האישה טענה שרצתה רק "לזעזע" את בעלה אך לא להיפרד, והוא זה שהגיש את תביעת הגירושים. את הדיינים זה לא שכנע: "הגירושים יצאו ממנה"
גבר שתבע גירושים מאשתו, אשר סילקה אותו מהבית לא פחות משלוש פעמים, לא ישלם לה כתובה מלאה - כך נקבע לאחרונה בבית הדין הגדול בירושלים. הרבנים דוד יוסף (נשיא), מימון נהרי ומאיר פרימן אישרו את מסקנת האזורי לפיה האשמה האמיתית בגירושים היא האישה, ועל כן הפסידה כתובתה. לצד זאת, ומשהבעל הסכים לכך, נקבע שהוא ישלם לה כשליש מהכתובה כ"פשרה".
המערערת והמשיב התחתנו בינואר 2020. לשניהם היו אלה נישואים שניים. הם גרו בבית בבעלות האישה והביאו לעולם ילד, כיום בן 4.5. בשלב מסוים התגלע ביניהם משבר, והאישה סילקה את הבעל מהבית. הדבר קרה לא פעם אחת ולא פעמיים, אלא שלוש פעמים שונות.
לבעל, שנמאס לצאת ולבוא על-פי גחמות אשתו, הגיעו מים עד נפש. הוא הגיש תביעת גירושים שנתקלה בבקשת כתובה מצד האישה, בסך 52,000 שקל. בדצמבר 2021, אחרי פחות משתי שנות נישואים, התגרשו הצדדים רשמית.
ביולי אשתקד דחה בית הדין הרבני בתל אביב את תביעת הכתובה. בפסק הדין נקבע כי הגם שתביעת הגירושים הוגשה על-ידי הבעל, האשמה האמיתית בפרידה היא האישה. האחרונה התגוננה בטענה שאמרה לבעלה להסתלק לא מפני שרצתה להיפרד ממנו, אלא כדי "לזעזע" אותו אחרי שבמשך שבועות הוא "נמצא איתי באותה מיטה ולא נוגע בי", אך את בית הדין זה לא שכנע.
בערעור שהגישה האישה לבית הדין הגדול, היא טענה שלמעשה היא לא גירשה את בעלה לשעבר מהבית אלא הוא עזב מיוזמתו, ועל כן הוא האשם בגירושים וחייב לשלם לה כתובה.
מנגד טען הבעל שגרושתו משקרת, וכי היא "גלגלה אותי מהמדרגות עם חפציי" שלוש פעמים. האיש הוסיף כי במהלך הקשר אשתו לשעבר איימה עליו במזלג ואף הדביקה לו כינויי גנאי, כמו "נצלן" ו"קוקסינל".
אמירות ברורות מצדה
דייני הערעור קבעו פה אחד שאין מקום להתערב במסקנת בית הדין האזורי שלפיה האישה אשמה בגירושים ולכן היא לא זכאית לכתובה.
"במקרה דנן, המערערת שחיה חיים קצרים עם המשיב גירשה אותו בבושת פנים מן הבית שבבעלותה ובנוסף ביקשה בתכתובות שכתבה לו להתגרש ממנו", נימקו הדיינים את החלטתם. על אותן תכתובות פורט בפסק הדין האזורי, ועלה מהן רצון ברור של האישה להתגרש.
כך למשל, במהלך בירור התיק עלה שהאישה הספיקה להכין, בזמן אמת, כמה טיוטות להסכם גירושים, תוך שהיא מתחננת בפני בעלה דאז שיחתום עליהן. "חבל לך לשלם מזונות אישה, בוא נסיים זאת מהר", כתבה לו בזמנו, כאשר השיא הגיע בהודעתה המפורשת: "לבית אתה לא חוזר". לעמדת בית הדין האזורי, אותה קיבלו דייני הערעור, "יש כאן רצון ברור של האישה לגירושים, מעבר לדחיפת הבעל לכך".
בתוך כך הדגישו הדיינים שמדובר בבית בבעלות האישה ומשכך לבעל, כשהתבקש להסתלק משם, לא הייתה ברירה אלא לארוז חפצים ולצאת. ברוח זו נקבע שבקשת האישה המאוחרת לשלום בית נגועה בחוסר תום לב מובהק, שכן היא הועלתה בד בבד לסילוק הבעל מהבית שלוש פעמים לסירוגין, ללא סיבה מוצדקת הנראית לעין.
לצד זאת, כמעין פשרה לה הסכים הבעל, קבעו הדיינים לבסוף שלמרות דחיית הערעור ישולם לאישה כשליש מכתובתה, בסך 17,000 שקל.
- ב"כ המערערת: טו"ר משה ליבוביץ
- ב"כ המשיב: טו"ר יואל בן שושן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.