מבוא:
אם עורכת צוואה ובמסגרתה מצווה, בין היתר, כי זכויותיה במשק X שבמושב XXX תימכרנה לכל המרבה במחיר; כי מתמורת המכר תושב לאחד מבניה עלות ההשקעה שלו בבניית בית מגורים בשטח המשק מכוח הרשאה שניתנה לו ע"י הוריו, וכי היתרה תחולק, כשאר נכסי העיזבון, באופן שווה בין שבעת ילדיה.
האם הלכה בדרך כל בשר; ניתן ע"י הרשם לענייני ירושה צו קיום לצוואתה, ולמרבה הצער התעוררו מחלוקות בין חלק מילדיה בעניין הורשת הזכויות במשק וקיום הוראות הצוואה.
העובדות הרלבנטיות לצורך ההכרעה בפרשה זו שבפניי אינן שנויות במחלוקת, ומשכך מעוררת היא שאלות משפטיות בלבד.
הנה כי כן, השאלות המונחות לפתחי ובהן אכריע במסגרת החלטה זו הן:
א. האם רשאית הייתה האם המנוחה להוריש זכויותיה במשק באמצעות צוואה, הגם שאינן חלק מעיזבונה;
ב. ככל שהאם המנוחה רשאית הייתה לקבוע בצוואתה הוראות בעניין זכויותיה במשק, האין הגבלה על חופש הציווי בהינתן כי עסקינן בזכויות של בר רשות;
ג. מהו היחס בין הוראות הסכם המשבצת הרלבנטי לענייננו בכל הנוגע לפטירת חבר אגודה וגורל זכויותיו במשק ובין הוראת סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה").
ואלו העובדות הצריכות לעניין:
- המבקש ומשיבים 1-6 הם אחים, ילדיהם של המנוחים XXXX ז"ל (להלן: "המנוחים").
- המנוחים היו בני רשות במשק X שבמושב XXX (להלן: "המשק"). האב המנוח הלך לעולמו בשנת XXX ועל כן ובהתאם להוראות הסכם המשבצת נרשמו, לאחר פטירתו, מלוא הזכויות במשק על שם רעייתו המנוחה, XXXX ז"ל (להלן: "המנוחה").
- על מושב XXX חל בעבר הסכם תלת צדדי שנכרת בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לישראל והאגודה השיתופית XXX (להלן: "האגודה השיתופית"), אולם ביום 18.4.2004 נחתם הסכם המשבצת הדו-צדדי בין רשות מקרקעי ישראל ובין האגודה השיתופית, כבת רשות. הנה כי כן, הסוכנות היהודית איננה עוד צד להסכם המשבצת. ההסכם הדו-צדדי חל גם בימינו אנו על הזכויות במשק.
- בתקופה בה חל על המושב ההסכם התלת צדדי לא מונה ע"י המנוחים או מי מהם "בן ממשיך" ביחס לזכויות במשק.
זהו המקום להעיר, כי בכל הנוגע להסכמי משבצת דו- צדדיים, המונח "בן ממשיך" איננו רלבנטי (להבדיל מן ההסכמים התלת-צדדיים).
- המנוחה נפטרה ביום XXXX והניחה אחריה צוואה בעדים, אשר נחתמה על ידה ביום XXXX.
- ביום XXXX ניתן ע"י הרשם לענייני ירושה בבאר שבע צו לקיום צוואת המנוחה.
- בשל חשיבותו לנושא הדיון שבפנינו יובא סעיף 5 בצוואת המנוחה כלשונו:
" למרות ובנוסף לאמור בסעיפים 3-4 לעיל אני מצווה כדלקמן:
א. אני מצווה כי לאחר מותי ימכר המשק למרבה במחיר.
ב. בני מר XXXX יבדל"א, יהיה זכאי לקבל לידיו את עלות הבניה שהושקעה בבית המגורים שהתרנו לו לבנות בסמוך לביתי.
ההשקעה שXXX השקיע תוערך ע"י שמאי מקרקעין שישכור מנהל העזבון, ואני מבקשת כי שאר ילדיי לא יערימו קשיים על XXX ולא יפעילו עליו לחצים ולא יעמידו אותו במצב לא נעים.
ג. את יתרת כספי מכירת המשק ויתרות הכספים שבחשבונות הבנק שלי, אני מורה לחלק בחלקים שווים בין שבעת ילדיי, יבדל"א, לרבות XXX.
ד. אני מצווה כי לאחר מותי תנעל דלת ביתי ואף אחד לא יעשה שימוש בבית המגורים, למעט לאזכרות וכיוצ"ב.
אני אוסרת בזאת על מי מילדיי וצאצאי להיכנס לבית ולעשות בו שימוש למגורים".
- כאמור, לאחר פטירת המנוחה לא עלה בידי ילדיה להוציא מן הכוח אל הפועל את צוואתה, והתגלעו ביניהם מחלוקות באשר להורשת הזכויות במשק ולאופן ניהולו. מחלוקות אלו הגיעו לפתחו של בית המשפט.
- בין הצדדים תלויים ועומדים שלושה הליכים: בהליך שבכותרת עתר המבקש למינוי באי כוחו כמנהלי עזבון המנוחה; בת"ע 34982-06-14 תבע המבקש דכאן מן המשיב 1 דכאן דמי שימוש בגין השימוש במשק מיום פטירת המנוחה; ובת"ע 23837-03-13 תבע משיב 1 דכאן את ששת אחיו, המבקש ומשיבים 2-6 דכאן, להשיב לו את מלוא ההשקעה הכספית שלו במשק בהתאם להוראות הצוואה של האם המנוחה.
- עד כה התקיימו שלושה דיונים בעניינם של הצדדים.
בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 1.10.2013 שהתקיימה בפני המותב הקודם (כב' השופטת ר. קודלר עיאש), קבע בית המשפט, כי יש לברר תחילה את מהות זכויותיה של המנוחה במשק, וככל שמדובר בזכויות של בת רשות, הרי שאין הן חלק מעיזבונה ולכן לא ניתן למנות לגביו מנהל עזבון זמני או קבוע.
היות שלא הונחה בפניו באותה עת התשתית העובדתית המלאה, הורה בית המשפט לצדדים להגיש הודעות באשר לטיב זכויות המנוחה במשק. בנוסף ועל מנת לקדם את בירור המחלוקות בין הצדדים, מינה בית המשפט שמאי מקרקעין כמומחה מטעמו, אשר ישום ויעריך את שווי המשק ואת שווי ההשקעה בבניית בית המגורים ע"י המשיב 1 בשטח המשק ואף יתן דעתו באשר לגובה המסים ויתר תשלומי החובה שיחולו על העברת הזכויות במשק.
משהוברר לבית המשפט כי זכויות המנוחה במשק הן זכויות של בת רשות, ולאחר שהוגשו חוות הדעת של שמאי המקרקעין, לרבות ביחס לדמי השימוש בגין שתי יחידות המגורים שבמשק, הן זו המשמשת למגורי המשיב 1 והן היחידה הנוספת, התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת ביום 8.7.2014.
במסגרת הדיון הוריתי על צירוף המוסדות המיישבים כצדדים להליכים האמורים ועל קבלת עמדתם ביחס לתובענות שבפניי; כן הוריתי על הגשת סיכום טענותיהם של הצדדים בכתב בשאלות המשפטיות שהמחלוקות ביניהם מעוררות.
ביום 8.1.2015 התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים (המבקש, משיב 1 ומשיב 3. האחיות שהן משיבות 2, 4-6 לא הגישו סיכומים מטעמן, אך בהתייחס לבקשה שבכותרת הגישו כתב הגנה בעצמן ובמסגרתו התנגדו למינוי ב"כ המבקש כמנהל עיזבון המנוחה, ועתרו למינוי מנהל עיזבון מטעמן או מטעם בית המשפט), אך בטרם הוגשה עמדת רשות מקרקעי ישראל. בישיבה זו הסכימו הצדדים לקבל את קביעותיו של שמאי המקרקעין ביחס לשווי הזכויות ודמי השימוש, תוך שמירה על טענותיהם לגופו של עניין. היות שבמהלך הדיון התברר, כי עיקר המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לסכומים אותם יצטרך לשלם משיב 1 ליתר אחיו ככל שיוסכם כי הזכויות במשק תעבורנה לרשותו, ברוח צוואת האם המנוחה, הוריתי, על קבלת חוות דעת נוספת של מומחה בתחום מיסוי מקרקעין, רו"ח ועו"ד שי עינת (להלן: "המומחה"), אשר תבוצע בה סימולציה של המס ותשלומי החובה שיחולו על העסקה, אם וככל שהזכויות במשק תימכרנה לצד שלישי עפ"י השווי שקבע שמאי המקרקעין, ואף זאת לצורך ייעול הדיון וקידום בירור התובענות שבפניי.
- ביום 22.1.2015 הוגש כתב ההגנה מטעם רשות מקרקעין ישראל.
- חוות הדעת של המומחה לא הוגשה עד כה לתיק בית המשפט.
- המבקש, מצדו, שב ופנה מספר פעמים לבית המשפט כי יכריע במחלוקת המשפטית שבין הצדדים, ובאחת הבקשות הבהיר, כי איננו מעוניין בכל פשרה שהיא, כי אם בהכרעה שיפוטית שתיתן תוקף לרצון האם המנוחה כפי שהוא משתקף מצוואתה.
- לאחר שנתבקשה הבהרה מן הצדדים באשר לפנייתם למומחה ולפשר העיכוב בהגשת חוות דעתו, הגיש ב"כ המשיב 3 ביום 10.6.2015 הודעה לפיה חוות הדעת של המומחה מתעכבת היות שנדרשות השלמות מספר לחוות הדעת של שמאי המקרקעין. באי כוח המבקש הגישו ביום 22.6.2015 הודעה מטעמו ומטעם משיבים 3 ו-6 (הגם שמשיב 3 מיוצג, כידוע, בנפרד מאחיו ע"י פרקליט אחר), לפיה אין הם מעוניינים להמשיך בבחינת תשלומי המסים, וצירפו מסמך בחתימת ידם, על פיו עותרים הם, כי בית המשפט יחליט על מכירת הזכויות במשק לצד שלישי, ומצהירים כי אינם מתנגדים לתשלום המסים שיחולו על עסקת מכר זו.
- עד עצם כתיבת שורות אלו לא נתקבלה חוות דעתו של המומחה.
אף על פי כן והגם שההחלטה על מינויו שרירה וקיימת ובית המשפט מעולם לא ביטלה, אין באי הגשתה עדיין כדי להשפיע על החלטה זו, הנוגעת, כאמור, למחלוקת המשפטית בין הצדדים.
טענות הצדדים בתמצית:
- המבקש:
16.1 עפ"י הדין החל אין מניעה למכור את הזכויות במשק לצד שלישי בתנאי שהצד שהרוכש עומד בתנאים שנקבעו בהסכם המשולש שבין XXX, האגודה השיתופית והמנוחה, ובכלל זה להתקבל כחבר באגודה השיתופית ולשלם המס לXXX.
16.2 יש לבחון את הסכם המשבצת בכל הנוגע להעברת הזכויות במשק לצד שלישי, וככל שההסכם אינו מונע או מגביל זאת, יש לפעול בהתאם להוראות המנוחה בצוואתה.
16.3 עפ"י סעיף 19ג(6) להסכם המשבצת רשאית הייתה המנוחה להורות בצוואתה למי תימסרנה זכויות השימוש שלה במשק לאחר מותה.
16.4 המוסדות המיישבים אינם מתנגדים להעברת הזכויות במשק לצד שלישי, בכפוף לקבלתו כחבר באגודה השיתופית.
16.5 משיב 1 לא מונה כ"בן ממשיך" ע"י המנוחה, ואין לראות בו ככזה.
- משיב 1:
17.1 זכויות המנוחה במשק אינן חלק מעיזבונה, ולכן הוראות הצוואה אינן חלות עליהן. עניין זה מוגדר גם בהסכם המשבצת עצמו, ולכן יש לפעול על פיו.
17.2 זכויות המנוחה במשק הן זכויות של בת רשות, שאינן עולות כדי זכויות קנייניות, ולכן לא היה בידה להנחילן בירושה, כעולה מלשון הסכם המשבצת עצמו.
17.3 עפ"י ההלכה הפסוקה הסכם המשבצת קובע תנאים להעברת זכות השימוש במשבצת הקרקע שהוקנתה לחבר האגודה, ולכן לא ניתן להעביר הזכויות בניגוד לאותם תנאים.
17.4 מדיניות XXX היא למנוע פיצול המשק החקלאי, ועל כן אין זכויות השימוש בו יכולות להיות חלק מעיזבונו של חבר האגודה השיתופית.
ההוראות בצוואת המנוחה עלולות להביא לפיצול הזכויות בנחלה ועל כן לא ניתן לקיימן.
17.5 על כן טוען המשיב 1, כי דין הבקשה למינוי מנהל עזבון לצורך מכירת הזכויות במשק וביצוע צוואת המנוחה, להידחות.
- משיב 3:
18.1 הוראות הצוואה בנוגע לחלוקת הזכויות במשק אינן עולות בקנה אחד עם הוראות ההסכם הדו צדדי.
18.2 המנוחה הייתה רשאית אמנם להעביר זכויותיה במשק באמצעות צוואה, אך זאת עפ"י הוראות סעיף 19 ג להסכם המשבצת, אך לא הייתה רשאית לצוות כי המשק יחולק בין ילדיה.
18.3 הזכויות במשק אינן חלק מעיזבון המנוחה, ולכן הנחלתן לאחר פטירתה תיעשה מכוח סעיף 114 לחוק הירושה.
- עמדת האגודה השיתופית היא כי אינה צד לסכסוך בין ילדי המנוחה, וכי כל תוצאה אליה יגיע בית המשפט מקובלת עליה, בכפוף לכך שמקבל זכויות המנוחה במשק יתקבל כחבר אגודה.
- הסוכנות היהודית איננה צד נדרש להליך זה משעה שההסכם החל על מושב XXX הוא דו- צדדי.
- רשות מקרקעי ישראל:
21.1 בתקופה בה חל על המשק ההסכם התלת צדדי לא מונה לו "בן ממשיך". משכך והיות שזכויות המנוחה במשק הן זכויות של "בר רשות", הרי שיש לפעול עפ"י הוראות הסכם המשבצת (ההסכם הדו-צדדי) בכל הנוגע למסירת זכויות השימוש במשק לאחר פטירתה.
21.2 עפ"י הוראות סעיף 19ג להסכם המשבצת רשאית הייתה המנוחה לקבוע בצוואתה למי תימסרנה זכויות השימוש שלה במשק.
21.3 נוכח האמור עומדות בפני הצדדים שתי אפשרויות: האחת, קיום צוואת המנוחה כלשונה, דהיינו מכירת הזכויות במשק לצד שלישי וחלוקת התמורה בין היורשים; והשנייה, שבית המשפט יכריע למי מבין היורשים תועבר זכות השימוש במשק, כאשר זכות זו תועבר לאחד היורשים בלבד, ועליו לשפות את האחרים על פי חלקו היחסי של כל יורש במשק, ובכל אחת מן האפשרויות יש להתחשב בהשקעת הכספים שהשקיע משיב 1 במשק.
בכל מקרה על העברת הזכויות לעמוד בכל נהלי הרשות.
21.4 בין יתר נהלי הרשות האמורים, הנוהל האוסר פיצול הנחלה והנוהל השולל ממי שמחזיק כבר בזכויות במשק לקבל זכויות במשק נוסף שבבעלות המדינה.
21.5 היות שבמשק מבנים שנבנו ו/או הוקמו ללא היתרים ו/או בחריגות מהיתרים, והיות שהוטל על 1/7 מן הזכויות עיקול (בגין חוב של משיבה 2), לא תותר כל דיספוזיציה בזכויות במשק קודם להסרת העיקול ולתיקון ההפרות וחריגות הבנייה.
דיון והכרעה:
- אין חולק, כי זכויות בני הרשות במשבצת הקרקע עליה הוקם מושב XXX מוסדרות בהסכם הדו-צדדי (שייקרא לעיל ולהלן גם: "הסכם המשבצת"), אשר נחתם, כאמור, בין רשות מקרקעי ישראל והאגודה השיתופית. המקור הנורמטיבי הראשון לבחינת המחלוקת הניצבת בפנינו הוא, אפוא, הסכם זה.
- אכן וכפי שציינו הצדדים בטיעוניהם, סוגיית עבירות הזכויות של חבר האגודה השיתופית אשר נפטר, מוסדרת בסעיף 19 ג להסכם המשבצת.
- סעיף 19ג (4) להסכם קובע כהאי לישנא:
"ג. במקרה פטירתו של חבר האגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש במשק שבשימושו המהווה נחלה. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:
...
...
...
(4) כל אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי האגודה המחזיקים במשק רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראות צוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן-זוגו האמורות בפסקה (1) לעיל ולא יהיה בהן כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש ליותר מאדם אחד ולבן-זוגו".
- בענייננו גם פסקות 5 ו-6 שבסעיף 19ג להסכם המשבצת רלבנטיות ועל כן נביאן להלן:
"(5) אדם שיהיה זכאי לקבל את זכויות השימוש במשק לפי הוראות סעיף זה, יהיה חייב לעמוד בתנאים הקבועים בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל. לא עמד בתנאים אלה, יהיה חייב להעביר את הזכויות שקיבל למי שיהיה כשיר, לפי החלטות מועצת מקרקעי ישראל, לקבל את זכויות השימוש במשק, וזאת תוך שנה אחת וכפוף להוראות חוזה זה בדבר העברת הזכויות.
...
(6) מבלי לגרוע מהאמור בפסקה 5 לעיל, אדם שאינו בן זוג של המנוח או אדם שאינו צאצא של המנוח יהיה חייב לקבל את אישור האגודה לקבלת זכויות שימוש במשק. לא קיבל אישור כאמור, תחולנה על כך ההוראות שבפסקה 5 לעיל לגבי אדם שלא עמד בתנאים כאמור".
- לשון ההוראות דלעיל ברורה, אפוא, ולא מותירה עוד מקום לספק או להתלבטות במחלוקת שבפנינו.
- מתוכן למדים אנו, כי:
א. הגם שזכויות השימוש במקרקעין שהם בבעלות המדינה, ומנוהלים ע"י XXX, אינן חלק מעיזבונו של חבר האגודה שנפטר, הוא רשאי לקבוע בצוואתו למי הן תימסרנה;
ב. ככל שחבר האגודה עשה שימוש בזכות המוקנית לו והניח אחריו צוואה ובה הוראות לעניין זכויות השימוש בנחלה, מוגבל חופש ההורשה שלו במובן זה שאינו יכול לקבוע יותר מנהנה אחד (אלא אם מדובר בנהנה ובבן זוגו);
ג. ככל שחבר האגודה המנוח מבקש להעביר את זכויות השימוש שלו בנחלה לאדם שאינו צאצא שלו, מותנה הדבר בקבלת אישור האגודה השיתופית לכך. זאת, בנוסף לחובת מקבל הזכויות לעמוד בתנאים שנקבעו ע"י XXX.
- הצדדים האריכו בטיעוניהם בכל הנוגע לטיבן של זכויות בר הרשות במשק חקלאי, לרבות בהקשר בו עסקינן, והוא הורשתן.
כיוון שכך, ועל אף שלדידי הוראות הסכם המשבצת, כשם שצוטטו לעיל, ברורות, וממילא מביאות בחשבון את העובדה שעסקינן בזכויות ממין "בר רשות", יובא להלן הפן הנורמטיבי של הסוגיה הניצבת בפנינו.
- כאמור, העברת זכויות בר-הרשות במשק במקרה של פטירת בעל הזכויות, יונקת חיותה מהסכם המשבצת המסדיר זכויות אלו.
ראו למשל ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6)295 שם נקבע בין היתר:
"זכות זו (של בר רשות – פ.ג.כ) היא זכות אישית שאינה קניינית, אשר אופייה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון. על- פי הסכם זה, אף שרשות השימוש היא זכות אישית, היא עבירה בכפוף לתנאי ההסכמה בין מעניק הזכות למקבל זכות השימוש. יוצא מכך, כי בר-רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו – הכל בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרישיון".
- הפסיקה קובעת אף, כי צדו השני של אותו מטבע הוא בכל הנוגע לשלילת ו/או להגבלת האפשרות להעביר את הזכויות הנדונות בירושה. לשון אחר: אותו הסכם, דהיינו הפה שהתיר העברת הזכויות בירושה, הוא אף הפה שיש בכוחו לאסור זאת, והוא בלבד.
- נקודת המוצא אשר נקבעה בפסיקה היא, אפוא, כי בר רשות במשק רשאי להוריש זכויותיו אלו כאוות לבו, אלא אם נשללה ו/או הוגבלה אפשרות זו בהסכם המסדיר את זכויותיו הנדונות.
ראו: ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, פ"ד נ(3)868:
"ברי שזכויות של בר רשות (שאינן מגיעות לכדי זכויות חכירה), אינן ניתנות להורשה אם ההסכם מכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת. אם נותן הרשות מגביל את עבירות הזכות ואוסר על העברתה בירושה, הרי בר הרשות אינו יכול להוריש את זכויותיו".
ראו עוד: ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה(1)477:
"האם רשאי מי שבידו זכות של בר-רשות לעשות דיספוזיציה בזכותו- היינו, להעבירה לאחר בין בחיים ובין מחמת מיתה. התשובה לכך היא חיובית, 'שכן גם זכותו של בר-רשות גרידא ניתנת עקרונית להעברה ליורשיו, הכל בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרישיון'...
המסקנה העולה מן הדברים היא, כי על אף שביסודה זכות השימוש היא זכות אישית, דבר עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש, ולכן יש לבדוק כל מקרה לגופו".
- מהו, אפוא, פשרן של המילים "שאינן חלק מעיזבונו" אשר בסעיף 19ג בהסכם המשבצת ומתייחסות לזכויות בר-הרשות? כיצד יכול מי שהזכויות אינן חלק מעיזבונו להעבירן לאחר? וכיצד דרות יחד, זו לצד זו הקביעה כי זכויות השימוש בנחלה אינן חלק מעיזבונו של חבר האגודה השיתופית, וההוראה כי הוא רשאי להורות בצוואתו למי הן תימסרנה?
- אף כי יכולנו לחתום את דיוננו בעצם ההפניה לסעיף 19ג(4) שבהסכם המשבצת, המקנה לבעל זכויות השימוש את הזכות לקבוע בצוואתו את זהות מקבלן לאחר פטירתו, מצאתי להבהיר סוגיה זו, נוכח המחלוקת בין הצדדים.
- ב-ת"ע 4338-01-11 (ירושלים) מפי כב' השופט ד. טפרברג קובע בית המשפט, כי לשון ההסכם המשולש, בהתייחס לזכויות בר רשות במשק חקלאי הינה, שהן "אינן חלק מעיזבונו" ולא שאינן ניתנות להעברה ליורש באמצעות צוואה. בהקשר זה ובהמשך לדברי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, נפנה לספרם של ש' שוחט, נ' פיינברג ו- י' פלומין "דיני ירושה ועזבון" (מהדורה שביעית – 2014), בעמ' 246 שם עומדים המחברים על ההבחנה בין בקשתו של המנוח להגדיר בצוואה את זהות מקבל הזכויות במשק, שהינה אפשרית, ובין קביעת זהותו של מקבל הזכויות, שהיא בלתי אפשרית שהרי הזכות אינה בת הורשה.
המחברים ממשיכים ועורכים אנלוגיה בין מעמדן של זכויות בר הרשות במשק חקלאי בנסיבות דנא ובין מינוי מוטב בקופת גמל באמצעות צוואה, ומבהירים, כי חרף העובדה שקופת הגמל אינה חלק מהעיזבון, אין הדבר בלתי אפשרי, אלא שמקבל הזכויות אינו מקבלן בכובעו כיורש ולכן אינו חייב בפיצוי האחרים.
ראו גם ההפניה ל- תמ"ש (ת"א) 80170/96 גולדשטיין נ' גולדשטיין (לא פורסם).
- מכאן מתקבלת המסקנה, כי הגדרת הזכויות במשק כנכס חוץ עזבוני אינה מפקיעה את האפשרות העומדת לרשות בעל הזכויות לבקש במסגרת ובאמצעות צוואתו להגדיר זהותו של מי שזכויות אלו תעבורנה אליו לאחר פטירתו.
- למסקנה זו הגיע, למשל, גם בית המשפט לענייני משפחה בנצרת ב- ת"ע 1180/08 (כב' השופט ס' ג'יוסי) ובית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע ב-תמ"ש 6231/05 (כב' השופטת ג. לוין), אשר פורסמו במאגרים האלקטרוניים.
- כשם שנפסק בעבר, חופש ההורשה של בר רשות בכל הנוגע לזכויותיו במשק חקלאי הוא מוגבל נוכח הוראותיו של סעיף 19ג להסכם המשבצת ונוכח מעמדן של זכויות אלו. מובן, כי מקום בו הותיר אחריו בר הרשות בן זוג במותו ו/או מקום בו מינה בחייו "בן ממשיך" (בתקופה בה חל על המשק ההסכם התלת צדדי), ידיו כבולות ואין בידו היכולת להורות מי מבין יורשיו יקבל לידיו את הזכויות במשק; מובן עוד, כי בעל הזכויות במשק אינו רשאי לקבוע כי הן תעבורנה לאחר מותו למספר יורשים, וכי קבלת הזכויות כפופה לעמידה בתנאי XXX והאגודה השיתופית.
עצם קיומן של המגבלות הללו מלמד, כי זכויות בר רשות במשק חקלאי אינן ככל זכות קניינית אשר לבעליה חופש מוחלט באשר להורשתה.
- צא ולמד, כי העובדה שזכויות בר רשות במשק אינן חלק מעיזבונו של בעליהן, באה לידי ביטוי בהגבלות שיש על החופש שלו להורישן כשם שפורט לעיל, כמו גם על היותן מחוץ לגדרי העיזבון, ובתוך כך אי הבאתן בחשבון כל אימת שנדרש בירור ו/או הכרעה בעניין היקפו ו/או נכסיו ו/או חובותיו של העיזבון וכיו"ב.
- עם זאת, וככל שהדבר איננו עומד בסתירה להוראות הסכם המשבצת, אין להרחיק לכת ולהתייחס לצוואה הנערכת בידי חבר אגודה שהוא בר רשות במשק בנוגע לזכויותיו אלה כקליפת השום וכחסרת תוקף.
- הרציונל שבבסיס המסקנות דלעיל, הוא מציאת שביל הזהב המחבר בין עקרון- העל בדיני הירושה לפיו מצווה לקיים את דברי המת ואת רצונו, ובין כיבוד הוראותיו של הסכם המשבצת. לשון אחר: ככל שאין סתירה בין ההוראות הקבועות בצוואת אדם שהוא בעל זכויות של בר-רשות במשק חקלאי בנוגע לזכויות אלו ובין ההגבלות הקיימות בהסכם המשבצת, כי אז יש ליתן תוקף לדברי המת ולקיים את רצונו כשם שהוא משתקף בצוואתו.
- המסקנה היא, אפוא, שככל שהסכם המשבצת אינו שולל מפורשות את האפשרות של קביעת היורש באמצעות צוואה, זכאי חבר האגודה בעל הזכויות במשק לבקש במסגרת צוואתו למי תימסרנה זכויותיו במשק.
- במקרה שבפנינו, המצב פשוט יותר, היות שכאמור הסכם המשבצת לא רק שאינו שולל את האפשרות של קביעת מקבל הזכויות במשק באמצעות צוואה, אלא מקנה לבעל הזכויות האפשרות לעשות כן.
ויוזכר שוב, הסכם זה מסדיר את זכויות השימוש במשק החקלאי ואת גורלן בשעת פטירת בעליהן. משכך, עלינו לפנות להוראותיו ולגזור מהן מסקנותינו באשר לתוקפן של הוראות המנוחה בצוואתה, ככל שהן נוגעות למשק. במקרה דנן על נסיבותיו הפרטיקולריות, הוראות הסכם המשבצת מכסות את קשת האפשרויות להעברת זכויות המנוחה במשק, ואין מקום לפנות להוראות סעיף 114 לחוק הירושה.
- במקרה שבפנינו הורתה המנוחה, כי זכויותיה במשק תימכרנה לכל המרבה במחיר. לצד הוראה זו, הורתה, כאמור, המנוחה, כי מתמורת המכר יושבו תחילה למשיב 1 הסכומים שהושקעו על ידו לצורך בניית בית המגורים בשטח המשק, וכי היתרה תחולק באופן שווה בין כל ילדיה, ובהם המשיב 1.
גם בסעיף 4 בצוואתה מבקשת המנוחה כי כל נכסיה ערב החתימה על הצוואה, יחולקו שווה בשווה בין שבעת ילדיה.
- הנה כי כן, רצון המנוחה, כעולה מצוואתה, ברור ואם לא די בכך, הרי שבסעיף 6 לצוואה מבקשת היא כי יורשיה ימצאו את הדרך הנאותה לחלק ביניהם את שווי רכושה כמפורט בסעיף 4 לצוואה, בצורה מאוזנת וצודקת ובכפוף להוראות הצוואה.
- כאמור, עקרון העל בדיני הירושה הוא קיום רצון המת.
- משכך ברי, במקרה דנא, כי משהמנוחה הלכה לעולמה כשהיא אלמנה; כי משאין מחלוקת שבעת תחולת ההסכם המשולש על המשק לא מונה לו ע"י בני הרשות בו "בן ממשיך"; ומשאין מגבלה עפ"י הסכם המשבצת לקבוע במסגרת צוואה את אשר ייעשה בזכויות השימוש במשק, הרי שיש לפעול עפ"י הוראות הצוואה ולחתור לקיום רצון המנוחה.
למעלה מן הצורך מוצאת אני להבהיר, כי רצון המנוחה העובר כחוט השני לאורך צוואתה וזועק מבין מילותיה הוא, שלא להפלות איש מבין ילדיה, לנהוג כלפיהם בשוויון ובלא שתקופחנה זכויותיו של משיב 1 אשר השקיע מכספו בהקמת מבנה על אדמת המשק.
- עם זאת, במסקנות דלעיל לא תמה מלאכתנו. משעה שהמקרקעין הם בבעלות המדינה ומנוהלים באמצעות XXX, הרי שהוראות הצוואה צריכות לעמוד בתנאים שנקבעו על ידה בנהליה ובהחלטותיה.
- כפי שהובהר לעיל, גם הסכם המשבצת אינו שולל את האפשרות להעברת זכויות השימוש במשק לאחר פטירת חבר האגודה לאדם אחר שאינו צאצאו.
- בעמדת XXX כשם שמונחת בפני בית המשפט אכן שבה היא על הנוהל הידוע, כי המדינה תתנגד לפיצול הנחלה. גם בעניין זה האריכו הצדדים בטיעוניהם, ברם מן הראוי להדגיש ולחדד, כי המנוחה לא הורתה בצוואתה על הורשת הזכויות במשק לכל שבעת ילדיה, ובכך עלול הדבר לגרום לפיצול הנחלה.
המנוחה הורתה על מכירת הזכויות במשק לכל המרבה במחיר ועל חלוקת התמורה (לאחר השבת הכספים שהושקעו ע"י משיב 1 לידיו) בין שבעת ילדיה.
ודוק: בסעיף 6 לצוואת המנוחה שהוזכר לעיל, מדגישה היא כי שווי רכושה המפורט בצוואה יחולק בצורה מאוזנת וצודקת בין ילדיה כקבוע בצוואה.
לכן אין יסוד לטענה, כי הוראת סעיף 5 לצוואה אינה עולה בקנה אחד עם נהלי XXX, וכי יש בהוראה זו כדי להביא לפיצול הנחלה.
- יתר על כן, XXX הבהירה, כמפורט לעיל, כי במקרה זה שבפנינו, ועפ"י הוראות הסכם המשבצת החל על המשק, אין מניעה לקיים את הוראות הצוואה כלשונן, דהיינו מכירת הזכויות במשק לצד שלישי וחלוקת התמורה בין היורשים, ובמקביל ניתן לפעול עפ"י פסקה (3) שבסעיף 19ג להסכם המשבצת הקובעת, כי משהמנוחה הניחה אחריה יותר מילד אחד ובאין הסכמה ביניהם מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק, מסורה ההכרעה בעניין זה, דהיינו קביעת זהות מקבל הזכויות במשק מבין ילדי המנוחה, לבית המשפט.
יובהר שוב, כי עמדה זו היא עמדתה העקרונית של XXX אך במקרה שבפנינו, היא עומדת על הסרת המבנים שנבנו על אדמת המשק ללא היתר ועל הסרת העיקול שהוטל על 1/7 מן הזכויות בו כתנאי לביצוע כל דיספוזיציה שהיא בזכויות במשק.
- העולה מן המקובץ הוא, כי במקרה שבפנינו רשאית הייתה האם להורות בצוואתה את שהורתה ביחס לזכויותיה במשק ויש להוראות אלו תוקף.
בנוסף ונוכח עמדת XXX, על בית המשפט לקבוע האם גורל הזכויות במשק יוכרע עפ"י פסקה (3) או עפ"י פסקה (4) של סעיף 19ג להסכם המשבצת.
- לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי למסקנה, כי הפתרון למחלוקת מן הבחינה המעשית, הוא במיזוג שבין שתי האופציות כפי שיפורט להלן.
- ראשית ולאור הדברים שהובאו לעיל והעובדה, כי רצונה של המנוחה ברור ומפורש, יש לפעול ברוח צוואתה ולהעניק לצוואה את הבכורה.
לצד זאת, יש ליתן לכל אחד מילדיה זכות קדימה לרכישת הזכויות במשק. בכך יוגשם, לדעתי, גם רצונה הברור של האם המנוחה ליצור שוויון מוחלט בין ילדיה ולמנוע כל הפלייה ביניהם.
- ועל כן ומן הבחינה האופרטיבית אני קובעת כדלקמן:
א. הזכויות במשק תוצענה למכירה לכל המרבה במחיר בתנאי שוק חופשי, ובכפוף להסכמת XXX למכירתן, נוכח חריגות הבנייה.
ב. לכל אחד מילדי המנוחה תינתן זכות קדימה לרכוש את זכויות אחיו במשק, והכל בכפוף לזכויותיו של משיב 1, כעולה מלשון הצוואה.
ג. נוכח המחלוקות בין הצדדים והעדר היכולת להגיע להסכמות, ימונה כונס נכסים מטעם בית המשפט למכירת הזכויות במשק עפ"י המתווה שקבעתי לעיל ובהתאם להוראות הצוואה.
חוות הדעת של שמאי המקרקעין תשמש את כונס הנכסים לשם ביצוע הליכי הכינוס, כמו גם חוות הדעת של המומחה אשר טרם הוגשה, אך בהתאם להחלטת בית המשפט יש לקבלה.
בהקשר זה יוער, כי אין מקום למינוי מנהל עזבון, היות שהמחלוקת בין הצדדים היא באשר להורשת הזכויות במשק ואילו בנוגע לשאר חלקי העיזבון אין ביניהם מחלוקת, ולכן אין מקום להכביד על הצדדים בהוצאות (זאת מבלי לגרוע מהחלטת בית המשפט מיום 1.10.2013, מפי כב' השופטת ר. קודלר עיאש, הקובעת כי משאין הזכויות חלק מעיזבון המנוחה, אין מקום למינוי מנהל עזבון).
ד. בשל חיסיון ההליך, תינתן החלטה נפרדת באשר לזהות כונס הנכסים ולתפקידו.
- בשלב זה איני פוסקת הוצאות, אולם אדרש לעניין זה בתום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.
- ההחלטה ניתנת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
- הדיון בהליך שבכותרת תם ועל כן ייסגר.
- ההחלטה תישלח לצדדים באמצעות באי כוחם.
ניתנה היום, א' אלול תשע"ה, 16 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.