החלטה בעניין עיזבון והתנגדות לקיום צואה

בבקשה הנדונה, עתרו המבקשים לעיכוב ההליכים, או לחלופין להיפוך נטל הראייה, כך שהמשיב יחל בהבאת ראיותיו ותצהיריו יוגשו תחילה. להשלמת התמונה, בתשובה לתגובה שהגישו, הודיעו המבקשים כי אינם עומדים על בקשתם לעיכוב ההליכים.

טענות המבקשים

1. המשיב בודד את המנוחה ושלט בה שליטה בלעדית לאורך שנים. כך, שלט בחייה וברכושה אף טרם עריכת הצוואה, והיא היתה תלויה בו באופן בלעדי.

2. המשיב יצר קשר עם עורכי הדין שערכו את הצוואה, ויזם כתיבת מספר צוואות לטובתו.

3. בפסק דין שניתן בתביעת לשון הרע שהוגשה על ידי המשיב, נקבע כי המשיב פעל להעברת דירת המנוחה לידיו טרם פטירתה, וכי מתעורר ספק לגבי תום לבו של המשיב.

4. בנסיבות אלה, ניתן להצביע על קיומה של תלות כה מקיפה ויסודית, עד שניתן להניח כי נשלל רצונה החופשי והבלתי תלוי של המנוחה.

   טענות המשיב

5. בית המשפט קבע את סדר הגשת התצהירים ביום 29.6.23, והמבקשים לא הגישו בקשה בעניין זה עד עתה. לפיכך, אין להם להלין אלא על עצמם.

6. לא יגרם למבקשים נזק אם יגישו את תצהיריהם ואת הראיות מטעמם טרם הגשת תצהירי המשיב. על המבקשים להוכיח כי המשיב בודד את המנוחה ושלט ברכושה.

7. המשיב הגיש ראיות רבות, ביניהם תיק הרווחה של המנוחה, ואלו מעידים כי צוואות המנוחה משקפות את רצונה טרם פטירתה. ככל שלמבקשים טענות סותרות, עליהם להרים את הנטל ולהגיש ראיותיהם בהתאם.

   דיון והכרעה

8. תקנה 221(א)(1) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 קובעת כי מבקש צו קיום הצוואה ירשם כתובע ואילו המתנגד לקיום הצוואה ירשם כנתבע. ואולם, הצד אשר לשכמו מוטל נטל הבאת הראיות הינו הצד אשר יחל בהבאת ראיותיו.

9. ברע"א 2257/91 צפורה לנדאו נ' ברוך וין תק-על 91(3), 2894, הובהר כי "בתובענה רגילה מתחיל בראיות אותו בעל דין שנטל הראיה מוטל עליו לפי הדין, בין אם מדובר בתובע ובין אם מדובר בנתבע. והנה הלכה פסוקה היא כי המתנגד לקיום צוואה מחמת טענה של השפעה בלתי הוגנת - עליו הראיה והוא הדין בטענה שהנהנה נטל חלק בעריכת הצוואה: ע"א 510/90 פד"י מה (2) 221. גם טענת המתנגדת שהמנוחה לא הבינה את תוכן המסמך משום שלא שלטה בשפה העברית טעונה הוכחה על ידי הטוען, מקום שבגופה של הצוואה אשרו העדים כי זו נחתמה על ידיה "בדעה צלולה, מרצונה החפשי...".

   כאשר המדובר בפגם צורני בצוואה, אז מוטל נטל הראייה על המבקש לקיימה.

   בע"א 423/75 מרדכי בן נון נ' מטילדה ריכטר, פ"ד לא(1) 372, נקבע כי "לפי חוק הירושה אין אצלנו כל חזקה לגבי קיומה של השפעה בלתי-הוגנת. על-כן נקבע הכלל, כי המתנגד לקיום צוואה עליו הראיה שהיא נערכה עקב השפעה כזאת... ואולם גם אצלנו, כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי-תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לאמר שעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של זה האחרון היא תוצאה של השפעה בלתי-הוגנת מצדו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר. כלומר, במקרה כזה חובת ההוכחה על אי-קיומה של השפעה בלתי-הוגנת עוברת אל שכמו של המבקש לקיים את המעשה או הפעולה"

10. בענייננו, ניתן כאמור פסק דין בתביעת לשון הרע שהגיש המשיב, במסגרתו נקבע על ידי בית המשפט כי המשיב השתלט על רכושה של המנוחה וכן על חייה. בנוסף, נקבע כי "...ניתן להסיק באופן ברור וחד משמעי כי מדובר במערכת יחסים עם פער מובהק ועמוק בין מר ____ לבין הגב' ____, פער במסגרתו מר ____ למעשה מנהל את חייה של הגב' ____..".

    על פסק הדין הוגש ערעור, ודיון בערעור נקבע לחודש 10/23.

    אולם, נראה כי אף אם מדובר בפסק דין אשר הערעור עליו עודנו תלוי ועומד, די באמור בו על מנת לקבוע כי במקרה הנדון מתקיימות לכאורה נסיבות המצביעות על קיומה של תלות של המנוחה במשיב, תלות מקיפה ויסודית אשר יש בה כדי להביא להיפוך נטל הראיה במקרה הנדון.

    מכל האמור, הריני מורה על היפוך נטל הראייה, כך שהמשיב, הוא מבקש צו קיום הצוואה יגיש תצהירו וראיותיו ראשון, ולאחריו יוגשו תצהירי המבקשים וראיותיהם.

    המועדים הקבועים בהחלטה מיום 29.6.23 יוותרו בעינם, כאשר מניין הימים יחל מיום מתן ההחלטה בבקשה.

    המשיב יישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪.

     

     

     

     

     

    ניתנה היום, כ' אב תשפ"ג, 07 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.