משרד הפנים סירב להעניק מעמד קבע לאזרח גאנה שהתאלמן מאשתו הישראלית בטענה שלא נותר לו קשר למדינה. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה בשבוע שעבר.
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעורו של אזרח גאנה כבן 59 וקבע כי הוא זכאי להישאר בארץ אף שאשתו נפטרה. השופט ארנון דראל הסב את תשומת ליבו של משרד הפנים לכך שמדובר באדם שנמצא בארץ מזה 29 שנים ושליחתו חזרה למולדתו תגזור עליו חיי בדידות ועוני.
המערער הגיע לישראל כמתנדב ב-1988 כשהיה בן 28 בלבד, ונשאר כאן גם לאחר שאשרת ההתנדבות שלו פקעה. לימים הוא הכיר בחורה ישראלית וב-1998 עבר לגור איתה. כעבור כמה שנים הוא נעצר כשוהה לא חוקי וב-2004 שוחרר לצורך הסדרת מעמדו.
כדי להקל על התהליך הוא וזוגתו טסו להינשא בגאנה וכששבו ארצה פתחו בהליך מדורג במשרד הפנים, וניתן לו רישיון לישיבה ארעית שהוארך מעת לעת.
בינואר 2011 הגיש המערער בקשה לקבלת אזרחות ישראלית אך לא הצליח להגיע לריאיון משום שאשתו לקתה באותה תקופה במחלה קשה מאוד, ובקשתו סורבה. במסגרת ערעור על הדחייה משרד הפנים הסכים לזמן את בני הזוג לראיון נוסף אולם הוא לא צלח מאחר שהאישה לא הייתה מסוגלת לדבר מפאת מחלתה. זמן קצר לאחר מכן היא נפטרה וההליך המדורג הופסק.
במאי 2013 ביקש המערער שיינתן לו מעמד מטעמים הומניטריים, אך בנובמבר האחרון הוחלט כי לא נותר לו קשר למדינה ובקשתו נדחתה.
חוסר רגישות
המערער לא ויתר ובערעור שהגיש למחוזי טען שמשרד הפנים התנהל כלפיו בחוסר רגישות ולא התחשב במצב הקשה אליו הוא נקלע. לטענתו, מרגע שדבר מחלתה של אשתו התגלה במשרד, נעשה ניסיון "למשוך את הזמן" עד לפטירתה כדי למנוע ממנו להישאר בארץ.
עוד נטען כי המשרד לא שעה לנסיבות חייו, ביניהן עובדת היותו אב חורג לבנה של אישתו והעובדה שאין לו משפחה או חברים בגאנה, ואם ייאלץ לשוב אליה הוא יחיה בבדידות, ללא בית וללא פרנסה.
בתגובה, משרד הפנים טען כי המערער מנע בהתנהגותו את השלמת ההליך המדורג ולא הוכיח שהקשר בינו לבין אשתו המנוחה היה קשר כן ואמיתי. בכל מקרה, נטען כי פטירתה הפקיעה את הנישואין ובמצב כזה לא ניתן להעניק לו מעמד קבע.
בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר השופט ארנון דראל הודיע כי אינו מסכים עם החלטת משרד הפנים ומתח ביקורת נוקבת על כך שבקשות המערער נדחו בזו אחר זו תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שאשתו הייתה חולה ולא יכולה הייתה לנהל ריאיון תקין. לטעמו, בנסיבות אלה היה על משרד הפנים לפעול ברגישות ולבחון חלופות לבחינת המקרה.
מכל מקום, השופט מצא כי המערער פעל כראוי כשלאחר פטירת אשתו הגיש בקשת מעמד מטעמים הומניטריים. השופט הסביר כי מדובר בהליך שנועד לתת פתרון בדיוק למצבים כמו זה אליו נקלע המערער. בנוסף, הוא ציין כי המערער שהה בישראל שנים רבות ובגילו המבוגר שליחתו חזרה לגאנה תגזור עליו חיי בדידות ועוני.
בסופו של עניין, הערעור התקבל – המערער קיבל מעמד קבע בישראל ואילו משרד הפנים חויב ב-10,000 שקל שכ"ט עו"ד.
- ב"כ המערער: עו"ד יעל כץ מסטבאום
- ב"כ המשיבה: עו"ד בינה צמח מאונר
עו"ד אורי בן-עטיה
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.