תרמה ביצית כדי להביא תינוקת עם זוגתה, אך טרם הוכרה כאם

רק בת הזוג היולדת - שנעדרת קשר גנטי לבת השנתיים - נרשמה במשרד הפנים כאימה. בדרך לתקן את העוול, בית המשפט הורה על ביצוע בדיקת רקמות 

בנות זוג הביאו לעולם תינוקת בהפריה מלאכותית: אחת מהן תרמה את הביצית, שהופרתה על-ידי תרומת זרע והושתלה ברחמה של השנייה. אלא שלאחר הלידה, בעוד שהיולדת הנעדרת קשר גנטי לתינוקת נרשמה כאם, זוגתה - בעלת הביצית - נאלצה להגיש תביעה לבית המשפט למשפחה בתל אביב כדי להכיר בהורות שלה. השופטת הבכירה מירה דהן התנתה את קבלת הבקשה בביצוע בדיקה גנטית.

המבקשות, בנות זוג שהתחתנו אזרחית בחו"ל, רשומות כנשואות במשרד הפנים. הן הביאו לעולם ילדה באמצעות הפריית ביצית של אחת מהן בזרע של תורם אנונימי, והשתלתה ברחם של בת הזוג השנייה, אשר נשאה את ההיריון וילדה את התינוקת בשנת 2023. לאחר הלידה נרשמה היולדת כאימה של התינוקת, כיום בת שנתיים.

בבית המשפט סיפרו בנות הזוג שאחרי הלידה הן פנו לרשות האוכלוסין בבקשה לרשום את בעלת הביצית כאם נוספת של הילדה, אלא שבקשתן סורבה. לעמדתן מדובר בהחלטה מוטעית ומפלה לעומת זוגות הטרוסקסואליים, ויש לתקנה באופן שבעלת הביצית תירשם כאם נוספת ללא תנאים.

מנגד טענה הפרקליטות שאין להכיר אוטומטית בבעלת הביצית כאם, רק בשל הקשר הגנטי שלה לפעוטה. נטען כי יש לכונן את הורותה באמצעות צו הורות פסיקתי או צו אימוץ, בכפוף לביצוע בדיקת רקמות. לעמדת המדינה, קביעה שלפיה לבעלת הביצית יש זכות טבעית להירשם כהורה תהיה בעלת השלכה דרמטית, והיא עלולה ליצור מצבים של שלושה הורים לילד, ואין לאפשר זאת.

חשש מופרך

מצד אחד קיבלה השופטת דהן את טענת המדינה שתנאי להכרה בהורות של בעלת הביצית היא ביצוע בדיקה גנטית על-ידה. מן העבר השני היא דחתה את הטענה שקיים צורך בצו הורות פסיקתי או אימוץ.

"בענייננו אין חולק כי השימוש בביציות של המבקשת 1 נעשה לצורך הולדת ילד משותף לה ולמבקשת 2, מתוך כוונה תחילה ליצירת יחידה משפחתית אחת בה שתי בנות הזוג ישמשו אימהות לאותו הילד. לעניין זה די בהיגיון בריא כדי לראות שהגדרת המבקשת 1 כ'תורמת ביצית' אינה תואמת את המציאות העובדתית בנסיבות אלו", כתבה השופטת ביחס להחלטתה השנייה.

בהתייחסה לחשש המדינה מפני "הורות משולשת" קבעה השופטת שהוא מופרך, שכן במקרה זה נעשה שימוש בזרעו של תורם אנונימי, כך שלא עשוי להתעורר מצב של "אב מתחרה" על הילדה. אשר למקרים אחרים, הסבירה השופטת שגם לגביהם מדובר בחשש מוגזם, שכן חזקה על בית המשפט שיבחן כל מקרה על-פי נסיבותיו ויחליט מתוך שיקול דעת, ולא באופן אוטומטי ובלתי מפוקח.

לפיכך השופטת קבעה שניתן להכיר במבקשת-בעלת הביצית כאם במסגרת פסק דין הצהרתי, ואין צורך במתן צו הורות פסיקתי או צו אימוץ. לצד זאת היא דחתה את בקשת בנות הזוג להכיר בהורות של בעלת הביצית ללא בדיקה גנטית בשל עלותה הגבוהה.

השופטת נימקה שעל רקע הטעויות בהליכי הפריה מלאכותית בשנים האחרונות, אין מנוס מהוכחת קיומה של זיקה גנטית בין בעלת הביצית לפעוטה "בראיות שאינן פוחתות מבדיקה לסיווג רקמות, שהיא הראיה המדעית, האובייקטיבית והוודאית ביותר העומדת לרשותנו להוכחת קיומו של קשר גנטי".

בסופו של דבר נקבע שבעלת הביצית תוכר כאימא במסגרת פסק דין הצהרתי, בתנאי שתציג בדיקה גנטית המאמתת את הורותה על הפעוטה.

• ב"כ המבקשות: עו"ד דניאלה רון יעקובי
• ב"כ המשיבה: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.