר שלה. (ראה עמוד 26 לפרוטוקול הדיון שורות 24 – 27). הבת ש. ב. ח. גם היא חזרה בה מטענתה, כי אמה לא דיברה עברית והעידה, כי אמה כן הבינה עברית. (ראה עדותה בעמוד 33 לפרוטוקול שורות 26 – 29).

85. ששית, גם יתר המתנגדים חזרו בהם מהטענה, כי אמם לא הבינה עברית כאשר יש לציין, כי המתנגדים נתנו גרסה אחת בתצהיר התומך בהתנגדות וגרסה אחרת בתצהירי עדות הראשית שהוגשו מטעמם. המתנגדים טענו בתצהירי התמיכה בהתנגדות, כי אמם ידעה רק ערבית עירקית, אולם בתצהירי עדות הראשית חזרו בהם והצהירו, כי אמם הבינה עברית וגם דיברה עברית לא טובה.

86. שביעית, ועל אף שלמנוחה היו קרובי משפחה ושכנים, עובדים שעבדו אתה במקום עבודתה בבית חולים שיכלו לשפוך אור על מצבה ובפרט בעניין השפה בה התנהלה ודיברה המנוחה, לא דאגו הנתבעים להביא לעדות עדים רלוונטיים להוכחת טענתם, כי אמם לא דיברה עברית אלא רק ערבית עירקית. בעניין אי זימון עד רלוונטי ונדרש, שנמצא בשליטה, ההלכה ידועה ומושרשת.

87. שמינית, עו"ד פ. העיד בחקירתו, כי הקריא למנוחה את הצוואה בעברית והתרשם, כי היא הבינה את תוכן הצוואה, כאשר שוב יש לציין ולהדגיש, כי עסקינן בצוואה פשוטה ולא מורכבת. עו"ד פ. העיד גם כן, כי השיחה שלו עם המנוחה התנהלה בשפה העברית וכי הוא בעצמו אינו דובר ערבית עירקית וכך הייתה עדותו בעניין:

ש. דיברת איתה בעברית?

ת. כן. רק עברית.

ש. אתה דובר ערבית?

ת. לא.

ש. אתה דובר ערבית עירקית?

ת. גם לא.

ראה עמוד 3 לפרוטוקול שורות 19 – 24.  

ובהמשך חקירתו נשאל:

ש. ואת כל זה היא אמרה לך בעברית?

ת. כן.

ראה עמוד 6 לפרוטוקול שורות 25 – 26. 

88. תשיעית, טענת המתנגדים, כי המנוחה דיברה ערבית עירקית עם בני משפחתה אינה מלמדת בהכרח, כי המנוחה לא הייתה דוברת עברית, שכן טבעי וסביר כי היא דיברה בשפת האם שהייתה שגורה בפיה ונוחה לה. המנוחה אולי אכן התנהלה בחייה היומיומיים בשפה הערבית עירקית, אך גם ידעה עברית אם כי ברמה פשוטה וכן הבינה את השפה העברית. אל מול גרסת הנתבעים, שלא נתמכה בעדויות חיצוניות, קיימת גרסת התובעת וכן עדותם של עו"ד פ. והמזכירה, ומהם עולה בבירור, כי המנוחה ידעה להתבטא גם בעברית, להבין, לדבר, ולתקשר עם אנשים ברמה מניחה את הדעת.

89. עשירית, על רקע העדויות המפורטות לעיל, בעיקר אלה שאין להם עניין בתוצאות המשפט, אני קובע, כי המנוחה ידעה להתבטא גם בעברית, להבין, לדבר, ולתקשר עם אנשים גם בחיק משפחתה וגם בעבדותה, ברמה מניחה את הדעת. אמנם, כפי שעולה מהעדויות, המנוחה לא ידעה עברית ברמה גבוה ואף שפה זו לא הייתה שפה שגורה בפיה, כאשר היא שוחחה עם בני משפחתה, בעיקר בשפה הערבית עירקית, ולעתים אולי היה לה קושי במילים בעברית, וכן לא ידעה לקרוא או לכתוב בעברית אולם, אין בכך לפגוע במסקנה, כי המנוחה אכן ידעה להתבטא בעברית פשוטה ומובנת במידה מספקת. 

90. בנוסף וכפי שעולה מעדויות הצדדים, מדובר במנוחה שהייתה צלולה בדעתה ועצמאית בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה. ידיעתה ושליטתה בעברית, הגם שאינה ברמה גבוהה, אפשרה לה להביא בפני עו"ד פ. את רצונה לערוך צוואה ולהבין את ההסבר שנתן לה עו"ד פ., במיוחד כשההוראה שבבסיס הצוואה, כשלעצמה, אינה מורכבת ואינה מסובכת, נהפוך הוא, מדובר בצוואה קצרה וברורה שעיקרה הורשת כל זכויותיה של המנוחה לתובעת.

91. לסיכום, שוכנעתי, כי שליטת המנוחה בעברית לא הייתה מוגבלת ולא מצומצמת למילים בודדות, שימושיות ובסיסיות ביותר שבחיי היומיום. נוכח מידת שליטת המנוחה בשפה העברית, סבורני, כי היא הייתה מסוגלת להבין את תוכן ומשמעות האמור בצוואה. המנוחה שלטה בעברית במידה מספקת להביע את רצונה ולהוריש את רכושה לתובעת והצוואה מבטאת רצון זה.

92. העולה מן המקובץ לעיל ומחומר הראיות הוא, כי המנוחה שלטה בשפה העברית במידה מספקת להביע את רצונה החופשי לערוך צוואה וגם לחתום עליה מתוך ידיעה והבנה מלאה של תוכן האמור בה, וכי הצוואה משקפת את רצונה האמתי.

סוף דבר:

93. אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:

• הבקשה לצו קיום צוואת המנוחה, מתקבלת.

• ההתנגדות שהוגשה לבקשה לצו קיום צוואת המנוחה, נדחית.

94. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעים לשלם לידי התובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פס"ד זה ועד התשלום המלא בפועל.

95. צו קיום צוואת המנוחה יינתן בהחלטה נפרדת.

96. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את שני התיקים שבכותרת.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  ל' כסלו תשפ"ה, 31 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.