- עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (סגן הנשיא כב' השופטת שושנה ברגר) מיום 7.6.16, בתמ"ש 43298-03-15, במסגרתה קבעה משמורת זמנית משותפת של המבקשת והמשיב על בנותיהם הקטינות (תאומות).
רקע והחלטת השופטת קמא
- המבקשת והמשיב הם הורים של הקטינות. הם מעולם לא נישאו.
- הקטינות הוצאו מרשות הוריהן ומשמורתם בהליך נזקקות, על רקע חוסר תפקוד הורי, כשברקע התמכרות המשיב לסמים. הקטינות והועברו למשפחת אומנה לאחר תקופת מה בבית ***.
- לבני הזוג תלונות הדדיות שונות זה נגד זו.
- ביום 22.3.15 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט קמא, במסגרתה ביקש לקבל משמורת על הקטינות, שתועבר אליו ממשפחת האומנה.
- המבקשת הגישה כתב הגנה, במסגרתו טענה כי מסוגלותו של המשיב לוקה בחסר, והיא היחידה המתאימה להיות האם המשמורנית של הקטינות, תוך כיבוד זכויותיו של המשיב לזמני שהות עם הקטינות.
- ביום 15.5.16 התקיים דיון במעמד הצדדים, ב"כ היועמ"ש, עו"ס לחוק הנוער, עו"ס לסדרי דין והאפוטרופוס לדין של הקטינות (ששוחרר מתפקידו באותה ישיבה).
בישיבה זו ציינה העו"ס לסדרי דין כי המטרה היא להחזיר את הקטינות לקהילה, ולשם כך אף נבדקה מסוגלותם ההורית, אך נותר לבדוק את סוגיית המשמורת על הקטינות.
- לאחר שמיעת הצדדים, ולאחר שהונחו בפניה תסקירי עו"ס לסדרי דין, נתנה השופטת קמא החלטה נשואה הבקשה, בה ציינה כדלקמן:
"בהמשך לדיון שהתקיים בפני ביום 15/05/16, לאחר ששקלתי שנית טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, נוכח התסקיר שהוגש לבית המשפט ביום 11/05/16, אין ביכולתי בשלב זה להעדיף הורה אחד על פני האחר לעניין קביעת משמורתן הזמנית של הקטינות אצל מי מההורים באופן שתיקבע בהחלטה שיפוטית זהות הבית העיקרי של הקטינות. אי לכך, בשלב זה, הנני מורה כי הקטינות תהיינה במשמורתם הזמנית המשותפת של שני ההורים.
עם חזרת הקטינות ממשפחת האומנה לקהילה, מתבקשת עו"ס לסדרי דין להגיש לבית המשפט המלצה לעניין חלוקת זמני שהותן של הקטינות אצל כל אחד מההורים, זאת תוך 30 יום.
עו"ס לסדרי דין מוסמכת בזאת להמשיך וללוות את הקטינות ולעקוב אחר מצבן וניתנות לה סמכויות לקבוע בכל עניין דחוף הנוגע לקטינות, לרבות לעניין זמני שהותן אצל כל אחד מההורים.
עו"ס לסדרי דין תגיש לבית המשפט תסקיר משלים בעניינן של הקטינות תוך 90 יום, במסגרתו תינתנה המלצות לעניין משמורת הקטינות וחלוקת זמני שהותן אצל ההורים. תגובות הצדדים לתסקיר יוגשו תוך 30 יום לאחר מכן.
בשלב זה, אני קובעת את התיק לתזכורת פנימית לצורך עיון בתסקיר המשלים ובתגובות הצדדים ליום 15/10/16".
תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
- סבורה המבקשת כי השופטת קמא טעתה בהחלטה בנקודות הבאות:
א. כשקבעה משמורת משותפת, ולו זמנית, בנימוק כי אין ביכולתה להעדיף בשלב זה הורה אחד על-פני משנהו.
סבורה המבקשת כי מדובר בקביעה מתחמקת ולא מנומקת שאין לקבלה.
מצופה מביהמ"ש להכריע, ולו באופן זמני, מי ההורה הטוב יותר לקטינות, במיוחד לנוכח גילן, תוך התחשבות בטובת הקטינות (כאשר המבקשת סבורה כי המשמורת על הקטינות צריכה להינתן לה).
ב. במסגרת הליך הנזקקות המתנהל בין הצדדים בבית משפט לנוער עברו הצדדים בדיקת מסוגלות הורית אצל דר' דוד יגיל.
כל צד קיבל את סיכום האבחון של הצד השני וזאת עפ"י החלטת בימ"ש לנוער שם מתנהל בהליך הנזקקות (החלטת כב' השופטת עדנה בן לוי מיום 19.4.16).
על כך יצא חוצץ ב"כ המבקשת בישיבת בימ"ש קמא, וביקש לקבל את מלוא הדו"ח על אודות המשיב טרם הכרעה בשאלת המשמורת, אך בית המשפט קמא לא הכריע בבקשתו.
לכן סבורה המבקשת, וכך טוענת בבקשתה, היה על בית המשפט קמא להכריע בדבר חשיפת כל פרטי חוות הדעת ביחס למסוגלות ההורית של המשיב טרם הכרעה בשאלת המשמורת, ולו אף זמנית.
תמצית טענות המשיב בתשובתו
- ביקשתי, וקיבלתי, את תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, ותמציתה כדלקמן:
א. יש לדחות הבקשה על הסף בשל אי צירוף צדדים רלוונטיים, שהיו צד להליך קמא, והם: היועמ"ש ושירותי הרווחה.
ב. בית המשפט קמא היה מנוע מלהורות על גילוי חוות דעתו של דר' יגיל על אודות המשיב, כיוון שהמבקשת לא פעלה עפ"י הוראות תקנה 114 לתקסד"א. לכן לביהמ"ש לא היה סמכות להורות על המצאת מסמך, ולבטח לא מסמך המוגן לפי חוק זכויות החולה, כאמור תקנה 120 לתקסד"א.
ג. בכל מקרה עומדת למשיב טענת חסיון על מלוא הדו"ח מכח תקנה 119 לתקסד"א.
ד. לא הוגשה כלל תביעת משמורת ע"י המבקשת, ורק במסגרת כתב ההגנה לתביעת המשמורת שהגיש המשיב "נזכרה" לבקש משמורת על הקטינות.
ה. אין מקום להתערבות בהחלטת השופטת קמא שכן טרם סיימה את מלאכתה בענין משמורת הקטינות, וניתנה רק החלטה זמנית בנדון.
דיון בבית משפט לנוער ביום 10.7.16
- לאחר מתן החלטת בית המשפט קמא נשוא רמ"ש זה, התקיים דיון בתיק הנזקקות של הקטינות בבית משפט לנוער בחיפה (כב' השופטת עדנה בן לוי, תיק תנ"ז 39305-12-11) ביום 10.7.16.
שם ציינה העו"ס לחוק נוער, הגב' מסינגר, כי המבקשת דנן מתנגדת למשמורת משותפת, וכי היא מבקשת משמורת בלעדית או המשך שהיית הקטינות באומנה, ושללה כל הסדר שהוא עם המשיב בנדון. לכן ביקשה להשאיר את המצב על-כנו, והארכת צו המשמורת לגבי הקטינות עד שנה הבאה (עמ' 26 לפרו' שו' 16-26).
- המבקשת גם ציינה באותה ישיבה כי המשמורת המשותפת שקולה ל"חלוקת איברים", ובעיניה זה נורא. היא לא מוכנה בימי המשמורת של המשיב להעביר לו את הקטינות, ולא רוצה קשר איתו. בעיניה הוא מחוק. היא מפחדת ממנו (עמ' 29 לפרו' שו' 24-32).
- לאחר שמיעת הצדדים החליטה כב' השופטת בן לוי בתיק הנזקקות כדלקמן:
א. צו המשמורת לקטינות שריר וקיים.
ב. המגמה העולה היא של מלחמה בין הורי הקטינות.
ג. בנסיבות אלה, ועד אשר לא תושג הסכמה בין ההורים ותגובש תוכנית טיפול לקטינות בקהילה, אין כל טעם לדון השבת הקטינות להוריהן.
תסקיר משלים שהוגש לבימ"ש קמא ביום 10.7.16
- תסקיר משלים מטעם עו"ס לסדרי דין מיום 7.7.16 הוגש לבית משפט קמא ביום 10.7.16.
ממצאיי התסקיר כדלקמן:
א. מדו"ח המטפל של המבקשת מיום 9.6.16 עולה כי חלה רגרסיה במצבה הנפשי של המבקשת והיא לא מגיעה לטיפולים. ההתרשמות של המטפל היא שהמבקשת זנחה האפשרות לקיים דיאלוג תוך הבנת הצורך בגמישות ופשרות.
ב. על אף שהמשיב (האב) ערוך לקבל הבנות ומעונין בגידולן במשותף עם המבקשת (האם), האחרונה סוערת ועסוקה במאבק באב, אינה משתפת פעולה עם גורמי הטיפול ועם העו"ס לסדרי דין.
ג. במצב דברים זה קיים סיכון גבוה כי הקטינות תהיינה מעורבות בסכסוך וחשופות לאלימות מכל סוג.
דיון והכרעה
- לאחר עיון בבקשה, בתשובה, בפרוטוקול הדיון בבימ"ש לנוער (בתיק הנזקקות) מיום 10.7.16, החלטת השופטת שם מאותו יום והתסקיר המשלים מיום 10.7.16, החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבלו במובן של ביטול החלטת השופטת קמא נשוא הערעור (בו הורתה על משמורת זמנית משותפת של הצדדים), והחזרת הסוגיה לבימ"ש קמא שיכריע מי מבין ההורים יהיה ההורה המשמורן.
- טרם שאפרט את נימוקיי, אסיר מהדרך מספר טענות שהעלה המשיב בתשובתו.
- באשר לטענה שלא צורפו כל הצדדים הנדרשים – אכן ראוי היה, כיוון שמדובר בקטינות נזקקות שיצורפו כל הצדדים להליך קמא, אך את עמדתה של העו"ס לסדרי דין, קיבלתי למעשה מהתסקיר המשלים מיום 10.7.16. כך גם את עמדתה של העו"ס לחוק הנוער שהובאה במסגרת הדיון בתיק הנזקקות מיום 10.7.16 כמוזכר לעיל.
בכל אופן סוגיית המשמורת המשותפת נוגעת בעיקר למבקשת ולמשיב, ותמונת מצב העניינים ביניהם, הרלוונטית לאפשרות קביעתה של משמורת משותפת המשליכה על טובת הקטינות, עלתה בפניי בבירור מן הנתונים שציינתי לעיל, באופן שהצדיק מתן הכרעה מהירה ברמ"ש זה, ללא עכובים נוספים.
- באשר לטענות הפרוצדורליות הנוגעות לטענת המבקשת בדבר אי-גילוי מלוא חוות הדעת של דר' יגיל – אניח את דעתו של המשיב באומרי כי אין בדעתי לקבל בנדון את טענת המבקשת.
היות וההחלטה על קבלת סיכום חוות הדעת בלבד ניתנה ע"י בימ"ש לנוער, ככל שרוצה המבקשת לחשוף את מלוא חוות הדעת על אודות המשיב, תתכבד ותפנה (שוב) בבקשה לבימ"ש לנוער בנדון, ותדגיש כי הענין נחוץ לה בשאלת משמורת הקטינים המתנהלת בבית משפט למשפחה.
- לגופם של דברים סבורני כי מצב הדברים בשלב זה בין הצדדים אינו מאפשר קביעת משמורת משותפת, אפילו זמנית, ועל בית המשפט קמא לבחון מחדש את סוגיית המשמורת על הקטינות וקביעת ההורה המשמורן, ולו אף למשמורת זמנית.
- בפסיקה נקבע, בהסתמך על הספרות מקצועית, מחקרים וחוות דעת מומחים, כי קיימים תנאים המרכזיים שיעזרו לנו בקביעה אם המקרה שבפנינו מתאים למשמורת משותפת של הורים.
התנאים הם (אשר אינם מהווים רשימה סגורה) כדלקמן:
א. מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים ;
ב. רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם;
ג. רצון הילד;
ד. מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים ;
ה. קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים;
ו. מגורי ההורים בסמיכות זה לזו, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם.
ראה לענין זה:
עמ (חי') 384/06 ו.א. נ' ו.מ. (פס"ד מיום 27.3.07).
תמ"ש (טב') 12148-04-10 ס.ג. נ' ע.ג. (פס"ד מיום 28.4.11).
- במקרה דנן עולה ברורות (ראה הדיון בבימ"ש לנוער והתסקיר המשלים) כמפורט בסעיפים 11-14 לעיל, כי התנאי השני דלעיל (שהינו תנאי חשוב בעיניי, הדורש רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים ותקשורת טובה ביניהם), לאפשרות קיומה של משמורת משותפת לא מתקיים. ההיפך, כקביעת השופטת בתיק הנזקקות, נראה כי פניהם של הצדדים, או מי מהם, למלחמה.
במצב דברים זה, ולנוכח טובת הקטינות (ראה סעיף 14(ג) לעיל), אין מקום להורות על משמורת משותפת בשלב זה, ולו אף זמנית.
- על-כן כאמור אני מקבל הערעור, מבטל את החלטת השופטת קמא מיום 7.6.16 בדבר משמורת זמנית משותפת לקטינות, ומחזיר הסוגיה לפתחו של בית המשפט קמא, לקביעת הורה המשמורן, בין אם באופן זמני ובין אם קבוע.
אני מעריך כי לאחר קביעת ההורה המשמורן ניתן גם יהיה להתקדם בתיק הנזקקות, על-מנת להחזיר את הקטינות לקהילה כמה שיותר מהר, והכל בכפיפות לשיקול דעתו של בית המשפט שם.
- בנסיבות הענין איני עושה צו להוצאות.
ככל שהמבקשת הפקידה ערבון הוא יוחזר לידיה באמצעות בא-כוחה.
המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בהעדר הצדדים.