1.בפני תביעה לתשלום פיצויים עקב אירוע שבו ציון ארביב (להלן – "הנתבע") תקף את בני הזוג א. ונ. פ. (להלן – "התובעים").
2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 9/5/2011, ערב יום העצמאות, בעת שהתובעים התהלכו ברחוב מיכאל אנג'לו באשדוד, תקף הנתבע באגרופיו את התובע 1 ובעת שהתובעת 2 נחלצה לעזרת בעלה, החל הנתבע לתקוף גם אותה.
נטען (ר' סעיף 9 לכתב התביעה), כי בשל אירוע התקיפה נחבלו התובעים בחלקי גופם השונים, ובפרט נטען, כי התובע 1 סבל מפגיעות בראשו, ביד ימין ובכלל זה שבר באינדקס יד שמאל, וכי כתוצאה מן האירוע הוא סובל מהפרעה פוסט טראומטית, עליה במשקל והפרעות שינה.
ביחס לתובעת 2 נטען, כי היא סובלת מחבלת ראש, ובפרט מחבלה באוזן שמאל, וכי כתוצאה מן האירוע היא סובלת מטנטון קבוע, סחרחורות והפרעות שינה.
3.יצויין כי בעקבות אירוע התקיפה, הוגש כנגד הנתבע כתב אישום לבית משפט השלום באשדוד (ת"פ 47654-09-11), ובגידרו הורשע הנתבע, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
4.במסגרת גזר הדין מיום 20/3/2013, חוייב הנתבע בתשלום פיצויים בסך של 5,000 ₪ לכל אחד מן התובעים.
התביעה לפיצוי בגין נזקי גוף
5.התובעים הגישו לבית המשפט חוות דעת רפואיות מטעמם, ולפיהן נגרמו להם נכויות צמיתות עקב אירוע התקיפה.
בעניינו של התובע 1 הוגשה חוות דעת מטעמו של הנוירולוג פרופ' אשכנזי ולפיה, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 25% בגין החמרה של תסמונת בתר חבלתית (פוסט טראומה) (PTSD).
בעניינה של התובעת 2 הוגשה חוות דעתו של ד"ר פרט, מומחה למחלות אף אוזן גרון, אשר קבע בחוות דעתו, כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% עקב טנטון.
6.מנגד, הנתבע הגיש חוות דעת מטעמו, ואף ביקש לצרף חוות דעת שהוגשה בעניינו של התובע 1 בהליך אחר (ת"א 24124-10-12), בגידרו הגיש התובע 1 תביעה כנגד חברת "הראל" בגין אובדן כושר עבודה.
פרופ' רביד, מומחה ברפואה פנימית, קבע בחוות הדעת מטעמו של הנתבע, כי אין למצוא בתיעוד הרפואי שהוצג בפניו, בעניינו של התובע 1, כל אזכור לקיומה של השפעה של אירוע התקיפה על מהלך חייו או על עבודתו של התובע.
ד"ר יהב, מומחה לרפואת אף אוזן גרון, קבע בחוות הדעת מטעמו של הנתבע, לאחר שבדק את התובעת 2, כי קיימת ירידה בשמיעה בדרגה קלה עד בינונית בחומרתה, עם מידת הפרעה שאיננה משמעותית, ועל כן איננו מוצא מקום לקבוע לה נכות בשל כך.
כאמור, הוגשה גם חוות הדעת של ד"ר שלמה משה, מומחה לרפואה תעסוקתית אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתביעה אותה הגיש התובע 1 כנגד חברת "הראל", ובה סקר את מצבו הרפואי של התובע. מעיון בחוות הדעת יש לומר כי מצבו הרפואי איננו משופר, בלשון המעטה, שכן התובע 1 סובל ממחלות שונות ללא כל קשר לאירוע התקיפה.
7.ביום 19/7/2015, החליט בית המשפט למנות את פרופ' אלידן כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום אף אוזן גרון, על מנת שיבחן את מצבה הרפואי של התובעת 2.
פרופ' אלידן בחוות דעתו מיום 10/2/2016, קבע כך:
"לאור זאת אני ממליץ על נכות זמנית (9.5.11 עד 30.6.13) בגין הירידה בשמיעה והטינטון באוזן שמאל לפי תקנות המל"ל כדלקמן: 0% נכות לפי סעיף 72(1) א'4 – ירידה קלה בשמיעה, ו – 5% נכות לפי סעיף 72(4)ד'II (מותאם)- טינטון באוזן אחת.
בבדיקה העדכנית, השמיעה בתדירויות הדיבור היא בתחום הנורמה, ואין לפיה נכות בגין השמיעה בנוסף, יש לזכור שגב' פ. התלוננה על ירידה בשמיעה כבר בשנת 2001, אם כי כנראה שלא היה בירור של העניין עד הסוף.
כמו כן לפי האנמנזה בבדיקה במרפאתי, ולפי בדיקת אייפיון טינטון – הטינטון שלה כיום איננו קבוע ומופיע רק לעיתים כך שאינו עומד בקריטריונים של תקנות המל"ל להכרה בטינטון. לגבי הסחרחורות תלונה זו לא מופיעה בתיקה הרפואי כלל, ובדיקת מערכות שווי המשקל על ידי בדיקת EMG הייתה תקינה לחלוטין.לנוכח כל זאת, אין לדעתי נכות א.א. גרון צמיתה בגין התאונה."
ההסכמה הדיונית
8.במסגרת הדיון שנקבע ליום 26/1/2017, ובמסגרתו אמורים היום להישמע ראיות הצדדים, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה דיונית ולפיה, לא יישמעו עדויות בעל פה בחקירות נגדיות ובנוסף תתייתר חקירת המומחים, והצדדים יטענו בעל פה ביחס לגובה הנזק בגין רכיב כאב וסבל בלבד.
בהתאם להסכמה זו, טענו הצדדים ביחס לגובה הפיצוי הראוי בגין כאב וסבל בנסיבות המקרה.
טענות התובעים
9.באת כוח התובעים בסיכומיה, עמדה על נסיבותיו החמורות של האירוע, כפי שהן עולות מעובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע הנתבע.
נטען, כי על בית המשפט לתת את הדעת לחבלות שנגרמו לתובעים, הגם שבסופו של יום לא נגרמה להם נכות צמיתה בגין חבלות אלה. כך בפרט עמדה באת כוח התובעים על העובדה, שלתובעת 2 נגרם נקב בתופית האוזן.
צויין, כי בשל אירוע התקיפה פנו התובעים לחדר המיון בבית החולים "קפלן", שם שהו במשך הלילה במסגרת אישפוז לצורך טיפול בחבלות שנגרמו להם.
הופניתי לעיין בתיק המוצגים מטעם התובעים, במסגרתו צורפו תמונותיו של התובע 1, אשר צולמו בסמוך לאירוע (מוצג ת/7 בתיק המוצגים של התובעים), מהן עולה כי לתובע 1 נגרמו שריטות בפני והמטומות בארובת עין ימין ובקרקפת.
10.בסוגיית הפיצוי הראוי בגין רכיב של כאב וסבל במקרה של ביצוע עוולת תקיפה הפנתה באת כוח התובעים לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ת"א 272/98 חננייב נ' ש.א.ש. שירותי אבטחה ושמירה בע"מ, שם פסק בית המשפט המחוזי פיצוי בסך 150,000 ₪, בגין כאב וסבל, בשל אירוע תקיפה שהתרחש במהלך ביצוע שוד אלים.
עוד הפנתה באת כוח התובעים, לפסק דינו של בית משפט זה בת"א 1279/02 קוליארסקי נ' ל.ד., במסגרתו פסק בין המשפט פיצוי בסכום של 220,000 ₪, בגין שלושה אירועי תקיפה קשים שביצעו הנתבעים כלפי התובע.
11.אשר לנסיבות האירוע, נטען על ידי התובעים כי אין לקבל את טענות הנתבע בהקשר זה ולפיהן, התקיפה אירעה כתוצאה מהשלכת בקבוק תרסיס "שלג", על-ידי התובע 1, אשר פגע בראשו של בנו, שכן לא הוצגה כל תעודה רפואית בעניין זה ואף לא נשמעו ראיות בהקשר זה.
עוד מוסיפים התובעים, כי בכל הקשור בתובעת 2, הרי שנסיבות האירוע הן חמורות פי כמה, שכן כל "חטאה" הסתכם בכך שנחלצה לסייע לבעלה אשר הותקף על ידי הנתבע.
12.התובעים מוסיפים וטוענים כי אין מדובר באירוע שהתרחש בשל רשלנות של הנתבע, אלא באירוע מכוון שבו התכוון הנתבע להרע להם. בנסיבות אלה, על בית המשפט לתת ביטוי בפסיקתו לסלידה מהתנהגות שכזו. בהתאם, סבורים התובעים כי יש לפסוק לחובת הנתבע פיצוי מוגדל, אשר ייתן ביטוי עונשי להתנהגותו של הנתבע.
13.התובעים עותרים לתשלום פיצוי בסך של 150,000 ₪ בגין כאב וסבל, לכל אחד מהם, וכן פיצוי עונשי בסכום דומה.
14.אשר לפיצוי שנפסק לטובתם במסגרת ההליך הפלילי, מפנים התובעים לרע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי הפיצוי בהליך הפלילי איננו מייתר את ההליך האזרחי וכי הקורבנות רשאים למצות את זכויותיהם באמצעות הגשת תביעה אזרחית כנגד העבריין.
לגישתם, לכל היותר יש לנכות את הפיצוי שקיבלו בהתאם לגזר הדין בהליך הפלילי מסכום הפיצוי שייפסק בתביעה זו. בעניין זה מפנים התובעים לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 2039/07, פלונית נ' פלוני, שם קבע בית המשפט המחוזי שאין מקום לנכות את הפיצוי ששולם במסגרת ההליך הפלילי מסכום הפיצוי שנקבע בהליך האזרחי.
15.לבסוף, מבקשים התובעים כי ייפסקו לטובתם הוצאות בסך של 20,000 ₪ ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 25% מסכום הפיצוי שייפסק.
טענות הנתבע
16.ב"כ הנתבע בסיכומיו, עמד על העובדה כי התביעה הוגשה תחילה כתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף עד גבול סמכותו של בית המשפט, דהיינו, עד לסכום של 2.5 מיליון ₪, ובהתאם העמידו את הנתבע בסיכון בגובה סכום זה.
לגישתו, מדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת, חסרת כל יסוד, ובסופו של יום הוסכם בין הצדדים, שאין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין ראשי הנזק השונים, למעט לעניין כאב וסבל.
17.היות ובניגוד להסדר הדיוני בין הצדדים עתרה באת כוח התובעים לפסוק לטובת התובעים פיצוי עונשי, הרי שבא כוח הנתבע נדרש לעניין זה וטען, כי יש לדחות בקשה זו מכל וכל.
תחילה כך בשל העובדה שבקשה זו מנוגדת להסדר הדיוני בין הצדדים.
לכך הוסיף, כי להשקפתו יש לדחות בקשה זו, שכן לסעד זה אין כל ביטוי בכתב התביעה.
לבסוף, הפנה בא כוח הנתבע בעניין זה לפסיקתו של בית המשפט העליון ברע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני, שם נפסק, כי מקום בו נפסק לחובת נאשם (נתבע), פיצוי במסגרת ההליך הפלילי, אזי הטלת פיצוי עונשי הינו חריג שבחריגים, כאשר מלכתחילה הטלת פיצוי עונשי הוא חריג בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון.
18.אשר לנסיבות האירוע, מפנה בא כוח הנתבע לעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, כאשר להשקפתו יש לראות בחומרה את העובדה שהתובעים לא צרפו את כתב האישום המתוקן לכתב התביעה, שכן היה בכך כדי להטעות את בית המשפט.
לטענתו, יש לתת ביטוי לעובדה, שבקבוק התרסיס פגע בראש בנו הקטין של הנתבע, וכתוצאה מכך אמו של הקטין היתה נתונה בהיסטריה, עובדה שהובילה לאירוע התקיפה.
19.אשר לפגיעה בתובעים, נטען כי התיעוד הרפואי בתקופה שלאחר האירוע הוא דל ביותר, ולא הוצגו על-ידי התובעים קבלות על רכישת תרופות לשיכוך כאבים, או כל עניין אחר שיהיה בו כדי להעיד על כאבם וסבלם של התובעים.
ב"כ הנתבע מפנה לעובדה שבעניינו של התובע 1, החליט בית המשפט שלא למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט, וזאת לאחר שנחשף לחוות דעתו של ד"ר שלמה משה, אשר הוגשה במסגרת הליך אחר שנוהל על ידי התובע 1.
אשר לתובעת 2 מפנה בא כוח הנתבע לעובדה שבסופו של יום לא נקבעה לתובעת 2 נכות צמיתה עקב האירוע, וכי הנקב שנגרם בתופית האוזן, נסגר תוך זמן קצר מבלי שהתובעת 2 נדרשה לטיפול מיוחד.
צויין, כי בגין האירוע שהו התובעים בחדר המיון למשך כשעתיים, ואין מדובר באשפוז של התובעים כפי שנטען.
20.בנסיבות האמורות, סבור בא כוח הנתבע, כי הפיצוי שיש לפסוק לטובת התובעים בגין האירוע כבר קיבל ביטוי במסגרת ההליך הפלילי, שם נפסק לטובת כל אחד מהם פיצוי בסך של 5,000 ₪. נטען בהקשר זה, כי באת כוח המדינה במהלך הטיעונים לעונש מסרה כי התובעים נתנו הסכמתם לסכום האמור, ועל כן יש לראות כסכום זה כממצה את תביעתם, שכן עמדה בפניהם האפשרות להתנגד לפסיקת הסכום האמור.
לפיכך, להשקפת הנתבע, אין לפסוק למי מהתובעים פיצוי הגבוה מסכום של 20,000 ₪.
21.אשר לפסק הדין בעניין "חננייב", אליו הפנתה באת כוח התובעים, טען בא כוח הנתבע, כי מדובר במקרה שונה בתכלית שבו הנתבעים היו המעסיק של התובע וחברת הביטוח שלו, וכי מדובר באירוע חמור של שוד, שבו התקיפה אירעה על ידי עבריינים אלימים ולכן אין דומה הדבר לענייננו.
בהקשר זה טוען הנתבע, כי אין לקבל את טענת התובעים ביחס לעברו בכל הקשור לאלימות, שכן לא הוצגה כל ראייה בהקשר זה, וכי הוא נעדר הרשעות קודמות.
דיון והכרעה
22.בעקבות אירוע התקיפה הוגש כנגד הנתבע כתב אישום, ובמסגרתו הגיע הנאשם לכלל הסדר עם המדינה ולפיו כתב האישום יתוקן, הוא יורשע על פי הודאתו ויוטלו עליו עונשים מוסכמים, ובכלל זה פיצוי לכל אחד מן התובעים בסכום של 5,000 ₪.
בכתב האישום המתוקן בו הודה הנתבע נרשמו העובדות המפורטות להלן:
"1.בתאריך 9.5.2011, ערב יום העצמאות, בסמוך לשעה 21:30, טיילו מ. פ. (להלן: "המתלוננת") ובעלה, א. פ. (להלן: "המתלונן") ברובע ט"ו באשדוד ובמעמד זה נזרק לעברם בקבוק ספריי וזאת מגינת ביתו של הנאשם. הבקבוק פגע בכתפו של המתלונן.
2.במעמד זה הבחין המתלונן ב – 2 קטינים בגינה בבית ושאל אותם למה הם זורקו כך את בקבוק הספריי לרחוב והשליך את הבקבוק חזרה לגינת ביתו של הנאשם כך שפגע שלא בכוונה בראשו של בנו הקטין של הנאשם. במעמד זה יצאה מהבית אמם של הקטינים והחלה לצעוק על המתלונן, תוך המתלונן אומר שבכוונתו להתקשר למשטרה.
3.בעקבות האמור לעיל, יצא הנאשם מהבית, ניגש למתלונן ותקף אותו שלא כדין בכך שהכה בו באמצעות אגרוף בפניו. בעקבות התקיפה נפל המתלונן לרצפה, תוך כדי שראשו נחבט בקרקע.
4.-נמחק-
5.בעקבות האמור לעיל, ניגשה המתלוננת לנאשם תוך שהיא מנסה להורידו מהמתלונן ובמעמד זה תקף הנאשם שלא כדין את המתלוננת בכך שהכה בה, באמצעות ידיו, באוזנה השמאלית."
23.סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], קובע כי הממצאים והמסקנות שפסק דין פלילי בו הורשע נאשם יהיו קבילים בהליך אזרחי כראייה לכאורה לאמור בהם.
סעיף 42ג לפקודת הראיות, מוסיף וקובע כי מקום בו הוגש פסק הדין המרשיע, לא יהא רשאי המורשע להביא ראייה לסתור אלא ברשות בית המשפט, ומטעמים שיירשמו.
בענייננו כתב האישום המתוקן בו הודה הנתבע התקבל כראייה, והנתבע לא ביקש להביא כל ראייה לסתור.
24.פקודת הראיות מטילה מגבלה בעניין סתירת האמור בפסק הדין המרשיע על הנאשם, ואיננה מטילה כל מגבלה בהקשר זה על קורבן העבירה. מכאן, שהתובעים היו רשאים לבקש להביא ראיות לעניין נסיבות התרחשות האירוע, אלא שלאחר שניתנה החלטת בית המשפט ולפיה על התובעים להגיש תצהיר ביחס לנסיבות המקרה, הגישו התובעים בקשה לפטור אותם מהגשת תצהיר נסיבות וזאת לאור הוראת סעיף 42ג' לפקודת הראיות, ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 21/10/2014, ניתן להם פטור כמבוקש על ידם.
25.בנסיבות האמורות, והיות והנאשם הורשע בעובדות כתב האישום המתוקן, והתובעים ביקשו לפטור את עצמם מהוכחת הנסיבות האופפות את האירוע, הרי שאין לי אלא לקבוע בהתבסס על הוראת סעיף 42א(א) לפקודת הראיות, כי נסיבות האירוע הן כמפורט בכתב האישום המתוקן.
יחד עם זאת, יש לומר, כי לנסיבות שתוארו על ידי הנתבע, ואשר להשקפתו מהווים את ה"עילה" או חמור מכך את ה"הצדק" לתקיפת התובעים, השלכה מועטה ביותר, אם בכלל יש מקום לתת לה ביטוי כלשהו. להשקפתי, אין לקבל כי בעקבות השלכת בקבוק התרסיס בחזרה לגינתו של הנתבע, גם אם הוא פגע שלא במתכוון בראשו של הקטין, תהא בכך "עילה" לתקיפה אלימה של התובעים.
בעקבות אירוע התקיפה, התובע 1 נחבל בפניו וניתן להתרשם על עוצמת החבלות שספג, מן הפגיעות והחבלות בעינו הימנית, השריטות על פרצופו וההמטומה בגולגלתו, כפי שהן משתקפות מן התמונות שצורפו כמוצג ת/7 לתצהיר התובעים.
התובעת 2, נחבלה באזנה, וכתוצאה מכך נגרם לה נקב בתופית האוזן, והמומחה מטעם בית המשפט פסק לתובעת נכות זמנית בשיעור של 5% למשך שנתיים בגין טנטון.
אמנם, לתובעים לא נגרמה נכות צמיתה כתוצאה מן האירוע האלים, אך מנגד, ניתן להתרשם הן מהתמונות שצורפו בעניינו של התובע 1 ומן הנזק הזמני שנגרם לתובעת 2 על האלימות הקשה בה נהג בהם הנתבע.
27.כמפורט לעיל, בטיעוני באת כוח התובעים, הם עותרים לקביעת פיצוי בסך של 150,000 ₪ לכל אחד מהם, בגין כאב וסבל, וסכום דומה כפיצוי עונשי.
28.אשר לפיצוי העונשי יש לומר, כי עתירת באת כוח התובעים חורגת מן ההסדר שהושג בין הצדדים ולפיו הצדדים יטענו אך ורק בגין ראש הנזק של כאב וסבל. אך מעבר לאמור, גם אם לא כך היו פני הדברים הרי שלא הייתי מוצא מקום לפסוק בנסיבות מקרה זה פיצוי עונשי.
בפסיקת בית המשפט העליון (ראה ע"א 140/00 עזבון אטינגר נ' החברה לפיתוח הרובע היהודי, פ"ד נח(4) 486 (2004)), נקבע כי פסיקת פיצוי עונשי שמורה למקרים חריגים וקיצוניים, הגם שבאופן עקרוני על ה"מקרים החריגים" נמנות תביעות לפיצוי בגין עוולת התקיפה.
עוד נפסק (ראה רע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני, פורסם ב"נבו" 6.7.2009), כי במקרים שבהם נפסק פיצוי במסגרת ההליך הפלילי, הרי שתכלית ההרתעה כבר הושגה, והיות במרכיב הפיצוי לנאשם מצוי גם רכיב "עונשי", אזי אין מקום להרחיק לכת ולהרתיע מעבר לו.
29.עולה מן האמור, שרק במקרים חריגים ומיוחדים, ייפסק פיצוי עונשי מקום בו נפסק פיצוי במסגרת ההליך הפלילי, וזאת מתוך הקבוצה המצומצמת מלכתחילה של המקרים שבהם ראוי לפסוק פיצוי עונשי בהתאם להלכה שנפסקה בפרשת "אטינגר" הנ"ל.
30.אינני סבור שמקרה זה הוא חריג וקיצוני, אשר מצדיק הטלת פיצוי עונשי, לאחר שהנאשם הורשע בהליך הפלילי, נשא בעונשו, ואף שילם לתובעים את הפיצוי שנפסק לחובתו במסגרת גזר הדין.
מכאן, שגם אלמלא ההסדר הדיוני בין הצדדים, הייתי דוחה את טענת באת כוח התובעים בהקשר זה.
31.באשר לראש הנזק בגין כאב וסבל, הרי שהמקרה שנדון במסגרת ת"א 272/98 חננייב נ' ש.א.ש שירותי אבטחה ושמירה בע"מ (פורסם ב"נבו" 14.4.2008), שונה בנסיבותיו מן האירוע הנדון שכן, שם דובר על אירוע של תקיפה במסגרת שוד שבעטייו נידונו הנאשמים (התוקפים) לעונשי מאסר בפועל, והתובע 1 (אחיו של התובע שעניינו נדון בפסק הדין) נחבל קשות במהלך השוד.
אמנם נקבע, כי לתובע לא נגרם נזק נפשי כפי שנטען על-ידו, אך בית המשפט מצא מקום לפצותו בסכום גבוה, בהתחשב בנסיבות החמורות של האירוע והחבלות שנגרמו לו.
עוד יש להוסיף בהקשר זה, כי כפי שיפורט להלן, עיון בפסיקת בתי המשפט, אשר דנו במקרים דומים שבהם נגרמו חבלות גוף ללא קביעת נכות צמיתה או קביעת נכות צמיתה בשיעור נמוך, מלמד שנפסקו פיצויים בגין רכיב כאב וסבל בסכומים הנמוכים משמעותית מן הסכום שנפסק במקרה זה.
32.עוד הפנתה ב"כ התובעים לת.א. (אש') 1279/02 קוליארסקי נ' ל.ד (פורסם ב"נבו" 22.3.2012), שם נפסק פיצוי בסכום כולל של 220,000 ₪ בגין כאב וסבל.
גם מקרה זה שונה בתכלית מן המקרה שנדון בפני. שם נדון עניינם של 3 תוקפים, אשר חבלו קשות בתובע ב- 3 אירועים שונים, תוך שימוש באבנים, מקל וסכין, שבמהלכם נפגע התובע קשות באיבריו הפנימיים ובשיניו.
33.מנגד, כאמור לעיל, פסיקת בתי המשפט מלמדת, כי במקרים דומים לזה שנדון בתביעה זו, נפסקו פיצויים בסכומים הנמוכים משמעותית מן הסכום לו עותרים התובעים.
בע"א 51279-11-15 אביטן נ' ששון (פורסם ב"נבו" 22.3.2016), דן בית המשפט המחוזי בבאר שבע בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באילת, אשר פסק פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין אירוע שבמהלכו הנתבע תקף את התובע באגרופים ובבעיטות, כאשר לא נגרם כל נזק גוף צמית לתובע.
בית המשפט המחוזי מצא לנכון להעמיד את סכום הפיצוי על סך של 20,000 ₪.
בת.א. (ת"א) 8147-10-09 פדל נ' עמבר (פורסם ב"נבו" 18.7.2013), דן בית משפט השלום באירוע תקיפה, במסגרתו תקפו הנתבעים את התובע, ובכתב האישום בו הודו הנתבעים, נרשם כך:
"תקפו ... בצוותא חדא את [התובע], בכך שהכו אותו נמרצות עם קרשים, בעטו בו ברגליים, בראש ובפנים. [התובע] ניסה לברוח מהם אך הם רדפו אחריו והמשיכו להכות אותו."
וכי לתובע נגרמו:
"שטפי דם בפנים, שריטות בפניו ובצוואר, נפיחות במצח, נפיחות ופצע באף, המטומות בעיניים, וכאבים שהם חבלה של ממש. פגע התובע בכל חלקי גופו ובעיקר בפניו ובאפו."
בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך של 30,000 ₪.
בת.א. (ת"א) 33644/07 אזברגה נ' גולן (פורסם ב"נבו" 29.4.2007), דן בית משפט השלום באירוע תקיפה, במסגרתו הנתבע חבל בפניו של התובע ואף גרם שבר באפו. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין כאב וסבל.
בת.א. (כפ"ס) 1214/09 פורים נ' ארדוש (פורסם ב"נבו" 20.2.2013), דן בית משפט השלום באירוע, בגידרו תקפה הנתבעת את בן זוגה לשעבר ואת אמו. במהלך תקיפה זו, חבלה הנתבעת בפניו של בן זוגה לשעבר, אשר סבל משריטות בפנים וחתך בשפה העליונה, ולאמו נגרם שבר מרוסק באצבע מספר 5 של ידה השמאלית. על יסוד האמור, פסק בית המשפט לבן הזוג פיצוי בסך 5,000 ₪ ולאמו פיצוי בסך של 23,000 ₪.
בת.א. (אש') 4373-11-10 גולן נ' ביטון (פורסם ב"נבו" 21.1.2015), דן בית משפט זה באירוע קטטה, בין שני נהגי מוניות, שבמהלכו הנתבע תקף את התובע בבעיטות לאיזור הישבן והרגליים, שבעטיין נפל התובע וכשביקש לקום היכה אותו הנתבע פעם נוספת והפילו בשנית. לתובע נקבעה נכות רפואית בשיעור של 10%.
בית משפט זה פסק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 30,000 ₪.
34.עולה מן האמור, כי הסכום שפסק בית משפט המחוזי בתל אביב בפרשת חננייב הנ"ל, עולה בצורה ניכרת על הסכומים שנפסקים בגין אירועי תקיפה מהסוג הנדון בהליך זה, שבהם נגרמו לכאורה חבלות ופגיעות חמורות מאלה שנגרמו לתובע 2 בפרשת חננייב.
35.בהתבסס על הפסיקה שפורטה לעיל, ולאחר שאני מנכה את הסכום שנפסק לטובת התובעים במסגרת ההליך הפלילי, אזי אני קובע כי הנתבע יפצה את התובע 1 בסכום של 20,000 ש"ח ואת התובעת 2 בסכום של 30,000 ₪.
ויובהר, סכומים אלה הם בנוסף לסכום הפיצוי שנקבע במסגרת ההליך הפלילי.
סוף דבר
36.אשר על-כן, התביעה מתקבלת, והנתבע יפצה את התובעים בסכום של 50,000 ₪, כמפורט בסעיף 35 לעיל.
בנוסף, ישא הנתבע בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
בקביעת סכום זה לקחתי בחשבון את העובדה, שהנתבע נדרש להגשת חוות דעת של שני רופאים מטעמו, אף שבסופו של יום נקבע, כי לתובעים לא נגרמה נכות צמיתה עקב אירוע התקיפה, וכי הנתבע נדרש להתגונן בגין תביעה שעניינה גם פיצויים בגין נזקי גוף שבסופו של יום נמצא, כי אין להיעתר לה.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ז, 27 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.
