ביה"ד הגדול - פטוֺר מכתובה אף שהאיש יזם גירושין והאישה ביקשה שלו''ב משהוכח כי גירשה אותו מביתה כמה פעמים ללא עילה וסיכלה את הסיכוי לשלום

הנדון: פטוֺר מכתובה אף שהאיש יזם גירושין והאישה ביקשה שלום בית משהוכח כי גירשה אותו מביתה כמה פעמים ללא עילה וסיכלה את הסיכוי לשלום

לפנינו ערעור האישה (להלן: המערערת) על שני פסקי דין של בית הדין האזורי תל אביב, על פסק דין מיום ב' בתמוז התשפ"ד (8.7.2024) שדחה תביעת המערערת לתשלום כתובתה וכן על פסק דין נוסף מיום המוחרת שדחה את תביעתה לתשלום מזונותיה בסך 123,000 ש"ח בגין התקופה שמעת הגשת תביעת המזונות בתמוז התש"ף (יולי 2020) ועד לגירושי הצדדים בחודש טבת התשפ"ב (דצמבר 2021).

בית הדין שמע באורך רוח את הצדדים ובאי כוחם ועיין בחומר הרב שבתיקים הכולל כתבי תביעה, כתבי הגנה, פרוטוקולים והחלטות בית הדין האזורי וכן את כתב הערעור וכתב התשובה והנספחים ומן המקובץ עולה כדלהלן:

בט' בטבת התש"ף (6.1.2020) הצהירו הצדדים ברבנות שהם מתגוררים יחד זה כחמישה חדשים וכי המערערת הרתה לאיש (להלן: המשיב). במועד זה הגישו הצדדים בקשה לאישור הסכם ממון, וזה אושר וניתן לו תוקף של פסק דין יומיים לאחר מכן, עדיין טרם הנישואין.

ב..... נישאו הצדדים זה לזה כדת משה וישראל, לכל אחד מהם אלו נישואין שניים. מחייהם משותפים, שהחלו טרם נישואיהם, נולד לצדדים ילד באלול התש"ף (ספטמבר 2020).

נביא קטע מן המבוא לפסק הדין:

[...]

ד.במהלך חודש מרץ האישה פנתה לאיש שישלם לה בהתאם להסכם הממון, מתוך כך פרץ ויכוח ביניהם, והאישה גירשה אותו מהבית. לאחר תחנוניה ושליחת רבנים אליו נאות האיש לחזור לבית.

ה.בתאריך 30.5.2020 הבעל עזב את הבית סופית ולא יסף שוב אליו. 

ו.למוחרת, בתאריך 31.5.2020, האישה 'פתחה תיק' ליישוב סכסוך, ובתאריך 26.6.2020 חתם הבעל שלא הגיעו להסכמה במסגרת ההליך ושהוא לא מעוניין להאריך את הליך המהו"ת.

ז.בתאריך 9.7.2020 הגיש בא כוחה דאז של האישה בקשה לסגירת תיק יישוב הסכסוך, ולחילופין לקיצור הליכים להגשת תביעת מזונות זמניים עקב מצבה הרפואי של האישה.

ח.בתאריך 15.7.2020 ניתנה החלטת בית הדין בהרכבו הקודם להיענות למבוקש.

ט.בו ביום פתחה האישה תיק סעד דחוף, ובו בקשה מאת בא כוחה דאז למזונות זמניים בסך של 5,050 ש"ח ועוד כ־1,100 ש"ח שהם מחצית אחזקת מדורה.

י.למוחרת, בתאריך 16.7.2020 פתחה האישה תיקים נוספים: תיק צו עיכוב יציאה למניעת עיגון ולהבטחת מזונותיה ותיק צו עיקול על דירת האיש ב[...] על הרכב ועל חשבונות הבנק שלו – לצורך הבטחת מזונותיה. בו ביום עיקל בית הדין, בהרכבו דאז, למשך שישים יום: את הדירה, את הרכב ואת חשבונות הבנק מלבד עו"ש.

יא.לאחר בקשות ותגובות הצדדים החליט בית הדין בהרכבו דאז שאין מקום לפסיקת מזונות זמניים, החלטה מנומקת מתאריך 10.9.2020. אף לאחר הדיון שהתקיים בתאריך 14.9.2020 הורה בית הדין כן.

יב.צו לעיכוב יציאה ניתן וחודש לאורך השנים עד לגירושין בפועל.

יג.תיקי הסדרי שהות ומזונות ילדים אינם שייכים לתביעה זו, אך נפתחו על ידי האישה בתאריכים 12 ו־20 לאוקוטבר 2020.

יד.בתאריך 25.10.2020 פתח הבעל תיק גירושין.

טו.הדיון הראשון התקיים בהרכבו דאז בתאריך 17.3.2021, ועל פי הפרוטוקול עסק בעיקר בנושא מזונות הילד, אולם התקיים שיח מחוץ לפרוטוקול (כשלוש שעות, כהצהרת בא כוח האישה בדיון בתאריך 5.4.2021), ובסופו הועלתה טיוטה של הסכם גירושין שבה הוזכר לרוב עניין הילד ותשלום כתובה בסך של 20,000 ש"ח.

טז.בהחלטה באותו יום נכתב כי נקבע לצדדים מועד לדיון לתאריך 5.4.2021, על הצדדים להגיש את ההסכם מודפס, ואם יחפצו להתגרש באותו יום עליהם להביא עדים.

יז.לדיון זה הבעל הגיע באיחור, וניתנה בהיעדרו החלטה הנוגעת למזונות הילד.

יח.בתחילת חודש מאי 2021 הוסיפה האישה לבאי כוחה את הייצוג של טו"ר קלמן וטו"ר ליבוביץ, ובעקבות כך בתאריך 25.5.2021 הופסק ייצוגה על ידי עורך הדין מהסיוע המשפטי.

יט.דיון נוסף נקבע לתאריך 31.5.2021, ואף הוא לפי הפרוטוקול עסק במזונות הילד, אך מצוין בפרוטוקול שהתנהל שיח מחוץ לפרוטוקול, ובו עלה גם הסכם הגירושין המודפס, עם 'מקצה שיפורים' לאישה כהגדלת הסך נגד תביעת האישה וכתובתה שיעמוד על 25,000 ש"ח.

כ.בתאריך 13.6.2021 פתחה האישה תיק העברת – פסילת הרכב, ובית הדין נעתר לבקשה בתאריך 30.6.2021, ולו מפני מראית פני הצדק. בו ביום, בהוראת הראב"ד, הועבר הטיפול בתיק להרכב דנן.

כא.בתאריך 30.6.2021 ניתנה החלטה לתיאום מועדים לדיון ולתמצות הדברים הטעונים דיון והובהר למעלה מן הצורך שהחלפת הרכב אינה מבטלת החלטות הרכב קודם.

כב.דיון ראשון בהרכב דנן התקיים בתאריך 8.11.21, ובו פרק נכבד בעניין הגירושין.

כג.הצדדים התגרשו בתאריך 12.12.2021, כאשר מותירים את המשך ההליכים לאחר מכן.

כד.בתאריך 3.2.2022 התקיים דיון נוסף, ובין היתר להוכחות בעניין הכתובה.

עד כאן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן הכרעתנו.

טיעוני המערערת המרכזיים לעניין הכתובה

לטענת המערערת:

בית הדין שגה בקביעתו שהמערערת גירשה את המשיב מהבית שבבעלותה שלוש פעמים. לטענתה לא גירשה אותו, בית הדין שקיבל את טענת המשיב שהיא גירשה אותו – קיבל אותה ללא כל ראיה, ומשכך לא היא שגרמה את פירוק השיתוף אלא הוא עזב מעצמו ללא שנאלץ לעשות כן.

המערערת היא שיזמה פנייה לייעוץ זוגי, ובית הדין אף נעתר לבקשתה ומינה יועץ זוגי אלא שהמשיב לא טרח לשתף פעולה עימו אף שהיועץ היה מינוי של בית הדין שנעתר לבקשתו להחלפת יועץ. צורפה תכתובות של המערערת אל המשיב בעניין ייעוץ זוגי.

המשיב בחזקת חיוב כתובה; המערערת לא מרדה וגם אם נאמר שעשתה מעשה מרד הרי שלא היו הכרזות והתראות ההכרחיות, כפי שנפסק בהלכה, כדי שבית הדין יפסוק שדינה כמורדת המפסידה זכות הכתובה; המערערת היא אישה חולה, מה שגרם לה להתמוטט בגין התנהגות המשיב כלפיה; המשיב הוחזק כפרן לאחר שנתפס בזיוף מסמכים.

שגה בית הדין כשהחיל על הצדדים את דינו של רבנו ירוחם, שכן המערערת התחננה לשלום בית ואילו המשיב התנגד. אמירות המערערת בשעת כעס שהיא רוצה להתגרש שאליהן ייחס בית הדין את נימוקיו אינן ראיה נכונה שכן על פי הגמרא (יבמות קטז, א) גם אישה המבקשת להתגרש בשעת כעסה אין לה דין מורדת שכן אין אדם נתפס בשעת צער.

שגה בית הדין שעה שהתעלם מהתנהגותו של המשיב כלפיה וכלפי בנה ועזיבתו את הבית שהן אלו שגרמו למערערת להתגרש. שגה בית הדין שבחר להתעלם מטענת המערערת שהמשיב בגד בה עם אישה זרה אף שאחר הגירושין המשיב חי עימה.

לסיכום עותרת המערערת לביטול פסק הדין ולחיוב המשיב במלוא סכום הכתובה בסך 52,000 ש"ח.

טיעוני המערערת באשר לעילות הפסד מזונות שקבע בית הדין

לטענת המערערת שגה בית דין שהתעלם מסעיף מפורש, סעיף 6.4, בהסכם הממון שנחתם בין הצדדים שבו התחייב המשיב לשלם סך 4,000 ש"ח לחודש בעבור הוצאות הבית שבו הוא חי – בית שבבעלותה, וכי התחייבות זו הייתה ללא תלות בתנאי חיוב מזונות שבהלכה.

תגובות מרכזיות של המשיב לעניין הכתובה

המשיב מכחיש את טענות המערערת כי הוא גרם לגירושין.

לטענתו:

המערערת סילקה אותו מהבית הרשום על שמה שלוש פעמים בטענות שאין בהם ממש והיא אף הודתה בכך בבקשתה להתגרש מיום כ"ט במרחשוון התשפ"א (16.11.2020). המערערת איימה על המשיב במזלג והגישה כנגדו צו הרחקה.

לטענתו:

אין צורך בהתראות והכרזות במקרה כה חמור שבו המערערת מפרקת את שלום הבית במו ידיה.

המערערת שלחה לו קובץ הסכם ממון ואיימה שאם לא יחתום היא 'תתהפך עליו' ועוד איומים. צוינו תכתובות שהמערערת כתבה למשיב ובהן איומים כלפיו ומנגד תכתובות של אהבה שכתב לה המשיב, הללו צורפו בנספחים לכתב התשובה.

הצדדים חיו יחד חודשים מספר בלבד, ובהם שילם המשיב את כל החובות על פי ההסכם וההלכה. המשיב מציין לפסקי דין.

עוד טוען שהמערערת סבלה מהתפרצויות זעם והייתה בטיפול פסיכיאטרי. מצרף מסמכים רפואיים המצביעים על מצבה הנפשי.

תגובות המשיב באשר לערעור בעניין מזונותיה של המערערת

המשיב מצטט מפסקי דין שכאשר האישה מפסידה כתובה מפסידה גם מזונות. עוד טוען שהיא הסתירה את הכנסותיה מבית הדין.

עוד טוען שסעיף 6 של ההסכם מדבר על חיוביו כאשר הצדדים גרים יחד ולא כאשר המערערת 'זורקת אותו מהבית'.

לסיכום דורש המשיב לדחות את הערעור על הסף.

הכרעת בית הדין

לאחר שבית הדין שמע את טענות ומענות הצדדים ועיין בחומר שבתיקי בית הדין האזורי על שני הרכביו, כתבי תביעה, הגנה, פרוטוקולי והחלטות בית הדין האזורי, סיכומי הצדדים, כתב הערעור וכתב התשובה על נספחיהם עמדת בית הדין שיש לדחות את הערעור ולקבל את הסכמת המשיב לשלם למערערת סך 17,000 ש"ח כפשרה בתביעתה לכתובה על פי המלצת בית הדין.

נימוקינו

זכינו ומלאכתנו נעשתה על ידי בית הדין האזורי שפרש כשמלה את הנתונים העובדתיים הרלוונטיים, ניתח אותם בפרוטרוט והגיע למסקנה חד־משמעית שאין המערערת זכאית לכתובה ולמזונות מעיקר הדין על בסיס נימוקים הלכתיים.

נצטט מנימוקי פסק הדין (ההדגשות לא במקור ונועדו כדי לסמן היכן נמצאות התשובות לטיעוני המערערת):

דיון והכרעה

כבר הבאנו בכמה פסקי דין שבבואנו לדון על חיוב הכתובה אנו צריכים לעמוד ממי יצאו הגירושין. חלק מהם פורסמו.

אחר שעברנו על כל כתבי בית הדין החל מכתבי התביעה, כתבי ההגנה, כלל הפרוטוקולים והחלטות בית הדין מהרכב קודם ומהרכב דנן, עולה הרושם כי אומנם האיש פתח תביעת גירושין, אך הגירושין יצאו מהאישה.

נבהיר: לגרש את הבעל מהבית שלוש פעמים על ויכוחים של מה בכך ולומר שעושה כן כדי לגרות אותו שילך לטיפול וייעוץ זוגי – זה דבר שאינו מקובל, ובוודאי לגבי בעל שמרגיש 'אורח' בבית האישה, ואומנם התחייב בהסכם הממון לשלם על כך תשלום חודשי, אך אם פעמיים ושלוש מסלקים אותו מהבית – החלטתו הנחרצת להתגרש הבאה מכך היא מתקבלת על הדעת.

נצטט מפרוטוקול הדיון מתאריך 14.9.2020 בתיק מזונות אישה:

(שורה 11) ב"כ האיש: [...] המדובר בנישואין קצרים שהינם על הנייר בלבד. נישאו בינואר 20 מאז סילקה שלוש פעמים את הבעל מהבית. פעם אחת לאחר ההסכם הממון. פעם אחת בפברואר 20, בא כוח האישה מסתיר מבית הדין עובדה מהותית לפיה בא כוח האישה התקשר לבעל ואמר לו שהאישה רוצה להתגרש. במידת הצורך אנחנו נוכיח את חתימת הזמן של השיחה בין בא כוח האישה לבעל, בשיחה זו שב והדגיש בא כוח האישה את רצון האישה להתגרש. גם בישיבת המהו"ת אנחנו מוכנים לוותר על החיסיון חזרה האישה על רצונה להתגרש, ב־30.5 היא שוב סילקה את הבעל. כאשר הודיעה לבעל שהיא רוצה להתגרש ואינה רוצה בו עוד.

(שורה 28) ב"כ האיש: [...] פעמיים סילקה אותו לאחר שהייתה בהריון. העובדה שהיא בהריון לא מנעה ממנה לסלק אותו. יש שיחת טלפון שבא כוח האישה אמר לו היא רוצה להתגרש גם ביחידת הסיוע זה מה שהיא אמרה, באופן טקטי היא אומרת שרוצה שלום בית.

(שורות 82–101) האיש: אני אסביר את הנסיבות את הצד שלי, אני אקריא את ההודעה שנכתבה ב־28.2 אחרי סילקה אותי מהבית בפעם השנייה. יש לה סוג של מנהג איך שזה לא נעשה לפי רצונה היא אומרת קח תדברים וצא החוצה. "אני בתקווה שחשבת על דרך לסיים את הקשר במכובד בלי שאף אחד יפגע בוא ניגש לרבנות בהסכם בלי לממן עו"ד אנחנו אנשים מבוגרים", "מה התנאי שלך לחופש שלי תן לי להיות מאושרת אתה סתם תשלם מזונות אישה כל יום שעובר לרעתך" אני הסכמתי לשחרר אותה ואפילו לשלם לה 10,000 ש"ח ואפילו עורכת הדין שלי עם התיק של גרושתי שהיא לקוחה שלה שדיברה איתה וניסתה לגשר ביננו ואני הצעתי לה שאחרי שהאישה ביקשה גירושין והכינה הסכם גירושין ב־27.2 והאדון התקשר [ש'] ויש לי כאן שיחה נכנסת. היא הכינה הסכם גירושין. היא כותבת לי "שחרר אותי מהנישואין המקוללים האלה".

בית הדין: אני רואה הסכם גירושין מי הכין?

האיש: הגברת.

האישה: איתך ביחד.

האיש: לא יודע מי הקליד היא מסרה לי את זה.

האישה: הוא אמר לי "תכיני לי סקיצה ותשלחי לי ואאשר" וארבע פעמים הוא הלך ומחק שם דברים אבל זה היה מטרה שהוא יבין שיש פה משהו ויתעשת.

בית הדין: זה הכול היה לגרות אותו בשביל שלום בית ?

האישה: כן והיה שלום בית.

האיש: האישה סילקה אותי שלוש פעמים מהבית , ככה שלום בית לא יהיה מעולם. בקצב כזה מסחרר, התברר לי שגם עם הגרוש שלה היה אותו סגנון, הוא ישב בכלא אחרי חודש מהנישואין כארבעים יום. היא איימה עליי שאם לא אצא היא תזמין משטרה ואם לא אצא תוציא צו הרחקה.

עד כאן.

מה גם שלפי ההודעות שצורפו בתיק הרי שהאישה הכינה כמה טיוטות להסכם גירושין, וכביכול מתחננת אליו שיחתום עליהם, "חבל לך לשלם מזונות אישה", "בוא נסיים זאת מהר", ועל הכול הגדילה לעשות בכותבה "לבית אתה לא חוזר", הרי שיש כאן רצון ברור של האישה לגירושין, מעבר לדחיפת הבעל לכך.

מעבר לאמור, כפי שהוכח ונמצא בתיק הגירושין, בתאריך 17.3.2021 בסיוע בית הדין הצדדים הגיעו להסכמה להתגרש, ואף ערכו על ידו טיוטת הסכם, ובהחלטה נכתב שיש להגיש לדיון שלאחריו את ההסכם מודפס, ואלמלא איחר הבעל ליום הדיון ההוא, אפשר שהתיק על מורכבותו היה כלא היה.

גם לאחר שהועבר התיק להרכב דנן, נכתב בהחלטתנו מתאריך 13.7.2021, כדלקמן:

לעניין הגירושין קבוע דיון, וטרם נשמעו עילות התביעה.

עם זאת, מעיון בכתבי הטענות וכן בפרוטוקולים מההרכב הקודם נראה כי השאלה אינה האם להתגרש אלא באלו תנאים, ועל כן מומלץ לנצל את פרק הזמן עד לדיון לשם השלמת המשא־ומתן.

הרי שהתרשמותנו הייתה שהנדון הוא תנאי הגירושין ולא עצם הגירושין.

אלא מאי? כאמור, האישה, בתחילת חודש מאי 2021, כשנה לאחר סילוק ועזיבת האיש את הבית, שוב החליפה ייצוג משפטי, ואכן עולה כי המנגינה של האישה השתנתה, והיא חפצה בשלום בית, לא מעוניינת להיות גרושה, הייתה כבר ארבע־עשרה שנה גרושה ולא רוצה לשוב לשם, ועוד אמירות שכאלה, שמוכח שהן מהשפה ולחוץ לנוכח העובדות הנ"ל. אפילו תיק לשלום בית לא טרחה לפתוח, אלא מייד לאחר תום הליכים בתיק המהו"ת פתחה תיק סעד דחוף למזונות זמניים בסכום לא מבוטל.

ואכן, בדיון הראשון שהתקיים בתאריך 8.11.2021, האישה טענה שהיא לא רוצה להתגרש. לשאלת בית הדין מה היא רוצה, ענתה [...] (שורות 5–7 לפרוטוקול):

האישה: אני לא רוצה להתגרש. נלך לטיפול זוגי ונשקם את הזוגיות. אני רוצה שנגדל את הילד הזה יחד. הייתי גרושה ארבע־עשרה שנה. אני לא רוצה להתגרש בשנית. אין כאן מקום לגירושין. לא אהיה גרושה פעם שנייה.

ניכר שמטרתה אינה לשם הקשר הזוגי האישי אלא למען גידול הילד יחד (שבגינו נסובו הרבה הליכים בין הצדדים, ואינו קשור לכאן).

ואילו כאשר נשאל הבעל מדוע הוא מעוניין להתגרש, השיב (שורות 31–58 לפרוטוקול):

האיש: היא ביקשה גירושין [...] אצל שנינו אלו נישואין שניים. היא סילקה אותי מהבית שלוש פעמים. גלגלה אותי מהמדרגות עם כל החפצים שלי. יש לי הודעות שתומכות בגרסתי. היא סכסכה ביני לבין ילדיי. בגללה הם לא בקשר איתי.

בית הדין: על איזה רקע היא זרקה אותך. מה קדם לאירוע הזריקה?

האיש: כל פעם שניסינו לדבר זה לא הצליח. הייתה כמעט אלימות פיזית.

בית הדין: מה הכוונה כמעט אלימות?

האיש: היא ניסתה להכניס לי מזלג. בסמוך לחג שבועות זה קרה שוב. היא ביקשה שאעזוב את הבית.

בית הדין: פנית למשטרה?

האיש: לא. לא רציתי להחמיר את המצב. אני מקריא הודעה מתאריך 1.3.2020 [...] יש תאריכים מסודרים. מקריא הודעות מהם עולה כי האישה רוצה להתגרש [...]

בית הדין: איזה אירוע קדם להודעות הללו?

האיש: היו בינינו ויכוחים. זה היה לאחר שהיא סילקה אותי מהבית.

בית הדין: על איזה רקע היא סילקה אותך מהבית?

האיש: רצתה שאמלא לה בקשות מוזרות. אמרה לי שהילדים מפריעים. הילדים אמרו שהיא 'מלכלכת' עלי. זו שיטה שהיא נקטה בה. הילדים הזמינו אותי לשיחה ואמרו לי שיש התכתבויות בינה לילדי שהיא מבקשת להתגרש.

בית הדין: לא עשית שום דבר רע?

האיש: היא טוענת שזה רע. הצד שני טוען שהחלטתי לעזוב את הבית. מתאריך 30.5.2020 אני לא בבית.

בית הדין: מאז פנתה אליך. ביקשה ממך לנסות 'שלום בית'?

האיש: כן. אמרה: "בוא ננסה". בשום אופן לא הסכמתי להיפגש איתה. היא פוגעת בי בלי סוף. אומרת עליי מילים קשות. 'נצלן'. 'קוקסינל'. טענה שגזלתי אותה. אמרה שלא הענקתי לה רגשות. אני לא אמרתי לה שום דבר שפוגע בה. כיבדתי את ילדיה.

בית הדין: ההודעות שהקראת בפני בית הדין נכתבו כשהיית מחוץ לבית?

האיש: כן. שבועיים לאחר הנישואין היא סילקה אותי מהבית בפעם הראשונה. לאחר מכן היה ניסיון לשוב וחזרתי לחודשיים, אך זה לא היה באמת 'שלום בית'. היא ביקשה ממני גט. הדפיסה 'הסכם גירושין'. לאחר מכן סילקה אותי שוב. מאז לא חזרתי לבית.

בית הדין: הייתם בייעוץ זוגי?

האיש: לא. לאחר סילוקי מהבית, אני מואס בה. מבחינתי אין שום סיכוי לפנות ליעוץ.

עד כאן.

נזכיר שהדיון מתקיים לאחר למעלה משבעה עשר חודשי פירוד, ואומנם האישה החלה לטעון שלום בית, אך מהתרשמותנו היא כבר פספסה את הרכבת, ואף כשנשאל האיש אם האישה פנתה אליו לבקש לנסות שלום בית, טען האיש כי אכן אמרה בוא ננסה, אך הוא בשום פנים ואופן לא הסכים לנוכח היעלבותו ממנה, וגם עתה משיב, שהוא מואס בה אחר סילוקו מהבית, ואין שום סיכוי לפנות לייעוץ.

מאידך גיסא, טענה האישה בין היתר שהבעל מקבל הודעות מאתרי היכרויות, ושאמר לה שזה עדיין שולח לו משום שהיה רשום אליהם בעבר, ונשאלה על ידי בית הדין אם היא חושדת בו, השיבה (שורות 79–87 לפרוטוקול):

האישה: גם אם כן, זה לא מעניין אותי. אני נשואה. יש ילד קצת חולה. שידוכים של הילדים נהרסו כי שמעו שאני מתגרשת פעם שנייה. אם נלך לטיפול נפתור את זה.

בית הדין: מה אם יאמר המטפל הזוגי שאין סיכוי?

האישה: אין מצב כזה. אני לא מאמינה. אני והוא אוהבים. כל מה שאמר זה להוציא את עצמו [...] לא מעניין אותי הכסף שלו. הוא הוציא את אשתו הראשונה מהבית. היא הסית את הילדים שלו נגד האימא.

בית הדין: זה לא מובן לנו. את טוענת כלפיו דברים קשים. מנותק וכו', אומרת שאת לא יודעת מה הוא עושה שעות ברכב. אומרת שאהבתם. את לא מבינה שיש לו את הרצון שלו? את לא יכולה לומר בשמו שהוא רוצה אותך, למרות שהוא אומר הפוך. דבריך לא נשמעים כנים.

עולה מהדברים, שגם שלום בית אין כאן אלא דאגה לעתיד ילדיה מנישואין קודמים ודאגה לילד שהוא קצת חולה (בזמנו לפחות היה כך), ואכן בית הדין אמר מייד את דברו, שדבריה לא נשמעים כנים.

גם כאשר בית הדין פנה לבעל לנסות שלום בית, השיב (שורות 101–105 לפרוטוקול):

האיש: אין סיכוי. אין לזה שום סיכוי. זה בזבוז זמן.

בית הדין: אז למה חזרת לבית?

האיש: בגלל הילד.

בית הדין: גם כעת הילד ישנו.

האיש: ברגע שהיא זרקה אותי מהבית, הבנתי שגם הילד לא מעניין אותה.

עד כאן.

בהחלטתנו מתאריך 9.11.2021 נכתב:

לשם קבלת תמונה ברורה יותר עד לדיון, על הצדדים לפנות בתוך שבעה ימים למתן חוות דעת האם ניתן להשכין שלום בית ביניהם באמצעות ייעוץ.

עליהם לפנות לצורך כך אל הרב [י'] [...]

מבוקש מכבוד הרב להגיש לבית הדין חוות דעת בכתב בהקדם.

במאמר מוסגר נציין, כי בסיכומי האישה בעמ' 48 מובא מכתבו של הרב [י'] מתאריך ט' בתמוז תש"ף (1.7.2020), ובו הוא כותב שעקב ויכוח כספי האישה הוציאה את הבעל מהבית, ואילו במכתב השני שלו כחצי שנה לאחר מכן בתאריך ו' טבת תשפ"א (21.12.2020) המובא בסיכומים בסוף עמ' 50 הוא כותב שהבעל הכריח אותה לכתוב לו שיעזוב את הבית, ואכן מוזר שהוצרך לכתוב מכתב נוסף ללא שהתבקש מאיתנו, ועוד לשנות בו את הגרסה.

אלא שלבקשת האיש ניתנה החלטה בתאריך 14.11.2021 כדלקמן:

לאור טענת הבעל כי אין מדובר ביועץ מוסמך, ובעיקר לאור טענתו כי הוא ידיד של האישה (מבלי לקבוע כי הטענה נכונה), מוחלט לבטל את ההפניה הנ"ל, ולהפנות את הצדדים אל יועץ הנישואין מר [ר'].

ואכן התקבל מסמך מהיועץ כי הצדדים פנו אליו אלא שהבעל הסביר ליועץ שהוא איבד אמון ושלא תהיה היתכנות לבניית קשר של אמון בר־קיימא בין שניהם, כך שאין טעם לבחון זאת. תשובת היועץ הייתה שלא ניתן לחוות דעתו ללא מפגש פרונטלי.

גם בדיון השני, שהתקיים בתאריך 3.2.2022, שעסק בענייני הילד, ובחלקו אף לעניין הכתובה (מסוף עמ' 8 ואילך), התרשמנו שדברי אישה אינם כנים בלשון המעטה. לשאלת בא כוח האיש "כמה פעמים גירשת את הבעל מהבית?" השיבה "לא גירשתי אותו אף פעם" (שורות 255–256). הכחשתה הגורפת נסתרת מדבריה בפרוטוקול הדיון בתיק מזונות אישה מתאריך 14.9.2020 (שורות 53–55):

נכון שאמרתי לו לעזוב את הבית אבל זה היה מתוך מקום שהוא שבועות לא מדבר איתי נמצא איתי באותה מיטה לא נוגע בי. בפרידה הראשונה שעו"ד רייכמן טוען שסילקתי אותו, זה היה בדצמבר הוא התחיל להתווכח איתי לגבי מדד. לפני שנרשום את ההסכם ממון, זה בינינו. שחבר טוב של בעלי הדפיס לנו. אחרי שהוא התחיל לדבר איתי על מדד [...] כמו כן, כל התכתובות הנ"ל שהוצגו בפניה, האישה לא הכחישה אלא טענה שלל טענות, כגון, הבן אדם לא דיבר איתי שבועיים [...] שבוע וחצי לא מדבר איתי לא נוגע בי במיטה [...] (שורות 266–269), שיביא תאריך מתי כתבתי את זה, ומה קדם לכך שכתבתי לו כך. או שכתבה כך כדי להפחיד אותו (שורה 327).

לשאלת בית הדין איך אישה שרוצה לשלום בית אומרת דברים כאלה, השיבה: "המטרה לזעזע אותו, להחזיר אותו הביתה, והוא חזר לשלושה חודשים." (שורות 356–357)

לאחר שהוכיחו אותה על אמירתה שהוא לא יחזור לבית, למרות שהכחישה שהיא אמרה לו לעזוב את הבית, השיבה: "אמרתי לו 'לך לרב', לא גירוש, לצאת מהבית הכוונה עד שהוא הולך לרב, זה הכוונה." (שורות 360–362)

ואומנם האיש חזר לבית למשך כשלושה חודשים, אולם גם בתקופה זו נכתבו דברים קשים כנגדו. וכאשר זה נעשה בפעם שלישית (הפעם הראשונה עוד טרם נישואיהם בהיותם מתגוררים יחדיו), גם אם היה ניסיון לחזרה לשלום בית אחר סילוק הבעל בפעם השלישית, אין מנוס מלקבוע שהגירושין יצאו ממנה.

לנוכח האמור, כלל טענות האישה לחייב את הבעל בכתובה נשללות מאחר והאישה גרמה לגירושין במעשיה, וכפי שאמר הבעל שבעת סילוקו היא הייתה בהריון ואף על פי כן סילקה אותו, אין לה לבוא בטענה שהוא עזב אותה בעודה הרה.

תחנוני האישה לחזרה לשלום בית נעשו בעיקר אחרי החלטת האיש הנחרצת לנוכח סילוקו מהבית שלוש פעמים, ואף לשאלת בית הדין השיב בדיון שאין סיכוי לשלום בית. לכן כשפנה ליועץ בהוראת בית הדין הסביר ליועץ שאין סיכוי לשלום בית מבחינתו, ואף תשובת היועץ מורה כן, אלא שלא יכול היה לחוות דעה ללא מפגש פרונטלי.

טענת האישה שנזרקה לאנחות נשללת כאמור, ולא שייך לדבר על פיצויים שיגיעוה מחמת 'הענקה', 'בושת' ומנהג בתי הדין.

היה מן הראוי לפתוח על כל נושא שהטעמים הנ"ל, אך בנדון דידן אין צורך בכך, משום שבאישה שחפצה בגירושין והגירושין יצאו ממנה אין מקום לדון בטעמים הנ"ל לפיצוי גירושין.

נוסיף ונאמר: המקום לדון בחיוב פיצוי הוא רק באישה שבאמת רוצה בשלום בית, ומביאים אותה להתגרש בניגוד לרצונה האמיתי. במקרה זה אומנם הובטח לאישה לדון בתביעתה לאחר הגירושין, אך כפי שתואר לעיל, אין להגדיר את האישה כמי שרצתה שלום בית בכנות.

מטענות האיש לפוטרו מכתובה, כתב בין דבריו שהוזכר סך הכתובה בהסכם הממון ביחס למקרה של פטירה שכל צד יישאר עם מה שהיה לו טרם הנישואין, מלמד שסך 52,000 ש"ח שיתווסף לצד האישה מחמת הכתובה. אך לא מדבר שם בעניין גירושין, ובוודאי לא כאשר הגירושין יצאו ממנה.

מסקנה

לנוכח האמור, תביעת הכתובה נדחית.

עד כאן.

הדברים מדברים בעד עצמם ודבר שפתיים אך למותר.

התברר כי אכן המערערת אינה מסוג 'מורדת' שדברו עליה חז"ל שיש צורך ב'הכרזה' ו'התראות' כדי שבית הדין יפסוק שהיא 'מורדת'. במקרה דנן, המערערת שחיה חיים קצרים עם המשיב גירשה אותו בבושת פנים מן הבית שבבעלותה ובנוסף בקשה בתכתובות שכתבה לו להתגרש ממנו, לאישה כזו לא תקנו חז"ל 'הכרזות' ו'התראות' כי אין לה מעמד של 'מורדת' גרידא אלא של אישה שאינה מעוניינת בנישואין כלל, שכן היא מפקיעה מעצמה את הנישואין אל המשיב וכפי שבית הדין התרשם ללא סיבה הנראית לעין.

נוסיף ונדגיש: מדובר בבית בבעלות המערערת שהסכימה טרם הנישואין שהמשיב יגור בו עימה אך בתוך זמן קצר דרשה ממנו להסתלק. מה יכול לעשות המשיב במקרה זה שהבית אינו שלו? "לכבד את רצונה", מה גם שהמעשים הללו לוו בתכתובות עם מילים קשות מצד המערערת נגדו. לא ניתן מענה הולם מצידה לשאלות בית הדין לפשר המילים הקשות שהטיחה במשיב. לו היה מדובר בבית בבעלות שני הצדדים ייתכן שהייתה דרישה מהבעל שיתקומם כנגד סילוקה של האישה אותו מהבית המשותף ולדרוש ממנה הסברים ואולי לפנות לייעוץ, אבל במקרה דנן לא נותרה ברירה למשיב, וכמו שאמר במפורש במהלך הדיון לפנינו.

ומכאן מענה לטענת המערערת שביקשה שלום בית: זהו חוסר תום־לב מובהק לבקש שלום בית תוך סילוקו של המשיב מהבית שלה שלוש פעמים ללא כל סיבה מוצדקת הנראית לעין. כמו כן מכאן מענה לטענה שאין כאן את דינו של רבנו ירוחם העוסק כאשר שני הצדדים מורדים זה בזה: יש כאן מערערת שסילקה את המשיב מביתה כדי להתגרש תוך הטחת מילים קשות ביותר בתכתובות שכתבה לו, ולא המשיב מרד בה.

בטענת המערערת שאינה בקו הבריאות אומנם יש מקום לדיון, על כן סבר בית הדין שיש לפשר ולתת לה סכום מסוים, ואכן המשיב נענה להצעת בית הדין והסכים לשלם סך 17,000 ש"ח. אומנם ברור שהמשיב לא יכול היה לחיות עם המערערת בנסיבות שבהן היא סובלת מהפרעות נפשיות כמו שמצאנו בנספחים לכתב התשובה – מסמכים רפואיים המעידים על מצבה הנפשי.

באשר לערעור לעניין מזונותיה החל מיום הגשת תביעתה למזונות:

גם בערעור זה יפים הם נימוקי פסק בית הדין האזורי מושא הערעור שפרש את השמלה בפרוטרוט, ולא נותר אלא לצטט מנימוקיו הבנויים על נתונים עובדתיים שהונחו לפניו ועל שבעבר פסק כך בית הדין בהרכב אחר.

להלן ציטוט:

הטענות לחיוב הבעל במזונות הורכבו משני כיוונים:

האחד – סעיף 6.4 להסכם הממון שנכרת ואושר טרם נישואיהם, ובו התחייב הבעל לזון את אשתו כאשר היא לא תעבוד וכו'.

הרכב בית הדין הקודם שלל בזמנו את חיוב הבעל במזונות הנ"ל, תחילה מחמת שהוגשו כמזונות זמניים, כהחלטה המפורטת מתאריך 10.9.2020, וחזר על החלטתו לאחר הדיון שהתקיים בפניו בתאריך 14.9.2020 בהחלטה למחרת בתאריך 15.9.2020, וכתב:

לאחר העיון בעמדות הצדדים כפי שבאו בכתבי התביעה והתגובה ולאחר הדיון, בית הדין סבור כי לעת עתה אין מקום לפסיקת מזונות אישה.

ההחלטות הנ"ל הגיעו מחמת הכתוב בהסכם הממון בסעיף 6.4: "במקרה שהאישה לא תוכל או לא תרצה לעבוד או תהיה ללא עבודה ופרנסה האיש מתחייב לזון את אשתו."

הנדון היה אם לפרש זאת גם על תקופת הפירוד.

עם העברת התיקים להרכב דנן, ניתנה החלטה בתאריך 30.6.2021 ובה נכתב (בסעיף ג): "למעלה מן הצורך מובהר, כי החלפת ההרכב אינה מבטלת כל החלטה שניתנה על ידי ההרכב הקודם."

נוסיף כי גם הרכב דנן, בהתייחס לפרשנות ההסכם אם הוא חל גם בתקופת הפירוד או לא, החליט בתיק מזונות ילדים בתאריך 5.12.2021 כי האמור בהסכם אינו חל על תקופת הפירוד, כמשתמע מכלל סעיף 4.

והוא הדין לסעיף 6.4, שקדם לו סעיף 6.3 המדבר במקרה שח"ו מי מהצדדים יהיה נכה ולא יוכל לנהל נכסיו, ומימון הוצאותיו על ידי הצד הבריא בשיתוף מי מאחי הנכה. וזה בוודאי בתקופה של חיים משותפים, ולא בתקופה של פירוד, מה גם שסעיף 4.6 טומן בחובו התחייבות לזון את האישה גם כאשר לא תרצה לעבוד, שאינו סביר שמדבר על תקופת פירוד.

למעלה מן הצורך נבהיר על מה שהתחייב הבעל לתת לאישה סך של 4,000 ש"ח לחודש ועוד 1,000 ש"ח לחודש למטרות בילויים וכן 1,200 ש"ח לחודש במידה ומי מילדיו יעבור לדור בבית האישה, ואם יארח את ילדיו מנישואיו הקודמים בשבתות ובחופשות – יישא במחצית הקניות עבורם, ואכן בסעיף 5 אות ז:

שהאיש יפקיד לחשבון האישה סכום השווה לארבעת אלפים ש"ח (צמוד למדד) עבור מימון הוצאותיו האישיות במגוריו בבית, עד העשירי לכל חודש.

עוד נכתב:

סך הנ"ל כולל זכות שהייתו בביתה וכולל ארנונה מים גז וועד הבית, לא כולל הוצאות חשמל שישולמו 'חצי חצי' על ידי שני הצדדים. וזה לא כולל נופשים ובילוים משותפים וכל צד מתחייב לתת בכל חודש לקופת הבילויים 1,000 ש"ח כל חודש, הקופה תהא בבית.

וכן בסעיף ח' נכתב:

עוד סוכם כי במידה והאיש מארח בביתם את ילדיו מגרושתו בשבתות ובחופשות יישא בנוסף במחצית מהוצאות הקניות מחשבונו האישי, מעבר למה שסוכם לעיל.

הדברים ברורים שתשלום 4,000 ש"ח זה להוצאותיו במגוריו בבית, ולא בתקופת הפירוד שכאמור נעשה מחמת שהוציאה אותו מהבית. וכן לגבי הילדים חיובו כאשר הוא מארח אותם בביתה, אך לא כאשר אינו בבית ובוודאי כאשר מחמת שהאישה הוציאה אותו מהבית כאמור בפס"ד של הכתובה, שאינו חייב בסך הנ"ל.

הכיוון האחר לחייב את הבעל במזונות האישה הוא מחמת חיובו בכתובה לפרנס ולזון את אשתו. אלא שלפי מה שהעלינו בס"ד לפטור את האב מחיוב הכתובה, כאמור בפסק דין בתיק הכתובה, הוא הדין והוא הטעם לפוטרו גם ממזונותיה, לאחר סילוקו מהבית.

עד כאן.

ושוב: פירוט העובדות ופרשנות בית הדין נכונים למעיין בהם.

יש לצרף לנימוקים הללו את הכלל ההלכתי שנפסק בטור ובשולחן ערוך (חושן משפט סימן מב) "יד בעל השטר על התחתונה", שכאשר יש ספק בפרשנות – פוסקים לפי הפרשנות של המוחזק, ובמקרה זה הוא המשיב. אולם גם ללא נימוק זה ברור לכל בר־דעת שאין היתכנות שהמשיב יתחייב לשלם למערערת בהסכם טרם הנישואין מזונות בסכום של 4,000 ש"ח לחודש כאשר היא מסלקת אותו מביתה, וברור שכל כוונת הצדדים הייתה שבתמורה להכנסת המערערת את המשיב לביתה ומאחר וילדיו מנישואין ראשונים היו באים לגור שם – הוא ישתתף עימה בהוצאות הבית. הא ותו לא מידי, והמשכיל יבין וד"ל.

למרות האמור, בית הדין לא שוכנע שהמערערת פעלה בחוסר תום־לב מובהק שניתן להגדיר בשלו את הערעור 'ערעור סרק'. היא מבחינתה, שאינה בקיאה ברזי ההלכה, הבינה שיש כאן צדדים הלכתיים כפי טיעוניה. לכן לא נפסוק כאן חיוב בהוצאות משפט וזאת כאמור בהתאם לכללי ההלכה שנפסקו בשולחן ערוך (חושן משפט סימן יד סעיף ה) ובנושאי כליו (שם).

לאור האמור פוסק בית הדין:

שני הערעורים נדחית בהיעדר תשתית עובדתית וראייתית להתערב בנימוקי פסקי הדין המבוססים על אדני ההלכה וההיגיון.

על המשיב לשלם למערערת סך 17,000 ש"ח כפשרה בתביעת הכתובה וזאת תוך ששים יום. אין צו להוצאות ועל המזכירות להשיב את כספי הערבות למערערת בהתאם לנהלים. בית הדין מורה על סגירת התיק.

ניתן לפרסם פסק דין זה בהשמטת שמות ומספרי זהות.

ניתן ביום כ"ט בשבט התשפ"ה (27.2.2025).

הרב דוד יוסף – נשיאהרב מימון נהריהרב מאיר פרימן

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה