אדו נ' משרד הפנים

ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כב' הדיין מ' פשיטיצקי) מיום 16.11.2016, בגדרו נדחה ערר המערער על ההחלטה לדחות את בקשתו למתן מעמד מטעמים הומניטריים.

מבוא ורקע עובדתי

1. המערער נולד בגאנה בשנת 1958. ביום 23.9.1988, לפני כ- 29 שנים, הוא נכנס לישראל באשרת מתנדב שהייתה בתוקף עד ליום 23.6.1989. עם תום התקופה הוא נותר בישראל ללא אשרה עד שבחלוף 14 שנים, ביום 27.11.2003, הוא נעצר, והוצאו נגדו צווי משמורת והרחקה. המערער שוחרר לצורך הגשת בקשה להסדרת מעמדו.

    

2. ביום 11.3.2004 הגישה גב' דררה אבבץ (להלן: האישה), אזרחית ישראל, בקשה למתן מעמד למערער מכוח חיים משותפים. הבקשה סורבה. בהמשך לכך יצאו המערער והאישה מהארץ לגאנה ונישאו שם ביום 8.11.2004. ביום 22.2.2005 הגישה האישה בקשה למתן אשרת כניסה ומתן מעמד עבור המערער מכוח נישואיה עמו. המערער נכנס לישראל ולאחר שנערך לו ראיון, שממנו נלמד כי הוא והאישה מתגוררים יחד מאז 1998 ניתן לו רישיון לישיבה ארעית מסוג א/5, שהוארך מעת לעת בהתאם להליך המדורג.

    

3. עם חלוף קרוב לשש שנים ממועד הגשת הבקשה, ביום 18.1.2011, בעת שרישיון הישיבה שלו הוארך שוב בחצי שנה ביקש המערער לקבל אזרחות ישראלית. המערער והאישה זומנו לראיון ליום 5.5.2011 אך זה לא התאפשר בשל מצבה הרפואי של האישה. ביום 19.7.2011 ביקש המערער להאריך את רישיונו והמציא אישור על מחלת האישה. המערער והאישה נדרשו להתייצב בכדי שניתן יהיה להתרשם מכנות הקשר ובשל היעדר הראיון נדחתה הבקשה לשדרוג המעמד, תוך שהוארך רישיון הישיבה מסוג א/5.

    

4. המערער והאישה הגישו ביום 6.2.2012 ערר פנימי על ההחלטה שלא לשדרג את מעמדו של המערער. בעקבות הערר השניים זומנו לראיון נוסף שנועד להתקיים ביום 20.12.2012, החל אך נפסק בשל המצב הרפואי של האישה. לפיכך החליט המשיב שלא לשדרג את המעמד. המערער והאישה הגישו ערר פנימי נוסף על ההחלטה, וביום 13.3.2013 החליטה ראש הדסק כי אין מקום לשנות את ההחלטה. עוד בטרם התבררה השגה שהוגשה על החלטה לוועדת ההשגה לזרים הלכה האישה לבית עולמה וההשגה נמחקה.

    

5. משכך פני הדברים פנה המערער ביום 28.5.2013 בבקשה למתן מעמד מטעמים הומניטריים, וביום 15.5.2015 נערך לו ראיון. מתוך הראיון נלמדו הפרטים הבאים:

    

   • המערער בן 57, מתגורר בישראל 30 שנה. לאחר שנה שבה התגורר במושב, עבר להתגורר בתל אביב ושם פגש את האישה. הם חיו יחד כ- 20 שנה.

      

   • משך כל השנים מאז שנת 1988 משך 29 שנים המערער שהה בישראל למעט לפרק זמן קצר של כשנה, בו נסע לגאנה כדי להתחתן עם האישה ואז שב לישראל. למעט הנסיעה לצורך הנישואים לא ביקר המערער בגאנה ובוודאי שלא עשה כן מאז הנישואים בשנת 2004-2005.

      

   • אין למערער בני משפחה בגאנה. הוא בן יחיד להורים שנפטרו. אין לו ילדים אך הוא בקשר עם בנה של האישה שמתגורר בישראל והמערער משמש לו כאב. הבן הגיע לישראל לפני 14 שנים בהיותו בן 18 וכעת הוא בן 32. המערער והבן התגוררו יחד עד שהבן נישא בשנת 2006. הבן מבקר אצלו מדי שבוע.

      

   • המערער העדיף לדבר בשפה האנגלית כאשר נשאל באיזו שפה הוא רוצה לדבר. הנימוק לכך היה כי האנשים שעמם הוא נמצא דוברי אנגלית.

      

     המלצת הוועדה הבין משרדית והחלטת המנהל הכללי של רשות האוכלוסין וההגירה

6. המלצת חברי הוועדה הבין משרדית ליושב ראש הוועדה הייתה:

    

   "לאחר עיון מעמיק בבקשה על שלל נספחיה ולאחר ששקלנו את מירב השיקולים נראה כי בקשה זו אינה מעלה טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד למבקש בישראל. לאור כל האמור לעיל הרי שהמלצתנו הינה כי יש לסרב הבקשה."

    

7. המנהל הכללי של רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, קיבל את ההמלצה ונימק את החלטתו בדברים הבאים:

    

   "במסגרת בחינת בקשה זו ניתנה הדעת לעובדה כי בת זוגו המנוחה של המבקש קבורה בישראל, וכן נבחנו זיקותיו של המבקש לישראל ולמדינת מוצאו. כפי שיפורט להלן, ניכר כי זיקתו של המבקש למדינת מוצאו חזקה וממשית יותר מזיקתו לישראל.

    

   בראשית הדברים יצוין, כי שהייה ממושכת בישראל אין בה כשלעצמה כל טעם הומניטרי המצדיק מתן מעמד בישראל. עוד יצוין, כי ענייננו במבקש אשר שהה משך כ- 15 שנה שלא כדין בישראל תוך עשיית דין עצמי.

    

   בהקשר לתקופת שהותו בישראל, ולמעלה מן הצורך יוער, כי חרף שהותו הממושכת בישראל, המבקש ביקש לערוך את הריאיון בשפה האנגלית. כך למשל, כשנשאל בריאיון מדוע מעדיף לדבר אנגלית ולא עברית, ציין המבקש כי: "... כל האנשים שאני נמצא איתם דוברי אנגלית."

    

   יודגש כי למבקש ולאזרחית ישראלית לא נולדו ילדים משותפים. למעשה, למבקש אין בני משפחה ביולוגיים בישראל. עוד יצוין, כי למבקש אין נכסים בישראל."

    

   פסק הדין של בית הדין לעררים

8. בית הדין לעררים דחה את עררו של המערער על ההחלטה. בפרק הדיון וההכרעה בפסק הדין עמד בית הדין על שיקול הדעת הרחב שמסור למשיב בהענקת רישיונות ישיבה לזרים, לרבות כאשר מדובר באלמן שהיה נשוי לישראלית וכי התערבותו של בית הדין תעשה רק במקרים חריגים שעה שנמצא כי ההחלטה אינה במתחם הסבירות. עוד עמד בית הדין על כך כי "לית מאן דפליג כי הקשר הזוגי בין המנוחה לעורר היה כנה וככל שהייתה מאריכה ימים, יתכן והעורר יכול היה להשלים את ההליך המדורג".

    

9. בהסתמך על בג"צ 4711/02 דניאלה הלל נ' שר הפנים (2.8.2009) (להלן: עניין הלל) לא מצא בית הדין נימוקים המצדיקים מתן מעמד. בית הדין קבע כי השאלה העיקרית העומדת לדיון היא עיקר זיקותיו של המערער. עמדתו של בית הדין כי עיקר הזיקות הן בגאנה, שבה התגורר המערער עד גיל 28, ושם היה מרכז חייו המובהק עד הגעתו לישראל. בית הדין הטעים כי "העורר לא הוכיח כי יצר בישראל מארג חיים חלופי לזה שבמדינת מוצאו" וכן נמצא כי אין לו "זיקות עודפות" במאזן הזיקות לישראל אלא ההיפך, בית הדין שוכנע כי המערער לא התערה בישראל, אינו דובר עברית, אין לו נכסים ובני משפחה בישראל.

    

10. אף שבית הדין מצא כי הטענה לפיה המערער יתקשה להיקלט מחדש בארצו אינה משוללת היגיון, הוא קבע כי מדובר בטעם כלכלי שאינו יכול להטות את הכף לטובתו. לצד נימוק זה ציין בית הדין היעדרם של ילדים משותפים.

     

11. בית הדין דחה אפוא את הערר, תוך שהמליץ למשיב לשקול בחיוב מתן אשרות ביקור ככל שהמערער יבקש לפקוד את קברה של האישה. בית הדין השית על המערער הוצאות בסכום של 3,000 ₪.

     

    הטענות

12. עיקר טענותיו של המערער מופנות כלפי התנהלות המשיב בכל הנוגע להשלמת ההליך המדורג, הדרך בה נהג המשיב עד לפטירת האישה ולאחר מכן הרצון לסלק את המערער מישראל עם פקיעת ההליך המדורג. באת כוח המערער מגדירה את הנסיבות כ- "התעמרות קשה במערער ובאשתו המנוחה". לטענתה בשל דרישת המשיב לקיום ראיונות לבחינת כנות הקשר למרות מצבה הרפואי הקשה של האישה ולמרות שעשתה מאמצים על אנושיים לענות על השאלות לא הצליחה – לא זכה המערער למעמד. ה"חשד" המיוחס למשיב הוא כי מרגע שגילה כי בת הזוג חולה במחלה קשה, נעשה ניסיון שהצליח "למשוך את הזמן" באי מתן תשובות, בדחיות אינסופיות ב"קש" עד למותה של בת הזוג.

     

13. המערער, כך נטען חי בישראל באשרה ובהיתר מעל למחצית חייו הבוגרים מאז גיל 28 ועד גיל 58 ורוב הזמן היה נשוי לאשתו בקשר זוגי ללא רבב כאשר רק התנהלות חסרת תום לב מצד המשיב היא שאחראית לכך שאינו אזרח כיום ואף מועמד לגירוש.

     

14. לטענת המערער לא נשקלו שיקולים התומכים במתן מעמד ובהם כי המערער מגדל את בנה של האישה, משמש לו כאב והוא קרוב משפחתו היחידי בישראל לאחר פטירת האם. בנוסף המערער משולל חברים ומכרים בגאנה שאותה עזב לפני 30 שנה בעת היה בן 28 וקשריו החברתיים הם בישראל. למערער אין יכולת לחזור כיום לגאנה, בה יחיה בבדידות מזהרת, ללא מקור פרנסה בגילו המאוחר, ללא בית וללא פרנסה, במיוחד נוכח מצבו הרפואי הקשה כחולה לב.

     

15. את העיכוב בטיפול בבקשת המערער למתן מעמד מכוח הנישואים יש לדעת המערער לזקוף לחובתו של המשיב.

     

16. המשיב תומך את עמדתו בהלכות המוכרות לעניין היקף ההתערבות בהחלטותיו בכל הנוגע למתן מעמד בכלל ולמתן רישיון מטעמים הומניטריים. עוד עומד המשיב על המקצועיות והמומחיות של בית הדין לעררים דבר המצמצם את היקף הביקורת על פסקי הדין שלו.

     

17. עמדת המשיב היא כי לאחר שפקע קשר הנישואין בטרם זכה בן הזוג הזר למעמד הרי בטלה ההצדקה למתן מעמד כזה מחמת הנישואים. אשר למתן המעמד מטעמים הומניטריים זה נעשה על יסוד נוהל 5.2.0017, ועל פיו נבחנת הבקשה על יסוד בחינת זיקתו של הזר לישראל לעומת זיקתו לחו"ל. במקרה זה נשקלו הדברים ולא נמצא כי זיקותיו נוטות לישראל. בעניין זה מפנה המשיב לכך שמבין 30 שנות מגורי המערער בישראל במשך כמחצית מהן לא החזיק כל אשרה, וזאת בניגוד לטענות המערער. המשיב טוען כי המערער אינו רשאי ליהנות מהתנהגותו מפרת החוק. לצד נימוק זה מוסיף המשיב כי לא היו לבני הזוג ילדים משותפים, אין למערער משפחה ביולוגית אחרת בישראל, אין לו נכסים, הראיון נערך באנגלית ולא בעברית על פי בקשת המערער באופן המשליך על כנות טענותיו לעניין התערותו בישראל, ולא הובאו ראיות נוספות. טענותיו לעניין מצב בריאותי הועלו ללא בסיס וללא תימוכין.

     

18. על רקע זה סבור המשיב כי עיקר טענתו של המערער הוא כי המשיב מנע את השלמת ההליך המדורג ועל כן יש לאפשר את ההשלמה כעת. המשיב סבור כי יש לדחות טענות אלה וכי ההליך לא הושלם בשל היעדר היכולת להתרשם מכנות הקשר בין המערער לבין האישה.

     

    דיון והכרעה

19. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וכפועל יוצא מכך יש לבטל את פסק הדין של בית הדין לעררים ואת החלטת המנהל הכללי של הרשות ולתת למערער מעמד קבע.

     

20. שר הפנים הוסמך בגדרו של סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 להעניק אזרחות מכוח התאזרחות לבן זוג של אזרח ישראלי. לצורך הפעלת הסמכות נקבע הליך מדורג שהוסדר בנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראל (נוהל 5.2.2008), במסגרתו נבחנת מערכת היחסים של בני הזוג על פני תקופה של מספר שנים ונבדקים מעת לעת יציבות הקשר וכנותו, קיומו של מרכז חיים בישראל והיעדרן של מניעה ביטחונית או פלילית (עע"מ 8611/08 פריהווט זוולדי נ' שר הפנים, פסקה 10 (27.2.2011)). פקיעת קשר הנישואין מבלי שבן הזוג זכה למעמד עם סיום ההליך המדורג מביאה להפסקת ההליך ולהרחקת בן הזוג הזר.

     

21. בכדי לתת מענה למצבים אלה של פטירת בן הזוג הישראלי נקבע נוהל הפסקת ההליך המדורג בין ישראלי לבין בן זוג זר בשל התאלמנות הזר (נוהל 5.2.0017).

     

22. נוהל 5.2.0017 קובע כי בכפוף להתקיימותם של ארבעה תנאים: הימצאות בן הזוג הזר בקשר זוגי כן ואמיתי והגשת בקשה להסדרת מעמדו בישראל מכוח קשר זוגי זה; מתן רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג; חלוף יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג; היעדר ספק בכנות הקשר בין בני הזוג - ייערך ראיון. ככל שימצא כי הבקשה מגלה טעמים הומניטריים היא תועבר לבחינת הוועדה הבין משרדית ולהחלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה.

     

23. אשר לנושאים אותם על המשיב לבחון נכתב בנוהל כי ייבחנו:

     

    "משך התקופה בה שוהה הזר בישראל (בכלל זה יינתן משקל גם לחוקיות שהייתו בישראל) עבודה בישראל, קיומם של קרובי משפחה של הזר בארץ ומידת התערותו בחברה הישראלית, קיומם של קרובי משפחה בחו"ל, קיומם של נכסים בחו"ל, זיקת ביקורים לחו"ל במשך תקופת השהייה בישראל, זכויות סוציאליות בחו"ל וכיו"ב." (ס' ג.7.3.5 לנוהל, לדיון בחוקיות הנוהל ועמידת הקריטריונים במבחן הסבירות ר' עניין הלל פסקה 8).

     

24. כך נעשה גם במקרה שלפנינו אלא שהמסקנה אליה הגיע המשיב הייתה כי זיקותיו של המערער לגאנה הדוקות יותר מאלה שלישראל. למסקנה זו אין בידי להסכים. בחינת הזיקות של המערער לישראל ולעומתן זיקותיו לגאנה מביאות למסקנה ההפוכה מזו שהגיע אליה המשיב ואושרה בידי בית הדין, וזאת אף מבלי להידרש לדרך ההתנהלות במהלך ההליך המדורג.

     

25. ענייננו באדם הנמצא בישראל, מאז היה בן 30 משך 29 שנים מאז והוא היום בן 59. למעט שנה אחת שבה שהה בגאנה הרי שבכל אותן שנים שהה המערער בישראל. אמנם בחלק מהתקופה שהה שלא כדין אך אין חולק כי מאז שנת 2006 הוא שוהה בישראל כדין משך 11 שנים מאז ומשך 7 שנים עד לפטירת האישה.

     

26. המערער לא עזב את ישראל בכל אותן שנים לא ביקר בגאנה למעט לצורך נישואיו מאז עזב אותה לפני 29 שנים. למערער אין בגאנה קרובי משפחה, רכוש או נכסים, ואין לו שם זכויות סוציאליות. מטבע הדברים קשרים חברתיים, ככל שהיו לו לפני 29 שנה בצעירותו נותקו והקשרים היחידים הקיימים הם בישראל לרבות לבנה של אשתו שעמו הוא בקשר שנים רבות.

     

27. המערער חי חיים מלאים בישראל עם בת זוגו תוך שבית הדין קובע כי מדובר בקשר כן ואמיתי – שנמשך זמן רב. בית הדין קיבל את טענת המערער כי יתקשה להיקלט מחדש בארצו אך סבר כי מדובר בקושי כלכלי שאין בו להטות את הכף לטובתו. איני שותף לקביעה זו. הגירתו של המערער לגאנה, בה למעשה לא היה קרוב לשלושה עשורים, מבלי שיש לו שם בני משפחה, חברים, מקום מגורים, ותנאים סוציאליים יוצרת לצד הקושי הכלכלי גם בידוד אישי ונתק חברתי. נקל לשער את ההשלכות שתהיינה לכך בכלל ומקום בו מדובר באדם בן 59, שנאלץ לעזוב את המדינה בה התגורר קרוב ל- 30 שנה, את קרוב המשפחה היחיד שעמו יש לו קשר, ואת חבריו בישראל, בפרט. לכך בדיוק נועדה האפשרות למתן מעמד מטעמים הומניטריים עם פקיעתו של ההליך המדורג בשל פטירת בן הזוג הישראלי והתאלמנותו של בן הזוג הזר.

     

28. איני מתעלם מכך שהמערער ביקש לקיים את הראיון בשפה האנגלית ואולם לא נלמד מכך דבר ובוודאי שאין מדובר בנסיבה מכריעה. הדעת נותנת כי המערער בחר בשפה שבה נוח לו יותר לתקשר, אין כל אזכור לכך שהוא נשאל האם הוא דובר עברית והשיב בשלילה וגם אם כך הדבר מדובר בנסיבה אחת מתוך רבות.

     

29. מכאן שבנסיבותיו של מקרה זה למערער זיקה הדוקה יותר לישראל מאשר לגאנה (בניגוד למשל למצב הדברים שעמד בבסיס ההחלטה בעע"מ 6147/11 טטיאנה גורבץ נ' משרד הפנים, פסקה 19 לפסק דינו של כב' השופט שוהם (3.3.2013) (בפסק הדין נחלקו הדעות אך אין לכך השלכה לענייננו) או אלה שעמדו בבסיס הקביעה בעע"מ 1455/11 אסקל מקונן נ' שר הפנים, פסקה 3 (19.6.2012)).

     

30. אף שלדידי די היה בכך על מנת להגיע למסקנה כי היה מקום לקבל את בקשתו של המערער, מצטרפת לכך דרך ההתנהלות של המשיב בהליך המדורג. המערער השלים את התקופה הנדרשת לצורך ההליך המדורג עד לשנת 2011 אך בקשתו לא נענתה בשל היעדר האפשרות לראיין את האישה. המשיב סרב להתקדם בהליך ללא הראיון למרות שהנסיבות המונעות את הראיון היו ידועות וברורות מבלי שנשקלה האפשרות למצוא חלופות בדרך של הסתפקות בראיות אחרות או בדיקה שונה של המקרה. בהינתן כי בית הדין קבע כי הקשר בין בני הזוג היה כן ואמיתי והמשיב אינו חולק על קביעה זו יש באותה התנהלות כדי לתמוך במתן המעמד למערער (השווה בשינויים המחויבים לעמ"נ (ת"א) 60839-01-15 מרגרינה רזבנובה (בן עוזר) נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 23 (28.6.2015) וכן ראה לעניין הגישה לאי השלמת ההליך המדורג בנסיבות שיצרו ציפייה להשלמתו - עת"מ (י"ם) 31942-09-13 יוליה פודלוז'ניה נ' משרד הפנים (26.1.2014)).

     

    סיכום

31. על יסוד כל האמור אני מקבל את הערעור, מבטל את פסק הדין של בית הדין לעררים ואת החלטת המשיב ומורה למשיב לתת למערער מעמד קבע בישראל.

     

32. המשיב ישלם למערער שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪ וכן ישיב לו את האגרה.

     

    ניתן היום, ב' אב תשע"ז, 25 יולי 2017, בהעדר הצדדים.