פלוני נ' ביטוח לאומי

נציגת  ציבור (עובדים): גב' אורית הרצוג

תביעת התובע להכיר באירוע תאונתי מיום 19.6.2016 כתאונת עבודה, כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

עיקרי העובדות וניהול ההליך 

1. התובע, יליד 1950, עבד כמחסנאי בחברת "מגה קמעונאות". ביום 9.8.16 הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין אירוע תאונתי שאירע לו, לטענתו, ביום 19.6.16, עת במהלך סידור הסחורה במחסן בו עבד נפל עליו ארגז קרטון של בקבוקי שמן זית מזכוכית וגרם לו לחבלת ראש. ביום 11.1.17 דחה הנתבע את התביעה, בנימוק לפיו לא הוכח אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. מכאן הליך זה.

    

2. ביום 18.2.2020 נדחתה תביעתו של התובע בפסק דין, במסגרתו נקבע כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי.

    

3. התובע ערער על פסק הדין. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 19.11.2020 (עב"ל 37682-03-20; להלן: "פסק הדין בערעור") במסגרתו נקבע כי הוכח קיומו של אירוע בעבודה, הוחזר עניינו של התובע לפתחנו לצורך מינוי מומחה רפואי, אשר ישאל, בין היתר: "אודות פער הזמנים שבין מועד האירוע והמועד שבו פנה התובע לראשונה לקבלת טיפול רפואי, וזאת בכל הקשור לסוג הפגיעה והשלכותיה, לרבות השאלה אם הפגיעה בראשו השפיעה על יכולתו לתאר בהזדמנות הראשונה את שאירע לו בעבודה" (ר' סעיף 7 של פסק הדין בערעור).

    

4. לאחר מכן ניתנה לצדדים ההזדמנות לגבש עובדות מוסכמות, בהמשך לפסק הדין בערעור, ולאחר שניתנו ארכות והצדדים לא השכילו לגבש כאלו, ניתנה ביום 4.2.2021 החלטת המינוי שמינתה את פרופ' ויויאן דרורי כמומחית רפואית בהליך (להלן: "המומחית").

    

5. במסגרת ההחלטה נקבעו העובדות הבאות:

   1. התובע, יליד 1950, מחסנאי ב"מגה קמעונאות".

      1. ביום 19.6.2016 במהלך סידור סחורה במחסן, נפל על ראשו ארגז קרטון מלא בקבוקי שמן זית מזכוכית.

      2. התובע פנה לטיפול רפואי ביום 4.7.2016.

      3. מצבו הרפואי כעולה מהרשומות הרפואיות שבתיק.

          

6. ביום 26.4.2021 נתנה המומחית את חוות דעתה, במסגרתה השיבה על השאלות שהועברו אליה כדלקמן:

    

   • ש. מהו ליקויו של התובע כעולה מהחומר הרפואי שלפנייך?

     ת. התובע סבל מדימומים תת-דורליים דו-צדדיים כתוצאה מחבלת ראש. בהמשך פיתח תסמונת שלאחר זעזוע מח, ראה הסברים לעיל.

      

   • ש. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע בעבודה מיום 19.6.2016, כמתואר בעובדות המקרה? תשומת לב המומחית לפער הזמנים בין מועד האירוע ובין הפנייה הראשונית לקבלת טיפול רפואי. תוך כך מתבקשת המומחית להתייחס לשאלה הבאה - האם הפגיעה בראשו של התובע השפיעה על יכולתו לתאר בהזדמנות הראשונה את שארע לו בעבודה?

     ת. בהחלט כן. ראה הסבר לעיל.

     לדעתי אי מסירת מידע על החבלה לא נבע מהפרעה קוגניטיבית או בהכרה מצדי התובע, אלא מכך שהחבלה המקורית הייתה קלה והתובע לא ייחס לה חשיבות.

      

7. ביום 8.6.2021 הועברו למומחית שאלות הבהרה, עליהן השיבה ביום 22.8.2021 כדלקמן:

    

   • ש. בפתח פרק "תולדות המקרה" כתבת כי לא ברור אם הייתה חבלת ראש. בתשובה א' כתבת כי מצב התובע נובע מחבלת ראש. נא הסבירי את הסתירה הנ"ל וכיצד ניתן לקבוע כי המצב נובע מחבלת ראש כאשר לא ברור אם הייתה כזו.

     ת. מבחינת תולדות האירועים הרפואיים, אין תיאור ברור של חבלת ראש. התובע נחבל כנראה גופנית במהלך עבודתו, אבל לא איבד את הכרתו ולא חש שהחבלה הייתה מספיק משמעותית כדי לפנות לבדיקה רפואית או לדווח עליה. גם לאחר הופעת התלונות של כאבי ראש, בקבלתו לבית החולים, עדיין לא דיווח על התרחשות של אירוע כלשהו מלווה חבלת ראש.

     מנגד, בהדמיה נצפו דימומים תת-דוראליים דו-צדדיים. הסיבה השכיחה ביותר לדימומים מסוג זה היא למעשה חבלת ראש קודמת בטווח של ימים עד שבועות טרם להדמיה. לכן, על פי תוצאות ההדמיה ברור שהתובע חווה חבלת ראש. לא ברור אם חבלת הראש שגרמה לדימומים היא אותו אירוע חבלתי בעבודה, אבל אין כל דיווח על אירוע חבלתי נוסף.

     לאור זאת, סביר ביותר שהאירוע שגרם לדימומים התת-דוראליים הוא תאונת העבודה המתוארת.

      

   • ש. אם הינך סבורה כי הייתה חבלת ראש, נא הפני למסמך הרפואי הרלבנטי.

     ת. אין בתיק הרפואי שהוגש לי מסמך רפואי המתאר חבלת ראש, אבל אין מבחינה רפואית שום סיבה אחרת סבירה להופעת דימומים תת-דוראליים דו צדדיים.

      

   • ש. נא הבהירי מתי החלו כאבי הראש, תוך הפניה למסמך הרפואי הרלבנטי.

     ת. 1. במכתב השחרור מבית החולים בילינסון נרשם (מועתק מהקבלה מ-6.7.16): "פנה למיון לניאדו היום עקב קליניקה של כאבי ראש מזה שבוע".

     2. בחוות דעתו של ד"ר עובד נרשם שבביקור אצל רופא משפחה בתאריך 4.7.16 נכתב "שבועיים כאבי ראש". מסמך זה לא הוגש לי בפועל.

      

   • ש. נא השיבי על שאלה ב' במלואה. לשאלה שני חלקים ואילו את ענית רק על החלק השני. יש להשיב גם על החלק הראשון ולהסביר כיצד משפיע פער הזמנים על מסקנותייך לעניין הקש"ס.

     ת. השאלה היתה: תשומת לב המומחית לפער הזמנים בין מועד האירוע ובין הפנייה הראשונית לקבלת טיפול רפואי.

     על שאלה זו עניתי למעשה בגוף חוות הדעת: "דימומים תת-דורליים הינם תחילה לעיתים קטנים, לא גורמים לתלונות או סימנים נוירולוגיים, והולכים ומתרחבים במשך ימים או שבועות ורק כשמגיעים לגודל מסויים ביחס לרקמת המח, גורמים לכאבי ראש ובמקרים חמורים יותר חולשת חצי גוף או שינויים במצב ההכרה. העובדה שמר ב' לא דיווח בקבלתו לבית החולים על כך שעבר חבלת ראש נובע לדעתי מכך שתחילה החבלה נראתה קלה, והתלונות של כאבי ראש לא הופיעו מייד לאחריה, אלא לאחר כמה ימים. אבל כאמור, זהו המהלך הצפוי של תלונות בסוג זה של דימום. היות ודימום מסוג זה, בעיקר דו-צדדי, נובע בסבירות גבוהה ביותר מחבלה, גם אם לא קיים דיווח מיידי על החבלה, ברור שזוהי סיבת הדימומים" (עמוד 3).

     כפי שהסברתי גם בחוות הדעת, המראה התת-חריף של הדימומים ב-CT מח ראשון שבוצע בתאריך 6.7.16 מצביע על דימומים בני מספר ימים עד שבועות, לכן מראה זה מתיישב בהחלט עם תאריך התאונה.

8. בהמשך לחוות הדעת ולתשובות המומחית לשאלות ההבהרה סבר בית הדין כי יש לקבל את עמדת הנתבע אשר לצורך בהמשך ניהול ההליך ולפיכך ניתנה החלטה מתאימה ביום 22.8.2021.

    

9. ביום 30.9.2021 הודיע הנתבע כי הוא מבקש לסכם בהליך, משכך ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים לתיק, אלו הוגשו וכעת זמן הכרעה.

    

   עיקר טענות הצדדים

10. התובע סומך ידו על קביעות המומחית ועל כן סבור כי יש לקבל את התביעה ולקבוע כי האירוע מיום 19.6.16 מהווה פגיעה בעבודה לכל דבר ועניין. עוד עותר התובע לחייב את הנתבע ב'הוצאות משפט מוגברות' מאחר שגם לאחר הגשת חוות דעת המומחית ומענה לשאלות ההבהרה, המשיך הנתבע והאריך את ההליך שלא לצורך, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר וגרימת הוצאות.

     

11. הנתבע סבור כי במסגרת פסק הדין בערעור קבע בית הדין הארצי כי על המומחה הרפואי שימונה לקבוע מסקנות הן לגבי עצם התרחשות האירוע הנטען והן בנוגע למועדו, ובכך הטיל למעשה על התובע נטל הוכחה כפול – הן הוכחת קרות האירוע ומועדו והן הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע לליקוי ממנו סובל התובע. אלא שלטענת הנתבע, המומחית שמונתה בתיק לא סייעה לתובע להוכיח את עצם קרות האירוע ומועדו.

     

12. כך, העובדות שהוצגו בפני המומחית נקבעו ללא הסכמת הנתבע ואף המומחית עצמה מציינת כי מועד הפגיעה הינו לפי החלטת המינוי בלבד ולכן אף היא סבורה כי אין כל תיעוד שלו בחומר הרפואי. בנוסף, המומחית ציינה כי "לא ברור" אם הייתה חבלת ראש, כי התובע חווה פגיעה נוירולוגית לא במועד האירוע הנטען וכי אי מסירת המידע על החבלה לרופאים לא נבעה מהפרעה קוגניטיבית כלשהי אצל התובע. מכאן, שהמומחית ענתה בשלילה על השאלה שהוצגה לה בהוראת בית הדין הארצי. המומחית אף לא ידעה להשיב באופן חד משמעי לעניין פער הזמנים מלבד העלאת השערות.

13. בהתבסס על האמור, טוען הנתבע כי המומחית פסקה כנגד התובע באחד משני הנושאים אותם קבע בית הדין הארצי ולפיכך יש לקבוע כי נטל ההוכחה לא הורם ובהתאם לדחות את התביעה.

     

14. בסיכומי התשובה מטעמו טוען התובע כי בפסק הדין בערעור נקבע כי הוכח קיומו של אירוע הפגיעה בעבודה, כי המומחית קבעה שמתקיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין הפגיעה בעבודה ואף לאחר משלוח שאלות הבהרה עמדה המומחית מאחורי חוות דעתה והסבירה בהרחבה את שנשאלה.

     

     

    דיון והכרעה

15. הכלל הוא כי בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע (ארצי) נו/244-0המוסד לביטוח לאומי- יצחק פרבר, ניתן ביום 26.2.97).

     

16. עוד נקבע כי לחוות דעתו של מומחה/ יועץ רפואי מטעם בית הדין ניתן משקל מיוחד, כיוון שהאובייקטיביות שלו גדולה יותר ומובטחת מעצם העובדה שאינו מעיד לבקשת צד ואינו מקבל את שכרו מבעלי הדין. מסיבה זו סומך בית הדין ידו על חוות הדעת ולא יסטה מקביעותיו אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 7875-10-13 לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 20.1.15; עב"ל (ארצי) 22879-08-12 אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 20.8.14,; עב"ל 64257-12-14 יהוד נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 9.8.16).

     

17. לאחר שעיינו בחוות דעת המומחית שניתנה ובתשובותיה לשאלות ההבהרה, כמו גם בטענות הצדדים בהליך, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מחוות דעת המומחית. התרשמנו כי תשובותיה של המומחית היו ברורות וחד משמעיות ולא הותירו מקום לפרשנות בעניין קיומו של קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הליקוי ממנו סובל התובע.

18. בפתח הדברים נבהיר כי בניגוד לטענת הנתבע, בפסק הדין בערעור לא קבע בית הדין הארצי כי המומחית נדרשת להכריע במחלוקת עובדתית הנוגעת לעצם קיומו של אירוע הפגיעה בעבודה ומועדו.לאחר שפסק הדין בערעור קבע כי יש לקבל את הערעור (סעיף 4 לפסק הדין בערעור) המשיך וקבע מפורשות בסעיף 7 לפסק דינו: "מצאנו כי לכל הפחות קיים ספק הפועל לזכות המערער ועל יסודו יש לקבוע כי הוכח קיומו של אירוע הפגיעה בעבודה" (הדגשה אינה במקור, מ.ק). כל שנדרשה המומחית להתייחס אליו הוא פער הזמנים שבין מועד האירוע - שקיומו כאמור הוכח - בהתאם לפסק הדין בערעור, לבין המועד שבו פנה התובע לראשונה לקבלת טיפול רפואי, בכל הקשור לסוג הפגיעה והשלכותיה.

     

19. העובדות על בסיסן התבקשה המומחית ליתן את חוות דעתה, אשר נקבעו בהחלטת המינוי מיום 4.2.2021, נקבעו בהמשך לקביעת בית הדין הארצי כי הוכח שהאירוע בעבודה ביום 19.6.16 אכן התרחש ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להסכים על העובדות שיועברו למומחית. משכך, אי הסכמת הנתבע לעובדות על בסיסן ניתנה חוות דעת המומחית או לעצם החזרת התיק לבית הדין האזורי, הינה חסרת משמעות, מקום בו בית הדין הארצי פסק בעניין זה מפורשות כמובהר לעיל [לעניין זה ראו גם החלטתי מיום 4.2.2021 במסגרתה נקבע כי עמדת הנתבע, במסגרתה לא הסכים לעובדות שהוצעו ע"י התובע, מתעלמת למעשה מפסק הדין בערעור לפיו הוכח קיומו של אירוע הפגיעה בעבודה (ר' ס' 2 להחלטה מיום 4.2.2021)].

     

20. משכך, אין לקבל את טענת הנתבע לפיה היה על המומחית להתייחס למחלוקת בדבר עצם קיומו של האירוע בעבודה ומועדו.

     

21. למעלה מן הצורך נציין, כי עיון בחוות דעתה של המומחית ובתשובותיה לשאלות ההבהרה, אינו מותיר מקום לספק כי אלו תומכות בקיומו של האירוע בעבודה במועד הנטען.

     

22. במענה לשאלות בית הדין במסגרת חוות דעתה מיום 26.4.2021, קבעה המומחית כי התובע סבל מדימומים תת-דוראליים דו-צדדיים. בפרק "מסקנה" של חוות דעתה, כללה המומחית הסבר מפורט אודות הגורמים לדימומים אלו והסבירה כי דימומים תת-דוראליים, בעיקר דו צדדיים, נגרמים על ידי חבלות ראש ישירות וכי "גם בנוכחות טיפול באספירין, הגורם החשוב והמכריע להופעת דימום בזמן מסויים הינו חבלת ראש ישירה".

     

23. המומחית אף הסבירה כי "גילם" של הדימומים מהם סובל התובע מתיישב עם מועד האירוע בעבודה, שכן הדימומים, אשר נצפו אצל התובע בבדיקת CT מוח שעבר ביום 6.7.16, היו במצב "תת-חריף", קרי גיל "שבין מספר ימים למספר שבועות", כך שמועד האירוע ביום 19.6.16, כשבועיים לפני מועד הבדיקה – מתאים למראם.

     

24. על קביעה זו שבה המומחית שלוש פעמים – הן לעיל, הן במענה לשאלה א' לשאלות ההבהרה מיום 22.8.2021 והן במענה לשאלה ד' לשאלות ההבהרה. כך שמסקנתה כי מראה הדימומים מתיישב עם תאריך התאונה הנטען – לא נסתרה אלא נותרה יציבה וחד משמעית. בכך יש כדי לשמוט את הקרקע תחת טענת הנתבע לפיה קיום האירוע ומועדו לא נתמכו באמצעות חוו"ד המומחית.

     

25. אף במענה שסיפקה ביום 22.8.2021 לשאלות ההבהרה שהועברו אליה לבקשת הנתבע, עמדה המומחית על מסקנתה בדבר קיומו של קשר סיבתי וחידדה אותה. בתשובתה לשאלה א' הסבירה המומחית, כי על אף שבמסמכים הרפואיים של התובע אין תיאור ברור של חבלת ראש – הסיבה השכיחה ביותר לדימומים תת-דוראליים דו-צדדיים כפי שנצפו בהדמיה שעבר התובע – היא חבלת ראש "בטווח של ימים עד שבועות טרם להדמיה" ולכן "על פי תוצאות ההדמיה ברור שהתובע חווה חבלת ראש". עוד הוסיפה כי למרות שלא מדובר בהכרח באותה חבלת ראש מושא ההליך, הרי שאין כל דיווח על אירוע חבלתי נוסף ולכן "סביר ביותר שהאירוע שגרם לדימומים הוא תאונת העבודה המתוארת".

     

26. בתשובתה לשאלה ב' לשאלות ההבהרה שבה המומחית והסבירה כי על אף שאין בתיק הרפואי של התובע מסמך המתאר חבלת ראש – "אין מבחינה רפואית שום סיבה אחרת סבירה להופעת דימומים תת-דוראליים דו צדדיים". מכאן, שבפנינו קביעה מובהקת וברורה כי הליקוי ממנו סובל התובע – קרי דימומים תת-דוראליים דו צדדיים – נבע מן האירוע בעבודה.

     

27. אשר לטענת הנתבע כי המומחית לא התייחסה לפער הזמנים בין מועד האירוע למועד בו פנה התובע לטיפול רפואי - המומחית פירטה כי דימומים תת-דוראליים הם לעתים קטנים בתחילה ואינם גורמים לתלונות או סימנים נוירולוגיים, אך הם הולכים ומתרחבים במשך ימים או שבועות ורק כשהם מגיעים לגודל מסויים ביחס לרקמת המוח, גורמים לכאבי ראש ובמקרים מסוימים לתסמינים נוספים. גם בעניינו של התובע, סברה המומחית כי העובדה שלא דיווח על כך שעבר חבלת ראש בקבלתו לבית החולים, ייתכן ונובעת מכך שתחילה החבלה נראתה קלה והתלונות על כאבי ראש לא הופיעו מיד לאחריה, אלא לאחר כמה ימים, באופן התואם, כאמור, את המהלך הצפוי של תלונות בסוג זה של דימום. בניגוד לטענת הנתבע בסיכומיו, יש בעניין זה כדי להסביר את נושא פער הזמנים בין מועד האירוע לבין הפניה הראשונית של התובע לקבלת טיפול רפואי, כפי שנדרשה המומחית בשאלות שהועברו אליה, בהתאם לקביעת בית הדין הארצי. אף במענה לשאלות בית הדין ציינה המומחית כי לשיטתה אי מסירת המידע על החבלה לא נבע מהפרעה קוגניטיבית כלשהי אצל התובע אלא מכך שהחבלה הייתה קלה והתובע לא ייחס לה חשיבות.

     

28. בהמשך, המומחית שבה וחזרה על ההסבר לפיו - "היות ודימום מסוג זה, בעיקר דו-צדדי, נובע בסבירות גבוהה ביותר מחבלה, גם אם לא קיים דיווח מיידי על החבלה, ברור שזוהי סיבת הדימומים" (הדגשות אינן במקור, מ.ק). כן הוסיפה כי התוצאה של החבלה עם דימום תוך גולגולתי מאשרת שנגרמה חבלה משמעותית שיכולה הייתה להוביל לתסמונת שלאחר זעזוע מוח, שאובחנה אצל התובע, כעולה מהמסמכים הרפואיים שהגיש. בניגוד לטענת הנתבע, אין מדובר בהשערות אלא בקביעה נחרצת כי הדימומים נובעים מהחבלה שספג התובע בראשו בטווח של מספר ימים/שבועות לפני פנייתו לטיפול.

     

29. לכך יש להוסיף, כי המומחית אף הרבתה לעשות שימוש בחוות דעתה מיום 26.4.2021 ובמענה לשאלות ההבהרה מיום 22.8.2021, בביטויים נחרצים שאינם מותירים מקום לפרשנות כגון "סביר ביותר", "הסיבה השכיחה ביותר", "ברור שהתובע חווה חבלת ראש", "ברור שזוהי סיבת הדימומים" וכיוב'. במענה לשאלה הבסיסית אודות קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע – הדימומים התת-דוראליים, לבין האירוע בעבודה – השיבה המומחית בצורה נחרצת – "בהחלט כן".

     

30. נוכח האמור, שוכנענו כי חוות דעתה של המומחית, כמו גם תשובותיה לשאלות ההבהרה, אינן מותירות מקום לספק הן בדבר עצם קרות האירוע בעבודה במועד התואם את התאריך הנטען על ידי התובע והן בדבר קיומו של קשר סיבתי ברור בין האירוע לבין הליקוי ממנו סובל התובע.

     

    סוף דבר

31. על יסוד האמור, הגענו לכלל מסקנה לפיה אין מקום לסטות מחוות דעת המומחית ועל יסוד האמור לעיל יש להורות על קבלת התביעה.

     

32. בנסיבות העניין ובשים לב להליכים שהתקיימו ולאור כלל האמור לעיל, יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך 6,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

     

33. זכות ערעור כדין לבית הדין הארצי.

     

    ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ב, (11 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    גב' אורית הרצוג נציגת ציבור עובדים		מירב קליימן, שופטת אב"ד