א. נ' המוסד לביטוח לאומי

1. זהו פס"ד בתביעת התובעת להכיר בתאונה שעברה במסגרת פעילות ספורט של לשכת עוה"ד ביום 2.4.14 כתאונת עבודה, לצורך קבלת דמי פגיעה.
2. העובדות הרלבנטיות:

• א. התובעת, ילידת 1967, הינה עו"ד במקצועה ועובדת כעצמאית. בעבר הועסקה בלשכת עוה"ד בתפקיד xxx, אולם במועד התאונה לא הייתה שכירה אלא עבדה כעצמאית.
• ב. התובעת שחקנית בקבוצת כדורסל נשים של לשכת עוה"ד בxx, במסגרת הליגה למקומות עבודה מזה כ-10 שנים. התובעת לא  בוטחה  בענף נפגעי עבודה במסגרת פעילותה הספורטיבית בלשכת עוה"ד.
• ג. ביום 2.4.14, במהלך משחק ליגה נגד קבוצת המוסד לביטוח לאומי, נפצעה התובעת בגבה ואובחנה כסובלת מפריצת דיסק.
• ד. התובעת הגישה שתי תביעות כנגד המוסד (שאוחדו על ידי בית הדין): תביעה לתשלום דמי תאונה (שתחילה נדחתה, ולאחר מכן הוכרה במהלך בירור ההליך), ותביעה  לתשלום דמי פגיעה – נשואת פס"ד זה.

• ה. ביום 02.08.2018 ניתן פסק דינו של בית דין זה (להלן גם: פסה"ד הראשון), לפיו נדחתה תביעתה של התובעת לקבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי:

"יב. לאור כל זאת, ולאור בחינת יישומם של מבחני המשנה האמורים לעיל, דין התביעה להידחות. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי משחק הכדורסל שבמהלכו נפגעה היה בגדר "פעילות נלווית" לעיסוקה כעורכת דין עצמאית.

משכך, מתייתר הצורך לדון בשאלת מידת הקשר של הפעילות הספציפית, בה הייתה מעורבת התובעת בעת הפגיעה, לאותה "פעילות נלווית".

• ו. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 31946-10-18). בדיון מיום 06.19 ניתן פס"ד בהסכמת הצדדים כדלקמן:

"... נוכח אי הבהירות בעניין חזית הדיון מוצע כי העניין יוחזר לבית הדין האזורי ויוגשו תצהירים וכן עמדת לשכת עורכי הדין כך שעל יסוד תשתית עובדתית שתתברר בבית הדין האזורי יקבע אם מדובר בפעילות נלווית לעיסוקה של המערערת כעורכת דין עצמאית".

• ז. לאחר החזרת ההליך לבית דין זה הוגש תצהיר עדות ראשית משלים מטעמה של התובעת עליו נחקרה בדיון מיום 09.01.2020, תצהירה של הגב' אורלי טל (מטעם התובעת) וכן הוגשה עמדת לשכת עורכי הדין.

יצוין כי הדיון קויים כדן יחיד לאור הסכמת הצדדים בדיון  מיום  21.12.17.

3. טענות הצדדים:

• א. לטענת התובעת, ביום 16.03.2015 החליט בית הדין על העברת התיק להליך הוכחות בשאלה האם יש לראות בתובעת כמי שנפגעה בתאונת עבודה ומהו הנזק שנגרם לה בעקבותיה. בעקבות החלטה זו הסכים הנתבע לעברת עניינה של התובעת למומחה רפואי בתחום האורתופדיה לבחינת הקשר הסיבתי בין הנזק של התובעת לבין ההתקלות/תנועה חדה. משכך, טוענת התובעת, השאלה היחידה שנותרה במחלוקת היא השאלה הרפואית. הנתבע זנח את טענתו הנוגעת לסעיף 79 והעלאתה כעת מהווה הרחבת חזית אסורה. מומחה רפואי מטעם בית הדין קבע כי ישנו קשר ישיר בין האירוע לבין הנזק שנגרם לתובעת.
• ב. כמו כן טוענת התובעת, כי בהתאם לתצהירו של עו"ד אבי שינדלר, המדיניות הנהוגה אצל הנתבע הייתה קבלת תביעות מסוג זה המתייחסות לתאונות שאירעו במסגרת הליגה למקומות עבודה. שינוי מדיניות רטרואקטיבי אינו אפשרי והיה על הנתבע להודיע על כך מראש.
• ג. בכל הנוגע לפעילותה של התובעת בליגה למקומות עבודה, טוענת התובעת כי אין הבדל בינה לבין שחקנית אחרת בין אם היא שכירה ובין היא עצמאית. מדובר באבחנה פיקטיבית שאינה תואמת את המציאות. פעילותה זו של התובעת תרמה לה רבות מבחינה מקצועית וכלכלית מכיוון שחבריה וחברותיה לליגה הפנו אליה לקוחות רבים ובכך נולדה לה עבודה שלא הייתה באה לעולם לולא פעילות זו.
• ד. לאור כלל האמור טוענת התובעת, כי יש לקבל את תביעתה ולקבוע כי התאונה שאירעה לתובעת הינה תאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
• ה. מנגד טוען הנתבע, כי הן השכירים והם העצמאיים מבוטחים בביטוח תאונות עבודה בהתאם לחוק וכי יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו. התייחסות שונה לשני המקרים השונים (שכיר ועצמאי) אין פירושה אפליה אלא מחויבת המציאות. מכל מקום, עניינה של התובעת הוחזר מבית הדין הארצי לצורך בחינה של שאלה אחת בלבד – האם מדובר בפעילות נלווית לעיסוקה של התובעת.
• ו. לפיכך טוען הנתבע, כי פעילויות שונות של עובדים יש לבחון במבחן דו שלבי – השלב הראשון בוחן את הפעילות בכללותה ואת הקשר לעבודה ואילו השלב השני בוחן את הפעילות הספציפית שבה נפגע המבוטח. על כן יש לבחון את מידת הזיקה בין ההשתתפות בקבוצה לבין משלח היד וכן לבחון האם נכון לראות בפעילות הספורטיבית חלק ממשלח ידה עד כדי הכללתו בכיסוי הביטוחי לנפגעי עבודה.
• ז. התובעת לא הוכיחה אינטרס כלכלי ישיר – מעסיק או לקוח בעל אינטרס במשחק מסוים אשר לגביו ניתן לתובעת תגמול. התועלת עליה הצביעה התובעת היא תועלת שולית ונלווית למשחק. לפיכך טוען הנתבע, כי יש לדבוק במבחנים שהותוו על ידי בית הדין. עוד מוסיף, כי מקריאה של עמדת לשכת עורכי הדין עולה כי לדידם, כל פעילות אשר נלווית לעבודה, לרבות פעילויות הנופש והפנאי שמארגנת הלשכה צריכות להיות מכוסות במסגרת ביטוח נפגעי עבודה, שהרי בכולן ישנו פוטנציאל להיכרות של חברים למקצוע אשר עשויים להוליד שיתופי פעולה מקצועיים.
• ח. משמדובר בחוות דעתה של לשכת עורכי הדין ולא בתצהיר יש לדחות את האמור בסעיף 9 לחוות הדעת. עוד ועוד. עוד טוען ב"כ הנתבע כי לשכת עורכי הדין אינה גוף אובייקטיבי כלל ועיקר שכן מדובר בגוף אשר אמון על רווחתם של ציבור עורכי הדין בישראל.
• ט. לאור כלל האמור טוען הנתבע, כי פעילותה של התובעת במסגרת הליגה למקומות עבודה הייתה וולונטרית, ללא השאת רווחים באופן ישיר, ללא בקשות של לקוח להצטרפות וכן הרווחים אותם הציגה התובעת עקיפים ומשניים לפעילות הספורטיבית. משכך, יש לדחות את תביעתה.

4. עמדת לשכת עורכי הדין:

• א. לשכת עורכי הדין הגישה לבית הדין את עמדתה לפיה היא תומכת בקבלת התביעה. להלן יובאו עיקרי עמדת לשכת עורכי הדין:

"2. עמדתה של לשכת עו"ד הינה שעורכי דין החברים בקבוצות הספורט השונות של הלשכה (ולעניין זה אין נפקא מינה אם מדובר בשכיר או בעצמאי), אמורים להיות מבוטחים, ככל עובד אחר, במסגרת ענף נפגעי עבודה.

...

4. עמדת הלשכה הינה שתחום דיני העבודה נתון לשינוי העיתים ויש לבחון אותו בראייה ליברלית ודינמית. בעניין זה נכון לכוון את תשומת הלב לכך כי עצמאים רבים עובדים בגפם ו/או בסביבה אנושית מצומצמת, וכי השתתפות באירועים שונים תורמת לעבודתם, מקצועיותם והשתכרותם בכל אחד מהרכיבים המוזכרים לעיל – מינוף מקצועי, נטוורקינג, העברת תיקים ו/או עבודות מעורך דין אחד לרעהו.

...

7. באשר לחוק הספורט – בשנת 2016 תוקן החוק, ונוספה הוראה חדשה הקובעת כי חובת הביטוח לא תחול על "ספורטאים המשתתפים בפעילו ספורט שמעסיק מארגן או תומך בה כפעילות נלווית לעבודה, לרבות בליגה למקומות עבודה, המבוטחים לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995, בענף ביטוח מפגעי עבודה" (ס' 7(א1)(2) לחוק הספורט).
8. המדובר, לדעת הלשכה, בקביעה חד משמעית של המחוקק לפיה כל השחקנים המשתתפים בליגה למקומות עבודה אמורים לחסות תחת ביטוח נפגעי עבודה שבחוק הביטוח הלאומי. יתר על כן, יש לזכור כי החברות בלשכת עורכי הדין אינה וולונטרית אלא כפויה ובמובן זה היא שונה מכל חברות באיגוד מקצועי כזה או אחר. הלשכה סבורה כי ניתן לפרש אף את המונח מעסיק המופיע בחוק הספורט לצורך חוק זה בצורה ליברלית, ומכל מקום מרגע שהלשכה הוכרה כ"מעסיק" על ידי הליגה למקומות עבודה, הרי שהביטוח הלאומי אינו יכול לשלול מעמד זה , וככל שהוא מבקש לעשות כן עליו לעשות זאת בהליך נפרד ועצמאי ולא בדיעבד.
9. נדגיש, שעד לאחרונה עורכי הדין המשחקים בקבוצות השונות של הלשכה היו מבוטחים בענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי, וכי הלשכה הסתמכה על קיומו של ביטוח זה. עורכי דין החברים בלשכה, שנפגעו במסגרת הליגה למקומות עבודה, היו זכאים לפיצויים כנפגעי עבודה."

(ההדגשות אינן במקור – י.ש. )

5. דיון והכרעה:

• א. ראשית יוער, כי השאלה הנוגעת להרחבת חזית, כפי שנטען על ידי ב"כ התובעת בסיכומיו, הוכרעה כבר במסגרת פסק הדין הראשון בו נקבע כי – "מכל מקום, משהנתבע ציין במפורש בכתב ההגנה כי התביעה נדחית בשל העובדה שפגיעה של עצמאית בליגה למקומות עבודה לא תוכר כתאונת עבודה – הרי שאין מדובר בהרחבת חזית. לו סבר ב"כ התובעת כי נפלה שגגה בפרוטוקול ועניין כה מהותי לא נרשם, מן הסתם היה דואג לבקש את תיקון הפרוטוקול בסמוך לאחר הדיון, דבר שלא נעשה. יתרה מכך, לו כך היה הדבר, ניתן היה לדלג על שלב ההוכחות, בהסכמה, ולעבור למינוי מומחה – דבר שכאמור, לא נעשה. לאור זאת הטענות בדבר הרחבת חזית אינן מתקבלות."
• ב. השאלה היחידה שעל בית הדין לתת את דעתו בפס"ד זה, בהתאם לקביעת בית הדין הארצי, נוגעת לעמדת לשכת עורכי הדין ולתצהירים המשלימים אשר הוגשו לאחר מתן פסה"ד הראשון, לצורך קביעה האם פעילותה של התובעת במסגרת הליגה למקומות עבודה נלווית לעבודתה המקצועית כעורכת דין עצמאית. משכך, אין מקום  לשוב ולדון בטענה של הרחבת חזית.
• ג. בחוות דעתה המפורטת של לשכת עורכי הדין , כמפורט מעלה, עולה, כי לנוכח היתרונות המקצועיים מהם נהנים חברי הלשכה אשר משתתפים בליגה למקומות עבודה, לרבות הקשרים המקצועיים, הפניית הלקוחות והעשרת הידע המקצועי וכן לאור אופייה הייחודי של לשכת עורכי הדין, שהחברות בה הינה כפויה ואינה וולונטרית, יש לקבל את תביעתה של התובעת.
• ד. יצויין כבר עתה, כי מקובלת עליי עמדת הלשכה. במסגרת פסה"ד מיום 02.08.2018 לא הוגשה עמדת לשכת עורכי הדין, והתביעה נדחתה בין היתר מכיוון שלא ברור היה, האם מדובר בתקציב של הלשכה המגיע מדמי החבר השנתיים אשר נגבים מעורכי הדין.
• ה. עם זאת, במועד מתן פס"ד, זה כבר הוגשה עמדת הלשכה ובכל הנוגע לתקציב פורטו סעיפים 13 ו- 93 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961, ובהם נרשם המימון של פעילויות הלשכה לפעילויות תרבות ופנאי. מכך ניתן ללמוד כי המימון לפעילויות הספורט אכן ממומנות מתקציב הלשכה, כשתקציב זה ממומן על ידי האגרות המשולמות על ידי חבריה.
• ו. לאור עמדה זו נסקור את הפסיקה במהלך השנים, ועד כמה יש לראות בפעילות ספורטיבית של חבר באיגוד מקצועי – שכיר או עצמאי - כפעילות שהפגיעה במהלכה  תיחשב כתאונת עבודה.
• ז. כבר בדב"ע לד/0-281 ליבנה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 85 (1974) נקבע על ידי כב' השופט קובובי:

"השאלה, אם ובאילו נסיבות יש לראות תאונה אגב פעילות ספורטיבית כ"תאונת עבודה" לעניין חוק הביטוח הלאומי, עומדת עקרונית באותו מישור שבו עומדת השאלה, אם ובאילו נסיבות יש לראות כ"תאונת עבודה", תאונה שאירעה בעת ארוחה, בשעת הפסקה או עת עושה העובד לנוחותו. באלה ובאלה אין המדובר בפעולה שבה מקיים העובד חובתו כלפי מעבידו, או בפעולה המביאה "למעבידו תועלת מוחשית"; באלה ובאלה קשורה התשובה בכך, אם אשר עשה העובד בעת התאונה קשור לעבודה - work connected- או לא (דיון מס' לב/27- 0[3]). התשובה לשאלה, מן ההכרח שתשתנה עם הזמן: היא תשתנה עם השינוי בראיית "המפעל" על-ידי החברה, והיא תשתנה עם השינוי ביחס של החברה לשיקולים סביבתיים בחיי העבודה."

• ח. גם בעב"ל 468/03 תקוה חזן -המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 11.05.2005) ציינה כב' השופטת אלישבע ברק – אוסוסקין:

"הפרשנות שאנו נותנים לחוק הביטוח הלאומי צריך שתהיה מציאותית, תואמת את צורת החיים היום ודפוסי העבודה היום תוך שהיא צריכה לשים דגש על ערכי יסוד, זכויות יסוד וצדק חברתי. מכאן שאם צורת העבודה השתנתה באופן שזו כוללת גם היבט חברתי, הרי עלינו לתת לכך ביטוי בפרשנותנו את חוק הביטוח הלאומי."

• ט. בפסיקה מאוחרת יותר בעב"ל 7159-10-12 המוסד לביטוח לאומי - בוגוסלבסקי (מיום 23.06.2014) הוצג מתווה להכרה בפגיעה אשר אירעה מחוץ למקום העבודה לצורך ראייתה כפגיעה בעבודה. וכך נקבע על ידי כב' השופטת סיגל דוידוב – מוטולה:

" מבחן העזר העיקרי שצוין בפסיקה הינו קיומו של אינטרס למעסיק באירוע או בפעילות מושא הדיון, כאשר מבחני המשנה הינם, בין היתר, מי יזם את הפעילות ולאיזו מטרה; מי ארגן את הפעילות; מי מימן אותה; האם הייתה חובת השתתפות ישירה או עקיפה; האם הפעילות נערכה בשעות העבודה; האם זמן הפעילות הוכר כזמן עבודה; מי היו המשתתפים בפעילות; מה מידת הרלוונטיות של האירוע לפעילותו של המעסיק או לעבודתם של העובדים; מה מידת הזיקה של הפעילות לקידום האינטרסים של העובדים והמעסיק; האם הייתה מעורבות של ועד העובדים כחלק מההסכמות הקיבוציות במקום העבודה; והאם גילה המעסיק עניין בפעילות (ראו למשל את דב"ע מט/0-183 המוסד לביטוח לאומי - רונית כנף, [פורסם בנבו] פד"ע כא 464 (1990); עב"ל 368/08 רינה עאמר - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 5.7.09). אין מדובר ברשימה סגורה, ואף אין צורך כי יתקיימו כל הסממנים המלמדים על זיקת המעסיק על מנת שייקבע כי הפעילות הינה "נלווית לעבודה". הבחינה תתבצע על סמך שקלול כלל הנסיבות; על פי מכלול צרכי מקום העבודה לרבות בהקשרי רווחה, יחסי אנוש, גיבוש חברתי והעשרה; ותוך לקיחה בחשבון של שינוי העיתים כמפורט לעיל."

(ההדגשות אינן במקור – י.ש.)

• י. כמפורט לעיל, בעניינו אנו, התובעת שיחקה כשחקנית כדורסל מטעם לשכת עורכי הדין בליגה למקומות עבודה מעל ל- 10 שנים. בעברה הייתה התובעת רכזת הקבוצה ואף עסקה בפן הניהולי. כאשר אנו באים לבחון את פגיעתה של התובעת במהלך משחק בקבוצה אנו עדים לסממנים רבים המפורטים בפסיקה והם: פעילותה של התובעת בליגה קידמה אותה הן מקצועית והן כלכלית (התובעת רכשה חברים למקצוע אשר שיתפו איתה לקוחות וידע מקצועי); פעילותה בליגה מומנה על ידי לשכת עורכי הדין אשר כידוע ממומנת על ידי חבריה והמשתתפים בפעילות היו עורכי דין נוספים, ועוד. ניתן בנסיבות אלו לקבל כי פעילות זו נועדה לקדם את האינטרסים המקצועיים הן של התובעת והן של לשכת עורכי הדין.
• יא. במסגרת ראיותיה הציגה התובעת חשבוניות לא מעטות שהונפקו ללקוחות אשר הגיעו אליה, לדבריה, דרך שחקניות הקבוצה האחרות. אין חולק כי חלק לא מבוטל  מעבודת העצמאי, ובייחוד מעבודתו של עורך דין עצמאי,  כוללת שיווק עצמי ונטוורקינג, כשזהו חלק אינטגרלי מהעבודה.
• יב. בחקירתה הנגדית בפני בית הדין ביום 09.01.2020 העידה התובעת גם אודות הקשרים שנולדו עקב ותוך כדי השתתפותה בקבוצה:

"ש. את גם קשורה לפוליטיקה של הלשכה?

ת. בבחירות האחרונות נתבקשתי להצטרף לרשימה מסויימת. ואגב, הדרך שבה הכרתי את ראש הרשימה שביקש ממני להצטרף אליה, זו הליגה למקומות עבודה, כי נעשתה פעילות חברתית לקראת היציאה למחוזיאדה שכולם יכירו את כולם, שם הכירו, והתחילו דיבורים, והוא ביקש ממני להירשם, אבי שינדלר. אני רק אומרת שמבחינתי הופעתי שם על הפלייר, והיו לי עוד קשרים עם שאר החברים ברשימה הזאת, כל זה מייצר לי עבודה."

אם כן, לא ניתן לומר שמדובר בהכנסה עקיפה.

• יג. בחקירתה של הגב' אורלי אברס, מנהלת המחלקה מטעם הביטוח הלאומי, ביום 21.12.2017 (בטרם ניתן פסה"ד הראשון), העידה כי ככל שהיה מדובר בעובדת שכירה, תביעתה הייתה מאושרת שכן האינטרס של המעסיק גלוי לעין. בהמשך העידה הגב' אורלי אברס, כי ההנחיות לפיהן תביעות של עצמאים שנפגעו בליגה למקומות עבודה אינן מאושרות, וזאת בהתאם לנוהל כתוב משנת 1997. בהמשך עדותה מציגה הגב' אברס את התהליך שבו בוחנים בקשות להכיר בשחקנים בליגה למקומות עבודה כנפגעי עבודה. הרושם שמותירה הגב' אברס לבית הדין, כי למעשה מדובר כיום בבחינה פורמאלית בלבד. דהיינו: ככל שמדובר בשכיר אשר משחק בקבוצה הנושאת את שם מקום עבודתו, תביעתו תוכר,  וככל שמדובר בעצמאי – תביעתו תדחה באופן אוטומטי.
• יד. סעיף 7 לחוק הספורט, תשמ"ח - 1988 מפרט אודות חובת הביטוח של ספורטאים אך סעיף 7(א1)(2) קובע כי חובת הביטוח לא תחול על ספורטאים המשתתפים בפעילויות ספורט המאורגנות על ידי המעסיק או כפעילויות נלוות לעבודה. אם כך הדבר, הרי ששחקני הליגה למקומות עבודה מבוטחים על ידי המוסד לביטוח הלאומי בענף נפגעי עבודה. בשים לב לדבריה של הגב' אברס, הרי שהמוסד עושה הפרדה ברורה בין שכירים לעצמאים, למרות שעל פניו חוק הספורט עצמו אינו מבדיל בין שכירים לעצמאיים, ואף מוסיף פעילויות נלוות לעבודה.
• טו. בב"ל (ת"א) 7031/04 פדר - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) קיבלה כב' השופטת דוידוב – מוטולה את תביעתו של סוכן ביטוח עצמאי להכרה בפגיעה אשר התרחשה ביום ספורט אשר אורגן על ידי סוכנות ביטוח. במקרה זה ציין בית הדין, כי על אף שלא הייתה חובת השתתפות וגם אם התובע לא היה משתתף באירוע לא הייתה נפגעת ההערכה המקצועית כלפיו, הפגיעה ביום הספורט מוכרת כפגיעת עבודה, זאת מכיוון שהשתתפות התובע נדרשה לצורך חיזוק הקשרים עם סוכני הביטוח האחרים וקידומו המקצועי.
• טז. אין כל ספק שעולם העבודה השתנה רבות מאז שנת 1997, המועד בו נכתב הנוהל, ונראה כי הסתמכות על אותו נוהל "בעיניים עצומות" טעונה בדיקה נוספת והתאמתה למציאות התעסוקתית של היום. החלתו של מבחן הסבירות על ההליך, בין היתר לאור הפסיקה דלעיל, מעלה תוצאה לפיה השתתפותה של התובעת בליגה למקומות עבודה מטעמה של לשכת עורכי הדין  יש בה כדי לקדם את ענייניה המקצועיים. לפיכך, ובהתחשב גם בעובדה שמדובר בפעילות רבת שנים מצידה, המאוגדת על ידי ארגון מקצועי אשר החברות בו כפויה, וממומנת על ידי חבריה - יש להכיר בפגיעה מיום 02.04.2014 כפגיעה בעבודה, על אף שהתובעת הייתה עצמאית.
  
  

6. סוף דבר:

בנסיבות העניין, התביעה מתקבלת.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ₪.

ערעור על פסק דין  זה  ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ט' אב תש"פ, (30 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.