גורדון הוטל אנד לאונג - שותפות מוגבלת נ' חלבני ואח'

לפניי בקשה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה בה מתבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי, לפיו המבקשת הינה הבעלים של המיטלטלין מושא התובענה.

הצדדים

1. המבקשת הינה שותפות מוגבלת בשם גורדון הוטל אנד לאונג, ח.פ 550236145 (להלן: "המבקשת") העוסקת במתן שירותי ניהול והפעלת מלון בוטיק. השותפים בשותפות הינם חברת תעוזה מ.י. בע"מ, סיטי אנד הום מלונאות בע"מ וחברת מאג תיירות ומלונאות בע"מ.

    

2. המשיב 1 הינו הזוכה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 526872-11-18 והוא הבעלים והמשכיר של בניין ברחוב גורדון 2 בתל אביב (להלן: "המושכראו הנכס").

    

3. המשיב 2 הינו החייב בתיק הוצאה לפועל שמספרו 526872-11-18 והבעלים של החברות שבשותפות המבקשת. המשיב 2 שכר באופן אישי את המושכר לצורך הקמת מלון בוטיק בנכס.

    

    

   השתלשלות העניינים ותמצית טענות הצדדים

    

4. המשיבים 1 ו-2 חתמו ביניהם על הסכם שכירות בלתי מוגנת שעל פיו שכר המשיב 2 באופן אישי את המושכר.

    

5. בין המשיבים התגלע סכסוך אשר הוכרע על ידי בית משפט השלום ביום 01.03.17 (ת.א 33842-07-12). על פי פסק הדין חויב המשיב 2 לשלם למשיב 1 תשלום עבור דמי שכירות שלא שולמו בסך של 119,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן פיצוי בגין הפרת הסכם השכירות ותשלומים נוספים.

    

6. על המשיב 2 מוטל היה לפנות את המושכר עד ליום 31.5.19.

    

7. ביום 28.5.19, כשלושה ימים טרם פינוי המושכר, פנה המשיב 2 למשיב 1 בשאלה האם ברצונו לרכוש את המיטלטלין הנמצאים במושכר, ובמידה ולא ישיב לפנייה באותו יום, יפעל המשיב 2 לפינוי המיטלטלין. אמנם הפנייה הייתה מטעם בא כוחן של המבקשת ושל המשיב 2, גם יחד, אך מנוסח הפנייה, ברי כי אותה נעשתה מטעם המשיב 2, אשר כונה במכתב "מרשי".

    

8. בשל החשש כי המשיב 2 ימכור את המיטלטלין, הגיש המשיב 1 באותו היום בקשה דחופה לעיקול מיטלטלין הנמצאים במושכר וזאת לצורך מימוש פסק הדין. באותו יום ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשמת יעל טימנס המאשרת את עיקול המיטלטלין במושכר ברישום בלבד.

    

9. לטענת המשיב 1, בא כוחו ניסה לבצע את צו עיקול המיטלטלין ברישום, אך המשיב 2 הכשיל את ביצוע הצו.

    

10. ביום 29.5.19 המשיב 2 הגיש בקשה לביטול העיקול בטענה כי המיטלטלין שייכים למבקשת בלבד המהווה אישיות משפטית נפרדת אשר אינה חייבת בתיק הוצאה לפועל.

     

11. ביום 30.5.19 החליטה כבוד הרשמת קרן בקשי כי ב"כ המשיב 1 יפעל להוצאת המיטלטלין מהמושכר ולאחסונם. עם זאת, כבוד הרשמת עיכבה את הליך הוצאת המיטלטלין למשך 30 ימים וזאת על מנת לאפשר למשיב 2 לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד הצהרתי בדבר הבעלות במיטלטלין שבמושכר. כבוד הרשמת ציינה כי המשיב 2 הוא שוכר הנכס, ולפיכך חלה החזקה הקבועה בסעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967, לפיה מיטלטלין שעוקלו על גופו של החייב, בכליו, או בחצרים שבחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של הרשם שאינם שלו.

     

12. בהתאם לכך, הגישה המבקשת בקשה בדרך של המרצת פתיחה לפיה על בית המשפט ליתן סעד הצהרתי הקובע כי המבקשת הינה הבעלים של המיטלטלין הנמצאים במושכר.

     

     

13. ביום 29.8.19 התקיים דיון בפני כבוד השופט אודי הקר שבו הצדדים הגיעו למספר הסכמות. חברת פורת ניהול מלונות בע"מ, השוכרת החדשה של המושכר (להלן: "השוכרת החדשה") תרכוש חלק מהמיטלטלין הנמצאים במושכר. השוכרת החדשה תשלם את התמורה עבור המיטלטלין שנרכשו על ידה, ישירות למשיב 1 (לצורך הקטנת החוב בתיק ההוצאה לפועל). המיטלטלין שלא נרכשו על ידי השוכרת החדשה, יוותרו במושכר. לפיכך, הבקשה לסעד הצהרתי מושא התובענה מצטמצמת אך ורק למיטלטלין שלא נמכרו לשוכרת החדשה (הציוד שנותר במושכר ולא נמכר לשוכרת החדשה הינו הציוד שלא סומן כנרכש בנספח מב'1 המצורף לסיכומי המשיב 1). (להלן: "יתרת המיטלטלין")

     

14. לטענת המבקשת, יתרת המיטלטלין היא בבעלותה בלבד ולא בבעלותו של המשיב 2, שכן המבקשת מהוה אישיות משפטית נפרדת שאינה חייבת בתיק ההוצאה לפועל. המבקשת צירפה לבקשתה אישור רואה חשבון המאשר כי המיטלטלין הנמצאים במושכר הם בבעלות השותפות המוחזקת על ידי מספר חברות. עוד צירפה המבקשת רשימה של נכסים השייכים לשותפות שניתן לתבוע עבורם פחת בהתאם לתקנות מס הכנסה (פחת).

     

15. מנגד לטענת המשיב 1, המבקשת והמשיב 2 חד הם ולכן יתרת המיטלטלין הם בבעלותו של המשיב 2. לגישתו, המשיב 2 עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת וזאת על מנת לחמוק מתשלום חובו למשיב 1.

     

16. המשיב 1 צירף לתשובתו להמרצת הפתיחה את נסח רשם השותפויות ונסחי רשם החברות של החברות שבשותפות. מעיון בנסחים כאמור ניתן להבחין כי המשיב 2 הוא הבעלים היחיד של כל החברות שבשותפות. לפיכך, נטען כי המבקשת והמשיב 2 חד הם וכל רשת החברות שטווה המשיב 2 הינה, בין היתר, על מנת להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות והתחמקות מאחריות אישית למעשיו. כפועל יוצא מכך, לגישת המשיב 1, על בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את המיטלטלין כמי שמצויים בבעלותו של המשיב 2.

     

17. יצוין כי המבקשת טענה נגד הרמת מסך התאגדות וכפועל יוצא התנגדה לקביעה כי המיטלטלין בבעלות המשיב 2. לטענת המבקשת לא נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, לא הוכחה כל עילה משפטית להרמת מסך ואין להרים את מסך ההתאגדות רק בשל היות המשיב 2 בעל מניות בחברות השותפות במבקשת.

     

     

    דיון והכרעה

     

18. השאלה העומדת להכרעה היא למי שייכת יתרת מיטלטלין הנמצאת במושכר, והאם קמה עילה להרמת מסך.

19. כל אחד מהצדדים הציג טענות מנוגדות לגבי זהות הבעלים של יתרת המיטלטלין. המבקשת טענה כי אמנם המשיב 2 שכר את המושכר מהמשיב 1 והתחייב לשלם דמי שכירות באופן אישי, אך אין זה סותר את העובדה כי יתרת המיטלטלין הנמצאת במושכר שייכת למבקשת שכן היא רכשה את המיטלטלין בעצמה. מנגד המשיב 1 טען כי המבקשת והמשיב 2 חד הם ולכן יש לראות את יתרת המיטלטלין כשייכת למשיב 2, ואת מכוח דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות.

     

20. כעת, על בית המשפט לבחון למי שייכת יתרת המיטלטלין לפי חומר הראיות המונח בפניו.

     

21. בהתאם למאזן ההסתברות, המבקשת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה כי אכן היא הבעלים של יתרת המיטלטלין.

     

22. לגישתי, המבקשת צירפה מספר מסמכים מהותיים בעלי חשיבות לעניין זהות הבעלים של יתרת המיטלטלין. ראשית, המבקשת צירפה אישור של רואה חשבון המצהיר כי המיטלטלין שייכים לשותפות המבקשת. שנית, המבקשת צירפה טופס פחת שהגישה למס הכנסה בהתאם לתקנות מס הכנסה (פחת) לשנת 2018. בטופס ניתן להבחין ברשימת נכסים כגון ריהוט וציוד כמו גם שיפורים במושכר, עיצוב פנים, והעבודות הנדרשות לשם הקמת מלון הבוטיק. סבורני, כי הטופס הנ"ל מהווה ראיה לכאורית לכך כי המיטלטלין שבמושכר הם בבעלות המבקשת.

     

23. עם זאת, לא נעלמה מעיני העובדה כי המבקשת נמנעה מלצרף אסמכתאות הרלוונטיות לצורך הוכחה הבעלות ביתרת המיטלטלין. כך למשל, המבקשת לא צירפה קבלות או חשבוניות עבור רכישת המיטלטלין. יתרה מכך, המבקשת לא צירפה מסמך ובו מעוגנת החלטה פורמאלית של השותפות בדבר רכישת מיטלטלין וביצוע שיפורים במושכר. המבקשת היא החפצה להוכיח כי היא הבעלים של יתרת המיטלטלין, אך חרף זאת נמנעה מלצרף חשבוניות רכישה, בלא שניתן להימנעותה כל הסבר משכנע. דינה של הימנעות זו, כהודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובתה (ראה, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595 (1990)).

     

24. עם זאת, סבורני כי ניתן לקבוע כי המסמכים שצירפה המבקשת הם בעלי משקל ראייתי מספק להוכחת הבעלות ביתרת המיטלטלין. לפיכך אני קובעת כי המבקשת הינה הבעלים של יתרת המיטלטלין.

     

25. לאור מסקנתי כי המבקשת היא הבעלים של יתרת המיטלטלין, בשלב זה על בית המשפט לבחון האם התקיימו התנאים הקבועים בדין לצורך הרמת מסך ההתאגדות בין המבקשת למשיב 2 ,ועל ידי כך לייחס את יתרת המיטלטלין למשיב 2.

     

    המסגרת הנורמטיבית- הרמת מסך ההתאגדות

26. חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד וזאת בהתאם לסעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

     

27. עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת הינו עיקרון יסוד בדיני החברות שלפיו לחברה אישיות משפטית נפרדת ועצמאית. משמעות הדבר שקיימת הפרדה בין "כיס העושר" של החברה לבין "כיס העושר" של בעלי המניות המקימים את החברה. בהתאם לכך, הכלל הוא כי חובות הרובצים על חברה פלונית הם חובותיה בלבד, ואין לחייב בגינם את בעלי מניותיה או חברות קשורות (ראה עת"מ (ת"א) 29544-02-16 אריה כהן נ' משרד הביטחון, עמ' 20 (02.07.18) אירית חביב-סגל, "דיני חברות", (כרך א', 2007) פרק א': כללי (להלן: "חביב-סגל, חברות). וכך בהתאמה, גם נכסיה של החברה הם שלה בלבד, ואין לייחס אותם באופן ישיר לבעל מניותיה.

     

28. הכרתה של מערכת המשפט בקיומה של חברה כאישיות משפטית נפרדת, פתחה פתח לניצול לרעה של עיקרון זה, תוך הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שניטלו כדין. על מנת למנוע את התופעות השליליות העשויות לנבוע מהאישיות המשפטית הנפרדת, התפתחה דוקטרינת הרמת מסך המאפשרת לבית המשפט במקרים חריגים להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת (פרק ו' חביב-סגל, חברות). משמעות הדבר היא הכרה באפשרות לבצע הרמת מסך באופן שיסיר את החיץ בין החברה לבעל המניות ויאפשר ייחוס (מלא או חלקי) של זכויות וחובות החברה לבעל המניות, או להיפך (ה"פ (ראשל"צ) 8871-09-18 ג.ר.ו.י יזמות והשקעות בע"מ נ' מוניות חוף הזהב בעמ אוח', עמ' 8 (27.02.2019).

     

29. סמכותו של בית משפט לבצע הרמת מסך בין חברה לבעל מניות בה, מעוגנת בסעיף 6 לחוק החברות, הקובע כדלקמן:

    6. (א)(1) "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

    (א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

    (ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,

    ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

    (2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה 1(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

    (ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון בפניו.

    (ג) בית המשפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."

     

30. כפי שניתן ללמוד מנוסח הסעיף הרמת מסך אפשרית בשני הכיוונים – כיוון אחד הוא ייחוס חובות של החברה לבעל מניה (סעיף 6(א) לחוק החברות) והכיוון השני בייחוס חובות או זכויות של בעל מניה לחברה, ואפשרי גם ייחוס זכות של החברה לבעל מניות בה (סעיף 6(ב) לחוק החברות).

     

31. קיים פער בין העילות שמכוחן ניתן לבצע הרמת מסך המאפשרת לייחס חוב של חברה לבעל מניה בהתאם לסעיף 6(א) לחוק החברות (להלן: "הרמת מסך קלאסית"), לבין הרמת מסך המאפשרת לייחס זכות של החברה לבעל מניה בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק החברות (להלן: "הרמת מסך הפוכה"). הרמת מסך קלאסית אפשרית במקרים ספציפיים המנויים בס"ק (א)(1)(א)-(ב), והם כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה לצרכי מרמה/קיפוח נושה, או כאשר השימוש נעשה באופן הפוגע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר. לעומת זאת, הרמת מסך הפוכה רחבה הרבה יותר, והיא מאפשרת לבית המשפט לבצע הרמת מסך כל אימת שבית המשפט "מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן" (ראה ע"א 9147/16 עו"ד אבנר כהן, בנאמנות עבור רוכשי קבוצת הרכישה בנווה יעקב נ' מרדכי קרויזר ואח', עמ' 11, (24.7.18) (להלן: "פרשת קרויזר").

     

32. על פי לשון סעיף 6 לחוק החברות, התנאים להרמת מסך הפוכה אינם נוקשים כמו אלו הנדרשים לצורך הרמת מסך קלאסית, כך שהרמת מסך הפוכה יכולה להיעשות גם במצבים שאינם מובהקים בחומרתם (פרשת קרויזר, עמ' 12; דברי השופט סולברג ב-ת.א. (מחוזי י-ם) 9628-07 לוי נ' ששון אנא לוי בע"מ, פס' 6 (13.5.2010).

     

33. אמנם הרמת מסך הפוכה מותירה לבית משפט שיקול דעת רחב וגמישות להפעילה מקום בו מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן, אך על בית המשפט להפעיל סמכות זו בזהירות ובאופן מתון (פרשת קרויזר, עמ' 12).

     

34. על אף פי שבהרמת מסך הפוכה קיימת גמישות לעומת הרמת מסך קלאסית, אין בכך כדי לשנות את הכלל לפיו על בית המשפט להשתכנע שקמו הנסיבות החריגות שבעטין יש מקום לייחס את הנכס של בעל המניות לחברה. (פר"ק 15461-08-18 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אפריקה להשקעות בע"מ, עמ' 22, (29.08.18).

     

35. עוד נקבע בפסיקה כי במישור העקרוני סמכותו של בית המשפט לבצע הרמת מסך הפוכה אינה מוגבלת למקרים של מרמה, ודי בכך שהוכח כי נעשה שימוש באישיות המשפטית של החברה באופן שגרם לטשטוש הגבולות שבינה לבין בעל מניותיה. וכך נפסק בפרשת קרויזר כי:

    " לפנינו חברה שהיא בבעלותו המלאה של המשיב; ומדובר בבעל מניות שערבב בין הכספים ששימשו לפרויקטים השונים שקידם, לבין כספי לקוחותיו שהוחזקו בנאמנות, ולבין הכספים שלו עצמו, באופן שטשטש לחלוטין את גבולות מסך ההתאגדות. הפסיקה עמדה על כך שעירוב נכסי החברה עם נכסי בעל המניות עולים כדי פגם בהתנהלות העשוי להיחשב שימוש לרעה במסך ההתאגדות (ראו והשוו לעניין טקסס בפס' 6); וכי מקום בו "בבעל מניות המחזיק ב-100% ממניות החברה, המנהל אותה באופן בלעדי ושולט בפעולותיה... באופן שלמעשה מטשטש את גבולותיו של מסך ההתאגדות", אזי הדבר תומך במסקנה כי "צודק ונכון" לבצע הרמת מסך לפי סעיף 6(ב) לחוק החברות"

36. בנוסף, לעניין הקמת מספר חברות הנשלטות על ידי אותו בעל מניות נקבע בפסיקה כי הקמת מספר חברות, כשלעצמה, אינה מספיקה כדי להצדיק הרמת מסך אלא יש להראות כי אין להקמת החברות רציונל כלכלי לגיטימי (ע"א 4403/06 איזיק שפירא נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו, 23.3.11). כלומר בית משפט ירים את מסך ההתאגדות כאשר יזם מקים חברות שונות ללא כל צידוק כלכלי להפרדה ביניהן, אלא רק על מנת ליצור חיץ בין משאביהן של החברות השונות, תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות (חביב-סגל, חברות עמ' 340).

     

     

    הרמת מסך ההתאגדות- מן הכלל אל הפרט

     

37. כאמור, על בית המשפט לבחון האם נכון וצודק בנסיבות העניין להורות על הרמת מסך הפוכה ולייחס את זכויות המבקשת ביתרת המיטלטלין למשיב 2.

     

38. אקדים ואומר, כי לנוכח התשתית העובדתית המונחת בפניי סבורני כי המקרה שלפנינו הוא אחד המקרים שבהם נכון וצודק להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את יתרת המיטלטלין של המבקשת למשיב 2, וזאת כפי שיפורט להלן.

     

39. ראשית, מעיון בנסח רשם השותפויות ונסחי רשם החברות ניתן להבחין כי המשיב 2 הוא הבעלים היחיד של כל החברות שבשותפות וזאת כפי שיפורט להלן: השותפות במבקשת הם חברת תעוזה מ.י. בע"מ, חברת סיטי אנד הום מלונאות בע"מ וחברת מאג תיירות ומלונאות בע"מ.

     

    • בעלי המניות של חברת תעוזה מ.י בע"מ הינם המשיב 2 וחברת מ.מ.א ניהול בע"מ.

    • בעלי מניות של חברת מ.מ.א ניהול בע"מ הינו המשיב 2.

    • בעל מניות של חברת סיטי אנד הום מלונאות בע"מ הינו המשיב 2.

    • בעלת מניות של חברת מאג תיירות ומלונאות בע"מ הינה חברת תעוזה מ.י בע"מ (שבבעלות המשיב 2 וחברת מ.מ.א ניהול בע"מ).

       

40. שותפות המבקשת בנויה ממספר חברות שבכולן המשיב 2 הוא בעל המניות היחיד. כלומר, המשיב 2 הוא זה שהקים בפועל את מבנה השותפות הכולל בתוכו מספר חברות שכולן בבעלותו המלאה.

     

41. אין חולק כי המשיב 2 הוא המנהל היחיד של של החברות שבשותפות. הוא בעל הכוח והסמכות לקבלת החלטות בחברות. בנסיבות דנן, סבורני כי המבקשת לא עמדה בנטל ולא המציאה כל הסבר מה הרציונל הכלכלי בהקמת מספר חברות הנשלטות אחת על ידי השניה ושכולן בבעלות המשיב 2.

     

42. שנית, אין חולק כי המשיב 2 שכר באופן אישי את המושכר ואף ניתן כנגדו פסק דין המחייב אותו באופן אישי לשלם את דמי השכירות למשיב 1.

     

     

     

43. לא פורט אם קיימים מסמכים המסדירים את היחסים החוזים שבין המבקשת לבין המשיב 2. הסדרים חוזים כאלה מן הדין כי יתקיימו ככל שאכן מדובר בגופים נפרדים המנהלים מערך יחסים עיסקי. כך למשל, ההגיון מחייב כי יהיה הסדר בדבר התמורה שזכאי המשיב 2 לקבל מהמבקשת, בגין העובדה שהעמיד את המושכר לרשותה לצורך הפעלת בית המלון, כאשר הוא זה שנושא באופן אישי בתשלום דמי השכירות בגין המושכר.

     

44. המקרה שלפנינו מעורר קושי מהותי, כאשר מחד, המבקשת היא בעלת הזכויות במיטלטלין הנמצאים במושכר והיא גם בעלת העסק המנוהל במושכר ומאידך, החובות עבור דמי השכירות בגין המושכר רובצים על המשיב 2 ששכר את המושכר באופן אישי. הקושי מתבטא גם לנוכח העובדה שהמשיב הוא שנושא באופן אישי בחובות ובהתחייבויות על פי הסכם השכירות עבור עסק שאינו שלו, זאת בנסיבות בהן לא הוכח כי המשיב 2 מקבל כל תמורה שהיא מהמבקשת בגין כך.

     

45. מן הראוי לציין בהקשר זה כי לפי הסכם השכירות המשיב 2 שכר את המושכר עבור עסקיו (סעיף 4) הוא נטל על עצמו את האחריות הבלעדית לניהולו על פי היתרים כדין, וקבלת כל האישורים הנדרשים לשם שיפוץ המושכר (סעיף 4) המשיב 2 התחייב שלא תהיינה לו כל טענות בגין הצורך בהשקעות ושיפוצים, וכי יישא בכל ההוצאות לשם חיבור המושכר לרשת המים והחשמל, כאשר הוא יירשם כמחזיק בעייריה ובחברת החשמל (סעיף 7א להסכם), המשיב 2 הוא שקיבל רשות לבנות על הגג, והתחייב כי השיפוצים לא ייפגעו במבנה היסודי של המושכר (סעיפים 13-14 להסכם השכירות), כמו כן, לפי הסכם השכירות על המשיב 2 לפנות את המושכר ולהוציא ממנו את הריהוט והציוד אשר הוצאתו אינה גורמת נזק למושכר (סעיף 16 א להסכם).

     

     

46. בהקשר זה ראוי לציין את מכתבו של המשיב 2 מיום 28.5.18, בו הציע בא כוח המשיב 1 לרכוש את המיטלטלין שבבית המלון. אני סבורה כי בכך יש משום ראיה לטשטוש הגבולות של מסך ההתאגדות, כך שהמשיב 2 רואה את נכסי המבקשת כנכסיו האישיים.

    יתרה מכך, ראיה לענין טשטוש הגבולות של מסך ההתאגדות וערבוב נכסים ניתן למצוא בתביעה הנגדית שהגיש המשיב 2 ב-תא (ת"א) 33842-07-12‏ ‏ יצחקחלבני נ' איתמר מרקור. כאמור המבקשת טענה כי היא בעלת העסק המנוהל במושכר (סעיף 7 של הבקשה לסעד הצהרתי, סעיף 27 לסיכומי המבקשת), אך בתביעה הנגדית האמורה, תבע המשיב באופן אישי הפסדי הכנסה בגין החדר על הגג בסך של 445,600 ₪ לפני מע"מ לשנה, זאת בהתבסס על תפוסה של 80% של החדר ומחיר ממוצע ליום לזוג על בסיס לינה וארוחת בוקר של 1,750 ₪ לא כולל מע"מ. נטען כי בהתחשב בתקופה של 3.8 שנים ממועד פתיחת המלון, הרי שההפסד שנוצר למשיב 2 עומד על סך של 1,998,070 ₪. כלומר, המשיב 2 תבע את ההפסדים שנגרמו לעסק, כאשר לפי הנטען בבקשה זו, העסק שייך למבקשת.

     

47. סבורני כי המקרה הנדון הינו בגדר המקרים החריגים שבהם צודק ונכון בנסיבות העניין להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את הזכויות ביתרת המיטלטלין למשיב 2.

     

     

    סוף דבר

     

48. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית, ואני קובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולייחס למשיב 2 את הזכויות ביתרת המיטלטלין.

     

49. המבקשת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 3500 ₪.

     

50. הסכום ישולם בתוך 30 יום. שאם לא כן, יתווספו לו ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

     

51.  המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

     

     

     

     

    ניתן היום, י"ט חשוון תש"פ, 17 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.