ביגל נ' גפני ואח'

לפניי תביעה לסעד הצהרתי במסגרתה נתבקש לקבוע שהלוואה שניתנה לתובעת נפרעה במלואה וכי שטר משכון שניתן בקשר להלוואה בטל בשל כך.

רקע

1. התובעת, הגברת עדנה ביגל (להלן: "התובעת") הייתה נשואה לנתבע 2, עו"ד ישי בית און (להלן: "הנתבע"), עד למועד גירושיהם בספטמבר 2020.

    

2. ביום 27.9.16, בעודם נשואים, התובעת והנתבע התקשרו עם הנתבע מספר 1, יצחק גפני (להלן: "גפני") בהסכם במסגרתו הוסכם שגפני יעמיד לתובעת ולנתבע הלוואה בסך 750,000 ₪ (להלן: "הסכם ההלוואה", נספח 1 לתצהיר ביגל).

    

3. ע"פ האמור בהסכם ההלוואה, מועד פירעון ההלוואה היה צריך להיות תוך 12 חודשים, עם אופציה להארכת מועד הפירעון ב-12 חודשים נוספים.

    

4. בסעיף 8 להסכם ההלוואה נקבע שזכויות התובעת, כבעלת מניות בחברת מאיר את ביגל בע"מ (להלן: "מאיר את ביגל"), לקבל זכויות לשתי יחידות מגורים הידועות כגוש XXX חלקה XXX. במקביל נחתם שטר משכון על זכויות אלה עבור ביגל וזאת ע"מ שישמש בטוחה לפירעון ההלוואה (להלן: "שטר המשכון").

5. ביוני 2019 גפני הגיש תיק ביצוע שטרות ביחס לצ'ק ע"ס 250,000 (להלן: "הצ'ק 250,000 ₪") אשר נמסר לו ע"י חברת ישי בית און עו"ד (להלן: "הפירמה"), אשר הנתבע הוא בעל המניות היחיד בה (עמ' 2-3 לפרוטוקול).

    

6. הפירמה הגישה התנגדות לביצוע הצ'ק שכלל תצהיר מטעם הנתבע בכובעו כבעל המניות בפירמה (להלן: "תצהיר ההתנגדות"). תצהיר ההתנגדות נחתם ביום 17.7.19. התיק נסגר בהסדר בין גפני לבין הנתבע (מסמכי התיק צורפו כנספח 9 לתצהיר התובעת).

    

7. בסמוך לאחר מכן, באוגוסט 2019 גפני הגיש את שטר המשכון לביצוע בלשכת ההוצל"פ בת"א במסגרת תיק מספר 507720-08-19. במסגרת תיק ההוצל"פ מונתה כונסת נכסים למימוש הדירות, עוה"ד טוני שלם (להלן: "הכונסת").

    

8. התובעת הגישה בקשה לעיכוב הליכים וביום 1.7.20 הגישה את התובענה שלפניי.

    

   עיקר טענות התובעת ע"פ כתב התביעה

9. בכתב התביעה נטען כי בשנת 2016 כאשר התובעת והנתבע עוד היו נשואים, האחרון היה שקוע בחובות ונזקק להלוואה לצורך חילוצו מסכנה מוחשית ומאיימת עקב הסתבכותו בשל התחייבויות כספיות מול לקוחות. הנתבע סיפר לתובעת שפנה לגפני, שהיה לקוח שלו, בבקשה להעמיד לו הלוואה ואולם זה התנה את מתן ההלוואה בכך שהתובעת תהיה ערבה לה.

    

10. נטען שהנתבע העניק שירותים משפטיים לחברת מאיר את ביגל והיה בקיא בענייניה. הוא הסביר לתובעת, שכבעלת מניות, עומדת לה זכות עתידית לקבל זכויות בניה ל-2 יחידות מגורים השייכות לחברה, וזאת מכוח בעלותה על מניות המיעוט.

     

11. לטענת התובעת, היא לא הייתה בקיאה במועדים הרלוונטיים בטיבן של אותן זכויות שהציע לה בעלה דאז והיא הסתמכה באופן מלא על דבריו. נטען שהיה חשש כבד מהדרדרות להליכים משפטיים ופליליים בשל הסתבכויות של הנתבע ושהוא הפעיל עליה לחצים כבדים עד אשר נכנעה והסכימה לערוב להסכם ההלוואה.

     

12. נטען שהתובעת כלל לא הייתה שותפה למו"מ המסחרי בעניין תנאי ההלוואה או בניסוח ההסכם ומתוך אמון חתמה על מסמכי ההלוואה. לימים נתגלה לה שבמסגרת ההסכם היא הוגדרה כ"לווה" וזאת חרף העובדה שהוסבר לה שהיא רק ערבה.

     

13. הודגש שהתובעת לא קיבלה ולו שקל אחד מההלוואה ושכל הכספים הועברו לחשבון עסקי בבעלות הנתבע.

     

14. עוד נטען שבחודש מאי 2017 נפרדו היא והנתבע, דבר שגם היה ידוע לגפני שהמשיך לקיים קשרים הדוקים עם הנתבע.

     

15. כן נטען שהנתבע דאג באופן בלעדי לפירעון ההלוואה והריבית דבר המוכיח שהוא היה הלווה והנהנה מההלוואה. במחצית השנייה של 2019 פנה גפני אל התובעת והעלה לראשונה את הטענה שהיא לווה במסגרת הסכם ההלוואה, התריע שהנתבע חדל מלפרוע את תשלומי ההלוואה ושהוא יפעל בהליכים נגדה.

     

16. התובעת קבעה פגישה עם גפני ועם עורכת דינה דאז עו"ד בטי הררי כדי לקבל פרטים על ההלוואה אולם גפני לא הגיע. כשהתקשרה הודיע לה שלא מתכוון להיפגש איתה.

     

17. התברר שגפני פתח בהליכי הוצל"פ נגד הנתבע לצורך מימוש המחאה בסך 250,000 ₪ שהלה נתן לגפני לצורך פירעון ההלוואה נשוא התובענה. הנתבע הגיש התנגדות בה פירט שפרע את כל ההלוואה נשוא התובענה. תיק הוצל"פ זה בגין ההמחאה נסגר ללא בירור משפטי בעקבות הסכמה שבין גפני לנתבע. התובעת פנתה לגפני באמצעות באת כוחו, הכונסת, כדי לקבל פרטים ומסמכים על ההוצל"פ של הנתבע אבל גפני סירב למסור פרטים.

     

18. ביום 27.2.20, בזמן שהתנהל מו"מ בין התובעת לבין גפני לצורך קבלת פרטי התיק שפתח נגד הנתבע, הדביקו לתובעת על הדלת החלטה מתיק הוצל"פ על מינוי כונס נכסים על מניותיה בחברת מאיר את ביגל. הודגש שלא מניותיה מושכנו אלא זכויות ספציפיות אשר יכול ויוקנו לתובעת מכוח החזקתה במניות. רק אז התברר לה שנפתח תיק ההוצל"פ לצורך מימוש שטר המשכון, והליכי הגבייה היו למעשה נגד התובעת בלבד, בגין מלוא סכום ההלוואה, מבלי שגפני הפחית את התשלומים ששולמו לו ע"י הנתבע ותוך הסתרת התשלומים שקיבל במהלך 3 השנים שקדמו לפתיחת התיק.

     

19. התובעת הגישה בקשה לביטול צו המינוי של כונס נכסים על מניותיה משני טעמים מרכזיים: המשכון שנרשם היה על זכויות התובעת כלפי החברה ולא על מניותיה בחברה; והטענה על פירעון ההלוואה במלואה.

     

20. ביום 13.5.20 הגישה הכונסת עו"ד טוני שלם שהינה גם באת כוחו של גפני תגובה ובה הבהירה כי הליך מימוש המשכון אינו נוגע למניות התובעת אלא לזכויות הרשומות בנסח רשם המשכונות בלבד. אולם, גפני עדיין לא מסר לתובעת את מסמכי תיק ההוצל"פ שנפתח נגד הנתבע ואת פרטי התשלומים שקיבל.

     

     

21. נוכח תגובתה הכונסת ניתנה ביום 27.5.20 החלטת כב' רשם ההוצל"פ אשר דן בתיק כדלקמן: (1) הליך המימוש הוא בעניין זכויות התובעת ולא בעניין מניותיה. (2) הואיל ולרשם ההוצל"פ אין סמכות להורות על ביטול המשכון, אזי הליך הכינוס לא יבוטל אולם יינתן לתובעת פרק זמן של 30 יום בו יעוכבו הליכי ההוצל"פ על מנת שהתובעת תוכל לפנות לבית המשפט בבקשה למתן סעדים בעניין המשכון. בהתאם, התובעת הגישה את התובענה שלפניי.

     

22. ע"פ האמור בתביעה, במהלך השנים הנתבע העניק לגפני שירותים משפטיים רבים ששווים עומד על 925,293 ₪, דבר שנתמך בתצהיר שהגיש הנתבע במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר שהגיש גפני. ולראיה, התיק נסגר מבלי שהנתבע נדרש לשלם לגפני.

     

23. אשר על כן התובעת עתרה לסעד הצהרתי לפיו ההלוואה שהועמדה ע"י גפני עפ"י הסכם הלוואה מיום 27.9.2016 נפרעה במלואה, וכי המשכון אשר נרשם ביום 10.10.16 לטובת גפני מכוח הסכם ההלוואה על זכויות החייבת בטל ומבוטל.

     

    עיקר טענות גפני ע"פ כתב הגנתו

24. בכתב ההגנה של גפני נטען כי התובעת חתמה על הסכם הלוואה במסגרתה גפני הלווה לה ולבעלה סך של 750,000 ₪. לפי ההסכם זכויות התובעת כבעלת מניות בחברת מאיר את ביגל בע"מ לקבלת זכויות לשתי יחידות מגורים (הזכויות המשועבדות) ימושכנו לטובת גפני עד לגובה סכום ההלוואה.

     

25. משלא השיבו את ההלוואה, גפני פתח בהליכי הגבייה במסגרת תיק ההוצל"פ והגיש בקשה למימוש המשכון. מונה כונס נכסים על זכויות התובעת בחברה המחזיקה במקרקעין ועל זכותה לקבל שתי יחידות מגורים.

     

26. התובעת הגישה לרשם ההוצל"פ בקשה לעיכוב הליכים והוא עיכב את ההליכים על-מנת לתת לה שהות לפנות לבית המשפט. התובעת הגישה את התביעה שבכותרת ובית המשפט נתן לה סעד זמני של עיכוב הליכי הוצל"פ.

     

27. באשר לתיק ההוצל"פ שפתח נגד הפירמה ביחס לצ'ק 250,000 ₪ גפני טען שהתובעת אינה יכולה להתבסס עליו ועל תצהיר ההתנגדות שהנתבע הגיש כאילו גפני היה חייב לו 925,293 ₪ שכ"ט עו"ד, מכיוון שבזמן אמת גפני התנגד נחרצות לטענות אלה של הנתבע, כפי שגם משתקף ממכתב ששלח באמצעות בא כוחו ביום 28.3.19, עוד לפני שהוגש הצ'ק לביצוע.

     

     

28. נטען שבאותה עת היה קבוע דיון בביהמ"ש העליון בתיק בו ייצג הנתבע את גפני והנתבע הבהיר לגפני כמה ימים לפני הדיון שאין בכוונתו להופיע לדיון ולייצגו כל עוד תלוי ועומד תיק ההוצל"פ. בלית ברירה גפני נאלץ לסגור את תיק ההוצל"פ נגד הנתבע. הודגש שתיק ההוצל"פ בגין הצ'ק 250,000 ₪ נסגר מבלי שגפני וויתר על טענותיו ואך ורק בשל הסיבה האמורה. לכן אין ממש בטענת התובעת שהחוב נפרע.

     

29. נטען שהתובעת חתמה כלווה, העובדה שנפרדה מבעלה אינה רלוונטית.

     

30. כן נטען שההלוואה ניתנה לתובעת ולנתבע לטובת רכישה דירה ושהובטח לנתבע שאין לו מה לחשוש בגין פירעון ההלוואה. בנוסף נטען שלאחר שלא הושבה ההלוואה הובטח לו שהדירה תימכר כדי לפרוע את ההלוואה.

     

31. הודגש שהתובעת התייעצה עם עו"ד מטעמה ועם אחיה בטרם חתמה על הסכם ההלוואה. התובעת קיבלה העתק מהסכם ההלוואה על מסמכי השעבוד ולא העלתה כל טענה כנגד חובתה כלווה וכממשכנת. הודגש שהתובעת הייתה צלולה וכל הטענות שלה בעניין אי כשירותה וכיו"ב הן משוללות מכל יסוד.

     

32. בנוסף נטען שגפני לא ידע על פרידת התובעת והנתבע וכן הוכחשה הטענה שבין גפני לנתבע התקיימו קשרים חברתיים. הודגש שהקשרים המקצועיים ביניהם נפסקו לאחר שגפני נאלץ לנקוט צעדים משפטיים בשל אי השבת ההלוואה.

     

33. יתרה מכך הודגש שגם אם מי משני הלווים השיב כספים בגין חוב ההלוואה לא היה בכך כדי לשנות מחובת שניהם מכוח ההסכם וכי תשלום כזה היה נזקף כהשבה של שניהם.

     

34. גם אם היה ממש בטענת הנתבע בדבר חוב של גפני אליו, ולא היא, לא היה בהעלאתן באותו תיק כדי לבסס טענת קיזוז ובוודאי שהנתבע לא יכול היה לקזז את חובו על בסיסן בין היתר בהיותם סכומים לא קצובים ולא מאותה עסקה. מכל מקום לגפני לא היה כל חוב לנתבע במועד הגשת בקשת ביצוע השטר וניהול תיק ההוצל"פ. כאמור לעיל, בלית ברירה נאלץ גפני לסגור את תיק ההוצל"פ נגד הנתבע מבלי לוותר על טענותיו בדבר החוב בגין ההלוואה.

     

35. לבסוף נטען שחוב ההלוואה לא נפרע, לא ע"י התובעת, לא ע"י הנתבע ולא ע"י צד שלישי, וכי הסכומים היחידים ששולמו הם תשלומי ריבית וכן כי הליכי ההוצל"פ ננקטו לאחר שגם תשלומים אלה נפסקו.

     

     

    עיקר טענות הנתבע 2 ע"פ כתב הגנתו

36. ע"פ האמור בכתב הגנתו של הנתבע, החובות שבגינן ניטלה ההלוואה מגפני היו חובות משותפים של בני הזוג בין היתר בקשר עם רכישת דירת מגורים בפרויקט 'שרונה' בת"א (להלן: "הדירה בשרונה") ובהתאם התובעת היא זו שפנתה בבקשת הלוואה לגפני והיא ידעה בדיוק על מה היא חתמה ומה שיעבדה.

     

37. בנוגע לקבלת כספי ההלוואה לחשבון העסקי אשר שימש את פירמת עוה"ד של הנתבע נטען שהדבר נעשה כך מפני שגם קודם לכן שימש החשבון לניהול החיים המשותפים של בני הזוג ובכלל זה הכספים ששימשו לרכישת הדירה בשרונה.

     

38. נטען שהסכם ההלוואה אינו מציין שום תנאי ש"אם וככל שינתנו לה ע"י החברה שבה היא מחזיקה במניות", כלומר לא היה תנאי כלפי התובעת לגבי זכות עתידית במניות, אלא זכות קונקרטית.

     

39. כן נטען שביום 17.5.17 התובעת החליפה את הקוד והמנעול של הדירה המשותפת בשרונה ואולם לאחר מכן בני הזוג חזרו לזוגיות משותפת וייעוץ זוגי עד אשר הגיעו ליישוב סכסוך שהסתיים בגירושיהם בפברואר 2020.

     

40. הנתבע הכחיש קשרים חברתיים כלשהם עם גפני בעבר או בהווה. לגבי קשרים מקצועיים נטען שאלה הסתיימו בשנת 2019.

     

41. עוד נטען שהתובעת ידעה היטב על מלוא התשלומים שהנתבע שילם עד לחודש מרץ 2019 וגם ידעה היטב שמאז ואילך לא שולמו סכומים כלשהם וזאת בהחלטה משותפת של שניהם. בנוסף ידוע לה שקרן ההלוואה מעולם לא שולמה.

     

42. ביום 11.8.20 ניתנה החלטת כב' השופט אריאל צימרמן לסעד זמני (להלן: "ההחלטה בעניין הסעדים הזמניים") במסגרתה העלה כב' השופט צימרמן תהיה בנוגע לטענת הנתבע שבתצהיר ההתנגדות שהגיש לפיו החוב נפרע על ידו במסגרת השירותים המשפטיים שנתן לגפני, ותהיה נוספת בנוגע לטענת הנתבע בנוגע לאבחנה שהוא ביצע בינו לבין הפירמה.

     

43. במסגרת כתב הגנתו, הנתבע התייחס לאמור בהחלטה בעניין הסעדים הזמניים וטען שהוא עומד מאחורי הטענות שהעלה בתצהיר ההתנגדות לפיהן החוב נפרע בצורה של הליכים משפטיים ושטענות אלה לא סותרות את טענתו בהליך שלפניי שהסכום הנתבע בתיק המשכון (קרן ההלוואה וריביות מחודש מרץ 2019 ואילך) אכן לא נפרעו.

     

44. הנתבע ציין שטענותיו הם אמת שנטענו אז כטענות הגנה וקיזוז כנגד השיק ע"ס 250,000 ₪ שגפני הגיש לביצוע, אלא שבמרוצת הזמן עד היום, גפני טען וממשיך לטעון שאין לו שום חוב לפירמה לשכ"ט והוא אף העלה טענות על רשלנות מקצועית לכאורה של הנתבע.

     

45. נטען שהטענות שהעלה הנתבע במסגרת תיק ההוצל"פ התייחסו לחוב נטען של גפני כלפי הפירמה, ומאחר וגפני העלה טענות שונות נגד הפירמה, הנתבע יצטרך להגן על הפירמה במסגרת אותן טענות לחוב כלפי הפירמה כפי שהוא טען במסגרת תצהיר ההתנגדות. בכל מקרה דובר בטענות נטענות ולא בהחלטות שיפוטיות. לפיכך, אם ביהמ"ש יקבע שהטענות שהעלה בתצהיר ההתנגדות מהוות פירעון מלא של החוב האישי של התובעת ושל הנתבע כלפי גפני, עדיין יצטרכו התובעת והנתבע לשפות את הפירמה במלוא החוב נשוא תיק המשכון, משום שהפירמה איננה צד להסכם ההלוואה ואיינה חייבת דבר, ובנוסף, החובות הנטעים ע"י הנתבע כלפי גפני כוללים גם את כל ההוצאות והמשכורות ששולמו בפירמה בגין הפעילויות המשפטיות שנעשו עבור גפני.

     

46. בעניין האבחנה המתבקשת בין הפירמה לבין הנתבע נטען שכל הטענות שהוא טען במסגרת תצהיר ההתנגדות הועלו בשם הפרימה ואילו ההלוואה מושא תיק המשכון ניתנה לתובעת ולנתבע באופן אישי, כך שהחזרת ההלוואה מהפירמה תוביל לחוב של התובעת ושל הנתבע שיצטרכו להשיב לפירמה.

     

    דיון והכרעה

47. אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה שלאחר שעניינתי בכתבי הטענות ובראיות ובפרט לאחר ששמעתי את בעלי הדין לפניי, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

     

48. כלל יסוד במשפט הוא שגדרי המחלוקת נקבעים במסגרת כתבי הטענות. הנתבע הגיש כתב הגנה מצומצם למדי ולעומת זאת במסגרת חקירתו הנגדית הוא העלה שלל טענות שלא היה להן זכר בכתב הגנתו. גפני אמנם הגיש כתב הגנה מפורט יותר, ולעומת זאת הגיש תצהיר עדות ראשית לקוני וללא פירוט עובדתי כלשהו, וגם הוא במסגרת חקירתו הנגדית העלה טענות חדשות לחלוטין שאף סותרות את טענות ההגנה שלו.

     

49. כפי שנראה להלן, התובעת מלכתחילה הייתה בעמדת נחיתות ביחס לנתבעים, אשר גילו טפח והסתירו טפחיים. למרות זאת, התובעת הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה הראשוני ולהוכיח שממצבור הראיות והנסיבות עולה שההלוואה נפרעה.

     

50. לעומת זאת, הנתבעים, כל אחד באופן עצמאי ושניהם בצוותא חד, לא עמדו בנטל ההוכחה המשני המוטל עליהם להפריך את טענות התביעה ולהוכיח את טענות ההגנה שלהם, בין אם אלה הטענות שנטענו בכתבי ההגנה ובין אם אילו הטענות שנטענו לראשונה במסגרת התצהירים והעדויות.

     

51. ועתה לגופו של עניין.

     

52. הסכם ההלוואה נחתם ביום 27.9.16 וכפי העולה מעדויות הנתבעים, ההלוואה לא נפרעה ותחת זאת שולמו תשלומי ריביות באופן לא סדיר עד למרץ 2019.

     

53. ביום 26.6.2019 הגיש גפני לביצוע צ'ק ע"ס 250,000 ₪ שנמשך מחשבון הבנק של הפירמה. הוגשה התנגדות לביצוע הצ'ק בצירוף תצהיר של הנתבע כבעל המניות היחיד בפירמה. במסגרת התצהיר המפורט, הנתבע טען כי גפני חייב לו שכ"ט בגין לפחות 12 הליכים משפטיים שונים משנת 2015 ועד לשנת 2019 ובסך כספי של כ- 920,000 ₪.

     

54. הנתבע גם התייחס באופן מפורש לכך שהצ'ק הנ"ל ניתן במסגרת הסכם ההלוואה, ושלאחר הפקדתו ובצירוף החוב של גפני בגין שכה"ט – ההלוואה תיפרע במלואה.

     

55. זו הייתה גרסתו המלאה והמפורטת של הנתבע בזמן אמת ביחס לצ'ק 250,000 ₪ וביחס לפירעון ההלוואה בצורה של מתן שירותים משפטיים. ואולם, לאחר הגשת התביעה שלפניי, הנתבע חזר בו מגרסתו וסב ב- 180 מעלות.

     

56. לאחר שהתקיימו ההליכים הנוגעים לסעד הביניים, כב' השופט צימרמן הצביע על חוסר ההיתכנות שבגרסת הנתבע שההלוואה לא נפרעה כאשר בתצהיר ההתנגדות הוא טען דברים הפוכים. לנתבע ניתנה אפוא הזדמנות כבר במועד הגשת כתב ההגנה לספק גרסה מפורטת ומלאה ביחס לצ'ק בסך של 250,000 ₪ וביחס להלוואה נשוא התובענה, ואולם כבר במעמד זה הוא לא הצליח לספק גרסה הגיונית ומלאה ותחת זאת אימץ את הכחשתו של גפני ביחס לחוב שכה"ט או להסדר כלשהו שנוגע לקיזוז חוב ההלוואה כנגד השירותים המשפטיים שהוענקו לגפני.

     

57. גם בתצהיר לא מסר הנתבע גרסה סדורה באשר לתשלומים ששילם לגפני על חשבון ההלוואה נשוא התובענה או הריביות (למעט עדותו הלקונית בסעיף 49 לתצהיר שם טען ששילם כ- 250,000 ₪ ריביות בלבד), ולא ביחס להליכים שניהל עבור גפני, שכר הטרחה הגיע בגינם והתשלומים ששולמו בגין שכר הטרחה או קוזזו בגין שכר הטרחה. ממילא גם לא הגיש אסמכתאות לכך.

     

58. גם במסגרת חקירתו הנגדית, הנתבע נמנע מלספק תשובה משכנעת באשר למהפך שעבר, מטענה שההלוואה נפרעה במלואה לטענה שההלוואה לא נפרעה כלל (עמ' 27 לפרוטוקול). יתרה מכך, הוא התחמק ממתן תשובות מקום בו השאלה לא הייתה נוחה לו והתחמק ומלספק הסבר או ראיות בנוגע ל"הסדר" שאליו הגיע עם גפני לסגירת תיק ההוצל"פ נגדו בגין הצ'ק 250,000 ₪ (עמ' 28 לפרוטוקול).

     

59. הנתבע טען שבעת הגשת תצהיר ההתנגדות הוא "עשה את המקסימום כדי להגן על עצמי" והדגיש שהיה צריך להגן על הפירמה ושאת התצהיר הוא הגיש בשם הפירמה (עמ' 12 לפרוטוקול).

     

60. הנתבע הודה שהגיע להסדר עם גפני לסגירת תיק ההוצל"פ בגין הצ'ק של 250,000 ₪ (עמ' 15 לפרוטוקול) אך לא סיפק פירוט מה כלל ההסדר. בשלב זה הנתבע נטש לחלוטין את הטענות שהעלה במסגרת תצהיר ההתנגדות ואף הגן על טענות גפני כנגד הטענות שהוא בעצמו העלה ביחס לחוב שכה"ט: "... לאדון גפני יש הרבה מאוד טענות נגד חברת בית-און. ומאחר שיש לו הרבה מאוד טענות כנגד חברת בית און, מתעתדות להיות גם נתבעות, כפי שקיבלתי הודעה מכל מיני עו"ד, אז אני, את הטענות של חברת בית און ביחס לחוב, שומר לאירוע הזה. זה לא קשור להלוואה" (עמ' 18 לפרוטוקול).

     

61. הנתבע אם כן טען במסגרת חקירתו הנגדית שהצ'ק ע"ס 250,000 ₪ כלל אינו קשור למתן ההלוואה: "קודם כל, אני מסביר למה הצ'ק הזה נפל, מעבר לסיבות אחרות, רבות. הצ'ק הזה נפל, התיק הזה מת, מפני שהוא נפתח לא במסגרת חוזה הלוואה" (עמ' 20 לפרוטוקול). טענה זו עומדת בסתירה חזיתית לכל הטענות שטען והצהיר לגביהן במסגרת ההתנגדות לביצוע הצ'ק.

     

62. לו היה אמת בטענה היא הייתה נטענת בזמן אמת בעת הגשת תצהיר ההתנגדות. העובדה שהטענה אף לא נטענה במסגרת כתב ההגנה בתביעה שלפניי מלמדת שמדובר בטענה שאין בה אמת. לא זו אף זו שהנתבע כלל לא סיפק הסבר אלטרנטיבי לגבי טיבו של הצ'ק 250,000 ₪, וגם כאשר ניתנה לו הזדמנות לספק גרסה כלשהי, תשובתו הייתה "אני לא יודע, לא, לא זוכר" (עמ' 23 לפרוטוקול).

     

63. בניגוד לטענת הנתבע בסיכומיו (29), התובעת כלל לא הודתה שהצ'ק 250,000 ₪ אינו קשור להלוואה. להפך, במסגרת חקירתה הנגדית התובעת העידה באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשתי פנים כי "אני זוכרת שביום מתן ההלוואה, איציק גפני ביקש מישי את הצ'ק, וישי אמר תוך כמה חודשים, או תוך זמן קצר 'אני מוריד את הצ'ק הזה', וגם אמרתי את זה לעוה"ד, ואני חוזרת עוד פעם ואומרת, הצ'ק ניתן במסגרת ההלוואה... ועובדה שאח"כ ישי החזיר לאיציק גפני את הצ'ק והוא נתן לו צ'ק אחר במסגרת ההלוואה" (עמ' 38 לפרוטוקול).

     

64. לא ניתן לקבל את טענת הנתבע שהטענה שנטענה במסגרת ההתנגדות הייתה טקטיקה גרידא: "בקמצוץ החומר שאנחנו צירפנו לתיק ההוצל"פ, יש תביעות של יהלומי כנען, של גפני, של האחים של גפני. לכל מיני אנשים של תביעות נגד חברת בית און. אז אני, בטקטיקה שלנו, כן? החלטתי שאני מעמיד את זה מול זה. זו הייתה הנקודה השנייה" (עמ' 20-21 לפרוטוקול).

     

65. הנתבע הרי טען מפורשות אפילו במסגרת חקירתו הנגדית שהיה סיכום בינו ובין גפני על קיזוז חוב ההלוואה תמורת מתן שירותים משפטיים: "ש- תראה, ההלוואה ניתנה בסוף 2016. זה נכון שבסוף כל שנה, אתה פנית למר גפני וביקשת להקטין את קרן ההלוואה כנגד הריבית וכנגד חוב שכ"ט ששולם לך, זה נכון? ת- יכול להיות..." ושוב לאחר דין ודברים במסגרת החקירה הנגדית "ש- תאשר לי בבקשה... שאתה פנית, המבקש, זה אתה פה, המבקש שהיה נשוי לגברת ביגל, אתה פנית לגפני ואתה ביקשת ממנו לסגור או להקטין את קרן ההלוואה כנגד חוב שכ"ט כלפי החברה? ת- נכון. ש- אמת? ת- כן" (עמ' 24 לפרוטוקול).

     

66. כלומר, בזמן אמת ועוד לפני הגשת ההתנגדות, הנתבע כרך את השירות המשפטי שהעניק לגפני עם פירעון ההלוואה. לא ניתן לקבל את טענתו המאוחרת שמדובר היה בטקטיקה של התגוננות שאינה משקפת את המציאות.

     

67. עדותו של הנתבע התפתחה לאורך חקירתו הנגדית וכללה שלל האשמות כלפי התובעת שלא קיבלו ביטוי כלשהו לפני החקירה הנגדית. חוסר מהימנותו בלט לאורכה ולרוחבה של החקירה הנגדית.

     

68. כך למשל הטענה שמי שרשם את השיקים ע"ס 250,000 ₪ שגפני הגיש לביצוע הייתה בכלל התובעת: "עדנה עבדה אצלי בפירמה ועדנה הייתה אחראית על הכספים בפירמה והצ'קים... שאתה מראה לי היו בידי עדנה" (עמ' 9 לפרוטוקול). לו היה אמת בטענה זו סביר להניח שהיא הייתה מועלית בזמן אמת כאשר גפני הגיש את הצ'ק לביצוע או לכל הפחות במסגרת כתב הגנתו של הנתבע בהליך שלפניי.

     

69. עניין נוסף הנוגע למהימנותו של הנתבע נוגעת ליחסים המקצועיים שלו עם גפני, שהחלו בשנת 2015 סביב טענה של גפני שהנתבע היה אמור להעביר לו 60,000 ₪ ותחת זאת הם הסכימו שגפני יקבל מהנתבע שירותים משפטיים ללא תשלום (עמ' 14-15 לפרוטוקול).

     

70. במענה לטענה זו הנתבע לא הכחיש שהוא העניק לגפני שירותים משפטיים ללא תשלום אך לטענתו הדבר היה בשל הפוטנציאל של גפני כלקוח ובכל מקרה הוא טען גפני קיבל את ה-60,000 ₪ אך "הוא לא זוכר" זאת (עמ' 47 לפרוטוקול).

     

71. מדובר בטענה שאין בה היגיון, לא מסחרי ולא בכלל. עו"ד אינו מעניק שירותים משפטיים בחינם עבור טיפול ב-5 תיקים, אפילו אם הם לא מאוד מסובכים, ללא קבלת תמורה כלשהי ורק בשל הפוטנציאל העתידי לקבל עבודה בסכומים משמעותיים יותר.

     

72. סביר יותר להניח שהקשר העסקי הראשוני שנוצר בין גפני לנתבע הוא כפי שהעיד גפני קשר של פירעון חובות של הנתבע כלפי גפני בתמורה למתן שירותים משפטיים, לאחר שהנתבע העלים 60,000 ₪ שהיה אמור למסור לגפני במסגרת תיק שהוא ייצג גברת שהייתה חייבת כסף לגפני (עמ' 14-15 לפרוטוקול).

     

73. סביר גם להניח שלאחר שהדבר עלה יפה בפעם הראשונה, הייתה נכונות של שניהם להמשיך בהסדר שיצרו שבמסגרתו הנתבע מספק לגפני שירותים משפטיים ובתמורה גפני מקזז את חובות הפירמה או הנתבע כלפיו. דבר זה גם עולה בקנה אחד עם תצהיר ההתנגדות המפורט שהגיש הנתבע ושכלל פירוט מלא של ההליכים המשפטיים ושל השירותים המשפטיים שהעניקו הוא והפירמה לגפני.

     

74. עניין נוסף שיש ליתן עליו את הדעת נוגע לטענות הנתבע בדבר כספים שהעביר לתובעת במהלך חייהם המשותפים, כטענתו קרוב ל-6 מיליון ₪, כפי שגם צוין בחווה"ד של רו"ח אביה יעקב.

     

75. התובעת הכחישה מכל וכל את טענת הנתבע שהוא העביר לה 6 מיליון ₪ (עמ' 19 ועמ' 27 לפרוטוקול).

     

76. יש לתמוה על כך שהנתבע פתח במסגרת תצהיריו את יריעת המחלוקת כך שתכלול טענות בנוגע להעברת כספים לתובעת. תמיהה ראשונה נוגעת לעובדה שהטענה כלל לא טענה בכתב ההגנה למרות שמדובר בטענה מהותית שהייתה ידועה לו לכאורה במועד הגשת כתב ההגנה. התמיהה השנייה נוגעת לעצם העלאת טענה שהיא במהותה טענה הנוגעת לסכסוך הגירושין והאם היה כאן ניסיון לכרוך סוגיות שהן בסמכותו הייחודית של ביהמ"ש לענייני משפחה.

     

77. נראה אפוא שהטענה כולה נגועה בחוסר תום לב, בין אם בשל מועד העלאתה ובין אם בשל הממשק לסמכותו הייחודית של ביהמ"ש לענייני משפחה. כך או אחרת, לטענה זו לא הונחה תשתית ראייתית (בנוסף להיותה הרחבת חזית).

     

78. גם עדותו של גפני הייתה מתפתחת ובלתי מהימנה. כתב הגנתו ותצהיר העדות הראשית שלו התמקדו בטענה שהתובעת חתומה על ההסכם ושהיא ידעה שהיא לווה ולא ערבה. גם גפני לא טרח לפרט בתצהירו את ההשתלשלות הכספית בינו לבין הנתבע למרות טענות התובעת בעניין זה, וממילא לא הגיש על כך אסמכתאות.

     

79. במסגרת חקירתו הנגדית, צצה גרסה חדשה לחלוטין לפיה מי שביקש את ההלוואה היה לא פחות מאשר התובעת בעצמה, שהתקשרה אליו בשעה 6:30 בבוקר והפצירה בו שייתן את הלוואה כדי לחלץ את בעלה מצרות (עמ' 19 לפרוטוקול).

     

80. גפני הטעים והדגיש שהוא אומנם הסכים לתת הלוואה לתובעת אך לנתבע הוא לא היה מסכים לתת הלוואה כלשהי: "כלום לא הייתי נותן לו. אגורה שחוקה" (עמ' 59 לפרוטוקול).

     

81. מדובר בטענות מהותיות שהיה מקום להעלותן בהזדמנות הראשונה. גפני הגיש כתב הגנה שהתמקד רובו ככולו בכשירותה של התובעת לחתום על הסכם ההלוואה ועל ידיעתה המלאה שהיא לווה ולא ערבה. גפני הגיש תצהיר עדות ראשית לקוני כאשר פרטים רבים וחשובים הושמטו לחלוטין מעדותו אפילו במסגרת חקירתו הנגדית, למשל ההסדר שאליו הגיע עם הנתבע במסגרת סגירת תיק ההתנגדות וההוצל"פ בנוגע לצ'ק 250,000 ₪.

     

82. בתוך כך מצאתי לדחות את טענת גפני, כפי שהועלתה בכתב הגנתו, כאילו הוא נאלץ להסכים לסגור את תיק ההוצל"פ בשל איומיו של הנתבע 2 שלא ימשיך לייצגו בביהמ"ש העליון. סביר יותר להניח שהצ'ק ע"ס 250,000 ₪, שע"פ גרסתו הראשונית של הנתבע ניתן במסגרת ההלוואה, קוזז מחשבון שכה"ט שגפני היה חייב לנתבע, דבר שאיפשר את המשך העבודה של הנתבע ואת המשך מתן השירותים המשפטיים. למעשה, ע"י כך שגפני כרך את סגירת תיק ההוצל"פ בהמשך הייצוג בביהמ"ש העליון – הוא קשר בין הייצוג המשפטי לפירעון ההלוואה ואישר למעשה את טענת התובעת לפירעון ההלוואה ע"י מתן שירותים משפטיים.

     

83. גם הניסיון של גפני להתחמק מהקשר העסקי והאישי הקיים בינו לבין הנתבע נוגד את המציאות המשתקפת מכך שהנתבע ייצג אותו בהליכים משפטיים עוד משנת 2015 וכפי שגם הצהיר במסגרת ההתנגדות, במספר לא מבוטל של הליכים לאחר מכן. ההלוואה ניתנה בסוף 2016 כאשר הקשר בין השניים כבר היה מבוסס, בין אם בשל שכירות של המשרד ברחוב החרושת ברמת השרון ששייך לאחיו של גפני (עמ' 17 לפרוטוקול) ובין אם בשל נישואיהם של בתו של הנתבע עם בן אחיו של גפני (עמ' 19 לפרוטוקול).

     

84. ויובהר, מידת הקירבה בין הנתבע לגפני אינה מצויה בליבת התיק ואין בה לכשעצמה להוכיח או להפריך את השאלות הרלוונטיות העומדות להכרעה. ברם הניסיונות שלהם למזער את הקשר ביניהם ולטשטש את הקירבה המשפחתית והעסקית ביניהם – כל אלה משתקפים כניסיון לתת גרסה שקרית במטרה להסתיר את ההסדרים הכספיים שאליהם הם הגיעו ושכפי הנראה כוללים סיכום על גביית חוב ההלוואה שלא כדין מהתובעת.

     

85. בתוך כך יש לציין שאין נפקות לשאלה האם התובעת מכירה את גפני יותר זמן מאשר הנתבע.

     

86. גם העובדה שגפני החליט לרדת לנכסיה של התובעת בלבד כדי לפרוע את ההלוואה אומרת דרשני ומצביעה פעם נוספת על כך שקיים הסדר כספי בינו לבין הנתבע שהוסתר מביהמ"ש. לא ניתן להתעלם מכך שתיק מימוש המשכון נפתח בסמוך מאוד לאחר הגשת תצהיר ההתנגדות וסגירת תיק מימוש הצ'ק 250,000 ₪.

     

87. הצטברות של האמור לעיל מוביל למסקנה שעדותו של גפני, כמו של הנתבע, הינה בלתי מהימנה.

     

88. נראה גם שלנתבעים היה נוח להותיר את התובעת בנחיתות ראייתית כאשר לא המציאו לידיה את מלוא המסמכים הקשורים להתחשבנות הכספית ביניהם ובכלל זה את מסמכי העברת הכספים ואת הכרטסות העסקיות של החברות שניהלו את החזר ההלוואה, הפירמה של הנתבע מצד אחד וחברת יהלומי כנען מן הצד השני.

     

89. הנתבע לא המציא מסמכים בנוגע לקבלת כספי ההלוואה ומה נעשה איתם וכל האינדיקציות מצביעות על כך שהכסף התקבל לחשבון העסקי של הפירמה ושהנהלת החשבונות של הפירמה גם רשמה את ההוצאה בקשר עם כספי ההלוואה כהוצאה עסקית (עמ' 3-6 לפרוטוקול). כל אלה מצביעים על כך שהכסף שימש את העסק, ולא את התא המשפחתי, והעובדה שהנתבע נמנע מלהמציא מסמכים שיסתרו זאת נזקפת לחובתו במובן זה שלא ניתן לקבל את טענתו שהכסף יועד לתובעת ולשימושה.

     

90. גם גפני לא המציא מסמכים כלשהם בנוגע לטרנסאקציות הכספיות ובנוגע לכרטסת הנהלת החשבונות של חברת יהלומי כנען למרות שהיה ביכולתו לעשות כן כפי שגם הודה במסגרת חקירתו הנגדית (עמ' 32 לפרוטוקול).

     

91. יתרה מכך, גפני לא המציא מסמכים למרות שהיה מחויב לעשות כן לפי צו גילוי המסמכים שניתן ולטענתו רק זמן קצר לפני מועד ההוכחות הוא מצא את המסמכים, ולמרות זאת הוא לא העבירם לעיון התובעת: "רשום שאין, מצאתי את זה. כי לא היה לי, חיפשתי, מצאתי, למען האמת כל התיק הזה לא מצאתי אותו, וכל התיק הזה מצאתי אותו עכשיו לאחרונה לפני חודש, כי אני לא חי בארץ יש לי המון תיקים וזה כל זה מסודר תיקייה אחת, עם כל המסמכים. ההסכם הלוואה והכל וברגע שמצאתי את התיק הזה, אז עכשיו יש לי הכל. ואז לא היה לי כי לא היה לי את התיק לפניי" (עמ' 11 לפרוטוקול).

     

92. בתוך כך מצאתי לנכון להדגיש שאין שום אינדיקציה לכך שתיק ההוצל"פ ביחס לצ'ק 250,000 ₪ היה "חסוי" (סעיפים 32-45 לסיכומי הנתבע) וכל מסמך או הסכמה שהושגו במסגרת תיק זה ושהוסתרו מביהמ"ש או מהתובעת מוחזקים ככאלה שלו היו נחשפים או מוגשים היה בהם לפגוע בגרסת הנתבעים. מדובר בהימנעות מהבאת ראיה שנזקפת לחובת הנתבעים ושמהווה אינדיקציה נוספת לכך שההלוואה נפרעה.

     

     

93. לא קיבלתי את גרסתה של התובעת שלא הוכחה שהיא התכוונה להיות רק ערבה להלוואה ושהיא לא ידעה שהיא לווה. טענה זו עומדת בסתירה לחוזה שעליו היא חתמה. התובעת גם ויתרה על חקירתה של הכונסת שהגישה תצהיר לפיו התובעת הבטיחה לה שהיא תפרע את ההלוואה כלפי גפני אחרי מכירת הדירה בשרונה, אם כי הבטחה זו יכלה להינתן בין כלווה ובין כערבה ובתנאי שההלוואה לא ניתנה (עמ' 18-19 לפרוטוקול).

     

     

94. אי קבלת גרסתה של התובעת שלא הוכחה בדבר כוונתה להיות ערבה בלבד ולא לווה, אין בה כדי לשלול את מהימנותה לגבי גרסתה הבסיסית. ממילא, ההסדרים שבין גפני לנתבע הוסתרו מהתובעת וכל שנותר היה לה לעשות הוא להסתמך על מסמכי תיק ההוצל"פ ביחס לצ'ק בסך 250,000 ₪ ולהסדר "הסודי" שגפני והנתבע הגיעו אליו במסגרת סגירת תיק זה. בעניין זה הנתבעים הסתירו ראיות שבחזקתם ובשליטתם, ראיות מהותיות למחלוקות שבין הצדדים, ומשכך מחדל זה פועל לחובתם.

     

95. לקראת סיום מצאתי לנכון להתייחס לסוגית נטל ההוכחה הנדרש בתביעה שלפניי. בסעיף 55(ד) לכתב התביעה נטען שהנתבע וגפני פעלו בחוסר תום לב "במטרה להונות" את התובעת, ובמסגרת הסיכומים התובעת טענה ל"קנוניה" של השניים נגדה. גם אם הצדדים לא טענו את הדבר במפורש, עסקינן בטענות מתחום המרמה, שלגביהם קיים נטל הוכחה מוגבר (ת.א (ת"א) 15794-12-13‏ ‏ יסעור פרו בע"מ נ' ‏iOption Group Ltd מיום 28.5.19 פורסם בנבו).

     

96. מרמה, על אף היותה עוולה אזרחית, דורשת נטל הוכחה מוגבר, מעל ה-51% של המשפט האזרחי.

     

97. כפי שנקבע בע"פ 2276/23 שריף שאמי נ' מדינת ישראל (מפי כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ ובהסכמת כב' השופטים י' אלרון וא' שטיין, מיום 11.9.24 פורסם בנבו), ניתן להרשיע נאשם בהתבסס על מארג של ראיות נסיבתיות שהנאשם לא סיפק לגביהן הסבר חלופי, וכי "על אופן בחינתן של ראיות נסיבתיות נקבע בפסיקה ענפה, כי ראיות אלה יכולות להוות בסיס למסקנה מרשיעה רק אם זו המסקנה ההגיונית האחת והיחידה שאין בלתה. מסקנה זו מוסקת בהליך תלת-שלבי: תחילה נבחנת כל ראיה בפני עצמה, לאחר מכן נבחן מארג הראיות בכללותו, ולבסוף, ככל שעולה ממארג הראיות מסקנה מרשיעה, נבחנת גרסת הנאשם – האם בכוחה להציע הסבר חלופי מזכה לראיות הנסיבתיות הקושרות אותו לעבירה".

     

     

98. בתביעה שלפניי הראיות הנסיבתיות כללו את תצהיר ההתנגדות המפורט, את העובדה שכל הנהלת הכספים ביחס להלוואה נעשתה מהחשבון העסקי של הפירמה ושתשלומי הריבית אף הם נרשמו כהוצאה עסקית, את העובדה שהנתבעים הסתירו את המסמכים השונים הנוגעים להלוואה, ושהם הצניעו את הקשר העסקי והאישי ביניהם, את העובדה שתחילת הקשר העסקי בין הנתבעים נוצר בשל חוב כספי של הנתבע כלפי גפני, ושמדובר היה בחוב כספי של הפירמה.

     

99. על כך יש להוסיף את העבודה שהנתבעים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת מדוע הסכימו על סגירת תיק ההוצל"פ ביחס לצ'ק 250,000 ₪ ושלא הגישו אסמכתאות שברשותם לגבי ההתחשבנות הכספית ביניהם.

     

     

100. מארג הנסיבות הנ"ל מצביע על מסקנה לוגית אחת ויחידה: הנתבע הגיע עם גפני להסדר במסגרתו הנתבע פרע את ההלוואה, בין במתן שירותים משפטיים קודמים ובין אם עתידיים. עולה החשש כי במסגרת זו הנתבע התחייב לסייע לגפני "להפיל" את ההלוואה על התובעת ולממש את המשכון, בגין התחשבנות בין הנתבע לבין גפני, שלא מן הנמנע שאינה קשורה להלוואה זו.

      

      

101. מדובר במעשה מרמה מובהק שהנתבעים כשלו לספק לו הסבר אלטרנטיבי כלשהו.

      

      

     סוף דבר

102. התביעה מתקבלת.

      

103. ניתן בזאת סעד הצהרתי לפיו ההלוואה שהועמדה ע"י גפני עפ"י הסכם הלוואה מיום 27.9.2016 נפרעה במלואה, וכי המשכון אשר נרשם ביום 10.10.16 לטובת גפני מכוח הסכם ההלוואה על "זכויות החוזיות" של התובעת ואשר מספרו ברשם המשכונות 2016241056, בטל ומבוטל.

      

104. תיק ההוצל"פ מספר 507720-08-19 – ייסגר.

      

105. הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ.

      

106. בנוסף הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת, את הוצאות האגרה, בצירוף ריבית שקלית מיום מתשלום האגרה.

      

107. הסכומים דלעיל ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יתווספו להם דמי פיגורים מהיום ועד לתשלום בפועל.

      

     ניתן היום, כ"ג אדר תשפ"ה, 23 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.