בן 78, שבמשך כיובל שימש כמנהל עבודה בחברת בנייה, נחשף בעבודתו לאסבסט, עשן ומדללי צבע. ביטוח לאומי טען שאין קשר בין עבודת התובע למחלתו אך ביהמ"ש אימץ חוו"ד שקבעה אחרת
בית הדין לעבודה בתל אביב הכיר לאחרונה בסרטן ריאה בו לקה עובד בנייה, לאחר תקופת עבודה ממושכת הכוללת חשיפה לאסבסט ושאר חומרים מזיקים, כפגיעה בעבודה. על-סמך חוות דעת מומחה ברפואה תעסוקתית שוכנעה השופטת חופית גרשון-יזרעאלי כי מחלת התובע, אשר לא עישן ונמנע מלהשתמש במהלך העסקתו באמצעי מיגון נשימתיים, פרצה אצלו בשל תנאי עבודתו.
התובע (78) עבד כמנהל עבודה בחברת בנייה למשך 47 שנה, מ-1971 ועד 2018. במסגרת עבודתו הוא נחשף באופן יומיומי לשלל חומרים מזיקים כגון אבק מתכות, אסבסט, טרפנטין, מדללי צבע, עשן, גזי פליטת דיזל וזפת. הוא לא השתמש באמצעי מיגון נשימתיים. לאחר כ-35 שנות עבודה, ביולי 2006, הוא אובחן כחולה בסרטן הריאה - אף שלא נהג לעשן.
למרבה השמחה, בעקבות טיפול כירורגי שעבר האיש סמוך לגילוי הסרטן הוא החלים ממנו לחלוטין. עם זאת, הוא פנה לביטוח הלאומי על מנת למצות את זכויותיו כנפגע עבודה. על רקע סירוב המוסד להעניק לו את ההכרה המיוחלת, פנה האיש בתביעה לבית הדין לעבודה. הוא טען שהסרטן מהווה פגיעה בעבודה הן על דרך ה"מיקרוטראומה" (=חשיפה חוזרת ונשנית לאורך שנות עבודה מרובות, שהצטברה לכדי פרוץ מחלה) והן כ"מחלת מקצוע".
לעומתו טען הביטוח הלאומי שלא הוכח הקשר בין הסרטן לבין תנאי עבודתו של התובע, ומשכך יש לדחות את התביעה.
המומחה אמר את דברו
השופטת גרשון-יזרעאלי מינתה מומחה לרפואה תעסוקתית לצורך בירור התביעה. מסקנת המומחה הייתה ש"האפשרות לכך שהמחלה נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו של התובע גבוהה יותר מאשר האפשרות הנגדית". לעניין זה חידד המומחה שניתן לסווג את הסרטן בו חלה התובע הן כפגיעה על דרך המיקרוטראומה והן כמחלת מקצוע, בשל חשיפתו לאסבסט יותר מ-10 שנים טרם אבחון המחלה.
השופטת אימצה את מסקנות המומחה ככתבן וכלשונן: "חוות הדעת שהוגשה בתיק מפורטת, עניינית ובהירה. המומחה הסביר כי 'האפשרות לכך שהמחלה נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו של התובע גבוהה יותר בעיניי מאשר לאפשרות הנגדית', וכי מידת ההשפעה של תנאי העבודה על המחלה משמעותית".
בתוך כך דחתה השופטת את טענת הביטוח הלאומי שהמומחה נמנע מלתאר את מנגנון הפגיעה המדויק שהוביל לפרוץ הסרטן, באופן המערער את מסקנותיו. היא כתבה שהסברי המומחה, לפיהם סביר כי גורמי הסיכון להם נחשף התובע במהלך עבודתו עלולים עם הזמן לגרום להתפתחות המחלה, בהירים ומצויים בתחום מומחיותו.
בנסיבות אלה, ובהסתמך על חוות הדעת שמכירה בקשר הסיבתי בין פרוץ הסרטן לתנאי עבודת התובע, קבעה השופטת שיש להכיר במחלה כפגיעה בעבודה, הן על דרך המיקרוטראומה והן כמחלת מקצוע. ביטוח לאומי חויב לשלם לאיש הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד דנית מזור
- ב"כ הנתבע: עו"ד רועי הררי
עו"ד גיא ורט
עוסק/ת ב-
ביטוח לאומי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.