החלטה בבקשה לפסק דין הצהרתי בדבר אימהות

האם נכון לקבוע בפסק דין הצהרתי הורותה של מי שהביצית שלה הושתלה ברחם בת זוגה (בניסיון ליצור הורות ביולוגית משותפת לשתי בנות זוג), וזאת מכוח הזיקה הגנטית הקיימת בין בעלת הביצית לבין הקטינה שנולדה כתוצאה מההליך?

רקע עובדתי

1. המבקשות הן בנות זוג שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל והרשומות כנשואות במשרד הפנים.

    

2. המבקשות הביאו לעולם ילדה באמצעות הפריית ביצית של המבקשת 1 בזרע של תורם אנונימי, והשתלתה ברחמה של המבקשת 2, אשר נשאה את ההיריון וילדה את הקטינה. שאיבת הביציות והפרייתן נעשתה בבית חולים בישראל, ואילו השתלת העובר ברחמה של המבקשת 2 נעשתה בגיאורגיה.

    

3. ביום 00.00.2023 נולדה בשעה טובה הקטינה. עם לידתה נרשמה המבקשת 2 (היולדת) כאם הקטינה.

    

4. המבקשות פנו לרשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לרשום את המבקשת 1 כאם נוספת של הקטינה במרשם האוכלוסין. בקשתן סורבה, מבלי שפקיד הרישום עיין במסמכים שהציגו בפניו, והן התבקשו להציג צו הורות פסיקתי, המתבסס בין היתר על בדיקה גנטית לקשרי משפחה, כתנאי לרישום המבקשת 1 כהורה נוסף של הקטינה.

    

5. בעקבות כך הגישו המבקשות הבקשה דנן – כי בית המשפט יקבע כי המבקשת 1 היא אמה של הקטינה מיום לידתה, מעצם היותה אמה הגנטית ובהסתמך על הצהרות המבקשות והראיות שהוגשו בדבר קיומו של קשר גנטי, ומבלי להורות על ביצוע בדיקה גנטית.

   ככל שבקשתן זו תידחה, מבקשות המבקשות כי בית המשפט יפנה אותן לביצוע בדיקה גנטית, ויתן פסק הדין ההצהרתי המבוקש על בסיס תוצאותיה.

    

6. המשיבה מתנגדת לבקשה בכללותה, וגורסת כי יש לכונן הורותה של המבקשת 1 באמצעות צו הורות פסיקתי או צו אימוץ.

    

   טענות הצדדים:

    

7. עיקר טענות המבקשות:

   1. הוריית הקטינה נעשתה מתוך כוונה משותפת של המבקשות לשמש לה אימהות שוות זכויות וחובות לכל דבר ועניין, והן בחרו להרות באופן שיאפשר קיום קשר ביולוגי בין שתיהן לבין הקטינה.

   2. בנסיבות דנן אין צורך בביצוע בדיקה גנטית, שעלותה גבוהה במיוחד, בשים לב לראיות ולמסמכים הציבוריים שהציגו המבקשות, המאששים כי הביצית ששימשה להוריית הקטינה שייכת למבקשת 1. ענייננו בהליך אזרחי, שבו מידת ההוכחה הדרושה היא מאזן הסתברויות, דהיינו הוכחת התביעה מעבר לספק סביר. בפסיקה נקבע, כי כאשר המדינה מבקשת ביצוע בדיקת רקמות עוד בטרם בחנה את הראיות שהוצגו בפניה ואינה חוקרת את מהימנות ההצהרות שנמסרו לה על ידי הטוענות להורות, אזי יש לראות את התביעה לקביעת קשרי הורות כמוכחת מעבר לספק סביר, ומשכך יש לקבל הבקשה מבלי להורות על ביצוע בדיקה גנטית.

   3. התנגדות המשיבה משוללת יסוד ואחיזה בדין, וסירובה להכיר בהורות המבקשת 1 מכוח זיקתה הגנטית, כמו גם סירובה לרשום הורותה על יסוד הודעה בדבר קיומה של זיקה זו והמסמכים התומכים בה, מנוגדות לפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ובית המשפט העליון.

   4. אין בענייננו תחולה לחוק תרומת ביציות, התש"ע-2010 (להלן: חוק תרומת ביציות) ולחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ן-1996 (להלן: חוק הפונדקאות), וניסיון המשיבה לגזור על עניינן של המבקשות גזירה שווה היא חסרת תום לב, ונדחתה זה מכבר בפסיקה.

   5. מדיניות המשיבה מפלה בנות זוג בנות אותו המין שלשתיהן זיקה ביולוגית לקטין, שכן לוּ היו גבר ואישה המסתייעים בתרומת ביצית אנונימית לא היו נדרשות לבדיקה גנטית לצורך רישום הורות האב.

   6. אשר לאופן הוכחת הקשר הגנטי, הגם שדרך המלך לקביעת קשרי הורות היא עריכת בדיקת סיווג רקמות, יכולים בעלי דין לנסות ולהוכיח טענותיהם להורות ביולוגית בדרך אחרת, ובית המשפט יכול להסיק מסקנות ולקבוע ממצאים על יסוד תשתית ראייתית שאינה כוללת תוצאות בדיקת רקמות. עלותה של בדיקת סיווג רקמות גבוהה מאוד ומכבידה באופן מוגזם על המבקשות. המבקשות הציגו מסמכים וראיות שלא יכולים להותיר ספק כי הקטינה נולדה מביצית של המבקשת 1.

   7. יש לחייב המשיבה בהוצאות לדוגמה ובשכ"ט עו"ד בסכומים משמעותיים, בשים לב להתנהלותה ולנסיונה להטעות את בית המשפט באשר למצב המשפטי, ובשים לב לכך שמדובר בהתנהלות שיטתית של המשיבה.

       

8. עיקר טענות המשיבה:

   1. אין לקבוע הורותה של המבקשת 1 באופן אוטומטי אך בשל הוכחת קשר גנטי בינה לבין הקטינה, ויש לכונן הורותה של מי שאינה האם היולדת באמצעות צו הורות פסיקתי או צו אימוץ.

   2. על פי הדין הישראלי, האם היולדת היא אימו הבלעדית של היילוד, כל עוד לא כוננה אימהות נוספת. החוק הישראלי, ובכלל זה חוק הפונדקאות וחוק תרומת ביציות, אינו נותן נפקות למקור הביצית, כשלעצמו, לצורך קביעת קשר האימהות, אף כשהביצית היא של האם המיועדת, ויש לכונן הורותה של בעלת הקשר הגנטי (שאינה האם היולדת) בהליך משפטי שבסיומו ניתן צו הורות. חוק תרומת ביציות אף קובע במפורש כי לתורמת הביצית אין זכויות הורית, ואינו מחריג מצבים בהם תורמת הביצית מייעדת את הביצית לנתרמת מסויימת, לרבות מצבים בהם הנתרמת היא זוגתה של התורמת ובכוונת התורמת לשמש כהורה ליילוד.

   3. אף אם חוק תרומת ביציות וחוק הפונדקאות אינם חלים במישרין על המקרה שלפנינו, יש להחיל ולו בדרך ההיקש את העיקרון הקבוע בדין הישראלי, שחל בין אם ההליכים נעשו בארץ או בחו"ל, לפיו היולדת היא אמו של היילוד והורות בעלת הביצית טעונה כינון בקביעה שיפוטית.

   4. יש לשאוב השראה מדברי חקיקה קרובים, ולהימנע מקביעת נורמה משפטית חדשה בעלת השלכות רוחב מרחיקות לכת. קביעה אפריורית כי לבעלת הביצית "זכות" להכרה בהורותה אך מעצם הזיקה הגנטית תשליך על מעמדה של הנתרמת ועל מעמדו של האב במקרים בהם אין מדובר בתורם זרע אנונימי. הדבר עלול ליצור מצב של שלושה הורים, שאינו מוכר בדין הישראלי, אף בנסיבות בהם נעשה שימוש בזרע של תורם אנונימי.

   5. הפסיקה עליה נסמכו המבקשות אינה מהווה תקדים מחייב ואינה מחייבת את בית המשפט לענייני משפחה.

   6. אשר לשאלת הוכחת הקשר הגנטי, הדין הישראלי העניק משקל רב לבדיקת סיווג הרקמות כראיה החזקה, הטובה והיעילה ביותר להוכחת קשרי משפחה, ואין להסתפק במסמכים רפואיים לשם הוכחת קשר גנטי. זאת בפרט במקרים בהם הוריית הקטינה נעשתה מחוץ לישראל.

       

      דיון והכרעה

9. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל הנתונים הרלוונטיים, מצאתי כי יש לקבל את עמדת המבקשות לפיה ניתן לקבוע הורותה של המבקשת 1 כלפי הקטינה בפסק דין הצהרתי, ללא צורך בהפנייתן להליך חדש של צו הורות פסיקתי או צו אימוץ, זאת ככל שבין השתיים מתקיים קשר גנטי. לצד זאת, מצאתי כי יש להוכיח קיומו של הקשר גנטי באמצעות בדיקת סיווג רקמות, ולא ניתן להסתפק במסמכים שהציגו המבקשות.

    

10. הפסיקה דנה רבות בשאלת הזיקות השונות להורות, כאשר התפיסה הרווחה היא כי "הזיקה הגנטית מהווה את הבסיס המרכזי להקניית מעמד של הורות" (בע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים [פורסם במאגרים] (1.4.15).

    לעניין מעמדה של האם בעלת הזיקה הגנטית ליילוד וההכרה בה ככזו אין לי אלא לצטט את דבריו של כב' השופט (בדימוס) שמואל בר יוסף בתמ"ש (ת"א) 956-06-21 ה.ל. נ' היועצת המשפטית לממשלה [פורסם במאגרים] (1.5.22), שניתן בנסיבות דומות לענייננו:

    "זכותה של האם הגנטית להכרה משפטית באימהותה לגבי הקטינה מובנת מאליה. המשפט מכיר אפריורית בזכותו של כל פרט לקשר הורי עם צאצאו, ובכך מהדהד קול המשפט את 'קול הדם'. זו היא זכות טבעית בעלת ממד חוקתי (רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, נו(4) 872, 895 (2002)). זכות זו איננה מותנית במאומה, מאחר שהיא חלק מזכויות הליבה של כל אדם, מעצם היותו. ממילא זכאית האם הגנטית להכרת הדין באימהותה לגבי הקטינה, ללא צורך בהוכחת תנאי נוסף כלשהו, לבד מזיקה גנטית..."

     

    ובהמשך:

    "הגם שבמקרה השכיח, האם הגנטית היא גם היולדת, היעדר חפיפה כאמור, איננו מבטל את הזיקה הגנטית כבסיס להורות. נהפוך הוא, זיקה גנטית היא דרך המלך, הדרך הטבעית והאינטואיטיבית לביסוס הורות. היעדר חפיפה בין אם גנטית לאם יולדת הוא, כאמור לעיל, שיקול שניתן לתת עליו את הדעת בראי טובת הילד, אך אין בכוחו לאיין את הזיקה הגנטית כבסיס להורות."

     

11. קביעה זו אומצה על ידי בית המשפט המחוזי בעמ"ש 34119-06-22 היועץ המשפטי לממשלה נ' ה' ל' ואח' [פורסם במאגרים] (17.1.24) (להלן: עניין ה' ל'), שאישר את פסק דינו של כב' השופט בר יוסף מנימוקיו, וקבע כי אין מניעה מלהכיר בבת הזוג בעלת הביצית כאם באמצעות פסק דין הצהרתי. בעניין זה הוסיף כב' סגן הנשיא השופט שאול שוחט וקבע מפורשות כי "ההורות הגנטית נגזרת מהזיקה הגנטית בין ההורה בעל המטען הגנטי והילוד שקיבל אותו. הורות זו היא ההורות הראשונה והראשית מבין אדני ההורות ויסודה בזיקה הגנטית. זיקה זו מתקיימת, במקרה המיוחד שלפנינו, באם הגנטית ואין לשלול אותה רק משום שהילוד לא נוצר מביצית וזרע של הורים מיועדים".

     

12. בניגוד לפסיקה, המחוקק הישראלי טרם נדרש לסוגיית ההורייה המשותפת של בנות זוג בנות אותו המין, ואין בנמצא חקיקה מסדירה נסיבותיו של מקרה כמו זה שבפנינו.

    1. עמדת המשיבה נסמכה רובה ככולה על הוראות חוק הפונדקאות וחוק תרומת ביציות. כאמור, לגרסת המשיבה, הגם שחוקים אלו אינם חלים ישירות בענייננו, יש להקיש מהם ולשאוב השראה מעקרונותיהם.

       איני שותפה לעמדה זו.

    2. מן הפן הפרוצדוראלי, אין לחוקים האמורים תחולה בענייננו משהליך השתלת העובר ברחמה של המבקשת 2 נערך מחוץ לישראל.

    3. חשוב מכך – אף מן הפן המהותי לא מצאתי כי יש ללמוד גזירה שווה מחוקים אלו לנסיבות ענייננו, שאינן דומות לנסיבות עבורן נחקקו חוק תרומת ביציות וחוק הפונדקאות.

    4. שני דברי החקיקה האמורים נחקקו לשם הסדרת מצבים עובדתיים בהם תורמת הביצית או האם הנושאת (הפונדקאית) מהוות "צד שלישי", ללא כוונה תחילה לשמש הורה ליילוד, ומשכך נדרשת הגבלת הזכות האינהרטנית שלהן להורות. מטעם זה שני החוקים הללו אף כוללים הוראות מפורשות המסדירות ניתוק קשר ההורות בין היילוד לבין תורמת הביצית או האם הנושאת (סעיף 42(ג) לחוק תרומת ביציות; סעיפים 10-13 לחוק הפונדקאות).

    5. אף לא ניתן לראות במבקשת 1 "אישה המוכנה לתרום ביציות מגופה לצורך השתלתן" כהגדרת חוק תרומת ביציות. בעוד פעולת התרומה במהותה היא נתינה לאחר ללא קבלת תמורה, בענייננו אין חולק כי השימוש בביציות של המבקשת 1 נעשה לצורך הולדת ילד משותף לה ולמבקשת 2, מתוך כוונה תחילה ליצירת יחידה משפחתית אחת בה שתי בנות הזוג ישמשו אימהות לאותו הילד. לעניין זה די בהיגיון בריא כדי לראות שהגדרת המבקשת 1 כ"תורמת ביצית" אינה תואמת את המציאות העובדתית בנסיבות אלו.

    6. לעניין זה מצאתי להביא דבריו של כב' השופט נפתלי שילה בעניין ה' ל':

       "4. הוראות חוק תרומת ביציות לא מונעות מתן צו הצהרתי בענייננו. שהרי, במקרה דנן לא מדובר בתורמת ביצית שיש לנתק את זיקתה המשפטית לוולד אלא מדובר במקרה שבו מלכתחילה שתי בנות הזוג התכוונו לקבל על עצמן את הזכויות והחובות כהורים לקטינה והחוק לא עוסק במצב כזה. מה גם, שחוק זה לא חל על המשיבות שביצעו את תהליך ההפריה בחו"ל.

       5.גם חוק הפונדקאות לא תומך בעמדת המערערת. העובדה שחוק זה מצריך כינון צו הורות גם כשההורים או לפחות אחד מהם בעלי זיקה גנטית לקטין, לא רלוונטית למקרה דנן. שהרי, חוק הפונדקאות עוסק במצב בו יש לנתק את הזיקה בין האם הנושאת לוולד ולכן יש צורך בצו מכונן הגורם לניתוק הקשר בעוד שבמקרה דנן אין צורך לנתק שום קשר אלא אדרבא, שתי המשיבות מעוניינות להותיר את הקשר ולעגנו. בנוסף, במקרה דנן האם היולדת לא נשאה הריון עבור אחרים והיא לא בקשה לנתק את הקשר עם הקטינה ולכן אין להקיש לענייניו גם מחוק זה."

        

13. לא מצאתי לקבל טענת המשיבה לפיה יש ללמוד בענייננו מהפסיקה שניתנה בתמ"ש (ת"א) 60230/07 ת.צ. נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם במאגרים] (4.3.12) בדבר הצורך בכינון הורות בצו הורות פסיקתי. כפי שכבר נקבע על ידי כב' השופט נפתלי שילה בעניין ל' ה' וכב' השופטת נאוה גדיש בתמ"ש (פ"ת) ע' נ' היועץ המשפטי לממשלה 58526-01-20 [פורסם במאגרים] (14.10.20), אין נסיבות אותו עניין דומות לשלנו, שכן באותו עניין ההליך כולו בוצע בישראל, ובעלת הביצית הסכימה מראש כי ככל שתרצה להיחשב אמו של הקטין תצטרך לנקוט בהליך של אימוץ.

     

14. אף לא מצאתי לקבל הטענה בדבר חשש מקיומן של השלכות רוחב בעקבות ההכרה בהורותה של האם הגנטית בענייננו במסגרת פסק דין הצהרתי.

    1. החשש העיקרי מפניו מתריעה המשיבה הוא היתכנות מקרים של "הורות משולשת", דהיינו מקרים בהם הכרה בהורותה של האם הגנטית תיצור מצב בו לקטין שלושה הורים. אלא שבענייננו נעשה שימוש בזרעו של תורם אנונימי, כך שלא מתעורר חשש לקיומו של הורה נוסף מלבד המבקשות.

    2. אף אין במתן פסק דין הצהרתי בעניינה הפרטני של המבקשת 1 כדי להשליך על מקרים אחרים בהם ייתכן וישנו תורם זרע ידוע, שכן אין מדובר בקביעה שיש בה להעניק מעמד הורות אוטומטי ובלתי מפוקח בכל מקרה בו נעשה שימוש במטען גנטי של אחת מבנות הזוג. בכל מקרה ומקרה יידרשו בנות זוג המבקשות פסק דין הצהרתי לפנות לבית המשפט, וזה יבחן כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו הפרטניות ותוך הפעלת שיקול דעת.

    3. כפי שקבע כב' השופט נפתלי שילה בעניין ה' ל':

       "מאחר שבמקרה דנן תורם הזרע הוא אנונימי, לא נוצרת "תחרות" עם בעל זיקה גנטית נוסף – האב – ואין כל חשש להיווצרותה של הורות משולשת שלא מוכרת בדין הישראלי. מכיוון שבכל מקרה עתידי כמו מקרה דנן, שבו האם גנטית תבקש הכרה כאם נוספת, יהיה עליה להגיש תובענה לבית המשפט. בית המשפט, יערוך בירור ויוודא שאכן מדובר בתורם זרע אנונימי בטרם שיינתן צו הצהרתי. ברם, משלא קיים בעניינינו אב ידוע, אין כל סיבה שלא להכיר באם הגנטית כאם נוספת לאם היולדת ולהעניק לה צו הצהרתי לאימהות.

       ...

       עמדה זו אף מתיישבת עם עמ"ש פלונית שבו קבענו שכאשר יש אם יולדת, אב ידוע ואם גנטית, לא תוכר האם הגנטית כאם על אף הסכם שחתמו עליו כל הצדדים, מאחר שהדין הישראלי לא מכיר בהורות משולשת. ברם, קביעה זו אין משמעה שלעולם לא תוכר אם גנטית שאינה היולדת כאם. ההכרה באם הגנטית כאם אינה מוחלטת. היא תלוית נסיבות והקשר וההכרעה תיגזר בהתאם לטובת הילד. במקרה דנן, משאין כל חשש להורות משולשת, יש להכיר ב"קול הדם" של המשיבה 1 ובצדק ניתן לה צו הצהרתי לאימהות."

        

    4. בענייננו, לא העלתה המשיבה טענות בדבר אנונימיות תורם הזרע, ומעיון במסמכים שהציגו המבקשות השתכנעתי כי אכן מדובר בתורם אנונימי, ואין בענייננו חשש לקיומו של אב נוסף "מתחרה" (נספחים 8 ו-17 לבקשה).

        

15. מעבר לאמור, אני סבורה כי מהבחינה המהותית נכון וראוי כי בנסיבות ענייננו אימהותה של המבקשת 1 תיקבע בפסק דין הצהרתי, המציב את הורותה על אדן זהה לזה של המבקשת 2, ולא בהליך נפרד של צו הורות פסיקתי או צו אימוץ, שכן יש בכך להיטיב עם הקטינה.

    1. כידוע, טובת הילד הוא השיקול המרכזי והמנחה, שמשקלו גובר על כל שיקול אחר.

    2. טובת הקטינה מחייבת יצירת הלימה בין המציאות העובדתית, בה המבקשת 1 משמשת כאמה של הקטינה בפועל לכל דבר ועניין ממועד היוולדה, לבין המציאות המשפטית ומעמדה המשפטי של המבקשת 1, וזאת באופן המדויק, המהיר והיעיל ביותר.

    3. טובת הקטינה מחייבת לשאוף להעניק לקטינה יציבות וודאות אשר למעמדן השווה של שתי אימהותיה ויחסן אליה, מבלי שייוותר פתח לשאלות אפשריות בדבר מעמדה של אחת מהן או עדיפות משפטית של אחת על פני השנייה. כדברי כב' השופט נפתלי שילה בעניין ה' ל': "טובת הקטינה במקרה דנן, שלא תהיה עדיפות משפטית כלשהי לאחת האימהות שמגדלות יחדיו את הקטינה. הכרה במעמדה של האם הגנטית רק מכוח צו הורות עלולה לגרום למעמד נחות יותר, אף ששתיהן רשומות כאימהות במרשם ועל אף שמעמדו של צו הורות פסיקתי מבחינה משפטית בעל משקל דומה".

        

16. לאור כל האמור, בהיעדר אב ידוע ובהיעדר צורך בהליך משפטי לניתוק קשר הורות אחד טרם יצירתו של קשר הורות אחר, לא מצאתי טעם ממשי שלא להכיר בהורותה של המבקשת 1 בדרך של פסק דין הצהרתי, ככל שתוכח זיקתה הגנטית לקטינה.

     

17. על אף כל האמור, לא מצאתי לקבל בקשת המבקשות לקבוע קשר ההורות על סמך מסמכים בלבד וללא ביצוע בדיקה גנטית.

    1. בשנים האחרונות נוכחנו כי הליכי ההפרייה וההולדה המלאכותיים אינם חסינים מטעויות אנוש, והכוונה לעשות שימוש במטען גנטי של אדם מסויים אינה ערובה לכך שבאמת נעשה שימוש במטענו הגנטי (לעניין זה ר' פרשת החלפת העוברים, עמ"ש (מחוזי מרכז) 64159-11-24 אלמונית נ' פלונית [פורסם במאגרים] (10.3.25)). משכך, ככל שמבוקש לקבוע קשר הורות על יסוד קיומה של זיקה גנטית לקטינה (ולא על יסוד הקשר הזוגי לאם היולדת מכוח "זיקה לזיקה"), אני סבורה כי אין מנוס מהוכחת קיומה של אותה זיקה בראיות שאינן פוחתות מבדיקה לסיווג רקמות, היא הראייה המדעית, האובייקטיבית והוודאית ביותר העומדת לרשותנו להוכחת קיומו של קשר גנטי. זאת על מנת למנוע כל ספק עתידי או אפשרות שיתעוררו שאלות לגבי זהות הוריה של הקטינה, באופן שפוגע בוודאות וביציבות.

    2. לא מצאתי לקבל טענת המבקשות לפיה מידת ההוכחה הדרושה בענייננו היא הוכחה מעבר לספק סביר. אין ענייננו ב"הליך אזרחי" גרידא, אלא בתביעה לפסק דין הקובע מעמד המבקשת כהורה, קביעה שהיא בעלת השלכות ומשמעויות מרחיבות, ויש לבססה ברמת ודאות גבוהה. נכון הדבר כי ההלכה המשפטית הכירה באפשרות להוכיח הורות ביולוגית בדרכים חלופיות, אולם מקום בו אין מניעה מעשית לבצע בדיקה גנטית יש לראות בה דרך המלך להוכחת הורות גנטית והראייה הטובה ביותר (בג"צ 566/11 דורון ממט נ' משרד הפנים, סו(3) 493 (2014)). לא מצאתי בענייננו טעם להסתפק בראיות הפוחתות מבדיקת סיווג רקמות, שעה שהטעם היחידי שלא לבצעה הוא עלות הבדיקה, ובפרט בשים לב שחלק מההליך בוצע בחו"ל.

    3. לא נעלמה מעיני הפניית המבקשות לאמירת כב' הנשיאה השופטת אסתר חיות בדנ"א 1297/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם במאגרים] (25.7.22), לפיה במקרים בהם שתי בנות הזוג מקיימות זיקה ביולוגית ליילוד (בנסיבות בהן הביצית של האחת הושתלה ברחמה של השניה), לכאורה אי-רישומה של האם הגנטית במרשם מהווה אפליה אל מול זוגות הטרוסקסואליים שהביאו ילד לעולם תוך הסתייעות בתרומת ביצית, ואינם נדרשים להציג תעודה ציבורית לצורך רישומם במרשם האוכלוסין. אלא שאמירתה של כב' הנשיאה נאמרה בגדר "למעלה מן הנדרש" ומבלי לקבוע מסמרות בענייין, ומשכך אין לראות בה קביעה מחייבת. יתרה מכך, באמירתה זו התייחסה כב' הנשיאה לשאלת הרישום של בת הזוג בעלת הביצית כהורה במרשם האוכלוסין. כפי שהבהירו המבקשות היטב, הן בחרו שלא לתקוף את החלטת פקיד הרישום בהליך מינהלי, ותחת זאת בחרו להגיש תביעה לבית משפט זה. משהסוגייה הובאה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, השאלה תיבחן על פי אמות המידה והכלים העומדים בפני בית המשפט לענייני משפחה, ולא על פי אלו החלים על הרשות המנהלית.

        

18. לאור כל האמור, מצאתי לקבוע כי על המבקשות לפנות לביצוע בדיקת סיווג רקמות, שתבחן קיומו של קשר גנטי בין המבקשת 1 לבין הקטינה. ככל שיוכח קשר גנטי כאמור, יינתן צו המצהיר כי התובעת 1 היא אימה של הקטינה.

    צו לביצוע בדיקה גנטית יינתן בנפרד.

     

19. בנסיבות העניין ובשים לב לחוסר הבהירות המשפטית שעדיין שורר סביב נושא ההורייה וההולדה באמצעים מלאכותיים, ובשים לב לכך שהמבקשות הסכימו לקביעת קשר ההורות על יסוד בדיקה גנטית כטענה חלופית, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

     

    ניתן היום, כ"ד אדר תשפ"ה, 24 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.