העובדת נאלצה לעבור יחד עם בתה מתל-אביב להתנחלות בעקבות גירושיה, ובשלב מסוים יחסי העבודה עם מעסיקתה בתל-אביב הסתיימו. ביה"ד לא הצליח להבין אם התפטרה או פוטרה ולמרות זאת פסק לה פיצויי פיטורים. מדוע?
בעקבות גירושיה, נאלצה עובדת בחברת חקירות לעבור מתל-אביב לבית הוריה שבהתנחלות בדרום-מערב השומרון. בספטמבר 2010 היא הודיעה למנהלה שבעקבות המעבר היא תיאלץ לסיים את עבודתה בחברה, שכן התחבורה הציבורית ממקום מגוריה החדש לת"א מוגבלת ביותר, ובנוסף עליה להכניס ולהוציא את ילדתה מהגן.
לכתבות נוספות בנושא:
המעסיק הציע לה לעבוד מהבית, והיא נענתה, אף שהדבר לא היה פשוט, שכן במקום מגוריה החדש היו בעיות בתשתית התקשורת. לטענת העובדת, בסוף נובמבר 2010, החברה כבר הפסיקה להזרים לה עבודה ולשלם לה משכורת, וכך הבינה כי למעשה פוטרה.
ב-2011 הגישה העובדת לביה"ד האזורי לעבודה בת"א תביעה לפיצוי של כ-26,000 שקל בעבור פיצויי פיטורים, שכר עבודה בעבור חודש נובמבר ודמי הבראה שהחברה קיזזה מתלוש המשכורת האחרון שקיבלה. את החישוב היא ערכה על סמך טענתה כי קיבלה שכר גלובאלי של 6,000 שקל לחודש.
לטענת החברה, שכרה של התובעת לא היה קבוע והוא נגזר ממספר תיקי החקירה שבהם טיפלה בכל חודש. עוד טענה, כי התובעת התגרשה לפני שנים כך שגירושיה אינם סיבת המעבר, ובנוסף, התובעת עזבה את עבודתה באופן חד צדדי וללא הודעה מוקדמת. משכך, היא קיזזה מתלוש השכר האחרון גמול הודעה מוקדמת והתובעת גם לא הביעה מכך כל הסתייגות.
עוד טענה החברה, כי בחודשים שקדמו להתפטרותה, התובעת הרבתה לאחר ולהיעדר ותפוקתה ירדה באופן שגרם לחברה לנזק כספי.
לבסוף, טענה החברה כי בדיעבד התברר לה שהתובעת עברה לחברה מתחרה, לקחה איתה עובדת נוספת, השמיצה את בעלי המניות וגרמה לה לנזק שנאמד ב-25,000 שקל. בנוסף טענה, כי ככל שייפסק לזכות התובעת פיצוי, יש לקזז ממנו כ-48,500 שקל, שכן בעבר שילמה לתובעת שכר בעבור חודשיים שבהם היא לא עבדה בשל מעצר בית בו שהה בעלה.
עברה לאזור פיתוח
השופטת הבכירה מיכל לויט קבעה, כי ממסכת הראיות לא ניתן לקבוע בבירור מי מהצדדים יזם את סיום יחסי העבודה. עם זאת, התובעת הוכיחה כי העתיקה את מגוריה להתנחלות – הנחשבת לאזור פיתוח - כחודש לפני סיום ההעסקה בפועל, וכי המעבר השפיע על יכולתה להגיע לעבודה או לעבוד מהבית.
משכך, גם אם היה גורם נוסף שהוביל לסיום ההעסקה, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, הקובע כי עובד שהתפטר בשל העתקת מקום מגוריו לאזור פיתוח (למשך למעלה מחצי שנה) – יראו בהתפטרותו כפיטורים.
לגבי שכרה של התובעת, קיבלה השופטת את טענת הנתבעת, שהשכר השתנה מחודש לחודש ונגזר מתפוקות, וקבעה כי עמד על ממוצע של כ-5,000 שקל.
השופטת הבהירה לנתבעת, כי קיזוז דמי ההודעה מוקדמת משכרה של התובעת ללא הסכמתה לכך נעשה בניגוד לחוק הגנת השכר, במיוחד כשאין מחלוקת שהתובעת הודיעה על כוונתה לעבור דירה כחודשיים לפני סיום העבודה. טענות הקיזוז הנוספות של החברה נדחו.
לפיכך חייבה השופטת לויט את החברה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 15,346 שקל, שכר עבודה ודמי הבראה בסך 3,950 שקל, שקוזזו משכרה שלא כחוק ויישאו בהפרשי ריבית והצמדה מנובמבר 2010. בנוסף החברה חויבה בהוצאות התובעת בסך 5,000 שקל.
* עו"ד גיורא דבל ממשרד עוה"ד הכהן-דבל עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.