דחיית תביעה להכרה בידועים בציבור של תושבת חוץ

א.         רקע עובדתי

1. התביעה שבפני עניינה רכושי בשל מערכת יחסים נטענת של ידועים בציבור. התביעה הוגשה תחילה על ידי התובעת כנגד בן זוג הנתבעת (להלן: "המנוח"). לאחר שזה הלך לעולמו, הוגש כתב תביעה מתוקן כנגד הנתבעת, שהיא יורשתו היחידה.

2. התובעת היא אזרחית ותושבת *******.

3. הנתבעת ובן זוגה המנוח נישאו כדמו"י בשנת 1974.

4. בשנת 2001 הכיר המנוח את התובעת ב*******, שם נהג לבקר תכופות במסגרת עסקיו, והשניים ניהלו מערכת יחסים אינטימית שנמשכה כ-10 שנים, בעודו נשוי לנתבעת.

5. בשנת 2011 תמה מערכת היחסים בין התובעת למנוח. באותה שנה, העביר המנוח לתובעת סך של 200,000 אלף אירו.

6. ביום 5.8.12 הגישה התובעת תביעה רכושית כנגד המנוח.

7. בעיצומם של ההליכים המשפטיים ביום 21.3.13 המנוח הלך לעולמו.

8. ביום 2.6.13 ניתן צו קיום לצוואת המנוח מיום 23.3.2006. יש לציין כי על פי הצוואה, הזוכה הבלעדית בעזבון המנוח היא אשתו, הנתבעת.

9. ביום 10.10.13, בשל פטירת המנוח, הוגש כתב תביעה מתוקן כנגד הנתבעת.

10. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 5.11.13 קיבלה כב' הרשמת את הבקשה שהגישה הנתבעת לחיוב התובעת בערובה להבטחת הוצאות. כב' הרשמת הורתה כי התובעת תפקיד סך של 15,000 ₪ בקופת ביהמ"ש וכן התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪ בגין הבקשה. הערובה הופקדה בהתאם להחלטת כב' הרשמת.

11. מראשית ההליכים, התקיימו בתיק 7 דיונים, נעשה ניסיון על ידי ביהמ"ש לקדם הסכמות בין הצדדים, אולם ללא הצלחה יתרה. לאחר שהתקיימו 3 דיוני הוכחות ומשהוגשו סיכומי הצדדים, יש צורך ליתן את פסק הדין.

ב.         תמצית טענות הצדדים

12. התובעת טוענת כי בינה לבין המנוח היה שיתוף רגשי ורכושי וכי הם היו ידועים בציבור, לכן היא זכאית למחצית מכלל רכושו של המנוח.

13. התובעת טוענת כי היא שותפה מלאה של מחצית מכלל רכושו של המנוח מכל מין וסוג שהוא, לרבות רכוש שלו עם אחרים.

14. התובעת טוענת כי על הנתבעת להעביר על שמה מחצית מהרכוש המבוקש.

15. התובעת טוענת כי מתקיימים כל המבחנים להכרה בה ובמנוח כידועים בציבור, לרבות: הבטחת המנוח כי הוא בהליכי גירושין שבסופם הוא יינשא לה ויביאו צאצאים משותפים לעולם, בקשתו של המנוח כי יעברו לגור יחד, אנשים רבים שידעו על קיומה של מערכת היחסים לרבות הנתבעת, תלות כלכלית של התובעת במנוח ותמיכתו הכלכלית בה, חופשות משותפות, ביקורים הדדיים ב******* ובישראל ועוד.

16. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה, כי המנוח והתובעת לא היו ידועים בציבור ולא היה ביניהם כל שיתוף כלכלי.

17. הנתבעת טוענת כי יש להחיל את הדין הרומני הקובע כי התובעת והמנוח אינם ידועים בציבור.

18. הנתבעת טוענת כי נגרם לה נזק ראייתי בניהול התביעה, שעה שהתובעת בחרה לתקן באופן מהותי את תביעתה לאחר פטירת המנוח ולא היה ניתן לקבל את גרסתו לטענותיה. כן, התובעת נמנעה במכוון מלצרף את כל ההתכתבויות בינה לבין המנוח עם הגשת ההליך.

19. הנתבעת טוענת כי אין כל סממן כי מערכת יחסים בין המנוח לתובעת הייתה של ידועים בציבור: הם לא התגוררו יחד, לא היה ביניהם כל שיתוף כלכלי והם לא ניהלו משק בית משותף, המנוח היה נשוי כל אותה עת לנתבעת וניהל עימה משק בית משותף ושיתוף כלכלי.

20. הנתבעת טוענת כי מערכת היחסים בין המנוח לתובעת הייתה רומן בר חלוף ותו לא.

ג.          דיון והכרעה

21. בפסק הדין יש להכריע האם הצדדים היו ידועים בציבור והאם התקיים ביניהם שיתוף רכושי המזכה את התובעת בסעדי התביעה.

ייצוגה העצמי של התובעת

22. מעת ניהול הליכי ההוכחות, בחרה התובעת שלא להמשיך את ייצוגה על ידי עורכת דינה. הדבר גרם לסרבול של ההליך והקשה עד מאוד על ניהולו.

23. כידוע, זכותו של בעל דין שלא להיות מיוצג. אולם, יש גבול לגמישות דיונית בה ניתן לנקוט במקרה זה, תוך התעלמות מזכויות הצד השני.

24. כך למשל, אין מקום לאפשר הרחבת חזית של התובעת בסיכומים לשלל טענות עובדתיות שלא הופיעו בכתב התביעה המקורי ובכתב התביעה המתוקן, וציון של התובעת בסיכומים של עדים נוספים שהתובעת יכולה הייתה להביא בנקל לתמוך בראיותיה, עדים שעדותם כלל לא התבקשה על ידה עד אותה עת. סיכומי התובעת הוגשו על פני קרוב ל-70 עמודים והיו מסורבלים מאוד לקריאה.

25. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתובעת שהתה מרבית הזמן ב*******, לא דאגה להמצאות כדין לצד השני ולהגשה כדין לביהמ"ש.

26. כמו כן, התרגומים שהגישה התובעת של מסמכים בשפה הרומנית היו רצופים אי דיוקים וטעויות מהותיות.

27. הדברים גם באו לידי ביטוי ברור בעת חקירת הנתבעת על ידי התובעת עצמה. התובעת לא התמקדה בשאלות הרלוונטיות להליך וחלק מהשאלות היה בעל אופי פוגעני שדרש התערבות בית המשפט בניהול החקירה.

28. ייצוג עצמי זה של התובעת הקשה עד מאוד על ניהול ההליך. עם זאת, זכויותיה של התובעת נשמרו באדיקות ואפשרתי מרווח גמישות רחב לניהול ההליך. אך כעת בשלב זה של מתן פסק הדין, יש לקחת את הדברים בחשבון בעת ההכרעה המהותית ובעת פסיקת ההוצאות על מנת לשמור על זכויות שני הצדדים בניהול ההליך.

הדין הרומני

29. הנתבעת טוענת כי יש להחיל את הדין הרומני על נסיבות היחסים שבין המנוח לתובעת, ובהתאם לכך לקבוע כי אין נפקות משפטית למערכת היחסים שבין המנוח לתובעת, מאחר שמוסד הידועים בציבור אינו מוכר בדין הרומני.

30. לאחר בחינת הטענה – דינה להידחות.

31. ראשית, יצוין כי יש להוכיח את הדין הזר, ככל טענה עובדתית אחרת, והנתבעת לא עשתה כן. לא ניתן להסתפק באמירה כזו או אחרת של התובעת לצורך כך. התובעת אינה משפטנית ולא מדובר בחוות דעת מעמיקה או פירוט שממנו ניתן ללמוד כדבעי מה הדין הרומני במקרה דנן.

32. שנית, אין מחלוקת כי המנוח היה תושב ואזרח ישראל, כאן הוא חי וכאן נמצאים מרבית נכסיו. לטענה בדבר שיתוף ברכושו ובנכסיו מתייחסת גם רובה ככולה של התביעה.

33. שלישית, לא מצאתי כי יש לשלול את זכותה של התובעת לנהל את ההליך בישראל על פי הדין הישראלי. התובעת בחרה לנהל את ההליך כאן, תוך שהייתה מודעת גם לקשיים הטכניים ולהוצאות הרבות שנגרמות לה בשל הגשת ההליך דווקא בישראל ולא ב*******.

34. רביעית, חלק נכבד מהנסיבות העובדתיות הדורשות הכרעה התנהלו והתרחשו גם בישראל.

35. מכל הנימוקים הללו לא מצאתי כי יש מקום להורות שההכרעה תהיה על פי הדין הרומני. בנוסף, לא הוכח בפניי כלל הדין הרומני הרלוונטי.

האם התובעת והמנוח היו 'ידועים בציבור'

36. פסיקת בתי המשפט קבעה מספר יסודות מצטברים, על מנת לבחון האם בני זוג בנסיבות דומות הם 'ידועים בציבור':

"המקרה דנן משקף מקרים אחרים, בהם לאחר שהסתיימה מערכת יחסים בין בני זוג, שאינם נשואים, מתעוררת מחלוקת האם מדובר  ברומן בר חלוף או במערכת ממוסדת.

הפסיקה קבעה מספר תנאים על מנת לבסס מערכת יחסים של ידועים בציבור.

כפי שפורט בעניין בנק הפועלים על ההפניות שבו, שני יסודות נדרשים כתנאים הכרחיים לכך. היסוד האחד הינו יסוד קיום יחסי האישות כבעל ואישה, תוך קשירת גורלם זה בזה ואילו היסוד השני ניהול משק בית משותף, אשר מקורו כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים (ראו ע.א 621/69 נסיס נ' יוסטר פ"ד כד (1) 617). מעבר לכך יש גם לבחון, כפי שפורט לעיל את תפיסתם הסובייקטיבית של הצדדים.

כך גם ראו את הדיון המקיף בסוגיה דנן בפסק דינה של כב' השופטת וילנר בעמ"ש (חי') ס.ג. נ' ג.ג. (לא פורסם) [פורסם בנבו] 8.3.09, אשר סברה כי כיום המונח המתאים יותר הינו "שותפות זוגית" וכשההגדרה לשיטתה "בני זוג אשר החליטו, בין במפורש ובין במשתמע, להחיל על מערכת היחסים ביניהם, את מכלול דיני הנישואין והגירושין, הן הזכויות והן החובות – ללא האקט הפורמאלי של הנישואין". כפי שציין כב' השופט עמית, שם, תפיסה זו הינה תפיסה הסכמית וכשלדידו ניתן להצביע על תפיסה נורמטיבית "לפיה שיקולי צדק מחייבים להחיל על בני זוג, בנסיבות של מגורים משותפים ומשק בית משותף, משטר משפטי של ידועים בציבור...". (ההדגשות אינן במקור).

ראו: עמ"ש (ת"א) 1165/09 פלונית נ' פלוני, ס' 19 לפסק דינו של כב' השופט שנלר (21.9.11).

37. נטל ההוכחה רובץ על הטוען להכרה בבני זוג במסגרת של 'ידועים בציבור' ובענייננו – על התובעת (ראו: רע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין תגמולים – משרד הביטחון סעיף 18 לפסק דינו של כב' השופט א' ריבלין (31.8.08)).

38. טרם בחינת היסודות המצטברים על פי ההלכה שלעיל, אדגיש כי במקרה שבפני, מלאכת ההתחקות אחר כוונת הצדדים הפכה מורכבת יותר, נוכח פטירתו של המנוח. יש לומר כבר עתה, והדברים יפורטו בהמשך, כי בנסיבות המצערות המתוארות לעיל, נעשה שימוש אשר לעיתים גבל בנזק ראייתי של ממש מצד התובעת, כאשר התובעת הוסיפה ראיות ושינתה טענות לאחר פטירת המנוח. לפיכך, בפסק דין זה ניתן משקל גם לראיות שהוגשו לתיק מטעם המנוח ולגרסת המנוח טרם פטירתו, הגם שלא נחקר עליה.

39. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שלאחר פטירת המנוח מי שנכנסה בנעליו הייתה אשתו הנתבעת. הדבר הציב, מטבע הדברים, את שתי הנשים זו מול זו ומבחינה ראייתית הקשה על ניהול ההליך שעה שאשתו של המנוח הייתה צריכה להתמודד עם טענות קשות של התובעת כלפיה וכלפי המנוח.

40. אין מחלוקת כי המנוח והתובעת הכירו בשנת 2001 וניהלו מערכת יחסים אינטימית לאורך שנים אשר סופה בשנת 2011. אין מחלוקת כי בכל התקופה הנ"ל היה המנוח נשוי לנתבעת.

41. התובעת לא ציינה מהם המועדים המדויקים לפיהם מבקשת להכיר במערכת היחסים שלה ושל המנוח כ'ידועים בציבור', ואשר בגינם, מתחילתם ועד סופם, מבקשת להחיל שיתוף רכושי.

42. בכתב התביעה המתוקן, עתרה התובעת לסעדים הרחבים הבאים:

"א. ליתן פס"ד המצהיר כי התובעת היא שותפה מלאה והבעלים של מחצית כל הרכוש של המנוח מכל מין וסוג שהוא (לרבות כספים וחסכונות) הרשום ו/או שהיה רשום ע"ש המנוח ו/או המוחזק ו/או היה מוחזק על-ידו ו/או השייך ו/או היה שייך לו, לבדו ו/או עם אחרים, לרבות רכוש שכבר אינו קיים – והכול בתקופת חייהם המשותפים, וכן לחייב את הנתבעת להעביר ולרשום על שם התובעת מחצית הרכוש כמבוקש, או לשלם לה מחצית שווי רכוש זה, מכל הרכוש שנצבר והושבח בתקופה הרלוונטית ולאור כל המפורט בכתב תביעה זה.

ב.    ליתן צו מניעה זמני ו/או קבוע האוסר על הנתבעת לעשות כל שינוי בכל זכויותיו של המנוח, לרבות דיס פוזיציה ו/או העברת ו/או המחאת זכויות ו/או שעבוד ו/או כל פעולה שיש בה כדי להפחית ו/או לגרוע ו/או לשנות מזכויות המנוח ונכסיו ובמיוחד להוריש כחלק מעיזבון עפ"י צו קיום צוואה.

ג.     לחייב את הנתבעת לתת דו"ח מלא בתצהיר על כל רכוש המנוח בחייו, כספיו וזכויותיו מכל סוג שהוא, לרבות אלה הרשומים על-שם אחרים או נמצאים אצל אחרים ולרבות פירוט מלא של מצב רכושו בכל מקום שהוא מאז הכירו בניה"ז, בתקופה הרלוונטית, כאמור בכתב התביעה.

ד.    לתת כל סעד שיאפשר לתובעת לבדוק את כלל הזכויות והרכוש של המנוח אשר נצבר בתקופת החיים המשותפים, להעריכם ולהבטיח כי לא יוברחו, לרבות מתן צווים, לקבל מידע מהבנקים ומגופים אחרים המחזיקים בזכויות כנ"ל עבור המנוח לבחינת התנועות והטרנקזיציות של הזכויות וכיו"ב.

ה.    כן זכאית התובעת לכל סעד שיבטיח כי כל פעולה ברכוש ובזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים של בניה"ז תיעשה בהסכמתה ותוך דיווח מלא לה". (ההדגשות אינן במקור).

43. עיון בסעדי התביעה מעלה, כי רכוש המנוח, לגביו טענות התובעת לזכויות, אינו יחסי, אינו נגזר ממשך הזמן שניהלו מערכת יחסים ואינו על פני תקופת זמן המתאימה לחיי השיתוף הנטענים שניהלו התובעת והמנוח.

44. התובעת כלל אינה מתייחסת בסעדיה ואינה מציינת את העובדה שהמנוח נשוי, זאת בזמן שמבקשת להכיר בה ובמנוח כ'ידועים בציבור'. התובעת לא מתייחסת כיצד במצב זה שהמנוח נשוי היא זכאית למחצית מרכושו (בהתעלם מהרכוש המגיע לאשתו) וכיצד היא גם טוענת כי מגיעות לה זכויות ברכוש של המנוח הרשום על שם אחרים .

45. כמו כן, התובעת אמנם טוענת לחיי שיתוף אך אינה מוצאת לנכון לציין מהו הרכוש שבבעלותה אותו יש לחלק בינה לבין המנוח. התובעת אינה מתייחסת כלל מדוע על השיתוף להיות "חד כיווני".

46. עוד בהקשר זה, יצוין כי תיקון כתב התביעה לאחר מות המנוח, הביא עמו שינוי והוספת טענות מהותיות ביותר שלא נטענו בחייו של המנוח, וזאת בניגוד לבקשה לתיקון כתב התביעה שהוגשה מטעם התובעת, אשר לפיה ביקשה התובעת לשנות את שם הנתבע בלבד בשל הפטירה ולשם כך קיבלה את אישור ביהמ"ש.

47. יצוין, כי בעניין זה הוגשה בקשה מטעם הנתבעת למחיקת סעיפים ונספחים בכתב התביעה המתוקן. ביום 29.12.13 ניתנה החלטת ביהמ"ש לפיה תינתן לנתבעת האפשרות לטעון טענותיה בקשר עם הנזק הראייתי שנגרם כתוצאה מתיקון כתב התביעה.

48. בסיכומיה, הוכיחה הנתבעת כי עם תיקון כתב התביעה, הוספו על ידי התובעת פרטים שלא היו בו קודם לכן, כולל תכתובות אלקטרוניות בין המנוח לתובעת אשר המנוח אינו יכול לאמת את תוכנם. התובעת לא נתנה כל הסבר מניח את הדעת מדוע מסמכים אלה צורפו באותו שלב.

49. בתגובת התובעת לבקשה למחיקת סעיפים ונספחים מכתב התביעה המתוקן, הודתה בסעיף 3 לתגובה כי לכתב התביעה המתוקן הוספו שינויים שלא היו בכתב התביעה הקודם:

"מטבע הדברים, יתכן כי עובדות מסויימות הוצגו בחוסר בהירות מסויימת ו/או לא הודגשו דיין, ורק בכתב התביעה המתוקן הובהרו היטב, תוך שצורפו אסמכתאות לטענות".

50. כמו כן, בדיון שנערך לפני ביום 7.3.13 בו נכח המנוח, טרם הגשת כתב התביעה המתוקן, ביקשה ב"כ המנוח להורות לתובעת לצרף את כלל תכתובות הדואר האלקטרוני שבחזקתה, וזאת מאחר שהתובעת בחרה לצרף תכתובות חלקיות בלבד בינה לבין המנוח או שהשמיטה תכתובות ראשוניות או שהשמיטה תכתובות תגובה. בתום הדיון ניתנה החלטת ביהמ"ש לפיה ב"כ התובעת תודיע בתוך 10 ימים האם קיימות תכתובות נוספות בחזקת התובעת והאם יש מניעה לצרפן לתיק. ביום 17.3.13 צירפה התובעת תכתובות נוספות. אולם, במועד הגשת כתב התביעה המתוקן, בחרה התובעת לצרף עוד תכתובות, שלא הוגשו טרם לכן.

51. ראשית, תיקון כתב טענות אינו מהווה מתן אפשרות למקצה שיפורים עבור מי מהצדדים. שנית, התובעת לא צירפה לכל אחת מהגשת התכתובות הנוספת, הסבר או תצהיר המפרט מדוע המסמכים מוגשים בשלב זה, כשאר ניכר כל המסמכים היו בידיה ולא הייתה מניעה אובייקטיבית לצרפם. התובעת אף לא ביקשה רשות ביהמ"ש לעשות כן, טרם ההגשה. לפיכך, התנהלות זו של התובעת, גם אם אניח כי לא הייתה מכוונת, גרמה לנזק ראייתי בפרט כאשר המנוח לא יכול היה ליתן פרטים מלאים וליתן גרסה מפורטת מטעמו על הנימוקים החדשים שהוספו. אשר על כן, יינתנו למסמכים שהוגשו לאחר פטירת המנוח משקל ראייתי נמוך לאור האמור לעיל.

אופי הקשר בין המנוח לתובעת ומשכו

52. כאמור, אין מחלוקת כי התובעת והמנוח הכירו בשנת 2001 וכי סיום הקשר ביניהם היה בשנת 2011 (כאשר התביעה הוגשה עם תום מערכת היחסים בשנת 2012). קרי, מדובר במערכת יחסים אינטימית שנמשכה כ-10 שנים. בכל אותה תקופה המנוח היה נשוי לנתבעת.

53. כעת, יש לבחון את אופי, טיב ומהות הקשר כאמור.

54. התובעת בעלת אזרחות ותושבת *******, מעולם לא עברה להתגורר בישראל ואין מחלוקת כי מרכז חייה היה בתקופת הקשר ב*******.

55. המנוח היה אזרח ותושב ישראל. על אף שלמנוח נכס מקרקעין בבעלותו ב*******, הוא התגורר בישראל, אשר היוותה מרכז חייו בתקופת הקשר.

56. הנתבעת צירפה לתצהירה דו"ח יציאות וכניסות מהארץ של המנוח נכון לשנים 2002-2011. הנתבעת ציינה כי מאחר שדרכון המנוח הישן לא נמצא, ניתן לדעת באילו מדינות ביקר המנוח משנת 2006 בלבד, שנת הנפקת הדרכון החדש של המנוח. הנתבעת פירטה כי משנת 2008 ועד לשנת 2011, קרי בתוך 4 שנים, שהה המנוח בחו"ל כ-211 ימים, מתוכם שהה כ-106 ימים שלא ב*******. עולה, כי גם אם במשך אותן 4 שנים שהה המנוח ב*******, מקסימום הזמן שיכול היה לשהות שם הוא כ-105 ימים, המהווים 7% מהימים באותן 4 שנים. עוד ניתן ללמוד מהנספחים שצורפו לתצהיר הנתבעת כי במשך 10 שנים, משנת 2002 ועד לשנת 2011, המנוח שהה בחו"ל כ-642 ימים, מתוך 3,285 ימים לאורך כל אותן השנים. קרי, מדובר באחוזים ניכרים של ימי שהיית המנוח בישראל ולא ב*******.

57. מהאמור לעיל, עולה כי התובעת והמנוח מעולם לא התגוררו באופן קבוע באותה מדינה בתקופת הזמן הנטענת.

58. הוכח כי רוב המפגשים של התובעת והמנוח לקחו חלק בבוקרשט, ב*******, וזאת למעט חופשות קצרות בהן בילו יחדיו בישראל וביוון.

59. הוכח כי התובעת והמנוח נפגשו, לרוב כאשר המנוח היה מגיע ל*******, במסגרת נסיעות עסקים, או כאשר היה המנוח מזמין את התובעת ארצה, לחופשה בת מספר ימים בישראל.

60. התובעת לא הגיבה לטענות אלה ולא הסבירה כיצד ניתן לקיים יחסי אישות תוך קשירת גורלם זה בזו, בצורה זו, כאשר המנוח לא נמצא לצידה, רובו ככולו של הזמן. ממכלול טענותיה של התובעת מצטיירת תמונה של רומן בר חלוף ולא בקשר ממוסד ומבוסס.

61. אמנם ממבט ראשון המסתכל אך ורק על ציר הזמן, ניתן לסבור כי מדובר במערכת יחסים רצינית שהתנהלה על פני זמן רב. אולם, בחינת ראיות וטענות הצדדים העלתה כי על אף פרק הזמן הממושך, מערכת היחסים הייתה מורכבת וקשה ולא חלפה מעל משוכת "מערכת יחסים אינטימית בת חלוף".

62. מערכת היחסים הייתה רוויות משברים ומחלוקות קשות ביותר שנגעו באופן ישיר לאופי מערכת היחסים והרצונות השונים של כ"א מהצדדים לה. התובעת חפצה הייתה בהעמקת מערכת היחסים ומיסודה, בעוד שהמנוח שהיה נשוי כל אותה עת, לא חפץ בכך והיטיב לבטא זאת בתכתובות בינו לבין התובעת בצורה זהירה פן תפגע מכך התובעת. עוד בהקשר זה יש לציין את התכתובות בין התובעת למנוח בהן מאיימת התובעת כי תשים קץ לחייה במידה שהמנוח יחליט לסיים את הקשר ביניהם. התובעת אף העידה על כך בחקירתה – ראו: פרוטוקול מיום 15.9.14 עמ' 24 שורות 15-23 ועמ' 25 שורות 1-8.

63. תכתובות שצורפו לכתב התביעה המתוקן מיום 19.9.2009 ומיום 27.11.2009 מלמדות כי המנוח מנסה להניא את התובעת מהצעה שעלתה על ידה והיא שהתובעת תגיע לגור בישראל. המנוח מציין כי עדיף לה שלא לעבור למדינה אחרת ולהיות עם אדם המבוגר ממנה בכל כך הרבה שנים, בן 61 במצב רפואי שאינו מיטיב והוא מציע לה לחשוב על העתיד ולתכנן מה יהיה בעוד מספר שנים. המנוח לא ציין דבר באשר לקשר שיהא בין השניים אם וכאשר התובעת תגיע לישראל ואף כתב לה: "לאט תסתדרי בחיים" מבלי לקשור את עצמו לכך.

64. עוד ייאמר, כי לאורך כל כתב התביעה המתוקן, התובעת עושה שימוש תכוף במילה "ביקור" כאשר מתארת את מפגשיה עם המנוח: "המנוח נהג להגיע לביקורים תכופים", "אמרה לו התובעת כי התחרטה והיא שוקלת להישאר ולהאריך את הביקור בישראל", "ביום 30.12.10 הגיעה התובעת שוב לביקור בן 5 ימים בישראל", "כשהמנוח נמנע מלהגיע לביקור נוסף משך תק' ארוכה" וכו'. השימוש במילה זו, מתאר היטב את משמעות הקשר, גם מנקודת מבטה של התובעת, ובוודאי מוכיח שהתובעת והמנוח לא גרו יחד ולא חלקו חיים משותפים כי אם ביקורים ובילויים משותפים על פני ימים בודדים ותו לא.

65. טענות התובעת כי המנוח הבטיח שהם יינשאו וכן הבטיח כי יביאו לעולם צאצאים משותפים לא הוכחו. בכל תכתובות הדואר האלקטרוני שהוגשו על ידי התובעת, לא נמצאה תכתובת אחת המעידה כן. יתרה מכך, תכתובת מיום 8.9.2010 מלמדת כי המנוח כלל לא רצה בהבאת צאצאים לעולם, וזאת בשל גילו המתקדם ומצבו הרפואי שלא אפשר כן. הוא מסביר זאת בצורה מפורשת לתובעת, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. עוד יצוין, כי המנוח לא ציין דבר בתכתובותיו לתובעת לגבי נישואין של שניהם או מיסוד הקשר בדרך של חתונה.

66. מהאמור לעיל עולה, כי בין התובעת למנוח התקיים קשר אינטימי, שנמשך לתקופה ארוכה אך במהלכה הם לא נפגשו בתכיפות רבה ולא ניכרו סממנים של קשירת גורל משותפת.

67. התובעת לא התייחסה בתביעתה ובסיכומיה ובראיותיה כלל לעובדה כי בכל משך תקופת הקשר עם המנוח, המנוח היה נשוי לנתבעת. אין מחלוקת כי למעט תקופה קצרה המנוח חי עם הנתבעת יחד בישראל ויש להם בית משותף, התנהלות כלכלית משותפת וילדים משותפים. התובעת לא סתרה את גרסת הנתבעת כי המנוח מעולם לא רצה להתגרש ממנה ולא הגיש תביעת גירושין.

68. גם בתכתובות שצורפו על ידי התובעת עולה כי התובעת הביעה בפני המנוח את חששה כי הוא ישוב לאשתו וכי גם היא הייתה ערה למורכבות הקשר ביניהם ולהיותו בר חלוף. התובעת הייתה ערה למגורים המשותפים של המנוח והנתבעת, חיי המשפחה שלהם, נסיעותיהם המשותפות לחו"ל, התנהלותם הכלכלית המשותפת, קשרי המנוח עם ילדיהם המשותפים ועוד.

69. יודגש עוד כי בשנת 2006, קרי בעיצומה של מערכת היחסים עם התובעת, ערך המנוח צוואה הדדית עם הנתבעת. בצוואה זו הוריש המנוח את כל רכושו לנתבעת ולא אזכר כלל את התובעת. יצוין עוד כי התובעת לא הגישה כל התנגדות לצוואה או בקשה למתן צו ירושה. עובדה זו מעידה גם היא כי המנוח לא ראה בתובעת בת משפחה או זכאית לרשת מרכושו דבר.

70. קשרי המנוח עם נשים אחרות – התובעת העידה כי המנוח ניהל רומן עם עובדת ממשרדו. התובעת צירפה לכתב התביעה המתוקן, תכתובות דואר אלקטרוני בינה לבין אותה גברת, בהן כותבת לה התובעת כי היא יודעת על העבר שלה עם המנוח וכי היא יודעת שגם היום היא מנסה ורוצה להמשיך עמו במערכת יחסים אינטימית. מכאן, כי התובעת ידעה על התנהלות דומה של המנוח עם אחרות וכי היא אף ידעה שככל הנראה עבור המנוח, מערכת היחסים עמה אינה מחייבת. התובעת אף ציינה במרבית התכתובות בינה לבין המנוח את פחדיה ממערכת יחסיו של המנוח עם הנתבעת וכן עם אותה גברת ואף השוותה בין מערכות היחסים בחייו של המנוח לא אחת.

71. ראייתם הסובייקטיבית של הצדדים באשר ליחסיהם – התובעת לא הוכיחה כי היא או המנוח ראו את מערכת היחסים ביניהם כמערכת יחסים של ידועים בציבור ודין טענותיה בעניין זה להידחות. הן התובעת והן המנוח לא ראו את הקשר ביניהם כקשר מחייב, מבוסס וממוסד. על כך מעידות אינספור התכתובות ביניהם המעידות על המחלוקת הקשה ועל רצונה הבלתי פוסק של התובעת במיסוד הקשר ובקיום מפגשים נוספים עם המנוח, בעוד שהמנוח מבטא בזהירות את סלידתו ממערכת היחסים ה"לא בריאה", כלשונו, ביניהם ומנסה לסיימה פעם אחר פעם ללא הצלחה יתרה.

72. בתכתובת מיום 4.5.2007 המנוח כותב לתובעת כי מבקש לסיים את הקשר ביניהם, הוא פורט מדוע יש צורך, לטובתה של התובעת, לשים קץ לקשר ומציע לה את תמיכתו הכספית גם כאשר תימצא במערכת יחסים אחרת.

73. בתכתובת מיום 23.12.10 כותבת התובעת למנוח כי חייה אומללים בלעדיו וכי אין להם טעם אילולא מערכת היחסים ביניהם, התובעת גם מבטאת את פחדיה הכנים כי המנוח יעזוב אותה וישוב לחיות עם הנתבעת ומבקשת להיפגש עמו בדחיפות וכי יקנה לה כרטיס טיסה לשם כך. התובעת אף העידה בחקירתה כי הפעילה על המנוח לחצים כבדים לעזוב את אשתו הנתבעת וכי הדבר היווה נקודת חיכוך בלתי פוסקת בין השניים (ראו: פרוטוקול מיום 15.9.14 עמ' 23 שורות 4-7).

74. ראייתם האובייקטיבית של הצדדים על ידי אחרים – התובעת לא הוכיחה ולו בראשית ראיה כי אחרים ראו בה ובמנוח ידועים בציבור ודין טענותיה בעניין זה להידחות. התובעת טוענת כי אנשים רבים ידעו על מערכת היחסים של המנוח ושלה ועל היותם ידועים בציבור (עמ' 15 לסיכומיה), אולם התובעת נמנעה מלזמן את כל אותם אנשים ליתן עדות כאמור. הימנעותה מחזקת את גרסת הנתבעת כי אכן לא התקיימה מערכת יחסים של ידועים בציבור וכי גם התובעת מודעת לכך יחד עם העדים אשר נמנעה מלזמן. העדויות שכן הביאה לא היו חזקות ולא תמכו בטענותיה הנרחבות על החיים המשותפים שלה ושל המנוח.

75. בחקירתה, כאשר נשאלה האם המנוח הציג אותה אי פעם כבת זוגו או כידועתו בציבור, השיבה התובעת תשובות מתחמקות, וניתן היה להתרשם כי התובעת לא הייתה מדויקת בדבריה (ראו: פרוטוקול מיום 15.9.14 עמ' 31-32).

76. עוד יש לציין את עדותו של מר XXX, מטעמה של התובעת, בה ציין כי הוא ומספר אנשים נוספים ידעו על הקשר בין התובעת למנוח, אך כינה קשר זה "רומן" ו"פלירט", ואף הדגיש כי העניין לא דובר בפומבי (ראו: פרוטוקול מיום 15.9.14 עמ' 4 שורות 1-13).

77. בשנת 2011 עם תום מערכת היחסים בין התובעת למנוח, העביר המנוח לתובעת סך של 200,000 אירו. מתכתובת שצורפה לכתב התביעה המתוקן, ניתן לראות כי המנוח כותב לתובעת שביום 7.5.2007 הוא ילך לעורך דינו על מנת להסדיר העברה כספית בסך 150,000 אירו לתובעת וזאת "בשביל השקט הנפשי שלו" המנוח עוד כתב כי "אני חייב לה באופן אישי סכום זה". ההעברה בוצעה לבסוף על ידי המנוח ואושרה בתכתובת דואר אלקטרוני מיום 14.11.11 מאת XXX בנק. העברת כסף זה שאינה שנויה במחלוקת והנתבעת אף אישרה בחקירתה כי היא זו שהעבירה לתובעת את הכספים בבנק מעידה שסכום זה נועד מבחינתו של המנוח להרגעת הרוחות ולריצוי התובעת, כך שתחדל מלהטיח במנוח האשמות לגבי המחלוקות ביניהם וכי הקשר ביניהם יבוא לסיומו וייוותר עם "טעם טוב". ביום 23.12.10 כתב המנוח לתובעת כי בכסף זה שהוא מעביר לידיה, עליה לרכוש לעצמה בית משלה. המנוח מציין מפורשות בסעיף 5 לתכתובת זו כי במקרה שהוא ילך לעולמו, כספים אלו לא יהיו חלק מירושתו. קרי, המנוח בחר לציין באופן חד משמעי כי לתובעת לא יהא חלק בירושתו והכסף שייעד עבורה, לא יתווסף עליו עוד. ניכר כי המנוח ראה בסכום זה סכום המשקף את סיום מערכת היחסים בינו לבין התובעת ומחווה של רצון טוב מצדו.

78. ויודגש – לא שוכנעתי כי העברת הכספים הינה בעלת סממן רכושי אלא סכום שהועבר בהבנה ובהסכמה כמתנה לתובעת ולא מעבר לכך. הדבר היווה המשך של מערכת היחסים בה המנוח תמך כלכלית בתובעת. אך תמיכה זו הייתה "חד כיוונית" ולא יצרה שיתוף רכושי אלא סממן למערכת היחסים. אין מדובר בהסכמה של הצדדים על יצירת שיתוף ביניהם אלא התנהלות כלכלית נפרדת באופן מובהק תוך שהמנוח תומך כלכלית באופן מסוים בתובעת.

העדר מגורים משותפים

79. טענות התובעת כי התגוררה עם המנוח וכי חלקו מגורים משותפים – דינן להידחות. התובעת לא הצליחה להוכיח רכיב זה ולו במקצת.

80. התובעת טוענת בכתב התביעה המתוקן כי נהגה ללון בביתו של המנוח כאשר המנוח היה מגיע לביקור ב******* ואף כי קיבלה מפתח לדירת המנוח (סעיף 28 לכתב התביעה). וכן, טוענת כי בשנת 2007 נענתה להצעתו ועברה להתגורר בביתו באופן קבוע גם כאשר שהה בישראל (סעיף 29 לכתב התביעה).

81. כאשר נשאלה התובעת בחקירתה היכן היא מתגוררת, ענתה כי מתגוררת בבוקרשט, ******* בדירה שבבעלותה, אשר נרכשה עבורה על ידי הוריה. התובעת העידה כי בכל המסמכים הרשמיים, כתובתה הרשומה היא הדירה שבבעלותה, בה מתגוררת גם כיום (ראו: פרוטוקול מיום 15.9.14 עמ' 17 שורות 17-24 ועמ' 18 שורות 1-7).

82. הדברים עומדים בסתירה לטענות התובעת כי עברה להתגורר עם המנוח בביתו שבבוקרשט בין השנים 2007-2009. אם אכן התגוררה כל אותה העת בבית המנוח בלבד, מדוע לא שינתה את כתובתה הרשומה לכתובתו של בית המנוח.

83. יתרה מכך, התובעת שבה וחוזרת כי מצבה הכלכלי לא היטיב עמה וכי מעולם לא הייתה במצב שפיר מבחינה כלכלית. אם כך, מדוע לא פנתה התובעת להשכיר את הדירה שבבעלותה במשך כל אותם שנתיים, אשר לטענה התגוררה בבית המנוח.

84. אי רישום התובעת ואי ההשכרה מהווים חיזוק לגרסת הנתבעת ועומדים לתובעת לרועץ בניסיונה להוכיח כי היא והמנוח חיו יחד תחת אותה קורת גג.

85. עוד ניתן לומר, כי התובעת עצמה לא חשבה שמערכת היחסים בינה לבין המנוח הוגדרה כ'מגורים משותפים', וזאת מאחר שהעידה כי המנוח מרבית הזמן כלל לא היה נמצא, גם כאשר היא הייתה נוכחת בדירתו. לפיכך, אין בידי לראות בכך מגורים משותפים.

86. אין מחלוקת כי המנוח והנתבעת לא גרו יחד , לאור עזיבת הנתבעת את בית הצדדים המשותף, משנת 2009 ולמשך שנתיים וחצי, עד אשר שבו להתגורר תחת אותה קורת גג.

87. אולם גם במשך התקופה הנ"ל בה לא חי המנוח עם הנתבעת, הוא גם לא חי עם התובעת. התובעת לא סיפקה הסבר מספק לכך, טענה כי המנוח הציע לה לעבור להתגורר עמו בישראל, אולם המשיכה וטענה מספר טענות סותרות שלא נטענו קודם לכן: ראשית טענה שבחרה לא לעבור לישראל מאחר שהמנוח לא היה גרוש מהנתבעת, לאחר מכן טענה כי לא הייתה מוצאת עבודה עבורה בצפון הארץ ולבסוף טענה כי המנוח הציב לה אולטימטום כי רק כשתסיים את לימודי ה***** תוכל לעבור להתגורר עמו בישראל (ראו: פרוטוקול מיום 15.9.14 עמ' 27 שורות 1-9).

88. בכל הנוגע לעדים מטעמה של התובעת שהעידו לגבי מגוריהם המשותפים של המנוח והתובעת – מהעדויות שנשמעו עולה ספק רב ואין בידי לבסס קביעה על פי עדויות אלה.

89. יודגש כי המנוח, בסעיף 30 לכתב ההגנה שהגיש, טוען כי כלל אינו מכיר את העד XXX והעדה XXX וכי הם לא היו שכניו.

90. תצהירי העדים לא היו מפורטים דיה ולא הסבירו כיצד העדים מודעים לכך שהתובעת והמנוח חיו יחד במשך 10 שנים תחת אותה קורת גג או כיצד יודעים שהתובעת הפסיקה להתגורר שם בשנת 2009 או כיצד יודעים שהתובעת היתה מגיעה ללון ביית המנוח כאשר היה מגיע לביקור.

91. העד XXX טען בתצהירו כי הסיק שהתובעת מתגוררת עם המנוח, מאחר שהיא ביקשה ממנו להחליף נורה חיצונית בבית המנוח (סעיף 4 לתצהירו).

92. תצהירי העדים נוסחו באופן דומה המעורר פליאה. כאשר נשאלו על כך העדים בחקירתם, טענו כי כל אחד מהם ישב לבדו בחדר עם הנוטריון אשר ניסח עבורו את התצהיר על פי מה שהעיד העד.

93. חקירתו של העד XXX הייתה רצופה סתירות ותשובות מתחמקות, למשל כאשר נשאל כיצד ידע שהמנוח והתובעת התגוררו יחד השיב כי ראה אור בבית, כי המכוניות היו חונות מחוץ לבית. לאחר מכן, העיד כי אינו יכול מחלון ביתו לראות את החניה ולכן שינה את תשובתו כי היה רואה מי מגיע בדלת הכניסה לבית המנוח (ראו: פרוטוקול מיום 17.9.14 עמ' 2 ועמ' 3).

94. בעדותו טען העד XXX כי מכיר את העדה הגב' XXX משנת 1989 ואילו הגב' XXX העידה כי עברה להתגורר בשכנות לעד XXX בשנת 1997 (ראו: פרוטוקול מיום 17.9.14 עמ' 10 שורה 13). קרי, עדויות העדים סותרות האחת את השניה ואת תצהיריהם.

95. יש לציין כי העדים שניהם העידו באמצעות וידיאו קונפרנס, וזאת לאור בקשת התובעת ובהתנגדות הנתבעת. גם לכך ניתן משקל בהכרעה שלעיל ובדחיית טענות התובעת בעניין זה.

96. ניהול משק בית משותף – התובעת לא הוכיחה כי הצדדים ניהלו משק בית משותף וטענותיה בעניין זה דינן להידחות. התובעת לא הוכיחה כי שילמו יחד הוצאות של הבית, התובעת לא הוכיחה כי הייתה לה ולמנוח קופה משותפת כלשהי וכי ניהלו הדברים מבחינה כלכלית יחדיו ולו במקצת. תכתובות התובעת בדבר עזרה למנוח במציאת מנקה לביתו אינה מעידה כי ניהלו משק בית משותף.

97. אמנם הוכח כי היו נסיעות משותפות שהמנוח שילם עבור נסיעת התובעת, אך מעבר לבילויים משותפים, לא נוהל משק בית יחדיו ולו במקצת.

98. יחסי שיתוף כלכליים – התובעת לא רק שלא הוכיחה יחסי שיתוף כלכליים בין הצדדים אלא הוכח כי הצדדים נהגו הפרדה מוחלטת מבחינה כלכלית. לתובעת ולמנוח לא היה חשבון משותף או שיתוף מסוג דומה, והם לא רכשו שום נכס משמעותי במשותף. כל אחד מהם התנהל באופן נפרד ועצמאי מבלי כל סממן של שיתוף עם משנהו. התובעת אף היטיבה לציין בכתב התביעה המתוקן את כל סכומי הכסף שהועברו אליה מהמנוח ואת התאריכים בהם הועברו.

99. שמיעת ראיות הצדדים וחקירותיהם הוכיחה כי מדובר היה במערכת יחסים לבילויים משותפים ולא מעבר לכך. גם אם דובר על תוצאות אחרות של מערכת יחסים זו בין המנוח לתובעת, מבחן התוצאה הוכיח כי הם לא הגיעו למפגש רצונות.

100. יתרה מכך, מי שנשא בהוצאות באופן מובהק לבדו היה המנוח בלבד ולא היה כל סממן של שיתוף מצדה של התובעת. התובעת אישרה זאת אף בכתב התביעה שלה ועיון פשוט בכתב התביעה מעלה כי לא היה שיתוף אלא תמיכה כלכלית מסוימת ונרחבת של המנוח בתובעת. תמיכה חד כיוונית שנועדה לענות על אופי מערכת היחסים בין הצדדים מבלי שיש בה כל סממן של זוגיות קבועה ושותפות זוגית.

101. התובעת העידה בחקירתה כי ניתן לה ייפוי כוח מאת המנוח לחשבון החברה של המנוח, אך ציינה כי ייפוי הכוח היה מוגבל לזמנים מסוימים וכן לסכומים מסוימים שיכולה הייתה התובעת למשוך (ראו: פרוטוקול מיום 15.9.14 עמ' 42). מכאן, עולה כי המנוח בחר להגביל את התובעת בשימוש בחשבון לסכומי כסף שבחר מראש ליתן לתובעת.

102. התובעת אף העידה בחקירתה כי בחשבון הבנק שהיה על שמה ולמנוח היה בו ייפוי כוח, לא בוצעו שום פעולות על ידי המנוח בחשבון זה, מלבד הפקדות כספים שהיה מעביר לתובעת באופן חד כיווני (ראו: פרוטוקול מיום 15.9.14 עמ' 38 שורות 6-10).

103. יפים לעניינו קביעותיו של כב' השופט שנלר על מערכת יחסים דומה שלא הבשילה לכדי הכרה כידועים בציבור וגם שם לא הוכחו הסממנים הנדרשים להכרה כידועים בציבור ולשיתוף כלכלי:

"ראשית, בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי למעט אותם ארבעה חודשים "בסוף הדרך", הצדדים לא גרו יחד משך כל אותן השנים בהן התקיימה מערכת היחסים ביניהם.

שנית, לא רק שלא הוכח קיומו של משק בית משותף, אלא הוכח היפוכם של דברים. המערערת אישרה בחקירתה, שאכן לא היה לצדדים חשבון בנק משותף או שיתוף כלכלי זה או אחר, וכי גם לשיטתה המערכת הרכושית הסתכמה בהעברת כספים מהמשיב למערערת זאת ותו לא. יתכן ואכן עלו מחשבות לשיתוף מעבר לכך, אולם אלו לא קודמו ולא יושמו.

שלישית, נוכח גרסאות הצדדים, ולאור קביעת בית משפט קמא כי מעדיף הוא את גרסת המשיב, עולה כי גם מבחינת התפיסה הסובייקטיבית, מערכת היחסים לא בשלה, מעבר לאותה מערכת של "אהבה אסורה" וכפי שתיאר בהרחבה המשיב.

21. הנה כי כן ניתן לקבוע שלאור הנסיבות דנן, לא היה ואין מקום להכיר בצדדים כידועים בציבור.

על אחת כמה וכמה יפים הדברים ביחס לשאלה, שלמעשה אין אנו נצרכים לה, אודות היעדר כוונה לשיתוף כלכלי זה או אחר, וגם בנושא זה, הוכח שלא הייתה כוונה שכזו.

כאמור, מדובר על נטל כבד יותר מזוג נשוי, ואף אם מדובר בבני זוג החיים יחדיו כפי שחיים בני זוג נשואים לכל דבר ועניין. על אחת כמה וכמה לאחר שנקבע כי למעשה בני הזוג לא התגוררו יחד ואף לא ניהלו משק בית משותף, ועל כן לא ניתן להתעלם מכך ולטעון כי על סמך אותה תשתית כפי שנקבעה על ידי בית משפט קמא, טעה הוא במסקנותיו." (ההדגשות אינן במקור).

ראו: ראו: עמ"ש (ת"א) 1165/09 פלונית נ' פלוני, ס' 20-21 לפסק דינו של כב' השופט שנלר (21.9.11).

104. אשר על כן, אני דוחה את תביעת התובעת כי הצדדים היו ידועים בציבור ודוחה את התביעה כי נוצר שיתוף רכושי בין הצדדים.

ד.         סיכום

105. אשר על כן ולאור האמור לעיל, התובענה נדחית.

106. הוצאות ההליך - ברע"א 5919/14 חזר בית המשפט העליון על ההלכה כי יש לשאוף לפסיקת הוצאות ריאליות בהליכים משפטיים:

"לצד כל האמור יש להזכיר את הכלל הנקוט בשיטת משפטנו לפיו "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס וישא בעצמו אפילו מקצת ההוצאות שנאלץ להוציאן" (ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(3) 806, פסקה 31 והאסמכתאות שם (2008); עניין ביאליק, בפסקה 3; עניין עירית חיפה, בפסקה 57). כמו כן, יש לקחת בחשבון את מטרתה הנוספת של פסיקת הוצאות משפט ריאליות (בכפוף להיותן סבירות, הכרחיות ומידתיות, עניין מחצבות כנרת, בעמוד 615) –הכוונת התנהגות של בעלי הדין: "על בעל הדין לדעת מראש, כי היה ולא יצליח בהליך, בין אם הוא תובע (או מבקש) ובין אם הוא נתבע (או משיב), יהא עליו לשאת בשכר הטרחה שהצד שכנגד נשא בו (בין בפועל ובין לפי הערכה) וכן בהוצאות שהלה הוציא. ידיעה זו, כאשר היא קיימת מראש, בעת קבלת ההחלטה להגיש תובענה והאם וכיצד להתגונן, אמורה להשפיע על תוכנה של ההחלטה, וטוב שכך" (רע"א 9102/11 אור לאור בע"מ נ' קרויזר, [פורסם בנבו] פסקה 4 (23.12.2011); גורן, בעמוד 727). אכן תוצאות ההליך ביחס למבקשים אינן קלות, ואולם היה עליהם לדעת, ולשקול את האפשרות במסגרת החלטתם על הגשת התביעה, כי במידה ויפסידו בהליך המשפטי יאלצו לשאת בהוצאות ניכרות בהן תישא המשיבה כדי לעמוד על זכויותיה". (ההדגשות אינן במקור).

ראו: רע"א 5919/14 דוד בכר נ' המברשת רוחמה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, סעיף 9 לפסק דינו של כב' הש' סולברג (29.1.15).

107. הנתבעת צירפה לסיכומיה הוכחות ואסמכתאות עבור הוצאותיה בהליך אותן היא אומדת בסך של 136,000 ₪ הכוללים הוצאות עבור שכ"ט עו"ד, אגרות בימ"ש, הוצאות עבור תמלול.

108. ההליכים דנן הינם דוגמא מובהקת מדוע יש צורך ואף הכרח לחייב בהוצאות ריאליות. בתיקים ניתנו למעלה מ-120 החלטות, התקיימו 7 דיונים, הוגשו סיכומים בכתב. הצדדים הוציאו הוצאות רבות לצורך שמיעת ההליך. ההליך נמשך קרוב לארבע שנים. יתרה מכך, בעיצומם של דיוני ההוכחות בחרה התובעת שלא להיות מיוצגת דבר שהקשה אף יותר על ניהול ההליך ודרש החלטות שוב ושוב וגרם להימשכות ההליכים. גם הסיכומים שהוגשו על ידי התובעת השתרעו על פני 72 עמודים כאשר אין כל הקפדה על סדרי הדין וכאשר התובעת מוסיפה שלל טענות חדשות לטענותיה הקודמות ולמעשה מנהלת הליך חדש מראשיתו. התובעת גם לא הקפידה על המצאה כדין לנתבעת ובית המשפט נדרש להתייחס לנושא זה שוב ושוב. גם התרגומים מהשפה הרומנית שהוגשו על ידי התובעת התבררו כלא מדויקים דבר שגרם לסרבול ההליך והאריך את הימשכותו.

109. לאחר בחינת האופן בו נוהל ההליך וגם לאור נימוקי פסק הדין, על התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת באופן ריאלי להוצאות שהוצאו. זאת כאשר אני ערה לכך שגם פסיקה ריאלית לא תשפה את הנתבעת על מלוא הוצאותיה. בחנתי את הוצאותיה של הנתבעת האם ההוצאות ושכ"ט ששילמה הם סבירים, הכרחיים ומידתיים. בסופו של יום ולאחר בחינת המסמכים שצירפה ואסמכתאות, ומתוך בחינת ההליכים שנוהלו בפני, אני סבורה כי אמנם כך הוא.

110. על כן – התובעת תישא בהוצאות ההליך של הנתבעת בסך של 136,000 ₪.

ההוצאות ושכ"ט ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

111. התובעת הפקידה 15,000 ₪ כבטוחה להבטחת ההוצאות ולאור הכרעה זו אני מורה כי סך זה יועבר לנתבעת כעת לכיסוי הוצאותיה. התובעת תשא ביתרת התשלום לאחר העברת ה-15,000 ₪.

112. מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

113. המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום,  א אדר א תשע"ו, 10 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.