|
מהו השם שייחקק על מצבתה של קטינה, ילידת יולי 2019, אשר הלכה לבית עולמה בחודש פברואר 2022, בהיותה כבת שנתיים וחצי בלבד?
זו הסוגיה המצערת שהונחה להכרעה לפתחי בית המשפט בגדרי הליך זה.
רקע עובדתי נדרש
1. המבקשת (להלן גם - "האם") והמשיב (להלן גם – "האב") הם הוריה של הקטינה, אשר למרבה הצער הלכה לבית עולמה בטרם עת; להורים בן נוסף משותף כבן שלוש וחצי, מקטני קטינים אף הוא.
2. נסיבות חייה הקצרים של הקטינה ז"ל קשות עד כדי טראגיות; מעיון בחומרים המצויים בתיק, עולה, בין השאר, כי היא נולדה מספר חודשים טרם מועד הלידה ואובחנה עם מוגבלות שכלית התפתחותית, לצד צרכים רפואיים מורכבים וכל אלו הכתיבו לה מראשית חייה את ההכרח שבקבלת טיפולים רפואיים ובשהייה בבתי חולים לסירוגין, עד למועד פטירתה.
3. בימיה האחרונים שהתה הקטינה פרק זמן ממושך באשפוז בבית חולים, מאחר ולא נמצאה לה מסגרת מתאימה שתוכל ליתן מענה מלא לצרכיה; בין לבין אף נדבקה בחיידק עמיד ומסוכן שהרחיק אותה עוד יותר מההיתכנות למציאת מסגרת מתאימה (ר' פרוט' הדיון מיום 23.11.21, ובפרט דברי האפוט' לדין בעמ' 1 והחלטה בעמ' 8-9).
4. ממספר ההליכים הבלתי מבוטל שהתנהלו ובחלקם עודם מתנהלים בין הצדדים בבית משפט זה החל משנת 2019, לרבות מטיבם, יש כדי ללמד על עוצמת הקונפליקט הגבוהה הקיימת בין הצדדים; כשעליהם נמנים, בין השאר, שתי תובענות לקביעת אבהות שהגיש האב, הליך לשינוי שם בעניין הקטינה; שלושה הליכים מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה שהגישה האם והליכים נוספים בענייני קטינים ומזונותיהם.
5. במסגרת הבקשה דנא עתרה המבקשת לרישום שמה של הקטינה על המצבה באופן שיירשם שמה המלא, הכולל שם פרטי לועזי, שם פרטי עברי ושני שמות משפחה של הצדדים:
"xxx xxx xx xx", זאת לאחר שנודע לה כי בכוונת המשיב להשמיט את שמה הפרטי הלועזי מהכיתוב על המצבה.
עיקר טענות הצדדים ובתמצית
6. האם - משניתן פסק דין בעניין שמה של הקטינה, אין זה ראוי והוגן לכתוב כל שם אחר על המצבה שאחרת הדבר יחטא למצב הדברים המשפטי והחוקי. בתשובה ולאור טענות האב לעניין חלוקת הנטל במימון עלות המצבה טענה, כי משקיבל האב לידו את מענק הפטירה של הקטינה מטעם המל"ל וכן את מלוא הקצבה החודשית לחודש פברואר 2021, הרי שאין מקום לקבל טענתו על השתתפותה הכספית של האם במימון המצבה; האם הדגישה כי היא בוחרת בגדרי תשובתה, שלא להתייחס לחלק מטענות האב בדבר זכאותו לקבוע את השם שייכתב מחמת טענות בדבר נטל טיפול והעדרו מצד האם, זאת בהינתן הנסיבות.
7. האב - מתנגד בתוקף לרישום השם הלועזי "xx" על מצבת הקטינה ומבקש כי ייכתב רק שמה העברי ולצידו שמות המשפחה של שני הצדדים באופן עוקב; הסכמתו לרישום שמה המלא של הקטינה כפי שנרשם במשרד הפנים, ניתנה בכפוף להליכים שהתנהלו בבית המשפט ובעקבות מעשיה הנלוזים של המבקשת, אשר נתנה לקטינה את השם "xx" ב-yy בניגוד לידיעתו ותוך התכחשות לאבהותו ביחס לקטינה. חרף מצבה הבריאותי הקשה, בחודשיה האחרונים של הקטינה, נמנעה המבקשת מלבקרה או לטפל בה. אף לאחר הפטירה, לא נטלה המבקשת חלק בסידור ההלוויה או רכישת המצבה ועתה עתרה בבקשה חסרת רגישות זו.
8. האפוטרופסית לדין – מחמת מצבה הבריאותי הקשה של הקטינה מעת לידתה, לא ניתן להתחקות אחר רצונה ביחס למחלוקת שהתעוררה בין ההורים בדבר אופן רישום שמה הפרטי; בנסיבות אלה, בהיותה ממשיכה למלא תפקידה אף בהתייחס לבן הקטין ועל מנת שלא לפגוע ברגשותיהם של מי מההורים בסוגיה קשה זו, בחרה להותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.
דיון והכרעה
מסגרת נורמטיבית בעיקרה
9. מותו של ילד קודם להוריו אינו כדרך הטבע; זהו אובדן שהלב והדעת מסרבים לקבל או להכיל; קל וחומר כאשר מדובר בילד מקטני קטינים.
10. ברם, משמובאות לפתחו של בית המשפט סוגיות כאובות מעין אלו בהן נדרש הוא להכריע, ואין מנוס מבחינתן הנורמטיבית, בהתאם לשיקולים והעקרונות שהותוו בפסיקה.
- בפסיקה נקבע, כי מאחר ובנושאים כגון עצם חובת הקבורה או הצבת מצבה אין החוק דן, וכי החובה חלה על בני המשפחה; הרי שמתוך החובה נמצא למדים על זכותם, למשל, לקבוע את המצבה ותוכנה, זכות הנובעת מעקרון "כבוד האדם" (ע"א 1482/92 אסתר הגר נ' חנה הגר, פד"י מ"ז(2) 793 (להלן - "פרשת הגר"); עוד ר' גם החלטת כב' השופט סילמן בפרשה דומה בתמ"ש 21201-09-15 (לא פורסם); כן ר' החלטת השופטת גיל בתמ"ש 56986-11-16 י' פ' נ' חברה קדישא ואח' (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 25.11.16) בעניין מתן צו קבורה מיידי במחלוקת שנפלה בין בנים לאם שנפטרה; וכן החלטה בתע 55093-08-17 פלונית נ' אלמוני ואח' (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 31.8.17) בנוגע למחלוקת בין אחים בנוגע למקום קבורה של אחיהם)).
- התוכן הפרשני שיצק בית המשפט בפרשת הגר לזכות לכבוד האדם במקרים כגון אלה כולל שיקולים מנחים ובהם כבוד המת, רצונו המשוער או המפורש של הנפטר וכבודם של החיים - קרי רצון משפחת הנפטר המבקשים לכבד את זכרו: "העיקרון המנחה בסוגיה אנושית דתית רגשית זו הוא עקרון היסוד של "כבוד האדם". .... ואף זו הלכה פסוקה היא, כי "כבוד האדם" בענייננו משמעו, בראש ובראשונה, כבוד המת, היינו רצונו המפורש או המשוער של הנפטר, וכבוד החיים, היינו רצון משפחת הנפטר, אוהביו ואהוביו, המבקשים לכבד את זכר הנפטר; כל אלה, כל עוד הדבר אינו נוגד את טובת הכלל או פוגע ברגשות או אינטרסים לגיטימיים של הזולת"
- הזכות לכבוד לרבות לאחר פטירה היא זכות העומדת לכל אדם באשר הוא, בכל שלב בחייו, לרבות בקטינותו; כפי שהיטיב לנסח זאת בלשונו הציורית כב' השופט מ. חשין: "קטן הוא אדם, הוא בן אדם, הוא איש – גם אם איש קטן בממדיו. ואיש, גם אם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול" (ע"א 6106/92 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 833, 836 (1994)).
- לצד זאת הוכרה אף זכותם של בני משפחה לכבד את זכר יקירם כזכות הראויה להגנה במסגרת ההגנה על כבוד המת, זאת כאשר במקרים רבים השמירה על כבוד המת והזכויות הנלוות לו אינן ניתנות להפרדה והן הוכרו בפסיקה כהיבטים השלובים זה בזה.
ברם, כאן סייג בית המשפט וקבע כי יש להשמר מפני הכרה רחבה מדי בזכויות המשפחה ביחס לקרובם המת היה ולעיתים אין הם מייצגים את אינטרסיו באופן המיטבי:
"הזכות לכבוד המת משקפת היבטים אלה כולם: רצון הנפטר בחייו להיות זכאי לכבוד לאחר מותו, רצון המשפחה בכיבוד זכרו של הנפטר והערך החברתי של כיבוד המתים [...] אכן, יש להישמר גם מפני הכרה בזכות רחבה מידי של המשפחה ביחס לקרובם המת. כך למשל, לא תמיד ניתן להניח כי המשפחה מייצגת את האינטרסים של המת בצורה הטובה ביותר. במקרים מסוימים עלול להתעורר חשש שמא לא ייצגו בני המשפחה נאמנה את רצונו האמיתי של הנפטר (ראו בירנהק, בעמ' 82, 85). כמו כן, במקרים מסוימים האפשרות לפעול בשם המת – דווקא היא פוגעת בכבוד המת" (ע"א 4576/08 ליה עטרה בן-צבי נ' פרופ' יהודה היס, (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 07.07.2011), הדגשות לא במקור- ה.מ.ש)).
15. המצבה הוכרה בפסיקה כזו היוצרת סימון וקשר אישי בין החיים, לבין מי שהלך לעולמו; כדברי הנשיא שמגר (כתוארו אז): "המצבה איננה מבנה ציבורי, אלא בראש ובראשונה, סימון וקשר אישי בין החיים, השומרים בלבם זכר הנפטר, לבין מי שהלך לעולמו; זוהי יד שהוצבה על-ידי אלה הבאים לפקוד מקום זה, אשר נועדה, בראש ובראשונה, להם ואשר עניינם בה צריך להיות מוגן ומיוחס" (ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו (2), 464,482 (1992) הדגשות לא במקור- ה.מ.ש).
מן הדין לנדון
16. הצדדים הם הורי הקטינה וכפועל יוצא האפוטרופוסים הטבעיים שלה, כקביעת סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962); כך ששניהם ניצבים, משני צדי המתרס כבני משפחה מאותה הדרגה, כשכל אחד מהם מחזיק בטענה, כי הוא המייצג באופן המיטבי את אינטרס הבת באשר לאופן כיתוב שמה הפרטי על מצבתה.
17. גדרי המחלוקת בין ההורים נוגעים בשם הפרטי שיירשם על מצבת הקטינה, זאת כאשר אין חולק לעניין אופן רישומו של שם המשפחה של הקטינה, כשמות המשפחה שני הצדדים, באופן עוקב.
- טוען האב, כי התנגדותו הנחרצת להוספת שמה הלועזי של הקטינה על המצבה מושתת על העובדה, כי לכתחילה העניקה האם לקטינה את השם הלועזי ללא הסכמתו כשהיא שוהה בחו"ל (שם נולדה הקטינה בלידה מוקדמת כאמור) וכאשר התכחשה לאבהותו; כל זאת לצד העובדה, כי בחודשי חייה האחרונים של הקטינה הוא זה שטיפל בה במסירות אין קץ ואילו האם הסירה אחריות והגיעה לבקרה בביה"ח פעמים מועטות, זאת לצד העובדה כי עוד קודם לאשפוז לא השקיעה האם בנסיון להיטיב את מצב הקטינה ואף לאחר הפטירה לא סייעה בסידורים הנדרשים. באופן רישום שם הקטינה על המצבה יש כדי לתקן את העיוות הגדול שגרמה האם בהתנהלותה. האם, בתשובה מצידה ציינה כי היא מבליגה ונושכת שפתיה על מנת שלא להגרר לטענות מעין אלו לאחר פטירת הקטינה, ומבקשת כי שמה יירשם בהתאם לקביעת פסה"ד בנדון.
- דומה כי מטענות האב עולה, כי יש לשקלל נטל טיפול הורי בקטין במהלך חייו וליתן זכות עודפת למי מהוריו אשר נשא במרבית הנטל, במסגרת זכותו של בן משפחה לכבוד המת לאחר פטירת הקטין, זאת שעה ששני ההורים אפוטרופסים טבעיים זו לא נשללה או למצער הוגבלה.
- בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את כלל המונח לפניי מצאתי להעתר לבקשת האם באופן שכיתוב שמה הפרטי של הקטינה על מצבתה יכלול את שני השמות, הלועזי והעברי; ולהלן יתר נימוקיי:
א. המדובר בקטינה ששני הוריה הם האפוטרופסים הטבעיים שלה ואפוטרופסות זו לא נשללה או הוגבלה; זאת מבלי שיש בכך כדי לקבוע מסמרות או להביע עמדה בהתייחס לסוגיה זו במצב דברים בו היו מתקיימים שני האחרונים ולמצער אחד מהם.
ב. בכל הכבוד, ובפרט תחת נסיבותיו של מקרה זה, ומבלי שיהא בכך כדי לשפוט אדם בצערו הכבד או להטיל ספק בטיפולו המסור של האב שהיה לנגד עיני, אין בידי לקבל את טענותיו במישור זה; בנסיבותינו, התרשמתי ממסירות שני ההורים כלפי הקטינה תחת מציאות חיים לא פשוטה, ועל כן אין מקום לפתיחת פתח ולו צר במסגרת מכלול השיקולים שמכוחו תוקנה למי מההורים זכות בעל משקל עודף, היוצרת מדרג אנכי, במסגרת שקלול זכותו של מי מהם לכבוד ילדם המת.
ג. במסגרת ההליך שפתח האב לשינוי שמה של הקטינה (תלה"מ 41103-12-20), עתר האב עצמו לשינוי השם הפרטי על דרך הוספתו לשם הלועזי (ר' הרישא לכתב התביעה, וכן סעיף 17); יתרה מכך בתיאור השתלשלות הארועים בכתב התביעה ציין האב, כי הביע את הסכמתו לשם הלועזי שנתנה האם חרף העדרו והעובדה כי לא נועצה בו לכתחילה, לאחר שראה את סבלה (היותה חבולה ממכות שנגרמו לו לטענתו מבעלה הקודם) ולאחר שזו הסבירה לו, כי בחרה בו בהיותו שם סבתה: "המבקש שכל כך אהב את המשיבה 2 וראה את סבלה של המשיבה 2 הסכים לשם אלא שביקש להוסיף את השם xx שכן המבקש והמשיבה 2 יהודים" (סעיף 6 לכתב התביעה).
ד. אם לא די בכך, אזי קיים, כאמור, פסק-דין בעניין הליך שינוי השם על יסוד הסכמות הצדדים הקובע, כי השם העברי יתווסף לשם הלועזי של הקטינה, כשם עוקב, זאת לצד הוספת שם המשפחה של האב (ר' פסה"ד מיום 23.11.21); על פס"ד זה לא הוגש ערעור והוא חלוט.
ה. אכן, מעמדת האפוטרופסית לדין, עולה, כי בהינתן מצבה המורכב של הקטינה ומחמת העיכוב בהתפתחותה עד ליומה האחרון לא יכולה היתה הקטינה לבטא את עצמה ואת רצונה; ברם לעניין אופן התייחסות הסביבה כלפיה לרבות בענין שמה, ניתן ללמוד, למשל, מעיון בתסקירים המצויים בתיק; שם עולה כי ההתייחסות אליה כללה, לסירוגין את שני השמות, ולמצער ובחלקם רק את זה הלועזי; כך שכיתוב על מצבתה באופן שמאזכר את שני השמות עולה בקנה אחד עם האופן שבו הוכרה וכונתה הקטינה (ר' דיווחי ותסקירי הרווחה מיום 4.1.21, 23.12.21 ומיום 2.1.22).
21. אשר על כן ולאור המקובץ לעיל, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות כי על מצבת הקטינה יירשם שמה של הקטינה באופן מלא, כפי שנקבע בפסק-הדין בנדון באופן הכולל את שמה הלועזי והעברי לרבות שמות משפחתם של שני ההורים כך שיירשם: "xxx xxx xx xx".
22. אין לי אלא להצטער שעוצמת הקונפליקט ההורי לא רק שלא שכחה, לאחר פטירת הקטינה בטרם עת, אלא דומה שאף הועצמה; כל זאת שעה שלצדדים ילד משותף נוסף, אף הוא מקטני קטינים. תקוותי היא, כי כשיקומו הצדדים מאבלם יתגייסו ויפעלו להפחתת הקונפליקט ביניהם, כשטובתו של בנם, לרבות כאח שכול, תעמוד לנגד עיניהם.
23. בהינתן ההליכים התלויים ועומדים בין הצדדים, לא מצאתי להידרש במסגרת פלטפורמה רגישה ודחופה זו, לטענות נוספות של מי מהצדדים לרבות לעניין ביצוע התחשבנות כספית ביניהם בנוגע להוצאות הקבורה, זאת תוך שאלה שמורות להם; ברם, סבורני כי טוב יעשו, בסיוע ב"כ והאפוט' לדין, אם יידברו ויגיעו להסכמות שייתרו הכרעה בנדון.
כך גם לא מצאתי לחייב בהוצאות.
ההחלטה מותרת בפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא בדחיפות.
|