ד.ע. ואח' נ' ע. פ. ואח'

על המדוכה מחלוקת בעניין נחלה מספר ** במושב *** (להלן: "הנחלה" או "המשק" ).

התובענה הוגדרה בכותרתה "כפירוק שיתוף, מתן צווים, סעד הצהרתי" .

עסקינן למעשה בתביעה לפי ס' 114 לחוק הירושה התשכ"ה -1965 (להלן: "חוק הירושה") בה יש להידרש לשאלה האם קיים יורש שמוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי ומה גובה הפיצוי המגיע ליתר היורשים.

רקע עובדתי ודיוני בתמצית

1. התובעים 1-4 והנתבעים 1-6 (להלן: "הצדדים" או "היורשים") הינם עשרת ילדיהם של המנוחים *** ו**** ז"ל (להלן: "המנוחים"). הנתבעת 8 הינה הגורם המיישב, הנתבעת 9 הינה אגודה שיתופית מסוג מושב עובדים אשר השכירה ממנהל מקרקעי ישראל והנתבעת את אדמות הישוב. במקור צורפה כצד להליך רשות מקרקעי ישראל (כנתבעת 7),היא הבעלים של הקרקע אשר הודיעה כי אין לה כל עניין בתוצאות ההליך והיא תמלא אחר כל פסק דין שיינתן "בכפוף להחלטות המועצה הנהלים והוראות ההסכמים". בהחלטתי מיום 20.9.20 שניתנה לבקשת הרשות ובהסכמת הצדדים הוריתי על מחיקתה כצד להליך.

    

2. המנוחים בעלי הזכויות הרשומים בנחלה . המנוחים לא קבעו "בן ממשיך" בנחלה ולא הותירו אחריהם צוואות. הזכויות במושב *** מוסדרות בחוזה שכירות תלת צדדי שנכרת בין רשות מקרקעי ישראל – בשם הבעלים, הסוכנות כשוכרת והאגודה השיתופית כברת רשות.

    

3. בהתאם לסע' 20ה(1) להסכם התלת צדדי הקיים בין מושב *** לרשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית ולאור פטירת המנוח קודם לפטירת המנוחה, מלוא הזכויות בנחלה שייכות במלואן למנוחה.

    

4. הצדדים הינם יורשיה של המנוחה בהתאם לצו ירושה מיום 16.5.19.

    

5. אף לא אחד מהיורשים מתגורר בנחלה או בנה את ביתו שם. מאז פטירת המנוחה, בית המנוחים עומד נטוש ומיותם. הקרקעות החקלאיות של הנחלה, מעובדות על ידי בן דודם של יורשי המנוחה מר ***.

    

6. כנטען בכתב התביעה, לאחר פטירת המנוחה היורשים קיימו ביניהם ישיבות בהם דנו באפשרויות העומדות על הפרק לצורך פירוק השיתוף בנחלה. בין היתר פנו מי מהם מיוזמתם למספר שמאים כדי שיעריכו את שווי הזכויות בנחלה.

   בחוות דעת מיום 12.12.17 מטעם השמאי מר יוסי תורג'מן הוערכה הנחלה בסך של 2,160,000 ₪ ובשווי נטו לאחר ניכוי תשלומים מוערכים בסך של 1,520,000.

   בחוות דעת מעודכנת מיום 10.1.19, הוערך שווי הנחלה בערכי נטו בסך של 1,530,000 ₪.

   ביום 8.8.19, פנו לשמאי אוהד ורטש אשר העריך שווי הנחלה בערכי נטו בסך 1,425,000 ₪.

    

7. על אף דין ודברים ממושך בין הצדדים לא עלה בידם לגבש הסדר מוסכם בקשר עם שווי הנחלה ודרך פירוק השיתוף בה מכאן שהונחה התביעה שלפניי. בדיון מיום 28.11.23 הסדירו הצדדים בהסכמה את חלוקת הכספים העומדים בזכות בכרטסת הנחלה באגודה וכן בחשבון המנוחה בבנק מזרחי טפחות (ר' עמ' 71).

    

8. התובעים עותרים לקבוע כי התובע 1 (להלן: "התובע") הוא היורש "המוכן ומסוגל" לקיים את הנחלה בכפוף לפיצוי יתר אחיו. לדעת הנתבעים ומשלל הנימוקים שפורטו בכתב ההגנה אין בידו של התובע לעשות כן, לדידם דרך המלך במקרה זה הינו מכר הנחלה בשוק החופשי למרבה במחיר על ידי באי כוח הצדדים תוך מקסום התמורה.

   הצדדים חלוקים אף בשאלה אם יש להעריך שווי הנחלה במכר בין יורשים על פי ערכי ברוטו או נטו.

    

9. הנתבעת 8 הותירה ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט ובלבד שהעברת הזכויות בנחלה תהא בכפוף לכלליה ולכללי רשות מקרקעי ישראל לרבות החוזה המשולש כך שבסופו של יום הזכויות בנחלה תרשמנה על שם תא משפחתי אחד בלבד.

    

10. הנתבע 9 הודיע כי הוא אדיש להכרעת בית המשפט בהליך ויכבד כל החלטה שתינתן.

     

11. מאחר והצדדים לא הגיעו להסכמה ביחס לשווי הנחלה, הוריתי בהסכמת הצדדים על מינוי הגב' אביגיל ביטון כשמאית מטעם בית המשפט. חוות דעת מטעמה הוגשה ביום 17.5.2020 במסגרתה הוערך שווי הנחלה על סך 2,350,000 ₪ בערכי ברוטו, כאשר אומדן הוצאות המיסוי הוערך בסך של 941,000 ₪. (להלן: "חוות דעת ראשונה") על חוות דעת זו נחקרה המומחית בדיון מיום 7.7.21.

    לאור עדות השמאית ובשים לב לחלוף הזמן ,מצאתי להורות בתם הדיון על עדכון חוות דעתה תוך התייחסות לשאלות העולות בקשר למיסוי, הפערים כפי שהוצגו במהלך הדיון ביחס לערך הקרקע ושווי הנחלה נכון למועד זה. כן קבעתי כי ככל שיוצגו בפני המומחית נתונים בקשר לשאלת הפיצוי בגין תב"ע באזור התעשייה *** תידרש המומחית בחוות הדעת גם לשאלה זו.

    חוות דעת משלימה הוגשה לתיק ביום 22.11.21 (להלן:" חוות דעת משלימה") במסגרתה הוערך שווי הנחלה בסך של 2,900,000 ₪ ואומדן הוצאות המיסוי (ללא מס שבח) בסך של כ- 400,000 ₪.

     

12. התובעים לא השלימו עם ממצאי המומחית בחוות הדעת המשלימה גם לאחר שהוגשו תשובות לשאלות הבהרה, ועתרו להורות על פסילת חוות הדעת לחילופין לקבוע דיון נוסף לשם השלמת חקירתה.

    בהחלטתי מיום 17.4.22 קבעתי כי לא הוצג כל נימוק המצדיק פסילת חוות הדעת ועל כן דחיתי הבקשה לעניין זה אך נעתרתי לבקשה להשלמת חקירתה. דיון נוסף התקיים ביום 30.5.22.

     

13. לא היה בהשלמת חקירת המומחית כדי להביא לפתרון המחלוקת שבין הצדדים. בעוד הנתבעים הביעו הסכמתם לאמץ ממצאי חוות הדעת המשלימה טענו התובעים כי דין מסקנות המומחית להידחות מכל וכל.

     

14. לדאבון הלב וחרף ניסיונות רבים של בית המשפט ליתר את המחלוקת שבין הצדדים בדרך פשרה וישוב ההדורים בדרכי שלום, נותרו הצדדים בעמדותיהם הקוטביות. אגב מחלוקת חריפה זו ובסיכום הדברים התקיימו לא פחות מ-6 דיונים מתוכם 3 דיונים לצורך שמיעת ראיות.

    מטעם התובעים העידו מר *** ו-*** (התובעים 1-2) , הגב' *** רעייתו של התובע, מר *** מזכיר אגודת ***, מר *** – בן דודם של האחים ומר יוסי תורג'מן שמאי מקרקעין. מטעם הנתבעים נחקר מר *** (הנתבע 4).

     

15. משהוגשו סיכומי הצדדים יש להכריע בתובענה.

     

    תמצית טענות התובעים:

     

16. התובע הוא היחיד המעוניין להתגורר בנחלה ולקיימה כמשק חקלאי, כך גם לפצות את יתר היורשים. הוא גדל והתחנך במושב, תמיד עסק בטיפוח הנחלה, סייע לאב המנוח בעבודתו בנחלה ובמקביל גידל עדר עיזים והשקיע בו את זמנו וכספו.

     

17. התובע הקים עסק עצמאי וחברה בע"מ שעוסקת בתחומי ***, הוא יזם ויסד מספר מיזמים ופרויקטים בתחום עיסוקו המשלבים פיתוח, חדשנות ופעילות למען הקהילה.

     

18. התובע מעוניין להותיר את הנחלה כנכס משפחתי פעיל ושוקק חיים ולפתח בו מיזמים חקלאיים מתקדמים, מיזם חקלאי – חינוכי ונטיעת צמחי ועצי ארץ ישראל.

     

19. התובע כמה לשוב ולהתגורר בנחלת הוריו ולהמשיך את דרכם בה, תוך שמירתה כנכס משפחתי.

     

20. טענת הנתבעים לפיה התובע אינו מתאים על פי הקריטריונים הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה, אין לה כל ביסוס ואף במסגרת ניהול ההליך חזרו בהם מטענה זו ובאופן בלתי נהיר שבו וטענו זאת בסיכומיהם.

21. הפיצוי שבו מחיוב היורש שבא בנעלי הוריו בעל הזכויות בנחלה, הוא על פי שווי "נטו". קביעת פיצוי בערכי "ברוטו" מנוגדת לעיקרון אי עשיית עושר ולא במשפט, יגרום להתעשרות יתר של היורשים תחת קיום תכלית הפיצוי על פי סע' 114 לחוק. הדבר יגרום לכפל פיצוי כאשר יידרש בעתיד להוון את זכויותיו בנחלה ו/או כאשר יחליט למכרה. כך גם לא יהיה לו כל תמריץ לקיים דווקא את הנחלה ובכך תוחמץ תכליתו העיקרית של סע' 114 לחוק.

     

22. מאז פטירת האם המנוחה בשנת 2016, עשו ועושים הנתבעים כל אשר לאל ידם על מנת לחבל במהלך הטבעי והמתבקש של פירוק שיתוף בנחלה, עד אשר לא היה מנוס אלא לעתור בתביעה זו לבית המשפט . גם במהלך ניהול ההליך הערימו הנתבעים קשיים והביאו להתמשכות ניכרת של ההליך.

     

23. בהינתן התנהלות הנתבעים, יש לקבוע את שיעור הפיצוי על פי חוות דעתו של השמאי אוהד ורטש בסך 142,500 ₪ לכל יורש. קביעת הפיצוי על פי ערכי חוות דעת המאוחרת תביא לתוצאה בלתי צודקת ומעוותת.

    תמצית טענות הנתבעים

     

24. דרך המלך היא במכר המשק בשוק החופשי למרבה במחיר על ידי באי כוח הצדדים תוך מקסום התמורה.

     

25. התובע לא עומד בתנאים שפורטו בפסיקה למסירת הנחלה לחזקתו, ניסיונו בחקלאות קטן וכיום הוא אינו עוסק כלל בחקלאות. מאז פטירת המנוחים לא עסק בעיבוד והפעלת המשק, הוא אינו מתגורר במשק ואין לו כוונה לעשות כן, מדובר במושב חקלאי דתי והוא אינו מגדיר עצמו כאדם דתי. מתכנן למכור אותו למרבה במחיר לאחר רכישתו.

     

26. הנתבעים ניסו להגיע עם התובעים לעמק שווה באופן בו הנחלה תימכר לתובע תמורת תשלום ראוי ואולם התובעים דחו הצעותיהם וניסו לגזול מהנתבעים את המעט מזכויותיהם. עמדת הנתבעים בהליך המשפטי ואף קודם לכן הייתה, כי לא תהיה התנגדות לכך שהתובע ירכוש את הזכויות בנחלה, על אף שאין הוא מהווה את הבן "שמוכן ומסוגל לקיים את המשק", אך זאת בכפוף לכך שהתמורה תהיה תואמת למחיר בשוק החופשי, כך שזכויותיהם הקנייניות של הנתבעים לא תיפגענה, אלא שהתובע סירב לכך. הצעתו של התובע נמוכה ממחיר השוק.

     

27. השמאים שערכו חוות דעת לא היו מוסכמים על דעת כל היורשים, חוות הדעת שלהם אינן אובייקטיביות ומשכך אינן רלוונטיות.

     

28. הנתבעים הוכיחו פעם אחר פעם שהתמורה המוצעת על ידי התובעים נמוכה באופן משמעותי ממחיר המשק בשוק החופשי.

     

29. בחוות דעתה הראשונה של מומחית ביהמ"ש נפלו שגיאות מהותיות בין היתר באומדן ההוצאות ולא בכדי תוקנו שגיאות אלה במסגרת חוות הדעת המשלימה.

     

30. משלא צלח בידי הצדדים לגבש הסכמה, הרי שהנתבעים עומדים על כך כי ייקבע שהתובע אינו עומד בתנאי סעיף 114 לחוק הירושה התובע לא היה מעורב במשק גם כאשר המנוחים ביקשו עזרה בימיהם האחרונים. אף לאחר פטירתם לא פעל לקיים את המשק על אף שביום 21.11.18 קיבל אישור מכל היורשים לעבד את השטחים החקלאיים במקום מר ***.

     

31. יש לדחות את דרישת התובעים כי פירוק השיתוף יהיה בערך שווי לא מעודכן של הנחלה. מדובר בדרישה נעדרת כל בסיס ללא כל סיבה והצדקה. אם הייתה מתבצעת עסקה לפני מס' שנים כך גם הנתבעים היו יכולים לעשות שימוש בכסף שהיה מתקבל מהמכירה. יש לערוך חישוב מעודכן ויש לדחות דרישת התובעים להפחתת שווי כלשהי או לתחשיב בערכי נטו.

    דיון והכרעה

     

32. באין "בן ממשיך" ומשלא הותירו אחריהם ההורים המנוחים צוואה, יש להידרש לשאלה מיהו היורש "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק כמשמעותן של צירוף מילים אלה בסעיף 114 לחוק הירושה ומהו שיעור הפיצוי בו יחוב כלפי יתר היורשים ואופן חישובו.

     

33. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי מצאתי שיש למסור את הזכויות במשק לתובע בכפוף לכך שיפצה בפועל את שאר היורשים, בהתאם לשווי "נטו" עדכני להיום של המשק.

     

    אנמק מסקנתי.

     

    מיהו היורש "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק

34. סעיף 114 (א) לחוק הירושה קובע כהאי לישנא:

     

    "משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי

    לפרנס משפחה חקלאית – יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים 

    האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון".

     

35. בפסיקה נקבעו מספר שיקולים שיש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט להכריע בשאלה מיהו הבן "המוכן ומסוגל לקיים" ובהם, עיסוק קודם ונוכחי בחקלאות וניסיון בהפעלת המשק, הפעלת המשק בפועל לאחר פטירת ההורים, המשכיותו של המשק ומניעת הזנחתו, מגורים במשק, לרבות כוונה להמשיך להתגורר בו וקבלה לחברות באגודה (ר' תמ"ש (טב) 30318-02-10ג.י. נ' נ.י. ואח )

     

36. כאמור ולעמדת הנתבעים בראי מבחני העזר האמורים אין התובע עומד בתנאי ס' 114 לחוק.

     

37. מתוך המסד העובדתי המונח לפני אין חולק שהתובע אינו עוסק כיום בחקלאות והוא בעלים של חברה לפיתוח טכנולוגי (פרוטוקול מיום 28.11.21 עמ' 62 שורה 17), גם לא הוכח כי עסק בחקלאות באופן רציני בעבר כל שכן בעיבוד נחלת ההורים לפני או אחרי מותם. טענותיו בהקשר זה לא נתמכו בכל ראשית ראיה. כעולה מעדות הנתבע 4 , שלא נסתרה, התובע לא היה מעורב במשק, וגם כאשר המנוחים ביקשו עזרה בערוב ימיהם אף לא אחד מהתובעים נרתם לסייע להם (פרוטוקול מיום 28.11.21 עמי 65 שורות 14-19).

    בנוסף המשק נטוש מזה שנים רבות כאשר התובע לא פעל באופן מעשי לשנות ממצב הדברים הגם שביום 20.11.18 קיבל אישור מכל היורשים לעבד את השטחים החקלאיים במקום מר ***. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי לא מימש את הסכמת היורשים האמורה ומנימוקיו (פרוטוקול מיום 78.11.21 עמי 62 שורות 9-15 ר' גם עמ' 64 ש' 2-9).

    בפועל הקרקעות החקלאיות השייכות למשק מעובדות מזה עשור וחצי על ידי מר ***, (פרוטוקול מיום 11.4.21 עמי 24 שורה 1 ) .

    הצהרת הכוונות מצד התובע באשר למגוריו בנחלת ההורים והפעלת המשק כיחידה חקלאית יצרנית לא נתמכה בכל תכנית סדורה או ראשית ראיה כלשהי. התובע מתגורר במושב ***, לא הובהר האם הוא בעלים של הנחלה בה מתגורר וכיצד בדעתו להסדיר רכישת נחלת ההורים בצל הוראות מנהל מקרקעי ישראל לפיהן לא ניתן להיות בעלים של יותר ממשק חקלאי אחד. עוד וכפי שהובהר מושב *** הוא מושב עם צביון דתי, בעוד התובע מקיים אורח חיים חילוני ונדרש להתאים אורח חייו באופן שלא יסתור "רוח החיים הדתי במושב" (ר' עדות מזכיר המושב דיון 11.4.21 ש' 19-22).

     

38. מתוך המקובץ לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי חד משמעי באשר לאפשרות יישום הצהרתו של התובע בדבר קיום הנחלה כמשק חקלאי יצרני. יחד עם זאת אדגיש, כי גם אין בידי לשלול רצונו וכמיהתו של התובע לשמר בדרך זו או אחרת , "נחלת אבות" שנים קדימה כפי שניתן היה להתרשם מהדברים שמסר בעדותו.

     

39. ברם, אף נמצא לומר כי שאלת קיום המשק על ידי התובע כיחידה חקלאית מוטלת בספק, הרי שיפה ונכונה לעניינינו קביעת בתי משפט בפסיקה לפיה באין פעילות חקלאית ממשית במשק או שאין יתרון מובהק למי מבין ילדי בר הרשות על פי "השיקולים הקלאסיים" של הטיפול והעיבוד החקלאי של המשק, יש מקום להפעלת שיקולים של תום לב, יושר וצדק הנוגעים למערכת היחסים הפנים משפחתית וקביעה ערכית של בית המשפט ביחס לשאלה מיהו הבן "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק (ר' תמ"ש 34958-12-13 פלוני ואח' נ' פלונית ז'"ל).

     

40. ודוק, חרף האמור בסיכומי הנתבעים נמצא כי התנגדותם לראות בתובע כמי שיקיים את המשק לא הייתה נחרצת לאורך כל השנים, גם במסגרת ההליך כאן ואף היפוכו של דבר.

    אין חולק כי לאחר פטירת האם המנוחה ועוד טרם פתיחת ההליך קיימו האחים שיח ממושך שתכליתו בשמירת הנחלה כנכס משפחתי כך שאחד האחים יקבל את הזכויות בנחלה בכפוף לפיצוי יתר היורשים (ר' לעניין זה פרוטוקולים של ישיבות האחים צורפו כמוצג ת/6 לתצהירי התובעים) . בישיבה משפחתית מיום 1.11.18 טען הנתבע 4:"אני לא רוצה למכור כי זה מה שאמא ביקשה". וכן דברי התובעת 3 באותה ישיבה "אם אני זוכרת נכון גם אבא ביקש שאחד הבנים" וכן בסיכום אותה ישיבה- "עדיפות ראשונה לרכישת הנחלה תנתן ל*** ..." (צורף כמוצג ת/9 לתצהירי התובעים).

    גם במסגרת ניהול ההליך הובהר ברחל בתך הקטנה כי הנתבעים מסכימים לראות בתובע כמי שייטול לידיו את האחריות לגורלו של המשק- "..אכן לשאלת ביהמ"ש מרשיי לא מתנגדים כי התובע ירכוש אבל השאלה היא לעניין גובה הפיצוי" (דיון מיום 28.11.21 עמ' 53 ש' 14-15).

     

    כך גם דברי הנתבע 4 בדיון מיום 28.11.21 מדברים בעד עצמם: "אנחנו מסכימים ש*** ירכוש את החלק שלנו בנחלה ולא מבין למה צריך לשמוע ראיות" (עמ' 55 ש' 26) וכן – "באופן עקרוני אנו תמיד העדפנו למכור לאחד האחים ולא לזר..." (עמ' 65 ש' 12-13)

     

    הנתבעים אף שבים מאשרים בסיכומיהם כי אמנם עמדתם לאורך כל ההליך ועוד קודם לכך הייתה כי התובע ירכוש את הנחלה ובלבד שיהא הדבר כפוף לתמורה הולמת (ר' ס' 8 ו- 12 לסיכומים).

     

41. למעשה במוקד המחלוקת הייתה ונותרה שאלת גובה הפיצוי שאמור התובע לשלם ליתר אחיו ואופן חישובו ולא לעצם העברת המשק לידיו.

     

42. דומני כי המשמעות של "הבן המסוגל לקיים את המשק", בעניינינו היא בעיקר באשר "לבן המסוגל לפצות את אחיו" בתמורה הולמת. כאמור התובע הוא היחיד מבין היורשים אשר הביע רצון לרכוש את המשק ולא מצאתי כי נטען דבר מה כנגד איתנותו הפיננסית ויכולתו של התובע לשאת בעלויות הכרוכות בכך.

     

43. עמדת הנתבעים אפוא המבקשת עתה ובמסגרת הסיכומים לחזור בהם מנקודת מוצא זו מוקשית, יש בה משום חוסר תם לב ואין בידי לקבלה.

     

44. לפיכך בהעדר ראיה לסתור בדבר יכולתו של התובע בפיצוי האחים ובהינתן הרציונל המונח ביסוד ס' 114 לחוק הירושה לתכלית ההתיישבותית, מצאתי לקבוע גם משיקולים של צדק, הגינות ויושר, כי מבין יורשי המנוחה, התובע הוא היורש המוכן ומסוגל לקיים המשק, בכפוף לפיצוי יתר היורשים, כפי שיפורט להלן.

     

    שיעור הפיצוי

45. סעיף 114(ב) מורנו כי :

    "באין הסכמה בין היורשים בשאלה מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

46. חוק הירושהמאפשר לבית המשפט הפעלת שיקול דעת בהקשר זה לאופן הפיצוי הנדרש ליורשים הנוספים, זמני סילוקו והבטחתו. ( י' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, בעמ' 305).

     

47. בעניינינו לא קיימת מחלוקת באשר לחובתו של התובע בפיצוי יתר היורשים אלא בשאלת גובה הפיצוי.

     

48. לדידם של התובעים על רקע התנהלות הנתבעים, סירובם העיקש לכל הצעת פשרה והתנערות מחוות הדעת השמאיות שהוזמנו על דעת כולם יש להורות על פירוק השיתוף בנחלה על פי שוויה לאחר פטירת המנוחה בערכי נטו בסך 1,420,000 ₪ כמפורט חוות דעתו של השמאי אוהד ורטש (בכתב הסיכומים טענו לפיצוי על פי שווי נטו של 1,530,000 ₪ על פי חוות דעת השמאי מר יוסי תורג'מן). עוד ולדעת התובעים על רקע כשלים שנפלו בחוות דעת משלימה של מומחית בית המשפט יש להתעלם ממסקנותיה שאם לא כן יגרור הדבר תוצאה בלתי צודקת ומעוותת החותרת תחת עקרון העל של בית המשפט לעשיית משפט צדק.

     

    לדידם של הנתבעים הוכח פעם אחר פעם כי התמורה המוצעת על ידי התובעים נמוכה באופן משמעותי משווי הנחלה בשוק החופשי וכי מקום יקבע כי התובע מוכן ומסוגל לקיים את המשק יש להורות על עריכת חוות דעת עדכנית.

     

    עוד ובגדרי המחלוקת עולה השאלה אם יש להורות על פיצוי בערכי ברוטו או בערכי נטו לאחר הפחתת מיסוי רעיוני של כל אותם חיובים החלים במכר לצד ג' ובכלל זאת היטל השבחה, דמי הסכמה/ דמי רכישה ומס שבח חלק משקי.

     

49. אבהיר כבר עתה כי לא מצאתי כל יסוד לטענת התובעים לפיה יש להידרש לשווי הנחלה על פי ערכה בשנת 2019 או 2017 בהתאם לחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה.

    הובהר כי שווי הנחלה כפי שנקבע באותן חוות דעת לא הוסכם על כלל היורשים בזמן אמת.

    כך ואחרת הגשת חוות הדעת נעשתה ללא מתן רשות ובניגוד לתקנה 25(ח) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ"א-2020 .

    שעה שהערכת שווי זכויות במשק היא נושא שבמומחיות מקצועית ובהעדר הסכמה בין היורשים בקשר לשווי הנחלה מונתה מומחית מטעם בית המשפט ולא בכדי.

     

50. בסיכומי התובעים מובלעת גם עתירה חלופית של קביעת שווי הנחלה בהתאם לחוות הדעת הראשונה של מומחית בית המשפט תוך דחיית מסקנות חוות הדעת המעודכנת ותוך הפחתת 20% נוספים כפועל יוצא מהתנהלות הנתבעים.

    לא נמצא כל טעם מבורר לקבל איזה מהעתירות האמורות.

51. כפי שצוין לעיל , הוגשו תשובות לשאלות הבהרה והמומחית נחקרה בשני מועדים על כל אחת מחוות הדעת שהגישה. הובהר נכוחה כי חוות הדעת הראשונה אינה משקפת את השווי הריאלי של הנחלה כמו גם את היקף הוצאות המיסוי הצפוי. צוין כי העלייה בשווי הנחלה ( מ- 2,350,000 נכון לחודש 5/20 ל- 2,900,000 נכון לחודש 11/21) נובעת בעיקר מעלייה ברמת הביקושים למשקים בשל המצב לפני ואחרי תקופת הקורונה, לבנייה צמודת קרקע בסביבה הקרובה בכלל ובמושב *** בפרט, כי רמת המחירים למשקים נמצאת בעליה מתמדת וזאת בשל הפוטנציאל לבניית מס' יחידות דיור במשק. נמסר כי המועד הקובע של חוות הדעת המשלימה הוא ביום 4.8.21 וכי מאז הייתה עליית מחירים משמעותית נוספת (ר' תשובות לשאלות הבהרה מיום 3.2.22 וכן דיון מיום 30.5.22 עמ' 83 ש' 10-14). צוין כי הפער בין שתי חוות הדעת בשיעור הוצאות המיסוי הצפוי מקורו בנתונים עדכניים שלא היו ברשות המומחית בעת עריכת חוות הדעת הראשונה (עמ' 77 ש' 1-7). כך ובנוסף הובהר בחקירת המומחית כי נתנה דעתה לחיסרון שבמיקום הנחלה בשל הקרבה ל *** "ואילו לא היה את נושא המיקום , השווי היה עולה מעל 3 מיליון ₪ " (ר' עדות המומחית מיום 30.5.22 ובין היתר בעמ' 79 ש' 7-8). המומחית סיפקה הסברים משכנעים לתמיכה בהערכת שווי הנחלה. עדותה נמסרה באופן ענייני ומקצועי.

     

52. נתתי דעתי לכך כי חוות הדעת אינה כוללת התייחסות מלאה וברורה בשאלת המיסוי כך למשל ביחס לרכיב מס שבח, זאת לצד עמדת המומחית כי ראוי שיבוצע תחשיב של רכיבי המיסוי (הסכמה / רכישה /שבח) על ידי הרשויות לקבלת הערכות מדויקות יותר.

    ברם , בכפוף לאמור לא מצאתי כי התובעים הצביעו, על פגם היורד לשורש העניין בחוות הדעת המשלימה אשר עלול לגרום לעיוות דין כפי טענתם, ובכל מקרה לא נמצא כל נימוק ענייני המצדיק אימוץ מסקנות חוות הדעת הראשונה.

     

53. כך ובנוסף, לא נמצא כל ממש בעתירת התובעים להפחתת שווי הנחלה ב- 20% או שיעור אחר על רקע התנהלות הנתבעים דווקא. סבורני כי דרך הילוכם של הצדדים כולם מאז פטירת האם עובר להגשת התביעה ודרך ניהול ההליך תרמה לליבוי המחלוקת. הנתבעים מצדם לא נקטו תמיד בגישה תכליתית ועניינית ודי להפנות לדיון מיום 7.7.21 אז חזרו בהם התובעים מהסכמה שגובשה בנימוקים שמקורם בשיקולים זרים מתחום "הרגש" ו"הכבוד" ("הוא (התובע) דיבר לא יפה ללקוחות שלי" עמ' 49 ש' 17).

    מנגד נמצא כי שיעור הפיצוי אשר הוצע על ידי התובע לא שיקף את השווי הריאלי של הנחלה (ר' לעניין זה גם עדותו של מר *** דיון מיום 11.4.21 עמ' 27 ש' 12-21 המהווה חיזוק נוסף למסקנה זו). כמו כן לא נמצא טעם של ממש בחקירה נוספת של המומחית והארכת ההליך שלא לצורך.

    כך ובנוסף וחרף מס' החלטות, הצדדים לא פעלו מול הרשויות לצורך הפקת שומות לרכיבי המיסוי ולא פנו לוועדה המקומית על מנת להסיר הספיקות בקשר עם שיעור ההוצאות החל במכירה, תחת זו העדיפו להעמיק המחלוקת ולהטיל האשמות זה לפתחו של האחר.

    דומני כי שיקולים עניינים וזרים התערבבו להם יחדיו עד כי נשתכח מהצדדים כולם, כי בני משפחה אחת הם וטובתם בישוב ההדורים בדרכי שלום תוך כיבוד זיכרון ההורים המנוחים.

    בהחלטתי מיום 7.7.21 אף הבעתי את מורת רוחי מהתנהלות הצדדים.

     

54. הנחת המוצא בעניינינו בקשר עם השאת התמורה אגב פירוק השיתוף בנחלה לא נסתרה ולא הונח כל בסיס משפטי או אחר המצדיק קביעת פיצוי בשוויי שאינו משקף ערכה של הנחלה נכון למועד זה או הפחתה מהשווי הריאלי. לדברים משנה תוקף משלא צלח בידי התובע להוכיח כדבעי כוונתו בקיום המשק כיחידה חקלאית יצרנית כפי שפורט בהרחבה לעיל ומכאן שיש לבחון סוגיית הפיצוי ב"משקפיים כלכליות" תוך מתן בכורה לשיקול התמורה.

     

55. ניסיון התובעים להקיש מפסק הדין בתמ"ש 64398-09-14 בו נקבע כי שווי המשק לא יעודכן חרף הזמן שחלף, ואף שוויו יופחת ב- 20% על עניינינו אין לו על מה שיסמוך. בהליך שם דובר על בן שהתגורר במשק ההורים כל ימי חייו והקים בו משפחה, המנוחה ראתה בו כבעל הזכויות הבא של הנחלה, הפיצוי נקבע בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה של אותו יורש ,גילו, מצבו הנפשי, השקעותיו במשק, פערים שנוצרו בינו ובין אחיו ועוד. נסיבות שלא חלות כל עיקר בהליך כאן.

     

56. מנגד, ובמחלוקת הנוגעת לשאלת הערכת השווי בערכי "ברוטו או נטו" מצאתי לבכר עמדת התובעים. בפסיקת בתי משפט הובעו דעות שונות כפי שאף מצאו ביטוי ואזכור בסיכומי כל אחד מהצדדים. אלא שהטעמים וההנמקות כפי שהובאו בין היתר בת"ע 69253-05-18 כמו גם תמ"ש 12739-11-18 כאשר נקבע באותן נסיבות כי שיעורו של הפיצוי שיידרש היורש המוכן ומסוגל לקיים אתה משק ליתר היורשים ייגזר משוויו נטו של המשק דהיינו בהפחתה רעיונית של כלל תשלומי החובה שהיה על המוכר לצד ג' לשלם מקובלים על גם בנסיבות שלפני. ערכי נטו הכוונה כי אלו יקבלו את התמורה שהייתה מגיעה לכל אחד ואחת מהם היה והמשק היה נמכר לצד שלישי והיו משולמים מלוא המיסים החלים. האחים המפוצים הם בבחינת 'זה נהנה וזה לא חסר'.

     

57. כאמור בדבריו הנכוחים של כב' הש' אסף זגורי בת"ע 69253-05-18 והיפים לעניינינו:

    "על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לחתור לעשיית הצדק ( סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995) ולמנוע עיוות דין. אין לי ספק, שפסיקה צודקת בעניין העברת זכויות בנחלות בעקבות פטירת הורים, לאחד מילדיהם בכפוף לפיצוי הילדים האחרים, לפי סעיף 114 לחוק הירושה, היא כזו שלא משיתה עליו חבות פיצוי לפי שווי משק הכולל בתוכו גם את המיסוי הכרוך בפעולת ההורשה. רוצה לומר, כי נכון וצודק בעיני להעמיד את היורשים המפוצים עם הסכומים שהיו מקבלים במקרה של מכירת הנחלה לצד ג', לאחר תשלום דמי הסכמה והמיסוי הכרוך בכך לרשויות המס (גם אם זה לא תמיד מדויק וודאי מבחינת שיעור הסכום). התוצאה האחרת עלולה ליצור תשלום כפול מצד הבן המקבל את המשק. פעם אחת הוא ישלם פיצוי לפי שווי נחלה מלא לאחיו כאילו הייתה זו מכירה שהיא אירוע מס ופעם נוספת הוא יידרש באמת לשלם את המסים ודמי ההסכמה לרמ"י ולרשויות מיסוי מקרקעין לכשימכור הנחלה. תוצאה שכזו אינה צודקת בעיני. זאת ועוד, תוצאה שכזו עלולה להרחיק ילדיהם של חוכרי נחלות מלפצות את אחיהם שכן הם יתקשו מאוד לעמוד בפיצוי לפי שווי נחלות "ברוטו". בכך גם נחמיץ את מטרת המחוקק לאפשר שימור הנחלה במסגרת התא המשפחתי תוך מתן פיצוי בתוך המשפחה".

     

58. בהינתן האמור ואף שמתבקש היה להביא המחלוקת הממושכת לסיומה הסופי כבר עתה , הרי שבנסיבות שנוצרו, בין אם בשל חלוף הזמן ממועד חוות הדעת המשלימה והנפקות הנגזרת מכך על שווי הנחלה (ר' לעניין זה עדותה של השמאית מיום 30.5.22 עמ' 83 שורות 10-16), ובין אם בשל הצורך בהערכה מלאה של התשלומים הרעיוניים שנקבעו בחוות הדעת, אין מנוס כי אם להורות על הגשת חוות דעת עדכנית (לעניין זה השוו בעמ"ש 38709-10-19), זאת לצד מתן הוראות בלוח זמנים מוגדר וקצוב לשם השלמת העסקה ותוך קביעת מנגנון למכירה לצד ג' בשוק החופשי ככל והתובע לא יעמוד בחובת תשלום הפיצוי ליורשים בתוך המועד שיקבע.

     

    סוף דבר

59. כפועל יוצא מכל האמור, נקבע כדלקמן:

    1. התובע הוא היורש המסוגל והנכון לקיים את נחלת הוריו – משק 25 במושב *** בכפוף לפיצוי שאר היורשים ובכפוף לתנאים המפורטים להלן.

        

    2. שיעור הפיצוי לכל אחד מהיורשים ייגזר משווי הנחלה "נטו" – קרי בניכוי כלל תשלומי החובה הרעיוניים שהיה על המוכרים לשלם במכר לצד ג' (דמי רכישה , דמי הסכמה, מס שבח וכל תשלום חובה אחר).

        

    3. שיעור הפיצוי יחושב מהערכת שווי עדכנית. בהעדר הסכמה אחרת בכתב של היורשים בתוך 10 ימים ממועד מתן פסק הדין בדבר זהות השמאי שיערוך את העדכון יפנו הצדדים למומחית בית המשפט בתיק הגב' אביגיל ביטון.

        

    4. חוות דעת עדכנית תועבר לצדדים כמו גם לתיק בית המשפט (גם לאחר סגירתו), תוך 45 ימים מעת הפניה. במימון הביניים של חוות הדעת העדכנית יישא התובע והוא יהיה רשאי לנכות את העלות משווי הפיצוי נטו ליורשים.

    5. ככל שלא תוגש כל התנגדות לחוות הדעת העדכנית בתוך 14 ימים מיום הצגתה לתיק, ויודיע התובע בכתב בתוך פרק זמן זה כי בכוונתו לרכוש את הנחלה במחיר המפורט בחוות הדעת ובערכי נטו, תינתן לתובע שהות נוספת בת 90 ימים לפצות את יתר היורשים כפי חלקם, על פי המפורט בסעיף 59 ב לעיל.

        

    6. במידה שהתובע לא יפעל בהתאם לאמור לעיל, לבקשת איזה מן הצדדים ימונה כונס נכסים חיצוני לשם מכר הזכויות בנחלה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר ולעניין זה תינתן לכל אחד מהיורשים האפשרות להשתתף בהליכים אלה על בסיס "נטו" כאשר הגשת הצעות גם מטעם יורש תחויב בהפקדת ערובה.

        

    7. רישום זכויות התובע בנחלה יעשה בכפוף לתשלום הפיצוי ובכפוף לנהלי רשות מקרקעי ישראל והוראות כל דין.

        

60. באשר להוצאות- לאור התוצאה אליה הגעתי ובהביאי בחשבון התנהלות כל אחד מהצדדים כל צד יישא בהוצאותיו.

    לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות טובת אוצר המדינה.

     

    המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

     

    ניתנה היום, כ"ז אב תשפ"ג, 14 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.

     

    __________________

    אפרת שהם- דליות ,שופטת