1.זהו פסק דין בתביעת התובע להכרה באירוע מיום 19.5.2014 כפגיעה בעבודה.
2.הרקע לתביעה:
א.התובע עובד אחזקה בעיריית ירושלים ומועסק מטעם העירייה בבית הספר XXXXXXX.
ב.בחודש 3/2015 הגיש התובע תביעה לדמי פגיעה בגין אירוע תאונתי מיום 19.5.2014.
3.השאלות העומדות להכרעה בפני בית הדין הן:
א.האם אירעה לתובע תאונת עבודה ביום 19.5.14, שבה נפגע בברך ימין.
ב.האם יש קשר סיבתי רפואי בין הליקוי שיש לתובע בברך ימין לבין התאונה ככל שאירעה.
4.דיון והכרעה:
א.אפתח ואומר כי לאחר ששמעתי את עדות התובע, שהייתה אמינה בעיני , ושקלתי את מכלול טענותיו ולאחר שעיינתי בראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי למרות שקיים קושי מסויים בתיעוד הרפואי, יש לקבל את תביעת התובע, וכי יש לראות בתובע כמי שנפגע בעבודה ביום 19.5.2014 כפי שיפורט להלן.
ב.התובע הצהיר בתצהירו את הדברים הבאים:
"3. ביום 19.5.2014 לרגל ל"ג בעומר יום העבודה הסתיים מוקדם מהרגיל ויצאתי מבית הספר בשעה 14:30 לאחר שכל התלמידים והמורים עזבו.
4. ביציאה מבית הספר מעדתי על אחת מדרגות היציאה אשר היתה שבורה, רגלי נלכדה במגרעת אשר שבשבר המדרגה ונפלתי על פני.
...
7. דידיתי לכיוון מעקה הבטיחות של הכביש ומונית שעברה במקום פינתה אותי לקופת חולים מאוחדת ברחוב הטורים.
8. הרופא שבדק אותי ניקז את הנוזלים שהצטברו בברך, איבחן שיש לי קרע במניסקוס וקבע לי 90 ימי מחלה.
9. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ואישר את דמי הפגיעה.
10. כשנה לאחר הפגיעה, ולאחר אישור דמי הפגיעה נחקרתי על ידי חוקר המוסד ובעקבות החקירה שללו ממני את דמי הפגיעה".
ג.הרישום בטופס התביעה: בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שהוגש על ידי התובע נרשם בכתב ידה של המנהלנית גב' ורוניק כהן (בשם התובע) כי: "ביציאה לעבודה מעדתי על מדרכה שבורה וכתוצאה מכך נפגעתי בברך ימין" (ההדגשה לא במקור – י.ש). הטופס מולא בחלקו על ידי התובע ובחלקו על ידי הגב' ורוניק כהן, כשאין חולק כי חלק זה של הטופס בו נדרש התובע לתאר את אירוע הפגיעה לא מולא על ידי התובע אלא על ידי הגב' ורוניק כהן. לטענת הנתבע, טופס התביעה מלמד על כך שהתובע לא נפגע – כפי שהוא טוען – ביציאה מהעבודה אלא ביציאה לעבודה, וכי דבר זה מלמד על גירסה שונה ממה שטען בתביעתו בבית הדין. מנגד, טוען התובע כי התאונה אירעה ביציאה מהעבודה, וכי אך בשל טעות מצד גב' כהן רשמה כי הדבר אירע "יציאה מהעבודה", שהרי מדובר בסיום יום עבודתו (שהיה יום ל"ג בעומר וסיימו לעבוד בשעה מוקדמת).
גב' כהן, שהינה עולה ותיקה (30 שנה בארץ) העידה על עצמה כי למרות שהיא דוברת עברית רהוטה עדיין מתקשה בכתיבה בעברית וכי התכוונה לכתוב, כפי שהתובע הסביר לה כי התאונה אירעה "ביציאה מהעבודה " וכי שגתה ורשמה "ביציאה לעבודה". עדות זו אמינה בעיני, מה גם שמדובר בשעת צהרים, וע"פ דו"ח הנוכחות (שצורף כנספח ב' לתצהיר התובע) עולה כי באותו יום אכן התחיל התובע לעבוד בשעה 8:26 וסיים בשעה 14:28, לכן שוכנעתי כי מדובר אך בטעות לשונית, וכי הכוונה הייתה שהתאונה אירעה ולא "ביציאה לעבודה", אלא "ביציאה מהעבודה", כפי שהעידו התובע וורוניק כהן בבית הדין. יצויין, כי גב' כהן לא נכחה בזמן האירוע, אך כתבה את הדברים מפיו של התובע , והעידה כי כוונתה הייתה ליציאה מהעבודה.
ד.אכן עולה השאלה מדוע המתין התובע למנהלנית ולא כתב את הדברים בעצמו, שהרי , כאמור, היא לא נכחה בזמן התאונה. וכך העיד התובע בעניין זה (עמ' 4 משורה 31).:
"ש. מדוע לא יכולת למלא את פרטי הפגיעה לבד בכתב ידך, האם אתה לא יודע מה קרה לך?
ת. ... היא לא היתה בארץ, וכאן כתוב לי בפרוש מסירת הודעה למעסיק ופרטי הטיפול. אני מילאתי את מה שיכולתי, והיא אחר כך חזרה ומילאה את היתרה. היא הגיעה מחו"ל אחרי 10 ימים. מה שמצאתי לנכון מילאתי.
ש. חוזרת על השאלה. אתה לא יודע מה קרה לך?
ת. בחלק מהדברים הבנתי שהיא צריכה למלא.
ש. בתיאור הפגיעה למה ורוניק מילאה ולא אתה?
ת. כי חשבתי שהיא צריכה למלא את זה, אז השארתי את זה פתוח.
ש. למה חשבת שהיא צריכה למלא?
ת. יש דברים שאני אישית יודע ואני ממלא על עצמי. אמרו לי לתת את זה למנהלנית שהיא תחזור מחו"ל, אמרו לי שהיא תחזור עוד 10 ימים, אז אמרתי בינתיים אני אמלא מה שאני יודע על עצמי.
ש.ת. אני יודע שרוב הטפסים שממלאים בפגיעה בעבודה, זה בדרך כלל ממלא המוסמך שהוא המנהלן..." (ההדגשות אינן במקור – י.ש).
לשאלת בית הדין:
ש. האם תיאור הפגיעה לא ידעת לכתוב לבד?
ת. מה זאת אומרת? חלק אני מילאתי וחלק חיכיתי שהיא תחזור.
ה.אמנם אין חולק כי התובע יכול היה לרשום את כל הפרטים בעצמו, אלא שלדבריו סבר שהיא אמורה למלא את חלקה ולכן המתין מחזרתה מחו"ל. דבר זה אינו מאיין את העובדה שבסופו של דבר גב' כהן כתבה את הדברים כפי שמסר לה התובע, אולם כאמור – שוכנעתי כי אכן נפלה טעות לשונית בכתיבתה של הגב' כהן. מכל מקום עדויותיהם של התובע ושל גב' ורוניק כהן אמינים עלי (גם אם יש סתירות מינוריות בעדות התובע).
ו.לעניין זה יש להוסיף ולציין כי בסעיף 3 לטופס התביעה של התובע נרשם "בדרך לביתך – בכתובת XXXXXXXX ירושלים" – שזוהי כתובת ביה"ס ולא כתובתו הפרטית. משמע - שלמרות שנרשם "ביציאה לעבודה", ציין במפורש כי היה בדרכו מהעבודה לבית ולא מהבית לעבודה.
ז.התיעוד הרפואי – אכן קיים קושי מסויים עם גירסת התובע לאור רישומו של הרופא. מהתיעוד הרפואי עולה כי התובע ביקר ביום 19.5.2014 בשעה 16:24 אצל ד"ר סרחאן ראיד. בסיבת הביקור נרשם: "כאבים בברך ימין מזה יממה מאז חבלה סיבובית" (ההדגשה לא במקור – י.ש). ביום 22.5.2014 ביקר התובע שנית אצל ד"ר סרחאן כאשר בסיבת הביקור נרשם: "עדיין כאבים בברך ימין. נפיחות נוזלית בכמות קטנה כאבים חדים בלחץ על הברך." ביום 29.6.2015 , כשנה לאחר קרות האירוע, ביקר התובע שוב אצל ד"ר סרחאן כאשר בתלונות החולה נרשם: "בא לתיקון גרסה שנרשמה בביקור במרפאה ביום 19.5.2014. לדבריו הכאבים בגינם בא אלי לביקור ביום 19.5.2014 החלו באותו היום של הביקור ולא יממה קודם לכן. ..." עוד יצויין כי התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה הוצאה ביום 7.8.2014 על ידי ד"ר טוויטו מאיר. בתעודה זו אין תיאור של אירוע הפגיעה. ככל שמקבלים את הסמך הרפואי בראשון כלשונו – הרי שבמועד שהתובע טוען לתאונה – לא אירע לו דבר אלא יממה קודם לכן. אלא שלטענת התובע הרופא רשם – מבלי ששם לב לכך באותו יום, כי הכאבים החלו "מזה כיממה", כשלדבריו הרופא רשם זאת ללא בירור מלא איתו, והוא הגיע לאחר הנפילה במונית לרופא כשקודם לכן לא סבל מכאבים כלל, אלא רק בעקבות הנפילה שאירעה כשעתיים קודם לכן.
ח.וכך נשאל והשיב התובע בעניין זה בחקירתו הנגדית (עמ' 9 החל משורה 29; עמ' 10 החל מש' 1):
"ש. אתה מספר לו על מה שקרה לך?
ת. כן.
ש. ולפי הרישום שהוא עושה אני רואה שכתוב כך, מזה יממה מאז חבלה סיבובית. מדוע אמרת שזה כבר יום שלם מאז החבלה?
ת. זה לא אני כתבתי זה הוא כתב, וניגשתי אליו אחרי זה לתקן את זה. יש הסבר גם למה. אני עמדתי בתור, היו שם אולי 30 איש שמחכים לו, כל אחד עם הסיפור שלו, ולא היה לו בכלל זמן לדבר איתי, חיכיתי לו אולי עשרים דקות חצי שעה, ואז הוא שם אותי על מיטת הטיפולים, ותוך כדי יוצא לפה לזאת ולהיא, והוא בקושי דיבר איתי במשך חצי שעה, ואז רק שאל מה יש לך, אז אמרתי לו שיש לי כאבים ברגל והוא אמר לי תראה מה הולך פה זה כמו בית חולים, ואת המשפט שהוא כתב... אחרי חודש הראיתי לו את זה והוא אמר לי אני לא זוכר בכלל במה מדובר.
ש. יש לך אישור שביקרת אצלו כעבור חודש?
ת. אני יכול להוציא מהקופה.
ש. אני מציגה לך אישור רפואי שהתאריך שמופיע עליו זה שנה וחודש לאחר הביקור שלך אצל הרופא. כתוב" בא לתקן גירסה..." (מקריא). מדוע לקח לך שנה וחודש לתקן את הדברים האלה? זה היה שנה וחודש ולא חודש.
ת. כי הגשתי את התביעה לדמי פגיעה, והם לא אושרו לי, ואז ניגשתי אליו לברר מה קרה.
ש. ת. הרופא יכול לכתוב מה שהוא רוצה. אני הייתי אצלו פיזית באותו יום, והוא עשה לי ניקוז.
...
ש. מדוע אתה לא מסרת ביום 19/5/14 שסיבוב הברך קרה לך בעבודה.
ת. הוא לא שאל אותי שום שאלות. אמרתי לו יצאתי מהמוסד וביציאה נפלתי, ועיקמתי את הקרסול. ברך סליחה.
...
ת. הוא לא שאל אם באתי מהעבודה או קרה לי בדרך. אמרתי לו עכשיו ירדתי ממונית רבע לארבע בערך וזה מה שקרה לי.
ש. אם אתה אומר לא אמרתי לו איפה
ת. אמרתי לו איפה. אבל לא אמרתי עבודה לא עבודה.
ש. מקודם אמרת סיפרתי אח"כ אמרת לא אמרת כי לא שאל. אז האם אמרת או לא.
ת. באתי אליו במצב לא הכי קל. אני לא יודע דקויות של מילים באתי מהעבודה הלכתי לעבודה. אמרתי לו עכשיו ירדתי ממונית ועיקמתי את הברך. אמרתי לו מתי. אבל לא אמרתי איך . הוא לא ביקש ממני מידע. הוא רוצה לגמור תיק תיק."
ט.כידוע, נקודת המוצא של בית הדין הינה כי האנמנזה הראשונה שנרשמה על ידי הרופא המטפל, מלמדת טוב יותר מה אירע לעומת מסמכים מאוחרים יותר, וכי חזקה על הרופא כי כתב את מה שאמר לו המבוטח. אלא שחזקה זו ניתנת לסתירה (גם אם הדבר נעשה אך באופן חריג), וכי לבית הדין שיקול דעת לקבוע האם במסמך זה רשם הרופא את כל הפרטים באופן מדוייק מפי המבוטח, אם לאו. בענייננו, הרופא המטפל רשם כי התאונה אירעה "מזה יממה". אלא, שברור שבאותו יום התובע נכח בעבודה כעולה מדו"ח הנוכחות. לפיכך, ועל פניו, לא סביר שבמצבו הרפואי עם חבלה סיבובית בברך, כפי שעולה מהמסמכים, וכפי שהעיד בעצמו על מצבו וכאביו בשל התאונה, יכול היה לעבוד משך כ-6 שעות בעבודות תחזוקה הדורשות מטבע הדברים מאמץ פיזי. בנסיבות אלו, ולמרות רישום הרופא, מקובלת עלי טענת התובע כי באותו יום, ל"ג בעומר, היה הרופא עמוס בנפגעים רבים, וכי לאור העומס הרב, רשם במהירות את הדברים ולא באופן מדוייק מפי התובע.
י.מהמסמכים שהוצגו עולה כי הרופא התבקש באיחור של למעלה משנה לתקן את הרישום, אולם לא עשה כן מכיוון שלא יכול היה לזכור את הדברים (ואכן, לא מצופה מרופא לזכור כעבור שנה מה היה בזמן אמת ומה נאמר לו) . אכן, מתעורר ספק לעניין המועד בו ביקש התובע את התיקון, אלא שיש לזכור כי מלכתחילה הנתבע אישר את תביעתו, ורק כעבור זמן ביטל את זכאותו לדמי פגיעה. לכן, ככל הנראה, הפנייה לרופא הייתה מאוחרת יותר, ורק לאחר שהנתבע חזר בו מאישור התביעה. אמנם מטבע הדברים מי שהיה צריך להעיד על כך היה הרופא בעצמו, אלא שלאחור חלוף הזמן, גם אם הרופא היה מוזמן לעדות, סביר להניח כי לא יכול היה להעיד מתוך הזיכרון מה נאמר לו בדיוק.
יא.מכל מקום, וכאמור, מקובלת עלי עדות התובע כי באותו יום, ה-19.5.2014 שהיה ל"ג בעומר, עבד בפועל (כעולה מדו"ח הנוכחות שלו); כי סבל מכאבים חזקים ולכן נסע מהעבודה לרופא בשל כאבים אלו, וכי לו הייתה התאונה מתרחשת יממה קודם לכן, לא היה מופיע לעבודה ב-19.5.2014 כפי שהיה בפועל. לכן, ולאור העובדה שביום 19.5.2014 התובע עבד, יש לקבל את עדות התובע התאונה ארעה באותו יום ולא יממה קודם לכן. לפיכך, למרות האנמנזה הרפואית, ולמרות סתירות מינוריות בעדות התובע, מקובל עלי כי התובע אכן הגיע אל הרופא ביום הפגיעה ולא יממה קודם לכן.
יב.ונקודה נוספת: אכן, מדובר בעדות יחידה לעניין עצם קרות האירוע, אלא שלרוע מזלו של התובע – לא היו עדים לתאונה זו (כשלא בכל תאונה יש עדים). בנסיבות אלו, ומשעדותו של התובע אמינה עלי, ומקובל עלי שפנה לטיפול רפואי כזמן קצר לאחר האירוע הנטען (לאור הכאבים החזקים מהם סבל) ולאור דו"ח הנוכחות שלימד כי התובע עבד באותו יום עד השעה 14:28 (ולא סביר כי הגיע לעבודה עם בעיה כה קשה ברגלו, ועבד כרגיל), שוכנעתי כי יש מקום לאשר את תביעתו כפי שהדבר נעשה מלכתחילה, וכי התובע זכאי לדמי פגיעה. עוד יצויין כי מאחר שמדובר היה ביום חופש, גם מר בנימין מלכה המשמש כעובד תחזוקה בבית הספר נעדר ביום זה מבית הספר (כעולה מעדותו עמ' 17 סיפא, 19 רישא), ונודע לו על הפגיעה של התובע למחרת. בעדות זו יש משום חיזוק מסויים לגירסת התובע, כי רק למחרת ל"ג בעומר ידע מר מלכה על האירוע (ולו זה היה קורה יממה קודם לכן, בצהרים, שזה במהלך יום עבודה רגיל –קרוב לוודאי שהיה יודע על כך באותו יום ולא למחרת ל"ג בעומר).
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת. ככל שהתובע אינו מיוצג על ידי הסיוע המשפטי ישלם הנתבע לתובע סך של 2,000 ש"ח כשכ"ט והוצאות.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.
ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ח, (26 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
