1.התביעות המאוחדות שבפני עניינן עתירותיה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה ודמי הבראה.
הצדדים
2.הנתבעת הינה חברה בע"מ לחקירות ושירותים משפטיים.
3.התובעת עבדה אצל הנתבעת כ"מאתרת" כתובות מיום 1.11.07 ועד לחודש נובמבר 2010, כשתאריך סיום העבודה המדוייק שנוי במחלוקת.
טענות הצדדים
4.לטענת התובעת היא הועסקה אצל הנתבעת כשכירה וממוצע שכרה במשך כל תקופת עבודתה עמד על סך של 6,000 ש"ח, ללא תלות בהספק עבודה, כשמעולם לא החתימה שעות עבודה בשעון נוכחות.
לטענתה, ביום 1.9.10 היא עברה מתל אביב לבית הוריה הנמצא בהתנחלות "XXXXXXXX" עקב גירושיה ועודנה מתגוררת שם (נכון למועד הגשת הסיכומים).
על פי הנטען, התחבורה הציבורית מXXXXXXXX לתל אביב הינה מוגבלת ביותר ובנוסף כאם חד הורית, היה עליה להכניס ולהוציא את ילדתה מהגן.
לטענתה, עוד טרם המעבר הודיעה בעל פה למר שאול כספי, מנהל הנתבעת, על כוונתה להעתיק מקום מגוריה וביום 16.9.10 הודיעה לו בכתב על העתקת מקום מגוריה וכתוצאה מכך על סיום עבודתה בתאריך עתידי.
התובעת טענה כי בפועל היא המשיכה לעבוד עד ליום 30.11.10 כשמרבית העבודה נעשתה מביתה בXXXXXXXX מתוך רצון להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת, אולם העבודה מהבית נתקלה בקשיים רבים, לרבות קשיים טכניים שנבעו מבעיות בתשתית התקשורת באזור.
על פי הנטען, בסוף חודש נובמבר 2010 הפסיקה הנתבעת להזרים לה עבודה ואף סירבה לשלם לה משכורת בגין חודש נובמבר וכתוצאה מכך נוצר נתק בתקשורת בין הצדדים.
לאור האמור, לטענת התובעת, עקב נסיבות סיום העסקתה והעתקת מקום מגוריה להתנחלות למשך למעלה משישה חודשים, זכאית היא לפיצויי פיטורים בסך של 18,500 ש"ח בגין תקופת העסקתה (37 חודשים).
בנוסף עתרה התובעת לתשלום שכר עבודה בסך 6,000 ש"ח בגין חודש 11/10, שלטענתה לא שולם לה, וכן לתשלום דמי הבראה בסך 1,580 ש"ח אשר קוזז שלא כדין על ידי הנתבעת בתלוש המשכורת של חודש 11/10.
5.לטענת הנתבעת, התובעת עבדה בשורותיה כמאתרת בשכר שנגזר מתפוקותיה, על פי מספר תיקים מאותרים.
לטענתה, התובעת אינה עומדת בתנאים הנדרשים על פי סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, כשעל פי הנטען, התובעת לא התפטרה לשם מעבר להתנחלות אלא עזבה עבודתה ביום 15.11.10 באופן חד צדדי וללא הודעה מוקדמת, לאחר מחלוקת עם מנהלת המשרד, כשמספר חודשים קודם להפסקת עבודתה בפועל הודיעה כבר התובעת על כוונתה להעתיק מקום מגוריה לבית הוריה בשל קשיים כלכליים.
בנוסף טענה הנתבעת כי התובעת גרושה מזה מספר שנים כך שאין קשר בין גירושיה לבין המעבר לXXXXXXXX.
לטענת הנתבעת, בחודשים שקדמו להתפטרותה, החלה התובעת בפעילות המהווה הפרת אמונים והפרת משמעת, לרבות היעדרויות, איחורים והאטת עבודה במכוון ותפוקתה ירדה באופן משמעותי, תוך גרימת נזק כספי לנתבעת, כשלטענתה, הפער בין השכר ששולם לתובעת בפועל לבין השכר לו היתה זכאית נאמד ב- 10,000 ש"ח אותם ביקשה לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובעת.
על פי הנטען, הנתבעת התריאה בפני התובעת על התנהלותה אולם זו התעלמה מכך ורק בשל תלותה המוחלטת בתובעת ומחסור במאתרים מוכשרים, הבליגה הנתבעת על התנהגות התובעת ושילמה לה שכר מלא.
עוד נטען כי ביום 20.10.10, על מנת לבוא לקראת התובעת, סוכם עימה כי היא תעבור לבצע את העבודה מביתה.
התובעת עבדה בהתאם לסיכום החדש לכל הפחות עד ליום 15.11.10 ומסיבה לא ברורה, לאחר מועד זה, בהיעדרו של מנהל הנתבעת מהארץ, ניתקה קשר עם מנהלת המשרד, לא החזירה לנתבעת תיקים וגרמה לה לנזק רב.
על פי הנטען, בלית ברירה קיבלה הנתבעת את עובדת ההתפטרות החד צדדית של התובעת, שילמה לה את כל המגיע לה וניכתה מהתשלום גמול הודעה מוקדמת, מבלי שהתובעת הביעה כל הסתייגות לכך.
לטענת הנתבעת, בדיעבד התברר לה שהתובעת עברה לעבוד עם חברה מתחרה, תוך שהיא לוקחת עימה עובדת נוספת וכן התברר שהתובעת השמיצה את בעלי המניות של הנתבעת בכל פורום אפשרי וגרמה לנתבעת לנזק התחלתי שנאמד ב- 25,000 ש"ח אותו ביקשה הנתבעת לקזז.
בנוסף טענה הנתבעת כי שילמה לתובעת שכר בגין חודשיים בהם לא עבדה (בחודשים 1-2/2010) בשל מעצר בית בו שהה בעלה ודרשה לקזז סך של 13,494 ש"ח ששולם לתובעת בגין חודשים אלה.
לטענת הנתבעת, לתובעת שולמו דמי הבראה ושכרה בגין חודש 11/10 קוזז בגין אי מתן הודעה מוקדמת, כשלטענתה, ההודעה שנתנה התובעת ביום 16.9.10 הינה הודעה מוקדמת בלתי מסויימת במועדה ועל כן אינה עונה על דרישות החוק.
תצהירים ועדויות
6.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, תצהיר של מר פלוני, אביה, ותצהיר של הגב' גבריאלה טוכנר, שעבדה אף היא אצל הנתבעת כמאתרת בין השנים 2009-2010.
התובעת ואביה נחקרו על תצהיריהם במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפני.
7.מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שאול כספי, מנהל הנתבעת, וחקירתו נשמעה במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפני.
בנוסף העידה מטעם הנתבעת הגב' אורלי עמרני חברוני, ששימשה כמנהלת משרד הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה. יש לציין כי הנתבעת לא פנתה לגב' עמרני בבקשה להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה כמקובל, טרם זימונה לעדות.
דיון והכרעה
התביעה לפיצויי פיטורים
8.הצדדים חלוקים באשר לזכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים עקב נסיבות סיום העסקתה.
התובעת טענה כי סיום עבודתה בנתבעת היה עקב העתקת מקום מגוריה לאחר גירושיה, מתל אביב להתנחלות "XXXXXXXX", בה היא מתגוררת גם כיום, כאשר התחבורה הציבורית מXXXXXXXX לתל אביב הינה מוגבלת ביותר והיא נדרשה כאם חד הורית להכניס ולהוציא את ילדתה מהגן.
הנתבעת טענה, מנגד, כי התובעת התפטרה מעבודתה ביום 15.11.10 באופן חד צדדי וללא הודעה מוקדמת, לאחר מחלוקת עם מנהלת המשרד וללא כל קשר להעתקת מקום מגוריה ו/או גירושיה.
9.סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: "החוק") קובע:
"לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו –
(1)...
(2)לישוב חקלאי – מישוב שאינו חקלאי, או לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת; לענין פסקה זו "ישוב חקלאי" או "ישוב באזור פיתוח" – ישוב שנמנה עם סוגי ישובים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת כישובים חקלאיים או ישובים באזור פיתוח, הכל לפי הענין;
(3)מחמת סיבות אחרות שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת מסיבות המצדיקות את העתקת מקום מגוריו של העובד."
תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: "התקנות"), באה להשלים את הדרוש לביצוע פסקאות (1) ו-(2) של סעיף 8 לחוק, ולמלא תוכן את המסגרת שהותוותה בפסקה (3) לסעיף 8, היינו את "הנסיבות האחרות" בהן יראו כפיטורים, התפטרות עקב העתקת מקום מגורים.
תקנה 12(ד) לתקנות קובעת:
"(ד) רואים התפטרות של עובד כפיטורים לעניין פסקה (3) לסעיף 8 לחוק אם העובד העתיק את מקום מגוריו למקום התנחלות או היאחזות שאישרו לעניין זה שר הבטחון ושר החקלאות וגר באותו מקום לפחות שישה חדשים רצופים".
על פי הפסיקה, עובד הטוען להתפטרות בדין פיטורים מכוח הוראות סעיף 8 לחוק והתקנות לפיו, עליו הראיה שהתפטרותו באה עקב העתקת מקום מגוריו.
(דב"ע מת/159-3 חיים שלום נ' מירון, סובל שור ושות' פד"ע כ' 290).
כמו כן, בהתאם לפסיקה, אין דנים במניע שגרם להעתקת מקום המגורים, כי אם בסיבה שגרמה להתפטרות:
"לא במניע להעתיק את מקום המגורים מדובר בסעיף זה לחוק, אלא בסיבה להתפטרות מהעבודה מדובר בו. על מנת שיקומו התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים מכח סעיף 8(2) צריך שייווצר מצב אשר בו העתקת המגורים, בין שהמניע להעתקה הוא כורח של חיי המשפחה ובין שהוא היענות למשימה התישבותית שהמדינה מעוניינת בה מביאה לכך שהעובד אינו יכול להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת ולכן מתפטר".
(דב"ע לב/8-3 משה שויקי נ' מדינת ישראל, פד"ע ג 347).
הקובע הוא, אם עצם העתקת המגורים השפיעה על יכולתו של העובד להמשיך ולעבוד בעבודה הקודמת. לו היה בכוונת המחוקק לחייב מעביד בתשלום בכל מקרה של העתקת מקום המגורים לאזור פיתוח/התנחלות, אף אם אין בכך שום השלכה על המשך עבודתו אצל המעביד, היה משמיט את המילה "עקב".
(דיני עבודה, מנחם גולדברג, כרך ב', פרק 32, עמ' 22).
10.התובעת טענה כי עברה להתגורר בהתנחלות "XXXXXXXX" במהלך חודש ספטמבר 2010 וכי היא עודנה מתגוררת שם (נכון למועד הגשת הסיכומים).
אקדים ואציין כי "XXXXXXXX" היא התנחלות שאושרה לצורך תקנה 12 לתקנות.
הגם שהתובעת לא הציגה אסמכתא רשמית להעתקת מקום מגוריה ל"XXXXXXXX", עדותה בעניין זה לא נסתרה ונתמכה בעדות אביה ובהודעתה מיום 16.9.10 על הפסקת עבודתה בחברה עקב העתקת מקום מגוריה.
מכל מקום, הנתבעת לא חלקה על עצם העתקת מקום המגורים של התובעת לXXXXXXXX ועל מגוריה שם במשך שישה חודשים לפחות, כי אם מיקדה טענותיה בכך שלא זו היתה סיבת התפטרותה.
משכך, התובעת הוכיחה כי העתיקה את מקום מגוריה למקום התנחלות וכי גרה באותו מקום לפחות שישה חודשים רצופים.
11.כמו כן, מעדותה של התובעת עולה כי עצם העתקת המגורים מתל אביב לXXXXXXXX השפיעה על יכולתה להמשיך ולעבוד בעבודתה אצל הנתבעת במתכונת הקודמת.
על פי עדותה של התובעת, התחבורה הציבורית מXXXXXXXX לתל אביב מוגבלת ביותר, כשלטענתה קיימים 3 קווים של אוטובוס בשלוש תדירויות בלבד במהלך היום.
לסיכומים מטעמה צירפה התובעת מפה בה צויין כי זמן הנסיעה בתחבורה ציבורית לתל אביב הוא 3 שעות ו- 19 דקות, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בגורם בעל השפעה מכרעת על המשך עבודתה בתל אביב.
בנוסף, על פי עדותה, כאם חד הורית היא נדרשה להכניס ולהוציא את ילדתה מהגן בצהריים.
גם עדות זו לא נסתרה, כשברי כי הצורך להוציא את הילדה מהגן בצהריים יש בו כדי להשפיע על יכולתה להמשיך ולעבוד בתל אביב.
12.יתרה מכך, הוכח כי הצדדים הגיעו במהלך חודש אוקטובר לסיכום על המשך עבודתה של התובעת מביתה, כשאף לשיטת מנהל הנתבעת, סיכום זה הושג על מנת לבוא לקראת התובעת שתוכל לבצע את העבודה מביתה, עקב הקושי שנוצר בעקבות המעבר.
הוכח גם כי התובעת אכן המשיכה לעבוד במשך כחודש נוסף מביתה אולם לטענתה, אשר לא נסתרה, נוצרו קשיים טכניים בעבודה מהבית בשל אי קיומה של תשתית תקשורת מתאימה.
13.הן התובעת והן מנהל הנתבעת טענו כי סיום ההעסקה נגרם בסופו של דבר מנתק בין הצדדים במהלך חודש נובמבר 2010, כשהתובעת טענה כי הנתבעת הפסיקה להעביר לה תיקים בעוד הנתבעת טענה כי התובעת הפסיקה לעבוד באופן חד צדדי.
הנתבעת לא הציגה כל ראיה מזמן אמת ממנה ניתן ללמוד על כך שהתובעת ניתקה את יחסי העבודה מיוזמתה, מלבד תרשומת שערכה מנהלת המשרד במועד לא ידוע, במסגרתה העתיקה יומן שניהלה, אשר כלל לא הוצג בפני בית הדין.
מכל מקום, אף אם נייחס לתרשומת זו משקל כלשהו, לא ניתן ללמוד ממנה על עזיבתה של התובעת את עבודתה באופן חד צדדי.
הנתבעת אף לא הציגה כל פניה שכתבה לתובעת במסגרתה הבהירה לה כי היא רואה בהתנהלותה התפטרות ו/או דרשה את חזרתה לעבודה, כפי שמתבקש היה שייעשה לו אכן התובעת הפסיקה לעבוד באופן חד צדדי במהלך חודש נובמבר.
משכך, לא ניתן לקבוע בבירור ביוזמת מי נותקו יחסי העבודה באופן סופי.
אולם, ככל שקיים ספק בדבר הגורם שהביא לסיום ההעסקה, יש להפעיל ספק זה לטובת התובעת, אשר הוכיחה כי העתיקה מקום מגוריה להתנחלות כחודש בלבד לפני סיום ההעסקה בפועל והוכיחה כי המעבר השפיע על יכולתה להמשיך ולעבוד עבור הנתבעת במתכונת ההעסקה הקודמת.
14.משכך, הריני קובעת כי אף אם היה גורם נוסף כלשהו שהוביל לסיום ההעסקה, משהתובעת הוכיחה כי היא עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 8(3) לחוק ו- 12(ד) לתקנות – היא זכאית לפיצויי פיטורים עקב סיום העסקתה.
סכום פיצויי הפיטורים
15.התובעת טענה כי השתכרה סך של 6,000 ש"ח לחודש ללא תלות בהספק העבודה, בעוד הנתבעת טענה כי שכרה של התובעת נגזר מתפוקות, על פי מספר תיקים מאותרים.
16.מעיון בתלושי השכר הבודדים שצורפו לתיק עולה כי שכרה החודשי של התובעת השתנה מחודש לחודש, מלבד במשך חודשיים בהם על פי עדות מנהל הנתבעת, קיבלה שכר כללי עבור עמידה ביעדים, והגם שאין בתלושי השכר פירוט של כמויות תיקים, התובעת עצמה אישרה בעדותה כי עבדה "על פי תיקים" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 4).
17.על פי הפסיקה "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" (דב"ע מז/146-3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 19).
על הטוען כי תלושי השכר אינם משקפים נאמנה את המציאות לשאת בנטל ההוכחה.
התובעת לא הציגה כל אסמכתא, לרבות תדפיס בנק, ממנו ניתן ללמוד כי שולם לה שכר קבוע בסך 6,000 ש"ח מדי חודש כנטען על ידה, בניגוד למפורט בתלושי השכר.
18.לאור האמור, אין אני מקבלת את טענת התובעת בדבר גובה שכרה החודשי ויש לערוך חישוב של שכרה הממוצע על פי תלושי השכר הבודדים שהוגשו לתיק.
בהתאם לתלושי השכר, אני קובעת כי ממוצע שכרה של התובעת בשנת 2010 עמד על 4,977 ש"ח.
19.התובעת עבדה עבור הנתבעת במשך 37 חודשים ועל כן זכאית היא לפיצויי פיטורים בסך 15,346 ש"ח.
התביעה לתשלום שכר עבודה ודמי הבראה
20.התובעת עתרה לתשלום שכר עבודה בסך 6,000 ש"ח בגין חודש נובמבר 2010 וכן לתשלום דמי ההבראה שקוזזו משכרה בסך 1,580 ש"ח.
בתלוש השכר שהונפק לתובעת לחודש 11/10 שולמו לתובעת "עמלות יעדים" בסך 2,370 ש"ח וכן דמי הבראה בסך 1,580 ש"ח וקוזזו משכרה 3,950 ש"ח דמי הודעה מוקדמת.
21.סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, קובע כי לא ינוכו משכר עבודה סכומים כלשהם, אלא הסכומים המותרים על פי סעיף זה, לרבות יתרת חוב של סכום קצוב ומוכח אשר אינו שנוי במחלוקת.
הנתבעת ניכתה באופן חד צדדי דמי הודעה מוקדמת משכרה האחרון של התובעת, מבלי שהוכח כי ניתנה לכך הסכמת התובעת, כאשר פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת אינו נמנה על הסכומים אשר ניכויים מותר על פי הוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר.
קיזוז דמי ההודעה המוקדמת באופן חד צדדי כפי שנעשה, מבלי שהוכח כי ניתנה לכך הסכמת התובעת הינו, אפוא, בניגוד לחוק הגנת השכר.
22.יתרה מכך, אין מחלוקת כי התובעת נתנה לנתבעת הודעה מוקדמת להתפטרות בכתב ביום 16.9.10 ואף הודיעה למנהל הנתבעת בעל פה על כוונתה להעתיק מקום מגוריה מספר חודשים קודם לכן.
אמנם בהודעות בעל פה ובהודעה בכתב לא הוגדר מועד מדוייק לסיום יחסי העבודה ואף כמפורט לעיל, סוכם בין הצדדים על המשך העסקה באופן אחר, אולם הנתבעת אינה יכולה לטעון כי לא ניתנה לה הודעה מוקדמת על העתקת מקום המגורים ועל כוונתה של התובעת להתפטר עקב כך.
מכל האמור עולה כי לנתבעת ניתנה הודעה מוקדמת להתפטרות ומכל מקום, היא לא היתה רשאית לקזז משכר התובעת לחודש נובמבר 2010, דמי הודעה מוקדמת.
23.באשר לשכר העבודה הנתבע בגין חודש 11/10 – כפי שקבעתי לעיל, התובעת לא הוכיחה כי שכרה החודשי עמד על 6,000 ש"ח והצדדים אף חלוקים באשר למועד סיום ההעסקה, כאשר לטענת התובעת, העסקתה הסתיימה ביום 30.11.10 בעוד לטענת הנתבעת, העסקת התובעת הסתיימה ביום 15.11.10.
משאף התובעת טענה כי בשלהי חודש 11/10 לא הועברו עוד תיקים לטיפולה, נוטה אני לקבל את גרסת הנתבעת בדבר סיום עבודת התובעת ביום 15.11.10, כשאף הסכום ששולם לה בחודש זה כ"עמלות יעדים" תואם את המסקנה בדבר עבודתה במשך מחצית החודש בלבד.
24.לאור האמור, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת את שכר העבודה ואת דמי ההבראה ששולמו לתובעת בתלוש השכר לחודש 11/10, וקוזזו על ידי הנתבעת שלא כדין.
על הנתבעת לשלם, אפוא, לתובעת שכר עבודה או "עמלות יעדים" בסך 2,370 ש"ח וכן דמי הבראה בסך 1,580 ש"ח.
טענות הקיזוז של הנתבעת
25.הנתבעת העלתה בכתב ההגנה טענות קיזוז של סכומים שונים.
הנתבעת ביקשה לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובעת סך של 10,000 ש"ח בגין איחורים וחיסורים נטענים, סך של 25,000 ש"ח בגין הפסד רווחים עקב אופן עזיבתה של התובעת את העבודה וסך של 13,494 ש"ח בגין שכר ששולם, על פי הנטען, בשוגג עבור החודשים ינואר-פברואר 2010.
אבחן טענות אלו אחת לאחת.
26.טענת קיזוז של 10,000 ש"ח בגין איחורים וחיסורים של התובעת -
על מנת להוכיח את טענתה בדבר איחורים וחיסורים של התובעת, הציגה הנתבעת דוחות נוכחות של התובעת לחודשים שונים. אלא שמעדותה של התובעת אשר אושרה בעדות מנהלת המשרד, הגב' עמרני, כלל לא היה שעון נוכחות במשרדי הנתבעת (ר' עדות הגב' עמרני, עמ' 13, ש' 10-11).
הגב' עמרני העידה כי למעשה הזינה את שעות הכניסה והיציאה של התובעת, כמו גם יתר העובדים, מבלי שרישום השעות הוצג בפני העובדים ומבלי שהוחתמו על הרישום. כמו כן, על פי עדותה, כשהתובעת עבדה מהבית, הדבר לא קיבל ביטוי ברישום השעות (ר' עמ' 13, ש' 7-14, עמ' 15, ש' 19 – עמ' 16, ש' 4).
הנתבעת הציגה בנוסף מכתב מיום 15.9.10 שלטענתה נמסר לתובעת ובו התראות על איחורים והיעדרויות (נספח יב'7 לתצהיר מנהל הנתבעת). אלא שלטענת התובעת, מכתב זה מעולם לא נמסר לה והנתבעת לא הציגה כל אישור על מסירתו לתובעת.
לאור האמור, הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת איחרה ונעדרה מהעבודה באופן בלתי סביר ואולם, אפילו היה ממש בטענתה בדבר איחורים וחיסורים של התובעת, הנתבעת לא פירטה כיצד הגיעה לסכום הקיזוז הנטען על ידה ולא הוכיחה אותו בכל אופן, כך שממילא, דין טענת הקיזוז להידחות.
27.טענת קיזוז של 25,000 ש"ח בגין הפסד רווחים בתום העבודה –
הנתבעת טענה כי נגרם לה נזק ראשוני שנאמד בסך של 25,000 ש"ח בגין ירידה בהספק העבודה, עזיבת עובדת, הפחתת עבודה מלקוחות קיימים והצורך בהכשרת עובדים חדשים, כשלטענתה, נזקים אלו נגרמו לה עקב אי החזרת תיקים שהיו בידי התובעת לנתבעת, מעברה של התובעת לחברה מתחרה כשהיא לוקחת עימה עובדת נוספת והשמצת בעלי המניות בנתבעת.
טענות אלו נטענו בעלמא מבלי שהוכח בכל אופן כי התובעת עברה לחברה מתחרה, כי גרמה לעזיבת עובדת, כי לא השיבה לנתבעת תיקים ו/או כי השמיצה את נציגי הנתבעת ואף לא הוצגה ולו ראשית ראיה לנזקים הנטענים.
משכך, דין טענת הקיזוז להידחות.
28.טענת קיזוז של 13,494 ש"ח בגין שכר ששולם בחודשים 1-2/2010 בשוגג
על פי עדותה של התובעת וכפי שאושר בעדותו של מנהל הנתבעת, לתובעת ניתן אישור מיוחד לעבוד בחודשים 1-2/2010 מהבית בשל מעצר בית בו שהה בעלה (ר' עדות התובעת, עמ' 7, ש' 16-19, עדות מנהל הנתבעת, עמ' 18, ש' 26).
הגם שמתכתובות מייל שהציג מנהל הנתבעת, עולה כי הוא לא היה שבע רצון מתפוקתה של התובעת בתקופה זו, עולה באופן ברור כי התובעת עבדה במהלך תקופה זו מביתה אף אם בתפוקה פחותה, כך שהשכר ששולם לה בתקופה זו שולם בגין ביצוע עבודתה.
יש לציין כי העובדה שעל פי תלושי השכר לחודשים אלו, שולם לתובעת שכר שונה בגין כל אחד מהחודשים, מחזקת אף היא את המסקנה כי התובעת עבדה בתקופה זו ושולם לה שכר בהתאם להספקיה השונים בכל אחד מהחודשים.
לאור האמור, הוכח כי התובעת עבדה בחודשים 1-2/2010 מביתה ועל כן נדחית טענת הנתבעת לפיה התובעת לא עבדה בתקופה זו ויש לקזז את השכר ששולם לה בגינה בשוגג.
29.לאור כל האמור לעיל – טענות הקיזוז של הנתבעת נדחות.
סוף דבר
30.התביעה מתקבלת.
31.בהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובעת, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, את הסכומים הבאים:
א.סך של 15,346 ש"ח בגין פיצויי פיטורים.
ב.סך של 2,370 ש"ח בגין שכר עבודה ("עמלות יעדים").
ג.סך של 1,580 ש"ח בגין דמי הבראה.
כל הסכומים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.11.10 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.
32.כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, שאחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.
בסכום ההוצאות נלקחה בחשבון גם העובדה שהנתבעת זימנה את העדה מטעמה לעדות מבלי להגיש תצהיר קודם לכן כמקובל.
ניתן היום, ו' חשוון תשע"ה, (30 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים.
