פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע הגיש תביעה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר באוטם שריר הלב שבו לקה, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

2.בטופס התביעה נרשם באופן לאקוני - "אוטם בשריר הלב".

בהודעה לחוקר מיום 20/2/22 אמר התובע:

"... בתאריך 1/12/2016 בערך בשעה 17:00-18:00 היית לי שיחה עם המנכ"ל יצחק ניסן בנושא חברת בת שלנו בגרמניה, לעניין תקציבים והיכן זה עומד, הסברתי לו שיש התקדמות גדולה וזה לקראת סיום ואז אמר לי "למה זה לוקח הרבה זמן" זה כבר היה צריך להסתיים" אני התפוצצתי מכעס ואז התפרצתי אליו וצעקתי וטון הדברים היו סוג של חוסר הבנה מצידו ויצאתי מהחדר והלכתי הביתה נסער. האירוע קרה ביום חמישי."

בתצהיר התובע נאמר:

2.בתקופה הרלבנטית שימשתי בתפקיד סמנכ"ל הכספים של חברת XXX בע"מ. שימשתי בתפקיד מאז שנת 2004. בתקופה הרלבנטית החברה נוהלה על ידי מר יצחק ניסן עימו הייתי בקשר רצוף במסגרת עבודתי.

3.בעבודתי הייתי אמון על כל נושא הכספים, התזרימים והדוחו"ת השונים לבורסה.

4.בתקופה הרלבנטית לחברה הייתה חברת בת בגרמניה (חברת XXX), אשר בשנים הרלבנטיות ביצועיה הכספיים לא היו טובים ופעלנו לייצוב מצבה ולהכנתה לקראת מכירה לרוכש לכשימצא. במסגרת ההערכות היה עלי להשלים את התקציב השנתי עבור החברה לשנת 2017 ותוכנית פיננסית לשנים הבאות (עד למכירה בפועל). מדובר במשימה שעמלתי עליה למשך תקופה כאשר הצפי לסיום היה לקראת חודש דצמבר 2016.

5.ביום חמישי ה- 1/12/16 קיימתי בשעות הערב פגישת עבודה עם מר ניסן בה הוא שאל אודות התקדמות התקציב השנית והתוכנית הפיננסית. אני השבתי כי אני עדיין עמל על הדברים וציינתי שחלה התקדמות משמעותית. למשמע הדברים יצחק תהה מדוע זה לוקח זמן. מדבריו היה נשמע כי ניתן היה לסיים את המשימות קודם לכן.

6.אני בתגובה התפוצצתי מכעס, שכן עמלתי באופן נמרץ על קידום המשימות מתוך כוונה להשלימן מוקדם ככל האפשר. עמלתי ימים כלילות להשלים את משימותיי, חשתי עייפות, ותגובתו היוותה עבורי נקודת משבר שכן ציפית להבנתו את לוחות הזמנים והעומסים שהיו עליי באותה עת. אני התפרצתי בצעקות ובעצבים קשים למשך רגעים ארוכים. מר ניסן נותר במקומו וניסה להרגיע אותי ללא הועיל.

7.מאותה עת חשתי חולשה כללית אשר באותו שלב לא ייחסתי לה חשיבות מיוחדת שכן קשרתי אותה לסערת הרגשות שחוויתי. אלא שהתחושה לא חלפה אך ביום המחרת והגם שהרביתי לנוח. בשעות הלילה התעוררתי משחשתי כאב חד באזור החזה עם הקרנה לגב וליד שמאל בליווי הזעה מרובה. אשתי הזעיקה ניידת טיפול נמרץ אשר פינו אותי לבית החולים ושם אובחן כי לקיתי באוטם בשריר הלב.

3.בחקירתו סיפר התובע שדיווח על הארוע החריג למעסיקתו, יום אחרי הארוע. לדבריו, סיפר לסמנכ"ל בחברה אבי גל, לחשב עוז כהן וכן לאווה ששון. כך העיד:

עו"ד הררי: מתי סיפרת להם על האירוע?

התובע מר פלוני: ממש בסמוך, יום למחרת שאלו אותי מה קרה, אז סיפרתי להם שהיה לי ויכוח. אני הייתי נסער מאוד בעקבות ויכוח עם יצחק ניסן, בלילה של יום שישי פוניתי לבית חולים, אבל באותו יום, במהלך כל היום יצאתי נסער,

עו"ד הררי: והויכוח היה באיזה יום?

התובע, מר פלוני: המשכתי ככה ביום שישי לשחזר את זה כל הזמן, כל פעם התעצבנתי.

עו"ד הררי: הוויכוח היה באיזה יום?

התובע, מר פלוני: יום חמישי בערב.

בהמשך העיד שהוויכוח היה ביום 1/12 והוא סיפר לאנשים בעבודה ביום שבת 3/12.

התובע נשאל מדוע המתין חמש שנים עד שהגיש את התביעה. לדבריו רצה להתאושש ולחזור לעבודה וכשפרש, רצה לעסוק בייעוץ, אולם בעקבות הקורונה והעובדה שלא הצליח למצוא עבודה, הגיע למצב שנזקק לביטוח לאומי.

בהמשך העיד:

עו"ד הררי: ... הדבר היחיד שאתה כותב בסעיף 5 זה שיצחק, מר ניסן, תהה מדוע זה לוקח זמן. זה כל מה שהוא אמר? זה כל מה שכתוב בתצהיר.

התובע, מר פלוני: משהו בסגנון הזה, כן.

עו"ד הררי: מה מיוחד בזה? מדוע זה לוקח זמן, אני מנחש בלי להכיר את העבודה שלך, שזה משפט ששמעת בעבודה 10 פעמים ביום.

כב' הש' יהלום: מה אתה אומר על זה?

התובע, מר פלוני: ממש, ממש לא.

עו"ד הררי: מדוע זה לוקח זמן, כל משימה שיש לך,

...

התובע, מר פלוני: אני משמש בתפקיד סמנכ"ל כספים הרבה זמן. אני יודע להיערך מראש. לא היה אף דיון, אף ישיבת דירקטוריון, אף פרסום של דוחות כספיים, זה מעולם לא נדחה. אני יודע להיערך בדיוק ללוחות הזמנים שצריך.

עו"ד הררי: מה מעולם לא נדחה? אני לא הבנתי.

התובע, מר פלוני: שום ישיבת דירקטוריון, ושום ישיבה של הצגת נושאים כספיים מעולם לא נדחתה בגלל שלא הספקתי.

עו"ד הררי: אבל גם כאן הישיבה לא נדחתה, היא התקיימה.

התובע, מר פלוני: לא, זה לא הישיבה הזאת. הוא שאל.

עו"ד הררי: אז תסביר לי, כי אתה לא אומר כלום על ישיבה שנדחתה, אנחנו שומעים את זה עכשיו פעם ראשונה אחרי כמה? 7.5 שנים.

...

עו"ד הררי: איזה ישיבה נדחתה?

התובע, מר פלוני: לא נדחתה שום ישיבה.

...

התובע, מר פלוני: מה שהיה, הוא שאל למה זה לוקח הרבה זמן, זה היה נשמע שאני לא יודע להסביר בדיוק למה הוא התכוון, אני יודע איך אני קיבלתי את זה. אני קיבלתי את זה, מאחר ואני ויצחק ניסן מקיימים, וקיימנו המון ישיבות בצורה מכבדת, אני כיבדתי אותו, הוא כיבד אותי. אז לא היה ברור לי פתאום למה הוא במרכאות תוקף אותי על זה שהעבודה לוקחת הרבה זמן, למרות שעוד לא הגיע הדד ליין להציג אותה, ואני קיבלתי את זה בצורה כזאת סובייקטיבית, ואני ממש מצטער על זה שזה מה שקרה, כי בסוף זה פגע בי בריאותית. קיבלתי את זה כסוג של מתקפה והתפוצצתי, התפוצצתי, צעקתי.

עו"ד הררי: אה השאלה למה זה לוקח הרבה זמן אתה ראית אותה כמתקפה?

התובע, מר פלוני: כן.

התובע נשאל מדוע לא זימן את מר ניסן למתן עדות:

עו"ד הררי: ... אמרת שהעד היחיד לאירוע חוץ ממך היה מר ניסן.

העד, התובע, מר פלוני: כן.

עו"ד הררי: הבאת אותו להעיד?

העד, התובע, מר פלוני: לא הבאנו אותו להעיד, יש את החקירה שלו בביטוח הלאומי בטח ראיתם,

...

עו"ד הררי: איך לא הבאת אותו להעיד? שיגיד קודם כל שבכלל היה אירוע כזה.

העד, התובע, מר פלוני: הוא כותב שהוא לא זוכר, אז אם הוא כותב, שאם הוא אמר שהוא לא זוכר,

כב' הש' יהלום: אז זאת הסיבה שלא הזמנתם אותו?

העד, התובע, מר פלוני: כן, יחד עם זאת הוא כותב,

עו"ד הררי: כלומר, העד היחיד שאתה טוען שהיה לאירוע בכלל לא ניסית להזמין אותו כי הוא בכלל לא זוכר.

...

העד, התובע, מר פלוני: יחד עם זאת, הוא כן מציין בחקירה שלו שיכול להיות שהיה אירוע, והוא מבחינתו כששאלו אותו האם אני אמין, האם הוא סומך על מה שאני אומר, אז הוא כותב בפירוש שכן.

מר ניסן לא הוזמן למתן עדות על ידי התובע או על ידי הנתבע. חקירתו בפני חוקר המל"ל לא הוגשה לתיק.

4.העד עוז עזרא כהן מטעם התובע, שהיה במועדים הרלבנטיים חשב החברה, הצהיר כי עמד בקשר רציף עם התובע וכי ביום שבת, יומיים לאחר הארוע הנטען, התובע שלח עדכון בקבוצת המנהלים של החברה. כך הצהיר:

4".זכור לי כי היה זה יום שבת, בו פלוני שלח הודעת עדכון בקבוצת המנהלים בזו הלשון: "שלום לכולם זו לא בדיחה חטפתי התקף לב". וכן הרחיב במעט על מצבו.

5.זכור לי כי פלוני סיפר כי קדם לאירוע הלב ויכוח קולני עם המנכ"ל דאז, יצחק ניסן שבסיומו פלוני היה כעוס מאוד ולא רגוע.

בעדותו אמר שכאשר התובע דיבר איתו ביום שבת, הוא סיפר לו על ויכוח שהיה יום או יומיים לפני.

6.העד אבי גל, שהיה סמנכ"ל התפעול של החברה, הצהיר:

3.הנני מצהיר כי במסגרת עבודתי בחברה הייתי בקשר רציף עם פלוני, בין היתר, באמצעות קבוצת המנהלים בוואצטאפ, בה היינו חברים לצורך עבודתנו, ביחד עם אווה ששון הכלכלנית ועוז כהן חשב החברה (להלן: קבוצת המנהלים).

4. זכור לי כי באחד מימי החמישי של סוף נובמבר או תחילת דצמבר שנת 2016 פלוני קיים פגישת עבודה עם מר יצחק ניסן (מנהל החברה) בנושא תקציב שנתי לחברת הבת הגרמנית. למרות שידעתי שהפגישה הזו טעונה ורגישה במיוחד (מכוון שחברת XXX הוצעה למכירה באותו זמן) יצאתי מהמשרד טרם הפגישה.

5. זכור לי כי היה זה יום שבת, לקראת הצהריים, בו פלוני שלח הודעת עדכון בקבוצת המנהלים על כך שקיבל התקף לב.

6. בשיחה שהתקיימה בינינו בסמוך למועד הודעתו כאמור, שאלתי את פלוני מה קרה והוא ענה ותיאר כי ביום חמישי בערב, נפגש כמתוכנן עם מר יצחק ניסן בנושא התקציב לחברת XXX ושבמהלך הפגישה, מר יצחק ניסן לחץ עליו, כמו גם שאל בתוקף מדוע החומר לא היה מוכן לפני כן. (אציין, כי פלוני מקפיד על הגשת חומרים במועד ועל עמידה בלוחות זמנים).

7.פלוני, אשר מוכר לי כאיש רגוע ונעים הליכות אמר לי שבשיחה זו הוא הגיע לקצה גבול היכולת ולנקות קיצון בה התעצבן מעבר לעצבים רגילים, בלשון המעטה. הוא רתח וזעם ועם סיום הפגישה יצא לביתו לסוף השבוע. פלוני המשיך וסיפר לי כי במהלך יום שישי הוא התחיל להרגיש לא טוב וכאשר מצבו החמיר, התפנה אל בית החולים שם אובחן כי לקחה באירוע לבבי.

בעדותו אמר אבי גל:

"... מדובר בסוף שנת 2016 כאשר אני מנכ"ל XXX ועל הפרק תקציב XXX, כאשר התקציב הוא בעצם בהתאם להחלטה של למכור את החברה או לסגור את החברה, ולכן זה היה על התפר הזה, כי בסוף דצמבר החברה נמכרה, ולכן אני לא זוכר בדיוק באיזה שבת בדיוק בתאריכים, אבל אני זוכר שזה היה בנובמבר, דצמבר כי התקציב היה צריך להיות מוכן על השולחן בסוף נובמבר...".

לדבריו, השיחה בינו לבין התובע היתה במוצאי שבת או ביום ראשון, שכן הוא זוכר שקיבל את ההודעה על כך שהתובע לקה בהתקף לב, בשבת בבוקר ורק במוצ"ש או ביום ראשון הצליח לדבר איתו.

7.התובע צירף לכתב התביעה מסמך רפואי מאת פרופ' שמש, מומחה למחלות לב, מיום 15/12/16 (כשבועיים לאחר הארוע הנטען) בו נכתב:

"לציין שבמהלך היממה הקודמת לארוע חש ברע ומתח רב על רקע חריג בעבודה בערב שלפני הארוע".

ממסמך זה עולה שהתובע טען בפני הרופא לקיומו של ארוע חריג בעבודה, כשבועיים לאחר הארוע.

באשר למסמך הנ"ל, טען הנתבע בסיכומים:

"...התובע הגיש מסמך הנחזה להיות מסמך רפואי בחתימת פרופ' שמש מיום 15/12/16. אלא שמסמך זה אינו נושא לוגו כלשהו, ונראה כי הודפס במחשב ביתי. המסמך ממוען לד"ר גל. התובע לא הגיש כל מסמך רפואי של אותו ד"ר גל, ולא ידוע אם אכן נשלח אליו המכתב ומתי התקבל אצלו...." 

מדובר בטענה חמורה מאד, שהנתבע חזר עליה בסיכומים מספר פעמים.

הנתבע לא ביקש לחקור את פרופ' שמש או לזמנו למתן עדות ואף לא שאל את התובע ולו שאלה אחת לגבי מסמך זה. טענות הנתבע לעניין תקפותו וכשרותו של המסמך, נדחות.

8.בטופס סיכום אשפוז אין אזכור לארוע כלשהו בעבודה. נרשם במסמך:

"בשעה 23:40 בלילה החולה התעורר מכאב בחזה ...".

9.התובע וכן שני עדים מטעמו, העידו על שיחה יוצאת דופן עם מנהלו של התובע שהתקיימה ביום חמישי 1/12/16 והטונים בה עלו עד כדי שהתובע התעצבן ורגז באופן קיצוני.

העדים לא נכחו בשיחה של התובע עם מר ניסן, אולם סיפרו בתצהירים ובעדות, כי התובע דיווח להם על שיחה כזו ביום שבת או ביום ראשון, כשדיברו איתו, לאחר שנודע להם כי לקה בהתקף לב. מדובר בעדויות אמינות ולא הובא טעם מדוע לא לקבלן.

הנתבע בחר שלא לזמן את מר ניסן למתן עדות ולא להגיש לתיק את חקירתו.

התובע לא סיפר בחדר מיון על ארוע חריג בעבודה.

התובע הציג מסמך המאשר סיפר לרופא שאליו פנה כשבועיים לאחר מכן, על "מתח חריג בעבודה".

10.הארוע הנטען היה בסוף שנת 2016. התביעה למוסד לביטוח לאומי הוגשה בשנת 2022. מדובר בשיהוי משמעותי אולם התובע הבהיר בעדותו מה הסיבה לשיהוי.

11.סיכום חומר הראיות מעלה כי התובע הוכיח כי ביום 1/12/16 בשעות הערב ארע ארוע חריג בעבודתו – במהלך פגישת עבודה עם מנהלו, התובע נשאל לגבי התקדמות התקציב השנתי והתוכנית הפיננסית. התובע השיב שהוא עדיין עובד על כך וכי חלה התקדמות. מעסיקו שאל מדוע הדבר לוקח זמן כה רב והתובע בתגובה, כעס ורגז מאד, שכן עמל באופן נמרץ על קידום המשימות מתוך כוונה להשלימם מוקדם ככל האפשר.

התובע התפרץ בצעקות ובעצבים קשים למשך רגעים ארוכים, כמתואר בתצהירו.

התובע חזר לביתו, חש חולשה. למחרת, ביום 2/12/16 בשעות הלילה (בבית החולים נרשם 3/12/16) הגיע לבית החולים ואושפז.

12.הנתבע יודיע עד 10/12/24 האם יש צורך למנות מומחה רפואי.

התיק יובא לעיון ביום 11/12/24.

ניתן היום, ו' חשוון תשפ"ה, בהעדר הצדדים.