פס"ד המכיר במורה שננזף כנפגע עבודה

1.תביעתו של התובע הוגשה בגין מכתב הנתבע מיום 25.6.2023, בו דחה הנתבע את התביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שאירעה לטענת התובע בעבודה ביום 9.1.2017 (פגישה שערך התובע, מורה במקצועו, בחדר מנהלת בית הספר בו עבד), כפגיעה בעבודה. בהחלטתו קבע הנתבע כי לא נמצא שהאירוע הנטען על ידי התובע גרם לו לנזק נפשי ולאי-כושר בעבודה. עוד נקבע, כי הפגיעה הנפשית ממנה סובל התובע אינה תוצאה של האירוע הנ"ל, אלא נובעת ממצב תחלואתי טבעי.

2.במהלך ההליך הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין לפסיכיאטריה, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנטען של התובע בתחום הנפש לבין הפגישה שבנדון, ועל בסיס התשתית העובדתית, כדלקמן:

"1.התובע יליד שנת 1950 ובתקופה הרלוונטית שימש כמורה לפיזיקה ולמתמטיקה, בין השנים 1996-2017.

2.האירוע החריג:

א.ביום 9.1.2017 בשעה 10:00 נקרא התובע למשרד המנהלת, שם פגש באחת מתלמידיו והוריה שהגיעו כדי להתעמת עמו אודות אמירתו לפיה התלמידה שיקרה ביחס לעבודה שכתבה. במעמד הפגישה, הבהירה המנהלת כי היא מצפה מהתובע לחזור בו מאמירתו והוסיפה כי התנהלותו לא ראויה. התובע הופתע מעצם הפגישה (לה לא היה מוכן), ומכך שהמנהלת לא גיבתה אותו מול הורי התלמידה. התובע חש מושפל מהמעמד. התובע היה שרוי בסערת רגשות ויצא מהמשרד תוך שסירב לחזור בו מהערתו.

ב.בתום יום הלימודים, אותו סיים ללמד לפי סדר היום הקבוע, התובע חזר לביתו בעודו חש תחושות קשות מאוד, מצב רוח ירוד, כעוס ומושפל. התחושות הקשות לא פסקו ולמחרת פנה לרופא משפחה והתלונן בפניו על מצב רוחו הירוד.

3.בימים שלאחר מכן תחושותיו של התובע לא השתפרו, אז פנה לטיפול פסיכיאטרי ולרופא תעסוקתי שהמליץ לתובע לא לשוב לעבודתו עד סוף השנה.

4.מצבו הרפואי של התובע הינו כמפורט בתיעוד הרפואי."

3.לאור הסכמת הצדדים דלעיל, מינה בית הדין ביום 16.5.2024 את פרופ' יובל מלמד, כמומחה לפסיכיאטריה (להלן: "המומחה"). המומחה התבקש לחוות דעתו ביחס לסוגיות הבאות:

א.מהו הליקוי בתחום הנפשי ממנו סובל התובע?

ב.האם קיים לדעתך קשר סיבתי בין אירוע הפגישה לבין מצבו הנפשי של התובע?

ג.באם התשובה לשאלה ב' הינה בחיוב – האם לדעתך השפעת הגשת התלונה פחותה בהרבה מהשפעת מצב בריאותו של התובע (הסיכון שקינן בו - אם היה כזה) - על מצבו הנפשי, או על המועד שבו החל להשתנות מצבו הנפשי?

4.ביום 24.6.2024 נסרקה לתיק בית הדין חוות דעתו של המומחה מיום 22.6.2024. בחוות דעתו קבע המומחה, כדלקמן:

-התובע היה מורה במשך שנים ארוכות, שהוכר כעובד מוערך, וקודם לכן היה במשך שנים רבות קצין בצבא;

-האירוע ביום 9.1.2017 גרם לפגיעה בתובע, והוא חש מושפל מהמפגש אצל המנהלת, שנערך ללא הכנה ומבלי שדיברה איתו לבד, ושלא לעיני ההורים;

-גם הדרישה מהתובע להתנצל, למרות שהוא ידע שהתלמידה לא אמרה אמת, לא הותירה אצלו מוצא. משכך, הוא עזב את הפגישה, והמנהלת והוא לא השכילו למצוא פיתרון נכון יותר למצב שנוצר;

-התובע החל באופן מיידי לסבול מחרדה וקשיי שינה;

-כבר למחרת האירוע פנה התובע לרופא המשפחה בתלונות על חרדה ודיכאון, וכן הפרעות בשינה;

-בהמשך, לאחר 5 ימים התובע הגיע לפסיכיאטרית, אשר איבחנה אותו כמי שסובל מתגובת הסתגלות הקשורה למקום העבודה;

-גם המומחה התעסוקתי שבדק את התובע לאחר האירוע קבע שהוא אינו כשיר לעבודה בעת ההיא, והוא אינו יכול לחזור לעבודתו כמורה;

-האירוע התרחש בשנת 2017, ובשנה זאת התובע הגיע לגיל 67 ופרש לפנסיה;

-אשר לרישומים הרפואיים בהמשך, משנת 2022 ו-2023, התובע עדיין התלונן על הפרעות נפשיות, אך המומחה אינו קושר אותן לאירוע. בהקשר זה, יש פער זמנים בין שנת 2017 לשנת 2022, שבמהלכה אין כל דיווח על טיפול נפשי. בשנים האלה התובע היה פנסיונר, ונראה כי תפקודו היה מלא.

5.המומחה השיב ביחס לשאלות בית הדין, כדלקמן:

-ביחס לשאלה א' – התובע סבל מתגובת הסתגלות חרדתית דכאונית, זמנית, כתגובה לאירוע החריג מחודש 1/2017;

-ביחס לשאלה ב' – קיים קשר סיבתי של גרימה בין האירוע החריג לבין התגובה;

-ביחס לשאלה ג' – האירוע הוא הדומיננטי כגורם להפרעה, ואין כל עדות על הפרעה נפשית או בעיה כלשהי קודם לכן.

(למען הבהר ספק, איננו מתייחסים לסיפא לחוות הדעת, שאיננו נדרש לענייננו, ובכל הקשור לסוגיית הקשר הסיבתי שמוכרעת כעת).

6.חוות הדעת הועברה לצדדים. בהמשך, הנתבע הגיש בקשה למשלוח שאלות הבהרה, שעליה הגיב התובע. בקשתו של הנתבע התקבלה במלואה על ידי בית הדין, וכלל שאלות ההבהרה הבאות הועברו למומחה לפי החלטת בית הדין מיום 15.7.2024: בשאלה 1 נשאל המומחה, בין השאר, מדוע נרשם בתיעוד הרפואי מיום 15.1.2017 כי לתובע אירעה תאונת עבודה ביום 1.9.2016; בשאלה 2 הועלתה שאלה דומה, וביחס לתיעוד רפואי מיום 12.2.2017; בשאלה 3 הופנה המומחה לכך שבתיעוד רפואי משנת 2022 נרשם כי מצבו הרפואי של התובע השתפר מאז שנת 2017.

7.ביום 26.7.2024 נסרקו לתיק בית הדין תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, מיום 25.7.2024, כדלקמן:

-ביחס לרישום הרפואי מיום 15.1.2017, המומחה ציין כי הוא מבין אותו אחרת ממה שצוין ונטען על ידי הנתבע. לשיטתו, הקטע קטוע בצד ימין וחסרים בו להבנתו סימני פיסוק. המומחה ציין כי הוא מבין את התיעוד הרפואי, כך: שנת הלימודים החלה לפני 4.5 חודשים, ואחרי טריגר בעבודה (פגיעה וחוסר הערכה), התובע התחיל להרגיש מצב רוח ירוד, רוב הזמן. מדובר גם בשינוי חד בהשוואה למצבו הרגיל.

המומחה הוסיף וציין כי הוא מבין מרישום זה כי התייחסותה של הרופאה הינה למצבו של התובע כאשר הוא הגיע אליה, ביום 15.1.2017, וכאשר האירוע היה ביום 9.1.2017. גם חופשת המחלה מתחילה ממועד זה, וגם הרישום של רופא המשפחה הינו מיום 10.1.2017. לעומת זאת, אין תיעוד נפשי בתקופות קודמות יותר, וגם לא מתואר אירוע חריג לפני 9.1.2017. אשר לרישום בדבר תאונת עבודה מיום 1.9.2016, הרי שלא מתואר אירוע שכזה;

-אשר לפגישת המעקב ביום 12.2.2017, המומחה ציין כי צוין שם שהיה טריגר בעבודת התובע, שקדמה לו תקופה ממושכת של חוסר רגישות וכבוד מצד ההנהלה. המומחה הסיק כי היה רקע לתחושות התובע, אך האירוע ביום 9.1.2017 היה "הקש ששבר את גב הגמל".

המומחה הדגיש כי לא סביר שהרופאה שכתבה את התיעוד הרפואי תתייחס לאירוע מיום 1.9.2016, ותכתוב שקדמה לכך תקופה ממושכת, כיוון שלפני יום ה-1.9.2016 ישנה חופשת קיץ, ולמומחה נראה יותר סביר כי מדובר בחילופי ספרות. המומחה אף ציין שאין תיעוד של פניה לטיפול משפחתי, מיום 1.9.2016 ועד לתלונה הראשונה ביום 10.1.2017;

-אשר למעקב הפסיכיאטרי משנת 2022, המומחה ציין כי הוא אינו רלבנטי לנושא הדיון.

8.לאחר שניתנו תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, ביקש הנתבע מבית הדין למנות מומחה נוסף, התובע (בניגוד לטענות הנתבע בסיכומיו) התנגד תחילה לבקשה. ביום 10.9.2024 נדחתה בקשת הנתבע, בהחלטה שניתנה בדיון, כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בטיעוני ועמדות הצדדים, ובכלל תיק בית הדין, אני דוחה את בקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי נוסף.

טרם שאפרט את נימוקיי, אציין כי איני נותן משקל ואיני מקבל את בקשתם המוסכמת של הצדדים מאתמול, למינוי מומחה נוסף. שני הצדדים ציינו במפורש כי אין בהסכמתם שבנדון כדי לייתר את טענותיהם לגבי חוות הדעת של פרופ' מלמד, מומחה בית הדין. לכן, גם אם ימונה מומחה רפואי נוסף, קיים סיכוי לא מבוטל כי המחלוקת בין הצדדים עדיין תיוותר על כנה, ולכן – ראוי להכריע בה כעת.

ולגופו של עניין – בקשת הנתבע מבוססת בעיקרה על הטענה כי תיעוד רפואי מתיקו של התובע, מלמד על כך שהנחות היסוד של המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, אינן מדוייקות ברמה העובדתית. לשיטת הנתבע, יש לבחון מחדש את עמדת המומחה לגבי הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע החריג שאירע לתובע במסגרת עבודתו ביום 9/1/2017, לבין מצבו הנפשי.

אזכיר בהקשר זה, כי מדובר באירוע שמקובל על הנתבע, והוא היווה חלק מהתשתית העובדתית המוסכמת שבין הצדדים, ושפורטה במסגרת החלטת המינוי מיום 16/5/2024. אשר לנתבע, הוא מפנה לכך שהתיעוד הרפואי מצביע למעשה כי אירע לתובע אירוע חריג במועד אחר, ועוד בתחילת שנת הלימודים, בחודש 9/2016.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי הפרשנות של מומחה בית הדין לתיעוד הרפואי הינה ראויה ונכונה, וכי שגה הנתבע בהנחתו לגבי קריאת החומר הרפואי של התובע. ואסביר.

תחילה, ביום 15/1/2017 נבדק התובע בקופת חולים מאוחדת על ידי ד"ר גלינה, אשר רשמה כך: "תחילת שנת הלימודים הנוכחית לפני כארבעה וחצי חודשים אחרי טריגר בעבודה (פגיעה וחוסר הערכה)...". אמנם, נרשם תאריך של 1/9/2016 כתאונת עבודה, אולם מובן מהמלל הנ"ל כי לתובע לא אירע אירוע בזמן ובמקום ביום 1/9/2016.

לשיטתי, קריאה שלמה של הטקסט הנ"ל מלמדת שני דברים – תחילה, שנת הלימודים אכן החלה ביום 1/9/2016 (כמקובל וכפי שקורה בכל שנה). שנית, לתובע אירע אירוע חריג בעבודה. למותר גם לציין, כי אירוע זה מתואר באותו השלב, בדיוק כפי שהוא תואר על ידי התובע בהמשך הדרך, כולל בחקירתו על ידי חוקר מטעם הנתבע, והוא מקובל גם על הנתבע (ראו החלטת המינוי והתשתית העובדתית המוסכמת שבין הצדדים).

מסקנה זאת מתחזקת שבעתיים מהתיעוד שלאחריו, מיום 12/2/2017, ושוב אצל אותה רופאה. אמנם, שוב נרשם התאריך של תאונת עבודה ביום 1/9/2016, אולם מדובר ב'שרשור' והעתקה של ניסוח טכני שכבר נרשם על ידי אותה רופאה, קודם לכן.

אשר למלל, מצוין כך: "בן 66, נ+3, עובד כמורה בפיזיקה, הוא פנה לפני כחודש עקב אי שקט, הפרעות שינה, מצב רוח ירוד ותסמינים נוספים אחרי טריגר בעבודה. לזה קדמה תקופה ממושכת של פגיעות חוזרות וחוסר רגישות וכבוד מצד ההנהלה".

כלומר, שוב ניתן לראות שני חלקים נפרדים של הפסקה – מצד אחד, מהתחלת שנת הלימודים התובע מרגיש חוסר הערכה מצד גורמי ההנהלה בבית הספר. מצד שני, אכן קיים אירוע בזמן ובמקום שהתרחש במקום העבודה. גם כאן, הדעת נותנת כי אירוע זה לא התרחש בחודש 9/2016, ולא נרשם כך על ידי הרופאה.

לאור כל האמור לעיל, נכונה וראויה בעיני פרשנותו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, פרופ' יובל מלמד, ולאחר שהנתבע הפנה אותו לתזה כי התרחש אירוע בחודש 9/2016, ולא בחודש 1/2017. פרופ' מלמד כתב במענה לשאלות ההבהרה, כי אין כל תיעוד נפשי בתקופות מוקדמות יותר לחודש 1/2017. פרופ' מלמד אף הדגיש, כי גם לא מתואר אירוע חריג קודם לחודש 1/2017.

למעשה, כך גם הסכימה ב"כ הנתבע בדיון היום, ברוב יושרה. גם היא הודתה שהתובע מעולם לא תיאר בצורה מפורשת וברורה אירוע שהתרחש בחודש 9/2016, וגם לא פרטנית ביום 1/9/2016. גם אין תיעוד לאירוע שכזה בחומר החקירה.

לאור כל האמור לעיל, ההנחה העובדתית שעל בסיסה פעל וקבע המומחה, דינה להתקבל. היא תואמת לתשתית העובדתית ולכלל טענות התובע, וכך גם לחומר הרפואי בכללותו.

מעבר לאמור לעיל, בקשת הנתבע דינה להידחות גם מטעמים נוספים, שאותם אציין בקצרה – ראשית, בקשת הנתבע והטענה כי אירע אירוע חריג לתובע בחודש 9/2016, הינה בגדר הרחבת חזית; שנית, בקשת הנתבע והטענה כי אירע אירוע חריג לתובע בחודש 9/2016, חורגת מהתשתית העובדתית המוסכמת שבין הצדדים; שלישית, בקשת הנתבע משמעותה התערבות בשיקול דעתו הרפואי המובהק של המומחה; רביעית, טיעון הנתבע לגבי אירוע שהתרחש בחודש 9/2016, ולא בחודש 1/2017, ממילא אינה ברורה לבית הדין, שהרי גם הנתבע מסכים כי אירוע זה התרחש במסגרת עבודתו של התובע, ולא בכל מקום אחר.

לסיכום – בקשת הנתבע מיום 19/8/2024 למינוי מומחה נוסף דינה להידחות."

9.לאחר החלטה זאת הגישו הצדדים סיכומים. התובע טען כי דין התביעה להתקבל, והנתבע חזר על בקשתו למינוי מומחה נוסף.

10.הכרעת בית הדין – על פי ההלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי: "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6.6.2005)).

11.עוד נקבע, כי בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין, וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של מומחה זה גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.11.1999)).

12.כמו כן, נקבע כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ולא יסטה ממנה, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 34988-04-11 מאמו – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.5.2012); עב"ל (ארצי) 43408-02-11 אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 30.4.2012); עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי – בוארון (ניתן ביום 15.5.2007)).

13.מן הכלל אל הפרט – במקרה שלפנינו, לא מצאנו בטענות הנתבע במסגרת סיכומיו כל טעם חדש ו/או אחר אשר מצדיק סטייה מחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין, אשר חזר והתייחס בהרחבה ובפירוט, כאמור לעיל, לעניינו של התובע. חוות הדעת של המומחה מעוגנת בכלל העובדות שהציג לפניו בית הדין, וכן במסמכים הרפואיים שהיו בפניו. חוות דעתו הינה מנומקת ומבוססת, כאמור לעיל, והוא הסביר בפירוט רב כיצד הוא הגיע למסקנותיו. כמו כן, הוא פעל בתחום מומחיותו, ואף הסביר באופן ברור מדוע על סמך החומר הרפואי הקיים, לא ניתן לאשר את תביעתו של התובע.

14.אנו גם חוזרים על החלטת בית הדין מיום 10.9.2024, שם ניתן מענה לטענות הנתבע ביחס לרישום כי לתובע אירעה תאונת עבודה ביום 1.9.2016, ומפנים לנאמר באותה ההחלטה. נחזור ונדגיש, כי גם אם נכונה טענת הנתבע (שהועלתה במפורש, למעשה לראשונה רק בסיכומיו), כי מצבו הנפשי של התובע החל להידרדר כבר בתחילת שנת הלימודים, הרי שאין בכך כל ממש. שהרי, אליבא המומחה, וכך גם עולה מהחומר הרפואי, אירוע השיא ו"הקש ששבר את גב הגמל" (כלשון המומחה) היה האירוע החריג בעבודה ביום 9.1.2017.

15.נפנה בענין זה פעם נוספת לתיעוד הרפואי. ודוק – אומנם רשום ביום 10.1.2017, יום לאחר האירוע, כי "לאחרונה" יש לתובע ירידה במצב הרוח, חוסר הנאה בחיים וקשיים בקימה בבוקר. עם זאת, מספר ימים לאחר-מכן התובע ממקד את טענותיו, וביום 15.1.2017 הוא ציין כי אירע לו "טריגר בעבודה (פגיעה וחסר הערכה", שבעקבותיו הוא החל להרגיש מצב רוח ירוד, יקיצות בלילה, שינה מופרעת עם הרבה מחשבות, חרדה ודאגות, אינו ערני לקום לעבודה, חסר אנרגיה, חסר סבלנות, מרגיש לא בנוח, חרדה מבית ספר, אינו מרגיש טוב ונעדר מבית הספר. כן צוין, כי מדובר בשינוי חד למצבו הרגיל, היות שבעבר הוא היה פעיל ותורם למקום העבודה במשך שנים רבות. דברים דומים נמסרו על ידי התובע גם ביום 12.2.2017, ובהמשך גם ביום 14.2.2017 למומחה אחר (תעסוקתי), ושוב צוין "טריגר" בעבודה, פגיעה וחוסר הערכה.

16.ניתן איפוא לסכם, כך: ראשית, מדובר בתיעוד נרחב ביותר, במשך 3 פגישות ועם 2 רופאים שונים; שנית, התיעוד קושר בבירור בין מצבו הנפשי של התובע, אך ורק למקום העבודה, וביחס לאירוע נקודתי שהתרחש ב'זמן ובמקום', ביום 9.1.2017; שלישית, וזאת הנקודה החשובה, התיעוד קושר בין מצבו הנפשי של התובע לבין "הטריגר", כלשונו. אותו טריגר – אליבא דכולי עלמא, ולמעשה גם לשיטת הנתבע – הינו הפגישה של התובע במשרדי מנהלת בית הספר עם הורי התלמידה והתלמידה, שנערכה ביום 9.1.2017. אותה פגישה גרמה לסערת-רוח יוצאת דופן אצל התובע, והוא חש "מושפל מהמעמד" (ראו בתשתית העובדתית המוסכמת), והוא "... היה שרוי בסערת רגשות ויצא מהמשרד תוך שסירב לחזור בו מהערתו" (כנ"ל). מנגד, טיעוני הנתבע בסיכומיו למעשה מתעלמים מכך.

17.התייחסות לטענות נוספות של הנתבע בסיכומיו:

-אשר להפניה מיום 3.11.2016 – במועד זה קיבל התובע הפניה מרופא המשפחה לתרופה Norvasc. לא ירדנו לסוף דעתו של הנתבע מדוע טענתו ביחס לתרופה זאת לא הופנתה למומחה במסגרת שלב שאלות ההבהרה. ממילא, מדובר בתרופה הניתנת לטיפול בלחץ דם גבוה, או תעוקת חזה, ולא ברור מה הקשר בינה לבין מצבו הנפשי של התובע. זאת ועוד, מדובר בתרופה שהונפקה לתובע מזה מספר שנים (למשל – גם ביום 23.2.2016), ובחומר הרפואי אף מצוין כי הוא אכן סובל מלחץ דם גבוה;

-אשר לתיעוד הרפואי מיום 27.4.2022 – המומחה כבר התייחס בשלב שאלות ההבהרה לטענת הנתבע כי מצבו הרפואי של התובע הוטב באותה עת. גם לטעמנו, ובדומה לעמדת המומחה, גם אם מצבו של התובע הוטב בשנת 2022, הרי שאין מדובר בטענה שרלבנטית לשלב קביעת הקשר הסיבתי, כי אם לשלב קביעת גובה נכותו (שאינו נידון כעת).

18.לסיכום – לאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל. היות שלא נוהל דיון הוכחות בהליך, הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 3,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום. ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ה (22 דצמבר 2024), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.