בית אבות לאנוסי משהד בישראל בע"מ נ' ק' ואח'

בפני בקשה שהגישה המבקשת שעניינה, מתן צו יציאה כנגד המשיבה 1 שבמסגרתו יורה בית המשפט למשיבה 1, לצאת משטח המבקשת למקום שהיה חלופי, וזאת בהתאם לסעיף 8 (א) לחוק לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים), התשי"ב -1952(להלן: "החוק" ).

טענות המבקשת בבקשתה 

1. המבקשת (להלן גם- בית האבות) הינה בית אבות בו מתגוררת אוכלוסיה מבוגרת, אשר להם יכולת תפקוד עצמאית. המשיבה 1 הינה אחת מדרות בית האבות.

2. המשיבה 1 ילידת 1942, מתגוררת בבית האבות מיום 27.8.14. המשיבה 1 הינה עצמאית בתפקודה אך סובלת מהפרעות אישיות, סכרת, יתר לחץ דם, ליפידמיה, נפילות חוזרות ללא איבוד הכרה ובריחת שתן.

3. מאז כניסתה התקשתה המשיבה 1 להשתלב אצל המבקשת. התנהגותה מאופיינת בין היתר, באגירת חפצים בחדרה, אי שיתוף פעולה עם הצוות, אי ציות לכללי המוסד, הטלת שתן במרחב הציבורי בבית האבות, סירוב להשתמש במוצרי ספיגה, אי נטילת תרופות באופן מסודר, גניבת ציוד של דיירים אחרים, אינה שומרת על היגיינה, קללות ניבולי פה, עימותים עם דיירים ועם הצוות.

4. המשיבה 1 אינה מודעת להתנהגותה, ובמהלך בירורים עם אנשי הצוות מגיבה בכעס ומשמיעה איומים אובדניים. המשיבה 1 מסרבת לשפר התנהגותה ולקבל את כללי המקום. יחד עם זאת, היא אינה מוכנה לקבל כל אפשרות אחרת מלבד הישארותה אצל המבקשת. המשיבה 1 הודיעה כי אם היא תוצא משטח המבקש היא תעבור לגור ברחוב.

5. בתאריך 26.5.16 ולאחר שהתנהגות המשיבה 1 לא השתפרה, והדבר גרם להפרעה ניכרת לניהול בית האבות ולמטרד לשאר הדיירים, ובהנחיית הפיקוח על המעונות, נערכה למשיבה 1 ועדת קבלה מחודשת לאחריה הודיעה המבקשת למשיבה 1 על סיום שהותה בבית האבות ועל אפשרותה לערער על ההחלטה. המשיבה 1 לא ערערה, אך הודיעה כי היא מסרבת לעזוב את המקום.

6. בתאריך 11.9.16 נמסר למשיבה 1 מכתב מאת המבקשת, המודיע לה על סיום שהותה ועל תאריך עזיבתה הצפוי ביום 26.9.16.

7. המשיבה 2 ניסתה לסייע למבקשת בהתנהלות מול המשיבה 1, אך ללא הועיל. בניסיון לפתור את הבעיה, פנתה המשיבה 2 לבתה היחידה של המשיבה 1 על מנת שתבדוק האם תוכל המשיבה 1 להתגורר עמה בקהילה, אך מהתסקיר עולה כי בתה השיבה בשלילה.

8. המבקשת בצוותא עם המשיבה 2 מצאו לדיירת בית אבות חלופי הנמצא בעיר נהריה, ואשר מוכן היה לקלוט את המשיבה 1.

9. ביום 25.9.16 הגישה המשיבה 2 בקשה לבית המשפט (ה"פ (ש' ת"א) 57460-09-16 עירית רמת השרון נ' פלונית) למתן הוראות ולהעברתה לבית אבות אחר, ואולם ההליך המשפטי שנבחר לא היה מתאים, והבקשה נמחקה.

10. בעקבות כך, הוגש הליך שבפנינו.

     

    התסקיר שהוגש בהליך הקודם ע"י המשיבה 2

     

11. המבקשת צירפה לבקשתה את התסקיר שהוכן ע"י המשיבה 2 להליך בבית משפט השלום בת"א, ואשר נחתם ע"י עובדות סוציאליות מטעם המשיבה 2.

12. נסקור עתה את עיקרי הדברים שעלו מתסקיר זה.

13. המשיבה 1 הינה אם חד הורית לבת בת 34 הסובלת מבעיות נפשיות. מתגוררת בבית האבות בסיוע ומימון אגף הרווחה בעירית רמת השרון ומשרד הרווחה והשתתפותה שלה.

14. המשיבה 1 סובלת מסוכרת, בריחת שתן ומבעיות רפואיות נוספות ומתקיימת מקצבת זקנה והשלמת הכנסה. המשיבה 1 עברה ביום 27.8.14 לגור בבית האבות.

15. בתאריך 10.9.14 המשיבה 1 אמרה לעו"ס כי קשה לה להסתגל לבית האבות. ביום 15.7.15 עו"ס של בית האבות, הגב' תמר לקיצביץ, עדכנה את אגף הרווחה כי קשה למשיבה 1 להסתגל לבית האבות וכי למשיבה 1 בעיות משמעת רבות.

16. ביום 3.4.16 דווח ע"י העובדת הסוציאלית, כי המשיבה 1 מטילה שתן בכל מקום. כמו כן, דיווחה כי היה ניסיון להעביר את המשיבה 1 לבית אבות הרב קוק בהרצליה לחדר לבד, אך היא לא שיתפה פעולה ולא הלכה לראות את המקום.

17. ביום 13.4.16 שוחחה עו"ס עדי ביטרן מאגף הרווחה עם המשיבה 1 והבהירה לה, כי אם התנהגותה לא תשתנה, המבקש יהיה רשאי להעבירה לבית אבות אחר או לבית אבות בנהריה בו שוהים קשישים עם בעיות התנהגותיות. המשיבה 1 שללה כי התנהגותה לא נאותה ואמרה כי אין בכוונתה לעזוב את בית האבות.

18. ביום 3.5.16 דווח ע"י העו"ס על התדרדרות נוספת בבהתנהגותה של המשיבה 1. ביום 18.5.16 המשיבה 1 עברה הערכה קוגנטיבית ותיפקודית ע"י ד"ר צ'רפנין נלה, רופאה גריאטרית שקבעה, כי המשיבה 1 סובלת מהפרעות אישיות "ואינה מתאימה לבית אבות לעצמאים ותשושים רגיל".

19. ביום 26.5.16 התקיימה למשיבה 1 ועדת קבלה מחודשת בה הוחלט כי המשיבה 1 אינה מתאימה לבית האבות ועליה לעזוב תוך חודש ימים. המשיבה 1 בחרה שלא לערער על החלטה זו.

20. ביום 4.7.16 נערכה פגישה בבית האבות בהשתתפות המשיבה 1 בה הובהר לה על החלטת המבקשת להעבירה, הובאו בפניה מספר אפשרויות לבדיקה אך היא סירבה לבחור. המשיבה 1 אמרה שתשב ברחוב והשמיעה איומים אובדניים.

21. המבקשת ציינה כי המשיבה 1 יוצאת משטחה למספר ימים ללא עדכון.

22. ביום 11.7.16 עברה המשיבה 1 אבחון ע"י ד"ר אליק יפה, פסיכוגריאטר. להלן אתייחס לקביעות מומחה זה.

23. ביום 8.9.16 נערכה פגישת חשיבה במשרד הרווחה, היות שלמשיבה 1 אין אפשרות כלכלית לחזור לגור בקהילה והיות ושהותה בית האבות הינו "בלתי נסבל" עבור אנשי הצוות , הוצעה אפשרות שתעבור למסגרת חלופית המתאימה לה.

24. בשיחה טלפונית עם ביתה של המשיבה 1 בנסיון לברר האם קיימת האפשרות שהמשיבה 1 תעבור להתגורר עמה, שללה הבת את האפשרות ואמרה שהיא בקושי מצליחה לדאוג לעצמה.

25. ביום 14.9.16 נערכה פגישה במשרדי המבקשת בה הובהר למשיבה 1, כי שהותה בבית האבות מסתיימת בתאריך 26.9.16 והוצע לה לעבור לבית אבות בנהריה.

26. המשיבה 1 סירבה ואייימה להתאבד ולשבות רעב.

     

     

     

     

    הערכה קוגניטיבית ותפקודית –ד"ר צ'רפנין נלה –רופאה גריאטרית –מטעם המבקשת מיום 18.5.16

27. בתאריך 18.5.16 ערכה ד"ר צ'רפנין נלה הערכה קוגניטיבית ותפקודית למשיבה 1. בסיכום וההמלצות להערכתה כתבה:

    "לאור בדיקתי את הגב' ר"ק ולאור דיווחי צוות עובדי המוסד ותלונות הדיירים. נראה כי ר' סובלת מהפרעת אישיות (יתכן נרקיסיסטית). בשל מודעותה הנמוכה למצבה הנפשי וההתנהגותי, כמו כן לתוצאות והשלכות של מעשיה, התרשמתי כי אינה מסוגלת לדאוג לצרכיה וכן בהתנהגותה יש משום פגיעה בסביבה. כמו כן, הנסיונות לשקף לה את התנהגותה ולסייע לה במציאת פתרונות מסתגלים, כשלו. אינה מתאימה לבית אבות לעצמאים ותשושים רגיל."

    ד"ר צ'רפנין המליצה למנות למשיבה 1 אפוטרופוס לגוף וייעוץ רופא פסיכיאטר, וכן למצוא למשיבה 1 "מסגרת דיור המותאמת לצרכיה."

    סיכום ביקור –ד"ר אליק יופה פסיכוגריאטר מיום 11.7.16

28. ד"ר יופה מצא כי "בבדיקה תמונה קלינית שמתאימה להפרעת אישיות בלתי ספציפית, עם דפוס התנהגות מרדני, נגטיביסטטי, עד לביטויים א חברתיים", עוד צויין ע"י ד"ר יופה כי "הנבדקת אינה מהווה סכנה לזולת ולעצמה. מצבה הנפשי אינו מהווה סכנה למעשה התאבדות או פגיעה פיזית בזולת". ד"ר יפה הוסיף וקבע כי "היות וברקע קיימים גורמי סיכון למחלה צרברו- וסקולרית ( סכרת, יתר לחץ דם, ליפידמיה) לא ניתן לשלול אפשרות של השפעת הפגיעה האורגנית על התנהגותה, בעיקר אם הפגיעה ממוקמת באזורים פרונטו- טמפולריים".

    כן ציין כי אם קיימת פגיעה וסקולרית מוחית היא אינה חמורה בשלב זה, ואינה גורמת לליקויים משמעותיים בתפקוד ובאחריותה להתנהגותה.

     

    דיון מיום ה- 13.2.17

29. בתאריך 13.2.17 התקיים דיון בנוכחות אנשי המבקשת וב"כ, נציגים של המשיבה 2, ביתה של המשיבה 1 וללא נוכחות המשיבה 1.

30. המבקשת ונציגיה חזרו על בקשתם להעברתה של המשיבה 1 למקום חלופי. הם הדגישו את המצוקה הקיימת בבית האבות כתוצאה מהתנהגות המשיבה 1, ואת הטירדה שהמשיבה 1 גורמת לדיירי בית האבות בהתנהגותה ואת תלונותיהם כנגד המשיבה 1 ואף כנגד המבקשת, שלטענתם, לא עושים מאומה בכדי לפתור את הבעיה.

31. נציגי המבקשת טענו בפניי כי הם מצאו מקום חלופי להעברת המשיבה 1 בנהריה, מקום שיהיה הולם את צרכיה ומצבה ההתנהגותי והנפשי של המשיבה 1. לטענת נציגת המשיבה 2 הגב' עינב צרויה "בית האבות בנהריה זה רשת התי אבות שנותנת מענה לאנשים שלא יכולים להשתלב בבית אבות רגיל, וזה המענה המרכזי בארץ לאנשים מסוג זה" (עמוד 3 ש' 8-10 ).

32. ביתה של המשיבה 1 הביעה את התנגדותה למעבר של אימה לבית אבות בנהריה, היא טענה כי המשיבה 1 אמרה לה שאם היא תועבר לנהריה "היא תברח משם וימצאו אותה מוטלת לצד כביש כמה ימים מאוחר יותר" (עמוד 2 ש' 11-12 ). עוד הוסיפה בת שהיא בת המשפחה היחידה של המשיבה 1 ויש בינה לבין אימה קשר חזק מאוד, ואולם אם המשיבה 1 תועבר לנהריה, היא לא תוכל לבקרה, מכיוון שאין ברשותה רכב, ואימה לא תוכל להגיע בכוחות עצמה מנהריה להרצליה מקום מגורי הבת. הבת ציינה כי היא עצמה נמצאת במצב נפשי קשה ומוכרת ב- 100% נכות בביטוח הלאומי, ולכן גם עתה קשה לה לבקר את אימה בבית האבות בהרצליה, כל שכן לנסוע לבקרה בנהריה (עמוד 3 ש' 26-29 ).

33. הבת הוסיפה וציינה כי אימה לא התייצבה לדיון, ואולם היא צלולה מבחינה קוגנטיבית "אך היא מדברת ללא מעצורים והיא גם מסוגלת להתפרץ ללא דחף ואני נמנעתי להביאה בשל כך" (עמוד 2 ש' 19-20 ).

34. בשל העובדה כי המשיבה 1 לא התייצבה לדיון שנקבע בפניי, וברור הדבר כי לא ניתן לתת כל החלטה מבלי לשמוע את עמדתה של המשיבה 1 ומאחר וסברתי כי קיים חשש שגם לדיון נוסף שאקבע לא תתייצב המשיבה 1, החלטתי כי אקיים את הדיון הבא בבית האבות של המבקשת, שם יקל על המשיבה 1 להתייצב. ואכן הדיון הבא התקיים בבית האבות ביום 23.2.17.

    הדיון בבית האבות ביום 23.2.17

35. לדיון בבית האבות התייצבו נציגי המבקשת, המשיבה 2, נציגה מטעם משרד הרווחה, גב' ריקי ביטון המפקחת על בתי אבות לפי חוק המעונות וכן המשיבה 1 וביתה.

36. בדיון חזרו נציגי המבקשת על הטענות כנגד המשיבה 1 ואף העלו עניינים כגון: לקיחת ציוד ללא רשות, ריח רע העולה מהמשיבה 1 לטענות הדיירים, צעקות ועוד.

37. לדיון אף הצטרפו מספר דיירים. דיירת אחת טענה כי המשיבה 1 הולכת בלי תחתונים והחיתול שלה נפל בלובי (עמוד 6 ש' 7-8 )

38. המשיבה 1 טענה כי היא אינה צריכה עזרה בנטילת תרופות וכי היא נוטלת אותן בעצמה. המשיבה 1 הודתה כי היא אכן הטילה שתן במרחב הציבורי אבל רק פעם אחת (עמוד 2 ש' 21 וכן עמוד 3 ש' 31), ואולם היא הכחישה את שאר הטענות שנטענו כלפיה. המשיבה 1 הודיעה כי היא מסרבת לעבור ממקום זה, ואם היא תעבור היא תשאר ברחוב. המשיבה 1 ביקשה לדעת מדוע היא לא מתאימה להישאר אצל המבקשת.

39. ביתה של המשיבה 1 טענה כי היא "לא שוללת מה שנאמר כאן לגבי התנהגות בעייתית שלה, ואני לא מתעקשת שתישאר כאן. אם זה בחרוצים אז זה מקובל עלי" (עמוד 4 ש' 12-14 ).

40. לאחר הדיון הגישה המבקשת הודעה לתיק בית המשפט בו צורף אישור במייל מטעם בית אבות "בית יובל" בקרית שלמה בחרוצים מיום 20.2.17 בו נכתב כי וועדת הקבלה מיום 20.2.17 החליטה לאשר את השמתה של המשיבה 1 בבית יובל "בכפוף למקום פנוי" וכי המשיבה 1 הינה "מועמדת בעדיפות ראשונה".

41. עוד הודיעה המבקשת כי לו תתקבל הבקשה, הרי שהמבקשת תקצה עובד סוציאלי מטעמה, המוכר למשיבה 1 ואשר קשור אליה, והוא ילווה את תהליך המעבר של המשיבה 1 במשך שבוע ימים, 3 שעות בכל יום.

     

    מינוי מומחה מטעם בית המשפט

42. המשיבה 1 אינה מיוצגת. המשיבה 1 מתנגדת להוצאתה מבית האבות. כל החומר המצוי בתיק הוגש ע"י המבקשת שהינה צד מעוניין. אפשרתי גם למשיבה 1 או לביתה להגיש כל חומר שאותו הם רוצים לצרף בכדי לתמוך בעמדתם לאי הוצאת המשיבה 1 מבית האבות של המבקשת, או להעברתה למקום המקובל עליהם- בהתאם לגישתה של בתה של המבקשת (עמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.17 ש' 12-14 ), ואולם כל חומר לא הוגש על ידם לתיק בית המשפט.

43. בהחלטתי מיום 29.3.17 כתבתי כי לפי התרשמותי, המשיבה 1 וביתה לא הגישו כל חומר מטעמם לתיק בית המשפט, שיכול היה להשפיע על החלטת בית המשפט לכיוון עמדתם, הן בשל חוסר ידע משפטי, הן מטעמי חיסרון כיס והן מטעם של טרדות החיים. כפי שהוברר לי, ביתה היחידה של המשיבה 1 חיה בגפה ונכה 100% בתחום הנפש. מלבד ביתה, אין למשיבה 1 כל אדם נוסף שיכול לתמוך בה.

44. בנסיבות אלו, סברתי כי יהיה זה נכון למנות מומחה מטעם בית המשפט אשר יחווה דעתו באשר להמשך שהותה של המשיבה 1 אצל המבקשת, אם בכלל, ובאשר למקום חלופי אליו ניתן להעביר את המבקשת, ואשר יתאים לצרכיה של המבקשת.

45. בהתאם לכך החלטתי על מינויו של פרופ' א. אדונסקי מומחה לגריאטריה ופסיכוגריאטריה

    (להלן- המומחה), שבשכר טרחתו תישא המבקשת, תוך שביקשתי אותו שייתן חוות דעת ובה יתייחס לשאלות הבאות:

    א. האם המשיבה 1 יכולה להמשיך ולגור אצל המבקשת, או שמא יש בהמשך הימצאותה אצל

    המבקשת בכדי להפריע לניהול התקין של בית האבות של המבקשת?

    ב. האם ניתן להעביר את המשיבה 1 למוסד "בית יובל" בחרוצים? האם מקום זה מתאים

    לצרכיה? אם לא, מהו המקום המתאים ביותר לצרכיה של המשיבה 1 לו מתקיים הצורך

    להעבירה מבית האבות של המבקשת?

    ג. האם קיימת היתכנות של שילוב המשיבה 2 בקהילה או במסגרת טיפול קהילתי?

     

46. חוות הדעת של המומחה התקבלה לתיק בית המשפט ביום 1.6.17.

47. להלן העניינים החשובים שעלו מחוות הדעת.

    א. המשיבה 1 סירבה להיכנס לפגישה עם המומחה. היא שכחה על אף שהוסבר לה, את מטרת בואו של המומחה.

    ב. הופעתה הכללית של המשיבה 1 סבירה, היא לא נראית מוזנחת ולא מדיפה ריח רע. תקשורת חושית ומילולית תקינים. ללא בעיות ראיה ושמיעה חריגות. עירנית, שקטה, רצף דיבור וחשיבה תקין. תגובות ותשובות תקינות על פי רוב.

    ג. המומחה התרשם שקיימת בעיית התמצאות בזמן. אין סימני דיכאון או קווי אובדנות. ללא סימנים פסיכוטיים פעילים. אינה מודעת לבעיות ההתנהגות שלה. אינה מודעת בצורך להשתלב אצל המבקשת. יכולות השיפוט והתובנה הכללית- "שמורים למדי".

    ד. המשיבה 1 סובלת מהפרעת אישיות גבולית.

    ה. נראה כי המשיבה נמצאת בתהליך שטיוני.

    ו. המשיבה 1 אינה מסכנת את עצמה או סביבתה.

    ז. המומחה הציע 5 אפשרויות השמה למשיבה 1 :

    1. מסגרת דיון מוגן או בית אבות רגיל.

       1. מסגרת דיור לתשושים- נפסלה אפשרות זו, עקב הפרעת האישיות.

          1. מסגרת דיור לתשושי נפש- נפסלה אפשרות זו, המשיבה 1 אינה תשושת נפש, על אף הירידה הקוגנטיבית שלה.

          2. מסגרת דיור לעצמאיים/תשושים המתקשים בהשתלבות בסביבתם מסיבות שונות- הוזכר כמקום אפשרי "בית יובל" ש"עשוי בהחלט להתאים לצרכיה" ואולם "מדובר במסגרת פתוחה, ונראה לי שעלול קושי בקליטתה שם כל עוד היא מתנגדת לכך. מניסיוני, אציין שגם המקום עלול לסרב לקבלה בטרם שנתקבלה הסכמה מפורשת מצידה".

          3. סידור בקהילה- נפסלה אפשרות זו- מצריך הסדרת דיור ותמיכה מאסיבית של שירותי הרווחה המקומיים.

             ח. מסכם המומחה: "לפיכך נותרת האפשרות של הישארותה ב"משהד" תוך תגבור שירותי הרווחה או לחלופין, השמתה במסגרת דיור לעצמאים/תשושים המתקשים בהשתלבות בסביבתם מסיבות שונות".

              

48. בהחלטה מ- 6.6.17 ביקשתי מהמומחה להשיב לשאלות הבאות העולות מקריאת חוות דעתו:

    מה כוונתו באמירה שניתן להשאיר את המשיבה 1 אצל המבקשת "תוך תגבור שירותי הרווחה". כן ביקשתי כי המומחה יבהיר, האם ישנם מוסדות נוספים באזור השרון שיכולים להיות רלבנטיים להשמתה של המשיבה 1.

49. המומחה השיב לשאלות אלו ביום 14.6.17. לעניין "תגבור שירותי הרווחה", ענה כי אופציה זו תוכל להיות באמצעות מימון של המבקשת, או בניסיון לגייס מתנדבים חיצוניים, כגון באמצעות פניה לארגון יוצאי משהד שיסייעו בגיוס מתנדבים לסיוע.

50. בעניין מוסדות נוספים לקליטת המשיבה 1 באזור השרון, ענה המומחה כי לא מוכרים לו מוסדות דומים נוספים רלבנטיים באזור השרון. מעט רחוק מהשרון הוצא "בית שלווה" בקרית טבעון.

51. בסיכום תשובות ההבהרה כתב המומחה כך:

    "בתי הדיור המוגן/בתי האבות/מוסדות אחרים לקשישים בישראל, מאחסנים לעיתים לא נדירות קשישים "שאינם מתאימים" ושהם מעוניינים להעבירם למסגרות אחרות בנימוק של חוסר התאמה ו/או חוסר יכולת להתמודד עם המצב. בפועל, נאלצים מוסדות אלו לבלוע את "הגלולה המרה" (מבחינתם) ולטפל בדיירים כל עוד הסטטוס התיפקודי שלהם לא השתנה (כמו למשל חולה שהפך להיות סיעודי, תשוש נפש וכו')."

     

    תגובות בעלי הדין לחוות דעת המומחה

52. הוריתי לבעלי הדין להגיב לחוות דעת המומחה ולתוספת שלה. כמו כן ביקשתי אף את תגובת גב' ריקי ביטון עו"ס והמפקחת מחוזית על המעונות במשרד הרווחה. כן ביקשתי את תגובת "בית יובל" והבהרתם האם עדיין קיים מקום אצלם למשיבה 1.

53. להלן התגובות שהתקבלו.

54. המבקשת טענה בתגובתה מיום 25.6.17, כי המשיבה 1 בתקופת המשפט מיתנה את התנהגותה, ואולם בסמוך להגשת התגובה היא חזרה לסורה. היא מסרבת להשתמש בטיטולים לטיפול בבעיית בריחת השתן שלה, והיא אף הטילה את צרכיה (לא שתן)במסדרון.

55. המבקשת חזרה על טענותיה בדבר ההפרעה הממשית לתפקוד בית האבות כתוצאה מהתנהגות המשיבה 1, עד כדי חשש לאובדן שליטה של ההנהלה בניהול הבית בשל איבוד הסמכות שלה כלפי שאר הדיירים. המבקשת ביקשה כי בית המשפט יתחשב גם בצורכי הכלל אל מול זכויותיה של המשיבה 1. לדעתה האיזון הראוי מורה, על הוצאת המשיבה 1 מבית המבקשת.

56. בתגובת מדינת ישראל (עו"ס ריקי ביטון) מיום 10.7.17, צויין כי האפשרות שהועלתה בחוות דעת המומחה לתגבור שירותי הרווחה בטיפול במשיבה 1 לא תשיג את ייעודה, שכן לא ברור עד כמה המשיבה 1 תשתף פעולה עם המתנדבים שיבואו לעזור לה. צויין בתגובה כי במשך כשנה המבקשת מעמידה מטפל ממוצא איראני למשיבה 1 "ואין כל התקדמות במצבה".

57. צויין בתגובה כי המבקשת אינה ערוכה להתמודד עם התנהגות חריגה של דייר בבית, כן הודגש הסבל הרב של דיירי המבקשת.

58. העברת המשיבה 1 תוכל לסייע לה לפתוח "דף חדש" במקום חדש, שכן אצל המבקשת היא סובלת "מחוויה של דחיה ואי קבלה".

59. מדינת ישראל תומכת בהעברת המשיבה 1 ל"בית יובל", שיכול ומסוגל למלא את צרכיה המיוחדים של המשיבה 1.

60. המשיבה 2 הגיבה ביום 10.7.17. גם המשיבה 2 תומכת בהעברת המשיבה 1 ל"בית יובל". המשיבה 2 ציינה את הטיפולים הרבים של המבקשת במשיבה 1 על מנת לסייע בקליטתה אצל המבקשת, אך אלו לא צלחו. המשיבה 2 סבורה שגם גיוס מתנדבים לטפל במשיבה 1 לא יפתור את הבעיות עימו על המבקשת להתמודד בטיפול במשיבה 1.

61. המשיבה 2 צירפה את עמדת "בית יובל" לתגובתה. על פי עמדה זו, "בית יובל" מתנה את קבלת המשיבה 1 אליהם, בבדיקת מיני מנטל עדכנית ובבדיקת סי טי ראש. בעקבות בדיקות אלו צוות "בית יובל" יבחן שוב את קבלתה של המשיבה 1 אליהם.

62. ביום 31.7.17 המשיבה 2 הגישה לתיק בית המשפט הודעת עידכון בו צורפה עמדתו של "בית יובל" (המכתב מיום 27.7.17. עמדת "בית יובל" ניתנה ביום 24.7.17 ). בהתאם להודעה זו, "בית יובל" מאשר עתה את קבלת המבקשת "בכפוף להועדה בתעריף חריג". נכתב בעידכון כי ההועדה אושרה ע"י גב' ריקי ביטון. להודעה צורפה תשדורת מייל של גב' פנינה גונן מבית יובל, שם צויין האמור בהודעת העידכון של המשיבה 2.

     

    דיון והכרעה

63. לאחר שעיינתי בכל החומרים שצורפו לתיק שבפניי, בבקשת המבקשת ובתגובות השונות שהיא הגישה לתיק, בתגובות שהגישה המשיבה 2 ומדינת ישראל, ולאחר שקיימתי 2 דיונים בנוכחות הצדדים, אחד בבית המשפט והשני בבית המבקשת, שם התאפשר לי לראות ולהתרשם מהמשיבה 1 באופן ישיר, ואף מביתה שהתייצבה לשני הדיונים, ולאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה שמיניתי ובהשלמה לחוות דעתו בעקבות שאלות ששלחתי לו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקשת להוצאתה של המשיבה 1 מבית המבקשת. להלן נימוקיי.

    המסגרת הנורמטיבית

64. סעיף 8 (א) לחוק לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים), תשי"ב -1952 קובע כך:

    "רשאי שופט של בית משפט שלום, על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלת ישראל או על פי בקשת המוסד הנוגע בדבר, ואם ניתן צו-הנהלה – רשאי הנאמן, לצוות על כל אדם הנמצא בשטח המוסד לצאת אותו שטח, זמן שייקבע בצו או ללא תחום-זמן, ולא להיכנס אליו עוד לכל מטרה שהיא אלא בהסכמת הנאמן בכתב ולפי התנאים שייקבעו בהסכמה. לצו זה ייקרא "צו יציאה".

     

     

    סעיף 8 (ג) קובע:

    "לא יינתן צו- יציאה אלא אם השופט של בית משפט השלום או הנאמן ישוכנע שהצו דרוש למען מנוע הפרעות בניהול היעיל של המוסד בהתאם למטרות שלהן נוסד"

    סעיף 9 לחוק הנ"ל קובע:

    אדם שאין לו מקום מגורים אחר מחוץ לשטח המוסד, והוא, לגבי מקום מגוריו בשטח המוסד, מוגן מפני צו-פינוי לפי פקודת הגבלת שכר-דירה (דירות), 1940, או לפי פקודת ההגבלות על שכר דירה(בתי-עסק), 1941,  וכן אדם שאין לו מקום-מגורים אחר כאמור והוא מחוסר-יכולת להשיג מקום מגורים מחוץ לשטח המוסד מחמת גילו,מומו, או מצב -בריאותו – לא יינתן נגדו צו-יציאה, אלא אם הועמד לרשותו מקום-מגורים מחוץ לשטח המוסד, המתאים, לדעת הרשות הנותנת את צו-היציאה, לצרכי אותו האדם"

65. "מוסד" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ "מוסד או מקום אחר המשמש או שנועד לשמש, כולו או חלקו, כמקום מגורים, איכסון או אישפוז לאחד מאלה:...

    (3) יתומים, זקנים, או נכים."

66. הנה כי כן, לבית המשפט נתונה הסמכות לצוות על הוצאתו של כל אדם משטח מוסד, בהתקיים התנאים הבאים:

    א. בית המשפט שוכנע כי הצו דרוש בכדי למנוע הפרעות בניהול היעיל של המוסד (ס' 8 (ג) לחוק).

    ב. הועמד לרשות המשיב מקום מגורים המתאים לצרכיו (ס' 9 לחוק).

     

    מהכלל אל הפרט 

67. אין כל ספק כי כל ההעברה של אדם ממקום מגוריו בייחוד לאנשים מבוגרים, שהתרגלו למקום מגוריהם הינה אירוע קשה. על בית המשפט להפעיל את הסמכות הנתונה בידיו ברגישות, בסבירות ורק לאחר שהשתכנע כי אכן התקיימו התנאים להוצאת הצו.

68. עיון בחוות הדעת של מומחה בית המשפט, שאת מסקנותיו אני מקבל מורה כי המלצתו העיקרית בנדון שבפנינו הינה להותיר את המשיבה 1 אצל המבקשת תוך תגבור הסיוע הניתן לה. המומחה הסתייג מהאפשרות להעבירה ל"בית יובל" לאור סירובה לעזוב את בית המבקשת. לדעתו, השמת המשיבה 1 במקום אליו היא לא מעוניינת לעבור, תקשה עד מאוד את השתלבותה שם.

69. המומחה ציין שמוכרת לו התופעה שמוסדות מסוג המוסדות של המבקשת, מבקשים כי דיירים שבשטחם יעברו למוסד אחר בשל חוסר התאמה, או בשל העדר אפשרות להתמודד עם מצבם, אך בפועל הם נאלצים בסופו של דבר להותירם אצלם, כל עוד הסטטוס התפקודי של השוהה- המשיב לא השתנה.

70. הנה כי כן, לדעת המומחה, החלופה הסבירה ביותר הינה להותיר את המשיבה 1 אצל המבקשת, תוך תגבור שירותי הרווחה שלה.

71. המשיבה 1 , כך עולה מחוות דעת המומחה, אינה תשושת נפש, תפקודה האישי והקוגנטיבי סביר, היא לא מוזנחת, לא מדיפה ריח רע, והתקשורת החושית והמילולית שלה תקינים. היא ללא בעיות ראיה ושמיעה חריגות, והיא עירנית, שקטה, עם רצף דיבור וחשיבה תקין. תגובותיה תקינות על פי רוב. יכולות השיפוט והתובנה הכללית- סבירים. המשיבה 1 אינה מסכנת את עצמה או סביבתה.

    אכן יש אולי תחילת תהליך שטיוני, אבל היא כרגע בתחילת התהליך.

72. בנסיבות אלו, ברור כי האיזון בין זכויותיה ואיכות חייה של המשיבה 1, אישה קשישה השוהה בבית המבקשת כ- 3 שנים, ואשר הטענות כלפיה הם מסוג של העדר משמעת, אל מול הפגיעה באיכות חייהם של השוהים בבית המבקשת, נוטה לכיוון הותרת המשיבה 1 אצל המבקשת תוך תגבור הטיפול בה.

73. ראשית, לא הוכח בפניי כי מערך ניהול בית האבות של המבקשת יינזק קשות כתוצאה מהותרתה של המשיבה 1 אצל המבקשת. לטעמי יש בטענות אלו הפרזת מסויימת.

74. ויודגש, התרשמתי כי אנשי המבקשת, המשיבה 2 ואף משרד הרווחה, הינם עובדי סיעוד מסורים וטובים המעוניינים רק בטובת השוהים במוסדות הטיפול שלהם, וזו עומדת תמיד לנגד עיניהם, לרבות עינייניה ורווחתה של המשיבה 1. בכך אין ספק. ואולם האיזון הראוי הוא כאמור להלן.

75. שנית, אין טענה כי א- פריורית בית המבקשת לא מתאים למשיבה 1 מבחינת הפונקציות שהוא מעניק אל מול צרכיה של המשיבה 1. כגון: המדובר במקום המתאים לעצמאיים והמשיבה 1 הינה תשושה וסיעודית. או שהמדובר במקום המעניק שירותי שיקום והמשיבה היא סיעודית הצריכה סוג אחר של טיפול. מבחינה קוגנטיבית המשיבה 1 יכולה להיות אצל המבקשת, עסקינן רק בבעיות התנהגותיות.

76. מטעמים אלו, גם המומחה העיר כי כל עוד אין שינוי תיפקודי או קוגנטיבי, מוסדות טיפול כמו המבקשת, נאלצים "לבלוע את הגלולה המרה (מבחינתם) " ולהשאיר את המטופל אצלם.

77. בשל בעיות התנהגותיות בלבד, לא סביר בעיני להורות על העברת המשיבה 1 למוסר אחר.

78. האיזון הראוי הוא כהצעת המומחה: הותרתה של המשיבה 2, אישה מבוגרת בשנים, אשר שוהה כ- 3 שנים אצל המבקשת, ואשר מתנגדת לעבור למקום אחר, אצל המבקשת תוך כדי תגבור הטיפול בה. 

79. מקובלת על טענת המומחה כי במצבים מעין זה שבפניי, על המבקשת "לנשוך שפתיים" ולהמשיך ולטפל במשיבה 1 כפי שנעשה בשנים האחרונות. בוודאי עד לשינוי במצבה.

     

     

    מבט משווה לפסיקה הקיימת בסוגיה 

80. אכן, קיימות החלטות שונות של בתי משפט המורות על העברת מטופלים בהתאם להוראות החוק, ואולם הצד השווה של החלטות אלו הינו, כי המוסד בו שוהה המשיב סיים את הטיפול שהוא מסוגל להעניק למשיב ולפיכך יש להעבירו למקום אחר, המסוגל להעניק טיפול אחר למשיב. ואולם לא זה המצב שבפניי.

81. בעניין ה"פ (ת"א) 200776/07 איכילוב נ' ז"מ (פורסם בנבו, 30.8.07) בית משפט הורה על העברת המשיב מבית חולים בו טופל, מכיוון שהטיפול שיכול לתת לו בית החולים הסתיים, ובית החולים הפך להיות מוסד רפואי לא רלבנטי לצרכיו של המשיב. שיקומו של המשיב צריך היה להיות במקום ההולם את צרכיו ולא בבית חולים רגיל. הותרתו של המשיב בבית החולים, תופסת מקום למטופלים אחרים הנזקקים לשירותי בית החולים.

82. כך גם בעניין בש"א (חיפה) 7778/06 מד"י נ' ע.א (פורסם בנבו, 17.8.06 ), המשיבה איבדה את הכרתה ונותרה בתרדמת. המבקשת טענה כי המשיבה הפכה להיות סיעודית ולפיכך בית החולים כבר סיים את הטיפול בה ויש להעבירה למוסד מתאים. מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי המשיבה נדרשת למוסד סיעודי ולא שיקומי, ועל רקע זה המשיבה הועברה בצו שיפוטי למוסד אחר. כך הדבר היה גם בעניין ה"פ 15967-06-16 בי"ח לוינשטיין נ' ש.כ (פורסם בנבו, 14.6.16 ), גם שם ברור היה כי המבקשת מיצתה את הטיפול השיקומי במשיב, והמחלוקת הייתה לאיזה מוסד סיעודי יש להעביר את המשיב (כן יעויין במקרה דומה: ה"פ 43243-03-16 לוינשטיין נ' ס"א ואח' (פורסם בנבו, 11.4.16 ))

83. בעניין ה"פ (כפ"ס) 15059-04-14 לוינשטיין נ' מ"ש (פורסם בנבו, 13.4.14 ), דחה בית המשפט בקשת מוסד רפואי להעביר מטופל למוסד אחר. נקבע כי בית החולים לא הוכיח מדוע הוא אינו מסוגל להעניק למשיב את שירותי השיקום להם הוא נזקק. בחומר הראייתי שהוגש לבית המשפט לא היה די. כמו כן, כן לא הוכח כי למשיב ישנו מקום אחר אליו הוא יוכל לעבור. כך שהתנאי השני לא התקיים.

    סיכום

84. הנה כי כן, לא הוכח בפניי התקיימות התנאי הראשון: לא ניתן לומר כי הותרתה של המשיבה 1 אצל המבקשת תפגע בניהולו התקין של בית המבקשת. כל עוד עסקינן בבעיות התנהגותיות, ניתן להתגבר עליהם באמצעות הגברת הטיפול למשיבה 1. המבקשת מסוגלת להעניק למשיבה 1 את השירותים הטיפוליים מבחינת יכולותיה המקצועיות, אכן תוך נקיטת מאמץ נוסף, אך ודאי אין לומר כי המשיבה 1 לא מתאימה באופן מוחלט לשהות אצל המבקשת עד כי הותרתה אצלה פוגעת בניהולו התקין של המוסד.

85. אני סבור כי גם התנאי השני- מציאת מקום דיור חלופי הולם, לא מתקיים בענייננו. המומחה סבר כי סיכויי ההשמה ב"בית יובל" בוודאי מעת שהמשיבה 1 לא חפצה במקום זה- הם נמוכים.

86. יצויין כי בשלב הראשון התברר כי קבלתה של המשיבה 1 ב"בית יובל" הותנה בביצוע מבחנים שעליה לעבור, לאחרונה התברר כי הוסרו כל החסמים והיא יכולה להתקבל "בכפוף להועדה בתעריף חריג", היינו גם עתה הקבלה שלה מותנית בהתקיים תנאים מסויימים.

87. סוף דבר, לא עלה בידי המבקשת להוכיח את התקיימות שני התנאים האמורים בחוק. בנסיבות העניין, האיזון הראוי מוביל לכך, שאין להורות על העברת המשיבה 1 מבית המבקשת למוסד טיפולי אחר. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

    אין צו להוצאות.

88. בשולי הדברים יוער, כי ניתן יהיה לדון בבקשה דומה אם וככל שיהיה שינוי בסטטוס התפקודי של המשיבה 1 (יעויין בתשובות ההבהרה של המומחה מתאריך 14.6.17 ).

     

    זכות ערעור כחוק.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ה אב תשע"ז, 17 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.