למרות קביעה ברורה של המוסד כי נגר שסובל מליקוי שמיעה וזמזום תמידי נחשב לנפגע עבודה, ועדת העררים החליטה שאין כל קשר בין הליקוי לבין עבודתו. בית הדין לעבודה הבהיר כי תפקידה מסתכם בקביעת מידת הנכות ותו לא.
בית הדין לעבודה בתל-אביב קבע לאחרונה כי ועדה רפואית של ביטוח לאומי חרגה מסמכותה כשקבעה כי אין קשר בין תנאי עבודתו של נגר כבן 68 לבין ליקוי השמיעה שלו, בניגוד להחלטה מפורשת של פקיד התביעות כי מקור הפגיעה בעבודתו. השופטת דפנה חסון זכריה הבהירה כי סמכותן של הוועדות הרפואיות מסתכמת בקביעת אחוזי הנכות בלבד, והורתה על דיון מחודש בפני הרכב אחר.
לפני כ-3 שנים פקיד התביעות של ביטוח לאומי קיבל את תביעת הנגר וקבע כי הירידה בשמיעה והזמזום התמידי באוזניו (טנטון) נגרמו בעקבות תנאי עבודה ברעש ומוכרים כפגיעה בעבודה. לאחר שהנגר עמד בפני ועדה רפואית מדרג ראשון לצורך קביעת אחוזי הנכות שלו, והיא קבעה כי אינו סובל מנכות כלל, הוא הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים.
ועדת העררים האזינה לתלונותיו, בחנה ממצאים של שלוש בדיקות שביצע במכוני שמיעה וחוות דעת של מומחה מטעמו, וקבעה לבסוף כי לא ייתכן שליקויי השמיעה מהם הוא סובל קשורים בחשיפה לרעש בעבודתו.
על קביעה זו הגיש הנגר ערעור לבית הדין לעבודה, במסגרתו ביקש להיבדק שוב בפני ועדה בהרכב אחר. טענתו המרכזית הייתה כי הוועדה הייתה אמורה לבחון את שיעור הנכות שלו, ולא לשלול את הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לבין תנאי עבודתו תוך סתירת ההחלטה של פקיד התביעות להכיר בו כנפגע עבודה.
מנגד טען הביטוח הלאומי שאין מקום להתערב בהחלטת הוועדה, שבסך הכל הסבירה כי הירידה בשמיעתו של המערער לא אופיינית לרעש אליו נחשף בעבודתו, וקבעה כי נכותו עומדת על 0%.
נעולים בעמדתם
אלא שהשופטת חסון זכריה לא הסכימה עם הביטוח הלאומי. השופטת קבעה כי הוועדה לא עסקה כלל באחוזי הנכות של המערער אלא קבעה כי "אין כל ספק שהליקוי בשמיעה ממנו סובל המערער לא נגרם מחשיפה לרעש", וזאת בניגוד מוחלט לקביעתו של פקיד התביעות.
בכך, הבהירה השופטת, חרגה הוועדה מהסמכות שניתנה לה על פי דין. "בית הדין הארצי קבע כי ועדה רפואית אינה רשאית לבטל הכרה של פקיד התביעות בפגיעה בעבודה", כתבה. "משמע – מרגע שפקיד התביעות קבע קשר סיבתי בין הפגיעה באוזניו של המערער לבין עבודתו על הוועדה לבחון ולקבוע את הנכות הנובעת מפגיעה זו... אולם אינה יכולה לקבוע כי לא קיים קשר סיבתי בין המצב הרפואי באוזניו של המערער לבין הפגיעה בעבודה".
משכך, השופטת קיבלה את טענת המערער שהמקרה צריך לחזור לדיון מחודש, ובתוך כך אף נענתה לבקשתו להחלפת הרכב.
בפסק הדין צוין כי "דרך המלך" היא החזרת המקרה לאותו הרכב אלא שבעניינו של המערער ניכר שחברי הוועדה נעולים בעמדתם ולכן לא יהיה זה נכון להחזיר את הדיון אליהם.
לאור הדברים האמורים השופטת קיבלה את הערעור והורתה על דיון מחודש בפני ועדת עררים בהרכב חדש. הביטוח הלאומי חויב לשלם למערער הוצאות משפט של 5,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד מיטל ישראל לוי
- ב"כ ביטוח לאומי: עורך דין אריק יעקובי
* עו"ד לינוי אולניק מייצגת בתיקי ביטוח לאומי
** הכותבת לא ייצגה בתיק זה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.