החלטה בעניין חיסיון עורך דין- לקוח ביחס לצוואה הדדית

החלטתי זו עניינה תחולתו של חיסיון עורך דין- לקוח עת המדובר בצוואה הדדית.

התובעים 1-2 והנתבעים 2-5 הינם ילדיהם של המנוח XXXXז"ל (להלן: "המנוח") ושל הנתבעת 1.

ביום 17.9.2014 ערכו המנוח והנתבעת 1 צוואה הדדית בפני הנוטריון- עו"ד YYY (להלן: "עורך הדין").

המנוח הלך לעולמו ביום 19.1.2015 וביום 26.5.2015 ניתן צו קיום צוואה ביחס לצוואת המנוח (להלן: "הצוואה").

בצוואה הורה המנוח, בסעיף 4, כי:

"הנני מורה כי ביום פטירתי יועברו מלוא זכויותיי ברכושי ללא יוצא מן הכלל וכן כל רכוש נוסף שיש לי ושיהיה לי ביום פטירתי בכל מקום שהוא ללא יוצא מן הכלל לבעלותה המליאה והיחידה של אשתי הטובה והנאמנהXXX ת.ז. _________המתגוררת עימי".

בסעיף 6 לצוואה הורה המנוח כי:

"במידה וחו"ח אשתי XXX לא תהיה בין החיים ביום מותי, אזי יחולק רכושי וינוהל כדלקמן...."

במסגרת התובענה שבתיק זה עותרים התובעים למתן פסק דין הצהרתי, ובו יוצהר כי צוואת המנוח כוללת הוראת "יורש אחר יורש" כאשר היורשת הראשונה הינה הנתבעת 1 והיורשים השניים הם ילדיהם, כמפורט בסעיף 6 לצוואה, וכי הנתבעת 1 מנועה מביצוע דיספוזיציה בנכסי המנוח.

ביום 23.11.2022 הגישו התובעים בקשה לזימונו של עורך הדין שערך את הצוואה כעד. כאשר בהחלטתי מאותו היום התרתי זימון העד.

ב"כ הנתבעים הגישה, ביום 24.11.2022 , תגובה לזימון העד, תוך שהעלתה טענותיה לעניין חיסיון עורך דין- לקוח ולשאלת הרלוונטיות של עדות עורך הדין להליך.

במסגרת תגובתה, הודיעה ב"כ הנתבעים כי הנתבעת 1 אינה מוותרת על זכות החיסיון.

עוד עתרה ב"כ הנתבעים כי, ככל שהתובעים יעמדו על עדות עורך הדין, תונח תגובתה בפני עורך הדין טרם יענה לזימונו לעדות, לצורך מניעת הכשלתו בדבר החסיונות החלים עליו.

משלא הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובעים, התרתי, בהחלטתי מיום 5.12.2022לב"כ הנתבעים להניח תגובתה מיום 24.11.2022 לפני עורך הדין.

ביום 3.1.2023 החלה שמיעת הראיות בתיק, כאשר טרם החלה שמיעת עדותו של עורך הדין, הלה מסר כי מבקש, טרם עדותו, הכרעה בסוגיית הסרת החיסיון, על מנת שלא להיות חשוף להליכים אתיים.

לדברי עורך הדין: "השירות המשפטי שניתן ממני הוא היה בשם שני בני הזוג באופן משותף והעדות שלי תסביר את העניין הזה" (עמ' 7 לפרו' שורות 6-8).

כאשר נשאל עורך הדין ע"י בית המשפט באם "כל התהליך של עשיית הצוואה היה כרוך גם בגברת וגם במנוח? ", השיב :"חד משמעית" (עמ' 7 לפרו' שורות 10-12).

לאור המחלוקות בין הצדדים בסוגיית הסרת החיסיון, נדחה מועד שמיעת עדותו של עורך הדין, תוך שאפשרתי לצדדים להגיש טיעונים בכתב בסוגיית הסרת החיסיון.

לטענת התובעים, יש לדחות טענת הנתבעים בדבר תחולתו של חיסיון עו"ד- לקוח בנסיבות בהן הנתבעים עושים שימוש לרעה, בחוסר תום לב מובהק ובוטה, בטענת החיסיון בניסיון למנוע את חקר האמת באמצעות שמיעת העדות החיונית, האובייקטיבית והמהימנה היחידה, אשר יש בה כדי לשפוך אור על רצונו ואומד דעתו של המצווה.

מוסיפים וטוענים התובעים כי בעת פטירתו של הלקוח עוברת זכות החיסיון ליורשיו, אשר במקרה דנן, לטענת התובעים, התובעים הינם בגדר היורשים.

הנתבעים, מנגד, טוענים כי לנתבעת 1 בעצמה זכות חיסיון, כאשר עוה"ד מסר ביוזמתו בדיון בבית המשפט כי השירות המשפטי ניתן על ידו בשם שני בני הזוג במשותף.

עוד טוענים הנתבעים כי לא ניתן לדון בצוואת אדם בעודו בחיים.

באשר למעמדם של התובעים לגבי ויתור על חיסיון המנוח, טוענים הנתבעים כי זכות החיסיון עוברת ליורשי המנוח, עת, במקרה דנן, היורשת היחידה הינה הנתבעת 1. ולכן, אין לתובעים זכות לוותר על טענת החיסיון של המנוח.

חיסיון ראיות במסגרת יחסי עורך דין – לקוח קבוע בסעיף 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א- 1971, הקובע כי:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון.

הוראה דומה קבועה בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, שם נקבע איסור על עורך הדין לגלות "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי".

(כמו כן ר' :כלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986.)

זכות החיסיון של עורך דין- לקוח הינה זכות מוחלטת, אשר הלקוח בלבד יכול לוותר עליה ואין לבית המשפט סמכות להסירה (ר': רע"א 3694/06 חביב נ' הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ (13.8.2006))

במקרה דנן, לצורך הכרעה בשאלת חיסיון עורך דין- לקוח, יש להדרש לשתי סוגיות:

האחת, ויתור על זכות החיסיון בשם המנוח. והשניה, חיסיון עורך דין- לקוח ביחס לבן הזוג הנותר בחיים עת המדובר בצוואה הדדית.

ויתור זכות חיסיון של מנוח-

בתא (ת"א) 1088/87 רחמים תם נ' יחיא תם, פ"מ תשנ"ב(1) 66, נקבע ע"י בית המשפט כי לאחר פטירת הלקוח, עוברת הזכות לחיסיון ליורשיו, אשר הם בלבד רשאים לוותר על חיסיון זה.

בנסיבות דנן, חלוקים הצדדים באשר לזהות יורשי המנוח. כאשר נראה כי זהו הסעד לו עותרים התובעים במסגרת כתב התביעה.

מבלי לקבוע מסמרות כבר עתה, טרם מתן פסק הדין, אציין, במלוא הזהירות, כי, לכאורה, עפ"י לשון הצוואה, במסגרתה הורה המנוח כי עזבונו יועבר "לבעלותה המליאה והיחידה" של הנתבעת 1, היורשת הינה הנתבעת 1.

לכן, לא ניתן להכריע, כבר עתה, כי התובעים הינם יורשי המנוח.

זאת ועוד, אף לשיטת התובעים עצמם, מעמדה של הנתבעת 1 כיום הינו מעמד של "יורשת" בפועל . בעוד מעמדם של התובעים, לכל היותר וככל שתביעתם תתקבל, הינו מעמד של "יורשים פוטנציאלים".

סבורני כי אין במעמד זה כ"יורש פוטנציאלי" עת קיים "יורש בפועל", די כדי לבוא בנעלי המנוח בסוגיית ויתור על חיסיון.

ב"כ התובעים נסמכים בטיעוניהם, בין היתר, על החלטתו של חברי- כב' השופט בר יוסף במסגרת תמ"ש 23322-05-20 (מיום 12.8.2020), אשר אושרה ע"י ערכאת הערעור במסגרת תיק רמ"ש 40045-08-20 וכן על החלטתה של כב' השופטת גאולה לוין ברמ"ש (ב"ש) 42302-10-15 (מיום 27.1.2016).

אך, סבורני, כי נסיבות ההחלטות האמורות, העוסקות בזכות חיסיון למנוח במסגרת הליך התנגדות למתן צו קיום צוואה, שונות מנסיבות המקרה דנן, עת ניתן צו קיום צוואה, הקובע זהות יורשי המנוח, והצדדים חולקים בדבר פרשנותה של הצוואה.

זכות לחיסיון של בן הזוג הנותר בחיים במסגרת עריכת צוואה הדדית:

כאמור, עוה"ד הודיע כי השירות המשפטי שניתן על ידו הוא היה בשם שני בני הזוג במשותף.

הנתבעת 1 הודיעה מצידה כי אינה מוותרת על זכות החיסיון.

הנתבעת 1 , אם כן, מצויה ב"שני כובעים" בכל הנוגע לחיסיון עו"ד- לקוח. הן כיורשת המנוח והן כלקוח. על כן, זכות החיסיון שלה כפולה, הן בשם המנוח והן בשמה.

אמנם עת עורך הדין מייצג במשותף שני לקוחות, אזי ההתקשרות עם כל אחד מהלקוחות באותו ענין אינה חסויה כלפי הלקוח השני (ר': ע"א 442/81 גרומט נ' סרוסי פ"ד ל"ו(1)221), אך, כאמור, במקרה דנן, שני הלקוחות מתמזגים. שכן, הנתבעת 1 הינה יורשת המנוח.

זאת ועוד, בשים לב לדברי עורך הדין כי השרות המשפטי לצורך עריכת הצוואה ההדדית ניתן לבני הזוג במשותף, עדותו של עורך הדין עשויה להביא למצב בו "נגרר" לדיון בצוואת הנתבעת 1 עוד בחייה. מצב שאין להתירו.

על כן, משהודיעה הנתבעת 1 כי אינה מוותרת על החיסיון, לא ניתן להעיד את עורך הדין בכל הנוגע לשירות שניתן לו לבני הזוג, או למי מהם, במסגרת עריכת הצוואה.

לא נעלמה מעיני האפשרות כי יש באי העדת העד כדי לסכל את יכולתם של התובעים להוכיח תביעתם, אך, משמדובר בזכות מוחלטת, לא ניתן להסירה ללא ויתור הלקוח, וזאת אף באם זכות זו מתנגשת עם עיקרון גילוי האמת ועשיית צדק (ר': : רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי (פ"ד ס"א(2) 634). שכן, אין לאזן חיסיון עורך דין- לקוח מול אינטרסים אחרים (ר': כב' השופט שוחט ברמ"ש 43781-05-17 (מיום 31.10.2017).

יוער כי לא מצאתי מקום ליתן משמעות לטענת התובעים לפיה העד זומן כדין ע"י בית המשפט, שכן, אין בעצם זימון העד ע"י בית המשפט כדי להוות משום הסרת חיסיון עורך דין- לקוח, אשר, כאמור, הינו חיסיון מוחלט, אשר רק הלקוח רשאי לוותר עליו.

לאור האמור, המסקנה הינה כי חל חיסיון עורך דין- לקוח, אשר, בנסיבות דנן, לא ניתן להסירו. ולכן, עו"ד YYYY מנוע מלהעיד מטעם התובעים בכל הנוגע לייצוג שניתן על ידו למנוח ולנתבעת 1, או למי מהם, במסגרת עריכת הצוואה.

בשים לב כי ההליך מצוי בתום שמיעת ההוכחות, אדרש לסוגיית החיוב בהוצאות במסגרת פסק הדין.

התובעים יגישו סיכומיהם בתוך 30 ימים מהיום, עם העתק ישירות לצד שכנגד.

הנתבעים יגישו סיכומיהם בתוך 30 ימים מיום קבלת סיכומי התובעים, עם העתק ישירות לצד שכנגד.

היקף הסיכומים לא יעלה על 7 עמודים.

התובעים יהיו רשאים להגיש סיכומי תשובה, 10 ימים, לאחר קבלת סיכומי הנתבעים.

היקף סיכומי התשובה לא יעלה על 3 עמודים.

ת.פ. לכתיבת פסק הדין ליום 5.7.2023.

ניתנה היום, ד' ניסן תשפ"ג, 26 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.