פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.12.18 (להלן - הועדה) לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

רקע כללי

המערער, יליד 1951, נגר במקצועו, עבד בחשיפה לרעש.

המשיב הכיר בליקוי השמיעה והטנטון מהם סובל המערער כפגיעה בעבודה, החל מיום 13.6.2016.

ביום 9.5.18 התכנסה ועדה מדרג ראשון בעניינו של המערער והפנתה אותו לביצוע בדיקת OAE. לאחר קבלת תוצאות הבדיקה התכנסה הוועדה בשנית, ביום 15.8.18, ללא נוכחות המערער, וקבעה כי "אין נכות מבחינת א.א.ג."

על החלטה זו הגיש ערר , וביום 26.12.18 התכנסה הוועדה לעררים, מושא הליך זה, בעניינו של המערער.

הוועדה שמעה ורשמה את תלונות המערער כדלקמן (הציטוט לא הובא במלואו מאחר שכתב היד אינו קריא דיו):

"תלונות התובע:

עובד במפעל נגריה גדולה. אני בונה חותך ומדביק סה"כ אדם בריא לוקח כדור 1 ללחץ דם ללא סוכרת. לא עברתי כל פעולה בתחום הלבבי (צנתורים).

עו"ד מצרף הערכת נכות פרטית מיום 18.2.18 ובדיקת שמיעה 11.12.18 מכוון אותי ישראל בדיקה זו אף דומה מאוד ל-2 הבדיקות שביצע דרך מכון קולות ...המל"ל ...ונטען כי יש חוסר מהימנות. כיום יש 3 בדיקות זהות אחת לשנייה. חוו"ד ד"ר שלמקוביץ מסביר מדוע מדובר בליקוי שמיעה הנובע מחשיפה לרעש. מדובר במפעל של 300 מטר עם פחות חריגות מהקיימת בנגריות רגילות. אנחנו עובדים עם מכונות גדולות SNC שמדביקות קנטים משאבות הרעש הוא אדיר מתקשה להבין בעת שיחה מה מהדברים עמו שומע טלוויזיה בעוצמה רבה מתאמץ לקרוא שפתיים מדבר בקול רם. סובל מצפצופים קבועים תמידיים ב- 2 האוזניים תוך התגברות במקומות שקטים.

נבקש לאזכר את מאמר של קמינס שמתאר שגם בתדר 500 ייתכן החמרה מעל 30 דציבל ועדיין ייחשב הדבר כליקוי שמיעה כחשיפה לרעש.

מדובר על אדם בריא ללא סוכרת מלבד כדור ללחץ דם לא נוטל עוד כדורים ואין מחלות תחלואתיות אחרות ועובד ברעש משנת 63' מעל 50 שנה. נבקש לאמץ חוו"ד של ד"ר שלמקוביץ. הטנטון הוכר על ידי פקיד תביעות ואין התייחסות בוועדה דרג א'".

הוועדה פירטה את ממצאי בדיקות השמיעה של התובע, כדלקמן:

ממצאים בבדיקת הוועדה:

עמדו בפני הוועדה 3 בדיקות שמיעה בדיקה1 - 16.8.16 בדיקה 2 - 15.1.18 בדיקה 3 - 11.12.18. בשלושת הבדיקות נראה ליקוי שמיעה שאינו אפשרי בחשיפה לרעש. הליקוי בשמיעה ב- 3 הבדיקות בתדירות 500 הרץ הוא מעל 35 דציבל וצורתו קרובה לתצורת קו ישיר ואיננה כצורת "נופלת" כפי שמצופה מליקוי שמיעה שנגרם בחשיפה לרעש. תדירות 500 הרץ בליקוי שמיעה שנגרם בחשיפה לרעש לעולם איננה נפגעת יותר מאשר 30 עד 35 דציבל דבר זה מופיע בצורה ברורה לחלוטין בכל העבודות שנעשו לעניין זה בספרות הרפואית וכן בספרי הלימוד. העבודה שמצטט עו"ד איננה מתייחסת לחשיפה לרעש אלא לעובד שעבד עם פטיש אויר והליקוי בשמיעה במקרה זה נגרם עקב הפגיעה בכלי הדם קטנים כפי שידוע שקורה אצל עובד פטיש אויר. באותו המקרה לא הרעש הוא שגרם לליקוי השמיעה שאיננו אופייני לחשיפה לרעש לוויברציה בכלי הדם. רק שלא ניתן להשתמש במקרה יוצא דופן זה כמקרה שמצביע על הכלל.

אבחנות:

ליקוי שמיעה".

על סמך כל אלה, קבעה הוועדה כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער אינו נובע מחשיפה לרעש:

"סיכום ומסקנות:

אין כל ספק שהליקוי בשמיעה ממנו סובל המערער לא נגרם מחשיפה לרעש. מה גרם להופעת ליקוי שמיעה לא ידוע והוועדה איננה יכולה לערוך בדיקה זו בצורה מקיפה ולהצביע על הסיבה בעיקר נוכח העובדה שגם גורמים מזעריים שאינם משאירים חותם ברור יכולים לגרום להפרעת ליקוי בשמיעה כמו במקרה זה. כל דלקת ויראלית חולפת יכולה לגרום להופעת ליקוי שמיעה, כל ליקוי מזערי בכלי הדם שתגרום נזק לאוזן הפנימית יכולה לגרום לליקוי שמיעה.

אם כן הוועדה דוחה את הערר וקובעת אין ליקוי השמיעה מקנה כל אחוזי נכות.

לגבי תחושת טנטון מאחר וליקוי השמיעה במקרה זה לא נגרם מחשיפה לרעש לא ניתן להכיר בתלונותיו לתחושת טנטון כחשיפה לרעש בעבודה.

הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר שלמקוביץ ואיננה מקבלת את דעתו ומכתבו אשר קובע כי בדיקת שמיעה מתאימה לחשיפה לרעש מהסיבות שפורטו לעיל. "

מכאן הערעור.

תמצית טענות הצדדים

לטענת המערער, הנמקות הוועדה נעדרות אחיזה במציאות.

לשיטתו, הוועדה שללה את הטענה שמקור ליקוי השמיעה הוא חשיפה לרעש, ומאידך לא קבעה מה מקורו, הגם שלמעט חשיפה לרעש מזיק לאורך שנים אין למערער רקע תחלואתי או בעיה רפואית כלשהי, אותם ניתן לייחס לליקוי השמיעה ממנו הוא סובל. הוסיף המערער וטען, כי מאחר שפקיד התביעות הכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, הרי שהוועדה לא היתה מוסמכת לדון מחדש בשאלת הקשר הסיבתי. המערער הפנה לעב"ל (ארצי) 53/08 ברכליס נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.10.08) במסגרתו נקבע כי תפקידה של הוועדה הוא קביעת שיעור הנכות הרפואית הנובעת מהפגיעה בעבודה. בנוסף נטען, כי שגתה הוועדה בכך שלא נתנה דעתה באופן ענייני לחוות דעתו של דר' שלמקוביץ'.

לטענת המערער, בנסיבות המקרה, יש להשיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר.

מנגד טען המשיב, כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. הוועדה נימקה את החלטתה כדבעי, בכך שהסבירה כי הירידה בשמיעה המתוארת בבדיקות השמיעה של התובע אינן אופייניות לחשיפה לרעש מזיק, ועמדה על האבחנה בין רעש לוויברציות. הוועדה אף הסבירה כי מאחר שלא ניתן לייחס את הירידה בשמיעה לחשיפה לרעש מזיק, הרי שממילא לא ניתן לייחס לה אף את הטנטון ממנו סובל המערער. באשר לחוות דעתו של דר' שלמקוביץ, טען המשיב כי הוועדה נתנה דעתה לחוות הדעת, בכך שנימקה מדוע לא ניתן לייחס את הירידה בשמיעה לחשיפה לרעש, בניגוד לקביעתו.

באשר לסמכות הוועדה לדון בשאלת הקשר הסיבתי טען המשיב כי הוועדה לא שללה את הקשר הסיבתי בו הכיר פקיד התביעות בין ליקוי השמיעה לחשיפה לרעש אלא קבעה כי אין למערער נכות בתחום השמיעה הנובעת מחשיפה לרעש, כלומר היא בשווי 0%.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ולאחר ששבתי ועיינתי בהחלטת הוועדה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

להלן טעמיי.

על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. כלומר, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

בית הדין הארצי קבע כי ועדה רפואית אינה רשאית לבטל הכרה של פקיד התביעות בפגיעה בעבודה, משמע -מרגע שפקיד התביעות קבע קשר סיבתי בין הפגיעה באוזניו של המערער לבין עבודתו על הוועדה לבחון ולקבוע את שיעור הנכות הנובעת מפגיעה זו. הוועדה רשאית להגיע לכל מסקנה בהתאם למצבו הרפואי של המבוטח, היינו -כי נותרה נכות חלקית או מלאה או כי לא נותרה נכות כלל הנובעת מהפגיעה בעבודה, אולם אינה יכולה לקבוע כי לא קיים קשר סיבתי בין המצב הרפואי באוזניו של המערער לבין הפגיעה בעבודה (ראו למשל: בר"ע 25840-10-14 המוסד לביטוח לאומי נ' פנחס כהן (מיום 19.3.15) ובעב"ל (ארצי) 427/07 ביטרן נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 18.1.2009) עב"ל 25181-12-11 המוסד לביטוח לאומי נ' רוזנבלום (מיום 27.10.2013)).

עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי זו קבעה, בניגוד להחלטת פקיד התביעות, כי אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער, לבין תנאי עבודתו, ובכך למעשה שללה את החלטת פקיד התביעות, אשר הכיר בליקוי השמיעה של התובע כפגיעה בעבודה. הוועדה רשאית היתה לקבוע, כמובן, כי אין לייחס את מלוא הפגיעה בשמיעתו של התובע לחשיפה לרעש, או כי התובע אינו סובל מליקוי שמיעה, ומשכך יש לו 0% נכות. אלא, שבמקרה שלפנינו, קבעה הוועדה כי המערער סובל מליקוי שמיעה, וכי "אין כל ספק שהליקוי בשמיעה ממנו סובל המערער לא נגרם מחשיפה לרעש". קביעה זו עומדת בניגוד מוחלט להחלטת פקיד התביעות שהכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, ומשכך, חרגה הוועדה מסמכותה.

התייחסה באופן מנומק לכל טענות המערער שהועלו בפניה לרבות התייחסה להפנייתו לעבודות רפואיות והסבירה מדוע אין ליחסם למקרה זה. הוועדה נימקה באופן בהיר כי בשלוש בדיקות השמיעה שהוצגו לה נראה ליקוי שמיעה שאינו אפשרי בחשיפה לרעש. מדובר בהנמקה מקצועית שבית הדין אינו מתערב בה ואף אין לו את הכלים לעשות כן. ממשיכה הוועדה ומסבירה מדוע העבודה אליה הפנה המערער היא מקרה יוצא מן הכלל אשר אינו מעיד על הכלל ואין ללמוד ממנו לעניינו של המערער. בשל מסקנתה ברי מדוע דחתה את המפורט בחוות דעתו של דר' שלמקוביץ אשר מסקנתו הפוכה משלה ומדובר בהתייחסות מספקת לחוות דעת רפואית. עוד מפרטת הוועדה כי אין זה מתפקידה לקבוע את המקור לליקוי השמיעה ואף בכך פעלה כדין שכן היא אכן אינה נדרשת להצביע על מקור הנזק אלא לבדוק האם הוא נובע מהפגיעה המוכרת (ראה בר"ע (ארצי) 2225-05-14 המל"ל – מורנו (ניתן ביום 9.11.14) ראה סעיף 11 לפסק הדין).

באשר להחלפת הרכב הוועדה - בהתאם לדין, דרך המלך הינה להשיב את עניינו של המבוטח לוועדה בהרכבה הקודם למעט במקרים בהם קיים חשש כי הוועדה התבצרה בעמדתה ו/במקרים בהם קיים חשש ממשי לכך שחברי הוועדה "נעולים" בדעתם (עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 21.10.2009); עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי – יונה הררי, (לא פורסם, ניתן ביום 28.4.2009) (עב"ל (ארצי) 282/99 יהודית אבן חן – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 3.9.2001, עב"ל לב 28/0 שלמה בוסקילה - המוסד לביטוח לאומי דב"ע יב 166).

במקרה שלפני, הביעה הוועדה דעתה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, לפיה ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער אינו קשור לחשיפה לרעש. משכך, דומה כי לא נכון יהא להשיב את עניינו של המערער לפתחה, על מנת שתקבע את שיעור נכותו בהתאם להחלטת פקיד התביעות, שהכיר בקשר שבין ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער, לבין החשיפה לרעש, ומשכך, אני מורה על השבת עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש.

סוף דבר –הערעור מתקבל. עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שתקבע את שיעור נכותו של המערער כתוצאה מחשיפה לרעש, בהתאם להחלטת פקיד התביעות מיום 13.6.16.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, יישא המשיב בהוצאות המערער בסך 5,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ט, (29 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.