פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעת התובע, אשר עובד כמכונאי רכב, להכיר בפגיעה בשמיעתו (כפי שתפורט בהמשך) כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

2.ביום 10.5.15 נשלחה לתובע הודעה מטעם הנתבע כדלקמן:

"אנו מביאים לידיעתך כי תביעתך להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה שהוגשה ב10/11/2014 נדחית מהנימוקים שלהלן:

על פי סעיף 84א.(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי להכרה בשמיעה עקב חשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה, הוא שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת השיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

תדירויות הדיבור הן – 200, 1000, 2000 הרץ לשנייה.

תנאי זה אינו מתקיים בתביעתך, ועל כן, לצערנו, עלינו לדחות את תביעתך.

תביעתך לנכות נדחית אף היא..."

3.התובע הגיש ביום 3.12.2015 תביעה לבית הדין וביום 10.12.2017 הסכימו הצדדים על העברת עניינו של התובע לבחינת מומחה רפואי, כשהעובדות המוסכמות הינן, כדלקמן:

3.1התובע יליד שנת 1950, עובד כשכיר בעל שליטה בתפקיד מכונאי רכב למעלה מ-40 שנה.

3.2התובע עובד בממוצע בין 8-12 שעות ביום, שישה ימים בשבוע במקום סגור עם כניסה אחת פתוחה.

3.3במסגרת עבודתו נחשף התובע בפרק הזמן הנ"ל בין 6-10 שעות כל יום לרעש מזיק בעוצמה של 91 דציבלים, רעש זה נוצר מסביבת העבודה המרעישה של התובע.

3.4בהמשך לאמור לעיל, התובע עובד במהלך שעות עבודתו עם פטישי אויר, קומפרסורים, מקדחות, פטישים רגילים, משחזות, מברגות, כלים פנאומטים ייעודיים, וכן נחשף לרעשי מנועי הרכבים כשהמכסה המנוע שלהם מורם באופן תדיר, לרבות הרעשים הנפלטים ממנועי בנזין ודיזל.

3.5התובע הגיש תביעתו לליקוי שמיעה וטינטון למוסד לביטוח לאומי במהלך חודש נובמבר 2014, כאשר תאריך הפגיעה שנרשם בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה היה התאריך 27.11.13.

3.6בתאריך 10.5.15 דחה פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי את ההכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה וזאת בהתאם לסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי.

4.ביום 11.2.2018 הורה בית המשפט הנכבד על מינויו של ד"ר מיכאל ביזר כמומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה") לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות הבאות:

4.1מהו ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע?

4.2האם יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש כמתואר בעובדות המקרה?

4.3האם הוכיח התובע פניות חוזרות ונשנות לעניין הטנטון?

4.4האם קיים קשר סיבתי בין הטנטון הנטען על ידי התובע לבין עבודתו ברעש מזיק?

5.ביום 8.4.2018 הגיש המומחה את חוות דעתו במסגרתה השיב לשאלות בית הדין כדלקמן:

5.1הולכת העצב כמעט סימטרית בשתי האוזניים. אני מתייחס במיוחד להולכת העצב משום שבשתי בדיקות שמיעה יש רמז לבעית הולכת אויר. הרשיתי לעצמי להתייחס להולכת עצב כי מרכיב זה הוא הנפגע בנזקי רעש. כללית יש מתאם די טוב בין בדיקות בשמיעה השונות, למעט הראשונה, מתאריך 27.11.2013, שנראית, באופן לא הגיוני – חמורה מחברותיה המאוחרות יותר.

בשתי האוזניים יש ליקוי שמיעה בינוני עד תדירות 2000 הרץ בערך שהולך ומחמיר לכוון התדירויות הגבוהות יותר ונעשה חמור. העדר ה-Notch ב4000 הרץ, נקודה שהועלתה ע"י דר' ישראל טרייבר מנהל מרפאה תעסוקתית של קופת החולים הכללית (תאריך 31.8.2014), היא תופעה ידועה אצל אנשים שעברו את גיל ה-50 כפי שכותבים R. R. A. Coles במאמר שהתפרסם ב Clinical Otolaryngology כבר בשנת 2000 כרך 25 עמודים 264-273.

5.2עקום שמיעה מן הסוג שתארתי כאן יכול בהחלט להתאים לנזק שמיעתי כתוצאה מרעש בעצמה מזיקה. עובדות המקרה כפי שמתוארות בסעיף 3 בהחלטה מיום 11.2.2018 מתארות רעש מזיק.

5.3עברתי על האסופה הרפואית בתיק זה. האיזכור המוקדם ביותר, ככל שמצאתי, על טינטון הוא מתאריך 12.11.2013. קיימים באסופה 10 איזכורים לטינטון ועוד 4 איזכורים לטינטון על גבי תוצאות בדיקות השמיעה. יש לציין העדר טינטון בזמן הבדיקה בבי"ח הדסה, קרי, הטינטון איננו רציף.

5.4באשר לקיום קשר סיבתי בין הטינטון לעבודה ברעש מזיק – נראה לי כי קיים קשר של גרימה.

6.ביום 29.5.2018 הגיש הנתבע בקשה לשאלות הבהרה למומחה כדלקמן:

6.1בתשובה א' כתבת שתוצאות הבדיקה ראשונה אינן הגיוניות. האם פירושו של דבר שבדיקה זו ו/או הבדיקות האחרות אינן מהימנות? אנא נמק תשובתך.

6.2בתשובה א' סייפא כתבת כי אין notch בתדירות 4000 הרץ, וזו תופעה ידועה אצל אנשים שעברו את גיל 50. האם פירושו של דבר שייתכן לפי עקומת השמיעה שאין מדובר בנזקי רעש? האם קיומו של notch כנ"ל הינו אינדיקטור לנזקי רעש? אנא נמק תשובתך.

6.3בהתייחס לאמור בתשובה א' סייפא, האם פירושו של דבר שמצב שמיעתו של התובע נובע מגילו? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

6.4אנא נמק תשובה ד' בחווה"ד, בהתייחס גם לאמור בשאלות ההבהרה ב'-ג' לעיל.

7.ביום 21.6.2018 השיב המומחה לשאלות ההבהרה כדלהלן:

7.1לא יתכן כי הבדיקה המוקדמת ביותר היא גם הגרועה ביותר ואחריה חל שיפור בשמיעה. לכן בדיקה זו אינה מהיימנה. בחישוב של מוליכות עצב – בבדיקה הראשונה הסיפים סביב 45 דציבל בתדירויות הדיבור, הבדיקות המאוחרות יותר סביב 20-30 דציבל, כאשר המאוחרות ביותר סביב 35 דציבל.

7.2העדר NOTCH אצל נבדקים עם ירידת שמיעה מושרית רעש היא תופעה ידועה במקרה שהנבדק עבר את גיל ה-50. בשום מקום לא כתבתי וגם לא התכוונתי לאמר כי לא מדובר בנזק שמיעתי מושרה רעש.

7.3גיל הנבדק משפיע, לעיתים, אחרי גיל 50 על תצורת האודיוגרמה. ברור שגיל הנבדק משפיע על השמיעה למעט אם ייסגר מלידתו בתא אטום לרעש. היות ובספרות לא תוארו מקרים כאלה הרי על כל (ההדגשות במקור- ת.ס) הנבדקים יש גם השפעה של גיל. אבל במקרה של חשיפה לרעש מזיק – רעש זה הוא הנלקח בחשבון.

7.4אפשט, איזכורים לטינטון נמצאים למכביר באסופה הרפואית והטינטון, לדעתי נגרם עקב הרעש.

טענות הצדדים

8.בסיכומיו, טוען התובע כי חוות דעתו של המומחה מדברת בעד עצמה, אשר קבע כי מדובר בירידה בשמיעה מושרית רעש וביקש להסתמך על חוות דעתו. התובע הדגיש את חזרת המומחה על עמדתו בתשובות ההבהרה, ואת ההלכה לפיה בתי הדין לעבודה מייחסים משקל מיוחד לחוות דעת של מומחה מטעמם. על כן, מבקש התובע לקבל את חוות דעת המומחה ועל פיה לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של התובע לבין חשיפתו לרעש מזיק בעבודתו בהתאם להוראות סעיף 84א(א) לחוק.

9.מנגד טען הנתבע כי תשובות המומחה נוגעות לתקופה שבין נובמבר 2013- נובמבר 2014, וטוען כי לבית הדין טרם קמה סמכות עניינית לדון בתקופות מאוחרות יותר. לטענתו, בדיקות אחרות ומאוחרות יותר אינן רלוונטיות.

10.כן טען הנתבע כי חוות דעתו של המומחה אינה קוהרנטית ואין להסתמך עליה. הנתבע מתבסס על התייחסותו של המומחה לבדיקה הראשונה מיום 27.11.2013 אשר תוצאותיה חמורות יותר מתוצאות הבדיקות האחרות, והדבר אינו הגיוני. לעמדתו, ולפי פס"ד פנקר (שיפורט בהרחבה בהמשך), אין במקרה כזה למנות מומחה רפואי. שנית, הלין הנתבע על נושא ה"notch" אשר נובע מגילו של התובע. לפיכך טוען הנתבע כי התובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנטענת לאירועים, וכי מדובר בהשערה של מומחה בלבד. כן טוען הנתבע כי מאחר והמומחה ציין רק מועד אחד (12.11.13) לעניין הטנטון, אין בכך כדי להוכיח פניות חוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי כפי שדורש החוק.

11.בסיכומי התשובה חזר התובע על עמדתו, והזכיר כי המומחה מונה ע"י שני הצדדים. התובע טען כי הנתבע מעניק פרשנות מרחיקת לכת לחוות דעת המומחה כיוון ואינה תומכת בטענתו, ולכן אין לקבלה. כן טוען התובע כי לו רצה הנתבע, היה יכול לערער על קביעתו של המומחה בהתאם למועדים הקבועים בתקנות. התובע הזכיר כי ישנם 14 אזכור לבעיית הטינטון ולפיכך יש לקבל את התביעה.

דיון והכרעה

12.ס' 84א' לחוק הביטוח הלאומי בו נקבעו תנאי הסף לבירור תביעה להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק קובע כדלהלן:

"(א)אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1)המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל - 1970 (להלן – רעש מזיק);

(2)כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3)הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

(א)היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);

(ב)היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

13.סעיף ליקוי 72(1) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 שעניינו ליקוי שמיעה, מורה כי "בקביעת אחוזי הנכות עבור הפחתת השמיעה יש לקחת בחשבון ירידת כושר השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור של 500 -1000 -2000 מחזורים בשניה".

14.על פי ההלכה הפסוקה, ובהתאם לסעיף יש לבחון את ממוצע התדירויות. וראה לעניין זה עב"ל (ארצי) 188/08 המוסד לביטוח לאומי – אלון, 12.11.2008 ועב"ל (ארצי) 56705-12-15 דאוד – המוסד לביטוח לאומי, 16.3.17, שם נפסק כך (ההדגשות אינן במקור, ת.ס):

"הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה מחייבת, על פי הוראת סעיף 84א לחוק, ירידה של 20 דציבל בממוצע תדירויות הדיבור (וראו למשל עב"ל (ארצי) 414/09 רבאח חג'וג' - המוסד לביטוח לאומי (11.4.10), בפסקה 9; עב"ל (ארצי) 213/10 מטבי לשינסקי - המוסד לביטוח לאומי (26.12.10), בפסקה 20; עב"ל (ארצי) 10957-05-10 המוסד לביטוח לאומי - מאיר עמיר (1.3.11), בפסקה 13, להלן: עניין עמיר; עב"ל (ארצי) 40097-08-10 מאיר אסולין - המוסד לביטוח לאומי (26.10.11), בפסקה 14; עב"ל (ארצי) 2213-10-11 אלמו טבזה - המוסד לביטוח לאומי (27.11.12); בר"ע (ארצי) 23404-03-13 המוסד לביטוח לאומי - אהרון פנקר (20.5.13), בפסקה 14, להלן: הלכת פנקר; עב"ל (ארצי) 27029-10-12 ישראל פרום - המוסד לביטוח לאומי (2.2.14); עב"ל (ארצי) 1546-10-12 מחמוד חוסין - המוסד לביטוח לאומי (17.8.14); עב"ל (ארצי) 62206-10-13 דרור אליאס - המוסד לביטוח לאומי (7.5.15), להלן: עניין אליאס).

זו הירידה המבטאת פגיעה בתפקוד המבוטח, כפי שעולה גם באופן מפורש מסעיף ליקוי 72(1) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). אין לשמוע איפוא לטענות המערער בנוגע לבחינת הירידה בשמיעה על יסוד ממוצע תדירויות הדיבור. זאת, משטענות אלה אינן עולות בקנה אחד עם ההסדר שבחוק ובתקנות והפסיקה העקבית שפירשה את הוראותיהם."

15.על האמור יש עוד להוסיף שכבר נפסק, כי "המבחן הקובע לעניין הפחתת שמיעה בשיעור של 20 דציבלים לפחות בכל אחת מן האוזניים לפי סעיף 84 א'(א)(2) הינו מבחן הולכת העצם" (עב"ל (ארצי) 105/10 ארקדי שייביס - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (17.3.11), בפסקה 6; עב"ל (ארצי) 14801-03-11 המוסד לביטוח לאומי - אברהם עובדיה [פורסם בנבו] (28.7.13), בפסקה 15).

16.חוות דעת המומחה קבעה כי "בשתי האוזניים יש ליקוי שמיעה בינוני עד תדירות 2000 הרץ בערך שהולך ומחמיר לכוון התדירויות הגבוהות יותר ונעשה חמור". כן קבע כי "הבדיקות – בבדיקה הראשונה הסיפים סביב 45 דציבל בתדירויות הדיבור, הבדיקות המאוחרות יותר סביב 20-30 דציבל, כאשר המאוחרות ביותר סביב 35 דציבל." המומחה הדגיש כי עקום השמיעה במקרה זה "יכול בהחלט להתאים לנזק שמיעתי כתוצאה מרעש בעצמה מזיקה". המומחה קישר בין הנזק השמיעתי לרעש בעצמה מזיקה, וקבע כי עובדות המקרה אכן תיארו רעש מזיק. במענה לשאלות ההבהרה הוא חזר והבהיר כי "מדובר בירידת שמיעה מושרית רעש כנדרש".

17.קביעותיו של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

18.על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

19.בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

20.בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה לשינוי מחוות הדעת. עמדתו של המומחה נומקה ובוארה, ואנו סבורים שיש לקבלה.

21.יש לציין כי הנתבע טען כי לאור הלכת פנקר, לא ייתכן שמצב השמיעה היה חמור יותר ולאחר מכן השתפר, ולפיכך אין למנות מומחה רפואי כלל. אלא שמקרה זה אינו דומה להלכת פנקר. שם נחלקו הצדדים באשר לתוצאות בדיקות השמיעה השונות, ולכן הוחלט ע"י בית הדין (ולא על ידי הצדדים) לשלוח למומחה רפואי. כאן הגישו הצדדים בקשה משותפת למינוי מומחה, ובית הדין רק נתן לכך אישור. לו רצה הנתבע לטעון זאת, לא היה צריך להסכים מלכתחילה לשליחת התובע לבדיקת שמיעה מכרעת. לכן אין בעינינו לקבל טענה זו.

22.אשר לטענה על טנטון, קובע סעיף 84א'(ב):

"(ב)רעש תמידי (ההדגשות אינן במקור-ת.ס) באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1)כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

(2)הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3)הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". (ההדגשה שלנו)

23.בחוות דעתו קבע המומחה כי קיימים בסך הכל 14 אזכורים לטינטון. עוד ציין המומחה כי קיים קשר סיבתי של גרימה בין הטינטון לעבודה ברעש מזיק. במענה לשאלות הנתבע חוזר המומחה ומבהיר כי לדעתו הטינטון נגרם עקב הרעש. אולם, לאור היעדר הטינטון בבדיקה בהדסה, ועל פי סעיף 72(4)ד2 הקובע כי על מנת להקנות נכות בגין טינטון יש צורך ברעש מתמיד, לדעתו תנאי זה אינו מתקיים במקרה הנדון.

24.טרם הליך זה ביצע התובע בדיקות שמיעה במכוני שמיעה שונים: ביום 27.11.2013 ב"מכון מזורפון", ביום 2.3.2014 בבי"ח מאיר, ביום 8.5.2014 ב"מכון נטלי" וביום 1.6.15 ב"אודיוקליניקה נסלי- מכשירי שמיעה". בנוסף, במסגרת ההליך דנן ביצע התובע, בהסכמת הנתבע, בדיקת שמיעה נוספת ביום 26.3.2017 בבי"ח הדסה (להלן: "הבדיקה המאוחרת").

25.טענה שהועלתה על ידי הנתבע היא כי אין להתייחס לבדיקות המאוחרות לנובמבר 2014, שכן התקופה הרלוונטית היא מיום האבחנה הראשונה אותו ציין התובע בהגשת תביעתו ועד מועד דחיית התביעה ע"י הנתבע. טענה זו יש בה טעם, כיוון והתובענה היא על ההחלטה של הנתבע אשר ניתנה לפי החומר שהיה לפני פקיד התביעות עד לאותו מועד, קרי עד ליום 10.5.2015. יחד עם זאת, כאמור, הצדדים נתנו את הסכמתם לבדיקת שמיעה במרץ 2017, והם מחויבים להסדר הדיוני שהציעו. לפיכך, יש להתחשב בממצאיה.

26.בבדיקה המאוחרת נכתב כי "במהלך הבדיקה לא סבל מטינטון ולכן לא ניתן לבצע אפיוני טינטון". כאמור, אחת מדרישות החוק לקיומו של טינטון היא כי מדובר בטינטון רציף. מכיוון שהבדיקה האחרונה מראה כי הרצף לא קיים, שכן במהלך הבדיקה התובע לא סבל מטינטון, לא מתקיימים התנאים להכרה בטינטון כפגיעת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי.

סוף דבר:

27.התביעה מתקבלת בחלקה, באופן זה שתביעת התובע להכיר בירידה בשמיעה כתאונת עבודה מתקבלת, אך התביעה להכרה בטינטון כפגיעת עבודה נדחית.

28.הנתבע יזמן את התובע לוועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו לעניין הירידה בשמיעה.

29.הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ שישולם בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשע"ט, (24 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.