פס"ד המכיר בסרטן של עובד בניין כפגיעה בעבודה

לפנינו תביעה להכיר במחלת סרטן הריאות בה לקה התובע כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע.

עיקרי העובדות וההליך המשפטי

1. העובדות נשוא הליך זה נקבעו לאחר שמיעת ראיות, כדלקמן:

   • התובע יליד 1947.

   • משנת 1971 ועד לשנת 2018 עבד התובע כמנהל עבודה בחברת בניה.

   • התובע עבד 6 ימים בשבוע. יום עבודתו הרגיל ארך 9 שעות, מהשעה 7:00 ועד השעה 16:00. בנוסף עבד שעות נוספות.

   • במהלך עבודתו כמנהל עבודה נחשף התובע מדי יום עבודה לחומרים הללו: אבק, אבק בנייה, אבק מתכות, אבק עץ, שבבי עץ, אסבסט, אבק גבס, אבק שיש, סיליקה, אדי צבע, צבעים, טרפנטין, מדללי צבע, מסירי צבע, סיד, מלט, עשן, ריתוך, גזי פליטת דיזל, זפת.

   • להלן פירוט סוגי העבודות עליהן פיקח וחשיפתו לחומרים מזיקים:

     • עבודה עם בטון, מלט, סיד ותוצריהם- במהלך ביצוע עבודות בטון נחשף לאבק המינרלי המצוי במלט. כן נחשף לאבק וגרגירי מלט בעת פתיחת שקי המלט.

     • עבודה בחשיפה לאסבסט- התובע עבד בחשיפה לאסבסט עד לשנות ה- 80, נחשף לסיבי אסבסט בעבודות פירוק, הרכבה וקדיחה בצריפים וגגונים ומוצרים שהכילו אסבסט.

     • עבודה עם עץ ותוצריו- חשיפה לאבק ושבבי עץ בעת עבודות חיתוך העץ שנועדו להעמדת השלד כגון: תבניות לקירות, פיגומים, תקרה לקראת יציקת בטון.

     • גזי פליטת דיזל- התובע נחשף לגזי פליטה ועשן של כלים כבדים וכלי צמ"ה (כגון: כננות, מערבלי בטון, טרקטורים, משאיות וכו') שהיו באתר העבודה.

     • עבודות צביעה- התובע נחשף לצבעים מסוג סיד, סופרקריל ולק, מדללי צבע, מסירי צבע, טרמפנטין, חשיפה לאבק כתוצאה מעבודות השיוף ושפכטל.

     • אבק חפירות וחציבות- בשנים 2002- 2006 עסק בחציבות בפרויקט גדול ונחשף לאבק מידי יום; בשאר השנים שלב החפירות והחציבות היה אחת לשנתיים בממוצע ונמשך כ- 6 חודשים. בתקופה זו החשיפה לאבק הייתה בכל יום העבודה.

     • עבודות שיש ואבן- כחלק מעבודות חיפוי הבניינים היה מתפזר אבק בעת עבודות השיוף והחיתוך. עיקר החשיפה החל מתחילת שנות ה- 90.

   • במהלך יום העבודה עבד התובע כשעה עד שעתיים ביום בעבודה משרדית במשרד באתר הבנייה.

   • התובע לא עישן.

   • התובע לא עשה שימוש באמצעי מיגון נשימתיים.

   • מצבו הרפואי של התובע הוא כעולה מהחומר הרפואי.

      

2. ביום 25.2.24 מונה מטעם בית הדין ד"ר יבגני לייקין, מומחה לרפואה תעסוקתית (להלן: "המומחה"). בחוות הדעת של המומחה שהוגשה ביום 29.2.24 הוא פירט את פרשת המקרה, ערך דיון ביחס למחלתו של התובע ולגורמי הסיכום התעסוקתיים והסביבתיים ולאחר מכן קבע כך:

   " סיכום ומסקנות:

    

   בשנת 2006 התובע, יליד 1947, ללא רקע של עישון, אובחן כסובל מסרטן ריאה לאחר כ-35 שנות עבודה בתור מנהל עבודה באתרי בניה. עבודתו כאמור הייתה כרוכה בחשיפה למספר גורמי סיכון ידועים של המחלה, אם כי ללא אפשרות מעשית להעריך את האפיונים של כל חשיפה בצורה אובייקטיבית. לבסוף החלטה על קשר סיבתי במקרה דנן אמורה לבטא שיקול דעת בין העובדה של התובע חלה בסרטן ריאה בגיל צעיר יחסית (59) ללא רקע של עישון לבין היעדר וודאות לגבי נתוני החשיפות התעסוקתיות שלו. להלן התשובות לשאלות:

    

   שאלה א. מהי מחלתו או ליקויו של התובע בריאותיו?

    

   התובע לקה בסרטן ריאות מסוג NON SMALL CELL LUNG CA. המחלה אובחנה ביולי 2006. התובע החלים ממחלתו בעקבות טיפול כירורגי שעבר בספטמבר 2006 ללא פגיעה בתפקוד נשימתי וללא הישנות המחלה מאז.

    

   שאלה ב. האם התקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע, ולו על של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבו?

    

   תשובה שלילית. לפי סעיף 22 בחלק ב' של המסמך המדובר, סרטן ריאה מוכר כמחלת מקצוע בתנאי של חשיפה לאבק סיבי אסבסט לפחות 10 שנים לפני האבחון המחלה ובלבד שבצילום חזה קיימת עדות לחשיפה לסיבי אסבסט. כאמור, באסמכתא רפואית אין עדות לחשיפה לסיבי אסבסט בצילומי חזה של התובע.

    

   שאלה ג. האם קיים קשר סיבתי בין עבודת של התובע ובין ליקוי בו לקה או החמרתו, בסבירות של מעל 50%?

    

   תשובה חיובית. האפשרות לכך שהמחלה נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו של התובע גבוהה יותר בעיניי מאשר לאפשרות הנגדית.

    

   שאלה ד. האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי המחלה של התובע עקב עבודתו נגרמה או החמירה על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק בלתי חדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה או החמירה גם כן את מחלתו (כדוגמת טיפות מים המחוררים את האבן עליה הן נוטפות)?

    

   תשובה חיובית. ניתן להיעזר במנגנון מיקרוטראומה בתיאור ההשפעה האפשרית של החשיפות התעסוקתיות להתפתחות המחלה אצל התובע.

    

   שאלה ה. האם לתנאי העבודה השפעה משמעותית (20% ומעלה) על הליקוי?

    

   תשובה חיובית".

    

3. לאחר שהוגשה חוות הדעת הגיש הנתבע הודעה ולפיה הוא חוזר בו מהסכמה שנתן למינוי מומחה, וחולק על התשתית העובדתית שהונחה לפני המומחה. לאחר מספר בקשות ותגובות נערך דיון בנושא, ובסופו הבהיר בית הדין כי ההחלטה בדבר מינוי המומחה והעובדות שהונחו לפניו נקבעו בהחלטה מנומקת, ולא נסמכו על הסכמות בין הצדדים, ולפיכך הן עומדות בעינן.

    

4. הנתבע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, ולאחריו ביקש אף התובע להפנות שאלות מטעמו. המומחה השיב לשאלות שהוצגו לפניו ביום 27.9.24. להלן יובאו השאלות והתשובות בזו אחר זו, לשם הנוחיות:

   "1. מתוך תנאי העבודה של התובע, מה גורמי הסיכון אשר לדעתך השפיעו על הופעת הליקוי, בסבירות של 50% ומעלה?

    

   תשובה: אבק אסבסט, פליטות מנועי דיזל.

    

   2. אנא פרט מה היה המנגנון בו התפתחה מחלתו של התובע? כיצד פעל המנגנון לפי תורת המיקרוטראומה?

    

   תשובה: כידוע, מנגנון "מיקרוטראומה" אינו מונח רפואי, אלא פיקציה משפטית, אשר אין לה בסיס מדעי של ממש, ואשר נועדה לתת מענה למקרים של תחלואה תעסוקתית שטרם הוסדרה בתחיקה פורמלית. באשר למנגנון התפתחות מחלתו של התובע – סרטן ריאות, ניתן לומר שבסוגייה זו הנסתר עדיין רב על גלוי. המנגנון המדויק להתפתחות מחלות ממאירות איננו ידוע. הסברה הרווחת כיום הינה שמקור הבעיה בהפרת איזון עדין בין התפתחות מוטציות התאים (תהליך טבעי וקבוע) לבין מנגנני נטרול ותיקון אימונולוגיים. סביר להניח שהשפעה חוזרת ונשנית של גורמי סיכון ספציפיים עלולה עם הזמן להגביר את קצב התפתחות המוטציות או להחליש את מנגנוני התיקון, ועל ידי כך לגרום להפרת האיזון ולהתפתחות המחלה.

    

   3. בחוות הדעת כתבת כי לא ניתן להכיר במחלתו של התובע כמחלת מקצוע שכן בצילום חזה אין עדות לחשיפה לסיבי אסבסט לפי סעיף 22 לחלק ב לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד- 1954.

   4. תשומת לבך לכך שביחס לסרטן הריאה, בניגוד לסרטן הלרינקס, אין דרישה כזו בתקנות (מצ"ב עותק התוספת השנייה האמורה).

   לאור זאת: האם מחלתו של התובע התגלתה מעל 10 שנים לאחר החשיפה לאבק אסבסט? האם במקרה זה התקיימו התנאים להכיר במחלתו של התובע, סרטן הריאה, כמחלת מקצוע?

    

   תשובה: תשובה חיובית לחלק הראשון של השאלה. לפי התשתית העובדתית התובע נחשף לאבק אסבסט במהלך עבודתו עד שנות ה-80, כאשר המחלה אובחנה בשנת 2006, כלומר בפירוש – מעל 10 שנים לאחר החשיפה.

   באשר לחלק השני של השאלה – אכן נפלה טעות, והדרישה לגבי קיום שינויים בצילום חזה שייכת לסעיף של סרטן הלרינקס ואינה קיימת לגבי סרטן ריאות. על כן תשובתי לחלק השאלה הזו חיובית.

   למיטב הבנתי במקרה של התובע התקיימות התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע"

    

5. התובע טוען כי יש להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה על דרך הלכת המיקרוטראומה וכמחלת מקצוע. התשתית העובדתית בתיק נקבעה לאחר הליך הוכחות. המומחה השיב לשאלות בית הדין ולשאלות ההבהרה באופן מנומק ומקצועי שאינו משאיר ספקות לגבי שאלת הקשר הסיבתי וההשפעה. יש לקבל את חוות הדעת הרפואית.

    

6. לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה. העובדות שהוצגו לפני המומחה לא היו מוסכמות. המוחה קבע בחוות הדעת 4 גורמי סיכון אשר "עשויים להיות רלוונטיים" למצבו של התובע: חשיפה לאסבסט, פליטות מנועי דיזל, עובדות צבע, אבק סיליקה גבישית. המומחה לא תיאר את מנגנון הפגיעה ולא ציין מהם גורמי הסיכון, מתוך ה- 4 שמנה, מהם נגרמה הפגיעה הזעירה. בתשובות לשאלות ההבהרה אישר המומחה כי לא ניתן להגדיר את מנגנון הפגיעה הזעירה שכן מנגנון התפתחות המחלה אינו ידוע. משכך לא הוכחה פגיעה לפי תורת המיקרוטראומה. אשר לחשיפה לאסבסט הודיע הנתבע כי העובדות שהוצגו לפני המומחה בנושא אינן מתיישבות עם הראיות בתיק. בטופס התביעה התובע לא פירט את החומרים להם נחשף ואת משך החשיפה, תדירותה ומידתה. אף באישור שהגיש לא פירט. בשאלון המעסיק לא הוזכרה חשיפה לאסבסט. בכתב התביעה נכללה טענה סתמית אודות חשיפה לאסבסט ולגזי פליטת דיזל. גם בחקירה הנגדית התובע לא ידע לומר מה הייתה מידת החשיפה לאסבסט. החשיפה לאסבסט שהוכיח התובע הייתה משך כשנתיים בלבד שלא ברציפות, בשנות ה- 70 של המאה הקודמת. המומחה יכול היה להבין מן העובדות שהוצגו לפניו כי התובע היה חשוף לאסבסט ברציפות משך יותר מ- 10 שנים. לגבי פליטות מנועי דיזל הסכים הנתבע כי הייתה חשיפה משך מרבית שעות העבודה.

    

   דיון והכרעה

7. לאחר שקילת טיעוני הצדדים וחוות דעת המומחה מצאנו כי יש לקבל את התביעה. ונפרט.

    

8. הלכה היא כי המומחה הרפואי מנחה את בית הדין בקביעות בשאלות שברפואה, ובית הדין לא יסטה מחוות דעתו של המומחה שמינה אלא בנסיבות יוצאות דופן. בעבל (ארצי) 64257-12-14 יניב יהוד- המוסד לביטוח לאומי (8.8.16), נפסק כי:

   "הכלל הוא כי "בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן" (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.2.2006; עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.2.2008). עוד נקבע כי "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.2005)".

    

   וראו גם: עב"ל (ארצי) 43408-02-11 אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי, 30.4.12; עב"ל (ארצי) 46434-06-11 עארף - המוסד לביטוח לאומי, 25.4.12.

    

9. בענייננו, מופנות מרבית טענותיו והשגותיו של הנתבע כלפי התשתית העובדתית שנקבעה בתיק, ואשר הוצגה לפני המומחה. תשתית עובדתית זו נקבעה בהחלטה מנומקת מיום 20.2.24, לאחר שנשמעה בבית הדין עדותו של התובע ושל עד נוסף מטעמו, מר דגן, שעבד לצדו. בניגוד לטענות שהעלה הנתבע במהלך ההליך, ההחלטה בדבר העובדות שהוצגו לפני המומחה לא נסמכה על הסכמה כזו או אחרת של הצדדים. לאחר ישיבת ההוכחות הוקצב לצדדים פרק זמן לשם ניסיון הידברות, אולם לאחר שלא עלה בידם להציג רשימה משותפת נכנס בית הדין לעובי הקורה וניתנה החלטה מנומקת הכוללת ניתוח של הראיות.

    

10. בהיעדר אפשרות לידיעה ברורה וראיות מוצקות ביחס למידת החשיפה לכל אחד מן החומרים להם טען התובע, הסתמכנו בהחלטתנו על ההלכה הפסוקה, הבאה לידי ביטוי בפסק הדין בעניין עב"ל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה – המוסד לביטוח לאומי (19.10.2017), כדלקמן:

    "...גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נדרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה". תשתית עובדתית זו כוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנת" לחומרים. נקבע כי אין בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום המנותקות בזמן זו מזו כדי לעלות כדי תשתית עובדתית "מתאימה" . כן נקבע כי על הנפגע להוכיח מהם החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה לאותם חומרים.

    15.בהקשר זה, ובהיקש משהשאלה ששאל חברי השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן בעניין אודת פאנוס , מתעוררת השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לחומרים החשודים כפוגעים?

    שאלה זו מתעצמת כאשר מציאות החיים מלמדת כי לרוב מעסיקים אינם מנהלים רישום של זהות החומרים ומידת החשיפה אליהם, בין אם אי הרישום הוא פועל יוצא של הפרת חובת רישום ובין אם העדרה של חובה כאמור. קושי זה לפניו ניצבים תובעים גדול עשרות מונים בהנתן כי לרוב סוג פגיעות כאמור עשוי להיות תולדה של חשיפה מהעבר הרחוק, ואף הרחוק מאד, ולרוב אף נמשך על פני שנים לא מעטות. האם הקושי הראייתי גוזר, בהכרח ותמיד, את דחיית התביעה?

    דומה שאין צורך להכביר מילים על כך שמדובר בתוצאה שאין הדעת סובלתה. בעיקר משום שבשלב קביעת התשתית העובדתית לא תמיד ברור מהי מידת החשיפה (תדירות, ריכוז וכיוצ"ב) שעשויה לגרום, אם בכלל, למחלה. זאת ועוד, לא אחת נמצא כי סוג העיסוק מוכר ככזה הנפגע מחומרים המקובלים בעיסוקו. מידע זה לרוב מצוי בידי הרופא המומחה היועץ לבית הדין (לרוב הרופא התעסוקתי, אך לא רק) . על רקע זה נקבע, בהיקש מהנפסק בעניין אודת פאנוס, כי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים "ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין" "ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי"

     

11. בכל הנוגע לחשיפת התובע לאסבסט במהלך עבודתו נותחו הראיות בהחלטה, בין היתר, כך:

    "חשיפה לאסבסט- התובע העיד כי בכל הפרויקטים עד לשנות ה- 80 העבודה הייתה בחשיפה לאסבסט (עמוד 10 שורה 23- 31; עמוד 11 שורות 9- 23)"

     

    וכן:

    "חשיפה לאסבסט- מר דגן העיד כי התובע נחשף לאסבסט בשנות ה- 70 ועד לשנות ה- 80 (ראו עמוד 18 שורה 39- עמוד 19 שורה 8)"

     

    לאחר מכן נקבע:

    "עבודה בחשיפה לאסבסט- התובע עבד בחשיפה לאסבסט עד לשנות ה- 80, נחשף לסיבי אסבסט בעבודות פירוק הרכבה וקדיחה בצריפים וגגונים ומוצרים שהכילו אסבסט". 

     

12. בנסיבות אלה נדחות טענותיו של הנתבע אודות פגמים בתשתית העובדתית שנקבעה בהליך ושהוצגה לפני המומחה.

     

13. חוות הדעת שהוגשה בתיק מפורטת, עניינית ובהירה. המומחה הסביר כי: "האפשרות לכך שהמחלה נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו של התובע גבוהה יותר בעיניי מאשר לאפשרות הנגדית" וכי מידת ההשפעה של תנאי העבודה על המחלה משמעותית.

     

14. בניגוד לטענות הנתבע, לא קבע המומחה כי לא ניתן להגדיר את מנגנון הפגיעה הזעירה, אלא הסביר כי: "באשר למנגנון התפתחות מחלתו של התובע – סרטן ריאות, ניתן לומר שבסוגייה זו הנסתר עדיין רב על גלוי. המנגנון המדויק להתפתחות מחלות ממאירות איננו ידוע. הסברה הרווחת כיום הינה שמקור הבעיה בהפרת איזון עדין בין התפתחות מוטציות התאים (תהליך טבעי וקבוע) לבין מנגנני נטרול ותיקון אימונולוגיים. סביר להניח שהשפעה חוזרת ונשנית של גורמי סיכון ספציפיים עלולה עם הזמן להגביר את קצב התפתחות המוטציות או להחליש את מנגנוני התיקון, ועל ידי כך לגרום להפרת האיזון ולהתפתחות המחלה" (ההדגשה אינה במקור). הסבריו של המומחה, ולפיהם סביר כי גורמי הסיכון להם נחשף התובע עלולים עם הזמן לגרום להתפתחות המחלה, בהירים ומצויים בתחום מומחיותו.

     

15. אשר לחשיפה לאסבסט, חיווה המומחה דעתו ולפיה מצבו של התובע תואם גם למחלת המקצוע בהתאם לפריט 22 לחלק ב לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד- 1954. בפריט זה נקבע כי מחלת סרטן הריאה היא מחלת מקצוע כאשר העבודה היא: "בתנאי חשיפה לאבק סיבי אסבסט לפחות 10 שנים לפני אבחון המחלה". בהגדרת מחלת המקצוע לא נקבעה רמת או מידת חשיפה מינימלית לאבק אסבסט.

    הנתבע לא הביא ראיות לסתור ולפיכך תואמת מחלתו של התובע אף את התנאים להכרה כמחלת מקצוע.

     

16. סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת כך שמחלת סרטן הריאות של התובע מוכרת בזאת כפגיעה בעבודה, הן כמחלת מקצוע והן בהתאם לתורת המיקרוטראומה.

     

17. הנתבע יישא בשכ"ט עו"ד התובע בסך 7,000 ₪.

     

     

    ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ה, (19 דצמבר 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    מר אבי קמינסקי, נציג ציבור עובדים		חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד		מר שלום נויפלד, נציג ציבור מעסיקים