בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' פלוני ז"ל ואח'

מבוא

1. לפניי תביעה לתשלום חוב כספי על סך של 1,553,528 ₪ המהווים החזר הלוואה שלקח המנוח xxxxx xxxxx ז"ל ביום 7.3.2018, ואשר התחייב להחזיר אך לא עמד בתנאי החזר ההלוואה, והלך לעולמו בחודש מאי 2018.

    

   זהות הצדדים

    

2. התובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") הינו מי שנתן הלוואה ביום 7.3.2018 למר xxxxx xxxxx ז"ל ואשר לאחר מותו מונה לעזבונו מנהלת עיזבון, היא עוה"ד חיה הרפז (להלן: "העיזבון באמצעות מנהלת העיזבון"), ואשר היה נשוי בחייו לגב' xxxxx xxxxx, היא אלמנתו, היורשת היחידה בהתאם לצוואה (להלן: "הנתבעת").

    

   רקע דיוני

    

3. הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בירושלים, כנגד עיזבון המנוח באמצעות מנהלת העיזבון, וכנגד הנתבעת, בגין יתרת חוב בחשבון המנוח שהתנהל בסניף הבנק, ובפרט בשל אי עמידתו בתנאי החזר הלוואות אשר ניתנו לו ע"י הבנק ואשר לא נפרעו על ידו.

    

4. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן וטענה, כי תביעת החוב של הבנק צריכה להתברר במסגרת תביעת חוב המוגשת אצל מנהלת העיזבון, וכי ביום 15.3.2020 אושרה בקשת מנהלת העיזבון למתן צו ניהול העיזבון למנוח בפשיטת רגל, ע"י בית הדין הרבני.

    

5. בין לבין הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל חוסר סמכותו המקומית של בית משפט השלום בירושלים להידרש לתובענה, ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 27.8.2020 הורה בית המשפט השלום בירושלים על העברת התובענה לבית המשפט שבכותרת.

    

6. לאחר הגשת תגובת הבנק לבקשת רשות הערעור במסגרתה ביקש הוא לדחות את טענות הנתבעת, ניתנה החלטת בית המשפט ביום 28.6.2021 בבקשת רשות להתגונן שהגישה הנתבעת, ובית המשפט הורה על קבלת הבקשה והעברת התובענה, למסלול בסדר דין רגיל.

    

7. בין לבין ניתנו החלטות בית המשפט סביב סוגיית החלטת בית הדין הרבני מיום 15.3.2020 לפיו ניתן צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל, אולם בשים לב כי בסופו של יום בית הדין הרבני אינו הערכאה המוסמכת ליתן היתר לניהול העיזבון בפש"ר, לא ראיתי לנכון להרחיב בסוגיה זו.

    

   העובדות שאינן שנויות במחלוקת

    

8. אין מחלוקת בין הצדדים כי בחודש מרץ 2018 חתם המנוח על בקשה לקבלת הלוואה מהבנק, והתחייב להחזר ההלוואה לפי תנאיה, אך לא עמד בתנאי החזר ההלוואה.

    

9. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המנוח הלך לעולמו בחודש מאי 2018, וכי בהתאם לצו קיום צוואה שניתן ביום 19.12.2018 ע"י בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, הוחלט לקיים את צוואת המנוח מיום 15.10.2017 והיא בת תוקף, לפיה ציווה המנוח xxxxx xxxxx ז"ל את כל רכושו לאשתו, גב' xxxxx xxxxx (ר' נספחים 1 ו-2 לתצהיר הנתבעת), וכי הנתבעת הינה יורשת יחידה.

    

10. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ההלוואה לא שולמה לבנק ע"י הנתבעת או ע"י מי מבני משפחתה, וכי נכון ליום הגשת התביעה עמד החוב של המנוח בגין ההלוואה על סך של 1,553,528 ₪.

     

11. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום פטירתו של המנוח, התגוררו המנוח והנתבעת במשק 71 במושב פארן (להלן: "המשק"), בהתאם להסכם שכירות (משבצת דו צדדי) מיום 2.11.2016 בין רשות הפיתוח לבין מושב פארן (ר' נספח 6 לתצהיר הנתבעת).

     

12. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הבנק רשם שעבוד/משכון על המשק וכי משכון זה נרשם בהסכמת הנתבעת ובחתימתה (ר' נספח 5 לתצהיר הנתבעת).

     

    המחלוקת בין הצדדים

     

13. כפי שצוין לעיל, הצדדים אינם חולקים על גובה החוב של העיזבון כלפי הבנק, אשר נכון ליום הגשת התביעה, עמד על סך של 1,553,528 ₪.

     

14. הצדדים חלוקים בשאלה, האם החוב עליו אין מחלוקת, יגבה מנכסי העיזבון בלבד, כטענת הנתבעת, או מתוך כלל נכסיה, עד לגובה שווי נכסי העיזבון כטענת הבנק. ויודגש, אין מחלוקת בין הצדדים כי הבנק רשאי לגבות את החוב שגובהו אינו שנוי במחלוקת עד לגובה שווי נכסי העיזבון, שלטענת הבנק, הינו בגובה של 1,553,528 נכון ליום 3/2/20, אולם המחלוקת היא האם את החוב הנ"ל, עד לשווי נכסי העיזבון, רשאי הבנק לגבות אך ורק מנכסי העיזבון כטענת הנתבעת, או שמא גם מנכסי הנתבעת, היא אלמנתו של החייב, כטענת הבנק.

     

    תשתית נורמטיבית

     

15. לצורך הכרעה בסוגיה זו, יש לבחון את הוראות חוק הירושה, הקובע הסדרים שונים בקשר לחובות של עיזבון, כאשר חוק הירושה מבחין בין חובות של עיזבון שחולק לעומת חובות של עיזבון שטרם חולק.

     

16. פסק הדין המנחה בסוגיה דומה, ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום 26.6.2022 בת"א 40350-07-19 בנק דיסקונט נ' בן אבי המנוח (להלן: "פסק הדין המנחה"), שם בחן בית המשפט את הוראות חוק הירושה ואת ההסדרים המובילים למסקנה לפיה:

     

    "חוק הירושה קובע הסדר שונה בקשר לחובות של עיזבון שחולק לעומת חובות של עיזבון שטרם חולק. כאשר העיזבון טרם חולק, ניתן לגבות את חובות העיזבון רק מנכסי העיזבון וכאשר העיזבון חולק ניתן לגבות את חובות העיזבון מתוך נכסיהם האחרים של היורשים. הבנק טוען כי במקרה שבו יש רק יורש אחד כבענייננו, ממילא לא נדרשת חלוקה של הנכסים בין היורשים ולמעשה נכסי העיזבון עוברים ליורש היחיד מיד במות המוריש, וחלה ההוראה לפיה ניתן לגבות את החוב מתוך נכסיה האישיים של הנתבעת.

    כפי שיפורט בהרחבה להלן, בחינת ההסדרים בחוק הירושה מובילה למסקנה לפיה המשמעות שיש לתת למונח "חלוקה" בכל הנוגע לחובות העיזבון, איננה חלוקה של נכסי העיזבון בין היורשים, אלא מדובר באקט שבו נכסי המוריש מתמזגים עם נכסי היורש. לכן, גם כאשר מדובר ביורש יחיד ולא מתבצעת חלוקת נכסים בין היורשים, אין לומר שהעיזבון חולק מיד במות המוריש, אלא יש לבחון האם בוצע אקט שהביא למיזוג נכסי היורש עם נכסי המוריש, ורק במקרה שבו הנכסים מוזגו, ניתן לגבות את חובות העיזבון מן היורש מתוך נכסיו האחרים של היורש".

     

17. בהתאם לפסק הדין המנחה, על מנת להכריע בסוגיה זו, על בית המשפט לבחון האם נכסי העיזבון של המנוח מוזגו עם נכסי הנתבעת, והאם ניתן לגבות את חובו של המנוח עד לשווי גובה העיזבון, גם מתוך נכסיה האחרים של הנתבעת.

     

18. התשתית הנורמטיבית פורטה בהרחבה בפסק הדין המנחה, אשר בסופו קבע בית המשפט כי בהתאם להוראות סעיפים 126 עד 128 לחוק הירושה התשכ"ה-1956 (להלן: "חוק הירושה"):

     

    "עד חלוקת העיזבון, היורשים אחראים לחובות העיזבון רק בנכסי העיזבון ולא ניתן לתבוע את היורש באופן אישי בגין חובות העיזבון מתוך הנכסים האחרים שלו. לאחר חלוקת העיזבון החוק מבחין בין שני מצבים. האחד - כאשר מנהל העיזבון או היורשים הזמינו נושים, ההזמנה פורסמה כדין, נתנה לנושים ההזדמנות להודיע על החוב, והחובות שהיו ידועים בזמן החלוקה סולקו. במצב זה היורש לא יהיה אחראי לחובות העיזבון שהתגלו לאחר החלוקה אלא אם הנושה הוכיח שהיורש ידע על החוב בזמן החלוקה וגם אז יישא היורש באחריות לכל היותר כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון. השני - אם לא הוזמנו הנושים יישא כל יורש באחריות לחובות שלא סולקו עד כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה אלא אם היורש יוכיח שלא ידע על החוב ואז הוא יהיה אחראי רק עד כדי שוויו של מה שקבל מן העיזבון".

     

19. בשים לב לאמור לעיל, יש לקבוע מהו "מועד חלוקת העיזבון", שכן ככל שיעלה כי עזבונו של המנוח חולק, תתקבל טענת הבנק וניתן יהיה לגבות את החוב של המנוח עד גובה שווי נכסי העיזבון, גם מנכסי הנתבעת.

     

20. בהתאם לפסק הדין המנחה, ולאחר שבית המשפט בחן את הסוגיה לעומק, קבע הוא שגם כאשר המדובר ביורש יחיד, יש לבחון את מועד חלוקת העיזבון:

     

    "סיכומים של דברים - למרות עיקרון הנפילה המיידית, חוק הירושה קובע הליך הורשה דו שלבי שלפיו ההורשה מסתיימת לאחר השלב השני, הוא שלב חלוקת העיזבון. העיזבון נחשב לעיזבון שחולק, בשלב שבו הנכסים מתמזגים עם נכסי היורש או היורשים. המיזוג בין נכסי המוריש ונכסי היורש לא נעשה באופן אוטומטי אלא נדרש אקט חיצוני לשם כך. באופן הזה ניתנת ליורש ההזדמנות למלא אחר הוראות חוק הירושה בקשר עם הזמנת הנושים קודם לביצוע החלוקה, ולזכות באחריות המופחתת לחובות העיזבון כאמור בסעיף 127 לחוק הירושה. כל עוד לא מוזגו נכסי המוריש והיורש - חלה הוראת סעיף 126 לחוק הירושה והנושה רשאי לגבות את חובו רק מנכסי העיזבון גם כאשר מדובר ביורש יחיד (למקרה שבו הוחל סעיף 126 לחוק הירושה על יורש יחיד ראו עניין שיפמן, וראו גם תא(י-ם) 2882/04 דוד חסון נ' עיזבון המנוח שמואל ידיד לוי ז"ל, פסקה 4 (20.7.2006) (להלן: עניין חסון) ממנו עולה כי אלמלא הוכח שהעיזבון חולק, היה מקום להחיל את הוראת סעיף 126 אף שדובר ביורש יחיד)" (ר' עמוד 12 לפסק הדין המנחה).

     

21. ולכן במקרה דנן, על בית המשפט לבחון האם במקרה דנן חולק העיזבון ובהתאם להלכה הפסוקה, הנטל להוכיח שהעיזבון חולק, מוטל על הבנק. (ר' סעיף 26 לפסק הדין המנחה).

     

22. לטענת הבנק, התנהלות הנתבעת מפטירתו של המנוח ועד כה, מלמדת שהעיזבון חולק בסופו של יום, שכן היא עושה שימוש בלעדי בבית המגורים במשק 71, נותנת לבנה להשתמש בחלק מחלקה ב' שבמשק, כי הסכם החכירה האחרון מול רמ"י באשר למשק, רשום כיום רק על שמה, וכי כיסתה חלק מחובותיו של המנוח. לטענת הבנק, התנהלות זו של הנתבעת מובילה למסקנה שהנתבעת מיזגה בפועל מיזוג את נכסי העיזבון לנכסיה.

     

23. לצורך הכרעה סוגיה זו, יש לבחון את זכויות השימוש שהיו למנוח במשק 71 ואת זכויותיה של הנתבעת במשק כזה כיום, ופועל יוצא את ההסכם מכוחו החזיקו המנוח והנתבעת במשק, ואת מעמדה של הנתבעת במשק כיום.

     

    משק 71 במושב פארן

     

     

24. כפי שצוין לעיל, המנוח והנתבעת היו בעלי זכויות של בר רשות במשק 71 במושב פארן. זכויותיהם של המנוח והנתבעת במשק, הינן מכח הסכם בין רשות מקרקעי ישראל למושב פארן, בהתאם להסכם מיום 7.11.2016 אשר צורף כנספח 6 לתצהיר הנתבעת.

     

25. כמו כן, ע"פ אישור רשות מקרקעי ישראל מיום 12.8.2018, המנוח והנתבעת היו רשומים ברשות מקרקעי ישראל "כחוכר/בר רשות" במשק 71 במושב פארן.

     

26. בהתאם להסכם בין רשות מקרקעי ישראל למושב פארן עולה:

     

    "ג. במקרה פטירתו של חבר האגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש במשק שבשימושו המהווה נחלה. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:

    1. נפטר אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן-המנוח) והניח אחריו בן זוג – תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוגו בלבד, וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג" (ר' סעיף 19.ג להסכם) (הדגשה שלי – א.ל.).

        

27. מתוך הוראות ההסכם לעיל עולה, כי לבר רשות כדוגמת המנוח והאלמנה, אין זכות הורשה של המשק וכי בן הזוג שנותר בחיים, לאחר פטירתו של בו הזוג, זכאי לקבל את כל זכויות השימוש של המנוח במשק, ולמנוח אין זכות להוריש את חלקו במשק, לצד ג'.

     

28. הוראות ההסכם קובעות באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי זכויותיו של המנוח במשק לא היו ניתנות להורשה לאחד מילדיו או לצד ג', וכי הזכויות הועברו אוטומטית לנתבעת, ללא קשר לצוואתו וללא קשר להיותה היורשת היחידה, אלא אך ורק בשל היותה בת זוגו ובהתאם להוראות ההסכם שמכוחו החזיק הוא את זכויות בר הרשות במשק.

     

29. נוכח האמור לעיל, זכויות השימוש של המנוח במשק לא היו חלק מעיזבונו, ולכן הוא לא היה רשאי/זכאי להוריש זכויות אלו למאן דהוא, והנתבעת קיבלה אוטומטית את כל זכויות השימוש שלו במשק, מכח ההסכם החוזי בין הצדדים ולא מכוח הצוואה.

     

30. ויודגש, אף אם המנוח היה בוחר בצוואתו להעביר את כל רכושו לאחד מילדיו או לאדם אחר, כל זכויות השימוש של המנוח במשק לאחר פטירתו, היו עוברות אוטומטית לבת זוגו, היא הנתבעת, מכח ההסכם מיום 2.11.2016.

     

31. אשר על כן, ההסכם מכוחו מחזיקה הנתבעת כיום בזכויות בר הרשות במשק, נחתם רק על ידה, רק מכוח ההסכם המקורי ולא מכוח צו הירושה ו/או מיזוג נכסיה עם נכסי העיזבון. ולכן, זכאית הנתבעת להמשיך להתגורר בבית שבנחלה, להפעיל את חוות הסוסים, ליתן זכות שימוש לבנה או לאדם אחר לעשות שימוש בחלקותיה החקלאיות, בתמורה או ללא תמורה, מכוח ההסכם המקורי מכוחו החזיק המנוח בזכויות השימוש ולא מכוח היותה יורשת שלו.

     

32. ויודגש-על פי ההסכם בין רמ"י לנתבעת ומושב פארן, הנתבעת קיבלה את כל זכויות השימוש של המנוח מכח הסכם זה, ולא מכח היותה יורשת יחידה שלו שכן, זכויות השימוש של המנוח לא היו חלק מהעיזבון, ולכן השימוש שהיא עושה כיום במשק, הכוללים- מגורים בבית, הפעלת חוות סוסים, מתן רשות לבנה לעשות שימוש בחלקות החקלאיות ועוד, הינו מכח היותה בת הזוג שנותרה בחיים לאחר פטירתו ובהתאם לסעיף 19.ג להסכם, ולא בשל היותה יורשת.

     

33. למעלה מן הצורך אוסיף, כי המשך השימוש בו עושה הנתבעת בבית המגורים המצוי בנחלה, בחוות הסוסים ובמתן אישור לבנה לעשות שימוש בחלקות החקלאיות, הינו שימוש אשר נעשה על ידה אף בטרם פטירתו של המנוח והמשך השימוש בנחלה כפי שצויין לעיל, מהווה המשך ישיר של חייה הקודמים, בטרם פטירתו של המנוח. האם מצופה מהנתבעת להתגורר במחצית מהבית, להפסיק לעבוד בחוות הסוסים שהקימה ועוד? סבורתני כי התשובה לכך שלילית. בנסיבות אלו התנהלותה של הנתבעת במשק והמשך שגרת חייה, כפי שהיה לפני פטירתו של המנוח, אינו מהווה, לדעתי, אקט חיצוני המעיד על חלוקת העיזבון של המנוח, ומיזוג נכסיה עם נכסי העיזבון, כטענת הבנק.

     

34. נוכח האמור לעיל, דין טענת הבנק כי התנהלות הנתבעת במשק, לפיה היא עושה שימוש בלעדי בבית המגורים, בחוות הסוסים, נותנת לבנה לעשות שימוש בחלק מחלקה ב' ללא כל תשלום, ואף הסכם החכירה החדש שלה עם רמ"י נחתם על ידה בלבד (ר' עמוד 17 ש' 14-16 לפרוטוקול), מהווה מיזוג של נכסי העיזבון עם נכסיה של הנתבעת – להידחות.

     

    תשלום חלק מהחובות

     

35. לטענת הבנק, בחרה הנתבעת לכסות חלק מחובותיו של המנוח, התנהלות המלמדת על מיזוג הנכסים שלה עם נכסי העיזבון ועל חלוקת העיזבון. האם אכן בחירתה של הנתבעת לכסות חלק מחובותיו של המנוח, על מנת לאפשר לבנה להמשיך לעשות שימוש בחלקות החקלאיות שלה ולהמשיך להתפרנס מהווה מיזוג של נכסיה עם נכסי העיזבון וחלוקת העזיבון?

     

36. סבורתני כי בענין זה, טענת הנתבעת מקובלת עליי והחלטתה הוולנטרית, לסלק חלק מחובותיו של המנוח, על מנת לאפשר לבנה להמשיך להתפרנס ולהמשיך לעשות שימוש בחלקות החקלאיות, בהתאם לשימוש שעשה עוד בטרם פטירתו של המנוח, וזאת באמצעות כספים אשר ירשה מאמה, אינו מהווה מיזוג נכסים העולה כדי חלוקת העיזבון, כנדרש על פי חוק.

     

37. אשר על כן, המסקנה המסתברת היא, כי במקרה דנן השימוש אותו עושה הנתבעת בכלל המשק כיום וכן בזכויות שהיו למנוח במשק בטרם פטירתו, והחלטתה לכסות חלק מחובות המנוח על מנת לאפשר לבנה להמשיך להתפרנס, אינם מהווים אקט של מיזוג בין נכסי העיזבון לנכסי הנתבעת, אלא המשך של חייה כפי שהיו בטרם פטירתו של מנוח ולכן העיזבון טרם חולק, והבנק לא הרים את הנטל הנדרש ממנו להוכיח כי העיזבון חולק וכי נכסי העיזבון מוזגו עם נכסי הנתבעת.

     

    סוף דבר

     

38. אשר על כן, תביעת הבנק מתקבלת בהתאם לסכומים המפורטים בסעיפים 21 ו-22 לסיכומים מטעם הבנק. עם זאת, הנתבעת אינה אחראית לחוב שנפסק אלא בנכסי העיזבון, בהתאם לסעיף 126 לחוק הירושה.

     

39. בנסיבות הענין, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת מס' 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 40,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

     

40. זכות ערעור כחוק.

     

     

    ניתן היום, י"ד אב תשפ"ד, 18 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.